×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אמַחְזִירִין – אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת. וְאַף ר׳רַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר ״אַף מַחְזִירִין״ אפי׳אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת. דא״רדְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: פַּעַם אַחַת הַיְינוּ עוֹמְדִים לְעֵילָּא מר׳מֵרַבִּי חִיָּיא רַבָּה, וְהַעֲלֵנוּ לוֹ קוּמְקְמוֹס שֶׁל חַמִּין מִדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה לִדְיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה, וּמָזַגְנוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, וְהֶחֱזַרְנוּהוּ לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא אָמַר לָנוּ דָּבָר.
that one may even return it, doing so is permitted even on Shabbat and not only on Shabbat eve. And Rav Oshaya also holds: One may even return it even on Shabbat. As Rav Oshaya said: Once we were standing on Shabbat before Rabbi Ḥiyya the Great and we passed up to him a kettle [kumkemos] of hot water from the bottom floor [deyota] to the top floor, and we poured him a cup and returned the kettle to its place on top of the stove, and he did not say anything to us. Apparently, he is of the opinion that even on Shabbat it is permitted to return a pot to the stove.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דיוטא טבקא תאניא והדא כלמתאן דיי טא ויקאל דו טא הדא באליונאניה אלאתנין והדא מן אלפאדה אתנין
דיוטא קומה שנייה. ואלו שתי מלים דיי טא, ויש אומרים דו טא, ביוונית שתיהן. ושתיהן נדירות.
פי׳ בית הילל אומרים אף מחזירין – אוקימנא הא דקתני: מחזירין – בשבת הוא, ואפילו כמה פעמים. ודווקא בכירה גרופה וקטומא. והני מילי שלא הניחם על גבי קרקע כלל, אלא מחזיקם בידו ודעתו עליהן להחזירם הוא ששנינו: אף מחזירין. אבל אם הניחם על גבי קרקע, אף על פי שהיה בדעתו להחזירם לכירה – אסור.
ואסיקנא לשמעתא בתרי לישני. וקיימא לן: כל כי האי גוונא – בדאורייתא1 עבדינן לחומרא, ושבת איסורא דאוריתא היא.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״בדאוריית״.
{משנה שבת ג:ב} מתני׳ תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כופח שהסיקוהו1 בקש או בגבבה הרי הוא ככירים בגפת או בעצים הרי הוא כתנור:
{בבלי שבת לח ע״ב} גמ׳ תנו רבנן תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה אין סומכין לו ואין צריך לומר בתוכו ואין צריך לומר על גביו ואין צריך לומר [שהסיקוהו2] בגפת או בעצים:
כופח שהסיקוהו [הרי הוא ככירים בגפת או בעצים הרי הוא כתנור]: אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי האי כופח (היכי דאמי)⁠3 אי ככירה דאמי אפילו בגפת או בעצים נמי לישתרי אי4 כתנור דאמי אפילו בקש או בגבבה נמי לא [לישתרי]⁠5 אמר ליה נפיש הבלה מדכירה וזוטר [הבליה]⁠6 מתנור:
ושמעינן מינה דכל מידי דאסור לאשהוייה7 על גבי כירה8 אלא אם כן גרופה וקטומה אסור לאשהוייה על גבי כופח ואע״ג דגרופה9 וקטומה אבל חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו שרי לאשהוייה על גבי כופח מידי דהוה אכירה דאע״ג10 דאסיר לאשהויי עלה כי לא גרופה וקטומה מידי דלא הוה11 בשיל כל צרכיה שרי לשהויי עלה מידי דבשיל כל צרכיה12 הכא נמי לא שנא ודוקא מצטמק ורע לו דומיא דכירה אבל מצטמק ויפה לו אסור.
היכי13 דמיא כופח והיכי דמיא כירה14 אמר ר׳ יוסי ביר׳ חנינה
כופח מקום ששופת15 קדרה אחת כירה מקום ששופת16 שתי קדירות:
{משנה שבת ג:ג-ד} מתני׳ אין נותנין ביצה בצד17 המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ורבי יוסי מתיר ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה.⁠18ומעשה שעשו אנשי טיבריה והביאו [סילון]⁠19 של-צונן בתוך אמה של-חמין אמרו להם חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה ואם20 ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה. מוליר הגרוף שותין הימנו בשבת אנטיכי אע״פ שהיא גרופה וקטומה אין שותין הימנה בשבת:
{בבלי שבת לח ע״ב-לט ע״א} גמ׳ איבעיא להו גלגל מאי אמר רב יוסף21 גלגל חייב חטאת אמר מר זוטרא אף אנן נמי תנן [כל הבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת]⁠22 חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנן שהדחתן [זו]⁠23 היא גמר מלאכתן:
1. כופח שהסיקוהו: בדפוסים: כיפה שהסיקוה. ולכך בהמשך המשפט, בלשון נקבה: היא. וכן נראה בכ״י נ לפני ההגהה כאן ובגמרא בסמוך. ב-גנה וברמב״ם פיהמ״ש גם ״כופח״ גורר לשון נקבה.
2. שהסיקוהו: ב-גנב, גמד, דפוסים, ר״ח (לח:ב) עיתים. חסר בכ״י א.
3. היכי דאמי: כ״י א, דפוסים. חסר בכ״י נ, גנב, גנד, גמד, גנה, עיתים, רא״ש.
4. אי: כ״י נ, גמד, גנה, דפוסים, רא״ש: ״ואי״.
5. לא לישתרי: גנב, גמד, גנה, גנז, דפוסים. כ״י א:״לא תישרי״. כ״י נ: ״לתסר״ רא״ש שבת (ג:ד): ״לא לישרי״.
6. הבליה: גנב, גמד, גנה, גנז. בעיתים. ראה גם רמב״ם הל׳ שבת (ג:ז). חסר בכ״י א, כ״י נ דפוסים.
7. דכל מידי דאסור לאשהוייה: כ״י נ: ״דכל מילי דלא בשיל כל צרכיה אסור לשהויי״.
8. כירה: גם כאן המגיה בכ״י נ: ״כופח״.
9. ואע״ג דגרופה: דפוסים: אפי׳ גרופה.
10. דאע״ג: חסר בכ״י נ.
11. הוה: חסר בכ״י נ, בדפוסים וברא״ש.
12. שרי לשהויי עלה מידי דבשיל כל צרכיה: דפוסים: אבל מידי דבשל כל צרכיה שרי. חסר בעיתים.
13. היכי: דפוסים: והיכי.
14. כופח...כירה: כבכה״י, כן בעיתים. בדפוסים וברמב״ם הל׳ שבת (ג:ז) בסדר הפוך: כירה...כיפה. וכן בהמשך המשפט.
15. ששופת: דפוסים, ר״ח (בתחילת הפרק), רמב״ם הל׳ שבת (ג:ז), רא״ש: שפיתת. וכן בסמוך.
16. ששופת: חסר ב-גנב.
17. בצד: כ״י נ: ״על״.
18. בכ״י נ, -גנז, דפוסים, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש (א:ג), ורא״ש, משנה ד ״מעשה שעשו וכו׳⁠ ⁠״ נדחית להמשך, ומחולקת לשני חלקים, וכל אחד מהם נסמך לגמרא השייכת לו. לכך לא גרסו כאן ״ומעשה״ אלא: מעשה, כמנותקת מהמשנה שלפניה.
19. סילון: כ״י א: ״סלון״, אבל בפיסקה שבגמרא העתיק: ״סילון״ כמו שאר כה״י במשנה, דפוסים, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש.
20. אם, ואם: חסר בכ״י נ.
21. יוסף: דפוסים: אסי.
22. כל הבא...בשבת: השלמת לשון המשנה (לקמן כב:ב) ב-גלד ודפוסים.
23. זו: נוסף ב-גנד ובדפוסים. ברא״ש נוסף גם ״בחמין״. חסר בכ״י א, וכן בר״ח, ברמב״ם פיהמ״ש (שבת כב:ב, וראה גם במשנ״ת הל׳ שבת ט:ב).
מחזירין אפילו בשבת – ביום המחרת ולא תימא פלוגתייהו משחשכה והתם הוא דשרו משום דמוכחא מילתא דאדעתא דאהדורי לצורך מחר שקיל ליה אבל ביום לא מוכח דשקיל ליה אדעתא דאהדורי ובטלה לה הטמנה וה״ל כמטמין לכתחלה.
קומקמוס – יורה קטנה.
דיוטא – עלייה.
למקומו – לכירה.
אפילו בשבת – פירש בקונטרס בשבת ביום המחרת ולפ״ז ה״ל למינקט אפי׳ ביום השבת ולמאי דפרישית דעיקר פלוגתייהו בחול אתי שפיר.
ודאמרתא כי עודן בידו מותר להחזיר, דוקאב ודעתו להחזיר דשרי אבל אין דעתו להחזיר עקרה לדעתיה מנהון. ואם הניחן על גבי קרקע אפי׳ דעתו להחזירן אסור. (כגון) [כיון]⁠ג דאיכא (דמן) [תרי]⁠ד לישאניה בדאוריתא עבדינן לחומרא. והכין נמי באבייה דאמרי בהו תיקו, אסירן [אי]⁠ו דאוריתא אינון.⁠ז
תנור דקתני לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו, תנור דנחתומין נינהו אבל תנור דילן (בכירה) [ככירה] דנחתומין דאמי. ור׳ (יונה) [יוסף] אמ׳ כי דינא דכירה.⁠ח והאי דנחתומין לא יסמוך (לן) [לו] (בכירה) [ככירה] דתניא כותיה דאביי.
[דף לט.]
איכא בין רבאט לר׳ יוסף בלא (יטמנוה) [יטמיננה] בחול אדעתא דר׳ יוסי עפר (תותח) [תוחח].⁠י לרבא דאמ׳ לא יטמין בחול שמא יבוא להטמין ברמץ, שארי הטמנה בעפר תוחח דלא דאמי לרמץ. ולר׳ יוסף דאמ׳ לא יטמין בחול שמא יזוזכ עפר ממקומו, אסור להטמין בעפר תוחח.
[דף לט:]
ולאל הילכ׳ כאנשי טבריה דהא תברינהימ לסילוניהו.
ומיםנ חמין שהוחמו מערב שבת אין רוחץ בהן בשבת אלא פניו ידיו ורגליו כשמואל דתניא כותיה.
והילכ׳ כר׳ יהודה דבצונן מותר.
ובטלה הטמנה בדבר המוסיף, שאמרוס איןע טומנין את הקדירה עצמהפ בתוךצ דבר שמוסיף בוק חומהר ואפי׳ מבעוד יום. אבל (שיהוא) [שיהוי]⁠ש על גבי כירה (מיני) [אינה]⁠ת הטמנה, שלא התירו להניח (/פת) [את]⁠א הקדירה עצמה בתוך אש שאינוב גרוף (וקימוס) [וקטום] אלא (לתלותא) [לתלותה]⁠ג (עלי/ן) [עליו]⁠ד ויש ביניהן רי⁠[ו]⁠חה או להניח כסא בתוך האש והקדירה עליו, וכן אנו עושין.⁠ו עד הנה דברי רבי׳ שרירא ז״ל.
[דף לט.]
רחז״ל: אמ׳ ר׳ חיסדא מדאסרי להו רבנן לאנשי טבריה שמעי׳ מינ׳ דבטלה הטמנה בדבר המוסיף אפי׳ מבעוד יום.
[דף לח:]
אסיקנה דכופח מקום שפיתת קדירה אחת היא. ואם הוסק בגפת או בעצים הרי הוא כתנור. ואסור לסמוך בו וכל שכן בתוכו או על גבו, וכן לשהות בו אע״פ שהוא גרוף וקטום אסור.
נמצא האסור שני פנים, צונן שלא הוחמו כל עיקר, ותבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי. והמותר שני פנים, חמין שהוחמו ולא בישלו כל עיקר, ושבשלו כמאכל בן דרוסאי ואפי׳ בשלו כל צרכן מותר.
ומאי דקשי ליה זיקא, מסקינןז כלישנא בתרא וכר׳ אשי דבין גדיא ובין דבר אחר בין שריק בין לא שריק שרי.
ר׳ ברוך בר׳ יצחק ז״ל: דאמרי בפ׳ א׳ ביציאות,⁠ח האי קידרא חיתא שפיר דאמי, בשיל ולא בשיל אסיר כיון שלא הגיע לכלל מאכל בן דרוסאי, וזהו בשיל ולא בשיל דאסיר. אבל לא בשיל כל עיקר זו היא חיתא דשריא לשהותה. ודאמרי לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, כיוצא בו לא ימלא נחתום את המיחםט מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה. הני עססיות ותורמסין ומיחם בישולם קרוב הוא למאכל בן דרוסאי, ולא דאמין לקידרא חיתא דשריא בה גרמה שבישולה מרובה. אבל הני תורמסין עססיות דומיא דמיחם של מים שבשעה קלה מתבשלין, ומתחילתם משעה [שיתנם] לתוך התנור הוין כתבשיל שנתקרב למאכל בן דרוסאי, שהוא בשיל ולא בשיל דאסיר.⁠י אבל תבשיל שלא נתבשל כל צרכו הוא תבשיל של בן דרוסאי שמותר לשהותו כחנניה.⁠כ ותבשיל שבישל כל צרכו, משום מצטמק הוא דמשהין ליה ושפיר דאמי כר׳ יוחנן.⁠ל כללא דמילתא אין אסור אלא בשיל ולא בשיל בלבד, והוא שנתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי לשהותו כדאמרי. ואשר הגיע לבישול מאכל בן דרוסאי נקרא תבשיל שלא בשל כל צרכו, והוא המותר לשהותו כחנניהמ וכר׳ ששת.⁠נ
מתני׳ ותנור שהסיקוה בקש וכו׳
רחז״ל: אוקמה אביי לא יסמוך. תניא כותיה תנור שהסיקוה בקש ובגבבה אין סומכין לו [ואין צריך לומ׳ על גביו] ואין צריך לומ׳ בתוכוס (ואין צריך לומ׳ על גביו) ואין צריך לומ׳ שהסיקוהע בגפת או בעצים.⁠פ
כופח שהסיקוהצ בקש ובגבבה הרי הואק ככירים, בגפת ובעצים הרי הוא כתנור. ואסור אע״פ שהוא גרוף או קטום.
