גמרא
פירוש
אהָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְאַחַת פְּסוּלָה אִם הָיָה חוֹלֵץ חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה וְאִם הָיָה מְיַיבֵּם מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
היתה אחת כשרה ואחת פסולה כלומר פסולה לעלמא ר״ל לכהונה כגון שהיתה גרושה כשנשאה אחיו אבל שתיהן כשרות לזה ומתוך כך כשהוא בא לחלוץ חולץ לפסולה שלא תפסל הכשרה לכהונה בחליצה זו ואם בא ליבם מיבם לכשרה כלומר לאי זו שירצה אלא משום דמסתמא בכשרה ניחא ליה קאמר הכי ואין אומרין ליבם לפסולה הואיל וכשרה לו דזימנין דהא חביבא ליה והא סניא ליה אבל אם בא לחלוץ חולץ לפסולה ומכאן אמרו לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להן שכגון זו כופין על מדת סדום ואם רוצה לשפכן מעכבין עליו ומכל מקום בפסולה לו כגון שהחזיר אחיו גרושתו משנשאת שאסורה אף ליבם על כרחו הוא מיבם את הכשרה ואף בחליצה אינו חולץ אלא לכשרה שהרי חליצה פסולה אינה פוטרת צרה ומכל מקום יש אומרין שאף בזו בחליצה חולץ לאי זו שירצה ואם תאמר והיאך הוא חולץ לפסולה והא קיימא לן כל למיפטר צרתה חליצה מעולה בעינן הני מילי בפסול זיקה או במי שפסל זיקתו בגט או במאמר שהצרה אסורה אבל בשאר פסולים שהצרה כשרה לא וכבר ביארנו דבר זה בפרק ראשון (יבמות י״א:):
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה האחת עשרה והכונה בה בענין החלק השביעי והוא שאמר המחזיר את גרושתו והנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר׳ עקיבא וחכמים אומרים אין הולד ממזר ומודין בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר. אמר הר״ם דעת ר׳ עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין ואינה הלכה:
אמר המאירי המחזיר גרושתו ר״ל משנשאת או נתארסה שהיא בלאו והנושא את חלוצתו שאף היא בלאו דלא יבנה כלומר כיון שלא בנה שוב לא יבנה והנושא קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר׳ עקיבא ומשום דהא סבר יש ממזר מחייבי לאוין ומחזיר גרושה ונושא חלוצה חייבי לאוין ואחות חלוצה נמי סבירא ליה לר׳ עקיבא דמדאוריתא אסירא מדכתיב בית חלוץ הנעל הכתוב קראה לחלוצה ביתו ר״ל אשתו והויא לה כגרושה ואחותה כאחות גרושתו וחכמים מודים שיוציא אלא שאין הולד ממזר שאין ממזר מחייבי לאוין וכל שכן באחות חלוצה דלרבנן לא אסירא אלא מדברי סופרים ומודים חכמים בנושא את קרובת גרושתו כגון אחותה או אמה שהולד ממזר שקרובת גרושה בחיוב כרת דאחות אשה היא וכדאמרינן (יבמות ח׳:) ואשה אל אחותה גו׳ בחייה בל שבחייה והוא הדין דהוה ליה למימר ומודים בחייבי כריתות אלא איידי דאיירי בגרושה תנא ליה אחות גרושה:
משנה אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר׳ עקיבא ור׳ שמעון התמני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר׳ יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין אמר ר׳ שמעון בן עזאי מצאתי מגלת יוחסים בירושלם כתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים את דברי ר׳ יהושע אמר הר״ם שיעור דברי ר׳ עקיבא כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא מפני שהעקר דעתי כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר ואע״פ שהוא מחייבי לאוין והלכה כר׳ שמעון התימני אבל הבא על הנדה אין הולד ממזר:
אמר המאירי ואי זה הוא ממזר כלומר מתוך שהתחלנו לבאר בקצת דיני ממזרות שלר׳ עקיבא הם ממזרים ולרבנן אין ממזרים נבאר דרך כלל אי זהו ממזר הן לרבנן הן לר׳ עקיבא וביאר לדעת ר׳ עקיבא כל שאר בשר שהוא בלא יבא ר״ל כל קורבא שהיא בלאו והוא הדין לכל איסור לאו אע״פ שאינו מחמת קורבא כמו שיתבאר בגמרא לדעת ר׳ סימאי אליביה דר׳ עקיבא שמעון התימני אומר כל ביאה שבכרת ור׳ יהושע אומר כל ערוה שבמיתת בית דין אבל מחייבי כריתות לא אע״ג דבקדושין מיהא מודי דלא תפסי בחייבי כריתות וכמו שאמרו בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נ״ג.) מי איכא למאן דאמר קדושין תופסין בחייבי כריתות והלכה כשמעון התימני שאין ממזר מחייבי לאוין וכל שכן מחייבי עשה אבל כל שבחייבי כרת ממזר ואין צריך לומר מחייבי מיתות בית דין אלא שהנדה יצאה מן הכלל שאין הולד ממזר שהרי קדושין תופסין בה מה שאין כן בשאר כריתות כמו שביארנו במסכת קדושין:
משנה אשתו שמתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה אמר הר״ם כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה:
