×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְמִישְׁרֵי צָרָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה מַאי טַעְמָא אָמַר קָרָא עָלֶיהָ בִּמְקוֹם עָלֶיהָ הוּא דַּאֲסִירָא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם עָלֶיהָ שַׁרְיָא.
to permit a rival wife in a place where the mitzva of levirate marriage is not applicable. What is the reason, i.e., how is this inferred? The verse states: “With her.” In other words, it is in a place where the obligation “her brother-in-law will have intercourse with her” is applicable that a rival wife is prohibited, whereas in a place where the obligation “Her brother-in-law will have intercourse with her” is not applicable, a rival wife is permitted.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות ח ע״ב-ט ע״א} ורבי נפקא ליה צרת ערוה דאסירה מהכא דתניא רבי אומר ולקח {דברים כה:ד} ולקחה לאסור צרות של עריות1 והכי קאמר לכתוב רחמנא2 ולקח מאי ולקחה כל3 היכא דאיכא תרי4 ליקוחין דאי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב שריא5 ואי לא תרוייהו אסירן ורבי האי עליה מאי עביד ליה מיבעי ליה להא דתנו רבנן {ויקרא ד:יד} ונודעה החטאת אשר חטאו עליה מה תלמוד לומר6 רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו7 חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ורבנן דמפקי ליה להאי8 עליה לצרת ערוה במקום ייבום דאסירא9. האי סברא דרבי10 מנא להו נפקא להו מדמקרי ליה11 ר׳ יהושע בן לוי12 לבריה {במדבר טו:כט} תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה וכתיב {במדבר טו:ל} והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה מה עבודה זרה דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו13 חטאת אף כל דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ורבי האי תורה אחת מאי עביד ליה מיבעי ליה14 לכדתניא לפי שמצינו שחילק הכתוב בין יחידים למרובין יחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט ומרובין בסייף לפיכך ממונם אבד יכול נחלוק בקרבנותיהן תלמוד לומר תורה15 אחת יהיה לכם וכו׳16.
האי שמעתא17 קשיא להו לרבוותא וקא הוו בה טובא18 ולא סלקא להו כל עיקר איכא מינייהו מאן דאמר כי מדרש זה דרבי בענין תורה אחת לא יתכן שהרי19 חילק הכתוב בין מרובין ליחידים גם בקרבן עבודה זרה שהרי יחידים מביאין שעירה וצבור שהן בית דין מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת וכיון שפירש הכתוב וחילק לא הוה20 סלקא דעתך21 שצריכין22 אנו לחלוק חלוקה אחרת כדי שיהא צריך דנשמעינן תורה אחת ואיכא מינייהו23 מאן דפירשה וכיון דחזא דלא סלקא ליה כהוגן אמר ליכא למיפתר בה טפי מן הכין ואיכא מינייהו מאן דפירקא לההיא קושיא וקאמר הכי24 ודאי שהמקרא חילק בין יחידים למרובין בקרבן עבודה זרה דכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה25 וגו׳ וכתיב26 {במדבר טו:כד} והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה {במדבר טו:כז} ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת ביחיד הוא דחילק הכתוב דכתיב27 ואם נפש אחת אבל ביחידים28 לא חלק29 והאי דקתני30בבריתא יכול נחלוק בקרבנותיהן לאו על יחיד דחלק31 ביה קרא קאמר אלא על היחידים32 שהן רבים ומאן נינהו33 עיר שהודח34 מיעוטה שהן בסקילה כיחיד וקאמר האי תנא שחלק הכתוב בעיר הנדחת בין מיעוט העיר שהן יחידים לרוב העיר שהן מרובים אילו35 בסקילה וממונן פלט ואילו בסייף וממונן אבד ולענין36 קרבן לא חילק הכתוב אלא בין נפש אחת למרובין אבל באילו מיעוט העיר במיתתן חלק37 יכול הואיל וחלק במיתתן לדונן כיחיד בסקילה יכול38 נחלוק נמי בקרבנותיהן ולא יביאו קרבן צבור תלמוד לומר תורה אחת וג׳39. אלו הן תורף דבריו של-מפרש זה וקאמר דליכא בה קושיא.
וכד מעיינת בה40 בשמעתא אליבא דהאי פירושא41 משכחת לה כולה קושיא חדא42 דהאי תורה אחת בענין יחיד כתיב ולא בעניין צבור ואם כן להאי פירושא הוה43 ליה האי תנא מהדר אציבורא וקא נסיב [ליה]⁠44 קרא דיחיד ועוד אי האי45 תנא איחידים קא מהדר דליתו46 קרבן צבור אמאי47 קאמרינן מאי ליתו ליתו פר לעולה ושעיר לחטאת האי ציבורא48 בעבודה זרה הוא דמייתי דשמעת מינה49 דהני לאו ציבורא50 נינהו ולא אפשר דניתו האי קרבן לאו הכי51 הוה איבעי ליה52 למימר ליתו פר לעולה ושעיר לחטאת צבור נמי היינו קרבנו וליכא חלוקה בקרבן דידהו מקרבן צבור. ותו כי קאמרינן ואלא מאי שעירה53 אמאי פרכינן54 יחיד נמי הינו קרבנו55 לאו הכין הוה ליה למימר האי יחיד בעבודה זרה הוא דמייתי ולא אפשר להני יחידים לאיתויי קרבן יחיד כדפרכינן בכולהו ועוד בר [מן כל]⁠56 דין היכי מייתי בין הני ובין הני קרבן ציבור והא קיימא לן דלא מייתו קרבן ציבור אלא ציבור שעשו בהוראת בית דין דכתיב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה57 ואמור רבנן נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן עד שיהו כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה כאן עד58 שיהו כולן59 ראויין להוראה ותנן נמי הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן על פיהם מביאין פר ובעבודה זרה מביאין פר לעולה ושעיר [לחטאת]⁠60 ותנן נמי הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו שבט61 על פיהם אותו שבט חייב62 ושאר [שבטים]⁠63 פטורים דברי ר׳ יהודה וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול שנאמר ואם כל64 עדת ישראל ישגו לא65 עדת אותו [השבט]⁠66 ואע״ג67 דהאי קרא בשאר מצות הוא דכתיב הא קא גמרינן68 מעיני מעיני [גזרה] שוה69 אלא האי פירושא ודאי פירושא פריכא הוא ולאו דסמכא הוא70.
והכין71 פירושא מצינו שחלק הכתוב בין יחידים למרובים שהיחידים בסקילה וממונן פלט ומרובין בסייף וממונם אבד יכול כשם שחלק72 במיתתן של-מרובים ועשאה בסייף73 כך נחלוק בקרבנותיהן74 ולא יביאו קרבן היחידים75 שהוא76 שעירה ת״ל תורה אחת יהיה לכם וגו׳ כלומר77 תורת כל מי שאינו מביא קרבן צבור בהוראה78 אחת היא ואין בה79 חלוקה אלא הכל מביאין קרבן יחיד שהוא80 שעירה.
האי81 הוא פירושא דהאי82 ברייתא ואתקיף לה רב חלקיה מהגרונייא טעמא דכתב רחמנא תורה אחת הא לאו הכי הוה אמינא נחלוק83 קרבן הני מרובין84 מקרבן יחיד מאי ליתו ליתו85 פר משיח בשאר מצות הוא דמייתי86 ליתו כשבה יחיד בשאר מצות87 הוא דמייתי88 ליתו שעיר נשיא בשאר מצות הוא דמייתי ליתו89 פר לעולה ושעיר לחטאת ציבור בעבודה זרה הוא דמייתי90 ואי אפשר לאלו שיביאו קרבן ציבור דלא מייתי קרבן ציבור אלא ציבור שעשו בהוראת
בית דין כדפרשינן אבל עיר91 הנדחת וכיוצא בהן לא. ואלא מאי ליתו שעירה כלומר מה נשאר לנו מן הקרבנות שאפשר להן שיביאו שעירה יחיד נמי היינו קרבנו והנה לא92 חלקנו בקרבנותיהן כלום הלכך אי אתה מוצא דרך לעשות חלוקה93 בקרבנותיהן ואם כן [לרבי]⁠94 למה הוצרך הכתוב לומר תורה95 אחת ופרקינן איצטריך96 הואיל וציבור בהוראה מייתו97 פר לעולה ושעיר לחטאת98 הני מרובין דעיר הנדחת ליתו איפכא אי נמי צריך ואין לו תקנה קא משמע לן תורה אחת יהיה לכם לומר לך שתקנתם99 בקרבן יחיד ואין100 אתה חולק בקרבנותיהן.
האי הוא פירושא דהאי שמעתא ופירושא101 ברירא ונהירא הוא וליכא102 בה103 קושיא כלל ולא ספק ולא אצטריכינן למכתבה להא דרבי הכא אלא כי היכי לברורה משום דקשיא104 להני רבואתא:
1. של עריות: חסר ב-גד.
2. רחמנא: חסר ב-גג.
3. כל: חסר בכ״י נ.
4. תרי: גטו, דפוסים: ״תרין״.
5. שריא: גג, גטו, כ״י פרמה, כ״י נ, וכן גד: ״שרי״. דפוסים: שריאן.
6. לומר: חסר בכ״י נ. כ״י פרמה: ״לומר עליה״.
7. זדונו...שגגתו: כ״י פרמה, כ״י נ: ״זדונה...שגגתה״. וכן בכ״י פרמה גם בסמוך שם.
8. דמפקי ליה להאי: כ״י פרמה: ״דאמרי״.
9. דאסירא: חסר בכ״י נ.
10. דרבי: חסר בכ״י פרמה.
11. ליה: חסר בכ״י פרמה, כ״י נ.
12. בן לוי: חסר בכ״י פרמה.
13. זדונו... שגגתו: וכן גד. גג, גטו, כ״י פרמה, כ״י נ: ״זדונה... שגגתה״.
14. מיבעי ליה: חסר ב-גד.
15. תורה: חסר ב-גה.
16. וכו׳: הרמז להמשך חסר ב-גה, כ״י פרמה.
17. שמעתא: דפוסים: שמעתתא.
18. טובא: חסר ב-גה.
19. אחת לא יתכן שהרי: חסר בכ״י פרמה.
20. הוה: דפוסים: הוי.
21. סלקא דעתך: גה: ״סלק׳ דע׳ אמינא״.
22. שצריכין: וכן גג, גה. גטו, כ״י פרמה, כ״י נ: ״שחייבין״.
23. מינייהו: חסר בכ״י פרמה.
24. וקאמר הכי: גג: ״והכי קאמ׳⁠ ⁠״.
25. וכי תשגו...האלה: גג, גטו עד: ״תעשו״.
26. וכתיב: חסר ב-גטו, כ״י נ,כ״י פרמה.
27. דכתיב: חסר ב-גה, גטו, כ״י נ.
28. ביחידים: כ״י פרמה: ״במרובים״.
29. חלק: גה: ״חילק הכתוב״. דפוסים: חילק.
30. כאן מתחיל כ״י כ״י הספרייה הבריטית.
31. דחלק: כ״י פרמה: ״נחלוק״. דפוסים: דחילק, וכן בהמשך שם.
32. היחידים: דפוסים: יחידים.
33. ומאן נינהו: דפוס קושטא: ומאי ניהו. דפוסים: ומאן ניהו.
34. שהודח: וכן גג. גה, כ״י נ: ״שהודחה״. כ״י פרמה: ״שהנדחה״.
35. אילו: דפוסים: ואלו.
36. ולענין: גב: ״לענין״.
37. הכתוב אלא בין...חלק: חסר בכ״י פרמה.
38. יכול: גטו, דפוסים.
39. וגו׳: חסר בדפוסים. כ״י נ ממשיך: ״יהיה לכם וגו׳⁠ ⁠״.
40. בה: כ״י נ, דפוסים.
41. אליבא דהאי פירושא: גב: ״דפירושא״.
42. חדא: גג: ״חדא היא״.
43. הוה: גטו: ״דהואי״.
44. ליה: גב, גג, גד, גטו, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״לה״. חסר בכ״י פרמה, כ״י נ.
45. אי האי: כ״י פרמה רק: ״האי״. גב רק: ״אי״. כ״י נ: ״כי האי״.
46. דליתו: גב: ״דלית״.
47. קא מהדר דליתו... אמאי: חסר בכ״י פרמה.
48. האי ציבורא: וכן גב. גג גה, דפוס קושטא: ״הא צבור״. גטו: ״האי צבור״. כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״צבור״.
49. מינה: דפוסים: מינהי. חסר בכ״י פרמה.
50. ציבורא: וכן גג, דפוסים. גב גה: ״ציבור״, גטו, כ״י נ, כ״י פרמה: ״צבור״.
51. הכי: גה גטו, כ״י פרמה: ״הכין״.
52. הוה איבעי ליה: וכן גטו, כ״י נ, דפוס קושטא. כ״י פרמה: ״הוה איבעיה ליה״. גה רק: ״איבעי ליה״. דפוסים רק: הו״ל.
53. שעירה: כ״י נ: ״ליתה שעירה״.
54. פרכינן: גטו: ״פרכינן נמי״.
55. ותו כי... הינו קרבנו: חסר ב-גג, שם מקומו להלן בסמוך, אחרי ״כדפרכינן בכולהו״. ויתכן שנכנס מהגליון שלא במקומו.
56. מן כל: גב, גג, גד, גה, גטו, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״מכל״. כ״י פרמה: ״מן״.
57. נעשתה לשגגה: וכן גטו, דפוסים. וכן שריד ממנו ב-גג. חסר ב-גב, גה, כ״י פרמה.
58. עד: חסר בכ״י פרמה.
59. כולן: חסר בכ״י פרמה.
60. פר לעולה ושעיר לחטאת: גב, גג. גה, כ״י הספרייה הבריטית: ״פר לעולה ושעיר וכו׳⁠ ⁠״. גטו, גלא, דפוסים רק: ״פר ושעיר וכו׳⁠ ⁠״.
61. שבט: גה, גב: ״השבט״.
62. חייב: כ״י פרמה: ״חייבין״.
63. שבטים: גג, גב, גה, גטו, כ״י פרמה, דפוסים. גלא: ״השבטים״. כ״י הספרייה הבריטית: ״כל השבטים״.
64. ואם כל: כ״י נ, דפוסים.
65. לא: כ״י נ, דפוסים:ולא.
66. השבט: גב, גד, גה, גטו גלא, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית, כ״י פרמה: ״שבט״.
67. ואע״ג: גב גה, גד: ״דאע״ג״.
68. הא קא גמרינן: גה: ״הוא קא גמרין״. כ״י פרמה: ״אלא גמרי׳⁠ ⁠״.
69. גזרה שוה: גב, גד. כ״י הספרייה הבריטית: ״לגזירה שוה״. גג, גטו, גלא, כ״י נ, דפוסים: ״בגזרה שוה״. חסר בכ״י פרמה.
70. ולאו דסמכא הוא: חסר ב-גג, גטו.
71. והכין: גה: ״הכין״.
72. שחלק: דפוסים: שחילק.
73. ועשאה בסייף: חסר בכ״י פרמה.
74. בקרבנותיהן: כ״י פרמה: ״בקרבנות״.
75. היחידים: גה, כ״י פרמה: ״יחידים״.
76. שהוא: וכן גטו. כבהמשך. גב, גה, גלא, כ״י פרמה, דפוסים: ״שהיא״.
77. וגו׳ כלומר: חסר בכ״י פרמה. כ״י נ רק:״כלומר״.
78. בהוראה: גג: ״הוראה״. גלא: ״בהוראה ב״ד״.
79. בה: גטו: ״ביניהן״. גג: ״בה ביניהן״.
80. שהוא: גלא: ״שהיא״.
81. האי: דפוסים: והאי.
82. דהאי: כ״י נ: ״דהך״.
83. נחלוק: גטו: ״וחילוק״. כ״י נ: ״נחלק״.
84. הני מרובין: גד, גה: ״נמי מרובין״. כ״י פרמה רק: ״מרובין״. גג: ״הני מילי״.
85. ליתו ליתו: גה: ״ליתוי ליתו״. גד, דפוס קושטא רק: ״ליתו״.
86. דמייתי: גד, גה: ״דמיתו״. גלא: ״דמייתו״.
87. מצות: חסר ב-גב.
88. דמייתי: גה גד: ״דמיתו״.
89. ליתו: גלא, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית, גטו, כ״י נ.
90. דמייתי: גה: ״דמיתו״.
91. עיר: גב: ״בעיר״.
92. והנה לא: וכן בכל ששת קטעי הגניזה, כ״י נ. כ״י פרמה: ״והיינו דלא״. דפוס קושטא: ואלא לא. דפוסים: ולא.
93. לעשות חלוקה: כ״י פרמה: ״לחלוק״.
94. לרבי: גב, גג גטו גלא, כ״י נ,דפוסים. חסר ב-גה, גו, כ״י הספרייה הבריטית.
95. תורה: חסר ב-גב.
96. איצטריך: גלא: ״ואיצטריך״.
97. מייתו: גו, גטו: ״מיתי״.
98. בהוראה...לחטאת: כ״י פרמה: ״מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת בהוראה״.
99. שתקנתם: גב: ״שתקנתם אחת היא״.
100. ואין: גטו, כ״י נ: ״ואי״.
101. ופירושא: חסר בכ״י פרמה.
102. וליכא: גה, גלא, כ״י נ: ״ולית״.
103. בה: גטו: ״ביה״.
104. דקשיא: גלא: ״דטפי קשיא״.
1למישרי צרה שלא במקום מצוה – דאי לא כתיב עליה הוה ילפינן מלצרור דצרת אחות אשה אסורה בכל מקום.
מאי טעמא – כלומר היכי מידרשא היתר מהכא.
במקום עליה הוא – דכתיב לצרור למיסר צרה ולא במקום אחר.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ח׳.
למישרי צרה שלא במקום מצוה – וא״ת להנהו שינויי דלעיל דמצרכי קרא לערוה גופה מנא להו למישרי צרה שלא במקום מצוה וי״ל דנפקא להו מהיכא דנפקא ליה לרבי.
איפוך אנא דסברא היא להחמיר יותר שלא במקום מצוה ועוד דלגלות ערותה דמשמע דקרא סמיך אעליה דהוי לשון יבום שהוא במקום מצוה וא״כ יש לנו לומר במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת. וקרא אשה אל אחותה לא תקח דמשמע שתיהם אסורות נוקים שלא במקום מצוה. א״כ לא יאמר עליה מסברא כי פרכינן מרישיה דקרא לסיפיה דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח דמשמע שתיהן אסורות. וכתב לגלות ערותה דמשמע ערותה דוקא ודאי משנינן מסברא במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות וא״כ כשנאמר עליה בא לחדש דבר שאין לנו לומר מסברא והיינו במקום מצוה שתיהן אסורות שלא במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת:
{לביאור המאירי לסוגית עשה דוחה לא תעשה, עיינו לעיל יבמות ג:}
כבר ביארנו שלא נאסרה צרת ערוה אלא במקום יבום אבל אם היתה בתו נשואה לנכרי ולו אשה אחרת ומת מותר לאבי הבת לישא צרתה ואחות אשתו שהיא ערוה פירושו כל שאשתו קיימת אפילו גירשה אבל אם מתה אשתו מותר לישא אחותה שנאמר בחייה כל שבחייה אפילו נתגרשה אבל כל שמתה אשתו מותר באחותה:
יתבאר בפרק שלישי (יבמות כ״ו.) שכל שנזדקקו שתי יבמות קרובות קורבת ערוה משני בתים אצל יבם אחד אע״פ שאין אחת מהן ערוה עליו הואיל והן קרובות זו לזו קורבת ערוה אינן מתיבמות מעתה שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה ומתו שניהם ונזדקקו שתיהן לשלישי אינו מיבם לאחת מהן שמאחר ששתיהן זקוקות לו הרי הזיקה כקצת קדושין וכל אחת מהן נעשית כעין אשתו וכשמיבם לאחת נמצא שכנס אחות זקוקתו בחייה שהיא כעין אחות אשתו ומכל מקום חולץ הוא להם שאין הזיקה עושתה כאחות אשה לגמרי ליפטר בלא כלום ור׳ שמעון פוטר בם אף מן החליצה ומדכתיב לצרור בשעה שנעשות צרות זו לזו אף מחמת זיקה לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן שכל אחת נעשית לזה כאחות אשתו לגמרי מצד הזיקה ואין הלכה כמותו:
כל שכנס היבם את יבמתו נעשית כאשתו לכל דבר ואינה יוצאה עוד בחליצה אלא בגט וכן אם גירשה יכול להחזירה ואין אומרים הואיל וכנס כבר קיים מצותו ומשגירש עמדה עליו באיסור אשת אח שלא במקום מצוה אלא נעשית אשתו לכל דבר ונפקע אישות שמצד אחיו לגמרי:
היבמה נקנית בביאה ואפילו בא עליה בעל כרחה קנאה ונעשית אשתו לכל דבר לירשה וליטמא לה ולכל שאר הדברים:
תוס׳ בד״ה ויבמה כו׳ שלח ושלח ושלחה. נ״ב זהו לפי׳ ר״ח ע״ש:
למישרי [להתיר] צרה שלא במקום מצוה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר, כלומר, איך אנחנו לומדים דבר זה — אמר קרא [הכתוב] ״עליה״, לומר: במקום ״עליה״, במקום שחל חיוב של ״יבמה יבוא עליה״, הוא דאסירא [שאסורה] הצרה, אבל שלא במקום ״עליה״, כשאין מצות ״יבמה יבא עליה״ — שריא [מותרת] הצרה.
to permit a rival wife in a place where the mitzva of levirate marriage is not applicable. What is the reason, i.e., how is this inferred? The verse states: “With her.” In other words, it is in a place where the obligation “her brother-in-law will have intercourse with her” is applicable that a rival wife is prohibited, whereas in a place where the obligation “Her brother-in-law will have intercourse with her” is not applicable, a rival wife is permitted.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרָבָא אֵימָא עֶרְוָה גּוּפֵיהּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה תִּישְׁתְּרֵי וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא בִּמְקוֹם מִצְוָה אֲסִירָא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה שַׁרְיָא.

