×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת אִי הָכִי אפי׳אֲפִילּוּ אִשָּׁה נָמֵי קסבר אִישׁ אחַיָּיב לְחַנֵּךְ בְּנוֹ בְּמִצְוֹת וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת לְחַנֵּךְ אֶת בְּנָהּ.
said that Reish Lakish said: The purpose is in order to educate him in mitzvot, to teach him how to observe the mitzva of naziriteship. The Gemara asks: If so, even a woman as well should be able to impose naziriteship on her son for educational purposes. The Gemara answers: Reish Lakish holds that a man is obligated to educate his son in mitzvot, but a woman is not obligated to educate her son in mitzvot.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וריש לקיש אמר – טעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות.
ואי משום חינוך אפילו אשה – תהא מדרת את בנה בנזיר.
1כדי לחנכו – ומדרבנן.
1. תוס׳ ד״ה ״כדי לחנכו״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ח:.
כשם שהאיש חייב לחנך את בנו במצות בזמן הראוי לפי ענין המצוה כמו שביארנו בראשון של חגיגה אף בבתו חייב לחנכה במה שראוי לה גם כן ועל הדרך שנאמרה בהדיא בתענית יום הכפורים בחנוך שעות שבהם וכן אם אין להם אב האם חייבת בכך ואין הכונה אלא להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בלבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו ומה שאמרו קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו אב ואם מיהא מצווין בכך מתורת חנוך ומ״מ דברים אלו כלם במצות שיש בהן חיוב אבל במצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חנוך עליו אלא אם ירצה יעשה על הדרך שביארנו ומשנתנו לא משום חנוך היא אלא מכח הלכת סיני שאלמלא כן היאך היו מגלחין אותו מכל וכל והרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שביארנו בתחלת יבמות ואע״פ שקטן הוא מ״מ לא היה להם לתקן בקטן דבר שהוא נאסר בגדול כל שאינו מצד מצות התורה וכן האיך היו מניחין לו להביא קרבנות טהרה והרי חולין בעזרה דאוריתא לדעתנו בין להקריב בין לאכל כמו שביארנו בראשון של פסחים וכל שכן שיש לדון היאך היה מביא קרבן טומאה שיש בה חטאת העוף ונמצא כהן אוכל טרפה אחר שאינה חטאת ראויה שהרי במליקה צריך לחתוך עצם המפרקת תחלה ומשנשברה המפרקת נעשית נבלה ואף כשהחזיר סימנין אחורי העורף שכשר בשחיטה מ״מ נבלה היא שאין שחיטה בצפורן מכשרת והרי שחיטת העוף מן התורה כמו שביארנו בשני של חולין אלא שמכח הלכת סיני הוא:
אפי׳ נדרים נמי דנדרים נמי סייג לפרישות:
ואין אשה חייבת בבנה לחנכו. והא דאמר בסוכה מעשה בהילני המלכה שישבה בסוכה ושבעה בניה קטנים עמה ואמרו התם שכל מעשיה על פי חכמים היו. יש לומר דשמא היה להם אב מישראל. אי נמי לרווחא דמלתא עשתה כן.
אמר בשם ריש לקיש: כדי לחנכו במצות וללמדו כיצד נוהגים במצוות נזירות. ושואלים: אי הכי [אם כך] אפילו אשה נמי [גם כן] תוכל להדיר את בנה בנזיר כדי לחנכו במצוות! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.
said that Reish Lakish said: The purpose is in order to educate him in mitzvot, to teach him how to observe the mitzva of naziriteship. The Gemara asks: If so, even a woman as well should be able to impose naziriteship on her son for educational purposes. The Gemara answers: Reish Lakish holds that a man is obligated to educate his son in mitzvot, but a woman is not obligated to educate her son in mitzvot.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר אַמְּטוּ לְהָכִי בְּנוֹ אִין בִּתּוֹ לָא אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ אֲפִילּוּ בִּתּוֹ קָסָבַר בְּנוֹ חַיָּיב לְחַנְּכוֹ בִּתּוֹ אֵינוֹ חַיָּיב לְחַנְּכָהּ.

The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite, for that reason one can understand the ruling of the mishna, which indicates that for his son, yes, a father can vow that he should be a nazirite, but with regard to his daughter, no, he cannot do so, as a halakha learned by tradition cannot be questioned. However, according to the opinion of Reish Lakish, a father should even be able to impose naziriteship upon his daughter for the sake of her education. Why does the mishna specify a son? The Gemara answers that Reish Lakish holds: A father is obligated to educate his son, whereas he is not obligated to educate his daughter, and for this reason he cannot vow that she should be a nazirite.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא רבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא – דהכי היא הלכה ואין משיבין כלל.
אלא לריש לקיש אפילו בתו – נמי ליהוי נזירה.
1בנו אין בתו לא – דכך הלכה היא בנו דשייך במצות לכשיגדל מוטל על האב לחנכו אבל בתו לא תימה הא דאמר בעלמא (יבמות דף קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב״ד מצווין עליו להפרישו והאמר [ריב״ח] אף לחנכו לעשות מצוה מוטל על האב וי״ל דחינוך לא שייך אלא להזהירו לעשות ולקיים מצוה אבל להזהיר מלעבור אין זה חינוך וההוא דפרק בתרא דיומא (יומא פב.) היינו קיום מצוה ועניתם עוד אומר ר״י דחינוך לא שייך אלא באב אבל באיניש אחרינא לא שייך והכא אמרינן בתו לא והתם אמרינן אחד תינוק ואחד תינוקת מחנכין אותם להתענות ביוה״כ וצריך לחלק בדבר.
1. תוס׳ ד״ה ״בנו אין״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ח:.
אי קסבר בנו חייב לחנכו במצות. כדי שיהא מלומד לעשות מצוה כשיגדיל אבל בתו אינה חייבת כל כך במצות שיחייב האב לחנכה. והא דאמר פרק שני אחד התינוק ואחד התינוקת מחנכין אותן להתענות ביום הכפורים. וי״ל דשמא חינוך דתענית שאני דדבר קל הוא לשמור בתו בכך. אבל לשומרה כל ימי הנזירות מטומאה ומיין אין דרך האב לשמור בתו כל כך ולא אטרחוה רבנן. ועוד יש לומר דשאני גבי תענית יום הכפורים שהאשה חייבת כמו האיש ולכך צריך להרגילה כדי לעשות כשתגדיל. תוספי הרא״ש ז״ל:
ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר׳ יוחנן שאמר שהלכה היא בנזיר — אמטו להכי [משום כך] אפשר לדייק במשנתנו: בנו — אין [כן] יכול להדירו בנזיר, בתו — לא, שכך נאמרה הלכה ואין לחפש לה טעם. אלא לריש לקיש שהטעם הוא משום חינוך, אם כן אפילו בתו יוכל האב להדירה בנזירות, משום חינוך! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: בנו — חייב לחנכו, בתו — אינו חייב לחנכה, ולכן גם אינו יכול להדירה בנזירות.
The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite, for that reason one can understand the ruling of the mishna, which indicates that for his son, yes, a father can vow that he should be a nazirite, but with regard to his daughter, no, he cannot do so, as a halakha learned by tradition cannot be questioned. However, according to the opinion of Reish Lakish, a father should even be able to impose naziriteship upon his daughter for the sake of her education. Why does the mishna specify a son? The Gemara answers that Reish Lakish holds: A father is obligated to educate his son, whereas he is not obligated to educate his daughter, and for this reason he cannot vow that she should be a nazirite.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר אַהָכִי בִּנְזִירוּת אִין בבִּנְדָרִים לָא אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ אֲפִילּוּ נְדָרִים נָמֵי.

The Gemara asks another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that it is a halakha with regard to a nazirite, this is why the mishna indicates that with regard to naziriteship, yes, a father can impose a vow upon his son, but with regard to other vows, no, he cannot do so. However, according to the opinion of Reish Lakish, who says it is for the son’s education, a father should even be able to impose regular vows upon him as well. Why does the mishna specify naziriteship?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנזיר אין – לשון נזירות אדם יכול להזירו כדהויא הלכה למשה מסיני ובלשון נדרים לא.
אפילו נדרים נמי. דנדרים נמי סייג לפרישות. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ועוד שואלים: בשלמא [נניח] לדעת ר׳ יוחנן שאמר הלכה היא בנזיר — אהכי [משום כך] אפשר לדייק במשנתנו: בנזירות — אין [כן], ואילו בשאר נדרים — לא, שאינו יכול להדיר את בנו בנדר אחר. אלא לריש לקיש שהוא משום חינוך — אם כן אפילו נדרים שיש בהם משום חינוך נמי [גם כן] יוכל להדיר את בנו!
The Gemara asks another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that it is a halakha with regard to a nazirite, this is why the mishna indicates that with regard to naziriteship, yes, a father can impose a vow upon his son, but with regard to other vows, no, he cannot do so. However, according to the opinion of Reish Lakish, who says it is for the son’s education, a father should even be able to impose regular vows upon him as well. Why does the mishna specify naziriteship?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא בִּנְדָרִים דְּלֵית לֵיהּ נִיוּוּל אֶלָּא אֲפִילּוּ בִּנְזִירוּת דְּאִית לֵיהּ נִיוּוּל אֲפִילּוּ הָכִי חַיָּיב לְחַנְּכוֹ.

The Gemara answers: According to Reish Lakish the tanna of this mishna is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to ask whether a father can impose regular vows of a mitzva where there is no deprivation of the son when he fulfills his father’s vow, but even with regard to naziriteship, where there is deprivation of his son, as the son must refrain from wine and shaving, even so the father is obligated to educate him, and therefore he can vow in this manner too.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מיבעיא בשאר נדרים – כגון להדירו להביא קרבן דלית ליה ניוול דמותר לשתות ביין דיכול להדירו.
אלא אפילו בנזירות כו – בכולה שמעתא גרסינן אלא דריש לקיש וספרים שכתוב בהן ר׳ יוסי בר׳ חנינא שבשתא היא.
1בנדרים – לא אשכחן דאינו מדיר בנו בנדרים כגון להביא קרבן או שקבל עליו לקיים מצות סוכה ולולב.
1. תוס׳ ד״ה ״בנדרים״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ח:.
לא מיבעיא קאמר. כלומר אין הכי נמי האב מדיר בנו בנדרים. והא דלא תני ליה הכא משום דלא איצטריך אלא נזירות נקט לרבותא דלא מיבעיא נדרים דליכא ניוול אם הוא מקיים רצון אביו. כגון אם מדיר ליתן צדקה שאמר קונם פירות הללו עליך אם אינך עושה סוכה ונוטל לולב ואתרוג ובהא ליכא ניוול. אלא אפילו נזירות דאיכא ניוול אם מקיים רצון אביו מצי מדיר ליה אביו וחייב לחנכו. מנימוקי הר׳ עזריאל ז״ל:
ומשיבים: לשיטתו בלשון לא מיבעיא [נצרכה] קאמר [אמר] התנא במשנתנו, וכך יש להבין: לא מיבעיא [נצרכה] לומר בנדרים אחרים של מצוה דלית ליה [שאין לו] לבן ניוול כשמקיים את הנדר כשהדירו אביו, שוודאי יכול האב להדיר את בנו, אלא אפילו בנזירות דאית ליה [שיש לו] לבן ניוול, שאינו שותה יין ואינו מתגלח — אפילו הכי [כך] חייב לחנכו, ומשום כך גם יכול להדירו.
The Gemara answers: According to Reish Lakish the tanna of this mishna is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to ask whether a father can impose regular vows of a mitzva where there is no deprivation of the son when he fulfills his father’s vow, but even with regard to naziriteship, where there is deprivation of his son, as the son must refrain from wine and shaving, even so the father is obligated to educate him, and therefore he can vow in this manner too.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר הַיְינוּ דְּקָתָנֵי מִיחָה אוֹ שֶׁמִּיחוּהוּ קְרוֹבָיו.