אמר המאירי אשתו שמתה מותר באחותה דהא כי כתיב איסור אחות אשה בחייה כתיב וכן בגרשה ומתה ונשאת לאחר ומתה וכל שכן הוא אלא דאשמעינן בכולהו דבחייה מיהא אסירא ומשום הכי פריט להו לכולהו כלומר לא סוף דבר כשהיא תחתיו דאיכא לצרור אלא אף בגירשה ולא סוף דבר בגירשה שיכול להחזירה אלא אף בנשאת וכשם שביאר דבר זה באחות אשה גמורה כך הוא מפרשה באחות אשה בזיקה והוא שאמר יבמתו ר״ל אשת אחיו שמתה מותר באחותה וכן בחלץ לה ומתה ובנשאת לאחר ומתה הא כל שלא מתה אסורה על הדרך שביארנו באחות אשה גמורה וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה האחת עשרה והכונה בה בענין החלק השביעי והוא שאמר המחזיר את גרושתו והנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר׳ עקיבא וחכמים אומרים אין הולד ממזר ומודין בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר. אמר הר״ם דעת ר׳ עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין ואינה הלכה:
אמר המאירי המחזיר גרושתו ר״ל משנשאת או נתארסה שהיא בלאו והנושא את חלוצתו שאף היא בלאו דלא יבנה כלומר כיון שלא בנה שוב לא יבנה והנושא קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר׳ עקיבא ומשום דהא סבר יש ממזר מחייבי לאוין ומחזיר גרושה ונושא חלוצה חייבי לאוין ואחות חלוצה נמי סבירא ליה לר׳ עקיבא דמדאוריתא אסירא מדכתיב בית חלוץ הנעל הכתוב קראה לחלוצה ביתו ר״ל אשתו והויא לה כגרושה ואחותה כאחות גרושתו וחכמים מודים שיוציא אלא שאין הולד ממזר שאין ממזר מחייבי לאוין וכל שכן באחות חלוצה דלרבנן לא אסירא אלא מדברי סופרים ומודים חכמים בנושא את קרובת גרושתו כגון אחותה או אמה שהולד ממזר שקרובת גרושה בחיוב כרת דאחות אשה היא וכדאמרינן (יבמות ח׳:) ואשה אל אחותה גו׳ בחייה בל שבחייה והוא הדין דהוה ליה למימר ומודים בחייבי כריתות אלא איידי דאיירי בגרושה תנא ליה אחות גרושה:
משנה אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר׳ עקיבא ור׳ שמעון התמני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר׳ יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין אמר ר׳ שמעון בן עזאי מצאתי מגלת יוחסים בירושלם כתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים את דברי ר׳ יהושע אמר הר״ם שיעור דברי ר׳ עקיבא כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא מפני שהעקר דעתי כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר ואע״פ שהוא מחייבי לאוין והלכה כר׳ שמעון התימני אבל הבא על הנדה אין הולד ממזר:
אמר המאירי ואי זה הוא ממזר כלומר מתוך שהתחלנו לבאר בקצת דיני ממזרות שלר׳ עקיבא הם ממזרים ולרבנן אין ממזרים נבאר דרך כלל אי זהו ממזר הן לרבנן הן לר׳ עקיבא וביאר לדעת ר׳ עקיבא כל שאר בשר שהוא בלא יבא ר״ל כל קורבא שהיא בלאו והוא הדין לכל איסור לאו אע״פ שאינו מחמת קורבא כמו שיתבאר בגמרא לדעת ר׳ סימאי אליביה דר׳ עקיבא שמעון התימני אומר כל ביאה שבכרת ור׳ יהושע אומר כל ערוה שבמיתת בית דין אבל מחייבי כריתות לא אע״ג דבקדושין מיהא מודי דלא תפסי בחייבי כריתות וכמו שאמרו בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נ״ג.) מי איכא למאן דאמר קדושין תופסין בחייבי כריתות והלכה כשמעון התימני שאין ממזר מחייבי לאוין וכל שכן מחייבי עשה אבל כל שבחייבי כרת ממזר ואין צריך לומר מחייבי מיתות בית דין אלא שהנדה יצאה מן הכלל שאין הולד ממזר שהרי קדושין תופסין בה מה שאין כן בשאר כריתות כמו שביארנו במסכת קדושין:
משנה אשתו שמתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה אמר הר״ם כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה:
אמר המאירי אשתו שמתה מותר באחותה דהא כי כתיב איסור אחות אשה בחייה כתיב וכן בגרשה ומתה ונשאת לאחר ומתה וכל שכן הוא אלא דאשמעינן בכולהו דבחייה מיהא אסירא ומשום הכי פריט להו לכולהו כלומר לא סוף דבר כשהיא תחתיו דאיכא לצרור אלא אף בגירשה ולא סוף דבר בגירשה שיכול להחזירה אלא אף בנשאת וכשם שביאר דבר זה באחות אשה גמורה כך הוא מפרשה באחות אשה בזיקה והוא שאמר יבמתו ר״ל אשת אחיו שמתה מותר באחותה וכן בחלץ לה ומתה ובנשאת לאחר ומתה הא כל שלא מתה אסורה על הדרך שביארנו באחות אשה גמורה וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush