×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רֵיאָה שׁוֹאֶבֶת כׇּל מִינֵי מַשְׁקִין, כָּבֵד כּוֹעֵס, מָרָה זוֹרֶקֶת בּוֹ טִפָּה וּמְנִיחָתוֹ, טְחוֹל שׂוֹחֵק, קֻרְקְבָן טוֹחֵן, קֵיבָה יְשֵׁנָה, אַף נֵעוֹר. נֵעוֹר הַיָּשֵׁן יָשֵׁן הַנֵּעוֹר – נִמּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ. תָּנָא: אִם שְׁנֵיהֶם יְשֵׁנִים אוֹ שְׁנֵיהֶם נֵעוֹרִים – מִיָּד מֵת.
and the lungs draw all kinds of liquids, the liver becomes angry, the gall bladder injects a drop of gall into the liver and allays anger, the spleen laughs, the maw grinds the food, and the stomach brings sleep, the nose awakens. If they reversed roles such that the organ which brings on sleep were to awaken, or the organ which awakens were to bring on sleep, the individual would gradually deteriorate. It was taught: If both bring on sleep or both awaken, the person immediately dies.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ברכות סא ע״ב-סב ע״א} גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב לא אמרו1 אלא מן הצופים2 ולפנים וברואה ואמר ר׳ יוחנן ומקום3 שאין גדר ובזמן שהשכינה שורה: תנו רבנן הנפנה בכל מקום ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ובגליל צפון ודרום אסור ור׳ יוסי מתיר שהיה רבי יוסי אומר לא
אמרו4 אלא ברואה ר׳ יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור אין5 בית המקדש קיים מותר ר׳ עקיבא אוסר בכל מקום ר׳ עקיבא היינו תנא קמא איכא ביניהו חוצה לארץ תנא6 קמא סבר חוצה לארץ מותר ורבי עקיבא סבר חוצה7 לארץ אסור. רבא8 הוין9 ליה הנהו10 לבני [מזרח ומערב]⁠11 כי היכי דלפני12 צפון ודרום עאל אביי אפכינהו עאל13 רבא14 תרצינהו אמר מאן האי דקא מצער לי {כפי׳ ר״ח15} והילכתא16 כרבי עקיבא: תניא אמר ר׳ עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי17 ממנו שלשה דברים למדתי ממנו שאין נפרעין עד שיושבין18 ולמדתי ממנו19 שאין נִפְנִין20 [מזרח ומערב]⁠21 אלא צפון ודרום ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו בן עזאי עד כאן העזתה פניך [ברבך]⁠22 אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך.
1. אמרו: גפא, דפוסים, רא״ה: ״אסרו״.
2. הצופים: כ״י נ: ״הצופא״. גפא, רא״ה: ״הצופה״.
3. ומקום: כ״י פריס 312, רא״ה: ״ובמקום״.
4. אמרו: וכן גפא. כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה: ״אסרו״.
5. אין: כ״י פריס 312: ״בזמן שאין״.
6. תנא: וכן כ״י קרפנטרץ. גפא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים: ״דתנא״.
7. חוצה, חוצה: וכן כ״י קרפנטרץ. גפא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים: ״בחוצה, בחוצה״.
8. רבא: גפא, כ״י פריס 312, דפוסים: ״רבה״. וכן בהמשך שם.
9. הוין: גפא: ״הוה דמיאן״. כ״י נ: ״הוה רמי״. דפוס קושטא: הוו דמיין. כ״י קרפנטרץ כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה: ״הוו רמיין״.
10. הנהו: חסר בכ״י פריס 312.
11. מזרח ומערב: גפא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה, וכן בפי׳ ר״ח מהגניזה. כ״י א: ״למזרח ולמערב״.
12. דלפני: כ״י פריס 312: ״דניפני״.
13. עאל: דפוסים: אתא.
14. רבא: גפא, כ״י פריס 312, דפוסים: ״רבה״.
15. וכן בפי׳ המיוחס לרה״ג מהגניזה (אוצה״ג).
16. והילכתא: גפא: ״היל׳⁠ ⁠״. כ״י קרפנטרץ, כ״י נ, רא״ה: ״הלכתה״. כ״י פריס 312: ״הל׳⁠ ⁠״.
17. ולמדתי: כ״י פריס 312: ״למדתי״.
18. ממנו...שיושבין: כ״י פריס 312 לפני הגהה: ״שלא יפרע מיושב אלא מעומד״. גפא, רא״ה: ״שלא יפרע עד שישב״. דפוסים: שלא יפרע אדם עד שישב
19. למדתי ממנו, ולמדתי ממנו: כ״י קרפנטרץ: ״למדתי ממנו, ולמדתי״. גפא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה: ״למדתי, ולמדתי״. בשלישי גם בכ״י א רק: ״ולמדתי״.
20. שאין נפנין: וכן גפא, כבפי׳ ר״ח, בהתאם למטבע שתי ההלכות האחרות. כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה: ״שלא יפנה״.
21. מזרח ומערב: גפא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה, וכן בה״ג. כ״י א: ״למזרח ולמערב״, כדלעיל שם.
22. ברבך: גפא, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״באותו הזקן״. חסר בכ״י נ, כפי שחסר בה״ג.
ערך קרקבן
קרקבןא(חולין נו.) ניקב הקרקבן (ובגמ׳ סימני העוף) כולהו עופות טהורין קרקבנן נקלף (ברכות סא:) קרקבן טוחן (א״ב תרגום ירוש׳ והסיר את מראתה ויעדי ית קורקבניה):
א. [קראפפ.]
שואבת כל מיני משקין – אע״פ שהן נכנסין בכרס דרך הושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס.
זורקת בו טפה – מרה ומניחתו מן הכעס.
שוחק – שחוק.
קרקבן – בעוף הוא המסס בבהמה.
טוחן – המאכל.
אף – החוטם.
נעור – מקיצו משנתו.
נעור הישן וישן הנעור – שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת.
נמוק והולך לו – מתנונה והולך לו ונמשך למיתה. לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם בקושי.
צדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר הרע שופטן כלומר שהם נשמעים ליצר הרע ועל פיו גומרים דינם בינוניים זה וזה שופטן:
ציון א.
עיין בירור הלכה לסנהדרין עד, א ציון ג.

האיסור להקל ראש במקדש וכנגד שער המזרח

ציון ב.ג.
משנה (נד, א). לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים.
גמרא. אמר רב יהודה אמר רב: לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה. איתמר נמי, אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, הכי אמר רבי יוחנן: לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה, ובשאין גדר, ובזמן שהשכינה שורה.
לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה, שהוא שער ניקנור, מפני שהוא מכוון כנגד קדש הקדשים ...
אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו - חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו: לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם, ולא ישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח, שנאמר: ״את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו״, מה שמירת שבת לעולם - אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב - בקדושתו עומד.
בזמן שהמקדש בנוי - אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים, והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש.(רמב״ם בית הבחירה ז, ה, ז-ח)

א. גבולות האיסור.

לפי פירוש רש״י יוצאים דברים כפשוטם, שאסור להקל ראש כנגד שער המזרח, מצופים ולפנים כשהוא רואה, במקום שאין גדר ובזמן שבית המקדש קיים. בתוך דברי רש״י מבואר שצופים הוא שם מקום, וכן הוא מפרש לעיל (מט, ב ד״ה אם עבר), והתוספות שם (ד״ה אם) חולקים עליו ומפרשים שאינו מקום אלא לשון ראיה.
בפירושו למשנה (נד, א) כותב רש״י ששער המזרח הוא אשר בחומה הנמוכה לרגלי הר הבית במזרח, ואסור להקל ראש כנגדו משום שכל השערים מכוונים זה כנגד זה, שער מזרח, שער עזרת נשים, שער עזרת ישראל, פתח האולם וההיכל ובית קדשי הקדשים.
מתוך פירושו יוצא שבכל השטח מהחומה החיצונה הזו ופנימה - פשוט שאסור לנהוג בקלות ראש, והחידוש הוא בתוספת האיסור ממנה והלאה כל שהוא כנגד הפתח.
אחרת יוצא מלשון הרמב״ם שלדעתו השער המזרחי הנדון הוא שער ניקנור שבעזרה. בעל הר המוריה מראה סוגיות נוספות שיש בהן אותה מחלוקת, כמו במסכת תמיד (ה, ו) כשמדובר על העמדת הטמאים בשער המזרח. הרמב״ם מפרש שמעמידים אותם שם כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם את דם האשם, דהיינו בשער שבעזרה, בעוד שרש״י מפרש במסכת פסחים (פב, א) שהכוונה לשער שושן והוא השער שמחוץ להר הבית, ועיין בבירור הלכה שם ציון ה-ו שאף ההלכה של הרמב״ם אינה זהה לגמרי למה שכותב בפירוש המשניות לתמיד. מכל מקום יוצא שגבולות האיסור אינם מוסכמים, כי לפי הרמב״ם יש איסור רק מחומת העזרה ולפנים, בעוד שלפי רש״י האיסור חל כבר מחומת הר הבית ולפנים.
באשר לאיסור שכנגד שער המזרח, מהצופים, נראה לפי הגמרא שהאיסור הזה בא לבאר את הדין שבמשנה על הנמצא כנגד שער המזרח, כלומר שרק העומד כנגדו אסור לו להקל ראש. אכן, אם ״צופים״ הוא שם מקום - מסתבר שהוא כנגד שער המזרח, אך אם זו לשון ראיה כדברי התוספות - צריך לפרש שכל הרואה את הר הבית מהצד של שער המזרח אסור לו לנהוג בקלות ראש.
בעיון בדברי הרמב״ם יש קושי, שכן בעוד שבהלכה ה הוא כותב כלשון המשנה שלא יקל ראשו כנגד שער המזרח, הרי בהלכה ח הוא כותב שאסור לו להקל ראש מן הצופים שהוא מחוץ לירושלים ולפנים, ואינו מפרש שהאיסור חל דוקא כנגד שער המזרח, וכבר נזכרת קושיה זו במנחת חינוך (מצוה רנד, א). התשובה הנראית היא שכיון שצופים הוא שם מקום, כמו שמשמע מלשון הרמב״ם, ממילא מתפרשת ההלכה על המקום הזה דוקא, עליו אנו יודעים לפי הגמרא שנמצא כנגד שער המזרח.
בתוספת לכך ראוי להתבונן בשתי סוגיות מלבד סוגייתנו בהן הזכירו ״צופים״. בפסחים (מט, א) דנים במי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש, שאם עבר צופים - שורפו במקומו. הסוגיה השניה במסכת מועד קטן (כו, א) עוסקת בדין של חיוב קריעה כשרואים את החורבן, ונאמר שכיון שהגיע לצופים - קורע. בשתי הסוגיות האלה לא מסתבר שהדין מצומצם רק למי שנמצא באותו מקום שנקרא ״צופים״, ובודאי התכוונו כשהזכירוהו לציון של מרחק מסויים מירושלים בכל צד שנמצאים בו, וזו הוכחת התוספות שצופים אינו שם מקום. אבל נראה שגם אם צופים הוא שם של מקום - ניתן להזכירו כשצריכים לקבוע הלכה על מרחק מירושלים, וזו כנראה הדוגמה הטובה ביותר להורות את המרחק הקובע, לפי הידוע על המרחק בין צופים לירושלים.
בדרך קצת שונה מסביר בעל תוספות יום טוב על המשנה בפסחים (פרק ג, ט). לדעתו צופים הוא שם של מרחק, והוא שם נלוה לכל המקומות מסביב לירושלים הנמצאים במרחק שרואים את העיר או את המקדש. לפי זה אפשר שזו כוונת הרמב״ם בהלכה שלפנינו, וכאן מדובר רק על אותו מקום המכוון כנגד שער המזרח, כפי שכבר כתב בהלכה הקודמת.

ב. בזמן שביהמ״ק קיים או גם בחורבנו.

לפי הגמרא כפשוטה, רב יהודה בשם רב בא להגדיר את האיסור הנזכר במשנה, ונמצא שאין איסור אלא בזמן שהשכינה שורה, דהיינו כשבית המקדש קיים כפירוש רש״י.
הרמב״ם, לעומת זאת, כותב את ההלכות בשני חלקים. בתחילה הוא כותב שלא יקל ראש כנגד שער מזרחי של עזרה, ואיסור זה נוהג גם כשהמקדש חרב, ובהמשך הוא כותב שבזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים ולפנים. הרי מבואר שמפרש את דברי רב יהודה בתור הרחבה לאיסור שבמשנה, ואותה הרחבה היא שנוהגת רק בזמן שבית המקדש קיים. לפי זה מסתבר שהאיסור שבמשנה שנוהג גם כשהמקדש חרב הריהו רק כשהוא נגד השער ממש, וכיון שלדעת הרמב״ם מדובר על שער העזרה - ממילא יתכן שמדובר רק כשנמצא בהר הבית או גם בגבולות ירושלים, דהיינו בשטח שיש עליו קדושה גם בזמן הזה, כמבואר בשיטת הרמב״ם בהלכה שלפנינו, ובפרק ו, טז שם הוא מבאר שגם קדושת העיר ירושלים במקומה עומדת. מאידך גיסא, דברי רב יהודה בשם רב באים להרחיב את האיסור גם כשהוא מחוץ לירושלים, וזה רק בזמן שהמקדש בנוי והוא רואה אותו.
על פירוש זה העולה מדברי הרמב״ם יש להקשות שלא כך משמע בגמרא, שכן נראה שרב יהודה בא להגדיר את האיסור שבמשנה, ויתכן שהיתה לרמב״ם גרסה אחרת בגמרא. כך בכל אופן כותב מרן הרב זצ״ל (מצות ראיה או״ח ג, ה, מובא בספר טוב ראי) שהגרסה הנכונה היא: ״לא אמרו מן הצופים ולפנים ברואה ואין שם גדר אלא בזמן שהשכינה שורה״, כלומר שהנוסח הוא של הרחבת דברים לעומת מה שאמרו במשנה, ועל הרחבה זו כותב הרמב״ם שאינה נוהגת אלא בזמן שבית המקדש קיים.
באשר לשיטת רש״י, כיון שמפרש את דברי רב יהודה שבאים להגדיר את האיסור של המשנה, יוצא שאין שום איסור של הקלת ראש כנגד שער המזרח כשהמקדש חרב, אולם כיון שלדעתו מדובר על השער אשר בחומה לרגלי הר הבית, נמצא שכאשר הוא בשטח שמהחומה הזו ולפנים - אפשר שאף הוא מסכים שאסור לנהוג בקלות ראש אפילו כשהמקדש חרב, שהרי לא על זה נאמרו דברי רב יהודה, וכשהוא בהר הבית לפנים מן החומה - אסור להקל ראש בכל מקום בלי קשר לשער המזרח.
עיין עוד בבירור הלכה למסכת מגילה דף י, א ציון ב-ג בכל הנוגע לקדושת המקדש בזמן הזה.

ג. מה נקרא קלות ראש.

בלשון המשנה לא התבאר למה התכוונו כשאמרו שלא יקל ראש. רש״י על המשנה כותב שלא ינהג קלות ראש, והרמב״ם בפירוש המשניות כותב שקלות ראש היא ההיפך מכובד ראש, וענינו שלא ירבה בשחוק ובדברי שעשועים.
במסכת מגילה (דף כח, א) אמרו שלא ינהג קלות ראש בבתי כנסיות, ומפרש הרמב״ם כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואילו רש״י מפרש שהאמור שם בהמשך הוא הפירוש של קלות ראש, וכוונתו למה שאמרו שאין אוכלים בהן ואין שותים בהן וכו׳. אכן יש לדון האם לשיטתו יש להשוות את הסוגיות, באופן שיצא שאסור לאכול בהר הבית, ואם כן נצטרך לחלק בין אכילה סתם לבין אכילת קדשים, בדומה למה שהתירו אכילה של מצוה בבית הכנסת כמבואר בבירור הלכה שם ציון ו.
המשנה למלך מפרש שההלכה שלפנינו באה להורות שלא ילך בגילוי ראש, וזה על פי מה שכותבים התוספות במסכת יומא (דף כה, א ד״ה והא) שלא היו מפייסים לקרבנות בעזרה כיון שצריך ליטול מצנפתו של אחד מהכהנים וגנאי הוא לעמוד בלא מצנפת בעזרה. אכן הסבר זה טוב לשיטת הרמב״ם שהתבארה שהאיסור נוהג בעזרה, אבל לשיטת רש״י שהאיסור נוהג בכל הר הבית ולפנים מהחומה שמקיפתו נמצא שגילוי ראש אינו בין הדברים הנקראים קלות ראש, שאם כן אסור היה לפייס בכל שטח הר הבית. אמנם למעשה מסתבר שאסור ללכת בגילוי ראש בהר הבית ובעזרה, כמו שלמדנו במסכת קידושין (דף לא, א ציון ב-ג) שיש איסור כזה בזמן התפילה ובבית הכנסת, ומנהג חסידות בכל מקום, אם כי יתכן שאין זה בגדר קלות ראש ולכן כשצריכים לעשות פייס למזבח יכולים להוריד את המצנפת לרגע ולעשות את הנדרש.
המאירי מוסיף שבכלל קלות ראש יש איסור להתגלח, לעמוד ערום ולהתפנות, וזה איסור בפני עצמו כמבואר להלן (ציון ד). לכאורה יש יסוד לאיסור הגילוח על פי מה שלמדנו במסכת נזיר (דף מה, א) על הנזיר המצווה להתגלח שלא יעשה כן בעזרה אלא באחת הלשכות שבעזרת נשים. אולם גם זה אינו אלא לשיטת הרמב״ם שהאיסור של קלות ראש חל מלכתחילה רק בתוך גבולות העזרה, ולא לשיטת רש״י אשר מרחיב את האיסור לכל שטח הר הבית. לפי פירושו יש לומר שאין זה בגדר קלות ראש שהרי הנזיר מגלח, או שכל דבר שצריכים לעשותו אינו נקרא קלות ראש, כך הגילוח לנזיר, כמו הסרת המצנפת לצורך הפייס, וכמו אכילה מבשר הקדשים.

ד. ההלכה בזמן הזה.

בעל מנחת חינוך (מצוה רנד, ב) דן בהשמטת הטור והשלחן ערוך את הדין שבסוגייתנו, ומסביר שכנראה הם סוברים שאינו נוהג בזמן הזה, אך מעיר שלפי מה שהתבאר בשיטת הרמב״ם יש חלקים מההלכה שנוהגים גם כשהמקדש חרב, וכאמור יתכן שזו גם שיטת רש״י שאסור להקל ראש בשטח הר הבית גם בזמן הזה.
נמצא שלמעשה ההלכות נוהגות, וצריך לומר שהטור והשלחן ערוך לא הזכירום מפני שלא קבעו מקום להלכות בית הבחירה מפני שרובן אינן נוהגות, ויהי רצון שיבנה המקדש ותן חלקנו בתורתך.

הצדדים האסורים והמותרים בשעה שמתפנה

ציון ד.
גמרא. תנו רבנן: הנפנה ביהודה - לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ובגליל - לא יפנה אלא מזרח ומערב, ורבי יוסי מתיר, שהיה רבי יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה ובמקום שאין שם גדר ובזמן שהשכינה שורה, וחכמים אוסרים. חכמים היינו תנא קמא! איכא בינייהו צדדין. תניא אידך: הנפנה ביהודה - לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ובגליל - צפון ודרום אסור, מזרח ומערב מותר, ורבי יוסי מתיר, שהיה רבי יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה. רבי יהודה אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אסור, בזמן שאין בית המקדש קיים - מותר, רבי עקיבא אוסר בכל מקום. רבי עקיבא היינו תנא קמא! איכא בינייהו חוץ לארץ. רבה הוו שדיין ליה לבני מזרח ומערב, אזל אביי שדנהו צפון ודרום, על רבה תרצנהו, אמר: מאן האי דקמצער לי? אנא כרבי עקיבא סבירא לי, דאמר בכל מקום אסור.
אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב, ואין צריך לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום, מפני שההיכל במערב. לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח, מפני שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים, וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים - לא ישב ופניו כלפי הקדש, אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין.(רמב״ם בית הבחירה ז, ט)
אם נפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות - יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון, או אפכא, אבל בין מזרח למערב - אסור. הגה. ולהטיל מים - בכל ענין שרי.
המטיל מים מן הצופים ולפנים (פירוש: מקום שיכולים לראות משם הר הבית ומשם הלאה אין יכולים לראות) - [לא] ישב ופניו כלפי הקדש [אלא לצפון או לדרום] או יסלק הקדש לצדדין.(שו״ע אורח חיים ג, ה, ז)

א. פסיקת ההלכה ותוקף האיסור.

הרי״ף (דף מה, א) והרא״ש (סי׳ כח) גורסים בגמרא שרבה מסיים בקביעת הלכה כרבי עקיבא, וכן היא דעת הפוסקים בהלכה שלפנינו.
דעה שונה מובאת בספר יראים (השלם סי׳ תט) לפיה אין הלכה כרבי עקיבא אלא כרבי יהודה שהאיסור נוהג רק בזמן שבית המקדש קיים. דעה זו מבוססת על דברי רבי יוחנן בסוגיה לעיל בענין הקלת ראש מול הר הבית שאינה אסורה אלא בזמן שהשכינה שורה, וכן נראה מסוגייתנו שאביי היה חולק על רבה. אולם הפוסקים כרבי עקיבא מפרשים שאביי לא חלק על רבה ורצה רק לבדוק מהי שיטתו של רבה שהיה רבו, כפירוש רש״י.
לפי דעתם יש לומר שאין להשוות בין הסוגיה הקודמת, בה התבאר שהאיסור בשלמותו להקל ראש כנגד המקדש נוהג רק בזמן שהמקדש קיים, דהיינו כשהשכינה שורה כדברי רבי יוחנן, לבין הסוגיה שלפנינו העוסקת באיסור להתפנות בכל מקום ובכל זמן בכיוון של מקום המקדש.
גופו של איסור זה הינו רק מדרבנן, לדעת בעל טורי אבן בחידושיו למסכת מגילה (כח, א ד״ה שנאמר), והוא מוסיף שלאיסור בזמן הזה יש מקום רק למי שסובר שהקדושה במקדש קדשה לעתיד לבוא. בדרך זו הוא מסביר את מחלוקת התנאים בסוגייתנו, שרבי יהודה סובר שלא קדשה לעתיד לבוא.
בעל תועפות ראם (על ספר יראים סי׳ תט, ה) ובעל ערוך לנר בחידושים ליבמות (דף ו, ב) חולקים על בעל טורי אבן וסוברים שאין הדין שבסוגייתנו תלוי בדין הכללי אם הקדושה קדשה לעתיד לבוא. לדעתם ניתן לומר שהקדושה קדשה לעתיד לבוא ובכל זאת לא חל הדין של מורא מקדש אשר תלוי בהשראת השכינה ממש.

ב. באיזה צד וכיוון יש איסור.

