×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה רַבִּי יְהוּדָה סָבַר זִיל בָּתַר רוֹב חֲתִיכוֹת וְרוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל אַרְבַּע מִינֵי דָּמִים הָוְיָין וְרַבָּנַן סָבְרִי זִיל בָּתַר רוֹב חֲתִיכוֹת לָא אָמְרִינַן.:
and she herself does not know exactly what the appearance of the piece of flesh that she miscarried was, e.g., if it was lost. In this case Rabbi Yehuda holds: Follow the majority of miscarriages of amorphous pieces of flesh, and the majority of pieces of flesh have the appearance of one of the four types of impure blood. And the Rabbis hold: We do not say: Follow the majority of miscarriages of amorphous pieces of flesh. Therefore, Rabbi Yoḥanan’s mention of three cases is meant to exclude this statement of Rabbi Yehuda, who rules that the woman is definitely impure based on a majority.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי נדה יט ע״א} אמר ר׳ חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה ובית שמי סברי הני תרי1 אחריני נמי מילקא לקו ומנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא אמר רב חמא בר יוסף אמר ר׳ אושעיא דאמר קרא {דברים יז:ח} כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם2 בין דם טמא לדם טהור:
{ספרא מצורע זבים פרשה ד} {ויקרא טו:יט} בבשרה3 מלמד [שהיא] מטמא4 מבפנים כבחוץ5 [והלא דין הוא ומה6 אם הזב שהוא טעון ביאת מים חיים אין מטמא בפנים כבחוץ]⁠7 נדה שאינה טעונה ביאת מים חיים8 (יכול9) אינו דין שלא תיטמא בפנים כבחוץ תלמוד לומר בבשרה מלמד [שהיא] מטמא10 בפנים כבחוץ11 [אין לי אלא נדה]⁠12 זבה מניין תלמוד לומר {ויקרא טו:כח} זובה שבעת ימים תהיה בנדתה לא [בזיבתה]⁠13 כל שבעה יכול עד [שתהא רואה]⁠14 דם כל שבעה תלמוד לומר תהיה אף על פי שאינה רואה ומניין שאינה טובלת מבעוד יום תלמוד לומר {ויקרא טו:יט} שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנידתה כל שבעה:
{ספרא מצורע זבים פרשה ה} ואשה כי יזוב זוב דמה15 בין גיורת בין שפחה בין משוחררת בין בת ישראל ימים שנים יכול ימים הרבה אמר ר׳ עקיבא כל ששמועו מרובה [ושמועו]⁠16 מועט תפשתה מרובה לא תפשתה תפשתה מועט תפשתה כול׳17 אמר ר׳ נחמיה וכי למה18 בא הכתוב לפתוח או לנעול והלא לא בא לנעול אלא לפתוח אם אתה אומר ימים עשרה אינן אלא מאה אלא מאתים
אלא אלף אלא ריבוא וכשאתה אומר [ימים]⁠19 שנים פתחת20 אמר ר׳ מונא משם ר׳ יהודה ימים שנים יכול ימים הרבה אם מרובין הן והלא כבר נאמר21 רבים הא לא דיבר הכתוב22 אלא בימים מועטים וכמה הן הוי אומר שנים רבים שלשה יכול רבים עשרה אמר ימים ואמר רבים מה ימים מיעוט ימים שנים אף רבים מיעוט רבים שלשה יכול (ימים23) שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הרבים הללו יהו מרובים על שנים וכמה הן הוי אומר24 שלשה:
יכול הרואה שלש25 כתחילה26 תהא זבה ומה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה ברואה יום אחד אבל ברואה שלש27 כתחילה28 תהא זבה תלמוד לומר על נדתה אחר נידתה היא [מטמאה]⁠29 ואינה מטמאה כתחילה30 אין לי אלא סמוך לנידתה מופלג מנידתה מניין תלמוד לומר {ויקרא טו:כה} [או]⁠31 כי תזוב על נידתה אין לי אלא מופלג מנידתה יום אחד מניין שנים שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמונה תשעה עשרה32 מה מצינו ברביעי שהוא ראוי לספירה וראוי לזיבה אף אני אביא את אילו שהן ראויין לספירה שיהו ראוין לזיבה פירוש מה מצינו ברביעי שהוא ראוי לספירה וראוי לזיבה שאם ראתה שלשה ימים אחר נדתה הוחזקה זבה ומתחלת לספור מיום רביעי ואם לא ראת33 ביום הראשון34 הסמוך לנידתה אלא שראתה דם ביום שיני [ובשלישי]⁠35 וברביעי נעשת זבה (גמורה36) וסופרת מיום חמישי הנה הרביעי ראוי לספירה וראוי לזיבה אף אני אביא את הששה שהן תשלום37 עשרה שיהו38 ראויין לזיבה ומניין לרבות את אחד עשר תלמוד לומר בלא עת נדתה או יכול שאני מרבה את שנים39 עשר אמרת [לא] ומה40 ראית לרבות את אחד עשר ולהוציא את שנים עשר מרבה אני את אחד עשר שראוי לספירת {ויקרא טו:כה} או כי תזוב ומוציא אני שנים עשר שאין ראוי לספירת או כי תזוב פירוש אם ראתה41 תשיעי ועשירי ואחד עשר הרי זו42 זבה גמורה וצריכה ספירת43 שבעה כעניין [שנאמר]⁠44 או כי תזוב וגו׳45 אבל אם לא ראתה אלא עשירי ואחד עשר ושנים עשר אינה זבה גמורה ואינה צריכה ספירת שבעה ששנים עשר אינו מצטרף לאחד עשר46 לפי שאינו מימי47 זיבה אלא תחילת נדה הוא48 ולפיכך אינו מצטרף עמהן להיות49 שלשה50.
אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה גדולה מנין לרואה שנים שתהא זבה קטנה תלמוד לומר {ויקרא טו:כה} ימי ומניין אפילו יום אחד תלמוד לומר כל ומניין ששומרת יום כנגד יום תלמוד לומר {ויקרא טו:כו} טמא יהיה51 יכול כשם52 ששומרת אחד53 לאחד כך תשמור שנים לשנים ודין הוא ומה אם54 הזב שאינו סופר אחד לאחד סופר שבעה לשני ראיות זבה שהיא סופרת אחד לאחד אינו דין שתספור שנים לשנים תלמוד לומר {טו:כו} יהיה לה אין לה אלא יום אחד ואם טהרה מזובה כשתפסוק55 מזובה.
{ויקרא טו:כח} וספרה לה לעצמה שבעת ימים יכול בין סמוכין בין מפוזרין תלמוד לומר ואחר תטהר אחר אחר לכולן. ר׳ שמעון56 אומר ואחר57 תטהר אחר המעשה תטהר כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבוא לידי ספק: והאי58 דמרבינן להני אחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה59 מקראי לאו דברי הכל הוא דקיימא לן אחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה60 הלכה למשה מסיני. כללא דנקטינן מהני מתניאתא דנידה דאורייתא היכא דאתחילא וחזיא דמא חד יומא ההוא יומא קמא דחזיא ביה הוי61 תחלת נדה ומשלמא62 עליה שבעא יומי לא שנא חזיא דם63 בכולהו שבעה ולא שנא לא64 חזיא אלא חד יומא65 וכד [נפקן]⁠66 שבעה יומי טבלה לילי67 שמיני ומשתריא לבעלה ואי חזיא דם ביום השמיני68 הרי עיילא לה בתוך אחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה שהן ימי זיבות וכיון דחזיא בהו חד יומא הויא לה זבה קטנה וחיישינן דילמא אתיא למיחזי למחר הילכך בעיא שימור יום תשיעי ואי לא חזיא יום תשיעי טבלא לערב69 ומשתריא ואי חזיא ביום70 תשיעי בעיא שימור [יום]⁠71 עשירי ועדיין זבה קטנה היא ואי לא חזיא ביום עשירי טבלא לאורתא72 ומשתריא ואי חזיא גם ביום עשירי הויא לה זבה גמורה דהא חזיא תלתא יומין רצופין ובעיא למיתב שבעה נקיים. הכין דינא בהלין יומי זיבות אי חזיא דם חד יומא משמרת כנגדו חד יומא73 ואי חזיא תרי יומי משמרת להו74 [נמי]⁠75 חד יומא לבר מיום אחד76 עשר דלא בעי שימור הואיל ונפקן ימי77 זיבות והוה ליה יום שנים עשר תחלת נדה ואי חזיא ביה מידי הויא לה נדה כל שבעה78. הדין הוא דינא דאורייתא דהוו עבדן בנות ישראל כל זמן דהוו רבנן בקיאי בחזואתא דדמא וכיון דאימעוט רבנן דהוו בקיאי בהכי וקלשא להו79 דעתייהו ולא הוו יכילי לאפרושי בין דם טמא לדם טהור כדאמרינן {בבלי נדה כ ע״ב} אמר ר׳ יוחנן חכמתיה דר׳ חנינא גרמה לי דלא [אחזי]⁠80 דמא81 [מטמאנא מטהר מטהרנא מטמא. אמר82 ר׳ זירא טיבעא דבבל גרם לי דלא אחזי דמא]⁠83 ומה רבא דידע בטיבעא לא חזי אנא אחזי. וחזו נמי דנשי לא ידעי84 תיקון ווסתות חשו רבנן דילמא
משלמי דם טמא לדם טהור וטבלן [ואתו]⁠85 לידי איסורא דכרת דהא אפשר למהוי כל דם דחזיא בשיתא יומי [טהור]⁠86 וליכא טמא אלא הך דחזיא בשביעי בלחוד [דצריכא] למישלם87 עליה שבעה יומי וכיון דסבירא להו דדם דכולהו שבעה טמא הוא אמרי כבר88 שלימו לן שבעה יומי וטבלן לאורתא ואתו לידי איסורא הילכך חשו רבנן למילתא ועבדו הרחקה יתירא לסלוקי כל ספיקי ואצרכו למיתב שבעה נקיים על כל דם89 דלא ליגע לאיסורא דאורייתא והיינו דאמרינן90 {בבלי נדה סו ע״א} אמר רב יהודה אמר שמואל התקין ר׳ בשוודית91 ראת יום אחד תשב ששה ימים והיא שנים תשב חמשה והן שלשה תשב שבעה נקיים אמר ר׳ זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טיפה92 כחרדל יושבות93 עליה שבעה נקיים ואף על גב דהאי94 תקנתא דר׳95 בשוודית96 ליכא למיחש בה למילתא דאיסורא97 [כלל]⁠98 עבדו רבנן הרחקה יתירא [ואנהגו]⁠99 בנות ישראל למעבד כר׳ זירא דהא אמרינן דהא דר׳ זירא הלכה פסוקה היא כדאמרינן התם100 {בבלי ברכות לא ע״א101} לעניין102 אין עומדין להתפלל מתוך דין הלכה103 אלא מתוך הלכה פסוקה היכי דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי הא [דאמר ר׳] זירא104 בנות ישראל הן החמירו [על עצמן שאפילו רואות דם טיפה105 כחרדל יושבות106 עליה שבעה נקיים]⁠107. והכין נמי עבדינן בימי טוהר דיולדת ואף על גב דקיימא לן כרב דאמר מעיין אחד [הוא]⁠108 והתורה טימאתו והתורה טיהרתו כיון דאיכא יולדת בזוב דצריכה שבעה נקיים בימי טוהר נמי עבדינן109 הרחקה יתירה כר׳ זירא וכל דם דחזיא בימי טוהר יתבה עליה (דם110) שבעה נקיים ובתר הכי טבלה במי מקוה [ומשתריא]⁠111 לבעלה ואף על גב דלא נפקן ימי טוהר כיון דיתבא בהו112 שבעה נקיים ותו לא [חזיא]⁠113 שריא:
1. תרי: גא, דפוסים: ״תרתי״.
2. גב ממשיך: ״בין דין לדין״. דפוסים מרמז להמשך: וגו׳.
3. בבשרה: גא: ״מבשרה״.
4. שהיא מטמא: גב, גג, כ״י נ, דפוס קושטא. כ״י הספרייה הבריטית: ״שהוא מטמא״. דפוסים: שהיא מיטמאה.
5. ב-גטב נוסף כאן: ״א⁠[ין לי א]⁠לא נדה זבה [מני]⁠ן״, כבהמשך המאמר.
6. ומה: חסר בכ״י נ.
7. והלא...כבחוץ: גא, גג, גטב, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית (שמא מחמת הדומות).
8. חיים: חסר ב-גא.
9. יכול: חסר ב-גג, כ״י נ, דפוסים.
10. שהיא מטמא: כ״י נ. כ״י הספרייה הבריטית: ״שהוא מטמא״. גג, דפוסים: ״שהיא מטמאה״.
11. והלא דין הוא...כבחוץ: חסר ב-גב. הושלם שם בהמשך.
12. אין לי אלא נדה: גא, גב, גג, גטב, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
13. לא בזיבתה: גב, גג, כ״י נ, דפוס קושטא. כ״י הספרייה הבריטית: ״לא בזובה״. דפוסים: ולא בזיבתה.
14. שתהא רואה: כך גא, גג, כ״י נ, דפוסים.
15. ואשה...דמה: גג ממשיך: ״ימים רבים״.
16. ושמועו: גג, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״וששמועו״.
17. כול׳: וכן כ״י נ, דפוס קושטא. ב-גג חסר הרמז להמשך. דפוסים: כולה.
18. למה: כך בכתבי היד ובדפוס קושטא, כלשון הספרא שם. דפוסים: מה.
19. ימים: גג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
20. פתחת: גג: ״פתחתה״.
21. נאמר: גג: ״אמור״. דפוסים: נאמר ימים.
22. הכתוב: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית, גג, כפי שחסר בספרא שם.
23. ימים: חסר ב-גג, סוטרו, כ״י נ, דפוסים. אפשר שגם בכ״י הספרייה הבריטית מסומן למחיקה.
24. הוי אומר: חסר ב-גג, סוטרו.
25. שלש: גג, סוטרו: ״שלשה״.
26. כתחילה: וכן סוטרו. גג, דפוסים: ״בתחלה״, וניתן לקרוא כן גם בכ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ. דפוסים: ימים רצופים בתחלת נדה.
27. שלש: גג: ״שלשה״.
28. כתחילה: וכן סוטרו, כ״י נ. דפוסים: בתחלה. (גג פגום כאן, אך לעיל: ״בתחלה״).
29. מטמאה: גג, סוטרו, כ״י נ. כ״י הספרייה הבריטית: ״טמאה״. דפוסים: מיטמא.
30. כתחילה: וכן סוטרו, כ״י נ. גג, דפוסים: בתחלה.
31. או: גג, סוטרו, כ״י נ, דפוסים.
32. דפוסים מוסיף: אמרת.
33. ראת: גג: ״ראתה״.
34. הראשון: גג: ״ראשון״.
35. ובשלישי: סוטרו, כ״י נ, דפוסים. גג: ״בשלישי״. כ״י הספרייה הבריטית: ״ושלישי״.
36. גמורה: חסר ב-גג, כ״י נ, דפוסים.
37. תשלום: גג: ״תמות״.
38. תשלום עשרה שיהו: חסר בסוטרו.
39. שנים: סוטרו: ״השנים״, וכן נראה ב-גג (הדף פגום).
40. לא ומה: גג, סוטרו, כ״י נ. דפוס קושטא: לאו מה. דפוסים: לאו מאי. כ״י הספרייה הבריטית רק: ״ומה״.
41. ראתה: גג, סוטרו: ״תראה״.
42. זו: וכן גג. סוטרו, כ״י נ, דפוסים: ״היא״.
43. ספירת: חסר ב-גג.
44. שנאמר: גג, סוטרו, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
45. וגו׳: הרמז להמשך חסר ב-גג, סוטרו.
46. לאחד עשר: חסר ב-גג.
47. מימי: גג, סוטרו: ״בכלל ימי״.
48. נדה הוא: סוטרו: ״ימי נדה״.
49. להיות: וכן גג, סוטרו. כ״י נ, דפוסים: ״להיותן״.
50. פירוש...שלשה: ראה בעל המאור: פי׳ זה כתוב בהלכות ואינו מתוקן וכבר השיב עליו ה״ר יוסף הלוי ז״ל תלמידו במגילת סתרים שלו.
51. טמא יהיה: וכן גג, סוטרו, כ״י נ, דפוס קושטא, וכך בספרא שם. דפוסים: טמאה היא (ויקרא טו:כה).
52. כשם: סוטרו: ״משם״.
53. אחד: סוטרו אחר הגהה: ״יום אחד״.
54. אם: וכן גג, סוטרו, כ״י נ, וכן בספרא שם. חסר בדפוסים.
55. כשתפסוק: גג: ״בשתפסוק״
56. ר׳ שמעון: גג: ״ר׳ ישמעאל״.
57. ואחר: כלשון המקרא, וכן בספרא. גג, גי, סוטרו, כ״י נ, דפוסים: ״אחר״.
58. והאי: וכן בדפוסים. גג, גי, סוטרו, כ״י נ: ״האי״.
59. דם נדה לדם נדה: גג: ״נידה לדינה״.
60. דם נדה לדם נדה: סוטרו: ״נדה לנדה״. גג שניהם: ״נידה לנידה דם נידה לדם נידה״.
61. דחזיא ביה הוי: וכן גי, סוטרו, כ״י נ. חסר ב-גג. דפוסים: דחזיא ביה.
62. ומשלמא: דפוסים: ומשלמת.
63. דם: גג, סוטרו: ״דמא״.
64. לא: גג, סוטרו: ״דלא״.
65. חד יומא: גי: ״יום אחד״.
66. נפקן: גג, גי, סוטרו, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ: ״נפקי״.
67. לילי: וכן גי, סוטרו, כלשון חז״ל. כ״י נ, דפוסים: ״ליל״.
68. ביום השמיני: גי, סוטרו, כ״י נ, דפוסים: ״יום שמיני״.
69. לערב: דפוסים: בערב ליל י׳.
70. ביום: דפוסים: גם ביום.
71. יום: גי, סוטרו, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ.
72. לאורתא: גי: ״לערב״.
73. משמרת כנגדו חד יומא: חסר בדפוס קושטא.
74. משמרת להו: גי: ״נטרא״.
75. נמי: גי, דפוסים. חסר בכ״י נ, דפוסים.
76. מיום אחד: וכן גי, כ״י נ. דפוסים: מיומא דחד.
77. ימי: וכן גי, כ״י נ. דפוסים: יומי.
78. שבעה: חסר בדפוסים.
79. להו: גי, כ״י נ, דפוסים: ״לה״.
80. אחזי: כ״י נ, דפוסים. גי: ״איחזי״. כ״י הספרייה הבריטית: ״אחזה״.
81. דפוסים מוסיף: דכי.
82. אמר: כ״י נ. גי, דפוסים: ״ואמר״.
83. מטמאנא...דמא: גי, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
84. דנשי לא ידעי: וכן כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: דלא ידעי נשי.
85. וטבלן ואתו: גי, כ״י נ. כ״י הספרייה הבריטית: ״וטבלן אתו״. דפוסים: וטבלין ואתו.
86. טהור: גי, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
87. דצריכא למישלם: גי, כ״י נ, דפוס קושטא. כ״י הספרייה הבריטית: ״וצריכה למישלם״. דפוסים: דצריכא דמישלם.
88. כבר: חסר בדפוס קושטא. דפוסים: כד.
89. דם: גג: ״דם ודם״.
90. דפוסים מוסיף: בריש פרק התינוקות.
91. בשוודית: דפוסים: בסוודית. גי: ״בוסתות״.
92. דם טיפה: וכן כ״י נ. גי, דפוסים: ״טיפת דם״.
93. יושבות: דפוסים: יושבת.
94. דהאי: גי: ״דבהאי״.
95. דר׳: חסר בדפוס קושטא.
96. בשוודית: גה, כ״י נ, דפוסים: ״בסוודית״. גי: ״בוסתות״.
97. דאיסורא: גה: ״לאיסורא״.
98. כלל: גה, גי, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
99. ואנהגו: גה, גי, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״ואנהג״.
100. התם: גג: ״לקמן״.
101. וברי״ף ברכות פרק ה (דף כא ע״ב).
102. לעניין: וכן גי. כ״י נ: ״בענין״. חסר ב-גג, דפוסים.
103. דין הלכה: דפוסים: ״דין או הלכה״.
104. דאמר ר זירא׳: גה, גי, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״דר׳ זירא״.
105. דם טיפה: גה, גי, כ״י נ. וכן בה״ג (הל׳ ברכות). דפוסים: טיפת דם.
106. יושבות: דפוסים: יושבת.
107. על עצמן...נקיים: גה, גי, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית מסתפק ברמז להמשך: ״כול׳⁠ ⁠״.
108. הוא: גי, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
109. נמי עבדינן: כ״י נ, דפוסים: ״עבדינן נמי״. ב-גי רק: ״נמי״.
110. דם: חסר ב-גי, כ״י נ, דפוסים.
111. ומשתריא: גה, גי, דפוסים (כלשון רבינו לעיל). כ״י נ: ״משתריא״. כ״י הספרייה הבריטית: ״ואשתריא״.
112. בהו: חסר בדפוסים.
113. חזיא: גי, כ״י נ, דפוסים. וכן נראה ב-גה, אלא שהדף פגום. כ״י הספרייה הבריטית: ״מיחזיא״.
ואינה יודעת מה הפילה – שאבדה החתיכה קודם שבאה לפנינו.
לא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות כו׳ – דלא סבירא להו רוב חתיכות של ד׳ מיני דמים ואשמועינן רבי יוחנן לעיל בג׳ מקומות הלכו אחר הרוב ותו לא למעוטי הא רובא דר׳ יהודה דלר׳ יהודה דאזיל בתר רובא לא כודאי משוית ליה לשרוף על מגעה את התרומה.
מתני׳ חמשה דמים וכו׳ – בגמ׳ מפרש לה.
ואינה יודעת מה הפילה, מה היה מראה חתיכה זו, וכגון שאבדה אותה חתיכה שהפילה, שבמקרה זה ר׳ יהודה סבר [סבור] שכך יש לנהוג בדין זה: זיל בתר [לך אחר] המראה של רוב החתיכות שאשה מפילה, וכיון שהמראה של רוב חתיכות אלו — מראה של ארבע מיני דמים הויין [הינן], הריהי אם כן טמאה. ואילו רבנן סברי [חכמים סבורים] שאין מראה רוב החתיכות שהאשה מפלת כשל מראה דמים טמאים, ולכן זיל בתר [לך אחר] רוב חתיכותלא אמרינן [אין אנו אומרים], ואם כן יש לומר כי המנין של שלושה מקרים שמנה ר׳ יוחנן, בא למעט הלכה זו של ר׳ יהודה שפסק טומאה ודאית על פי רוב.
and she herself does not know exactly what the appearance of the piece of flesh that she miscarried was, e.g., if it was lost. In this case Rabbi Yehuda holds: Follow the majority of miscarriages of amorphous pieces of flesh, and the majority of pieces of flesh have the appearance of one of the four types of impure blood. And the Rabbis hold: We do not say: Follow the majority of miscarriages of amorphous pieces of flesh. Therefore, Rabbi Yoḥanan’s mention of three cases is meant to exclude this statement of Rabbi Yehuda, who rules that the woman is definitely impure based on a majority.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אחֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה הָאָדוֹם וְהַשָּׁחוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם וּכְמֵימֵי אֲדָמָה וְכַמָּזוּג בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כְּמֵימֵי תִלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי בוב״הוּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִים הַיָּרוֹק עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא וַחֲכָמִים גמְטַהֲרִין.