Rami bar Ḥama said to Rava: If the phrase “with her” is referring only to a case where levirate marriage is applicable, one can say that a forbidden relative herself should be permitted in a place where the mitzva of levirate marriage is not applicable. According to this interpretation, the prohibitions with regard to all those with whom relations are forbidden are in effect only when levirate marriage applies. Rava answered: And is it not an a fortiori inference? If these relatives are prohibited in a place where there is a mitzva, could they be permitted in a place where there is no mitzva?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא ערוה גופה שלא במקום מצוה תשתרי – מדכתיב עליה דקאי נמי אאחות אשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(ח.) אימא ערוה גופ׳ של׳ במקום מצוה תשתרי – פי׳ מאחות אשה פרכי׳ דתשתרי שלא במקום מצוה כדשריא צרתה דהאי קר׳ דכתיב עליה דגמרי׳ שריות׳ דצרה על אחות אשה נמי כתיב דא׳ נתגרש את אשתו שרי׳ אחות אשתו דאשה אל אחותה באישו׳ משמע להכי כתב רחמנ׳ בחייה דאפי׳ נתגרשה אשתו כל שבחייה אסורה אחותה. ול״ק במקום מצוה אבל שלא במקום מצוה תשתרי אחות אשתו אפי׳ בחייה כשם שמותר צרתה וגזר׳ הכתוב הוא למשתרי טפי במקום מצוה. א״כ לא יאמר עליה פי׳ דהא בלאו האי תנא תני כיון דאיכ׳ דינ׳ במקר׳ חדא לאוסרן שתיהן וחד לאסור האחד בלבד סבר׳ הוא למשרי איסור׳ בשתיהן שלא במקום מצוה והתר׳ דחד׳ במקום מצוה אלא ע״כ את׳ קר׳ לאפוקי מסבר׳ דילן לאיסורי מילת׳ וממאי דהאי עליה לאיסו׳ דילמא להתירא לכאורה אין הלשון הזה בא בדקדוק דהא אסקה רבא דכי כתיב עליה דהתירא כתיב והכא הוה לן למי׳ וממאי דהאי עליה להתר צרה ואפילו במקום מצוה ויש לומר דמשום דעיקר המקרא ופשוטו לאיסור היא אלא שאני אומר דלאיסורא לא אצטריך אלא לדיוקי׳ דהתירא נקטי׳ פשוטי׳ דקרא ואמרי׳ לאיסורא וה״ק קרא ואשה אל אחותה לא תקח שלא במקום עליה. ק״ל האי מוסיפים ודורשים הוא דקרא במקום עליה הוא דכתב וי״ל דה״ק דעיקר דרשא היינו מיבמה יבא עליה לאמר רחמנא יבמה יבא עליה וכאלו נקוט עליו ואינו מן המנין דאנן נמי כי דרשי׳ קראי לאיסור חשבי׳ עליה יבמה כאלו הוא מיותר לדרשא דאשה אל אחותה לא תקח במקום עליה דיבמה ומשום דהאי קרא הוא דקשי׳ להתרא מפרשי׳ ליה אבל עיקר התרא מיבמה יבא עליה נפקא ודכוות׳ בתלמודא כדכתבי׳ בפ״ק דפסחים ופ״ק דקדושי׳ ועוד דצרה מלצרור נפקא. ק״ל מאי שנא דנקטי׳ הכא האי לישנא ולא פרכי׳ לצרור מאי עביד לי׳ כדפרכי׳ לק׳ האי עליה מאי עביד לי׳ מעליה נפקא וי״ל דעליה לא מוכח כלום אלא מופנה לדרשא ואין הכרח למדרשיה לג״ש דידן אבל לצרור ליכא למדרשיה אלא בענין אסור צרה והיינו דמהדרו דאין הכי נמי ואיסור צרה אתי׳ ומיהו לעניינא אחרינא כדכ׳ ש״מ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. ערוה גופיה שלא במקום מצוה תישתרי. מסתבר דר״ל שכל דין ערוה שבתורה הוי רק חלות דין פטור יבום ואילו חיוב הכרת שבעריות חל רק באיסור אשת אחיו.
אמר ליה [לו] רמי בר חמא לרבא: אם מפרשים את ״עליה״, הכתוב בדין אחות אשה, רק במקום ייבום, אימא [אמור] שערוה גופה [עצמה] שלא במקום מצוה תישתרי [תהיה מותרת], ונפרש שכל איסורי העריות נאמרו רק במקום ייבום! אמר לו רבא: ולאו [והאם לא] קל וחומר הוא? אם במקום מצוה אסירא [אסורה] הערוה — שלא במקום מצוה שריא [תהיה מותרת]?!
Rami bar Ḥama said to Rava: If the phrase “with her” is referring only to a case where levirate marriage is applicable, one can say that a forbidden relative herself should be permitted in a place where the mitzva of levirate marriage is not applicable. According to this interpretation, the prohibitions with regard to all those with whom relations are forbidden are in effect only when levirate marriage applies. Rava answered: And is it not an a fortiori inference? If these relatives are prohibited in a place where there is a mitzva, could they be permitted in a place where there is no mitzva?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ צָרָה תּוֹכִיחַ דְּבִמְקוֹם מִצְוָה אֲסִירָא וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה שַׁרְיָא אֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא בְּחַיֶּיהָ כֹּל שֶׁבְּחַיֶּיהָ.

Rami bar Ḥama said to Rava: That is no proof, as the case of a rival wife herself can prove that this a fortiori inference is incorrect, as in a place where there is a mitzva she is prohibited and in a place where there is no mitzva she is permitted. Rava said to Rami bar Ḥami: With regard to your claim, the verse states: “And you shall not take a woman to her sister…in her lifetime” (Leviticus 18:18). This indicates that all cases in which it is in the lifetime of her sister she is forbidden, even when no mitzva applies.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל שבחייה – אשתך לא תשא את אחותה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: זו איננה הוכחה, שהרי צרה עצמה תוכיח, שאין משתמשים בקל וחומר זה, שהרי במקום מצוה אסירא [היא אסורה] ושלא במקום מצוה שריא [היא מותרת]! אמר ליה [לו] רבא לרמי בר חמא: עליך כלומר, כנגד טענה זו אמר קרא [הכתוב] ״לגלות ערותה עליה בחייה״ (ויקרא יח, יח), לומר: כל שבחייה היא ערוה לו — הריהי אסורה, גם שלא במקום מצוה.
Rami bar Ḥama said to Rava: That is no proof, as the case of a rival wife herself can prove that this a fortiori inference is incorrect, as in a place where there is a mitzva she is prohibited and in a place where there is no mitzva she is permitted. Rava said to Rami bar Ḥami: With regard to your claim, the verse states: “And you shall not take a woman to her sister…in her lifetime” (Leviticus 18:18). This indicates that all cases in which it is in the lifetime of her sister she is forbidden, even when no mitzva applies.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַאי בְּחַיֶּיהָ מִיבְּעֵי לֵיהּ אלְמַעוֹטֵי לְאַחַר מִיתָה הָהִיא {ויקרא י״ח:י״ח} מִוְּאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ נָפְקָא.