לפי המבואר בגמרא יוצא שהאיסור בכל מקום תלוי לפי הכיוון שלו כלפי ירושלים, לכן ביהודה לא יפנה במזרח ומערב ובגליל בצפון ודרום, והעיקר שלא יהיה פירועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ירושלים, כלשון רש״י.
לפי זה יש לדון במה שכותב הרמב״ם שלעולם אסור לו לאדם שיפנה בין מזרח למערב, ואינו מציין שהדין תלוי בכיוון של המקום בו נמצא. כך מקשה הבית יוסף על הרמב״ם, ומתרץ שלדעתו זו דעת רבי עקיבא אשר אומר שאסור בכל מקום, ואינו מפרט שהכיוון שונה בכל מקום. אמנם לפי זה היתה יכולה הגמרא לומר שגם בזה נחלקו רבי עקיבא ותנא קמא, אלא שדי היה לה במה שאמרה שנחלקו על הדין בחוץ לארץ. לדעת הבית יוסף יש לרמב״ם הוכחה מהירושלמי (הלכה ה), שם משמע שיש איסור קבוע שלא יסיך רגליו בין מזרח למערב ולא חילקו בין המקומות, וכך הוא מפרש גם בלשון הטור שכותב שלא ישב בין מזרח למערב, ומשמע בכל מקום.
אחרת היא דעת הרמ״א בדרכי משה (סק״ב) אשר כותב בדעת הטור שאוסר בין מזרח למערב מפני שרוב המדינות שבזמנם היו במערב ארץ ישראל, וכן מוכח ממה שכותב הטור בסימן קנ לגבי כיוון התפילה שיתפלל למזרח ואינו מחלק בין מקום למקום.
הב״ח כותב שיותר נראה שהטור והרמב״ם אוסרים תמיד רק בין מזרח למערב, ומסביר שזהו איסור סמלי כנגד ההיכל שנמצא במערב. מלבד זה הוא מקשר את ההלכה הזו למה שמצינו בבבא בתרא (כה, א) שיש מחלוקת אם שכינה במערב או במזרח, ולענין צניעות מחמירים כשניהם.
בעל הדרישה כותב שבחוץ לארץ ממרחק אי אפשר לקבוע את הצדדים שהם כנגד ירושלים, לכן גזרו על מזרח ומערב לזכר בעלמא.
בעל בכור שור מסביר את דעת הרמב״ם לפי מה שנראה מהמעשה של רבה שסידר את האבנים באופן שיפנה לצפון ודרום, אף על פי שהיה בבבל שהיא בצפונה של ארץ ישראל, כסתמא דגמרא בבבא בתרא (כה, ב), משמע שהאיסור לפנות למזרח ולמערב אינו תלוי בכיוון של אותו מקום. אולם רש״י כשמסביר את המעשה כותב שבבל במזרחה של ארץ ישראל, זאת משום שסובר שבכל מקום האיסור תלוי בכיוונו כלפי ארץ ישראל.
גם בשלחן ערוך נראה שהמחבר פוסק כרמב״ם שלעולם ובכל מקום יש איסור בין מזרח למערב.

ג. בהטלת מי רגלים.

רש״י מפרש שעיקר ההקפדה היא שלא יהיה פירועו לא מלפניו ולא מלאחריו כלפי ירושלים, ולפי זה כותב הבית יוסף שהמטיל מים שמגלה רק בצד אחד - אינו אסור כשאחוריו שאינם מגולים מופנים לצד ירושלים, אלא רק כשהחלק המגולה מופנה לאותו צד.
הרמב״ם כותב שלא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב, משמע שאינו מסביר את האיסור מפני גילוי אחוריו אלא שאסור לפנות כנגד המזרח כמו שאסור כנגד המערב, ולפי זה ראוי היה לאסור גם הטלת מי רגלים כנגד המזרח או המערב. אולם לפי היוצא מההלכה משמע שאינו אסור בכלל אלא כשהוא מן הצופים ולפנים, ודוקא כשפניו כלפי הקודש, ומשמע שכאשר פניו לצד השני מותר אפילו כשהוא בפנים, וכשהוא בחוץ מותר בכל ענין. כך מדייק הבית יוסף בלשונו, ובהמשך מביא ברייתא שבירושלמי, שם אמרו על המטיל מים שהופך פניו לצפון וכשמסיך רגליו הופך פניו כלפי דרום. הוא מסביר שהעקרון הוא לחלוק כבוד לצד ימין, לכן כשהוא מטיל מים ומגלה רק מלפניו - יעשה זאת לצד שמאל שהוא צפון, וכשמסיך רגליו, שאינו צריך לגלות מלפניו כלום - הופך פניו לדרום שהוא ימין. הבית יוסף מסביר שהפוסקים השמיטו את היוצא מהברייתא הזו משום שהניחו שהגמרא בתלמוד בבלי חולקת על כך מאחר שלא הזכירו שום חילוק בין צפון לדרום. לגבי הרמב״ם יש לומר שהברייתא הזו נדחית לגמרי, שהרי היא קובעת כללים בקשר לצד שראוי שיטיל את מימיו, והוא הרי סובר שאין הגבלה בזה אלא כשהוא מן הצופים ולפנים, ולפי הברייתא משמע שמדובר אף כשהוא מן הצופים ולחוץ, שהרי החילוק בין ימין לשמאל אינו שייך כלל לכבוד המקדש ומוראו.
הב״ח מסביר את שיטת הרמב״ם שמדייק ממחלוקת התנאים שהיא בנפנה, מכאן שבמטיל מים מותר גם למזרח ולמערב, שאין זה חמור ממיקל את ראשו שאינו אסור אלא מן הצופים ולפנים. לפי זה צריך לומר שכיון שדומה בזה לדין של מיקל ראשו - ממילא יש לומר שאף מה שכותב הרמב״ם לאסור מן הצופים ולפנים שייך רק בזמן שבית המקדש קיים. לדעת הב״ח כך יש לומר אף בדעת רש״י שאין לאסור הטלת מים בזמן הזה, כיון שאין גילויו מגונה ומאוס כמו בזמן שנפנה, ובאמת אין רש״י מזכיר כלל בתוך דבריו את האיסור להטיל מי רגלים למזרח או למערב.
המחבר בשלחן ערוך כותב כלשון הרמב״ם, והרמ״א מוסיף את מה שכותב הבית יוסף בדעת הרמב״ם שאין שום איסור בהטלת מים בכל מקום. אבל הגר״א (סקי״א) נוטה לאסור גם בהטלת מים לכיוון מערב על פי מה שנראה מהירושלמי ומהתוספתא במסכת מגילה (ג, טו), שיש בזה איסור כמו בנפנה, והמשנה ברורה כותב בביאור הלכה שהמנהג להקל כשלחן ערוך ולא להחמיר כגר״א.

ד. כשמוקף במחיצות.

התוספות, הרא״ש, הרשב״א והרשב״ץ מביאים את דברי הירושלמי שהאיסור נוהג רק כשאין שם כותל. אבל מלשון הרמב״ם משמע שהאיסור נוהג גם כשיש כותל, וכך משמע כשכותב את ההלכה על הנפנה והישן ביחד, מכאן שמדבר אף על השוהה בביתו ולאו דוקא כשהוא בשדה.
הבית יוסף כותב שהרמב״ם מפרש את הירושלמי רק לפי דעת התנאים החולקים על רבי עקיבא, אבל לרבי עקיבא, כיון שהאיסור נוהג בכל מקום ובכל זמן ואינו תלוי בצד המדוייק שמכוון למקדש, ממילא נשאר האיסור בעינו גם כשיש כותל. מלבד זה הוא מעלה אפשרות שהבבלי חולק על הירושלמי, ומדייק גם במעשה של רבה שמדובר בו על כניסה, מכאן שיש כותל ויש לאן להכנס.
הוכחה אפשרית נוספת היא ממה שמסופר בהמשך הגמרא (סב, א) כשאמר רבי עקיבא שנכנס אחרי רבי יהושע לבית הכסא ולמד ממנו שאין נפנים כלפי מזרח ומערב, אולם הריטב״א כותב שאפשר לפרש שנכנס אחריו לקרן זוית, וכן כותב בעל המכתם שמדובר שנכנס לשדה או לבקעה.
הטור והשלחן ערוך פוסקים במפורש שאין האיסור חל כשנפנה במקום עם מחיצות.
עם זאת כותב מהר״י אבוהב (על הטור) שהמחיצות מתירות רק כשהן קרובות, ולא כשנפנה בחצר גדולה המוקפת מחיצות מרחוק. כמוהו כותבים בעל הדרישה והט״ז (סק״ג), אבל הבית יוסף טוען שאין לחלק, וכל שיש מחיצות אפילו רחוקות - מותר. כך הוא מוכיח גם מדברי הטור בקיצור פסקי הרא״ש שיש לאסור דוקא בשדה, וכן משמע מהמפרשים את המעשה של רבי עקיבא בהמשך שהיה בשדה או בבקעה, משמע שאין איסור כשנמצא במקום המוקף בכל צורה שהיא.
הבית יוסף מוסיף שדי אף במחיצה אחת לצד מערב כדי להתיר את האיסור, ומסתמך על הירושלמי המדבר על כותל ולא על כתלים.
המגן אברהם (סק״ה) מדייק בלשון המחבר שמדבר על מחיצות ולא על מחיצה אחת, מכאן שפוסק בשלחן ערוך שלא כדבריו בבית יוסף שדי בכותל אחד, ומצריך לפחות שתי מחיצות, אחת למזרח ואחת למערב. עם זאת אף הוא מסיק שכיון שהרמ״א מתיר להטיל מים בכל צד - משמע שאין קפידא על גילויו מלפניו, ואם כן די בהקפדה על מחיצה אחת מאחוריו.
הגר״א חולק וסובר שכיון שיש קפידא על מזרח ומערב כאחד - ממילא אי אפשר שתהיה רק מחיצה אחת, אולם הוא כותב זאת לשיטתו שאסור גם להטיל מים לכיוון מערב, כלומר שהגילוי מלפניו חמור כמו זה שלאחריו. אכן, לדעת הרמ״א הרי מותר להטיל מים בלי שום מחיצה, ועל כך מסתמך המגן אברהם, אך אפשר שבכל אופן אין להשוות את ההיתר כשהוא מטיל מים שאינו מאוס כל כך כמו בשעה שנפנה, כמו שכותב הב״ח, וכבר התבאר שיש מחלוקת בסברה זו.
והריאה שואבת כל מיני משקין, הכבד כועס, והמרה זורקת בו טפה של מרה ומניחתו על ידי כך מכעסו, הטחול שוחק הקרקבן טוחן את המאכל, והקיבה ישנה, האף נעור. ואם שינו את תפקידיהם שנעור הישן או ישן הנעור — הרי האדם נמוק והולך לו. וכן תנא [שנו]: אם שניהם ישנים או שניהם נעוריםמיד האדם מת.
and the lungs draw all kinds of liquids, the liver becomes angry, the gall bladder injects a drop of gall into the liver and allays anger, the spleen laughs, the maw grinds the food, and the stomach brings sleep, the nose awakens. If they reversed roles such that the organ which brings on sleep were to awaken, or the organ which awakens were to bring on sleep, the individual would gradually deteriorate. It was taught: If both bring on sleep or both awaken, the person immediately dies.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ט:כ״ב} ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. רְשָׁעִים יֵצֶר רַע שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ל״ו:ב׳} ״נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו״. בֵּינוֹנִים – זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ט:ל״א} ״יַעֲמוֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ״.

With regard to one’s inclinations, it was taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The good inclination rules the righteous, as it is stated: “And my heart is dead within me” (Psalms 109:22); the evil inclination has been completely banished from his heart. The evil inclination rules the wicked, as it is stated: “Transgression speaks to the wicked, there is no fear of God before his eyes” (Psalms 36:2). Middling people are ruled by both the good and evil inclinations, as it is stated: “Because He stands at the right hand of the needy, to save him from them that rule his soul” (Psalms 109:31).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולבי חלל בקרבי – יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו.
נאם פשע לרשע וגו׳ – אמר דוד בקרב לבי יש ואומר אני שהפשע נאם לרשע כלומר שהיצר הרע אומר לרשע אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך אלמא יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו.
כי יעמוד – הקב״ה.
לימין אביון להושיע משופטי נפשו – ש״מ יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים.
בפירש״י בד״ה לבי חלל כו׳ בידי לכופו הס״ד ואח״כ מ״ה נאם פשע לרשע וגו׳ אמר דוד בקרב לבי יש ואומר אני שהפשע כו׳ עכ״ל כצ״ל והמקרא כמו מסורס בקרב לבי נאם פשע לרשע וגו׳ ודו״ק:
שנאמר לבי חלל בקרבי. עיין פירש״י ולשון שופטן לא משמע כן וזה אין צריך ראיה שהיצ״ט מפתה את האדם לטובה ובהיפך היצה״ר מסיתו לרעה גם לפירושו יצ״ט שופטן לא הוזכר כלל בהני קראי דמייתי וע״כ נראה לפרש דשופטן ממש קאמר לפסוק דינו שהוא חייב אם יצדיק חוטא יצ״ט שופטן שנאמר לבי חלל בקרבי זה הכתוב מיירי בצדיק שאמר דוד ברישא דקרא כי עני ואביון אנכי ולבי וגו׳ דהיינו היצ״ט שבלב צדיק שופטו לחייבו בדין והיינו כי חללתי וחטאתי בקרבי וכן ברשעים היצה״ר שופטן לחייבו בדין שנאמר נאם פשע וגו׳ ר״ל דאומר לרשע שהוא פשע וחייב בדין ומי אומר לו כן בקרב לבי היינו היצה״ר שהוא בקרב לבו ומסיק דבינונים זה וזה דהיינו הב׳ לבבות שופטן לחייבו בדין אבל הקב״ה עומד לימין אביון להושיע לו משופטי נפשו ולזכות אותו לפי מדתו בבינוני ורב חסד מטה כלפי חסד וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ועוד בענין יצר האדם, תניא [שנינו בברייתא] שר׳ יוסי הגלילי אומר: את הצדיקים היצר הטוב שופטן, שנאמר: ״ולבי חלל בקרבי״ (תהלים קט, כב), שהיצר הרע נעלם לגמרי מלבו. הרשעים היצר הרע שופטן, שנאמר: ״נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו״ (שם לו, ב). והבינוניםזה וזה, היצר הטוב והיצר הרע שופטן, שנאמר: ״יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו״ (שם קט, לא), שיש אנשים שנשפטים על ידי שניים.
With regard to one’s inclinations, it was taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The good inclination rules the righteous, as it is stated: “And my heart is dead within me” (Psalms 109:22); the evil inclination has been completely banished from his heart. The evil inclination rules the wicked, as it is stated: “Transgression speaks to the wicked, there is no fear of God before his eyes” (Psalms 36:2). Middling people are ruled by both the good and evil inclinations, as it is stated: “Because He stands at the right hand of the needy, to save him from them that rule his soul” (Psalms 109:31).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רָבָא: כְּגוֹן אָנוּ בֵּינוֹנִים. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא שָׁבֵיק מָר חַיֵּי לְכׇל בְּרִיָּה?