The Gemara asks another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: If he objected, or his relatives objected for him, the naziriteship is canceled, as the transmitted halakha may be that the acquiescence of the relatives is necessary.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו – דכי היכי דהלכה היא שהאיש מזיר את בנו הכי נמי הלכה שיכולין למחות.
ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר׳ יוחנן שאמר שהלכה למשה מסיני היא בנזיר — היינו דקתני [זהו ששנה] שאם מיחה או שמיחוהו קרוביו מתבטלת הנזירות, שכך היתה ההלכה שאין הנזירות אלא בהסכמת הקרובים, ואין לחפש טעם לדבר.
The Gemara asks another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: If he objected, or his relatives objected for him, the naziriteship is canceled, as the transmitted halakha may be that the acquiescence of the relatives is necessary.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל כְּמִינֵיהוֹן קְרוֹבִים דְּאָמְרִין לֵיהּ לָא תַּיגְמְרֵיהּ מִצְוֹת קָסָבַר כֹּל חִינּוּךְ דְּלָא חֲשִׁיב לָא נִיחָא לֵיהּ.

The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that this vow serves educational purposes, is this really in the power of the relatives to say to the father: Do not teach him mitzvot? The Gemara answers: Reish Lakish holds that with regard to any education that is not important, e.g., the optional mitzva of naziriteship, the son is not amenable to the suffering he must endure for this purpose, and therefore he or his relatives can object.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לריש לקיש כל כמיניהון דקרובין – דאמרי ליה לא תיגמריה מצות.
קסבר – ריש לקיש כל חינוך דלא חשיבי ליה כגון חינוך דנזירות דבזיונא הוא דקא מגלח ראשו לא ניחא ליה לבריה ומשום הכי יכולים למחות.
1קסבר כל חינוך דלא חשיב – כגון חינוך דנזירות בזיוני הוא דמגלח שערו ולא ניחא [ליה לבניה] הילכך יכול למחות ויש גורסין דלא חשיבא וה״פ כל חינוך הוא להחשיבו וזה בזיונא הוא לו מש״ה מגלח.
1. תוס׳ ד״ה ״קסבר״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ח:.
כל כמינהו דקרובים דאמרי לא תגמור מצות וכלום [יכולים] למונעו חינוך המצות. קסבר כל חנוך דלא חשיב בזיונא הוה ולא ניחא ליה. כל חנוך שאין קרוביו מחשבי׳ אותו בזיון הוה ולא ניחא ליה לנער דלא רצו חכמים לתקן חנוך כזה שמא ישמע לקרוביו ויעבור על נזירותו:
כל כמינהון קרובים דאמרין לא תגמריה מצות. כלומר למונעו מחינוך המצות. קסבר כל חינוך דלא חשיבה בזיון הוא ולא ניחא ליה. כל חינוך שאין קרובין מחשיבין אותו ביזוי ולא ניחא ליה לנער ולא רצו חכמים לתקן חינוך בזה שמא ישמע לקרוביו ויעבור על נזירותו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
קסבר כל חינוך דלאו חושביה. שאין קרוביו ואוהביו מסבירין לשבח בזיונא ליה לנער. ולא הטריחוהו חז״ל להטריחו בעינוי כזה. ואית דגרסי כל חינוך לאחשוביה והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה. תוספי הרא״ש ו״ל.
קסבר ריש לקיש כל חינוך דחשיבא בזיונא לא ניחא ליה. הכי גרסינן והכי פירושו. כל חינוך שאינו חשוב שהקרובים אין מחשבין אותן חינוך מצוה כגון של נזירות שאינו אלא מכחיש עצמו ומצטער על פרישתו מן היין. בזיונא הוא ולא ניחא ליה לבן בהאי חינוך. ופירש ר״ת כל חינוך לאחשובי ותיבה אחת היא. והכי קאמר כל חינוך להחשיבו הוא והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה.
אלא לשיטת ר׳ יוסי בר׳ חנינא שאמר בשם ריש לקיש, שלדבריו טעם הדבר שיכול להדיר את בנו בנזיר משום חינוך הוא, אם כן כל כמיניהון [האם הכל בכוחם] של קרובים דאמרין ליה [שאומרים לו] לאב: לא תיגמריה [תלמדו] מצות?! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: כל חינוך שלא חשיב [חשוב] כגון מצות נזירות שאינה חובה המוטלת על האדם, לא ניחא ליה [נוח לו] לבן להצטער בדבר זה, ומשום כך יכולים הוא או קרוביו למחות בדבר.
The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that this vow serves educational purposes, is this really in the power of the relatives to say to the father: Do not teach him mitzvot? The Gemara answers: Reish Lakish holds that with regard to any education that is not important, e.g., the optional mitzva of naziriteship, the son is not amenable to the suffering he must endure for this purpose, and therefore he or his relatives can object.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר מִשּׁוּם הָכִי מְגַלֵּחַ וְעָבֵיד הַקָּפָה.

The Gemara raises a further difficulty: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, it is due to that reason that the son must shave all of his hair at the conclusion of his naziriteship, despite the fact that he thereby performs the rounding of the corners of his head, in violation of the prohibition: “You shall not round the corners of your heads” (Leviticus 19:27). Since a halakha transmitted to Moses from Sinai has the status of Torah law, a minor nazirite shaves despite this prohibition.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהכי – מותר לו לגלח ואע״ג דעביד הקפה וקעבר על לאו דלא תקיפו דהכי הוא הלכה למשה מסיני.
1ועביד הקפה – כלומר ושרי לעשות הקפה דהלכה הוא.
1. תוס׳ ד״ה ״ועביד הקפה״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ח:.
בשלמא לר׳ יוחנן משום הכי מגלח. בהיתר אף על גב דעביד הקפה דהלכה כך היא. אלא לריש לקיש הא קעביד הקפה. כשמגלח ראשו בתער בסוף ימי נזירותו וקעבר גדול המקיפו. הר׳ עזריאל ז״ל:
ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר׳ יוחנן שאמר שהלכה מפורשת למשה מסיני היא בנזיר — משום הכי [כך] מגלח הבן את כל שערו בתום נזירותו, ואף שתוך כדי כך עביד [עושה] גם הקפה של פאות הראש ועובר על מה שנאמר ״לא תקיפו פאת ראשכם״ (ויקרא יט, כז), שהרי התורה שאסרה דבר זה, היא אשר ציוותה על הנזיר לגלח את שערו.
The Gemara raises a further difficulty: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, it is due to that reason that the son must shave all of his hair at the conclusion of his naziriteship, despite the fact that he thereby performs the rounding of the corners of his head, in violation of the prohibition: “You shall not round the corners of your heads” (Leviticus 19:27). Since a halakha transmitted to Moses from Sinai has the status of Torah law, a minor nazirite shaves despite this prohibition.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת הָא קָעָבֵיד הַקָּפָה.