ואסיקנה כופח מקום שפיתת קדרה אחת, כירה מקום שפיתת שתי קדירות. ודיקינן לה מיהא דתניא כירה שנחלקה לארכה טהורה [לרחבה טמאה],⁠ר פיר׳ עדיין תורת כלי עליה דהא יכול לשפות בה קדירה אחת. (לרחבה טמאה)⁠ש כופח בין לארכה בין לרחבה טהורה. והאי כופח נפיש הבאליה מדכירה, (ואמ׳) [וזוטר]⁠ת הבאליה מדתנור. וקימ׳ לן מתני׳ (כתנור) [בתנור]⁠א של נחתומין, ותנור של נחתומין (מפירוש) [מפורש]⁠ב בלא יחפור,⁠ג אבל תנור דידן ככירה של נחתומין היא.
[דף לז:]
מצטמק, רשצז״ל: פיר׳ מתמעט (וקווץ) [וכויץ לשון]⁠ד (לשדיים) [שדים]⁠ה צומקין, כמו שאתה אומ׳ בלשון (צי/נוי) [ציווי]⁠ו נצטוה ובלשון צדק נצטדק, וכן כל תיבה שבתחלתז יסודה (צרי) [צדי]⁠ח כשהיא מתפעלת אתה נותן טית אחר (צרי) [צדי].⁠ט
[דף לח:]
מתני׳ אין נותנין ביצה בצד המיחם וכו׳
{ספר הנר}
מיחם, פיר׳ קומקום שמחממין בו חמין והוא של נחשת.
ולא יפקיענה בסודרין, רשצז״ל פיר׳: ולא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי (שתצלח) [שתצלה]⁠י מחומו של סודר.
בחול ובאבק הדר/כ/ים,⁠כ שהוחמו מכח חמה.
{ספר הנר}
גילגלל מאי, פיר׳ צלאה קצת בצד המיחם מאי, כי הגלגול קצת צלותה.
א. מכאן ברשב״א לח: ד״ה מכלל
ב. כ״ז כלישנא קמא דחזקיה משמיה דאביי
ג. רשב״א
ד. כרשב״א
ה. =באיבעיי. א״נ =בבי, וכרשב״א
ו. ברשב״א, איסורין
ז. ע״כ ברשב״א
ח. אין משפט זה מתחבר יפה
ט. לפנינו, רבה
י. לפנינו, תיחוח
כ. נדצ״ל, יזיז
ל. נדצ״ל, ולית
מ. נדצ״ל, תברינהו
נ. מ.
ס. לד:
ע. מכאן גם ברשב״א לו: ד״ה עד שיגרוף [קמא]
פ. נראה מיותר וכן אינה ברשב״א
צ. ברשב״א, בדבר
ק. ברשב״א, הבל
ר. ברשב״א, בחומה
ש. כרשב״א
ת. רשב״א
א. רשב״א
ב. ברשב״א, שאין קטום
ג. רשב״א
ד. רשב״א
ה. רשב״א
ו. ע״כ ברשב״א
ז. יח:. ובד׳, מסקנא
ח. יח:
ט. כך גרסת רש״ג לעיל. ולפנינו במקום ב׳ המילים, חבית של
י. ר״ל דהוו כקרובים למאב״ד ולא הגיעו ולכן אסור דזהו בשיל ולא בשיל
כ. כ.
ל. לז:
מ. כ.
נ. לז:
ס. צ״ל בבא דעל גביו קודם בבא דבתוכו, וכלפנינו. ולפנינו, לתוכו. וכאן כד״ס
ע. לפנינו ליתא
פ. לפנינו, ובעצים
צ. לפנינו, שהסיקוהו
ק. כ״ה בד״ס. ולפנינו, זה
ר. ד׳
ש. ב׳ המילים מיותרות ובד׳ ליתא
ת. ד׳
א. ד׳
ב. ד׳
ג. ב״ב כ:
ד. ד׳
ה. ד׳. הושע ט׳ י״ד
ו. ד׳
ז. בד׳, שראש
ח. ד׳
ט. ד׳
י. ד׳
כ. לפנינו, דרכים
ל. לפנינו, גלגל.
מחזירין אפי׳ בשבת. כלומר ביום שבת עצמו, ולא גזרינן דילמא אתי לחתויי אע״פ שנצטננה הקדירה כל כך שעמדה עד שליש היום או עד חציו, ואם רוצה להחזירה לצורך מנחה קטנה שרי, דמחזירין אפי׳ בשבת ביום המחרת, ולא נימא דפלוגתיהו משחשיכה, התם הוא דשרי משום דמוכחא מילתא [ד]⁠לאהדורי לצורך מחר שקיל לה, אבל ביום לא מוכחא מילתא דשקיל לה אדעתא [דאהדורי] ובטיל לה הטמנה ראשונה, והוה ליה כמטמין לכתחלה, אפי׳ הכי שרי.
לא (להחזיר) שנו. דשארי [להחזיר] אפי׳ ביום המחרת, כל שכן בליל שבת.
מחזירין ואפילו בשבת – פי׳ רש״י ז״ל יום שבת,⁠א שלא תאמר שלא התירו אלא סילק בלילה והחזיר, מכיון שסילק ביום שבת, דעתו שלא להחזיר ואסור, דדמי למניח תחלה. ואחרים מפרשים שבת היינו משתחשך, שלא תאמר לא התירו להחזיר אלא בין השמשות. ובספר התרומהב ראיתי דמתני׳ במחזיר מבע״י, מדקתני עד שיגרוף ולא קתני אא״כ גרף אלמא בשעה שמותר לגרוף היא, אלא דכל שהוא בכדי שתהא הקדרה יכולה להתחמם מבע״י אם היתה צוננת קרי משהא, וכל שהוא סמוך לחשכה שחמימותה בשבת קרי מחזיר, והיינו מתני׳, ואתו בגמ׳ למישרא מחזיר ממש משחשיכה, וזה עולה יפה יותר מן הלשונות שהזכרתי. ובירושלמיג מצאתי נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום, משחשיכה מחזירו משחשיכה, נטלו מבעוד יום וקידש עליו היום ר׳ סימון בר תדאי בשם ר׳ הושעיא אמר אם הניחו בארץ אסור לטלטלו, ר׳ אליעזר בשם ר׳ אושעי׳ אומר משרת הייתי לר׳ חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטא התחתונה לדיוטא העליונה ומחזירה לכירה וכו׳, ואיבעיא להו נמי התם תלאו ביתד הניחו ע״ג ספסל מהו, וזה מוכיח שפיר אפי׳ בשבת כך, שאפי׳ סילק מע״ש וקידש עליו היום מותר להחזיר, שנמצאת החזרה בלבד בשבת, דמתני׳ נוטלין ומחזירין בשבת קתני ולפיכך אסרו הניחו ע״ג קרקע, משום דדמיא למתחיל להניח ולבשל מאחר שסילקו מע״ש,⁠ד ונראה לפי הירושל׳ הזה שאם סילק בשבת מותר להחזיר ואפי׳ הניח ע״ג קרקע.⁠ה
א. ולדעת רש״י בע״ש אין נידון שיהא אסור בחזרה, ועי׳ ב״י שכ״ד הרי״ף והרמב״ם שלא חילקו בחזרה בע״ש, ועי׳ רשב״א.
ב. התרומה הל׳ שבת סי׳ רלא, וזו דעת התוס׳ ריש פירקין ועי׳ רא״ש שמחלק בין מחזיר מבושל לגמרי, ועי׳ ר״ן שכתב שכ״ז אליבא דב״ש, אבל לב״ה דמתירין עם השמש מותר גם להחזיר.
ג. כאן הלכה א. ועי׳ ירושלמי פרק ד ה״ג.
ד. וחידוש זה כתב גם הר״ן בסוף הסוגיין והביאוהו בב״י ושו״ע [וכ״ה באו״ח הל׳ שבת אות ע בשם הירושלמי] ומקורו מרבנו, ולפי הירושלמי למד רבנו פי׳ הגמ׳ דידן בסוגיין דמחזירין בשבת היינו אפילו נטלו מבעוד יום מותר להחזירו אפילו בשבת אע״פ שהחזרה בלבד היא שנעשית בשבת, אלא בהא כיון דדמיא לחזרה לכתחילה אמר ר׳ סימון דאסרו בהניח ע״ג קרקע דדמיא למתחיל, אבל אם סילק בשבת מותר להחזיר אפילו הניח ע״ג קרקע. מיהו כ׳ בב״י שבראשונים ל״מ כן. וכ״ה להדיא ברמב״ם פ״ג שכתב כשנוטל בשבת אסור להחזירו למקומו אם הניחה ע״ג הקרקע. וצ״ל שהרמב״ם יפרש דר׳ סימון ענין אחר, והא דקאמר נטלו מבעו״י וקידש עליו היום היינו בעיא ולא שייך אלהלן. וכן פי׳ בקה״ע בירוש׳ שם, ובראש יוסף.
ה. מהר״ן משמע דמפרש נמי בתלמודין הכי, דאל״ה לא הוי סמכי׳ בהא אירושלמי, אלא דלפי״ז צ״ע איך לפרש הראיה מר׳ אושעיא, ובירושלמי ניחא טפי דמשמע ליה דסילקו בשבת והניח ע״ג קרקע, אבל בסוגיין עדיין לא דן בהניח ע״ג קרקע, וע״כ דלר״ן יתפרש הראיה דהוה ידיע דר׳ אושעיא נטלן מבעו״י והחזירן בשבת, ולפי״ז העיקר חסר מן הספר, וצ״ע. ובב״י רנג כ׳ דאין דעת התוס׳ והרא״ש כהר״ן שה״ה אוסרין להחזיר אפילו מבעו״י סמוך לחשיכה וכ״ש להחזיר בשסלקן משחשכה. ולשונו לכאורה דחוק דמה דאסרי תוס׳ להחזיר מבעו״י היינו באינה גרופה, ורבנו לא דן אלא בגרופה דבהא אם סילק משחשכה אפילו הניחו ע״ג קרקע מותר, מיהו עיקר כוונתו דכיון דלתוס׳ והרא״ש הנידון בגמ׳ דהחידוש נוטל ומחזיר אפילו בשבת, לפי״ז הא דאמרי׳ בסמוך לענין הניחו ע״ג ספסל וקרקע נמי בהאי גוונא קמיירי וליכא להקל לומר דרק בנטל מבעו״י והחזיר בשבת קאי, דלא דיינינן בהכי. וזהו גם כוונת הט״ז בשו״ע שם, ואמנם הגר״א נזהר בהא ולא הזכיר אלא מדעת הרמב״ם. ועי׳ בשו״ת התשב״ץ ח״ב סי׳ קל שהביא ג״כ הירושלמי וכדעת רבנו וכתב שם שיש מקילים ע״פ הירושלמי אפילו כשאינה גרופה וקטומה ולפי״ז מתיישבים דברי הב״י כפשוטם. ועי׳ גם בחוט המשולש לנכדו של התשב״ץ הטור הג׳ סי׳ ט שהביא לירושלמי ולר״ן, ופלא שלא הזכיר בזה דעת זקנו רבנו הרמב״ן.
כבר ביארנו שכל שאסור לשהות אסור להחזיר ולא עוד אלא שאין מחזירין כשאינה גרופה ואינה קטומה אפי׳ בנתבשל כל צורכו ואפי׳ מצטמק ורע לו אבל גרופה וקטומה מחזירין משנתבשל כמאכל בן דרוסאי ולא סוף דבר בין השמשות אלא אף בשבת עצמו והוא שאמרו לדברי האומר מחזירין מחזירין אף בשבת ובתוכה מיהא אסור אף בגרופה וקטומה תדע שאף מה שהתירו להחזיר בשבת בין בלילו בין ביומו דוקא כשנטלן על דעת להחזיר אבל אם אין דעתו להחזיר אם הניחן על גבי קרקע אסור אבל עודן בידו מותר אפי׳ לא נטלה על דעת חזרה וגדולי הפוסקי׳ כתבו בהפך ר״ל שעודן בידו מותר בנוטל על דעת חזרה ועל גבי קרקע אסור אף בדעת חזרה ויראה כשיטתנו אם מכח לשון אחרון אם מכח ספק סופרים להקל:
מחזירין, מותר לעשות זאת אפילו במשך יום השבת, ולא רק בליל שבת. ואף ר׳ אושעיא סבר [סבור] ש״אף מחזירין״ משמעו אפילו בשבת. שאמר ר׳ אושעיא: פעם אחת היינו עומדים בשבת לעילא [לפני] מר׳ חייא רבה [הגדול] והעלנו לו קומקמוס (קומקום) של מים חמין מדיוטא [מהקומה] התחתונה לדיוטא [לקומה] העליונה, ומזגנו לו את הכוס, והחזרנוהו למקומו על גבי הכירה, ולא אמר לנו דבר, והרי שלדעתו מותר להחזיר את הקדירה לכירה אפילו בשבת.
that one may even return it, doing so is permitted even on Shabbat and not only on Shabbat eve. And Rav Oshaya also holds: One may even return it even on Shabbat. As Rav Oshaya said: Once we were standing on Shabbat before Rabbi Ḥiyya the Great and we passed up to him a kettle [kumkemos] of hot water from the bottom floor [deyota] to the top floor, and we poured him a cup and returned the kettle to its place on top of the stove, and he did not say anything to us. Apparently, he is of the opinion that even on Shabbat it is permitted to return a pot to the stove.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי זְרִיקָא א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי תַּדַּאי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁעוֹדָן בְּיָדוֹ, אֲבָל הִנִּיחָן ע״געַל גַּבֵּי קַרְקַע – אָסוּר. א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי: ר׳רַבִּי תַּדַּאי דַּעֲבַד – לְגַרְמֵיהּ הוּא דַּעֲבַד. אֶלָּא הָכִי א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ הַנִּיחָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע – מוּתָּר.

Rabbi Zerika said that Rabbi Abba said that Rabbi Tadai said: They only taught that it is permitted to return vessels with the food inside them when they are still in his hand; however, if he already placed them on the ground, he obviously regretted placing them on the fire and it is prohibited to replace them on the stove. Rabbi Ami said: That which Rabbi Tadai did and said, he did on his own, and not in accordance with the accepted halakha. Rather, Rabbi Ḥiyya said that Rabbi Yoḥanan said as follows: Even if one placed the pot on the ground, it is permitted to return it to the stove.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גרם
גרםא(ברכות מ.) איבריך שתייה אייתו ליה כסא אחרינא ובריך רבי שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד פי׳ הוא סב׳ כיון דשת׳ כסא הוה ליה כט׳ שאכלו דגן ואחד ירק ויין הרי הוא כירק פי׳ הוא סבר דמאי דעבד לדעתי׳ לחודיה עבד ולית הלכתא הכי. (שבת לח:) אמר רבי אמי רבי דעבד לגרמי׳ הוא דעבד דאמר אבל הניחן על גבי קרקע אסור הכי אמר רבי יוחנן אפילו הניחן על גבי קרקע. (תענית יד) אמר רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד (ז״ק כ״ה) אמר ר׳ אבא בריה דר׳ חייא ב״ר אבא רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד פי׳ יש מפרשין אלו שני מעשים דר׳ אמי כפי׳ הראשון לדעתי׳ עבד וחולקין עליו חביריו ויש מפרשין לגרמיה עבד שלא היה יכול להתענות (פי׳ לעצמי):
א. [וועגען. זעלבסט. מיינער. דיינער.]
אבל הניח על גבי קרקע אסור – להחזיר דבטלי לה הטמנה דאתמול והוי כמטמין לכתחלה.
לגרמיה – יחיד הוא בדבר ואין הלכה כמותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא שעודן בידו. דמוכחא מילתא שכוונתו להחזירה עדיין, שהרי לא הניחה בקרקע.
אבל אם הניחה בקרקע אסור. להחזיר, דבטלה ליה הטמנה דאתמול, והוי כמטמין לכתחלה.
לא הניחם על גבי קרקע וכן אין עודן בידו אלא שתלאן במקל או הניחה על גבי מטה או על גבי ספסל וכיוצא באלו הרי זה ספק וראוי להחמיר לדונם כקרקע ויש מקילין לדונו כעודן בידו וכן אם פינם ממיחם למיחם הרי זה ספק וענין פנה ממיחם למיחם יש מפרשים שעירה התבשיל מקדירה זו לאחרת ועודן בידו אם עירה ידונהו כעל גבי קרקע אם לאו ואע״פ שבפ׳ טומנין אמרו בענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף שאסור להטמין בו משחשיכה ואמרו שאם פינן ממיחם למיחם מותר כבר ביארנו שאין הטמנה דומה לשהייה והטמנה מכיון שפינם ממיחם למיחם אין חוששים להטמנה ברמץ שכבר אנו רואים אותו משתדל בצנון אחר שמערה ממיחם למיחם אבל החזרה על הכירה מ״מ דומה למבשל ואף לדעת המפרשים הטמנה ושהיה בענין אחד ר״ל משום מוסיף הבל יש לפרש כאן שמיחם שני על גבי קרקע ושאל אם הוא כקרקע אם לאו אחר שדעתו לנטלו אחר העירוי וזו מסייעת לגדולי הפוסקים או שמא שאלו אם יש להקל בו מצד שנראה בדעתו להחזיר וי״מ כשנטל מיחם אחד מן האור ונטל אחר כן קדירה זו והניחה על גבי אותו מיחם ושאל אם יש להקל בו מצד שנר׳ בדעתו להחזיר וי״מ פינה ממיחם למיחם כשנטלה מכירה זו אם יכול להחזירה לכירה אחרת ומ״מ היה ראוי לומר מהו לפנות ממיחם למיחם וכן י״מ בשאלה זו אם פינה קדירה זו מכירה גרופה וקטומה אם יכול להוציא התבשיל ממנה ולערות לתוך קדירה אחרת המונחת ג״כ בגרופה וקטומה או שמא כל נתינה במיחם אחר נראה כהתחלת בישול ומ״מ ספק סופרים להקל לדעתנו ולפירוש זה התירו רבים ליתן מן המים שמושיבין לצד הקדירה לתוך החמין אלא שיש לחוש להם מצד אחר כמו שכתבנו למעלה:
אמר ר׳ זריקא שכך אמר ר׳ אבא שכך אמר ר׳ תדאי: לא שנו שמותר להחזיר אלא כשאותם כלים בהם התבשיל עודן בידו, אבל אם כבר הניחן לאותם כלים על גבי הקרקע הרי זה ודאי שהתחרט על שהניחן על גבי האש, ואסור לו לחזור ולהניחן על גבי הכירה. אמר ר׳ אמי: ר׳ תדאי מה דעבד [שעשה] ואמר — לגרמיה [לעצמו] הוא דעבד [הוא שעשה], ואין דבריו מחייבים כהלכה כללית. אלא הכי [כך] אמר ר׳ חייא שכך אמר ר׳ יוחנן: אפילו הניחה לאותה קדירה על גבי הקרקעמותר להחזירה לכירה.
Rabbi Zerika said that Rabbi Abba said that Rabbi Tadai said: They only taught that it is permitted to return vessels with the food inside them when they are still in his hand; however, if he already placed them on the ground, he obviously regretted placing them on the fire and it is prohibited to replace them on the stove. Rabbi Ami said: That which Rabbi Tadai did and said, he did on his own, and not in accordance with the accepted halakha. Rather, Rabbi Ḥiyya said that Rabbi Yoḥanan said as follows: Even if one placed the pot on the ground, it is permitted to return it to the stove.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) פְּלִיגִי בַּהּ רַב דִּימִי וְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, וְתַרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרִי: חַד אָמַר: בעוֹדָן בְּיָדוֹ – מוּתָּר, ע״געַל גַּבֵּי קַרְקַע – אָסוּר; וְחַד אָמַר: הִנִּיחָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע נָמֵי – מוּתָּר. אָמַר חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: הָא דְּאָמְרַתְּ עוֹדָן בְּיָדוֹ – מוּתָּר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא גשֶׁדַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר, אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר – אָסוּר. מִכְּלָל דְּעַל גַּבֵּי קַרְקַע אע״פאַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר – אָסוּר.

The Gemara remarks that Rav Dimi and Rav Shmuel bar Yehuda disagreed about this matter, and both stated their opinion in the name of Rabbi Elazar. One said that when they are still in his hand, it is permitted to return them to the stove; when they were already placed on the ground, it is prohibited to do so. And one said that even if one placed them on the ground, it is also permitted to return it to the stove. Ḥizkiya said in the name of Abaye: That which you said, that when it is still in his hand, it is permitted to return it to the stove; we only said that halakha when his original intention was to return it to the stove. However, when it was not his original intention to return it, and he reconsidered and decided to return it, it is prohibited to return it. This proves by inference that if one placed it on the ground, even if his intention was to return it, it is prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים כי פליגי [נחלקו] בה בבעיה זו רב דימי ורב שמואל בר יהודה, ותרוייהו משמיה [ושניהם משמו] של ר׳ אלעזר אמרי [אמרו]. חד [אחד מהם] אמר כי כאשר עודן בידומותר להחזירן על גבי הכירה, אבל כאשר כבר הניחן על גבי קרקעאסור. וחד [אחד מהם] אמר כי כאשר הניחן על גבי קרקע נמי [גם כן] מותר. אמר חזקיה משמיה [משמו] של אביי: הא [זה] שאמרת כי כאשר עודן בידומותר להחזיר לכירה, לא אמרן [אמרנו] הלכה זו אלא כשדעתו היתה מראש להחזיר לכירה, אבל כאשר אין דעתו מראש להחזיר והתחרט ורצה בכל זאת להחזיר — אסור בכגון זה להחזיר. מכלל הדברים אפשר ללמוד שאם הניחן על גבי הקרקע אף על פי שדעתו היתה להחזיראסור.
The Gemara remarks that Rav Dimi and Rav Shmuel bar Yehuda disagreed about this matter, and both stated their opinion in the name of Rabbi Elazar. One said that when they are still in his hand, it is permitted to return them to the stove; when they were already placed on the ground, it is prohibited to do so. And one said that even if one placed them on the ground, it is also permitted to return it to the stove. Ḥizkiya said in the name of Abaye: That which you said, that when it is still in his hand, it is permitted to return it to the stove; we only said that halakha when his original intention was to return it to the stove. However, when it was not his original intention to return it, and he reconsidered and decided to return it, it is prohibited to return it. This proves by inference that if one placed it on the ground, even if his intention was to return it, it is prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיכָּא דְאָמְרִי: אָמַר חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: הָא דְּאָמְרַתְּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע – אָסוּר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר, אֲבָל דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר – מוּתָּר. מִכְּלָל שֶׁבְּעוֹדָן בְּיָדוֹ, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר – מוּתָּר. בָּעֵי ר׳רַבִּי יִרְמְיָה: תְּלָאָן בְּמַקֵּל מַהוּ? הִנִּיחָן עַל גַּבֵּי מַטָּה מַהוּ? בָּעֵי רַב אָשֵׁי: פִּינָּן מִמֵּיחַם לִמְיַחֵם מַהוּ? תֵּיקוּ.:

Some say a different version of what Ḥizkiya said in the name of Abaye: That which you said, if one placed it on the ground it is prohibited; we only said that halakha when it was not his original intention to return it. However, if his original intention was to return it, it is permitted. With regard to this matter, Rabbi Yirmeya raised a dilemma: In a case where he neither placed them on the floor nor held them in his hand, but he hung them on a stick, what is the ruling? In a case where he placed it on top of a bed, what is the ruling? Similarly, Rav Ashi raised a dilemma: If one transferred them from one urn to another urn what is the ruling? The Gemara said: These dilemmas stand unresolved.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תלאם במקל או הניחם על גבי המיטה או הניחם בכרעי המיטה או פינם ממיחם למיחם – הני כולהו איבעו ולא איפשיטו, ועלו בתיקו. וקיימא לן: כל תיקו דאיסורא – לחומרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלאן במקל מהו – כעודן בידו דמי או כהניחן ע״ג קרקע דמי.
פינן ממיחם למיחם מהו – מי הוי כמטמין לכתחלה ואסור להחזירן לכירה או לא.
מיחם – קומקמוס שמחמם בו חמין.
פינה ממיחם למיחם מהו – וא״ת דבפרק במה טומנין (לקמן דף נא.) תניא וכן היה רשב״ג אומר לא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינה ממיחם למיחם מותר אלמא במיחם אחר שרי טפי והכי משמע איפכא ואור״ת דהכא גבי השהה ע״ג כירה כשהוא באותו מיחם שהוא חם לא אתי לחתויי אבל במיחם אחר שהוא קר אתי לחתויי אבל גבי הטמנה שרי טפי כשהוא קר דבחיתוי מועט לא יועיל.
ורשב״א מפרש בשם ר״י דהתם בהטמנה דהוי לצורך מחר ליכא למיחש לחיתויי דבלא חיתוי יתחמם הרבה אבל הכא דבעי לה בלילה איכא למיחש לחיתויי ומיהו קצת משמע התם דמיירי במטמין בלילה (ת״י).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלאן במקל מהו. כעודן בידו דמי, או כהניחן על הקרקע דמי, ואם תמצא לומר כעודן בידו דמי כיון דלא הניחן בקרקע.
על גבי מטה מהו. מי אמרינן כיון דלא הניחן על גבי קרקע, נמצא שכוונתו היתה להחזירה, ולכך הניחה על גבי מטה ובגדים שלא תצטנן כל כך, או דילמא לא שנא ואסור.
פינן ממיחם. חם למיחם אחר חם, בלילה או למחר.
מהו. מי הוי כמטמין לכתחלה (דאי) [דהא] לא הוה [ב]⁠האי מיחם מוטמן מעיקרא כלל, או דילמא כיון דלא הניח הראשון על הקרקע לא מיחזי כהטמנה לכתחלה כלל. ואע״ג דבסוף פרק במה טומנין משמע דיותר אסור להטמין לכתחלה באותו מיחם (יותר) מבמיחם אחר. לא דמי, [דהתם] מיירי ממיחם חם למיחם צונן, ומשום הכי שרי רשב״ג, דהשתא אוקורי קא מיקר ליה (ש)[ב]⁠מתכוין, ארתוחי מרתח ליה בתמיה, אבל הכא מיירי ממיחם חם למיחם חם.
מכלל דעודן בידו אף על פי שאין דעתו להחזיר מותר. פסק רבנו האי גאון ז״ל כלישנא קמא ולחומרא, וזה לשונו: ודאמרת כי עודן בידו מותר להחזיר דוקא דעתו להחזיר הוא דשרי אבל אין דעתו להחזיר עקרה דעתיה מנהון, ואם הניחן על גבי קרקע אפילו דעתו להחזיר אסור, כיון דאיכא תרי לישני בדאורייתא עבדינן לחומרא. והכין נמי (בבי) [בעי] דאמרינן בהו תיק״ו אסורין דאורייתא נינהו. עד כאן. וכן כתב ר״ח ז״ל. ולאו דאורייתא ממש קאמרי דהני דרבנן נינהו, דכשהגיע למאכל בן דרוסאי היא מתניתין, דאי לא אפילו דעתו להחזיר ואפילו עודן בידו אסור להחזירו דמבשל הוא, אלא ודאי בנתבשל הוא וליכא אלא איסורא דרבנן, אבל דעתן של גאונים ז״ל דכיון דאסרוהו משום דמיחזי כמבשל וקרוב הדבר לבא לידי איסורא דאורייתא הויא לה כדאורייתא, ולפיכך הלכו בה להחמיר כשל תורה. וכן הסכימו כל הפוסקים לפסוק בה להחמיר, הרב אלפסי ז״ל והרמב״ם ז״ל (פ״ג מהל׳ שבת ה״י) והר״ז הלוי ז״ל.
