×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חוּץ {שמות כ׳:ו׳} מִלֹּא תִשָּׂא לֹא תִשָּׂא וְכֹל דְּדָמֵי לֵיהּ.
except for: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” (Exodus 20:6), about which the Torah states: “For God will not absolve him who takes His name in vain” (Exodus 20:6). The Gemara answers: It is not that this is the only negative mitzva that is not a minor transgression; rather, it is: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and any prohibition similar to it, meaning all severe prohibitions that carry punishment by a court.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
חוץ מלא תשא. ופרקינן לא תשא וכל דדמי ליה. כלומר כל שהוא לאו גמור ת״ש אלו הן החמורות כריתות ומיתות בית דין ולא תשא עמהן כו׳.
{בבלי יומא פו ע״א}1שאל ר׳ מתיה בן חרש את ר׳ אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש אמ׳ לו שלשה הן [ותשובה]⁠2 עם כל [אחת ואחת]⁠3 מהן4 עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו5 זז משם עד שמוחלין לו מיד6 שנא׳ {ירמיה ג:כב} שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם7 עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר שנאמר {ויקרא טז:ל} כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וג׳8 עבר [אדם]⁠9 על כריתות ועל מיתות10 בית דין11 ועשה תשובה תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין שנא׳ {תהלים פט:לג} ופקדתי בשבט פשעם
ובנגעים עונם אבל [כל]⁠12 מי שיש13 בידו חלול השם אין14 כח בתשובה לתלות15 ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא16 כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר {ישעיה כב:יד} ונגלה באזני ייָ׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. היכי דאמי חלול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבאחא ולא יהיבנא [דמי]⁠17 לאלתר ור׳ יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין רב נחמן בר יצחק אמר כגון18 דאמרי אינשי [שרא]⁠19 ליה מאריה לפלניא20 רב נחמן21 בר רב דימי22 אמר כגון שחביריו בושין23 משמועתו: תנו רבנן בזמן שאדם קורא ושונה24 ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומ׳25 עליו אשרי איש פלוני שלמד תורה [אשרי]⁠26 אביו ואשרי רבו שלמדהו27 תורה אוי [להם לבני אדם שלא למדו]⁠28 תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפין דרכיו כמה29 מתוקנין30 מעשיו עליו הכתוב אומר {ישעיה מט:ג} ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר31 ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מקחו ומתנו בשוק32 נאה ואינו נושא ונותן באמונה33 מה הבריות אומ׳34 עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו ולרבו שלמדוהו תורה אשריהם של-בני35 אדם שלא למדו תורה [פלוני שלמד תורה] ראיתם36 כמה מכוערין מעשיו [וכמה]⁠37 מקולקלין דרכיו עליו38 הכתוב אומר {יחזקאל לו:כ} באמור להם עם ייָ׳י אלה ומארצו יצאו. אמ׳ ר׳ חמא ביר׳ חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנא׳ {ירמיה ג:כב} שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם39 אמר ר׳ לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא [הכבוד]⁠40 שנא׳ {הושע יד:ב} שובה ישראל עד ייָ׳י אלהיך41
1. כאן ציון ״גמ׳⁠ ⁠״ בכ״י א.
2. ותשובה: גג, גה, גט, גיח, כ״י נ, ר״ח, דפוסים. כ״י א: ״ובתשובה״.
3. אחת ואחת: גג, גה, גט, גיח, כ״י נ, דפוסים. (ר״ח: ״אחת״). כ״י א: ״אחד ואחד״, וכן בשאילתות יוה״כ (סוף סי׳ קפו).
4. מהן: חסר ב-גיח, כפי שחסר בשאילתות שם ובר״ח.
5. אינו: כ״י נ: ״לא״.
6. מיד: כך בכל כה״י, וברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (א:ד). חסר בדפוסים כפי שחסר בשאילתות ובר״ח.
7. שובו...משובותיכם: גיח עד: ״שובבים״. ר״ח (מפסוק אחר): ״ארפא משובתם״ (הושע יד:ה), ושריד לו בנוסח כלאים שבכ״י נ: ״שובו בנים...משובתם״.
8. כי ביום...לטהר אתכם וג׳: גי עד: ״עליכם וגו׳⁠ ⁠״. גג, גה, גט, כ״י נ, דפוסים עד: ״עליכם״.
9. אדם: גג, גה, גט, גי, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א, כפי שחסר בשאילתות שם.
10. ועל מיתות: גג, גיח: ״ומיתות״, כבר״ח וברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (א:ד). גם בכ״י א יש נקודה מעל תיבת ״על״ ואפשר שמסמן למחיקה.
11. ועל מיתות בית דין: חסר בכ״י נ, כפי שחסר בשאילתות שם.
12. כל: גג, גיח, דפוסים. חסר בכ״י א, גה, כפי שחסר בשאילתות שם ובר״ח.
13. שיש: גג: ״שיש לו״.
14. אין: כ״י נ: ״אין בו״.
15. לתלות: חסר ב-גיח.
16. אלא: כ״י א לפני הגהה: ״אבל״.
17. דמי: גג, גה, גז, גט, כ״י נ, דפוסים. גיח: ״דמיה״. כ״י א: ״ליה״.
18. כגון: גט: ״כגון הא״.
19. שרא: גג, גה, גז, גט, גיח, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א: ״שארי״ וכן רוב נוסחאות השאילתות.
20. רב נחמן בר יצחק אמר...לפלניא: חסר ב-גה.
21. נחמן: וכן גט. גג, גה, גיח, כ״י נ, דפוסים: ״יצחק״, וכן בשאילתות.
22. רב דימי: וכן ב-גג, גה, גט. גיח רק: ״דימי״. כ״י נ: ״אבדימי״, כבשאילתות שם.
23. בושין: גט: ״בושים הם״.
24. דפוסים מוסיף: ומשמש ת״ח, וכן בר״ח.
25. אומ׳: וכן ב-גג, גה. גיח, כ״י נ, דפוסים: ״אומרות״.
26. אשרי: גג, גה, גז, גט, גיח, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א: ״ואשרי״.
27. שלמדהו: וכן ב-גז, כ״י נ. גט: ״שלמדו״. גג, גיח, דפוסים: ״שלמדוהו״.
28. להם לבני אדם שלא למדו: גג, גה, גז, גט, גיח, כ״י נ, דפוסים. וכן בכל נוסחאות הש״ס. כ״י א: ״לו לאדם שלא למד״, בלשון יחיד. וכן במאירי.
29. כמה: גג, גז, גט, גיח, דפוסים: ״וכמה״.
30. כמה מתוקנין: וכן ב-גה. כ״י נ: ״ומתוקנים״.
31. ויאמר לי...אתפאר: גיח עד: ״אתה וגו׳⁠ ⁠״.
32. בשוק: חסר בדפוסים.
33. גז מוסיף: ״ומבעט באבותיו ומבעט ברבותיו״. גט בהגהה: ״ומבעט באבותיו״.
34. אומ׳: גג, גה: ״אומרין״. כ״י נ, דפוסים: ״אומרות״.
35. של-בני: וכן גט. גג, גה, כ״י נ: ״בני״. דפוסים: לבני.
36. פלוני שלמד תורה ראיתם: גג, גט, דפוסים. כ״י נ: ״ראיתם פלוני שלמד תורה״. כ״י א, גה רק: ״ראיתם״.
37. וכמה: גג, גה, גט, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״כמה״.
38. עליו: גה, גט: ״ועליו״.
39. שובו...משובותיכם: גה עד: ״בנים וג׳⁠ ⁠״. כ״י נ עד: ״ארפא״.
40. הכבוד: גג, גה, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״כבוד ייָ׳י״.
41. גה ממשיך: ״כי כושלת בעוניך״.
חוץ מלא תשא – קא סלקא דעתך משום דכתיב לא ינקה.
וכל דדמי ליה – לא תעשה גמור.
חוץ מ״לא תשא״ (שמות כ, ז) שכן נאמר בה ״כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא״ (שמות כ, ז). ומשיבים: לא כן, אלא ״לא תשא״ וכל דדמי ליה [העבירות הדומות לו]. כלומר: כל מצוות לא תעשה חמורות שיש בהן עונש בידי אדם.
except for: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” (Exodus 20:6), about which the Torah states: “For God will not absolve him who takes His name in vain” (Exodus 20:6). The Gemara answers: It is not that this is the only negative mitzva that is not a minor transgression; rather, it is: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and any prohibition similar to it, meaning all severe prohibitions that carry punishment by a court.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״שתָּא שְׁמַע ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כֹּל שֶׁהוּא מִלֹּא תִשָּׂא וּלְמַטָּה תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת מִלֹּא תִשָּׂא וּלְמַעְלָה תְּשׁוּבָה תּוֹלָה ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לֹא תִשָּׂא וְכׇל דְּדָמֵי לֵיהּ.

The Gemara proposes: Come and hear from that which was taught: Rabbi Yehuda says: For any sin from “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and below, i.e., prohibitions less severe than that, repentance atones. For any sin from “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and above, repentance suspends punishment and Yom Kippur atones. The Gemara rejects this: This does not constitute proof either, since one could say that it is referring to: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and anything similar to it.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש ר׳ יהודה אומר כל שהוא מלא תשא ולמטה תשובה מכפרת. מלא תשא ולמעלה תולה ויום הכיפורים מכפר. ושנינן לא תשא וכל דדמי ליה דהוא לאו גמור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלא תשא ולמעלה תשובה תולה ויוה״כ מכפר כו׳. ורש״י בפ׳ שבועות הדיינין פי׳ בלא תשא אף לשבין אינו מנקה בלא פרעון עכ״ל וע״ש בחידושנו ומתוך שמעתין לא משמע כן אלא דה״ק בלא תשא אף לשבין אינו מנקה בלא יוה״כ אבל עם יוה״כ מכפר:
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: ר׳ יהודה אומר: כל שהוא מ״לא תשא״ ולמטה (חמור פחות ממנו) — תשובה מכפרת, מ״לא תשא״ ולמעלה — תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר. ודוחים: אף מכאן אין ראיה, כי אפשר לומר: ״לא תשא״ — וכל דדמי ליה [הדומה לו].
The Gemara proposes: Come and hear from that which was taught: Rabbi Yehuda says: For any sin from “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and below, i.e., prohibitions less severe than that, repentance atones. For any sin from “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and above, repentance suspends punishment and Yom Kippur atones. The Gemara rejects this: This does not constitute proof either, since one could say that it is referring to: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” and anything similar to it.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּחוֹרֵב תְּשׁוּבָה וְנַקֵּה יָכוֹל אַף לֹא תִשָּׂא עִמָּהֶן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות ל״ד:ז׳} לֹא יְנַקֶּה יָכוֹל אַף שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין כֵּן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אֶת שְׁמוֹ שְׁמוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מְנַקֶּה אֲבָל מְנַקֶּה שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין.

Come and hear from a different source that was taught: Since it was stated at Horeb with regard to repentance: “Absolve,” one might have thought that even the transgression of: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” is included among them; therefore, the verses states: “Will not absolve” (Exodus 20:6). One might have thought this is also true for those who are liable for violating all other prohibitions; therefore, the verse states: “His name.” God does not absolve the one who disrespects His name, but He absolves those who are liable for violating all other prohibitions and repent. This is proof that those who violate all other prohibitions are not comparable to one who violates: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.”
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש לפי שנאמר בחורב נושא עון ופשע וחטאה ונקה עוד נאמר לא ינקה. ופשטניה לקרא מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. ותניא לפי שנאמר בחורב תשובה מדכתיב בה ונקה יכול על כל חייבי לאוין אף על פי שישוב לא ינקה לו. ת״ל קרא אחרינא כי לא ינקה י״י את אשר ישא את שמו לשוא. הך דכתיב לא ינקה [אינו אלא] בלא תשא את שמו בלבד. הא כל שאר לאוין התשובה מכפרת. הנה בכל לאוין התשובה מכפרת בלא יום הכיפורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפי שנאמר בחורב תשובה ונקה – לאחר מעשה העגל כשעלה משה להתפלל עליהן ולקמן מפרש לה.
יכול אף לא תשא – ינקה בתשובה.
תא שמע [בוא ושמע] ממקור אחר, ששנינו: לפי שנאמר בחורב ״תשובה״ ו״נקה״, יכול אף עבירה של ״לא תשא״ עמהן — תלמוד לומר: ״לא ינקה״ (שמות כ, ז) יכול אף שאר חייבי לאוין כן — תלמוד לומר: ״את שמו״ — מי שמבזה את שמו הוא שאינו מנקה לו, אבל מנקה הוא בתשובה שאר חייבי לאוין. הרי ראיה ששאר חייבי לאוין כולם אינם דומים ל״לא תשא״!
Come and hear from a different source that was taught: Since it was stated at Horeb with regard to repentance: “Absolve,” one might have thought that even the transgression of: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” is included among them; therefore, the verses states: “Will not absolve” (Exodus 20:6). One might have thought this is also true for those who are liable for violating all other prohibitions; therefore, the verse states: “His name.” God does not absolve the one who disrespects His name, but He absolves those who are liable for violating all other prohibitions and repent. This is proof that those who violate all other prohibitions are not comparable to one who violates: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.”
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא עַל מָה תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתַּק לַעֲשֵׂה וְעַל מָה תְּשׁוּבָה תּוֹלָה ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל כָּרֵיתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית דִּין וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר.

The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: For what does repentance atone? It atones for a positive mitzva and for a negative mitzva that can be rectified through a positive mitzva. And for what does repentance suspend punishment and Yom Kippur atone? It is for sins punishable by karet, and for sins punishable by the death penalty from the earthly court, and for full-fledged negative mitzvot. This indicates that there is a tanna who distinguishes between prohibitions that warrant lashes and those that do not. Therefore, there is a tannaitic dispute as to whether or not prohibitions that warrant punishment by the courts can be rectified by repentance alone.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדתנן תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל ל״ת שניתק לעשה. אבל על ל״ת גמור לא. דעל החמורות תולה התשובה עד שיבא יום הכיפורים ויכפר. ורמינהי אלו הן קלות שהתשובה מכפרת על עשה ועל ל״ת.
ודחינן תנאי היא דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל ל״ת שניתק. לעשה. על מה תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר על כריתות ומיתות בית דין ועל ל״ת גמור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך לא
לאא(מגילה ג:) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי׳ כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חבירו נדחה אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה לא תוכל להתעלם. ל״ת שניתק לעשה (יומא פו. חולין קמא.) מפורש על הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו׳ גנב וגזלן לאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזלה אשר גזל לא תשוב לקחתו ושב ולקח לא תכלה פאת שדך לעני ולגר וכו׳ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר זה יש לו דין אחר שבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו (תמורה ג) מפרש והרי מימר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו׳ לא תגנוב קרא יתירא הוא דהא כתיב לא תגזול. (בשאילתא דאלה תולדות נח מפורש) (בבא מציעא ס״א) לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי פ״א שכתוב לא תגזול גזילה היינו גניבה לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו׳ (תמורה ג) כל לא תעשה האמור בתורה יש בו מעשה לוקין עליו אין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר והמברך את חבירו בשם וכו׳ (שבועות ד) שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה אמר ר׳ יוחנן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו׳ לאו שבכללות אין לוקין עליו (פסחים מא) לאו דחרצן וזג לאו דנא ומבושל (מנחות נח) המעלה משאור ודבש על גבי המזבח אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל (יבמות ה.) פי׳ שאינו נוהג בנשים לפיכך קל מה ללאו דמחמר דהא לאו גרידה שנאמר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שמעינן מינה כי מחמר בבהמה קא אסר רחמנא וכבר פירשנו בערך חמר במחלוקת ראשון לא יהיה כלי גבר על אשה מפורש (נזיר כט) שלא יתקן איש כתיקונו אשה המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר על אשה לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכין להן (יבמות מד) לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר (גיטין מה) לא תבשל גדי בחלב אמו (קידושין נז) וכבר פירשנו בערך גד (חולין פט) לא מרובכם מכל העמים אמר הקב״ה חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם וכו׳. לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי (ערכין טו) פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה שם לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אמרו בלשון הרע. לא הלך זרזיר אחר עורב אלא שהוא מינו (בראשית רבה ס״ו ויהי עשו):
א. [ניכט.]
ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא כן שנינו בברייתא]: על מה תשובה מכפרת — על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, ועל מה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר — על כריתות ועל מיתות בית דין, ועל לא תעשה גמור. משמע שיש תנא המחלק בין לא תעשה שיש בו מלקות לזה שאין בו. ואם כן מחלוקת תנאים היא במצות לא תעשה שיש עליה עונש בידי אדם, אם יש לה תיקון על ידי תשובה בלבד. כיון שהבאנו ברייתא זו מבררים מקצת מענייניה.
The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: For what does repentance atone? It atones for a positive mitzva and for a negative mitzva that can be rectified through a positive mitzva. And for what does repentance suspend punishment and Yom Kippur atone? It is for sins punishable by karet, and for sins punishable by the death penalty from the earthly court, and for full-fledged negative mitzvot. This indicates that there is a tanna who distinguishes between prohibitions that warrant lashes and those that do not. Therefore, there is a tannaitic dispute as to whether or not prohibitions that warrant punishment by the courts can be rectified by repentance alone.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר מָר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּחוֹרֵב תְּשׁוּבָה1 וְנַקֵּה מְנָא לַן דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר נַקֵּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֹא יְנַקֶּה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לֹא יְנַקֶּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר נַקֵּה הָא כֵּיצַד מְנַקֶּה הוּא לְשָׁבִין וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִין.