MISHNA: There are five distinct colors of ritually impure blood in a woman: Red, and black, and like the bright color of the crocus [karkom] flower, and like water that inundates red earth, and like diluted wine. Beit Shammai say: Even blood like the water in which a fenugreek plant is soaked, and like the liquid that drips from roast meat, are ritually impure, and Beit Hillel deem blood of those colors ritually pure. With regard to blood that is green, Akavya ben Mahalalel deems it impure and the Rabbis deem it pure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ירק
ירקא(משנה עדיות פרק ה) ודם הירוק (נדה יט.) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. (נגעים פרק ג) הבתים מיטמאין בג׳ שבועות ובג׳ סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון. (ברכות כה., ברכות סב:, תמיד כז:) סילון החוזר מביא האדם לידי ירקון פי׳ סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק (שבת קי) ליורקנא תרין בשיכרא ומיעקר (בכורות ז) דשתו אינשי ומעלו לירקונא. (ראש השנה כ) אמר עולא משום ירקיא פי׳ בערך מת ולא בירוקה שעל פני המים פי׳ בערך אכמוותא:
א. [גרין.]
מתני׳ וכקרן כרכום – כזוית גן שכרכום גדל בו.
וכמימי אדמה – לקמן מפרש לה לכולהו במתניתין. ל״א כקרן כרכום כנוגה זיו כרכום כמו (שמות לד) כי קרן עור פניו.
וכמזוג – כיין אדום המזוג במים ואע״ג דקליש אדמימות דיליה טמא.
תלתן – פנגרי״ג.
וכמימי בשר צלי – מוהל היוצא ממנו.
רבי יהושע אומר כיהה – הקשה ר״ת דמאי טעמייהו דרבנן דמטמאי מספיקא נוקי גברא אחזקיה כדקי״ל בפ״ק דחולין (דף י:) דמדאורייתא אזלינן בתר חזקה ורבי יהושע נמי אמאי צריך קרא ובפרק המדיר (כתובות דף עה:) נמי דקאמר לא תימא דלא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה כלל פירוש דקאמר התם גבי משארסתני נאנסתי לא מפיה אנו חיין אלא הני מילי היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל דתנן אם בהרת כו׳ והשתא מה צריך ראיה על זה דאזיל בתר חזקה ועוד דשאני גבי נגעים דגלי קרא וי״ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה וכן מוכח בתוספתא בפרק יש נוחלין בשער לבן דקתני אמר להן אף שער שחור סוף שבהרתו הפכתו אלמא דדרך השער ללקות מן הבהרת ובהמדיר (כתובות עה:) דקאמר היכא דליכא חזקה דממונא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה היינו אפילו דאיכא ריעותא דאי לא אזיל לא הוה מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת קדמה דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי אלא הוה מוקי לה לדרשה אחריתי כרבנן אי נמי מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע״ג דאיכא ריעותא ור״ת מפרש בע״א ואין להאריך כאן.
המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי במראות הדמים והוא שאמר חמשה דמים טמאים וכו׳ פירוש שאע״פ שסתם דם אינו אלא אדום וכפשוטו של מקרא שאמר ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם מ״מ הואיל והתורה אמרה וטהרה ממקור דמיה למדנו שיש כאן מיני דמים הרבה שהם טמאים וממה שנאמר דמיה שתי פעמים ר״ל וטהרה ממקור דמיה והיא גלתה את מקור דמיה דרשו בה שהם ארבעה מינים ומנו במשנה זו חמשה מפני שהאדום והשחור מין אחד הוא וכמו שאמרו האי שחור אדום הוא אלא שלקה ושאר הצבעים שהוזכרו בכלל החמשה כלן למראה אדמימות הן נוטים ועל זו אמרו חמשה דמים טמאים באשה האדום ר״ל אדום לגמרי כדם הקזה והשחור שאף הוא בכלל אדום ירקרק כרכום ר״ל שאינו אדום לגמרי אלא נוטה לאדמימות כקרן כרכום ר״ל כמוצהב שבכרכום ר״ל אותו שמופלג בצבעו וקרן פירושו לשון זוהר ופירשוה בגמרא שהוא עשוי שלש שורות זו למעלה מזו כל אחת משלשה עלים כגון זו והמוצהב שבו הוא העלה האמצעי שבשורה האמצעית מפני שהוא לח ביותר וכן הצריכו לדמות ככרכום שלא נעקר מגושיו שאף זה לחותו קיים ומוצהב יותר וכמימי אדמה ר״ל אדמה שיש לו אדמימות ממקומות ידועים ונותן ממנה לתוך קערה של מים והמים מתאדמים מכחה ובארץ ישראל היה מקום ידוע לאדמה הזאת במקום הקרוי בקעת כרם וכמזג ופירש בו במזג היין השרוני כשהוא מזוג על חד תרין שאין אדמימות שבו חזק וכל אלו הן מראה אדמימות אלא שצבעיהם משתנים זה מזה בית שמאי אף כמימי תלתן ר״ל המים שהתלתן נטבל לתוכו וכמימי בשר צלי שהם גם כן נוטים לאדמימות ובית הלל מטהרין מפני שאדמימותן חלוש והלכה כבית הלל ועל צדדין אלו היו בדורות הראשונים החכמים טרודים במראות הדמים לדין על פי הראיה ומ״מ בדורות האחרונים נתמעט הבקיאות וטמאו כל מראה הנוטה לאדמימות או לשחרות כלל אפילו היה בתכלית חולשת האודם או השחרות:
הירוק – פי׳ בתוס׳ כי הוא גוון שהוא גרו״ג בלע״ז ולא אותו שקורין וירד״י דההוא לאו ממין דם אדום הוא כלל וסתם דם אדום כדאיתא בגמרא ובמסכת נגעים קתני ירקרק כשעוה ועוד שבשום מקום לא הזכירו ירוק סתם אלא על הגרו״ג ואידך ירוק ככרתי אמרו וכההיא דאמרינן בפ׳ אלו טרפות ואלא ירוקה כשרה היכי משכחת לה ככרתי וכן בפ׳ לולב הגזול גבי אתרוג וכן אמרו בב״ר וירק את חניכיו שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה בירקרק חרוץ כלו׳ כמראה הזהב אבל בירוק ככרתי טהור הוא לדברי הכל ואף בירוק זה.
מצאנו בעדיות שהוא אחד מד׳ דברים שחזר בו עקביא בסוף ימיו ולא לתלות חזר בו אלא לטהר לגמרי כדברי ר׳ יוסי דהא לא קתני התם בפלוגא אלא לר׳ יוסי והכי סוגיין בפ׳ המפלת כר׳ יוסי. מעתה אף בזמן הזה שאין אנו רואין דם כל שהוא לבן או ירוק ככרתי טהור הוא ואין חוששין לו וכן הסכימו רבותי׳ ז״ל כלם.
א משנה חמשה מראות דמים טמאים יש באשה, הנבדלים בצבעיהם, שאם ראתה אחד מסוגי דמים אלו, הריהי טמאה. ואלו הם: האדום, והשחור, וכקרן (כצבע בוהק של) צמח הכרכום, וצבעם של כמימי (המים שמציפים בהם) אדמה אדומה, וכצבעו של היין האדום המזוג במים. בית שמאי אומרים: אף הדם שמראהו כמימי (המים בו שורים) את צמח התלתן, והדם שמראהו כמימי (המיצים הנוטפים) מבשר הצלי הם ממראות הדמים הטמאים, ולא רק אותם חמישה. ואילו בית הלל מטהרים בשני מראות אלה. ובדינו של הדם שמראהו ירוק (צהוב) נחלקו חכמים, שכן עקביא בן מהללאל מטמא, שלדעתו אף הוא דם נדות, ואילו חכמים מטהרין, שלדעתם אין זה דם נדה כלל.
MISHNA: There are five distinct colors of ritually impure blood in a woman: Red, and black, and like the bright color of the crocus [karkom] flower, and like water that inundates red earth, and like diluted wine. Beit Shammai say: Even blood like the water in which a fenugreek plant is soaked, and like the liquid that drips from roast meat, are ritually impure, and Beit Hillel deem blood of those colors ritually pure. With regard to blood that is green, Akavya ben Mahalalel deems it impure and the Rabbis deem it pure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבִּי מֵאִיר אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא כָּךְ וְלֹא כָּךְ.

