במשנה אין נותנין ביצה בצד המיחם כו׳ ולא יטמיננה בחול מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין אמרו להם חכמים אם בשבת כו׳ ופירש״י והביאו סילון מבע״י של צונן כדי לחממן וכו׳ ובד״ה אם בשבת אותן שבאו בשבת עכ״ל. ולכאורה אין פירש״י בזה עולה יפה לפי המסקנא דמסיק רב חסדא לקמן דממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבע״י וא״כ משמע להדיא דהא דאסרו להו רבנן לאנשי טבריא היינו אפילו באותן מים שבאו מבע״י כמו שפירש״י שם להדיא דמפני שהצוננים מתחממין בכך אף ע״ג דממילא אסור וא״כ נראה שזה סותר למה שכתב רש״י כאן אם בשבת אותן שבאו בשבת דהא לפי האמת אפילו אותן שבאו מבע״י אסרו להם חכמים מטעם הטמנה. ואם כן לפ״ז ע״כ צ״ל דמה שפירש״י כאן אם בשבת אותן שבאו בשבת לאו לפי המסקנא דרב חסדא מפרש כן אלא לפי מאי דמשמע משקלא וטריא דגמרא מעיקרא דאמרינן מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי ארישא קאי דלפ״ז מה שאסרו חכמים לאנשי טבריא היינו משום דתולדת חמה הוא ומשום דלכאורה פשטא דלישנא דמתניתין הכי משמע מדקתני אם בשבת בחמין שהוחמו בשבת משמע להדיא דטעם האיסור משום שהחמירו חכמים לאסור בדיעבד במה שהוחם בשבת בתולדת החמה כי היכי דאסרינן בחמין שהוחמו בשבת ע״י אור או תולדות אור וכה״ג אשכחן טובא בכמה דוכתי שמפרש רש״י לשון המשנה לפי משמעות הלשון הפשוט יותר אף שאינו עולה כן לפסק הלכה כן נ״ל בכוונת רש״י. וכבר עלה בלבי לפרש כוונת רש״י ז״ל בדרך אחר ע״פ מ״ש הרשב״א ז״ל בחידושיו בשם הרמב״ן ז״ל דלרבנן דרבי יוסי הא דאסרינן בהטמנת ביצה בחול ובאבק דרכים היינו מתרי טעמי חדא משום תולדת חמה ואידך משום הטמנה וכה״ג גופא במעשה דאנשי טבריא היינו נמי מהנך תרי טעמי גופייהו עיין בחידושי הרשב״א שהאריך בזה. ולכאורה נראה לי דמלשון המשנה גופא משמע כן מדקתני מעיקרא ולא יטמיננה בחול משמע דאיירי בענין הטמנה מדלא קאמר ולא יניחנה בחול ומדמסיים בה בשביל שתצלה משמע דטעם האיסור לפי שנצלה בשבת וכן במעשה דאנשי טבריא היה נראה לי דהני תרתי טעמי צריכי תרווייהו חדא לענין איסורא דהבאת סילון מבע״י משום הטמנה אלא דמה״ט אפשר דלא שייך לאסור בדיעבד בשתייה וברחיצה אי לאו מאידך טעמא דאסרו בה תולדת חמה מה שהוחם בשבת כאילו הוחם ע״י אור או תולדת אור כדפרישית. וא״כ לפ״ז בהטמנת ביצה בחול ובאבק דרכים נמי משום הכי איצטריכו הנך תרי טעמי כך היה נ״ל לכאורה לפ׳ בשיטת רש״י אף לפי המסקנא אלא דלפי מה שאפרש בסמוך נראה מוכרח דרש״י ז״ל לא נחית לסברת הרשב״א והרמב״ן ז״ל בזה כמו שאבאר לכך הוכרחתי לפרש כפי׳ הראשון שכתבתי בכוונת רש״י ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

בתוס׳ בד״ה מעשה והביאו סילון כו׳ מבע״י הביאוהו כדפי׳ בקונטרס ואין שום איסור כלל בהבאה כדתניא בפ״ק פותקין מים לגינה כו׳ עכ״ל. נראה שהעיקר דברי התוס׳ בזה היינו ליתן טעם על סברת אנשי טבריא גופייהו דלמאי דלא אסקו אדעתייהו הך גזירה דשמא יערבם בשבת ולא אסקו נמי אדעתייהו הך טעמא דהטמנה דמסקנת הגמרא משום הכי היו סוברים שאין איסור כלל בהבאה דאע״ג שהמים מתחממין בשבת אפ״ה שרי כדתניא פותקין מים לגינה דשרי כיון דממילא הוא משא״כ לפי האמת שאסרו להם חכמים משום טעמא דגזירה שמא יערבם בשבת כדמסקו התוס׳ אם כן ודאי יש איסור בהבאה גופא ולא דמי להאי דפותקין מים לגינה דהא התם לא גזרינן שמא יעשה כן בשבת עצמו והכא גזרו חכמים שמא יערבם בשבת כ״ז מוכח בכוונת התוספות:

אלא דאכתי טעמא דמילתא לא ידענא היאך אפשר לומר דאסרו חכמים אפילו מבע״י גזירה שמא יערבם בשבת ומאי שנא מפותקין מים לגינה דלא גזרינן ושרי אפילו לב״ש וכה״ג בכל הנך דמתניתין בפ״ק באונין של פשתן וכל הנך בבי דמתניתין דלא מיתסר אלא לב״ש לרבה משום גזירה שמא יעשה בשבת כמ״ש התוספות שם ולרב יוסף משום שביתת כלים אבל לב״ה כולהו שרי ולא גזרינן שמא יעשה כן בשבת. וא״כ לפ״ז חכמים דאנשי טבריא דמתניתין אטו מי סברי כב״ש ולא כב״ה:

ובאמת נראה שזו היא קושיית הגמרא בעצמה (שם דף י״ח ע״ב) אפלוגתא דרבה ור״י דמקשה התם מאן תנא להא דת״ר לא תמלא אשה קדירה עססיות כו׳ ולא ימלא נחתום חבית של מים כו׳ לימא ב״ש היא ולא ב״ה ומסיק אפילו תימא ב״ה גזירה שמא יחתה בגחלים (ועיין מה שכתבתי בחידושינו שם) נקטינן מיהו דלא גזרינן שמא יעשה כן בשבת וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מ״ש הכא דגזרינן שמא יערבם בשבת ונראה דוחק לומר דעיקר הגזירה הכא דשמא יערבם בשבת היינו משום דאתי למיטעי דתולדת אור שרי דא״כ הוי ליה תלתא גזירות ועוד שאין זה במשמעות לשון התוס׳ כלל. ויש ליישב בדוחק מיהו כל זה שכתבתי לפי הבנת התוס׳ השתא בשיטת רש״י:

אמנם לע״ד מעולם לא עלה בזה על דעת רש״י הך טעמא דשמא יערבם בשבת כדפרישית בסמוך וכדמשמע מלשון רש״י בשמעתין בכמה דוכתי בכל הסוגיא שלפנינו כמו שאבאר ודוק היטב: