×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי עֲקִיבָא אַדְּרַבִּי עֲקִיבָא הָתָם אָמַר מְחִיקָה מְעַכְּבָא וְהָכָא אָמַר קוֹמֶץ מְעַכֵּב.
The Gemara asks: The statement of Rabbi Akiva is difficult, as it is contradicted by another statement of Rabbi Akiva: There, in the first baraita, he said that erasure prevents the authorities from compelling the woman to drink the water if she retracted her decision to drink, and here he says that the sacrifice of the handful prevents the authorities from compelling the woman to drink the water. In other words, according to the first baraita the woman can retract her decision to drink until the scroll is erased, whereas according to the second baraita she can retract her decision until the handful is sacrificed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קשיא דר״ע אדר״ע התם קאמר מחיקה מעכבא – את האונס דכל זמן שלא נמחקה אם אמרה איני שותה יכולה לחזור בה ולא אנסינן לה להשקותה אבל אם נמחקה המגילה מערערין אותה על כרחה ואפי׳ לא קירב הקומץ דהא והשקה קמא דקודם הקטרה להכי דרשינן והכא קאמר קומץ מעכב את האונס דכל כמה דלא קרב קומץ אי אמרה איני שותה לא אנסינן לה להשקותה.
קשיא [קשה] מדברי ר׳ עקיבא אדר׳ [על דברי ר׳] עקיבא: התם [שם] אמר שמחיקה מעכבא [מעכבת], שאם לא נמחקה המגילה, אין משקים אותה בעל כרחה, והכא [וכאן] אמר קומץ מעכב, שאם עדיין לא קרב, על אף שכבר נמחקה המגילה, אין משקים אותה בעל כרחה!
The Gemara asks: The statement of Rabbi Akiva is difficult, as it is contradicted by another statement of Rabbi Akiva: There, in the first baraita, he said that erasure prevents the authorities from compelling the woman to drink the water if she retracted her decision to drink, and here he says that the sacrifice of the handful prevents the authorities from compelling the woman to drink the water. In other words, according to the first baraita the woman can retract her decision to drink until the scroll is erased, whereas according to the second baraita she can retract her decision until the handful is sacrificed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דר״עדְּרַבִּי עֲקִיבָא.

The Gemara responds: There is a dispute between two tannaim, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Akiva. They disagree with regard to what point in time, according to Rabbi Akiva, is the final moment at which a woman can refuse to drink the bitter water without being forced to do so.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: תרי תנאי ואליבא [שני תנאים חלוקים בכך ועל פי שיטתו] של ר׳ עקיבא.
The Gemara responds: There is a dispute between two tannaim, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Akiva. They disagree with regard to what point in time, according to Rabbi Akiva, is the final moment at which a woman can refuse to drink the bitter water without being forced to do so.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיבַּעְיָא לְהוּ אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא וְחָזְרָה וְאָמְרָה שׁוֹתָה אֲנִי מַהוּ כֵּיוָן דְּאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה טְמֵאָה אֲנִי קָאָמְרָה וְכֵיוָן דְּאַחְזִיק נַפְשַׁהּ בְּטוּמְאָה אלָא מָצְיָא הָדְרָה בַּהּ אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּאָמְרָה שׁוֹתָה אֲנִי גַּלִּיָא דַּעְתַּהּ דְּמֵחֲמַת בִּיעֲתוּתָא הוּא דְּאָמְרָה תֵּיקוּ.

A dilemma was raised before the Sages: If she initially said: I will not drink, while in a state of good health, and then she retracted her statement and said: I will drink, what is the halakha? Does one say that when she said: I will not drink, it is as if she confessed and said: I am defiled, and since she established herself as defiled she cannot retract her statement? Or perhaps when she said: I will drink, she revealed her thoughts that it was only due to fear that she said she will not drink? The Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחזרה ואמרה שותה אני – לר״ע מהו להשקותה מרצונה.
איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אמרה ״איני שותה״ תחילה מחמת בריותא [שהיתה בבריאות] ובכוחה, וחזרה ואמרה ״שותה אני״, מהו? האם נאמר כיון שאמרה איני שותה״ — כאילו ״טמאה אני״ קאמרה [היא אומרת], שבכך הודתה שהיא טמאה, וכיון דאחזיק [שהחזיקה] נפשה, את עצמה, בטומאה לא מציא הדרה [אינה יכולה לחזור] בה, או דילמא [שמא] כיון שאמרה אחר כך ״שותה אני״ גליא [גילתה] בכך דעתה שמחמת ביעתותא [פחד] הוא שאמרה תחילה שאינה שותה ויכולה לחזור בה ולשתות? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
A dilemma was raised before the Sages: If she initially said: I will not drink, while in a state of good health, and then she retracted her statement and said: I will drink, what is the halakha? Does one say that when she said: I will not drink, it is as if she confessed and said: I am defiled, and since she established herself as defiled she cannot retract her statement? Or perhaps when she said: I will drink, she revealed her thoughts that it was only due to fear that she said she will not drink? The Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בצָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן מַר לְתוֹךְ הַמַּיִם מ״טמַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא מֵי הַמָּרִים שֶׁמָּרִים כְּבָר.:

Shmuel’s father says: It is necessary for one to put a bitter substance into the water that the sota drinks. What is the reason for this? It is as the verse states: “And he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23), indicating that they are already bitter before the scroll is erased.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיתן מר – דבר מר.
שמרים כבר – קודם מחיקה אלמא מחמת דבר אחר הם מרים ואין מרירה על שם קללת בדיקתם נקרא דהא מקמי מחיקה לאו בני מיבדק נינהו.
דאמר קרא מי המרים שמרים כבר קודם מחיקה אלמא מחמת דבר אחר הם מרים ואין מרירותן נקרא על שם בדיקותן דהא מקמי מחיקה לאו בני בדיקה נינהו. ל״ה:
מתני׳ מגילתה נגנזת בצדי ההיכל דכל כתבי הקדש שאינן ראוין לקרות בהן נגנזין שלא יתבזו:
אמר אבוה [אביו] של שמואל: צריך שיתן דבר מר לתוך המים ששותה הסוטה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — שאמר קרא [הכתוב]: ״ומחה אל מי המרים״ (במדבר ה, כג), לומר שמרים היו כבר לפני שמחקו את המגילה.
Shmuel’s father says: It is necessary for one to put a bitter substance into the water that the sota drinks. What is the reason for this? It is as the verse states: “And he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23), indicating that they are already bitter before the scroll is erased.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: געַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִילָּה אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מְגִילָּתָהּ נִגְנֶזֶת וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן וְאֵין מְגִילָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת דנִמְחֲקָה הַמְּגִילָּה וְאָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן הנִמְחֲקָה הַמְּגִילָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ.