§ Since the Gemara cited this baraita, it now clarifies part of it. The Master said: Since it was stated at Horeb with regard to repentance: “Absolve.” The Gemara asks: From where do we derive this concept that repentance was mentioned there? The Gemara answers: As it was taught in a baraita that Rabbi Elazar says: It is not possible to say “absolve” (Exodus 34:7) about all transgressions, since “will not absolve” is already stated (Exodus 34:7). And it is not possible to say “will not absolve,” since “absolve” is already stated. How so? The Holy One, Blessed be He, absolves those who repent and does not absolve those who do not repent. Therefore, both “repentance” and “absolve” were mentioned at Horeb.
1. מלת ״תשובה״ מופיעה בכ״י, ונוספה בהגהות הב״ח, אך היא חסרה בדפוסים.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה – דכתיב נקה לא ינקה גבי הדדי.
כל שאינו שב מאהבה אלא מיראה או על ידי יסורין תשובתו מ״מ כשהיא בתנאים הצריכים לה תשובה גמורה היא אלא שמ״מ כשהיא מאהבה ובלא סיבה היא מעולה ביותר ועליה נאמר שהיא מגעת עד כסא הכבוד וכבר הרחבנו בענין זה וביארנו הענין על מדריגות בחיבור התשובה:
אמר מר [החכם]: לפי שנאמר בחורב תשובה ״ונקה״. ושואלים: מנא לן [מניין לנו] שנאמרה שם תשובה? ומשיבים: דתניא כן שנינו בברייתא] המפרשת זאת: ר׳ אלעזר אומר: אי אפשר לומר ״ונקה״ (שמות לד, ז) על כל עבירות שבעולם, שהרי כבר נאמר ״לא ינקה״ (שמות לד, ז) ואי אפשר לומר ״לא ינקה״, שהרי כבר נאמר ״ונקה״. הא כיצד? מנקה הוא הקדוש ברוך הוא לשבין בתשובה, ואינו מנקה לשאינן שבין, הרי שנאמר בחורב גם ״תשובה״ וגם ״נקה״.
§ Since the Gemara cited this baraita, it now clarifies part of it. The Master said: Since it was stated at Horeb with regard to repentance: “Absolve.” The Gemara asks: From where do we derive this concept that repentance was mentioned there? The Gemara answers: As it was taught in a baraita that Rabbi Elazar says: It is not possible to say “absolve” (Exodus 34:7) about all transgressions, since “will not absolve” is already stated (Exodus 34:7). And it is not possible to say “will not absolve,” since “absolve” is already stated. How so? The Holy One, Blessed be He, absolves those who repent and does not absolve those who do not repent. Therefore, both “repentance” and “absolve” were mentioned at Horeb.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שָׁאַל ר׳רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּרוֹמִי שָׁמַעְתָּ ארבע׳אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ אָמַר שְׁלֹשָׁה הֵן וּתְשׁוּבָה עִם כׇּל אֶחָד וְאֶחָד.

Furthermore, with regard to the topic of repentance, Rabbi Matya ben Ḥarash asked Rabbi Elazar ben Azarya when Rabbi Elazar was in Rome: Have you heard the teaching that there are four distinctions in the process of atonement that Rabbi Yishmael would derive? He said to him: They are not four but three distinctions, and repentance is necessary with each one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאל ר׳ מתיא בן חרש את ר׳ אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ד׳ חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש א״ל ג׳ הן ותשובה עם כל אחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלוקי כפרה – שחלוקין בכפרתן זה כך וזה כך.
אמר לו – שלש הן הנחלקין שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה אבל תשובה אינה מן החלוקין שהיא צריכה לכולן.
שאל ר׳ מתיה בן חרש את ר׳ אלעזר בן עזריה ברומי שמעתיא ד׳ חלוקי כפרה שר׳ ישמעאל היה דורש, א״ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד מהן.
א. כ״ה בשני כת״י של הגמ׳. לפנינו שמעת.
חלוקי כפרה.1 אין כפר׳ של זה כשל זה2.
א״ל שלושה הן. שנחלקין דיש עביר׳ שהיא צריכ׳ לזה ואינה צריכ׳ לזה. אבל תשובה אינה מן הנחלקין שכולן צריכין תשוב׳3 דכל עביר׳ צריכ׳ אל התשוב׳ ואין הקרבן ואפי׳ יו׳ כיפו׳ מכפר אלא עם התשוב׳.
1. בכי״מ שחלוקין בכפרתן זה בכך וזה בכך.
2. כ״פ רש״י ד״ה חלוקי.
3. כ״פ רש״י ד״ה אמר לו.
בסוגיא זו נאמר שכל שעבר על מצות עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנ׳ שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר על לא תעשה תשובה תולה ויום הכפרים מכפר שנ׳ כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכו׳ עבר על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפרים תולין ויסורין ממרקין שנ׳ ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל כל שיש בידו חילול השם כלם תולין ומיתה ממרקת שנ׳ אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ודברים אלו הערה להזהר ולהפליג בתשובה לפי חומר העון ולעולם אין הפרגוד ננעל בפני התשובה הגמורה וכבר כתבנו שאין דעתינו להאריך בכאן בענייני התשובה שכבר ביארנו עניינה ביחוד בביאור מרווח בילדותינו בחיבור התשובה:
אמר ג׳ הם ותשובה כו׳. לכאורה קשה דהא איהו נמי חשיב ד׳ והיינו תשובה לעבר על עשה תשובה ויוה״כ לעבר על ל״ת תשובה ויוה״כ ויסורין לעבר על כריתות כו׳ תשובה ויוה״כ ויסורין ומיתה לעבר על חילול השם וי״ל דה״ק ג׳ חלוקי כפרה הן אבל האחד שהוא עבר על עשה לא חשיב כיון דכפרתו תשובה והא עם כל א׳ וא׳ לא חשיב ליה בכלל חלוקי כפרה וכפרש״י וכ״ה לשון הירושלמי ג׳ הם חוץ מן התשובה:
א עוד לענין תשובה, שאל ר׳ מתיא בן חרש את ר׳ אלעזר בן עזריה כשהיה ר׳ אלעזר ברומי: שמעת ארבעה חלוקי (דרגות) בכפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש? אמר לו: לא ארבעה, אלא שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד.
Furthermore, with regard to the topic of repentance, Rabbi Matya ben Ḥarash asked Rabbi Elazar ben Azarya when Rabbi Elazar was in Rome: Have you heard the teaching that there are four distinctions in the process of atonement that Rabbi Yishmael would derive? He said to him: They are not four but three distinctions, and repentance is necessary with each one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אעָבַר עַל עֲשֵׂה וְשָׁב אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ג׳:י״ד,כ״ב} שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים בעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה תְּשׁוּבָה תּוֹלָה ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ט״ז:ל׳} כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם געָבַר עַל כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה תְּשׁוּבָה ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ״ט:ל״ג} וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם.