The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason the vow of naziriteship takes effect is in order to educate him in mitzvot, and it applies only by rabbinic law, how does he explain the fact that this nazirite performs the rounding of the head? How does a naziriteship, which is by rabbinic law, override a Torah prohibition?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לריש לקיש – היכי עבר על הקפה דהוי מדאורייתא משום חינוך.
אלא לדעת ר׳ יוסי בר׳ חנינא שאמר בשם ריש לקיש שהטעם הוא כדי לחנכו במצות, ואין זה אלא מדברי סופרים, הא קעביד [הרי הוא עושה] הקפה ואיך יידחה איסור תורה משום חינוך שהוא מצוה שמדברי סופרים!
The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason the vow of naziriteship takes effect is in order to educate him in mitzvot, and it applies only by rabbinic law, how does he explain the fact that this nazirite performs the rounding of the head? How does a naziriteship, which is by rabbinic law, override a Torah prohibition?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) קָסָבַר הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ מִדְּרַבָּנַן וְחִינּוּךְ מִדְּרַבָּנַן וְאָתֵי חִינּוּךְ דְּרַבָּנַן וְדָחֵי הַקָּפָה דְּרַבָּנַן.

The Gemara answers: Reish Lakish holds that the rounding of the entire head is prohibited only by rabbinic law, as the Torah itself prohibited shaving only the corners of the head, and the mitzva of education also applies by rabbinic law. And therefore the mitzva of education, which is by rabbinic law, comes and overrides the prohibition against rounding the head, which likewise applies by rabbinic law.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קסבר הקפת כל הראש – לא מיתסר אלא מדרבנן ואתי חינוך כו׳.
1הקפת כל הראש מדרבנן – דמן התורה מותר.
1. תוס׳ ד״ה ״הקפת כל הראש״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ח:.
קסבר הקפת כל הראש ורבנן כול׳ – קשי לי ותיפוק לי דלאו בר עונשין הוא ונראה לי דה״ג הקפת הראש דרבנן והכין פירוש׳ הקפת הראש דזה שאינו בר עונשין אינה אסורה אלא מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן.
הקפת כל הראש לא שמה הקפה – דלא מקרי הקפה אלא המשוה צדעיו לאחורי אזניו:
הקפת כל הראש לא שמה הקפה. דלא מיקרי הקפה אלא המשוה צדעיו לאחורי אזניו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: הקפת כל הראש אסורה רק מדרבנן [מדברי סופרים] שלא נאסר מן התורה אלא כאשר חותך רק את פאות הראש. ומצוות חינוך גם הוא מדרבנן [מדברי סופרים], ואתי [ובאה] מצות חינוך שהיא דרבנן [מדברי סופרים] ודחי [ודוחה] איסור הקפה שאף הוא דרבנן [מדברי סופרים].
The Gemara answers: Reish Lakish holds that the rounding of the entire head is prohibited only by rabbinic law, as the Torah itself prohibited shaving only the corners of the head, and the mitzva of education also applies by rabbinic law. And therefore the mitzva of education, which is by rabbinic law, comes and overrides the prohibition against rounding the head, which likewise applies by rabbinic law.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר אַהָכִי מְגַלֵּחַ מַיְיתֵי קׇרְבָּן.

The Gemara continues to ask along the same lines: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, this is why when he shaves at the conclusion of his naziriteship he brings an offering, as the halakha is that the minor is a nazirite in all regards, which means his offering is obligatory, like that of an adult nazirite.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהכי מגלח ומייתי קרבן – ולית ביה משום חולין בעזרה.
ועוד מקשים: בשלמא [נניח] לר׳ יוחנן שאמר שהלכה היא בנזיר — אהכי [משום כך] כשמגלח בסוף נזירותו מייתי [מביא] קרבן, שכך נאמרה ההלכה — שיהא נזיר קטן זה נחשב כנזיר גדול לכל דבר, וקרבנו כקרבן כל נזיר.
The Gemara continues to ask along the same lines: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, this is why when he shaves at the conclusion of his naziriteship he brings an offering, as the halakha is that the minor is a nazirite in all regards, which means his offering is obligatory, like that of an adult nazirite.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת הָא קָא מַיְיתֵי חוּלִּין לָעֲזָרָה קָסָבַר חוּלִּין בַּעֲזָרָה גלָאו דְּאוֹרָיְיתָא.

The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason is in order to educate him in mitzvot, the minor’s offering is not a Torah obligation, which means that he brings non-sacred animals into the Temple courtyard for slaughter. The Gemara answers: Reish Lakish holds that the prohibition against slaughtering non-sacred animals in the Temple courtyard does not apply by Torah law but by rabbinic law, and therefore this prohibition is disregarded due to the importance of the son’s education.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לריש לקיש – דאמר דלא הוי טעם אלא משום חינוך כיון דלא חל עליה נזירות מדאורייתא אישתכח דקא מייתי חולין לעזרה.
1והא מייתי חולין בעזרה – כשמלאו ימי נזירות טהרתו דמייתי חטאת דאינו בא בנדבה דמעולה ושלמים לא קשיא דבאים בנדבה.
קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא – בין בהבאתן ובין דשרי לאוכלם וכן מותר להביא [הלחם והזרוע בשלה] מן האיל ולהניף בעזרה והאימורים של חטאת איכא למימר יעלם לשם עצים והדם יזרוק לשם שמים ועולה ושלמים יעשה לשם נדבה.
1. תוס׳ ד״ה ״והא מייתי״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ח:.
קסב׳ חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא – בין הקרבן ובין אכילתן. דמשמע דכל דין נזיר עליו וקרבנו נאכל חולין בעזרה לאו דאורייתא ועולה ושלמים יקרבו נדבה והחטאת חולין ויזרוק הדם לשם מים והאמורי׳ יקטיר לשם עצים. כר״א דאמר איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה. יעלו לשם עצים ונתערב בדם חיה יותן לשם מים ולחם אכיל בפדיון:
ופרקינן קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. פירוש אינו אסור להביאו ולשוחטו בעזרה ולאכלו שם שהכל מותר. וכן מותר להביא לחם עם האיל ולהניף בעזרה. והאמורין של חטאת איכא למימר יעלה לשם עצים והדם יזרוק לשם מים. ועולה ושלמים יעשה לשם נדבה. ובשר אשם ולחם דמייתי יאכל בפדיון שאין בהן אלא קדושת פה. שיטה:
חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. הלכך בסוף ימי נזירותו דמייתי חטאת עולה ושלמים החטאת דמקטר אימוריו מקטר להו לשם עצים והדם יזרק לשם מים והבשר יאכל. ועולה ושלמים יקריב אותם לשם נדבה. ואם נטמא בנתיים דמייתי אשם האימורין יקטיר לשם עצים והדם יזרוק לשם מים. וחטאת העוף נאכל כו׳ והדם יזרוק לשם מים. ועולת העוף מקטיר לשם עצים. הר׳ עזריאל ז״ל:
גמ׳ קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא. עי׳ תוס׳ זבחים דף עז ע״ב ד״ה בדם:
אלא לר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר ריש לקיש, שעושה זאת רק כדי לחנכו במצות — נמצא שאין זה קרבן שציוותה תורה, ואם כן הא קא מייתי [הרי הוא מביא] חולין לעזרה! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: חולין בעזרה לאו דאורייתא [לא איסור מן התורה הוא] אלא רק מדברי סופרים, ומשום חשיבות מצוות חינוך הבן אין חכמים מקפידים על איסור זה.
The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason is in order to educate him in mitzvot, the minor’s offering is not a Torah obligation, which means that he brings non-sacred animals into the Temple courtyard for slaughter. The Gemara answers: Reish Lakish holds that the prohibition against slaughtering non-sacred animals in the Temple courtyard does not apply by Torah law but by rabbinic law, and therefore this prohibition is disregarded due to the importance of the son’s education.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר אַהָכִי כִּי מִיטַּמֵּא מַיְיתֵי קׇרְבַּן צִיפֳּרִין וְאָכֵיל כֹּהֵן מְלִיקָה.

The Gemara asks yet another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, this is why when the son becomes ritually impure he brings an offering of birds, and the priest may eat the bird sin-offering that was killed by means of pinching, nipping the neck of the bird, rather than by regular slaughter. This permits a bird to be eaten only in the case of a proper bird offering.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי קא מיטמא מייתי צפרים ואכיל כהן מליקה – ולית ביה לא משום חולין לעזרה ולא משום מליקה דהכי הלכה למשה מסיני.
משום הכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפורין – דמשמע לי׳ מדיר בנו בנזיר דכל תורת נזיר עליו ואם מיטמא מביא ציפורי׳ אחד לעולה ואחד לחטאת ונאכל.
משום הכי כי נטמא מייתי צפורי׳ דכל משפט נזי׳ עליו:
ועוד שואלים: בשלמא [נניח] לר׳ יוחנן שאמר שהלכה היא בנזיר — אהכי [על כן] כי [כאשר] הבן מיטמא מייתי [מביא] קרבן ציפרין [ציפורים] ואכיל [ואוכל] כהן חטאת העוף שהומתה במליקה ולא בשחיטה, ודבר זה מותר רק בקרבנות העוף שמצוותם בכך.
The Gemara asks yet another question: Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said it is a halakha with regard to a nazirite, this is why when the son becomes ritually impure he brings an offering of birds, and the priest may eat the bird sin-offering that was killed by means of pinching, nipping the neck of the bird, rather than by regular slaughter. This permits a bird to be eaten only in the case of a proper bird offering.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָא קָאָכֵיל נְבֵילָה.

The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason the vow takes effect is to educate the son in mitzvot, in this case the priest eats an unslaughtered animal carcass. If the son is not obligated to bring the offering, the priest will be eating a bird that was killed in a manner that does not render it fit for consumption, which means it has the status of an unslaughtered carcass.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לריש לקיש – כיון דמדאורייתא לא מיחייב בנזירות אשתכח דקמייתי חולין לעזרה וקא אכיל כהן נבילה.
אלא לרבי יוסי בר׳ חנינא קאכיל כהן נבילה – שהרי [מצותו] במליקה והא לא קשיא ליה קאכיל טרפה דמליקה מן העורף וה״ל נשברה חוט השדרה דאיכא למימר דסבר ליה כמ״ד מחזיר הסימנין אחורי העורף (חולין דף יט:).
אלא לר׳ יוסי בר׳ חנינא שאמר בשם ריש לקיש, הא קאכיל [הרי אוכל] הכהן נבילה! שאם אין זה קרבן שמחוייב בו — נמצא שהוא אוכל עוף שהומת שלא באופן המכשירו לאכילה, ודינו כנבילה.
The Gemara continues its question: However, according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that Reish Lakish said that the reason the vow takes effect is to educate the son in mitzvot, in this case the priest eats an unslaughtered animal carcass. If the son is not obligated to bring the offering, the priest will be eating a bird that was killed in a manner that does not render it fit for consumption, which means it has the status of an unslaughtered carcass.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) קָסָבַר כְּרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה וְחוּלִּין בַּעֲזָרָה לָאו דְּאוֹרָיְיתָא.

