×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּיב אכָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִיקְרָא בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם וּבְכׇל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם בעַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לווחי פִינְקָס וְהֵן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה חַיָּיב גהַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַיָּיב הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת דוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
MISHNA: One who writes two letters on Shabbat during one lapse of awareness is liable. The following substances used as ink are explained in the Gemara. One is liable if he wrote with deyo, with sam, with sikra, with gum [komos], or with copper sulfate [kankantom] or with any substance that makes a mark. If one wrote on two walls of a house that form a corner, or on two parts of a writing tablet, and the two items are read together, he is liable. One who writes on his flesh on Shabbat is liable. If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat,Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ולא תימא הני מילי לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא אלא אפילו לישיבה. ת״ח קודם מאי טעמא יקרה היא מפנינים מכ״ג שנכנס לפני ולפנים. וקיימא לן כתנא קמא דמתני׳ דאפילו ר׳ יוסי דקיימא לן נמוקו עמו. הא (דאינך) [מדאמר] ר׳ יוסי ב״ר חנינא מאי טעמא דר׳ דדריש ועשה אחת ועשה הנה ומפרש אחת שמעון מאחת שם משמעון שמעינן מיניה דמודי ר׳ יוסי כי הכותב שם משמעון חייב משום כותב וגרסי׳ נמי בהזורק מלתא פשיטתא. פשיטא נתכוון לזרוק ח׳ וזרק ד׳ הרי כתב שם משמעון וכן נמי בכיצד הרגל וכבר פירשנוה התם. אמר מר א״ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל מי דמי מ״ם דשמעון פתוח ומ״ם דשם סתום וכאשר יכתוב שם כזה אינו נקרא שם. ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. ומותבינן עלה וכתבתם על מזוזות ביתך פי׳ וכתבתם כתב תם. שלא יקרא אלפין עיינין ביתין כפין כלומר שלא תהא צורת בית בלא תגין כמו כ״ף כו׳ קתני מיהת כו׳ ולא אותיות פתוחות סתומות ולא סתומות פתוחות כלומר אם יכתוב במזוזה אות שלימה פתוחה סתומה תיגנז מכלל שהיא פסולה. ופרקינן מתני׳ דמחייב הכותב שם משמעון ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. ר׳ יהודה בן בתירה היא דדריש סימן לימי החג דרמיזו קראי כלומר ונסכיהם כתוב מ״ם יתירה. ובכולהו כתיב ונסכה והכא כתיב ונסכיה יו״ד יתירה וכן בכולהו כתיב כמשפט והכא כמשפטם והרי ונסכיהם ונסכיה כמשפטם מי״ם ומצאנו נמי סתום באמצע תיבה כדכתיב למרבה המשרה ומדפתוח ועשאו סתום כשר כך סתום ועשאו פתוח כשר. ואקשינן בשלמא פתוח ועשאו סתום דעלויי עייליה דכל אות שהיתה כתובה בלוחות חשובה היא ומעולה מן האותיות שנתוספו אח״כ ובלוחות לא היה מ״ם אלא סתומה כרב חסדא דאמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין פי׳ מ״ם סתום מכל צד הוא סתום כמו סמ״ך וכיון שהיו האותיות כולן בלוחות חרוצות חרותות מפולשות הרי (כיס) [אות] האמצעי כגון הלובן שלהן אם יש במה להיסמך בהן עומד הלבן בלוח אבל מ״ם וסמ״ך שאין להן במה להיסמך בנס עומד הלבן שבתוכם. שאילו נפל הלבן היה נראה מקומו נקב ואין בו צורת האות. לפיכך המ״ם סתום כיון שהיה חרות בלוחות יש בו עילוי אלא המ״ם הפתוח גרוע הוא וכיון שעשה הסתום פתוח גרועי גרעי שהפתוחין מחודשין ולא היו בלוחות. וא״ר ירמיה ואיתיביה ר׳ חייא בר אבא מנצפ״ך צופים אמרום. ופריק לעולם מהוה הוו בלוחות הפתוחות והסתומות שאין נביא יכול לחדש דבר וכך היו מתוקנין להיות הפתוחות בראש התיבה ובאמצעה והסתומות בסוף התיבה ורוב העם מן הסופרים ההדיוטים שכחום. והיו כותבין הסתומין בין באמצע תיבה בין בסוף תיבה וכן הפתוחות עד שחזרו בית דין ותקנום להם כאשר היו מסורין מיוסדין בידיהן וכיון שהיתה ירכתי הכתב מפולשות מצד זה לצד זה קיימא דרב חסדא שהיה נראה מאחוריו הפוך כדרך הנקרא כתב שע״ג זכוכית מאחוריו.
{משנה שבת יב:ד-ה} מתני׳1 הכותב שתי אותיות בהעלם אחד2 חייב כתב בדיו בסם ובסקרא בקומוס ובקלקנתוס3 ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי זוית4 על שני לוחי פנקס והן נהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב המשרט על בשרו ר׳ אליעזר מחייב חטאת5 וחכמים פוטרין6. כתב במשקין במי פירות באבק דרכים באבק7 סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב8 על גבי כתב נתכוין לכתוב חי״ת וכתב שני זיינין אחת בארץ ואחת בקורה פטור9 על שני כתלי הבית על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור כתב אות אחת נוטריקון רבי יהושע10 בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין:
{בבלי שבת קד ע״ב} תאנא כתב אות אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב:
1. כל המשנה לא נעתקה בכ״י א. הושלם ע״פ ריבב״ן, דפוסים.
2. אחד: דפוס קושטא: אחת.
3. ובקלקנתוס: כך בריבב״ן, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש ובמשנ״ת הל׳ שבת (יא:טו). דפוסים: ובקנקנתום.
4. זוית: כך בריבב״ן, רא״ש רמב״ם פיהמ״ש ובמשנ״ת הל׳ שבת (יא:יא). דפוסים: הבית.
5. חטאת: חסר ברא״ש (יב:ב).
6. וחכמים פוטרין: דפוסים: ורבי יהושע פוטר וכן ברמב״ם, פיהמ״ש.
7. במי...באבק...באבק: רמב״ם פיהמ״ש: ״ובמי...ובאבק...ובאבק״.
8. כתב: ריבב״ן, רמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: וכתב.
9. פטור: כך בריבב״ן. חסר בדפוסים וברמב״ם פיהמ״ש. בדפוסים, במקומו תחילת הסעיף הבא: כתב.
10. יהושע: כך בריבב״ן, רא״ש, רמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: יהודה.
ערך דיו
דיוא(שבת קד:) כתב בדיו בסם ובסיקרא גמ׳ דיו דיותא. (בבא בתרא קסג) דמדיית ליה פי׳ דמדיית בדיו החלק כלומר עושה נקודים של דיו בין העדים לאשרא. (חולין מ״ז:) בגמ׳ דהריאה בפרק אלו טריפות כדיותא טריפה פי׳ שחורה כדיו (א״ב בנוסחאות שלנו כתוב דמטייט ליה סהדי אטיוטא הוא דחתימי לדעת הערוך גרסינן אדיותא והענין אחד מאן דגריס אדיותא מקום מחוק שהוסר ממנו הדיו ומאן דגריס אטיוט׳ מקום מחוק שהעבירו טיט עליו או הוא מלשון וטאטיתי׳ במטאטא):
ערך סם
סםב(שבת קד:) בסם ובסיקרא גמרא סם סמא פירוש ארס אל זרניך אורפימי״נטו משני סמיונות כגון דיו וסיקרא (נדה ל:) סמא דנפצתא אשקינהו פי׳ משקה לשלשל הבטן השקו השפחות שאם היו מעוברות היו מפילות ואח״כ נבעלו (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי מין אדמה לבנה ולפי שבאי סמוס היתה נמצאת קראוה על שמו ויש מין אדמה לבנה אחרת הנקראת בלשון יוני סקירא ובאלו אדמות היו רושמים וכותבים. ואדמת סם נחלקת לשני מינים ולאחד מהם שהוא מועיל לחולי עינים קראו קילורית עיין שם. אבל סמא דנידה הוא סם ודבר רפואה להרע או להיטיב):
ערך סקר
סקרג(שבת קד: מגילה יז.) בסם ובסיקרא (מדות פ״ג חגיגה ח) וא״א לעשורי ביום טוב משום סקרתא (נזיר לט) סקרתא דעמרא דרפי מלתחת (בפיסקא ותאמר ציון) ומסקרות עינים רבי דוסא דקסרין אמר שהיו מסקרות עיניהן בסיקרא פי׳ צביעא (א״ב בלשון יוני מין אדמה עיין ערך סם):
ערך סרט
סרטד(שבת קד:) המשרט על בשרו (קידושין לה:) סריטה וגרידה אחת הוא (חולין סב.) עוף המסרט כשר לטהר בו את המצורע (א״ב ל׳ מקרא זה לא ישרטו שרטת ותרגום ויתו על דלתות השער וסרט על דשי תרעא):
ערך קלקנתום
קלקנתוםה(שבת קד: מגילה יח) בסם בסיקרא בקימום ובקלקנתום (פרה פרק ט) דיו וקימוס וקלקנתום (עירובין יג.) דבר אחד יש לי וקלקנתוס שמו (סוטה כ) פי׳ בלעז ויטרי״אולו ובלשון ישמעאל אלזאג (א״ב פי׳ בליו״ר מין דומם זך כמו זכוכית ויפה פירוש בעל הערוך וקראוהו הרומיים בלשונם דיו הצבעים כי בו יוצבעו עורות שחורים וזה מאמר רבא בר שמואל במס׳ גטין חרתא דאושכפי):
א. [טינט.]
ב. [ארזעניק. וואהל גערוך. ווייסע ערד.]
ג. [רייטל.]
ד. [ריססע מאכען אין לייב.]
ה. [קופער וואסר.]
מתני׳ על שני כותלי זויות – אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע.
על שני לוחי פנקס – פנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה.
על שני לוחי פנקס – רבותא אשמועינן דאע״ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב.
הכותב על בשרו – בדיו.
המסרט – במכתב או בסיד.
בדיו, באל (מוראד) [מודאד].
בסם, פיר׳ עקאר וקיל אל סמג [=סםא, ויש אומרים שרף].
במשק/ין, מתל עסל וכמר וסאייר אל מאיעאת אלדי (תגייד) [תגייר] בעץ אל (תגייד) [תגייר] [=כגון דבש ויין ושאר הנוזלים הרושמים מקצת רושם].
ובמיב פירות, מתל אל רמאן ואל ענ⁠[א]⁠ב ומא אשבאההמא [=כגון רמונים ושיזףג וכיוצא בהן].
בקומוס,ד זאג [=חומצת גופרית].⁠ה
קלקנתום,ו (קלקנד) [קלקנת] [=גפרת נחושת].
באבק דרכים, פיר׳ [גבאר] אל טרקאת [מן יכתב בה] וקאל גאון מן יכתב פיה [=פי׳ [אבק] הדרכים [אם כתב בו], ואמר גאון הכותב בתוכו].⁠ז
באבק סופרים,ח יע׳ אל גבאר אלדי (יהרבו) [יתרבו] בה אל כתב [=כלומר האבק שמאבקים בו הסופריםט].
על שני דפי פינקס,י מלשוןכ והחנוני על (פינקסין) [פנקסו],⁠ל יע׳ אלדי יכתב עליה [=כלומר שכותבים עליו].
נוטריקון, יע׳ [=כלומר] רמז.
רחז״ל: כתב אות אחת סמוך לכתב, כגון שהיה כותב נון וכתב תחתיו חית, אע״פ שנמצא נח והנה שם כתוב פטור הוא, ודלא כר׳ אליעזר דאמ׳ האורג חוט אחד על האריג חייב. אבל אם הייתה מזוזה חסירה אות אחת או ספר היה חסר אות אחת והשלימו, אע״פ שלא כתב אלא אות אחת סמוך לכתב חייב אפי׳ לרבנן דקימ׳ לן להשלים שאני.
רשצז״ל: כתב אות אחת סמוך לכתב, פיר׳ אצל אות (כתיבה זויג אלף והשלימה לבית) [כתובה זיוג אות אחת והשלימה לשתים].⁠מ
כתב על גבי כתב, פיר׳ העביר הקולמוס (של) [על]⁠נ אותיות כתובות כבר (וחירשם) [וחידשם].⁠ס
{ספר הנר}
נוטריקון, כגון שכתב אות אחת על שם סימן, שעשה נקודה עליה לומר שתבין בה שהיא תיבה שלימה.
א. תרגום מילולית. והיינו מרכיב יחיד העשויה לתרכובת, ושמא הכוונה לתרכובת. ומהמשך דבריו משמע שעשוי מהדבר עצמו ולא משרפו.
ב. כ״ה במשניות הרמב״ם. ולפנינו, במי.
ג. התרבותי. ר״נ אב״ד גרס ׳ותפוחים׳. אבל א״א לתרגם ענבים, דמימיהם קרויים יין וכבר הוזכר לעיל. וגם בזה מובנת החילוק בין משקין שהם ז׳ המשקין לבין שאר מי פירות וכדהעיר ר׳ קאפח בר״נ אב״ד.
ד. הדיבור הובא בכ״י ב׳ ערך קמיס.
ה. ויטריול.
ו. במשניות הרמב״ם גריס, ובקלקנתוס. ולפנינו, ובקנקנתום. ועי׳ בד״ס אות ז׳.
ז. מקורו בר״נ אב״ד, שכתב (בתרגום של ר׳ קאפח) ׳באבק דרכים- אבק של דרכים אם כתב בו, ואמר הגאון ז״ל הכותב בו חייב.׳ הרי יש כאן אופן שהאבק משמש כדיו, ואופן שמשמש כרקע. וכפי הנראה הפירוש בסתם מיירי באופן שהוא כדיו, והגאון מיירי באופן שהוא הרקע. ואם נגרוס בדברי הגאון חייב, נצטרך לומר שבכה״ג חשיב מתקיים והוא דין חדש שלא נזכר במשנה. ויותר מסתבר שאין לגרוס חייב, ונחלקו בפירוש המשנה איך מיירי.
ח. כ״ה במשניות הרמב״ם. ולפנינו, הסופרים.
ט. את הכתב.
י. כ״ה בד׳ ברלין (הביאו קאפח). ולפנינו, פנקס.
ל. שם.
מ. כנ״י וד׳.
נ. ד׳.
ס. כד׳.
מתני׳ ד. הכותב שתי אותיות בהעלם אחד. מצטרפין וחייב, אבל בשתי העלמות כגון שהיתה לו ידיעה בנתים פטור, שאותה הידיעה חלקתם. וסתמא כרבנן דפליגי בסיפא בהאי פירקין בהדי רבן (שמעון בן) גמליאל.
ה. כתב בדיו בסם בסיקרא. ואע״ג דהא תנא ליה משני סממניות, משום דאיצטריך למיתני חיובין רבים, תנא להו נמי הני.
על שני כותלי זוית. אחד במזרח ואחד בצפון סמוכות זו לזו (במקצעו) [במקצוע].
על שני לווחי פינקס. כאותן של שלחני שכותבין שם מי שקונה מהם באשראי, והם לווחים הרבה חקוקים וטוחים בשעוה. על שני לווחי הפינקס רבותא אשמעינן, דאע״ג דלאו על לווחי אחד הם, אם נהגים ונקראים זה עם זה, כיון שכותבין על שני לווחים הדבוקין וסמוכין זה לזה, כלוח אחד דמו.
ו. הכותב על בשרו. בדיו.
חייב. והוא שצריך לאותה כתיבה להזכיר דמי חשבון שעשה עם חבירו.
והמסרט. במכתב, שהוא עט ברזל, או בסירה.
וחכמים פוטרין. דלאו אורחיה דאינש למיעבד כדין, אלא שוטה כעין (בנשרתא) [בן סדטא], שהוציא כשפים ממצרים חקוקים בבשרו.
מתני׳: ובכל דבר שהוא רושם. ואמרינן בגמרא לאתויי מאי לאתויי הא דתני רב חיננא כתבו במי טריא ואפצא כשר, תני ר׳ חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר, ומהכא משמע דהלכות שבת כהלכות גיטין, ובעינן שיכתוב בדבר של קיימא ועל גבי דבר של קיימא, וכמו ששנינו לענין גיטין (גיטין יט.), ובהדיא שנינו בתוספתא כן בכאן (פי״ב, ה״ו) המקרע על העור כתבנית כתב פטור, הרושם על העור כתבנית כתב חייב, בקליפי אגוזים בקליפי רמונים בדם הקרוש ובחלב הקרוש על עלה זית ועל עלי חרוב ועל עלי דלעת ועל כל דבר של קיימא חייב, על עלי כרשין ועל עלי בצלים ועל עלי חזרין ועל עלי ירקות ועל כל דבר שאינו של קיימא פטור, זה הכלל כתב דבר של קיימא בדבר שאינו של קיימא או דבר שאינו של קיימא על בדבר של קיימא פטור, עד שיכתוב דבר שהוא של קיימא על דבר שהוא של קיימא. ובקורע ורושם על העור (דבר של קיימא) מצאתי חלוף בין התוספתא והירושלמי כאן בגמ׳ (ה״ד), (ו)⁠בתוספתא קורע פטור ורושם חייב, ובירושלמי קורע חייב ורושם פטור.
