×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ עליה יִשְׂרָאֵל מִדְבַּר סִינַי שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם1 עָלָיו וּמָה שְׁמוֹ חוֹרֵב שְׁמוֹ וּפְלִיגָא דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ הַר סִינַי שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא הַר חוֹרֵב שֶׁיָּרְדָה חוֹרְבָּה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם2 עָלָיו.:
because the Jewish people were fruitful [paru] and multiplied in it; the Sinai Desert, because hatred descended upon the nations of the world on it, on the mountain on which the Jewish people received the Torah. And what is the mountain’s true name? Horeb is its name. And that disputes the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu said: Mount Sinai is its name. And why is it called Mount Horeb? It is because destruction [ḥurba] of the nations of the world descended upon it.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעכו״ם״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעכו״ם״.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה שבת ט:ה-ז} מתני׳ המוציא עצים כדי לבשל (בהן)⁠1 ביצה קלה תבלין כדי לתבל בהן ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה קליפי אגוזין וקליפי רמונין אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן כסבכה. מי רגלים נתר בורית2 קימוליא3 ואשלג כדי4 לכבס בהן בגד קטן כסבכה ר׳ יהודה אומר כדי להעביר על הכתם: פלפלת כל שהיא מיני עטרן5 כל שהוא ומיני6 בשמים ומיני מתכות כל שהוא7 מעפר המזבח ומאבני8 המזבח [ממקק ספרים ממקק מטפחותיהן9] כל שהוא10 שמצניעין אותן לגנזן ר׳ יהודה אומר אף המוציא ממשמשי עבודה זרה כל שהוא11 שנאמר {דברים יג:יח} ולא ידבק בידך מאומה מן החרם: המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וזרעוני12 גנה פחות מכגרוגרת ור׳ יהודה בן בתירה13 אומר חמשה זרע קישואים שנים זרע דלועים שנים זרע פול מצרי14 שנים חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת צפורת כרמים בין חיה בין מיתה כל שהיא15 שמצניעין אותה16 לרפואה ר׳ יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא17 [שמצניעין]⁠18 אותו לקטן לשחק בו:
סליק פירקא
רי״ף מסכת שבת פרק י – המצניע
1. בהן: חסר ב-גמח, גפא, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש ומשנ״ת הל׳ שבת (יח:ד). וכן במשפט הבא.
2. בורית: ריבב״ן, רמב״ם פיהמ״ש: ״ובורית״.
3. קימוליא: כך בכ״י א, ריבב״ן. גפא, ובדפוסים: ״קימוניא״ כברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (יח:ח).
4. כדי: חסר בדפוסים.
5. מיני עטרן: ב-גפא, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש: ״ועיטרן״.
6. ומיני: רמב״ם פיהמ״ש: ״מיני״.
7. שהוא: ב-גפא: ״שהיא״. דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש: שהן. וכן בסעיף הבא. גפא מוסיף: ״מפני שמצניעין אותן לרפואה״ (כלשון המשנה שבסוף הפרק).
8. ומאבני: רמב״ם פיהמ״ש: ״מאבני״.
9. ממקק ספרים ממקק מטפחותיהן: כך ב-גפא, גמח דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י א (ובו כתב למעלה את הגמרא על משנה זו).
10. שהוא: רמב״ם פיהמ״ש: ״שהן״. גפא מוסיף כאן: ״מפני״ וכן בסוף הפרק.
11. שהוא: בדפוסים: שהן.
12. וזרעוני: ב-גפא, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש: ״זרעוני״.
13. בן בתירה: חסר בגפא, דפוסים.
14. מצרי: ב-גפא, דפוסים, ר״ח: ״המצרי״. וכן ברמב״ם פיהמ״ש לאחר הגהה.
15. גפא מוסיף: ״מפני״ כדלעיל.
16. אותה: כך ב-גמח, גפא, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש. כ״י א:״אותו״.
17. גפא מוסיף: ״מפני״.
18. שמצניעין: כך ב-גמח גפא, דפוסים, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״שמניחין״.
שפרו ורבו – דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא.
רש״י בד״ה שפרו ורבו כו׳ ולא ידענו היכא רמיזא. נ״ב ואני אומר ויש הוכחה ברורה מאחר דילפי׳ גבי חינוך בית המקדש אצל שלמה המלך שמצאו נשותיהם טהורות וכל אחת ילדה זכר ק״ו במצות מתן תורה וגם שם נאמר וילכו לאהליהם והכא שובו לאהליכם וק״ל:
רש״י בד״ה שפרו ורבו לא ידענא. עי׳ ברכות כה ע״ב ברש״י ד״ה מאן שמעת ליה:
שפרו ורבו עליה ישראל. ״מדבר סיני״ — משום שירדה שנאה לאמות העולם עליו, בהר שעליו קבלו את התורה. ומה שמו האמיתי של ההר? ״חורב״ שמו. ופליגא [וחלוקה דעה זו] על דברי ר׳ אבהו, שאמר: ״הר סיני״ שמו, ולמה נקרא ״הר חורב״שירדה חורבה לאמות העולם עליו.
because the Jewish people were fruitful [paru] and multiplied in it; the Sinai Desert, because hatred descended upon the nations of the world on it, on the mountain on which the Jewish people received the Torah. And what is the mountain’s true name? Horeb is its name. And that disputes the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu said: Mount Sinai is its name. And why is it called Mount Horeb? It is because destruction [ḥurba] of the nations of the world descended upon it.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית וְכוּ׳.: כַּשָּׁנִים כַּשָּׁנִי מִיבְּעֵי לֵיהּ א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר לָהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁסְּדוּרוֹת וּבָאוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְעַד עַכְשָׁיו כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.: דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {ישעיהו א׳:י״ח} לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה׳ לְכוּ נָא בּוֹאוּ נָא מִיבְּעֵי לֵיהּ יֹאמַר ה׳ אָמַר ה׳ מִיבְּעֵי לֵיהּ לֶעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לָהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְכוּ נָא אֵצֶל אֲבוֹתֵיכֶם וְיוֹכִיחוּ אֶתְכֶם.

We learned in the mishna: From where is it derived that one ties a scarlet strip of wool to the scapegoat? As it says: “If your sins be like scarlet [kashanim], they will become white like snow” (Isaiah 1:18). The Gemara wonders at this: Why does the verse use the plural form: Kashanim? It should have used the singular form: Kashani. Rabbi Yitzḥak said that the Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: Even if your sins are as numerous as those years [kashanim] that have proceeded continuously from the six days of Creation until now, they will become white like snow. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “Go please and let us reason together, the Lord will say”(Isaiah 1:18)? Why does the verse say: Go please? It should have said: Come please. And why does the verse say: The Lord will say? The prophet’s message is based on something that God already said. Therefore, the verse should have said: God said. Rather, the explanation of this verse is that in the future that will surely come, the Holy One, Blessed be He, will say to the Jewish people: Go please to your Patriarchs, and they will rebuke you.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשני מיבעי ליה – דומיא דכשלג דלא כתיב כשלגים.
כשנים הללו שסדורות ובאות וכו׳ היינו לענין רבוי חטא כשיעור שנים ומסתמא כשנים הסדורות ובאות מששת ימי בראשית דאין לומר כשני שנים דמיעוט רוב שנים דבתרתי חטאים מאי רבותיה הא אמרינן פ״ק דר״ה ראשון ראשון מעביר ולא בעי כשלג ילבינו וק״ל:
לכו נא אל אבותיכם ויוכיחו וכו׳ מבואר ע״פ מ״ש פ״ק דר״ה ג׳ כתות הן ליום הדין א׳ של צדיקים נחתמים לאלתר לעה״ב וא׳ של רשעים וכו׳ בינונים יורדין וכו׳ וכה״א ורב חסד מטה כלפי חסד והשתא הכא בבינונים מיירי וא״ל הקב״ה אבותיכם יוכיחו אתכם על מחצה עונות ועבירות שבידכם כפי הדין בב״ד של מטה ודקדק לומר אבות כי בודאי רחמי אב על הבן והיתה תשובתם:
א שנינו במשנה: מנין שקושרין לשון של זהורית לשעיר המשתלח — שנאמר: ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו״ (ישעיה א, יח) ותוהים: מדוע נאמר ״כשנים״? ״כשני״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אמר ר׳ יצחק, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אף אם יהיו חטאיכם מרובים כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיוכשלג ילבינו. דרש רבא: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] באותו פסוק: ״לכו נא ונוכחה יאמר ה׳⁠ ⁠״ מדוע נאמר ״לכו נא״? ״בואו נא״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! וכן מדוע נאמר ״יאמר ה׳ ״? הלא דברי נבואה הם ממה שכבר אמר, ו״אמר ה׳ ״מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אלא פירוש הדברים הוא, שלעתיד יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם.