The Gemara answers: Reish Lakish holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who holds that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law. Rather, by Torah law birds are fit to be eaten no matter how they are killed, and it was the Sages who decreed that they must be slaughtered. And he also maintains that the prohibition against bringing non-sacred animals for slaughter in the Temple courtyard does not apply by Torah law. Consequently the rabbinic mitzva of education overrides these prohibitions, as they too are rabbinic.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: סבר לה כר׳ יוסי ברבי יהודה דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא – והילכך כיון דמדאורייתא לא בעי שחיטא לא חשיבא נבילה ולא מייתי חולין לעזרה דאיסור חולין בעזרה ליתיה לרבי יוסי אלא מדרבנן ולמאן דקא מתרץ ידע ליה הכי היכא אמר רבי יוסי הכי.
קסבר רבי יוסי בר׳ חנינא אין שחיטה לעוף מן התורה – ולא צריכא אלא נחירת סימנין להוציא הדם דרך הסימנים ומכי מולק והוציא הדם תו לא צריך.
אין שחיט׳ לעוף מן התורה – וא״צ כי אם נחירה שיוצא הדם דרך סימנים:
ה״ג (ר״ת) [ר״ח] וסבר לה כר״י בר יהודה. והתניא ר״י בר יהודה אומר והכין פי׳ ר׳ יוסי בר חנינא אשכחן תנא דסבר כותיה [ומיהו לא מצינו] דאית ליה לר׳ יוסי בר יהודה הכי אלא מדקאמר בסמוך דאיש מדיר בנו בנזיר עד שיגיע לעונת נדרים. ובתרי לישני אמרי׳ דאית ליה כדי לחנכו במצות וא״כ ס״ל ע״כ אין שחיטה לעוף מן התורה ונראה דאין צריך למחוק הספרים דר״י בר חנינא שהיה אמורא תלמידו של ר׳ יוחנן היה כדאיתא בסנהדרין דר׳ יוחנן סמכיה לר׳ יוסי בר חנינא והתניא ר״י בר חנינא מנין לחטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת. כגון ספק זבה ויולדת. וקצת קשה דמשמע דפשיטא ליה דבאה על הספק דמייתי קרא דאינה נאכלת וצריך לומר דסיפא דמילתא נקט וכולה אתיי׳ מהך קרא:
ומשיבים: קסבר [סבור הוא] כדעת ר׳ יוסי בר׳ יהודה האומר שאין מצות שחיטה לעוף מן התורה. שמן התורה בכל דרך שבה ממיתים את העוף הוא כשר, אלא שחכמים תיקנו שישחטו גם את העוף. וכן סבור הוא כי הבאת חולין בעזרה לאו דאורייתא [לא אסורה מן התורה] ולפיכך משום מצות חינוך שהיא מדברי סופרים נדחים איסורים אלה, שאף הם אינם אלא מדברי סופרים.
The Gemara answers: Reish Lakish holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who holds that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law. Rather, by Torah law birds are fit to be eaten no matter how they are killed, and it was the Sages who decreed that they must be slaughtered. And he also maintains that the prohibition against bringing non-sacred animals for slaughter in the Temple courtyard does not apply by Torah law. Consequently the rabbinic mitzva of education overrides these prohibitions, as they too are rabbinic.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הָכִי וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִנַּיִן לְחַטַּאת הָעוֹף שֶׁהִיא בָּאָה עַל הַסָּפֵק דשֶׁאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ט״ו:ל״ג} וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה מַקִּישׁ נְקֵבָה לְזָכָר מָה זָכָר המֵבִיא קׇרְבָּן עַל הַוַּדַּאי אַף נְקֵבָה ומְבִיאָה קׇרְבָּן עַל הַוַּדַּאי וּמָה זָכָר זמֵבִיא עַל הַסָּפֵק אַף נְקֵבָה חמְבִיאָה עַל הַסָּפֵק.

