×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קַנְקַנְתּוֹם חַרְתָּא דְאוּשְׁכָּפֵי דִּיפְתְּרָא דִּמְלִיחַ וּקְמִיחַ וְלָא עֲפִיץ נְיָיר מְחָקָא.:
Kankantom is what is called in Aramaic ḥarta de’ushkafei, a black dye used by shoemakers. Diftera is hide that was processed with salt and flour, but not with gallnuts. Neyar is known in Aramaic as maḥaka, paper made from reeds.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדארירשב״אריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס כו׳ – סם. סמא. סקרא. סיקרתא שמה. קומוס. קומא. קנקנתום חרתא דאושכפי דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ נייר מחקא באלו כולו [לא] יצא עד שתהא כתובה על העור ובדיו דגמר כתיבה כתיבה ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו.
{בבלי מגילה יט ע״א} היתה כתובה1 בסם בסקרא2 בקמוס ובקנקנתוס3 [הדפתרא] ועל [הנייר]⁠4 לא יצא5: דפתרא דמליח6 וקמיח ולא עפיץ נייר מחקא:
{משנה מגילה ב:ג} מתני׳ בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו7 ואם לאו קורא עמהן מהיכן קורא אדם8 את המגלה ויוצא בה ידי חובתו ר׳ מאיר אומר כולה ר׳ יהודה אומר {אסתר ב:ה} מאיש יהודי ר׳ יוסי אומר {אסתר ג:א9} מאחר הדברים האלה10:
{בבלי מגילה יט ע״א} גמ׳ [בן עיר שהלך לכרך]⁠11: אמר רבא לא שאנו אלא שעתיד לחזור12 בלילי13 ארבעה עשר ונתעכב ולא חזר אבל אין14 עתיד לחזור15 בלילי ארבעה עשר קורא עמהן דכתי׳ {אסתר ט:יט} על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות16 מיכדי כתיב היהודים הפרזים17 למה לי18 למיכתב היושבים בערי הפרזות אלא19 הא קא משמע לן
דפרוז בן יומו נקרא פרוז ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף:
{בבלי מגילה יט ע״א} מהיכן קורא אדם20 את המגלה ויוצא בה21 ידי חובתו ר׳ מאיר אומר כולה ר׳ יהודה אומר {אסתר ב:ה} מאיש יהודי ר׳ יוסי אומר {אסתר ג:א} מאחר הדברים האלה22: אמר ר׳ חלבו23 אמר רב חמא בר גוריא אמר רב24 הלכה כדברי האומר25 כולה ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה ואמר26 ר׳ חלבו אמר רב חמא בר גוריא27 אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת איגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת איגרת שאם היטיל בה28 שלשה חכי29 גידין כשרה {כפי׳ ר״ח} (פיר׳30) שתים בשתי קצות היריעה ואחת בתוך היריעה31. אמ׳ רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין.
1. היתה כתובה: כ״י קרפנטרץ: ״היה כותבה״, וכן במשנה שם.
2. בסקרא: גה, כ״י קרפנטרץ: ״ובסיקרא״.
3. ובקנקנתוס: וכן גיא, גיג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. כ״י א במשנה: ״ובקונקונתוס״. גה: ״ובקלקנתוס״. דפוס קושטא: ובקנקנתוס בדפוסים: ובקנקנתום.
4. הדפתרא, הנייר: גא, גיא, גה, גיג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. כ״י א, דפוסים: ״הנייר, הדפתרא״. ראה במשנה.
5. היתה...לא יצא: בדפוסים ממשיך עד סוף המשנה: עד שתהא...ובדיו (כיון שלא הועתקה בו המשנה במקומה לעיל, צוין שם מתני׳ לפניו וגמ׳ אחריו).
6. דמליח: וכן ב-גא, גה, גיא, גיג, גיד, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, ר״ח, ר״ן. דפוסים: מליח.
7. כמקומו: גיא גטו: ״במקומו״.
8. קורא אדם: כ״י קרפנטרץ: ״קורין״.
9. אפשר שהכוונה לאסתר ב:א. אבל בתלמוד כאן (יט,ע״א): ומאן דאמר מאחר הדברים האלה תוקפו של המן. ובוודאי משמע שמתכוון ל: ג:א.
10. בן עיר...הדברים האלה: גיא עד: ״במקומו וכו׳⁠ ⁠״.
11. בן עיר שהלך לכרך: הקידומת מהמשנה ב-גא, גיא, גה, גיג, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. וכן העתיק בעל המאור. גה, גיג ממשיכים: ״וכול׳⁠ ⁠״. כדעת הראב״ד בהשגותיו כאן ״דאתרוויהו קאי״. חסר בכ״י א. לדעת הרמב״ן, במלחמות ה׳ כאן, כך סבר רבינו ״דאבן כרך שהלך לעיר קאי״. וכן בר״ן, כפירוש רש״י.
12. לחזור: וכן בר״ח. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״לחזור למקומו״, כבמשנה. גטו רק: ״למקומו״.
13. בלילי: וכן ב-גא, גיא, גה, גיג, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, ר״ח. דפוסים: בליל. וכן בהמשך שם.
14. אין: דפוסים: אם אינו.
15. לחזור: גטו: ״לחזור למקומו״.
16. על כן היהודים...הפרזות: דפוסיחם רק: היהודים הפרזים...הפרזות. גיא ממשיך: ״על כן היהודים...הפרזות עושים״.
17. כתיב היהודים הפרזים: וכן ב-גה, גיג. כ״י נ: ״כתיב היהודים הפרזות״. דפוסים: היהודים הפרזים כתיב. כ״י קרפנטרץ: ״כתיב על כן היהודים היושבים בערי הפרזות״.
18. לי: חסר ב-גטו.
19. אלא: כ״י קרפנטרץ, דפוסים. השווה בר״ח: ״לא בא אלא ללמד״. חסר בכ״י א, גא, גה, גיג, גטו.
20. אדם: חסר בכ״י קרפנטרץ. ראה משנה.
21. ויוצא בה: גא, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״ויצא בה״. דפוס קושטא רק: ויוצא.
22. מהיכן ...האלה: גטו, דפוסים. גה עד: ״חובתו וכול׳⁠ ⁠״. כ״י א, גא, גיג, כ״י קרפנטרץ עד: ״כולה״.
23. אמר ר׳ חלבו: חסר בכ״י קרפנטרץ.
24. אמר רב: חסר בכ״י נ, כ״י קרפנטרץ.
25. כדברי האומר: וכן בה״ג, ר״ח. גה: ״כדברי האומרים״. כ״י קרפנטרץ: ״כמאן דאמ׳⁠ ⁠״.
26. ואמ׳: וכן ב-גה, גיא, גיג, כ״י קרפנטרץ. גא, גטו, כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠״. דפוסים: אמר.
27. בר גוריא: חסר בכ״י קרפנטרץ.
28. בה: וכן בר״ח. חסר בכ״י קרפנטרץ.
29. חכי: וכן גה, גיד, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, ר״ח, אשכול (הלכות ספר תורה). גיג: ״חיכי״. גטו: ״חבי״. דפוסים: חוטי.
30. פיר׳: הציון חסר ב-גה, גיא, גיג, גיד, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים.
31. בכ״י א הוכפל: ״ואחת בתוך היריע׳⁠ ⁠״.
ערך מחק
מחקא(שבת עג) המעבדו המוחקו פי׳ משיר השיער (מגילה יט.) נייר מחקא הוא חיפה. (כלים פרק י״ג) מכתב שניטל הכותב טמא מפרי המחק. פי׳ קולמוס נחשת ראשו האחד דק עשוי לכתיבה ואחד עב עשוי למחיקה ואין כותבין בו אלא על הדונג או על האבק. (כלים פרק י״ז) קנה מאזנים והמחוק (בבא בתרא קסג.) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. (יומא מח) מלא חפניו שאמר מחוקות או גדושות. (בבא בתרא פח) למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. (גמרא) ת״ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ת״ר אין עושין את המחק לא של דלעת וכו׳. (בבא מציעא ע) תרגום אביי במחוקתא פי׳ להביא לתך חטים שהן ט״ו סאה והביא י״ו סאה שעורים פטור ומשני י״ו שעורים מחוקות הן שהן גדושות לתך (כריתות טו:) תנן התם בריש מכשירין הממחק את הכרישה פי׳ מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל (שבת קנג) תניא ר״א אומר בו ביום גדשו סאה פי׳ בו ביום שהושיבו את ר״א בן עזריה בראש גדשו סאה כלומר מידת הם אהו׳ קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת זה וכיוצא בו להיתר ולאיסור. כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה ור׳ יהושע אומר בו ביום מחקו סאה פי׳ העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התירה שאלו באו להוסיף על דבריהם חוששין שמא יפסדו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצוות האחרות מדרבנן כמותי ובאו לגדור ונמצחו פורצין (ירושלמי בריש שבת) ר״א אומר בו ביום גדשו סאה לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נותן בהן שומשמין מחזקת פי׳ הוסיפו גזירות לגדור גדירות רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן:
א. [אבמעקען.]
חרתא דאושכפי – סם שצובעין בו מנעלים שחורין.
קמיח – במים.
ולא עפיץ – מעובד בעפצים שקורין גל״ש.
מחקא – מין עשבים עשוי על ידי דבק.
1קנקתום חרתא דאושכפי – פירש הקונטרס ארמינט״א וקשיא דא״כ יהא אסור להטיל ארמינ״ט לתוך הדיו אלא ש״מ דקנקנתום לא הוי ארמינ״ט דהכי נמי משמע התם דמפרש טעמא דקנקנתום אסור משום דכתיב (במדבר ה) וכתב ומחה גבי סוטה כתב שיכול למחות ודיו שיש בו קנקנתום אינו יכול למחות וא״כ ש״מ דקנקנתום לאו היינו ארמינ״ט שהרי בכל יום אנו מטילין ארמינ״ט לתוך הדיו שלנו ואפ״ה מחקינן ליה שפיר ונראה כדפי׳ רשב״ם בעירובין (דף יג. ושם) דקנקנתום היינו ויטריול״ו ונהי דאמרינן התם שהיא ירוקה מ״מ י״ל שמשחרת כששוחקים אותה הדק הדק.
דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ – קשיא א״כ היאך כותבין על קלפים שלנו דלא עפיצי ספר תורה ותפלין ומגילה ותירץ רבינו תם שהסיד שאנו נותנין בקלפים שלנו מהני כעפצים ותדע דבפרק שני דגיטין (גיטין יט.) אמר דבלא עפיץ יכול להזדייף ושלנו אין יכול להזדייף על הלבן.
1. תוס׳ ד״ה ״קנקתום״ מופיע בדפוס וילנא בדף י״ח:.
מחקא. בערוך1 פי׳ חיפא דמליח וקמיח ולא עפיץ.
1. ערך חפה.
קנקנתום אמר רבה חרתא דאושכפי. פירש רש״י ז״ל ארמונט. ובתוספות אמרו שאינו, דאם כן היה אסור להטילו בדיו לספר תורה מדאמרינן בפרק קמא דעירובין (עירובין יג.) ובפרק שלישי דסוטה (סוטה כ.) אמר רבי מאיר כשהייתי לומד תורה אצל רבי ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו וכשבאתי אצל רבי עקיבא אסרה עלי ואנו רגילין להטיל ארמונט לתוך הדיו. על כן פרשו שם קנקנתום ויריאול. וכן פירש רבינו שמואל בעירובין (עירובין יג.).
דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ. וקלפים שלנו אף על פי שאינן מעופצין כשרין, דעבוד שלהן שהיו מעבדין בקמח ועפצים לא היה טוב עד שיהא מעופץ, אבל שלנו שאין אנו מעבדין כן טוב כמעופץ ואינו יכול להזדייף, דריעות הדפתרא מפני שהוא יכול להזדייף, וכדאמרינן התם בגיטין (גיטין יא.) והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף בדאפיצן. ואף בזמנם היה להם עבוד אחר וכשר בלא מעופץ, וכדמשמע במנחות בפרק הקומץ רבה (מנחות לא:) קרע הבא בשתים יתפור בשלש לא יתפור וכו׳ ולא חדתתא חדתתא ממש וכו׳ אלא הא דאפיצן הא דלא אפיצן, אלמא אף ספר תורה היו כותבין בקלפים שאינן מעופצין.
(1-4) האי קנקנתום דאמרינן בגמרא – נראה לרבינו הגדול פי׳ שזה אינו כדיו היינו דיו של עפצים כעין שלנו כשהוא מבושל אבל עפצים ששרו במים בלבד מי קרומיא של עפצא וכשמתבשל הדיו הזה הרבה ועומד ימים רבים מתיבש ונעשה קורט ובירושלמי אמר בו דיו שאין בו עפצא אלמא סתם דיו של עפצים הוא לכן אנו נותנים בו שרף לפי שהוא יפה לו כמ״ש כל השרפים יפין לדיו ושרף הקטף יפה מכולם וכן העשני׳ יפין לו כמ״ש (בבלי שבת כ״ג.) כל העשנים יפין לדיו.
אמר רב אשי (בבלי שבת כ״ג.) דכולי עלמא שהא לגמור את כלה חוזר לראש והכא בדלא שהה קא מפלגי מר סבר גברא דחייה הוא – פי׳ דהא מדרבנן לא חזי למקרי כששהא ומר סבר גברא חזייא הוא כלומר כיון דמדאוריתא הוה חזי שלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד בלבד והא ודאי ה״נ הוה אפשר לרב אשי למימר דכולי עלמא שהא כדי לגמור את כלה [אינו]⁠1 וחוזר לראש והכא בגברא דחייא וגברא חזיא מיפלגי ומדנקיט אידך לישנא דכולי עלמא חוזר לראש משמע דהיינו סברא דרב אשי דשהא כדי לגמור את כלה חוזר לראש כר׳ מונא והנכון דלעולם כק״ש ומגלה והלל ותקיעות שהם קלים טפי דהא אית בהו שיחה לשאול לשלום או להשיב מפני הכבוד ומפני היראה הקלו כשיהיה שלו אפילו שהא כדי לגמור את כלה אינו חוזר לראש כרבנן דמתניתין וכדר׳ יוחנן דהתם ודלא כר׳ מונא אבל בתפלה החמורה שאין כח התר שיחה כלל אלא מפני הסכנה בלבד ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק החמירו בשהייתו דאפילו בגברא חזייא אם שהא כדי לגמור את כלה חוזר לראש וה״ה דהיכא דהוי גברא דחייא.
ושהה כדי לגמור את כלה דאיכא תרתי לגריעותא חוזר לראש וכדאמרינן התם בר׳ אבהו דפסק ק״ש במבואות המטונפות ולבתר דחליף א״ל לר״י מהו לגמור ואסיקנא דה״ק לדידי לא סבירא לדידך אם שהתה כדי לגמור את כלה חוזר לראש והכי פירושו דיקא לדידי לא ס״ל דבעית למפסק גברא דחייא אתו אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש וכן הלכתא וזו שטה נכונה וברורה ואין לנטות ממנה ימין ושמאל מפי רבינו נר״ו. ושהא כדי לגמור את כלה פרישנא בגמרא דהיינו לאומרה כלה וכן פירש בכל מקום ומפרש בירושלמי דבקורא משערינן.
מה״מ אתיא כתיבה כתיבה – ולא מייתי לה מדנקראת ספר דהא נקראת אגרת גם כן ולקמן גבי תפירה מספקא לן ואסיקנא דארכבה אתרי ריכשי שאם תפרה כולה בחוט פשתן פסולה דהא נקראת ספר ואם הטיל בה ג׳ חוטי גידין כשרה דהא נקראת אגרת ולקמן אמרי׳ דקוראה בין עומד בין יושב מש״כ בספר תורה ואומר מורי רבי נר״ו דבדברים שבגופה כגון שרטוט ודיו עשאוה כספר ומינה שצריכה כתיבה ועיבוד לשמה שהם דברים שבגופה ובלאו הכי לא חשיב ספר כלל אבל בדבר שהוא חוץ לגופה עשאוה כאגרת לקרותה בין עומד בין יושב ולפי׳ נהגו לקרותה בלי פיסוק טעמים ובלא הפסק הפסוקים וזהו מה שכתב רבינו האיי גאון ז״ל שפושטין אותה כאגרת. וגבי תפירה שאינה מגופה ולא מחוץ לגופה לגמרי הויא כאגרת ובספר וק״ל להאי כללא מה שאין מדקדקין בחסרון טעיותיה כמקצתה מש״כ בספר תורה שנפסל בג׳ טעיות בדף וי״ל שזה אינו בספר מדין ספר אלא מדין קדושה דהתם כיון דלא2 ענין ונקרא ספר ואינו דבר הנזכר ומה שכתוב בדין לא הפקירו כיון דאיכא מצות קריאה ופרסומי ניסא לקיים קצתם אף בגופה שדנוה כאגרת בהא מילתא דלא מינכר כולי האי ובירושלמי אמרינן אין בין ספרים למגלת אסתר אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ומגלת אסתר אינה נכתבת אלא אשורית פי׳ לרבנן הא לכל דבריהם זה וזה שוים כלומר לדבריהם שבגופם ממש וכדכתיבנא ותו לא מידי.
1. כן הושלם בדפוס ראשון.
2. בכ״י יש כאן ריוח עבור מלה, ובדפוס ראשון צוין שיש כאן חסרון.
נייר מחוק – כאגרת בעל׳ דגוילא וקלף בעי כס״ת.
״קנקנתום״ — הוא הקרוי חרתא דאושכפי [צבע שחור של סנדלים] ״דיפתרא״ הוא עור דמליח וקמיח ולא עפיץ עיבד אותו במלח ובקמח ולא בעפצים], ״נייר״ — הוא בארמית מחקא, נייר העשוי מגומא.
Kankantom is what is called in Aramaic ḥarta de’ushkafei, a black dye used by shoemakers. Diftera is hide that was processed with salt and flour, but not with gallnuts. Neyar is known in Aramaic as maḥaka, paper made from reeds.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדארירשב״אריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית.: דִּכְתִיב כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם.:

§ It was taught in the mishna: He does not fulfill his obligation unless the Megilla is written in Ashurit. The Gemara explains the reason for this: As it is written concerning the Megilla: “According to their writing and according to their time” (Esther 9:27), i.e., the way it was originally written.
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד שתהא כתובה אשורית ומפרש בגמרא דכתיב ככתבם וכזמנם – קשיא לי דהא תנן ברישא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז ואלמא כשירה היא בכל לשון והכא תני אשורית בלחוד. ונראה לי דטעות הוא ולא גרסינן ליה, אלא הכי גרסינן: עד שתהא כתובה על הספר בדיו וקאי ארישא דתני היתה כתובה בסם בסיקרא ועל הדפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה על הספר למעוטי דיפתרא ונייר בדיו למעוטי סם וסיקרא ואין לומר דלעולם בכל לשון כשירה והאי דתני אשורית לא על לשון אשורית קאמר אלא על גופן האותיות דאף על גב דכשירה ליכתב בכל לשון מכל מקום גופן האותיות צריך שיהא אשורית דהא מנא ליה מכתבם ואי דריש כתבם ליבעי נמי לשון אשורית. אלא ודאי לא דריש ככתבם וא״כ דבענן אשורית מנא ליה.
עד שתהא כתובה אשורית. קשיא לי והא קורין אותה ללעוזות בלעז והוא שכתובה בלעז. ויש לומר דעל הלועז ששמע אשורית יצא קאי, כלומר וכל השומעים ששומעים אותה בין היודעין אשורית בין הלעוזות לא יצאו עד שתהא כתובה אשורית. ובו בלשון שנאוה בתוספתא (פ״ב ה״ג עיי״ש) קראה בלעז הלעוזות יוצאין ידי חובתן קראה אשורית שומעין יצאו ידי חובתן עד שתהא כתובה אשורית על העור בדיו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שהמגילה אינה כשרה עד שתהא כתובה אשורית, ומסבירים: דכתיב [שנאמר]: ״ככתבם וכזמנם״ (אסתר ט, כז) — משמע ככתבו של עם ישראל.
§ It was taught in the mishna: He does not fulfill his obligation unless the Megilla is written in Ashurit. The Gemara explains the reason for this: As it is written concerning the Megilla: “According to their writing and according to their time” (Esther 9:27), i.e., the way it was originally written.
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) עַל הַסֵּפֶר וּבִדְיוֹ וְכוּ׳.: מְנָלַן אַתְיָא כְּתִיבָה כְּתִיבָה כְּתִיב הָכָא {אסתר ט׳:כ״ט} וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּכְתִיב הָתָם {ירמיהו ל״ו:י״ח} וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ.:

The mishna concludes: He does not fulfill his obligation unless the Megilla is written upon parchment and with ink.” The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers: It is derived by way of a verbal analogy between one instance of writing and another instance of writing. It is written here in the book of Esther: “Then Esther the queen, the daughter of Abihail, and Mordecai the Jew, wrote all the acts of power, to confirm this second letter of Purim” (Esther 9:29), and it is written there: “Then Baruch answered them: He pronounced all these words to me with his mouth, and I wrote them with ink on the parchment” (Jeremiah 36:18). Just as there the writing was with ink on parchment, so too here, a Megilla must be written with ink on parchment.
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1על הספר ובדיו – פירש ר״ת שהדיו שלנו הוא דיו גמור אבל של עפצים לא הוי דיו והכי משמע פ״ב דגיטין (גיטין יט.) דתניא בכל כותבין בדיו ובסם ומסיק בכל דבר של קיימא ומסיק לאתויי מאי ומשני לאתויי הא דתנא רבי חייא כתבו במי טריא ועפצא כשר ומדאצטריך לאתויי עפצא מרבוייא בתר דתני דיו שמע מינה דעיקר דיו לא הוי מעפצא ומטעם זה רצה לפסול ספר תורה הכתובה מדיו של עפצים והאשכנזים השיבו לו דהתם מיירי במים ששרו בהן עפצים אבל אותו שעשו מגוף העפצים ודאי הוא טוב ומ״מ נראה דאותו שלנו הוי עיקר דיו כדמשמע פרק כל היד (נדה דף כ.) דרבי אמי פלי קורטא דדיותא ובדיק פירוש משבר חתיכה של דיו ובדיק ביה דם שחור ובאותו שלנו שייך שבירה ולא באותו של עפצים.
1. תוס׳ ד״ה ״על הספר״ מופיע במהדורתנו גם על המשנה בדף י״ז.
אתיא כתיבה כתיבה וכו׳. ואם תאמר ותיפוק לי משום דנקראת ספר, וספר תורה צריכה ספר ודיו כדאיתא בשבת בפרק הבונה (שבת קג:). ויש לומר הואיל ונקראת אגרת הוה אמינא דאפילו שלא בעור ושלא בדיו כשירה, כמו שהכשירו בה אף על פי שלא דקדק בטעיותיה ובשתפרה בחוטי (פשתן) [גידין] מהאי טעמא, והלכך איצטריך לגזירה שוה דכתיבה כתיבה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

נאמר במשנה שמגילה נכתבת ״על הספר ובדיו״, ושואלים: מנלן [מניין לנו] דין זה? ומשיבים: אתיא [בא] נלמד בגזירה שווה של המילים ״כתיבה״ ״כתיבה״, כתיב הכא [נאמר כאן] במגילה: ״ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת״ (אסתר ט, כט), וכתיב התם [ונאמר שם]: ״ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו״ (ירמיהו לו, יח), משמע שכתיבה שלימה היא על הספר ובדיו דווקא.
The mishna concludes: He does not fulfill his obligation unless the Megilla is written upon parchment and with ink.” The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers: It is derived by way of a verbal analogy between one instance of writing and another instance of writing. It is written here in the book of Esther: “Then Esther the queen, the daughter of Abihail, and Mordecai the Jew, wrote all the acts of power, to confirm this second letter of Purim” (Esther 9:29), and it is written there: “Then Baruch answered them: He pronounced all these words to me with his mouth, and I wrote them with ink on the parchment” (Jeremiah 36:18). Just as there the writing was with ink on parchment, so too here, a Megilla must be written with ink on parchment.
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: אבֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר אִם עָתִיד לַחְזוֹר לִמְקוֹמוֹ קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ וְאִם לָאו קוֹרֵא עִמָּהֶן.