המשנה הרביעית הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקונקונתוס ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי זוית על שני לוחי פנקס והם נהגין זה עם זה חייב הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו ר׳ אליעזר מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר אמר הר״ם פי׳ דיו ידוע כותב על הספר ובדיו וסם שם העקר אי זה עקר שיהיה ורצונו בכאן עקר צובע סיקרא גם כן ידוע והוא כמו אבן שצובע צבע אדום קומוס מין עפר וצבעו שחור ובערבי אלא״ג קונקנתוס ממין הקומוס וכן נקרא בערבי וכל שהוא רושם ר״ל שיתקיים רשומו פינקס ספר חשבון הסוחרים נהגים נקראים מן והגית בו יומם ולילה ר״ל שתהיה אות כנגד האות השניה ואמרו מסרט על בשרו הוא שיכתוב בשריטה על שטח בשרו ואפי׳ הוציא דם אינו חייב חטאת לדעת ר׳ יהושע לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כר׳ יהושע:
אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב הא בשתי העלמות פטור שהידיעה שבנתים מחלקת שיש ידיעה לחצי שיעור ורבן גמליאל חולק עליה בסוף משנתנו ואין הלכה כמותו אלא כרבנן כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתוס ובכל דבר שהוא רושם חייב ר״ל שהוא רושם ורשומו עומד כתב שני אותיות בשני כותלי זוית ר״ל שכתב אחת על כותל מזרחי׳ במקצוע הסמוך לצפון ואחרת על כותל צפוני׳ במקצוע הסמוך למזרח עד שנהגים זה עם זה ר״ל שאפשר לקראן ביחד חייב וכן בשני לוחי פנקס והם לוחות דקות שאדם נושא לכתוב שם הקפותיו ושאר דברים שאדם מתירא שישכחם מהם שאדם עושה טוחות בשעוה ומהם שאדם כותב בהם ואע״פ שכתב אחת בלוח זה ואחת בלוח זה כל שהם נהגים זה עם זה בסקירא אחת כגון שכתב על שתי הקצוות הסמוכות זו לזו חייב וכן הכותב על בשרו בדיו כגון שצריך לכתיבת איזה דבר וכותב על ידו או על איזה מקום שבבשרו חייב שהרי על עור כתב ואע״פ שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן אין זה אלא ככתב שנמחק המסרט על בשרו במכתב או בסירא ר׳ אליעזר מחייב וחכמים פוטרים מפני שאין דרך בכך והלכה כדבריהם:
משנה כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור לאחר יד ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכון לכתוב חי״ת כתב שני זיי״נין אחד בארץ ואחד בקורה על שני כותלי הבית על שני דפי פנקס ואינן נהגין זה עם זה פטור כתב אות אחת נוטריקון ר׳ יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין אמר הר״ם פי׳ אחת בארץ ואחת בקורה ר״ל כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה ונוטריקון הוא שיכתוב אות אחת מראש המלה וכן מאותו אות כל המלה כמו שיכתוב ק׳ וינקוד עליה ויהיה רמז על קרבן או יכתוב מ׳ ויהיה רמז על מעשר ויובן ממנו זה כפי מה שהסכימו אנשי נוף אחד או אנשי מדינה אחת ור׳ יהושע בן בתירא אומר כיון שהכל מבינים מאותה אות המלה כלה כאלו כתב אותיות הרבה והלכה כחכמים:
אמר המאירי כתב במשקין ר״ל בדברים שאין רישומן עומד במי פירות באבק דרכים ר״ל שחוקק באצבעו בתוך האבק צורת אותיות ובאבק סופרים ר״ל עפרורית הנשאר בקסת הסופר וכן בכל דבר שאינו מתקיים פטור וכן אם כתב בדיו על דבר שאין הכתב מתקיים בו כגון על הירקות וכיוצא בו פטור כשם שאין חיוב אלא בכותב בצבע העומד כך אינו חייב אא״כ כותב על דבר העומד כך כתבוה גדולי המחברים וכך היא שנויה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם כתב בדיו על עלה של ירקות או במשקין ומי פירות על הלוח פטור עד שיכתוב בדבר של קיימא על דבר של קיימא:
רש״י בד״ה על לווחי כו׳ צ״ל על שני לווחי כו׳ בשעור על ב׳ כו׳ כצ״ל והד״ח:
א משנה הכותב בשבת שתי אותיות בהעלם אחד (בשגגה אחת) — חייב. כתב בדיו או בסם או בסיקרא (צבע אדום) או בקומוס וכן בקנקנתום וכן בכל דבר שהוא עושה רושם — חייב. כתב על שני כותלי בית העומדים בזויות וכן על שני לווחי (דפי) פינקס והן (הכתובים) נהגין (נקראים) זה עם זהחייב. הכותב בשבת על בשרוחייב. המסרט אותיות על בשרו בשוגג בשבת — ר׳ אליעזר מחייב חטאת וחכמים פוטרין.
MISHNA: One who writes two letters on Shabbat during one lapse of awareness is liable. The following substances used as ink are explained in the Gemara. One is liable if he wrote with deyo, with sam, with sikra, with gum [komos], or with copper sulfate [kankantom] or with any substance that makes a mark. If one wrote on two walls of a house that form a corner, or on two parts of a writing tablet, and the two items are read together, he is liable. One who writes on his flesh on Shabbat is liable. If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat,Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הכָּתַב בְּמַשְׁקִין בְּמֵי פֵּירוֹת בַּאֲבַק דְּרָכִים בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים וּבְכׇל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים פָּטוּר ולְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו ובמרפיקו זכָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב וּכְתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב נִתְכַּוֵּון לִכְתּוֹב חֵי״ת וְכָתַב ב׳שְׁתֵּי זַיְינִין אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּקּוֹרָה כָּתַב עַל ב׳שְׁנֵי כּוֹתְלֵי הַבַּיִת עַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה פָּטוּר כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּיב חוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.:

If one wrote with liquids or with fruit juice, or if one drew letters with road dust, with scribes’ dust that they use to dry the ink, or with any substance with which the writing does not endure, he is exempt. Similarly, if one wrote by holding the pen on the back of his hand, with his foot, with his mouth, or with his elbow; if one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing; or if one wrote over other writing; if one meant to write the letter ḥet and instead wrote the two halves of the ḥet as two instances of the letter zayin; if one wrote one letter on the ground and one on a rafter; if one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt. If one wrote one letter as an abbreviation representing an entire word, Rabbi Yehoshua ben Beteira deems him liable to bring a sin-offering, and the Rabbis deem him exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתב אות אחת סמוך לכתב כגון שהיה כתוב נו״ן וכתב תחתיו חי״ת אף על פי כי נמצא נח והנה שם כתוב פטור הוא ודלא כר׳ אליעזר דאמר האורג חוט אחד על האריג חייב. אבל אם היתה מזוזה חסרה אות או ספר היה חסר אות והשלימו אף על פי שלא כתב אלא אות אחת חייב ואפילו לרבנן דקיימא לן להשלים שאני מי טריא בגס ממין שהיה ידוע באותה העת קומא שרף דגרסינן בפרק הראשון כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף מן המובחר אבר ועופרת שיחור כלי ברזל שמשרפו. שחור בלשון ישמעאל אל סֻבאם ואל סודאי. מעשה בבן פטיא שהוציא כשפים ממצרים בשריטה על בשרו אמרו לו שוטה הוא ואין מביאין ראיה מן השוטים. כתב ע״ג כתב פטור אוקמה רב חסדא דלא כר׳ יהודה דאי ר׳ יהודה הא כתיבה מעליא היא דאמר מעביר עליו קולמוס ומקדשו.