אמר המאירי ואחר שהשלים במשנתנו דין הכירה חזר לפרש דין התנור ואמר שתנור שהסיקוהו בקש וגבבה לא יתן בין מתוכו בין על גביו והוא הדין לגפת ועצים אע״פ שגרוף וקטום ולשיטתנו שאנו מפרשים לא ישהא נמצא שאסור לשהות בתנור אע״פ שגרוף וקטום ולא עוד אלא אפי׳ לסמוך שדין תנור בגרוף וקטום ככירה שאינה גרופה והטעם שהכירה אויר הרבה שולט בה שהיא רחבה מלמעלה מקום שפיתת שתי קדירות אבל התנור צר מלמעלה הרבה וחומו נשמר בתוכו ולשיטה האחרת מותר לשהות בו כל שהגיע למאכל בן דרוסאי ואף לשיטתינו כתבו גאוני הראשונים דוקא בתנור של נחתומים המפורש בשני של בתרא שחמימותו נשמר בתוכו הרבה אבל בתנורים שלנו לא:
איכא דאמרי [יש שאומרים] דברים אלה בגרסה שונה, שכך אמר חזקיה משמיה [משמו] של אביי: הא [זה] שאמרת שאם כבר הניחן על גבי הקרקעאסור, לא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא כשאין דעתו מראש להחזיר, אבל אם היתה דעתו להחזירמותר. ומכלל הדברים אתה למד כי כאשר עודן בידו, אף על פי שאין דעתו להחזירמותר. בענין זה בעי [שאל] ר׳ ירמיה: במקרה שלא הניחן על גבי קרקע ולא אחזן בידו, אלא תלאן במקל מהו הדין בכגון זה? וכן במקרה שהניחן על גבי מטה מהו הדין? וכן בעי [שאל] רב אשי: אם פינה את המים ממיחם למיחם מהו הדין? לשאלות אלה לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמודנה] במקומן.
Some say a different version of what Ḥizkiya said in the name of Abaye: That which you said, if one placed it on the ground it is prohibited; we only said that halakha when it was not his original intention to return it. However, if his original intention was to return it, it is permitted. With regard to this matter, Rabbi Yirmeya raised a dilemma: In a case where he neither placed them on the floor nor held them in his hand, but he hung them on a stick, what is the ruling? In a case where he placed it on top of a bed, what is the ruling? Similarly, Rav Ashi raised a dilemma: If one transferred them from one urn to another urn what is the ruling? The Gemara said: These dilemmas stand unresolved.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: דתַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – לֹא יִתֵּן, בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – ה״זהֲרֵי זֶה כְּכִירַיִים, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים – הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר.:

MISHNA: The halakhot that were stated with regard to a stove were specific to a stove’s unique structure and the manner in which it retains heat. However, with regard to other baking apparatuses, i.e., an oven or a kupaḥ, there are different rules. The mishna delineates: An oven that they lit even with straw or rakings, one may neither place a pot inside it nor atop it on Shabbat. Whereas a kupaḥ that was lit with straw or rakings, its legal status is like that of a stove, and one is permitted to place a pot atop it on Shabbat. If it were lit with pomace or with wood, its legal status is like that of an oven and it is prohibited to place a pot atop it on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳: תנור שהסיקו בקש ובגבבא כו׳. אוקמא אביי: לא יסמוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כפח
כפחא(שבת לח:) כופח שהסיקוה בקש ובגבבה וכו׳ (מנחות ז.) הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח (כלים פרק ח) הכופח שעשאו לאפייה שיעורו כתנור (כלים פרק ו) עליה ועל הכופח טמאה פי׳ בגמרא היכי דמי כופת היכי דמי כירה. א״ר יוסי בר׳ חנינא כופח מקום שפיתת קדירה אחת כירה מקום שפיתת שני קדירות:
א. [קליינער באקאפען.]
מתני׳ תנור – מתוך שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה.
כופח – בגמרא מפרש לה עשוי חלל ככירה אבל ארכו כרחבו ואין בו אלא שיעור שפיתת קדירה אחת וכירה יש בה שפיתת שתי קדירות.
תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן כו׳ – אי להחזיר תנן הכא נמי האי לא יתן לא יחזיר אבל להשהות משהה אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום כדמשמע בפ״ק (דף יח:) דשרינן קידרא חייתא ובשיל כמאכל בן דרוסאי אפילו באינו גרוף וקטום ומשמע התם דבתנור איירי דקאי אהא דקתני התם לעיל לא תמלא אשה קדרה עססיות כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] ב. תנור שהסיקוהו וכו׳. שקצר מלמעלה ורחב מלמטה, [ומתוך כך] נקלט חומו לתוכו יותר ויותר מכירה, ומשום הכי אפי׳ הוסק בקש ובגבבה הרי הוא אסור, ואע״פ שגרוף וקטום אסור לשהות עליו, שכיון שהוא משתמש ומבשל בתנור, ומשהה בו בערב שבת, נמצא שדעתו וכוונתו שקפיד בחמימות קדירתו, וגזרינן שמא יחתה בגחלים, ואע״פ שגרוף וקטום כדפרישית.
[מתני׳] ג. כופח שהסיקוהו וכו׳. כופח אין בו אלא שפיתת קדירה אחת, ומשמר חומו, והכיסוי של מקום שפיתת הקדירה הרי זה ככירים שעשוי חלונין כמין כברה.
בגפת או בעצים. שחמימותן רבה שהרי מוסיפין הבלה, גזרינן שמא יחתה, אבל בקש ובגבבה לא גזרינן.
תוס׳ ד״ה תנור כו׳ דשרינן קידרא חייתא ובשיל כמאכל בן דרוסאי. ק״ל הא שם לא נזכר מן מאב״ד אלא סתם ובשיל שפיר דמי אלא דתוס׳ כתבו שם דהיינו כמאב״ד דהא קיימא לן כחנניא וא״כ איך עשו כאן הוכחה מזה דלמא באמת תנור חמיר דכמאב״ד אסור ודאמרי׳ ובשיל ש״ד היינו כפשוטו ובשיל לגמרי גם אמאי לא הוכיחו כפשוטו דהא קתני ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה חררה היינו בתנור כמ״ש תוס׳ לעיל דף לז ע״א ד״ה אא״ב וכו׳ אף על גב דחררה בתוכה היא. והיינו ע״כ משום דחררה אופין בתנור. עכ״פ ראייתם מפ״ק תמוה מאד:
א משנה ההלכות שנאמרו בדיני כירה היו מיוחדות לכירה בלבד בשל המבנה המיוחד שלה, והאופן בו היא שומרת חום. ואולם בכלי אפייה אחרים כגון תנור או כופח יש דינים אחרים. ומפרטים: תנור שהסיקוהו אפילו בקש או בגבבאלא יתן קדירה עליו בשבת, בין מתוכו בין מעל גביו. ואילו כופח, אם הסיקוהו בקש או בגבבאהרי זה דינו ככיריים, ומותר להניח עליו קדירה בשבת. ואם הסיקוהו בגפת או בעציםהרי הוא כתנור, ואסור.
MISHNA: The halakhot that were stated with regard to a stove were specific to a stove’s unique structure and the manner in which it retains heat. However, with regard to other baking apparatuses, i.e., an oven or a kupaḥ, there are different rules. The mishna delineates: An oven that they lit even with straw or rakings, one may neither place a pot inside it nor atop it on Shabbat. Whereas a kupaḥ that was lit with straw or rakings, its legal status is like that of a stove, and one is permitted to place a pot atop it on Shabbat. If it were lit with pomace or with wood, its legal status is like that of an oven and it is prohibited to place a pot atop it on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: ״תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ״ – סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: ״תּוֹכוֹ״ – תּוֹכוֹ מַמָּשׁ, ״עַל גַּבָּיו״ – עַל גַּבָּיו מַמָּשׁ, אֲבָל לִסְמוֹךְ – שַׁפִּיר דָּמֵי. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: ״כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – הֲרֵי הוּא כְּכִירַיִים, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים – הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר״ וְאָסוּר – הָא כְּכִירָה שְׁרֵי. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא: עַל גַּבָּיו, וּבְמַאי? אִילֵימָא: כְּשֶׁאֵינוֹ גָּרוּף וְקָטוּם, אֶלָּא כִּירָה כִּי אֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, עַל גַּבָּיו מִי שְׁרֵי? אֶלָּא לָאו לִסְמוֹךְ, וְקָתָנֵי: ״הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר״, וַאֲסִיר!?

GEMARA: With regard to that which we learned in the mishna that an oven that they lit even with straw or rakings, one may neither place a pot atop it nor inside it, Rav Yosef thought to say that when the mishna says inside it, it means actually inside it; and when it says atop it, it means actually atop it. However, to lean a pot against an oven, it may well be done. Abaye raised an objection to Rav Yosef from that which we learned in our mishna: A kupaḥ that was lit with straw or rakings, its legal status is like that of a stove. If it were lit with pomace or with wood, its legal status is like that of an oven, and it is prohibited. By inference: If it were like a stove, it would be permitted. With what circumstances are we dealing? If you say that he placed the pot atop the kupaḥ, and in what case? If you say it is referring to a case where it is not swept and covered with ashes; a stove that is not swept and covered with ashes, is it permitted even to place a pot atop it on Shabbat? Rather, isn’t it referring to a case where one seeks to lean a pot against a kupaḥ, and it taught: It is like an oven, and prohibited?
רי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ על גביו – על שפתו.
אבל לסמוך – אצל דופנו.
הא ככירה שרי – כלומר מדקתני הרי הוא כתנור מכלל דאי הוה מדמי ליה לכירה הוה שרי ושמעינן מינה דכירה שהוסק בגפת ובעצים שרי.
ובמאי קאי – קס״ד בשאינה גרופה ואי על גבה מי שרי.
אילימא בשאינה גרופה – האי לישנא לאו דוקא דאביי סבר דלא מיתוקמה בגרופה דבגרופה לא מסתבר ליה שיהא חילוק בין גפת ועצים לקש וגבבא דאי הוה מצי אביי לאוקמה בגרופה כדמוקי לה רב אדא לא הוה מצי למפשט מידי ורב אדא דמוקי לה בגרופה סבר דיש לעולם יותר חום כשהסיקוה בגפת ובעצים אע״ג דגרופה מבקש ובגבבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לאו לסמוך וכו׳ – יש בכאן מחלוקת,⁠א יש מי שאומר כי היכי דבקש וגבבא תנור אסור בין לתוכו בין על גבו ובין לסמוך, דהא תניא כוותיה דאביי, ה״נ אם הוסק בגפת ועצים אסור בכל ענין אע״פ שגרוף וקטום. ויש מי שאומר דדוקא בקש ובגבבא בלא גרף וקטם,⁠ב משום דנפיש הבליה בתנור מדלקי ואתי לחתויי, אבל גרף וקטם אפי׳ בתנור מותר לשהות ולהחזיר. ועיקר הדבר כדברי האוסר. וא״ת א״כ אביי אמאי לא מוקי לה למתני׳ בגרוף וקטום, איכא למימר משום דקסבר (דכירה) [דכיפה] גרופה אע״פ שהדליקה בגפת ובעצים מותרת, ואין דינה כתנור אלא בשאינה גרופה וקטומה והוסקה בגפת ובעצים, והיינו מתני׳ דקתני בקש ובגבבא הרי הוא ככירים, ואין בין בקש ובגבבא לגפת ועצים בגרופה כלום, זהו דעתי בדבר זה, עד שראיתי לרבינו הגדולג שאין זה דעתו שהוא אסר (בכירה) [בכיפה] אע״פ שגרוף וקטום.
כתב ר״ח ז״לד ודאביי ל״פ אדרב אדא בר מתנאה כלל, והאי דלא מוקי מתני׳ בהכי, א״ל סתמא בכל ענין משמע להו דגפת ועצים בלא גרוף וקטום משמע, ולהכי מהדר לאשכוחי התירא דכירה בלא גרוף וקטום ואסור בתנור, והיינו לסמוך, וכיון שסמכנו על פי׳ ר״ח ז״ל שאמר שאין זו הטמנה,⁠ו ועל דברי רבינו הגדול,⁠ז נמצינו למדים בשיהויי קדרה, דחיהח לגמרי מותר דלצורך מוצאי שבת הוא. בשיל מעט עד שיתבשל ויצטמק כ״צ לגמרי דמכאן ואילך רע לו אסור, בגרוף וקטום בין היה לצורך שבת בין מבושלת קצת לעולם מותר להחזיר בלא גרוף וקטום אסור לעולם אפי׳ מצטמק ורע לו, בגרוף וקטום מותר כמאכל ב״דט על גבה, בתוכה אסור. פחות ממאכל ב״ד לעולם אסור להחזיר, שלא הותר לבשל בתחלה בשבת בגרוף וקטום.
ולענין הטמנה אין ספק שאסור להטמין אפי׳ כמאכל בן דרוסאי, ואפילו בגרופה וקטומה אפשר שהוא אסור. שנראין הדברים שהוא מוסיף הכל באמת, שאפי׳ בקטום לגמרי שהוא הולך ופוחת כל שמוציא חמימות מגופו ומחמם את הצונן דבר המוסיף מקרי. וזה אפי׳ בחי גמור מבשל, כ״ש שיחמם, וכ״ש שהקטומה האמורה בכל מקום אינה קטומה לגמרי, אלא מעט להיכר, אבל לפי פרש״י ז״ל מותר בגרופה וקטומה.⁠י ואפשר שעליו סמכו במנהגי הטמנה שבמקומותינו והסמוכים לנו, אבל עיקר הדבר שאין הטמנותינו אלא בשיהוי זה, שבפרק זה, לפי שאין משהין אותו ע״ג כירה, ואינו יושב ואינו נוגע בגחלים אלא בכסא טיט או ברזל כמו שפי׳ ר״ח ז״ל, ואע״פ שמכסין אותו בבגדיםכ אין זו הטמנה על גבי גחלים, אלא השהוי מותר לעצמו, וההטמנה לעצמה שהוא דבר שאינו מוסיף ומבע״י, ולא עוד אלא שההטמנ׳ כמתיר לשהויי, דדמי קצת לתנורא דשריקל ולא ניחא לחתויי בהו. והענין שפירשתי בתוכן דתנור וכירה דלא הוי הטמנה, בסיוע לי׳, הלכך בגרופה וקטומ׳ שרי לפי דברינו ודברי רבינו הגדול ז״ל. ולפי דברי אחריםמ אפי׳ בשאינה גרופה [ככל] כמאכל ב״ד.
א. נראה בביאור המחלוקת דדעת יש מי שאומר הוא דכל החילוק שיש בין תנור לכירה ולכופח דוקא באינו גרוף, אבל בגרוף כיון דתו ליכא לחיתויי ואפילו בתנור מותר, ומשו״ה לא אוקים אביי בגרופה כרב אדא משום דבגרופה אפילו בתנור מותר. ולישנא דגמ׳ אילימא בשאינה גרופה וכו׳, לאו דוקא דלאביי ליכא לאיסתפוקי לאוקמא בגרופה. וע״כ דחיק אביי להוכיח דלסמוך בתנור אסור. וכן דעת ההשלמה, הובא במאירי, ועי׳ מיוחס לריטב״א [ועי׳ במיוחס לר״ן שהביא בשם הרא״ה להתיר בתנור גו״ק מיהו התם דוקא בסמיכה ואין לזה שייכות לדעה זו]. ולדעת זו קש וגבבא חמיר מגרופה. ודעת ב׳ והסכים לה רבנו [ועי׳ מ״מ וריטב״א בשם רבנו] דתנור שאסור לסמוך לו לאביי אפילו בקש ודאי דאסור אפילו בגרוף, אבל כופח כי הוי גרופה שריא ולהכי לא מוקי מתני׳ כרב אדא, ורק באינה גרופה ובעצים הוי כתנור. ולפי״ז אביי מחמיר לענין לסמוך בכופח באינה גרופה יותר מע״ג בגרופה דמקל בה, ולרב אדא הוי איפכא דמקל לענין סמיכה אפילו בתנור, ומחמיר בכופח בעצים אפילו בגרופה. מיהו רבנו הדר ביה מפי׳ זה כיון דהרי״ף פסק דבכופח אסור בעצים אפילו בגרוף וקטום. וברא״ש ורשב״א פירשו דהרי״ף פסק לענין על גבו כרב אדא, דבהא לא תניא כוותיה דאביי, ורבנו לא ניחא ליה, וע״כ אביי עצמו ס״ל דגם בכופח לא התירו ע״ג בגרופה, ולפי״ז יתפרש איפכא דכיון דאביי ס״ל דבעצים אסור בכופח אפילו גרופה ה״נ אין להשהות ע״ג אפילו בקש וגבבא, שאין להחמיר בעצים ובגרופה יותר מבקש, ומשו״ה לא הוי מצי לאוקמי מתניתין רק לסמוך. וניחא שפיר הגירסא לקמן בברייתא דבקש וגבבא סומכין לו ואין נותנין על גביו, והכל סייעתא לאביי. אבל לרשב״א ורא״ש דסברי דפסק הרי״ף לענין על גבה כרב אדא על כרחך אין לפרש הברייתא כדלפנינו, וע״כ הגיה הגר״א דנותנין על גביו, ולדעתם אביי פליג לקולא דבגרוף אפילו בעצים מותר בכופח. ויש כאן דעת אחרת והיא של הר״ח וס״ל דאביי לא פליג ארב אדא בעל גבה והאי דלא אוקים מתני׳ הכי משום דמשמע ליה דמתניתין בכל גוונא אפילו באינו גרוף וקטום.
ב. מלשון זה משמע דשייך גריפה וקטימה בקש וגבבה, ועי׳ בטור רנג שכתב שבכופח אם הוסק בקש וגבבה דינו ככירה ומותר עי׳ גריפה וקטימה, ובב״י תמה דהא בקש וגבבה אפילו בלא גריפה מותר. וכ״ה ברמב״ם פ״ג ה״י, ונראה דהר״ם אזיל בשיטת הר״ח ולפי״ז אביי נמי כרב אדא קאי ומותר בקש וגבבה ע״ג, אבל הטור יפרש כרבנו דאביי אסר אפילו בקש וגבבה, ולא דומה כופח לדין הכירה אלא לענין הסמיכה, ולפי״ז אסור בכופח ע״ג אפילו בקש וגבבה, אלא דלפי״ז צ״ע מנא ליה להתיר בגריפה ונראה דהוי מן הסברא דאין להחמיר בגרופה יותר מן הסמוכה, וכן נראה מחי׳ הר״ן שמקל מן הסברא בקש בגרופה אפילו בתנור.
ג. הרי״ף כבר ביארנו דעתו לעיל.
ד. בר״ח לפנינו שכתב שאוקמא אביי שבגפת ועצים ה״ה כתנור ואסור ואע״פ שהוא גרוף וקטום, ואע״פ שאפשר לפרש דבהא פסק כרב אדא, שיטת לשונו משמע דלאביי קאמר הכי.
ה. כן הוא בגי׳ כי״מ וכ״ה ברשב״א ובריטב״א.
ו. עי׳ לעיל שהביא שר״ח מפרש פרקין בכסא של ברזל ולא בהטמנה כרש״י.
ז. דפסק כחכמים דחנניה.
ח. לעי׳ יח, ב.
ט. דעת רבנו דלאחר מאכל ב״ד ליכא תו בישול.
י. כבר ביארו רבנו בריש הפרק.
כ. עי׳ רבנו לקמן מז, ב לענין הטמנה בבגדים.
ל. לעיל שם.
מ. לדעת שפוסקים כחנניא.
הא דדייק אביי: במאי אילימא בשאינה גרופה וקטומה אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה מי שרי וכו׳. איכא למידק מאי קאמר, דלמא בגרופה וקטומה והרי הוא כתנור דאף על גב דגרוף וקטום על גביו אסור, דאי בכירה שפיר דמי, וכאוקמתא דרב אדא בר מתנה. יש לומר דקסבר אביי דכופח גרוף וקטום אפילו על גביו שפיר דמי, דלא עדיף גרוף וקטום מקש וגבבא דכל שבקש וגבבא שרי אף גרוף וקטום שרי, והלכך כופח דבקש וגבבא הרי הוא ככירים ואפילו על גבה שרי הוא הדין לגרוף וקטום, משום הכי סבירא ליה דמתניתין דכופח לית לה אוקמתא אלא כשאינו גרוף וקטום.
ולהאי פירושא לישנא דקאמר אילימא בשאינה גרופה וקטומה לאו דוקא, אלא הכי הוה ליה למימר, ובמאי עסקינן אילימא על גביו ובשאינו גרוף וקטום הוא כלומר: ועל כרחין בשאינו גרוף וקטום הוא, ולא דק בלישנא. ולפום הדין פירושא נמי שמעינן דתנור אסור לעולם בין בגרוף בין בשאינו גרוף, דכיון דאסרינן ליה אפילו לסמוך ואפילו הוסק בקש ובגבבא דהא תניא כוותיה דאביי, הוא הדין לגפת ועצים ואפילו גרוף וקטום. וכן נראה עיקר.
נמצא עכשיו לפי פירוש זה, דיש בדברי אביי להקל ולהחמיר ובדרב אדא נמי להקל ולהחמיר, אלא במה שאביי מחמיר מיקל רב אדא ובמה שמיקל אביי מחמיר רב אדא, דאביי מחמיר בסמיכת תנור ומיקל בכופח גרוף וקטום אפילו על גביו, וחלופא בדרב אדא שהוא מחמיר בכופח גרוף וקטום על גביו לשוויה כתנור ומיקל בסמיכת תנור.
וקיימא לן כאביי באיסור סמיכת תנור דהא תניא כוותיה, אבל לא קיימא לן כוותיה להקל בכופח גרוף וקטום על גביו, אלא הרי הוא כתנור וכפירושא דרב אדא, דבהא לא תניא כוותיה דאביי. וכן פסק רב אלפסי ז״ל.
ולענין סמיכת כופח, לכולי עלמא בגרוף וקטום שרי, דהא לאביי אפילו על גביו שרי בגרוף וקטום. ואף על גב דקתני במתניתין בגפת ובעצים הרי הוא כתנור וקא מפרש אביי הרי הוא כתנור לענין סמיכה, לאו לגמרי לאשווי לתנור ואפילו בסמיכה בגרוף וקטום אלא לסמיכת שאינו גרוף וקטום, דכיון דקתני בקש ובגבבא הרי הוא ככירה מינה שמעינן דהרי הוא כתנור דקאמר היינו כדמפרש בגפת ובעצים בשאינו גרוף וקטום הרי הוא כתנור לענין סמיכה. וכל שכן דלרב יוסף ורב אדא שהוא מותר, דלדידהו אפילו סמיכת תנור שרי. ואפשר נמי דאביי הכין סבירא ליה, והא דלא אוקמה למתניתין בגרופה וקטומה כרב אדא, משום דבעי לאוקומה למתניתין אפילו בשאינה גרופה, דהא דקתני בגפת ובעצים הרי הוא כתנור דאי ככירה שרי משמע ליה בכל ענין, דאלמא כירה שרי בכל ענין והיינו לסמוך, ומכלל דתנור אסור לעולם ואפילו לסמוך ואפילו גרוף וקטום.
ולמאי דכתבינן לעיל (עמוד א) דסוגיא דגמרא מכרעת דמתניתין (שבת לו:) להחזיר תנן אבל לשהות משהין, תנור נמי דוקא להחזיר הוא דאסור בין לתוכו בין על גביו בין סמוך לו, והוא הדין לכופח שהוסק בגפת ובעצים לתוכו ועל גביו אבל לסמוך סומכין ואפילו בחזרה, אבל לשהות משהין בכל מקום ואפילו בשאינו גרוף וקטום, וכדכתבינן לעיל.
כיפה1 פי׳ בגמ׳ שהיא כירה שאין בה אלא שפיתת קדירה אחת והיא מרבעת אורכה כרחבה ואין חומה נשמר בה כתנור אבל נשמר הוא יותר מכירה שאין אויר שולט בה כל כך ומתוך כך אם הסיקוה בקש וגבבה דינה ככירה להיתר שהיה ואם בגפת ועצים דינה כתנור אפי׳ לסמיכה וכתבו הגאונים שכירה שלנו אע״פ שאין בה אלא שפיתת קדירה אחת הואיל ויש בדפנותיה פתח רחב ואע״פ שסותמין אותו ברעפים כיון שאין הסתימה נעשית לגמרי בסיד או בטיט וכיוצא בו האויר שולט בו ודינה ככירה:
1. כגירסת הרי״ף.
גמרא על גבי ממש אבל לסמוך ש״ד כו׳ אלא לאו לסמוך וקתני הרי הוא כתנור ואסור כו׳ יש לדקדק כיון דבין לרב יוסף ובין לאביי מוכח ממתניתי׳ דבכירה שרי לסמוך אפילו באינה גרופה אמאי לא פשיט לה לעיל אבעיין ממתניתין דהכא ויש לומר דאיכא למדחי לאוקמא מתניתין דהכא כולה בגרופה כדרב אדא בר אהבה וליכא למפשט מינה למישרי לסמוך באינה גרופה אפילו בכירה וק״ל:
ב גמרא על מה ששנינו במשנה כי תנור שהסיקוהו אפילו בקש או בגבבה לא יתן עליו אדם קדירה בין מתוכו בין על גביו, סבר [סבור היה] רב יוסף למימר [לומר] שמה שנאמר במשנה ״תוכו״ הכוונה היא — תוכו ממש, ומה שנאמר ״על גביו״ הכוונה — על גביו ממש, אבל לסמוך קדירה לתנור שפיר דמי [יפה הוא, מותר]. איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו במשנתנו: כופח שהסיקוהו בקש או בגבבאהרי הוא ככיריים, בגפת או בעציםהרי הוא כתנור, ואסור. ומעתה נדייק: הא [הרי] אם היה ככירהשרי [היה מותר]. ואם כן נברר במאי עסקינן [במה בדיוק אנו עוסקים]? אילימא [אם תאמר] כי אנו עוסקים בנתינה על גביו, ובמאי [ובמה, באיזה מקרה]? אילימא [אם תאמר] שמדובר כשאינו גרוף וקטום, אלא אף כירה כי [כאשר] אינה גרופה וקטומה, על גביו מי שרי [האם מותר] לתת קדירה בשבת? אלא לאו [האם לא] ודאי הכוונה היא רק לענין לסמוך על גבי הכופח קדירה, וקתני [ושנה]: הרי הוא כתנור, ומשמעו שאסיר [אסור]!
GEMARA: With regard to that which we learned in the mishna that an oven that they lit even with straw or rakings, one may neither place a pot atop it nor inside it, Rav Yosef thought to say that when the mishna says inside it, it means actually inside it; and when it says atop it, it means actually atop it. However, to lean a pot against an oven, it may well be done. Abaye raised an objection to Rav Yosef from that which we learned in our mishna: A kupaḥ that was lit with straw or rakings, its legal status is like that of a stove. If it were lit with pomace or with wood, its legal status is like that of an oven, and it is prohibited. By inference: If it were like a stove, it would be permitted. With what circumstances are we dealing? If you say that he placed the pot atop the kupaḥ, and in what case? If you say it is referring to a case where it is not swept and covered with ashes; a stove that is not swept and covered with ashes, is it permitted even to place a pot atop it on Shabbat? Rather, isn’t it referring to a case where one seeks to lean a pot against a kupaḥ, and it taught: It is like an oven, and prohibited?
רי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בְּכוּפָּח גָּרוּף וְקָטוּם וְתַנּוּר גְּרוּפָה וּקְטוּמָה עָסְקִינַן, ״הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר״ – הדאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּגָרוּף וְקָטוּם – עַל גַּבָּיו אָסוּר, דְּאִי כְּכִירָה, כִּי גְּרוּפָה וּקְטוּמָה – שַׁפִּיר דָּמֵי.: תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי: ו״תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא – אֵין סוֹמְכִין לוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל גַּבָּיו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְתוֹכוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּגֶפֶת וּבְעָצִים. כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא סוֹמְכִין לוֹ, וְאֵין נוֹתְנִין עַל גַּבָּיו; בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים אֵין סוֹמְכִין לוֹ.״

Rav Adda bar Ahava said: Here we are dealing with the cases of a kupaḥ that is swept and covered with ashes and an oven that is swept and covered with ashes, and the mishna is to be understood as follows: It is like an oven in the sense that, although it is swept and covered with ashes, it is prohibited to place a pot atop it; as, if its legal status were like that of a stove, when it is swept and covered it may well be done. The Gemara comments that there is a baraita that taught in accordance with the opinion of Abaye: An oven that one lit with straw and with rakings, one may not lean a pot against it, and needless to say one may not place a pot atop it, and needless to say one may not place a pot inside it, and, needless to say if it was lit with pomace or with wood it is prohibited. While with regard to a kupaḥ that was lit with straw or with rakings, one may lean a pot against it, but he may not place a pot atop it. If it was lit with pomace or with wood, one may not lean a pot against it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא כוותיה: תנור שהסיקו בקש וגבבא – אין סומכין לו. {ואין צריך לומר בתוכו}1 ואין צריך לומר על גביו, ואין צריך לומר שהסיקו בגפת או בעצים. כופח שהסיקוה בקש ובגבבא – הרי הוא ככירה. בגפת ובעצים – הרי הוא כתנור, ואסור. ואף על פי שהוא גרוף וקטום.