MISHNA: With regard to a resident of an unwalled town who went to a walled city, where the Megilla is read on the fifteenth of Adar, and conversely, a resident of a walled city who went to an unwalled town where it is read on the fourteenth, the following distinction applies: If he is destined to return to his original place, he reads it according to the halakha governing his own place, and if not, i.e., if he is not destined to return to his place, he reads with them, the residents of his current location.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארירמב״ן מלחמות ה'ר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור קורא כמקומו אמר רבא ל״ש בן כרך שהלך לעיר קורא כמקומו אלא שעתיד לחזור בליל י״ד ונזדמן לו ונתעכב לו ולא חזר קורא בט״ו כבני מקומו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ בן עיר – שזמנו בארבעה עשר.
שהלך לכרך – שזמנו בחמשה עשר.
אם עתיד לחזור – מפרש בגמ׳.
קורא כמקומו – כחובת מקומו בן עיר בארבעה עשר בן כרך בחמשה עשר.
{שמעתא דבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר}
מתני׳: בן עיר שהלך לכרך וכו׳ – כתב הרי״ף ז״ל: בן עיר שהלך לכרך. אמר רבא, לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד ונתעכב ולא חזר וכו׳.
ולא נתבררו לנו דבריו בזה. מאי עתיד ומאי נתעכב. אם חזר, חזר, ואם לא חזר, לא חזר. ועכוב זה, מאן דכר שמיה.
אלא הכי נקטינן פירושא דמימרא: דרבא אבן כרך שהלך לעיר קאי, שאם עתיד לחזור למקומו בלילי י״ד קורא כמקומו בט״ו, כיון שלא נשתהה שם עד שיאיר מזרח, שהוא זמן קריאת המגילה ביום. אבל אם אין עתיד לחזור בלילי י״ד ונשתהה שם עד שיאיר מזרח, הרי הוא פרוז בן יומו וקורא עמהם בי״ד.
והאי דנקטה רבא לשמעתיה על בן כרך שהלך לעיר, משום קרא דכתיב בהדיא על פרוז בן יומו שנקרא פרוז. ומדוקיא דפרוז נפקא לן נמי מוקף, שאפי׳ בן יומו נקרא מוקף. הלכך, בן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לצאת מן הכרך לחזור למקומו בלילי ט״ו, קורא כמקומו בי״ד. ואם לאו, שאין עתיד לחזור אלא שיש בלבו לשהות שם עמהם עד שיאיר מזרח, קורא עמהם בט״ו. שהמוקף בן יומו נקרא מוקף.
פרק בני העיר
[במאור דף ו. ד״ה מתני׳ בן עיר. לרי״ף סי׳ אלף עט (מגילה דף יט.)]
כתוב שם: אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י״ד ונתעכב ולא חזר וכו׳. ולא נתבררו לנו דברי הרב מאי עתיד ומאי נתעכב וכו׳. ועכוב זה מאן דכר שמיה וכו׳.
אמר אברהם: מי שלא הבין ולא ידע יתמה על פירוש הרב ז״ל והוא האמת, ואתרוייהו קאי רבא, דפשטא דמלתא ופרוז בן יומו וכו׳ ומוקף בן יומו דאמרינן על יום י״ד קאמר, שאם הוא מוקף באותו יום פרח ממנו תורת פרוז, ואם הוא פרוז דינו כפרוז. הלכך אם הוא בן כרך שהלך לעיר והיה בדעתו לצאת משם בלילי י״ד דהיינו קודם שהאיר מזרח והכי פירשו לה בירושלמי [פ״ב ה״ג], אף על פי שנתעכב שם שלא הזדמן לו דרכו ומאונס נשאר שם הרי הוא כמוקף וקורא בט״ו כמקומו ואינו חייב לקרותה עמהם. ואם לא היה בדעתו לצאת משם קודם האיר המזרח ובשעת חיוב מגילה של בני העיר לא היה בדעתו לצאת משם, הרי הוא פרוז וקורא עמהם אע״פ שהוא פרוז ליומו ותו לא. ואם היה בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו בליל י״ד דהיינו קודם שהאיר מזרח, והכי פרישו בירושלמי [שם], אע״פ שנתעכב שם שלא נזדמן לו דרכו ומאונס נשאר שם הרי הוא כמוקף וקורא בחמשה עשר כמקומו ואינו חייב לקרותה עמהם. ואם לא היה בדעתו קודם האיר מזרח ובשעת חיוב מגילה של בני העיר לא היה בדעתו לצאת משם הרי הוא פרוז וקורא עמהם אע״פ שהוא פרוז ליומו ותו לא. ואם היה בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו בליל י״ד דהיינו קודם שהאיר מזרח קורא שם כמקומו אף על פי שנתעכב שם מאונס, ואם לאו הרי הוא כמוקף אף על פי שנתעכב שם מאונס, ואם לאו הרי הוא כמוקף אף על פי שאינו אלא ליומו ואינו קורא בי״ד. ואם מתעכב עמהם עד הערב קורא עמהם. ובודאי צריך להתעכב ולקרות עמהם שכבר נעשה מוקף ביום י״ד, דבי״ד הדבר תלוי דמפרזי נפקא לן לבן יומו והוא בן י״ד. ובירושלמי [שם] גרסי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאורתא בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם א״ר יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך. ונ״ל דלא גרסינן כמקומו בכ״ף אלא במקומו בבי״ת ולפי הגמרא שלנו הוא בכ״ף וכו׳.
מתני׳ ד. בן עיר שהלך וכו׳. בן עיר שמשפטו לקרות ביום י״ד.
והלך לכרך. שקורין ביום ט״ו.
אם עתיד לחזור במקומו. מפרש בגמ׳ אם עתיד לחזור בליל ט״ו, לא הוי עליו דין מוקף ליומו, וקורא ביום י״ד, דדין פרוז עליו אף על פי שהוא בכרך. אבל אם אין עתיד לחזור בליל ט״ו, אין צריך לקרות ביום י״ד בכרך עצמו, אלא ממתין וקורא עמהם, אף על פי שסופו לחזור לעיר אחר זמן, (דילמא) [דילפינן] מקרא דמוקף בן יומו הוי מוקף. וכן בן כרך שמשפטו לקרות בט״ו, והלך לעיר שקורין בו בי״ד, אם עתיד לחזור למקומו בליל י״ד שקודם שיעלה עמוד השחר דעתו לצאת מן העיר, אף על פי שעודנו [בעיר] בליל י״ד, שכל בני העיר קורין אותה, לא יקרא הוא עמהן, הואיל וביום י״ד שחרית לא יהיה שם, אינו נקרא פרוז. אבל אם אין דעתו לחזור (אפילו) בליל י״ד אלא (אם) [ב]⁠יום י״ד עצמו, בשליש היום או בחצי היום, קורא עמהן בי״ד, דפרוז בן יומו נקרא פרוז, אע״פ שדעתו לשוב לעירו בליל ט״ו, דילפינן מקרא דכתיב על כן היהודים הפרזים, למה לי למיהדר היושבים בערי הפרזות, אלא הא קא משמע לן, דאפילו מי שיושב בכרך משפטו כפרוז, כיון שדעתו להתעכב שם בי״ד. ומדפרוז בין יומו נקרא פרוז, מוקף בן יומו נקרא מוקף וקורא בט״ו.
ואע״ג דאמרינן דדמי כשתי תורות אם יקראו דפרזים המקדימין ליום הכניסה, בעיר או בכרך, אבל הכא לא חיישינן דאקראי הוא. אבל הא דכפרים מילתא דשכיחא ברוב שנים הוא, ורבים הם ויש להם קול.
בן עיר. שזמנו בי״ד1.
שהלך לכרך. שזמנו ט״ו2.
אם עתיד לחזור למקומו. מפר׳ בגמר׳.
כמקומו. כבני מקומו בן עיר בי״ד ובן (כפר) [כרך3] בט״ו.
מאחר הדברי׳ האל׳. גידל המלך אח׳ את המן וגו׳.
תוספ׳4 היוצאין בשייר׳ והמפרש לים קורי׳ בי״ד.
ל״ש. דבן כרך שהלך לעיר ועמד לחזור למקומו שקורא בט״ו ולא בי״ד5.
1. כ״פ רש״י ד״ה בן עיר.
2. כ״פ רש״י ד״ה שהלך לכרך.
3. כ״ה בפרש״י ד״ה קורא כמקומו.
4. תוספתא מגילה א׳:ב׳.
5. כ״פ רש״י ד״ה לא שנו.
{שמעתא דבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר}
ועוד, בן עיר שהלך לכרך וכו׳, כתב הרי״ף ז״ל, בן עיר שהלך לכרך, אמר רבא, לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד ונתעכב ולא חזר וכו׳, ולא נתבררו לנו דבריו בזה, מאי עתיד ומאי נתעכב, אם חזר, חזר, ואם לא חזר, לא חזר, ועכוב כזה, מאן דכר שמיה.
אמר הכותב: אפשר שלא נתבררו לו, אבל דברים נכונים הם.
וכך פירושה: ודאי דאבן כרך שהלך לעיר קאי. שאם עתיד לחזור למקומו בליל י״ד, אף על פי שנתעכב, קורא כמקומו בלילה וביום, שאין זה נקרא פרוז מאחר שלא נתעכב לדעת. אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י״ד אלא ביום י״ד, נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם, מאחר שנתעכב כאן. אף יום ט״ו. שאילו יצא וחזר לו, היה נעשה מוקף ביום ט״ו והיה קורא כאן וכאן. והכי אמרי׳ בירושלמי (ירושלמי מגילה ב׳:ג׳).
וכן מצינו בכל מקום, שאין נותנין עליו חומרי מקום שהוא שם אלא כשאין דעתו לחזור, ואפי׳ עמד שם כמה שלא לדעת, לא עלה לו. ומה שכתוב בהלכות, בן עיר שהלך לכרך, פיסקא דמתני׳ היא.
וכלשון הזה פי׳ רבינו חננאל ז״ל: אמר רבא: לא שנו, בן כרך שהלך לעיר קורא כמקומו, אלא שעתיד לחזור בליל י״ד ונזדמן ונתעכב ולא חזר, קורא בט״ו כבני מקומו. אבל אינו עתיד לחזור בליל י״ד, קורא עמהם. ירושלמי - ניחא בן כרך שהלך לעיר, שזמנו מאוחר. בן עיר שהלך לכרך, שזמנו מוקדם, למה שנינו, אם עתיד לחזור. אם חזר, הרי חזר, ואם לאו, נעשה מוקף. אמר ר׳ יודן: לית כאן בן עיר שהלך לכרך. אמר ר׳ יוסי: אית כאן, בעתיד להשתקע כו׳. נתברר הפי׳ שפירשנו.
זה לשון רבינו חננאל. ואין הדבר מוכרע מן הירושלמי הזה כמו שאמר, אבל כתבתיו מפני שהוא עדות על דברי רבינו יצחק ז״ל.
ופי׳ הירושלמי - ניחא בן כרך שהלך לעיר, שאם אינו עתיד לחזור למקומו בזמן קריאתן, דהיינו ליל י״ד קודם שהאיר המזרח, יקרא עמהם, שהרי כאן נעשה פרוז לדעת. ואם עמד כאן יום ט״ו, נפטר, שכבר יצא מכלל מוקף. אלא בן עיר שהלך לכרך ולו זמנו מוקדם, והרי קודם שנעשה מוקף חל עליו חיוב מקומו ויקרא כאנשי מקומו. אמר ר׳ יוסי, בשעתיד להשתקע. כלומר, אם נתן דעתו מתחלה בליל י״ד להשתקע כאן עד יום ט״ו, יצא מכלל פרוז מעתה.
וראיתי עוד בירושלמי (ירושלמי מגילה ב׳:ג׳): ר׳ יודן בעי: נתן דעתו לעקור דירתו ליל ט״ו. ולאו מתני׳ היא, בן עיר שהלך לכרך. מתני׳ כשהיה בכרך. ומה צריכה ליה, כשהיה בעיר.
מזה נתברר לי דאבן כרך קיימא דרבא. אבל בן עיר, בליל ט״ו תלו דינו.
מתניתין בן עיר שמשפטו לקרות ביום ארבעה עשר שהלך לכרך שקורין ביום חמשה עשר1, או בן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו. בזמן הקריאה, שהוא ליל ארבעה עשר לבן עיר וליל חמשה עשר לבן כרך, קודם שעלה עמוד השחר שהוא זמן קריאה בלילה לזה ולזה ונתעכב בן עיר בכרך יום ארבעה עשר או שנתעכב בן כרך בעיר יום חמשה עשר ולא חזר. קורא כמקומו ואין על בן עיר דין כרך ואע״פ שהוא עתה בכרך ולא על 2בן כרך דין עיר אע״פ שהוא עתה בעיר. ואם לאו כלומר אם אין דעתו לחזור למקומו אלא לאחר זמן הקריאה קורא עם אנשי אותו מקום.
1. ממתניתין עד כאן הוא לשון ר״י מלוניל.
2. כאן מתחיל דף (46) 2א2.
המשנה הרביעית בן עיר וכו׳ כוונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר זמן קריאה במי שהוא חוץ למקומו ואין דין מקומו שוה לדין אותו מקום שהוא לשם ואמר על זה בן עיר וכו׳ שזמנו בי״ד שהלך לכרך שקורין בט״ו או בן כרך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו בן עיר בי״ד אע״פ שהוא בכרך ובן כרך בט״ו אע״פ שהוא בעיר ופי׳ בגמ׳ לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד אבל אם אין עתיד לחזור בלילי י״ד קורא עמהם זהו נוסח הגמ׳ וקצת גאונים הוסיפו בו שעתיד לחזור בלילי י״ד ונתעכב ולא חזר ופי׳ רוב המפרשים שדבר זה מוסב על בן כרך שהלך לעיר שלא נאמר שבדעת חזרה יקרא כמקומו אלא בשדעתו לחזור בלילי י״ד שהיה בן כרך זה בעיר בליל י״ד בשעת קריאת בני העיר ואמר עליו שמאחר שרצונו לצאת הלילה משם ואין דעתו להיות עמהם למחר בתחלת היום לא חל עליו דין פרוז עכשו ואינו קורא עמהם באותה הלילה ואף למחר אם נתעכב שם אח״כ מחמת סבה אלא ממתין וקורא בעיר כמקומו בט״ו אבל אם בליל י״ד הי׳ דעתו להתעכב שם למחר בתחלת היום אע״פ שאין דעתו להשאר שם בליל ט״ו חל עליו מיד דין פרוז שפרוז בן יומו נקרא פרוז ואע״פ שדברים אלו אין מתפרשין אלא בבן כרך שהלך לעיר מ״מ נלמוד הימנו כיוצא בזה בבן עיר שהלך לכרך שאם דעתו לחזור לעירו קודם שיחול יום ט״ו אע״פ שדעתו להתעכב שם כל ליל י״ד ויומו וליל ט״ו לא חל עליו דין מוקף וקורא שם בארבעה עשר כקריאת מקומו ואין ראוי לומר בכאן ונתעכב ולא חזר שהרי כל י״ד היה דעתו מקודם להתעכב כמו שעשה ואם דעתו לעמוד בכרך עד שיחול יום ט״ו הרי הוא מוקף בן יומו וממתין וקורא עמהם בט״ו והיה לנו לומר בגמרא לשיטה זו לא שנו אלא שדעתו לחזור בליל ט״ו אלא דחדא מינייהו נקט ותעיד עליה חברתה כך היא שיטתנו וגדולי המפרשים פי׳ נוסח הגמרא אף בבן עיר שהלך לכרך שהדבר תלוי בו בדעת חזרה בלילי י״ד ומפרשים עליה ג״כ נתעכב ולא חזר ומפרשים בן כרך שהלך לעיר על הדרך שבארנוהו ובן עיר שהלך לכרך שאם דעתו לחזור בלילי י״ד להיות בעירו בי״ד ונתעכב ולא חזר קורא בכרך כמקומו ואם לא היה דעתו לחזור בליל י״ד אלא שדעתו להתעכב שם בתחלת היום כבר פרח ממנו מתחלת הלילה דין פרוז במחשבה זו ומאחר שפרח ממנו דין פרוז הרי הוא מוקף מעכשו וצריך לו להתעכב שם עד למחר שיקרא עמהם והדברים נראין לענין פירוש אבל לענין פסק נראין הדברים כדעת ראשון שבבן עיר שהלך לכרך הדבר תלוי בליל ט״ו ובבן כרך שהלך לעיר הדבר תלוי בליל י״ד:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מתניתין בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר וכו׳ – בגמ׳ מפרש לה.
גמרא אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור למקומו בליל י״ד אבל אין עתיד לחזור למקומו בלילי י״ד קורא עמהם – עקר הפירוש כפירוש רש״י ז״ל דרבא אבן כרך שהלך לעיר בלחוד קאי וה״ק דלא תי׳ דעתיד לחזור למקומו דקתני היינו שעתיד לחזור בזמן חיובו אלא ה״ק אם עתיד בן כרך זה לחזור למקומו בלילי י״ד קורא במקומו כלו׳ שאינו קורא כבני העיר שהוא שם אלא קורא כמקומו בט״ו כשילך לשם אבל אם אין עתיד לחזור למקומו לילי י״ד והאיר לו יום י״ד בעיר שחל חיוב קריאת היום שהוא עקר הקריאה על בני העיר בעודו שם קורא עמהם הלילה והיום דפרוז בן יומו נקרא פרוז ואף על פי שרוצה לחזור ביום י״ד עצמו בענין שיהא במקומו ליל ט״ו קורא עכשיו ביום י״ד במקומו וקורא שם בכרך וליכא משום אגודות ואפילו לאביי במלתא כזה וכ״ש לרבא אבל אם אין עתיד לחזור למקומו עד יום ט״ו שיחול חיוב קריאת היום של בני הכרך קורא עמהם כלומ׳ שאינו קורא בי״ד כלל אלא ממתין ביום ט״ו וקורא ליל ט״ו ויומו עם בני הכרך דמוקף בן יומו נקרא מוקף נמצא פי׳ משנתינו אם עתיד לחזור למקומו בלילי יום פורים של אותו מקום שהוא ואם לאו אלא שמתעכב עד יום פורים של אותו מקום קורא עמהם והא דפריש רבא בלישניה דין בן כרך שהלך לעיר ולא פריש בהדיא דין בן עיר שהלך לכרך שנשנה בתחלת משנתינו משום דעקר דיצא מקרא בבן כרך שהלך לעיר כתיב דפרוז בן יומו נקרא פרוז ומדיוקא דידה נפקא דנקרא מוקף ולהכי פריש ליה כד נסיב ליה מקרא ובן כרך שהלך שם ונתעכב שם עד בקר י״ד שקורא עמהם אם חזר למקומו ליל ט״ו חוזר וקורא עמהם שאף על פי שנתחייב כבר עם בני העיר שהלך שם הרי חזר ונתחייב עם בני הכרך וגדולה מזו אמרו בירושלמי דבן עיר שעקר דירתו לכרך ליל ט״ו נתחייב כאן וכאן וכ״ש זה שעיקר דירתו היה בכרך ולא היה בעיר אלא גר ופרוז בן יומו וזה ברור ושלא כדברי התוס׳ ויש קצת סעד לזה בגמרא דילן מיהא דאמרי׳ בסמוך דבן כרך שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם וההיא ודאי לא נצרכה אלא לבן כפר שהקדים ליום הכניסה ונפטר ואפ״ה כיון שבא לעיר אח״כ שהוא מקום חיובו מן הדין חוזר וקורא עמהם ולא אמרי׳ כבר נפטר ביום הכניסה הכא נמי אף על פי שנתחייב בעיר לפי שהיה פרוז בן יומו כיון דחזר לכרך שהוא עיקר מקומו וחיובו חוזר וקורא עמהם. כתוב בהלכות הרי״ף ז״ל לא שנו אלא שעתיד לחזור למקומו בלילי י״ד ונתעכב ולא חזר ונראה מדבריו לפום פשטייהו דכל שהיה בדעתו לחזור לילי י״ד אף על פי שנאנס ונתעכב שם עד יום י״ד אינו קורא עמהם עד שיתעכב שם יום י״ד מדעתו שכך היה בדעתו בתחילת ליל י״ד ולהכי חשוב פרוז בן יומו ולא נהירא כלל שאין זה תלוי בדעתו אלא כל שנתעכב שם כיום י״ד פורים הוי פרוז בן יומו אבל יש לפרש דברי רבינו ז״ל דה״ק שאם דעתו לחזור בליל י״ד אף על פי שנתעכב שם כל הלילה עד סמוך לעלות השחר שהם קוראים מ״מ של לילה אינו קורא עמהם הלילה כנ״ל עיקר פי׳ שמועה זו.
וי״מ דהא דרבה אכלה מתניתי׳ קאי דאפילו בן עיר שהלך שם כל יום י״ד אם אין עתיד לחזור למקומו לילי י״ד אלא שמתעכב שם עד יום י״ד אף על פי שדעתו לחזור בו ביום כופין אותו להתעכב שם ולקרוא עמהם יום ט״ו דמוקף בן יומו נקרא ואין פי׳ זה נכון כלל דכיון שלא היה שם ביום ט״ו שהוא זמן הכרך היאך נעשה מוקף בן יומו ולא פרוז בן יומו אלא בהיות שם יום פורים של פרזים או של מוקפים ואין טעם להיותו מוקף מפני יום י״ד יותר מהיותו שם יום י״ג או קודם לכן והאמת כמו שכתבנו.
גרסינן בירוש׳ ר׳ יודן בעי בן עיר שנתן דעתו לעקור דירתו לילי ט״ו מהו פי׳ וקס״ד דמיירי בבן עיר שהלך לכרך ומהדרי׳ מתני׳ כשהיה בכרך ומה צריכה לזה כשהיה בעיר פי׳ כאלו מתני׳ במי שהיה בכרך כל ליל ט״ו עד שפי׳ כמו שפי׳ וכי קא מבעיא לן כשהוא עדיין בעיר אלא שנתן דעתו לעקור דירתו ליל ט״ו לכרך מיחשב בן כרך מעתה ולא יקרא בעיר אלא ממתין עד שיהא בכרך וקורא עמהם ואף על פי ששנינו שאפילו בן כרך ממש שהלך לעיר אם מתעכב שם י״ד קורא עמהם בי״ד וקס״ד דהתם הוא שדעתו להתעכב שם גם יום ט״ו אבל זה שהיה בכרך יום ט״ו אינו קורא אלא בכרך ועו׳ דהתם שבא מן הכרך לעיר אפילו בדרך עראי מדעתו יושב בעיר ורוצה בה ובישיבתה לאותו יום ופרוז בן יומו הוא אבל זה שמתעקר משם אין עיכובו שם יום י״ד עושה אותו יום פרוז וכאלו פי׳ מהם ומחברתם דמי ואמרינן אבל מפרשי ימים והולכי מדברות קורין בי״ד כדרבנן א״ר מנא בעתי׳ לחזור למקומו א״ר פנחס ע״כ היהודי הפרזים פרוז היה באותה שעה והכי פירושו דדוקא בן עיר שעוקר דירתו לכרך הוא דמבעיא לן אבל בן עיר שהוא מפרש בים או הולך במדבר ונמצא שם יום י״ד קורא כמקומו בי״ד שאף על פי שאינו במקום שום חיוב קורא במקומו א״ר מנא בעתיד לחזור למקומו אבל אם דעתו לילך לכרך אינו קורא כלל שהרי כבר נעקר מן העיר ולכלל בן כרך לא בא וזה כאותה שאמר בירוש׳ במקום אחר בן כרך שעקר לילי י״ד נפטר מכאן ומכאן א״ר פנחס ע״כ היהודים ר׳ פנחס מהדר אבעי׳ דר׳ יודן וקאמר שבן עיר שנתן דעתו לעקור לכרך ליל ט״ו כיון שעדין הוא בי״ד בעיר קורא בעיר כיון שהוא פרוז באותה שעה דלא גרע מבן כרך שהלך לעיר ויש מרבותי שכתבו דבן כרך שהולך במדבר או בים או במקום שאין שם ישראל ואין דעתו לחזור למקומו אינו נפטר לגמרי אלא שקורא יום י״ד כזמן הרוב ואינו נראה כן בירוש׳ שכתבנו.
ואמר רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם – פי׳ אפילו עתיד לחזור לכפר קודם בקר י״ד חייב להתעכב שם ולקרות עמהם ומפ׳ טעמא דהאי בני העיר בעי מקרא ורבנן הוא דתקינו לה ביום הכניסה וכי תקינו ליה היכא דאיתיה בכפר אבל היכא דליתיה בעיר כבני עיר בעי מהוי. ונראה דכבני עיר ממש קאמר שקורא עמהם אפילו ביום מיהו דוקא בהא שהיה שם בלילה אבל אם לא בא שם עד היום כבר חל חיוב עליהם קודם בואו ונפטר והיינו דתנן שהכפרים מספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים ומפ׳ אפילו ביום פורים כדמפ׳ לעיל ואפ״ה מקדימין ליה ונפטרין ואין כניסתן לעיר ביום י״ד חוזר ומחייבן שא״כ מה הועילו בהקדמתן ופירש רש״י דכד איתיה נמי בעיר ליל י״ד אינו חייב לקרות עמהם אלא בלילה אם חזר למקומו אלא בלילה ואינו נכון.
תני קורא עמהם – פי׳ במקומו דקתני היינו עיר שהוא עקר מקומו לענין זה.
מתניתין בן עיר – שזמנו בי״ד שהלך לכרך שזמנו בט״ו.
אם עתיד לחזור למקומו – מפרש בגמרא.
קורא כמקומו – כחובת מקומו.
גמרא הכי איתא שמעתא דרבא בגמרא – אמר רבא לא שאנו אלא שדעתו לחזור בלילי י״ד אבל אין דעתו לחזור בלילי י״ד קורא עמהם. אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב על כן היהודים וכו׳ הא תינח פרוז מוקף ס״ל סברא הוא מדפרוז בן יומו נקרא פרוז וכו׳. כתב הרי״ף בן עיר שהלך לכרך. אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד ונתעכב ולא חזר וכו׳ ולא נתברר לנו דבריו בזה מאי עתיד ומאי נתעכב אם חזר חזר אם לא חזר לא חזר. ועיכוב זה מאן דכר שמיה אלא הכי נקטינן פירושא דמימרא דרבא אבן כרך שהלך לעיר קאי שאם עתיד לחזור למקומו בליל י״ד קודם שיאיר המזרח אינו קורא עמהם בליל י״ד ואעפ״י שעודנו שם אלא קורא כמקומו בחמשה עשר כיון שלא נשתהא שם עד שיאיר מזרח שהוא זמן קריאת המגלה ביום אבל אם אין עתיד לחזור למקומו בליל י״ד ונשתהא שם עד שיאיר מזרח הרי הוא פרוז בן יומו וקורא עמהם בי״ד והאי דנקטה רבא לשמעתיה על בן כרך שהלך לעיר [משום קרא] דכתיב בהדיא על פרוז בן יומו שנקרא פרוז ומדיוקא דפרוז בן יומו נפקא לן נמי מוקף שאפילו בן יומו נקרא מוקף הילכך בן עיר שהלך לכרך אם עתיד לצאת מן הכרך לחזור למקומו בליל ט״ו קורא כמקומו בי״ד ואם לאו שאין עתיד לחזור בליל ט״ו אלא שיש בלבו לשהות שם עמהם עד שיאיר מזרח קורא עמהם בט״ו שהמוקף בן יומו נקרא מוקף כל זה לשון הר״ז וכן פירש רש״י. וכתב רבינו ש״צ על הר״ז אפשר שלא נתבררו לו דבריו אבל דברים נכונים הם וכן פירושא באמת דאבן כרך שהלך לעיר קאי שאם עתיד לחזור למקומו בלילי י״ד אע״פ שנתעכב קורא כמקומו בלילה וביום שאין זה נקרא פרוז מאחר שלא נתעכב לדעת אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י״ד [אלא ביום י״ד] נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם מאחר שנתעכב שם אף יום ט״ו שאלו חזר ויצא לו נעשה מוקף ביום ט״ו והיה קורא כאן וכאן והכי אמרינן בירושלמי והכא לא אמרינן אלא קורא עמהם ולא כמקומו אלמא כשנתעכב כאן עסקינן. וכן מצינו בכל מקום שאין נותנין עליו חומרי מקום שהוא שם אלא בשאין דעתו לחזור ואפילו עמד שם כמה שלא לדעת לא עלתה לו. ומה שכתב רבינו בן עיר שהלך לכרך פיסקא דמתניתין היא. וכלשון הזה פי׳ רחז״ל אמר רבא לא שנו בן כרך שהלך לעיר קורא כמקומו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד ונזדמן ונתעכב ולא חזר קורא בט״ו כבני מקומו אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי י״ד קורא עמהם ירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר בן עיר שהלך לכרך שזמנו קודם למה שנינו אם עתיד לחזור אם חזר הרי חזר ואם לאו נעשה מוקף. אמר ר׳ יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך. אמר ר׳ יוסי אית כאן בעתיד להשתקע וכו׳ ונתברר הפירוש שבידינו זה לשון רחז״ל ואין הדבר מוכרע מן הירושלמי הזה כמו שאמר אבל כתבתיו [מפני] שהוא מעיד על דברי ריז״ל ופי׳ הירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שאם אינו עתיד לחזור למקומו [בזמן קריאתם דהיינו] ליל י״ד [קודם שהאיר המזרח] יקרא עמהם שהרי נעשה כאן פרוץ לדעת ואם עמד כאן יום ט״ו נפטר שכבר יצא מכלל מוקף אבל בן עיר שהלך לכרך ולא זמנו מוקדם והרי קודם שנעשה מוקף חל עליו חיוב מקומו ויקרא עמהם אמר [ר׳ יוסי] בשעתיד להשתקע כלומר אם נתן דעתו מתחלה ביום י״ד להשתקע כאן עד יום ט״ו יצא מכלל פרוז מעתה. וראיתי עוד בירושלמי ר׳ יודן בעי [נתן] דעתו לעקור דירתו ליל ט״ו ולא מתניתין היא בן עיר שהלך לכרך מתניתא כשהיה [בכרך] מה צריכ׳ לי׳ כשהי׳ בעיר. מכאן נתברר לי דאבן כרך קיימא הא דרבא אבל בן עיר בלילי חמשה עשר תליא מילתא. מתניתין היכן קורא אדם את המגלה ויוצא בה ידי חובתו ר׳ מאיר אומר כולה דכתיב ותכתוב אסתר בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף ר׳ מאיר סבר תקפו של אחשורוש ור׳ יהודה אומר מאיש יהודי קא סבר תקפו של מרדכי ור׳ יוסי סבר תקפו של המן דהיינו אחר הדברים האלה. ובבריתא יש תנא אחר דאמר מבלילה ההוא נדדה שנת המלך דקא סבר תקפו של נס.
ב משנה בן עיר שהלך לכרך שקוראים בו מגילה בחמישה עשר באדר, ולהיפך: בן כרך שהלך לעיר שקוראים בה בארבעה עשר, אם עתיד לחזור למקומו בפורים — קורא כמקומו, ואם לאו [לא], שאיננו עתיד לחזור למקומו בפורים קורא עמהן עם בני המקום שהוא נמצא בו.
MISHNA: With regard to a resident of an unwalled town who went to a walled city, where the Megilla is read on the fifteenth of Adar, and conversely, a resident of a walled city who went to an unwalled town where it is read on the fourteenth, the following distinction applies: If he is destined to return to his original place, he reads it according to the halakha governing his own place, and if not, i.e., if he is not destined to return to his place, he reads with them, the residents of his current location.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארירמב״ן מלחמות ה'ר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ י״חיְדֵי חוֹבָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בכּוּלָּהּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאִישׁ יְהוּדִי רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.:

Beginning from where must a person read the Megilla in order to fulfill his obligation? Rabbi Meir says: He must read all of it. Rabbi Yehuda says: He need read only from “There was a certain Jew” (Esther 2:5). Rabbi Yosei says: From “After these things” (Esther 3:1).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1
1. ד״ה ״מאחר הדברים האלה״ מופיע בעדי הנוסח להלן בעמוד זה.
מהיכן קורא אדם את המגלה ויוצא בה ידי חובתו ר׳ מאיר אומר כולה. דכתיב ותכתוב אסתר בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף, ר׳ מאיר סבר תקפו של אחשורוש.
ור׳ יהודה סבר מאיש יהודי. קא סבר תקפו של מרדכי.
ור׳ יוסי סבר תקפו של המן, דהיינו אחר הדברים האלה. וברייתא יש חולק אחד ואומר מבלילה ההוא נדדה שנת המלך, קסבר תקפו של נס.
מהיכן קורא1 את המגלה ויוצא בה ידי חובתו ר׳ מאיר אומר כלה. מ״ויהי בימי אחשורוש״ עד ״לכל זרעו״. ר׳ יהודה אומר מאיש יהודי ר׳ יוסי אומר מאחר הדברים האלה. פי׳ אמרינן בגמ׳ אמר ר׳ יוחנן וכלן מקרא אחד דרשו, כתיב (אסתר ט,כט) ״ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף״, מאן דאמר כולה דריש דהאי תוקף תוקפו של אחשורוש, ומאן דאמר מאיש יהודי קא אמר תקפו של מרדכי, ומאן דאמר אחר הדברים האלה תקפו של המן. והלכה כר׳ מאיר2.
1. לפנינו נוסף ׳אדם׳.
2. כדפסק רב בגמ׳ וכן ברמב״ם פ״א מהלכות מגילה ה״ג.
תנן מהיכן קורא את המגלה ויוצא בה י״ח ר״מ אומ׳ כלה ר׳ יהודה אומר מאיש יהודי וכו׳ א״ר חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומ׳ כלה ואפילו וכו׳ – נ״ל דהא קמ״ל בהא אליבא דהלכתא שצריכה שלא תהא חסרה ענין כדכתיבנ׳ לעיל ושמעי׳ מינה שאף על פי שקרא כבר מקצתה במגלה שלימה ונפטר מאותו המקצת אינו קורא המקצת הנשאר אלא במגלה שלמה דהא לר׳ יהודה דלא מחייב למקרי אלא מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כלה וזה ברור.
ואסיקנא דמגלה אם הטיל בה ג׳ חוטי גידין כשירה ובלבד שיהו משולשין – פי׳ שתים בשני קצוות היריעה וא׳ באמצע ומראש התפר עד הגיד כמו שיש ממנו עד הב׳ וכן מן הב׳ לג׳ עד סוף התפר כדפירש רש״י ז״ל.
ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? ר׳ מאיר אומר: קורא את כולה. ר׳ יהודה אומר: קורא רק מ״איש יהודי״ (אסתר ב, ה). ר׳ יוסי אומר: קורא מ״אחר הדברים האלה״ (אסתר ג, א).
Beginning from where must a person read the Megilla in order to fulfill his obligation? Rabbi Meir says: He must read all of it. Rabbi Yehuda says: He need read only from “There was a certain Jew” (Esther 2:5). Rabbi Yosei says: From “After these things” (Esther 3:1).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ גאֶלָּא שֶׁעָתִיד לַחְזוֹר בְּלֵילֵי י״דאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲבָל אֵין עָתִיד לַחְזוֹר בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר קוֹרֵא עִמָּהֶן אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּכְתִיב {אסתר ט׳:י״ט} עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת מִכְּדֵי כְּתִיב הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים לְמָה לִי לְמִיכְתַּב הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּפָרוּז בֶּן יוֹמוֹ נִקְרָא פָּרוּז.

GEMARA: Rava said: They taught the mishna that one who is destined to return to his own place reads according to the halakha governing his own place only with regard to one who is destined to return to his own place on the night of the fourteenth of Adar. But if he is not destined to return on the night of the fourteenth, although he does intend to return to his own place eventually, he reads with the residents of his current location. Rava said: From where do I say this? As it is written: “Therefore the Jews of unwalled towns, who dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month Adar a day of gladness and feasting” (Esther 9:19). Since it is already written: “The Jews of unwalled towns,” why do I need it to write further, “who dwell in the unwalled towns”? It comes to teach us this: That one who is in an unwalled town even for the day is also called one who lives in an unwalled town.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אינו עתיד לחזור בלילי י״ד קורא עמהם דכתיב על כן היהודים הפרזים למה לי עוד היושבים בערי הפרזות לא בא אלא ללמד דפרוז בן יומו קרוי פרוז. וכן מוקף בן יומו קרוי מוקף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לא שנו – דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה עשר ולא בארבעה עשר.
אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר – אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי י״ד אע״פ שעודנו שם הואיל וביום לא יהיה שם אין זה אפילו פרוז בן יומו.
אבל אין עתיד – לצאת משם בלילה דהשתא הוי פרוז לאותו יום אע״פ שעתיד לחזור למחר ליום (אחר) נקרא פרוז וקורא עמהן בין בלילי י״ד בין בי״ד וה״ה לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור בלילי ט״ו שלא יהא שם ביום ט״ו לא הוי מוקף ליומו וקורא בי״ד כחובת מקומו ואעפ״י שהוא בכרך אבל אין עתיד לחזור בלילי ט״ו אין צריך לקרותה בי״ד וממתין וקורא עמהן אע״פ שסופו לחזור לאחר זמן.
מנא ליה – דמשום ההוא יומא חשיב כוותייהו.
אלא שעתיד לחזור בליל י״ד. אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר הוא דקא׳ במתני׳ דאין צריך לקרות עמהן בלילי י״ד ואעפ״י שעודנו שם בלילי י״ד וקורין בו הואיל וביום לא יהיה שם אין זה פרוז ליומו1.
אבל אין עתיד. לצאת משם בלילה קודם חצות די״ד הוי פרוז ליומו ואעפ״י שעתיד לחזור למחר בי״ד אחר חצו׳2 או ליום (אחר) [אחד3] אחר הפורים נקרא פרוז וקור⁠[א](ין) עמהם וה״ה לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור בלילי ט״ו שלא יהא שם בט״ו לא הוי מוקף ליומו וקורין לי״ד ואעפ״י שהוא (מכרך) [בכרך4]⁠5 אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי ט״ו אינו צריך לקרות בי״ד וממתין וקורא עמהן בט״ו ואעפ״י שסופו לחזור לאחר זמן.
בן יומו6. משו׳ ההוא יומ׳ חשיב כוותייהו.
ור״ח פי׳ אמ׳ רבא ל״ש בן כרך שהלך לעיר שקורא במקומו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד ונזדמן לו ללכת ונתעכב שם ולא חזר קורא בחובת בני מקומו בט״ו ואעפ״י שהוא בעיר אחר דעתו אנו הולכין7 אבל אם דעתו לחזור בלילי י״ד קורא עמהן בי״ד ואעפ״י שעתיד לחזור למחר אחר חצות או ליום אחר.
1. כ״פ רש״י ד״ה אלא שעתיד.
2. משמע שאם חוזר קודם חצות דינו כמוקף ולא כפרוז ומבואר שאף אם שהה כל הלילה ומקצת היום בפרוז דינו כמוקף. אמנם לעיל (ד״ה אלא שעתיד) משמע מדברי רבינו דכיון שלא יצא משם קודם עמוד השחר דינו כבן עיר וקורא עמהם. ועיין ברא״ש פ״ב ס״ג ובקרבן נתנאל שם (אות ת׳) מש״כ בזה. ועיין שעה״צ סימן תרפ״ח סקי״ז שהביא בשם האחרונים דלא סגי בתחלת הבוקר אלא בעינן שיעור שיוכל לקרות המגילה.
3. עיין רש״י ד״ה אין עתיד ובגליון שם.
4. כ״ה בפרש״י.
5. ומבואר שבן עיר שהלך לכרך אינו תלוי במקום שנמצא בו בליל י״ד אלא היכן דעתו להיות בליל ט״ו ולכך אם דעתו בליל ט״ו לחזור לעיר מחויב לקרוא בי״ד כבני העיר ואם דעתו להשאר בליל ט״ו בכרך דינו כמוקפין. וכ״פ רש״י וכ״כ הר״ח והמאירי והר״ן (דף ו,ב ד״ה ומדפרוז) בדעת הרי״ף. אמנם עיין ברא״ש (פ״ב ס״ג) שכתב דכמו שבן כרך שעמד בעיר בליל ארבעה עשר ומקצת היום חל עליו חובת קריאה כבני העיר כמו״כ מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם עד מקצת יום י״ד כיון שבזמן חיוב בני מקומו אינו עמהם נסתלק מעמו חובת הקריאה עם בני העיר ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתן וכתב שכ״ה דעת הרי״ף עיי״ש. וכן משמע מדברי הרמב״ם בפיה״מ [עיין ט״ז סימן תרפ״ח ס״ו] דמתני׳ איירי בין בבן עיר ובין בבן כרך שתלוי היכן נמצא בליל י״ד. [ועיין מש״כ הרמב״ם בפ״א מהל׳ מגילה ה״י ובכס״מ ומ״מ שם]. וכ״כ בהשגות הראב״ד ובחדושי אנשי השם (דף ו,ב) בדעת הרי״ף. ועיין ריטב״א מש״כ בזה.
6. בפרש״י ד״ה מנ״ל ובהגהות הב״ח גרס מנא אמינא לה.
7. משמע דהיינו אחר דעתו בשעה שיצא מביתו. וכ״כ הר״ן (דף ו,ב ד״ה אמר רבא) בדעת הרי״ף והרמב״ם (פ״א ממגילה ה״י) ובהשגות הראב״ד לבעל המאור. אמנם דעת הר״ן והריטב״א דתלוי בדעתו בתחילת ליל י״ד. ועיין ברא״ש (פ״ב ס״ג) שכתב דתלוי בדעתו בשעה שיצא מביתו. [ולכאו׳ משמע דלדברי רבינו לעיל שהוא לשון רש״י אינו תלוי בדעתו אלא תלוי במציאות אם נשאר שם בי״ד או לא ובזה פליג הר״ח על שיטת רש״י. אמנם עיין במשנ״ב (סימן תרפ״ח סקי״ב) שכתב בדעת רש״י דאזלינן בתר שעה שיצא מביתו וכשיטת הרא״ש].
והא דאמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד אבל אין עתיד לחזור בלילי י״ד קורא עמהן, עיקר הפירוש כמו שפירש רש״י ז״ל דאבן כרך שהלך לעיר קאי דאמרינן במתני׳ אם עתיד לחזור קורא במקומו ואינו צריך לקרות בי״ד וקאמר רבא לא שנו אלא שיחזור בלילי י״ד וכיון שחזר בלילה אינו פרוז בן יומו. אבל אם לא יחזור בלילה כיון שיעמוד בלילה קצת היום הוי פרוז בן יומו ויש לו לקרות עמהם.
וי״ל כי גם הרי״ף שכתב ונתעכב ולא חזר מפרש כן דאבן כרך שהלך לעיר קאי, ודכותה נקט הרב ז״ל שכתב ונתעכב ולא חזר כלומר כיון שהיה בדעתו לחזור בלילי י״ד אעפ״י שנתעכבו מחמת אונס ולא חזר בלילה עד למחר אינו פרוז בן יומו. ורוב עולה בדעתם כי הרב ז״ל אבן עיר שהלך לכרך מפרש מלתיה דרבא ולא נהיר דא״כ אמאי נקט שעתיד לחזור בלילי י״ד הוה ליה למימר לא שנו אלא שעתיד לחזור בי״ד.
גמרא בן עיר שהלך לכרך וכו׳ אמר רבא לא שנו שקורא בן עיר כמקומו אלא כשעתיד לחזור למקומו בלילי ארבעה עשר קודם שיעלה עמוד השחר דאכתי זמן קריאתה הוא ונתעכב ולא חזר1. ולא אמרינן הכא לא תעשו אגודות אגודות דכתיב ״לא [ת]⁠תגודדו״ שלא יהא זה נוהג כך וזה נוהג כך2 דהאי אקראיי בעלמא הוא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן3. אבל אין עתיד לחזור בליל ארבעה עשר נעשה בן כרך וקורא עמהם. אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות. פירוש ודבר ידוע הוא שהיה⁠[ו]⁠דים הפרזים בערי הפרזות הוא שיושבים, אלא אשמעינן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כלומר בן כרך שהלך לעיר ולא היה בדעתו לחזור למקומו ביום קריאתו דיני כפרוז בשביל יומו שהיה לו לחזור בו ולא חזר ונתעכב בעיר וזה הוא בן יומו שאמרנו. ומדפרוז בן יום אחד נקרא פרוז מוקף בן יום אחד כגון בן עיר שהלך לכרך יהיה בדעתו שיתעכב שם ביום קריאתו נקרא מוקף.
1. תיבות ׳ומתעכב ולא חזר׳ הן מהרי״ף.
2. יבמות יג,ב.
3. כן הקשה ותירץ בר״י מלוניל, והו״ד בקצרה בנמוק״י.
אמר רבה לא שנו אלא שעתיד לחזור למקומו בלילי ארבעה עשר. פירוש אבן כרך שהלך לעיר קאי, כלומר בן כרך שהלך לעיר ששנינו אם עתיד לחזור קורא כמקומו לא תימא בשעתיד לחזור למקומו בזמן חיובו של כרך דהיינו בלילי ט״ו אלא בעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר ואינו מתעכב שם בי״ד קצת, אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בלילי ארבעה עשר אלא שמתעכב שם אותה הלילה וקצת מן היום שהוא עיקר הקריאה אף על פי שיצא משם קודם ט״ו וחזר למקומו אפילו הכי קורא כעיר, לפי שבשעה שחל חיוב העיר הוא היה שם ופרוז בן יומו נקרא פרוז. והוא הדין לבן עיר שהלך לכרך ואין דעתו לחזור למקומו בלילי ט״ו, והא דנקט רבא בן כרך שהלך לעיר ולא נקטה בבן עיר שהלך לכרך שהיא שנויה ראשונה במתניתין משום דעיקר קרא דמיניה ילפינן בפרוז בן יומו הוא ומיניה שמעינן למוקף בן יומו.
ולענין בן כרך שהלך לעיר ואין דעתו לחזור בלילי י״ד וקרא עמהם אם חזר למקומו בלילי ט״ו, כתבו בתוספות שאין סברא שיחזור ויקרא פעם שנית עם בני הכרך שכבר נפטר. אבל בירושלמי מצאתי שהוא חייב, דגרסינן התם (פ״ב ה״ג עיי״ש): ר׳ בון בר חייא בעי בן עיר שעקר דירתו לילי ט״ו נתחייב כאן וכאן בן כרך שעקר דירתו לילי י״ד נפטר מכאן ומכאן, אלמא אפילו בן עיר שהיה פרוז בכל עת וקרא במקומו ואחר כך נמלך ועקר דירתו בלילי ט״ו והלך לכרך הרי הוא צריך לחזור ולקרות שניה עמהם, וכל שכן בן כרך שהלך לעיר שלא נעשה פרוז אלא ליומו כשהוא חוזר בלילי ט״ו לדירתו שצריך לשנותה פעם שניה עמהם.
בגמרא אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י״ד ופירש״י ז״ל דנהי דעיקר מילתא דרבא בבן כרך שהלך לעיר איירי ה״ה בבן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור בליל ט״ו אבל הרא״ש והרמב״ם ז״ל כתבו דמילתא דרבא אכולה מתני׳ קאי שהכל תלוי בליל י״ד בין לבן עיר ובין לבן כרך ועיין בב״י שהאריך בזה לפרש טעמן ומחלוקת של הפוסקים בזה ואף שאיני כדאי מ״מ יש לי לדקדק על שיטת רש״י וסייעתו מהא דאמרינן בסמוך אשכחן פרוז מוקף מנ״ל ומשני סברא היא וא״כ לפירש״י מאי סברא יש בזו בשלמא לשיטת הסוברים דהכל בי״ד תליא מילתא א״ש דכיון דבן עיר שהלך לכרך ונתעכב ביום י״ד שפיר מיקרי מוקף בן יומו לענין דלא מצי קרי בי״ד כי היכי שהמוקפין גמורין קורין בי״ד ומש״ה צריך לקרות עמהם בט״ו דלפוטרו לגמרי אי אפשר ועוד דאפשר דנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם משא״כ לשיטת רש״י אין זה סברא דנהי דפרוז בן יומו קרוי פרוז היינו משום דפרוז בי״ד תליא וקרינן שפיר פרוז בן יומו לענין שקורא עמהם משא״כ בבן עיר שהלך לכרך ונתעכב שם בי״ד מנ״ל דאין קורא עמהם כיון דהשתא בי״ד לא מיקרי מוקף בן יומו כיון שלא הגיע זמן מוקפין ויש ליישב וכמדומה לי שכמו שכתבתי כאן מקשה בירושלמי ע״ש. אלא במ״ש רש״י ז״ל ראיה לפירושו מהירושלמי לא ידענא דאדרבא מהירושלמי איפכא משמע דהא מחמת קושיא מסיק התם אמר ר׳ יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך ואף למאי דקאמר ר׳ יוסי התם אף כאן בעתיד להשתקע עמהם ומסיק נמי והוא שיצא קודם שהאיר המזרח אין בזה הכרח לאחד מהפירושים כיון דהתם בעתיד להשתקע איירי ובתלמודא דידן לא איירי בהכי וצ״ע:
ג גמרא אמר רבא: מה שאמרנו שהעתיד לחזור קורא כמקומו, לא שנו כן אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר, אבל אם אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר אף שבכלל דעתו לחזור למקומו — קורא עמהן. אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה] את הלכתי זו? דכתיב כן נאמר]: ״על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר...״ (אסתר ט, יט), מכדי כתיב [הלא נאמר]: ״היהודים הפרזים״, ואם כן למה לי למיכתב [לו לכתוב] עוד ״הישבים בערי הפרזות״? אלא הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] שהפרוז בן יומו, כלומר, מי שהוא עתה יושב בעיר פרוזה אף על פי שמקומו הקבוע הוא בעיר שאינה כזו נקרא גם הוא פרוז.
GEMARA: Rava said: They taught the mishna that one who is destined to return to his own place reads according to the halakha governing his own place only with regard to one who is destined to return to his own place on the night of the fourteenth of Adar. But if he is not destined to return on the night of the fourteenth, although he does intend to return to his own place eventually, he reads with the residents of his current location. Rava said: From where do I say this? As it is written: “Therefore the Jews of unwalled towns, who dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month Adar a day of gladness and feasting” (Esther 9:19). Since it is already written: “The Jews of unwalled towns,” why do I need it to write further, “who dwell in the unwalled towns”? It comes to teach us this: That one who is in an unwalled town even for the day is also called one who lives in an unwalled town.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַשְׁכְּחַן פָּרוּז מוּקָּף מְנָא לַן סְבָרָא הוּא מִדְּפָרוּז בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי פָּרוּז מוּקָּף בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי מוּקָּף.

The Gemara asks: We have found proof for a resident of a walled city who is temporarily located in an unwalled town. But from where do we derive the opposite case, that one from an unwalled town who is temporarily in a walled city is governed by a similar halakha? The Gemara answers: It is based on logical reasoning: Since one who is in an unwalled town for the day is called someone from an unwalled town, so too conversely, one who is in a walled city for a day is called someone from a walled city.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אשכחן [מצאנו] ראיה לגבי אדם שהוא בדרך כלל מוקף ולעת עתה הוא פרוז, אולם זה שהוא בדרך כלל פרוז ורק עתה הוא מוקף מנא לן [מנין לנו] שכן דינו? ומשיבים: סברא הוא, מכיון שהפרוז בן יומו קרוי פרוז, כך גם מוקף בן יומו קרוי מוקף.
The Gemara asks: We have found proof for a resident of a walled city who is temporarily located in an unwalled town. But from where do we derive the opposite case, that one from an unwalled town who is temporarily in a walled city is governed by a similar halakha? The Gemara answers: It is based on logical reasoning: Since one who is in an unwalled town for the day is called someone from an unwalled town, so too conversely, one who is in a walled city for a day is called someone from a walled city.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָמַר רָבָא בֶּן כְּפָר שֶׁהָלַךְ לְעִיר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוֹרֵא עִמָּהֶן מַאי טַעְמָא הַאי כִּבְנֵי הָעִיר בָּעֵי לְמִקְרֵי וְרַבָּנַן הוּא דַּאֲקִילּוּ עַל הַכְּפָרִים כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּקוּ מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּכְּרַכִּין הָנֵי מִילֵּי כִּי אִיתֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ אֲבָל כִּי אִיתֵיהּ בְּעִיר כִּבְנֵי עִיר בָּעֵי לְמִקְרֵי.

And Rava said further: Someone from a village, where the Megilla is read on the Monday or Thursday prior to Purim (2a), who went to a town, reads the Megilla with the residents of the town, even if he had already read it in his own place. He does so in all circumstances, whether or not he will be returning to his own village. The Gemara explains: What is the reason for this ruling? This villager should actually have read at the same time as the residents of the towns, but the Sages showed leniency toward the people of the villages and allowed them to advance their reading of the Megilla to the previous day of assembly so that they would be free to supply water and food to their brethren in the cities on the day of Purim. This, however, applies only when the villager is in his place, in the village, but when he is in a town, he is required to read like the residents of the town, and not like the villagers.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה בן כפר שהלך לעיר בין עתיד לחזור בכפר בין אינו עתיד לחזור קורא עמהם בי״ד דלא תקינו ליה רבנן לאקדומי ליום הכניסה אלא כי איתיה בכפר אבל כי איתיה בעיר כבני העיר בעי למיקרא. ומותיב אביי עליה ומתרץ הכי בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בן כפר – שהקדים וקרא ליום הכניסה ואח״כ הלך לעיר והיה שם לילי י״ד.
בין כך ובין כך – אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהן בלילה.
כבני העיר בעי מקרי – כל הפרזים זמנם בארבעה עשר בין כפרים בין עיירות ורבנן הוא דאקילו עלייהו להקדים ליום הכניסה.
והני מילי – דאקילו עלייהו דאין צריך לחזור ולקרות בארבעה עשר כי איתיה בכפר.
בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם – פירש רש״י ואע״פ שקרא כבר ליום הכניסה וקשיא למה יחזור ויקרא שני פעמים ומ״מ נראה דשפיר פי׳ רש״י דכיון שהיה בעיר בלילה נעשה כבני העיר ואע״פ שעתיד לחזור (בו) בי״ד ואע״פ שקרא ביום הכניסה דהא דאמרי׳ כפרים מקדימים ליום הכניסה כדי שיספיקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים ופטורים ממגילה היינו דווקא כשאינם שוהים שם בליל י״ד אלא ביום י״ד באים שם אבל כששוהים שם בליל ארבעה עשר ודאי דינם כבני העיר אע״פ שקראו כבר.
בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם. פירש רש״י ז״ל אף על פי שקרא כבר ביום הכניסה. והא דאמרינן (מגילה ב.) דכפרים מקדימין ליום הכניסה ומפרשינן טעמא (מגילה ד:) מפני שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין כלומר ולעיירות, דאלמא אף על פי שהן בתוך העיר בי״ד אפילו הכי פטורין, התם בשלא היו שם לילי י״ד אבל אם היו שם בלילי י״ד קורין עמהם.
בן כפר שהיה יום הכניסה שלו ביום י״ג והיה בעיר בליל י״ג אפי׳ היה דעתו לצאת משם קודם י״ד אין יום קריאה שמטעם יום הכניסה חשוב כל כך שיהיה הדבר תלוי בדעת חזרה אלא כל זמן שיתעכב קורא עמהם שאין דין כפר אלא למי שהוא בכפר אבל בזמן שהוא בעיר אין לו דין כפר כך נראה לי ושאר המפרשים פרשוה בבן כפר שקרא ביום הכניסה שלו ובא לו אחר כן בעיר בלילי י״ד שאע״פ שדעתו לחזור באותה הלילה עצמה קורא עמהם ואין הדברים נראין לענין פסק ומ״מ בן עיר שקרא בעירו ובא לו אחר כן לכרך אין בו שום חיוב לדברי הכל ובן כרך שהלך לעיר ונעשה פרוז בן יומו וקרא עמהם ואח״כ חזר למקומו חוזר וקורא במקומו שאף הוא חזר לדין מוקף וכן כתבוה חכמי הדורות בשם תלמוד המערב לפי מה שהם מפרשים בה אלא שאין בה הכרח:
ואמר רבא: בן כפר, שלמדנו במשנה הראשונה במסכת שזמן קריאתו הוא ביום שני או חמישי לפני פורים שהלך לעיר, בין כך ובין כך, בין שעתיד לחזור ובין שאינו עתיד לחזור — קורא עמהן, עם בני העיר. אף שכבר הקדים וקרא במקומו ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הוא משנה תמיד ממנהג מקומו? ומשיבים: האי [זה] בן הכפר כבני העיר בעי למקרי [היה צריך לקרוא], אלא ורבנן הוא דאקילו [וחכמים הם שהקלו] על בני הכפרים להקדים קריאתם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין, אולם הני מילי כי איתיה בדוכתיה [דברים אלה אמורים דווקא כאשר ישנו בן הכפר במקומו], אבל כי איתיה [כאשר הוא נמצא] בעירכבני העיר בעי למקרי [צריך הוא לקרוא] ולא כבני הכפר, וחוזר לעיקר דינו, ככתוב במגילה.
And Rava said further: Someone from a village, where the Megilla is read on the Monday or Thursday prior to Purim (2a), who went to a town, reads the Megilla with the residents of the town, even if he had already read it in his own place. He does so in all circumstances, whether or not he will be returning to his own village. The Gemara explains: What is the reason for this ruling? This villager should actually have read at the same time as the residents of the towns, but the Sages showed leniency toward the people of the villages and allowed them to advance their reading of the Megilla to the previous day of assembly so that they would be free to supply water and food to their brethren in the cities on the day of Purim. This, however, applies only when the villager is in his place, in the village, but when he is in a town, he is required to read like the residents of the town, and not like the villagers.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי בֶּן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ בֶּן כְּרַךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּאִם עָתִיד לַחְזוֹר תַּלְיָא מִילְּתָא אֶלָּא לָאו בֶּן כְּפָר.

Abaye raised an objection to Rava from a baraita: A resident of a walled city who went to an unwalled town, in all circumstances, whether or not he will be returning to his own city, reads the Megilla according to the halakha governing his permanent place. The Gemara first questions the text of the baraita as it is currently worded: Can it enter your mind that the resident of a walled city always reads in accordance with the halakha governing his own place, even if he is currently situated in an unwalled town? But doesn’t the matter depend on whether or not he will be returning on Purim to his hometown, as stated in the mishna? Therefore, it is clear that the baraita must be emended. Rather, is it not to be changed to: A resident of a village who went to an unwalled town? The baraita therefore teaches that a resident of a village who is visiting in a town must read the Megilla according to the halakha governing his own place, the village, unlike Rava’s teaching.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם לפיכך שנינו אם עתיד לחזור יום חזר הרי חוזר ואם לא נעשה מוקף. א״ר יודן לית כן בן עיר שהלך לכרך א״ר יוסי אית כאן בעתיד להשתקע כו׳ נתברר הפירוש שפירשנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו: בן כרך שהלך לעירבין כך ובין כך קורא כמקומו, ותחילה יש לתקן את הגרסה: בן כרך סלקא דעתך [עולה על דעתך] שתמיד קורא כמקומו?! הלא באם עתיד לחזור תליא מילתא [תלוי הדבר], כבמשנתנו, וברור איפוא שיש לתקן את הברייתא, אלא לאו [האם לא] צריך לגרוס בן כפר, ואם כן משמע מברייתא זו שהוא קורא כמקומו, ולא כדברי רבא!
Abaye raised an objection to Rava from a baraita: A resident of a walled city who went to an unwalled town, in all circumstances, whether or not he will be returning to his own city, reads the Megilla according to the halakha governing his permanent place. The Gemara first questions the text of the baraita as it is currently worded: Can it enter your mind that the resident of a walled city always reads in accordance with the halakha governing his own place, even if he is currently situated in an unwalled town? But doesn’t the matter depend on whether or not he will be returning on Purim to his hometown, as stated in the mishna? Therefore, it is clear that the baraita must be emended. Rather, is it not to be changed to: A resident of a village who went to an unwalled town? The baraita therefore teaches that a resident of a village who is visiting in a town must read the Megilla according to the halakha governing his own place, the village, unlike Rava’s teaching.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלָאו תָּרוֹצֵי מְתָרְצַתְּ תְּנִי קוֹרֵא עִמָּהֶן.:

The Gemara rejects this: But did you not emend the reading in the baraita? Since you admit that the baraita in any event requires revision, change it further and teach: He reads the Megilla with the residents of the town. This wording in the baraita would then support the opinion of Rava.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ולאו תרוצי מתרצת כי לא מיישב ומתקן אתה] את הברייתא? שהרי על כורחך חייב אתה לשנות את גירסתה, וכיוון שכך תקן עוד, ותני [שנה] בה: קורא עמהם, ואז תהא הברייתא כדברי רבא.
The Gemara rejects this: But did you not emend the reading in the baraita? Since you admit that the baraita in any event requires revision, change it further and teach: He reads the Megilla with the residents of the town. This wording in the baraita would then support the opinion of Rava.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְכוּ׳.: תַּנְיָא רשב״ירַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר מִבַּלַּיְלָה הַהוּא.

§ The mishna teaches that three Sages disagree about the question: Beginning from where must a person read the Megilla in order to fulfill his obligation? It is taught in a baraita that there is a fourth opinion as well: Rabbi Shimon bar Yoḥai says: One must start to read from “On that night” (Esther 6:1).
רי״ףר׳ יהודה אלמדארירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהיכן קורא אדם כו׳. בגמר׳ תני׳ ר׳ שמעון בן יוחאי או׳ מבלילה ההוא וגו׳ אמ׳ ר׳ יוחנן וכולן מקר׳ אחד דרשו ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף כו׳ מ״ד כולה תוקפו של אחשורו⁠[ש](ת) ומ״ד מאיש יהודי תוקפו של מרדכי ומ״ד מאחר הדברים האלה גידל [המלך את] המן תוקפו של המן. ומ״ד מבלילה ההוא תוקפו של נס.
מהיכן קורא אדם את המגילה וכו׳. תוספתא (פ״ב ה״ה): אבל הכל מודים שמצותה לגמור עד סוף.
ד נאמר במשנה שנחלקו חכמים מהיכן קורא אדם את המגילה. תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן יוחאי אומר: שמתחילים לקרוא מ״בלילה ההוא״ (אסתר ו, א).
§ The mishna teaches that three Sages disagree about the question: Beginning from where must a person read the Megilla in order to fulfill his obligation? It is taught in a baraita that there is a fourth opinion as well: Rabbi Shimon bar Yoḥai says: One must start to read from “On that night” (Esther 6:1).
רי״ףר׳ יהודה אלמדארירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּלָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כׇּל תּוֹקֶף מַאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ תּוֹקְפּוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

Rabbi Yoḥanan said: And all of these tanna’im, in arriving at their respective opinions, were expounding the same verse. As it is stated: “Then Esther the queen, the daughter of Abihail, and Mordecai the Jew, wrote about all the acts of power to confirm this second letter of Purim” (Esther 9:29). The one who said that the Megilla must be read in its entirety interprets “acts of power” as referring to the power of Ahasuerus, and so the Megilla must be read from the beginning, where the power of Ahasuerus is recounted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל תוקף – לקיים אגרת הפורים על תוקף הקפיד להזכיר.
תוקפו של אחשורוש – ומתחילתה היא מדברת בתוקפו עד סופה.
כלל ידוע בתלמוד כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן מעתה שאלו בתלמוד המערב בן עיר מהו שיוציא בן כרך ובן כרך מהו שיוציא בן עיר והשיבו בן עיר אינו מוציא בן כרך שהרי נפטר לו ופקעה ממנו חובת מגלה בן כרך מוציא בן עיר אע״פ שאין זמנו עדיין שהרי מ״מ חיוב מגלה מוטל על הכל מתחלת ליל י״ד:
אמר ר׳ יוחנן: וכולן, כל התנאים הללו מקרא אחד דרשו, אלא שהוציאו ממנו מסקנות שונות, שכן נאמר: ״ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף״ (אסתר ט, כט) והחכמים נחלקו בהבנת הביטוי ״כל תוקף״ מאן דאמר [מי שאומר] שקוראים את המגילה כולה מפרש ש״כל תוקף״ הוא תוקפו של אחשורוש ולכן צריכים לקרוא מתחילתה, שמשם מסופר דבר תוקפו של אחשורוש.
Rabbi Yoḥanan said: And all of these tanna’im, in arriving at their respective opinions, were expounding the same verse. As it is stated: “Then Esther the queen, the daughter of Abihail, and Mordecai the Jew, wrote about all the acts of power to confirm this second letter of Purim” (Esther 9:29). The one who said that the Megilla must be read in its entirety interprets “acts of power” as referring to the power of Ahasuerus, and so the Megilla must be read from the beginning, where the power of Ahasuerus is recounted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמַאן דְּאָמַר מֵאִישׁ יְהוּדִי תּוֹקְפּוֹ שֶׁל מָרְדֳּכַי ומ״דוּמַאן דְּאָמַר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תּוֹקְפּוֹ שֶׁל הָמָן ומ״דוּמַאן דְּאָמַר מִבַּלַּיְלָה הַהוּא תּוֹקְפּוֹ שֶׁל נֵס.