Rabba said: People like us are middling. Abaye, his student and nephew, said to him: If the Master claims that he is merely middling, he does not leave room for any creature to live. If a person like you is middling, what of the rest of us?
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שבק מר חיי לכל בריה – אם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה: אנשים כגון אנו הם הבינונים. אמר ליה [לו] אביי תלמידו ובן אחיו: אם כן, לא שביק מר חיי [אין אדוני מניח חיים] לכל בריה, שאם אדם כמוך הוא בינוני, כיצד איפוא יעריכו את שאר בני האדם?
Rabba said: People like us are middling. Abaye, his student and nephew, said to him: If the Master claims that he is merely middling, he does not leave room for any creature to live. If a person like you is middling, what of the rest of us?
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאָמַר רָבָא: לָא אִיבְּרִי עָלְמָא אֶלָּא לְרַשִּׁיעֵי גְּמוּרֵי אוֹ לְצַדִּיקֵי גְּמוּרֵי. אָמַר רָבָא: לִידַּע אִינָשׁ בְּנַפְשֵׁיהּ אִם צַדִּיק גָּמוּר הוּא אִם לָאו. אָמַר רַב: לָא אִיבְּרִי עָלְמָא אֶלָּא לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי ולר׳וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי – הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא – הָעוֹלָם הַבָּא.:

And Rava said: The world was created only for the sake of the full-fledged wicked or the full-fledged righteous; others do not live complete lives in either world. Rava said: One should know of himself whether or not he is completely righteous, as if he is not completely righteous, he knows that his life will be a life of suffering. Rav said: The world was only created for the wicked Ahab ben Omri and for Rabbi Ḥanina ben Dosa. The Gemara explains: For Ahab ben Omri, this world was created, as he has no place in the World-to-Come, and for Rabbi Ḥanina ben Dosa, the World-to-Come was created.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לרשיעי גמורי – העולם הזה שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן כגון אחאב שהיה עשיר מאד דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מלכים א כ).
לצדיקי גמורי העוה״ב – שאין להם בעוה״ז כלום כגון רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:).
ואמר רבא לא איברי עלמא אלא לרשיעי וכו׳. בגירסת הילקוט גם בע״י ליתא וכן נראה דהיינו דלקמן לא איברי עלמא אלא לאחאב כו׳ ולפי זה הא דקאמר רבא ידע איניש בנפשיה כו׳ הוא תשובה למאי דקא״ל אביי לא שביק מר חיי כו׳ והשיב לו ידע אינש בנפשיה כו׳ וידעתי שאינני מצדיקים אלא מבינונים ומתוך ענוה קא״ל הכי שלא היה רוצה להחזיק עצמו צדיק ודו״ק:
לא איברי עלמא אלא לאחאב כו׳. ר״ל הטובות ותענוגי עוה״ז ויותר בעוה״ב לא נבראו אלא לשלם שכר משלם לרשע גמור בעוה״ז ולצדיק גמור בעוה״ב ואותה טובה יתירה לא נבראה בשביל בינונים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רבא: לא איברי עלמא [נברא העולם] אלא לרשיעי גמורי [לרשעים גמורים] או לצדיקי גמורי [לצדיקים גמורים], והשאר אינם חיים בשלמות בשום עולם. ועוד אמר רבא: לידע אינש בנפשיה [יידע האדם בעצמו] אם צדיק גמור הוא אם לאו [לא], שאם אינו צדיק גמור יידע שחייו יהיו חיי סבל. וכעין זה אמר רב: לא איברי עלמא [נברא העולם] אלא לאחאב בן עמרי הרשע שאין לו חלק לעולם הבא ולר׳ חנינא בן דוסא. ומבארים: לאחאב בן עמריהעולם הזה, ולר׳ חנינא בן דוסאהעולם הבא.
And Rava said: The world was created only for the sake of the full-fledged wicked or the full-fledged righteous; others do not live complete lives in either world. Rava said: One should know of himself whether or not he is completely righteous, as if he is not completely righteous, he knows that his life will be a life of suffering. Rav said: The world was only created for the wicked Ahab ben Omri and for Rabbi Ḥanina ben Dosa. The Gemara explains: For Ahab ben Omri, this world was created, as he has no place in the World-to-Come, and for Rabbi Ḥanina ben Dosa, the World-to-Come was created.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.: תַּנְיָא, ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״?, וְאִם נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״? אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״. וְאִם יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ אאֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ.

We learned in our mishna the explanation of the verse: “And you shall love the Lord your God with all your heart and all your soul and all your might” (Deuteronomy 6:5). This was elaborated upon when it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: If it is stated: “With all your soul,” why does it state: “With all your might”? Conversely, if it stated: “With all your might,” why does it state: “With all your soul”? Rather, this means that if one’s body is dearer to him than his property, therefore it is stated: “With all your soul”; one must give his soul in sanctification of God. And if one’s money is dearer to him than his body, therefore it is stated: “With all your might”; with all your assets. Rabbi Akiva says: “With all your soul” means: Even if God takes your soul.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מאד
מאדא(ברכות סא:) בכל מאודך בכל ממונך. ד״א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד:
א. [פערמעגען.]
לכך נאמר בכל מאדך – מן החביב עליך.
יש לך אדם כו׳. ר״א נמי לענין נטילת נפש קאמר כדמוכח בפ׳ בן סורר (סנהדרין עד.) ורע״ק דאמר בכל נפשך אפילו נוטל כו׳ לפרושי לדברי ר״א קאתי דלא תימא דלאו לענין נטילת ומסירת נפש קאמר ר״א אלא שיטריח עצמו בכל גופו כמו ושב אל ה׳ בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו דלא יתכן שם מסירת נפש כמ״ש הרא״ם ומשום דהכא נופל שפיר לפרש כמשמעו נטילת נפש מפרשינן ליה הכי דהיינו בכל נפשך ודע דעיקר קרא בעבודת כוכבים איירי כפירש״י בהדיא פרק בן סורר וז״ל ואהבת את ה׳ וגו׳ שלא תמירנו בעבודת כוכבים דאהא דאמרינן התם בג׳ עבירות יהרג אדם ולא יעבור חשיב עבודת כוכבים ויליף ליה מהאי קרא דבכל נפשך וש״ד וג״ע יליף מכי כאשר יקום וגו׳ ע״ש ובעובדא דרע״ק דשמעתין דמסר נפשו על ביטול תורה היינו בשעת השמד כדאמרינן התם דבשעת השמד אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ועוד דר״ע בפרהסיא הוה כדאמר מקהיל קהלות ברבים ובפרהסיא אמרינן התם דאפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ובזה יפול קושית הרא״ם על פירש״י בפרק בן סורר שפירש דבכל נפשך מיירי בעבודת כוכבים בלבד היינו שלא תמירנו בעבודת כוכבים ובחומש פירש סתם דכן הוא בכל המצות דלאו קושיא היא דהתם בגמרא אפילו בצנעה ואפילו שלא בשעת שמד איירי ודוקא בעבודת כוכבים אבל בפרהסיא א״נ בשעת השמד בשאר מצות נמי איירי האי קרא דבכל נפשך דיהרג ואל יעבור כדאמר נמי התם וכדמסיק הכא בעובדא דרע״ק שאמר ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו ולפי דברי התוס׳ שכתבו בפרק אין מעמידין ע״פ הירושלמי דאם רצה אדם להחמיר על עצמו אפילו בשאר מצות שרי איכא למימר דר״ע נמי מחמיר על עצמו היה ואפשר שזהו שאמרו ליה תלמידיו רבי עד כאן דהיינו וכי עד כאן חייב אדם למסור עצמו גם בשאר מצות והשיב להם כל ימי הייתי מצטער כו׳ ורצוני בכך להחמיר על עצמי אפילו בשאר מצות ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה את פירוש הכתוב ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״ (דברים ו, ה). וכהמשך לכך תניא [שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר אומר: אם נאמר ״בכל נפשך״, למה נאמר ״בכל מאדך״? ולהיפך, אם נאמר ״בכל מאדך״, למה נאמר ״בכל נפשך״? אלא משמעות הדבר שאם יש לך אדם שגופו חביב עליו יותר מממונולכך נאמר ״בכל נפשך״, שעליו לתת את נפשו על קידוש ה׳. ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופולכך נאמר ״בכל מאדך״, שמובנו הוא — בכל רכושך. ר׳ עקיבא אומר: ״בכל נפשך״ יש להבין: אפילו נוטל את נפשך. ומסופר באריכות כיצד חי וקיים ר׳ עקיבא עצמו את הדברים הללו.
We learned in our mishna the explanation of the verse: “And you shall love the Lord your God with all your heart and all your soul and all your might” (Deuteronomy 6:5). This was elaborated upon when it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: If it is stated: “With all your soul,” why does it state: “With all your might”? Conversely, if it stated: “With all your might,” why does it state: “With all your soul”? Rather, this means that if one’s body is dearer to him than his property, therefore it is stated: “With all your soul”; one must give his soul in sanctification of God. And if one’s money is dearer to him than his body, therefore it is stated: “With all your might”; with all your assets. Rabbi Akiva says: “With all your soul” means: Even if God takes your soul.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ: עֲקִיבָא אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת?

The Gemara relates at length how Rabbi Akiva fulfilled these directives. The Sages taught: One time, after the bar Kokheva rebellion, the evil empire of Rome decreed that Israel may not engage in the study and practice of Torah. Pappos ben Yehuda came and found Rabbi Akiva, who was convening assemblies in public and engaging in Torah study. Pappos said to him: Akiva, are you not afraid of the empire?
רי״ףבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת לאחר מרד בר כוכבא גזרה מלכות הרשעה (רומי) שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו את ר׳ עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה [לו] פפוס לר׳ עקיבא: עקיבא וכי אי (אין) אתה מתירא מפני המלכות?
The Gemara relates at length how Rabbi Akiva fulfilled these directives. The Sages taught: One time, after the bar Kokheva rebellion, the evil empire of Rome decreed that Israel may not engage in the study and practice of Torah. Pappos ben Yehuda came and found Rabbi Akiva, who was convening assemblies in public and engaging in Torah study. Pappos said to him: Akiva, are you not afraid of the empire?
רי״ףבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר לוֹ: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה – לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר, וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי רְשָׁתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי עִם אֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת?! לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה! וּמָה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵנוּ, אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַף אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: {דברים ל׳:כ׳} ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ״, כָּךְ, אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה – עאכ״ועַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

Rabbi Akiva answered him: I will relate a parable. To what can this be compared? It is like a fox walking along a riverbank when he sees fish gathering and fleeing from place to place.
The fox said to them: From what are you fleeing?
They said to him: We are fleeing from the nets that people cast upon us.
He said to them: Do you wish to come up onto dry land, and we will reside together just as my ancestors resided with your ancestors?
The fish said to him: You are the one of whom they say, he is the cleverest of animals? You are not clever; you are a fool. If we are afraid in the water, our natural habitat which gives us life, then in a habitat that causes our death, all the more so.
The moral is: So too, we Jews, now that we sit and engage in Torah study, about which it is written: “For that is your life, and the length of your days” (Deuteronomy 30:20), we fear the empire to this extent; if we proceed to sit idle from its study, as its abandonment is the habitat that causes our death, all the more so will we fear the empire.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חמה
חמהא(בילמדנו בריש כי תשא ובפסיקתא דכי תשא) ויעלהו עולה על החומה החמה כתיב שהיה משתחוה לחמה מיד ויהי קצף גדול על ישראל אמר להן הקב״ה לישראל עו״ג אין מכירין אותי לפיכך מורדין בי ואתם מכירין אותי וכבודי ומורדין בי אמר רב מני אילילא זכות אשתו של עובדיה כבר כלו ישראל באותה שעה דסמיך ליה ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה (ברכות סא:) תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופת׳ וכו׳ פי׳ חמה בתקופה בתחילת מחזור כ״ח שנופלת התקופה של ניסן בתחילת ליל ד׳ בכוכב שבתאי כתחילת ברייתה פי׳ אחר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים בעת שהיו ג׳ ימים מעוננין ולא נראת חמה בהן ולא כוכבים אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו וזולתי זאת העת לא (ירושלמי) אמר רב הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים ולאחר ג׳ ימים שנא׳ ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם:
א. [זאננע.]
מלה״ד לשועל כו׳. פירוש המשל ונמשל השועל הם העובדי כוכבים שנמשלו לחיות טמאות בכ״מ וראה דגים הם כלל ישראל כמ״ש מזרעא דיוסף קאתינא שנמשלו לדגים ואכל ישראל קאמר הכי כמפורש לעיל ושהיו מתקבצים ממקום למקום היינו מקהיל קהלות ברבים והרשתות הם הגזירות והשמדות שהיו מביאין עלינו בני אדם אל תקרי בני אדם אלא בני אדום ורצונכם שתעלו ליבשה דהיינו מתוך המים שהם משל לתורה כמ״ש הוי כל צמא לכו למים ורצונכם לבטל תורת משה ונדור אני ואתם כשם שדרו כו׳ דהיינו שהיינו לעם אחד כמ״ש הקיסר לריב״ח בפרק אחד ד״מ כמו שדרו אבותי עם אבותיכם בביטול תורה כמו שהיה בחרבן בית ראשון שנאמר על עזבם את תורתי וגו׳:
ומה במקום חיותינו וכו׳. היא התורה שנמשלה למים אם אנו הולכים ומבטלים כו׳ היינו כמשל הליכתם ליבשה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ר׳ עקיבא: אמשול לך משל, למה הדבר דומהלשועל שהיה מהלך על גב (שפת) הנהר, וראה את הדגים שהיו מתקבצים ובורחים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: בורחים אנו מפני הרשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: שמא רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם, כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו הדגים: וכי אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?! לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו, בתוך המים, אנו מתיראין, במקום מיתתנו מחוץ למים — על אחת כמה וכמה. והנמשל: אף אנחנו היהודים עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה ביחס לעצמה: ״כי הוא חייך וארך ימיך״ (דברים ל, כ), כך אנו מתיראים מהמלכות, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה, שזהו מקום ומצב מיתתנו — על אחת כמה וכמה!
Rabbi Akiva answered him: I will relate a parable. To what can this be compared? It is like a fox walking along a riverbank when he sees fish gathering and fleeing from place to place.
The fox said to them: From what are you fleeing?
They said to him: We are fleeing from the nets that people cast upon us.
He said to them: Do you wish to come up onto dry land, and we will reside together just as my ancestors resided with your ancestors?
The fish said to him: You are the one of whom they say, he is the cleverest of animals? You are not clever; you are a fool. If we are afraid in the water, our natural habitat which gives us life, then in a habitat that causes our death, all the more so.
The moral is: So too, we Jews, now that we sit and engage in Torah study, about which it is written: “For that is your life, and the length of your days” (Deuteronomy 30:20), we fear the empire to this extent; if we proceed to sit idle from its study, as its abandonment is the habitat that causes our death, all the more so will we fear the empire.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ לְפַפּוּס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: פַּפּוּס, מִי הֲבִיאֲךָ לְכָאן? אָמַר לֵיהּ: אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אוֹי לוֹ לְפַפּוּס שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים.

The Sages said: Not a few days passed until they seized Rabbi Akiva and incarcerated him in prison, and seized Pappos ben Yehuda and incarcerated him alongside him. Rabbi Akiva said to him: Pappos, who brought you here? Pappos replied: Happy are you, Rabbi Akiva, for you were arrested on the charge of engaging in Torah study. Woe unto Pappos who was seized on the charge of engaging in idle matters.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשריך רע״ק כו׳. שהוא ודאי קבלת עול מלכות שמים שלימה כמ״ש זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה׳ וגו׳ זו תורה שע״י לימוד תורה נהרג להיות זה שכרו ופירש״י ממתים מידך היה לו למות ולא מידי ב״ו עכ״ל רישא דקרא שפיר מתפרש וסיפא דקרא ממתים מחלד ר״ל שהיה לו למוח כדרך כל העולם וחלד הוא לשון עולם כמו האזינו כל יושבי חלד וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו: לא היו ימים מועטים, שלא עבר זמן רב עד שתפסוהו את ר׳ עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו ר׳ עקיבא לפפוס: פפוס, מי הביאך לכאן? אמר ליה [לו] פפוס: אשריך ר׳ עקיבא שנתפסת על דברי תורה. אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
The Sages said: Not a few days passed until they seized Rabbi Akiva and incarcerated him in prison, and seized Pappos ben Yehuda and incarcerated him alongside him. Rabbi Akiva said to him: Pappos, who brought you here? Pappos replied: Happy are you, Rabbi Akiva, for you were arrested on the charge of engaging in Torah study. Woe unto Pappos who was seized on the charge of engaging in idle matters.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת ר׳רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן ק״שקְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, עַד כָּאן?! אָמַר לָהֶם: כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ. אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ״אֶחָד״, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ״אֶחָד״. יָצְתָה ב״קבַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד״.

The Gemara relates: When they took Rabbi Akiva out to be executed, it was time for the recitation of Shema. And they were raking his flesh with iron combs, and he was reciting Shema, thereby accepting upon himself the yoke of Heaven. His students said to him: Our teacher, even now, as you suffer, you recite Shema? He said to them: All my days I have been troubled by the verse: With all your soul, meaning: Even if God takes your soul. I said to myself: When will the opportunity be afforded me to fulfill this verse? Now that it has been afforded me, shall I not fulfill it? He prolonged his uttering of the word: One, until his soul left his body as he uttered his final word: One. A voice descended from heaven and said: Happy are you, Rabbi Akiva, that your soul left your body as you uttered: One.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אסתנא
אסתנאא(ברכות סא:) בגמ׳ דעל ההרים אימתי מתחזי רקיע בטהרתו אמר עולא בזמן דאתי מיטרא כולה ליליא ובצפרא אתי אסחנא ומגלי לשמיא. (עירובין פה.) בהלכה דהדר עם הנכרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צריכא הלכתא צילותא כיומא דאסתנא (מגילה כח) בגמ׳ ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת האי דקא עיילינן לבי כנישתא לאו משום מטרא אלא משום דבעיא שמעת׳ צילות׳ כיומא דאסתנא. (שבת קיז) בגמ׳ דמצילין תיק הספר אי בעית אימא דמנח אפתורא דדהבא אי נמי יומא דאסתנא (כתובות כג) עדיה בצד אסתן ותיאסר. (קידושין יב) בגמרא דבית הלל אומרים בפרוטה לאו היינו דר׳ חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותיאסר פי׳ עדים אלו בצד צפון ותיאסר. פי׳ יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית ולארבע רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא נשיב כמו משיב. מצפון זהב יאתה תרגום מן ציפונא אסתנא ייתי:
א. [דערצפון ווינד.]
והיה מקבל עליו עול מלכות שמים – קורא קריאת שמע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר כי בשעה שהוציאו את ר׳ עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, שקרא קריאת שמע באותה שעה. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן?! וכי גם בשעה זו מוצא אתה לקרוא את שמע? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ״בכל נפשך״ במשמעות אפילו נוטל את נשמתך. ואמרתי לעצמי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי, לא אקיימנו? והיה מאריך במלה ״אחד״, עד שיצתה [יצאה] נשמתו ב״אחד״. יצתה בת קול מן השמים ואמרה: ״אשריך ר׳ עקיבא שיצאה נשמתך ב״אחד״.
The Gemara relates: When they took Rabbi Akiva out to be executed, it was time for the recitation of Shema. And they were raking his flesh with iron combs, and he was reciting Shema, thereby accepting upon himself the yoke of Heaven. His students said to him: Our teacher, even now, as you suffer, you recite Shema? He said to them: All my days I have been troubled by the verse: With all your soul, meaning: Even if God takes your soul. I said to myself: When will the opportunity be afforded me to fulfill this verse? Now that it has been afforded me, shall I not fulfill it? He prolonged his uttering of the word: One, until his soul left his body as he uttered his final word: One. A voice descended from heaven and said: Happy are you, Rabbi Akiva, that your soul left your body as you uttered: One.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? {תהלים י״ז:י״ד} ״מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים וְגוֹ׳⁠ ⁠״! אָמַר לָהֶם: ״חֶלְקָם בַּחַיִּים״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאַתָּה מְזוּמָן לְחַיֵּי העוה״בהָעוֹלָם הַבָּא״.:

The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: This is Torah and this its reward? As it is stated: “From death, by Your hand, O Lord, from death of the world” (Psalms 17:14); Your hand, God, kills and does not save. God said the end of the verse to the ministering angels: “Whose portion is in this life.” And then a Divine Voice emerged and said: Happy are you, Rabbi Akiva, as you are destined for life in the World-to-Come, as your portion is already in eternal life.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממתים ידך יי׳ ממתים – מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם.
המשנה התשיעית לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו לא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר מה אם נעילה שהיא משום כבוד אסור ליכנס בה רקיקה שהוא משום בזיון דין הוא אמר הר״מ פי׳ קלות ראש הפך כובד ראש שהקדמנו ענינו שלא ירבה בשחוק ובדברי שעשועים ושער המזרח ר״ל הפתח המזרחי מפתחי העזרה והוא הנקרא שער ניקנור וקדש הקדשים מערב לעזרה כנגד השער הנזכר ופי׳ מכוין מקביל ופי׳ מקלו המטה אשר בידו ואפונדתו בגד שילבש אדם על בשרו להזיע בו ולא יטנף בגדיו החמודות בזיעה ואין מנהג אדם לצאת בו לבדו עד שילבש עליו בגד אחר ופי׳ קפנדריא שעשה אותו דרך לקצר דרכו כי אין ראוי להכנס במקום הנכבד ההוא תחלה אלא לענין מעניני תפלה ועבודה ומה שאמר ורקיקה מק״ו פי׳ רקיקה אסורה במקום ההוא מק״ו כי אחר שהנעל הנעשה לשמירת הרגלים אסור ליכנס במקום ההוא יותר ויותר הוא אסור הרוק שם שהוא דבר מטונף:
אמר המאירי לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח פי׳ שלא יעשה שום דבר של קלות ראש כגון תגלחת ראש וזקן ועמידה לשם ערום והטלת מי רגלים כנגד שער המזרחי אע״פ שהוא חוץ לתחום ירושלים הואיל והוא כנגד השער ושער המזרחי זה יש שפירשו עליו שהיה בתחום בית המקדש חוץ להר הבית ויש שפי׳ בו שער שבמזרח העזרה והוא שער נקנור ונתן טעם לדבריו מפני שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים שכל השערים היו מכוונים זה כנגד זה שער המזרח שער עזרת נשים שער עזרת ישראל פתחי האולם וההיכל ופתח בית קדשי הקדשים וכן לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו וסנדלו ובאפונדתו והיא חגורה חלולה שבה נותנים מעות וי״מ בגד שאדם לובש על בשרו לקבל הזיעה שלא יטנף את בגדיו ואין אדם יוצא בה לעולם עד שילבש בגד אחר ולא באבק שעל גבי רגליו ולא יעשהו קפנדריא לקצר את דרכו ורקיקה מק״ו כלומר ואף הרקיקה לשם אסור מק״ו של מנעל מה מנעל שאין בו בזיון אמרה תורה של נעלך רקיקה שהיא דרך בזיון לא כ״ש כך פרשו בגמ׳ שלא נאסר במיני קלות ראש שהוזכרו אלא מן הצופים ולפנים וצופים הוא מקום שממנו רואים הר הבית ומשם ואילך כנגד חוצה לארץ אין רואים אותו וכן לא אסרו דבר זה אלא לרואה ר״ל שיהו פניו כנגד השער ובמקום שאין גדר מפסיק בינו להר הבית ובזמן שהשכינה שורה והוא זמן שבית המקדש קיים ואם אין שם כל אלו מותר להקל ראשו כנגדו אלא שמ״מ אסור לו להפנות לשם אף בזמן הזה כל זמן שאין גדר מפסיק וכן תחום המקדש עצמו אסור בכל קלות ראש אף בזמן הזה ואף הר הבית עצמו אף בזמן שאין בית המקדש קיים חייבים במוראו במניעת הדברים שהוזכרו בו וכיוצא בהן דכתיב והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין וכן בראשון של יבמות אמרו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שבת לעולם אף מקדש לעולם וכן ביארנו שם שהמקדש מוראו מן התורה והר הבית מדברי סופרים. זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
הנפנה בכל מקום בארץ ישראל אל יפנה מזרח ומערב ר״ל שיהו אחוריו מצדדין אלו מפני שפירועו כנגד ירושלים ובגליל הוא בהפך וצפון ודרום אסור מזרח ומערב מותר ובחוצה לארץ נפנה צפון ודרום ולא מזרח ומערב ופירשו בתלמוד המערב ובלבד במקום שאין שם כותל שהוא בבקעה מעתה בתי כסאות שבבתים אין שם קפידא הנפנה אל יפרע אלא מיושב ולא יקנח בימין מפני שכל מיני קדושה נעשים בה אלא בשמאל ויראה לי שאם הוא איטר שמאלו הוא כימין כל אדם:
א״ל חלקם בחיים כו׳. אמר חלקם בלשון רבים ר״ל חלק של כל הצדיקים ושכרם לא יהיה בעוה״ז רק בארץ החיים או שיהיה פירושו ע״פ מ״ש בחגיגה (טו.) שהצדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בג״ע שנאמר בארצם משנה יירשו והרשע נוטל חלקו וחלק הצדיק בגיהנם כמ״ש ומשנה שברון שברם והשתא על מה שאמרו מה״ש וזו שכרה השיב להם הקב״ה חלקם של רשעים שהמיתו אותו שיש להן בגן עדן שהוא ארץ החיים יהיה שכרו וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: וכי זו תורה וזו שכרה? וכפי שנאמר ״ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד״ (תהלים יז, יד), כלומר, ידך ה׳ הורגת וממיתה ואיננה מצילה! אמר להם הקדוש ברוך הוא את סיומו של אותו פסוק: ״חלקם בחיים״ (שם). ומכיון שכן יצתה בת קול ואמרה: ״אשריך ר׳ עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא״, שחלקך הוא כבר בחיים נצחיים.
The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: This is Torah and this its reward? As it is stated: “From death, by Your hand, O Lord, from death of the world” (Psalms 17:14); Your hand, God, kills and does not save. God said the end of the verse to the ministering angels: “Whose portion is in this life.” And then a Divine Voice emerged and said: Happy are you, Rabbi Akiva, as you are destined for life in the World-to-Come, as your portion is already in eternal life.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בלֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְכוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים, וּבְרוֹאֶה. אִיתְּמַר נָמֵי: א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא אָמְרוּ גאֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים, וּבְרוֹאֶה וּבְשֶׁאֵין גָּדֵר, וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה.

We learned in the mishna that one may not act irreverently opposite the Eastern Gate, which is aligned with the Holy of Holies. Limiting this halakha, Rav Yehuda said that Rav said: They only said this halakha with regard to irreverent behavior from Mount Scopus [Tzofim] and within, and specifically areas from where one can see the Temple. It is also stated: Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: Rabbi Yoḥanan said the following: They only said this halakha with regard to Mount Scopus and within, when one can see, and when there is no fence obstructing his view, and when the Divine Presence is resting there, i.e., when the Temple is standing.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירא״הרא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך צף
צףאהכל צפוי והרשות נתונה כבר פי׳ בערך סעד הנשקף על פני הישימון ונשקפה על פני הישימון תרגום ירושלמי ומצטפיא מן כל קבל (פסחים נ:) המצפה לשכר אשתו וריחים פי׳ כדי להתפרנס ממנו מתקולתא משקל המטוה שטוה בכל יום שכר הריחים שכירותו מפני שהוא דבר מועט אינו רואה סימן ברכה בזו הדרך פ״א מתקולתא חנונית ששוקלת במשקל ופריצות הוא שמגבהת זרועותיה ומראה אציליה לבני אדם. ריחים אגרתא משכיר ריחים שלו דכיון דעבדא אוכל נפש משום שכר אינו רואה סימן ברכה אבל עבדא מלאכה ומזבנא ליה משבח בה קרא (ברכות סא:) לא אמרו אלא מן הצופים וברואה מקום שהיה על שערי ירושלים ושמה היה בו מקום לצופים וזהו דתנן (ברכות מט: פסחים מט:) מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר הצופים שורפו במקומו פי׳ וברואה מקום שהמקדש נראה משם כמו ששינו לענין שילה קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה (בתוספתא פסחי׳ בגמרא בצק) איזהו צופה הרואה ואינו מפסיק:
ערך גז
גזב(בבא קמא ה. וד׳ מב׳) הא תבריא ר׳ עקיבא לגזיזיה פי׳ שיבר כלי זיינם שלוחמין בהן (סנהדרין ז.) גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם פי׳ הרים כלי זיינו עלי. (ברכות יח) והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתבר גזיזי דברדא וטבל פירוש חתיכות חזקות של ברד. (ברכות סא) רב אחא בר יעקב אמר מיטרא בענני מימסא מס ובריק ברקא תקיפא דברק בעננא ומיתבר גזיזיה דברדא ומפשר ליה פי׳ מימסא מסי מלשון המס ימס כלומר מחמם הברק גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בענני׳. פ״א ממסא מסי קפוי הוא. בב״ר טיפה של מסי ובריק ברקא ומחממו ומתפשר:
ערך טן
טןג(ברכות ו, ברכות סא) ולא דרי טונא. (בבא מציעא עח) לא צריכא דאפרקי׳ לטוניה בגויה (בבא בתרא ק.) הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבשתא פי׳ כשיעור שיהא אדם נושא חבילה של זמורות על כתיפו והולך באותו השביל וחוזר עם אותה החבילה (א״ב תרגום ואכפי עליך לא יכבד וטוני עלך לא יתיקר פי׳ כמו טענא תרגום רובץ תחת משאו רביע תחות טועניה):
ערך לב
לבדב״ד מתנה עליהם (זבחים ד׳: כתובות קו. מנחות ע״ט. שביעית יא ב״ר פרשה מט) וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם שאין יצר הרע שולט במלאכים היא דעתי׳ דרבי חייא דאמר שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא שיתו לבכם הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא (ברכות סא) בכל לבבך בשני יצרים ביצר טוב וביצר הרע (א״ב פי׳ אליבא מלה מורגלת בגמרא לדעת כמו ללב) הזכרים יוצאין לבובין (שבת כב עבודה זרה ל״ב) ת״ר איזהו עור לבוב וכו׳:
ערך מך
מךה(בבא מציעא פד:) מייכי ליה ס׳ נמטי (ברכות סא תענית ו:) מטרא במפתח בבי בר חמרא מוך שקיך וגצי פי׳ פשוט וערוך שוקיך והצע בקרקע ושכב. רפדתי יצועי תרגומו מאכית שיוויי. משכב ושפות תרגום מככין. וישבת על מטה כבודה ורמת דרגשין מככין דיקר. (יומא פד) אע״ג דקא מכיך מכוכי:
א. [בעאבאכטען, האפפען.]
ב. [מעסער גיוועהר שטיקער.]
ג. [לאסט.]
ד. [הערץ.]
ה. [אונברייטען.]
מן הצופים – מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו.
וברואה – שיכול לראות משם פרט אם מקום נמוך הוא.
ובשאין גדר – מפסיק בינו להר הבית.
ובזמן שהשכינה שורה – שבית המקדש קיים.
אמר רב יהודה אמר רב לא אסרו אלא מן (הצופה) [הצופים] ולפנים וברואה. פי׳ ארישא דמתניתין קאי דלא יקל אדם ראשו, דלא אסרו לנהוג קלות ראש כנגד שער המזרחיא אלא מן המקום שהוא חוץ לירושלים ששמו צופים שיכולין משם לראות הר [ה]⁠בית ומשם ואילך אינן יכולין לראותו משם, [וברואה] לאפוקי אם הוא עומד במקום נמוך. אמר ר׳ יוחנן ובמקום שאין בו גדר. פי׳ שאפילו במקום שוה אם יש בו כותל או גדר מפסיק בין המקום שהוא עומד שם להר הבית מותר. ובזמן שהשכינה שורה. לאפוקי בזמן שאין בית המקדש קיים דאף על גב דליכא חד מהני שרי.
א. אכן דעת הר״מ בפ״ז ביהב״ח ה״ה וה״ח דכנגד שער המזרחי אסור בכל מקום, ואף בכל זמן דמכלל עיקר דין מורא מקדש הוא הנוהג לעולם כדילפי׳ מקרא ביבמות שם ע״ש בה״ז, ואיסור בפ״ע מדרבנן נאמר אף שלא כנגד שער המזרחי מצופים ולפנים ואין גדר ביניהם ובזמן שהמקדש בנוי, ולפום פשטא דגמ׳ דברי הר״מ צ״ע וע׳ בכור שור בסוגיין מ״ש בזה. והר״מ שם כתב שמצופים יכול לראות המקדש אבל רבינו כתב הר הבית כל׳ רש״י, ומשום דלרבינו באיסור כנגד שער המזרחי איירינן שהיה בהר הבית כדפירש״י במתני׳ אבל הר״מ סובר דאיכא איסור בפ״ע כל שרואה המקדש אף שלא כנגד שער המזרחי וזה במקדש תליא ולא בהר הבית ולכן תליא במקדש בנוי דוקא. ולדעת רבינו (שהוא דעת שאה״ר מלבד הר״מ) אע״פ דמורא מקדש נוהג גם בזה״ז ואיסור כניסה במקלו ומנעלו גם בזה״ז הוא צ״ל דכנגד שער המזרחי איסור בפ״ע מדרבנן הוא ולא אסרו אלא בזמן שהמקדש בנוי, וללישנא דגמ׳ היינו בזמן שהשכינה שורה דוקא ובזה״ז ליכא השראת השכינה שם. (וע׳ בר״מ שם פ״ו הי״ד והט״ז ובראב״ד שם, ומבואר בר״מ בפ״ז ה״ז שם דהא דמורא מקדש נוהג אף בזה״ז מחמת דעדיין בקדושתו עומד וכפי שביאר בפ״ו, ולכן אין לחלק לענין כנגד שער המזרחי בין זמן הבית לזמה״ז, אבל להראב״ד דין מיוחד נא׳ לענין מורא מקדש דנוהג גם בזה״ז ויסוד הדבר י״ל מצד דאין אתה ירא מן המקדש אלא ממי שצוה עליו וע׳ בראב״ד על התו״כ קדושים שם, אבל רבנן לא אסרו כנגד שער המזרחי אלא בזמן הבית שהוא בקדושתו, ועוי״ל דאף אם בקדושתו עומד מ״מ השראת השכינה אפילו בבית שני לא היה כדאי׳ ספ״ק דיומא ואמנם אין קדושתו בטלה מחמת דשכינה אינה בטלה ע״ש בר״מ בפ״ו אבל השראת השכינה מילתא בפ״ע הוא ואף בבית שני לא היה).
מתני׳ לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח מפני שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים ולא יכנס בהר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מק״ו:
אמר רב יהודה אמר רב לא אמרו אלא מצופים ולפנים וברואה א״ר יוחנן ובמקום שאין גדר ובזמן שהשכינה שורה:
לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שמכוון כנגד בית קדשי הקדשים – פירוש כגון עומד ערום וכיוצא בזה חוץ מן הנפנה שהוא אסור ביותר מזה כדבסמוך.
לא אמר אלא מן הצופים ולפנים – פירוש ממקום שיכולים לראות משם לאפוקי עומד במקום שיוכל לראות אלא שהוא עומד עכשו במקום נמוך. וברואה. אבל רואה והוא מן הצופים ולחוץ כגון הר גבוה ותלול שאיפשר לראות משם או מן הצופים ולפנים ואינו רואה לא.
לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שמכוון כנגד בית קדשי הקדשים – פירוש כגון עומד ערום וכיוצא בזה חוץ מן הנפנה שהוא אסור ביותר מזה כדבסמוך:
לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים – פירוש ממקום שיכולים לראות משם לאפוקי עומד במקום שיוכל לראות אלא שהוא עומד עכשו במקום נמוך:
וברואה – אבל רואה והוא מן הצופים ולחוץ כגון הר גבוה ותלול שאיפשר לראות משם או מן הצופים ולפנים ואינו רואה לא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שלא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח לפי שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. כדי לסייג את ההלכה הזאת אמר רב יהודה אמר רב: לא אמרו לאסור מנהג בזיון אלא מן הצופים ולפנים, כלומר, לכל צד בירושלים שהוא קרוב יותר למקדש מהר הצופים, וכן זהו דווקא ברואה, כשנראה מקום המקדש שם, איתמר נמי [וכן גם כן נאמר]: אמר ר׳ אבא בריה [בנו] של ר׳ חייא בר אבא, הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה ובשאין גדר המפסיקה, ורק בזמן שהשכינה שורה, כשהבית בבניינו.
We learned in the mishna that one may not act irreverently opposite the Eastern Gate, which is aligned with the Holy of Holies. Limiting this halakha, Rav Yehuda said that Rav said: They only said this halakha with regard to irreverent behavior from Mount Scopus [Tzofim] and within, and specifically areas from where one can see the Temple. It is also stated: Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: Rabbi Yoḥanan said the following: They only said this halakha with regard to Mount Scopus and within, when one can see, and when there is no fence obstructing his view, and when the Divine Presence is resting there, i.e., when the Temple is standing.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירא״הרא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה, לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב, אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם. וּבַגָּלִיל לֹא יִפָּנֶה אֶלָּא מִזְרָח וּמַעֲרָב. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. שֶׁהָיָה ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם גָּדֵר, וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.

