×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אמְפַנְּקִי דִּכְתִיב {ישעיהו א׳:י״ב} כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמוֹס חֲצֵרָי.
a delicate man, who cannot walk without shoes. As it is written: “When you come to appear before Me, who has required this at your hand, to trample My courts?” (Isaiah 1:12). Entering the Temple with shoes is described by the prophet as trampling, and therefore one who cannot enter barefoot is exempt from the mitzva of appearance.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מפנקי – שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.
כי תבואו לראות פני – פירש רש״י דנפקא ליה מדכתיב רמוס חצרי דמשמע דהולך במנעליו ותימה הוא דבפרק הרואה (ברכות דף סב:) מפיק ליה מדכתיב של נעלך ויש לומר דהתם עיקר אבל הכא ניחא ליה לאתויי ראייה כדכתיב כי תבאו לראות וכו׳.
ד״ה ראה בכי כו׳. דהיינו הקרי והמסורות כמפורש לעיל ועבד שרבו מצפה לו לראותו כו׳ נמי תרוייהו משמע שרבו מצפה שיראה הוא את העבד ומצפה נמי שהעבד יראה אותו ועתה יתרחק ממנו מב׳ ראיות הללו וכי תבאו לראות פני גו׳ משמע נמי תרתי לפי הקרי והכתיב ומסיים בהאי קרא מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי דה״ל למכתב מי בקש זאת מאתכם או מרגליכם רמוס גו׳ אבל מידכם רמוס רמז על הקידה שהיתה במצות ראייה בשמחת בית שואבה שהיה נועץ ב׳ גודליו בארץ ושוחה כו׳ וזו היא הקידה כדאמרינן פרק החליל:
מפנקי [אנשים מפונקים] שאינם יכולים ללכת אלא בנעליים, ובנעליים אסור להיכנס למקדש, דכתיב [שנאמר]: ״כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי״ (ישעיהו א, יב), וכניסה בנעליים נקראת בפי הנביא רמיסה.
a delicate man, who cannot walk without shoes. As it is written: “When you come to appear before Me, who has required this at your hand, to trample My courts?” (Isaiah 1:12). Entering the Temple with shoes is described by the prophet as trampling, and therefore one who cannot enter barefoot is exempt from the mitzva of appearance.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנָא בהֶעָרֵל וְהַטָּמֵא פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה בִּשְׁלָמָא טָמֵא דִּכְתִיב {דברים י״ב:ה׳} וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה כׇּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבִיאָה יֶשְׁנוֹ בַּהֲבָאָה וְכׇל שֶׁאֵינוֹ בְּבִיאָה אֵינוֹ בַּהֲבָאָה.

It is taught: The uncircumcised and the ritually impure are exempt from the mitzva of appearance. The Gemara comments: Granted, a ritually impure person is exempt, as it is written: “And there you shall come” (Deuteronomy 12:5), followed by: “And there you shall bring” (Deuteronomy 12:6). The juxtaposition of these verses teaches: Anyone included in the mitzva of coming, i.e., anyone who may enter the Temple, is also included in the obligation of bringing offerings; and anyone not included in the mitzva of coming is not included in the obligation of bringing either. Since it is prohibited for a person who is ritually impure to enter the Temple, he is also exempt from the obligation to bring a burnt-offering of appearance.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא: הערל והטמא פטורין מן הראייה, אוקימנה לרבי עקיבא דמרבי ליה לערל מן הטמא, שנאמר: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע, ודחי ליה לערל מן התרומה כטמא. ומפורש ביבמות פרק הערל בתחילתו (בבלי יבמות ע״ב:).
פטורים מן הראיה – אין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח: טמא אינו (חייב) בביאה שאינו יכול ליכנס למקדש דכתיב (כי מקדש) ה׳ טמא ונכרתה (במדבר יט).
דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה – והא דאמרינן (פסחים דף סב.) ערל וטמא משלחין קרבנותיהן דאע״ג דליתנהו בביאה התם מיירי בנדרים ונדבות שאין קבועין זמן בהבאת רגלים והאי קרא לא משתעי אלא בעולת ראייה דבעינן ביאה אך קשה לרבי שמעון דאמר פרק בתרא דמו״ק (דף טז. ושם) וביום באו יקריב (יחזקאל מד) בזמן שהוא ראוי לביאה יקריב בזמן שאינו ראוי לביאה לא יקריב ופשיט מהתם דמצורע לא ישלח קרבנותיו וכי לית ליה ההוא דלעיל דערל וטמא דמשמע דליכא מאן דפליג ולא מסתבר לחלק דהתם במצורע לחוד וההיא בשאר טמאים דהאי קרא בסתמא כתיב משמע דאכל טמאים קאי וכי תימא משום דכתיב לעיל מינה שבעת ימים יספרו לו (שם) דמשמע בימי סיפורו דקאי דוקא אמצורע הא אפסקיה למילתיה וביום באו אל הקודש אל החצר הפנימית דדרשינן מיניה זו עשירית האיפה ועוד התם הוה ליה לאתויי לההוא ערל וטמא למיפשט מינה דמשלח שפיר ונראה בעיני דהתם בקרבנות מצורע מצרעתו מיירי ובשמיני לרפואה כי בעי לאתויי קרבנותיו חזר ונצטרע הלכך האי קרבן דמחוייב לא מצי מייתי כיון דלאו בר ביאה הוא אבל בנדרים ונדבות מביא שפיר אף מצורע כמו שאר טמאים והתם הארכתי בדבר לפרש מההיא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן ולא בעינן סמיכה כמו בההיא דהשולח חטאתו ממדינת הים דכל הגט (גיטין דף כח: ושם) דפריך לה והא בעי סמיכה ומוקי לה בקרבן נשים או בחטאת העוף דהתם בערל שמתו אחיו מחמת מילה וטמא כמו מצורע או זב דאין טהרתו תלויה רק ברפואה ואפשר שלא יתרפא לעולם והוה ליה מחוייב קרבן הלכך טוב לנו שיביא בלא סמיכה אבל התם בגיטין יש לנו להמתין עד שיביא עוד הארכתי התם בפרק ג׳ דגיטין (גיטין שם).
ערל וטמא כבר ביארנו במשנה שהוא פטור טמא מדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וטמא אינו בביאה ופטור הוא בהבאה אף על ידי אחר הואיל והוא בעצמו אינו נכנס למקדש וערל ממה שלמדנו ערל מטמא לאיסור אכילת קדשים שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל ודרשו בו איש איש לרבות ערל מ״מ בפרק הערל (יבמות ע״ב:) פרשה ר׳ יוסף משום דמאיס כלומר לא מריבוי הכתוב אלא מפני שהוא מאוס וללמדנו שלא הושוה לטמא מכל וכל אלא לעניני גבוה כגון בראיה ובביאת המקדש ועבודת קרבנות אבל למי חטאת הערל כשר לקדש ולהזות וכן פסקוה גדולי המחברים:
א תנא [שנה החכם]: הערל והטמא פטורין מן הראייה. ומבררים: בשלמא [נניח] טמא פטור — משום דכתיב [שנאמר]: ״ובאת שמה״ ״והבאתם שמה״ (דברים יב, ה-ו), שסמיכות הפסוקים באה ללמד: כל שישנו בביאה שרשאי לבוא למקדש — ישנו גם בחובת הבאה של קרבנות, וכל שאינו בביאה שאינו רשאי לבוא למקדש — אינו בחובת הבאה. וכיון שלטמא אסור להיכנס למקדש, אין עליו גם לשלוח קרבנות!
It is taught: The uncircumcised and the ritually impure are exempt from the mitzva of appearance. The Gemara comments: Granted, a ritually impure person is exempt, as it is written: “And there you shall come” (Deuteronomy 12:5), followed by: “And there you shall bring” (Deuteronomy 12:6). The juxtaposition of these verses teaches: Anyone included in the mitzva of coming, i.e., anyone who may enter the Temple, is also included in the obligation of bringing offerings; and anyone not included in the mitzva of coming is not included in the obligation of bringing either. Since it is prohibited for a person who is ritually impure to enter the Temple, he is also exempt from the obligation to bring a burnt-offering of appearance.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא עָרֵל מְנָלַן הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דִּמְרַבֵּי לְעָרֵל כְּטָמֵא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר {ויקרא כ״ב:ד׳,י״ח} אִישׁ אִישׁ גלְרַבּוֹת אֶת הֶעָרֵל.

However, with regard to the uncircumcised, from where do we derive that he is exempt? The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who amplifies the halakha so that the uncircumcised is included in the same category as the ritually impure. As it is taught in a baraita: Rabbi Akiva says, with regard to the verse: “Any man [ish ish] of the seed of Aaron that is a leper or has an issue; he shall not eat of the sacred things” (Leviticus 22:4), the double use of the term: “Ish,” comes to include the uncircumcised. Like the ritually impure, the uncircumcised may neither eat sacrificial meat nor bring offerings to the Temple.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערל – ישראל שמתו אחיו מחמת מילה.
הכי גרסינן: דמרבי ליה ערל כטמא.
איש איש – מזרע אהרן והוא צרוע או זב.
לרבות את הערל – שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא.
