×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר לֹא הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן בְּסִימָן אֶחָד טָמֵא בִּשְׁנֵי סִימָנִין טָהוֹר וְהוּא שֶׁיַּכִּיר עוֹרֵב.
If one is familiar with the non-kosher birds and their names, any bird that comes before him with only one sign is kosher, since he can be sure that it is not the peres or ozniyya, which have only one sign. If he is not familiar with them and their names, any bird that he finds with one sign is non-kosher, since it may be the peres or ozniyya. But if he finds a bird with exactly two signs, it is kosher, provided that he can recognize a crow, since the crow is the only non-kosher bird with exactly two signs.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין סב ע״א} וסימני העוף לא נאמרו [אמרו חכמים כל עוף דורס טמא]⁠1. אמר רב נחמן היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור ושאין בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד
טמא בשני2 סימנין טהור והוא שיכיר עורב וכל מין3 עורב אמר אמימר הילכתא4 עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס אמר ליה רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי ואי בעית אימא משום דפרס5 ועזניה ביישוב לא שכיחי6:
1. וסימני...אמרו חכמ׳ כל עוף דורס טמא: גח. כ״י א: ״וסימני...אלא חכמים אְימרוּם״, כבמשנה שם. כ״י פריס: ״וסימני...נאמרו כול׳⁠ ⁠״. דפוסים: סימני...אבל אמרו חכמים כל עוף דורס טמא.
2. בשני: דפוסים: ובשני.
3. מין: וכן ב-גח. כ״י פריס: ״מיני״.
4. הילכתא: חסר בכ״י פריס.
5. ואי בעית אימא משום דפרס: כ״י פריס: ״ולפרס״.
6. ביישוב לא שכיחי: וכן גח. כ״י פריס: ״לא חיישי׳ מש׳ דלא שכיחי ביישוב״. דפוסים: לא שכיחי ביישוב. כ״י פריס מוסיף כאן: ״לגאון זצ״ל כך אמ׳ מר שמואל אלוף מאור עינינו אביו של-גאון אבי אבי אביו ומשום מר יוסף גאון בר מר רבי שא׳ משום זקנים הראשונים זצ״ל דהאי סימן אחד דאמ׳ אמימר דוקא שקרקבנו נקלף ואנן לא סבירא הכי ולא שמענו היתר מעולם אלא בעוף שקרקבנו נקלף. ויש בתלמוד חיזוק לזו השמועה מדקאמ׳ הני ח׳ ספיקות מאי ספיקיהו עופות טהורין קרקבנן נקלף עופות טמאין אין קרקבנן נקלף והני לא מיקלפי אלא בסכינא וכל ספיק׳ כזו עבדי לחומרא עבדינן״.
בב׳ סימנין טהורין:
והוא שיכיר עורב – כלומר דאית ליה תרי וטמא:
היה בקי בהן – בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה.
עוף הבא בסימן אחד טהור – אם יודע שאין דומה להן ואין שמו פרס ועזניה אבל אם שמו פרס חיישינן שמא מינו הוא.
בסימן אחד טמא – שמא פרס ועזניה הם.
בב׳ סימנים טהור – דנפקא ליה מספק פרס ועזניה ומספק כל שאר עופות טמאין דאית להו תלתא חוץ מעורב.
מצאתי. עוף הבא בסימן אחד, קבלנו מרבותינו כי זה הסימן קרקבנו נקלף. פר״חא.
פירוש אילו כללי כללות בסימן ט״ו (תשובות ראב״ן ט״ו).
א. הובא בראבי״ה סי׳ אלף וצ״ה ובתוס׳ סב ע״ב ד״ה מאי ובטור סי׳ פב.
בקי בהן ובשמותיהן – תרוייהו בעינן דלא ליתי למטעי.
בסימן אחד טמא – הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה.
עוף הבא בסימן אחד טהור. כלומר שאין לו סימן של טהרה אלא אחד, ושלשה סימני טומאה יש לו, טהור הוא. דליכא לספוקי אלא בפרס או בעזניה ואינהו לא שכיחי בישוב. ואותו סימן טהרה צריך שיהיה אותו שאינו דורס.
בשני סימנין טהור ובלבד שיכיר עורב. פי׳ שני סימנין מכל הארבע השנויין במשנתינו, כגון שיש לו אצבע יתרה וזפק והשלישי שבו לטומאה הוא, ואין לחוש שמא דורס הוא וטמא שאם כן יהיו לו שני סימנין של טומאה ושנים של טהרה, ואין כן אלא בעורב והוא מכיר שאינו ממין עורב. אלא ודאי אינו דורס ואינו ממין עשרים עופות שהרי דורסין הן, לפיכך הוי טהור. ומכאן שעשריםא עופות דורסין הן.
הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור. פי׳ ושני סימנין לטומאה טהור, והוא דלא חזינן ליה דדריס, שאי אפשר לחוש לו אלא שהוא פרס,והוא דורס ולא שכיח בישוב. ואין חוששין שמא אינו דורס ויש לו שניםב של טומאה, שעורב וכל מין עורב דורסין הן. ומכאן שעורב נמי דורס הוא. וכן אם לא היה לו סימן טהרה כלל אלא שאינו דורס מותר, שאין לחוש אלא לעזניהג ואינו מצוי. אלא להתיר בכל סימן אחד בא אמימר, ואלו היה דורס חוששין לפרס, דאמרינן מעקר עקר ובאד לישוב שמסורת הוא כל עוף הדורס טמא. וזה הפירוש נכון ומתחוור בפשטיה השמועות, דמשמע בכל מקום שהדריסה הוא סימן מובהק לטומאהו ושאינו דורס סימן גדול לטהרהז. וכן התנאים נותנין סימן לדריסה בקולט מן האוירח וחולק את רגליוט.