ירושלמי תני עדים שאין יודעין לחתום. אמר ריש לקיש רושם להם בסיקרא והן חותמין בדיו או רושם להם בדיו וחותמין בסיקרא א״ל ר׳ יוחנן וכי מפני שאנו עוסקין בהלכות שבת נתיר אשת איש אלא מקרעין להן נייר חלק ומרחיב להן הקרע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אבק
אבקאשעל רגליו (ברכות נד., משנה מקואות ט׳:ב׳) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי׳ שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח:) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד:) פי׳ הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי׳ אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי׳ אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאירה: (א״ב: פי׳ בלשון רומי לוח שכותבים עלי׳ לא בדיו כ״א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה.) מאבקין מעשנין (משנה שביעית ב׳:ב׳). אין מאבקין (מועד קטן ג.) פי׳ מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית בפ״ק דקידושין (קידושין כ.) ובערכין בריש גמרא דהמוכר שדהו (ערכין ל׳) ובגמרא דהלוקח לולב בלולב הגזול (סוכה מ:) פי׳ אבקה כמו ריח אסור שביעי׳ שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור:
ערך שחר
שחרב(נדרים ל:) הנודר משחורי הראש שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (יומא כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי פי׳ תפלת האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערבו באותה העת מתחילין הכותלים שבמזרח להשחיר וזו השיחה תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו מאברהם ניקום ונגמור כלומר אברהם קיים המצות ועדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו בהלכה למשה מסיני (בבא קמא כ) משום שחורתא דאשייתא פי׳ כיון שמשתמשין בבית מיטנפין הקירות ונראין מושחרין כישנים והוא מבקש לגבות ממנו דמי בניין חדש לפיכך מנעו מלהשתמש בו (יבמות יב) אפי׳ לר״י דאמר עד שירבה השחור על הלבן (כתובות לו) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן פי׳ עד שיהא רוב השיער שחור פ״א שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן אלו פי׳ ר״ח ז״ל פ״א עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן (שבת קד: גיטין יט.) בכל כותבין בשחור ובשיחור פי׳ שחור כלי ברזל כדתנן (כלים פי״ג) השחור והזוג של מספריים שנחלקו ורושם בו את המגילה שיחור גחלים שכבו נופח באש פחם תרגום בשיחרורין ופעל בפחם תרגום ונפח נור בשיחוריין (פרה פרק ג) שחור שיש בו אפר כותשין אותו פי׳ בשר שחור אם יש בקצתו אפר:
א. [שטויב.]
ב. [שווארץ.]
במשקין – כמו מי תותים שמשחירין.
או במי פירות – כל פירות.
באבק דרכים – בטיט לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט כמו אותיות בעפר נגוב.
באבק הסופרי׳ – עפרורית של קסת הסופר.
לאחר ידו – בגב ידו שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב.
מרפיקו – אצילי ידיו.
כתב אות אחת סמוך לכתב – אצל אות הכתובה זיוג אות להשלימה לשתים.
כתב ע״ג הכתב – העביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם.
נתכוין לכתוב חי״ת – ודילג הקולמוס ולא נראה הגג של חי״ת אלא שני הרגלים ונראה כשני זיינין.
על שני כותלי הבית – שאינו במקצוע.
על שני דפי פנקס – שעשוי עמודים כמגילה וכתב אות בעמוד זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך הפסק שביניהם וה״ה לכותלי הבית רחוקין זה מזה ותנא ברישא שני כותלי הבית דסתמא אין נהגין זה עם זה והדר תנא שני דפי פנקס וה״ה לכותלי הבית ולא זו אף זו קתני.
כתב אות אחת על שם נוטריקון – שעשה סימן נקודה עליה לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה.
נתכוין לכתוב ח׳ וכתב שני זיינין – וא״ת מאי איריא נתכוין לכתוב ח׳ דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז׳ אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב׳ וזרק ד׳ (לעיל דף עג.) וכן קשה אברייתא דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב אמאי חייב מ״ש מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד׳ וי״ל דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי אותיות איזה שתי אותיות שיהיו דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור כדמפרש בגמ׳ משום דבעי זיוני וא״ת מאי איריא נתכוין לכתוב חי״ת אפי׳ נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא זיון פטור וי״ל דנקט נתכוין לכתוב ח׳ לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי זיון פטור אבל כתב שתי אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע״ג דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ז. כתב במשקין. כעין מי תותין שמשחירין, או יין אדום.
במי פירות. כל פירות.
באבק דרכים. באצבעו שרט כמין אותיות בעפר נגוב.
באבק סופרים. עפרורית של קסת הסופר, המהיר ליבש הכתיבה.
לאחר (הכתיבה) ידו. בגב ידיו, שאחז את הקולמוס באצבעותיו, והפך ידו וכתב.
מרפיקו. אצילי ידיו.
כתב אות אחת סמוך לכתב. אצל אות אחת כתובה זיוג אחרת, והשלימה לשתים.
כתב על גבי הכתב. העביר הקולמוס על אותיות כתובות כבר וחדשם.
נתכוין לכתוב. אות אחת גדולה כגון חת, ודלג הקולמוס ולא נראה הגג של חת, אלא שני הרגלים, ונראין כאלו הן שני זיינין.
מיחייב. שהרי אדם מבין ממנה שתי אותיות.
וחכמים פוטרין. שהרי לא כתב אלא אחת.
כתב לאחר ידו ר״ל בגב ידו כגון שאחז את הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב או שתפש הקולמוס בפיו ובמרפקו או ברגלו וכתב פטור שאין זה דרך כתיבה כתב אות אחת סמוכה לכתב ר״ל שהיתה שם אות אחת כתובה וכתב הוא אות אחת בסמוך לו עד שנעשו בזווגו שתים פטור שמ״מ לא כתב הוא אלא אחת כתב ע״ג כתב ר״ל שהיו מטושטשות מעט וחדשן בהעברת קולמוס עליהן פטור שאין כאן כתיבה הואיל וכבר היה רשומן ניכר:
בד״ה נתכוון כו׳ מאי אריא נתכוון לכתוב ח׳ כו׳ אפי׳ נתכוון כו׳ עכ״ל. קצת יש לגמגם בזה אדרבה בנתכוון לכתוב ח׳ וכתב ב׳ זיינין נתקיימה מחשבתו טפי שהרי ב׳ זיינין הם בכלל ח׳ משא״כ נתכוון לכתוב ז׳ אחת שלא נתכוון כלל על ב׳ זיינין וק״ל:
בא״ד ואע״ג דהשתא מיהת לא׳ כו׳ דוודאי איירי שהיה צריך לכתוב שתי אותיות דאל״כ לא מחייבי כלל אלא דהשתא מיהת לא׳ הוא דמתכוון ועלה בידו ב׳ וק״ל:
בד״ה אמר רב חסדא כו׳ לא קאמרי כו׳ אבל גבי גט כו׳ עכ״ל ולא ניחא להו לאוקמא מתני׳ דהכא בס״ת דמטעמא דמשום זה אלי ואנוהו לא מסתבר שיהיה פסול מדאוריי׳ וא״כ לענין חיוב שבת הוי כתב מן התורה וק״ל:
בא״ד ומשמע ליה דמתני׳ דהכא איירי בכל ענין כו׳ דלא ניחא להו למימר דלר״ח אין חילוק בין כשמתקן ובין אינו מתקן באחרון יותר מן הראשון דהך סברא פשוטה לחלק שהרי לא הוזכר בדברי ר״א ב״י וע״כ הוא מפליג בהכי ור״ח לא פליג עליה אלא בהך טעמא דזה אלי וגו׳ וק״ל:
כתב במשקין או במי פירות, או שרטט אותיות באבק דרכים או באבק הסופרים (חול ששמים הסופרים כדי ליבש את הדיו) ובכל דבר שאינו, אין הכתב, מתקיםפטור. וכן אם כתב לאחר ידו (שהחזיק את העם בצד גב היד) או ברגלו או בפיו וכן במרפיקו, וכן אם כתב רק אות אחת אפילו היתה בסמוך לכתב קיים אחר, וכן כתב על גבי כתב, וכן אם נתכוון לכתוב חי״ת ועלו בידו שני חלקיה של החי״ת וכתב כעין שני זיי״נין, או כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה שבגג, וכן אם כתב על שני כותלי הבית או על שני דפי פנקס ואין נהגין (נקראים) זה עם זה — בכל אלה פטור. כתב אות אחת כנוטריקון, שהשתמש בה כקיצור המרמז על מלה שלימה — ר׳ יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין.