MISHNA: If before the scroll was erased she said: I will not drink, the scroll that was written for her is sequestered, and her meal-offering is burned and scattered over the place of the ashes, and her scroll is not fit to give to another sota to drink. If the scroll was erased and afterward she said: I am defiled, the water is poured out, and her meal-offering is scattered in the place of the ashes. If the scroll was already erased and she said: I will not drink, she is forced to drink against her will.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ער
ערא(ברכות לה) לא יערערנו בשמן זית תחילה (סוטה כ.) נמחקה המגלה אמרה איני שותה מערערין אותה פי׳ גם זה ל׳ שיבור (א״ב כמו גרגר ע״ש ובל׳ ישמעאל ערער):
א. [ברעכען.]
מתני׳ מגילתה נגנזת – בצדי ההיכל דכל כתבי הקדש שאינן ראויין לקרות בהן נגנזין שלא יתבזו.
על בית הדשן – שהיא בעזרה ששורפין שם פסולי קדשי קדשים ופסולי אימורים שמחיצתן לפנים מן הקלעים כדאמרינן בשחיטת קדשים (דף קד:) שלשה בית הדשן הם דהואיל וקדשה בכלי נשרפת בעזרה והאי מתפזרת היינו נשרפת כדאמר לקמן (דף כג.) ואלו שמנחותיהם נשרפות וקא חשיב להא האומרת איני שותה.
ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת – דבעינן כתיבה לשמה דכתיב ועשה לה הכהן לה לשמה.
המים נשפכין – כיון דאמרה טמאה אני בדוקה ועומדת היא ומים המרים לא ניתנו אלא לברר את הספק.
מערערין אותה – דדלמא טהורה היא ומחמת רתיתותה קאמרה.
מגילתה נגנזת – ירושלמי תני נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה לול קטן היה שם ושם המים נשפכים תני אין בהן משום קדושה מהו לגבל בהן את הטיט מה בכך המים נשפכים תני יש בהם משום קדושה.
נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה – למה שגרמה לשם שימחק כמה ימחק תני רבי חנין ב״ש אומרים אחת ובה״א שתים א״ר אילעאי טעמא דב״ה כדי לכתוב י״ה.
ומנחתה מתפזרת אבית הדשן דהואיל וקידשה בכלי נשרפת בעזרה והאי מתפזרת בעזרה היינו נשרפת כדא׳ לקמן ואלו שמנחותיהן נשרפות וקא חשיב לה להא האומרת איני שותה. ל״ה. והיא מתמלאה גידין פ״ה הגידין שבלחייה נופחין ונראית מלאה גידין וגם בבשרה נעשית שיטה שיטה של נפיחה והכי תניא בספרי כמין שרביטין מזורקין בה:
סוטה שאמרה איני שותה שדינה לצאת בלא כתבה וחזרה בעודה לשם ואומרת הריני שותה רואין אם מתחלה כשאמרה איני שותה היתה אומרת כן מחמת פחד יכולה לחזור אבל אם ראינוה בריאה הרבה ואינה מתפחדת ואעפ״כ אמרה איני שותה אינה יכולה לחזור ולומר שותה אני אלא יוצאה בלא כתבה:
תוס׳ בד״ה ור׳ יהודה כו׳ מודו נמי הכא דאין כו׳ מיתתה כצ״ל והס״ד ואח״כ מה״ד חדש בפיר״ח כו׳ וצ״ל קודם ד״ה ורבי יהודה כו׳:
בא״ד מערערין והשקה קמייתא לגופו ואמר ליה שבברייתא כו׳ בעל הגמ׳ הוא שהשקה בתרא כו׳ ולית ליה לר״ע מערערין כו׳ כצ״ל:
מתני׳ אינה מספקת לשתות כו׳. נ״ב קאי אמשקין בעל כרחה וכן ראיתי בירושלמי אבל ברמב״ם וסמ״ג משמע כפשוטו:
רש״י בד״ה מתמלאות כו׳ שיטה שיטה כו׳. נ״ב פי׳ לשון שוט:
בד״ה ומשוי לה ריש כגון דלת של אחד כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מגילתה כו׳ היה שם ושם המים כו׳ כצ״ל:
בא״ד תני יש בהם משום קדושה נמחקה המגילה כו׳ כצ״ל. ונ״ב נל״ל כמו תניא אידך ודו״ק:
[בד״ה אמר ר״י כו׳]. עליה שבועה לא עשה ולא כלום א״כ מאי טעמא כו׳ כצ״ל:
בא״ד לפרשת סוטה אפילו כו׳. נ״ב פירוש לפרשת סוטה שבספר תורה:
בא״ד ומחה דבעינן כתב שיכול לימתק וכיון דס״ל מוחקין לה מן התורה קסבור כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה מגילתה נגנזת כו׳ שאינן ראוין לקרות בהן כו׳ ובד״ה מתמלאות גידין כו׳ שיטות [שיטות] של נפיחה כו׳ ובד״ה שלא תטמא כו׳ נקנור עזרת כו׳ ובד״ה ומשוי ליה ריש כגון דלי״ת דאחד עכ״ל והס״ד וכצ״ל מפירוש ישן:
תוס׳ בד״ה מגילתה נגנזת כו׳ יש בה משום קדושה עכ״ל הוא סוף דבור ואח״כ מתחיל הדבור נמחקה מגילה ואמרה כו׳ לכתוב י״ה עכ״ל הוא סוף דבור ואח״כ מתחיל הדבור אמר רבי ירמיה למחוק לה מן התורה א״ב כו׳ שבועה לא עשה ולא כלום א״כ כו׳ לשם ס״ת ומה שאין מטילין כו׳ ולרבי אחי בר יאשיה כו׳ דיחוי דרב נחמן ב״י א״כ האי כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה אבל כו׳ אלא וכתב לה כתיב גבי עשייה כו׳ היאך קמא שנכתב שלא לשום אשה כתב רחמנא וכתב ואי לא כתיב אלא וכתב ה״א למעוטי האי דלא איהו כתב לה אבל יש לו ב׳ נשים דאיהו קא כתב לה כשר כתב רחמנא וכתב לה דממעטינן כו׳ עכ״ל כצ״ל:
מתני׳ מערערין אותה. עיין פרש״י איוב לט כט:
א משנה אם עד שלא נמחקה המגילה אמרה ״איני שותה״ — מגילתה שכתבו לה נגנזת, ומנחתה נשרפת ומתפזרת על הדשן (מקום האפר), ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. אם נמחקה המגילה ואחר כך אמרה ״טמאה אני״ — המים נשפכין, ומנחתה מתפזרת על בית הדשן. אם כבר נמחקה המגילה ואמרה ״איני שותה״ — מערערין (מכריחים) אותה, ומשקין אותה בעל כרחה.
MISHNA: If before the scroll was erased she said: I will not drink, the scroll that was written for her is sequestered, and her meal-offering is burned and scattered over the place of the ashes, and her scroll is not fit to give to another sota to drink. If the scroll was erased and afterward she said: I am defiled, the water is poured out, and her meal-offering is scattered in the place of the ashes. If the scroll was already erased and she said: I will not drink, she is forced to drink against her will.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ואֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא הָעֲזָרָה.

When a guilty woman drinks she does not manage to finish drinking before her face turns green and her eyes bulge, and her skin becomes full of protruding veins, and the people standing in the Temple say: Remove her, so that she does not render the Temple courtyard impure by dying there.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בלט
בלטא(סוטה כ.) פניה מוריקות ועיניה בולטות. לחיה בולט (עירובין ה) חותמה בולט (ראש השנה כד) בולט כדינרי זהב (גיטין כ.) משנטל הארון הא כיצד דוחקין ובולטים ויוצאין כמין שני דדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין (יומא עג) כיצד נעשה ר׳ יוחנן אומר בולטת ריש לקיש אמר מצטרפת. (בבא בתרא צט) ודילמא בולטין כתרנגולין הוו פירש ר״ח בולטין נובעין כלומר צומחין כצמחין שצצין ויוצאין כגון כנפי התרנגולין כשפושטין אותן מתחברו׳ קצות כנפיהן ונראין כפיקא בולטה כמו חותמ׳ בולט. (חולין עו) בליטי הוי צומת הגידין:
א. [הערפארראגען. העכער זיין.]
מתמלאת גידין – הגידין שבלחייה נופחין ונראות כמליאה גידין וגם בשרה נעשית שיטה שיטה של נפיחה והכי תניא בספרי כמין שרביטין מזורקין בה.
שלא תטמא העזרה – שערי נקנור או עזרת נשים שתצא דרך שם ולקמיה פריך והא אמרינן בעלמא דשערי נקנור לא נתקדשו וכ״ש עזרת נשים ומת מותר ליכנס למחנה לויה.
ומוסיפים: אם אכן היתה טמאה אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות (מקבלות צבע ירוק), ועיניה נהיות בולטות, והיא מתמלאת גידין, שגידי הדם שלה בולטים מן הבשר. והם, האנשים העומדים שם, אומרים: הוציאוה, שלא תטמא את העזרה אם תמות מיד שם.
When a guilty woman drinks she does not manage to finish drinking before her face turns green and her eyes bulge, and her skin becomes full of protruding veins, and the people standing in the Temple say: Remove her, so that she does not render the Temple courtyard impure by dying there.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) זאִם יֵשׁ לָהּ זְכוּת הָיְתָה תּוֹלָה לָהּ יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה ב׳שְׁתֵּי שָׁנִים יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה ג׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי חַיָּיב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חכׇּל הַמְלַמֵּד בִּתּוֹ תּוֹרָה (כְּאִילּוּ) לִומְּדָהּ תִּפְלוּת.

The mishna limits the scope of the previous statement: If she has merit, it delays punishment for her and she does not die immediately. There is a merit that delays punishment for one year, there is a larger merit that delays punishment for two years, and there is a merit that delays punishment for three years. From here Ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit she has delayed punishment for her. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity [tiflut].
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תדע שזכות תולה לה – תראה ותלמד בפרשת סוטה שהזכות תולה דילפינן מונקתה ונזרעה זרע ונקתה ע״י זכיות כדי זריעת זרע ט׳ חדשים וי״א יותר כדמפרש בגמ׳.
מלמדה תיפלות – מפרש בגמ׳.
1בן עזאי אומר חייב אדם וכו׳ – ירושלמי (ירושלמי סוטה ג׳:ד׳:ז׳) דבן עזאי דלא כר״א בן עזריה דדריש (חגיגה דף ג.) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אנשים באו ללמוד נשים לשמוע ונראה דפי׳ דמצוה לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה. מטרונה שאלה את ר׳ אלעזר מפני מה חטא אחת במעשה העגל והן מתין בה ג׳ מיתות אמר לה אין אשה חכמה אלא בפלך אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה אבדת ממני ג׳ מאות כור מעשר בכל שנה א״ל ישרפו ד״ת ולא ימסרו דברי תורה לנשים.
1. תוס׳ ד״ה ״בן עזאי״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״א:.
מי סוטה אחר שנתן העפר על פני המים צריך שיתן לתוכן בפניה דברים המרים כגון לענה וכיוצא בה כדי שתתירא ותודה ולא תגרום רעה לעצמה וכן שלא תזקיק שם הב״ה לימחות וזהו שאמרה תורה מי המרים וכבר ידעת שמלת מי הוא סמוך והמרים תאר כלומר מי הדברים המרים ר״ל שאין נקראין מרים על שם מחיקת המגלה והאלה ופעולת המים לבד אלא שאף מצד עצמן הם מרים וקצת התלמידים ראיתי מתמיהים בה והרי זה מביא לחשוד שאף הפעולה באה מצד אותם הדברים ואינו כלום שהרי אף היא מכרת אותם הדברים שאין פעלתם לצבות בטן ולנפיל ירך וכל שכן לשעתן שדברים אלו בפניה הם נעשין שכל עצמה אינה אלא ליגעה ביותר ולמרר את חייה כל אותו הפרק כדי שתודה ועוד שהרי אף לחושד בכך מה שאתה פוגם באותה שזינתה אתה משביח בטהורה שהרי כלן דבר מר נתון לתוכן והטהורה פניה מזהירות אחר שתייתה ואם היה בה חולי המעכבה מלילד מתעברת ויולדת ואף לדבריו נוח לו בכל דבר הבא דרך מופת ופלא שישתנה הטבע לטובה משישתנה לרעה ומרובה מדה טובה ממדת פורענות:
כותבי ספרים תפלין ומזוזות צריכין להזהר במלאכתם מפני שהיא מלאכת שמים שאם יחסרו אות אחת כגון א׳ שבמלת וה׳ אלהים אמת או אם יותירו אות אחת כגון שיותיר יו״ד אחת בהוה על הוה עד שיהא יהוה על ה׳ או שיוסיף וא״ו במלת ברא אלהים עד שיהא בראשית בראו אלהים נמצא מחריב את העולם וכן בכמה דברים כיוצא באלו ודרך כלל חסרות ויתירות הוא מן הדברים שפוסלין ספר תורה אפי׳ בחסרה אחת או ביתרה אחת:
ספרים תפלין ומזוזות אין נכתבות אלא בדיו וכבר ביארנו במסכת שבת שכלל ענינו הרכבת דברים מהם שמשחירים ומהם שמדביקים אלא שאין מדביקין כל כך שלא יהא הכתב יכול לימחות כלל אלא שלא יהא יכול לימחות בלא היכר ולכתחילה אין מטילין בו קנקנתום מפני שמדביק ביותר מדאי ואם נתן כשר ובסוטה מיהא שמגלתה צריכה ליכתב על עור טהור כספר תורה צריך על כל פנים שלא יהא שם קנקנתום שהרי עומדת היא לימחק וזהו שאמרו בכל מטילין קנקנתום חוץ מפרשת סוטה ולא על פרשה שבתורה היא אמורה אלא על הפרשה שכותבין במקדש על כל סוטה וסוטה לימחק הא פרשת סוטה שכתבה בתורה אינה ראויה לימחק לסוטה ואין אומרים הואיל וסתם נכתבה נמחקת היא אלא הרי הוא כמי שנכתבה בהדיא לשם אחרת שעל כל פנים לכתיבה לשמה אנו צריכין על הדרך האמור בגט אשה כמו שיתבאר במקומו ומגלה זו הואיל וניתנה לימחק פירשו בתלמוד המערב שאינה מטמאה את הידים:
המשנה השניה והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידים גידים והן אומרין הוציאוה הוציאוה שמא תטמא העזרה אם יש לה זכות היתה תולה לה יש לה זכות תולה לשנה אחת לשתי שנים יש זכות תולה לשלש שנים מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ר׳ אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות ר׳ יהושע אומר רוצה היא אישה בקב תפלות מתשעה קבין פרישות הוא היה אומר חסיד שוטה רשע ערום אשה פרושה ומדות פרושים הרי אלו מבלי עולם ר׳ שמעון אומר אין הזכות תולה במים המאררים אם אומר אתה שהזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה את שם רע על הטהורות ששתו ויאמרו טמאות היו אלא שתלה להם הזכות ר׳ אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנונה והולכת וסופה שהיא מתה באותה המיתה אמר הר״ם פי׳ אינה מספקת לשתות הוא מאמר ר׳ עקיבא שהוא סובר מקריב המנחה ואחר כך משקה כמו שאמ׳ ר׳ שמעון ואינה הלכה ואמ׳ יש לה זכות ירצה בו זכות התורה ואע״פ שהיא בלתי מצווה בזה לפי שלא צותה התורה כי אם לאנשים ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ואמר מלמדה תפלות שיעורו כאלו למדה תפלות והם דברים בטלים ודמיונים וענין מאמר ר׳ יהושע שהוא יאמר שהאשה רוצה באיש מסכן מאנשי החבורה נותן לה קב בכל יום מאיש חסיד פרוש מהדברים המגונים ויתן לה ט׳ קבין בכל יום חסיד שוטה אמר בתלמוד שענין זאת ההפלגה לאותו מתחסד עד שיגנוהו ההמון להיותו עושה מעשים אשר לא יעשו ויקראוהו שוטה בחסידותו ואמ׳ בגמרא שבת בירושלמי כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט ורשע ערום ומכות פרושים הוא מה שאספר וזה שפרושים יקראו החכמים להיותם פרושים מדעת ההמון מתאוות העולם וממנהגים הפחותים והם הפרושים האמתיים וכן יאמרו ע״ה פרושים הם ומנוי כל מי שיביאו לסבה מהסבות כמו שיגדלוהו בני אדם או שלא יאבד השם ממונו ויפסיד ענינו ואין אצלם פרוש אמתי בלתי עובד מאהבה כמו אברהם אבינו והששה הם רעים והם יוסיפו בחיובים ויפליגו להחמיר לגנוב לב העולם ויהיה כהוסיפם להעמיק לתורה במדות ואמרו מכות פרושין הרי אלו מבלי העולם שאלו הדברים יפסידו האדם ומדהה בלשונם הוא מראה עכור אשר לא יהיה חזק הלובן ולא יהיה לה בהירות ולא בהקות וכזה הרבה יש במסכת נגעים הנה ענין אמרו הנה מדהא שאם תהיה עכורת המראה ותכחיש גופה מעיני האנשים ומתכונתה תתיך וכבר אמרתי לך פעם אחרת כי כאשר חלקו החכמים בדעת שיאמינו בו ואין תכליתו מעשה מן המעשים הנה לא נאמר שם הלכה כפלני ואין הלכה כבן עזאי:
אמר המאירי אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ר״ל אם זינתה שאם היא טהורה אדרבה פניה מזהירות ואם היתה חולנית מתחזקת אבל כשהיא טמאה מיד פניה מוריקות וכן עיניה בולטות והא מתמלאת גידין ר״ל שגידי הלחיים נופחין ונראית כמלאה גידין ואף בשרה נעשה בה כעין שוטין נפוחין וכמו שאמרו בסיפרי כמין שרביטין מזורקין בה ושאלו בגמרא מתני׳ מני אי רבנן דאמרי משקה ואח״כ מקריב הרי כל שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת שהרי נאמר על המנחה שהיא מזכרת עון ואי ר׳ שמעון דאמר מקריב ואח״כ משקה הרי מ״מ נאמר במשנה זו שהזכות תולה והוא סובר שאינה תולה כמו שנבאר במשנה זו והעמידהו לדעת ר׳ עקיבא שהיה סובר שמקריב תחלה וכמו שאמר משקירב הקומץ אינה יכולה לחזור כמו שביארנו במשנה ובתליית הזכות הוא סובר כחכמים ומ״מ אף לדעת חכמים תכף שהושלם ענינה פניה מוריקות:
והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה ופירשוה בגמרא שמא תפרוס נדה והנדה מטמאה עזרת נשים שהנדה והזבה ובעל קרי אסורים ליכנס במחנה בכל הר הבית שירושלים והמקדש חלוק לשלש מחנות כל ירושלים נקרא מחנה ישראל ומשלחים מצורע משם אבל לא זב וזבה ולא נדה ויולדת אלא יושבין בכל העיר אבל משלחין אותן מכל הר הבית שהוא במקום מחנה לויה מפני שהן מטמאין משכב ומושב אף בלא מגע אבל טמא מת ואפי׳ מת עצמו מותר ליכנס להר הבית שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו ר״ל מחנה לויה ונמצא שלא מחשש מיתה אמרו כן ומה שאמרו במשניות של טהרות כלים פ״א במשנת עשר קדושות שבארץ ישראל זו למעלה מזו שמן החיל ואילך אין טמא מת נכנס לא נאמרה אלא מדברי סופרים הא מן התורה עזרת נשים ואף שער ניקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה והרי הן כשאר הר הבית אלא מחמת חשש נדה הוא שאלו מחשש טמא מת הואיל ומדברי סופרים הוא דיים לעשות כן בשעת גסוס וכן כתבוה בתוספות ואף הם כתבו עוד שאף איסור סופרים אין בה שאף חכמים לא גזרו בה אלא לבא ליכנס דרך שם למחנה שכינה וגזרו עליו כן מגזירה שמא יכנס לפנים אבל בדרך אחרת לא וראיה להם ממה שאמרו אירע קרי באחד מהם יוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה טבל ובא וישב לו אצל אחיו הכהנים ורוצה לומר בבית המוקד אלמא טבול יום נכנס בבית המוקד ובית המוקד היה חציו בקדש כמו שהתבאר שם והטעם שלא אסרו אלא בעזרת נשים שהוא משמש כניסה ויציאה ומה שאמרו במסכת נדה שחרדה מסלקת את הדמים פרושה בדאגה שאינה באה פתאום אלא שמתיראה מאויבים ומסתתרת כמו שאמרוה בהיתה במחבוא והגיע שעת וסתה ולא בדקה שמטהרין אותה מן הסתם אבל בעתותא ר״ל פחד הבא פתאום כגון זה שבשתייתה וטעימתה היא מתפחדת המקור מתרפה והדם יוצא וכמו שמצינו באסתר שבאה לה השמועה פתאום ופירסה נדה כדכתיב ותתחלחל המלכה וכו׳:
ואמר אח״כ שמיד בטנה צבה ואחר כך ירכה נופלת ומתה אם היה לה זכות תולה לה ר״ל שאינה מתה לשעתה אלא שמעט מעט נימוקת והולכת עד שתמות ושיעור זמן התלייה לפי הזכות יש זכות תולה שנה ויש זכות שתולה שתים או שלש והביאוה בגמרא דרך אסמכתא ממה שאמר דניאל לנבוכדנצר מלכא מלכי ישפר עלך וחטאתך בצדקה פרוק ונאמר בו כלא מטא על נבוכדנצר מלכא לקצת ירחין תרי עשר אלמא שהזכות תלה לו שנה ומצינו במדותיו של הקב״ה שישתנה במדת רחמים להאריך זמן אחר זמן פעמים שלש והילכך יש זכות תולה שלש ומ״מ פירשו בגמרא שאין זכות מצוה תולה לה כל כך שהרי אמרו עבירה מכבה מצוה ר״ל שאע״פ שאין הב״ה מקפח שכר כל בריה משלם הוא מצד אחד ועונש העבירה משתמר וכדכתיב אשר לא יקח שוחד זה שוחד מצות כלומר שאין עשיית מצוה מפקעת עונש המיועד לעבירה ואחר שעונש זה מיוחד לעבירה זו אין מצוה מפקיעתו אלא זכות של תורה הן שעסקה היא בתורה אע״פ שלא נצטוית בכך הן שהשתדלה בלמוד בניה ובעלה:
מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ר״ל ראוי לו ללמדה תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ותשתדל בכך ולא יוציאו לעז על מים המרים שאף בחשודה בעיניהן הרבה יהו דנות שזכות תולה לה ר׳ אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות ואין גורסין בה כאלו מלמדה אלא דוקא מלמדה תפלות וזהו שתמהו בגמרא מלמדה סלקא דעתך וכי דברי תורה תפלות הן ותירץ בה תני כאלו מלמדה תפלות ר״ל דברים תפלים שמתוך הבנתה ביתר מגדרה היא קונה ערמימות מעט ואין שכלה מספיק להבנה הראויה והיא סבורה שהשיגה ומקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל ובתלמוד המערב אמרו דרך גוזמא ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים:
ר׳ יהושע אומר רוצה אשה בקב טפלות מתשעת קבין פרישות כך היא הגרסא ר״ל בלא וא״ו וזהו ששאלו בגמרא מאי קאמר ופרשוה בקב וטפלות בתוספות וא״ו כלומר רוצה היא במזונות מועטין ושיהא בעלה מיטפל עמה משיהו לה מזונות מרובין ושפע גדול ויהא בעלה פורש הימנה ונתגלגל בכך לומר שתכלית ענינה אינה אלא להיותה עובדת הבעל עד שיהא אוהבה ומיטפל בה ואינה סובלת עול תורה ולי נראה לפרש רוצה שיהא בעלה עם הארץ ואינו יודע אלא מעט בכדי הצורך ההכרחי ושיהא מיטפל עמה משיהו לה תשעת קבין ר״ל חכמה יתירה ושיהא פורש הימנה מתוך חכמתו וכמו שאמרה צפורה אשריהם ואוי לנשותיהם ואחד מן החכמים אמר בנעם מליצותיו כי הנשים יבחרו מאשר אוי להם ואשרי לנשותיהם ומעתה היאך תעמוס עליה עול תורה ואף של בעלה קשה לה:
הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושים הרי אלו מבלי העולם וענין חסיד שוטה הוא שמתחסד ביותר מדאי אף במה שחסידותו גורם היזק או לעצמו או לאחר כגון שמתענה בכל יום או שרואה אשה טובעת בנהר ואומר איני יורד להצילה כדי שלא אסתכל בערוה או שראה תינוק מבעבע בנהר ואומר אחלוץ תפלי קודם שאכנס:
ורשע ערום הוא שיודע לתחבל שלא בהיכר לגרום היזק לאחרים להועיל לעצמו או לאחרים ופרשו בגמרא כגון שמטעים טענותיו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו כדי שיהא רואה בזכותו בנקל שמשהונח הרעיון על מחשבה אחת אינו זז ממנה בנקל וכבר ידעת שדבר זה אזהרה לדיין שלא ישמע ולבעל דין שלא ישמיע דכתיב לא תשא שמע שוא ודרשו בו גם כן לא תשיא וכן לרואה אחד בא בשדהו ליטול לקט שכחה ופאה ויודע בו שיש לו מאתים חסר דינר ומקדים לו שלום ונותן לו דינר כדי להשלים לו מאתים וכבר ידעת מה שפסקנו בכמה מקומות שמי שיש לו מאתים לא יטול לקט שכחה ופאה ואם היו לו מאתים חסר דינר אפילו שוה אלף זוז כאחד נוטל והרי זה רמהו בערמתו כדי להפקיעו ממתנות עניים שבשדהו ליתנן לאחר שהוא קרובו או מכירו וכן כיוצא באלו:
ואשה פרושה ר״ל לא בכל אשה אבל באשה מכשפה שעושה עצמה פרושה ומתחסדת לרמות העולם בכשפיה לומר שבתפלתה ובחסידותה מזדמן לה כן וקראוה בגמ׳ אלמנה שיבבית כלומר שהולכת אצל שכניה תמיד להראות טלפיה והעידו על אחת מהן שכל שהיתה יודעת באשה שמקשה לילד היתה עוצרת רחמה בכשוף והולכת לראותה וכשרואה שמצטערת הרבה היא אומרת אלך ואבקש רחמים עליך והיתה הולכת ומתרת כשפיה והולד יוצא ופעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית המקשה ושמע השכיר קול הכשפים מקשקשים בכלי סתום כפעמון ופתח מגופת הכלי ויצאו הכשפים והולד נולד ונתגלה ענינה ועל זו וכיוצא בה אמרו כאן שהן ממבלי ומפתים את העולם בהבליהם ואף באנשים כן אלא שמדות אלו מצויות בנשים יותר אבל כל שחסידותן כראוי ובכונה חס ושלום שלא נאמר על פרישותן שום פקפוק וכמה מהן נמצאו יראות חטא ומדקדקות אף ביותר מן האנשים ודרך הערה אמרו אמר ר׳ יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה יראת חטא מבתולה שפעם אחת שמעו לאחת שהיתה מתפללת בבית מדרשו של ר׳ יוחנן והיתה אומרת רבונו של עולם בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם וקבול שכר מאלמנה שראו באחת שהיתה הולכת בכל יום להתפלל בבית מדרשו של ר׳ יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת יש בעירך אמרה לו ר׳ ולאו שכר פסיעות יש:
ומכות פרושים ר״ל אלו שמענין את עצמם דרך התחסדות בהרבה סגופים והכאות כדי להראות חסידותם שנמצא כל פרישותם שלא בכונה מעולה על הדרך שיתבאר בגמ׳ ואמר אף על אלו שהם ממבלי עולם ר״ל מכחישין כונת המציאות שכונת הממציאו להיות כל הפעולות פונות לתכלית אחת והיא עבודתו ית׳ ומתוך כך הזכירו בגמ׳ הרבה מינין מן הפרישות שאינם בגדר הפרישות המכוון והוא שאמרו שבעה פרושים הם כלומר שאין פרישותם כלום א׳ פרוש שכמי ר״ל שעושה מעשה שכם והוא שאין עושה הדבר אלא להנאתו כדי שיתכבד בכך או יועילוהו בממון או באי זה צד ולא לשום שמים וזהו מעשה שכם שמל את עצמו להגיע למה שהיה רצונו ב׳ פרוש נקפי והוא שהיו ביניהם אנשים מהלכין עקב בצד גודל להראות עצמם פורשים מן העולם ואינם מביטים במקום מהלכם אלא שמרימים עיניהם למעלה ורגלם מתנקף בהתמדה ואין זה אלא דרך התראות ג׳ פרוש קוזאי והוא שעוצם עיניו בלכתו שלא יסתכל בנשים והרבה פעמים ראשו מתנקף בכותלים ודם חוטמו או שאר אבריו יוצא ומזה את הכותל ואף זו אינה אלא דרך התראות ד׳ פרוש מדוכיא ר״ל יד המדוכה העשוי בראשו כפוף כמקבת ואף זה הולך בכפיפת ראש להראות לכל שהוא ענו ושפל ובקרבו ארבו ה׳ פרוש מה חובתי ואעשנה ולא שיהא הולך אנה ואנה ללמדו מה שהוא חייב לעשות שהרי זה מראה עצמו כלא יודע וזו ודאי מדה טובה היא אלא שאומר מה חובתי עוד ואעשנה כלומר שמפרסם מה שעשה לומר כך וכך עשיתי התדעו דבר שאוכל עוד לעשותו שנמצא מראה עצמו כאלו קיים את הכל ו׳ פרוש מאהבה ר״ל מאהבת שכר המצות ולתקות השכר ולא מאהבת מי שצוה בעשייתן ז׳ פרוש מיראה ר״ל מיראת עונשן ואע״פ ששני אלו אינם במדרגות הרע כאחרות שמ״מ מתוך שלא לשמה בא לשמה מ״מ אינם בכלל פרישות:
כלל הדברים כל שאינו בודל מדרכי העולם אלא לפי כונה מכונות העולם הרי זה כבורח מן העולם והוא רודף אחריו והפרישות האמתי הוא שאהבת בוראו מביאתו ליפנות מכל דרכי העולם לעבדתו לבד לא יתיר לשונו לדבר בזולתו ולא איבריו להתעסק אלא במה שלבו הומה לכבודו ית׳ אבל האחרים כלם דרך התראות והתחסדות והוא סבור להעלם מידיעת הבורא ית׳ כהתעלמו מבני אדם והוא שאמרו דמיטמרן מיטמרן ודמיגליין מיגליין כלומר שבין בני אדם הנסתרות נסתרות והנגלות נגלות אבל לשם ית׳ הנסתרות גלויות לו והוא שאמרו ודמיטמרן מיגליין ר״ל להב״ה ובי דינא ליתפרע מהני דחייפי גונדי ר״ל שמתכסים בטליתות גדולות ובציציות ארוכות נראות לבני העולם ולבם רחק ממנו ית׳ עליהם אני אומר ויציצו כל פועלי און:
במדרש אמרו לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא שלא תהא מניח תפילין ומתעטף בציצית והולך ומרמה את הבריות וינאי המלך כשהרג את החכמים ונתיראה אשתו שיעבירו את זרעו מן המלכות ובקשה ממנו שישתדל לשוב באהבתם אמר לה אל תתיראי מן הפרושים ר״ל שאותם האמתיים אינם שומרים עברה ולא משאינן פרושים ר״ל שאינם מחזיקין עצמן בפרישות שהרי אין לבם עלי אלא מן הצבועים הדומים לפרושים שאין פרישותם אלא כצבע הכלי שאין תוכו כצבעו שהן עושין מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס ובתלמוד המערב הזכירו באחד שהיה מניח תפילין וראה אחד בערב שבת והפקיד לו את כיסו ובמוצאי שבת בא אצלו וכפר בו אמר לא לך הימנית אלא להלין דברישך הימנית ובתלמוד המערב פירשו שפרוש אהבה הנזכר כאן הוא המעולה והוא המיוחס לאברהם:
ר׳ שמעון אומר אין זכות תולה לה שאם שאתה אומר כן אתה מדחה את המים ר״ל מכהה את זיון ומקלה את כבודן בפני הנשים השותות כלומר שאינן מקפידות בשתייתן ובוטחות בזכותן וכן אתה מוציא לעז על הטהורות לומר ודאי טמאות הן אלא שהזכות תולה להן ר׳ אומר שבודאי זכות תולה אלא שמ״מ לא שתהא הזכות עושה כל כך שתהא יולדת ומשבחת אלא תולה שלא למות מיד אלא מתנונה והולכת מעט מעט ולסוף שנה או שנתים או שלש מתה באותה מיתה וכן הלכה לפי המקובל בהן כמו שכתבנו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שבאו עליה בגמ׳ ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:
שם מכאן אומר בן עזאי וכו׳. ע׳ חגיגה ד׳ ג׳ ע״א תד״ה נשים לשמוע:
אם יש לה זכות — היתה תולה לה שלא תמות מיד. ומעירים: יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות גדולה יותר תולה שתי שנים, יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה ולא תמות מיד תדע שהזכות תולה לה. ואילו ר׳ אליעזר אומר: כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות (זנות).
The mishna limits the scope of the previous statement: If she has merit, it delays punishment for her and she does not die immediately. There is a merit that delays punishment for one year, there is a larger merit that delays punishment for two years, and there is a merit that delays punishment for three years. From here Ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit she has delayed punishment for her. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity [tiflut].
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת מט׳מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת הוּא הָיָה אוֹמֵר טחָסִיד שׁוֹטֶה וְרָשָׁע עָרוּם וְאִשָּׁה פְּרוּשָׁה וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין הֲרֵי אֵלּוּ מְבַלֵּי עוֹלָם.:

Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship [tiflut] rather than to receive nine kav of food and abstinence. He would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman [perusha], and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פרוש
פרושא(סוטה כ.) אשה פרושה ומכות פרושין אשה פרושה כגון יוחני וכב׳ פי׳ במקומו (ירושלמי) מכות פרושין זה המשיא עצה ליתומין להבריח מזונות אלמנה. בחדא אלמנה רבי שבתי הוות מבזבזא בנכסאי אתו יתמי לרבי אלעזר אמר להון ומה נעביד לכון ואתון עמא שטיא כד נחתון אודעון לאכתובא הכי אמר לן אליעזר אמר להון הכותב אתחמון מזבני נכסיכון וכד תחזי היא דאתון מזבנין נכסיכון היא תבעת פותא ומובדה מזוני עבדון כן לרמשא אתת קבילת לרבי אלעזר אמר מכת פרושין נגעה בה פירוט שכמי העושה מעשה שכם שמלו שלא לשם מצוה פרוש נקפי המתרחק מלדחות בני אדם בדרכים ונרחק ונוקף רגליו באבנים. פרוש קיזאי כיוצאי הו׳ נדחק שלא להזיק העוברים והשבים ומקיז דם בכתלים. פרוש מדוכיא דמשפע כעין מדוכיא כלומר כירך בגדיו בידו ומראה עצמו מתרחק ממגע בני אדם שלא יטמא פרוש מה חובתי ואעשנה כלומר נשארה לי חובה פ״א נקפי שהולך כפוף כאילו הוא עניו ואינו מעיין בהליכתו ומנקף רגליו ולבו רע המקיז דם בכותלים כיוצא בו מראה עצמו כאלו הוא עניו ומרוב ענוה אינו מעיין בהליכתו אלא מכה זרועו או כתיפו לכותל ויצא הימנו דם ולא לשם שמים אלא לרמות בני אדם דמשפע כמדוכה ומי שמתעטף בטלית משופע הוא כעין מכתש שהפוך הפה למטה שראשו מלמעלה קצר ורחב מלמטה כך זה שעושה לפנים שהולך וטליתו משופע סביביו קצר מלמעלה ורחב מלמטה מה חובתי ואעשנה כלומר הודיעני מה פשעי ואתקן הא מעליותא היא מה חובתי תיתי ואעשנה כלו׳ שאין אדם יכול להגיד עלי שום פשע. פרוש מאהבה מאהבת אדם נעשה פרוש כלומר בשביל אהבת אדם או בשביל יראת שמים שגדול העושה מאהבת שמים מיראת שמים. (ירושלמי בפרק הרואה) ואהבת את ה׳ אלהיך וכתיב את ה׳ אלהיך תירא עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט. שבעה פרושין הן פרוש שכמי מחזי טען מצותא אכתפיה כגון עצים לעשות סוכה וכיוצא בה. פרוש נקפי אקיף לי ואנא עביד מצוה. פרוש קיזאי עבד חדא חובה וחדא מצוה ומקיז חדא לחדא. פרוש מה נכייתא מה דאית לי אנא מנכה ואנא עבד מצוה פרוש מה חובתי ואעשנה חדא חובה עבדית דנעביד חדא מצוה דכוותה. פרוש יראה כאיוב פרוש אהבה אברהם כדכתיב זרע אברהם אוהבי אין לך חביב מכולם כאברהם שהוא פרוש אהבה. (שבת יא.) כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ אטו זב פרוש לאו דברים טמאים אכיל (פסחים ע) ואנן טעמייהו דפרושים ניקום ונפרש כלו׳ מדרס פרושין הוא זה אלא טעמא דהאי קרא הכי הוא וזבחת פסח לה׳ אלהיך וגו׳ (סוטה מט) מתה מהרה ופרישות (חגיגה יח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין פי׳ הן החברין האוכלין חוליהן בטהרה כשנוגעין בבגדי עם הארץ כאלו נטמאו מדרס וצריכין טבילה לאכול חוליהן בטהרה (בסוף ידים) קובלים אנן עליכם פרושין פי׳ פרוש הוא שפי׳ עצמו מכל טומאה ומן מאכל טמא ועם הארץ שאינו מדקדק במאכל ומנין שהוא כן דקאמ׳ לעיל לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ ומסקי׳ בהלכה שלא יהא רגיל אצלו ויאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו. מט׳ קבין ופרישות פי׳ בערך קב (נדה ב) פרשה וראתה היא טמאה והן טהורות פי׳ פירשה מן מיטתה. (פסחים צב) הפורש מן הערלה כפירש מן הקבר (ברכות טו) בפרש שדי מלכים בה תשלג פי׳ כשאתה מפרש ומדקדק אותן אותיות ותיבות שיש בהן מלכות שמים דהיינו קריאת שמע (קידושין כג) איכא דאמרי גדול הוא זה פי׳ למיתה וזה פי׳ לחיים פי׳ עבד גדול היה ומתירא מר זוטרא דאי מתגייר קנה עבד נפשי׳ בן חורין וחזקה דמחיים ולא כלום הוא לכך החזיק בו בשעה שהיה גוסס והיינו זה פי׳ למיתה וזה פי׳ במקומו לעבדות. איכא דאמרי עבד קטן היה והחזיק בו לאחר מיתה כאבא שאול. (חולין לח) אלא פשיטא זה פי׳ למיתה וזה פי׳ לחיים. (בסוף פיאה) מי שיש לו ר׳ זוזים לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעש׳ עני היו לו ר׳ חסר דינר אחד אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול (ירושלמי) חד תלמיד מן דדומא היו לו ר׳ חסר דינר והוה ר׳ יליף וכי עמיה חדא לג׳ שנין מעשר מסכינין עבדון ביה תלמידוי עיינא בישא ועלין ליה אתא בעי מזכי עימיה א״ל ר׳ אית ליה שיעורא א״ל זה מכת פרושין נגע בו רמז לתלמידיו ואעלוינה לקפילי׳ וחסרוניה חד קרט וזכה עמיה היך מה דהוה יליף:
ערך סרנך
סרנךב(יומא עד) ועוד א״ר מתיא מקיזין דם לסרונכי בשבת פי׳ אסכרה (כתובות ל:) (סוטה כ) (סנהדרין לו) שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי ותבחר מחנק נפשי תרגומו ובחרת סרנכא נפשי (א״ב פי׳ בל׳ יוני מין חולי אשר בו שואף החולה הרוח בחוטם בכח גדול כי גרונו אטום תרגום כי יסכר פי ארום יסרנק):
ערך קלקנתום
קלקנתוםג(שבת קד: מגילה יח) בסם בסיקרא בקימום ובקלקנתום (פרה פרק ט) דיו וקימוס וקלקנתום (עירובין יג.) דבר אחד יש לי וקלקנתוס שמו (סוטה כ) פי׳ בלעז ויטרי״אולו ובלשון ישמעאל אלזאג (א״ב פי׳ בליו״ר מין דומם זך כמו זכוכית ויפה פירוש בעל הערוך וקראוהו הרומיים בלשונם דיו הצבעים כי בו יוצבעו עורות שחורים וזה מאמר רבא בר שמואל במס׳ גטין חרתא דאושכפי):
א. [זיך אבזאנדערן.]
ב. [איין קראנקהייט וואס דער שטיקט.]
ג. [קופער וואסר.]
רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותיפלות גרסינן. ובגמרא מפרש מאי קאמר.
מכות פירושין – מפרש בגמ׳ שמכה את עצמו בכתלים להראות שהוא עניו וצנוע.
1רוצה אשה בקב ותיפלות – פר״ח רוצה אשה שיהא בעלה חמר ויהא מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטים בלבד ולא יהא גמל שהולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונה אלא אחת לשלשים יום ואע״פ שמביא לה לשכרו ט׳ קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט׳ קבין ופרישות ל׳ יום ורבי פירש בשם רב האי המשרה אשתו ע״י שליש לא יפחות לה מקביים חיטין מן שבת לשבת כדמוכח בגמרא בפרק אע״פ (כתובות דף סד:) ועונתה מצוי לה ואילו המורד על אשתו (שם סג.) מוסיפין על כתובתה ג׳ דינרים בשבת ושער בינוני הוא ד׳ סאין בסלע וסלע ד׳ דינרים נמצאת סאה בדינר וג׳ סאין בג׳ דינרים שהן י״ח קבין הרי שחכמים עמדו על סוף דעתה שהיא רוצה בתיפלות ועמו שני קביים מי״ח קביים שיפרוש ממנה דקביים אחד מט׳ בי״ח קבין.
2
1. תוס׳ ד״ה ״רוצה אשה״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״א:.
2. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״אמר ר׳ ירמיה״, ״אבל תורה״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף כ׳:.
ר׳ יהושע אומר: רוצה אשה בקב של מזונות ותפלות עימו, יותר מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר: חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין (צבועים העושים עצמם כפרושים) — הרי אלו מבלי עולם, כלומר, מחריבים את העולם.
Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship [tiflut] rather than to receive nine kav of food and abstinence. He would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman [perusha], and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר כְּשֶׁהָיִיתִי לָמֵד תּוֹרָה אֵצֶל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הָיִיתִי מֵטִיל קַנְקַנְתּוֹם לְתוֹךְ הַדְּיוֹ וְלֹא אָמַר לִי דָּבָר כְּשֶׁבָּאתִי אֵצֶל ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל א״לאָמַר לִי בְּנִי מָה מְלַאכְתֶּךָ אָמַרְתִּי לוֹ לַבְלָר אֲנִי אָמַר לִי בְּנִי הֱוֵי זָהִיר שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא שֶׁמָּא תַּחְסִיר אוֹת אַחַת אוֹ תֹּתִיר אוֹת אַחַת נִמְצֵאתָ אַתָּה מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabbi Meir: When I was studying Torah before Rabbi Akiva, as his disciple, I used to put copper sulfate into the ink with which I wrote Torah scrolls, and he did not say anything to me in protest. Afterward, when I came to learn Torah before Rabbi Yishmael, he said to me: My son, what is your vocation? I said to him: I am a scribe [lavlar] who writes Torah scrolls. He said to me: My son, be careful in your work, as your work is the work of Heaven, lest you omit a single letter from the Torah scroll or add a single letter, and in this you are found to be destroying the entire world if the mistake alters the meaning of the verse and results in blasphemy.
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לבלר – סופר.
אם תחסר אות אחת – כגון א׳ וה׳ אלהים אמת (ירמיהו י) או תייתר אות אחת כגון בראשית בראו אלהים.
שאם תחסר אות אחת כגון אלף וה׳ אלהים אמת או תתיר אות אחת בראשית בראו אלהים וה״ר מאיר פי׳ כגון הוה על הוה חרון יו״ד מברך את השם:
שמלאכתך מלאכת שמים שמא תחסיר אות א׳ כו׳. מפורש בעירובין פ״ק:
ב גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ מאיר, וכך סיפר: כשהייתי למד תורה אצל ר׳ עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום (חומר צביעה) לתוך הדיו שהייתי כותב בו ספרי תורה, ולא אמר לי דבר על כך. כשבאתי אחר כך ללמוד תורה אצל ר׳ ישמעאל, אמר לי: בני מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר (סופר) אני, כותב ספרי תורה. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שכן מלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תתיר (תותיר, תוסיף) אות אחת בספר תורה, ונמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו בשגיאה שהופכת את מובנו של הכתוב, ויכולה להיות דברי חירוף וגידוף.
GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabbi Meir: When I was studying Torah before Rabbi Akiva, as his disciple, I used to put copper sulfate into the ink with which I wrote Torah scrolls, and he did not say anything to me in protest. Afterward, when I came to learn Torah before Rabbi Yishmael, he said to me: My son, what is your vocation? I said to him: I am a scribe [lavlar] who writes Torah scrolls. He said to me: My son, be careful in your work, as your work is the work of Heaven, lest you omit a single letter from the Torah scroll or add a single letter, and in this you are found to be destroying the entire world if the mistake alters the meaning of the verse and results in blasphemy.
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַרְתִּי לוֹ דָּבָר אֶחָד יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי מֵטִיל לְתוֹךְ הַדְּיוֹ וְקַנְקַנְתּוֹם שְׁמוֹ אָמַר לִי וְכִי מְטִילִין קַנְקַנְתּוֹם לְתוֹךְ הַדְּיוֹ הַתּוֹרָה אָמְרָה וּמָחָה כְּתָב שֶׁיּוּכַל לִמְחוֹת.

Rabbi Meir continues: I said to Rabbi Yishmael: I have one substance that I put into the ink, and it is called copper sulfate, which prevents the writing from being erased. He said to me: And may copper sulfate be put into the ink? The Torah clearly said with regard to the scroll of the sota: “And the priest shall write these curses in a scroll, and he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23). This indicates that the Torah requires writing that can be blotted out.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר אחד יש לי – לקמן מפרש מאי תשובה היא זו.
כתב שיוכל למחות – ורבי ישמעאל סבר מוחקין לה מן התורה ולא בעי כתיבה לשמה ואפרשת סוטה לחודה קא קפיד.
אמרתי לו: דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו, וקנקנתום שמו, והוא גורם שלא ימחק הכתב. אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? הלא התורה אמרה במגילת הסוטה ״ומחה״ (במדבר ה, כג), ומכאן שצריכה התורה להיכתב בכתב שיוכל למחות!
Rabbi Meir continues: I said to Rabbi Yishmael: I have one substance that I put into the ink, and it is called copper sulfate, which prevents the writing from being erased. He said to me: And may copper sulfate be put into the ink? The Torah clearly said with regard to the scroll of the sota: “And the priest shall write these curses in a scroll, and he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23). This indicates that the Torah requires writing that can be blotted out.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי קא״ל וּמַאי קָא מַהְדַּר לֵיהּ.