The Gemara asks: This phrase “in her lifetime” is necessary, as indicated by the plain meaning of the phrase, to exclude the time after death, i.e., to teach that a wife’s sister is forbidden only while the wife is still alive, whereas after her death the sister is permitted. The Gemara answers: That halakha that a woman is permitted after her sister’s death is derived from “and you shall not take a woman to her sister” (Leviticus 18:18), as when one of them is dead it is no longer considered “a woman to her sister.”
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחר [מיתה]. אם מתה אשתו מותר באחותה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: האי [כתוב זה] ״בחייה״ מיבעי ליה למעוטי [צריך אותו כפשוטו למעט] לאחר מיתה, שאחות אשה אסורה רק כאשר האחות שהיתה נשואה לו חיה עדיין, אבל לאחר מיתתה מותרת לו האחות! ומשיבים: ההלכה ההיא שמותרת לאחר מיתה מ״ואשה אל אחתה לא תקח״ (שם) נפקא [יוצא] הדבר, כי כאשר אחת מהן מתה שוב אין כאן ״אשה אל אחותה״.
The Gemara asks: This phrase “in her lifetime” is necessary, as indicated by the plain meaning of the phrase, to exclude the time after death, i.e., to teach that a wife’s sister is forbidden only while the wife is still alive, whereas after her death the sister is permitted. The Gemara answers: That halakha that a woman is permitted after her sister’s death is derived from “and you shall not take a woman to her sister” (Leviticus 18:18), as when one of them is dead it is no longer considered “a woman to her sister.”
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי מִוְּאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ ה״אהֲוָה אָמֵינָא נִתְגָּרְשָׁה שַׁרְיָא ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּחַיֶּיהָ בכֹּל שֶׁבְּחַיֶּיהָ דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּנִתְגָּרְשָׁה לֹא.

The Gemara further asks: If this halakha is derived from “a woman to her sister,” I would say that even if she were divorced, her sister is permitted. Therefore, the verse states: “In her lifetime,” which indicates that the prohibition is in effect in all cases that are in her lifetime. This teaches that although she is divorced, her sister is not permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי [אם] מ״ואשה אל אחתה״ הוה אמינא [הייתי אומר] אף אם נתגרשה שריא [מותרת], על כן תלמוד לומר: ״בחייה״ — כל שבחייה, דאף על גב [שאף על פי] שנתגרשה, היא לא מותרת כל זמן שהיא בחייה!
The Gemara further asks: If this halakha is derived from “a woman to her sister,” I would say that even if she were divorced, her sister is permitted. Therefore, the verse states: “In her lifetime,” which indicates that the prohibition is in effect in all cases that are in her lifetime. This teaches that although she is divorced, her sister is not permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי כְּתִיב אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר וכתי׳וּכְתִיב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ דַּחֲדָא מַשְׁמַע הָא כֵּיצַד בִּמְקוֹם מִצְוָה שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה הִיא אֲסוּרָה וְצָרָתָהּ מוּתֶּרֶת.

§ Rather, the Gemara suggests a different interpretation. Rav Huna bar Taḥlifa said in the name of Rava: Two verses are written, i.e., two separate issues are mentioned in the same verse. It is written: “And you shall not take a woman to her sister, to be a rival [litzror],” which indicates that two rival wives are prohibited. And it is written: “To uncover her nakedness” (Leviticus 18:18), in the singular, which means one and not both of them. How is it possible to reconcile this apparent contradiction? In a place where there is a mitzva of levirate marriage, both the forbidden relation and her rival wife are prohibited. In a place where there is no mitzva of levirate marriage, the forbidden relation is prohibited but her rival wife is permitted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרי קראי כתיבי – מעיקרא כתיב לצרור דמשמע לא היא ולא צרתה והדר כתיב לגלות ערותה דמשמע חדא הוא דאסירא.
במקום מצוה שתיהן אסורין – כדכתיב עליה דמשמע במקום עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב הונא בר תחליפא משמיה [משמו] של רבא, יש לומר באופן שונה: תרי קראי כתיבי [שני כתובים נאמרו], כלומר, בכתוב נזכרים שני עניינים נבדלים: כתיב [נאמר]: ״אשה אל אחתה לא תקח לצרר״ (שם), ומלשון הכתוב יוצא ששתי הנשים (הצרות) אסורות, וכתיב [ונאמר]: ״לגלות ערותה״, בלשון יחיד דחדא באחת] משמע שדיבר הכתוב, ולא בשתיהן. הא [הרי] כיצד ניישב סתירה זו? — במקום מצוה של ייבום שתיהן אסורות גם הערוה וגם הצרה, ושלא במקום מצוה — היא אסורה וצרתה מותרת.
§ Rather, the Gemara suggests a different interpretation. Rav Huna bar Taḥlifa said in the name of Rava: Two verses are written, i.e., two separate issues are mentioned in the same verse. It is written: “And you shall not take a woman to her sister, to be a rival [litzror],” which indicates that two rival wives are prohibited. And it is written: “To uncover her nakedness” (Leviticus 18:18), in the singular, which means one and not both of them. How is it possible to reconcile this apparent contradiction? In a place where there is a mitzva of levirate marriage, both the forbidden relation and her rival wife are prohibited. In a place where there is no mitzva of levirate marriage, the forbidden relation is prohibited but her rival wife is permitted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵיפוֹךְ אֲנָא בִּמְקוֹם מִצְוָה הִיא אֲסוּרָה וְצָרָתָהּ מוּתֶּרֶת וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת א״כאִם כֵּן לֹא יֵאָמֵר עָלֶיהָ.

The Gemara raises a difficulty: I can reverse this and suggest the opposite. In a place where there is a mitzva, the forbidden relation is prohibited and her rival wife is permitted, and in a place where there is no mitzva, both of them are prohibited. The Gemara answers: If so, let the verse not say “with her,” at all, as this superfluous phrase teaches that the prohibition with regard to a rival wife applies only when there is a mitzva of “her brother-in-law will have intercourse with her.”
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיפוך אנא במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת – דהא עליה אלגלות ערותה סמיך דמשמע חדא למדרש הכי במקו׳ עליה הוא דלא אסיר לן אלא חדא וקרא דלצרור אשלא במקום מצוה.
א״כ לא יאמר עליה – דבלא עליה נמי כי קשו לן קראי אהדדי משנינן להו מסברא הכי היתירא למצוה ואיסורא שלא במקום מצוה הלכך עליה לחדושי אתא למדרשיה אלצרור ולמיסר צרה במקום מצוה כערוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: איפוך אנא [אהפוך אני] ואומר להיפך: במקום מצוה — היא אסורה וצרתה מותרת, ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות. ומשיבים: אם כן לא יאמר כלל ״עליה״, שהמלה היתירה ״עליה״ באה ללמד כי האיסור של צרה הוא רק במקום של ״יבמה יבוא עליה״.
The Gemara raises a difficulty: I can reverse this and suggest the opposite. In a place where there is a mitzva, the forbidden relation is prohibited and her rival wife is permitted, and in a place where there is no mitzva, both of them are prohibited. The Gemara answers: If so, let the verse not say “with her,” at all, as this superfluous phrase teaches that the prohibition with regard to a rival wife applies only when there is a mitzva of “her brother-in-law will have intercourse with her.”
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא מִמַּאי דְּהַאי עָלֶיהָ לְאִיסּוּרָא דִּלְמָא לְהֶתֵּירָא וה״קוְהָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר לֹא הִיא וְלֹא צָרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם עָלֶיהָ אֲבָל בִּמְקוֹם עָלֶיהָ שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת.