If one wrote with liquids or with fruit juice, or if one drew letters with road dust, with scribes’ dust that they use to dry the ink, or with any substance with which the writing does not endure, he is exempt. Similarly, if one wrote by holding the pen on the back of his hand, with his foot, with his mouth, or with his elbow; if one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing; or if one wrote over other writing; if one meant to write the letter ḥet and instead wrote the two halves of the ḥet as two instances of the letter zayin; if one wrote one letter on the ground and one on a rafter; if one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt. If one wrote one letter as an abbreviation representing an entire word, Rabbi Yehoshua ben Beteira deems him liable to bring a sin-offering, and the Rabbis deem him exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: דְּיוֹ דְּיוֹתָא סַם סַמָּא סִקְרָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה סְקַרְתָּא שְׁמָהּ קוֹמוֹס קוֹמָא קַנְקַנְתּוֹם אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר שְׁמוּאֵל חַרְתָּא דְאוּשְׁכָּפֵי.:

GEMARA: The Gemara defines the terms used in the mishna. Deyo is deyota made from soot. Sam is samma, which is yellow-tinged arsenic. Sikra, Rabba bar bar Ḥana said: It is called sikreta in Aramaic and is a lead-based red paint. Komos is koma in Aramaic, and it is an ink made with gum Arabic from the sap of a tree. Kankantom, Rabba bar bar Ḥana said that Shmuel said: This is the black substance used by cobblers, copper sulfate.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרת
חרתא(שבת קד: מגילה יח: גיטין יט.) קנקנתום אמר רבא בר שמואל חרתא דאושכפי (נדה יט) איזהו האדום כדם המכה והשחור כחרת פי׳ חרת הצביעה שצובעין בה העורות. פי׳ אחר חרת דיו דהכי גרסינן בגמרא אמר רבה בר בר חנה חרת שאמרו דיו תניא נמי הכי שחור כחרת וחרת שאמרו דיו וכו׳ על כן אמרו כחרת כשחור שבו (א״ב עיין ערך קנקנתום ופי׳ חרתא דאושכפי דיו הרצענים וכן שם קנקנתים בלשון רומי):
א. [טינט.]
גמ׳ סמא – אורפימינ״ט.
סקרתא – אימני״א צבע אדום שצובעין בה תריסין.
קומא – גומא שרף אילן.
חרתא דאושכפי – ארמינ״ט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא מתחילה מזהים את המלים השונות במשנה. דיו הא דיותא העשוייה מפיח. סם הוא סמא. סקראאמר רבה בר בר חנה: בארמית סקרתא שמה. קומוס הוא הקרוי בארמית קומא, והוא שרף היוצא מן האילן. קנקנתוםאמר רבה בר בר חנה שכך אמר שמואל: זהו חרתא דאושכפי [השחור של הסנדלרים], גפרת נחושת.
GEMARA: The Gemara defines the terms used in the mishna. Deyo is deyota made from soot. Sam is samma, which is yellow-tinged arsenic. Sikra, Rabba bar bar Ḥana said: It is called sikreta in Aramaic and is a lead-based red paint. Komos is koma in Aramaic, and it is an ink made with gum Arabic from the sap of a tree. Kankantom, Rabba bar bar Ḥana said that Shmuel said: This is the black substance used by cobblers, copper sulfate.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּבְכׇל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם.: לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי הָא דְתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא כְּתָבוֹ בְּמֵי טַרְיָא טוְאַפְצָא כָּשֵׁר תָּנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא יכְּתָבוֹ בַּאֲבָר1 בִּשְׁחוֹר וּבְשִׁיחוֹר כָּשֵׁר.:

And we learned in the mishna that one who writes with any substance that makes a mark is liable. The Gemara asks: What does this statement come to include? The Gemara answers: It comes to include that which Rabbi Ḥananya taught with regard to writing a bill of divorce: If one wrote it with the juice of the fruit called teriya, or with gallnut juice instead of ink, it is valid. Similarly, Rabbi Ḥiyya taught: If one wrote a bill of divorce with lead, with soot (ge’onim), or with shoeblack, it is valid. Since those substances leave a permanent mark, one who writes with them on Shabbat is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אבר
אבראכתבו באבר בשיחור (שבת קד:) פתילה של אבר (סנהדרין נב.) דאבר׳ שאיב קליה (יומא סט) פי׳ אבר עופרת כדמתרגמי׳ ואת העופרת וית אברא. וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה בפרק כלי מתכות בפרק י״ד דכלים (משנה כלים י״ד):
ערך אפץ
אפץבבסוף (שבת קד:) הא דתני רב חנינא גט שכתבו במי טריא ואפצא כשר וגם זה (גיטין יט:) בגמ׳ דבכל כותבין ושם בגמ׳ דבכל השטרות הא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדאפיצן הא דאפיצן והא דלא אפיצן (מנחות לט) בגמרא דשתי פרשיות. (מגילה יט) בגמ׳ דעל הדיפתרא דיפתר׳ מליח וקמיח ולא אפיץ עפצים בלעז גלי ובלשון ערבי עפץ:
ערך טריא
טריאג(שבת קד: גיטין יט.) במי טריא פי׳ פרי ששמו כך:
א. [בלייא.]
ב. [גאל עפל וואס מאכט דרויס טונט.]
ג. [פרוכט.]
כתבו – לגט.
במי טריא – י״א מין פרי וי״א מי גשמים.
אפצא – מי עפצים גל״ש.
באבר – בעופרת ומשחיר כשהוא משפשף עופרת על הקלף.
בשחור – פיחם.
שיחור – אדרמינ״ט.
שיחור – פירש רש״י איידרמנ״ט ואין נראה דאמאי הוה קרי ליה רבי חייא בל״א ולא נקט ליה בלשון מתני׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה סקרתא אמיני״א צ״ל מינים כו׳:
ג ועוד שנינו במשנה שהכותב בכל דבר שהוא רושם — חייב. ושואלים: לאתויי מאי [להביא, להוסיף את מה] באה פיסקה זו? ומשיבים: לאתויי הא דתני [להביא את ההלכה הזו ששנה] ר׳ חנניא בהלכות כתיבת הגט: כתבו במי טריא (מין פרי) וכן אפצא (מי עפצים) ולא בדיו — כשר. וכן מה שתני [שנה] ר׳ חייא: כתבו לגט באבר (עופרת) בשחור (פיח) (גאונים) ובשיחור (קנקנתום) — כשר. וכיון שדברים אלה נחשבים כעושים רושם קבוע — מתחייבים על כתיבתם בשבת.
And we learned in the mishna that one who writes with any substance that makes a mark is liable. The Gemara asks: What does this statement come to include? The Gemara answers: It comes to include that which Rabbi Ḥananya taught with regard to writing a bill of divorce: If one wrote it with the juice of the fruit called teriya, or with gallnut juice instead of ink, it is valid. Similarly, Rabbi Ḥiyya taught: If one wrote a bill of divorce with lead, with soot (ge’onim), or with shoeblack, it is valid. Since those substances leave a permanent mark, one who writes with them on Shabbat is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ.: תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים וַהֲלֹא בֶּן סָטָדָא הוֹצִיא כְּשָׁפִים מִמִּצְרַיִם בִּסְרִיטָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ אָמְרוּ לוֹ שׁוֹטֶה הָיָה וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַשּׁוֹטִים.: בֶּן סָטָדָא בֶּן פַּנְדִּירָא הוּא אָמַר רַב חִסְדָּא בַּעַל סָטָדָא בּוֹעֵל פַּנְדִּירָא בַּעַל פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה הוּא אֶלָּא אִמּוֹ סָטָדָא אִמּוֹ מִרְיָם מְגַדְּלָא שְׂעַר נְשַׁיָּא הֲוַאי אֶלָּא כִּדְאָמְרִי בְּפוּמְבְּדִיתָא סְטָת דָּא מִבַּעְלַהּ1.:

We learned in the mishna: If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer said to the Rabbis: Didn’t the infamous ben Stada take magic spells out of Egypt in a scratch on his flesh? They said to him: He was a fool, and you cannot cite proof from a fool. That is not the way that most people write. Incidentally, the Gemara asks: Why did they call him ben Stada, when he was the son of Pandeira? Rav Ḥisda said: His mother’s husband, who acted as his father, was named Stada, but the one who had relations with his mother and fathered him was named Pandeira. The Gemara asks: Wasn’t his mother’s husband Pappos ben Yehuda? Rather, his mother was named Stada and he was named ben Stada after her. The Gemara asks: But wasn’t his mother Miriam, who braided women’s hair? The Gemara explains: That is not a contradiction. Rather, Stada was merely a nickname, as they say in Pumbedita: This one strayed [setat da] from her husband.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא צונזר ״בן סטדא בן פנדירא... סטת דא מבעלה״.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בן סטדא
בן סטדאא(שבת קד:) בן סטדא הוציא כשפי׳ ממצרים בסריטה שעל בשרו וכו׳:
ערך אמת
אמתבאמת תפשוה להאי (ברכות טו) פירוש דומה זה כאלו שיחת אמת אמת אחזתו כדרך ששיחת המלה אוחזת השוטי׳ כדאמרי׳ במי שאחזו קורדיקוס ודילמא שיחה דלאו נקטיה אי נמי דהין הין נקטיה. באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין. באמת אמרו האשה החוגרת בסינר (שבת צב:) (בבא מציעא ס.) כל באמת הלכה למשה מסיני (בסוף פרק הזהב בגמ׳) באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו אמר רבי אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא. ובפרק קמא דירושלמי בשבת ובפרק שני בכלאים אמת מלבנן לבוני. (שבת קד) פי׳ חמת רחב מלמטה כמו לבינה שקר כל אות אחדא כרעא קאי:
ערך סטדא
סטדאגבסוף גמרא דפרק הבונה (שבת קד) ובסוף גמרא דפרק ד׳ מיתות (סנהדרין סז):
א. [נאהמע.]