These are the categories: If one violates a positive mitzva and repents, he is forgiven even before he moves from his place, i.e. immediately, as it is stated: “Return, you backsliding children, I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that when one repents he is immediately forgiven. If one violates a prohibition and repents, repentance suspends his punishment and Yom Kippur atones for his sin, as it is stated: “For on this day shall atonement be made for you, to purify you from all your sins” (Leviticus 16:30). If one commits a transgression that warrants karet or a sin punishable by death from the earthly court and then repents, repentance and Yom Kippur suspend his punishment, and suffering absolves and completes the atonement, as it is stated: “Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with strokes” (Psalms 89:33).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר ארפא משובתם וגו׳. עבר על ל״ת ושב תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ושב תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שובו בנים – ומיד ארפא למדת שיש עבירה שמכפרת בתשובה לבדה.
כי ביום הזה יכפר – למדת שיש עבירה שצריכה יוה״כ.
ופקדתי בשבט פשעם – למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקלה והחמור לחמורה.
עבר על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין לו מיד, שנאמר שובו בנים שובבים וגו׳. עבר על מצות ל״ת ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות ב״ד ועשה תשובה תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם.
ועשה תשובה מוחלין לו מיד. והיינו הא דאמרי׳ בחגיגה (דף ה.) העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד ובמצות עשה מוחלין לו מחילה גמורה כדאמרי׳ הכא אבל בשאר עבירות אע״פ שאין מוחלין לו מקילין לו מדינו מקצת:
כי ביום הזה יכפר עליכ׳. הא למדת׳ שיש עבירה שצריכ׳ יום הכיפורי׳1.
ופקדתי בשבט פשעם ובנגעי׳ (חטאת׳) [עונם2]. הרי שיש עברות שצריכין יסורין ומיסתבר קל לקלה וחמור לחמור׳3.
1. כ״פ רש״י ד״ה כי ביום. ועיין ח״א מהרש״א ב׳ באורים בזה.
2. כ״ה בקרא וכ״ה בכי״מ.
3. כ״פ רש״י ד״ה ופקדתי.
עבר על עשה כו׳ שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובתם. משמע דע״י התשובה לחוד מוחלין לו וכיון דארבע חלוקי כפרות אשכחן בהני קראי וכפרש״י דמסברא מוקמינן האי קרא אקלה ביותר דהיינו עשה דמסברא להקל עונש עובר בעשה בעלמא דיושב ואינו עושה מעובר בל״ת שעובר במעשה ומה״ט עשה דוחה ל״ת כיון דהעשה מקויים במעשה. ומייתי ליה מדכתיב
שובו בנים שובבים. ראיתי פי׳ בזה שדימה הכתוב חולי נפש לחולי הגוף שיש חולי בגוף מי שמתאוה לאכול אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה יביא לו חולי הגוף כמ״ש תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות וכמ״ש בזעת אפך תאכל לחם והיינו בחולי הנפש ארפא משובתם פי׳ מנוחתם שהיה להם כבר שלא עמלו לקיים מ״ע שבה מגיע להם חולי נפש ובשובו ממנוחתו לעשות מ״ע מתרפא מיד וז״ש ושב אינו זז וכו׳ שמתרפא לו:
אבל עבר אל״ת כו׳ תשובה תולה ויוה״כ מכפר שנאמר כי ביום וגו׳. דמוקמינן ליה אלא תעשה בעלמא דהיא קלה לגבי לא תעשה דכריתות ומיתות ב״ד ואע״ג דתשובה אינה מפורשת בהאי קרא ס״ל דתשובה ודאי בעי עם כל אחד דלא ס״ל כרבי דאמר דבין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה״כ מכפר ועוד י״ל דמייתי ליה מדכתיב כי ביום הזה יכפר וגו׳ לפני ה׳ תטהרו דר״ל דיוה״כ מכפר אך בתנאי לפני ה׳ תטהרו דהיינו יוה״כ עם התשובה:
ועבר על כריתות כו׳ תולה ויסוריך ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט כו׳. דאינן יסורין של אהבה דמוקמינן ליה אהא שהם החמורות אבל בחמורה ביותר דהיינו מי שיש בידו חילול השם כו׳ כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה וגו׳ עד תמותון ופרש״י למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה עכ״ל ומסברא דמוקמינן לה בחלול השם שהיא החמורה בכולן אבל מדכתיב העון הזה נראה שמפורש שם עון דחלול השם והיינו מדכתיב לעיל מיניה והנה ששון וגו׳ הרוג בקר וגו׳ אכול בשר וגו׳ כי מחר נמות ר״ל אחר כל הנבואות ותוכחות שאמר להם הנביא שישובו והנה ששון וגו׳ הרוג בקר וגו׳ שאמרו כן לטבחים כדי למהר לאכול בשר ואמרו כי מחר נמות אני ואתה ומה לך בתשלומין וזה ודאי שלא השגיחו בתוכחות הנביא לעשות תשובה והוסיפו חטא על פשע לשמוח ולעשות ימיהם חגים כי במהרה נמות למחר ויש לנו למלאות תאותינו היום הוא חלול השם. וז״ש רב
וכך הם החילוקים: עבר על מצות עשה ושב — אינו זז משם מאז שעשה תשובה עד שמוחלין לו, שנאמר: ״שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם״ (ירמיה ג, כב), משמע כששב מיד נמחל לו. עבר על לא תעשה ועשה תשובה — תשובה תולה, שלא יענש ויום הכפורים מכפר. שנאמר: ״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם״ (ויקרא טז, ל). עבר על עבירות שיש בהן כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה — תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין (מנקים, גומרים). שנאמר: ״ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם״ (תהלים פט, לג).
These are the categories: If one violates a positive mitzva and repents, he is forgiven even before he moves from his place, i.e. immediately, as it is stated: “Return, you backsliding children, I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that when one repents he is immediately forgiven. If one violates a prohibition and repents, repentance suspends his punishment and Yom Kippur atones for his sin, as it is stated: “For on this day shall atonement be made for you, to purify you from all your sins” (Leviticus 16:30). If one commits a transgression that warrants karet or a sin punishable by death from the earthly court and then repents, repentance and Yom Kippur suspend his punishment, and suffering absolves and completes the atonement, as it is stated: “Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with strokes” (Psalms 89:33).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דאֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ אֵין לוֹ כֹּחַ בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק אֶלָּא כּוּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו כ״ב:י״ד} וְנִגְלָה בְאׇזְנָי ה׳ צְבָאוֹת אִם יְכוּפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן.

But in the case of one who has caused desecration of God’s name, his repentance has no power to suspend punishment, nor does Yom Kippur have power to atone for his sin, nor does suffering alone have power to absolve him. Rather, all these suspend punishment, and death absolves him, as it is stated: “And the Lord of Hosts revealed Himself to my ears: This iniquity shall not be atoned for until you die” (Isaiah 22:14).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח לא לתשובה לתלות ולא ליום הכיפורים לכפר ולא ליסורין למרק אבל כולן תולין ומיתה ממרקת. שנאמר ונגלה באזני י״י צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חילול השם – חוטא ומחטיא אחרים.
באזני ה׳ צבאות – אמר הנביא באזני אמר הקב״ה אם יכופר העון עד תמותון למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה.
אבל מי שיש בידו חילול השם אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק ולא ביוה״כ לכפר וכולם תולין ומיתה ממרקת, שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.
חילול ה׳. חוטא ומחטיא אחרים1.
ונגלה באזני י״י צבאו׳ וגו׳. אמ׳ הנביא אני שמעתי באוזני שאמ׳ י״י צבאו׳ אם יכופר עון2 עד תמותון למדנו יש עביר׳ שאין מתכפרת אלא ע״י מיתה3.
1. כ״פ רש״י ד״ה חילול.
2. בכי״מ העון הזה.
3. כ״פ רש״י ד״ה באזני. ועיין ח״א מהרש״א דדייק מדכתיב העון הזה עיי״ש.
אבל מי שחוטא באופן שיש חילול השם בידו — אין לו כח בתשובה שעשה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין לבד למרק, אלא כולן כאחד תולין, ומיתה ממרקת. שנאמר: ״ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון״ (ישעיה כב, יד).
But in the case of one who has caused desecration of God’s name, his repentance has no power to suspend punishment, nor does Yom Kippur have power to atone for his sin, nor does suffering alone have power to absolve him. Rather, all these suspend punishment, and death absolves him, as it is stated: “And the Lord of Hosts revealed Himself to my ears: This iniquity shall not be atoned for until you die” (Isaiah 22:14).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הֵיכִי דָּמֵי חִילּוּל הַשֵּׁם אָמַר רַב כְּגוֹן אֲנָא האִי שָׁקֵילְנָא בִּישְׂרָא מִטַּבָּחָא וְלָא יָהֵיבְנָא דְּמֵי לְאַלְתַּר אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּלָא תָּבְעִי אֲבָל בְּאַתְרָא דְּתָבְעִי לֵית לַן בַּהּ.

§ The Gemara asks: What are the circumstances that cause desecration of God’s name? Rav said: For example, in the case of someone like me, since I am an important public figure, if I take meat from a butcher and do not give him money immediately, people are likely to think that I did not mean to pay at all. They would consider me a thief and learn from my behavior that one is permitted to steal. Abaye said: They taught this statement of Rav only in a place where they do not ask for the money, where it is not customary for the butcher himself to come and collect payment from the customer. When the customer does not pay immediately, people may suspect him of theft. But in a place where they ask for the money from the customer some time later, we have no problem with doing this. Since everyone understands he is buying on credit, he is not desecrating God’s name.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היכי דמי חלול השם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא יהיבנא דמי לאלתר – וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן ולמד ממני להיות מזלזל בגזל.
באתרא דלא תבעי – שאין דרך הטבח לילך ולתבוע הקפותיו ועל הלוקח להביא לו מעותיו לביתו.
והיכי דמי חילול השם, כדתניא ואהבת את י״י אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך, שיהא קורא ושונה ודיבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שגידלו אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה כמה יפין דרכיו ומתוקנין מעשיו, עליו הכתוב אומר עבדי [אתה ישראל] אשר בך אתפאר.
ולא יהיבנ׳ דמי לאלתר. כשאני מאחר לפרוע הוא או׳ שאני גזלן ולמד ממני להיות מזלזל בגזל1.
ובגמר׳ מפר׳ דה״מ באתר׳ דלא תבעי. שאין דרך אנשי העיר לתבוע הקפותיהן ועל הלוקח להביא מעותיו לבית המוכר2 אבל באתר׳ דתבעי לית לן בה3.
1. כ״פ רש״י ד״ה ולא יהיבנא. ועיין מאירי שכתב כגון שלוקח בהקפה במקום שאין רגילין בה ועושה עצמו כשוכח כדי שלא יפרע.
2. כ״פ רש״י ד״ה באתרא.
3. עיין רמב״ם פ״ה מהל׳ יסוה״ת הי״א שכתב כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן. ובכס״מ כתב שנראה שהיתה לרמב״ם גירסא הפוכה מגירסת רש״י, וה״ג לא שנו אלא באתרא דתבעי אבל באתרא דלא תבעי לית לן בה כלומר שאם תובעו הוא מקיף אז איכא חילול ה׳ אבל אם אין תובעו ליכא חילול ה׳. ועיין תוס׳ יוה״כ.
כגון אנא אי שקילנא בשרא כו׳. הא ודאי דלאו ממש קאמר כגון אנא דרב ודאי דעתו היה לשלם הבשר שלקח אלא לגבי דעת הטבח שיחשוד אותי שאינני משלם לו הוה חלול השם וכדמסיק באתרא דלא תבעי. וכן ר״י דקאמר
ב ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא], עד היכן מגיע ענין זה של חילול השם? אמר רב: כגון אנא [כגון אני] שאני אדם חשוב וידוע לרבים, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר [אם אני לוקח בשר מהטבח ואין אני נותן לו כסף מיד], שעלולים לחשוב שאין בדעתו לשלם כלל ויחשב בעיניהם כגזלן וילמדו ממנו לגזול. אמר אביי: לא שנו דברים אלה שאמר רב אלא באתרא דלא תבעי [במקום שאין תובעים], שאין דרך הטבח לגבות בעצמו את חובות הקונים, אלא הם באים לפורעו בביתו, ומשאין הקונה בא, הריהו נחשד בעיני הבריות. אבל באתרא דתבעי [במקום שבו תובעים] את הכסף מן הקונה גם לאחר זמן — לית לן [אין לנו] בה חילול השם, שהכל מבינים שהוא קונה בהקפה.
§ The Gemara asks: What are the circumstances that cause desecration of God’s name? Rav said: For example, in the case of someone like me, since I am an important public figure, if I take meat from a butcher and do not give him money immediately, people are likely to think that I did not mean to pay at all. They would consider me a thief and learn from my behavior that one is permitted to steal. Abaye said: They taught this statement of Rav only in a place where they do not ask for the money, where it is not customary for the butcher himself to come and collect payment from the customer. When the customer does not pay immediately, people may suspect him of theft. But in a place where they ask for the money from the customer some time later, we have no problem with doing this. Since everyone understands he is buying on credit, he is not desecrating God’s name.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רָבִינָא וּמָתָא מַחְסֵיָא אַתְרָא דְּתָבְעִי הוּא אַבָּיֵי כִּדְשָׁקֵיל בִּישְׂרָא מִתְּרֵי שׁוּתָּפֵי יָהֵיב זוּזָא לְהַאי וְזוּזָא לְהַאי וַהֲדַר מְקָרֵב לְהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי וְעָבֵיד חוּשְׁבָּנָא.

Ravina said: My native city of Meḥasya is a place where they ask for and collect the money. The Gemara relates that when Abaye bought meat from two partners, he would give half of the money to this one and half of the money to this one, so that each would know that he had paid. And afterward he would bring them together and perform the calculation to see whether he was owed any change.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתא מחסיא – מקומו של רבינא.
יהיב זוזא להאי וזוזא להאי – שמא לא ידע חבירו שנתתיו לו ויש כאן חילול השם.
ועביד חושבנא – וחוזרין ונותנין לו בשר כנגד מה שנטלו.
בפרש״י בד״ה ועביד חושבנא וחוזרין ונותנין לו בשר כו׳ עכ״ל מפירושו נראה שהוא מפרש שלא נטל מתחלה אלא בזוז בשר ומפני החשד שמא לא פרע לחבירו היה משלם לכ״א הכל דהיינו זוזא להאי וזוזא להאי הדר מקרב להו לעביד עמהם חושבנא על זוז היתר שנתן להם והיו חוזרין ליתן לו בשר בעד זוז היתר שנטלו ממנו ודו״ק:
אמר רבינא: ומקום מגורי, העיר מתא מחסיא — אתרא דתבעי [מקום שבו תובעים] הוא. מסופר: אביי כדשקיל בישרא מתרי שותפי [כאשר היה קונה בשר משני שותפים], יהיב זוזא להאי וזוזא להאי [היה נותן דינר לזה ודינר לזה], כדי שכל אחד מהם ידע על התשלום, והכל יראו ששילם והדר מקרב להו גבי הדדי ועביד חושבנא [והיה חוזר ומקרב אותם זה לזה ועושה את החשבון] אם מגיע לו עודף על מה ששילם.
Ravina said: My native city of Meḥasya is a place where they ask for and collect the money. The Gemara relates that when Abaye bought meat from two partners, he would give half of the money to this one and half of the money to this one, so that each would know that he had paid. And afterward he would bring them together and perform the calculation to see whether he was owed any change.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּגוֹן אֲנָא דִּמְסַגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלָא תּוֹרָה וּבְלָא תְּפִילִּין יִצְחָק דְּבֵי ר׳רַבִּי יַנַּאי אָמַר כׇּל שֶׁחֲבֵירָיו מִתְבַּיְּישִׁין מֵחֲמַת שְׁמוּעָתוֹ (הַיְינוּ חִילּוּל הַשֵּׁם) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּגוֹן דְּקָא אָמְרִי אִינָשֵׁי שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לִפְלָנְיָא.

Rabbi Yoḥanan said: What is an example of desecration of God’s name? For example, someone like me, if I would walk four cubits without Torah and without phylacteries, and the onlookers did not know that it is only on account of my body’s weakness, that would be a desecration of God’s name. Yitzḥak from the school of Rabbi Yannai said: Any case when one’s friends are embarrassed on account of his reputation, meaning his friends are embarrassed due to things they hear about him, this is a desecration of God’s name. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One creates a profanation of God’s name, for example, when people say about him: May his Master forgive so-and-so for the sins he has done.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אמר כגון אנא אי שקילנא מבי טבחא בישרא באתרא דלא תבעי דאתו למימר אנא חזיתיה לרב דשקיל בשרא בלא דמי. היינו חלול השם. ר׳ יוחנן אמר כגון אנא אי מסגינא ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפל׳ ויש אומרים כל שחביריו בושין משמועתו. דאמרי שרא ליה מריה לפלניא. נמצאו עונשין של דברים הללו גדול מעונש כריתות ומיתות בית דין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כגון אנא דמסגינא וכו׳ – ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה.
מחמת שמועתו – מחמת שם רע היוצא עליו.
שרא ליה מריה – ימחול יוצרו על מעשיו.
דמסגינן ד׳ אמות בלא תורה. ואינן יודעין שנחלשתי מגרסתי ולמדין ממני להיבטל מתלמוד תורה1.
בלא תפלין. ולמדין ממני2 להבטל מן המצות3.
שרי ליה מרי׳. מחול4 לו על כך על מעשיו5.
בושין משמועתו. מחמ׳ שם רע היוצא עליו6.
ת״ר7 גיר׳ הגמר׳ ואהבת את י״י אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך.
שבזמן שאדם קורא וכו׳. קורא מקר׳.
1. כ״פ רש״י ד״ה כגון אנא. ומש״כ ולמדים ממני דמשמע דחילול ה׳ הוא בכך שלמדים ממנו אבל אם אין לומדים ממנו ליכא חלול ה׳ היינו לשיטתו וכמוש״כ לעיל (ד״ה חילול ה׳) דהיינו חוטא ומחטיא אחרים. אמנם עיין ר״ח שלא הזכיר שלמדים ממנו וכן ברמב״ם (פ״ה מהל׳ יסוה״ת הי״א) לא הזכיר ענין זה שלמדין ממנו. ומשמע דאפילו בסתם שרואים אותו נוהג כן הוי חילול השם. ועיין תוס׳ יוה״כ ד״ה אבל מי שיש שביאר דברי רש״י.
2. עיין תוס׳ יוהכ״פ דביאר דאתי ר׳ יוחנן למימר דאפילו במצות עשה איכא חילול ה׳.
3. בכי״מ ולא ידעו שאני אונס.
4. בכי״מ ימחול לו יוצרו על מעשיו.
5. כ״פ רש״י ד״ה שרא. ובפי׳ הר״י מלוניל (דף ה,ב) כתב כלומר כל כך הוא רגיל בעבירות כאילו התירם לו הבורא.
6. כ״פ רש״י ד״ה מחמת.
7. איירי על דברי הרי״ף (דף ה,ב) שגרס ת״ר בזמן שאדם קורא ושונה וכו׳. והביא רבינו גירסת הגמ׳.
בד״ה כגון אנא כו׳ ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין כו׳ עכ״ל דר״ל דודאי ר״י לא היה הולך בלא תורה ד׳ אמות אי לאו משום שהיה נחלש וכן בלא תפילין אמרי׳ בעלמא (ירושל׳ פ״ב דברכות) שלא היה מניח מפני שהיה לו כאב ראש אבל גבי רב לא הוה אצטריך לפרושי היכי עביד הכי ודאי לא היה עושה כן אלא דקאמר ליה בלשון אי עבידנא כגון אנא דאדם חשוב אני ולמדין ממני אם הייתי עושה כן ליטול בשרא מטבחא כו׳ היה חלול השם בדבר וק״ל:
גמרא עד כסא הכבוד שנא׳ שובה ישראל עד ה׳ אלהיך ר״י אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר״י הכי והאר״י גדולה תשובה שדוחה כו׳ ושוב אלי נאם ה׳ לא קשיא הא ביחיד הא בצבור אמר ר׳ יונתן כו׳ כ״ה בגירסת הילקוט ובע״י ע״ש:
כגון אנא דמסגינא כו׳. לאו ממש הוא דהא חלש בגירסא הוה כפרש״י וכן בתפלין לא היה מניח שהיה לו חולי ראש כדאמרי׳ בעלמא אלא לגבי הרואה הוה חשדא וחלול השם. ודאמר
כל שחביריו כו׳ מחמת שמועתו כו׳. זה הוה ודאי חלול השם גמור וכן מצינו בבני עלי שנאמר בהם כי לא טובה השמועה וגו׳ ולא נתכפר להם עד שמתו במלחמה וגם על בניהם נגזר שימותו אנשים:
ר׳ יוחנן אמר: מהו חטא שיש בו חילול השם — כגון אנא דמסגינא [אני, כשאני הולך] ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ואין הרואים יודעים שאין זאת אלא מחמת חולשת גופי. יצחק דבי ר׳ ינאי אמר: חילול השם הוא כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו, כלומר: שחביריו מתביישים מפני דברים שמספרים עליו — היינו [זהו] חילול השם. אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דקא אמרי אינשי [שאומרים אנשים]: שרא ליה מריה לפלניא [ימחל לו אדונו לאדם זה] על עבירות שעשה, ומי שאומרים עליו כך — הרי זה חילל את השם.
Rabbi Yoḥanan said: What is an example of desecration of God’s name? For example, someone like me, if I would walk four cubits without Torah and without phylacteries, and the onlookers did not know that it is only on account of my body’s weakness, that would be a desecration of God’s name. Yitzḥak from the school of Rabbi Yannai said: Any case when one’s friends are embarrassed on account of his reputation, meaning his friends are embarrassed due to things they hear about him, this is a desecration of God’s name. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One creates a profanation of God’s name, for example, when people say about him: May his Master forgive so-and-so for the sins he has done.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַבָּיֵי אָמַר כִּדְתַנְיָא ו{דברים ו׳:ה׳} וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה פְּלוֹנִי שלמד1 תּוֹרָה רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו כַּמָּה מְתוּקָּנִים מַעֲשָׂיו עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר {ישעיהו מ״ט:ג׳} וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

Abaye said: As it was taught in a baraita that it is stated: “And you shall love the Lord your God” (Deuteronomy 6:5), which means that you shall make the name of Heaven beloved. How should one do so? One should do so in that he should read Torah, and learn Mishna, and serve Torah scholars, and he should be pleasant with people in his business transactions. What do people say about such a person? Fortunate is his father who taught him Torah, fortunate is his teacher who taught him Torah, woe to the people who have not studied Torah. So-and-so, who taught him Torah, see how pleasant are his ways, how proper are his deeds. The verse states about him and others like him: “You are My servant, Israel, in whom I will be glorified” (Isaiah 49:3).
1. כן בכ״י מינכן 95, דפוס ונציה. בדפוס וילנא: ״שלמדו״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא ואהבת את י״י אלהיך עשה שיהא ש״ש נאהב על ידך שיהיה אדם קורא ושונה ביראה ומשמש ת״ח ונושא ונותן בשוק בצדק עם הבריות. מה הכל אומרים אשרי פלוני שלמד תורה אשרי הוריו ורבו שלמדו כמה נאים מעשיו ודרכיו עליו הכתוב אומר ישראל אשר בך אתפאר. אבל הקורא ושונה ודרכיו מכוערים כו׳ עליו הכתוב אומר באמור להם עם י״י (הם) [אלה] ומארצו יצאו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתאהב על ידך – לחבירך.
קורא – מקרא.
ושונה – משנה.
ומשמש תלמידי חכמים – ללמוד (תורה) היא יישוב טעמי המשניות מה טעמן ומהיכן למדו.
שונה. משנה.
ומשמש1 ת״ח. פי׳ שלומד תלמוד והוא ישוב משניו׳ וברייתו׳ שנר׳ כאילו סתרי אהדדי ומה טעמ׳ של משנ׳ ומנלי׳ לתנ׳2 כל כה״ג נקרא שימוש ת״ח.
1. בכי״מ וגירסת הגמר׳ ומשמש ת״ח.
2. כ״פ רש״י ד״ה ומשמש. ועיין ברכות דף מז,ב רש״י ד״ה שלא שמש.
כל תלמיד חכם המביא עצמו לידי חשד כגון שלוקח בהקפה במקום שאין רגילין בה ועושה עצמו כשוכח כדי שלא יפרע וכן שהוא פורש מדברי תורה להבלי הזמן הרי זה חילול השם וכל שכן כשהוא חשוד בעבירות עד שחבריו בושין משמועתו וזהו שאמרו ואהבת את ה׳ אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך שבזמן שאדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ומשא ומתן שלו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי מי שלמד תורה ואוי לו למי שלא למד תורה ראיתם פלוני שלמד תורה כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו אשרי אביו שגדלו אשרי רבו שלמדו תורה ועליו נאמר ויאמר כי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכל מי שקרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ואין משא ומתן שלו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו ראיתם פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו אוי לו לאביו שגדלו אוי לו לרבו שלמדו תורה ועליו נאמר באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו:
שיהא ש״ש מתאהב על ידך כו׳. נראה שדרשו כן מואהבת את ה׳ וגו׳ משום דהכא לא משמע ליה למדרש את ה׳ לרבות ת״ח כמו שדרשו באת ה׳ אלהיך תירא בפ׳ שור שנגח ובפ׳ האיש מקדש משום דלגבי מורא אפשר דהשוה מורא רבו כמורא שמים כמפורש שם משא״כ לגבי אהבה דאין להשוות אהבת רבו כאהבת שמים וע״כ דרשו בו ואהבת את ה׳ דאתי את לרבות שיהא מתאהב ע״י כו׳:
אשרי אביו כו׳. דודאי אביו ורבו למדו אותו תורה לשמה ושם שמים מתעלה ומתאהב בכך. ומייתי ליה מדכתיב
אשר בך אתפאר. שעל ידך ש״ש מתאהב ומתפאר ובהיפך אוי לאביו שלמדו כו׳ דהיינו שלמדו תורה שלא לשמה והכא לא קאמר אוי להם לבריות שלמדו תורה שלא לשמה משום דגם כשלמדו שלא לשמה מתוכו יבוא לשמה כדאמרי׳ בכמה דוכתי׳ אבל על זה האיש הרי ראו בו שלא בא ללמוד לשמה ואומרים עליו גם על אביו ורבו אוי להם שלמדו אותו תורה שלא לשמה:
אביי אמר: כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: נאמר: ״ואהבת את ה׳ אלהיך״ (דברים ו, ה) וכוונתו: שיהא שם שמים מתאהב על ידך. כיצד? שיהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, אדם כזה מה הבריות אומרות עליו — אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה — ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו. עליו וכיוצא בו הכתוב אומר: ״ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר״ (ישעיה מט, ג).
Abaye said: As it was taught in a baraita that it is stated: “And you shall love the Lord your God” (Deuteronomy 6:5), which means that you shall make the name of Heaven beloved. How should one do so? One should do so in that he should read Torah, and learn Mishna, and serve Torah scholars, and he should be pleasant with people in his business transactions. What do people say about such a person? Fortunate is his father who taught him Torah, fortunate is his teacher who taught him Torah, woe to the people who have not studied Torah. So-and-so, who taught him Torah, see how pleasant are his ways, how proper are his deeds. The verse states about him and others like him: “You are My servant, Israel, in whom I will be glorified” (Isaiah 49:3).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה רְאוּ כַּמָּה מְקוּלְקָלִין מַעֲשָׂיו וְכַמָּה מְכוֹעָרִין דְּרָכָיו וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר {יחזקאל ל״ו:כ׳} בֶּאֱמוֹר לָהֶם עַם ה׳ אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.

But one who reads Torah, and learns Mishna, and serves Torah scholars, but his business practices are not done faithfully, and he does not speak pleasantly with other people, what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his father who taught him Torah, woe to his teacher who taught him Torah. So-and-so who studied Torah, see how destructive are his deeds, and how ugly are his ways. About him and others like him the verse states that the gentiles will say: “Men said of them: These are the people of the Lord, yet they had to leave His land” (Ezekiel 36:20). Through their sins and subsequent exile, such people have desecrated the name of God.
רי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באמור להם עם ה׳ אלה – את זו קרא הכתוב חילול השם כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו והכל אומרים מה הועילו לו ראה החסידים והחכמים רעה באה עליהם שנאמר ויחללו את שם קדשי ובמה חללוהו באמור עליהם הנכרים שגלו ביניהן ראו עם ה׳ אלה ולא יכול להצילם שלא יגלו נמצא שם שמים מתחלל וכבודו מתמעט.
ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות ואין משאו ומתנו בשוק נאה ואין נושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה ואוי לאביו שגידלו אוי לרבו שלמדו תורה אאשרי בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה כמה מכוערין מעשיו ומקולקלין דרכיו, עליו הכתוב אומר עם ה׳ אלה ומארצו יצאו, (וחשיה) [וחשיב] ויחללו את שם.
א. ׳אשרי בנ״א שלא למדו תורה׳ ליתא לפנינו (וישנם כאן עוד שינויים קלים) ונמצא בדפוס ספרדי ישן של הגמ׳ וברא״ש סי׳ יז ובריצ״ג הל׳ תשובה ושע״ת ש״ג אות קיג.
באמור (אלה) להם עם י״י אלה. את זו קרא הכתו׳ חילול ה׳ כשאדם חשוב עובר עביר׳ בסתר ופורענות באה עליו והכל או׳ מה הועילה לו חסידותו ומעשיו הטובים הנה רעה באה לו והוא גרם שעשה עבירה בסתר ועליה הוא נענש שנ׳ ויחללו את שם קדשי ובמה חללוהו באמור עליהם עם י״י אלה ואעפ״י שהם עמו לא יכול להצילם שלא יגלו נמצא שם1 מתחלל וכבודו מתמעט2.
1. בכי״מ שם שמים וכ״ה בפירש״י.
2. כ״פ רש״י ד״ה באמור להם. ועיין רש״ש מה שביאר בזה.
ומארצו יצאו כו׳. עיין פרש״י והיינו מארצו יצאו כי הוא אלהי הארץ א״י ולא יכול להצילם גם בארצו שגלו ממנה ובספר יחזקאל פרש״י בע״א שלא היה יכול להציל כביכול את עמו ואת ארצו:
אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו — אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה. פלוני שלמד תורה — ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, ועליו הכתוב אומר, שיאמרו הגויים על עם ישראל: ״באמר להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו״ (יחזקאל לו, כ), ועל אף שעם ה׳ הם ומארצו יצאו בכל זאת לא אבו לשמוע בקולו וחטאו לו ולכך לא יכל להצילם מן הגלות, ונמצא כי בשל כך שם שמים מתחלל על ידם.
But one who reads Torah, and learns Mishna, and serves Torah scholars, but his business practices are not done faithfully, and he does not speak pleasantly with other people, what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his father who taught him Torah, woe to his teacher who taught him Torah. So-and-so who studied Torah, see how destructive are his deeds, and how ugly are his ways. About him and others like him the verse states that the gentiles will say: “Men said of them: These are the people of the Lord, yet they had to leave His land” (Ezekiel 36:20). Through their sins and subsequent exile, such people have desecrated the name of God.
רי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״ראָמַר רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה רִפְאוּת לְעוֹלָם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ד:ה׳} אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה.

§ Further on the topic of repentance, Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: Great is repentance, as it brings healing to the world, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5), which teaches that repentance from sin brings healing.
ר׳ חננאלרי״ףר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם ואסיקנא שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם תשובה (מיראה) [מאהבה] ארפא משובתם אוהבם נדבה תשובה (מאהבה) [מיראה] שובו אלי ואשובה אליכם כי אנכי בעלתי בכם תשובה מיסורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארפא משובת׳. אלמ׳1 שיש עבירו׳ שתשובה לבדה מכפרת2 וה״ה אם עבר על לא תעשה הניתק לעשה דתשוב׳ לבדה מכפרת3 כדתנן במתני׳.
1. בכי״מ הא למדת שיש עבירה שכפרתה בתשובה.
2. כ״פ רש״י ד״ה שובו בנים.
3. עיין מנחת חינוך (מצוה שס״ד אות י״ד) שדייק בדברי הרמב״ם (פ״א מהל׳ תשובה ה״ד) דעבר על עשה היינו דוקא עשה ולא לאו ואף לאו הניתק לעשה אינו בכלל עשה. ודין לא תעשה הניתק לעשה כשאר ל״ת. ולכאו׳ דלא כדברי רבינו הכא. ועיי״ש במנח״ח שהביא דברי התוס׳ בחגיגה (דף ה,א) גבי הא דאמרינן התם הא יראוני מוחלין. וכתבו התוס׳ שם גבי עושק שכר שכיר כתיב דהוה ליה לא תעשה ופליגא דרבי ישמעאל בפרק בתרא דיומא דאמר תשובה תולה ויוה״כ מכפר ואיכא ברייתא אחרת דאמר על עשה ועל לא תעשה תשובה מכפרת. ועיי״ש במנחת חינוך מש״כ בשם הטורי אבן. [אמנם אף לדברי רבינו תיקשי קושית התוס׳ בחגיגה דהא התם איירי בעושק שכר שכיר דהוי בין אדם לחבירו ועיין בפ׳ רבינו למתני׳ ובמש״כ שם בשם הקרבן נתנאל דבהא לא אמרינן דנמחל לו מיד עד שירצה את חבירו ואיך אמרינן הא יראוני מוחלין לו מיד. ועיין פורת יוסף לחגיגה שם]. ועיין שפת אמת ודו״ק.
שמביאה רפואה כו׳. דלעיל מיניה כתיב שובה ישראל עד ה׳ וגו׳ ומשמע דעליה קאי ארפא משובותיכם וגו׳ וק״ק דאמאי לא מייתי קרא אחרינא דמפורש ביה טפי דכתיב ושב ורפא לו ואי משום דהתם לא משמע רפואה לעולם אלא ורפא לו לחוטא השב קאמר ה״נ התם לא משמע רפואה לעולם אלא רפואה לחוטאים השבים דהיינו ארפא משובותיכם ויש ליישב דושב ורפא לו לאו ממש רפואה קאמר אלא שכינה הסליחה בלשון רפואה והכי מפורש במס׳ מגילה דרפואה דסליחה קאמר ושב ורפא וגו׳ אבל הכא משובותיכם דקאמר משמע דעדיין מקצת משובתו עליו ועדיין לא נסלח אלא דארפא ממש קאמר דתחלת תשובתו מביא רפואה לעולם:
ג ועוד בענין תשובה, אמר ר׳ חמא בר חנינא: גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם, שנאמר: ״ארפא משובתם אהבם נדבה״ (הושע יד, ה) שהחזרה מן החטא הריהי כרפואה.
§ Further on the topic of repentance, Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: Great is repentance, as it brings healing to the world, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5), which teaches that repentance from sin brings healing.
ר׳ חננאלרי״ףר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ר׳רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא רָמֵי כְּתִיב {ירמיהו ג׳:י״ד,כ״ב} שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים דְּמֵעִיקָּרָא שׁוֹבָבִים אַתֶּם וּכְתִיב אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם לָא קַשְׁיָא כָּאן מֵאַהֲבָה כָּאן מִיִּרְאָה.