דמרבה ערל כי טמא – אמר הרב ר׳ אלחנן דהא דאיצטריך קרא דלעיל למעוטי ליה טומטום ואנדרוגינוס ולא למעוטי מספק ערל התם אליבא דרבנן הוא דלרבי עקיבא לא צריך ומיהו אך קשה אמאי איצטריך מיעוט לערל גבי פסח תיפוק ליה מטמא וי״ל דהתם ממעטינן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלאו כטמא ומיהו זהו דוקא לפרש״י דמפרש התם ערל שמתו אחיו מחמת מילה יש להעמיד הכי אבל לפר״ת דמפרש שדואג מחמת הצער אבל מתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס יש להקשות לרבי עקיבא דמרבה ערל כי טמא אמאי איצטריך קרא לערל דפסח תיפוק ליה מטמא ויש לומר דמהתם ידעינן ליה בעלמא כיון דמדמה ערל לטמא בפסח דרשינן נמי מאיש איש לרבות ערל כטמא אבל ליכא למימר דאי ליכא קרא אלא דערל כטמא הייתי אומר דפסח בא בערלות דאי הוה רובן ערלים כמו בטומאה דהא מנא ידעינן לרבות ערל כי טמא מאיש איש כי יהיה צרוע או זב והתם לא כתיב רק טומאת צרעת וזיבות ואנן אמרינן בריש אלו דברים (פסחים דף סז.) דלא דחי רק טומאת מת בלבד והשתא סוגיא דהכא פליגא ארבא דריש הערל (יבמות דף עב:) דקאמר דלא לישתמיט תנא דמרבה ערל כי טמא ונוקמא כרבי עקיבא ופריך ליה מהכא דערל וטמא פטורין מן הראייה ומשני שאני התם משום דמאיס ומשמע דאפילו רבנן מודו כלומר לאו משום דמרבה ליה כי טמא אלא משום דמאיס ומיהו י״ל דה״פ שאני התם משום דמאיס להכי מרבה ערל כי טמא אליבא דרבי עקיבא אבל לא שיהא ערל מטמא בנגיעה כטמא להכי לא תנינהו גבי הדדי.
בד״ה דמרבה ערל כטמא כו׳ אך קשה אמאי איצטריך מיעוט לעיל גבי פסח כו׳ אבל ליכא למימר דאי ליכא קרא אלא הערל כטמא הייתי אומר כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אלא ערל מנלן [מניין לנו] שפטור? ואומרים: הא מני [זו כשיטת מי היא] כדעת ר׳ עקיבא היא, דמרבי הוא מרבה, לומד בדרך ״ריבוי״] לערל ודן אותו כטמא. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ עקיבא אומר: נאמר ״איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל״ (ויקרא כב, ד), הכפילות ״איש איש״ באה לרבות את הערל שיהא דינו כמו הטמאים המוזכרים בפסוק.
However, with regard to the uncircumcised, from where do we derive that he is exempt? The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who amplifies the halakha so that the uncircumcised is included in the same category as the ritually impure. As it is taught in a baraita: Rabbi Akiva says, with regard to the verse: “Any man [ish ish] of the seed of Aaron that is a leper or has an issue; he shall not eat of the sacred things” (Leviticus 22:4), the double use of the term: “Ish,” comes to include the uncircumcised. Like the ritually impure, the uncircumcised may neither eat sacrificial meat nor bring offerings to the Temple.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן טָמֵא פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה דִּכְתִיב וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה כׇּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבִיאָה יֶשְׁנוֹ בַּהֲבָאָה וְכׇל שֶׁאֵינוֹ בְּבִיאָה אֵינוֹ בַּהֲבָאָה.

The Sages taught: A ritually impure person is exempt from the mitzva of appearance, as it is written: “And there shall you come,” “and there you shall bring.” Anyone included in coming is also included in the obligation of bringing offerings; and anyone not included in coming is not included in the obligation of bringing either.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טמא פטור, שנאמר: ובאת שמה והבאתם שמה, כל שישנו בביאה ישנו בהבאה כו׳.
תנו רבנן [שנו חכמים]: טמא פטור מן הראייה, דכתיב [שנאמר] ״ובאת שמה״ ״והבאתם שמה״, ולמדים מזה: כל שישנו בביאהישנו בהבאה, וכל שאינו בביאה — אינו בהבאה.
The Sages taught: A ritually impure person is exempt from the mitzva of appearance, as it is written: “And there shall you come,” “and there you shall bring.” Anyone included in coming is also included in the obligation of bringing offerings; and anyone not included in coming is not included in the obligation of bringing either.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוּדָה סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה שֶׁנֶּאֱמַר יִרְאֶה יֵרָאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת מַה בָּא לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.:

Rabbi Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times a year all your males shall appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as one comes to see with both his eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is exempt from the mitzva of appearance in the Temple.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן בן דהבאי אומר משום (בשם) ר׳ יהודה: סומא באחת מעיניו פטור גם הוא מן הראייה, שנאמר: ״יראה״ ואפשר גם לקרוא ״יראה״ ואנו יכולים ללמוד: כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה בא לראות בשתי עיניו, שזו דרך ראייה שלימה, אף בא ליראות אינו אלא כשרואה בשתי עיניו.
Rabbi Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times a year all your males shall appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as one comes to see with both his eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is exempt from the mitzva of appearance in the Temple.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב הוּנָא כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא יִרְאֶה יֵרָאֶה בָּכֵי אָמַר עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לוֹ לִרְאוֹתוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ דִּכְתִיב כִּי תָבוֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמוֹס חֲצֵרָי.

The Gemara relates that when Rav Huna reached this verse, which can be read as: “Will see” [yireh] and “shall appear” [yera’e], he cried. He said: Can it happen to a slave whose master expects to see him, that the master will eventually distance himself from him and not want him anymore? As it is written: “When you come to appear before Me, who has required this at your hand, to trample My courts?” (Isaiah 1:12).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבד – שהוא חביב לרבו עד שרבו מצפה ושואף מתי יראהו יתרחק מעליו.
יתרחק מעליו – איך הגיע יום שנהפך לו לשונא ורחקו וצוה שלא יראהו שנאמר כי תבאו וגו׳.
ב כיון שהוזכר כתוב זה מספרים כי רב הונא כי מטי להאי קרא [כאשר היה מגיע לכתוב זה] ״יראה״ ״יראה״, בכי [היה בוכה]. אמר: עבד שרבו (אדוניו) היה מצפה לראותו, בסוף יתרחק האדון ממנו ולא ירצה בו עוד, דכתיב [שנאמר]: ״כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי״ (ישעיה א, יב).
The Gemara relates that when Rav Huna reached this verse, which can be read as: “Will see” [yireh] and “shall appear” [yera’e], he cried. He said: Can it happen to a slave whose master expects to see him, that the master will eventually distance himself from him and not want him anymore? As it is written: “When you come to appear before Me, who has required this at your hand, to trample My courts?” (Isaiah 1:12).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב הוּנָא כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי {דברים כ״ז:ז׳} וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לֶאֱכוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ דִּכְתִיב {ישעיהו א׳:י״א} לָמָּה לִּי רוֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה׳.

Similarly, when Rav Huna reached this verse, he cried: “And you shall sacrifice peace-offerings, and you shall eat there” (Deuteronomy 27:7). Can it happen to a slave whose master expects him to eat at his table, that his master will eventually distance himself from him? As it is written: “To what purpose is the multitude of your offerings to Me? says the Lord” (Isaiah 1:11).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזבחת שלמים ואכלת עבד כו׳. השלמים הם קדשים ואכילתן לישראל משלחן גבוה קא זכו לשום להם שלום ביניהם ולבין אביהם שבשמים שעל כן נקראו שלמים ועתה נתרחקו ממנו שנאמר למה לי רוב זבחיכם ר״ל דומות למרובות כמו שמפרש שבעתי עולות גו׳ ועתודים לא חפצתי:
ובדומה לזה, רב הונא כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לכתוב זה, היה בוכה], נאמר: ״וזבחת שלמים ואכלת שם״ (דברים כז, ז), עבד שרבו מצפה לו לאכול על שלחנו יתרחק האדון ממנו? דכתיב [שנאמר]: ״למה לי רב זבחיכם יאמר ה׳⁠ ⁠״ (ישעיה א, יא).
Similarly, when Rav Huna reached this verse, he cried: “And you shall sacrifice peace-offerings, and you shall eat there” (Deuteronomy 27:7). Can it happen to a slave whose master expects him to eat at his table, that his master will eventually distance himself from him? As it is written: “To what purpose is the multitude of your offerings to Me? says the Lord” (Isaiah 1:11).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי {בראשית מ״ה:ג׳} וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו וּמָה תּוֹכֵחָה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ תּוֹכֵחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי {שמואל א כ״ח:ט״ו} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אוֹתִי וּמָה שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק הָיָה מִתְיָירֵא מִן הַדִּין אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

The Gemara similarly relates: When Rabbi Elazar reached this verse, he cried: “And his brethren could not answer him, for they were affrighted at his presence” (Genesis 45:3). He said, in explanation of his emotional reaction: If the rebuke of a man of flesh and blood was such that the brothers were unable to respond, when it comes to the rebuke of the Holy One, Blessed be He, all the more so. When Rabbi Elazar reached this verse, he cried: “And Samuel said to Saul: Why have you disquieted me, to bring me up” (I Samuel 28:15). He said: If Samuel the righteous was afraid of judgment when he was raised by necromancy, as he thought he was being summoned for a Divine judgment, all the more so that we should be afraid.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר כי מטי להאי קרא בכי לכו נא ונוכחה, אמר: ומה אחי יוסף לא יכלו לענות אותו בתוכחה כי נבהלו מפניו, תוכחה של הקב״ה על אחת כמה וכמה.
ועוד היה בוכה ואומר: ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין, שנאמר: ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי (שמואל א כ״ח:ט״ו), ולא עוד אלא שביקש מרבינו משה לבוא עמו, שנאמר: ותאמר האשה אל שאול1 אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג). עולים תרי משמע כו׳. אנו, על אחת כמה וכמה.