Rav Ashi said to Rav Kahana: From where is it derived that this superfluous phrase “with her,” comes to prohibit, i.e., although there is an obligation that “her brother-in-law will have intercourse with her,” a wife’s sister remains prohibited? Perhaps it serves to permit, and this is what the Merciful One is saying: “You shall not take a woman to her sister, to be a rival” (Leviticus 18:18), i.e., neither her nor her rival wife. When is this the case? It is in a place where the obligation of “her brother-in-law will have intercourse with her” does not apply. However, in a place where “with her” does apply and there is an obligation of levirate marriage, both of them are permitted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממאי דהאי עליה לאיסורא – אצרה ולא לערוה דלמא למישרי תרוייהו במקום מצוה אתא והכי משמע ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לא היא ולא צרה ואם עליה דמקום מצוה היא אפי׳ בחייה יתקיים (כמו) יבמה יבא עליה דייבום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: ממאי דהאי [ממה, מניין, יודעים אנו שמלה זו] ״עליה״ באה לאיסורא [לאיסור] וכוונתה אף על פי שיש חובה של ״יבמה יבוא עליה״ מכל מקום אחות אשה אסורה, דלמא להתירא [שמא להיתר] היא באה, והכי קאמר רחמנא [וכך אמרה, נתכוונה, התורה]: ״אשה אל אחתה לא תקח לצרר״ משמע: לא היא ולא צרתה, אימתי — שלא במקום ״עליה״, כאשר אין חיוב של ״יבמה יבוא עליה״, אבל במקום ״עליה״ שיש חובת ייבום — שתיהן מותרות.
Rav Ashi said to Rav Kahana: From where is it derived that this superfluous phrase “with her,” comes to prohibit, i.e., although there is an obligation that “her brother-in-law will have intercourse with her,” a wife’s sister remains prohibited? Perhaps it serves to permit, and this is what the Merciful One is saying: “You shall not take a woman to her sister, to be a rival” (Leviticus 18:18), i.e., neither her nor her rival wife. When is this the case? It is in a place where the obligation of “her brother-in-law will have intercourse with her” does not apply. However, in a place where “with her” does apply and there is an obligation of levirate marriage, both of them are permitted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״כאִם כֵּן לְגַלּוֹת עֶרְוָה דַּחֲדָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אִי בִּמְקוֹם מִצְוָה שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת אִי שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.:

Rav Kahana replied to Rav Ashi: If the above statement is so, and “to uncover her nakedness” is referring to one woman, under what circumstances can you find this case? When is only one of them prohibited? If it is in a place where there is a mitzva, they are both permitted; if it is in a place where there is no mitzva, they are both forbidden. Therefore, the earlier line of reasoning must be accepted: A rival wife is forbidden only in a case where the mitzva of levirate marriage is in effect.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו: אם כן ״לגלות ערוה״ דחדא היכי משכחת לה [של אחת מהן איך אתה מוצא]? שהרי ממה שדיבר הכתוב בלשון יחיד נלמד שיש מקרה שרק אחת מהן אסורה, ולפי הנחה זו, אי [אם] במקום מצוה — הלא שתיהן מותרות, אי [אם] שלא במקום מצוה — הלא שתיהן אסורות?! ועל כן יש לומר כפי שאמרנו, שצרה אסורה רק במקום מצות ייבום.
Rav Kahana replied to Rav Ashi: If the above statement is so, and “to uncover her nakedness” is referring to one woman, under what circumstances can you find this case? When is only one of them prohibited? If it is in a place where there is a mitzva, they are both permitted; if it is in a place where there is no mitzva, they are both forbidden. Therefore, the earlier line of reasoning must be accepted: A rival wife is forbidden only in a case where the mitzva of levirate marriage is in effect.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גּוּפָא רַבִּי אוֹמֵר וְלָקַח וּלְקָחָהּ וְיִבֵּם וְיִבְּמָהּ לֶאֱסוֹר צָרוֹת וַעֲרָיוֹת מִידֵי צָרוֹת כְּתִיבָא הָכָא וְעוֹד צָרוֹת מִלִּצְרוֹר נָפְקָא.

§ While clarifying the exposition of the phrase “with her,” an alternative interpretation attributed to Rabbi Yehuda HaNasi was mentioned. The Gemara discusses the matter itself. Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse does not say have intercourse, but “have intercourse with her.” And it does not say and consummate the levirate marriage, but “and consummate the levirate marriage with her.” These phrases serve to prohibit rival wives and women with whom relations are forbidden. The Gemara asks: Are rival wives written here? In other words, what is the connection between the verse and the topic of rival wives, an issue that is not even mentioned in the verse? And furthermore: The prohibition with regard to rival wives is derived from the phrase “To be a rival wife [litzror],” not from this source.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד צרה מלצרור נפקא. תמיהא לי דהוה ליה למימר לצרור מאי עביד ליה, כדאמרינן (להלן) לרבי עליה למה לי. אי נמי לימא ערוה מעליה נפקא. ויש לומר דמשום בעל כרחין לכולי עלמא לצרור לצרה אתיא, משום הכי קאמר ליה בהאי לישנא, ואהדר ליה אין הכי נמי לצרור לצרה אתי, אלא דמפקינן לכדר׳ שמעון דאמר בזמן שנעשו צרות זו לזו דלא יהיה לך לקוחין באחת מהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוך בירור מדרש הכתוב מלשון ״עליה״ הוזכרה גם שיטת המדרש האחרת, של רבי, ועכשיו באים לדון בה לגופא. רבי אומר: לא נאמר ״ולקח״ אלא ״ולקחה״, לא נאמר ״ויבם״ אלא ״ויבמה״, הרי זה בא לאסור צרות ועריות. ותוהים: מידי [וכי] ״צרות״ כתיבא הכא [כתובות כאן]? כלומר, מה קשר בין לשון הכתוב הזה לענין הצרות, שהרי הפסוק איננו נוגע כלל בנושא זה! ועוד: איסור צרות מהמלה ״לצרור״ נפקא [הוא יוצא, נלמד] ולא ממה שנאמר כאן!
§ While clarifying the exposition of the phrase “with her,” an alternative interpretation attributed to Rabbi Yehuda HaNasi was mentioned. The Gemara discusses the matter itself. Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse does not say have intercourse, but “have intercourse with her.” And it does not say and consummate the levirate marriage, but “and consummate the levirate marriage with her.” These phrases serve to prohibit rival wives and women with whom relations are forbidden. The Gemara asks: Are rival wives written here? In other words, what is the connection between the verse and the topic of rival wives, an issue that is not even mentioned in the verse? And furthermore: The prohibition with regard to rival wives is derived from the phrase “To be a rival wife [litzror],” not from this source.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לִצְרוֹר מַפֵּיק לֵיהּ רַבִּי לְכִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן.

The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi derives a different halakha from the phrase “to be a rival wife,” in accordance with that statement of Rabbi Shimon. In Rabbi Shimon’s opinion, the exemption of two sisters from levirate marriage applies not only when the yavam is married to one of the sisters, but also if two sisters who come before him for levirate marriage were previously married to two of his brothers. In that case, the levirate bond itself is sufficient for them to be considered rival wives of one another.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכדר׳ שמעון – בפרק ד׳ אחים (לקמן דף כח:) ג׳ אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות או אשה ובתה ומתו ונפלו לפני השלישי הרי אלו חולצות ולא מתייבמו׳ לפי ששתיהן זקוקות לו מקדושי שני אחיו וזיקה הוי כקצת קדושין ואי מייבם חדא מנייהו קנסיב אחות זקוקתו בחייה וזקוקתו הויא כאשתו אבל חליצה בעיא דלא אלים למיהוי כאחות אשה ממש להפטר בלא כלום ותניא בברייתא רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום ויליף טעמא מלצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו כגון הכא דנעשו האחיות צרות זו לזו בזיקה לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן.
לצרור מפיק ליה רבי לכדר׳ שמעון – וא״ת כיון דר׳ לא מפיק צרות מלצרור ומפיק ליה לצרת ערוה בזיקה לכדר׳ שמעון א״כ אזהרה שמענו עונש מנין דה״נ אמרינן לעיל וקאמר ת״ל ונכרתו וא״כ השתא דלא מפקינן מלצרור צרות לא כתיב כרת גבייהו וא״כ עונש מנין וא״ל דליכא רק אזהרה דא״כ לא לפטרו מחליצה כמו דאמרינן לקמן דחייבי לאוין חולצות. וי״ל דכיון דמפיק מלצרור שום צרות כדקאמר לצרור כר׳ שמעון א״כ מיירי בצרת ערוה בזיקה מעתה בכל צרות נמי יש לנו להחשיבן ערוה להיות בכלל כרת דכתיב כי כל איש אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו:
א) ועוי״ל שאני התם דביאה ראשונה לא שריא רק על ידי דחיית הלאו אבל הכא דביאה ראשונה היתה בהיתר גמור א״כ לא צוה הכתוב ליקחנה ולהוציאה מיד לאחר ביאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: המלה ״לצרור״ מפיק ליה [מוציא אותה] רבי ללמוד דבר אחר, לכ מו שאמר ר׳ שמעון. שלדעת ר׳ שמעון פטור שתי אחיות מייבום הוא לא רק כאשר אחת מהן נשואה לו, אלא גם אם נפלו לפניו לייבום שתי אחיות שהיו נשואות קודם לשני אחיו. שאף הזיקה לייבום מחשיבתן כאילו היו כבר צרות זו לזו.
The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi derives a different halakha from the phrase “to be a rival wife,” in accordance with that statement of Rabbi Shimon. In Rabbi Shimon’s opinion, the exemption of two sisters from levirate marriage applies not only when the yavam is married to one of the sisters, but also if two sisters who come before him for levirate marriage were previously married to two of his brothers. In that case, the levirate bond itself is sufficient for them to be considered rival wives of one another.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) צָרָה הָכָא כְּתִיב ה״קהָכִי קָאָמַר א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא וְלָקַח מַאי וּלְקָחָהּ כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא תְּרֵי לִקּוּחִין דְּאִי בָּעֵי נָסֵיב הַאי וְאִי בָּעֵי נָסֵיב הַאי שַׁרְיָא וְאִי לָא תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירִין.

And with regard to the previous question: Are rival wives written here? The answer is that this is what he is saying: If so, that the verse does not come to exempt rival wives, let the verse state only: Have intercourse. What is the meaning of “have intercourse with her”? It serves to limit the case to one woman and not two, in the following manner: Anywhere that there are two possibilities of having intercourse, i.e., there is a choice between marrying one of two women in levirate marriage, in such a way that if he wants he may marry this one, and if he wants he may marry that one, then each one is permitted. And if he does not have a choice and is obligated to marry one of them, e.g., if the other is a forbidden relation to him, they are both prohibited, including the rival wife.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״כ – דהאי ולקחה לגופיה הוא דאתא נימא קרא ולקח מאי ולקחה דמשמע דשתים נפלו לו מאחיו ואמר רחמנא ולקחה לאחת ולא לשתיהן אי קרינא ולקחה בכל חדא מינייהו שריין כל חדא מינייהו ואי לא קרינן ולקחה בכל חדא מנייהו כגון שהאחת ערוה תרוייהו אסורין. וצרות צרותיהן נמי מהכא נפקא דמשנפלה לו צרת ערוה מאחיו הראשון ונדחית הערוה ממנו נאסרה עליו עולמית משום אשת אח וכשנתייבמה לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפני זה לא קרינא בה בזו שנאסרה עליו ולקחה הלכך תרוייהו אסורים וכן לעולם.
מאי ולקחה כו׳ – מצינו למימר דמייתורא דה״א דרשי׳ תרין ליקוחין כדדרשינן בפ״ב דקדושין (דף מא.) ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח אבל בקונט׳ פי׳ דולקחה משמע דנפלו לו שתים ואמר רחמנא ולקחה לאחת ולא לשתיהן וליכא להקשות לפירושו דלמא להא גופא איצטריך לכשנפלו לו שתי יבמות מבית אחד שלא ייבם אלא אחת מנא ליה למידרש כל היכא דאיכא תרין לקוחין כו׳ דהא דרשינן לה בהחולץ (לקמן דף מד.) מאת בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים וא״ת ודלמא אתא קרא למימר שייבם הצרה ולא הערוה ולמ״ד ערוה לא צריכא קרא ניחא.
כל היכא דאיכא תרין לקוחין כו׳ – וא״ת חייבי עשה נמי ליתסרי לצרה דליכא למימר דאי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב ועוד תימה דהשתא ליכא בצרת ערוה כרת וא״כ תיבעי חליצה כמו חייבי עשה דמרבינן להו מיבמתו בפרק שני (לקמן כ.) וי״ל דחייבי עשה דאיתרבו לחליצה ואית בהו זיקה קצת הוו בכלל ולקחה וא״כ צרת ערוה ע״כ לא בעיא חליצה דאי בעיא הוי בכלל ולקחה ועוד ולקחה משמע לשון תפיסת קידושין הלכך חייבי עשה דתפסי בהו קדושין הוו בכלל ולקחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי ולקחת כל היכא דאיכא תרי ליקוחי וכו׳ – דמדכתב רחמנא ולקחת מכלל דנפלו שתים לפניו ואמר שייבם האחת ולא סיים אותה לומ׳ שייבם איזו שירצה ועליה תאמר וייבמה כל היכא דאפשר ליקח איזו שירצה אי חייבים פי׳ פר העלם דבר של צבור הכא כשטעו ב״ד בהוראה ועשו צבור על פיהם שמביאי׳ פר ושעיר על עבוד׳ כוכבים ועל שאר מצות פר לבדו כדאית׳ בהוריות אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטא׳ למעוטי פסח ומילה שזדונם בכרת ושגגת׳ בחטא׳ אינם ובעבוד׳ כוכבים זדונו כרת למעוטי מגפף ומנסך ושגגתו חטאת למעוטי עבוד׳ כוכבי׳ או מקבלו באשה באינו עושה מעשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה כל. ז״ל דהשתא ליכא בצרת ערוה כרת וכו׳ עכ״ל. עיין בשיעורים למעלה (דף ח.) ד״ה צרה נמי.
ואיסור זה נלמד מהמלה ״לצרור״, לומר שהן צרות זו לזו, אף בזיקה בלבד, ומה ששאלנו וכי צרה הכא כתיב [כאן כתובה]? יש לומר שיש רמז לדבר במקרא, והכי קאמר [וכך אמר]: אם כן שלא לפטור את הצרות בא הכתוב, לימא קרא [שיאמר הכתוב] רק ״ולקח״, מאי [מה פירוש] ״ולקחה״ — למעט: אחת ולא שתים, וכך יש להבין: בכל מקרה, היכא דאיכא תרי [היכן שיש שני] לקוחין, כלומר, שיש לו ברירה לשאת אחת משתי הנשים שנפלו לפניו, ובאופן דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי [שאם רוצה נושא את זו ואם רוצה נושא את זו], הרי שריא [מותרת] כל אחת מהן. ואי [ואם] לא, שאין לו ברירה ויכול לשאת רק את אחת מהן, כגון שאחת מהן ערוה עליו — תרוייהו אסירין [שתיהן אסורות], שגם צרתה אסורה.
And with regard to the previous question: Are rival wives written here? The answer is that this is what he is saying: If so, that the verse does not come to exempt rival wives, let the verse state only: Have intercourse. What is the meaning of “have intercourse with her”? It serves to limit the case to one woman and not two, in the following manner: Anywhere that there are two possibilities of having intercourse, i.e., there is a choice between marrying one of two women in levirate marriage, in such a way that if he wants he may marry this one, and if he wants he may marry that one, then each one is permitted. And if he does not have a choice and is obligated to marry one of them, e.g., if the other is a forbidden relation to him, they are both prohibited, including the rival wife.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְיִבְּמָהּ בִּמְקוֹם יִיבּוּם הוּא דַּאֲסִירָא צָרָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם יִיבּוּם שַׁרְיָא צָרָה וְרַבָּנַן הַאי וּלְקָחָהּ מַאי עָבְדִי לֵיהּ.

When the verse states: “And consummate the levirate marriage with her,” it comes to teach the following. It is in a place where levirate marriage is applicable that a rival wife is prohibited, whereas in a place where levirate marriage is not applicable, a rival wife is permitted. The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who do not interpret the verse in this manner, what do they do with this emphasis on “have intercourse with her”? How do they interpret it?
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה שנאמר ״ויבמה״, בא ללמד: במקום ייבום הוא דאסירא [שאסורה] צרה, שלא במקום ייבום שריא [מותרת] צרה. ושואלים: ורבנן [וחכמים] שאינם דורשים מלה זו, האי [ההדגשה הזו] של ״ולקחה״ מאי עבדי ליה [מה הם עושים בה]? שהלא היה יכול לכתוב רק ״ולקח״!
When the verse states: “And consummate the levirate marriage with her,” it comes to teach the following. It is in a place where levirate marriage is applicable that a rival wife is prohibited, whereas in a place where levirate marriage is not applicable, a rival wife is permitted. The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who do not interpret the verse in this manner, what do they do with this emphasis on “have intercourse with her”? How do they interpret it?
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא וּלְקָחָהּ מְלַמֵּד גשֶׁמְּגָרְשָׁה בְּגֵט וּמַחְזִירָהּ וְיִבְּמָהּ דעַל כׇּרְחָהּ.

The Gemara responds: They need this for that which Rabbi Yosei bar Ḥanina said, as Rabbi Yosei bar Ḥanina said: “And have intercourse with her” means marriage, i.e., she is fully his wife from that moment onward. This teaches that he divorces her with a bill of divorce after levirate marriage, and she can no longer be released by ḥalitza, and he may subsequently remarry her if he so wishes. And the verse “and consummate the levirate marriage with her,” this means against her will. Although betrothal in general does not take effect without the woman’s consent, levirate marriage can be effected against her will.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלמד שמגרשה בגט ומחזירה – לאחר שנשאה נעשית כאשתו ואם רצה לגרשה מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה.
ומחזירה – אם רצה להחזיר ולא אמרינן מצוה רמא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח. להכי כתיב ולקחה לו לאשה דכיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר.
בעל כרחה – שאם בא עליה יבם אפילו בעל כרחה קנאה ויורשה ומטמא לה ולכל דבר היא אשתו בהך ביאה.
מלמד שמגרשה בגט ומחזירה – בפרק החולץ (לקמן דף לט.) אמרינן דאיצטריך דס״ד מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה השתא תיקום עליה באיסור אשת אח ותימה דמשמע דלביאה שניה לא צריך קרא להתיר ואמאי והא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה מביאה ראשונה דהא ביאה שניה לא דחיא חייבי לאוין כדאמר בפרק שני (לקמן כ: ושם) וי״ל דביאה שניה לא צריכא קרא דסברא הוא דלא אמר רחמנא יבא עליה לגרשה אחר ביאה ראשונה ומ״מ ביאה שניה לא דחיא חייבי לאוין דרשות היא וליכא עשה אלא בביאה ראשונה.
ויבמה בעל כרחה – הכא משמע דמה״א דריש לה ותימה דבפ״ק דקידושין (דף יד. ושם) משמע דדריש מה״א ביאה גומר בה ואין כו׳ דפריך התם והא מיבעי ליה ויבמה על כרחה א״כ לימא קרא ויבם וי״ל דהתם הכי פריך א״כ דלביאה גומרת בה גרידא אתא נימא קרא ויבם וכענין זה יש לקמן בפרק אלמנה (דף סח: ושם) א״כ לימא קרא והיא בקדשים לא תאכל וקשה לקמן בפ״ב (דף יט:) דרשינן מיבמה עדיין יבומין הראשונים עליה וא״ר יצחק דדרשינן הני תלתא דרשות מיבם ויבם ויבמה וכענין זה בריש האיש מקדש (קדושין דף מא.) דריש שלשה דרשות מושלחה שלח ושלח ושלחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד. דחייבי עשה דאיתרבו לחליצה ואית בהו זיקה קצת הוו בכלל ולקחה עכ״ל. מלישנא דתוס׳ משמע שהזיקה בחייבי עשה אינה זיקה גמורה, אלא שמקצת זיקה חלה בהןא. ונראה דר״ל שזיקה חלה בהן לאוסרן לשוק אבל לא להתירן ליבם. ולפי״ז מסתבר שאם היבם יבא על חייבי עשה יעבור על איסור אשת אחיוב. ובכך מבואר נמי הדין לקמן (כ: - כא:) שאם היבם מיבם חייבי עשה שאינו קונה והוא משום שאינן בנות זיקה המתרת. ברם צ״ע שאם יש חסרון בזיקה למה צרתה חולצת או מתייבמתג. וצ״ל דהפטור של צרת ערוה חל רק במקום שיש הפקעת כל הזיקה כבערוה, אך לא בחייבי עשה שרק מקצת זיקתן פקעה לא חל פטור בצרה. ונראה שזוהי כוונת התוס׳ בתירוצם כאן. אך יעויין ברא״ש (פ״ק יבמות אות ד׳) שהביא בשם הראב״ד שסוטה ודאי וצרתה צריכות חליצה ואינן מתייבמות, וחזינן שהראב״ד סובר שיש דין מקצת צרת ערוה להפקיעה מיבום ולא מחליצה במקום שיש מקצת זיקה. ולפי הראב״ד צ״ל שיש זיקה גמורה בחייבי עשה, ולפיכך צרותיהן מתייבמות. ויוצא איפוא שהתוס׳ שלפננו חולקים על הראב״ד בדין צרת סוטה. וכן איתא במפורש בתוס׳ לקמן (דף יא.) ד״ה צרת סוטה אסורה, וע״ע ברא״ש. ובשיעורים לקמן הארכנו יותרד.
דף ח ע״ב. תוס׳ ד״ה מלמד. וז״ל וי״ל דביאה שניה לא צריכא קרא דסברא הוא דלא אמר רחמנא יבא עליה לגרשה אחר ביאה ראשונה כו׳ עכ״ל. נראה שכוונתם שעיקר מצות יבום הוי הקנין שקונה אותה להיות אשתו. ולכן פשיטא שמותרת לו מדהויא אשתו כי חלות האישות מהווה עיקר המצוה ובדין הוא שתהיה מותרת לו כאשתו דעלמאה.
ויעויין בתו״י וז״ל ועוי״ל שאני התם דביאה ראשונה לא שריא רק על ידי דחיית הלאו אבל הכא דביאה ראשונה היתה בהיתר גמור א״כ לא צוה הכתוב ליקחנה ולהוציאה מיד לאחר ביאה עכ״ל. ומשמע דתו״י ס״ל שעיקר המצוה הויא הביאה ולא חלות קנין האישות, ולפיכך לא קיבלו את ביאור התוס׳.
ותו״י מתרצים שמשום דאיסור אשת אח הותרה ביבום ולא דחויה לכן האישות והביאה השניה נמי הותרו.
ומכאן משמע קצת דס״ל לתוס׳ שיבום דחויה ולא הותרה ופליגי עם התו״י דס״ל דיבום הותרהו.
גמ׳. מלמד שמגרשה בגט ומחזירה. בביאור דין הגמרא עיין במש״כ הרמב״ם (פ״א מהל׳ יבום הלט״ו) וז״ל הכונס את יבמתו וגירשה אם רצה להחזיר יחזיר מפני שהיא אשתו לכל דבר ולא נשאר עליה שם איסור מפני אחיו כלל לא מדברי תורה ולא מד״ס עכ״ל. נראה דר״ל שחלות היבום אינה רק חלות היתר, אלא דהוי חלות מפקיע, כי ע״י היבום פקע כל חלות שם אשת אחיו מהיבמהז.
גמ׳. ויבמה בעל כרחה. עיין לעיל (דף ב.) בד״ה הקדמה: קנין יבום ומצות יבום.
רש״י ד״ה בעל כרחה. ז״ל שאם בא עליה יבם אפילו בע״כ קנאה ויורשה ומטמא לה ולכל דבר היא אשתו בהך ביאה עכ״ל. דהיינו שביאת יבום בע״כ עושה חלות נשואין לכל דבר. ועיין לעיל בהקדמה למסכתין שחקרנו האם יבום מהווה מעשה מצוה או מעשה קנין. ונראה לבאר שאם יבום הוי מעשה מצוה וחלות האישות חלה ממילא משמים חלות האישות שחלה משמים אישות גמורה היא דנישואין. מאידך אם יבום מהווה מעשה קנין צ״ע דלכאורה ביאת יבום הוי מעין מעשה הקנין דביאת קידושין וא״כ קשה היאך חלין נישואין. ונראה דהביאור הוי שאישות שחלה בעל כרחה חלה כאישות גמורה דנישואין. ויעויין נמי במס׳ קידושין (דף יח:) דאבעיא להו אם יעוד קידושין עושה או נישואין עושה, ובפשטות יעוד מהוה רק מעשה קידושין, וקשה למה א״כ יחולו נישואין, אלא משום דיעוד חל בעל כרחה משו״ה חלין אישות גמורה דנישואין וכמו דמצינו ביבוםח.
תוס׳ ד״ה ויבמה. וז״ל ותימה דבפ״ק דקידושין משמע דדריש מה״א ביאה גומר בה ואין וכו׳ וי״ל דהתם כו׳ עכ״ל. ולע״ד נראה לתרץ את קושיתם שאם ננקוט שאין מעשה היבום מעשה קנין אלא מצות ביאה והקנין חל מן שמים ממילא, מבואר איך למדים שני הדינים - שרק ביאה גומרת בה ושיבום חל בע״כ - מאותה תיבת ״ויבמה״, והוא משום דיבום הוי מצות ביאה והקנין חל ממילא, ועקב כך רק ביאה המקיימת את המצוה מועלת והקנין שחל משמים חל בעל כרחה. ומדלא תירצו תוס׳ הכי משמע קצת דס״ל דיבום מהוה מעשה קנין וקונה כמו מעשה הקנין דקידושין, ולא חל כקנין ממילא משמים.
א. ויעויין עוד בשיעורים למעלה (דף ב א) תוס׳ ד״ה עד אות ג׳ סעיף ב׳, ושם נקט רבינו זצ״ל שזיקת חייבי עשה זיקה שלימה היא, וכדמשמע קצת מסוף דברי התוס׳ שלפנינו.
ב. עיין במל״מ דרך מצותיך חלק ג׳ (דף ס״ט ב) בשער המלך (רמב״ם פ״ו מיבום הלי״א) ובשיעורים למעלה (דף ב א) תוס׳ ד״ה עד אות ג׳.
ג. רבינו זצ״ל אזיל כאן לפי תוס׳ שהעירו כן אליבא דרבי דדרש תרי ליקוחין, ועיין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ יבום הלי״ד) דמשמע שפסק כרבי. דאילו אליבא דרבנן דדורשין ״עליה״ י״ל שרק ערוה גמורה פוטרת צרתה להיות לגמרי פטורה כמוה, והוא הדין בצרת סוטה ודאי שחל בה שם טומאה כעריות שדינה כערוה להיות פטורה לגמרי. מאידך בחייבי עשה לא חל שם ערוה.
ד. עיין בשיעורים (דף יא א) ד״ה אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה אות ג׳.
ה. עיין בשיעורים לעיל (דף ב א) ד״ה הקדמה: מצות יבום וקנין יבום.
ו. עיין בשיעורים לעיל (דף ב א) ד״ה הקדמה: מצות יבום וכו׳.
ז. וע״ע בשיעורים לקמן (דף יט ב - כ א) בביאור המחלוקת בין החכמים ור״ש, ולפי מה שכתוב שם שיטת הרמב״ם צ״ע, שהרי מכאן משמע שהרמב״ם סובר שיבום מפקיע את כל חלות השם דאשת אחיו מהגברא דהיבמה, ואילו מפסקו כחכמים ושלא כר״ש בדין אשת אחיו שלא היה בעולמו משמע דסובר שיבום אינו מפקיע את השם דאשת אחיו דהמת מהיבמה. ויתכן דס״ל שהמפקיע של השם אשת אחיו חל רק בנוגע ליבם ולא בנוגע לוולד שלא היה בעולמו שהיבום לא מתייחס אליו.
ועוד יש להעיר דממה דס״ל לרמב״ם דיבום מפקיע לגמרי את השם דאשת אחיו דהמת מהיבמה משמע דסובר דיבום הותרה ולא דחויה. והרמב״ם פסק נמי כחכמים דיבום הותרה ולא כאבא שאול דדחויה, ועיין למעלה בהערה 8.
ח. ובביאור י״ל דמכיון דהאישות חלה בע״כ, משו״ה הרי היא נחשבת כברשותו של הבעל כמו נשואה דעלמא, ולפיכך חלין בה נשואין. א״נ דמכיון דהאישות חלה בע״כ לגמור אישות שחלה בה מלפני כן, כגון ביבום שחל לגמור את הזיקה ובאמה עבריה שמשעת המקח יש כבר חלות דין ושם אישות דיעוד ולכן חלה בה אישות גמורה דנשואין וכדמצינו בנשואין דעלמא שחלים וגומרים קידושין.
ומשיבים: מיבעי להו [צריכים הם אותה] לכ מו שאמר ר׳ יוסי בר חנינא. שאמר ר׳ יוסי בר חנינא: נאמר ״ולקחה״, ומשמעו, שלוקח, נושא, אותה והריהי מאז אשתו לכל דבר, מלמד שמגרשה בגט אחרי שייבם אותה ואינו פוטרה על ידי חליצה, ואף מחזירה ונושא אותה שוב אם רצה. שנוהג בה כאשתו לכל דבר, ואין חלה עוד עליה חובת הייבום, ולא איסור אשת אח. ומה שנאמר ״ויבמה״ פירושו לדעת חכמים: על כרחה. כי קידושין בכלל אינם תופסים אלא מדעתה של האשה, אבל הייבום יכול להיות בעל כרחה.
The Gemara responds: They need this for that which Rabbi Yosei bar Ḥanina said, as Rabbi Yosei bar Ḥanina said: “And have intercourse with her” means marriage, i.e., she is fully his wife from that moment onward. This teaches that he divorces her with a bill of divorce after levirate marriage, and she can no longer be released by ḥalitza, and he may subsequently remarry her if he so wishes. And the verse “and consummate the levirate marriage with her,” this means against her will. Although betrothal in general does not take effect without the woman’s consent, levirate marriage can be effected against her will.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְרַבִּי דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִלְּאִשָּׁה נָפְקָא עַל כׇּרְחָהּ מִיְּבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ נָפְקָא.