1. כן בספר הנר בשם ר״ח, וכן הסדר בכ״י פרידברג של הבבלי. בכ״י וטיקן 128 הושמט ע״י הדומות: ״ואין צריך לומר בתוכו״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה דאביי – דאסור לסמוך אתנור.
תניא כוותיה דאביי כו׳ – יש דגרסי בסיפא כופח שהסיקוהו בגפת ובעצים אין סומכין לה דאי גרס סומכין לה לא אתא כוותיה דאביי דאית ליה דבכופח נמי אין סומכין כדאמרינן לעיל וי״ל דאי גרסינן סומכין איכא לאוקמה בגרופה ונקט גפת ועצים לרבותא דאפילו הכי סומכין לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. אין סומכין לו. אע״ג דשרי בכירה שאינה גרופה וקטומה לסמוך, אבל בתנור לא, דמחמרי טפי.
תוספות בד״ה תניא כוותיה כו׳ דאי גרסינן סומכין איכא לאוקמא בגרופה כו׳ עכ״ל והיינו דוקא בכופח דבגרופה אין חילוק בין גפת ועצים לקש וגבבא לאביי כמ״ש התוספות אבל בתנור אסור לסמוך אף בגרופה ובמתניתין דקתני אף בגפת ועצים הרי הוא כתנור דמפרש לה אביי באינה גרופה ולסמוך משום כופח נקט באינה גרופה אבל בתנור אפילו בגרופה אסור לסמוך וק״ל:
על דברים אלה אמר רב אדא בר אהבה: הכא [כאן] בכופח גרוף וקטום, ותנור גרופה וקטומה עסקינן [עוסקים אנו], וכך יש להבין: הרי הוא כתנורדאף על גב [שאף על פי] שהוא גרוף וקטום מכל מקום על גביו אסור ליתן את הקדירה, דאי [שאם] היה דינו ככירה הרי כי [כאשר] היא גרופה וקטומהשפיר דמי [יפה הדבר, מותר]. ומעירים כי אכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של אביי: תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא אין סומכין לו קדירה, ואין צריך לומר שאין נותנים על גביו, ואין צריך לומר שאין נותנים לתוכו, ואין צריך לומר שאם הוא מוסק בקש או בגבבא אסור, ודאי שאם הוא מוסק בגפת או בעצים אסור. ואילו כופח שהסיקוהו בקש או בגבבאסומכין לו, ואולם אין נותנין על גביו. ואם הסיקוהו בגפת או בעציםאין סומכין לו.
Rav Adda bar Ahava said: Here we are dealing with the cases of a kupaḥ that is swept and covered with ashes and an oven that is swept and covered with ashes, and the mishna is to be understood as follows: It is like an oven in the sense that, although it is swept and covered with ashes, it is prohibited to place a pot atop it; as, if its legal status were like that of a stove, when it is swept and covered it may well be done. The Gemara comments that there is a baraita that taught in accordance with the opinion of Abaye: An oven that one lit with straw and with rakings, one may not lean a pot against it, and needless to say one may not place a pot atop it, and needless to say one may not place a pot inside it, and, needless to say if it was lit with pomace or with wood it is prohibited. While with regard to a kupaḥ that was lit with straw or with rakings, one may lean a pot against it, but he may not place a pot atop it. If it was lit with pomace or with wood, one may not lean a pot against it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי כּוּפָּח הֵיכִי דָמֵי? אִי כְּכִירָה דָּמֵי, אֲפִילּוּ בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים נָמֵי. אִי כְּתַנּוּר דָּמֵי, אֲפִילּוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא נָמֵי לָא!? אֲמַר לֵיהּ: נְפִישׁ הַבְלֵיהּ מִדְּכִירָה, וְזוּטַר הַבְלֵיהּ מִדְּתַנּוּר.

Rav Aha, son of Rava, said to Rav Ashi: This kupaḥ, what are its circumstances? If it is considered like a stove, even if it was lit with pomace or with wood, it should also be permitted. And if it is considered like an oven, even with straw or with rakings, it should also not be permitted. Rav Ashi said to him: From a halakhic perspective, a kupaḥ has intermediate status. Its heat is greater than that of a stove; however its heat is less than that of an oven.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאי כופח – נפיש הבליה מדכירה, וזוטר1 הבליה מדתנור. וקיימא לן: מתני׳ בתנור של נחתומין – {תנור של נחתומין}⁠2 מפורש בלא יחפור (בבלי ב״ב כ:). אבל תנור {דידן}⁠3 – ככירה של נחתומין היא.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ונותר״.
2. כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128 הושמט ע״י הדומות: ״תנור של נחתומין״.
3. כן בספר הנר, וכן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״דידן״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפי׳ בגפת ועצים – לשתרי בגרופה וקטומה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו ביאור המשנה ומאחר שעיקרה משום חיתוי כל שאין חשש לחיתוי כגון חי לגמרי או שהניח חתיכה של בשר חי סמוך לחשיכה כבר פסלו לכל הלילה ולצורך מחר אינו צריך לחיתוי ומותר בכל שהייה מבעוד יום אפי׳ בתנור על הדרך שכתבנו בפרק ראשון ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:
התנור כבר ביארנו שאין לו היתר אלא אפי׳ הוסק בקש וגבבה ואפי׳ גרוף וקטום אסור לשהות על גביו אא״כ נתבשל כל צורכו וצמוקו רע לו ואין צריך לומר לתוכו ואפי׳ לסמוך לו אסור וכן ביארנו שהכיפה בגפת ועצים דינה כתנור ובקש וגבבה דינה ככירה ויש מתירים בתנור גרוף וקטום וראייתם ממה שאמרו בסוגיא זו אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה על גבה מי שרי אלא לסמוך משמע שהיה אביי סובר שאף התנור כל שגרוף וקטום מותר שאם לא כן היאך מקשה ממנה לסמיכה ופרשה בגרוף וקטום שבכירה מותר והם פוסקים כאביי אלא שגדולי הפוסקים כתבו כאביי לענין לסמוך וכרב אדא בגרוף וקטום ושמא הם סוברים שאף אביי כך הוא סובר ואיפשר לפרש הסוגיא ג״כ בדרך זו:
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: האי [זה] הכופח היכי דמי [כיצד הוא בדיוק], למה הוא בעצם נחשב? אי [אם] ככירה דמי [הוא נחשב], אם כן, אפילו הסיקוהו בגפת או בעצים נמי [גם כן] יהא מותר, ואי [אם] כתנור דמי [הוא נחשב], אם כן אפילו בקש או בגבבא נמי [גם כן] לא! אמר ליה [לו] רב אשי: הכופח עומד מבחינה הלכתית באמצע, נפיש הבליה [מרובה הבלו, חומו] מזה של כירה ואולם זוטר הבליה [מועט הבלו] מזה של תנור.
Rav Aha, son of Rava, said to Rav Ashi: This kupaḥ, what are its circumstances? If it is considered like a stove, even if it was lit with pomace or with wood, it should also be permitted. And if it is considered like an oven, even with straw or with rakings, it should also not be permitted. Rav Ashi said to him: From a halakhic perspective, a kupaḥ has intermediate status. Its heat is greater than that of a stove; however its heat is less than that of an oven.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הֵיכִי דָמֵי כּוּפָּח, הֵיכִי דָמֵי כִּירָה? א״ראֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: זכּוּפָּח – מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת. כִּירָה – מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת. אֲמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״כִּירָה חשֶׁנֶּחְלְקָה לְאוֹרְכָּה – טְהוֹרָה, לְרׇחְבָּהּ – טְמֵאָה. כּוּפָּח בֵּין לְאוֹרְכּוֹ בֵּין לְרוֹחְבּוֹ – טָהוֹר.״:

The Gemara asks: What are the circumstances of a kupaḥ? What are the circumstances of a stove in terms of the configuration of the vessels? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: A kupaḥ is a small vessel that is similar to a stove; however, it only has one hole with enough space to place a single pot. A stove is like a double kupaḥ with enough space to place two pots. Abaye said, and some say that Rabbi Yirmeya said: We also learned this matter in a mishna dealing with the laws of ritual purity and impurity: An impure stove that was divided lengthwise is pure because it can no longer be considered a vessel. It is a broken vessel, and a broken vessel cannot become ritually impure. However, if the stove was divided widthwise, between the spaces for the pots, then it remains impure because it became two small stoves. However, a kupaḥ, whether it was divided lengthwise or whether it was divided widthwise, is pure because it can no longer be used as there is no way to put even a single pot on it. That is the difference between a kupaḥ and a stove.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיק׳: כופח – מקום שפיתת קדירה אחת. כירה – מקום שפיתת שתי קדירות.
ודייקינן לה מהא דתנן: כירה שנחלקה לאורכה – טהורה, לרחבה – טמאה – פי׳: עדיין תורת כלי עליה, דהא יכול לשפות1 קדירה אחת. כופח, בין לרוחבה בין לאורכה – טהורה.
1. כן בספר הנר, וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״משפות״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנחלקה לאורכה – הרי בטלו שתי שפיתותיה שנחלקת רחבה לשתים הלכך טהרה מטומאתה שהרי ניתצה.
נחלקה לרחבה – נמצאו שתי השפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה.
כופח בין לאורכה בין לרחבה טהורה – שהרי ארכה כרחבה וכולה מקום שפיתה אחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ביארנו שהכירה מקום שפיתת שתי קדירות לפי׳ אם נחלקה לרחבה כבר נשאר מקום שפיתת קדירה אחת בכל חלק וחלק ואין זה קרוי נתיצה והרי היא בטומאתה נחלקה לאורכה הרי לא נשאר מקום שפיתה כלל וזו היא נתיצה גמורה ופקעה טומאתה והכיפה הואיל ואורכה כרחבה ואין שם אלא מקום שפיתת קדירה אחת כל שנחלקה בין לאורכה בין לרוחבה נתיצה גמורה היא וטהורה:
המשנה השניה אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שיתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ור׳ יוסי מתיר ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה אמר הר״ם פי׳ מיחם שם הכלי שיחמו בו המים והוא נעשה מנחשת או מברזל ברוב ותשאר חמה אחר שיורידוה מן [האש] ופי׳ תתגלגל תתערב הענין שתתבשל קצת בשול וסודר שם הבגד והקבוץ סודרין וכשיהיה הסודר חם והוחם השמש לא תתגלגל בו ביצה ולא חלק ר׳ יוסי בסודר שהוחם באש שאסור לצלות בו לפי שהכל מודים בתולדות האור שהוא אסור אבל המחלקת במה שהוחם בשמש רבנן אוסרין אותו כדי שלא יתגלגל בתולדות האור ור׳ יוסי אינו מודה בזאת הגזרה וכמו כן אינו חולק ר׳ יוסי בחול ואבק דרכים כי הוא אסור להטמין שם הביצה לבשל אע״פ שהוחמו מן השמש אלא מפני טלטול העפר שהוא אסור לדברי הכל ואין הלכה כר׳ יוסי:
אמר המאירי המשנה השניה וענינה להתחיל בביאור החלק השני ואמר על זה אין נותנין ביצה בצד המיחם ר״ל הוא סיר של נחושת שהיא על האש או שהוסרה משם ועדיין היא חמה ביותר ואמר שאין נותנין ביצה בצדה כדי שתתגלגל מחומה ופירשו בגמ׳ שאם עשה כן ונתקיימה מחשבתו ר״ל שנתגלגלה חייב שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמו ואמר אח״כ ולא יפקיענה בסודרין ר״ל שלא יכרכנה בסודר שהוחם בחמה כדי שתתגלגל מחומה של סודר ואע״פ שתולדות חמה אינן כתולדות האור ליקרא בישול גזרו עליהן משום תולדות האור ובזו מ״מ בדיעבד פטור ור׳ יוסי מתיר לכתחילה שאינו גוזר תולדות חמה אטו תולדות האור ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא ומ״מ בהוחם ע״י האור חייב כנתינה בצד המיחם ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ר״ל בשעה שהחמה בצהרים שחול הדרכים והאבק חם ביותר אסור להטמין ביצה לשם בשביל שתצלה וה״ה בשביל שתתגלגל אלא שדבר בהווה שצלייתה בחול מצויה אבל בצד מיחם ובכריכת סודר אין צליה מצויה בהם אלא גלגולה ור׳ יוסי לא חלק בזו ופי׳ הטעם בגמ׳ בזו שתי סבות אחת הואיל והחול דומה לרמץ שמא יטמין ברמץ והשניה שמא לא יהא שם חול ואבק עקורים בכדי צורך הטמנה ויבא לחפור בידיו ומ״מ באלו בדיעבד פטור ויש לך שלישית שמותרת לכתחילה והוא בחמה עצמה וכמו שאמרו בגמ׳ בפרק חבית (שבת קמ״ו:) נותנין את המים הצוננין בחמה כדי שיחמו מפני שהחמה אין בה תורת בשול ואין בה גזירה להחליף חמה באור אבל תולדת חמה שמא הרואה יחשוב שתולדת אור הוא וראוי לגזור ונמצאת למד בה יפה כח הבן מכח האב ושמא תאמר בחול מיהא מה הוצרך לאסור בשבת וכן מה הוצרכנו בפירושה שנתחממה בחמה והלא אף הטמנה מערב שבת אסורה בו וכמו שאמרו שאין טומנה בחול ואפי׳ שלא נתחממה בחמה וכן אף באבק פשוט איסורו אע״פ שאינו מוסיף הבל מיהא משחשיכה שלא התירו הטמנה בדבר שאין מוסיף הבל אלא מבעוד יום תדע שלא נאמר איסור הטמנה אף בדבר המוסיף הבל אלא בהטמנת חמין אבל צונן מותר להטמינו אף בדבר המוסיף הבל שאין הדברים המוסיפין הבל מולידים הבל לדבר שאין שם חום כלל אלא שמוסיפין אותו לדבר שיש בו חום קצת וכמו שאמרו לי התיר ר׳ להטמין את הצונן ואע״פ שיש מפרשים אותה להטמינן שלא יחמו אין הדברים נראין ואף לדבריהם פירושו מפני שאפי׳ מטמינם כדי שיחמו אין בו איסור הילכך הטמנת ביצה צוננת או כל דבר צונן אף בדבר המוסיף הבל ואף בשבת מותר:
משנה מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון של צונן לתוך אמה של חמין ואמרו להם חכמים בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורים ברחיצה ובשתייה ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה אמר הר״ם פי׳ סלון צנור עגול יהיה עשוי מחרס או עופרת או זולתם וחמי טבריא ידועים כי היו מימיהם כלם מרחצאות חמים בטבעם ואמה שם שוקת המים ומושכין ממנו בסלונות והיו אותן הסלונות ונתנו חכמים אותן המים בשבת כחמין שהוחמו בשבת שהן אסורין בשתיה ולרחוץ בהם אפי׳ אבר קטן מאיברי הגוף וביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב שהן מותרין בשתיה וברחיצת פניו ידיו ורגליו ואסורין לרחוץ בהן כל גופו:
אמר המאירי מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון של צונן לתוך אמה של חמין וכו׳ יש מפרשים שכונת אנשי טבריה להחם את הצונן היה ולצורך שתיה מפני שלא היו חמי טבריה ראויים לשתיה אלא מדרך רפואה ואף המים הסמוכים שהיו שותים מהם היו צוננות יותר מדאי ואנשי טבריה נתנו סילון של מתכת בתוך אמת החמין ראשה האחד סמוך לשפת המים הצוננים וראשה האחר יוצא חוץ לשפת אמת החמין והמים הצוננים נכנסים באותו סילון ומקלחין חוץ לשפת החמין ולא היו המים החמין מתערבים עם הצוננין שהרי עובי הברזל מפסיק שהסילון עגול הוא ונמצאו המים מתחממין בעברם תחת המים החמים בתוך הסילון כעין פך של שמן באמבטי והיו לוקחים מהם כשהיו מקלחים בעוד שהיה חומם עליהם ושותים ואסרו להם חכמים אע״פ שמבעוד יום היו מכניסים את המים מפני שזה כהטמנה בדבר המוסיף ואע״פ שלא אסרוה אלא בחמין טעם הדברים מפני שהדברים המוסיפים אין בהם חום מורגש אבל המים החמים הואיל וחמימותם עמהם נעשה הצונן בהם כהטמנת חם בדבר המוסיף ונחלקו בגמ׳ עולא ורב נחמן שעולא אמר הלכה כאנשי טבריה ונראה מפני שלא היה חושש להטמנת צונן כלל ורב נחמן השיבו כבר תברינהו אנשי טבריא לסילוניהו כלומר ואי אתה רשאי להתיר הואיל ואסרו להם חכמים וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כרב נחמן אלא שיש סוברים לפסוק כעולא ומ״מ יש שפירשו במעשה של טבריא שלא כונו אלא לצנן את החמין שלא היו יכולים לרחוץ שם להדיא מרוב חמימותם והיו מערבין בהם מים צוננין דרך סילון ואסרו להם חכמים מצד חמום המתילד בצוננין שהרואה יאמר להחם הוא או שיאמר מה בין זה לזה ומטעם הטמנה בדבר המוסיף ולשיטה זו חזקו דברי הפוסקים כעולא ולהתר הואיל ולא עשו להחם את הצונן אלא לצנן את החם שהוא מותר אפילו בשבת אין לגזור בה משום הטמנה דעלמא ונשוב לביאור המשנה והוא שאמרו להם חכמים אם בשבת כלומר אם הבאת סלון זה לתוך החמין היה בשבת הרי הם כחמין שהוחמו בשבת ואסורים ברחיצה ושתיה והוא הדין לפניו ידיו ורגליו ואם ביום טוב הרי הם כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורים ברחיצת כל הגוף אבל מותרים הם בשתיה שהרי כל צורך אוכל נפש מותר בי״ט וכן מותר לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
ג ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] כופח, היכי דמי [כיצד היא בדיוק] כירה בתורת כלים? אמר ר׳ יוסי בר חנינא: כופח הוא כלי קטן הדומה לכירה, ואולם יש בו חור רק כדי מקום שפיתת (הנחת) קדרה אחת. ואילו כירה היא ככופח כפול ויש בה מקום שפיתת שתי קדרות. אמר אביי: ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ ירמיה: אף אנן נמי תנינא [אנחנו שנינו גם כן] דברים אלה, ששנינו במשנה בדיני טומאה וטהרה: כירה טמאה שנחלקה לאורכהטהורה, כיון ששוב איננה יכולה להיחשב ככלי אלא כשבר כלי, ושבר כלי אינו מיטמא. ואולם אם נחלקה הכירה לרחבה בין מקום שפיתת הקדירות — הרי היא טמאה, שנעשתה כעין שתי כירות קטנות. ואילו כופח בין שנחלק לאורכו ובין שנחלק לרוחבו — הריהו טהור, ששוב אינו בר שימוש, שכן בכל דרך שהיא אין אפשרות לשפות עליו אף קדירה אחת. והרי למדים אנו מכאן מה ההבדל בין הכופח והכירה.
The Gemara asks: What are the circumstances of a kupaḥ? What are the circumstances of a stove in terms of the configuration of the vessels? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: A kupaḥ is a small vessel that is similar to a stove; however, it only has one hole with enough space to place a single pot. A stove is like a double kupaḥ with enough space to place two pots. Abaye said, and some say that Rabbi Yirmeya said: We also learned this matter in a mishna dealing with the laws of ritual purity and impurity: An impure stove that was divided lengthwise is pure because it can no longer be considered a vessel. It is a broken vessel, and a broken vessel cannot become ritually impure. However, if the stove was divided widthwise, between the spaces for the pots, then it remains impure because it became two small stoves. However, a kupaḥ, whether it was divided lengthwise or whether it was divided widthwise, is pure because it can no longer be used as there is no way to put even a single pot on it. That is the difference between a kupaḥ and a stove.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: טאֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל, וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין; ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. יוְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה.

MISHNA: In addition to the halakhot that deal with cooking on the fire on Shabbat, several related halakhot are discussed. The mishna says: One may not place a raw egg next to an urn full of hot water so that it will roast slightly. And one may not even wrap it in cloths, i.e., one may not heat the egg inside cloths that were heated in the sun. And Rabbi Yosei permits doing so in that case. And, similarly, one may not insulate it in sand or in road dust that was heated in the sun so that it will roast. Although there is no actual cooking with fire here, it is similar to cooking and the Sages issued a decree to prohibit doing so.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיס׳: אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל. גילגל מאי? אמר רב יוסף: גלגל – חייב חטאת,
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אבק
אבקאשעל רגליו (ברכות נד., משנה מקואות ט׳:ב׳) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי׳ שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח:) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד:) פי׳ הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי׳ אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי׳ אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאירה: (א״ב: פי׳ בלשון רומי לוח שכותבים עלי׳ לא בדיו כ״א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה.) מאבקין מעשנין (משנה שביעית ב׳:ב׳). אין מאבקין (מועד קטן ג.) פי׳ מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית בפ״ק דקידושין (קידושין כ.) ובערכין בריש גמרא דהמוכר שדהו (ערכין ל׳) ובגמרא דהלוקח לולב בלולב הגזול (סוכה מ:) פי׳ אבקה כמו ריח אסור שביעי׳ שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור:
ערך גלגל
גלגלב(שבת לח:) אין נותנין ביצה תחת המיחם בשביל שתתגלגל. (ובפרק ב׳ בעוקצין) ביצה מגולגלת עד שיגום (ברכות מד:) כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא אוקיי סולתא פי׳ צליית הביצה נקרא גלגול שיתא אוקיי׳ ו׳ אונקיות של סולת הכי גרסינן ואמר רבי זירא טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מד׳ שליקתא כדרבי ינאי פי׳ טבא ביעתא מגולגלתא מו׳ אונקיות סולת מטויתא מארבע אונקיות סלת שליקתא היא טובה מכל דבר כמשקלה כרבי ינאי (א״ב: פי׳ מאמר רבי זירא לפי דעתי שטובה ביצה צלויה רכה הנקראת טורמיט׳ בלשון משנה משש צלויות קשות ומארבע שלוקות במים ופירש גלגול בביצה הוא התחלת הצליה ונוהגים בכל יום לגלגל את הביצה לראות אם היא כבר צלויה):
ערך פקע
פקעג(שבת לח:) לא יפקיענה בסודרין פי׳ מביאין סודר או מטלית ומניחין אותם בשמש עד שמתחממות יפה וכורכין הביצה בהן ושונין ומשלשין עד שתתגלגל (כלים פ״י) הכדור והפקעת של גמי (כלים פי״ז) החמת שיעורה כפקעיות של שתי (חגיגה יב.) בשעה שברא הקב״ה את עולמו היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (בראשית רבה י) ויכלו כיצד ברא הקב״ה את עולמו נטל שתי פקעיות אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זה בזה ובהן נברא העולם (בראשית רבה י״ב) אלה תולדות נטל פקעיות של גמי וקשרם כנגד הפתח התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת (חולין קלח) ר׳ אליעזר אומר כפקעיות של שתי (בסוף גמ׳ דבבא קמא) ולא שירי פקעיות פי׳ קיבורא בארמית וסיסא בלישנא דרבנן וי״א פיקא בלא עין ע׳ מובלעת (א״ב תרגום בפסוק בימים ההם כשבת מפקע במנגנון ענין סבוב ואולי לשון מקרא זה פקעים ופקועות כי עגולים הם וכן נקרא כדור עשוי מן מטוה או מן גמי):
א. [שטויב.]
ב. [העראם דרעהען.]
ג. [איין וויקלען.]
מתני׳ אין נותנין ביצה בצד המיחם – קומקמוס של נחשת.
בשביל שתתגלגל – שתצלה קצת עד שתהא מגלגלת.
ולא יפקיענה בסודרין – לא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר.
בחול ובאבק דרכים – שהוחמו מכח חמה ובגמרא מפרש אמאי לא פליג רבי יוסי בהא.
לא יטמיננה בחול – אע״ג דאמר בלא יחפור (ב״ב דף יט. ושם) דחול דקריר מקרר דחמים מחים והכא ביצה היא קרה הכא מיירי בחול שהוחם בחמה דומיא דאבק דרכים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] ד. אין נותנין ביצה בצד המיחם. [פי׳] מיחם, קומקום של נחשת, שהוא חם מאוד, וישים הביצה סביבה לדופני המיחם.
בשביל שתתגלגל. [פי׳] שתצלה קצת מסביבותיה עד שתהא מגולגלת, כלומר שתצלה מסביבותיה אע״פ שאין תוכה צלוי. ומפרש בגמ׳ שאם גלגל חייב חטאת.
ולא יפקיענה בסודרין. ולא יכסנה בסודרין שהוחמו אפי׳ בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר, דגזרינן תולדות חמה אטו תולדות אור.
ור׳ יוסי מתיר. דלא גזרינן, אבל אם היו אלו הסודרין חמין מחמת האור, לא הוה פליג ר׳ יוסי בהא⁠(י) ד⁠[ב]⁠ודאי גזרינן תולדות אור אטו אור, הכי מפרש בגמ׳.
ולא יטמיננה בחול ובאבק [דרכים]. (ובחול) שהוחמו מכח חמה.
בשביל שתצלה. והוא הדין בשביל שתתגלגל, אבל נקט בקומקום גלגול, לפי שאין בו כח כל כך לצלותה לגמרי, אבל בחול ובאבק דרכים יש בהם כח גם לצלותה לגמרי.
ובגמ׳ מקשינן אמאי לא פליג ר׳ יוסי בהא, דהא לא גזר תולדות חמה אטו תולדות אור, ומשני כיון דבחול דמי לאטמוני ברמץ, גזרינן שמא יטמין ברמץ, דמאן דחזי שמכסה אותה בחול, יטעה ויאמר מכדי האי לבשולי והאי לבשולי, ותרוייהו בדרך הטמנה, מה לי רמץ מה לי חול. אי נמי שמא יזיז עפר. כלומר שמא לא ימצא שם חול עקור ככל הצורך, ואתי לחפור עפר הדבוק, והוי חופר והוא מתולדת חורש, מה שאין כן לגזור בסודרין החמין מפני החמה.
מתני׳: אין נותנין ביצה בצד המיחם. פירוש: דתולדת האור [כאור]. ואסיקנא בגמ׳ שאם גלגל חייב חטאת.
ולא יפקיענה בסודרין ורבי יוסי מתיר. פירוש: להפקיענה בסודרין, אבל בצד המיחם דתולדת האור הוא לכולי עלמא אסור, וכדתנינן (שבת קמה:) חוץ מקוליס האספנין שהדחתו זה הוא גמר מלאכתו, ואמרינן נמי בהדיא בגמרא (שם) בתולדת האור כולי עלמא לא פליגי דאסור.