Rabbi Ḥama bar Ḥanina raised a contradiction between two verses. It is written in one verse: “Return, you backsliding children” (Jeremiah 3:22), implying that initially when you sinned, it was only because you were backsliding, i.e., rebelling. It was merely an act of immaturity and foolishness and could be ignored as if it had never happened. But it is written: “I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that He will heal the sin from this point onward, and that they are still sinners. He resolved this contradiction, explaining that this is not difficult: Here, where everything is forgiven as if the Jewish people never sinned, it is referring to repentance out of love; there, where the sin is still remembered despite the forgiveness and repentance, it is referring to repentance out of fear.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמעיקרא שובבים אתם – כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחילת החטא על ידי נערות ושטות ושובבות.
וכתיב ארפא – משמע מכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו.
כאן מאהבה – השב מאהבה נעקר עונו מתחלתו.
בפרש״י בד״ה דמעיקרא שובבים כו׳ החטא על נערות ושטות ושובבות עכ״ל הס״ד ואח״כ מה״ד וכתיב ארפא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
כתיב שובו בנים וגו׳ וכתיב⁠(הנה) [אנכי] וגו׳. עי׳ פרש״י וגירסתו שהוא דחוק ונראה לקיים כל גירסת הספרים ורומיא דהני קראי מפורש ע״פ מ״ש בפ׳ חלק דר״א קאמר התם אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ור״י פליג וקאמר והלא כבר נאמר (הנה) [אנכי] בעלתי בכם וגו׳ אלא הקב״ה מעמיד להם מלך כהמן ומחזירן למוטב והיינו דקמשני רומיא דקראי לר״י שובו בנים שובבים בתשובה רצונית (והנה) [ואנכי] בעלתי בכם בתשוב׳ הכרחיית שמעמיד להם מלך כהמן וכה״ג כתבנו שם בפ׳ חלק ע״ש והשת׳ ה״ק הכא שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים כדאמרי׳ לעיל היינו בעושה תשובה רצונית מאהבה וארפא משובותיכם השתא בעושה תשוב׳ מיראת עונש (והנה) [ואנכי] בעלתי בכם וגו׳ בעושה תשובה מיסורין דהיינו שמעמיד להם הקב״ה מלך כהמן ומחזירן למוטב:
ר׳ חמא בר׳ חנינא רמי [השליך הראה סתירה]: כתיב [נאמר] בפסוק אחד ״שובו בנים שובבים״ (ירמיה ג, כב), משמע דמעיקרא [שמתחילה] כשחטאתם לא היה זה אלא כי שובבים אתם ולא היה זה אלא מעשה נערות ושטות וכאילו לא היה, וכתיב [ונאמר]: ״ארפה משובתיכם״ (ירמיה ג, כב), משמע שהוא מרפא את המשובה מכאן והלאה, ועדיין שם חוטא עליו במקצת! והשיב: לא קשיא [אינו קשה] כאן שהכל נמחל כאלו לא חטאו הוא בתשובה מאהבה, כאן שעדיין נזכר העוון למרות המחילה בתשובה, זה כשעשה תשובה מיראה.
Rabbi Ḥama bar Ḥanina raised a contradiction between two verses. It is written in one verse: “Return, you backsliding children” (Jeremiah 3:22), implying that initially when you sinned, it was only because you were backsliding, i.e., rebelling. It was merely an act of immaturity and foolishness and could be ignored as if it had never happened. But it is written: “I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that He will heal the sin from this point onward, and that they are still sinners. He resolved this contradiction, explaining that this is not difficult: Here, where everything is forgiven as if the Jewish people never sinned, it is referring to repentance out of love; there, where the sin is still remembered despite the forgiveness and repentance, it is referring to repentance out of fear.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַב יְהוּדָה רָמֵי כְּתִיב שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם וּכְתִיב {ירמיהו ג׳:י״ד} (הִנֵּה) אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה ל״קלָא קַשְׁיָא כָּאן מֵאַהֲבָה אוֹ מִיִּרְאָה כָּאן ע״יעַל יְדֵי יִסּוּרִין אָמַר רַבִּי לֵוִי גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ד:ב׳} שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ

Similarly, Rabbi Yehuda raised a contradiction between two verses. It is written: “Return, you backsliding children I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that anyone can achieve healing, which is dependent only on repentance. But it also states: “Return, O backsliding children, says the Lord, for I am a lord to you, and I will take you one from a city, and two from a family” (Jeremiah 3:14), implying that repentance is available only to certain individuals. He resolved the contradiction and explained that this is not difficult: Here, it is referring to repentance out of love or fear, which few people achieve; there, it referring is repentance through suffering, as everyone has thoughts of repentance when they suffer. Rabbi Levi said: Great is repentance, as it reaches the heavenly throne, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God” (Hosea 14:2). This implies that repentance literally reaches to God.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב שובו בנים – אלמא בעלי תשובה קרויין בנים.
וכתיב כי אנכי בעלתי בכם – אלמא עבדים מיקרו.
כאן מאהבה ומיראה – קרויין בנים.
כאן על ידי יסורין – שלא שבו עד שנתיסרו ביסורין קרויין עבדים ואית דגרסי כתיב שובו אלי ואשובה וכתיב כי אנכי בעלתי בכם כתיב ואשובה אליכם לאחר תשובה וכתיב כי אנכי בעלתי בכם כבר קודם שתשובו כאן מאהבה או מיראה קא אמר כי אנכי בעלתי בכם.
עד כסא הכבוד שנאמר כו׳. ודרשו כן דלפי ענינו ה״ל למיכתב שובה ישראל אל ה׳ אבל לשון עד מורה על הקירוב ממש ומיהו בנשובה עד ה׳ יש לפרש בו כיון דלא כתיב ביה אלהים י״ל דה״פ עד שיבואו הרחמים ששם ה׳ מורה עליו ועד״ז יסד הפייט נחפשה דרכינו ונשובה אליך כי ימינך פשוטה כו׳ ונראה לפרש בזה הענין משום דמצינו דיש אמצעים בין האדם למקום דהיינו דיש מלאכים מקטרגין מלהשמיע תפלת האדם לפניו ית׳ ב״ה ויש מלאכים סנגורים ומליצים טובים להגיע התפלה לפניו ית׳ ב״ה כפי הזכות ולזה אמר כאן דבתשובה אינו כן דאין כאן אמצעיים אלא דהתשובה עצמה עולה ומגיע עד כסא כבוד לפניו ית׳ ב״ה בלי סיוע משום אמצעי ובגירסת ילקוט וע״י גרסי׳ בתר הכי ור׳ יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר״י הכי והאר״י גדולה כו׳ לא קשיא הא ביחיד הא בצבור כו׳ לפי דרכנו נראה לפרש דר״י פליג וקאמר דעדיין יש אמצעיים בין התשובה של אדם עד ביאתה לפניו יתברך ב״ה והיינו דעד כסא הכבוד ולא הוא בכלל ומלאכים וחיות הנושאים הכסא כבוד הם האמצעיים ופריך והאר״י גדולה תשובה שדוחה ל״ת כו׳ דמסיים בקרא ושובו אלי נאם ה׳ דמשמע שתשוב אתה אליו בעצמו כמו שהיתה אשה אצלו מקודם שסרחה וגירשה שהיתה דרה אצלו בזולת אמצעי ומשני ל״ק כאן ביחיד השב צריך לאמצעי להגיע בתשובה וכאן בצבור השבים דא״צ אמצעי ויש לעיין בזה למה לא פליגי בכה״ג אקרא דכתיב בתורה ושבת עד ה׳ וגו׳ אם עד ועד בכלל או לא כדפליגי הכא אקרא דנביאים י״ל דהאי קרא דאורייתא ודאי דאיכא לפרשו כפי דעתם ושבת עד ה׳ וגו׳ שיהיה מחשבתם לשוב בתשובה שלימה המגעת עד כסא הכבוד אבל מי יימר לן דהקב״ה יקבלם כן אבל אדברי הנביא שא״ל לישראל כן מפי הקב״ה שובה ישראל עד ה׳ וגו׳ משמע שיקבלם הקב״ה כן:
בדומה לכך רב יהודה רמי [השליך, הקשה], כתיב [נאמר]: ״שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם״ (ירמיה ג, כב), משמע שהכל יכולים להגיע לידי כך ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, אך נאמר גם כן: ״כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה״ (ירמיה ג, יד), משמע שתשובה אינה אלא ליחידי סגולה! והשיב על כך: לא קשיא [אינו קשה]: כאן כשעושים מאהבה או מיראה שהיא מידתם של מעטים שמגיעים לכך, כאן על ידי יסורין, שהכל מהרהרים בתשובה כשבאים עליהם יסורים. אמר ר׳ לוי: גדולה תשובה שמגעת מדריגתה עד כסא הכבוד, שנאמר ״שובה ישראל עד ה׳ אלהיך״ (הושע יד, ב) משמע — עד ה׳ ממש.
Similarly, Rabbi Yehuda raised a contradiction between two verses. It is written: “Return, you backsliding children I will heal your backsliding” (Jeremiah 3:22), implying that anyone can achieve healing, which is dependent only on repentance. But it also states: “Return, O backsliding children, says the Lord, for I am a lord to you, and I will take you one from a city, and two from a family” (Jeremiah 3:14), implying that repentance is available only to certain individuals. He resolved the contradiction and explained that this is not difficult: Here, it is referring to repentance out of love or fear, which few people achieve; there, it referring is repentance through suffering, as everyone has thoughts of repentance when they suffer. Rabbi Levi said: Great is repentance, as it reaches the heavenly throne, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God” (Hosea 14:2). This implies that repentance literally reaches to God.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא פו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא פו., ר׳ חננאל יומא פו., רי"ף יומא פו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא פו., רש"י יומא פו., ראב"ן יומא פו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ישנים יומא פו., ר׳ יהודה אלמדארי יומא פו. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יומא פו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא פו., מהרש"א חידושי אגדות יומא פו., פירוש הרב שטיינזלץ יומא פו., אסופת מאמרים יומא פו.

Yoma 86a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 86a, R. Chananel Yoma 86a, Rif by Bavli Yoma 86a, Collected from HeArukh Yoma 86a, Rashi Yoma 86a, Raavan Yoma 86a, Tosefot Yeshanim Yoma 86a, R. Yehuda Almadari Yoma 86a, Meiri Yoma 86a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 86a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 86a, Steinsaltz Commentary Yoma 86a, Collected Articles Yoma 86a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144