In this context, the Sages taught: One who defecates in Judea should not defecate when facing east and west, for then he is facing Jerusalem; rather he should do so facing north and south. But in the Galilee which is north of Jerusalem, one should only defecate facing east and west. Rabbi Yosei permits doing so, as Rabbi Yosei was wont to say: They only prohibited doing so when one can see the Temple, where there is no fence, and when the Divine Presence is resting there. And the Rabbis prohibit doing so.
רי״ףרש״ירא״הרא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב – אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של ארץ יהודה.
ובגליל – שהיא בצפונה של א״י לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב.
ה״ג: וחכמים אוסרין, ולא גרסינן בכל מקום.
תנו רבנן הנפנה בכל מקום [ביהודה] לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום. פי׳ לא יפנה למזרח שיהיו אחוריו [למזרח] ופניו למערב, וכן לא יפנה [ל]⁠מערב שיהו אחוריו למערב ופניו למזרח, מפני שאם יפנה בענין זה פירועו שלפניו או שלאחריו לצד ירושלם. ובגליל אסור צפון ודרום. פי׳ מפני שהגליל הוא בצפונה של ארץ ישראל ואם יפנה לצפון או לדרום יהא פירועו לצד ירושלם. ור׳ יוסי מתיר שהיה ר׳ יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה. פי׳ במקום שרואין משם ירושלם. ר׳ יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור אין בית המקדש קיים מותר ר׳ עקיבא אוסר בכל מקום ר׳ עקיבא היינו תנא קמא איכא בינייהו חוצה לארץ תנא קמא סבר חוצה לארץ מותר ור׳ עקיבא סבר חוצה לארץ אסור.
ת״ר הנפנה בכל מקום ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ובגליל צפון ודרום אסור ורבי יוסי מתיר שהיה רבי יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה ר׳ יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור בזמן שאין בהמ״ק קיים מותר ר׳ עקיבא אוסר בכל מקום ר׳ עקיבא היינו ת״ק איכא בינייהו חוצה לארץ ת״ק סבר חו״ל מותר ור״ע סבר חו״ל אסור ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל הלכך בתי כסאות שלנו שיש להן מחיצות אין להקפיד רבא הוה רמי ליה לבני מזרח ומערב כי היכי דלפני צפון ודרום על אביי אפכינהו על רבא תרצינהו אמר מאן האי דקמצער לי הלכה כר״ע תניא אמר ר״ע פעם אחת נכנסתי אחר ר׳ יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים למדתי שלא יפרע אדם עד שישב ולמדתי שלא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו בן עזאי עד כאן העזת פניך לפני רבך אמר תורה היא וללמוד אני צריך. איזהו צנוע הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום אמר עולא ואחורי הגדר נפנה מיד ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין קולו נשמע רב אשי אמר כל זמן שאין חבירו רואה את פרועו אבל לדידיה חזי ליה:
תניא רשב״ג אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון:
הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב – פירוש ארץ יהודה היא רצועה ארוכה כנגד כל אורך ארץ ישראל לדרומה ובאותה רצועה ירושלים לצד אחד לצפונה הילכך כל הנפנה באותה רצועה פירועו שלפניו או שלאחריו כנגד ירושלים אם יפנה מזרח או מערב אבל הופך את פניו לצד צפון או לדרום וצדו כנגד ירושלים ולא פירועו כלל ובגליל שהוא ארץ ישראל מה שכנגד ירושלים לצד אחד כלומר לצפונה של ירושלים אם יפנה צפון ודרום כלומר פניו לצפון או לדרום נמצא פירועו כנגד ירושלים. אבל הופך פניו למזרח או למערב.
(12-13) וחכמים אוסרים בכל מקום היינו ת״ק – פי׳ דודאי ליכא למימר דאתו למימר לאסור אף שאר רוחות דא״כ לא יפנו כלל אלא לא אמרינן אלא מזרח ומערב ביהודה או צפון ודרום בגליל.
הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב – פירוש ארץ יהודה היא רצועה ארוכה כנגד כל אורך ארץ ישראל לדרומה ובאותה רצועה ירושלים לצד אחד לצפונה הילכך כל הנפנה באותה רצועה פירועו שלפניו או שלאחריו כנגד ירושלים אם יפנה מזרח או מערב. אבל הופך את פניו לצד צפון או לדרום וצדו כנגד ירושלים ולא פירועו כלל. ובגליל שהוא ארץ ישראל מה שכנגד ירושלים לצד אחד כלומר לצפונה של ירושלים אם יפנה צפון ודרום כלומר פניו לצפון או לדרום נמצא פירועו כנגד ירושלים. אבל הופך פניו למזרח או למערב:
(12-13) וחכמים אוסרים בכל מקום היינו תנא קמא – פירוש דודאי ליכא למימר דאתו למימר לאסור אף שאר רוחות דאם כן לא יפנו כלל אלא לא אמרינן אלא מזרח ומערב ביהודה או צפון ודרום בגליל:
בד״ה הנפנה ביהודה כו׳ שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה כו׳ בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה עד סוף א״י כו׳ עכ״ל הציור כזה /במקור יש שרטוט/ ויש לדקדק דמשמע כל המזרח ומערב של ארץ יהודה היא בכלל איסור ואמאי הרי ע״כ יש מארץ יהודה לצד מזרח ומערב שלא כנגד ירושלים ואמאי יהא אסור טפי מצפון ודרום שלא יפנה אלא כנגד ירושלים ממש ולפי מ״ש הב״י בטור א״ח סימן ג׳ דיש לאסור טפי בין מזרח למערב משום דשכינה במערב והאריך להוכיח כן מדברי הירושלמי והרמב״ם ע״ש ניחא ועל פי דברים אלו יתיישבו גם בקצת דברי התוס׳ שכתבו ר״ע אוסר בכ״מ מזרח אחוריו ופניו למערב כו׳ עכ״ל שנקטו מזרח ומערב בכ״מ לא צפון ודרום מה״ט דאין סברא למימר דר״ע דאוסר בכ״מ אפילו צפון ודרום של חוץ לארץ אלא מזרח ומערב מה״ט דשכינה במערב מיהו ק״ק כיון דלדברי ת״ק לא אסר בארץ יהודה צפון ודרום אלא כנגד ירושלים ממש מה״ט שכתבנו א״כ בגליל נמי לא יאסור צפון ודרום אלא כנגד ירושלים ממש לת״ק ומדברי רש״י אין נראה כן ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהקשר לכך תנו רבנן [שנו חכמים]: הנפנה לצרכיו ביהודה, לא יפנה כשהוא יושב בכיוון מזרח ומערב, שאז הוא פונה כנגד ירושלים, אלא צפון ודרום. ואילו בגליל שהוא צפונה לירושלים לא יפנה אלא מזרח ומערב. ור׳ יוסי מתיר. שהיה ר׳ יוסי אומר: לא אסרו כל ההגבלות הללו אלא ברואה, ובמקום שאין שם גדר, ובזמן שהשכינה שורה. וחכמים אוסרים.
In this context, the Sages taught: One who defecates in Judea should not defecate when facing east and west, for then he is facing Jerusalem; rather he should do so facing north and south. But in the Galilee which is north of Jerusalem, one should only defecate facing east and west. Rabbi Yosei permits doing so, as Rabbi Yosei was wont to say: They only prohibited doing so when one can see the Temple, where there is no fence, and when the Divine Presence is resting there. And the Rabbis prohibit doing so.
רי״ףרש״ירא״הרא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) חֲכָמִים הַיְינוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְדָדִין.

The Gemara argues: But the opinion of the Rabbis, who prohibit this, is identical to that of the first anonymous tanna, who also prohibits doing so. The Gemara replies: The practical difference between them is with regard to the sides, i.e., a place in Judea that is not directly east or west of Jerusalem, or a place in the Galilee that is not directly north of Jerusalem. According to the first tanna, it is prohibited; according to the Rabbis, it is permitted.
רי״ףרש״יריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חכמים היינו ת״ק – דאמר לא יפנה ולא מפליג בין רואה ללא רואה בין בזמן הבית בין בזמן הזה.
איכא בינייהו צדדים – דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש לתנא קמא צדדין נמי אסירי דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור אבל לצדדין מותר דהא אדר׳ יוסי קיימי דאמר לא אסרו אלא ברואה אבל ברחוק לא ואפילו כנגד ירושלים ממש ואתו רבנן למימר וחכמים אוסרים אפילו שלא ברואה ואפילו בזמן הזה ומיהו נגד ירושלים לא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

איכא בינייהו צדדין – פי׳ צדדין שביהודה למזרח ומערב ושבארץ ישראל צפון ודרום שאינו כנגד ירושלי׳ לגמרי. דמ״מ כל אותו רוח אסור אליב׳ דת״ק ולרבנן בתראי אינו אסור אלא מה שכנגד ירושלים ממש ולאו לטפויי אתו את״ק אלא לאיפלוגי אר׳ יוסי אתו ולטפויי עליה. כ״נ מפירש״י ז״ל כל זה ולא כן פירש הראב״ד ז״ל.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

איכא בינייהו צדדין – פירוש צדדין שביהודה למזרח ומערב ושבארץ ישראל צפון ודרום שאינו כנגד ירושלים לגמרי דמכל מקום כל אותו רוח אסור אליבא דתנא קמא ולרבנן בתראי אינו אסור אלא מה שכנגד ירושלים ממש ולאו לטפויי אתו אתנא קמא אלא לאיפלוגי אר׳ יוסי אתו ולטפויי עליה. כן נראה מפירוש רש״י ז״ל כל זה. ולא כן פירש הראב״ד ז״ל:
בד״ה איכא בינייהו כו׳ ומיהו נגד ירושלים עכ״ל הס״ד ואח״כ מ״ה בדר״ע כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: דעת חכמים אלה האוסרים היינו [זוהי] בדיוק דעת התנא קמא [הראשון] שגם הוא אוסר! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה לגבי צדדין. במקום ביהודה שאינו ממש מזרחה או מערבה לירושלים, או בגליל שאינו מכוון צפונה לה, לדעת תנא קמא — אסור, ולדעת חכמים יהא מותר.
The Gemara argues: But the opinion of the Rabbis, who prohibit this, is identical to that of the first anonymous tanna, who also prohibits doing so. The Gemara replies: The practical difference between them is with regard to the sides, i.e., a place in Judea that is not directly east or west of Jerusalem, or a place in the Galilee that is not directly north of Jerusalem. According to the first tanna, it is prohibited; according to the Rabbis, it is permitted.
רי״ףרש״יריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא אִידַּךְ: הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה – לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם. וּבַגָּלִיל, צָפוֹן וְדָרוֹם – אָסוּר, מִזְרָח וּמַעֲרָב – מוּתָּר. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – אָסוּר, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – מוּתָּר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר בְּכָל מָקוֹם.