The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive these widely accepted halakhot? The Gemara responds: That halakha cited by Rabbi Yosei bar Ḥanina, that a woman taken in levirate marriage has the status of a regular wife who may be divorced and remarried, is derived from the verse “and take her to him to be his wife” (Deuteronomy 25:5), which means that she will be his wife for all purposes, like any other wife. And the halakha that levirate marriage can be effected against her will is derived from “her brother-in-law will have intercourse with her,” which indicates that it can be achieved without her consent.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבי, מהיכן למד הוא הלכות מקובלות אלה? ומשיבים: אותה הלכה של ר׳ יוסי בר חנינא כי היבמה היא כאשתו, ויכול לגרשה ולהחזירה — מ״לאשה״ נפקא [יוצאת] לו, שנאמר: ״ולקחה לו לאשה״, משמע שתהיה לו לאשה לכל דבר, ככל אשה אחרת. וההלכה שיכול ליבמה על כרחה — מ״יבמה יבא עליה״ נפקא [יוצאת, נלמדת לו], שמשמעו: בכל דרך ובכל אופן.
The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive these widely accepted halakhot? The Gemara responds: That halakha cited by Rabbi Yosei bar Ḥanina, that a woman taken in levirate marriage has the status of a regular wife who may be divorced and remarried, is derived from the verse “and take her to him to be his wife” (Deuteronomy 25:5), which means that she will be his wife for all purposes, like any other wife. And the halakha that levirate marriage can be effected against her will is derived from “her brother-in-law will have intercourse with her,” which indicates that it can be achieved without her consent.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַבִּי הַאי עָלֶיהָ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא האֵין חַיָּיבִין ב״דבֵּית דִּין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וְכֵן הַמָּשִׁיחַ

The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda HaNasi do with this superfluous phrase, “with her”? The Gemara responds: He needs it for that which is taught in a baraita with regard to a different matter. The Sages said: The court is obligated to bring a bull as a sin-offering for an unwittingly committed communal sin on account of an erroneous halakha they taught only for a matter whose intentional transgression incurs karet and whose unwitting violation necessitates the sacrifice of a sin-offering. And similarly, the anointed High Priest, who also brings a bull for an unwittingly committed sin, is obligated to do so only if his mistake involved a matter whose intentional transgression incurs karet and whose unwitting transgression necessitates the sacrifice of a sin-offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין חייבין בית דין – להביא פר על העלם דבר.
אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת – למעוטי חייבי לאוין ועל שגגתו חטאת למעוטי פסח ומילה דלית בהו חטאת כדתנן בפ״ק דכריתות (דף ב.) ולא בעבודת כוכבים אלא על דבר שזדונו כרת למעוטי מגפף ומנשק ושגגתו חטאת למעוטי דבר שאין בו מעשה.
אין חייבין ב״ד אלא על דבר שזדונו כרת. לאפוקי חייבי לאוין.
ושגגתו חטאת. לאפוקי פסח ומילה דלית בהו חטאת, כדתנן בפרק קמא דכריתות (כריתות שם) ולא בע״ז אלא על דבר שזדונו כרת לאפוקי מגפף ומנשק ושגגתו חטאת לאפוקי דבר שאין בו מעשה. תוספות (ד״ה אין).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבי, האי [הייתור הזה] ״עליה״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [צריך הוא לו לכפי ששנינו בברייתא] בענין אחר: שאמרו חכמים אין חייבין בית דין להביא פר חטאת (פר העלם דבר של ציבור) על מה שהורו בטעות ועשו הציבור כהוראתם, אלא על שהתירו בטעות דבר שחייבים על זדונו (אם עשו אותו בזדון) כרת, ועל שגגתו (אם עשו אותו בשגגה) חייבים קרבן חטאת. וכן המשיח (הכהן הגדול) שגם הוא מביא פר העלם דבר, אינו מביא אלא אם כן נעלם ממנו דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda HaNasi do with this superfluous phrase, “with her”? The Gemara responds: He needs it for that which is taught in a baraita with regard to a different matter. The Sages said: The court is obligated to bring a bull as a sin-offering for an unwittingly committed communal sin on account of an erroneous halakha they taught only for a matter whose intentional transgression incurs karet and whose unwitting violation necessitates the sacrifice of a sin-offering. And similarly, the anointed High Priest, who also brings a bull for an unwittingly committed sin, is obligated to do so only if his mistake involved a matter whose intentional transgression incurs karet and whose unwitting transgression necessitates the sacrifice of a sin-offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות ח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות ח:, רי"ף יבמות ח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות ח:, תוספות יבמות ח:, תוספות ישנים יבמות ח:, רשב"א יבמות ח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות ח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות ח: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות ח:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות ח:, רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות ח: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות ח:, אסופת מאמרים יבמות ח:

Yevamot 8b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 8b, Rif by Bavli Yevamot 8b, Rashi Yevamot 8b, Tosafot Yevamot 8b, Tosefot Yeshanim Yevamot 8b, Rashba Yevamot 8b, Meiri Yevamot 8b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 8b, Ritva Yevamot 8b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 8b, Reshimot Shiurim Yevamot 8b, Steinsaltz Commentary Yevamot 8b, Collected Articles Yevamot 8b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144