The Gemara asks: And does Rabbi Yosei hold this opinion? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: From where is it derived that the bird sin-offering that comes due to uncertainty is not eaten? The verse states: “And they who have an issue, whether a male or a female” (Leviticus 15:33), which juxtaposes a female to a male: Just as a male brings an offering for a definite sin, i.e., for a transgression he is sure he committed inadvertently, so too, a female brings an offering for a definite sin. And just as a male brings a provisional guilt-offering for his uncertain transgression, so too, a female brings an offering for her case of uncertainty.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חט
חטא(נזיר כט.) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו׳ פי׳ אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב׳ תורים או שני בני יונה א׳ לחטאת וא׳ לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב.) על ל״ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו׳ (כריתות ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר׳ בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי׳ השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח׳ אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק׳ מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר׳ מתני׳ בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל׳ כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ראש השנה כו) חוטא בל יתגאה פי׳ אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה׳ דברך נצב וריש גמר׳ דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב״ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ׳ עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ׳ ומקטיר את הקטרת פי׳ כך מעש׳ ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו׳ היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד׳ והחטאת דינה ד׳ מתנות על ד׳ קרנות לפיכך אחר כך נותן ב׳ שהן ד׳ כמעשה חטאת ואע״ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג׳ במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים:
א. [זינדיגען.]
מנין לחטאת העוף שבאה על הספק – כגון דלידה או דזיבה שאינה נאכלת.
תלמוד לומר – והדוה בנדתה והזב את זובו.
להקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן – בהמה על ודאי אכל חלב בשוגג וה״ה לודאי זיבה אף נקבה מביאה קרבן על ודאי לידה חטאת העוף.
מה זכר מביא – אשם תלוי על ספק אף נקבה מביאה קרבן על ספק לידה אבל עדיין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין העוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי שלעולם מביאין בהמה אף נקבה ממין העוף שמביאה על הודאי מביאה נמי על ספק לידה וזיבה.
ה״ג וסבר רבי יוסי בר׳ חנינא הכי והתניא א״ר יוסי בר׳ חנינא וכו׳ – ולא גריס ר״ח דרבי יוסי ברבי חנינא אמורא הוא ולא תנא וגרס (ר״ח) הכי סבר לה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר אין שחיטה לעוף וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא סבר כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר לקמן ומיהו לא אשכחנא בעלמא דאית ליה הכי אלא מהא דאמר לקמן עד מתי מדיר בנו בנזיר עד שיגיע לעונת נדרים ואיכא חד לישנא בש״ס דמפרש [טעמיה] דסבר כדי לחנכו במצות וא״כ לדידי׳ זקוק לומר כל מה שאמרנו לרבי יוסי ברבי חנינא דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ורבינו תם מפרש דאין לשבש הספרים דהא רבי יוסי בר׳ חנינא דשמעתין על כרחך תנא היה ואינו אותו שבש״ס שמוזכר באמורא שהרי אמר רשב״ל משום ר׳ יוסי בר׳ חנינא ור׳ יוסי בר׳ חנינא היה תלמיד דרבי יוחנן דאמר בפרק שלישי דסנהדרין (סנהדרין ל:) דרבי יוחנן סמכיה ואמר ליה אמור מה ששמעת ואיך אמר רשב״ל משמו אלא ודאי תרין הוו.
וסבר רבי יוסי ברבי חנינא הכי והתניא מנין לחטאת [העוף] הבאה על הספק – כגון זב וזבה מספק ויולדת ואינה יודעת אם ולד הפילה אם רוח הפילה.
לזכר ולנקבה ומקיש נקבה לזכר – שהרי שוין הם בהך דינא דזכר מביא קרבן על הודאי כגון חטאת בהמה אם אכל חלב והוא הדין נקבה דזה דבר פשוט בלא היקש הילכך נקיש מה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק וצ״ע דזה נמי דבר פשוט [דפרשה] באשם תלוי כתיב (כגון) גבי איש וגבי אשה דכל התורה כולה (ובע״א יש לפרש) בלשון זכר נאמרה ונראה לר״י דמיירי בזב שבא על הזבה מה הזכר מביא חטאת אף נקבה מביאה [חטאת] ומה הוא מביא נמי כשהוא ספק זב אף היא נמי מביאה חטאת עוף היכא שבא עליה כשהיא ספק זבה [והוא הדין דמצי למימר מה זכר וכו׳] אף נקבה מביאה על הספק ספק זבה מביאה על הספק כמו בסמוך ומה זכר ממין שהוא מביא קרבן על הודאי דהיינו בהמה לחטאת הוא מביא על הספק דמביא בהמה לאשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי דהיינו חטאת העוף תביא על הספק עוף לחטאת וה״ה דמצי למימר כי היכי דמביא הוא אשם על [ספק] חלב [היא נמי] מייתי לספק זיבה חטאת העוף על הספק.
חטאת העוף הבאה על הספק כגון על ספק זיבה וספק לידה ובאשה וכן על ספק זיבה באיש אינה נאכלת ואע״פ שמצינו בהמת אשם תלוי נאכלת אף על פי שבאה על הספק בחטאת העוף אינו כן ולענין ביאור גירסא דוקא סבר לה כרבי יוסי ברבי יהודה דקסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וכן דסבר חולין בעזרה לאו דאוריתא ומקשי וסבר ר׳ יוסי דחלין בעזרה לאו דאוריתא והתניא ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר מנין לחטאת העוף הבאה על הספק כגון זב וזבה ויולדת שמביאין אותה על ספק זיבה ולידה ת״ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מה זכר וכו׳ כלומר מצינו זכר שמביא קרבן על הודאי ר״ל חטאת חלב ודם וכיוצא בו ואף נקבה מצינו שהיא בדין זה וכן מצינו זכר מביא קרבן בהמה על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה וכן מצינו שהזכר ממין שהוא מביא על הודאי בחלב ודם מביא על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה כן תלמוד לומר וכו׳ והלשון אינו בא בדקדוק והענין הוא כך אי מה זכר ואף נקבה עמו מביאין קרבן על הספק ונאכל באשם תלוי שהוא קרבן בהמה אף נקבה ר״ל והוא הדין לזכר יהו מביאין לפעמים קרבן ספק בחטאת העוף ויהא נאכל ומפני שרוב הקנין באשה הוא קוראו סתם קרבן נקבה ותירץ בה לא אם אמרת בזכר ר״ל בקרבן שאתה מייחס את סתמו לזכר והוא קרבן בהמה שאין שם אלא ספק איסור אחד ר״ל של חולין בעזרה ובקרבן שאתה מייחס את סתמו לנקבה והוא קרבן העוף מוסיף עליו איסור נבלה ותירץ דאיסורי דרבנן קאמר שהם במליקה מיהא אין בה איסור תורה משום חלין בעזרה שלא נאמר כן אלא בשחיטה ראויה אבל הנוחר והמעקר אין בהן איסור תורה משום חולין בעזרה ומותרין בהנאה ומ״מ שינויא הוא וראוי לסמוך על סתם השמועה להיות חולין בעזרה בשחיטה ראויה מן התורה ואסורין בהנאה שהרי מן ההקש יוצא להם כן והקש דאוריתא היא:
אפי׳ נקבה מביאה קרבן על הודאי הא לא צריך קרא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשי׳ שבתורה אלא משום סיומא דמלתא נקט:
זכר מביא קרבן על הספק אשם תלוי:
אפי׳ נקבה מביאה וכו׳ – כלומר קרבן דשייך בנקבה ולא בזכר כגון יולדת על הספק מביאה:
(כח:) ואי אית ליה אין קרבין כו׳. ככתוב לעיל. ואם נטמאו או אבדו אימורין לא מעכבי באכילת בשר. ואם היתה שבת לא יזרוק לפי שמתקן בשר לאכילה ואימורין להקטרה. אי נמי לא יזרוק שהדם אסור לטלטל כיון שאינן חובת היום משום דהוי שלא לשמן. ואם זרק הורצה להקריב איברים לערב ולאכול הבשר אחריה.
מנין לחטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת. כגון ספק זבה ויולדת. וקצת קשה דמשמע ליה דפשיטא ליה דבאה על הספק אלא דמייתי קרא דאינה נאכלת. וצריך לומר דסיפא דמלתא נקט וכולה אתיא מהך קרא. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
מנין לחטאת העוף הבא על הספק שאינו נאכל שנאמר והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר. כלומר שוין הן בזה שכמו שזכר מביא קרבן על הודאי כך נקבה דזיל קרי בי רב הוא. ולכך נקישם יחד מכל וכל ומה זכר מביא קרבן על הספק אף נקבה מביא קרבן על הספק. וקצת קשה מה פשוט לן בזכר יותר מבנקבה. ואי מיירי בחטאת חלב שמביא זכר על הודאי ואשם תלוי על הספק הכי נמי מביאה אותה נקבה. ואי בחטאת העוף ודאי מפורש כאן וכאן וספק אינו מפורש לא בזכר ולא בנקבה. ונראה לר׳ דמיירי בזכר הבא על ספק זבה ואקשייה אהדדי לומר מה זכר מביא קרבן על הספק אם אינו יודע אם זבה היא אם לאו כשבא עליה מביא אשם תלוי. אף נקבה מביאה על הספק אם אינה יודעת אם זבה היא אם לאו או יולדת ספק ולד הפילה או רוח מביאה חטאת העוף על הספק. ומה זכר ממין שמביא על ודאי כמו שבהמה מביא על חטאת מאותו מין יהא אשם תלוי שמביא על הספק אף נקבה מביאה עוף על הספק כמו שמביאה על הודאי.
ושואלים: וסבר האם סבור] ר׳ יוסי הכי [כך]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: מנין לחטאת העוף שהיא באה על (בגלל) הספק, שאינה נאכלת — תלמוד לומר: ״והזב את זובו לזכר ולנקבה״ (ויקרא טו, לג), מקיש (משווה) הכתוב כאן נקבה לזכר, מה זכר מביא קרבן על הודאי (חטא שיודע בוודאות שעשה אותו בשגגה) — אף נקבה מביאה קרבן על הודאי, ומה זכר מביא אשם תלוי על הספק — אף נקבה מביאה קרבן על הספק. ועוד:
The Gemara asks: And does Rabbi Yosei hold this opinion? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: From where is it derived that the bird sin-offering that comes due to uncertainty is not eaten? The verse states: “And they who have an issue, whether a male or a female” (Leviticus 15:33), which juxtaposes a female to a male: Just as a male brings an offering for a definite sin, i.e., for a transgression he is sure he committed inadvertently, so too, a female brings an offering for a definite sin. And just as a male brings a provisional guilt-offering for his uncertain transgression, so too, a female brings an offering for her case of uncertainty.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמָה זָכָר טמִמִּין שֶׁהוּא מֵבִיא עַל הַוַּדַּאי מֵבִיא עַל הַסָּפֵק אַף נְקֵבָה ימִמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל הַוַּדַּאי מְבִיאָה עַל הַסָּפֵק אִי מָה זָכָר מֵבִיא קׇרְבָּן כוְנֶאֱכָל אַף נְקֵבָה מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל אָמַרְתָּ