And the one who said that it needs to be read from “There was a certain Jew” explains that “acts of power” is referring to the power of Mordecai. And the one who said that it needs to be read from “After these things” maintains that “acts of power” is referring to the power of Haman. And the one who said that it needs to be read from “On that night” understands that the expression is referring to the power of the miracle, which began on that night when Ahasuerus could not sleep, and therefore one must begin reading the Megilla from there.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאחר הדברים האלה – גידל המלך וכו׳.
ומאן דאמר [ומי שאומר] מ״איש יהודי״, מפרש שהוא תוקפו של מרדכי. ומאן דאמר [ומי שאומר] שקוראים מ״אחר הדברים האלה״, מפרש שהוא תוקפו של המן, ומאן דאמר [ומי שאמר] מ״בלילה ההוא״ — תוקפו של נס, ומכיון שתחילת הנס באותו לילה בו נדדה שנתו של אחשורוש, על כן יש להתחיל לקוראה משם.
And the one who said that it needs to be read from “There was a certain Jew” explains that “acts of power” is referring to the power of Mordecai. And the one who said that it needs to be read from “After these things” maintains that “acts of power” is referring to the power of Haman. And the one who said that it needs to be read from “On that night” understands that the expression is referring to the power of the miracle, which began on that night when Ahasuerus could not sleep, and therefore one must begin reading the Megilla from there.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב הוּנָא אָמַר מֵהָכָא וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם.

Rav Huna said: The four Sages derived their respective opinions from here: “Therefore, because of all the words of this letter, and of that which they saw concerning this matter, and that which had befallen them, the Jews ordained...that they would keep these two days” (Esther 9:26–27).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה ראו על ככה – המגילה נכתבת ונקראת להודיע לדורות מה ראו באותו הזמן שעשו מה שעשו ומפרש על ככה עשו ולפרש מה הגיע על העושים.
רב הונא אמר: מהכא [מכאן], על פסוק זה מתבססת המחלוקת, נאמר: ״ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם״ (אסתר ט, כו),
Rav Huna said: The four Sages derived their respective opinions from here: “Therefore, because of all the words of this letter, and of that which they saw concerning this matter, and that which had befallen them, the Jews ordained...that they would keep these two days” (Esther 9:26–27).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מ״דמַאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ מָה רָאָה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל כָּכָה מִשּׁוּם דְּחַשֵּׁיב שִׁבְעִים שְׁנִין וְלָא אִיפְּרוּק וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם דִּקְטַל וַשְׁתִּי.

Rav Huna continued: The one who said that the Megilla must be read in its entirety explains the verse as follows: “They saw” refers to what Ahasuerus saw, in that he used the vessels of the Temple. “Concerning this matter” was because he had calculated seventy years from the Babylonian exile and the Jews were still not redeemed, and he consequently thought that they would never enjoy deliverance. “And that which had befallen them” is referring to the fact that he had killed Vashti. Since the Megilla was written and continues to be read in order to inform future generations of all these events and what had happened to the people who were involved, and these are detailed at the beginning of the Megilla, it must be read in its entirety.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן דאמר [מי שאומר] שקוראים את המגילה כולה, מפרש את הכתוב כך: מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש״על ככה״, והוא משום דחשיב שבעין שנין [שחישב שבעים שנה] לגלות בבל ולא איפרוק [נגאלו] ישראל, ובשל כך חשב שאין להם תקומה. ״ומה הגיע אליהם״? דקטל [שהרג] את ושתי, ומכיון שהמגילה נכתבה ונקראת כדי להודיע לדורות הבאים על כל מהלך הדברים שהביאו לכל זה ועל אחריתם של המעורבים בו ודברים אלה מפורשים בחלקם בתחילתה של המגילה, לכך יש לקרוא את כולה.
Rav Huna continued: The one who said that the Megilla must be read in its entirety explains the verse as follows: “They saw” refers to what Ahasuerus saw, in that he used the vessels of the Temple. “Concerning this matter” was because he had calculated seventy years from the Babylonian exile and the Jews were still not redeemed, and he consequently thought that they would never enjoy deliverance. “And that which had befallen them” is referring to the fact that he had killed Vashti. Since the Megilla was written and continues to be read in order to inform future generations of all these events and what had happened to the people who were involved, and these are detailed at the beginning of the Megilla, it must be read in its entirety.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ומ״דוּמַאן דְּאָמַר מֵאִישׁ יְהוּדִי מָה רָאָה מָרְדְּכַי דְּאִיקַּנִּי בְּהָמָן עַל כָּכָה דְּשַׁוִּי נַפְשֵׁיהּ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם דְּאִתְרְחִישׁ נִיסָּא.

And the one who said that the Megilla needs to be read from “There was a certain Jew” interprets this verse as follows: That which Mordecai “saw” in that he acted so zealously concerning Haman. “Concerning this matter” was because Haman had made himself an object of idol worship. “And that which had befallen them” is referring to the fact that a miracle took place. Therefore one must read the Megilla from “There was a certain man,” where all this is recounted.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומ״ד מאיש יהודי מה ראה מרדכי דאקני כו׳. ק״ק כיון דקנאה של מרדכי ודשוי נפשיה ע״ז לא הוזכר אלא לבתר אחר הדברים האלה גדל לא היה לנו להתחיל אלא משם ומה טעם הוא להתחיל מאיש יהודי וגו׳ ויש ליישב דאיש יהודי מורה על כך דמשום הכי לא השתחוה כדאמרי׳ בפרקין לעיל ואמאי קרי ליה איש יהודי שכפר בע״ז שכל הכופר בע״ז נקרא יהודי:
מה ראה אחשורוש כו׳. ולשון ראו בלשון רבים על שם אחשורוש ויועציו וכן מה ראה מרדכי כו׳ עם שאר צדיקים שבאותו דור ומה ראה המן כו׳ עם בניו ומה ראה אחשורוש עם יועציו:
דשוי נפשיה ע״ז כו׳ מה שיש לדקדק בזה תמצא בפ״ק:
ומאן דאמר [ומי שאומר] מ״איש יהודי״ כך יש להבין: מה ראה מרדכי דאיקני [שהתקנא, שגרם שתבער הקנאה] בהמן וגרם לו שנאה זו? ״על ככה״, משום דשוי נפשיה [שעשה המן את עצמו] כעבודה זרה, ״ומה הגיע אליהם״ — דאתרחיש ניסא [שאירע הנס]. ולכך יש לקוראה לדעה זו מ״איש יהודי״.
And the one who said that the Megilla needs to be read from “There was a certain Jew” interprets this verse as follows: That which Mordecai “saw” in that he acted so zealously concerning Haman. “Concerning this matter” was because Haman had made himself an object of idol worship. “And that which had befallen them” is referring to the fact that a miracle took place. Therefore one must read the Megilla from “There was a certain man,” where all this is recounted.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ומ״דוּמַאן דְּאָמַר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מָה רָאָה הָמָן שֶׁנִּתְקַנֵּא בְּכׇל הַיְּהוּדִים עַל כָּכָה מִשּׁוּם דְּמָרְדְּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.

And the one who said that it needs to be read from “After these things” interprets the verse in this way: That which Haman “saw” in that he became incensed with all the Jews. “Concerning this matter” was because “Mordecai did not bow down, nor prostrate himself before him” (Esther 3:2). “And that which had befallen them” is referring to the fact that “he and his sons were hanged on the gallows” (Esther 9:25). Accordingly, the Megilla must be read from the first mention of Haman.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאן דאמר [ומי שאומר] שקוראים מ״אחר הדברים האלה״, כך הבין: מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים — ״על ככה״ — משום ש״מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה״ (אסתר ג, ב), ״ומה הגיע אליהם״ (אסתר ט, כו)״ותלו אתו ואת בניו על העץ״ (אסתר ט, כה), ולכך יש לדבריו לקרוא מהמקום בו מוזכר המן לראשונה.
And the one who said that it needs to be read from “After these things” interprets the verse in this way: That which Haman “saw” in that he became incensed with all the Jews. “Concerning this matter” was because “Mordecai did not bow down, nor prostrate himself before him” (Esther 3:2). “And that which had befallen them” is referring to the fact that “he and his sons were hanged on the gallows” (Esther 9:25). Accordingly, the Megilla must be read from the first mention of Haman.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ומ״דוּמַאן דְּאָמַר מִבַּלַּיְלָה הַהוּא מָה רָאָה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת עַל כָּכָה דְּזַמֵּינְתֵּיהּ אֶסְתֵּר לְהָמָן בַּהֲדֵיהּ וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם דְּאִתְרְחִישׁ נִיסָּא.

And the one who said that the Megilla must be read from “On that night” offers the following explanation: That which Ahasuerus “saw” in that he commanded to bring the book of chronicles before him. “Concerning this matter” was because Esther had invited Haman along with him to the banquet she made. “And that which had befallen them” is referring to the fact that a miracle took place. And therefore one must read the Megilla from “On that night the king could not sleep and he commanded to bring the book of chronicles.”
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על ככה דזמינתיה אסתר להמן כו׳. כמפורש בפ״ק שנת המלך אחשורוש ממש כו׳ אמר מאי האי דזמינתיה אסתר להמן דלמא כו׳ ע״ש:
ומאן דאמר [ומי שאומר] מ״בלילה ההוא״, כך הוא מפרש: מה ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות? הסיבה היא ״על ככה״ — דזמינתיה [שהזמינה אותו] אסתר את המן בהדיה [אתו], ״ומה הגיע אליהם״ — דאתרחיש ניסא [שאירע הנס], ולכך יש להתחיל לקרוא מהמקום בו מוזכרת התחלת הנס.
And the one who said that the Megilla must be read from “On that night” offers the following explanation: That which Ahasuerus “saw” in that he commanded to bring the book of chronicles before him. “Concerning this matter” was because Esther had invited Haman along with him to the banquet she made. “And that which had befallen them” is referring to the fact that a miracle took place. And therefore one must read the Megilla from “On that night the king could not sleep and he commanded to bring the book of chronicles.”
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״ראָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר כּוּלָּהּ ואפי׳וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מֵאִישׁ יְהוּדִי דצְרִיכָה שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה כּוּלָּהּ.

Rabbi Ḥelbo said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the statement of the one who says that the Megilla must be read in its entirety. And moreover, even according to the one who said that it need be read only from “There was a certain Jew” and onward, the Megilla itself must nevertheless be written in its entirety.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהיכן קורא את המגילה ויוצא בה רבי מאיר אומר כו׳ – ואסיקנא כדברי האומר את כולה אמר [רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא] משמיה דרב מגילה נקראת ספר ללמד שאם תפרה בפשתן פסולה כספר תורה נקראת אגרת שאם הטיל בה ג׳ חוטי גידין כשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב הלכה כדברי האומר כולה, כל המגילה צריכה לקרות. אפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריך לקרות, צריכה שתהא כתובה כולה, דאם אינה כתובה כולה אינה כשרה לקרות בה.
אמר ר׳ חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר שקוראים את המגילה כולה. ועוד: ואפילו למאן דאמר דעת מי שאומר] שקוראים רק מ״איש יהודי״ — בכל זאת צריכה שתהא המגילה כתובה כולה.
Rabbi Ḥelbo said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the statement of the one who says that the Megilla must be read in its entirety. And moreover, even according to the one who said that it need be read only from “There was a certain Jew” and onward, the Megilla itself must nevertheless be written in its entirety.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וא״רוְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב מְגִילָּה נִקְרֵאת סֵפֶר וְנִקְרֵאת אִגֶּרֶת נִקְרֵאת סֵפֶר השֶׁאִם תְּפָרָהּ בְּחוּטֵי פִשְׁתָּן פְּסוּלָה וְנִקְרֵאת אִגֶּרֶת ושֶׁאִם הֵטִיל בָּהּ שְׁלֹשָׁה חוּטֵי גִידִין כְּשֵׁרָה אָמַר רַב נַחְמָן וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ מְשׁוּלָּשִׁין.

And Rabbi Ḥelbo said further that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The Megilla is referred to as a “book” (Esther 9:32), and it is also referred to as a “letter” (Esther 9:29). It is called a book, indicating a comparison to the book of the Torah, i.e., to a Torah scroll, to teach us that if one sewed its parchment sheets together with flax threads the Megilla is unfit, just as a Torah scroll sewn in this manner is unfit. And it is called a letter to teach us that if one stitched the Megilla sheets together with only three threads of sinew, in the manner of a letter, the Megilla is fit for use, as it does not have to be completely stitched like a Torah scroll. Rav Naḥman said: This is true provided that the stitches are made in three parts.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובלבד שיהו משולשין כלומר החוט כרוך זה אחר זה ג׳ פעמים ג׳ ג׳ בב׳ קצוות וג׳ באמצע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נקראת ספר – ונכתב בספר.
שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה – דאיכא למאן דאמר במסכת מכות (דף יא.) ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה.
ונקראת אגרת – לומר שאינה חמורה כספר.
שיהו משולשין – שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו ועד הגיד השני ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר.
אמר רב מגילה נקראת ספר, ונכתב בספר. ונקראת איגרת, לקיים את איגרת הפורים. נקראת ספר שאם תפרה בפשתן פסולה כמו ספר תורה. נקראת איגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה ואפילו כולה תפורה בפשתן. ובלבד שיהיו משולשין הגידין שיהא מן הגיד הראשון לשני כמו השני לשלישיא.
ואמרב שמואל [הקורא]ג במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא.
א. רש״י כת׳ דגם השטח שעד התפר למעלה ולמטה יהיה שוה לשטח שבין התפרים ורבינו לא הזכיר זאת.
ב. לפנינו ׳אמר׳. ועי׳ כללא דכייל הר״ב דק״ס בפסחים דף ז ע״א מדפי הספר אות ר.
ג. כך בכל נוסחאות הש״ס.
ובלבד שיהו משולשין – נראה כמו שפרש״י שיהיה מראש התפר עד הגיד כמגיד לגיד חבירו בין מלמעלה בין מלמטה והכי נמי משמע במכות (דף ט: ושם) גבי ערי מקלט דקאמר ושלשת שיהו משולשין מדרום לחברון כמחברון לשכם ומשכם לקדש כמקדש לצפון שמע מינה דמשולשין משמע הכי ולא כמו שמפרשים שישים הגיד בראש הדף ובאמצעיתו ובסופו.
גמ׳. מגלה נקראת ספר. דכתיב ונכתב בספר, לפיך יש לה דין ספר תורה, שאסור לתפרה בפשתן אלא בגידין.
ונקראת אגרת. דכתיב (את) [על] כל דברי האגרת הזאת, לפיכך יש לה דין אגרת, שיכול לתפרה קצתה בפשתן, כלומר שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין לבדן, השאר יכול לתפור בפשתן.
ובלבד שיהיו משולשין. שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כריוח שיש ממנו עד תפירת הגיד השני, ומן השני לשלישי כאויר שיש מן תפר הגיד עד סוף התפר.
נקראת ספר. דכתי׳1 ונכת׳ בספר.
איגרת. דברי האיגרת2.
פסולה. כס״ת דא׳ במסכ׳ סוכ׳3 (שאם תפרה) ס״ת שתפרה בחוטי פשתן פסולה.
ונקראת איגר׳. שאינה חמור׳ כס״ת4.
וסגי לה במשולשין. שיהא מתחילת הספר עד מקום תפיר׳ הגיד כממנו לשיני ומן השיני לשלישי ומן השלישי עד סוף הספר5.
ור״ח פי׳ ובלבד שיהו משולשין כלומ׳ החוט צריך שיהא כרוך זה אחר זה ג׳ פעמי׳ תפיר׳ של שלש שלש בשני הקצוות וכן באמצע6.
1. אסתר ט,לב.
2. אסתר ט,כו.
3. בפרש״י במסכת מכות (דף יא,א).
4. כ״פ רש״י ד״ה ונקראת אגרת.
5. כ״פ רש״י ד״ה שיהו משולשין. וכ״כ הריטב״א. אמנם דעת הרי״ף (דף ו,ב) דמשולשין היינו שנים בשני ראשי היריעה ואחד באמצע.
6. וכ״כ הרמב״ם פ״ב מהל׳ מגילה הי״א. ועיין מאירי. ועיין שו״ע או״ח סימן תרצ״א ס״ו שכתב שצריך לצאת ידי כולם.
פיסקה. (מיהכן) [מהיכן] קורא את המגלה וכו׳ אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת איגרת נקראת ספר כדכתיב ונכתב בספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה כדין ספר תורה שאינה נתפרת אלא בעקב1. נקראת אגרת כדכתיב האיגרת הזאת, ללמדך שיש לה דין אגרת שאם הטיל בה שלשה חכי2 גידים כלומר שאם הטיל בה שלש תפירות שמחבר בה היריעות ונתפסות זו עם זו כחכה (שתוספת) [שתופסת] הדבר שנאחז בה. כשרה. שהרי תפירות בשתי3 קצות היריעה ואחת באמצעה4. אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין. פירוש שיתפור התפירות שלשה פעמים בכל תפירה מהשלוש התפירות5 וכן הלכה.
1. לא נתברר לי פירוש תיבה זו, וכנראה ט״ס וצ״ל בגידין וכבר״י מלוניל.
2. לפנינו ׳חוטי׳ ובזה א״צ לפירוש רבינו.
3. אפשר לקרוא ׳כשתי׳.
4. ע״פ לשון הרי״ף, אבל לפירוש רש״י ור״י מלוניל דבר זה הוא חידוש של רנב״י דבסמוך, ורבינו לשיטתו שם שמפרשה כהרמב״ם.
5. ע״פ הרמב״ם פ״ב מהלכות מגילה הלכה יא, וברש״י ור״י מלוניל פירשו בדרך אחרת עיי״ש.
נקראת ספר – ונכתב בספר.
ונקראת אגרת – את אגרת הפורים הזאת השנית.
פסולה – דאיכא מאן דאמר ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה.
שיהו משולשין – שלשה בראש הדף וג׳ באמצע הדף וג׳ בסוף הדף ושיהא מראש הספר עד מקום תפירת הגיד הראשון כממנו עד הגיד הב׳ ומן הב׳ לג׳ כמשלישי לסוף היריע׳ הכתובה בין הכתובים. ספרים שבימי רבותינו היו עשויין נגללין כס״ת שלנו לא יצא דבעינן אגרת לעצמה דמפורסם ניסא טפי וכי כתובה בין הכתובים נראה כעוסק במקרא. ומחו לה אמוחא לאחרי שאמרה מחה על קדקדה וסתרו מקצתה לא אמרו אלא בצבור. כתב הר״ז לכתחלה אין קורין אותה במגלה הכתובה בין הכתובים בצבור מפני כבוד הצבור אבל דיעבד יצא והיינו דמחו לה אמוחא. וביחיד אפילו לכתחלה ואי מיחסרא או מיתרא יריעות המגלה משאר היריעות אפילו בצבור ואפילו לכתחלה.
תוספות ד״ה ובלבד שיהו כו׳ מראש התפר. עיין בכורות דף לט ע״א תוספות ד״ה שיהיו משולשים ושם איתא מראש הדף וכו׳ וכן נכון:
ה ואמר עוד ר׳ חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בענין מגילה: מגילה נקראת ״ספר״ (אסתר ט, לב) ונקראת ״אגרת״ (אסתר ט, כט) ללמדנו: נקראת ״ספר״ — שאם תפרה (חיבר את יריעות הקלף שלה) בחוטי פשתן — פסולה, כשם שספר תורה שנתפר כך פסול. ונקראת ״אגרת״ — שאם הטיל בה בתפריה שלשה חוטי גידין שבהם תופרים ספרי תורה, אולם אינו אלא תפירה חלקית כשל אגרת — כשרה, ואין צריך לתפור את היריעה בשלימות כבספר תורה. אמר רב נחמן: ובלבד שיהו משולשין, כלומר, שהתפרים יהיו במרחק שוה זה מזה.
And Rabbi Ḥelbo said further that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The Megilla is referred to as a “book” (Esther 9:32), and it is also referred to as a “letter” (Esther 9:29). It is called a book, indicating a comparison to the book of the Torah, i.e., to a Torah scroll, to teach us that if one sewed its parchment sheets together with flax threads the Megilla is unfit, just as a Torah scroll sewn in this manner is unfit. And it is called a letter to teach us that if one stitched the Megilla sheets together with only three threads of sinew, in the manner of a letter, the Megilla is fit for use, as it does not have to be completely stitched like a Torah scroll. Rav Naḥman said: This is true provided that the stitches are made in three parts.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל זהַקּוֹרֵא בִּמְגִילָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים לֹא יָצָא אָמַר רָבָא חלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מְחַסְּרָא וּמְיַיתְּרָא פּוּרְתָּא אֲבָל מְחַסְּרָא וּמְיַיתְּרָא פּוּרְתָּא לֵית לַן בַּהּ.

Rav Yehuda said that Shmuel said: If one reads from a Megilla that was written together with the rest of the Writings he has not fulfilled his obligation, as it must be evident that one is reading specifically from the Megilla rather than simply reading ordinary passages from the Bible. Rava said: We said this only in a case where the parchment of the Megilla is not a little shorter or longer than the parchment of the other biblical books on the scroll and are consequently not plainly discernible among them. But if it is a little shorter or longer than the other sheets of parchment of the other biblical books, we have no problem with it, and one may read from such a scroll.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים פירוש אם הן כולן כתובים שנכתבו מגילה ומגילת אסתר בכללן. והיו רוחב היריעות הכתובות כולן מדה אחת פסולה ואם מיחסרא או מייתרא כגון שכל יריעה רחבה ג׳ זרתות והיריעות שכתובה בהן מגילת אסתר רחבן ג׳ זרתות וחצי זרת או ב׳ זרתות וחצי שנראית מגילה בפני עצמה כשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכתובה בין הכתובים – ספרים שהיו בימי החכמים כולן בגליון כספר תורה שלנו.
לא יצא – דבעינן אגרת לעצמה דמיפרסם ניסא טפי דכי קוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא.
אי מחסרא או מייתרא – ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה או קצרה מהן ויש לה היכר לעצמה.
הקורא במגלה הכתובה מן הכתובים. ספרים שבימי החכמים היו עושין כולם בגיליון כספר תורה וגוילין שלנו, ולפיכך לא יצא דבעינן אגרת לעצמה. ופרסומי ניסא טפי איכא כשהיא בפני עצמה, מכשהיא כתובה בין הכתובים, דנראה כעוסק במקרא הוא.
אבל אם מיחסרא או מיתרא פורתא. אם אורכה משאר קלפים למעלה או למטה, או קצרה מהן, יש לה היכר בעצמה.
מהא דאמר רבא: לא אמרן אלא דלא מיחסרא או מייתרא פורתא יריעתא וכו׳. נראה לכאורה שכשהוא קורא פושט כאיגרת כדברי הגאונים ז״ל, דאי לא כי מייתרא או מיחסרא מאי פרסומי ניסא איכא בהא הא גוללה ולא מינכרא מילתא.
מגלה גזולה יש מן הגאונים שהתירו לקרות בה שהרי בקול קריאה הוא יוצא ואין בקול דין גזל כמו שהתבאר בתלמוד המערב לענין שופר ויש חוככין בזה להחמיר:
המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי ג״כ לבאר אם אדם חייב לקרות את כלה אם לאו ונזכרו בה ג׳ מחלוקות והם שר׳ מאיר אומר כלה מפני שהוא צריך להזכיר תקפו של אחשורוש שהוא בתחלתה ור׳ יהודה אומר מאיש יהודי אין אנו צריכין אלא לתקפו של מרדכי ור׳ יוסי אומר מאחר הדברים לתקפו של המן אנו צריכין ובגמרא נזכר בה דעת רביעי והוא מבלילה ההוא שהוא עיקר תקפו של נס וכלם באים מכח מה שנאמר ותכתוב אסתר וכו׳ את כל תוקף מר סבר תקפו של אחשורוש וכו׳ וכולם מודים שצריך שתהא כלה כתובה לפניו ומ״מ הלכה כדברי האומר כולה:
זהו ביאור המשנה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן מגלה שתפר בה יריעה אחת עם חברתה בחוטי פשתן פסולה כס״ת ואם הטיל בה ג׳ חוטי גידין אע״פ שיש בשאר התפירה פשתן כשירה ובלבד שיהיו משלשין ר״ל אחת בקצה היריעה הסמוך לשיור התפר שבצד העליון ואחד כנגדה שבצד התחתון ואחד באמצע וכן שיחזיר בכל התפר מהם החוט ג׳ פעמים מה שאין כן בס״ת שכל שיש בה פשתן פסולה הא מ״מ הטיל בס״ת ג׳ חוטי גידין בשלש ולא הטיל בה פשתן כשירה וגדולי המחברים כתבו בענין זה אין צריך לתפור את כל היריעה כספר תורה אלא כל שתפר בגידין שלש תפירות באמצעה ושלש בכל אחד מן הקצוות יצא נראה מדבריהם שבספר תורה צריך שיתפור כל היריעה חוץ משיור התפר המפורש למטה ואפשר שאף במגלה אם תפר מקצתה בפשתן פסולה וכן יש שפסקו שלא נפסלה מגלה התפורה בפשתן אלא בצבור הא ביחיד יצא ואין נראה כן:
הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים בצבור לא יצא אבל ביחיד יצא ובלבד שתהא עשויה כהלכתה בגליון ובתפירת גידין ומ״מ אף היחיד אין קורא בה לכתחלה ויש פוסקין ביחיד שקורא בה לכתחלה ואף הצבור יוצאין בה בדיעבד ואם היתה יריעה שבה נכתבה המגלה יתירה על האחרות או חסרה מהם הרי היא כמגלה בפני עצמה ויוצאין בה אף בצבור ולשיטה שנית שהזכרנו קורין בה אף לכתחלה בצבור:
אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים האחרים — לא יצא, שצריך שתהיה מגילה בפני עצמה, כדי שיהא ניכר שהוא קורא אגרת מיוחדת זו. אמר רבא: לא אמרן [אמרנו] איסור זה אלא כשהיריעה שעליה כתובה המגילה לא מחסרא ומייתרא פורתא [חסרה, קצרה או יתירה, ארוכה מעט] מהיריעות של שאר הכתובים ואיננה ניכרת ביניהם, אבל מחסרא ומייתרא פורתא [חסרה או יתירה מעט] בגודל לית לן [אין לנו] בה איסור ורשאי לקרות בה, לפי שהדבר ניכר.
Rav Yehuda said that Shmuel said: If one reads from a Megilla that was written together with the rest of the Writings he has not fulfilled his obligation, as it must be evident that one is reading specifically from the Megilla rather than simply reading ordinary passages from the Bible. Rava said: We said this only in a case where the parchment of the Megilla is not a little shorter or longer than the parchment of the other biblical books on the scroll and are consequently not plainly discernible among them. But if it is a little shorter or longer than the other sheets of parchment of the other biblical books, we have no problem with it, and one may read from such a scroll.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) לֵוִי בַּר שְׁמוּאֵל הֲוָה קָא קָרֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה בִּמְגִילָּה

It was related that Levi bar Shmuel was once reading before Rav Yehuda from a Megilla
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה [היה קורא לפני] רב יהודה במגילה
It was related that Levi bar Shmuel was once reading before Rav Yehuda from a Megilla
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה יט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מגילה יט., עין משפט נר מצוה מגילה יט., ר׳ חננאל מגילה יט., רי"ף מגילה יט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מגילה יט., רש"י מגילה יט., ראב"ן מגילה יט. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מגילה יט., בעל המאור מגילה יט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם מגילה יט. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל מגילה יט. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה יט. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ההשלמה מגילה יט., תוספות רי"ד מהדורה תנינא מגילה יט., רמב"ן מלחמות ה' מגילה יט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה יט. – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רשב"א מגילה יט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה יט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה יט., ר"ן מגילה יט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי אגדות מגילה יט., פני יהושע מגילה יט., גליון הש"ס לרע"א מגילה יט., פירוש הרב שטיינזלץ מגילה יט., אסופת מאמרים מגילה יט.

Megillah 19a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Megillah 19a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 19a, R. Chananel Megillah 19a, Rif by Bavli Megillah 19a, Collected from HeArukh Megillah 19a, Rashi Megillah 19a, Raavan Megillah 19a, Tosafot Megillah 19a, Baal HaMaor Megillah 19a, Raavad Katuv Sham Megillah 19a, Ri MiLunel Megillah 19a, R. Yehuda Almadari Megillah 19a, HaHashlamah Megillah 19a, Tosefot Rid Second Recension Megillah 19a, Ramban Milchamot HaShem Megillah 19a, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 19a, Rashba Megillah 19a, Meiri Megillah 19a, Ritva Megillah 19a, Ran Megillah 19a, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 19a, Penei Yehoshua Megillah 19a, Gilyon HaShas Megillah 19a, Steinsaltz Commentary Megillah 19a, Collected Articles Megillah 19a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144