אבל אניי תמה אם כן יכול הכתוב ללמד בקצרה כל עוף הדורס טמא וכל שאינו דורס טהור חוץ מפרס או עזניה כמו שפרט בחזיר. ואינה קושיא שהכתוב מונה והולך הוא במועטין, שהרי בבהמה נמי מנה בטהוריןכ, וכאן מנה בטמאין שהן מועטין. ולפי שענין הדריסה אינו סימן בגופן, ואין אדם יכול לעמוד על העוף שלא יהא דורס אלא בבקיאות גדולה בו ובכל מיניו, וכבר תפס לו שמותיהן ואין בטמאין אלא הן, שוב לא הוצרך הכתוב לפרש בדריסה כלום. וכן מצינו שלא פירש דין כנפי העוקץ בבהמה וגמרא גמירי לה בתורה שבעל פהל. וכן יש לנו לומר לפי השטה הזאת, שכל העופות הטמאין דורסין הן, ופרס ועזניה עמהן ואין לך בטהורין דורס. ותעלה לך השמועה גם בזה על דרך שפירשתי. אלא שהלשון הזה ידחקמ קצת במה שאמרו לפנינו ואידך סימנא או בפרס איתיה או בעזניה איתיה. ועוד שאם כן למה שלשה סימנין נמנין בסימני טהרה, יש לך שכולן בו וטמא כגון שדורס, ושאינן בו וטהור כגון שאינו דורס.
ושמענו שהגאונים ז״ל אמרונ שמסורת בידיהם שלא התיר אמימר אלא בשקורקבנו נקלף. וכן כתב רבנו חננאל ז״לס בקבלה מרבותיו. ומסתייעים מפשטה של שמועה במה שאמרו טמאין אין קורקבנן נקלף. וגרסת רב אחא משבחאע כולהו קורקבני דעופות טהוריןפ נקלף, ועופות טמאין אינו נקלף. ולפי זה נמי כל הדורס טמא, ועשרים עופות דאית להוצ תלתא תלתא היינו אצבע יתרה וזפק ושאינן דורסין, ובעורב אצבע יתרה ואינו דורס. וכן נראה ממה שאמרו לו לר׳ אליעזר והלא אנשי כפר תמרתא ואנשי גליל העליון אוכלין אותן מפני שיש להן זפק או קורקבן נקלף, שמע מינה שאין כן בעורב.
והא דאמר רב נחמן עוף הבא בסימן אחד טמא, פי׳ בכל סימן אחד שבעולם, ואפילו בשבא וקורקבנו נקלף, מפני שיש לחוש לפרסק או לעזניה. ודוקא בבא בסימן אחד בלבד כלומר שאין בו אלא זה והשאר לטומאה אבל הבאר בשני סימנין בלבד והשאר לטומאה טהור בכל שני סימנין, כגון שיש לו זפק ואינו דורס או אצבע יתרה ואינו דורס, וכל שכן בקורקבנוש נקלף, אלא שאינו מותר בשאר שני סימנין אלא בלבד שיכיר עורב, אבל אם בא בשני סימנין ואין אנו יודעין אם יש לות יותר, ודאי טמא אע״פ שמכיר עורב, שיש לחוש שמא יש לו סימן שלישי והוא מעשרים עופות טמאין.
ודברי אמימר כך פירושן. עוף הבא בסימן אחד והוא שקורקבנו נקלף טהור, שאין סימן זה אלא בפרס ולא שכיח בישוב והוא דלא חזינן דדריס, אבל בסימן אחר אסור, שאםא דורס טמא, ואם אינו דורס יש לו שני סימנין של טהרה והוא ממין עורב. ותמה אני אם בא בזפק נמי יהא מותר, שהרי עורב אין לו זפק.
ויש תמה אחר היאך נחלקו אבות העולםב בזרזיר ובסנונית אם הם מין עורב אם לא, והרי העורב מצוי ויכולין לבדוק מה שני סימנין יש לו. ונראה לי שר׳ אליעזר סובר ששני מיני עורב הן, והעורב הידוע שהוא השחור יש לו אצבע יתרה ואינו דורס, והמין האחר שנתרבה מלמינו שוכן עמו ודומה לו בסימנין שיש לו שני סימנין שלג טהרה ואחד מהן הוא הסימן שיש בעורב עצמו והוא שאינו דורס, ויש לו סימן אחר של טהרה שאינו בעורב והוא זפק. וזה הוא מחלוקתן של ר׳ אליעזר וחכמים אליבא דת״ק. ורבי סבר לא בזה נחלקו אלא בסנונית לבנה נחלקו, שיש לה אצבע יתרה כעורב ושוכן עמו וקרקבנו נקלף בסכין בשמש, דר׳ אליעזר סבר אין זה קורקבנו נקלף ומין עורב הוא ואינו דורס ויש לו שני סימנין כעורב, וחכמים אומרים קורקבנו נקלף הואד, וכל שקורקבנו נקלף אין לחוש לו אלא בשאין לו אלא סימן אחדה שיש לחוש לפרס או לעזניהו. ומאחר שנחלקו ר׳ אליעזר וחכמים בקורקבן נקלף בסכין ולא נפסקה הלכה כאחד מהם, מעתה כל שקורקבנו נקלף בסכין ספק הוא, בין בשאין לו סימן אלא זה בין כשיש לו סימנין אחריםז והיינו שמנה ספקותח. כך נראה לי לתרץ מסורת רבותינו הגאונים ז״ל.
נמצא עכשו שאין להתיר עוף הבא בסימן אחד למי שאינוט בקי בהן ובשמותיהן, אלא שאותו סימן הוא שקורקבנו נקלף ביד, ולפי מה שפירשנו אפילו רגליו חתוכות ואין לבדקו בשאר הסימנין, או שבא בשני סימנין ואחד מהן קורקבן נקלף אע״פ שאינו מכיר עורב, או בשלשה טהור לעולם. ולא אמר רב נחמן ובלבד שיכיר עורב אלא משום שבא להתיר בכל שני סימנין, אבל בא בקורקבן נקלף לעולם מותר ואין לחוש. ואין דבר שמתקשה עלי לפי סברא זו, אלא מה שאמרו סתם בסימן אחד ולא פירשו. ויש להשיב שכלפי שאמר רב נחמן עוף הבא בסימן אחד טמא והוא כלל לכל כמו שפירשנוי, בא אמימר ואמר שיש סימן אחד שמותר והוא ידועכ שאינו בטמאין. ועוד מצינו בתלמוד במקצת מקומות שהזכירו אחד סתם והוא מיוחד וידוע, בבבא בתראל היתה מדה של אחד מהם ופי׳ של לוקחמ, ביבמותנ ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה כיצד חלץ לבעלת וכו׳.
ור״ת ז״לס חלק על פירוש משנתינו שפירש רש״י ז״ל ואמר דהכי קתני, כל עוף הדורס לעולם טמא, וישע לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שאינו דורס וטהור. ולפי זה פירשפ שעשרים העופות שיש להם שלשה סימנין, האחד מהם הוא שאינו דורס, שאלמלא כן היו טהורין, שכל שיש בהם שלשה השנויין במשנתינו, בידוע שהרביעי בהן וטהור הוא. ועורב לדעת הרב ז״ל אינו דורס. והשמועה מוכרחת על כרחנוצ כמו שאפרש. גם מה שפירש הרב ז״ל בענין הדריסהק יוכיח. והיינו דקאמרינן עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס, כלומר שאותו סימן הוא שאינו דורס, ורואין ומכירין בו שאין לור אלא סימן זה של טהרה בלבד, והשלשה הנזכרין של טומאה הן, אבל בסימן אחרש אין מתירין אותו, חוששין שמא אינו דורס ומין עורב הוא, ואם דורס על כל פנים טמא, ופרס ועזניה הוא דאתי להו לישוב. ובשני סימנין שאחד מהם נמי אינו דורס טהור, ובלבד שיכיר עורב ומיניו. אבל בשני סימנין אחרים אין להתיר, שאם ראינוהו שדרס ודאי טמא, ואם אינו דורס יש לחוש לעשרים עופות. זה הוא תורף פירושו של הרב האמור ז״ל. ואל ישבש עליך דעתך מה שכתוב בספר הישר שלות אסטור ופלקון מין עורב הן והם דורסין כמו שנשתבשו בו אחרים, שהרב סובר שמיני עורב חלוקין בסימניהם כמו שפירשנו למעלהא ועל כן אמר שהן מין עורב כמו סנונית לבנה לר׳ אליעזר. לפיכך עוף הבא בסימן אחד והשני אינו דורס אסור הוא לפי דעת הרב ז״ל. וקשה שבדבריוב שעשרים עופות אינן דורסין ושנינוג דרוסת הנץ ודרוסת הגס. ומה שדחהד יש להן ארס וזיהרא אבל אינן דורסין ואוכלין, אינו, אלא כל שצדין וממיתין דורסין הןה, וכן מה שאמרו בנזיקיןו ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור, היינו נמי שדרס בצפרניו ומיד שניצודה לו אכל, בין שמתה בין שהיא חיה דורס מקרי, טרף היינו שהמיתה תחלה והוציא דריסתו ממנה ואחר כך אכל, דלאו היינו אורחיה, שכל הצדין מיד שנצודו להן אוכלין בדריסתן הןז. ועוד קשה שמשמעות הגמרא עוף הבא בסימן אחד ועוף הבא בשני סימנין דרב נחמן, בכל שהןח משמע ולאו דוקא באינו דורס. אבל יש לומר בזה לפי שסימן אחד צריך שלא יהא דורס, שאםט היה דורס יאסר, א״כ כשהזכיר רב נחמן סימן אחד על כרחין פי׳ שאינו דורס, שאם נפרש סימן אחדי משני סימנין, יהו שני סימנין, שהרי צריך שלא יהא דורס, וכיון שאתה אומר אינו דורס, לאו בסימן אחד אתה מתירו וכן בשנים הוא הטעם.
והוי יודע שהכל סומכין על דברי אמימר דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב, ולאו דוקא באתריה, אלא מילתא פסיקתא היא בכל מקומות של ישוב. והא דאמר איהו לקמןכ הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה, כגוןל שהוחזקו שם ודאי, אי נמי כגון ביושבין במדברות.
ושמעינן השתא, דהיכא דאיכא ד׳ סימני טהרה, שלשה שבגופו ואינו דורס טהור ואינו צריך מסורת, והיכא דאיכא שלשה סימני טומאה ואינו דורס טהור, בין לפירושנו בין לפירוש ר״ת ז״ל. ואין מסורת הגאונים ז״ל נמי חולק בזה, שהרי אין לחוש אלא לפרס ועזניה ולא שכיחי בישוב, ולא באו הם אלא לאסור הבא בסימן אחד שיש לחוש לעורב וכפי מהמ שפירשנו. והיכא דקורקבנו נקלף ושני הסימנין לטומאה ואינו ידוע שדורס טהור. וכן בסימן אחר יחידי, לפי הפירוש הראשוןנ שהוא הנכון והראוי לסמוך עליו כפי מה שנתבאר ויתבאר. אלא שאנו חוששין בסימן אחד חוץ מן הקורקבן נקלף כפי מסורת רבותינוס. ועל פי דברי ר״ת ז״לע גם הוא אסור שיש לחוש בו לעורב. וכן נמי מי שיש לו אצבע יתרה וקורקבן נקלף ואינו דורס או זפק וקורקבן [נקלף]⁠פ ואינו דורס מן המחלוקת הזו, שלפי פירוש הראשון טהור הוא ואין לחוש לו. כללו של דבר, אין לחוש לעוף שידוע שאינו דורס בין שבא בלא סימן אחד בין הבא בסימן אחד בגופו בשניםצ או בשלשה סימנין, ולחוש לדברי הגאונים צריך שיהא קורקבנו נקלף.
ועכשו אני חוזר לסוגיא.
הא דתני ר׳ חייא עוף הבא בסימן אחד טהור. פי׳ באק ללמדנו שלא אסרה תורה אלא אותןר כ״ד עופות, אבל כל שאר עופות שבעולם מותרין. לפיכך עוף שאינו מהן, אפילו אין בו אלא סימן אחד של טהרה מכל ד׳ סימנין הנזכרים במשנתינו טהור הוא. ובדין הוא דאפי׳ בלא סימן כלל נמיש, אלא שאיןת לך שיש לו ד׳ סימני טומאה שאינו מהם, דאפילו דורס לחודיה ליכא אלא מהם. ורב נחמן מפרש על דברי ר׳ חייא הוא דאמר היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור, ודקאמר ר׳ חייא לפי שאינו דומה לנשר, לאו למימרא דאיכא דומה לנשר ואסור, אלא לומר שלא כתבה תורה נשר אלא להתיר כל שאינו דומה לנשר, וללמד על הכלל כולו דכל שאינו דומה לנשר אע״פ שדומה לאחד מכ״ג מותר בסימן אחד, דשאר עופות פרטין הן שפרט בהן הכתוב ואין לך בהן אלא פרטן בלבד, נמצא נשר מלמד על הכלל כולו להתיר ולא לאסור כלום. וליכאא לפרושי דכל עוף הבא בסימן אחד קאמר דטהור לפי שאינו דומה לנשר, הא דומה לנשר אע״פ שאינו מהם אסור, דא״כ הכשרת עוףב שיש לו אצבע יתרה או זפק אע״פ שהוא דורס, ותנןג כל עוף הדורס טמא. והכי נמי אמרינן לקמןד דכ״ד עופות טמאין הן בלבד, אלמא ליכא דומה לנשר בשאר מינין כלל.
והא דאקשינן ונגמר מעורב לאסור עוף הבא בשני סימנין, לאו דוקא באותן ב׳ סימנין שבעורב, אלא לאסור אף הבא בשני סימנין אחרים, דכיוןה דעורב בא ללמד על הכלל כולו לא הוצרך אלא ללמד על שאינן דורסין, שכל הדורסין כבר פרטן הכתוב. וכי אקשינן נמי נגמר מפרס ועזניה, לאסור את שאינו דורס בלחוד מקשינן וכדפרישית. וכן נמיו למי שגורס ונילף משאר עופות, ה״ה והוא הטעם בכולה סוגיא, עוף הבא בסימן אחד דגמיר ליה תנא דבי ר׳ חייא מנשר להיתירא, אתינן למגמר מהני לאיסורא, והיינו בשאינו דורס. והא דאמרינן בשלהי שמעתאז גמירי דאיתיה בפרס ליתיה בעזניה וכו׳, הכי קאמר דאיתיה בהאי ליתיה בהאי, וכיון דכתב רחמנא שניהם, כל אחד ללמד על סימנוח בלבד הוא בא, לפיכך הוצרכו שניהם. ועוד דכל היכא דאפשר אינו מלמד אלא על סימן שבו, אבל בעורבט משום דלא אפשר הוא, מפני שהדורסין כולן כבר אסרן הכתוב, והא דאמרינן דאיתיה בפרס איתיה בחד מהנך ודאיתיה בעזניה איתיה בחד מהנךי, סירכא נקט, משום דלא ידע הי מינייהו אינו דורס.
ה״ג וכן כתוב בכל הנוסחאות המדוקדקות וזו היא גירסתם של הגאונים ז״לכ, אם כן שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי, ונילף משאר עופות טמאין מה שאר עופות טמאין דאיכא תלתא לאל אף כל היכא דאיכא תלתא לא, אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי. ואי קשיא לך היכי אמרינן שאר עופות טמאין למה לי, הא ללאו יצאו, דאי מתורין אין בהן לאומ. לא תקשינ, שכך פירושה, למה לי דכתבינהו רחמנא להני שאין בהן אלא שלשה, יאסור כל שאין בהן ארבעה סימני טהרה כמו שאסר כל שאין לו סנפיר וקשקשת בדגיםס. ואי קשיא הא דאמרינן ונילף משאר עופות וכו׳ הא הוו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. יש אומרין דאנן מתורין גמרינן דעד דאיכא ארבעה לא אכלינן, ועודע טמאין גלויי מילתא בעלמא נינהו שאלו הן סימני טומאה שחלוקין בהן. ואין זה מספיק, דהא אקשינן נמי ונילף מעורב, ולא מפרקינן משום דהוו להו שני כתובים הבאין כאחד, דהא עורב אתי משאר עופות אע״ג דשאר עופות לא אתו מיניה, וכי האי גונא קרינן ליה שני כתובים הבאין כאחד בסמוך, דמקשינן סוףפ סוף דאיתיה בפרס איתיה בחד מהנך.
ולי נראה דודאי לאו שני כתובים הבאין כאחד נינהו, דתרוייהו צריכי, עורב ללמד על הכלל כולו דאית ליה תרי לא תיכול ובתלתא שרי, ושאר עופות לגופייהו אתו דבתלתא נמי לא אכלינן להו כדינא דנשר ושאר עופות, וכן בסימנא דפרס ועזניה דאיתיה בחד. וכי אמרינן דשני כתובין הבאין כאחד נינהו, ומקשי דאיתיה בפרס איתיה בחד מהנך, קס״ד דמקשה דבעשרים עופות נמי אית בהו בני חד חדצ ולא הוה סבר דליכא טמא בר חד אלא פרס ועזניה בלחוד, ואורחא דגמרא למיפרך ולגלויי פירוקא דמילתא. ובדין הוא דלימא כולהו בני תלתא נינהו ותו לא, דבהכי בלחוד מיתרצא קושייה, אלא כיון שבא לפרש בסימניהן אמר כולה מלתא כדאיתה. ולפום הכי לא הוי עוף הבא בסימן אחד מכולהו סימנין בכלל שני כתובין הבאין כאחד. ויש אומריםק דעדיפא מיניה אמרינן.
א. בנדפס: יש כ׳, והגיה הגרא״ז: שכל עשרים.
ב. בנדפס: שני סימנין.
ג. כי״ל: בעזניה.
ד. כי״פ ובנדפס: ואתא.
ה. כי״ל: בכל פשטי.
ו. ראה פירוש רבינו לויקרא יא, יג.
ז. כי״ל: לטהורין.
ח. להלן סה, א.
ט. שם, ולעיל נט, א.
י. כי״פ: ואני.
כ. ראה להלן סג, ב.
ל. לעיל נט, א.
מ. בנדפס: דחוק. בכי״פ ניתן לקרוא: ירחק.
נ. הובאו דבריהם בתוס׳ סב, ב ד״ה מאי, וברמב״ם הל׳ מאכלות אסורות פ״א הי״ט.
ס. הובא בתוס׳ שם, וברא״ש סי׳ נח.
ע. ליתא בשאילתות לפנינו [וכנראה היא השאילתא בפרשת שמיני שציין לה רבינו לעיל נט, א ד״ה גמל, ואינה לפנינו].
פ. כי״ל: כשרין.
צ. כי״ל ובנדפס: בהו.
ק. כי״פ: או לפרס.
ר. הגרא״ז הגיה: ועוף הבא. בדפוסים הוסיפו מלים אלו (שאינן בנדפס ובכי״פ) בסוגריים מרובעים. ומכאן עד ׳בכל שני סימנין׳ נשמט בכי״ל.
ש. כי״ל: בשקרקבנו.
ת. תיבה זו נשמטה בכי״ל ובנדפס.
א. כי״ל: אם.
ב. ע״פ ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א, ב״ר יב, יד, עיי״ש. וכן בכ״מ נקט רבינו לשון זו, ראה בחידושיו שבת צה, ב, שם קנז, א ועוד.
ג. כי״פ: סימני.
ד. ראה תוס׳ סב, א ד״ה מפני, ועי׳ לב אריה ד״ה בגמ׳ מאי ספיקייהו.
ה. בכי״פ וכי״ל: אלא בשאין לו סימן אחד. וכנראה יש לקרוא: ׳סימן אחר׳. עי׳ הערת הגרשז״ר.
ו. כי״ל: לפרס ועזניה.
ז. כי״ל ובנדפס: סימן אחר.
ח. להלן סב, ב.
ט. כי״פ: אלא למי שהוא בקי.
י. כי״ל: מה שפירשתי.
כ. כי״ל ובנדפס: שידוע.
ל. פה, א.
מ. ראה שם פו, ב וראה חידושי רבינו שם פה, א.
נ. יט, ב.
ס. בספר הישר חידושים סי׳ תנ, תוס׳ סא, א ד״ה כל שיש. וראה בעל המאור כ, ב ובעל העיטור הל׳ שחיטה מד, א.
ע. הגרא״ז הגיה: ואם יש.
פ. כן גם בכי״ל, אבל נוספה שם בין השיטין האות ה׳ לקרוא: ולפי זה הפי׳. ובנדפס: ולפי פירוש זה.
צ. דלא כר״ת.
ק. בספר הישר סי׳ תנ, הובא בדברי רבינו לעיל נט, א ד״ה וסימני, שדורס פירושו שאוכל מחיים, הרי עורב ושאר מיניו אינן כן.
ר. כי״ל: בו.
ש. בהוצ׳ מערבא הגיהו: אחד. וכן ניתן לקרוא בכי״פ.
ת. חידושים סי׳ תנ.
א. בק״ה ויש תמה - ששני מיני עורב הן.
ב. ראה בעל המאור שם.
ג. במשנה לעיל מב, א.
ד. ר״ת בספר הישר שם.
ה. ר״ל דזה אינו, כיון דצדין וממית אז מקרי דורס, דרבינו לשיטתו לעיל ד״ה וסימני, חולק על פירוש ר״ת בפי׳ מהי דריסה דכאן, והבן (הגרר״ב).
ו. ב״ק טז, ב.
ז. כי״פ ליתא תיבה זו.
ח. בנדפס: בכל לשון. [והגרר״ב הגיה: בכל ענין].
ט. מכאן עד ׳שלא יהא דורס׳ ליתא בכי״ל ובנדפס, ונוסף בכי״פ עה״ג, וכנראה שהיא השמטה קדומה בטה״ד.
י. בהוצ׳ זכר״י: אחר, וכן מסתבר. אבל בכ״י נראה לקרוא אחד.
כ. סג, א.
ל. בכי״פ נכתב כראוי ׳כגון׳ ונמחק ונכתב עליו ׳כיון׳ בט״ס (הגרשז״ר).
מ. כי״ל: וכמו.
נ. לעיל ד״ה הלכתא.
ס. הגאונים, שדוקא בקרקבן נקלף מתירין בסימן אחד.
ע. שסובר שעורב וי״ט עופות אינן דורסין, א״כ לא מהני סימן אחד אולי אינו דורס ג״כ והוי עורב (הגרר״ב).
פ. הגרא״ז.
צ. בכי״ל ובנדפס ליתא תיבה זו.
ק. כי״פ: שבא.
ר. כי״ל ליתא תיבה זו.
ש. ביאר הגרא״ז: אם מכיר הכ״ד עופות טמאים.
ת. כי״ל ובנדפס: אין.
א. ר״ל דליכא למימר דיש מלבד הכ״ד עופות עוד עופות שטמאין, ובזה דומין לנשר שהם ג״כ טמאין, רק שנתן כלל סימן אחד מכשיר הכל שאין לו ד׳ סימני טומאה, דלפי״ז ימצא דבכגון אצבע יתירה יפעול גם אם דורס, וזה א״א, אע״כ דלא משכחת ליה כלל דאם דורס אז רק מכ״ד עופות משכח״ל (הגרר״ב).
ב. כי״ל ליתא תיבה זו.
ג. במשנה לעיל נט, א.
ד. סג, ב.
ה. כי״פ: וכיון.
ו. תיבה זו ליתא בכי״פ.
ז. סא, ב.
ח. בנדפס: סימן אחד.
ט. שמלמד על ב׳ סימנין וכנ״ל.
י. כן היא גירסת בעל המאור בגמ׳ סא, ב מכדי עשרים וארבעה וכו׳. וכ״ה בראבי״ה תשובות וביאורי סוגיות סי׳ אלף קלב, וראה דק״ס אות ב.
כ. ראה חידושי הרשב״א ד״ה גרסת.
ל. תיבה זו נשמטה בכי״ל ובנדפס.
מ. בחידושי הר״ן: דאי מתורין הוה ליה לאו הבא מכלל עשה.
נ. בנדפס: תקשי לך.
ס. בחידושי הר״ן: ׳דא״כ היה לו לומר בהן לאו בדרך קצרה, כל שאין בו ארבע סימנין לא תאכל, כדרך שכלל בדגים׳ וכו׳.
ע. הגרר״ב העיר: ׳האי ועוד אינו מובן, דהרי אין זה תירוץ בפני עצמו. ולוד״מ להגי׳ הוי אמינא שצ״ל ׳ועופות טמאין גלוי׳ וכו׳ וא״ש׳.
פ. כ״ג בעל המאור וראבי״ה ועוד – ראה לעיל הערה 211.
צ. כי״ל: בר חד.
ק. תוס׳ סא, א ד״ה מה התם. וכ״כ בחידושי הרשב״א ד״ה וניליף וחידושי הר״ן ד״ה א״כ עורב. וראה לב אריה ד״ה ונילף.
והא דאמר רב נחמן הבא בסימן אחד טהור. והוא שבקי בהן ובשמותיהן לא בקי בכולהו אלא שבקי בפרס ועזניה שיש להן סימן אחד בגופן לבד ואינ⁠(ו)[י] יודע למה סתם בזה והוא שבקי בהן ובשמותיהן, דהוה ליה למימר והוא שמכיר פרס ועזניה כדאמר איהו נמי והבא בשני סימנין טהור הוא שיכיר עורב, ואם מפני שאין פרס ועזניה מצויין (ו)⁠אין אומר והוא שיכיר את שאינו מצוי, זה אינו, דיש בכלל מאתים מנה, ואם אתה מצריכו שיכיר כל העופות הטמאין הרי אתה מוסיף עליו ומצריכו בקיאות יתר מאד שיכיר פרס ועזניה וכל השאר ומן הדומה שזו אחת מן הקושיות הסותרות את הפירוש לגמרי.
סנונית הדרה בבתים אם כרסה לבן טהורה ובכלל צפור היא וכשרה לטהרת מצורע ואם כרסה ירוק או של צבעי׳ טמאה ומנהג פשוט לאסור את כולן:
היה בקי בהן בעופות הטמאים ובשמותיהן, שיודע מה שמו של כל אחד מהם, הרי עוף אחר הבא לפניו בסימן אחד בלבד של טהרה — טהור, שהרי אין עוף טמא שיש בו סימן אחד של טהרה אלא פרס ועזניה, והרי הוא בקי ויודע שלא מדובר בהם. לא היה בקי בהן ובשמותיהן, אם בא לפניו עוף שיש לו רק סימן אחד של טהרה — טמא, שמא הוא פרס או עזניה. אם בא לפניו עוף שיש לו שני סימנין של טהרה — טהור, והוא (וזהו דווקא) כשיכיר עורב, וידע שהעוף שלפניו אינו עורב, שהרי אין עוף טמא שיש לו שני סימנים אלא עורב.
If one is familiar with the non-kosher birds and their names, any bird that comes before him with only one sign is kosher, since he can be sure that it is not the peres or ozniyya, which have only one sign. If he is not familiar with them and their names, any bird that he finds with one sign is non-kosher, since it may be the peres or ozniyya. But if he finds a bird with exactly two signs, it is kosher, provided that he can recognize a crow, since the crow is the only non-kosher bird with exactly two signs.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) עוֹרֵב וְתוּ לָא וְהָתַנְיָא עוֹרֵב זֶה עוֹרֵב לְמִינוֹ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר אָמְרוּ לוֹ לר׳לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַהֲלֹא אַנְשֵׁי כְּפַר תְּמַרְתָּא שֶׁבִּיהוּדָה הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זֶפֶק אָמַר לָהֶם אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין.

The Gemara asks: Must he recognize only the crow and nothing more? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15). With regard to the orev, this is the well-known crow; as for the phrase “after its kinds,” Rabbi Eliezer says: It is written to include the zarzir, another type of crow, to teach that it is non-kosher. The Sages said to Rabbi Eliezer: But wouldn’t the people of Kefar Temarta in Judea eat the zarzir, because it has a crop? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הזרזיר – הוא אישטורני״ל.
מפני שיש לו זפק – ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ומ״מ אין לו אלא שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון עם העורבים מחזיקו ממנו וכדתניא [בהחובל] (ב״ק צב:) רבי אליעזר אומר לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.
רבי אליעזר אומר להביא את הזרזיר – בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן.
מפני שיש להם זפק – מפני שקורקבנו נקלף משמע דהנך סימנין ליתנהו בעורב ורבי אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו מין עורב ואין לחוש אם אין שני סימני טהרה של עורב ומינו שוין ורבנן סברי כיון דאינן שוין א״כ אינו מינו וה״ר יצחק בה״ר מאיר בדק בעורב שאנו קורין קורבי״ל בלע״ז ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק ומתוך כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן א״כ מכירין בהן שאינן מין עורב ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס אבל זה לא הוצרך לפרש דפשיטא דכל עוף הדורס טמא וממילא מייתי ראיה מדאכלי ליה א״כ מכירין בו שאינו מין עורב וקשה לפירוש הריב״ם דאם עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א״כ אין קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא לספוקי בעורב ש״מ דעורב אינו דורס ואפשר דאותו שאנו קורין קורבי״ל שיש בו אצבע יתרה וזפק כמו כן אינו דורס והוי מי״ט עופות אבל אם נתברר לנו שהוא רק כלומר שמוציא הזרע דרך הפה א״כ זהו עורב ודאי כדאמר בחלק (סנהדרין קח:) שהוא משלשה ששמשו בתיבה ולקו ונצטרך לדחוק ולפרש דה״ק בא בב׳ סימנין טהור פירוש שאנו מוצאין לשם שני סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה עורב אין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א״כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א״כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס ומ״מ לא נסתפקו בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג׳ סימנים האחרים הוא שיש בהם ונפקא מינה לפי׳ זה כפירוש הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא ולא כפירוש ר״ת ולא נתיר בג׳ סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג׳ הדרי בכולהו ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב׳ סימנים משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א״כ הוי ספק עורב ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד וא״ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה ובעורב ב׳ סימני טהרה האחרים וא״כ בעורב ומינו איכא ד׳ סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר׳ אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה ואפילו לפירוש הריב״ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ״מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה.
והלא אנשי כפר תמרתא היו אוכלין אותו מפני שיש לו זפק. לפי דברי מי שאומר שהעורב דורס הואא, איןב לפרש שאלו שני הסימנין אינן בעורב, שאם כן אין בו אלא סימן אחד של טהרה שהוא אצבע יתירהג, אלאד אנשי כפר תמרתא מסורת היה בידיהם שהם טהורין, והיו אוכלין אותן על פי המסורת מפני שהיה להם סימן טהרה זה, ואע״פ שהיה להם סימן אחר של טהרה, זה מסייע למסורת, שרוב העופות הטהורים המצויין באותן המקומות הם מאותן שיש להם זפק או קורקבן נקלף. ואין פי׳ זה כלום. ויפה אמר רש״י ז״ל שפירשה שאין זה מאותם שני הסימנין שבעורב. אלא שיש להשיב מדבריו על דבריו, שהוא אמרו שהעורבים הגדלים בבתים דורסים הם, ורבים אמרוז שדברי שגגה הם. אבל ראיתי שלא פירש הרב ז״ל כןח אלא בזפק, שעורב בדוק היה אצלו שאין לו זפקט, ואלו היה בזרזיר שני סימנין שבעורב ממש היו הכל מודים שהוא מינו, דשכן ונדמה הוא ואפי׳י רבנן מודו, אלא שאין לעורב זפק, אבל על כרחנו קורקבן נקלף יש לו.
וטעם אנשי גליל העליון בסנונית, נראה לי שהיה לה אצבע יתרה בודאי, ומפני שבדקוה ומצאו בה קורקבן נקלף ולא זפק, אמרו ש״מ שאין לחוש בה אלא במין עורב, ונהגו בה היתר לפי שאינה דומה לעורב, שזו לבנה והוא שחור, דסברי לה כרבנן דאמרי שכן ונדמה בעינן. ואמר להם ר׳ אליעזר אף הם עתידין ליתן את הדין, דשכן עמו מינו הוא שהרי דומה לו בסימנין. וסיוע לפירוש זה מה שהסכימו בגמ׳ דחוורא כריסה שרי וירוקה מחלוקתכ ואוכמא ודאי אסורה, אלמא אין היתר ואיסור שלה אלא לפי מה שהיא מתקרבת לפרצוף העורב ושחרותל שלו.