ב. [וואהרהייט.]
ג. [צו נאמע.]
הוציא כשפים – שלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומין בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת.
שוטה היה – שטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים ומסר נפשו על הדבר.
א׳ על האריג – חוט א׳ ארג על קצת אריג.
בן סטדא – אור״ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (ברכות סא:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה בן סטדא. עי׳ בסה״ד קמב ע״ד. ועיין תוס׳ חגיגה דף ד׳ ע״ב ד״ה הוה שכיח:
ד שנינו במשנה שהמסרט בשבת על בשרו צורת אותיות — פטור. תניא [שנויה ברייתא], אמר להן ר׳ אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא המפורסם הוציא כשפים ממצרים שכתבם בסריטה שעל בשרו, שכתב לעצמו את נוסחאות הכשפים בסריטות שבבשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים, וכל אדם אין דרכו לכתוב כן. ודרך אגב שואלים: מדוע קוראים לו ״בן סטדא״? הלא בן פנדירא הוא! אמר רב חסדא: הבעל שהיה כאילו אביו נקרא ״סטדא״, הבועל את אמו שהוא אביו האמיתי היה שמו ״פנדירא״. ושואלים: והלא הבעלפפוס בן יהודה הוא! אלא אמו היא שנקראה ״סטדא״, ועל שמה קראו לו ״בן סטדא״. ושואלים: והלא אמו מרים מגדלא [קולעת] שער נשיא הואי [הנשים היתה] וכך היה שמה! ומסבירים: אין זו סתירה, ש״סטדא״ אינו אלא כינוי, כדאמרי [כפי שאומרים] בפומבדיתא: סטת דא [סטתה זו] מבעלה, ועל כן נקראה ״סטדא״.
We learned in the mishna: If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer said to the Rabbis: Didn’t the infamous ben Stada take magic spells out of Egypt in a scratch on his flesh? They said to him: He was a fool, and you cannot cite proof from a fool. That is not the way that most people write. Incidentally, the Gemara asks: Why did they call him ben Stada, when he was the son of Pandeira? Rav Ḥisda said: His mother’s husband, who acted as his father, was named Stada, but the one who had relations with his mother and fathered him was named Pandeira. The Gemara asks: Wasn’t his mother’s husband Pappos ben Yehuda? Rather, his mother was named Stada and he was named ben Stada after her. The Gemara asks: But wasn’t his mother Miriam, who braided women’s hair? The Gemara explains: That is not a contradiction. Rather, Stada was merely a nickname, as they say in Pumbedita: This one strayed [setat da] from her husband.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב.: מַאן תַּנָּא אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא דְּלָא כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאִי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָאָמַר אַחַת עַל הָאָרִיג חַיָּיב.:

We learned in the mishna: If one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing, he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rava bar Rav Huna said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, didn’t he say: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving? In his opinion, although a single thread or letter is insignificant in and of itself, one is liable because adding even a small measure to existing material is significant.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר חייא בר אבא אילין בני מדינחא ערימין סגין כדבעי כתבין לחבריה כתיב ליה במי מילין ומשדר לחבריה והוא שפיך עליה דיו שאין בו עפיץ וקליט מקום הכתב עשה כן בשבת מהו ר׳ יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו דיו ע״ג סיקרא או סיקרא ע״ג דיו חייב ר׳ יצחק אמר חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וטעה ולא הטיל בו דלת – ונמצא שם נכתב במקומו אבל לא בכוונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנה שאם כתב בשבת אות אחת סמוך לכתב קיים — פטור. ושואלים: מאן [מיהו] התנא הסבור כן? אמר רבא בר רב הונא: הלכה זו היא שלא כשיטת ר׳ אליעזר. דאי [שאם] כשיטת ר׳ אליעזר היא, האמר [הרי הוא אמר] שהמוסיף חוט אחת על האריג הארוג כבר — חייב משום אורג. שלשיטתו אף שחוט אחד, או אות אחת, אינם נחשבים כשלעצמם, כיון שחשובים הם בצירופם מתחייב עליהם.
We learned in the mishna: If one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing, he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rava bar Rav Huna said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, didn’t he say: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving? In his opinion, although a single thread or letter is insignificant in and of itself, one is liable because adding even a small measure to existing material is significant.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב.: מַאן תַּנָּא א״ראָמַר רַב חִסְדָּא דְּלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא הֲרֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם וְנִתְכַּוֵּין לִכְתּוֹב יְהוּדָה וְטָעָה וְלֹא הֵטִיל בּוֹ דָּלֶת מַעֲבִיר עָלָיו קוּלְמוֹס וּמְקַדְּשׁוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כאֵין הַשֵּׁם מִן הַמּוּבְחָר.

We learned in the mishna: If one wrote over other writing he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rav Ḥisda said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: If one needed to write the Tetragrammaton, the name of God, in a Torah scroll, and became confused and intended instead to write the name Yehuda, and while intending to write Yehuda he erred and omitted the letter dalet, thereby writing the name of God, he should do the following. He passes a quill with more ink over the name and sanctifies it, i.e., he writes it with the intention required when writing a holy name. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Even if he adds ink over what he wrote, this writing of God’s name is not ideal. Apparently, according to Rabbi Yehuda, writing over other writing is considered writing anew.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעביר עליו קולמוס – לכוונת שם על כל אותיות כאלו הוא כותבו.
והשלימה לספר – אות אחרונה של אחת מכ״ד ספרים.
אמר רב חסדא דלא כר׳ יהודה – וא״ת רב אחא ברבי יעקב דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא בפ׳ שני דגיטין (גיטין כ.) גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן דתניא נתכוין לכתוב כו׳ ודחי רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע״כ לא קאמרי התם גבי תורה אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א״כ מתני׳ דהכא כמאן אתיא וי״ל דדוקא בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לכ״ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני׳ ואתיא ככ״ע ורב חסדא דקאמר הכא דמתני׳ אתיא דלא כר״י לטעמיה דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת ר״י ורבנן ומשמע ליה דמתני׳ דהכא בכל ענין איירי אפי׳ כשמתקן בכתב האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע״כ מתני׳ לא איירי בכל ענין דבגט לא מצי איירי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתב על גבי כתב פטור. ודוקא דיו על גבי דיו, אבל דיו על גבי סיקרא אמרינן בגיטין פרק המביא תניינא (גיטין יט.) שהוא חייב שתים, אחת משום מוחק ואחת משום כותב, ובסיקרא על גבי דיו פליגי בה התם, אמרי לה חייב ואמרי לה פטור, אמרי לה חייב מוחק הוא, ואמרי לה פטור מקלקל הוא. ובירושלמי בפרקין דהכא (ה״ד) גרסינן והוא שכתב דיו על גבי דיו וסיקרא על גבי סיקרא, אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא על גבי דיו חייב, רבי יצחק בר משרשיא בשם רבנן דתמן חייב שתים משום כותב ומשום מוחק, וכתב ולא המטיף רבי יודן בר שלום ור׳ מתנא, חד אמר בשלא עירב נקודות וחורנא אמר אפי׳ עירב נקודות, וכתב לא השופך וכו׳.
באבר כשר. ואמרינן בגיטין (שם) והא תניא פסול, לא קשיא הא באברא הא במיא דאברא.
וחכמים אומרים אין השם מן המובחר. פירוש: לדידהו אינו כתב כלל דהא תנן כתב על גבי כתב פטור, אלא לטעמיה דרבי יהודה קאמרי ליה, כלומר: אפילו לדידך דהוי כתב, אודי מיהא לגבי כתיבת השם שאינו מן המובחר, והכין איתא בירושלמי (ה״ה) בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאתה אומר כתב הוא, אף הוא אינו מן המובחר.