We learned in the mishna: From where is it derived that one ties a scarlet strip of wool to the scapegoat? As it says: “If your sins be like scarlet [kashanim], they will become white like snow” (Isaiah 1:18). The Gemara wonders at this: Why does the verse use the plural form: Kashanim? It should have used the singular form: Kashani. Rabbi Yitzḥak said that the Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: Even if your sins are as numerous as those years [kashanim] that have proceeded continuously from the six days of Creation until now, they will become white like snow. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “Go please and let us reason together, the Lord will say”(Isaiah 1:18)? Why does the verse say: Go please? It should have said: Come please. And why does the verse say: The Lord will say? The prophet’s message is based on something that God already said. Therefore, the verse should have said: God said. Rather, the explanation of this verse is that in the future that will surely come, the Holy One, Blessed be He, will say to the Jewish people: Go please to your Patriarchs, and they will rebuke you.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵצֶל מִי נֵלֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ {בראשית ט״ו:י״ג} יָדוֹעַ תֵּדַע וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ אֵצֶל יִצְחָק שֶׁבֵּירַךְ אֶת עֵשָׂו {בראשית כ״ז:מ׳} וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ {בראשית מ״ו:ד׳} אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ אֵצֶל מִי נֵלֵךְ עַכְשָׁיו יֹאמַר ה׳ אָמַר לָהֶן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.:

And the Jewish people will say before Him: Master of the Universe, to whom shall we go? Shall we go to Abraham, to whom You said: “Know certainly that your seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years” (Genesis 15:13), and he did not ask for mercy on our behalf? Or perhaps we should go to Isaac, who blessed Esau and said: “And it shall come to pass when you shall break loose, that you shall shake his yoke from off your neck” (Genesis 27:40), and he did not ask for mercy on our behalf. Or perhaps we should go to Jacob, to whom You said: “I will go down to Egypt with you” (Genesis 46:4), and he did not ask for mercy on our behalf. And if so, to whom shall we go? Shall we go to our Patriarchs, who do not have mercy on us? Rather, now God Himself says what punishment we deserve. The Holy One, Blessed be He, said to them: Since you made yourselves dependent on Me, “If your sins be like scarlet, they will become white like snow.”
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארד עמך אעלה גם עלה – כאן רמז ד׳ גליות גם ריבויא הוא.
יאמר ה׳ – אתה אמור התוכחה ובך אנו תולין.
בד״ה ארד עמך כו׳ כאן רמז ד׳ גליות נ״ב פי׳ והיה לו לבקש על שאר הגליות אבל על גלות מצרים כבר נגזר בימי אברהם ולא התפלל ודו״ק:
אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע וגו׳ והוא לא בקש לפי רחמים שלך כי לפי מדת טובך ורחמיך ורב חסד מטה כלפי חסד וראשון ראשון אתה מעביר ולא היינו ראויים לעונש כי גר יהיה זרעך לפי מדת טובך שהיה לך להעביר על אותו חטא אחר שאמר במה אדע וגו׳ נשתעבדו בניו למצרים כדאמרינן פ״ג דנדרים והוא לא בקש לפי מדת טובך גם עתה מה לנו לילך אליו ואמר שגם יצחק אמר כאשר תריד וגו׳ וכן יעקב כו׳ ולא בקשו רחמים להעביר להם ראשון ראשון והוא שמדרך הצדיקים שלא לבקש לילך עמהם בדרך החסד בעה״ז כדי למרק עונותיהם בעה״ז ולזכותם בעה״ב וא״כ עתה בעה״ב אליך אנו באים לבקש שתעשה עמנו בדין עה״ב כפי מדת טובך ורחמיך להעביר (להם) ראשון ראשון מטה כלפי חסד ואז יאמר להם הקב״ה לפי שתליתם עצמכם בי לפי מדת טובי ורחמים שלי דמטה כלפי תסד הרי אם יהיו חטאיכם כשנים וגו׳ גם לפי זה הדרש יהיה כשנים מלשון שנה אלא דהיינו כמו שני שנים דמיעוט רוב שנים ואשמעינן אם יהיו חטאיכם כשנים דהיינו ב׳ חטאים כשלג ילבינו דאני מעביר ראשון ודו״ק:
ויאמרו ישראל לפניו: רבונו של עולם, אצל מי נלך? האם נלך אצל אברהם שאמרת לו ״ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה״ (בראשית טו, יג) ולא בקש רחמים עלינו?! או שמא נלך אצל יצחק שבירך את עשו ואמר לו: ״והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך״ (בראשית כז, מ), ולא בקש רחמים עלינו?! או נלך אצל יעקב שאמרת לו: ״אנכי ארד עמך מצרימה״ (בראשית מו, ד), ולא בקש רחמים עלינו?! ואם כן אצל מי נלך? שהרי האבות אינם חסים עלינו. אלא עכשיו יאמר ה׳ בעצמו מה העונש הראוי לנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא: הואיל ותליתם עצמכם בי״אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו״.
And the Jewish people will say before Him: Master of the Universe, to whom shall we go? Shall we go to Abraham, to whom You said: “Know certainly that your seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years” (Genesis 15:13), and he did not ask for mercy on our behalf? Or perhaps we should go to Isaac, who blessed Esau and said: “And it shall come to pass when you shall break loose, that you shall shake his yoke from off your neck” (Genesis 27:40), and he did not ask for mercy on our behalf. Or perhaps we should go to Jacob, to whom You said: “I will go down to Egypt with you” (Genesis 46:4), and he did not ask for mercy on our behalf. And if so, to whom shall we go? Shall we go to our Patriarchs, who do not have mercy on us? Rather, now God Himself says what punishment we deserve. The Holy One, Blessed be He, said to them: Since you made yourselves dependent on Me, “If your sins be like scarlet, they will become white like snow.”
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מ״דמַאי דִּכְתִיב {ישעיהו ס״ג:ט״ז} כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה ה׳ אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ לְעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי אֹמֵר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִמָּחוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֶךָ אָמַר אֵימַר לֵיהּ לְיַעֲקֹב דַּהֲוָה לֵיהּ צַעַר גִּידּוּל בָּנִים אֶפְשָׁר דְּבָעֵי רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ בָּנֶיךָ חָטְאוּ אֹמֵר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִמָּחוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֶךָ אָמַר לָא בְּסָבֵי טַעְמָא וְלָא בְּדַרְדַּקֵּי עֵצָה אֹמֵר לוֹ לְיִצְחָק בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי אֹמֵר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע קָרָאתָ לָהֶם {שמות ד׳:כ״ב} בְּנִי בְכוֹרִי עַכְשָׁיו בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ.

Apropos the Jewish people assessing their forefathers, the Gemara cites a related teaching. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “For You are our Father; for Abraham knows us not, and Israel does not acknowledge us; You, Lord, are our Father, our Redeemer, everlasting is Your name” (Isaiah 63:16). In the future that will surely come, the Holy One, Blessed be He, will say to Abraham: Your children have sinned against Me. Abraham will say before Him: Master of the Universe, if so, let them be eradicated to sanctify Your name. God said: I will say it to Jacob. Since he experienced the pain of raising children, perhaps he will ask for mercy on their behalf. He said to Jacob: Your children have sinned. Jacob said before Him: Master of the Universe, if so, let them be eradicated to sanctify Your name. The Holy One, Blessed be He, said: There is no reason in elders and no wisdom in youth. Neither Abraham nor Jacob knew how to respond properly. He said to Isaac: Your children have sinned against Me. Isaac said before Him: Master of the Universe, are they my children and not Your children? At Sinai, when they accorded precedence to “We will do” over “We will listen” before You, didn’t You call them, “My son, My firstborn son Israel” (Exodus 4:22)? Now that they have sinned, are they my children and not Your children?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך את
אתא(סנהדרין עו:) ת״ר באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל ר״ע אומר אותו ואת שתיהן וכו׳ ואתה תבער הדם הנקי מקרבך למה לי מבעי ליה הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר וכו׳ (כתובות לו.) בגמרא דהבא על בתו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו ויצחק היכן הוא מי שהיה אומר לעשו גזור עליו שמד ואתה שולט בו אתה מתכיפו לאבוד (בראשית רבה סח) והיה כאשר תריד (שבת פט:) לעתיד לבא אמר הקב״ה לאברהם בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים וכו׳:
א. [מיט.]
ימחו – הואיל שחטאו ויתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברין על דבריך.
קראת להן בני בכורי ישראל – שהיה גלוי לפניך שהן עתידין לומר לפניך בסיני נעשה ונשמע לקבל עולך מאהבה כבנים.
גמ׳ אתה ה׳ אבינו גואלנו כו׳:
שם או משלשה מינין ושם אחד אסורין כו׳ כצ״ל. ונ״ב לשון המשנה או ממין ג׳ אסורים אבל הרמב״ם פי׳ להדיא דהיינו ג׳ מינים ושם א׳ וכבר פי׳ התוס׳ ודרך התלמוד לשנות לשון המשניות שמביא מסדר זרעים או טהרות אבל לפירש״י לא יתכן וק״ל:
אתה ה׳ אבינו גואלנו וגו׳ מדכתיב בסיפא דקרא אתה ה׳ אבינו וגו׳ משמע ליה כי אתה אבינו דרישא דקרא דלא כתיב ביה ה׳ כמ״ש בסיפא דקרא לא קאי אהקב״ה אלא על יצחק קאי ולא על אברהם ויעקב דהא עליהם קאמר ולא ידענו ולא יכירנו ומשום שאמר אברהם ימחו על קדושת שמך ויש במשמעות זה שני פנים הא׳ לטובה והב׳ לרעה אם לרעה שימחו ח״ו ישראל בקידוש שמך ואם לטובה שימחו עונותיהם בקדוש שמך כמ״ש וכפר על חטאתינו למען שמך וכן יעקב השיב בלשון הזה ימחו על קידוש שמך שיש להסתפק במשמעו אם לטובה ואם לרעה וע״כ אמרו לא בסבי טעמא כו׳ דאין להכריע בדבריהם לא טעם ולא עצה אם כוונתם לטובת ישראל או לרעה ח״ו והיינו דלא ידענו ולא הכרנו כוונתם אם שימחו ישראל חס ושלום ואם שימחו עונותיהם ואמר ליצחק וכו׳ והקדים לומר ליעקב כן מטעם דקאמר משום דהוי ליה צער גידול בנים אפשר דבעי אפושי ברחמי טפי ואמר בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי וגו׳ הוא מגומגם דכבר קודם מ״ת שהקדימו נעשה לנשמע בתחלת שליחות משה אל פרעה כתיב כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל ובילקוט כל זה אינו עד ועוד כמה חטאו וכו׳ ויש לקיים גרסת כל הספרים דהכי קאמר דעל כן קראום אז במצרים בני בכורי ע״ש העתיד שידע הקב״ה שיקדימו נעשה לנשמע וכדקאמרינן לעיל שע״י זה זכו לב׳ כתרים דהיינו המלכות וכהונה שמצינו הכהונה היה מתחלה בבכורות וכן המלכות כדאמרינן בפ׳ הנושא מדכתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ואמר:
ב כיון שדובר בישראל הבאים ומעריכים את אבותיהם מביאים דרשה דומה: אמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: ״כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך״ (ישעיהו סג, טז) — שלעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, אם כן ימחו על קדושת שמך. אמר ה׳: אימר ליה [אומר לו] ליעקב שכיון דהוה ליה [שהיה לו] צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו אולי יבקש רחמים עליהם]. אמר ליה [לו] ליעקב: בניך חטאו. אמר לפניו יעקב: רבונו של עולם, אם כן ימחו על קדושת שמך. אמר הקדוש ברוך הוא לא בסבי טעמא [בזקנים טעם] ולא בדרדקי [בעצה] עצה, שגם אברהם וגם יעקב אינם יודעים לענות כראוי. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו יצחק: רבונו של עולם, וכי בני הם ולא בניך?! הלא בשעה שהקדימו לפניך במעמד הר סיני ״נעשה״ ל״נשמע״ קראת להם ״בני בכורי ישראל״ (שמות ד, כב) ועכשיו משחטאו בני הם ולא בניך?!
Apropos the Jewish people assessing their forefathers, the Gemara cites a related teaching. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “For You are our Father; for Abraham knows us not, and Israel does not acknowledge us; You, Lord, are our Father, our Redeemer, everlasting is Your name” (Isaiah 63:16). In the future that will surely come, the Holy One, Blessed be He, will say to Abraham: Your children have sinned against Me. Abraham will say before Him: Master of the Universe, if so, let them be eradicated to sanctify Your name. God said: I will say it to Jacob. Since he experienced the pain of raising children, perhaps he will ask for mercy on their behalf. He said to Jacob: Your children have sinned. Jacob said before Him: Master of the Universe, if so, let them be eradicated to sanctify Your name. The Holy One, Blessed be He, said: There is no reason in elders and no wisdom in youth. Neither Abraham nor Jacob knew how to respond properly. He said to Isaac: Your children have sinned against Me. Isaac said before Him: Master of the Universe, are they my children and not Your children? At Sinai, when they accorded precedence to “We will do” over “We will listen” before You, didn’t You call them, “My son, My firstborn son Israel” (Exodus 4:22)? Now that they have sinned, are they my children and not Your children?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְעוֹד כַּמָּה חָטְאוּ כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם שִׁבְעִים שָׁנָה דַּל עֶשְׂרִין דְּלָא עָנְשַׁתְּ עֲלַיְיהוּ פָּשׁוּ לְהוּ חַמְשִׁין דַּל כ״העֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה דְּלֵילָוָתָא פָּשׁוּ לְהוּ כ״העֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה דַּל תַּרְתֵּי סְרֵי וּפַלְגָא דְּצַלּוֹיֵי וּמֵיכַל וּדְבֵית הַכִּסֵּא פָּשׁוּ לְהוּ תַּרְתֵּי סְרֵי וּפַלְגָא אִם אַתָּה סוֹבֵל אֶת כּוּלָּם מוּטָב וְאִם לָאו פַּלְגָא עֲלַי וּפַלְגָא עֲלָיךְ ואת״לוְאִם תִּמְצָא לוֹמַר כּוּלָּם עָלַי הָא קָרֵיבִית נַפְשִׁי קַמָּךְ פתחו ואמרו (כִּי) אַתָּה אָבִינוּ אֹמֵר לָהֶם יִצְחָק עַד שֶׁאַתֶּם מְקַלְּסִין לִי קַלְּסוּ להקב״הלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַחְוֵי לְהוּ יִצְחָק הקב״ה בעינייהו מיד נשאו עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְאוֹמְרִים {ישעיהו ס״ג:ט״ז} אַתָּה ה׳ אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ.

And furthermore, how much did they actually sin? How long is a person’s life? Seventy years. Subtract the first twenty years of his life. One is not punished for sins committed then, as in heavenly matters, a person is only punished from age twenty. Fifty years remain for them. Subtract twenty-five years of nights, and twenty-five years remain for them. Subtract twelve and a half years during which one prays and eats and uses the bathroom, and twelve and a half years remain for them. If You can endure them all and forgive the sins committed during those years, excellent. And if not, half of the sins are upon me to bear and half upon You. And if You say that all of them, the sins of all twelve and a half years that remain, are upon me, I sacrificed my soul before You and You should forgive them due to my merit. The Jewish people began to say to Isaac: You are our father. Only Isaac defended the Jewish people as a father would and displayed compassion toward his children. Isaac said to them: Before you praise me, praise the Holy One, Blessed be He. And Isaac points to the Holy One, Blessed be He, before their eyes. Immediately they lifted their eyes to the heavens and say: “You, Lord, are our Father, our Redeemer, everlasting is Your name.”
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ען
עןא(מקואות פרק ח) (שבת פט:) רבי ישמעאל אומר פעמים שהם ד׳ עונות כמה הוי עונה אמר רבי יוחנן או יום או לילה וכו׳ (נדה ז:) כל שעברו עליה ג׳ עונות דייה שעתה (משנה פאה ד) המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות (בראשית רבה ל״ד) מן ענתה דיהבת ידך עלה אינשמית פי׳ זמן ועת (יבמות מד) עצה טובה קא משמע לן ד׳ אין טפי לא כי היכי דנימטינהו עונה בחדש פי׳ ר״ח ז״ל אדם הראשון בערב שבת שימש תחילה (בפרק אף על פי) עונה של תלמידי חכמים אימת מערב שבת לערב שבת אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת וגם על זה פירש שבו נברא אדם הראשון וקשיא הא דתנן (כתובות סד:) ואוכלת עמו מערב שבת לערב שבת ומפרש רבי יוסי ברבי חנינא אמר תשמיש (כתובות סד:):
א. [צייט.]
דל עשרין דלא ענשת להו – שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקב״ה אלא מכ׳ שנה ומעלה דכתיב (במדבר יד) במדבר הזה יפלו פגריכם וגו׳ מבן כ׳ שנה ומעלה אשר הלינותם עלי.
כי אתה אבינו – כנגד יצחק אמרו והוא אמר להם הראו כנגד הקב״ה שהוא אביכם.
כמה חטאו כו׳ דל עשרין כו׳ ודל כ״ה כו׳ לפי שהאדם נברא לכבודו לעובדו בכל שנה ויום ושעה שאפשר וז״ש דל הני שנין דא״א ולא פשו רק י״ב ופלגא והאדם נידון ע״פ הרוב והרי מיעוט שנים בחטא ותכפר להן אם אתה סובל את כולם דהינו שחטאו בינם לבין המקום מוטב ואם לאו שיש להם גם חטאים בינם לבין הבריות וצריכים לפייסם הרי פלגא של בינך לבינם עליך ופלגא דבינם ובין הבריות יהיו עלי ואת״ל כולם עלי דהיינו שכולם בינם לבין הבריות הא קריבית כו׳ ואני אוכל לסבול כולם וע״ז אמרו וכו׳:
אתה אבינו על יצחק שאתה סובל כל חטאים שלנו בזכות שקריבית נפשך ומחוי להו יצחק אהקב״ה דאפשר דכל חטאיכם הם ביניכם לבינו יתברך ברוך הוא מיד כו׳ ואמרו כי אתה ה׳ אבינו וגו׳ לכפר למען שמך וק״ל:
ועוד, כמה בעצם חטאו? כמה שנותיו של אדםשבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו [הסר עשרים ראשונות שאינך מעניש עליהן], שבדיני שמים אין עונשים אלא מגיל עשרים ומעלה. פשו להו חמשין [נשארו להן איפוא חמישים שנה]. דל עשרין וחמשה דלילותא, פשו להו עשרין וחמשה [הסר עשרים וחמש שנה של לילות נשארו להם עשרים וחמש]. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל [הסר שתים עשרה וחצי שנים של תפילה ואכילה] ושל בית הכסאפשו להו תרתי סרי ופלגא [נשארו שתים עשרה וחצי שנים], אם אתה סובל את כולם ויכול לסלוח עוון של שנים אלה — מוטב, ואם לאו [לא]פלגא [חצי] עלי ופלגא [וחצי] עליך. ואם תמצא לומר כי כולם, כל שתים עשרה השנים ומחצה שנותרו, עלי יהיו — הא קריבית נפשי קמך [הרי הקרבתי את עצמי לפניך] וראוי שתמחול בזכותי להם. פתחו ישראל ואמרו: אתה אבינו, כלומר, רק יצחק הוא המסנגר על ישראל כרחם אב על בנים. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין (משבחים) לי, קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו [ומראה להם] יצחק את הקדוש ברוך הוא בעינייהו [בעיניהם] מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים: ״אתה ה׳ אבינו גאלנו מעולם שמך״.
And furthermore, how much did they actually sin? How long is a person’s life? Seventy years. Subtract the first twenty years of his life. One is not punished for sins committed then, as in heavenly matters, a person is only punished from age twenty. Fifty years remain for them. Subtract twenty-five years of nights, and twenty-five years remain for them. Subtract twelve and a half years during which one prays and eats and uses the bathroom, and twelve and a half years remain for them. If You can endure them all and forgive the sins committed during those years, excellent. And if not, half of the sins are upon me to bear and half upon You. And if You say that all of them, the sins of all twelve and a half years that remain, are upon me, I sacrificed my soul before You and You should forgive them due to my merit. The Jewish people began to say to Isaac: You are our father. Only Isaac defended the Jewish people as a father would and displayed compassion toward his children. Isaac said to them: Before you praise me, praise the Holy One, Blessed be He. And Isaac points to the Holy One, Blessed be He, before their eyes. Immediately they lifted their eyes to the heavens and say: “You, Lord, are our Father, our Redeemer, everlasting is Your name.”
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רָאוּי הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אֶלָּא שֶׁזְּכוּתוֹ גָּרְמָה לוֹ דִּכְתִיב {הושע י״א:ד׳} בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עול עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל.:

And since the Gemara mentioned Jacob’s descent to Egypt, the Gemara cites that which Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Our father Jacob should have gone down to Egypt in iron chains as would an exile against his will, as decreed by God and related to Abraham. However, his merit caused him to descend without suffering, as it is written: “I drew them with cords of man, with bands of love, and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I fed them gently” (Hosea 11:4).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלשלאות של ברזל – כדרך כל הגולים שהרי ע״פ גזרת גלות ירד לשם.
בחבלי אדם – בשביל חיבת האדם משכתים למצרים בחבלים ולא בשלשלאות.
כמרימי עול על לחייהם – כאדם הסובל ומסייע לבהמתו להרים עולה מעל צוארה בלווחין ובמקלות.
ואט אליו אוכיל – הטיתי לכם כח להכיל את עבודת הפרך.
אמר המאירי המשנה החמשית והיא חוזרת לענין שכתבנו בפרק האחר בשיעור ההוצאה בקצת דברים ואמר המוציא עצים שיעורן כדי לבשל ביצה קלה כלומ׳ שיש בהם כדי לבשל בגחליהם ביצה קלה והיא ביצת תרנגולת וכבר פרשנוה בכגרוגרת מביצת תרנגולת טרופה בשמן ונתונה באלפס שבדרך זה היא נוחה להתבשל הרבה הא פחות מכאן אע״פ שראויים לעשות מהם שיני פותחת או דבר אחר פטור שסתם עצים להסקה עומדות ואין משערים אלא בראוי להם תבלין כדי לתבל בהם ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה שכל שצירף שנים ושלשה תבלין ובין כלם כשיעור זה חייב הואיל וכלם ראויים לתבל אע״פ שזה חד הרבה וזה אינו חד וחריף כל כך ואע״פ שלענין איסור אין מצטרפים ליקרא מין במינו כמו שהתבאר במסכת ע״ז בזו הואיל וכל התבלין שיעורן שוה בכדי לתבל מצטרפין שהרי אף לענין איסור לא אמרו שלא להצטרף אלא להיותן מין במינו אבל לענין שיעור כגון שלא היה בשל היתר בכדי לתבל ונצטרף זה עמו ותבל מצטרפין כמו שביארנו שם ואף זו י״מ אותה בכגרוגרת ממנה ופלפל אינו בכלל זה כמו שיתבאר בסמוך:
בחבלי אדם וגו׳ ר״ל בזכותו של יעקב משכו אותו בחבלי אדם דהיינו ע״י יוסף ולא בשלשלאות ובעבותות אהבה של יוסף כמ״ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו מן הראוי שהיה לו ליוסף לבא אל אביו לארץ כנען אבל בשביל גזירת גלות שירדו למצרים אהי להם כמרימי עול וגו׳ ר״ל כפרה זו החורשת כשבאים ליתן לה מאכל מרימין ומקילין העול מעל צוארה שתוכל לאכול בנקל ולפעמים המאכל רחוק ממנה ומטה לה הנותן ומראה לה האוכל שתלך לשם אל האוכל כן עשה הקב״ה ליעקב שהראה והטה אליו שם האוכל כדי שיבא לשם וכמ״ש וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וגו׳ וק״ל:
וכיון שהוזכרה ירידת יעקב למצרים מביאים את מה שאמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, כגולה ובעל כורחו, שהרי גזירה היתה זו מאת ה׳ וכבר נאמרה לאברהם, אלא שזכותו גרמה לו שיבא בדרך שלא יהיו בה יסורים, דכתיב כן נאמר]: ״בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל״ (הושע יא, ד).
And since the Gemara mentioned Jacob’s descent to Egypt, the Gemara cites that which Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Our father Jacob should have gone down to Egypt in iron chains as would an exile against his will, as decreed by God and related to Abraham. However, his merit caused him to descend without suffering, as it is written: “I drew them with cords of man, with bands of love, and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I fed them gently” (Hosea 11:4).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה בתַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה גקְלִיפֵּי אֱגוֹזִין קְלִיפֵּי רִמּוֹנִים אֶיסְטֵיס וּפוּאָה כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן פִּי סְבָכָה מֵי רַגְלַיִם נֶתֶר וּבוֹרִית קִמוֹלְיָא וְאַשְׁלָג כְּדֵי לְכַבֵּס בֶּגֶד קָטָן פִּי סְבָכָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַכֶּתֶם.:

MISHNA: After an extended digression for a discussion of matters unrelated to the halakhot of Shabbat, this mishna resumes treatment of the halakhot of carrying from domain to domain on Shabbat. One who carries out wood on Shabbat is liable for a measure equivalent to the amount of wood necessary to cook an easily cooked egg. The measure that determines liability for carrying out spices is equivalent to that which is used to season an easily cooked egg. And all types of spices join together with one another to constitute the measure for liability. The measure that determines liability for carrying out nutshells, pomegranate peels, safflower, and madder, which are used to produce dyes, is equivalent to the amount that is used to dye a small garment placed atop a woman’s hairnet. The measure that determines liability for carrying out urine, natron, and borit, Kimolian earth [Kimoleya], and potash, all of which are abrasive materials used for laundry, is equivalent to the amount that is used to launder a small garment placed atop a woman’s hairnet. And Rabbi Yehuda says: The measure that determines liability for these materials is equivalent to that which is used to remove a stain.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אשלג
אשלגא(שבת פט: ובנדה) בפרק האשה שהיא עושה צרכיה מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג פי׳ בגמ׳ קימוניא א״ר יהודה שלוף דוץ ועשב הוא שמייבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא הזוהמא:
ערך ברית
בריתב(שבת פט:) מי רגלים נתר ובורי׳. (נדה סב כריתות ז) בורית כרשינא ט׳ קבין כבר פי׳ בערך אהל ואצרוף כבור סיגיך תרגום ואברור כמה דמנקן בבוריתא:
ערך נתר
נתרג(שבת פט:) מי רגלים נתר ובורית (נדה סא: כלים פ״י) כלי חרס וכלי נתר (זבחים פח.) נתגעלו אין מכבסין אותן לא בנתר ולא בחול מאי כלי נתר א״ר יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף כבר פי׳ בערך חפר. פ״א כלים המדובקים במגביא והוא כמו אבנים ושורין אותו במים ונימוח ובלעז אלומי וי״א כלי עשוי מן מגביא ענמה וי״מ נתר בלשון ישמעאל אנטרוך והוא כמו אבן מתלחלח במים חמים ורוחצין בו במרחץ ראשן בארץ מערב (ירושלמי בפרק א״ר עקיבא) מניין לעבודת אלילים נתר ניטרין (א״ב כן נקרא בלשון יוני ורומי) בורית נוריתא קימוניא קלייה (א״ב פירוש קלי בלשון ישמעאל מין עשב אשר מאפרו עושים זכוכית וגם מערבין אותו בשמן ועושים בורית לכבס הבגדים):
ערך פאה
פאה(שבת סו:) הבנים יוצאים בקשרים מאי קשרים א״ר יהודה קשרי פאה פי׳ לא של פאה נכרית אלא פאה זו זרעונין כדאמרינן בספיחי אסטיס וקוצה וזרע שלו צובעין בו אדום ושמו בל׳ ארמי פותא ובלשון ערבי פואה והכי קאמר ג׳ קשרים מן הקש שלו מוקמי שלא יעלה חולי ה׳ מסו ו׳ אפי׳ לכשפים מעלו פי׳ נפל פואה בבירה פי׳ ימצאנה כענין הזה ולא ראה כל אלו הדברים ועוד מאי אריא בנים (שבת פט:) אסטיס ופואה כדי לצבוע בה בגד קטן בסבכה (שביעית פרק ה) פאה של עידית וכו׳ עד ומודין בפאה של צלעות פירוש עדית צלעות מקומות ירושלמי פאה פטדה (א״ב כפי דעת הערוך קוצה ופואה א׳ הוא וכן פי׳ בערך קצה):
א. [זייפען ווארצל.]
ב. [זייף.]
ג. [קרייד.]
מתני׳ ביצה קלה – כבר מפורש שזה ביצת תרנגולת שהיא קלה לבשל ולא בשיעור כל ביצה שיערו אלא כגרוגרת מביצה קלה.
ומצטרפין – כל מיני תבלין זה עם זה.
קליפי אגוזים – הגדילה ע״ג הקליפה בעודן לחין.
סטיס – קרו״ג.
פואה – וורנצ״א.
פי סבכה – בראש הסבכה שעשאה בקליעה נותן מעט בגד.
נתר – מין אדמה שקורין ניטר״א.
קמוליא ואשלג – בגמרא מפרש להו.
את הכתם – של דם נדה שאלו הסמנין מעבירין על הכתם של דם נדה בבגד לטהרו.
[מתני׳] ח. המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. דהיינו ביצת התרנגולת, ולא לעשות מהם גחלים כל כך שתוכל ביצה אחת להתבשל בגחליה, דלא בעינן כולי האי, אלא שתוכל להתבשל בשלהבת האש שתהא טרופה שבורה (ונתנוה) [ונתונה] בתוך האלפס שהיא נוחה להתבשל. ולא כולה אלא כגרוגרת ממנה. ואע״ג דתנא בפרקין דלעיל גבי קנה מרוסס להכי מסדר, ומיהו (ד)⁠ס״ד קנה אינו ראוי לכלום כשנשבר אלא להסק קאי, אבל עצים דקין שראוים מהם שינים לפותחת כשנשברו שניו, אימא אפי׳ כדי לעשות מהם אחת נחייב, קמ״ל כיון שדרך העולם להסיקן, משערינן ליה בהיסק.
תבלין. כגון קנה וקנמון.
ומצטרפין זה עם זה. שאם יש בין כולם כדי לתבל ביצה קלה, כלומר כגרוגרת ממנה.
קליפי אגוזים. קליפתן העליונה שנושרת מעליהן מאליה.
וקליפי רמונים. שדרך העולם לצבוע בהן בגד קטן.
פי סבכה. כמין ציץ במצח.
מי רגלים. מפרש בגמ׳ שהוסרחו, שכבר עברו עליהם ארבעים יום, ועומדים לכבס בהן את הכתם.
הא דתנן תבלין כדי לתבל ביצה קלה, ורמינן עלה מהא דתנן תבלין שנים ושלשה שמות יש לו וכו׳ אמר חזקיה במיני
מתיקה שנו הואיל וראויין למתק בהן את הקדרה. לחזקיה הוא דפריך ממתני׳, ומיהו הא דתניא ליתא דאיהו סבירא ליה בתר טעמא אזלי׳ ואנן קיימא לן כרבא דאמר במסכת ע״ז בפרק השוכר את הפועל בתר שמא אזלינן ומוקים למתני׳ דתבלין שנים ושלשה שמות יש לו כר׳ מאיר דאמר כל איסורין שבתורה מצטרפין זה עם זה. ואליבא דרבא דקיימא לן כותיה הא דתנן הכא תבלין כדי לבשל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה טעמא דמילתא לאו משום דחזי למתק, דהא בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד, וכי היכי דגבי איסורא לא מצטרפין לאיסור הכי נמי גבי שבת. וכר׳ מאיר ליכא לאוקומ׳ למתני׳, דעד כאן לא אמר ר׳ מאיר כל איסורין שבתורה מצטרפין אלא משום לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל, וכיון דכללינהו לכל איסורין שבתורה בבל תאכל משום הכי מצטרפין אליבא דר׳ מאיר. אבל גבי שבת ליכא למימר הכי, ואם כן קשיא מתני׳ דשבת אליבא דרבא אמאי מצטרפין כיון דבתר שמא אזלי׳. אלא שיש לנו לומר דכי אמר רבא בתר שמא אזלינן ואינן מצטרפין אלא אליבא דר׳ מאיר, הני מילי גבי איסורא, אבל גבי שבת כיון דשוו שיעוריהן אהדדי כדי לתבל ביצה קלה מצטרפין אע״ג דהאי שמא לחוד והאי שמא לחוד, [מידי] דהוה אאוכלין כגרוגרת שמצטרפין זה עם זה מפני ששוו לשיעוריהן אע״ג דהאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד, ובקליפי אגוזים ורמונים סטיס ופואה אע״ג דשוו שיעורייהו אהדדי כדי לצבוע על פי סבכא. לא קתני מתני׳ מצטרפין זה עם זה, משום דלא שוו בצבעייהו זה צבע ירוק וזה צבע שחור או אדום, ובדין דחזקיה נמי הוה מצי לשנויי הכי, אלא לרווחא דמילתא שני ליה במיני מתיקה משום דתבלין נמי לא שוו תיבולן, שזה חד וכהו יפה ודי לו במעט תבלין, וזה אינו חד ואין כחו כל כך יפה משום הכי חזי למתק. ולרבא נמי אצטריך האי טעמא דחזו ליה למתק מפני שאין (תבלין שוי) [תיבולן שוה], הוה ליה כקליפי אגוזים וסטיס ופואה שאין צבען שוה ואע״ג דשוו שיעורייהו לא מצטרפי, הכא נמי לא, אי לא דחזו למתק לא מצטרפי בין לרבא בין לחזקיה, מפני שאין תיבולן שוה. וזהו הנכון.
ירושלמי המוציא קופת הרוכלין אע״ג שיש בה מינים הרבה אינו חייב אלא אחת, אילו הוציא והוציא בהעלם אחת כלום הוא חייב אלא אחת, לא נצרכה אלא לר׳ אליעזר שלא תאמר מינים יעשו כהעלמות הרבה ויהא חייב על כל אחת ואחת להכי אצטריך למימר אינו חייב אלא אחת.
המשנה החמשית המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לתבל ביצה קלה מצטרפין זה עם זה קלפי אגוזים קלפי רמונים אסטיס ופאה כדי לצבוע בהם בגד קטן כסבכה מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן כסבכה ר׳ יהודה אומ׳ כדי להעביר על הכתם אמר הר״ם פי׳ כבר ביארנו כי ביצה קלה היא ביצת התרנגול ותבלין בשמים כמו הפלפלי והזנגביל וכלנגאר וקנה ודומיהם וכלן מצטרפין זה עם זה לפי שפעולתן אחת איסטיס פל״ג בלשון ערב והוא דבר שצובעין בו כעין הרקיע ופאה בערבי אלפואה והם שרשי עשב אדומים צובעים בהם אדום סבכה כובע הראש שעושין כמו ציץ על המצח או על הראש נתר ובורית וקמוניא ואשלג כלם הדברים הרוחצים בחוזק ומלבנן ושמותם בערבי ידוע כתם הוא כתם הדם הנמצא בבגד והוא בספק אם הוא דם נדה או לא ורוחצין אותה בשבעה דברים ממרקין ומלבנין ומכללם אלו הארבעה כאשר נבאר בנדה ואין הלכה כר׳ יהודה:
קלפי אגוזים ר״ל הקלפים העליונים הירוקים הנושרין מאליהן ביבשותן קליפי רמונים סטיס ופאה שהם דברים הראויים לצביעה כדי לצבוע בגד קטן בשיעור סבכה שמניחין על ראשי הבנות ויש אומרים על מצחן כעין ציץ והוא עיקר ואע״פ שבמוציא סמנין אמרו כדי לצבוע בהם דוגמא כמו שביארנו בקלפין מיהא אין אדם טורח בהם לשרות סמנין לכתחילה כדי לצבוע דוגמא לאירא:
מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג שהם דברים המנקים ומעבירים את הכתם כדי לכבס בהם בגד קטן כסבכה ר״ל במי רגלים כבוס גמור ובאחרים בכדי הראוי לערב עם מים שיכבס בהן בגד כסבכה ויש גורסים פי סבכה והוא שנותנין מעט בגד בראש הסבכה העשויה קליעות קליעות ופירשו בגמ׳ במי רגלים דוקא כשהסריחו והוא בן ארבעים יום שבדרך זה הוא ראוי לכך אבל בפחות מכאן דינו כשאר השופכין לרביעית וכן פירשו בנתר דוקא נתר אלכסנדרי שהוא חזק ושיעורו מועט אבל לא נתר של שאר מקומות וקמוניא פי׳ בגמ׳ שלוף דוץ ופירשו בו נקורת היוצא מפסולת האבנים ועל שם הכלי שמפצלין בו שהוא מכה והנקורת יוצא הוא קוראו שלוף דוץ ואשלג פי׳ בו בגמ׳ נקורת היוצא מקצת מרגליות הנמצאות בקצת מחצבים שבים:
ג משנה לאחר ההפסקה הגדולה בדברים שאינם מענין המסכת, בדרך הקשרי מחשבה, שבים אל עיקר הנושא: פרטי דיני ההוצאה בשבת. המוציא עצים בשבת, שיעורם — כדי לבשל בהם ביצה קלה. תבלין, שיעורם — כדי לתבל בו ביצה קלה. ומצטרפין כל מיני התבלינים זה עם זה לשיעור המחייב. קליפי אגוזין, קליפי רמונים שמשתמשים בהם לצביעה וכן צמחי הצבע איסטיס ופואה, שיעורם — כדי לצבוע בהן בגד קטן הנתון בפי (ראש) סבכה, ראש הסבכה שאשה שמה על שערותיה. מי רגלים נתר ובורית קמוליא ואשלג שכולם חומרי כביסה, שיעורם להוצאת שבת — כדי לכבס בגד קטן שבפי הסבכה, ור׳ יהודה אומר: חומרים אלה שיעורם כדי להעביר (להסיר) בהם את הכתם.
MISHNA: After an extended digression for a discussion of matters unrelated to the halakhot of Shabbat, this mishna resumes treatment of the halakhot of carrying from domain to domain on Shabbat. One who carries out wood on Shabbat is liable for a measure equivalent to the amount of wood necessary to cook an easily cooked egg. The measure that determines liability for carrying out spices is equivalent to that which is used to season an easily cooked egg. And all types of spices join together with one another to constitute the measure for liability. The measure that determines liability for carrying out nutshells, pomegranate peels, safflower, and madder, which are used to produce dyes, is equivalent to the amount that is used to dye a small garment placed atop a woman’s hairnet. The measure that determines liability for carrying out urine, natron, and borit, Kimolian earth [Kimoleya], and potash, all of which are abrasive materials used for laundry, is equivalent to the amount that is used to launder a small garment placed atop a woman’s hairnet. And Rabbi Yehuda says: The measure that determines liability for these materials is equivalent to that which is used to remove a stain.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס אִם הָיָה עָב אוֹ מְרוּסָּס כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּלָא חֲזֵי לְמִידֵּי אֲבָל עֵצִים דַּחֲזוּ לְכַכָּא דְאַקְלִידָא אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

GEMARA: With regard to the measure of wood, the Gemara asks: Didn’t we already learn it once? As we learned in a mishna: The measure that determines liability for carrying out a reed is equivalent to that which is used to make a quill. And if the reed was thick and unfit for writing, or if it was fragmented, the measure that determines its liability is equivalent to that which is used to cook an egg most easily cooked, one that is already beaten and placed in a stew pot. The measure of firewood is clearly delineated. The Gemara answers: Still, this mishna is necessary. You might have said: There, the measure of the crushed reed reflects the fact that it is not suitable for anything other than kindling. However, regarding wood that is suitable to be used as a tooth of a key [aklida], the measure that determines its liability should be even any small amount. Therefore, it teaches us that wood is typically designated for burning, and that determines the measure for liability for carrying out wood on Shabbat.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ התם – הוא דקולמוס מרוסס לא חזי למידי אלא להסקה.
ככא דאקלידא – שן של מפתח.
ד גמרא על השיעור שניתן לעצים שואלים: הלא תנינא חדא זימנא [שנינו כבר פעם אחת] הלכה זו! ששנינו: קנה, שיעורו לענין הוצאת שבת — שיהיה בו כדי לעשות ממנו קולמוס, אם היה עב או מרוסס (שביר) ואינו ראוי לכתוב בו, שיעורו — כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים, כשהיא טרופה ונתונה כבר באילפס. ויודעים אנו, איפוא, שיעור עצי הסקה! ומשיבים: בכל זאת יש צורך במשנה זו, שכן מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] בקנה שבור הוא שאמרו בו שיעור זה משום דלא חזי למידי [שאינו ראוי לדבר] חוץ מהסקה, אבל עצים דחזו לככא דאקלידא [שראויים הם לשמש כשן של מפתח] יהא שיעורם אפילו כל שהוא, לכן קא משמע לן [השמיע לנו] שסתם עצים נועדו להסקה, ולפי שיעור זה חייבים על הוצאתם.
GEMARA: With regard to the measure of wood, the Gemara asks: Didn’t we already learn it once? As we learned in a mishna: The measure that determines liability for carrying out a reed is equivalent to that which is used to make a quill. And if the reed was thick and unfit for writing, or if it was fragmented, the measure that determines its liability is equivalent to that which is used to cook an egg most easily cooked, one that is already beaten and placed in a stew pot. The measure of firewood is clearly delineated. The Gemara answers: Still, this mishna is necessary. You might have said: There, the measure of the crushed reed reflects the fact that it is not suitable for anything other than kindling. However, regarding wood that is suitable to be used as a tooth of a key [aklida], the measure that determines its liability should be even any small amount. Therefore, it teaches us that wood is typically designated for burning, and that determines the measure for liability for carrying out wood on Shabbat.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה.: וּרְמִינְהוּ תַּבְלִין שְׁנַיִם וג׳וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה מִינִין (וְשֵׁם אֶחָד) אֲסוּרִין וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאָמַר חִזְקִיָּה

We learned in the mishna that all types of spices join together with one another to constitute the measure equivalent to that which is used to season an easily cooked egg. The Gemara raises a contradiction from that which we learned elsewhere: Spices, which are prohibited due to two or three different prohibitions, e.g., one is prohibited due to orla, and one due to the prohibition of untithed produce, and they were all of a single species (Tosafot), or if they were of three different species, are prohibited, and they join together with each other to constitute a complete measure. And Ḥizkiya said:
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבעל המאורתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך תבל
תבלא(חולין נט.) והתנן ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיץ מין במינו וכו׳ פי׳ נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין (שבת פט:) תבלין כדי לתבל ביצה קלה ורמינהי תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק שני בערלה כגון פילפל ופלפל ארוך ופלפל לבן (חולין קיא) ואי מתבל בה בתבלין כוליה אסור (פסחים קטז) בואו וקחו לכם תבלין למצוה פי׳ קנמון ונמצא בו זכר לתבן שבטיט (בבא בתרא טז) ברא הקב״ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין (נדרים נא) תבל היא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פי׳ יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות של היתר ותפשה בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פי׳ תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחתה כל ביאות של היתר וכולי. (ערכין יג) לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה פי׳ לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השיר׳ כמו התבלין המנעימים את המאכל:
ערך סבכא
סבכאב(שבת קיא:) חוטי סבכה של פסיקיא פי׳ קושרת אשה מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן וסבכ׳ שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה והכי משמע וחוטים של פסיקיא שהוא חוגרת שקושרות במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן. (שבת סה.) כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאה בו. (שבת פט) בגד קטן כסבכה. (בבא בתרא קמו) בייבא וסבכתא כבר פי׳ בערך ייבא. (כלים פכ״ד) ג׳ סבכות הן של ילדה טמאה מדרס של זקנה טמאה טמא מת של יוצאות החוץ טהורה מכלום פי׳ בל׳ ישמעאל וקאיאת ובלעז קי״ולה ושל יוצאות החוץ היינו הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק (כלים פרק כח) סבכה שנקרע׳ אם אינה יכולה לקבל את רוב השער טהורה. פי׳ אם אינה מכסה רוב שיער האשה (עירובין עה) א״ר יהודה הסבך פי׳ גדיל סבכות. השביסים והשהרנים תרגום שביסיא וסיבכיא:
ערך סן
סןג(מגילה כה:) האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בג׳ וש׳ פי׳ כגון השותה בד׳ מיני זמר וכיוצא בהן כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ומפורש (חגיגה טו.) שכן בדבר שהוא יתר מזו שרי לבזוייה בג׳ וש׳ כלומר מי ששמע ורע מצוה לבזותו בן זונה דגיירא דגיירתי ונגלו שוליו ונחמסו עקביו ופי׳ בן שפחה בן גוי כדגרסינן (סנהדרין כט) כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו׳ (מועד קטן טז) ההוא צורבא מרבנן דהוו סני שומעניה דעבד כרבי אלעאי דתניא רבי אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו פי׳ מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה כגון זה ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ לא התיר אלא אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן. אבל דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפי׳ חייבי לאוין או חייבי עשה וכל שכן למעלה שאיסורן איסור עולם חס ושלום שהתיר ר׳ אלעאי ואפי׳ בסתר אלא כגון הדרך שפירשנו הוא שאמר לעשות ואפי׳ דברים הללו לא התירן אלא אמר כמשיא עצה לעשות כך כדי להבטיח את יצרו להשלים תאותו וכיון שיראה את עצמו לבוש שחורים ועטוף שחורים משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה וזה צורבא מרבנן עשה כרבי אלעאי ולבש שחורים ונתעטף שחורים ואחר זה כולו חזר לשתות במיני זמר כמו שהיה עושה ולפיכך שמתיה רב יהודה פי׳ ד׳ מיני זמר כנור ונבל ותוף וחליל כמפורש (סוטה מח.) קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר הדין גברא (נדרים סב.) (תענית ט) אי הוו סנו טפי הוו גמירי (בבא בתרא קלא) אילימא שופרא וסוניא פי׳ בין שדה טובה ורעה (שבת פט) ה׳ שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שניתנה קדומה עליו מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו ומה שמו חורב (חולין מז) סניא דיבי פי׳ ששונאין אותו הזאבין ולא יוכלו למיכל מיניה. פ״א סניא כעין מסננת דיבי ל׳ זיבה:
ערך קלד
קלדד(פסחים קט סנהדרין קי.) וכולהו אקלידי וגופלי דגילדא. ס״א אקלידי דקיפלי דגלדאי פי׳ קלידי מפתחות קופלי בלעז קנטר״ו גילדא עור. (סנהדרין קיג) מסר ליה אקלידא דמטרא (גיטין נו.) כל אקלידי מסר לשמעיה לבר מדציבי. (שבת פט) אבל עצים דחזו לבבא דאקליד׳ (מנחות נז) לעולם במקום אחד וחזו לבבא דאקלידא (חולין צג) א״ר כהנא אקלודי מיקלד בהו פי׳ מקום יש בירך שמתפצל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי פי׳ מפתח בל״י קלידי:
ערך תריק
תריקה(שבת פט) אנגרון כנגר ותריקי פי׳ סממנין שמערבין אותן ומשקין אותן למי שאחזתו חמה ושם אותו סם תרייקי (נדרים מא:) חד לתלתין כי תרייקא לגופא וכי חיזרא לדיקלא פי׳ כקוצים הגדלין סביב לדקל שיפין לו שמשמרין פירותיו כך יפין לגוף שנעשה בריא יותר (א״ב פי׳ בליו״ר רפואה מתוקנת מן בשר נחש עם בשמים וסמים נגד סם המות ותיעלתי׳ רבו מלספור):
א. [ווירצען. מענגען.]
ב. [נעטץ, פערמיגע הויב.]
ג. [פיינד. גרייליך.]
ד. [שליסעל.]
ה. [אין מעדיצין מיטעל.]
ורמינהו – אמתני׳ דקתני תבלין מצטרפין שני מינין לכשיעור.
ב׳ וג׳ שמות – פלפל לבן שחור וארוך או אפילו מן ג׳ מינין והם (שם אחד) של איסור אסור אם תיבלו בהן את הקדרה.
ומצטרפין – לתבלה אם אין בכל אחד כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו.
ואמר חזקיה – הא דקתני מצטרפין.
תבלין שנים ושלשה שמות והן מין אחד – פירש רש״י כמו פלפל ארוך פלפל לבן פלפל שחור ולפי׳ הא דקתני בסיפא ר״ש אומר ב׳ שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אין מצטרפין משכחת לה שני מינין משם אחד כעין שמצינו לקמן (דף צ.) תרי גווני אהלא אבל תימה וכי בשביל שיש להם שם אחד יש להן להצטרף יותר מה מועיל השם לגרום הצירוף כיון שהם שני מינין ואין טעמם בשוה ומפרש ר״ת דג׳ עניני איסור כגון של ערלה או של כלאי הכרם ושל אשירה ושל עיר הנדחת קרי ג׳ שמות כדאמרינן שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומים ובפרק המקבל (ב״מ קיא.) עובר בכל השמות הללו וכן משמע בהדיא בירושלמי בריש פ״ב דמסכת ערלה דקתני התרומה ותרומת מעשר ותרומ׳ של דמאי והחלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וקאמר עלה בגמרא לרבי שמעון נצרכה אע״ג דאמר ר״ש אין שני שמות מצטרפין הכא מודה שכולם שם תרומה.
אסורין ומצטרפין – לכאורה נראה מדתני אסורים ותנא תו מצטרפין דאסורין היינו לאסור את הקדרה ומצטרפין למלקות ואף על גב דלענין חיוב חטאת אמרי׳ בפ׳ כלל גדול (לעיל כא.) דחלב ופיגול ונותר אין מצטרפין למלקות מצטרפין ובפרק בתרא דע״ז (עבודה זרה סו.) דפליגי אביי ורבא דאביי סבר בתר טעמא אזלינן וקאמר אביי מנא אמינא לה דתנן תבלין ב׳ וג׳ שמות כו׳ אא״ב דבתר טעמא אזלינן כולהו חד טעמא נינהו אא״כ בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ורבא אמר הא מני ר״מ היא דאמר כל איסורין שבתורה מצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל משמע דלאביי אתיא אפי׳ אליבא דרבנן דר״מ אע״ג דע״כ פליגי עליה לכל הפחות לענין מלקות סבר אביי דלא פליגי אלא בב׳ מינין אבל בב׳ איסורין ומין אחד לא והא דאמר ריש לקיש בפרק התערובות (זבחים עח.) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ולמלקות איירי דבטמא לא שייך ביה חטאת ועוד מדקאמר התם ש״מ התראת ספק לא שמה התראה ומדמבטלין זה את זה היה משמע דשני איסורין לרבנן דר״מ אין מצטרפין צ״ל דאע״פ שמבטלין זה את זה כשבללן מצטרפין הן למלקות וכן מוכח במעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה יז:) דתנן הפיגול והנותר והטמא אין מצטרפין וקאמר בגמרא לא שנו אלא לטומאת ידים אבל לאכילה מצטרפין והא דאיצטריך לאתויי קרא דלאכילה מצטרפין מלא יאכל כי קדש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו פירוש מדנאמרו בלאו אחד מצטרפין לא איצטריך אלא לר״ש דאמר ב׳ שמות אין מצטרפין ובקודש מודה משום קרא דרבי אליעזר אבל לרבנן אפילו בעלמא מצטרפין והא דתנן בפ׳ קדשי מזבח (מעילה נח.) הערלה וכלאי הכרם מצטרפין אתיא שפיר כרבנן אליבא דאביי ומיהו לפי זה מצטרפין דרישא לא הוי פירושא כמו אין מצטרפין דרבי שמעון דצירוף דרבי שמעון היינו לאיסור דאי למלקות הא אית ליה כל שהוא למכות ור״ת מפרש דאסורי׳ ומצטרפין הכל מיירי להצטרף לאסור את הקדירה ולא למלקות א״נ אסורין בנתינת טעם אם נפלו בקדירה ומצטרפין לאסור בתערובת יבש בלא נתינת טעם והשתא הוי מצטרפין כמו אין מצטרפין דסיפא דרבי שמעון.
{שמעתא דצירוף תבלין}
ורמינהו: תבלין שנים ושלשה שמות ממין א׳ – פירוש: כגון תרומה וערלה וכלאי הכרם ממין פלפלין, או מכיוצא בו, או משלשה מינין, פלפלין של ערלה וכמון של תרומה ושום של כלאי הכרם, אסור ומצטרפין זה עם זה.
וה״ר שלמה לא פירשה כן. ושמא הזקיקו לרש״י לפרש שלשה שמות מיני תבלין ההיא דגרסינן במסכת ע״ז (בבלי ע״ז ס״ו.) בפ׳ השוכר, גבי פלוגתא דאביי ורבא בחלא דחמרא וחלא דשכרא. ולדידן לא קשיא לן ההיא ולא מידי, והמשכיל יבין.
ורמינהי תבלין שנים ושלשה שמות וכו׳ – מה שפירש המורה: פלפל לבן שחור וארוך אינו נראה לי, דאם כן מאי איצטריך חזקיה לאוקומה במיני מתיקה מה יעשה לרבנן אם הן שלשה מינין והא תנן במעילה בפרק קדשי מזבח חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה הבשר והחלב והסלת והיין והשמן, אלמא אף על פי שהן מינין הרבה כיון שהם שם איסור אחד מצטרפין. אלא ודאי אין לפרש אלא כמו שפירשתי בעבודה זרה בפרק השוכר במהדורא תליתאה דהאי שמות הן שמות חלוקין של איסורין, כגון שהיו תבלין של ערלה וכלאי הכרם ושל תרומה אף על פי שהן שמות מוחלקין כיון שהן מין אחד אמר תנא קמא דמיצטרפין, ועוד הוסיף לומר או משלשה. פירוש: מינין, שאף על פי שהן שלשה שמות ושלשה מינין הוה אמר דמצטרפין, וזאת היא הפרזה גדולה, שהרי שנינו בכריתות דשני מינין משני שמות אינן מצטרפין.והכא קאמר דמצטרפין, משום הכי איצטריך חזקיה לאוקומה במיני מתיקה וקשיא לי כיון דהתם מיירינן באיסורין מוחלקין, מאי קשיא מהתם להכא התם ודאי לא מיצטרפי מפני שהן שלשה איסורין ושלשה מינין ואיצטריך חזקיה לאוקומה במיני מתיקה, אבל הכא לעינין שבת אין כאן חילוק איסורין, אם הן מינין הרבה מה יעשה לנו, אטו כל מיני אכלין אינן מצטרפין לכגרוגרת, והכא נמי כל התבלין יצטרפו לתבל ואף על גב דלא עבידי למתק. ונראה לי לתרץ דאף על גב דכל האכלין מצטרפין לגרוגרת, התבלין אינן מצטרפין, דאוכלין שיעור כולן שוה כגרוגרת, ומשום הכי מצטרפי, אבל תבלין אין שיעורן שוה שיש תבל שמשימין ממנו מעט לקדרה ויש שמשימין ממנו הרבה, ויש תבל שמתבלין בו תבשיל זה אבל לא תבשיל אחר, ויש תבל חד וחריף ויש תבל מתוק ויש תבל מלוח וכיון שאין תיבולן שוה ולא שיעורן אמאי מצטרפי, ואי אמרת כיון דהושוו לעינין זה שבכולן מתבלין את הקדרה כמין אחד דמו ומצטרפין, והא חזקיה איצטריך לפרוקי התם במיני מתיקה, ומשום הכי חשיבי מין אחד, אבל אם לא הושוו למתק אף על פי שהושוו לתבל אינן חשובין מין אחד, והכא נמי לא ייחשבו כמין אחד ולא יצטרפו אף על פי שבכולן מתבלין. ומתרץ: דהכא נמי גבי שבת דתני מצטרף במיני מתיקה שנו שחשובין כמין אחד, אבל לעולם מין מתוק ומין מלוח ומין חד וחזק אינן מצטרפין, כיון שלא שוו בשיעורן ובטעמן.
הא דתנן תבלין ב׳ וג׳ שמות – פירש״י ז״ל כגון פלפלין, שיש פלפל ארוך ופלפל שחור ופלפל לבן והן מין אחד, ערלה או כלאי הכרם. ודקתני סיפאא ר׳ שמעון אומר בין שנים ושלשה שמות ומין אחד, בין שני מינין ושם א׳, משכחת לה כגון כרפס של גינה ושל נהרות ושל אפר ששמן א׳ והן ב׳ מינין. ואף על פי שזה נקרא של אפר וזה של גינה, אין אותו השם שם עצמן אלא שם לוויי הוא, אבל עיקר שמם אחד. ורב חננאלב ז״ל מפרש שנים ושלשה שמות כגון ערלה וכלאי הכרם ועצי אשרה, כאותה ששנינוג שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין.
ופי׳ מצטרפין – לאסור את עירובן.⁠ד וכן מפורש בסוף משנה זו תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם אין בזה כדי לתבל ואין בזה כדי לתבל ונצטרפו ותבלו אסור לזרים ומותר לכהנים, ר״ש מתיר לזרים ולכהנים. וכולה משנה ולא ללקות עליהן בצירופן לכזית נשנית, דאיכא למימר דלא מצטרפי דכיון דשמות חלוקין הן, אלא לאסור תערובתן קאמר, והא דקתני אסור ומצטרפין, ה״ק אסור אם תבלו בהן את הקדרה, ומצטרפין לתבלה כמ״ש רש״י, א״נ אסור לתבל בהן, ומצטרפין לאוסרה בדיעבד, ולישנא דאיסורין קתני, דאלו לתבל בהן לכתחלה פשיטא דאין מבטלין איסורין לכתחלה. ומ״מ צירוף למלקות לא תנן, ור״ש דאמר בסיפא אין מצטרפין לא מצריך צירוף, כדתנןה רש״א כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בלבד, אלא לענין איסור ערובן נשנית, שצריך נ״ט או מאתים כשיעור המפורש להן במקומן, והואיל וראויין למתק מצטרפין לאסור ע״י עירובן. ומיהו במס׳ ע״זו מוקי לה רבא כר״מ דאמר מצטרפין למלקות, ושם אפרש בס״ד, והלשון הזה של ר״ח ז״ל מסתייע מן הירושלמי במקומה.⁠ז
והא דאקשינן ורמינהו – ק״ל מי דמי איסור אכילה להוצאת שבת, התם כל שני מינין לא מצטרפין, הכא כל ששיעורן שוה מצטרפין, כדתנןח המוציא אוכלין כגרוגרת ומצטרפין זה עם זה, ול״ל למימר ה״נ דחזי למתק. וליכא לפרושי מצטרפין דמתני׳ אלאט לענין שבת1, ואיכא למימר בשלמא באוכלין ששיעורן כגרוגרת מפני שכך שיעור אכילה לשבת ושיעורן מעצמן, דין הוא שיצטרפו לענין הוצאה, דלא אזלי׳ בתר שמא וטעמא בהוצאה, אבל אלו שאין חייבין עליהן אלא מפני שהן ראוין לתבל, אם אין באחד מהן שעור בפני עצמו היאך יצטרפו אף לענין הוצאה הרי אין כאן כדי לתבל ביצה שאם תצרפם ותתבל בהן ביצה אינה מתובלת בכך, שהרי אין טעמן שוה2. ומוקי לה בדחזו למתק,⁠י שהרי יש בין כולן שיעור וראוי לתבל בהן ביצהכ כנ״ל. ובירושלמיל וקשיא כמון ומלח מצטרפין ר׳ הילא בשם ר״א במיני מתיקה שנו.
א. ערלה פ״ב מ״י, ועי׳ ר״ש שם ותוס׳ כאן ד״ה תבלין, ועי׳ רבנו ע״ז סו, א (עמ׳ רצה בהוצאת מכון התלמוד) ושם באריכות.
ב. בתוס׳ ור״ש בשם ר״ת, ובע״ז כתב רבנו בשם ר״ח.
ג. מכות ד, א.
ד. עי׳ תוד״ה אסורין.
ה. מעילה יח, א.
ו. סו, א ורבנו שם, ועי׳ תוס׳ שם.
ז. ערלה פ״ב ה״א, ועי׳ תוס׳ סוף ד״ה תבלין ור״ש שם.
ח. לעיל עו, ב.
ט. כלומר, דליכא לאוקמי מתני׳ דמצטרפין נמי לענין ערלה ולהכי מקשי בגמ׳ אהדדי, דהא ע״כ מתניתין לענין שבת קאי, והגרא״ז הגיה לפי הנד׳ ושם: כמתני׳.
י. לענין תבלין אפשר שאין נפ״מ דווקא ביצת תרנגולת, דרק לענין עצים אמרי׳ דהוה קלה לבשל, ואפשר שאגב רישא נקט הכא ביצה קלה, ואכן ברמב״ם פי״ח ה״ה לא הזכיר אלא לתבל ביצה. ונראה דהשיעור הוא ביצה ממש, וכ״מ מלשון הרמב״ם שרק בה״ד כתב כדי לבשל כגרוגרת מביצת תרנגולים. מיהו במאירי כתב דאף זו יש מפרשים אותה בכגרוגרת.
כ. בריטב״א ומיוחס לר״ן כל דברי רבנו. וברמב״ם העתיק לשון המשנה ולא כתב בראויין למתק, וכבר תמה במ״מ, עי׳ תוי״ט וחת״ס. מיהו בהשלמה ומאירי כתבו דסוגיין לחזקיה, אבל רבא בע״ז סו, א ל״ל דחזקיה ע״ש. ועי׳ חז״א ערלה סימן ח סק״א וספר שלום יהודה סימן כז.
ל. בפרקין ה״ה.
1. הגהת הגרא״ז: דמשמע דליכא לפרושי מצטרפין לענין שבת אלא כמתני׳.
2. הגהת הגרא״ז: אמאי מצטרפין.
בד״ה ואמר חזקיה כו׳. נ״ב רש״י פי׳ בע״ז פ׳ בתרא דמין ג׳ ואפי׳ בג׳ שמות קאמר ומש״ה צריך חזקיה לומר טעמא אמאי מצטרפין מאחר שג׳ מיניס הם וג׳ שמות לפי שכולן באין למתק הקדירה וכאלו טעם א׳ הן ומין א׳ הוא ע״ש:
תוס׳ בד״ה אסורין כו׳ דחלב ופיגול ונותר כו׳ ומיהו לפי זה מצטרפים לא הוי כו׳ למלקות א״נ אסורין כו׳ כצ״ל:
בד״ה תבלין כו׳ משכחת לה שני מינין משם א׳ כו׳ אבל תימה וכי כו׳ עכ״ל ממה שלא כתבו כן בדברי ת״ק נראה דלא הוו גרסי בדברי ת״ק משלשה מינין ושם אחד כו׳ אלא או משלשה מינין אסור כו׳ וכן הוא בסדר המשנה גם רש״י בפ״ב דע״ז פי׳ כן דאפילו שלשה מינין משלשה שמות מצטרפין משום דתבלין למתק באו והוו כאלו טעם אחד ומין אחד הוא אבל בדברי ר״ש הוו גרסי ב׳ מינין משם א׳ אין כו׳ כמו שהוא בסדר המשנה ומשמע להו דבשאר מינין דאינן תבלין ולא באו למתק איירי מדתלה לה בשם א׳ ומש״ה קשיא להו שפיר וכי בשביל כו׳ דהא ודאי אין מצטרפין כיון שהם ב׳ מינין ואין טעמם שוה שלא באו למתק והתוס׳ לפי שיטתם דב׳ שמות היינו ב׳ איסורים מה שכתבו לקמן לאביי דרבנן פליגי עליה דר״מ בב׳ מינין וס״ל דאין מצטרפין היינו ב׳ מינין דאינן תבלין ולא באו למתק אבל ב׳ מינין תבלין דבאו למתק מודו לרבנן דמצטרפין כדקתני במתני׳ דהכא ואביי מוקי אפילו אליבא דרבנן ודו״ק:
בד״ה אסורין כו׳ מצטרפין הן למלקות וכן מוכח במעילה כו׳ אבל לאכילה מצטרפין והא כו׳ לר״ש דאמר ב׳ שמות כו׳ עכ״ל ואע״ג דלר״ש לאכילה מצטרפין דקאמר היינו ע״כ לאיסור קאמר ולא למלקות דהא אית ליה דכל שהוא למכות מ״מ משמע להו לרבנן דפליגי עליה הא מצטרפין אף למלקות כי הכא במתניתין דמצטרפין היינו למלקות לרבנן ודו״ק:
בא״ד ומיהו לפי זה מצטרפין דרישא אלא הוי כו׳ ולא למלקות אי נמי אסורין כו׳ עכ״ל כצ״ל:
תוס׳ ד״ה תבלין וכו׳ כדאמרי׳ שלא השם המביאו לידי מכות. מכות דף ד ע״א:
ה שנינו במשנה שתבלינים מסוגים שונים מצטרפים זה עם זה לשיעור תבלין כדי לתבל בו ביצה קלה, שהוא השיעור הקובע בתבלין לענין הוצאת שבת. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] לדברים אלה ממה ששנינו במקום אחר: תבלין, אף אם היו שנים ושלשה שמות, שיש בהם איסורים שונים, כגון שהאחד אסור משום ערלה והאחר משום טבל, והיו כולם ממין אחד (תוספות), או שהיו משלשה מיניןאסורין, ומצטרפין זה עם זה לשיעור אחד. ואמר חזקיה:
We learned in the mishna that all types of spices join together with one another to constitute the measure equivalent to that which is used to season an easily cooked egg. The Gemara raises a contradiction from that which we learned elsewhere: Spices, which are prohibited due to two or three different prohibitions, e.g., one is prohibited due to orla, and one due to the prohibition of untithed produce, and they were all of a single species (Tosafot), or if they were of three different species, are prohibited, and they join together with each other to constitute a complete measure. And Ḥizkiya said:
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבעל המאורתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת פט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת פט:, עין משפט נר מצוה שבת פט:, רי"ף שבת פט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת פט:, רש"י שבת פט:, תוספות שבת פט:, בעל המאור שבת פט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל שבת פט: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת פט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת פט:, רמב"ן שבת פט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי שבת פט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת פט:, מהרש"א חידושי הלכות שבת פט:, מהרש"א חידושי אגדות שבת פט:, גליון הש"ס לרע"א שבת פט:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת פט:, אסופת מאמרים שבת פט:

Shabbat 89b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 89b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 89b, Rif by Bavli Shabbat 89b, Collected from HeArukh Shabbat 89b, Rashi Shabbat 89b, Tosafot Shabbat 89b, Baal HaMaor Shabbat 89b, Ri MiLunel Shabbat 89b, HaHashlamah Shabbat 89b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 89b, Ramban Shabbat 89b, Meiri Shabbat 89b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 89b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 89b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 89b, Gilyon HaShas Shabbat 89b, Steinsaltz Commentary Shabbat 89b, Collected Articles Shabbat 89b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144