(1) 
שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם לַכְּהוּנָּה מַאן הַכֹּל מוֹדִים שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי דאע״ג דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אֵין מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין נְהִי דְּמַמְזֵר לָא הָוֵי פָּגוּם מִיהָא הָוֵי.
שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם לַכְּהוּנָּה מַאן הַכֹּל מוֹדִים שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי that the offspring, even if not a mamzer, has flawed lineage and, if the offspring is a girl, is unfit to marry into the priesthood. The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Shimon HaTimni, as although Shimon HaTimni said that the offspring of relations for which one is liable for violating a prohibition is not a mamzer, nevertheless, granted that Shimon HaTimni holds that he is not a mamzer; he would agree, however, that he is of flawed lineage.
1. שבא: כ״י נ , כ״י יסלזון 44 : ״הבא״
2. קידושי, קידושין: כ״י יסלזון 44 : ״קדושי, קדושי״. גט : ״קידושין, קידושי״.
3. דאמי: דפוסים: דאמו .
הכל מודים במחזיר גרושתו – צ״ע אמאי נקט מחזיר גרושתו טפי מאינך חייבי לאוין נראה משום דס״ד דאין הולד פגום משום דכתיב היא תועבה דמשמע ואין בניה תועבין קמ״ל דהולד פגום ונימא דהיא תועבה אבל אין צרתה תועבה:
מאןא מודים שמעון התימני – פי׳ אבל ר׳ יהושע לא מודה, דהא שמעינן ליה דאמרב, בני צרות מעידני לכם. ותו אמר ר׳ יהושע, בת משולחת כשרה לכהונה היא תועבה ואין בניה תועבין, בשלהי מסכת נדהג. וקשיא לן, ולימא משום דק״ו דאלמנה ליתיהד. איכא למימר, ההיא פלוגתא היא, דהא אמר ר׳ יוחנן בן נורי בפ״ק דמכילתיןה, אםו כדברי ב״ה הולד פגום לדברי ב״ש, דהיינו מק״ו דאלמנה, וכן פירש״י ז״לז, אלמא איכא דדריש ק״ו ולא פריך, ומש״ה לא אמר להו ר׳ יהושע לאנשי אלכסנדריא במס׳ נדהח ק״ו דאלמנה ליתיה, אלא א״ל רחמנא מעטיה, משום דמשמע ליה לר״י מיעוטא דהיא בין לצרה בין לבניה, ור׳ יוחנן ב״נ לא משמע ליה מיעוטא אלא לצרה אבל בניה תועבין, ואי משום פירכא דשכן היא עצמה מתחללת, ס״ל נמי שאף זו מתחללת, דלית לי׳ הא דאתמר בפ׳ אלמנה לכ״גט, לאיש זר מי שזר אצלה מעיקרא לאפוקי מחזיר גרושתו וכן יבמה לשוק, אלא כל שזר אצלה אפי׳ בסוף מחללהי. מ״מ איכא אתמהה בהך סוגיין, היכי לא אקשי׳ לרב יוסף מדר׳ יהושע ולא מסייעין לי׳ מדר׳ יוחנן ב״נ. ונראה שהולד פגום דקאמר ר׳ יוחנן ב״נ, מזוהם קאמר, משום לעז שהוא מטפה אסורה, אבל לא שיהא פגום לכהונה ממש, ומש״ה לא מייתינן הכאכ לשמעתיה. ודר׳ יהושע לא מייתי הכא, משום דמיקל, ולדידיה לא קאמרינן. והא דמקשינן הכא מהך ברייתא דקתני וחכ״א הולד כשר, בדין הוא דלוקמה כר׳ יהושע, אלא משום דרבנן דפליגי עליה דר״ע במתני׳ שמעון התימני הוא, ואינון נמי רבנן דברייתא. וההואל דאמר להו ר׳ יהושע לאנשי אלכסנדריא משום היאמ, [ב]מילתא בעלמא אוקמינהו, ולא אמר להו ק״ו ליתיה, משום דבורים נינהו וזר אצלה מעיקרא לא משמע להו, ומיהו עיקר טעמא לדידיה משום פירכא דק״ו. והכי משמע בפ״ק דמסכתיןנ, דקאמרינן לר׳ יהושע או דילמא איכא למיפרך מה לאלמנה וכו׳, ועלה קאמר בני צרות מעידני לכם.
א. לפנינו: מאן הכל מודים. וכן נוסף בנדפס. ועיין בריטב״א.
ב. לעיל טז א.
ג. סט ב, ע א.
ד. כה״ק תוס׳ לעיל יד ב ד״ה נעשה, ובתוס׳ נדה ע א ד״ה היא תועבה. וכה״ק הריטב״א עי״ש מש״כ. ועיין במהרש״א כאן ובקרני ראם ובע״ל ובק״א.
ה. לעיל יד ב.
ו. בנדפס נוסף כאן: נעשה.
ז. שם ד״ה הולד פגום.
ח. סט ב.
ט. לקמן סט א.
י. כ״ה בכת״י ב בכי״א לא ברור, ובנדפס: כל שזר אצלה אפילו הנך מתחללות.
כ. בנדפס נוסף כאן: סיוע.
ל. בנדפס נוסף כאן: עוד י״ל דההוא, ונראה שא״צ לתיקון זה, דדברים אלו המשך הסבר דברי ר׳ יהושע, דכיון דמיקל לא ילפינן ק״ו מאלמנה משום דמה לאלמנה וכו׳, והא דלא השיב כן לאנשי אלכסנדריא, משום שהם בורים ולא יבינו דרק בזר מעיקרא נפסלת.
מ. בכ״י א: דאמר להו ר״י לאנשי אלכסנדריא היא בעלמא אוקמינהו. בנדפס הוסיף ע״ז: היא תועבה. והנכון כפי שהוא כאן ע״פ כתב יד ב.
נ. לעיל טו ב.
מאן מודים שמעון התימני. ודוקא שמעון התימני אבל לר׳ יהושע אפילו פגום לא הוי כדאמר בהדיא לעיל בשלהי פרק קמא (יבמות טו:) שאלו את ר׳ יהושע צרת הבת מה היא ואסיקנא דתרתי בעו מיניה, צרות מאי אם תמצא לומר כבית הלל בני צרות דבית הלל לבית שמאי מהו, למאי נפקא מינה למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל, מי אמרינן קל וחומר מאלמנה לכהן גדול, ופשיט להו בני צרות מעידני לכם, ועוד דבהדיא אמר ליה לבני אלכסנדריא בת משולחת כשרה לכהונה היא תועבה ואין בניה תועבין. ואיתא בנדה בשלהי תינוקת (נדה ע.) ולר׳ יהושע קל וחומר ודאי אית ליה כדאיתא בסמוך דאמרינן הכל מודים בבא על הנדה בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מאן מודים ר׳ יהושע קל וחומר מאלמנה לכהן גדול, אלא דהכא מיעטיה רחמנא מדכתיב היא, ומשמע ליה לר׳ יהושע דהיא מיעוטא היא בין לצרות בין לבנים, והיינו דאמר להו התם לבני אלכסנדריא היא תועבה ואין בניה תועבין ולא אמר להו קל וחומר לית לי אף על גב דאינהו בהדיא אמרי ליה מי אמרינן קל וחומר מאלמנה, וטעמא כדאמרן דאי אמר להו קל וחומר לית ליה הא ודאי אית ליה אלא דהכא לית ליה משום מיעוטא היא והילכך קא פשיט להו ממקום שבא עיקרו של הכשר, כנ״ל אע״פ שראיתי למקצת מרבותי שכתבו בענין אחר.
המחזיר גרושתו משנשאת אין הולד פגום ר״ל שאינו פסול לכהונה ואע״ג דאיכא למימר קל וחומר מאלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל כהן ובנה פסול לכהונה זו שאיסורה שוה בכל בעל לא כל שכן קל וחומר פריכא הוא דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ר״ל שנעשית חללה בביאתו תאמר במחזיר גרושתו שאינה מתחללת בביאה זו שהרי כשרה היא לתרומה ואם מפני שפסלה לכהונה באיסור ביאה הרי משנתגרשה פסולה ועומדת היא וכן בכל חייבי לאוין שלא מחמת פסול יוחסין כגון יבמה לשוק הולד כשר לכהונה וכן נושא חלוצה שנפסלה בביאה זו לכהונה שהרי נעשית זונה ולדה כשר אבל חייבי כריתות הואיל והולד ממזר אין צריך לומר שפסול לכהונה אלא שלענין ביאור אף לדברי האומר שאינו ממזר מודה הוא שהולד פסול לכהונה בקל וחומר מאלמנה שאם תאמר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ר״ל שנעשית חללה תאמר בזו שאינה נעשית חללה שאין חללה אלא מאיסור כהונה מכל מקום נפסלת היא לכהונה משום זונה ויראה מכאן שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מגוי ועבד שהם כחייבי כריתות לענין תפיסת קדושין ר״ל שאין קדושין תופסין בהם כלל אבל חייבי לאוין אין ביאתן עושה זונה שאם כן אף בחייבי לאוין היה הולד פסול לכהונה וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם ומכל מקום גדולי החברים כתבו שכל שנבעלה לאחד מאיסורין השוין בכל ואינם מיוחדין לכהונה או אפילו חייבי עשה עשאוה זונה וכן נראה ממה שכתבנו בסמוך דאי לפסול לכהונה פסולה ועומדת היא אלמא הא לאו הכי פסלה אע״פ שאינו אלא מחייבי לאוין וכמו שכתבנוה בנושא חלוצה וכן נראה ממה שאמרו בסוגיא זו משום דזניא איפסילא לקהל אלמא דחייבי לאוין קרי זונה ולדעת זה צריך לפרש בכאן הכא נמי כיון דנבעלה עשאה זונה לפסלה מן התרומה מה שאין כן בחייבי לאוין שלא מחמת יוחסין דזר מעיקרו בעינן:
ממה שכתבנו למדת שהמחזיר גרושתו והנושא חלוצתו קדושין תופסין לו בה וצריכה גט והיא כשרה ר״ל לתרומה וולדה כשר ויש גורסין והיא פסולה ור״ל לכהונה וולדה כשר דקאמר פירושו בנקבה שאם בזכר אפילו היה פסול מותר בכהנת שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין וצרת מחזיר גרושתו מותרת כמו שביארנו בפרק ראשון (יבמות י״א:):
פגום. שאם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה. דאי ילדה בן לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין1. בכל. שהרי היתה מותרת לכהן הדיוט. שוה בכל. שהרי גרושה אסורה אפי׳ לכהן הדיוט. מתחללת. בביאה זו, שאם נתארמלה אסורה לכהן הדיוט כחללה, כדאיתא בקידושין2, ואם בת כהן היא פסלה מן הכהונה, כדאמרי׳ במכלתין לקמן3. תאמר במחזיר גרושתו שלא נתחללה בביאתו, דאי למפסלה הא פסילה מעיקרא מכי נתגרשה, ואי בתרומת אביה לא פסלה, דלאו זר אצלה מעיקרא הוא, כדאיתא פרק אלמנה4. ולדה פסול. ממזר. והיא פסולה דקאמ׳, לכהונה, אבל לקהל שריא, דזונה כשירה לקהל. ולדה כשר. דקאמרי רבנן, לאו לכהונה לקהל. אבל לכהונה הוי פגום. לכהו[נה. לתרו]מה דבי נשא. דהא אפסילו לכהן משום חלוצה וגרושה, וקרובת חלוצתו אפי׳ ל[כהן שר]יא. הא כדאיתא. היא כשירה לכהונה, וולדה כשר לקהל, אבל לכהונה הוי פגום. והיא תועבה. דקא פרכת לעיל, דרוש הכי ואין צרתה תועבה להיאסר ליבם אלא מתיבמת. אלא אלמנה קשיא. נהי דלא איפשר למידק מיהא בריתא ולא מדרשא דהיא [תועבה ואין בניה] תועבין אי בנה פגום או לא, שהרי לכל יש פנים, אבל איהו דקמוכח דפגום הוי מק״ו דאלמנה, ק״ו פריכא הוא, אלא ודאי לא אתמר הכי.
1. להלן פד, ב.
2. עז, א.
3. סח, א.
4. להלן סט, א.
מאן הכל מודים שמעון התמני וכו׳ – עד אבל הני דלא תפסי בהו קדושי׳ כחייבי כריתות דמי פי׳ דמשום הכי לא מצי למימר מאן מודים ר׳ יהושע דהא איהו אפי׳ מחייבי כריתות לא עביד ממזר וא״ת ודילמא חייבי כריתות לר׳ יהושע משום דתפסי בהו קדושי׳ אבל הני כחייבי מיתות ב״ד דמי והולד ממז׳ ואמאי לא קאמר מאן מודים ר׳ יהושע נמי י״ל דליכא למ״ד קדושי׳ תופסים בחייבי כריתות דהא קרא כתיב ואשה אל אחותה לא תקח ובהדיא תנינן לה בקדושי׳ ולא פליג בה ר׳ יהושע ובהדיא אמרי׳ בפ״ד מיתות מי איכא למ״ד קדושי׳ תופסי׳ בחייבי כריתות ולק׳ (דף נ״ג) בפר״ג לר״ל איצטריך לאשמועי׳ דאין קדושי׳ תופסי׳ בחייבי כריתות והא דאמרי׳ בעכומ״ז ועבד לא תפסי בהו קדושי׳ כבר פירשתי במסכת קדושין בס״ד.
גמ׳. שהולד פגום לכהונה. א) עיין בתוס׳ ד״ה הכא נמי. תוס׳ לומדים דהנבעלת לפסול לה אסורה בתרומה מפני דהויא זונה. ויעויין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ תרומות הל״ז) וז״ל שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה כו׳ הרי היא אסורה לאכול בתרומה לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר כו׳ עכ״ל. וברמב״ם חידוש גדול שלא רק חלל כזר הוא אלא אף זונה כזר שהרי כלל באותו איסור לאכול תרומה גם חללה וגם זונה ועל שתיהן כתב ״שהחלל כזר לכל דבר״. ויל״ע בזה שהרי בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה דאע״פ דהויא זרה מ״מ אוכלת. וא״כ מהו גדר הפסול דזרות דחל בחללה וזונה הפוסלתן לאכילת תרומה ואע״פ שנשואות לכהן.
ונראה מהרמב״ם דהא דבת ישראל הנשואה לכהן אוכלת בתרומה אין בזה חלות היתר דעלמא, אלא דלענין תרומה חל עליה חלות הכשר כהונהא, ולכן כשנתחללה בפסול חללה או זונה הכשר הכהונה דידה פקע משום דהויא כזר.
ולפי״ז יל״ע בזונה או חללה הנשואות לכהן ואכלו תרומה, האם חייבות מיתה בידי שמים כזר או לא. דהרי הרמב״ם (ריש הל׳ תרומות) מנה שני לאוים באכילת תרומה דהיינו זר וחללה. ולענין חיוב מיתה בידי שמים כתב (פ״ו מהל׳ תרומות הל״ו) דחל הוא בזר שאכל תרומה. ואחרי זה (בהל״כ) כשהביא את האיסור דחללה וזונה מלאכול תרומה לא כ׳ שחייבות מיתה בידי שמים, וצ״ע האם חייבות מיתה בידי שמים או לא. ויתכן דשאני זונה מחללה, דבזונה חל איסור זרות אך היא עצמה אינה זר, ואילו חללה זר ממש היא וחייב מיתה ב״ש. ועוד יש צד לחלק בין ישראלית הנשואה לכהן דבעצמה הויא זרה אלא שהוכשרה בהכשר כהונה מיוחד דבנעשה זונה וחללה פקע הכשרה והפכה להיות זר ממש המחויב מיתה בידי שמים. ואילו כהנת הנתקדשה מלידתה בקדושת כהונה שנעשה אח״כ זונה נהי דנאסרה באיסור זרות מ״מ לא הפכה להיות זר ממש ופטורה ממיתה בידי שמים, ובכל זה צ״ע.
ב) ויעויין ברמב״ם (פ״ז מהל׳ תרומות הלט״ז) שכ׳ וז״ל אנדרוגינוס שנבעל לפוסל מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו נפסל מלאכול בתרומה כנשים ואין עבדיו אוכלין. וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר שהוא פוסל בביאתו לאשה נפסל ואינו אוכל ולא מאכיל לעבדיו. והוא שיבעול אותו דרך נקבותו אבל דרך זכרותו אין זכר פוסל זכר מן הכהונה עכ״ל. ועיין בראב״ד ובכ״מ שתמהו על פסק הרמב״ם שאם כדכתב שזכר אינו פוסל זכר א״כ האיך פוסל אנדרוגינוס לאנדרוגינוס אם בעל אותו דרך נקבותו, הרי ממ״נ, מדהוי אנדרוגינוס ספק זכר ספק נקבה, או דשניהם זכרים או דשניהם נקבות ואינם פוסלים זה לזה.
ואמר הגר״מ הלוי זצ״ל דהביאור בפסק הרמב״ם הוא דסובר שיש שני דיני פסול: א) שם זונה פוסל אך שם זונה לא יכול לחול בזכר דחל רק בנקבה; ב) ביאת זנות פוסלת הנבעלת מלאכול תרומה אפילו כשלא חל בה שם זונה, ופסול זה חל אף בזכר כשנבעל ביאת זנות. ומשו״ה אנדרוגינוס שנבעל דרך נקבותו נפסל לתרומה שהרי נבעל בביאת זנות דנקבה. דאילו כשנבעל דרך זכרותו ליכא ביאת זנות דנקבה דלנקבה ביאה שלא כדרכה היא, והוי משכב זכר בעלמא שאינו פוסל.
ולפי״ז יוצא דהרמב״ם חולק על תוס׳. דלתוס׳ הפוסל דנבעלת לפסול לה הוא חלות השם זונה שחל בגברא. ואילו לרמב״ם עצם הביאה פוסלת אפילו בלי חלות שם זונה בגברא.