Since Rabbi Meir’s remark about copper sulfate seems unrelated to Rabbi Yishmael’s previous statement, the Gemara asks: What is Rabbi Yishmael saying to Rabbi Meir, and what is Rabbi Meir replying to Rabbi Yishmael?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קאמר ליה ומאי מהדר ליה – מאי קאמר ליה ר׳ ישמעאל דקא מהדר ליה ר״מ דבר אחד יש לי שעושה רושם ואינו נמחק מה ענין קנקנתום אצל חיסור ויתור.
רש״י בד״ה ה״ג כו׳ וטעה בוהלא כבר כו׳ לכתחלה ופירוש סדר כו׳ לא שתשתה מיד אחר המחיקה אלא הא כו׳ כצ״ל:
על דו⁠־שיח זה תוהים: מאי קאמר ליה ומאי קא מהדר ליה [מה אמר לו ומה השיב לו]? שלכאורה דברי ר׳ מאיר אינם תשובה כלל לדבריו של ר׳ ישמעאל!
Since Rabbi Meir’s remark about copper sulfate seems unrelated to Rabbi Yishmael’s previous statement, the Gemara asks: What is Rabbi Yishmael saying to Rabbi Meir, and what is Rabbi Meir replying to Rabbi Yishmael?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָכִי קא״ל לָא מִבַּעְיָא בַּחֲסֵירוֹת וִיתֵירוֹת דְּבָקִי אֲנָא אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמֵיחַשׁ לִזְבוּב דְּדִילְמָא אָתֵי וְיָתֵיב אַתָּגֵיהּ דדלי״ת וּמָחֵיק לֵיהּ וּמְשַׁוֵּי לֵיהּ רי״שרֵישׁ דָּבָר אֶחָד יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי מֵטִיל לְתוֹךְ הַדְּיוֹ וְקַנְקַנְתּוֹם שְׁמוֹ.