And furthermore: Just as a male brings an animal for his uncertain transgression, a ram as a guilt-offering, from the same type from which he brings a definite sin-offering, an animal sin-offering, so too, a female brings the same type for her case of uncertainty from the same type from which she brings for a definite offering, i.e., a bird if she is a zava or gave birth. This leads to the following question: If so, one can continue this line of thought: Just as a male brings an offering and it is eaten, so too, a female brings an offering and it should be eaten when she sacrifices an offering for uncertain childbirth. With regard to this case you say:
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה זכר מביא קרבן – על הספק ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקבה שמביאה קרבן מן העוף על ספק יהא נאכל.
אי מה זכר מביא קרבן ונאכל – על ספיקו דאשם תלוי נאכל אף נקבה כשמביאה על הספק יהיה נאכל.
ממין שהוא מביא על הודאי שהוא מביא חטאת בהמה:
מביא על הספק אשם תלוי בהמה:
אי מה זכר מביא קרבן ונאכל. אשם תלוי שמביא על הספק נאכל. אף נקבה אמרת לא. אמור מעצמך דבר זה לא נקישם יחד שהרי אם אמרת בזכר שכן איסורו איסור חולין בעזרה ואיסור נבלה דמלוקה הלכך מביא ואינו נאכל. והוא הדין זכר יביא על ספק זיבתו חטאת העוף ואינו נאכל דלא גרע מנקבה. הרב עזריאל ז״ל:
מה זכר, מאותו מין שהוא מביא על הודאי שהוא חטאת בהמה מביא על הספק גם כן מין בהמה — איל לאשם, אף נקבה — ממין שהיא מביאה על הודאי שהוא עוף לזיבתה או ללידתה מביאה גם על הספק. מעתה יש לשאול: אי [אם] כך שיש היקש כזה בפסוק, נאמר גם: מה זכר מביא קרבן ונאכל קרבנו — אף נקבה שמביאה קרבן לידה מספק מביאה קרבן ונאכל! על כך אמרת (יש לומר):
And furthermore: Just as a male brings an animal for his uncertain transgression, a ram as a guilt-offering, from the same type from which he brings a definite sin-offering, an animal sin-offering, so too, a female brings the same type for her case of uncertainty from the same type from which she brings for a definite offering, i.e., a bird if she is a zava or gave birth. This leads to the following question: If so, one can continue this line of thought: Just as a male brings an offering and it is eaten, so too, a female brings an offering and it should be eaten when she sacrifices an offering for uncertain childbirth. With regard to this case you say:
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר כט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר כט., הערוך על סדר הש"ס נזיר כט., מיוחס לרש"י נזיר כט., תוספות נזיר כט., תוספות רי"ד נזיר כט., בית הבחירה למאירי נזיר כט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר כט., שיטה מקובצת נזיר כט., גליון הש"ס לרע"א נזיר כט., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר כט.

Nazir 29a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 29a, Collected from HeArukh Nazir 29a, Attributed to Rashi Nazir 29a, Tosafot Nazir 29a, Tosefot Rid Nazir 29a, Meiri Nazir 29a, Peirush HaRosh Nazir 29a, Shitah Mekubetzet Nazir 29a, Gilyon HaShas Nazir 29a, Steinsaltz Commentary Nazir 29a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144