ויעויין ברמב״ם (פ״א מהל׳ מעשר הל״ב) שכתב וז״ל מעשר ראשון מותר באכילה לישראל כו׳ שנאמר כו׳ לפיכך בת לוי שנשבית או שנבעלה ביאת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת כו׳ עכ״ל. ומשמע מהרמב״ם דסובר דמשום דמע״ר מותר לזר משו״ה מותר נמי לזונה. ואילו לר״מ הסובר מע״ר אסור לזר מע״ר אסור נמי לזונהב. ולכאורה שיטתו תמוהה, דזונה פסול מלאכול בתרומה משום דנבעלה לאיש זר שפסלה מלאכול בתרומה וכלישנא דקרא (ויקרא כ״ב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, ומהיכי תיתי דאסורה לאכול נמי במע״ר אליבא דר״מ.
ונראה דהרמב״ם לשיטתו בהל׳ תרומות דזונה כזר, ולכן אליבא דר״מ כמו שזר אסור לאכול מע״ר ה״ה זונה אסורה לאכול מע״ר דדינה כזר.
ג) ויעויין ברש״י (ד״ה שכן היא עצמה מתחללת) שכ׳ וז״ל שאם מת כ״ג אסורה כו׳ ועשאה חללה כו׳ תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת דאי למפסלא לכהן לא מפסלא בהאי חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין, ואי לתרומה לא מיתסרא בהכי עכ״ל. ומרש״י משמע דיתכן דמחזיר גרושתו תעשה זונהג אלא דמכיון דגרושה מלפני כן אינה מתחללת כמו אלמנה לכ״ג שהיתה מלכתחילה מותרת, ומ״מ מותרת לאכול בתרומה משום דלא נבעלה בביאת זר אצלה מעיקרא. ויוצא דלרש״י זונה מותרת בתרומה, ורק בנבעלה לפסול לה אסורה בתרומה. ומאידך אליבא דתוס׳ זונה בעצמה אסורה בתרומה. ולרמב״ם שיטה שלישית דזונה אסורה בתרומה מדין זר.
ד) ועיין בגמ׳ בכורות (דף מז.) דלחד מ״ד כשכהנת מתעברת מעכו״ם בנה חייב בפדיון הבן ואילו בלויה המתעברת מעכו״ם בנה פטור מפדיון, וכ׳ בטעם הדבר ״בשלמא לויה בקדושתה קיימא אלא כהנת כיון דאי בעיל לה הויא זרה״. ומכאן מוכח דביאת עכו״ם כשעושה אותה זונה לרמב״ם (פי״ח מהל׳ איסורי ביאה הל״ב) מחללת נמי את קדושת הכהונה שלה ונעשה כזר שמשום כך בנה חייב בפדיון הבן כמו בן זרה. ולכאורה מכאן מקור לשיטת הרמב״ם דזונה אסורה בתרומה מדין זר דפקעה קדושתה והויא זרה.
ויל״ע בזה שהרי הגמ׳ בבכורות מיירי בעכו״ם שבא על כהנת ולא בביאת פסול בעלמא כגון בכהנת הנבעלת לחייבי לאוין דזרים אצלה מעיקרא דג״כ פסלה לתרומה ועשאוה זונה (עיי״ש ברמב״ם). ולפי פסק הרמב״ם בהל׳ תרומות דזונה כזר לכאורה בפדיון הבן נמי אין לחלק. אך מפשטות הגמ׳ נראה דניתן לחלק ביניהם, כלומר דביאת פסול בעלמא אינה אלא חלות פסול דאינה מפקיעה קדושת כהנת, ובנה פטור מפדיון הבן כבן כהנת. ומאידך ביאת עכו״ם מחללת את קדושת כהנת והויא כזרה המחוייבת בפדיון הבן. ויעויין בסוגיין (דף מה.) דדין ביאת עכו״ם הפוסלת אשה נלמד מפסוק דאלמנה וגרושה ואילו הנבעלה לפסול לה דעלמא נלמד מפסוק דאיש זר, וי״ל דשני דינים הם, דבביאת עכו״ם פקעה קדושתה ולא בביאת חייבי לאוין דעלמא דרק מטילה בה חלות פסול אך בלי הפקעת קדושתה.
ועיין במס׳ סנהדרין (דף נא.) וז״ל בת כהן כו׳ ניסת ללוי לישראל ולעכו״ם ולחלל לנתין ולממזר מנין ת״ל בת איש כהן, אע״פ שאינה כהנת, משום דאינסבה להו להני לאו בת כהן היא כו׳ עכ״ל. ולכאורה השקלא וטריא שבגמרא היא האם כהנת הנבעלת לחייבי לאוין או לעכו״ם ועבד עדיין קדושה ככהנת או דנעשה זרה, עיי״ש.
והנה להלן (דף מה.) איתא דבעכו״ם הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה. ולענין הלכה הגמרא מסיקה (דף מה:) דהוולד כשר. ונחלקו בפוסקים האם הוולד כשר לכהונה או לא (עיין בטור אה״ע ריש סי׳ ד׳ ובב״י). ברם מפשטות הגמרא ניתן לחלק בין עכו״ם שהוא פוסל את הוולד לבין שאר פסולי קהל שאינם פוסלים וולדם. וניתן לומר שהביאור בזה הוא דעכו״ם הבא על בת ישראל פוגם במקצת את קדושת הוולד הנולד ממנו, ומשו״ה בתו פסלה לכהן במקצת חלות גויות שיש בה מאביה. משא״כ בשאר פסולי קהל דליכא בהם הפקעת קדושת ישראל שלא כבעכו״ם. ועיין לקמן (דף מה:) בקונטרס בעניני גירות (ענף ב׳) ואכמ״ל.
א. בביאור דברי רבינו זצ״ל כאן נראה דאינו ר״ל דנתקדשה בקדושת כהן ממש, אלא דהוכשרה לאכול תרומה מדין כהונה, דהיינו, שאוכלת בתורת עצמה כמו כהן ולא שבעלה הכהן מאכילה בתורת זר גמור.
ב. עיין בר״י קורקוס.
ג. אך מהגמרא לא משמע הכי דהא לקמן בחייבי כריתות אליבא דר׳ יהושע ג״כ דחתה הק״ו מאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ודחתה ה״נ כיון שנבעלה עשאה זונה. ומדלא אמרה ככה במחזיר גרושתו משמע דמחזיר גרושתו לא נעשה זונה, וצ״ע.
שהולד על כל פנים פגום לכהונה, שאם נולדה בת, הריהי כחללה ואסורה לכהן. ומסבירים: מאן [מי הוא], למי התכוונו כשאמרו הכל מודים — הכוונה היא לשמעון התימני, דאף על גב [שאף על פי] שאמר שמעון התימני: אין ממזר מחייבי לאוין, נהי [אם אמנם] שממזר לא הוי [איננו], פגום מיהא הוי [על כל פנים הריהו], ולומדים דבר זה
that the offspring, even if not a mamzer, has flawed lineage and, if the offspring is a girl, is unfit to marry into the priesthood. The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Shimon HaTimni, as although Shimon HaTimni said that the offspring of relations for which one is liable for violating a prohibition is not a mamzer, nevertheless, granted that Shimon HaTimni holds that he is not a mamzer; he would agree, however, that he is of flawed lineage.
הכל
(2) מק״ו מִקַּל וָחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה וּמָה אַלְמָנָה לכ״ג לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם.
This is derived through an a fortiori inference from the halakha pertaining to a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this divorcée, who married another man and is therefore prohibited from marrying her original husband, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, as the prohibition to remarry one’s divorcée after she was married to another man applies to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage?
This is derived through an a fortiori inference from the halakha pertaining to a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this divorcée, who married another man and is therefore prohibited from marrying her original husband, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, as the prohibition to remarry one’s divorcée after she was married to another man applies to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage?
מקל וחומר מאלמנה. כיצד? ומה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל שהרי האיסור לשאת אלמנה מיוחד רק לאדם אחד, לכהן הגדול, ובכל זאת בנה הנולד ממנו בנישואי עבירה פגום לכהונה והוא חלל — זו הגרושה שהחזירה, שאיסורה שוה בכל, אינו דין שבנה פגום לכהונה?
This is derived through an a fortiori inference from the halakha pertaining to a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this divorcée, who married another man and is therefore prohibited from marrying her original husband, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, as the prohibition to remarry one’s divorcée after she was married to another man applies to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage?
הכל
(3) אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְאַלְמָנָה שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת.
The Gemara raises a number of objections: The logic of this a fortiori inference can be refuted: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, one case cannot be deduced from the other.
The Gemara raises a number of objections: The logic of this a fortiori inference can be refuted: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, one case cannot be deduced from the other.