1. כן בפסוק ובבבלי. בכ״י וטיקן 128 בטעות: ״שמוא׳⁠ ⁠״.
תוכחה – שמוכיח פשעו בפניו.
של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה – שלא יוכל להשיב תשובה מעלייתא להיפטר לגמרי דמכמה דברים מצי לפטור עצמו קצת כדאיתא בפרק הדר (עירובין דף סה.) יכולני לפטור כל העולם מדין של תפלה.
ומה תוכחה של ב״ו כך כו׳. ואע״ג שלא אמר להן כלל יוסף מענין תוכחה מ״מ היו יראים שיבא הוא אחר כך להוכיחם על מה שעשו לו ונבהלו מפני הבושה שלא יוכלו לעמוד בתוכחתו:
תוכחה של הקב״ה כו׳. מפורש בב״ר לכשיבא הקב״ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך גו׳ עאכ״ו:
ועוד מסופר: ר׳ אלעזר כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה]: ״ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו״ (בראשית מה, ג), ומה תוכחה של בשר ודם כך, שלא יכלו האחים לענות דבר, תוכחה של הקדוש ברוך הוא — על אחת כמה וכמה. ועוד: ר׳ אלעזר כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: ״ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי״ (שמואל א׳ כח, טו), ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין כשהועלה באוב, משום שחשב שנקרא לדין שמים, אנו על אחת כמה וכמה צריכים להתיירא!
The Gemara similarly relates: When Rabbi Elazar reached this verse, he cried: “And his brethren could not answer him, for they were affrighted at his presence” (Genesis 45:3). He said, in explanation of his emotional reaction: If the rebuke of a man of flesh and blood was such that the brothers were unable to respond, when it comes to the rebuke of the Holy One, Blessed be He, all the more so. When Rabbi Elazar reached this verse, he cried: “And Samuel said to Saul: Why have you disquieted me, to bring me up” (I Samuel 28:15). He said: If Samuel the righteous was afraid of judgment when he was raised by necromancy, as he thought he was being summoned for a Divine judgment, all the more so that we should be afraid.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שְׁמוּאֵל מַאי הִיא דִּכְתִיב {שמואל א כ״ח:י״ג} וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עוֹלִים עוֹלִים תְּרֵי מַשְׁמַע חַד שְׁמוּאֵל וְאִידָּךְ דַּאֲזַל שְׁמוּאֵל וְאַתְיֵיהּ לְמֹשֶׁה בַּהֲדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם לְדִינָא מִתְבְּעֵינָא קוּם בַּהֲדַאי דְּלֵיכָּא מִילְּתָא דִּכְתַבְתְּ בְּאוֹרָיְיתָא דְּלָא קַיֵּימְתַּיהּ.

The Gemara asks: In the case of Samuel, what is it that he feared? As it is written: “And the woman said to Saul, I see a godlike being coming up [olim] out of the earth” (I Samuel 28:13). Olim,” in the plural form, indicates that there were two of them. One of them was Samuel, but the other, who was he? The Gemara explains that Samuel went and brought Moses with him. He said to Moses: Perhaps, Heaven forbid, I was summoned for judgment by God; stand with me and testify on my behalf that there is nothing that you wrote in the Torah that I did not fulfill.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי היא – מנא לן דמתיירא.
דליכא מילתא דכתיב באורייתא דלא קיימתיה – לא בעי למימר שיעיד לו שקיים הכל דמנא ידע והא לא היה בדורו אלא היה אומר כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה בוא והעידני שכן למדת גם אתה.
שמואל מאי היא כו׳ עולים תרי משמע כו׳ פרש״י מאי היא דמתיירא עכ״ל וקשה לפירושו כיון דמקרא דלמה הרגזתני גו׳ לא מוכח דהיה מתיירא למה בכי ר״א כי מטי ליה אבל הל״ל דכי מטי להאי קרא בכי ראיתי עולים כו׳ א״ל דלמא ח״ו לדינא מתבעינא וההוא קרא מקמיה כתיב ועל כן נראה דודאי הרגזתני משמע שפיר שהיה מתיירא בעלייתו אלא משום שאינו מפורש ממה היה מתיירא קאמר מאי היא שמפורש ביה שהיה מתיירא מיום הדין וקאמר עולים תרי משמע כו׳ ולא קאמר אלהים תרי משמע דמלת אלהים בכ״מ בלשון רבים נאמר והוא לשון בעל היכולת:
דליכא מלתא דכתיב באורייתא דלא כו׳. כתבו התוספות לא בעי למימר שיעיד לו שקיים כו׳ לא היה בדורו כו׳. עכ״ל ולמאי דמסיק בפרק מי שמתו שהמתים יודעים ניחא:
ומבררים: שמואל מאי [מה] היא, מה ענין זה שאומרים שהתיירא — דכתיב [שנאמר]: ״ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים מן הארץ״ (שמואל א׳ כח, יג) ״עלים״ בלשון רבים תרי [שניים] משמע, חד [אחד מהם] היה שמואל, ואידך [והאחר] מי הוא — דאזל [שהלך] שמואל ואתייה [והביאו] למשה בהדיה [אתו]. אמר ליה [לו]: דלמא [שמא] חס ושלום לדינא מתבעינא [לדין שמים אני נתבע], קום בהדאי, דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה [עמוד אתי והעד בי, שאין דבר שכתבת בתורה שלא קיימתיו].
The Gemara asks: In the case of Samuel, what is it that he feared? As it is written: “And the woman said to Saul, I see a godlike being coming up [olim] out of the earth” (I Samuel 28:13). Olim,” in the plural form, indicates that there were two of them. One of them was Samuel, but the other, who was he? The Gemara explains that Samuel went and brought Moses with him. He said to Moses: Perhaps, Heaven forbid, I was summoned for judgment by God; stand with me and testify on my behalf that there is nothing that you wrote in the Torah that I did not fulfill.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי אַמֵּי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי {איכה ג׳:כ״ט} יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה אָמַר כּוּלֵּי הַאי וְאוּלַי רַבִּי אַמֵּי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי {צפניה ב׳:ג׳} בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה׳ אָמַר כּוּלֵּי הַאי וְאוּלַי רַבִּי אַסִּי כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי {עמוס ה׳:ט״ו} שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה׳ [אֱלֹהֵי] צְבָאוֹת כּוּלֵּי הַאי וְאוּלַי.

When Rabbi Ami reached this verse, he cried: “Let him put his mouth in the dust, perhaps there may be hope” (Lamentations 3:29). He said: A sinner suffers through all this punishment and only perhaps there may be hope? When Rabbi Ami reached this verse, he cried: “Seek righteousness, seek humility; perhaps you shall be hidden on the day of the Lord’s anger”(Zephaniah 2:3). He said: All of this is expected of each individual, and only perhaps God’s anger may be hidden? Likewise, when Rabbi Asi reached this verse, he cried: “Hate the evil, and love the good, and establish justice in the gate; perhaps the Lord, the God of hosts, will be gracious” (Amos 5:15). He said: All of this, and only perhaps?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אמי הוה בכי, אמר כתיב: יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה, וכתיב: בקשו צדק ובקשו1 ענוה אולי תסתרו ביום אף י״י (צפניה ב׳:ג׳), וכתיב: שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן וגו׳ (עמוס ה׳:ט״ו), כולי האי ואולי.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בפסוק: ״בקשו״.
כולי האי ואולי – כל היסורין הללו יקבל ועודנו בספק אם תהיה לו תקוה.
יתן בעפר וגו׳ כולי האי כו׳. פרש״י כל היסורין הללו יקבל ועודנו בספק כו׳ ע״ש והיינו כל היסורין יתן בעפר פיהו אבל בע״י הביא קרא יתן למכהו לחי וגו׳ וטעות הוא דזה הכתוב אחר אולי יש תקוה כתיב ולולי פרש״י נראה דאולי יש תקוה קאי אקראי דלעיל טוב ה׳ לקויו וגו׳ טוב לגבר וגו׳ ויחיל וגו׳ ישב בדד וגו׳ ואהא קאמר שפיר כולי האי ואולי:
בקשו צדק בקשו ענוה אולי וגו׳. דענוה הוא מדה גדולה המביאה לידי רוח הקודש כדאמרי׳ פ״ק דע״ז וכן צדק ודאי מדה גדולה היא ועפ״כ אמר אולי בלשון ספק ור׳ אסי הוסיף דכתיב שנאו רע ואהבו טוב וגו׳ שהם כוללים כל המדות המעולות וכולי האי ואולי:
ועוד: ר׳ אמי כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], שנאמר: ״יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה״ (איכה ג, כט), אמר: כולי האי [כל זה] ובכל זאת רק אולי יש תקוה?! ר׳ אמי כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: ״בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳⁠ ⁠״ (צפניה ב, ג), אמר: כולי האי [כל זה] ובכל זאת רק אולי?! ר׳ אסי כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: ״שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה׳ אלהי צבאות״ (עמוס ב, טו), אמר: כולי האי [כל זה] ובכל זאת רק אולי?!