The Gemara explains: This is what Rabbi Meir is saying to him: It is not necessary to say that I do not err in omissions and additions, as I am an expert. Rather, there is not even any reason for concern with regard to a fly lest it come and sit on the protrusion of the letter dalet and erase it, thereby rendering it the letter reish, which could be a critical error. There is no concern of this erasure occurring, since I have a certain substance that I put into the ink and that prevents the writing from being erased, and it is called copper sulfate.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשוי ליה רי״ש – כגון דלי״ת דאחד.
דבר אחד יש כו׳ – ואינו נמחק לגמרי.
בד״ה כולבוס כו׳ לתוך פיה זקוף. נ״ב פירוש [בל״א צוואנג] וכן פירש בערוך בערך אבן ולפי׳ התוס׳ משמע שעשוי כעין געבלכין בל״א וכן נוטה פירש״י:
ומסבירים: הכי קאמר ליה [כך אמר לו] ר׳ מאיר: לא מבעיא [נצרכה] לומר בחסירות ויתירות שאינני טועה, שבקי אנא [אני], אלא אפילו למיחש [לחשוש] לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלי״ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי״ש [שמא יבוא ויישב על תגו של הדל״ת וימחק אותו ויעשה אותו רי״ש] שיכול הדבר להיות טעות חמורה, כגון שכותב במקום ״ה׳ אחד״ — ״ה׳ אחר״, אף לזה איני חושש, כי דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו, שאינו ניתן למחיקה.
The Gemara explains: This is what Rabbi Meir is saying to him: It is not necessary to say that I do not err in omissions and additions, as I am an expert. Rather, there is not even any reason for concern with regard to a fly lest it come and sit on the protrusion of the letter dalet and erase it, thereby rendering it the letter reish, which could be a critical error. There is no concern of this erasure occurring, since I have a certain substance that I put into the ink and that prevents the writing from being erased, and it is called copper sulfate.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִינִי וְהָא תַּנְיָא אָמַר רַבִּי מֵאִיר כְּשֶׁהָיִיתִי לָמֵד תּוֹרָה אֵצֶל ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיִיתִי מֵטִיל קַנְקַנְתּוֹם לְתוֹךְ הַדְּיוֹ וְלֹא אָמַר לִי דָּבָר כְּשֶׁבָּאתִי אֵצֶל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אֲסָרָהּ עָלַי.