שכן היא עצמה מתחללת – שאם מת כהן גדול אסורה אפילו לכהן הדיוט שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא) ולא כתיב ולא יחל ומשמע ב׳ חילולים אחד לה ואחד לזרעו והכי מפרש בקדושין (דף עז.) או אם בת כהן היא פסלה מן התרומה כדאמר במכילתין לקמן (דף סח.) תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת דאי למפסלה לכהן לא מפסלה בהאי חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי לתרומה לא מתסרא בהכי כדאמר בפרק אלמנה לכהן גדול (לקמן דף סט.).
איכא למיפ׳ מה לאלמנה שכן עצמו מתחללת – וא״ת כיון דהא איפרי׳ האי ק״ו דאלכסנדרי׳ לר׳ יהושע על בת משולחת אי אמרי ק״ו מאלמנה למה הוצרך ר׳ יהושע לבא עליהם משו׳ היא תועבה ואין בניה תועבה תיפוק לה משום דאפי׳ דרשת ואין צרתה תועבה מ״מ הוי ק״ו פריכא י״ל דלרווחא דמילתא בעי לשנויי ליה מקרא וס״ל נמי דתרוייהו ש״מ היא תועבה ואין בניה תובעה ואין צרתה תועבה.
ומקשים: איכא למיפרך [יש מקום לפרוך, לשבור] את הראיה הזו, ולומר: מה לאלמנה — שכן היא עצמה מתחללת, ואילו גרושה שהחזירה בעלה איננה מתחללת על ידי חזרתה לבעלה הראשון.
The Gemara raises a number of objections: The logic of this a fortiori inference can be refuted: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, one case cannot be deduced from the other.
הכל
(4) וְעוֹד הִיא תּוֹעֵבָה כְּתִיב וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִין.
And furthermore, “She is an abomination” (Deuteronomy 24:4) is written with regard to remarrying with one’s divorcée, and the emphasis on the word “she” teaches that only she is considered so, but her children are not abominations and they have unflawed lineage.
And furthermore, “She is an abomination” (Deuteronomy 24:4) is written with regard to remarrying with one’s divorcée, and the emphasis on the word “she” teaches that only she is considered so, but her children are not abominations and they have unflawed lineage.
ועוד: ״היא תועבה״ (דברים כד, ד) כתיב [נאמר] במחזיר גרושתו, ולשון ״היא״ באה לצמצם את הדבר וללמד: ואין בניה תועבין.
And furthermore, “She is an abomination” (Deuteronomy 24:4) is written with regard to remarrying with one’s divorcée, and the emphasis on the word “she” teaches that only she is considered so, but her children are not abominations and they have unflawed lineage.
הכל
(5) וְעוֹד תַּנְיָא הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵין לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט וְהִיא פְּסוּלָה וּוְלָדָהּ פָּסוּל אוְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין וּצְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט וְהִיא כְּשֵׁרָה וּוְלָדָהּ כָּשֵׁר.
And furthermore, it is taught in a baraita: With regard to one who remarries his divorcée, and one who marries his ḥalutza, and one who marries a relative of his ḥalutza, Rabbi Akiva says that one’s betrothal of such women is not effective. And therefore, even if he attempts to do so, it is meaningless and she does not require a bill of divorce from him in order to separate from him. And if she has relations with him she is rendered unfit and her child is unfit, and we force him to send her away. The Rabbis say that one’s betrothal of such women is effective, and therefore if he betrothed her she requires a bill of divorce from him, and if she has relations with him she remains fit and her child is fit.
And furthermore, it is taught in a baraita: With regard to one who remarries his divorcée, and one who marries his ḥalutza, and one who marries a relative of his ḥalutza, Rabbi Akiva says that one’s betrothal of such women is not effective. And therefore, even if he attempts to do so, it is meaningless and she does not require a bill of divorce from him in order to separate from him. And if she has relations with him she is rendered unfit and her child is unfit, and we force him to send her away. The Rabbis say that one’s betrothal of such women is effective, and therefore if he betrothed her she requires a bill of divorce from him, and if she has relations with him she remains fit and her child is fit.
המחזיר גרושתו – משנשאת.
אין לו בה קדושין – דקסבר ר״ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין.
והיא פסולה – לכהן דזונה היא.
וולדה פסול – ממזר הוא.
היא כשרה – לכהונה איירי כדמסיק היינו לתרומה דלכהן אסירא דגרושה היא וא״ת לרבי עקיבא אמאי מיפסלה לתרומה הא לאו זר אצלה מעיקרא הוא דלקמן בפרק אלמנה (יבמות סט. ושם) פריך ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן וי״ל דסוגיא דהתם אליבא דרבנן אבל ר״ע לא בעי זר אצלה מעיקרא כדאמר בפ׳ עשרה יוחסין (קדושין עה:) השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקצת תימה לר״י דמאי דריש ר״ע מהיא תועבה דלא דריש ואין בניה תועבין דהא ממזר הוי ולא מצי למדרש נמי ואין צרתה תועבה דלא שייך בה צרתה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אליבא דר״ע.
תנא המחזיר גרושתו והנושא קרובות חליצתו ר״ע אומר אין לו בה קידושין וא״צ ממנו גט והיא פסולה ולדה פסול וכופין אותה להוציא וח״א י״ל בה קדושין וצריכה ממנו גט והיא כשרה למאי אי לימא לקהל פשיטא משום בדינתיה אפסלה מקהל אלא פשיטא לכהונה. פי׳ לא שתנשא לכהונה שהיא גרושה אלא שאם היתה בת כהן לא נפסלה בבעילה זו מתרומה דבי נשא כדאמרי׳ לקמן בפ׳ אלמנה לכ״ג שאיש זר אצלה מעיקרא הוא שפוסלת מתרומה דבי נשא יצא מחזיר גרושתו שלא הי׳ דר אצלה מעיקרא. וכן נמי הנושא את חלוצתו ולדה כשר לכהונה שבתה כשרה להנשא לכהן דא״ק היא תועבה ואין בניה תועבים. אמר רבה בב״ח אר״י הכל מודים בגוי ועבד הבא על ב״י שהולד ממזר מאן הכל מודים שמעון התימני דאע״ג דאמר שמעון התימני אין ממזר מח״ל ה״מ בח״ל דתפסי בהו קידושין אבל הני דלא תפשי בהו כח״כ דמי.
רש״י בד״ה המחזיר גרושתו כו׳ קדושין דקסבר ר״ע כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה היא כשרה לכהונה כו׳ דמאי דריש ביה ר״ע כו׳ כצ״ל. בד״ה הכא נמי כו׳ כיון דחמירי כזרים אצלה מעיקרא חשיבי כו׳ כצ״ל:
בא״ד חייבי כריתות דחמירי אלא דוקא בחייבי לאוין כצ״ל. ונ״ב פי׳ לפירושו לא בא למעט היכא דלא תפסי קדושין דאינה אסורה בתרומה אלא בחייבי לאוין היכא דלא תפסי בה קדושין ודו״ק:
בא״ד אלא ביאת זנות כו׳. נ״ב פי׳ לענין מלקות הוא דלא מלקינן משום זונה אלא בכה״ג אבל מ״מ אפילו תפסי בה קדושין הויא פסולה לכהן היכא דהוי זר אצלה מעיקרא כו׳ כמו שכותבין התוס׳ גופייהו אח״כ דילפינן מק״ו כו׳ והיא סברת הראב״ד בפרק י״ח דהלכות ביאה ע״ש:
בא״ד דליכא בה לאו בתרומה דלא ילפינן מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה א״נ משום כו׳ שם זונה גרם לה כו׳ כצ״ל:
ועוד, תניא [שנינו בברייתא] במפורש להיפך: המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו, ר׳ עקיבא אומר: אין לו בה קדושין, שהקידושין אינם תופסים בה כלל, וממילא אינה צריכה הימנו (ממנו) גט, והיא פסולה, וולדה פסול, וכופין אותו להוציא (לגרש). וחכמים אומרים: בכל אלה יש לו בה קדושין, ולכן צריכה הימנו גט להתירה לאחרים, והיא כשרה וולדה כשר.
And furthermore, it is taught in a baraita: With regard to one who remarries his divorcée, and one who marries his ḥalutza, and one who marries a relative of his ḥalutza, Rabbi Akiva says that one’s betrothal of such women is not effective. And therefore, even if he attempts to do so, it is meaningless and she does not require a bill of divorce from him in order to separate from him. And if she has relations with him she is rendered unfit and her child is unfit, and we force him to send her away. The Rabbis say that one’s betrothal of such women is effective, and therefore if he betrothed her she requires a bill of divorce from him, and if she has relations with him she remains fit and her child is fit.
הכל
(6) לְמַאן לָאו לִכְהוּנָּה לָא לַקָּהָל אִי הָכִי הִיא כְּשֵׁרָה לְמַאן אִילֵימָא לַקָּהָל פְּשִׁיטָא מִשּׁוּם דְּזַנְּיָא אִפַּסְלָה לַקָּהָל אֶלָּא לָאו לִכְהוּנָּה.
The Gemara clarifies: When the baraita states she and her child are rendered unfit, to whom are they unfit to be married? Is it not to the priesthood? No, it is to the congregation of Israel. If so, when the baraita states she is fit, to whom is she fit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, this is obvious; could it be that because she engaged in forbidden sexual relations that she is rendered unfit from marrying into the congregation of Israel? Although by doing so she is rendered a zona, that can disqualify her only from marrying a priest. Rather, is it not that the intention is that she is fit to marry into the priesthood?
The Gemara clarifies: When the baraita states she and her child are rendered unfit, to whom are they unfit to be married? Is it not to the priesthood? No, it is to the congregation of Israel. If so, when the baraita states she is fit, to whom is she fit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, this is obvious; could it be that because she engaged in forbidden sexual relations that she is rendered unfit from marrying into the congregation of Israel? Although by doing so she is rendered a zona, that can disqualify her only from marrying a priest. Rather, is it not that the intention is that she is fit to marry into the priesthood?
ונברר: זה שאמרנו שוולדה כשר, למאן [למי] כשר? לאו [האם לא] שהוא כשר לכהונה? ודוחים: לא, הכוונה היא שכשר לקהל. כלומר, שאיננו ממזר, ומותר לבוא בקהל ה׳. ותוהים: אי הכי [אם כך], מה שנאמר בברייתא היא כשרה, למאן [למי] היא כשרה? אילימא [אם תאמר] שהיא כשרה לקהל, שמותר לה להינשא לישראל — פשיטא [פשוט] שכן הוא, וכי משום דזניא [שזנתה] אפסלה [נפסלה] לקהל?! שהרי אשה זונה אינה פסולה לכל ישראל. אלא לאו [האם לא] הכוונה היא שכשירה לכהונה,
The Gemara clarifies: When the baraita states she and her child are rendered unfit, to whom are they unfit to be married? Is it not to the priesthood? No, it is to the congregation of Israel. If so, when the baraita states she is fit, to whom is she fit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, this is obvious; could it be that because she engaged in forbidden sexual relations that she is rendered unfit from marrying into the congregation of Israel? Although by doing so she is rendered a zona, that can disqualify her only from marrying a priest. Rather, is it not that the intention is that she is fit to marry into the priesthood?
הכל
(7) וּמִדְּהִיא לִכְהוּנָּה וְלָדָהּ נָמֵי לִכְהוּנָּה מִידֵּי אִירְיָא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.
The Gemara suggests: And since in reference to her the word fit in the baraita means fit for the priesthood, it follows that for the child as well, the word fit means fit for the priesthood. The Gemara objects: Are these cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is, and although the two cases are juxtaposed in the baraita they need not be relating to the same issue. Rather, when referring to the mother the baraita mentions fitness for the priesthood, and when referring to the child it mentions fitness for the congregation of Israel.
The Gemara suggests: And since in reference to her the word fit in the baraita means fit for the priesthood, it follows that for the child as well, the word fit means fit for the priesthood. The Gemara objects: Are these cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is, and although the two cases are juxtaposed in the baraita they need not be relating to the same issue. Rather, when referring to the mother the baraita mentions fitness for the priesthood, and when referring to the child it mentions fitness for the congregation of Israel.
ומדהיא [ומכיון שהיא] כשירה ומשמעו — לכהונה, ולדה נמי [גם כן] שאמרו שכשר — כשר לכהונה! ודוחים: מידי איריא [וכי שייכים הדברים]? הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא] ומה שאמרו היא כשירה, כוונתו כשירה אכן לכהונה, אולם וולדה כשר —הכוונה שכשר לקהל.
The Gemara suggests: And since in reference to her the word fit in the baraita means fit for the priesthood, it follows that for the child as well, the word fit means fit for the priesthood. The Gemara objects: Are these cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is, and although the two cases are juxtaposed in the baraita they need not be relating to the same issue. Rather, when referring to the mother the baraita mentions fitness for the priesthood, and when referring to the child it mentions fitness for the congregation of Israel.
הכל
(8) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי רֵישָׁא הִיא פְּסוּלָה וּוְלָדָהּ פָּסוּל הִיא פְּסוּלָה לְמַאן אִילֵימָא לַקָּהָל מִשּׁוּם דְּזַנְּיָא אִפַּסְלָה לֵיהּ לַקָּהָל אֶלָּא לָאו לִכְהוּנָּה.
The Gemara notes: So, too, it is reasonable to assume that the two clauses concern different issues, as the first clause teaches in the name of Rabbi Akiva: She is unfit and her child is unfit. When that first clause states: She is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, could it be that because she engaged in forbidden sexual relations she is rendered unfit to marry into the congregation of Israel? Rather, is it not that the intention that she is rendered unfit to marry into the priesthood?
The Gemara notes: So, too, it is reasonable to assume that the two clauses concern different issues, as the first clause teaches in the name of Rabbi Akiva: She is unfit and her child is unfit. When that first clause states: She is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, could it be that because she engaged in forbidden sexual relations she is rendered unfit to marry into the congregation of Israel? Rather, is it not that the intention that she is rendered unfit to marry into the priesthood?
היא פסולה וולדה פסול נראה היא פסולה לתרומה אע״ג דבעינן זר אצלה מעיקרא כיון דר׳ עקיבא אומר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אמרינן כיון שבעלה עשאה זונה אע״ג דבעינן זר אצלה מעיקרא כיון שאין קדושין תופסין א״כ הוי כמו חייבי כריתות וחייבי כריתות הוי כמו זר אצלה מעיקרא אבל י״מ היא פסולה לכהן ולא נהירא דהא מקודם לכן איפסילא ליה משום גרושה וי״ל דר״ל לכהונה וקאי אקרובי חלוצתו וכן פר״ח:
היא כשרה – פר״ח ז״ל דלא קאי אמחזיר גרושתו דנהי נמי דולדה כשר משום דכתיב היא תועבה ואין בניה תועבין מ״מ איהי אפסלא מתרומה דבי נשא ובירושלמי מפרש כן ולא עת עתה להאריך:
א) ושמעתי מתרצים כי רבי עקיבא מפיק מקרא דהיא תועבה למימר ואין צרת סוטה תועבה ובהא שפיר איצטריך דליכא למימר דלא שייך בה צרה דהא מקודם ששטתה היתה זאת צרתה כי קדושי הסוטה היו טובים בתחלה וא״ת ולמה לי קרא דכי תהיה אלמנה וגרושה דעובד כוכבים ועבד פסלי אשה בביאתן הא ידעת ליה שפיר מלאיש זר אליבא דר״ע דס״ל דאין קדושין תופסין וכיון דאין קדושין תופסין הולד ממזר והשתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מבעיא דהא עובד כוכבים ועבד חייבי לאוין נינהו וזר מעיקרא נינהו וי״ל דס״ד הואיל ולא תפסי בה קדושי כלל דלא פסלי אשה בביאתן להכי אצטריך קרא דובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה:
ב) גם בפרק כשם משמע כן דקאמר תרומה נמי עשה בה ספק זונה כזונה אלמא דזונה אסורה מלאכול בתרומה וקשה ומנלן דזונה פסולה מלאכול בתרומה אי משום דפסולה לכהונה הלא גרושה פסולה לכהונה ואינה פסולה לתרומה וי״ל דזונה פסולה לתרומה משום דכתיב זונה וחללה אתקש זונה לחללה וחללה פשיטא לן דפסולה לתרומה וקשה דאמרינן לקמן ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות ומאי קאמר הא מזונה נפקא דכיון דבעלוה חייבי כריתות עשאוה זונה וזונה פסולה לתרומה לכן נראה דלא ידעינן דזונה פסולה לתרומה אלא מדאמרינן לקמן כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מקרא דמייתי לקמן כי תהיה והכי פירושא ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות דוקא דלא מצינן למימר הא ידעינן שפיר למ״ד יש ממזר מחייבי כריתות כיון דממזר הוי כ״ש דמפסיל בביאתו הא משום הכי לא שמעינן פיסול דתרומה דלא ידעינן פיסול דתרומה מפיסול ביאה כלל ומשני אמר קרא כי תהיה בהנך דאית בהו הויה דהיינו חייבי לאוין דתפסי בהו קדושי מעתה דשמעינן בחייבי לאוין כ״ש בחייבי כריתות דיש מביאתו ממזר וגם לר׳ יהושע דאמר אין ממזר מחייבי כריתות מ״מ שמעינן דפסלה לתרומה מכ״ש דחייבי לאוין דפסלי לה לקמן:
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לפרש, דקתני רישא [ששנה בראשה] של ברייתא זו: היא פסולה וולדה פסול. ונברר: היא פסולה למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] שפסולה לקהל, וכי משום דזניא [שזנתה] אפסלה ליה [נפסלה לו] לקהל?! אלא לאו [האם לא] הכוונה היא שפסולה לכהונה.
The Gemara notes: So, too, it is reasonable to assume that the two clauses concern different issues, as the first clause teaches in the name of Rabbi Akiva: She is unfit and her child is unfit. When that first clause states: She is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say it is to the congregation of Israel, could it be that because she engaged in forbidden sexual relations she is rendered unfit to marry into the congregation of Israel? Rather, is it not that the intention that she is rendered unfit to marry into the priesthood?
הכל
(9) וּוְלָדָהּ פָּסוּל לְמַאן אִילֵימָא לִכְהוּנָּה הָא לַקָּהָל כָּשֵׁר הָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הַוָּלָד מַמְזֵר אֶלָּא פְּשִׁיטָא לַקָּהָל.
And then when the first clause continues and states: And her child is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say that it is to the priesthood, that would imply that the child is fit to marry into the congregation of Israel. However, this is untenable because didn’t Rabbi Akiva himself say in the mishna here that the offspring is a mamzer and is unfit from entering the congregation of Israel? Rather, it is obvious that the intention of the baraita is that the child is unfit even to marry into the congregation of Israel.
And then when the first clause continues and states: And her child is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say that it is to the priesthood, that would imply that the child is fit to marry into the congregation of Israel. However, this is untenable because didn’t Rabbi Akiva himself say in the mishna here that the offspring is a mamzer and is unfit from entering the congregation of Israel? Rather, it is obvious that the intention of the baraita is that the child is unfit even to marry into the congregation of Israel.
ובהמשך נאמר וולדה פסול, למאן [למי] פסול? אילימא [אם תאמר] פסול לכהונה, ונדייק: הא [הרי] נלמד מכאן כי לקהל הוא כשר? האמר [הרי אמר] ר׳ עקיבא עצמו במשנתנו שהולד ממזר ופסול לבוא בקהל! אלא פשיטא [פשוט] שמדובר כאן שפסול אף לקהל, שאף שאמרו יחד ״היא פסולה וולדה פסול״ אין מדובר באותו ענין עצמו.
And then when the first clause continues and states: And her child is unfit, to whom is she unfit to be married? If we say that it is to the priesthood, that would imply that the child is fit to marry into the congregation of Israel. However, this is untenable because didn’t Rabbi Akiva himself say in the mishna here that the offspring is a mamzer and is unfit from entering the congregation of Israel? Rather, it is obvious that the intention of the baraita is that the child is unfit even to marry into the congregation of Israel.
הכל
(10) וּמִדְּרֵישָׁא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא סֵיפָא נָמֵי הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.
And since in the first clause of the baraita it is apparent that, although two cases are juxtaposed, this case is as it is and that case is as it is, in the latter clause as well one should assume that this case is as it is and that case is as it is.
And since in the first clause of the baraita it is apparent that, although two cases are juxtaposed, this case is as it is and that case is as it is, in the latter clause as well one should assume that this case is as it is and that case is as it is.
ומדרישא הא כדאיתא והא כדאיתא [ומכיון שבראשה של הברייתא הסברנו זה כמו שהוא וזה כמו שהוא] ולא באותו ענין, סיפא נמי הא כדאיתא והא כדאיתא [סופה גם כן זו כמו שהיא וזו כמו שהיא].
And since in the first clause of the baraita it is apparent that, although two cases are juxtaposed, this case is as it is and that case is as it is, in the latter clause as well one should assume that this case is as it is and that case is as it is.
הכל
(11) וְהִיא תּוֹעֵבָה נָמֵי הִיא תּוֹעֵבָה וְאֵין צָרָתָהּ תּוֹעֵבָה אֲבָל בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִין.
Having resolved the objection raised from the baraita, the Gemara returns to its preceding objection: And the objection raised from the verse: “She is an abomination,” in which the Gemara suggested that the emphasis on “she” teaches that only she is an abomination but her children are not, can also be resolved, as the emphasis on “she” could be interpreted differently to teach: “She is an abomination” but her rival wife is not an abomination, and if they both fell together for levirate marriage, the yavam may consummate the levirate marriage with her rival wife. However, it is possible that her children are in fact abominations and are unfit to marry into the priesthood.
Having resolved the objection raised from the baraita, the Gemara returns to its preceding objection: And the objection raised from the verse: “She is an abomination,” in which the Gemara suggested that the emphasis on “she” teaches that only she is an abomination but her children are not, can also be resolved, as the emphasis on “she” could be interpreted differently to teach: “She is an abomination” but her rival wife is not an abomination, and if they both fell together for levirate marriage, the yavam may consummate the levirate marriage with her rival wife. However, it is possible that her children are in fact abominations and are unfit to marry into the priesthood.
והיא תועבה – דקא פרכת היא תועבה ואין בניה תועבין לא תידוק הכי אלא היא תועבה ואין צרתה תועבה ליאסר לייבום אלא מתייבמת.
ומה שהקשינו מדיוק הפסוק ״היא תועבה״ ש״היא״ בא למעט, כוונתו נמי [גם כן] כך: היא תועבה ואין צרתה תועבה, שאם נפלו שתיהן לייבום, גרושה זו פסולה ואין הצרה פסולה לייבום, אבל בניה אפשר לומר שהם תועבין.
Having resolved the objection raised from the baraita, the Gemara returns to its preceding objection: And the objection raised from the verse: “She is an abomination,” in which the Gemara suggested that the emphasis on “she” teaches that only she is an abomination but her children are not, can also be resolved, as the emphasis on “she” could be interpreted differently to teach: “She is an abomination” but her rival wife is not an abomination, and if they both fell together for levirate marriage, the yavam may consummate the levirate marriage with her rival wife. However, it is possible that her children are in fact abominations and are unfit to marry into the priesthood.
הכל
(12) אֶלָּא אַלְמָנָה קַשְׁיָא מָה לְאַלְמָנָה שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת.
The Gemara concludes: However, although two of the objections were resolved, the objection to the logic of the a fortiori inference from the case of a widow remains difficult, as the Gemara noted earlier: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, there is no basis for assuming that the child of one who remarries his divorcée after she had been married to another man will have flawed lineage.
The Gemara concludes: However, although two of the objections were resolved, the objection to the logic of the a fortiori inference from the case of a widow remains difficult, as the Gemara noted earlier: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, there is no basis for assuming that the child of one who remarries his divorcée after she had been married to another man will have flawed lineage.
מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת בין להנשא לכהן הדיוט בין לתרומת בית אביה אם היא כהנת משא״כ בזו דכבר היא פסולה ועומדת לכהונה דגרושה היא ואי לתרומת בית אביה לא מיפסלא אלא כשנבעלה לפסול לה שהוא זר אצלה מעיקרא כדכתיב כי תהיה לאיש זר וכדאיתא לקמן במכילתין.
The Gemara concludes: However, although two of the objections were resolved, the objection to the logic of the a fortiori inference from the case of a widow remains difficult, as the Gemara noted earlier: What is true with regard to a widow, where her union with a High Priest is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to a remarried divorcée, where her remarriage to another man is permitted and is not the cause of any further disqualification. Therefore, there is no basis for assuming that the child of one who remarries his divorcée after she had been married to another man will have flawed lineage.
הכל
(13) אֶלָּא אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הַכֹּל מוֹדִים בְּבָא עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם מַאן הַכֹּל מוֹדִים רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דאע״ג דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת נְהִי דְּמַמְזֵר לָא הָוֵי פָּגוּם מִיהָא הָוֵי.
Rather, if this was stated, it was stated as follows: Rav Yosef said that Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: All agree with regard to one who engages in intercourse with a forbidden relation for which one is liable to receive karet that the offspring has flawed lineage. The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Rabbi Yehoshua, as although Rabbi Yehoshua said in the mishna (49b) that the offspring born from a union for which one is liable to receive karet is not a mamzer, nevertheless, granted that Rabbi Yehoshua holds that he is not a mamzer; he would agree, however, that he is of flawed lineage.
Rather, if this was stated, it was stated as follows: Rav Yosef said that Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: All agree with regard to one who engages in intercourse with a forbidden relation for which one is liable to receive karet that the offspring has flawed lineage. The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Rabbi Yehoshua, as although Rabbi Yehoshua said in the mishna (49b) that the offspring born from a union for which one is liable to receive karet is not a mamzer, nevertheless, granted that Rabbi Yehoshua holds that he is not a mamzer; he would agree, however, that he is of flawed lineage.
מחייבי כריתות. אלא מחייבי מיתת ב״ד. זונה. דזר אצלה מעיקרא הוא. ולענין ולד גרושתו ברירנא בפ״ק דכשר הוא לכהונה, כדכתבינן פ״ק1.
1. לא זכינו לאורו, ראה סוף פ״א ובהערה שם.