בד״ה קומא גומא. נ״ב פי׳ בלע״ז וכן בערוך:
בד״ה במי טריא י״א מין פרי כו׳. נ״ב ובגיטין פי׳ מין פרי שהוא כעין עפצים:
תוס׳ בד״ה אמר רב חסדא כו׳ אבל לרב אחא בר יעקב ע״כ מתני׳ כו׳. נ״ב פי׳ שיהיה הא דרב חסדא אתיא אליבא דכ״ע וק״ל:
ו שנינו במשנה שאם כתב בשבת על גבי כתב קיים — פטור. ושואלים: מאן [מיהו] התנא הסבור כן? אמר רב חסדא: תנא זה לא סבר כשיטת ר׳ יהודה. דתניא כן שנינו בברייתא]: הרי שהיה צריך לכתוב את השם (שם הוי״ה) בספר תורה ונתבלבל ונתכוין לכתוב במקום זה ״יהודה״, ואולם תוך כדי כתיבה טעה ולא הטיל בו את האות דל״ת ונמצא השם כתוב על ידי שתי טעויות אלה, דינו הוא שמעביר עליו קולמוס בדיו אחרת ומקדשו, כלומר, כותבו מתוך כוונת קדושת כתיבת שם, אלו דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים: אפילו יוסיף עליו כתב אין השם מן המובחר. הרי שלשיטת ר׳ יהודה הכותב על גבי כתב הוא ככותב כתיבה חדשה.
We learned in the mishna: If one wrote over other writing he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rav Ḥisda said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: If one needed to write the Tetragrammaton, the name of God, in a Torah scroll, and became confused and intended instead to write the name Yehuda, and while intending to write Yehuda he erred and omitted the letter dalet, thereby writing the name of God, he should do the following. He passes a quill with more ink over the name and sanctifies it, i.e., he writes it with the intention required when writing a holy name. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Even if he adds ink over what he wrote, this writing of God’s name is not ideal. Apparently, according to Rabbi Yehuda, writing over other writing is considered writing anew.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנָא לכָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִימָהּ לְסֵפֶר מאָרַג חוּט אֶחָד והשלימה לְבֶגֶד חַיָּיב מַאן תַּנָּא אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּאָמַר אַחַת עַל הָאָרִיג חַיָּיב רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן לְהַשְׁלִים שָׁאנֵי.

A tanna taught in a baraita: If one wrote a single letter and thereby completed a book, or if one wove a single thread and thereby completed an entire garment, he is liable. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the baraita? Rava bar Rav Huna said: It is the opinion of Rabbi Eliezer, who said: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving. Rav Ashi said: Even if you say that in accordance with the opinion of the Rabbis, one who does so to complete a garment is different. Even if he is not liable for weaving, he is liable at least for striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחוסר מעשה דקריבה – אינו מקרבן אלא על ידי קציצה המפסיק ביניהן וכי קאמר רב אמי כגון כתב אחת על שפת לוח זו בטבריה ואחת על שפת לוח זו בצפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבה בעלמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא כתב אות אחת והשלימה לספר, ארג חוט אחד והשלימו לבגד חייב, מאן תנא ר׳ אליעזר היא דאמר אחד על הארוג חייב, רב אשי אמר אפילו תימא רבנן להשלים שאני.
אמר רב אשי אפילו תימא רבנן להשלים שאני. ולכאורה הוה משמע דדוקא להשלים את הספר אבל להשלים את השם לא, דאם איתא ליתני להשלים את השם ואנא ידענא דכל שכן להשלים את הספר. אבל בתוספתא (פי״ב, ה״ב) גרסינן כתב אות אחת להשלים את השם, אות אחת להשלים את הספר חייב. ואיתא נמי בירושלמי בפרק האורג (ירושלמי שבת י״ג:א׳).
ז תנא [שנויה ברייתא]: כתב בשבת אות אחת והשלימה בכך לספר, ארג חוט אחד והשלימה בכך לבגד שלם — חייב. ושואלים: מאן [מיהו] התנא הסבור כן? אמר רבא בר רב הונא: שיטת ר׳ אליעזר היא, שאמר שאף אם הוסיף בשבת אריגה של חוט אחת בלבד על האריגחייב. רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן [תאמר שהוא כשיטת חכמים], ואולם אפשר לומר שהעושה כן כדי להשלים בכך את עשיית הבגד שאני [שונה], שאף אם אינו מתחייב משום אורג הרי הוא מתחייב לפחות משום מכה בפטיש, שהרי הוא משלים מלאכה.
A tanna taught in a baraita: If one wrote a single letter and thereby completed a book, or if one wove a single thread and thereby completed an entire garment, he is liable. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the baraita? Rava bar Rav Huna said: It is the opinion of Rabbi Eliezer, who said: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving. Rav Ashi said: Even if you say that in accordance with the opinion of the Rabbis, one who does so to complete a garment is different. Even if he is not liable for weaving, he is liable at least for striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי נכָּתַב אוֹת אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי חַיָּיב כְּתִיבָה הִיא אֶלָּא שֶׁמְחוּסָּר קְרִיבָה וְהָתְנַן כָּתַב עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי הַבַּיִת וְעַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה פָּטוּר הָתָם מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דִקְרִיבָה הָכָא לֹא מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דִקְרִיבָה.

Rabbi Ami said: If one wrote one letter on paper in Tiberias and one letter on paper in Tzippori, he is liable because he performed a full-fledged act of writing that is lacking only in proximity. When the two pieces of paper are brought together he will have written two associated letters. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: If one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt? All the more so that this is the halakha with regard to one who wrote in two different cities. The Gemara answers: There, in the case of the parts of a tablet, there is the lack of an additional act of cutting or tearing to facilitate bringing the letters together. However, here, in the case of two cities, even though they are distant from one another, there is no lack of an additional act to facilitate bringing them together.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אמי כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בצפורי חייב כתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה זה ששמענו פירוש זה כגון שכתב בקרקע של טבריא שי״ן ובקרקע כנגדו בצפורי [מ״ם] חייב. מ״ט כתיבה שהרי כתב ב׳ אותיות והן שם אלא שמחוסרת קריבה כלומר אין שם חסר דבר במלאכה אלא אילו האריך המ״ם עד שיקרבנו לשי״ן הרי נתברר הדבר אף על פי שגם עתה המכוון זה האות כנגד זה האות קורא השם הנכתב מחוסר קריבה הוא ואקשינן והתנן על ב׳ דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור. ופרקי׳ התם לגבי הפנקס מחוסר מעשה קריבה כלומר צריך מעשה לקרב דפי הפנקס שהוא מעשה אחר זולת מעשה הכתיבה. ואם לא קריבה ולא כלום הוא. שאין שם ב׳ אותיות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועשאו שני זיינין – והספר לכך צריך.
התם מחוסר מעשה – בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נז.) בהניח בשר על גבי גחלים ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות איכא מאן דמחייב ואיכא מאן דפטר מאן דמחייב סבר דלא דמי לכתב על שני כותלי הבית שאין מזיק שם חסרון קריבה כמו כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על שני כותלי הבית. שאינם במקצוע, אלא באמצע כל כותל וכותל.
על שני דפי פנקס. שעושין כמין עמודים על ספר, וכתב אות אחת בעמוד זה, ואות אחת בעמוד זה, ואינו יכול לקרבם אלא א״כ (תחתוך) [יחתוך] הפסק שביניהם. והוא הדין לכותלי הבית כשהן רחוקים זה מזה.
ח. כתב אות אחת על שם נוטריקון. שעשה סימן נקודה עליה להבין שלתיבה שלימה כתובה.
כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב. פירוש: כתב אות אחת במגילה בטבריא ואות אחת באותה מגילה בצפורי. אבל רב האי גאון ז״ל כתב: כך היו הראשונים ז״ל מפרשים כי טבריא וצפורי סמוכות זו לזו, והיה שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר, וכן שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר, ואם תכתוב אות גדולה עד קצה זו, כאשר יכתב על השער (ים) [השני] אות גדולה כמוה עד קצה זו לזו, אע״פ שאין קרובות זו לזו הרי הרואה את זו ומהלך עד שרואה את זו, יודע הוא כי תואמות הן ומכוונות זו לזו, והיינו דאמרינן כתיבה היא זו אלא שהיא מחוסרת קריבה ע״כ. ודבר רחוק הוא זה. אבל מצאתי בירושלמי (דפרקין ה״ד) ענין יורה על פירוש זה, דגרסינן התם ר׳ יעקב רבי יוסי בשם ר׳ אלעזר כתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב, והא תניא ואם אינן נהגין זה עם זה פטור, אמר ר׳ בא בר ממל תפתר בסיד דק.
גמ׳ א״ר אמי כתב אות אחת בטבריא. עיין לעיל דף פ ע״ב תוס׳ ד״ה בהעלם אחד:
אמר ר׳ אמי: כתב אות אחת על נייר אחד בטבריא ואות אחת על נייר אחר בציפוריחייב, שמלאכת כתיבה שלימה היא שעשה, אלא שמחוסר קריבה ולכשיקרבו את שני הדפים הכתובים נמצא שכתב שתי אותיות. ושואלים, והתנן [והרי שנינו במשנה]: כתב שתי אותיות על שני כותלי הבית וכן על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זהפטור, ואם כן כל שכן שייפטר כשכתב בשתי ערים רחוקות! ומתרצים: התם [שם] בדפי פנקס מחוסר מעשה נוסף של תלישה או חיתוך לצורך קריבה (קירוב האותיות), ואולם הכא [כאן] בשתי ערים ואף שהן רחוקות מכל מקום לא מחוסר מעשה נוסף לצורך קריבה.
Rabbi Ami said: If one wrote one letter on paper in Tiberias and one letter on paper in Tzippori, he is liable because he performed a full-fledged act of writing that is lacking only in proximity. When the two pieces of paper are brought together he will have written two associated letters. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: If one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt? All the more so that this is the halakha with regard to one who wrote in two different cities. The Gemara answers: There, in the case of the parts of a tablet, there is the lack of an additional act of cutting or tearing to facilitate bringing the letters together. However, here, in the case of two cities, even though they are distant from one another, there is no lack of an additional act to facilitate bringing them together.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנָא הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת חַיָּיב הַשְׁתָּא כָּתַב אוֹת אַחַת פָּטוּר הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת חַיָּיב אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן סכְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְגַגּוֹ שֶׁל חֵי״ת וַעֲשָׂאוֹ שְׁנֵי זַיְינִין רָבָא אָמַר כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְתָגוֹ שֶׁל דל״תדָּלֶת וַעֲשָׂאוֹ רֵי״שׁ.

A tanna taught in the Tosefta: If one emended a single letter on Shabbat, he is liable. The Gemara wonders: Now, if one wrote a single letter on Shabbat he is exempt; is it possible that if one emends a single letter he is liable? Rav Sheshet said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one removed the roof of a ḥet and transformed it into two instances of the letter zayin, effectively writing two letters with a single correction. Rava said: It is not necessarily referring to that specific case. It could even be referring to a case where one removed the protrusion from the back of a dalet and transformed it into a reish, thereby emending the written text. One who did so is liable for performing the prohibited labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדלית – דלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה (איוב יא) והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב ואפי׳ לרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. תנא כתב אות אחת והשלימו לספר. אע״ג דבעינן בעלמא שתי אותיות, הכא בחדא לבדה מיחייב, דדבר גדול וחשוב, שכל הספר היה מעוכב מלקרות בו על ידי אות אחת שהיה בו להשלים. וכן חתיכות הבגד מעוכב מלחתכו מבית האריגה על ידי חוט אחד שהיה בולט להשלים. ואע״ג דבמקום (אחד) [אחר] בעינן שני חוטין, הכא מיחייב באריגת חוט אחד.
מהא דאמרינן: הכא במאי עסקינן כגון שנטל לגגו של חי״ת ועשאו שני זייני״ן. שמעינן דכי האי גוונא לא מיקרי חק תוכות, שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות. וכן שנטלו לגגו של דלי״ת ועשאו רי״ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ומעבירו.
תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב. איכא למידק ולהוי כנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור. ויש לומר דהכא בשרוצה שתים אלא שעכשיו היה מתכוין לכתוב האחת מהן ועלו בידו שתים, וכגון דלא נתכוון לכתוב שתי אותיות ידועות אלא איזה אותיות שיזדמן לו, וכההיא דאמרינן לעיל (שבת צז:) כל מקום שתרצה תנוח.
ובהא נמי מיתרצא מתניתין דקתני נתכוון לכתוב חי״ת ועלו בידו שני זייני״ן פטור, דאף בהא איכא למידק מאי שנא נתכוון לכתוב חי״ת ועלו בידו שני זייני״ן, אפילו נתכוון לכתוב זיי״ן וחי״ת וכתב טי״ת וכ״ף פטור, שלא נתכוון לאלו, מידי דהוי אנתכוון לכבות זה וכבה זה דפטור כדאיתא בכריתות (כריתות כ.), אלא דמתניתין בנתכוון לכתוב שתים איזו שתים שיעלו בידו, אבל עכשיו היה כותב חי״ת ועלו בידו שני זייני״ן, ומכל מקום בדעתו הוא שאם יזדמנו לו דרך מקרה אותיות הצריכות זיון שיזיינם, ומשום הכי אמרינן הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני.
תנא [שנה החכם] בתוספתא: הגיה אות אחת בשבת — חייב. ותוהים: השתא [עכשיו, הרי] אם כתב בשבת אות אחתפטור, ואיך תאמר שכאשר הגיה אות אחת חייב?! אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]כגון שנטלו לגגו של חי״ת ועשאו שני זיי״נין ונמצא שבהגהה זו כתב שתי אותיות בבת אחת. רבא אמר: אין צריך להסביר כי מדובר דווקא במקרה זה, אלא אפילו כגון שנטלו לתגו (החלק האחורי הבולט) של דל״ת ועשאו רי״ש, שעל ידי כך מתקן את הכתוב. ובשל תיקון הכתובים חייב משום מכה בפטיש.
A tanna taught in the Tosefta: If one emended a single letter on Shabbat, he is liable. The Gemara wonders: Now, if one wrote a single letter on Shabbat he is exempt; is it possible that if one emends a single letter he is liable? Rav Sheshet said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one removed the roof of a ḥet and transformed it into two instances of the letter zayin, effectively writing two letters with a single correction. Rava said: It is not necessarily referring to that specific case. It could even be referring to a case where one removed the protrusion from the back of a dalet and transformed it into a reish, thereby emending the written text. One who did so is liable for performing the prohibited labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנָא נִתְכַּוֵּין לִכְתּוֹב אוֹת אַחַת

A tanna taught: If one intended to write one letter on Shabbat
רי״ףספר הנררמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן נתכוין לכתוב אות א׳ ועלו בידו ב׳ חייב – ק״ל דהא אמרי׳א נתכוין לזרוק שתים וזרק ד׳ פטור. ואיכא דפריק שאני הכא דבכל מקום השתים נתכוין לכתוב אותה האחת, אבל התם לא נתכוין לזרוק חוץ למקום השתים. ואיכא דפריק דהכא בשדעתו לכתוב שתים זה אח״ז אלא שנתכוין לכתוב אחת בתחלה ועלו בידו השתים כאחת, והוא הי׳ רוצה שיכתוב אותן אחת אחת ולפיכך חייב, דהו״ל כנתכוין לזרוק ד׳ וזרק ח׳, ואמר כ״מ שתרצה תנוח.⁠ב זה תי׳ בעל התוספותג ז״ל ואינו נכון.
א. לעיל עג, א.
ב. עי׳ תוד״ה נתכוין ועי׳ רשב״א וריטב״א.
ג. עי׳ לעיל צז, ב.
נתכוין לכתוב חית ודלג את הקולמוס בשעה שהיה כותב את גגה ונעשה הפסק בגגה עד שנעשו כשני זיי״נין פטור שהרי לא היתה מחשבתו אלא באות אחת ומ״מ אם עשאן בכונת שנים חייב אע״פ שהם משם אחד שהרי תיבה היא בלשון תלמוד כמו שאמרו לא זז משם:
כתב אחת בארץ ואחת בקורה שנמצא שאינן נהגים זה עם זה בסקירה אחת וכן על שני כותלי הבית שלא במקצועות הסמוכים זה לזה אלא באמצע הכותלים עד שאין נהגים זה עם זה או על שני דפי פנקס ר״ל זו בדף אחד וזו בדף אחר או באיזה צד שאין נהגים זו עם זה פטור שאין שם שתי אותיות לחייב עליהן אלא כשנקראות זו עם זו:
תנא [שנה החכם]: נתכוין לכתוב בשבת אות אחת
A tanna taught: If one intended to write one letter on Shabbat
רי״ףספר הנררמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קד:, עין משפט נר מצוה שבת קד:, ר׳ חננאל שבת קד:, רי"ף שבת קד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קד:, רש"י שבת קד:, תוספות שבת קד:, ספר הנר שבת קד: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קד: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קד: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת קד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קד:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קד:, גליון הש"ס לרע"א שבת קד:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קד:, אסופת מאמרים שבת קד:

Shabbat 104b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 104b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 104b, R. Chananel Shabbat 104b, Rif by Bavli Shabbat 104b, Collected from HeArukh Shabbat 104b, Rashi Shabbat 104b, Tosafot Shabbat 104b, Sefer HaNer Shabbat 104b, Ri MiLunel Shabbat 104b, HaHashlamah Shabbat 104b, Ramban Shabbat 104b, Rashba Shabbat 104b, Meiri Shabbat 104b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 104b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 104b, Gilyon HaShas Shabbat 104b, Steinsaltz Commentary Shabbat 104b, Collected Articles Shabbat 104b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144