When Rabbi Ami reached this verse, he cried: “Let him put his mouth in the dust, perhaps there may be hope” (Lamentations 3:29). He said: A sinner suffers through all this punishment and only perhaps there may be hope? When Rabbi Ami reached this verse, he cried: “Seek righteousness, seek humility; perhaps you shall be hidden on the day of the Lord’s anger”(Zephaniah 2:3). He said: All of this is expected of each individual, and only perhaps God’s anger may be hidden? Likewise, when Rabbi Asi reached this verse, he cried: “Hate the evil, and love the good, and establish justice in the gate; perhaps the Lord, the God of hosts, will be gracious” (Amos 5:15). He said: All of this, and only perhaps?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב יוֹסֵף כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי {משלי י״ג:כ״ג} וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט אָמַר מִי אִיכָּא דְּאָזֵיל בְּלָא זִמְנֵיהּ אִין כִּי הָא דְּרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי הֲוָה שְׁכִיחַ גַּבֵּיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֲמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי מִרְיָם מְגַדְּלָא שְׂיעַר נַשְׁיָיא אֲזַל אַיְיתִי לֵיהּ מִרְיָם מְגַדְּלָא דַּרְדְּקֵי.

When Rav Yosef reached this verse, he cried: “But there are those swept away without justice” (Proverbs 13:23). He said: Is there one who goes before his time and dies for no reason? The Gemara answers: Yes, like this incident of Rav Beivai bar Abaye, who would be frequented by the company of the Angel of Death and would see how people died at the hands of this angel. The Angel of Death said to his agent: Go and bring me, i.e., kill, Miriam the raiser, i.e., braider, of women’s hair. He went, but instead brought him Miriam, the raiser of babies.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש נספה בלא משפט, מעשה דמרים מגדלא נשיא ומרים {מגדלא}⁠1 דרדקי דאיתחלף ליה לשליחא, ואייתי מרים מגדלא שער נשיא. ויש מי שאומר: כעיניין חלום ראה דברים הללו.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״מגדלא״.
ויש נספה בלא משפט – יש כלה ואין עון בידו ולא היה משפט לספות.
ומי איכא דאזיל כו׳ – הש״ס: קא בעי לה.
אמר ליה – מלאך לשלוחו.
אייתי לי מרים מגדלא נשייא – הרוג את מרים המקלעת שיער הנשים.
אמר מי איכא איניש דאזיל בלא זימניה – ל״ג אמר שהרי רב יוסף לא היה שואל כך שעל זה לא מתרץ לו הש״ס כלום אלא הש״ס קא פריך ליה.
הוה שכיח גביה מלאך המות – דמספר מה שאירע לו כבר דהאי עובדא דמרים מגדלא נשייא בבית שני היה דהיתה אמו של פלוני כדאיתא בשבת (דף קד: ושם).
כי מטי להאי קרא יש נספה בלא משפט כו׳ הא דאמרינן פרק במה בהמה דיש מיתה בלא חטא לא שייך הכא דהתם איירי במת בזמנו אבל הכא איירי במת קודם שהגיע זמנו למות דיש נספה וגו׳ משמע קודם זמנו כי הא כו׳:
רב יוסף כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: ״ויש נספה בלא משפט״ (משלי יג, כג), אמר: מי איכא דאזיל בלא זמניה [האם יש מי שהולך בלא זמנו]? ונמצא שמת ללא סיבה! לעצם הענין משיבים: אין [כן], כך קורה לעיתים, כי הא [כמו מעשה זה] שהיה, שרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה [היה מצוי אצלו] מלאך המות והיה רב ביבי רואה כיצד מתים אנשים בידי מלאך זה. אמר ליה [לו] מלאך המוות לשלוחיה [לשלוחו]: זיל אייתי [לך הבא] לי, הרוג את מרים מגדלא [הגודלת, קולעת] את שיער נשייא [הנשים]. אזל אייתי ליה [הלך והביא לו] את מרים מגדלא דרדקי [מגדלת התינוקות].
When Rav Yosef reached this verse, he cried: “But there are those swept away without justice” (Proverbs 13:23). He said: Is there one who goes before his time and dies for no reason? The Gemara answers: Yes, like this incident of Rav Beivai bar Abaye, who would be frequented by the company of the Angel of Death and would see how people died at the hands of this angel. The Angel of Death said to his agent: Go and bring me, i.e., kill, Miriam the raiser, i.e., braider, of women’s hair. He went, but instead brought him Miriam, the raiser of babies.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר לֵיהּ אֲנָא מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂיעָר נְשַׁיָּיא אֲמַרִי לָךְ אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי אַהְדְּרַהּ אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְאַיְיתִיתַהּ לֶיהֱוֵי לְמִנְיָינָא אֶלָּא הֵיכִי יְכֵלְתְּ לַהּ הֲוָת נְקִיטָא מְתָארָא בִּידַהּ וַהֲוָת קָא שָׁגְרָא

The Angel of Death said to him: I told you to bring Miriam, the raiser of women’s hair. His agent said to him: If so, return her to life. He said to him: Since you have already brought her, let her be counted toward the number of deceased people. Apparently, this woman died unintentionally. Rav Beivai asked the agent: But as her time to die had not yet arrived, how were you able to kill her? The agent responded that he had the opportunity, as she was holding a shovel in her hand and with it she was lighting