גמרא איכא למפרך מה לאלמנה כו׳ ועוד היא תועבה ואין בניה כו׳ ויש להקשות לפי סברת המקשה ע״כ חדא מהני קושיות ליתא דאי הפירכא פירכא גמורה א״כ ל״ל קרא דהיא תועבה ואין בניה כו׳ (ב) וי״ל בדוחק דודאי הפירכא פירכא גמורה היא כדמסיק והיא תועבה ידע המקשה דאיכא למדרש ביה דרשא אחרינא אלא דפריך אי נמי לא הוה הפירכא פירכא גמורה מ״מ מנ״ל למילף האי ק״ו אליבא דשמעון התימני דהא איכא למימר דדריש היא תועבה ואין בניה תועבין והמתרץ השיב כיון דאיכא למדרש מיניה ואין צרתה תועבה מסברא לית לן למדרש היא תועבה ואין בניה תועבין:
אלא לא כך נאמרו הדברים, אי אתמר הכי אתמר [אם נאמר כך נאמר] הדבר: אמר רב יוסף אמר ר׳ שמעון ברבי: הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום. מאן [מי הוא] הכל מודים, זה ר׳ יהושע. דאף על גב [שאף על פי] שאמר ר׳ יהושע: אין ממזר מחייבי כריתות, אלא מחייבי מיתות בית דין בלבד, נהי [אם אמנם] שממזר לא הוי [איננו] — פגום מיהא הוי [על כל פנים הריהו], ונלמד את הדבר
Rather, if this was stated, it was stated as follows: Rav Yosef said that Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: All agree with regard to one who engages in intercourse with a forbidden relation for which one is liable to receive karet that the offspring has flawed lineage. The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Rabbi Yehoshua, as although Rabbi Yehoshua said in the mishna (49b) that the offspring born from a union for which one is liable to receive karet is not a mamzer, nevertheless, granted that Rabbi Yehoshua holds that he is not a mamzer; he would agree, however, that he is of flawed lineage.
הכל
(14) מק״ו מִקַּל וָחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה וּמָה אַלְמָנָה לכ״ג לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל בְּנָהּ פָּגוּם זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם.
This is derived through an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union should have flawed lineage?
This is derived through an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union should have flawed lineage?
מקל וחומר מאלמנה: ומה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל — בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל — אינו דין שבנה פגום.
This is derived through an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union should have flawed lineage?
הכל
(15) וכ״ת וְכִי תֵּימָא מָה לְאַלְמָנָה שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת הָכָא נָמֵי כֵּיוָן שֶׁבְּעָלָהּ עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.
And if you would say that the logic of this a fortiori inference could be refuted in a manner similar to the suggestion above that what is true with regard to a widow, who is herself disqualified from marrying a priest, is not true with regard to a woman who is forbidden by a prohibition for which one is liable to karet, that is not correct because here, too, once he has engaged in intercourse with her he renders her a zona, and as such she is disqualified from marrying into the priesthood.
And if you would say that the logic of this a fortiori inference could be refuted in a manner similar to the suggestion above that what is true with regard to a widow, who is herself disqualified from marrying a priest, is not true with regard to a woman who is forbidden by a prohibition for which one is liable to karet, that is not correct because here, too, once he has engaged in intercourse with her he renders her a zona, and as such she is disqualified from marrying into the priesthood.
עשאה זונה – ופסלה לכהונה. אבל לעיל גבי מחזיר גרושתו ליכא לשנויי הכי דאמר בפרק אלמנה לכ״ג לקמן (דף סט.) ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן.
הכא נמי כיון דבא עליה עשאה זונה – משמע הכא דזונה פסולה לתרומה דמתחללת כמו אלמנה וכן בפ״ק דסוטה (דף ו.) אמתני׳ דואלו אסורות לאכול בתרומה דקאמר אילימא מקמי דתשתי זונה היא ופשיטא דאסורה בתרומה ותימה לר״י מנא לן דאסורה בתרומה דאשה זונה לא יקחו כתיב אבל לתרומה לא אשכחן ועוד לקמן בפ׳ אלמנה (יבמות סח:) דפריך ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות ולמה לי קרא דכי תהיה לאיש זר לחייבי כריתות כיון דבחייבי כריתות הויא זונה וזונה אסורה בתרומה והיה נראה לר״י דמכי תהיה לאיש זר הוא דנפקא לן דזונה אסורה בתרומה וכל חייבי כריתות אפילו אותה דע״י קדושין דלא הוי זר אצלה מעיקרא וכן חייבי לאוין לר״ע ואפי׳ מחזיר גרושתו דלא הוי זר אצלה מעיקרא כדמשמע לעיל דמיפסלה לר״ע מתרומה הוי בכלל לאיש זר כדאמרינן בעשרה יוחסין (קדושין עה. ושם) השתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא ואפילו לרבי יהושע דלא הוי ממזר כיון דחמירי דזרים אצלה חשיבי והא דבעינן בפרק אלמנה (לקמן דף סט. ושם) זר אצלה מעיקרא היינו דוקא בחייבי לאוין ולרבנן ולא ממעטו מכי תהיה דמשמע הנך דאית בהו הויה חייבי כריתות דחמירי אלא דוקא עובד כוכבים ועבד ולהכי איצטריך קרא דאלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושין לאתויי עובד כוכבים ועבד ולרבי עקיבא דמעובד כוכבים ועבד הוי ממזר ונפיק מלאיש זר דריש אלמנה וגרושה לקמן (דף סט.) לדרשה אחריתי ומכל הנהו דלא תפסו בהו קדושין הויא זונה כדאמר בפרק כל האסורין (תמורה דף כט: ושם) מה עריות דלא תפסי בהו קדושין והויא זונה כו׳ דלשון זונה משמע שא״א להיות בה אלא ביאת זנות לא לאו דמלקות ואין להקשות למה לי דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק״ו דאסורה לכהונה מגרושה דשריא בתרומה ואסורה לכהן דמהאי ק״ו נפקא לן (לקמן דף סח:) דגר עמוני ומואבי פסלי לכהונה אע״ג דאין מזהירין מן הדין קאמר התם דגילוי מילתא בעלמא הוא דאיצטריך לאו דזונה דלקי תרתי ועוד איצטריך לזונה מעובד כוכבים ועבד לרבנן דר״ע דליכא בה לאו בתרומה מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה דמאלמנה וגרושה נפקא אי נמי משום גיורת ומשוחררת איצטריך לאו דזונה ואפילו לאביי דאמר בפ׳ כל האסורין (תמורה כט:) דכהן הבא על הזונה עובדת כוכבים אינו לוקה משום זונה אם נתגיירה מודה דלקי דהוי זרעו מיוחס אחריו ועוד דמטעם שנעשה זונה ואסרה רחמנא משום זונה הוא דהוי חייבי כריתות בכלל לאיש זר כדמשמע הכא ובכל דוכתי דשם זונה גורם לה ליפסל ומיהו מעובד כוכבים ועבד אע״ג דהויא זונה דהא לא תפסי בה קדושין מינייהו לא הוי בכלל לאיש זר אלא דוקא חייבי כריתות דחמירי וקצת קשה דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה: ושם) דפריך השתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא משמע היכא דהוי ממזר פשיטא דהוי בכלל לאיש זר אפילו לא הויא זונה ומיהו לרבי יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות ושם זונה גרם לה דהויא בכלל לאיש זר וזהו דוחק דבכל דוכתין דמשמע דשם זונה גורם לה ליפסל מתרומה אתי כר׳ יהושע ולעיל בסוף פ׳ ד׳ אחין (דף לה. ד״ה אע״פ) הביא ר״י דכל הנך דע״י קדושין כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה לתרומה משום דכללה קרא בהדי חללה להכי פסולה כחללה ולפי זה צריך לישב הא דפריך בפ׳ אלמנה (לקמן דף סח:) ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות.
עשאה זונה – משמע דלר׳ יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דבתפיסת קדושין תלוי שם זנות כדמשמע בפרק כל האסורין (תמורה כט:) וכן בס״פ ר״ג (יבמות נג. ושם) איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע בסמוך דממזרות תלוי בתפיסת קדושין וכן לקמן (דף מה:) דקאמר מה אשת אב דלא תפסי קדושין והולד ממזר משמע דכל היכא דלא תפסי קדושין הוי ולד ממזר היינו לשמעון התימני ולר״ע משום דגלי לן קרא שיש ממזר מחייבי כריתות כדילפינן בסוף פירקין (יבמות מט.) וגלי לן נמי דלא תפסי בהו קדושין כדאמרינן בס״פ האומר (קדושין סח. ושם) משום הכי אית לן למימר דהא בהא תליא אבל לר׳ יהושע אע״ג דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות לא הוי ממזר כדיליף ר׳ יהושע בסוף פירקין דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב״ד ולהכי בסמוך דקאמר הכל מודים שמעון התימני לא קאמר הכל מודים ר׳ יהושע אע״ג דאמר ר׳ יהושע אין ממזר מחייבי כריתות ה״מ כו׳ דלרבי יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות אף על גב דאין הולד ממזר אבל קצת קשה דבפ״ק דתמורה (דף ה: ושם) פריך לרבא דאמר כל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכהן גדול כו׳ ומשני שאני התם דאמר רחמנא לא יחלל חילולים הוא עושה ואין עושה ממזרים פי׳ וכיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושין א״כ לרבי יהושע לא תפסי קדושין באלמנה אליבא דרבא דלרבי יהושע ליכא לאוכוחי מידי דתפסי בה קדושין מדלא הוי ממזרת ואם תאמר בקדושין בהאומר (דף סח: ושם) אמאי דוחק למצוא שאר עריות דלא תפסי בהו קדושין מנלן כיון דכבר אשכחן דלא תפסי באשת אב קדושין דמהשתא תיפוק לן כל עריות דהוי מינייהו ממזר וי״ל דממזרים גופייהו לא שמעינן בכל חייבי כריתות כל כמה דלא מייתי היקישא דרבי יונה דמלא יקח ולא יגלה דמייתי בסוף פירקין (יבמות דף מט.) דכתיבי באשת אב ובשומרת יבם של אביו לא שמעינן ממזרות בשאר עריות כגון אשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרה ואחות אשה וכל דכוותייהו אבל בסוף דמייתי היקישא איכא למילף בעלמא כדפרשי׳.
גמ׳ כיון שבעלה עשאה זונה כו׳. נ״ב ה״ה דהוה מצי לאוקמי בחייבי לאוין והיכא דהוי זר אצלה מעיקרא אלא דמלתא דפסיקא נקט דבזר אצלה מעיקרא דאתיא מכי תהיה לאיש זר וגו׳ פליגי ביה תנאי בפ׳ אלמנה לכ״ג ע״ש אבל חייבי כריתות דעשאה זונה ליכא מאן דפליג נ״ל:
וכי תימא [ואם תאמר] כפי שהקשינו קודם: מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת — אין זו קושיה, כי הכא נמי [כאן גם כן], כיון שבעלה אדם שעבר בכך על איסור כרת, עשאה זונה, ובאמת היא מתחללת מכהונה. ואין פירכא לקל וחומר זה.
And if you would say that the logic of this a fortiori inference could be refuted in a manner similar to the suggestion above that what is true with regard to a widow, who is herself disqualified from marrying a priest, is not true with regard to a woman who is forbidden by a prohibition for which one is liable to karet, that is not correct because here, too, once he has engaged in intercourse with her he renders her a zona, and as such she is disqualified from marrying into the priesthood.
הכל
(16) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים בְּעֶבֶד וְגוֹי1 הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.
§ The Gemara considers the status of other children born from forbidden unions: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: All agree with regard to a slave or a gentile who engaged in intercourse with a Jewish woman that the offspring born from such a union is a mamzer.
§ The Gemara considers the status of other children born from forbidden unions: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: All agree with regard to a slave or a gentile who engaged in intercourse with a Jewish woman that the offspring born from such a union is a mamzer.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ועובד כוכבים״.
ואם נשא כהן בת עבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל מוציאין אותה מידו אבל בנו ינשא לכהונה לכתחלה שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לכהונה וחציו עבד וחציו בן חורין שבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה שהיא עצמה מתחללת ואע״פ שיש אלמנות וגירושין בה מצד החירות אין לה אלמנות וגירושין מצד עבדות:
הכל מודים בגוי ועבד וכו׳ מאן הכל מודים שמעון – פי׳ אבל לא ר׳ יהושע, משום דלדידיה לא יהא לאו זה חמור מחייבי כריתות, שאעפ״י שאין קדושין תופסין בהן אין הולד ממזרא. ומנא תימרא שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות לר׳ יהושע, מדתנן הכי במסכת קדושיןב, ואיתמר בגמרא מנא לןג, והוינן בהד ולר׳ עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וכו׳. ולא מדכר בה ר׳ יהושע. ותו תנןה, חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן, ולא פליג בה ר׳ יהושע, כדאמרינן עלהו דבפלוגתא לא קמיירי. ושמעינן ליה נמי דמודה בה, דבעו מיניהז, צרת הבת מה היאח, ואמר להו מחלוקת ב״ש וב״ה, והתם נמי אמר בחייבי כריתות הולד פגום ובחייבי לאוין אין הולד פגום, ואיתמר עלה משום דחייבי כריתות אתי מק״ו דאלמנה, דכיון דאין קדושין תופסין בה פסלה, משא״כ בחייבי לאוין, וכדפירש״י ז״לט. והיינו נמי דאמרינן בסוף פרק ר״גי, אלא לר״ל דאמר בכרת איצטריך לאשמועינן שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות. ובפרק ארבע מיתותכ נמי איתמר, מי איכא למ״ד קידושין תופסין בחייבי כריתות, אלמא נמי ר׳ יהושע מודה ולאל פליג אלא בממזרות כדלקמןמ, הילכך לר׳ עקיבא ושמעון התימני דלא אשכחןנ קדושין אינן תופסין ולאו ממזר, האי נמי ממזר, לר׳ יהושע כיון דמיעט רחמנא חייבי כריתות מממזר האי נמי לא הוי ממזרס.
א. כ״כ תוס׳ ד״ה עשאה זונה, ובתוס׳ ישנים ד״ה מאן, וברשב״א ובריטב״א.
ב. סו א.
ג. סז ב.
ד. סח א.
ה. לעיל ב א.
ו. לעיל ט א.
ז. לעיל טו ב.
ח. לפנינו: מהו. וכ״ה בנדפס.
ט. שם ד״ה היא עצמה מתחללת.
י. לקמן נג א.
כ. סנהדרין נג א.
ל. בכ״י א: אלמא ר׳ יהושע נמי ולא פליג.
מ. מט א.
נ. בכ״י א: דלא אשכחן קידושין תופסין. בנדפס: דלא אשכחן אין קידושין תופסין.
ס. ועיין תוס׳ ישנים ד״ה מאן.
א כיון שעסקנו בבעיה זו דנים גם בנושא קרוב לה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: הכל מודים בעבד וגוי הבא על בת ישראל שהולד ממזר.
§ The Gemara considers the status of other children born from forbidden unions: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: All agree with regard to a slave or a gentile who engaged in intercourse with a Jewish woman that the offspring born from such a union is a mamzer.
הכל
(17) מַאן הַכֹּל מוֹדִים שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי דאע״ג דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אֵין מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין ה״מ הָנֵי מִילֵּי
The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Shimon HaTimni, as although Shimon HaTimni said that the offspring of relations for which one is liable for violating a prohibition is not a mamzer, this applies only
The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Shimon HaTimni, as although Shimon HaTimni said that the offspring of relations for which one is liable for violating a prohibition is not a mamzer, this applies only
מאן הכל מודים שמעון התימני. ודוקא שמעון התימני אבל לר׳ יהושע לא, דלא עדיפי ליה עכו״ם ועבד מחייבי כריתות ובהדיא פליג ר׳ יהושע במתניתין בחייבי כריתות ואמר אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין, וכי תימא דכללא הוא לכל שאין קדושין תופסין בה הוי ממזר וחייבי כריתות דאינן ממזרין לר׳ יהושע דלמא תפסי בהו קדושין לר׳ יהושע, לא היא, דבהדיא אמרינן בשלהי פרק רבן גמליאל (יבמות נג.) הניחא לר׳ יוחנן דאמר כולה ביתא בלאו קאי אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות, אלמא מלתא פשיטא הוא, וליכא מאן דאית ליה קדושין תופסין בחייבי כריתות. ואמרינן נמי בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין נג.) מי איכא למאן דאמר קדושין תופסין בחייבי כריתות, ומיהו אי משום הא אכתי הוה אפשר למימר דאפילו ר׳ יהושע מודה בה דשאני חייבי כריתות דתפסו בהו קדושין בעלמא, אבל עכו״ם ועבד דלא תפסו בהו קדושין כלל הכל מודים שהולד ממזר. אלא ליתא דלעולם לא עדיפי לר׳ יהושע מחייבי כריתות, ולפום כן אמר הכא מאן הכל מודים.
מאן [מי] זה ״הכל מודים״, כלומר, מי הוא המודה בזה — שמעון התימני. דאף על גב [שאף על פי] שאמר שמעון התימני שאין ממזר מחייבי לאוין, אלא מחייבי כריתות בלבד — הני מילי [דברים אלה] אמורים בילד הנולד
The Gemara clarifies: Who is included by saying: All agree? It is Shimon HaTimni, as although Shimon HaTimni said that the offspring of relations for which one is liable for violating a prohibition is not a mamzer, this applies only
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות מד: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות מד:, רי"ף יבמות מד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות מד:, תוספות יבמות מד:, תוספות ישנים יבמות מד:, ההשלמה יבמות מד:, פסקי רי"ד יבמות מד:, רמב"ן יבמות מד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות מד: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מד: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מד:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מד:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות מד:, רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות מד: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מד:, אסופת מאמרים יבמות מד:
Yevamot 44b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 44b, Rif by Bavli Yevamot 44b, Rashi Yevamot 44b, Tosafot Yevamot 44b, Tosefot Yeshanim Yevamot 44b, HaHashlamah Yevamot 44b, Piskei Rid Yevamot 44b, Ramban Yevamot 44b, Rashba Yevamot 44b, Meiri Yevamot 44b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 44b, Ritva Yevamot 44b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 44b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 44b, Reshimot Shiurim Yevamot 44b, Steinsaltz Commentary Yevamot 44b, Collected Articles Yevamot 44b