Rabbi Meir said: Even if the green blood does not transmit impurity due to the halakhot of a blood stain or the blood of a menstruating woman, it is blood in that it renders food susceptible to ritual impurity due to its status as one of the seven liquids that render food susceptible to impurity. Rabbi Yosei says: Neither in this sense, as the blood of a menstruating woman according to Akavya ben Mahalalel, nor in that sense, as a liquid that renders food susceptible to impurity according to Rabbi Meir, is green blood considered blood.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם אינו מטמא משום כתם כו׳ – מפרש בגמרא.
אם אינו מטמא משום כתם – בגמרא מתפרש בס״ד אמאי נקט ר״מ האי לישנא.
אמר ר׳ מאיר: אם אינו מטמא משום כתם, וכדם הנדה — מכל מקום הריהו דם וככזה הריהו מטמא (מכשיר את הזרעים לקבל טומאה, אם נשפך עליהם) משום היותו משקה, כאחד משבעת המשקים שבנפילתם על הזרעים הם מכשירים אותם לקבל טומאה. ר׳ יוסי אומר: לא כך, כשיטת עקביא בן מהללאל המטמא את הדם שמראהו ירוק בטומאת הנדה, ולא כך, כשיטת ר׳ מאיר המחשיב אותו כמכשיר את הזרעים לקבל טומאה, אלא הריהו טהור לגמרי.
Rabbi Meir said: Even if the green blood does not transmit impurity due to the halakhot of a blood stain or the blood of a menstruating woman, it is blood in that it renders food susceptible to ritual impurity due to its status as one of the seven liquids that render food susceptible to impurity. Rabbi Yosei says: Neither in this sense, as the blood of a menstruating woman according to Akavya ben Mahalalel, nor in that sense, as a liquid that renders food susceptible to impurity according to Rabbi Meir, is green blood considered blood.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דאֵיזֶהוּ אָדוֹם כְּדַם הַמַּכָּה שָׁחוֹר כְּחֶרֶת העָמוֹק מִכֵּן טָמֵא ודֵּיהֶה מִכֵּן טָהוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם זכַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ.

The mishna asks: What is the red color that is impure? It is as red as the blood that flows from a wound. What is the black color that is impure? It is blood as black as ḥeret. If the black is deeper than that, the blood is ritually impure; if the black is lighter than that, the blood is ritually pure. And what is the color that is like the bright color of the crocus flower that is impure? It is like the brightest part in the flower, which is harvested to produce the orange-colored spice saffron.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דהא
דהאא(גיטין נז.) לובן ביצה סולד מן האור שכבת זרע דיהא מן האור (שבועות ז) והא תנן (בריש נגעים) של שלג עזה של סיד דיהא הימנה: (נדה יט.) שחור כחרס וכו׳ דיהא מכן טהור. (נדה סב) עבר או שדיהא הרי זה כתם פי׳ דיהא עמם עינו. (יבמות מא) כל ששכבת זרעו דיהא וי״א כל שאין מי רגליו מחמיצין פי׳ כדגרסינן (נדה סח) זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת:
א. [דונקל.]
כדם המכה – מפרש בגמ׳.
כחרת – איידרמינ״ט.
עמוק מכן – שעמוק במראה שחרורית כלומר שחור יותר מחרת טמא.
דיהה – פלד״ש שנדחית מראיתו.
כברור שבו – שיש עליו ברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן. ובגמרא מפרש להו.
עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור – פירש רש״יא ז״ל עמוק יותר שחור, דיהא שנדחית מראיתו ואינו שחור כל כך.
ושמעתי שה״ר שמואל ז״לב פירש בהפוך, עמוק שאינו שחור כל כך, דיהה שחור יותר מכן. והכניסו במחלוקת הזה מה שאמרו לענין נגעיםג בהרת עמוקה כמראה חמה עמוקה מן הצל, אלמא לובן הוא העמוק. ועוד מזה מש״כד כזית וכזפת וכעורב טהור וזהו דיהה, וכדיו וכענבה טמא וזהו עמוק, והוא ז״ל שיער בדעתו שהעורב שחור יותר מהענבה, ועוד שהדיו שהוא עמוק זהו הדיו עצמו, והשחור השנוי במשנתינו הוא חרותא דדיותא והוא שחור יותר מן הדיו עצמו.
וכל אלו דברים בטלין הם, שהמראה החזק באותו גוון הוא נקרא עמוק (בכולה גוונים) [בכל הגוונים] והחלוש באותו צבע הוא הדיהה ממנו, כדתנןה עבר או שדיהה הרי זה כתם, והזית והעורב שחרירותן מבהיק ושל ענבה משחיר וכוהה, וכן הדיו הלחה שכותבין בו ונשתהא כוהה יותר (מקום לו) [מקורט] החרת השנוי במשנה. וכי היאך יעלה על דעת במזוג דשנינוו שני חלקים מים ואחד יין, שהעמוק מכן והוא הלבן שיש בו שלשה חלקים מים ואחד יין טמא, והדיהה או דיהה דדיהה שאין בו אלא חלק אחד מים וחלק אחד יין טהור, והלא אדום גמור הוא וקרוב למראה דם יותר מן הראשון כפלי כפלים, וכל שכן באדום עצמו שהוא כדם המכה שהמלבין בו טהור והמתאדם ביותר טמא ודאי בלא ספק, ולא ידע מר בטיבעא כלום.
וראיתי בתוספות שהביאו ראיה מן הירושלמיז בענין עמוק דדיהה, הוו בעיין מימר מאן דאמר טהור במצחצחו מאן דאמר טמא בשאינו מצחצח, ושמעינה מן הדה מעשה וכו׳ א״ל רבי חלבו כן אמר רב הונא בשם ר׳ שחור מקדיר (טמא) [טהור], מצחצח טמא, לא אמר אלא שחור כולהון אפילו מצחצחין טהורין, אלמא המצחצח קרוב לטומאה יותר מן המקדירח. וזה הפך1 שהרי מתחלה סלקא דעתך המצחצח טהור והמקדיר שהוא המשחיר ביותר הוא הטמא2, ומ״ש אפילו מצחצחין הכי קאמר אפילו היה במראה הטומאה הואיל ומצחצחין טהוריןט.
א. רש״י ד״ה עמוק, ועי׳ רמב״ם בפיהמ״ש ובאיסו״ב פ״ה ה״ט.
ב. עי׳ תוס׳ הרא״ש לקמן כ, א.
ג. שבועות ו, ב.
ד. לקמן כ, א.
ה. סא, ב.
ו. כאן במשנה.
ז. בפרקין ה״ז.
ח. הגרא״ז תיקן ע״פ הפנ״מ. מיהו בחי׳ הר״א נתבארו היטב דברי רבנו וא״צ לתקן שכתב: ונראה שזו דעת התוספות שנחלקו בירושלמי בגוון אחד שבגווני השחרות, אבל אינו מגוון שחרות החרת אלא מגוון שחרות אחר, ויש באותו גוון שהשחרות שלו גדול משחרות החרת אבל אינו מאותו גוון ויש שהוא מצחצח ממנו. והוון בעיין מימר שהמצחצח טהור ושאינו מצחצח כלו׳ שהוא המשחיר ביותר אע״פ שאינו מגוון החרת טמא, והביא ראייה מיהא דא״ר שחור מקדיר טמא, כלומר שחור מקדיר שהוא גוון החרת טמא, אבל מצחצח טמא לא אמ׳ אלא לאו שמעי׳ שכל שאר גווני השחרות טהורין ואפי׳ הן מצחצחין, כלומר ואין צריך לומר אם הם גדולים, לפי דרכנו למדנו שמצחצח קרוב לטומאה יותר מן המשחיר בתכלית השחרות, דהא ירושלמי אמ׳ אפי׳ מצוחצחין טהורי׳ כלו׳, ואצ״ל המשחיר ביותר שהוא טהור.
ט. בחי׳ הר״א הסביר היטב: והקשה הרמב״ן שאפי׳ לפי דבריהם קשה, שהרי אפילו לפי מה שהם מפרשים הירושלמי, מעיקרא הוון בעיין מימר שהמצחצח טהור ושאינו מצחצח שהוא מקדיר טמא, וזה הפך ממה שהם מפרשים. אלא ודאי נראה שפי׳ הירושלמי כך מ״ד טהור במצחצח כלומר וזהו דיהה שהוא טהור, ומאן דאמ׳ טמא בשאינו מצחצח כלומר וזהו עמוק שטמא, ודאיק בירושלמי דמדקאמר ר׳ שחור מקדיר טמא ולא אמ׳ מצחצח משמע דבכל המראות אפילו מצוחצחין טהורים, כלו׳ אפי׳ הן ממראות הטומאה הואיל והן מצוחצחין טהורין, ואצ״ל אם אינן ממראות הטומאה, וזהו לשון אפי׳ שבירושלמי.
1. הגהת הגרא״ז: עיין בפ״מ דמהפך הגירסא מתחלה וגורס מאן דאמר טהור בשאינו מצחצח מאן דאמר טמא במצחצחת.
2. הגהת הגרא״ז: וצריך להפך הגירסא.
מתני׳ שחור כחרת עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור. פרש״י ז״ל עמוק שהוא יותר שחור מן החרת, דיהה שאינו שחור כל כך. ויש מי שפירש עמוק שאינו שחור כל כך, כדאמרינן לענין נגעים בהרת (שבועות ו:) עמוקה כמראה חמה עמוקה מן הצל, ועוד מדתניא (נדה כ.) כקיר כדיו כענבה טמא וזהו שאמרו עמוק מכן טמא, כזית כזפת כעורב טהור וזהו שאמ׳ דיהה מכן טהור, והעורב והזפת שחורין הן יותר מן הענבה, אלא כל שהוא משחיר יותר נקרא דיהה וכל שהוא הולך ומלבין יותר נקרא עמוק. ועוד שהדיו שהוא עמוק זהו הדיו עצמו, והשחור השנוי במשנתינו זהו חריתותא דדיותא. ואינו מחוור מדתנן גבי כתמים (נדה סא:) חמשה סימנים מעבירים על הכתם עבר או דיהה הרי זה כתם. והא דאמרינן כמראה חמה עמוקה מן הצל, לא שיקרא הלבן לעולם עמוק, אלא כל שהוא חזק בצבעו הוא הנקרא עמוק במינו, והזית והעורב אע״פ שהן שחורים הרבה מכל מקום כיון שהן מצהיבין ומבהיקין יותר מן הענבה, לפיכך קראוה דוהין והענבה מפני ששחרוריתה דוהה קראו עמוק. ומה שהביאו ראיה מן הדיו, לא ירדתי לסוף טעמם, כי החרת והדיו וחרירותא דדיותא אחד הן, וכדאמרינן בגמרא (נדה כא.) חרת שאמרו דיו ולימא דיו אי אמר דיו הוה אמינא כפכחותא דדיותא קמ״ל כחרירותא דדיותא, אלמא חרירותא דדיותא פירושא דחרת ששנינו הוא. והא דאמרינן גבי דיו זהו עמוק ששנינו, לא מחרירותא עצמו אמרו כן, דחרירותא לא עמוק הוא אלא השחור עצמו ששנינו במשנתינו הוא, אלא שהדיו עצמו כשהוא משתהא הרבה הולך וכוהה יותר והוא מתחזק בשחרירותו, וזהו שאמרו כדיו טמא וזה ששנינו עמוק מכן טמא. אי נמי איפשר דשמואל פליגא אדרבא בר רב הונא, דשמואל סבר חרת שאמרו זהו חרת עצמו שאינו מעורב בדיו, מדלא קתני במתניתין דיו, וכדאקשינן עלה דרבה ולימא דיו, והילכך סבירא ליה לשמואל דדיו היינו חרירותא דדיותא, הוא ששנינו עמוק מכאן טמא. וזה נ״ל יותר ותדע לך, דבוהה הוא החלש בצבעו, מדאמרינן בגמרא (נדה כ.) אמר עולא וכולן עמוק מכאן טמא דיהה מכאן טהור כשחור, ואקשינן ואלא מאי שנא שחור דנקט, סד״א הואיל ואמר ר׳ חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה, הילכך אפילו דיהה נמי קמ״ל, כלומר כיון שזה אינו אלא גוון היוצא מגוון אחר, כל שאינו חזק בצבע זה שנתחלף לו, אלא שעדיין לא נטה כל כך ולא נתחזק בחלופו אלא קצת, אימא להוי כשחור ועדיף מיניה נמי, קמ״ל אלמא דוהה זה הוא שאינו שחור חזק.
מהא דאמרינן בית הלל היינו תנא קמא וכן חכמים היינו תנא קמא ופרקינן איכא בינייהו לתלות, כלומר דלתנא קמא כמימ׳ תלתן וכמימי בשר צלי וירו׳ אינן מטמאין לשרוף, אלא מ״מ תולין עליהן, כתב הרמב״ן נראה דאפשר היה לומר, דהלכתא כת״ק דהוא סתם משנה, ונפקא מינה לדידן בדם ירוק, דכיון דלרבנן תולין, אף היא אסורה לבעלה מספק. אלא שיש לסמוך דהלכתא כר׳ יוסי בירוק מפני שגם הוא שנוי בלשון חכמים במשנתינו, ועוד מפני ששנינו בבחירת׳ (משנה עדיות ה׳:ו׳) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים, וכיון ששנו שם ר׳ יוסי בלשון חכמים, שמע מינה דהלכתא כותיה, ועוד דאף עקביא בן מהללאל חזר ביה בשעת פטירתו, דתנן ובשעת פטירתו אמר לבנו חזור בך בד׳ דברים שהייתי אומר וחדא מינייהו הא דדם ירוק, וסתמא דמילתא לגבי ר׳ יוסי חזר בו, ולא לתלות כתנא קמא דמתניתין מדלא קתני התם בפלוגתא אלא ר׳ יוסי, ומסתמא דלגבי מאן דפליג עליה התם הדר ביה, ועוד דסוגיין דבפרק המפלת מוכחא הכין בהדיא דכולהו כר׳ יוסי סבירא להו, דלא מטמא אלא חתיכה של ד׳ מיני דמים, אבל חתיכה ירוקה ולבנה מטהר, והילכך אפילו לדידן דלא חזינן דמים, הירוק והלבן אינה יושבת בהן כלום, שלא גזרו אלא על דם ותולדותיו.
וירוק. כתבו בתוס׳ רבותינו הצרפתים ז״ל שהוא גלני ולא בירנו שהוא ככרתי, דכרתי אינו נוטה לאדמימות, ובההוא אפילו עקביא מטהר דלא אסרה תורה אלא דם שהוא אדום, וכן משמע באלו טרפות דאמרינן התם (חולין מז:) ריאה ככשות׳ וכמוריקא וכגון ביצה טרופה טרפה. ופריך ירוקה כשרה ה״ד, ככרתי. ובמסכת נגעים (בתוספתא פ״ג ה״ג) קתני ירקרק כשעוה, ובפרק לולב הגזול (סוכה לד:) נמי אמרינן ירוק ככרתי, מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא. ובבראשית רבה (פרשה מ״ג) גבי וירק את חניכיו אמרינן שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה בירקרק חרוץ, אלמא הירוק זהו מראה הזהב שלנו שהוא גיאלני וכל שכן הירוק ככרתי שהוא טהור.
עמוק מכאן וכו׳ – לקמן מתפרש בס״ד.
ומעתה מבררים: איזהו הצבע האדום המטמא — כמראה הדם היוצא מן המכה. ואיזהו השחור המטמא — כצבע החרת (דיו). ואם מראה הדם עמוק (כהה) יותר מכן, ששחור הוא יותר מחרת — טמא, ואם מראה הדם דיהה (בהיר) יותר מכן, ששחור פחות מן החרת — טהור. והדם שצבעו קרן כרכום שמטמא — הרי זה דווקא כמראה של העלה הברור (הזוהר ביותר) שבו.
The mishna asks: What is the red color that is impure? It is as red as the blood that flows from a wound. What is the black color that is impure? It is blood as black as ḥeret. If the black is deeper than that, the blood is ritually impure; if the black is lighter than that, the blood is ritually pure. And what is the color that is like the bright color of the crocus flower that is impure? It is like the brightest part in the flower, which is harvested to produce the orange-colored spice saffron.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּכְמֵימֵי אֲדָמָה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם וּמֵיצֵף מַיִם וְכַמָּזוּג חשְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי.:

And what is the color that is like water that inundates red earth that is impure? It is specifically earth from the Beit Kerem Valley and specifically when one inundates the earth with enough water until it pools on the surface. And what is the color that is like diluted wine that is impure? It is specifically when the dilution consists of two parts water and one part wine, and specifically when it is from the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מצף
מצףא(נדה יט.) מבקעת בית הכרם מצף מים פי׳ שופך מים:
ערך בהק
בהקב(מגילה כד:) ידיו בוהקניו׳ לא ישא את כפיו. (ברכות נח:) הרואה את הבוהקנין אומר ברוך משנה את הבריות מיתיבי הרואה החיגר וא׳ הבוהקנין אומר ברוך דיין האמת לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאתיליד. (נדה יט) וכי תימא כולו הפך לבן טהור הוא ההוא בוהק מיקרי. (ובפרק קמא דנגעים) המכוה והבוהק. בהרת תרגום ירושלמי בהקיתא:
ערך בר
ברג(בכלאים בפרק שני בבא בתרא צד.) הרי זה מקבל עליו רובע טינופות לסאה וכל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט ר׳ יוסי אומר יבור ומפורש היינו טעמא דרבי יוסי משום דמחזי כמקיים כלאים. (ובפ״ב במעשרות) האומר לחברו הילך איסר זה בב׳ תאנים שאבור לי בורר ואוכל וכו׳. (שבת עד.) ת״ר היו לפניו ב׳ מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח (ביצה יד) הבורר קטנית בי״ט ב״ש אומר בורר ואוכל וכו׳ תניא רבן גמליאל אומר מחלוקת כשהפסולת מרובה על האוכל וכו׳ פירש בורר נוטל פסולת מן האוכל ומשליכה או נוטל האוכל ומניח הפסולת. (בבא מציעא כ) מאי שטרי בירורין הכא תרגו׳ שטרי בירורין שטרי טענת׳ שימוש בית דין רבי ירמיה אומר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. (בבא בתרא קסז) שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אינו אלא מדעת שניהן ושניהן נותנין שכר פי׳ שטרי טענתא בית דין שקיבלו טענות בעלי דינין וכתבום בשטר. (כריתות כד) מנחת קנאות לאו לכפרה קא אתיא אלא לברר עון. פי׳ אחר לגרר (סנהדרין ז) אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו פירש אם ברור לך הדין כמו שברור לך הבקר שהיא שעה אחת של יום בלא ספק. אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה פי׳ כאחותך שיצאה ממעי אמך שהיא אסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. (בבא בתרא קנט) אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל ברור אכילתך פירוש ברר דבריך כי אכלת שני חזקה. (בבא בתרא קמו) ת״ר שלשה דברים צוה אחיתופל לבניו וכו׳ תניא אבא שאול אמר י״ט של עצרת ברור סימן יפה לכל השנה ועיקר הדבר מפורש (בתחילת מסכת ערכין) כי כך היה יום נתינת התורה צח וברור. (נדה יט) וכקרן כרכום בברור שבו פירוש כרכום דרכו לצמוח שלשה שערות בכל שורה והשער האמצעי הוא המובחר והברור. ברור לך יום מיתה יפה כבר פי׳ בערך בו:
ערך חרת
חרתד(שבת קד: מגילה יח: גיטין יט.) קנקנתום אמר רבא בר שמואל חרתא דאושכפי (נדה יט) איזהו האדום כדם המכה והשחור כחרת פי׳ חרת הצביעה שצובעין בה העורות. פי׳ אחר חרת דיו דהכי גרסינן בגמרא אמר רבה בר בר חנה חרת שאמרו דיו תניא נמי הכי שחור כחרת וחרת שאמרו דיו וכו׳ על כן אמרו כחרת כשחור שבו (א״ב עיין ערך קנקנתום ופי׳ חרתא דאושכפי דיו הרצענים וכן שם קנקנתים בלשון רומי):
ערך מזג
מזגה(סנהדרין יד:) אילימא לדבר הרשות מי נפקו אל יחסר המזג כתיב פירוש כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין וכמה כ״ג כנגד סנהדרין קטנה. (בילמדנו בריש כי תשא אל יחסר המזג) שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ״ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. (סנהדרין יד:) אל יחסר המזג וכו׳. (נדה יט) וכמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. ובריש נגעים כיין המזוג בשלג כדם המזוג בחלב כיין המזוג במים. (יומא פא) לשנה אייתו כולי עלמא מזוג ושתו אימור דאמרי אנא חייא מזוגא מי אמרי. (פסחים קח) אחד חי ואחד מזוג. ממולח טהור קודש תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא (ברכות נא) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. (פסחים פו) כשהשמש עומד למזוג את הכוס. (יומא לה) אמר אביי כי חמרא במזגא. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. משקה מלך מצרים תרגום ירושלמי מזוגא דמלכא (עבודה זרה סט) ושתו ביין מסכתי תרגום ואשתו בחמרא דמזגית:
ערך צף
צףו(שבת יב.) נתנה תחת ארובה מים הניתזין והנצפין אינן בכי יותן (מכשירין פרק ד) עריבה שירד הדלף לתוכה מים הניתזין והצפין והנצפין אינן בכי יותן (משנה טבול יום ב׳) מקפה וחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן (סוטה מד:) או תלוי באילן או צף על פני המים (גמרא) נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים צף הכבשן ונימק סידו עיין בערך סד שלישי (ראש השנה יז) בינוניים מצפצפין בה ועולין פי׳ שטין. פ״א מתפללין בה להקב״ה ועולין (נדה יט) וכמימי אדמה מבקעת בית כרם מיצף מים פי׳ מבקעת בית כרם מאותו מקום שהיא אדומה ומציף עליה מים כמעט ויראה אדמימותה כקליפת השום כלומר שלא יציף עליה אלא מעט מים שלא יהו עוביין יתר מקליפת השום:
א. [אויסגיססען.]
ב. [ווארצלין.]
ג. [אבזאנדערן. אויסוועהלען.]
ד. [טינט.]
ה. [געמישטער וויין.]
ו. [שוויממען.]
בית כרם – מקום ומשם מביא אדמה ונותנה בכלי.
ומציף עליה מים – כלומר נותן שם מים עד שיהו המים צפין על האדמה.
וכמזוג – כיצד כגון שני חלקים מים כו׳.
רש״י בד״ה בית כרס כו׳ וונתנין בכלי הס״ד:
וזה שצבעו כמימי אדמה שהריהו מטמא — הרי זה דווקא אדמה מבקעת בית כרם, ודווקא כשהוא מיצף (מציף) אותה במים עד שהמים צפים עליה. והדם שמראהו כמראה היין המזוג המטמא — הרי זה דווקא כאשר מזיגה זו מורכבת משני חלקים מים וחלק אחד יין, ודווקא מן היין השרוני (מאיזור השרון שבארץ ישראל).
And what is the color that is like water that inundates red earth that is impure? It is specifically earth from the Beit Kerem Valley and specifically when one inundates the earth with enough water until it pools on the surface. And what is the color that is like diluted wine that is impure? It is specifically when the dilution consists of two parts water and one part wine, and specifically when it is from the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: מְנָלַן דְּאִיכָּא דָּם טָהוֹר בָּאִשָּׁה דִּלְמָא כֹּל דָּם דְּאָתֵי מִינַּהּ טָמֵא.

GEMARA: The fact that the mishna discusses the colors of ritually impure blood in a woman indicates that there is blood that is not impure. The Gemara asks: From where do we derive that there is pure blood in a woman? Perhaps any type of blood that emerges from a woman is impure?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומ״מ כל שיצא ממנה מראה שאינו נוטה כלל לאדמימות ולא לשחרות כלל עדיין הוא טהור ואין לנו בזה אלא שנים והם הירוק והלבן והירוק הוא שנזכר כאן במה שאמרו הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים ופי׳ בגמ׳ מטהרין לגמרי שלא לתלות עליו אלא לטהר לגמרי וא״כ אף לבעלה טהורה שהרי אף עקביא בן מהללאל חזר בו כדאיתא בבחירתא ויש מפקפקין לאסור את הירוק מדקתני בגמרא חכמים היינו תנא קמא ותירץ איכא ביניהו לתלות דלתנא קמא שהוא סתם משנה תולין וכל שתולין בטהרות אוסרין אותה לבעלה ומה שחזר עקביא הם מפרשים שלא חזר אלא מטומאה לתליה ואין זה כלום שהרי בבחירתא הוזכר מחלקותו עם ר׳ יוסי שהוא תנא בתרא הנזכר במשנתנו וודאי לגבי ר׳ יוסי חזר בו ולטהר לגמרי וכן עקר ור׳ מאיר היה סבור לומר שאם אינה מטמאה משום כתם מטמא משום משקה כלומר תהא קרויה מיהא משקה להכשיר את הזרעים ואמר לו ר׳ יוסי לא כך ולא כך שאין הדם מכשיר אלא השותת בשעת השחיטה שדם החי אינו מכשיר כדם מכה והקזה שנאמר ודם חללים ישתה והלכה כר׳ יוסי וירוק זה שאנו מטהרין אנו רגילין לפרש ירוק כרתי ומ״מ בתוספות פירשוה אפילו בירקרקות הנוטה מעט לאדמימות הקרוי גירוק והביאו ראיה שאלו בירוק ככרתי לא היה עקביא בן מהללאל חולק לאסור שהרי אין לה שיכות עם מראה דם כלל אלא בירוק הקרוי גירוק וכן הביאוה ממה שאמרו במסכת נגעים ירקרק כשעוה ובבראשית רבה אמרו וירק את חניכיו שהוריקן בזהב כדכתוב ואברותיה בירקרק חרוץ אלמא ירקרק זהו מראה הזהב או השעוה ואע״פ שאמרו גם כן וירק את חניכיו שהריקן בתורה וכן שהוריקן באבן טובה ואבנים טובות שבצבע ירוק ירוק ככרתי הוא מ״מ משמע שיש ירוק בצבע הקרוי גירוק ועליו ראוי לומר שהיה עקביא מטמא ומ״מ לדעתי זו ודאי טמאה שהרי לענין ריאה ירוקה כחלמון ביצה וכמוריקה של כרכום טרפה ירוקה ככרתי כשרה אלמא מין זה של ירוקות הנקרא גירוק בכלל צבע הכרכום הוא והרי פירשנו שכל כקרן כרכום טמאה ואין לך בו אלא שתאמר שקרן הכרכום נוטה לאדמימות יותר מן הכרכום הבינוני ואם כך אתה אומר פירצה דחוקה היא ואין לכנס בה בזמן שנתמעט הבקיאות ועקביא שהיה מטמא בירוק ככרתי היה מטמא ואע״פ שאין לירוק שום שיכות עם מראה דמים לא מטעם זה אלא שהיה סבור שאדום היה ולקה מעט וזהו ירקותו וכדאיתא בגמרא ומתוך כך איני מכשיר בזו אלא הירוק הגמור הדומה לכרתי והלבן שהכשרנו לא הוזכר כאן אלא שבראש פרק שלישי אמרו שלא טמאו בחתיכה אלא של ארבעת מיני דמים ר״ל אלו שהוזכרו במשנתנו לטומאה שהאדום והשחור אחד הן כמו שכתבנו והזכירו בה להכשר חתיכה ירוקה ולבנה וודאי אף לענין ראיה כן ונמצא שהירוק והלבן אפילו היתה סמיכתם כדם טהורים:
ב גמרא שנינו במשנתנו אלו הם מראות הדמים המטמאים, ומכאן שדם שמראהו אינו כן, אינו מטמא. ושואלים: מנלן דאיכא [מנין לנו שיש] בכלל דם טהור באשה? דלמא [שמא] כל דם דאתי מינה [שבא ממנה] הריהו טמא!
GEMARA: The fact that the mishna discusses the colors of ritually impure blood in a woman indicates that there is blood that is not impure. The Gemara asks: From where do we derive that there is pure blood in a woman? Perhaps any type of blood that emerges from a woman is impure?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֲמַר קְרָא {דברים י״ז:ח׳} כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דָּם טָהוֹר לְדָם טָמֵא.

Rabbi Ḥama bar Yosef says that Rabbi Oshaya says: The verse states with regard to those who come before the court: “If there arise a matter too hard for you in judgment, between blood and blood, between plea and plea, and between leprous mark and leprous mark, even matters of controversy within your gates, then you shall arise, and get up unto the place that the Lord your God shall choose” (Deuteronomy 17:8). When the verse states: “Between blood and blood,” it means between pure blood and impure blood, which demonstrates that there must be types of pure blood that are emitted by a woman.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אמר קרא כי יפלא וכו׳ – פי׳ גבי זקן ממרא כתיב וקי״ל בפ׳ הנחנקין שאינו נדון במיתה עד שיורה להקל בדבר שעיקרו מן התורה ופירושיה מדברי סופרים והיינו דאמרינן הכא דאי מדאורייתא ליכא דם טהור במאי פליגי הוא וב״ד הגדול ובמקומו פירשתיה יפה בס״ד.
ה״ג ור׳ יהושע קיהה אי נמי כהה בכ״ף ול״ג ור׳ יהושע אומר כהה כדג׳ רש״י ז״ל וכבר פירשתיה כראוי בסוף נזיר ובפרק המדיר בס״ד.
אמר ר׳ חמא בר יוסף, אמר ר׳ אושעיא, אמר קרא [הכתוב] בבאים לפני בית הדין: ״כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו״ (דברים יז, ח), וכוונת הכתוב ״בין דם לדם״ — בין דם טהור לדם טמא, והרי שיש באשה גם דם טהור.
Rabbi Ḥama bar Yosef says that Rabbi Oshaya says: The verse states with regard to those who come before the court: “If there arise a matter too hard for you in judgment, between blood and blood, between plea and plea, and between leprous mark and leprous mark, even matters of controversy within your gates, then you shall arise, and get up unto the place that the Lord your God shall choose” (Deuteronomy 17:8). When the verse states: “Between blood and blood,” it means between pure blood and impure blood, which demonstrates that there must be types of pure blood that are emitted by a woman.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא מֵעַתָּה בֵּין נֶגַע לָנֶגַע הָכִי נָמֵי בֵּין נֶגַע טָמֵא לְנֶגַע טָהוֹר וְכִי תֵימָא ה״נהָכִי נָמֵי נֶגַע טָהוֹר מִי אִיכָּא וְכִי תֵימָא {ויקרא י״ג:י״ג} כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא הָהוּא בּוֹהַק מִקְּרֵי.

The Gemara raises a difficulty: If that is so, then does the other expression in the verse: “Between leprous mark and leprous mark,” also mean: Between a pure leprous mark and an impure leprous mark? And if you would say that indeed, this is what it means, is there a type of pure leprous mark? And if you would say that there is in fact a pure leprous mark, according to the verse: “Then the priest shall look; and behold, if the leprosy has covered all his flesh, he shall pronounce pure the one that has the leprous mark; it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:13), that mark is not classified as a leprous mark; rather, it is called a paleness, as a leprous mark is by definition impure.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אלא מעתה כו׳ עד וכולן טמאין לשון קושיא הוא.
בוהק – לשון לובן שנראה באנשים בחורים טפות לבנות מאד בפניהם.
נגע טהור מי איכא – פירוש: סתם נגע טמא משמע. וכי תימא כולו הפך לבן טהור הוא – פירוש: שהרי נגע הוא דהא כגריס ממנו טמא ואם פרחה בכולו היא גזירת מלך דטהור ההוא בהק איקרי – פירוש: לא אשכחן דכולו הפך איקרי בהק ובהק כתב אצל בהרות בהק הוא אלא הכי קאמר כיון דרחמנא טהריה כבהק בעלמא חשיב ולאו נגע הוי.
ודוחים ראיה זו: לפי הבנה זו שהכתוב עניינו בהבחנה שבין דם טמא לדם טהור, אלא מעתה אף האמור בהמשך הכתוב ״בין נגע לנגע״, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שכוונתו בין נגע טמא לנגע טהור? וכי תימא [ואם תאמר] כי הכי נמי [אכן כך גם כן] שבא הכתוב לחלק בין נגעים שונים — נגע טהור מי איכא [האם יש]? וכי תימא [ואם תאמר] שיש נגע שהוא טהור, והרי זה כאמור בפרשת הנגעים: ״וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע ״כולו הפך לבן טהור הוא״ (ויקרא יג, יג) — הנגע ההוא [אותו] לא ״נגע״ הוא נקרא, אלא ״בוהק״ מקרי [נקרא], שאין דבר הנקרא נגע אם תפרש שאיננו טמא.
The Gemara raises a difficulty: If that is so, then does the other expression in the verse: “Between leprous mark and leprous mark,” also mean: Between a pure leprous mark and an impure leprous mark? And if you would say that indeed, this is what it means, is there a type of pure leprous mark? And if you would say that there is in fact a pure leprous mark, according to the verse: “Then the priest shall look; and behold, if the leprosy has covered all his flesh, he shall pronounce pure the one that has the leprous mark; it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:13), that mark is not classified as a leprous mark; rather, it is called a paleness, as a leprous mark is by definition impure.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא בֵּין נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בָתִּים וּלְנִגְעֵי בְגָדִים וְכוּלָּן טְמֵאִין הָכָא נָמֵי בֵּין דַּם נִדָּה לְדַם זִיבָה וְכוּלָּן טְמֵאִין.

Rather, the phrase “between leprous mark and leprous mark” must mean the following: Between the leprous marks that afflict man (see Leviticus 13:1–46) and the leprous marks of houses (see Leviticus 14:33–53) and the leprous marks of garments (see Leviticus 13:47–59), as different halakhot pertain to these categories of leprous marks, and yet they are all ritually impure. Therefore, here too, when the verse states: “Between blood and blood,” it means: Between the blood of a menstruating woman and the blood of a discharge [ziva], and they are all ritually impure. If so, this verse cannot be cited as proof that there is a type of blood emitted by a woman that is pure.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א[דם נידה ודם זיבה ודם] לידהב, הכל טמא, למה ליה למכתב בין דם לדם, אלא שמ׳ מינה שיש דם טמא ודם טהור. ואי זה הוא הטמא, [ה]⁠אדום, כי הוא הנקרא דם, מדכתי׳ ויראו מאב מנגד את המים אדומים כדם. ואימא אין [ד]⁠ם טמא אלא אדום בלבד, שאר דמים מנין, פירש בתלמ׳ ארץ ישראלג, אמ׳ ר׳ יהושע בן לויד כת׳ דמיה דמיה, כת׳ והיא גלתה את מקור דמיה, וכת׳ וטהרה ממקור דמיה, ללמדך שאין דמים טמאים אלא ארבעה, הרי כאן ארבעה. ואי קשיא לך, והא אנן חמשה תנן, האי שחור אדום הוא, אלא מפני שלקה השחורה. תניא נמי הכי. שחור כהרתו, עמוק מיכן טמא, דיהא מיכן אפילו ככוחלז טהור. ושחור זה לא מתחילתו הוא שחור, אלא לכשנעקר הוא משחיר.
ומקשינן לבית שמאי דמוסיף, כלומר דמטמא דם שהוא כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, הרי שיתה מיני דמים, לית ליה, כלומר לא דריש, דמיה דמיה הרי כאן ארבעה. ופרקי׳, לעולם אית ליהח, ואמ׳ לך הני נמי [א]⁠דומין היו ולקו, כמי שלקה דם השחור, [כד]⁠קאמרן.
א. החלק השני של כתי״ב מס׳ 1.
ב. כן הוא בכתה״י לעיל בגמרא, הכא נמי בין דם נידה לדם לידה לדם זיבה.
ג. בירושלמי לפנינו הל׳ ו איתא: מניין לחמשה דמים טמאין מן התורה, אמר רבי יהושע בן לוי, והיא גילתה את מקור דמיה, וטיהרה ממקור דמיה, דם יהיה זובה בבשרה. ואולי לא נתכוון ר״ח אלא לפרש דמיה דמיה שנזכר בבבלי.
ד. כן הוא גם בכה״י בבבלי. ובדפוסים, ר׳ אבהו.
ה. = השחיר.
ו. וכן להלן. ולפנינו, כחרת.
ז. כבכי״ר ב׳. וראה שנו״ס ברמב״ם פרק ז מהל׳ שחיטה הל׳ יט.
ח. גם בהמשך על עקביה בן מהללאל השמיט הא דאמרינן איבעית אימא לית להו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אם תסביר את האמור ״ובין נגע לנגע״, לענין שבין נגעי אדם לנגעי בתים ולנגעי בגדים, ואף שחלוקים הם בכמה דברים מכל מקום כולן טמאין, אם כן הכא נמי [כאן בכתוב ״בין דם לדם״ גם כן] תאמר כי הכוונה היא לענין שבין דם נדה לדם זיבה, וכולן טמאין, ואין איפוא להביא ראיה מכתוב זה שיש דם היוצא מן האשה שהוא טהור! ושואלים על דחיה זו: הרי בפרשה זו למדנו דינו של זקן ממרא, הוא החכם החולק על פסק דינם של הסנהדרין, כאמור: ״והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע...״ (שם, יב).
Rather, the phrase “between leprous mark and leprous mark” must mean the following: Between the leprous marks that afflict man (see Leviticus 13:1–46) and the leprous marks of houses (see Leviticus 14:33–53) and the leprous marks of garments (see Leviticus 13:47–59), as different halakhot pertain to these categories of leprous marks, and yet they are all ritually impure. Therefore, here too, when the verse states: “Between blood and blood,” it means: Between the blood of a menstruating woman and the blood of a discharge [ziva], and they are all ritually impure. If so, this verse cannot be cited as proof that there is a type of blood emitted by a woman that is pure.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הַאי מַאי בִּשְׁלָמָא הָתָם אִיכָּא לאפלוגי בנגעי אָדָם וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּנַן.

The Gemara questions this interpretation: This verse serves as the source for the areas of halakha for which a rebellious elder is liable to receive the death penalty for publicly ruling in contradiction to a decision of the Sanhedrin, as it states: “And the man who does presumptuously, in not listening to the priest that stands to minister there before the Lord your God, or to the judge, that man shall die; and you shall exterminate the evil from Israel” (Deuteronomy 17:12). With this in mind, the Gemara asks: What is this explanation? Granted, there, with regard to leprous marks, even if all the leprous marks are impure, one can disagree with the Sanhedrin with regard to the leprous marks that afflict man, and therefore the rebellious elder could potentially disagree with the court with regard to the issue that is the subject of the dispute of Rabbi Yehoshua and the Rabbis.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא התם – גבי נגעים אע״ג דכולהו לטמא איכא לאוקומי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין שבדורו דכתיב (דברים יז) והאיש אשר יעשה בזדון כגון דמפלגי בנגעי אדם ובפלוגתא דרבי יהושע כו׳ דקאמר זקן ממרא כחד מינייהו וסנהדרין כחד מינייהו.
תוס׳ בד״ה רבי יהושע אומר כו׳ ועוד דשני גבי נגעים כו׳. נ״ב פירוש מאחר שהסברא בכל דוכתין דאזלינן בתר חזקה אפילו בלא קרא א״כ קרא אתי לדיוקא דוקא היכא דגלי דוגמא שני כתובים שאין מלמדין ודו״ק:
בא״ד בפרק יש נוחלין בשער לבן כו׳ כצ״ל:
בא״ד אספק בהרת כו׳. נ״ב ואין להקשות א״כ קרא ל״ל לכך אמר אי נמי מהתם יליף פירוש דלא אזלינן בתר ריעותא אבל אי לאו האי סברא בדוכתי אחרינא דאזלינן בחר חזקה אפילו לגבי ריעותא לא הוי דריש לטהרו הכי ודו״ק:
ומעתה, יש לשאול האי מאי [זו ההשוואה בין הלשונות שבפסוק מה טיבה]? בשלמא התם [נניח שם] בלשון ״ובין נגע לנגע״, אף שכל הנגעים טמאים הם, איכא לאפלוגי [יש מקום לחלק] בדינם של נגעי אדם, ואפשר שנחלק הזקן הממרא עם חכמי הסנהדרין בפלוגתא [במחלוקת] ר׳ יהושע ורבנן [וחכמים],
The Gemara questions this interpretation: This verse serves as the source for the areas of halakha for which a rebellious elder is liable to receive the death penalty for publicly ruling in contradiction to a decision of the Sanhedrin, as it states: “And the man who does presumptuously, in not listening to the priest that stands to minister there before the Lord your God, or to the judge, that man shall die; and you shall exterminate the evil from Israel” (Deuteronomy 17:12). With this in mind, the Gemara asks: What is this explanation? Granted, there, with regard to leprous marks, even if all the leprous marks are impure, one can disagree with the Sanhedrin with regard to the leprous marks that afflict man, and therefore the rebellious elder could potentially disagree with the court with regard to the issue that is the subject of the dispute of Rabbi Yehoshua and the Rabbis.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דִּתְנַן טאִם בַּהֶרֶת קוֹדֵם לְשֵׂעָר לָבָן טָמֵא וְאִם שֵׂעָר לָבָן קוֹדֵם לַבַּהֶרֶת טָהוֹר סָפֵק יטָמֵא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כֵּהָה וְאָמַר רַבָּה כֵּהָה וְטָהוֹר.

As we learned in a mishna (Nega’im 4:11): If the snow-white leprous mark [baheret], which is one sign of leprosy, preceded the white hair, which is another sign, he is ritually impure, as stated in the Torah (see Leviticus 13:3). And if the white hair preceded the baheret he is pure, as this is not considered a sign of impurity. If there is uncertainty as to which came first, he is impure. And Rabbi Yehoshua says: It is dull [keha]. And Rabba says, explaining the statement of Rabbi Yehoshua: In the case of uncertainty, the leprous mark is deemed as though it is of a dull shade, and therefore the person is ritually pure.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם בהרת קודמת לשער לבן טמא – דשער לבן מסימני טומאה וכגון שקדמתו בהרת דכתיב (ויקרא יג) והנה נהפך שער לבן בבהרת.
כהה טהור – הרי הוא כנגע שכהה מראיתו בשבוע של הסגר שהוא סימן טהרה דכתיב (שם) והנה כהה הנגע וגו׳. ובשם רבי משה הדרשן שמעתי קיהה כלומר קיהה בדבר ונחלק עליו וכן מצאתי בת״כ ר׳ יהושע קיהה וטיהר.
אמר רבה כיהה וטהור – נראה דרבה גרס דבפרק הפועלים (ב״מ דף פו.) אמר מאן מוכח רבה בר נחמני ואמר טהור פ״ה כיהה שיש לו דין כיהה וקשה דבשלהי נזיר (דף סה:) פריך ודלמא כיהה וטמא והיכי מצי למימר הכי והא כיהה משמע טהור ועוד דא״כ ר׳ יהושע לא פליג את״ק ובדוחק י״ל דאדרבי יהושע פריך ומנליה דטהור (ורבינו תם) גריס ור׳ יהושע קיהה פירוש עמד למנין דקיהה לשון אסיפה כמו (יבמות דף קי:) מקהו אקהייתא בשוקא והשתא פריך התם אימא עמד למנין והביא ראיה לדברי ת״ק מיהו דוחק הוא דא״כ מאי משני אמר קרא לטהרו היכי מוכח מהאי קרא שטיהר דלמא כי היכי דדרשי ליה רבנן דריש נמי רבי יהושע.
מה להלן פרחה בכולו טהור – מדמדמה פריחה דאדם לפריחת בגדים הא דכתיב (ויקרא יג) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו אגופו של אדם קאי אע״ג דפשטיה דקרא משמע דאנגע קאי דאיירי לעיל בנגע שנטמא על ידי שיש בו מחיית בשר חי ועליה קאי וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו של נגע עד רגליו כלומר עד סופו אבל הכא משמע דקאי אאדם דומיא דבגד וכן מוכח בכמה מקומות בת״כ ובריש איזהו מקומן (זבחים מט:).
רבי יהושע אומר כהה. כך גרש״י ופי׳ דין נגע כהה יש לו וקשה מהא דפריך בסוף נזיר אימא כיהה וטימא והיכי מצי למימר הכי הא כהה טהור הוא. ור״ת גר׳ ר׳ יהושע קיהה בקו״ף לשון אסיפה כמו מקהו אקהייתא בשוקא דנהרדעא לשון אסיפה כלומר אסף התלמידים ועמד למנין והשיב תשובות והשתא פריך התם שפיר ואימא עמד למנין והביא ראיה לדברי ת״ק מיהו שינויא דהתם דחיק מאי קא משני אמר קרא לטהרו או לטמאו היכי מוכח מהאי קרא שטיהר דילמא לעולם הביא ראיה לדברי ת״ק וכי היכי דדרש אינהו להאי קרא דריש ליה נמי איהו. הקשה ר״ת מאי טעמא דת״ק דמטמי מספקא נוקי גברא אחזקיה דאמרינן פ״ק דחולין דמוקמי׳ גברא אחזקתיה ועוד רבנן דפליגי עליה דר׳ יהושע מאן ניהו ר״ג ור׳ אליעזר דאשכחן דפליגי עליה לענין חזקות בפ״ק דכתובות גבי ראוה מעוברת וגבי משארסתני נאנסתי ואמרי׳ עלה בפ׳ המדיר לא תימא לא אזיל רבי יהושע בתר חזקה כלל אלא כי לא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל ליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא כדתנן אם בהרת קדמה וכו׳ והשתא י״ל התם דאיכא חזקה דממונא דמרעא לחזקה דגופא אזיל ר׳ אליעזר בתר חזקה דגופא הכא דליכא דמרע ליה לכ״ש ועוד ר׳ יהושע אמאי אצטריך קרא בשילהי נזיר לאשמועינן דטהור תיפוק לי בתר חזקה ואע״ג דאיכא ריעותא דהרי בהרת לפניך הך ריעותא לא חשבינן מדאורייתא אלא מדרבנן להחמיר בקדשים ולתלות במעת לעת. ואומר ר״ת דהכא מיירי בשנזקק לטומאה שמתחלה הוה מצורע מוחלט ונולד בו ספק זה ואח״כ נתרפא מן הראשון דרבנן לא דרשי לקרא ומטמאין מספק כיון דאיכא תרי חזקי דסתרי אהדדי העמד אדם בחזקת טומאה וטמא או העמידנו בחזקת שלא היה בו נגע זה וטהור אבל לר׳ יהושע דדריש ליה לקרא מטהר אפי׳ כשנזקק לטומאה. ותימה היכי דייק בפרק המדיר מהכא דר׳ יהושע אזיל בתר חזקה דגופא היכא דליכא חזקה דממונא שאני הכא דגלי קרא וי״ל דאת״ל דלא אזיל בעלמא בתר חזקה דגופא הוה מוקמינן בדדמי טפי בלא נזקק לטומאה אבל השתא דאזיל בתר חזקה דגופא תו לא צריך קרא אלא היכא דנזקק לטומאה. וקשה לפי׳ דלא מצינו חזקה כיוצא בזה לטמויי גברא ע״י נגע שנולד בו מספק משום דמוקמינן ליה בחזקת טומאה מן הנגע שנתרפא דאטו אם הטבילה נדה כל טמא בתוך מעת לעת וכי יעמידנו לטמאות חולין ולשרוף קדשים לא מיסתבר כלל למימר הכי כיון שנטהר בודאי מטומאה ראשונה. ועוד מוכיח בהדיא במס׳ נגעים דבלא נזקקה לטומאה פליגי דקתני גבי פלוגתא דר׳ יהושע ורבנן כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר ואיזה זה מי שהיתה בו בהרת כגריס והסגירו ובסוף שבוע היה בו כסלע ספק שהיא היא ספק שהיא אחרת הבאה תחתיה טמא אלמא דבלא נזקק לטומאה איירי כיון דכיוצא בו טהור בעלמא ועוד דומיא דההיא דהיתה בו בהרת כגריס והסגירו דבשלא נזקק לטומאה איירי שהרי לא הוחלט מעולם הילכך נר׳ לפרש דבלא נזקק לטומאה איירי והא דמטמו רבנן מספק ולא מוקמי ליה בחזקת טהרה לפי שדרך השער להתלבן מחמת הנגעים כדמוכח בתוספתא פ׳ יש בשער לבן דקתני אף בשער שחור סוף שהבהרת הופכתו לפי שמחמת החולי ותשות הכח יבש המעיין ונהפך השער ללבן וסימן לדבר שער שיבה הלכך מוכח׳ מילתא שהבהרת קדמה והא דדייק בכתובות מהכא דר׳ יהושע אזיל בתר חזקת הגוף צריך לפרש אפי׳ היכא דאיכא ריעותא כי הכא:
תד״ה רבי יהושע אומר כיהה הקשה ר״ת דמ״ט דרבנן דמטמאי מספק נוקמי גברא אחזקתיה כו׳ עכ״ל יש לדקדק מאי קשיא ליה הא כל ספק טומאה מסוטה ילפינן לטמא ברה״י אפי׳ בדאיכא חזקת טהרה כמ״ש לעיל בשמעתין ובכמה דוכתין במכילתין ואף לתירוץ אחר של התוס׳ בריש מכילתין דלא גמרינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראייה והכא נמי נגעים טומאת ראייה היא מיהו הך ספיקא דמשארסתני נאנסתי איכא לדמויי לסוטה וצ״ע:
בא״ד היינו אפילו דאיכא ריעותא כו׳ אספק בהרת קדמה דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי כו׳ אי נמי מהתם יליף כו׳ עכ״ל לפי תירוצם הראשון ה״פ דבההיא דפרק המדיר איכא ריעותא קצת וקאמר דע״כ בכה״ג אית ליה לרבי יהושע מסברא דאזלינן בתר חזקה דאם לא כן לא הוה מוקי קרא דלטהרו דאזיל בתר חזקה בריעותא גדולה כ״כ דאיכא בבהרת דשכיח דקדמה הבהרת אלא דהוה מוקי לה לדרשא אחריתי ולתירוץ השני הך ריעותא דפרק המדיר ודבהרת שוים ואי לאו קרא גבי בהרת בההיא דפרק המדיר נמי לא הוה אזלינן בתר חזקה והשתא אין להקשות דנימא לגבי נגעים גלי קרא דודאי לא ניזיל בתר חזקה בעלמא לית לן למילף מנגעים דלמא בנגעים גלי קרא וגזירת הכתוב ולא משום דניזיל בתר חזקה וכדאמרינן בעלמא שאני טומאה דחמירא ואין ללמוד מינה אבל השתא דבכל מקום אזלינן בתר חזקה שפיר ילפינן מנגעים דאינו אלא גילוי מלתא דאפי׳ בדאיכא ריעותא אזלינן בתר חזקה:
דתנן כן שנינו במסכת נגעים]: אם בהרת ששיעורה כגריס היתה באדם קודם לשער (שתי שערות) בצבע לבן — הריהו טמא, שהשער הלבן הריהו סימן טומאה. ואולם אם השער הלבן קודם לבהרתטהור. ואם ספק הוא אם הבהרת קדמה לשער הלבן או להיפך — טמא. זו דעת חכמים, ואילו ר׳ יהושע אומר שלא כחכמים, אלא כהה (פקפק) בדבר. ואמר רבה בדברי ר׳ יהושע שכך כוונתו שהוא כהה על חכמים ולדעתו טהור הנגע.
As we learned in a mishna (Nega’im 4:11): If the snow-white leprous mark [baheret], which is one sign of leprosy, preceded the white hair, which is another sign, he is ritually impure, as stated in the Torah (see Leviticus 13:3). And if the white hair preceded the baheret he is pure, as this is not considered a sign of impurity. If there is uncertainty as to which came first, he is impure. And Rabbi Yehoshua says: It is dull [keha]. And Rabba says, explaining the statement of Rabbi Yehoshua: In the case of uncertainty, the leprous mark is deemed as though it is of a dull shade, and therefore the person is ritually pure.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בְּנִגְעֵי בָתִּים כִּי הָא פְּלוּגְתָּא דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן דִּתְנַן ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵין הַבַּיִת טָמֵא כעַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁנֵי אֲבָנִים בִּשְׁנֵי כְּותָלִים בְּקֶרֶן זָוִית אׇרְכּוֹ כִּשְׁנֵי גְרִיסִין וְרׇחְבּוֹ כִּגְרִיס.

Likewise, with regard to the leprous marks of houses one can find a case where the rebellious elder might dispute the ruling of the Sanhedrin, such as that dispute between Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and the Rabbis. As we learned in a mishna (Nega’im 12:3): Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A house is never deemed impure with leprosy unless the leprous mark will be seen to be the size of two split beans, and it is found on two stones on two walls in a corner between two walls. The length of the mark is that of two split beans, and its width is that of one split bean.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיעור נגע כגריס לאורך ולרוחב.
כשני גריסין על שני אבנים שבקרן זוית – אחד בכותל זה ואחד בכותל זה.
ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס – דכשהוא מוטל ארכו על ב׳ אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס כשיעור נגע ושתי אבנים בעינן דכתיב (שם יד) וחלצו את האבנים.
ועכשו חוזר ומפרש חמשת מיני דמים ופירש אדום כדם המכה ר״ל דם הקזה ושחור כחרת ופי׳ בגמ׳ דיו יבש המושחר בחרת והוא הקרוי אירמנט וקורהו חרת על שם ששחרוריתו נגמר בו עמוק מכאן ר״ל שאינו שחור כל כך אלא שלבן יותר כל שכן שהוא טמא דכל שאינו שחור כל כך נראה בו יותר שאדום היה אבל דוהה מכאן ר״ל ששחור יותר טהור וזהו כדיו כקיר ר״ל עשב שחור היוצא בקיר כענבה טמא כזית כזפת כעורב טהור ויש מפרשין עמוק מכאן שמשחיר יותר ודוהה מכאן שמלבין יותר ממה שאמרו בהעברת סמנין על הכתם עבר או דיהה הרי זה כתם וזית וזפת ועורב אע״פ שהם שחורים ביותר הואיל ומצהיבין הם הוא קוראן דוהים וכוחל האמור בגמרא נוטה הוא ללובן ומ״מ אנו אין לנו שמאחר שנתמעט הבקיאות מטמאין את הכל בכל מראה שחרות ופירש בקרן כרכום כברור שבו על הדרך שביארנו ובמימי אדמה בעפר שמבקעת כרם והוא מקום ידוע אצלם והוא הדין לכל שכיוצא בו ממקומות אחרים ושיהא נותנם בכלי ויציף עליה מים ר״ל שיהא נותן גם כן מים בכלי עד שיהו צפים על האדמה כקלפת השום ולא יותר שמא יחליש כח האדמימות בהם ואף בגמ׳ פי׳ שהא עוכר את המים באותו עפר אם ביד אם בכלי שבדרך זה אדמימותו ניכר יותר ואין שיעור למים ולעפר אלא יהא נותן עפר כמה שירצה ולא יהא נותן מים אלא בכדי שיהיו צפות על העפר כקליפת השום ואף זו פירשוה בגמרא דוקא במקומה שכל שלא במקומה כחה ניתש ואין אדמימותה כלום וכן פירשו שאין לבדוק באדמה עצמה אלא על ידי מים ואע״פ שר׳ חנינא עשה כן כבר אמרו ר׳ חנינא הוא דחכים טפי ופירשו במזוג שהוא במזג שני חלקי מים ואחד יין ביין שרוני ונקרא כן על שם מקומו והוא יין שאינו חוק האדמימות כל כך ופי׳ בגמ׳ שהיין הכרמלי והוא נקרא כן על שם מקומו כל שהוא חי וחדש נידון כשרוני ומזוג הנזכר במשנתנו וכן פי׳ בגמ׳ שכלן אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט ר״ל כוס של זכוכית דק העשוי בטבריא ופירש בדקותו ששאר מקומות כל שרוצין לעשות כוס מחזיק לוג עושין ממשקל מנה זכוכית ושל שני לוגין ממשקל מאתים ר״ל שני מנין ובטבריא עושין אותן מזכוכית דק כל כך שאפילו משני לוגין עושין אותו ממשקל מנה זכוכית ומתוך דקותו וקלישותו אדמימותו ניכר בה ביתר ולענין פסק אין לנו שהרי כל אדמימות אנו מטמאין:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כל שאנו מטהרין הנגע בכהות פירוש שכהה למטה מכל מראות נגעים ר״ל שכהה מקרום ביצה ולמטה אין כאן מראית נגע ובהק הוא וכל שאנו מטהרין אותו בפריחה ובכלו הפך לבן פירושו אע״פ שאינו במראה אחד כל שהוא כלו במראית נגע אע״פ שקצתו כמראה הקרום וקצתו כמראה סיד ההיכל וחביריו שכל שהפך כלו למראה נגע אף הוא בהק הוא:
לענין ביאור זה שאמרו בזקן ממרא בין נגע לנגע ושאלו בו נגע טהור מי איכא וכי תימא הפך לבן ההוא בהק מיקרי דאלמא שהוא חולק בכך אינו כן שהרי אין דין זקן ממרא אלא בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים ושיהא דבר שיהא אפשר לבא מהוראתו לידי כרת במזיד וחטאת בשוגג וזו בתורה היא מפורשת לרוחא דמילתא אמרה כלומר ההיא אפילו היתה מחלוקתו כדין זקן ממרא מ״מ אין זה נגע:
שיעור הנגע בכל הנגעים שבאדם ובגדים כגריס הקלקי והוא שש שעורים מסודרים ברבוע שהן שלושים ושש שעורות ואם חלק הזקן לטהרו אף בשיעור זה הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם מטמאו אף בפחות מזה הרי מטעינו קרבן שלא כדין אם נכנס בשוגג:
כבר ידעת בסימני טומאה שבנגעי אדם שאחד מהם שער לבן ומ״מ אינו נעשה סימן טומאה אא״כ קדמתו הבהרת אבל אם קדם שער לבן לבהרת הרי היא כבהרת בלא סימן טומאה ספק שער קדם ספק בהרת קדמה יש פוסקין שטהור ויראה שטמא מספק חלק הזקן לטהרו הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם הוא מטמא וחבריו מטהרין מטעינו קרבן שלא כדין אם נכנס בשוגג:
לעולם אין הבית טמא בדין נגעי בתים עד שיראו בו כשני גריסין בארך זה בצד זה ברוחב גריס על שני אבנים וכל שנראה כן טמא ואין אנו צריכין שיהו בשני כתלים עד שיהו שני הגריסין בקרן זוית אחת מכאן ואחת מכאן חלק בה הזקן אם להקל מכניס טמא למקדש אם להחמיר מטעינו קרבן שלא כדין בשוגג:
כשם שנגעי בגדים טהורים בפרחה בכלו כך הדין בנגעי בתים נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם מה להלן פרחה בכלו אף כאן פרחה בכלו טהור חלק בה הזקן אם להקל אם להחמיר הרי היא כחברותיה וכבר ביארנו כל אלו בסנהדרין פרק חנק (סנהדרין פ״ז:):
בד״ה ארכו כשני כו׳ מוטל לארכו על שתי אבנים כו׳ כשיעור נגע ושתי אבנים כו׳ כצ״ל:
וכמו כן אפשר לומר שנחלק הזקן ממרא על הסנהדרין בדין נגעי בתים, כי הא פלוגתא [כמו מחלוקת זו] שנחלקו בה ר׳ אלעזר בר׳ שמעון ורבנן [וחכמים], דתנן כן שנינו במשנה במסכת נגעים]: ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: לעולם אין נגע הבית טמא עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים הסמוכות זו לזו כשהן נתונות בשני כותלים של הבית בקרן זוית. ושיעורו של נגע הבית הזה ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס.
Likewise, with regard to the leprous marks of houses one can find a case where the rebellious elder might dispute the ruling of the Sanhedrin, such as that dispute between Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and the Rabbis. As we learned in a mishna (Nega’im 12:3): Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A house is never deemed impure with leprosy unless the leprous mark will be seen to be the size of two split beans, and it is found on two stones on two walls in a corner between two walls. The length of the mark is that of two split beans, and its width is that of one split bean.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מ״טמַאי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב {ויקרא י״ד:ל״ז} קִיר וּכְתִיב קִירוֹת אֵיזֶהוּ קִיר שֶׁהוּא כִּשְׁנֵי קִירוֹת הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קֶרֶן זָוִית.

The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? The word “wall” is written in the verse, and the word “walls” is written in the same verse: “And he shall see the leprous mark…in the walls of the house with hollow streaks, greenish or reddish, and their appearance is lower than the wall” (Leviticus 14:37). Which is one wall that is like two walls? You must say: This is a corner between two walls.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב קיר – ומראיהן שפל מן הקיר (שם).
איזהו קיר שהוא קירות זה קרן זוית – הקשו בתוס׳ דהא מבעי ליה למעוטי בית דיגון טרינגן כדאיתא בנזיר ותירצו דהא נמי ש״מ מדכתיב קירות ולא כתיב קיר ד׳ פעמים.
ומסבירים, מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אלעזר בר׳ שמעון?כתיב [נאמר] בכתוב אחד בפרשת נגעי בתים: ״ומראיהן שפל מן הקיר״ (ויקרא יד, לז), וכתיב [ונאמר] בתחילת אותו פסוק: ״והנה הנגע בקירות בית״, ומעתה איזהו קיר שהוא כשני קירותהוי אומר: זה קרן זוית. ולדעת החולק על ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אין צורך שיראה הנגע בשני כתלים בקרן זוית, על מנת שיטמא הבית.
The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? The word “wall” is written in the verse, and the word “walls” is written in the same verse: “And he shall see the leprous mark…in the walls of the house with hollow streaks, greenish or reddish, and their appearance is lower than the wall” (Leviticus 14:37). Which is one wall that is like two walls? You must say: This is a corner between two walls.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּנִגְעֵי בְגָדִים בִּפְלוּגְתָּא דר׳דְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס וְרַבָּנַן דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר מִנַּיִן לִפְרִיחַת בְּגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה.

Similarly, with regard to the leprous marks on garments, it is possible that the rebellious elder disputed the ruling of the Sanhedrin with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yonatan ben Avtolemos and the Rabbis. As it is taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Avtolemos says: From where is it derived with regard to a case where there is a spread of leprosy in garments that culminates with the garment’s being completely covered with leprous marks, that the garment is pure, just as the halakha is with regard to a leprous mark that fully covers a person?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פריחה – פרחה צרעת בכולהו.
שהיא טהורה – ואע״פ שלא נאמר אלא באדם (שם יג) ואם פרוח תפרח וגו׳.
וכמו כן אף בנגעי בגדים יש מקום לומר כי נחלק הזקן ממרא עם חברי הסנהדרין בפלוגתא [במחלוקת] זו שנחלקו בה ר׳ יונתן בן אבטולמוס ורבנן [וחכמים], דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יונתן בן אבטולמוס אומר: מנין לפריחת בגדים, שאם פרחה הצרעת בכל הבגד כולו, שהיא טהורה?
Similarly, with regard to the leprous marks on garments, it is possible that the rebellious elder disputed the ruling of the Sanhedrin with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yonatan ben Avtolemos and the Rabbis. As it is taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Avtolemos says: From where is it derived with regard to a case where there is a spread of leprosy in garments that culminates with the garment’s being completely covered with leprous marks, that the garment is pure, just as the halakha is with regard to a leprous mark that fully covers a person?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נֶאֱמַר {ויקרא י״ג:מ״ב} קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים וְנֶאֱמַר קֵרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם.

It is derived via a verbal analogy: A bareness within [karaḥat] and a bareness without [gabbaḥat] are stated with regard to leprosy of garments: “And the priest shall look, after that the mark is washed; and, behold, if the mark has not changed its color, and the mark has not spread, it is impure; you shall burn it in the fire; it is a fret, whether the bareness be within or without” (Leviticus 13:55); and a bald head [karaḥat] and a bald forehead [gabbaḥat] are stated with regard to leprosy of a person: “But if there is in the bald head, or the bald forehead, a reddish-white mark, it is leprosy breaking out in his bald head, or his bald forehead” (Leviticus 13:42).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר ״קרחת״ ו״גבחת״ בבגדים (ויקרא יג, נה), ונאמר ״קרחת״ ו״גבחת״ באדם (שם מב),
It is derived via a verbal analogy: A bareness within [karaḥat] and a bareness without [gabbaḥat] are stated with regard to leprosy of garments: “And the priest shall look, after that the mark is washed; and, behold, if the mark has not changed its color, and the mark has not spread, it is impure; you shall burn it in the fire; it is a fret, whether the bareness be within or without” (Leviticus 13:55); and a bald head [karaḥat] and a bald forehead [gabbaḥat] are stated with regard to leprosy of a person: “But if there is in the bald head, or the bald forehead, a reddish-white mark, it is leprosy breaking out in his bald head, or his bald forehead” (Leviticus 13:42).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מָה לְהַלָּן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר לאַף כָּאן נָמֵי פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר.

Just as there, with regard to a person, if the leprosy spread to his entire body he is pure, as the verse states: “Then the priest shall look; and behold, if the leprosy has covered all his flesh, he shall pronounce pure the one who has the leprous mark; it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:13), so too here, with regard to garments, if the leprosy spread to the entire garment it is pure.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה להלן פרח בכולו טהור. מדמדמי פריחת אדם לפריחת בגדים יש להוכיח דהא דכתיב וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו אכל גופו של כל אדם קאי אע״פ שמשמע מראשו ורגליו אנגע קאי דמיירי לעיל מיניה בנגע שנטמא על ידי שהיה בו מחית בשר חי ומשמע דעליה קאי שאם הלכה לה המחיה וכסתה הצרעת את כל הנגע מראשו של נגע ועד סופו אבל אי אפשר לומר כן כדמוכח בשמעתין דבנגעי בגדים לא שייך מחייה:
מה להלן באדם, הדין הוא שאם פרח בכולו הריהו טהור (שם יב)אף כאן בבגדים נמי [גם כן] אם פרח בכולו הריהו טהור. ואילו לשיטת חכמים בגד זה טמא.
Just as there, with regard to a person, if the leprosy spread to his entire body he is pure, as the verse states: “Then the priest shall look; and behold, if the leprosy has covered all his flesh, he shall pronounce pure the one who has the leprous mark; it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:13), so too here, with regard to garments, if the leprosy spread to the entire garment it is pure.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֶלָּא הָכָא אִי דָּם טָהוֹר לֵיכָּא בְּמַאי פְּלִיגִי.

The Gemara concludes: But here, concerning the phrase “between blood and blood,” if there is no type of pure blood at all, with regard to what issue could the rebellious elder disagree with the Sanhedrin? It must be that this verse is alluding to the fact that there is a type of blood of a woman that is pure.
רי״ףתוספות רי״דתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי – קשיא לי והרי בדם טמא יש כמה חלוקות לקמן במקשה בתוך ימי זיבה גם ביולדת וגם בנדה אם הוא תחלת נדה או סוף לידה כדלקמן.
אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי. הק׳ ה״ר יהודה והא משכחת לה דפליגי בדם לידה בפלוגתא דרב ולוי אם שני מעיינות הם או מעיין אחד ובדם זיבה בפלוגתא דר׳ אליעזר ור׳ יהושע בזב ובזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שביעי וי״ל משום דמשמע ליה דקרא דבין דם לדם איירי בג׳ דמים שחלוקין בו זקן ממרא וחכמים וכן בין נגע לנגע וכן בין דין לדין כדאיתא בפרק הנחנקין דאי לא הוו רק ב׳ דמים בבין דם סגי ומדכתיב לדם משמע עוד שלישי ואי ליכא דם טהור לא משכחת פלוגתא בדם נדה:
אלא הכא [כאן בלשון ״בין דם לדם״], אי [אם] דם טהור ליכא [אין] כלל, נמצא איפוא שבמאי פליגי [במה חולקים] הזקן ממרא וחברי הסנהדרין?! הרי שראיה היא זו מכתוב זה שיש דם טהור.
The Gemara concludes: But here, concerning the phrase “between blood and blood,” if there is no type of pure blood at all, with regard to what issue could the rebellious elder disagree with the Sanhedrin? It must be that this verse is alluding to the fact that there is a type of blood of a woman that is pure.
רי״ףתוספות רי״דתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וּמִמַּאי דְּהָנֵי טְהוֹרִין וְהָנֵי טְמֵאִין אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ דְּאָמַר קְרָא {מלכים ב ג׳:כ״ב} וַיִּרְאוּ מוֹאָב אֶת הַמַּיִם אֲדוּמִּים כַּדָּם לְמֵימְרָא דְּדָם אָדוֹם הוּא אֵימָא אָדוֹם וְתוּ לָא.

§ Once it has been established that there are types of blood that are pure and other types that are impure, the Gemara asks: And from where is it derived that those types of blood that are not listed in the mishna are pure, and these ones that are mentioned in the mishna are impure? Rabbi Abbahu said that the verse states: “And the sun shone upon the water, and the Moabites saw the water some way off as red as blood” (II Kings 3:22), which indicates that blood is red. The Gemara asks: Is this to say that blood is red? If so, one can say that only blood that is red like the blood of a wound is ritually impure, and no more colors of blood are impure.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למימרא דדם אדום הוא – ואלו כולם אדומין הן.
ואימא אדום ותו לא – האדום שבאדומים דהיינו כדם המכה דמתניתין.
ג ולאחר שלמדנו כי יש דמים טהורים ודמים טמאים, יש לשאול: וממאי דהני [וממה, מנין שאלו] הדמים שאינם אמורים במשנה הם הטהורין והני [ואלו] האמורים במשנה הם הדמים הטמאין? אמר ר׳ אבהו: שכן אמר קרא [הכתוב]: ״ויראו מואב מנגד את המים אדמים כדם״ (מלכים ב ג, כב). ללמדנו שצבע הדם הוא אדום. ושואלים: למימרא [האם לומר] מתוך הכתוב הזה שצבע הדם אדום הוא, אם כן אימא [אמור] שרק הצבע שהוא אדום כדם המכה יהיה נחשב כמראה הדם המטמא, ותו [ועוד], שאר המראות — לא ייחשבו?
§ Once it has been established that there are types of blood that are pure and other types that are impure, the Gemara asks: And from where is it derived that those types of blood that are not listed in the mishna are pure, and these ones that are mentioned in the mishna are impure? Rabbi Abbahu said that the verse states: “And the sun shone upon the water, and the Moabites saw the water some way off as red as blood” (II Kings 3:22), which indicates that blood is red. The Gemara asks: Is this to say that blood is red? If so, one can say that only blood that is red like the blood of a wound is ritually impure, and no more colors of blood are impure.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ב:ז׳} דָּמֶיהָ {ויקרא כ׳:י״ח} דָּמֶיהָ הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה.

Rabbi Abbahu said in response: The verse states, with regard to a menstruating woman: “And she shall be purified from the source of her blood [dameha]” (Leviticus 12:7). The plural form of the word blood, dameha, indicates at least two types of blood. And another verse states: “And if a man shall lie with a woman having her sickness, and shall uncover her nakedness, he has made naked her source, and she has uncovered the source of her blood [dameha]; both of them shall be cut off from among their people” (Leviticus 20:18). The use of the plural form of blood once again indicates another two types, which means that there are four types of blood stated here.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמיה דמיה – והיא גלתה את מקור דמיה (שם כ) וטהרה ממקור דמיה (שם יב) הרי ד׳ מיני אדמומית טמאה בה אבל שלמטה מהן לאו דם הוא.
אמר ר׳ אבהו: אמר קרא [הכתוב] בדין הנדה: ״וטהרה ממקור דמיה״ (ויקרא יב, ז), ולשון ״דמיה״ בצורת רבים בא להורות על שני דמים. ונאמר עוד בדין הנדה: ״ואיש אשר ישכב את אשה דוה... והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם״ (שם כ, יח), שאף כאן נאמר לשון זה בצורת רבים — הרי כאן מקור שישנם ארבעה דמים טמאים.
Rabbi Abbahu said in response: The verse states, with regard to a menstruating woman: “And she shall be purified from the source of her blood [dameha]” (Leviticus 12:7). The plural form of the word blood, dameha, indicates at least two types of blood. And another verse states: “And if a man shall lie with a woman having her sickness, and shall uncover her nakedness, he has made naked her source, and she has uncovered the source of her blood [dameha]; both of them shall be cut off from among their people” (Leviticus 20:18). The use of the plural form of blood once again indicates another two types, which means that there are four types of blood stated here.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְהָא אֲנַן חֲמִשָּׁה תְּנַן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שָׁחוֹר אָדוֹם הוּא אֶלָּא שֶׁלָּקָה.

The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that there are five types of impure blood in a woman, whereas the verses indicate that there are only four? Rabbi Ḥanina says: The black blood mentioned in the mishna is actually red, but its color has faded, which is why it looks black. Therefore, although the mishna lists five kinds of blood, there are only four basic types.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על כך: והא אנן [והרי אנו] במשנתנו ״חמשה דמים טמאים באשה״ תנן [שנינו]! אמר ר׳ חנינא: מראה שחור — מראה אדום הוא, אלא שלקה (שהתקלקל) צבעו, ונראה עתה שחור. והרי איפוא, אף שהמשנה מנתה חמישה מראות דמים, אינם אלא ארבעה.
The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that there are five types of impure blood in a woman, whereas the verses indicate that there are only four? Rabbi Ḥanina says: The black blood mentioned in the mishna is actually red, but its color has faded, which is why it looks black. Therefore, although the mishna lists five kinds of blood, there are only four basic types.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שָׁחוֹר כְּחֶרֶת עָמוֹק מִכֵּן טָמֵא דֵּיהֶה אפי׳אֲפִילּוּ כִּכְחוֹל טָהוֹר וְשָׁחוֹר זֶה לֹא מִתְּחִלָּתוֹ הוּא מַשְׁחִיר אֶלָּא כְּשֶׁנֶּעֱקָר הוּא מַשְׁחִיר מָשָׁל לְדַם מַכָּה לִכְשֶׁנֶּעֱקָר הוּא מַשְׁחִיר.:

This opinion, that black blood is actually red blood, is also taught in a baraita: The black color of blood that is impure is blood as black as ḥeret. If the black is deeper than that, the blood is ritually impure; if the black is lighter than that, even if it is still as dark as blue, the blood is ritually pure. And this black blood does not blacken from its outset, when it is inside the body; rather, it blackens only when it is removed from the body. This is comparable to the blood of a wound, which is initially red, but when it is removed from the body it blackens.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דיהה מכן אפילו – הוא שחור ככחול טהור הואיל ואינו שחור כחרת.
לכשנעקר – מן הגוף לוקה ומשחיר.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] שאין הצבע השחור אלא צבע אדום שלקה: הדם השחור המטמא — כחרת, ואם עמוק (כהה) מכןטמא, ואם דיהה (בהיר) הוא מכצבע החרת, ואפילו הוא ככחול — הרי זה טהור. וצבע שחור זה של הדם, לא מתחלתו בהיותו בגוף הוא משחיר, אלא רק כשנעקר מן הגוף הוא משחיר. משל (בדומה) לדם מכה (פצע) שמתחילתו הריהו אדום, ואולם לכשנעקר מן הגוף הוא משחיר.
This opinion, that black blood is actually red blood, is also taught in a baraita: The black color of blood that is impure is blood as black as ḥeret. If the black is deeper than that, the blood is ritually impure; if the black is lighter than that, even if it is still as dark as blue, the blood is ritually pure. And this black blood does not blacken from its outset, when it is inside the body; rather, it blackens only when it is removed from the body. This is comparable to the blood of a wound, which is initially red, but when it is removed from the body it blackens.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כְּמֵימֵי תִלְתָּן.: וְלֵית לְהוּ לב״שלְבֵית שַׁמַּאי דָּמֶיהָ דָּמֶיהָ הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה.

§ The mishna states that Beit Shammai say: Even blood like the water in which a fenugreek plant is soaked, and like the liquid that drips from roast meat, are ritually impure. The Gemara asks: But do Beit Shammai not accept the exposition of Rabbi Abbahu that the two mentions of the plural form of blood: Dameha (Leviticus 12:7), and Dameha (Leviticus 20:18), indicate that there are four types of blood here?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנתנו כי בית שמאי אומרים שאף הדם שמראהו כמימי תלתן וכמימי בשר צלי הריהו בכלל הדמים הטמאים. ושואלים על כך: ולית להו כי אין להם, לא מקובלת] לבית שמאי דרשה זו של ר׳ אבהו על המלים ״דמיה״ ״דמיה״ שלמדנו ממנה שהרי כאן (במשמעות המילים הללו) רמוזים ארבעה מיני דמים טמאים ולא יותר?!
§ The mishna states that Beit Shammai say: Even blood like the water in which a fenugreek plant is soaked, and like the liquid that drips from roast meat, are ritually impure. The Gemara asks: But do Beit Shammai not accept the exposition of Rabbi Abbahu that the two mentions of the plural form of blood: Dameha (Leviticus 12:7), and Dameha (Leviticus 20:18), indicate that there are four types of blood here?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אב״א לֵית לְהוּ ואב״אוְאִיבָּעֵית אֵימָא אִית לְהוּ מִי לָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא שָׁחוֹר אָדוֹם הוּא אֶלָּא שֶׁלָּקָה ה״נהָכִי נָמֵי מִלְקָא הוּא דְּלָקֵי.:

The Gemara answers: If you wish, say that Beit Shammai do not accept this opinion of Rabbi Abbahu, and they maintain that there are more than four types of blood in a woman. And if you wish, say instead that Beit Shammai do accept Rabbi Abbahu’s exposition, and the apparent contradiction can be resolved as follows: Didn’t Rabbi Ḥanina say with regard to the black blood mentioned in the mishna that it is not an additional type, as it is actually red but its color has faded? So too, with regard to the colors of blood mentioned by Beit Shammai, that of water in which a fenugreek plant is soaked, and that of the liquid that drips from roast meat, one can say that these are not additional types of blood. Rather, they too were initially red but their color faded.
רי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבע״א לית להו. פי׳ לית להו ד׳ דמים דוקא אלא נפקי להו טפי מקראי דאי לית להו כלל דמיה א״כ תיקשי להו לימא אדום ותו לא:
ומתרצים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: אכן לית להו [אין להם] דרשה זו של ר׳ אבהו, וסבורים הם שיש יותר מארבעה מיני דמים טמאים. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: אית להו [יש להם] לבית שמאי כדרשה זו של ר׳ אבהו, ואולם מי [האם] לא אמר ר׳ חנינא בעניינו של הצבע השחור, שאין הוא צבע נוסף על הארבעה המנויים במשנה, כיון שהשחוראדום הוא, אלא שלקה, אם כן, הכי נמי [כך גם כן] ביחס למראה כמימי התלתן וכמימי בשר צלי, אפשר לומר שאין אלו מראות נוספים על הארבעה המנויים במשנה, אלא הם כשלעצמם אדומים, אלא שמלקא [ליקוי] הוא דלקי [שלקה] הדם ונשתנה צבעו לשני אלה.
The Gemara answers: If you wish, say that Beit Shammai do not accept this opinion of Rabbi Abbahu, and they maintain that there are more than four types of blood in a woman. And if you wish, say instead that Beit Shammai do accept Rabbi Abbahu’s exposition, and the apparent contradiction can be resolved as follows: Didn’t Rabbi Ḥanina say with regard to the black blood mentioned in the mishna that it is not an additional type, as it is actually red but its color has faded? So too, with regard to the colors of blood mentioned by Beit Shammai, that of water in which a fenugreek plant is soaked, and that of the liquid that drips from roast meat, one can say that these are not additional types of blood. Rather, they too were initially red but their color faded.
רי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וב״הוּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.: הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא.

§ The mishna states: And Beit Hillel deem blood of those colors, i.e., the color of water in which a fenugreek plant is soaked or of the liquid that drips from roast meat, ritually pure. The Gemara asks: Isn’t this opinion of Beit Hillel identical to the opinion of the first tanna?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה ועוד שנינו במשנתנו כי בית הלל חולקים על שיטת בית שמאי זו, ומטהרין דם שמראהו כמימי תלתן וכמימי בשר צלי. ושואלים: אם כן שיטת בית הלל זו היינו [זוהי] שיטת תנא קמא [הראשון] שבמשנתנו!
§ The mishna states: And Beit Hillel deem blood of those colors, i.e., the color of water in which a fenugreek plant is soaked or of the liquid that drips from roast meat, ritually pure. The Gemara asks: Isn’t this opinion of Beit Hillel identical to the opinion of the first tanna?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) אִיכָּא בֵינַיְיהוּ

The Gemara explains: There is a practical difference between them
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא בינייהו לתלות – פירוש דלת״ק ה׳ דמים טמאין ודאי ובהאי תולין וב״ה מטהרין לגמרי וכן אתה אומר לקמן גבי ירוק דלת״ק תולין ולרבנן דהיינו ר׳ יוסי כדמפרש לקמן טהור לגמרי והלכתא כותיה כדכתיבנה לעיל.
ומתרצים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה
The Gemara explains: There is a practical difference between them
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה יט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה יט., עין משפט נר מצוה נדה יט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה יט. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף נדה יט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה יט., רש"י נדה יט., תוספות נדה יט., תוספות רי"ד נדה יט., רמב"ן נדה יט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה יט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה יט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה יט., ריטב"א נדה יט., מהרש"ל חכמת שלמה נדה יט., מהרש"א חידושי הלכות נדה יט., פירוש הרב שטיינזלץ נדה יט.

Niddah 19a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 19a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 19a, R. Chananel Niddah 19a, Rif by Bavli Niddah 19a, Collected from HeArukh Niddah 19a, Rashi Niddah 19a, Tosafot Niddah 19a, Tosefot Rid Niddah 19a, Ramban Niddah 19a, Rashba Niddah 19a, Meiri Niddah 19a, Tosefot Rosh Niddah 19a, Ritva Niddah 19a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 19a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 19a, Steinsaltz Commentary Niddah 19a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144