It was taught in another baraita: One who defecates in Judea should not defecate when facing east and west; rather, he should only do so facing north and south. And in the Galilee, defecating while facing north and south is prohibited, while east and west is permitted. And Rabbi Yosei permitted doing so, as Rabbi Yosei was wont to say: They only prohibited doing so when one can see the Temple. Rabbi Yehuda says: When the Temple is standing, it is prohibited, but when the Temple is not standing, it is permitted. The Gemara adds that Rabbi Akiva prohibits defecating anywhere while facing east and west.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדר׳ עקיבא גרסינן בכל מקום הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר.
רבי עקיבא אוסר בכל מקום – מזרח אחוריו ופניו למערב. ומסקינן אפילו בחוץ לארץ. ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל.
רבי עקיבא אוסר בכל מקום. וקיימא לן כותיה וכדפסק רבה. ומיהו בירושלמי (ה״ה) מסיים בה ובלבד מקום שאין שם כותל, כלומר בבקעה אבל בבתי כסאות שבבית אין שם קפידא.
ר׳ עקיבא אוסר בכל מקום – ואפילו בחו״ל כדמסיק. ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל. הילכך בתי כסאות שלנו שיש שם מחיצות אין להקפיד:
(סיום)
הדרן עלך פרק הרואה וסליקא לה מסכת ברכות שבח לאל בורא עולם
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא אידך [שנינו בברייתא אחרת]: הנפנה לצרכיו ביהודהלא יפנה לצד מזרח ומערב אלא רק לצפון ודרום. ובגליל, לצד צפון ודרוםאסור, ולצד מזרח ומערבמותר. ור׳ יוסי מתיר. שהיה ר׳ יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה את פני בית המקדש. ר׳ יהודה אומר: בזמן שבית המקדש קייםאסור, בזמן שאין בית המקדש קייםמותר. ומוסיפים עוד שר׳ עקיבא אוסר בכל מקום להפנות מזרח ומערב.
It was taught in another baraita: One who defecates in Judea should not defecate when facing east and west; rather, he should only do so facing north and south. And in the Galilee, defecating while facing north and south is prohibited, while east and west is permitted. And Rabbi Yosei permitted doing so, as Rabbi Yosei was wont to say: They only prohibited doing so when one can see the Temple. Rabbi Yehuda says: When the Temple is standing, it is prohibited, but when the Temple is not standing, it is permitted. The Gemara adds that Rabbi Akiva prohibits defecating anywhere while facing east and west.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חוּץ לָאָרֶץ.

The Gemara challenges this: Rabbi Akiva’s position is identical to that of the first, anonymous tanna, who also prohibits doing so. The Gemara responds: The practical difference between them is with regard to places outside of Eretz Yisrael, as according to Rabbi Akiva, even outside of Eretz Yisrael, defecating while facing east and west is prohibited.
רי״ףריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא בינייהו חוצה לארץ – פירוש דלר׳ עקיבא אסור דהא כל מקום קאמר. ולת״ק מותר דלא קא׳ בכל מקום: והלכתא כר״ע דהא רבה כותיה ס״ל. הילכך אסור לפנות בכל הארצות כנגד ירושלים איזה צד שיהיה. ומיהו בירושלמי מסיים בה ובלבד במקום שאין שם כותל דכל שיש כותל נפנה מיד וכל דכן בית הכסא שבבית, ואע״ג דאמר ר׳ עקיבא נכנסתי אחר ר׳ יהושע, מ״מ כיון דאיכא קרן זוית קרי ליה כניסה.
איכא בינייהו חוצה לארץ – פירוש דלר׳ עקיבא אסור דהא כל מקום קאמר. ולתנא קמא מותר דלא קאמר בכל מקום. והלכתא כר׳ עקיבא דהא רבה כותיה סבירא ליה. הילכך אסור לפנות בכל הארצות כנגד ירושלים איזה צד שיהיה. ומיהו בירושלמי מסיים בה ובלבד במקום שאין שם כותל דכל שיש כותל נפנה מיד וכל דכן בית הכסא שבבית. ואף על גב דאמר ר׳ עקיבא נכנסתי אחר ר׳ יהושע מכל מקום כיון דאיכא קרן זוית קרי ליה כניסה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: שיטת ר׳ עקיבא הלא היינו [זוהי] בדיוק שיטת התנא קמא [הראשון] שאף הוא אוסר! והשיבו: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה לגבי חוץ לארץ, שלדעת ר׳ עקיבא בכל מקום, ואפילו חוץ לארץ — אסור.
The Gemara challenges this: Rabbi Akiva’s position is identical to that of the first, anonymous tanna, who also prohibits doing so. The Gemara responds: The practical difference between them is with regard to places outside of Eretz Yisrael, as according to Rabbi Akiva, even outside of Eretz Yisrael, defecating while facing east and west is prohibited.
רי״ףריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַבָּה הֲווֹ שַׁדְיָין לֵיהּ לִבְנֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב. אֲזַל אַבָּיֵי שְׁדַנְהוּ צְפוֹן וְדָרוֹם, עָל רַבָּה תָּרְצַנְהוּ. אֲמַר: מַאן הַאי דְּקָמְצַעַר לִי? דאֲנָא כר׳כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לִי דְּאָמַר: בְּכָל מָקוֹם אָסוּר.:

The Gemara relates that in Rabba’s bathroom, the bricks were placed east and west in order to ensure that he would defecate facing north and south. Abaye went and placed them north and south, to test if Rabba was particular about their direction or if they had simply been placed east and west incidentally. Rabba entered and fixed them. He said: Who is the one that is upsetting me? I hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: It is prohibited everywhere.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוו שדיין ליה לבני – לבנים שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן ראשן א׳ למזרח והשני למערב לבנה אחת לצפון ולבנה אחת לדרום והוא יושב על האחת ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל.
אזל אביי שדנהו צפון ודרום – לראות אם יקפיד רבו על כך אי סבירא ליה כר״ע דאמר בחו״ל נמי קפדינן עלה דמילתא.
(רבא) [רבה] הוו רמיאן ליה הנהו ליבני מזרח ומערב כי היכי דליפני צפון ודרום. פי׳ לבנים שיושבין שם ליפנות היו מתוקנות ומסודרות אחת למזרח ואחת למערב והוא יושב עליהם ונמצא נפנה צפון ודרום, וכדי שלא יהא פירועו שלפניו ושלאחריו למזרח ולמערב עשה כן אע״פ שהיה בבבל שהוא חוצה לארץ לפי שבבל למזרחה של ארץ ישראל. עאל אביי הפכינהו. פי׳ הפכם לצפון [ו]⁠לדרום כדי שיפנה מזרח ומערב לראות אם יקפיד בו רבו על כך אי סבירא ליה כר׳ עקיבא דאמר אף בחוצה לארץ אסור. עאל רבה תרצינהו. כאשר בתחלה. אמר מאן האי דקא מצער לי הילכתא כר׳ עקיבא. פי׳ וכתב הראב״ד ז״ל שלא אסרו אלא בבית הכסא שבשדות אבל שבבית שהכותלים מקיפין לית לן בהא.
א. וכ״כ התוס׳ והרא״ש ושאר ראשונים ע״פ הירושלמי ע״ש. והנה בתוס׳ סוכה לו, ב דייקי לשון הנכנס לבהכ״ס דמשמע שמוקף מחיצות וא״כ ה״נ דקאמר על רבה כו׳ אר״ע פעם אחת נכנסתי וכו׳ משמע דמוקף מחיצות, ולדעתם יש להחמיר לכאו׳ גם בבהכ״ס שבבית, אך יש לחלק דבהכ״ס שבבית עדיף שאינו רק מוקף מחיצות אלא הבהכ״ס נמצא בתוך הבית ולכן לא חיישינן למה שמשתמש בבהכ״ס למזרח ולמערב שאין הבהכ״ס מגולה לצד ירושלים אלא בתוך הבית הוא. וע׳ לעיל הערה 57 אכן לד׳ רבינו דהכא אינו מוקף מחיצות וצריך לומר דמכל מקום בדרך צניעות היה ומקום מושב מתוקן לזה ולכן קרי׳ ביה נכנס משא״כ בהטלת מים. וע׳ ב״י סי׳ ג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר כי רבה הוו שדיין ליה לבני [היו מונחות אצלו בבית הכסא הלבנים] שהיה נפנה עליהם בין מזרח ומערב. אזל [הלך] אביי שדנהו [והשליכן] לצד צפון ודרום לדעת אם מקפיד רבה על הכיוון, או שהניחן כך במקרה, על [נכנס] רבה תרצנהו [תקנן]. אמר: מאן האי דקא מצער לי [מי הוא זה שמצער אותי]? אנא [אני] כשיטת ר׳ עקיבא סבירא לי [סבור אני] שאמר: בכל מקום אסור.
The Gemara relates that in Rabba’s bathroom, the bricks were placed east and west in order to ensure that he would defecate facing north and south. Abaye went and placed them north and south, to test if Rabba was particular about their direction or if they had simply been placed east and west incidentally. Rabba entered and fixed them. He said: Who is the one that is upsetting me? I hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: It is prohibited everywhere.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ברכות סא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ברכות סא:, רי"ף ברכות סא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ברכות סא:, רש"י ברכות סא:, תוספות ברכות סא:, רשב"א ברכות סא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה ברכות סא: – מהדורת תלמיד חכם החפץ בעילום שמו, ברשותו האדיבה. להארות והערות ניתן לכתוב לדוא"ל D0504128915@gmail.com (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ברכות סא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רא"ש ברכות סא:, תוספות רא"ש ברכות סא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), ריטב"א ברכות סא:, מיוחס לשיטה מקובצת ברכות סא:, מהרש"א חידושי הלכות ברכות סא:, מהרש"א חידושי אגדות ברכות סא:, בירור הלכה ברכות סא:, פירוש הרב שטיינזלץ ברכות סא:, אסופת מאמרים ברכות סא:

Berakhot 61b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Berakhot 61b, Rif by Bavli Berakhot 61b, Collected from HeArukh Berakhot 61b, Rashi Berakhot 61b, Tosafot Berakhot 61b, Rashba Berakhot 61b, Raah Berakhot 61b, Meiri Berakhot 61b, Piskei Rosh by Bavli Berakhot 61b, Tosefot Rosh Berakhot 61b, Ritva Berakhot 61b, Attributed to Shitah Mekubetzet Berakhot 61b, Maharsha Chidushei Halakhot Berakhot 61b, Maharsha Chidushei Aggadot Berakhot 61b, Beirur Halakhah Berakhot 61b, Steinsaltz Commentary Berakhot 61b, Collected Articles Berakhot 61b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144