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חד
חדא(חגיגה ד:) נקיטא מתוארא ומחריא תנורא. (עבודה זרה לח:) אי נמי שיגר גוי ואפה גוי ואתא ישראל חריי חרורי שפיר דמי פי׳ מחתה בגחלים:
ערך מתרא
מתראב(חגיגה ד:) הות נקיטא מתוארה וכו׳ ומחריא תנורא פי׳ אוד:
ערך פנק
פנקג(חגיגה ד) לאתויי מפנקי מפנק מנוער עבדו בתפנוקי מלכין:
ערך קב
קבד(עירובין סב: יבמות מט: גיטין סז. בכורות כג:) משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי פי׳ מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה. (שבת ז) אלא מעתה הדיוע שחקק קב בבקעה בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב פי׳ לקר חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שבת סה) הקיטע יוצא בקב שלו ופי׳ עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש. ועוד מפורש בערך כתית. (חגיגה ד) רגלים פרט לבעלי קבין. (ערכין פי״ח כלים פי״א) הקב שלה ר׳ טרפון מטמא גם זה פי׳ נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל (יבמות קב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים פי׳ ר״ח ז״ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת (סנהדרין כט) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו כלומר יש לו חובות מלא קב (כתובות סב סוטה כא) רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישות פי׳ כיצד המשרה את אשתו ע״י שליש לא יפחות לה מב׳ קבין חטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג׳ דינרין בשבת וג׳ דינרין עושין י״ח קבין לפי חשבון ד׳ סאין בסלע כיצד הסלע ד׳ דינר והולכין ד׳ סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג׳ דינרין ג׳ סאין וג׳ סאין הם י״ח קבין הרי ימצאו כשאינו משמש עמה י״ח קבין וכשמשמש עמה ב׳ קבין הרי ט׳ קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישו׳ פי׳ אחר רוצה אשה שיהיה בעלה חמר יהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואע״פ שמביא לה בשבת ט׳ קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט׳ קבין ופרישות שלשים יום. (כתובות סח) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב׳ את רגלו ואת שוקו פי׳ משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר:
א. [פייער אויס שאהרען.]
ב. [בראנד.]
ג. [פערצערטעלט.]
ד. [איין מאסס.]
היכי יכלת לה – מאחר שלא הגיע זמנה.
הות נקיטא מתארא בידה – היתה אוחזת בידה האוד של תנור שקורין פרגו״ן.
הואיל ואייתיתה תיהוי למנינא – ראיתי לאחד שפירש במקום אותה שאמרתי. ואינו נראה לי דאטו אותה תחיה כיון שהבורא ציוה לו להמיתה היאך איפשר שלא ימיתנה? ונראה לי לפרש תהא במינין המתים כלומר אף על פי שבלא זמנה הבאתה אותה כיון שלקחתה נשמתה אי איפשר להחיותה אלא תהא במנין המתים.
אמר ליה [לו] מלאך המוות: אנא [אני] את מרים מגדלא [גודלת] שיער נשייא [הנשים] אמרי לך [אמרתי לך] להביא! אמר ליה [לו] השליח: אי הכי, אהדרה [אם כך, אחזיר אותה] לחיים! אמר ליה [לו] מלאך המוות: הואיל ואייתיתה כבר הבאת אותה] — ליהוי למניינא [שתהיה כאן להשלים את מנין] המתים! הרי שיש דוגמה של אשה שמתה לא במשפט אלא בטעות. ושאל אותו: אלא כיון שלא הגיע זמנה למות היכי יכלת [איך יכולת] לה להמית אותה? וסיפר לו השליח שהיתה הזדמנות, הות נקיטא מתארא [היתה מחזיקה מרדה] בידה והות קא שגרא [והיתה משלחת אותו]
The Angel of Death said to him: I told you to bring Miriam, the raiser of women’s hair. His agent said to him: If so, return her to life. He said to him: Since you have already brought her, let her be counted toward the number of deceased people. Apparently, this woman died unintentionally. Rav Beivai asked the agent: But as her time to die had not yet arrived, how were you able to kill her? The agent responded that he had the opportunity, as she was holding a shovel in her hand and with it she was lighting
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה ד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה ד:, ר׳ חננאל חגיגה ד:, הערוך על סדר הש"ס חגיגה ד:, רש"י חגיגה ד:, תוספות חגיגה ד:, תוספות רי"ד חגיגה ד:, בית הבחירה למאירי חגיגה ד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה ד:, מהרש"א חידושי אגדות חגיגה ד:, פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה ד:, אסופת מאמרים חגיגה ד:

Chagigah 4b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 4b, R. Chananel Chagigah 4b, Collected from HeArukh Chagigah 4b, Rashi Chagigah 4b, Tosafot Chagigah 4b, Tosefot Rid Chagigah 4b, Meiri Chagigah 4b, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 4b, Maharsha Chidushei Aggadot Chagigah 4b, Steinsaltz Commentary Chagigah 4b, Collected Articles Chagigah 4b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144