The Gemara questions the initial part of Rabbi Meir’s statement: Is that so? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Meir said: When I was studying Torah before Rabbi Yishmael, I used to put copper sulfate into the ink with which I wrote Torah scrolls, and he did not say anything to me. Afterward, when I came to learn Torah with Rabbi Akiva, he prohibited me from doing so.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוהים: איני [וכי כן הוא] הדבר? והא תניא [והרי שנינו בברייתא], אמר ר׳ מאיר: כשהייתי למד תורה אצל ר׳ ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. כשבאתי אצל ר׳ עקיבא אסרה עלי!
The Gemara questions the initial part of Rabbi Meir’s statement: Is that so? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Meir said: When I was studying Torah before Rabbi Yishmael, I used to put copper sulfate into the ink with which I wrote Torah scrolls, and he did not say anything to me. Afterward, when I came to learn Torah with Rabbi Akiva, he prohibited me from doing so.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) קַשְׁיָא שִׁמּוּשׁ אַשִּׁמּוּשׁ קַשְׁיָא אֲסָרָהּ אַאֲסָרָהּ.

The Gemara points out that there are two separate contradictions between the two statements: Rav Yehuda’s statement with regard to Rabbi Meir first serving Rabbi Akiva as a disciple is difficult, as it is contradicted by the statement of the baraita with regard to his first serving Rabbi Yishmael. Furthermore, Rav Yehuda’s statement is difficult, since he states that it was Rabbi Yishmael who prohibited the addition of copper sulfate, and this is contradicted by the statement of the baraita that it was Rabbi Akiva who prohibited it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קשיא שימוש אשימוש – דקאמר לעיל שימוש דר״ע קודם ואמר הכא דר״י קודם.
ויש כאן כמה סתירות: קשיא [קשה] מענין שמוש על ענין שמוש, שמן הברייתא הראשונה מובן שקודם למד אצל ר׳ עקיבא ואחר כך אצל ר׳ ישמעאל, ובברייתא השניה משמע להיפך. ועוד, קשיא [קשה] מענין אסרה על ענין אסרה, שבברייתא הראשונה נאמר שר׳ ישמעאל אסר כתיבה בדיו עם קנקנתום, ובשניה נאמר שר׳ עקיבא הוא שאסרה!
The Gemara points out that there are two separate contradictions between the two statements: Rav Yehuda’s statement with regard to Rabbi Meir first serving Rabbi Akiva as a disciple is difficult, as it is contradicted by the statement of the baraita with regard to his first serving Rabbi Yishmael. Furthermore, Rav Yehuda’s statement is difficult, since he states that it was Rabbi Yishmael who prohibited the addition of copper sulfate, and this is contradicted by the statement of the baraita that it was Rabbi Akiva who prohibited it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בִּשְׁלָמָא שִׁמּוּשׁ אַשִּׁמּוּשׁ לָא קַשְׁיָא מֵעִיקָּרָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי עֲקִיבָא כֵּיוָן דְּלָא מָצֵי קָם אַלִּיבֵּיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר״ידְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּגְמַר גְּמָרָא הֲדַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר״עדְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר סְבָרָא.

The Gemara answers: Granted, the apparent contradiction between Rav Yehuda’s statement with regard to Rabbi Meir’s serving Rabbi Akiva first, and the statement of the baraita with regard to serving Rabbi Yishmael first, poses no difficulty. Initially, he came before Rabbi Akiva to study, but since he could not comprehend his extremely complicated method of learning, he came before Rabbi Yishmael and learned the oral tradition from him. Afterward, he returned and came before Rabbi Akiva and studied his method of logical reasoning in order to understand the reasons behind the halakhot he had already learned.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מצי למיקם אליביה – על עיקרי טעמיה שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים.
אתא לקמיה דר״י וגמר גמרא – המשניות סתומות כמו שהן כדגמיר להו מרבו ורבו מרבו.
והדר אתא לקמיה דר״ע למיסבר סברא – לעמוד על עיקר טעמי המשנה מפני מה זה טמא וזה טהור זה אסור וזה מותר ועל מה כל דבר נסמך ועל איזה מקרא וזה תלמוד שהיה בימי התנאים ולהבין דבר מתוך דבר כשהיה דבר חדש נשאל בבית המדרש מהיכן ילמדוהו ולאיזה משנה ידמוהו.
ומעירים: בשלמא [נניח] מענין שמוש על ענין שמוש לא קשיא [קשה], שאפשר לתרץ: מעיקרא אתא לקמיה [מתחילה בא לפני] ר׳ עקיבא ללמוד, כיון שלא מצי קם אליביה [יכול היה לעמוד על שיטתו] בלימוד שהיתה מסובכת ביותר אתא לקמיה [בא לפני] ר׳ ישמעאל וגמר גמרא [ולמד את המסורת], הדר אתא לקמיה [חזר ובא לפני] ר׳ עקיבא וסבר סברא (סברה) על פי שיטת ר׳ עקיבא, להבין את טעמי ההלכה בדברים שלמד כבר.
The Gemara answers: Granted, the apparent contradiction between Rav Yehuda’s statement with regard to Rabbi Meir’s serving Rabbi Akiva first, and the statement of the baraita with regard to serving Rabbi Yishmael first, poses no difficulty. Initially, he came before Rabbi Akiva to study, but since he could not comprehend his extremely complicated method of learning, he came before Rabbi Yishmael and learned the oral tradition from him. Afterward, he returned and came before Rabbi Akiva and studied his method of logical reasoning in order to understand the reasons behind the halakhot he had already learned.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא אֲסָרָהּ אַאֲסָרָהּ קַשְׁיָא קַשְׁיָא.

However, the contradiction between Rav Yehuda’s statement that it was Rabbi Yishmael who prohibited the addition of copper sulfate and the statement of the baraita that it was Rabbi Akiva who prohibited it still poses a difficulty. The Gemara concludes: Indeed, the matter is difficult.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אסרה על אסרה קשיא [קשה], שיש כאן סתירה! ומשיבים: אכן קשיא [קשה] הדבר.
However, the contradiction between Rav Yehuda’s statement that it was Rabbi Yishmael who prohibited the addition of copper sulfate and the statement of the baraita that it was Rabbi Akiva who prohibited it still poses a difficulty. The Gemara concludes: Indeed, the matter is difficult.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹמֵר הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר ילַכֹּל מְטִילִין קַנְקַנְתּוֹם לְתוֹךְ הַדְּיוֹ

It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that Rabbi Meir would say: Copper sulfate may be put into the ink that is used for all sacred writings, i.e., Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot,
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יהודה אומר, אומר היה ר׳ מאיר: לכל כתבי הקודש (ספר תורה תפילין ומזוזות) מטילין קנקנתום לתוך הדיו
It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that Rabbi Meir would say: Copper sulfate may be put into the ink that is used for all sacred writings, i.e., Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot,
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה כ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה כ., עין משפט נר מצוה סוטה כ., הערוך על סדר הש"ס סוטה כ., רש"י סוטה כ., תוספות סוטה כ., תוספות איוורא סוטה כ., בית הבחירה למאירי סוטה כ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה כ., מהרש"א חידושי הלכות סוטה כ., מהרש"א חידושי אגדות סוטה כ., גליון הש"ס לרע"א סוטה כ., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה כ., אסופת מאמרים סוטה כ.

Sotah 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 20a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 20a, Collected from HeArukh Sotah 20a, Rashi Sotah 20a, Tosafot Sotah 20a, Tosefot Evreux Sotah 20a, Meiri Sotah 20a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 20a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 20a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 20a, Gilyon HaShas Sotah 20a, Steinsaltz Commentary Sotah 20a, Collected Articles Sotah 20a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144