משנה תנור שהסיקוהו בקש וגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כיפה שהסיקוה בקש ובגבבה הרי היא ככירים בגפת ובעצים הרי הוא כתנור אמר הר״ם פי׳ כיפה הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה והכירה מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדרות ויתנו האש תחת שתי הקדרות בכירה אחת על זאת הצורה וכיפה הוא כמו כן בנוי בארץ והוא מקום ששופתין בו קדרה אחת ונותנין האש תחתיה ולכן יגדל חמימות הכיפה יותר מן לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדרות בכירה:
במשנה אין נותנין ביצה בצד המיחם כו׳ ולא יטמיננה בחול מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין אמרו להם חכמים אם בשבת כו׳ ופירש״י והביאו סילון מבע״י של צונן כדי לחממן וכו׳ ובד״ה אם בשבת אותן שבאו בשבת עכ״ל. ולכאורה אין פירש״י בזה עולה יפה לפי המסקנא דמסיק רב חסדא לקמן דממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבע״י וא״כ משמע להדיא דהא דאסרו להו רבנן לאנשי טבריא היינו אפילו באותן מים שבאו מבע״י כמו שפירש״י שם להדיא דמפני שהצוננים מתחממין בכך אף ע״ג דממילא אסור וא״כ נראה שזה סותר למה שכתב רש״י כאן אם בשבת אותן שבאו בשבת דהא לפי האמת אפילו אותן שבאו מבע״י אסרו להם חכמים מטעם הטמנה. ואם כן לפ״ז ע״כ צ״ל דמה שפירש״י כאן אם בשבת אותן שבאו בשבת לאו לפי המסקנא דרב חסדא מפרש כן אלא לפי מאי דמשמע משקלא וטריא דגמרא מעיקרא דאמרינן מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי ארישא קאי דלפ״ז מה שאסרו חכמים לאנשי טבריא היינו משום דתולדת חמה הוא ומשום דלכאורה פשטא דלישנא דמתניתין הכי משמע מדקתני אם בשבת בחמין שהוחמו בשבת משמע להדיא דטעם האיסור משום שהחמירו חכמים לאסור בדיעבד במה שהוחם בשבת בתולדת החמה כי היכי דאסרינן בחמין שהוחמו בשבת ע״י אור או תולדות אור וכה״ג אשכחן טובא בכמה דוכתי שמפרש רש״י לשון המשנה לפי משמעות הלשון הפשוט יותר אף שאינו עולה כן לפסק הלכה כן נ״ל בכוונת רש״י. וכבר עלה בלבי לפרש כוונת רש״י ז״ל בדרך אחר ע״פ מ״ש הרשב״א ז״ל בחידושיו בשם הרמב״ן ז״ל דלרבנן דרבי יוסי הא דאסרינן בהטמנת ביצה בחול ובאבק דרכים היינו מתרי טעמי חדא משום תולדת חמה ואידך משום הטמנה וכה״ג גופא במעשה דאנשי טבריא היינו נמי מהנך תרי טעמי גופייהו עיין בחידושי הרשב״א שהאריך בזה. ולכאורה נראה לי דמלשון המשנה גופא משמע כן מדקתני מעיקרא ולא יטמיננה בחול משמע דאיירי בענין הטמנה מדלא קאמר ולא יניחנה בחול ומדמסיים בה בשביל שתצלה משמע דטעם האיסור לפי שנצלה בשבת וכן במעשה דאנשי טבריא היה נראה לי דהני תרתי טעמי צריכי תרווייהו חדא לענין איסורא דהבאת סילון מבע״י משום הטמנה אלא דמה״ט אפשר דלא שייך לאסור בדיעבד בשתייה וברחיצה אי לאו מאידך טעמא דאסרו בה תולדת חמה מה שהוחם בשבת כאילו הוחם ע״י אור או תולדת אור כדפרישית. וא״כ לפ״ז בהטמנת ביצה בחול ובאבק דרכים נמי משום הכי איצטריכו הנך תרי טעמי כך היה נ״ל לכאורה לפ׳ בשיטת רש״י אף לפי המסקנא אלא דלפי מה שאפרש בסמוך נראה מוכרח דרש״י ז״ל לא נחית לסברת הרשב״א והרמב״ן ז״ל בזה כמו שאבאר לכך הוכרחתי לפרש כפי׳ הראשון שכתבתי בכוונת רש״י ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:
ד משנה על ההלכות הדנות בבישול ממש על גבי אש בשבת הוסיפו הלכות אחדות בדברים הקרובים לנושא זה. ואמרו: אין נותנין ביצה חיה (בלתי מבושלת) בצד המיחם המלא מים חמים בשביל שתתגלגל (תתבשל מעט). ואף לא יפקיענה בסודרין, כלומר, שלא יחמם אותה בתוך סודר שהתחמם קודם בשמש. ור׳ יוסי מתיר במקרה זה. וכמו כן לא יטמיננה בחול או באבק דרכים שנתחממו בשמש בשביל שתצלה, כי אף שאין כאן בישול באש ממש, מכל מקום הדבר דומה לבישול כזה, וגזרו חכמים שלא לעשות כן.
MISHNA: In addition to the halakhot that deal with cooking on the fire on Shabbat, several related halakhot are discussed. The mishna says: One may not place a raw egg next to an urn full of hot water so that it will roast slightly. And one may not even wrap it in cloths, i.e., one may not heat the egg inside cloths that were heated in the sun. And Rabbi Yosei permits doing so in that case. And, similarly, one may not insulate it in sand or in road dust that was heated in the sun so that it will roast. Although there is no actual cooking with fire here, it is similar to cooking and the Sages issued a decree to prohibit doing so.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא כוְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: אִם בְּשַׁבָּת – כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּהּ. אִם בְּיוֹם טוֹב – כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.:

The mishna relates a story about the people of the city of Tiberias, and they ran a cold-water pipe [silon] through a canal of hot water from the Tiberias hot springs. They thought that by doing so, they could heat the cold potable water on Shabbat. The Rabbis said to them: If the water passed through on Shabbat, its legal status is like that of hot water that was heated on Shabbat, and the water is prohibited both for bathing and for drinking. And if the water passed through on a Festival, then it is prohibited for bathing but permitted for drinking. On Festivals, one is even permitted to boil water on actual fire for the purposes of eating and drinking.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סלן
סלןא(כלאים פרק ז) הבריכה בדלעת או בסילון (שבת לח:) הביאו סילון של צונן. (כלאים פרק ב) סילונות אעפ״י שהן כפופין פירוש צינור מרזב וסילון אחד הן (בכורות מד:) סילון החוזר כבר פירש בערך ירקון (א״ב פירוש בלשון יוני צנור ומרזב):
א. [ריננע.]
והביאו סילון – מבעוד יום.
של צונן – כדי לחממן דהמים נמשכין ובאין כל השבת.
לתוך אמה – של חמי טבריא.
אם בשבת – אותן שבאו בשבת.
ה״ג: כחמין שהוחמו.
מעשה והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין כו׳ – מבעוד יום הביאוהו כדפירש בקונטרס ואין שום איסור כלל בהבאה כדתניא בפרק קמא (שבת יח.) פותקין מים לגינה ומתמלאת והולכת כל השבת כולה ואסרו ברחיצה גזירה שמא יערבם בשבת ולערבם בשבת אסור משום תולדות האור וחשיבא כחדא גזירה ואם היינו מפרשים דבסילון היו בו נקבים וכשהיו רוחצים בשבת היו פותחים הנקבים ומתערבין הצוננין בחמין הוה אתי שפיר טפי דהשתא ליכא אלא חדא גזירה אטו חמי האור אך בגמרא מדמי לה להטמנה מבעוד יום ויליף מינה לאסור להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה ולר״י נראה דמה שהיו מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה וליכא למילף מינה דאיכא למימר דאסרי להו מפני שמבשל המים צוננין ונראה לו דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא ולא היו רוחצות בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע והשתא דמיא להטמנה שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מעשה והביאו כו׳ אך בגמרא מדמי לה להטמנה מבעוד יום כו׳ עכ״ל עיקר דקדוקם הכא דאיירי מבעוד יום ובזה נדחה פירוש בתרה דלא איירי שהיו מתערבין בשבת על ידי פתיחת הנקבים אלא שהיו מתערבין מבע״י כפי׳ קמא שכתבו ושוב כתבו ולר״י נראה דמה כו׳ לא הוה דמי להטמנה כו׳ ובזה נדחה גם פי׳ קמא דלא איירי כלל בעירב צוננין עם חמין וק״ל:
בתוס׳ בד״ה מעשה והביאו סילון כו׳ מבע״י הביאוהו כדפי׳ בקונטרס ואין שום איסור כלל בהבאה כדתניא בפ״ק פותקין מים לגינה כו׳ עכ״ל. נראה שהעיקר דברי התוס׳ בזה היינו ליתן טעם על סברת אנשי טבריא גופייהו דלמאי דלא אסקו אדעתייהו הך גזירה דשמא יערבם בשבת ולא אסקו נמי אדעתייהו הך טעמא דהטמנה דמסקנת הגמרא משום הכי היו סוברים שאין איסור כלל בהבאה דאע״ג שהמים מתחממין בשבת אפ״ה שרי כדתניא פותקין מים לגינה דשרי כיון דממילא הוא משא״כ לפי האמת שאסרו להם חכמים משום טעמא דגזירה שמא יערבם בשבת כדמסקו התוס׳ אם כן ודאי יש איסור בהבאה גופא ולא דמי להאי דפותקין מים לגינה דהא התם לא גזרינן שמא יעשה כן בשבת עצמו והכא גזרו חכמים שמא יערבם בשבת כ״ז מוכח בכוונת התוספות:
אלא דאכתי טעמא דמילתא לא ידענא היאך אפשר לומר דאסרו חכמים אפילו מבע״י גזירה שמא יערבם בשבת ומאי שנא מפותקין מים לגינה דלא גזרינן ושרי אפילו לב״ש וכה״ג בכל הנך דמתניתין בפ״ק באונין של פשתן וכל הנך בבי דמתניתין דלא מיתסר אלא לב״ש לרבה משום גזירה שמא יעשה בשבת כמ״ש התוספות שם ולרב יוסף משום שביתת כלים אבל לב״ה כולהו שרי ולא גזרינן שמא יעשה כן בשבת. וא״כ לפ״ז חכמים דאנשי טבריא דמתניתין אטו מי סברי כב״ש ולא כב״ה:
ובאמת נראה שזו היא קושיית הגמרא בעצמה (שם דף י״ח ע״ב) אפלוגתא דרבה ור״י דמקשה התם מאן תנא להא דת״ר לא תמלא אשה קדירה עססיות כו׳ ולא ימלא נחתום חבית של מים כו׳ לימא ב״ש היא ולא ב״ה ומסיק אפילו תימא ב״ה גזירה שמא יחתה בגחלים (ועיין מה שכתבתי בחידושינו שם) נקטינן מיהו דלא גזרינן שמא יעשה כן בשבת וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מ״ש הכא דגזרינן שמא יערבם בשבת ונראה דוחק לומר דעיקר הגזירה הכא דשמא יערבם בשבת היינו משום דאתי למיטעי דתולדת אור שרי דא״כ הוי ליה תלתא גזירות ועוד שאין זה במשמעות לשון התוס׳ כלל. ויש ליישב בדוחק מיהו כל זה שכתבתי לפי הבנת התוס׳ השתא בשיטת רש״י:
אמנם לע״ד מעולם לא עלה בזה על דעת רש״י הך טעמא דשמא יערבם בשבת כדפרישית בסמוך וכדמשמע מלשון רש״י בשמעתין בכמה דוכתי בכל הסוגיא שלפנינו כמו שאבאר ודוק היטב:
לחיזוק הדברים מביאים מעשה שעשו אנשי העיר טבריא (טבריה) והביאו סילון (צינור) של צונן לתוך אמה (תעלה) של מים חמין מחמי טבריא, וחשבו שבאופן זה יוכלו לחמם את המים הצוננים הראויים לשתיה אף בשבת. אמרו להם חכמים: אם העבירו את המים בשבת הרי דינם כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין המים לשימוש הן ברחיצה והן בשתיה. ואם העבירו את הסילון ביום טוב — הרי דינם כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה, ואולם מותרין בשתיה, שהרי ביום טוב מותר לבשל ולחמם מים באש ממש לצורך שתיה ואכילה.
The mishna relates a story about the people of the city of Tiberias, and they ran a cold-water pipe [silon] through a canal of hot water from the Tiberias hot springs. They thought that by doing so, they could heat the cold potable water on Shabbat. The Rabbis said to them: If the water passed through on Shabbat, its legal status is like that of hot water that was heated on Shabbat, and the water is prohibited both for bathing and for drinking. And if the water passed through on a Festival, then it is prohibited for bathing but permitted for drinking. On Festivals, one is even permitted to boil water on actual fire for the purposes of eating and drinking.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ: גִּלְגֵּל מַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: (כ)גִּלְגֵּל – חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא:

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: One who violated the halakha in the mishna and slightly roasted an egg next to an urn, what is the ruling? Rav Yosef said: One who slightly cooked an egg is liable to bring a sin-offering, as he performed the act of cooking on Shabbat, which is prohibited by Torah law. Mar, son of Ravina, said: We also learned something similar in the mishna:
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. גלגל מאי, אמר ליה גלגל חייב חטאת. אע״פ שאינה מבושלת כל צרכה. וילפינן לה ממליח הישן דאמרינן (הרתחו) [הדחתו] במים חמין בשבת גמר מלאכתו, ואע״פ שאינו מבושל כל צרכו, אלא כגלגול הוא לביצה.
ה גמרא איבעיא להו [נשאלה להם לתלמידים שאלה זו]: עבר אדם על דברי המשנה וגלגל ביצה בסודר מאי [מה דינו]? אמר רב יוסף: גלגלחייב חטאת, שהדבר נחשב למלאכת בישול שנעשתה בשבת, והאסורה מן התורה. אמר מר בריה [בנו] של רבינא: אף אנן נמי תנינא [אנחנו שנינו גם כן] מעין דברים אלה במשנה:
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: One who violated the halakha in the mishna and slightly roasted an egg next to an urn, what is the ruling? Rav Yosef said: One who slightly cooked an egg is liable to bring a sin-offering, as he performed the act of cooking on Shabbat, which is prohibited by Torah law. Mar, son of Ravina, said: We also learned something similar in the mishna:
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת לח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת לח:, עין משפט נר מצוה שבת לח:, רב שרירא גאון ערבית שבת לח: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת לח: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת לח:, רי"ף שבת לח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת לח:, רש"י שבת לח:, תוספות שבת לח:, ספר הנר שבת לח: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת לח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן שבת לח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת לח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת לח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות שבת לח:, פני יהושע שבת לח:, גליון הש"ס לרע"א שבת לח:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת לח:, אסופת מאמרים שבת לח:

Shabbat 38b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 38b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 38b, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 38b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 38b, R. Chananel Shabbat 38b, Rif by Bavli Shabbat 38b, Collected from HeArukh Shabbat 38b, Rashi Shabbat 38b, Tosafot Shabbat 38b, Sefer HaNer Shabbat 38b, Ri MiLunel Shabbat 38b, Ramban Shabbat 38b, Rashba Shabbat 38b, Meiri Shabbat 38b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 38b, Penei Yehoshua Shabbat 38b, Gilyon HaShas Shabbat 38b, Steinsaltz Commentary Shabbat 38b, Collected Articles Shabbat 38b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144