ויש נוסחאות מדוקדקות שכתוב בהןמ תניא אידךנ בסנונית לבנה וזרזירס, ול״ג פלוגתא דרביע כלל. וכן מוכח לקמן בברייתא למינו להביא את הזרזיר למינו להביא סנונית לבנה, מרבה להו תרוייהו מלמינו, ואע״ג דהאי אית ליה זפק והאי קורקבן נקלף, ואי אפשרפ דלר׳ אליעזר הני שני סימנין דעורב ולא לרבנן, ואי אפשר נמי שיהא עורב בלא אחד משני סימנין הללו כיון שהוא דורס, אלא על כרחין מיני עורב חלוקין הן בסימניהן לר׳ אליעזר, וכל דאית ליה שני סימנין ושכן עמו נתרבה מלמינו לדידיה. ומיהו לרבנן נדמה לו בסימנין בעינן לפי משמעותצ הגמרא. והאק דמקשינן מהך ברייתא לר׳ נחמן, לאו מדר׳ אליעזר, אלא דמודו רבנן בלמינו דמרבינן ביה ולא פליגי אלא בהני. אי נמי משום דקיי״ל בירוקא כריסה דאסור.
א. ראה לעיל ד״ה הלכתא.
ב. ראה תוס׳ ד״ה מפני ולב אריה.
ג. בחידושי הרשב״א: ׳ומשום דלא שוו ליה בסימנין הוא דאכלי להו, דא״כ שני סימני טהרה שבעורב הן אצבע יתירה ואינו דורס, וזה אינו, דהא כולהו עופות טמאין דורסין הן חוץ מפרס׳.
ד. ראה בעל המאור כא, א.
ה. בד״ה מפני.
ו. סב, א ד״ה והני מילי.
ז. בעל המאור שם.
ח. שאינו מסימני עורב.
ט. ראה תוס׳ סב, א ד״ה מפני.
י. כי״פ ובנדפס: דשכן ונדמה אפי׳.
כ. כי״פ הועבר קו מחיקה על תיבה זו [וכן בכ״י בריטיש מוזיאום שהועתק ממנו ליתא תיבה זו], וראה בגמ׳ שם. ואמנם הלשון מורה כנוסח שלפנינו.
ל. כי״ל: בשחרות.
מ. כ״ה הנוסח שלפנינו.
נ. כ״ה בכי״י, ראה דק״ס אות ד. לפנינו: דבר אחר למינהו וכו׳.
ס. לפנינו הסדר זרזיר וסנונית, וראה דק״ס שם.
ע. לפני רבינו היתה גירסא: ׳רבי אומר למינהו׳ וכו׳, ראה לעיל קטע המתחיל: ויש תמה.
פ. כלומר לעשות מחלוקת במציאות, שאפשר לברר מה הם הסימנים (הגרר״ב).
צ. כי״פ וכי״ל: משמע.
ק. ראה בחידושי הרשב״א ד״ה הא דאמר ר״נ.
תד״ה מפני שיש להן זפק כו׳ דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתתא דמשמע דברור לנו כו׳ דאי מספקא לן א״כ הוי ספק עורב כו׳ עכ״ל דאין דבריהם מבוררים דלמאי דמפרשי התוס׳ לקמן דאותו סימן א׳ היינו אינו דורס א״נ דמספקא לן בשאר הסימנים ליכא לספוקי בעורב לפי׳ ריב״ם דעורב הוא דורס ואף שאין שם קושיא לפי׳ ריב״ם לפירושו הכא הא איכא לפרושי הכי מכח קושיא דהכא והקשו לפירושו ועוד דאם נפרש דברור לנו בא׳ סימן שאין לו אלא ההוא סימן בלבד משאר א״כ ידענו בו שהוא דורס וכל הדורס טמא ואם רצונם דברור לנו שאין לו אלא סימן א׳ ושנים האחרים לית ביה בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס אם לאו אם כן הוי שפיר ממש דומיא דבשני סימנים טהור כמו שפי׳ לפי׳ ריב״ם וצ״ע:
בא״ד ומדרסי נמי לא דרסו מדאכלי ליה כו׳ משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש כו׳ עכ״ל אכתי לא יתיישב מדאכלי ליה לא דרסי ומשכחת לר״א דסימן החדש דהיינו אינו דורס לפריב״ם איתיה במין עורב ואנן אסיקנא דלא משכחת ליה אלא או בפרס או בעזניה ואפשר שלא חשו התוספות לתרץ משום דאיכא למימר דר״א סובר שאנשי גליל טעו והוו סברי דלא דריס וקושטא הוא דדריס כיון שהוא מין עורב וכה״ג איתא לקמן בתרנגולתא דאגמא כפי׳ התוספות ע״כ וק״ל:
ושואלים: שיכיר עורב ותו לא [ולא עוד]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], מה שנאמר ברשימת העופות הטמאים: ״את כל עורב למינו״ (ויקרא יא, טו), ״עורב״זה עורב שאנו מכירים, ״למינו״ מה בא לרבות? ר׳ אליעזר אומר: להביא (לרבות) לאיסור את הזרזיר, שהוא ממין העורב. אמרו לו לר׳ אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן את הזרזירים, מפני שיש להן זפק! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין על שאוכלים דברים אסורים.
The Gemara asks: Must he recognize only the crow and nothing more? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15). With regard to the orev, this is the well-known crow; as for the phrase “after its kinds,” Rabbi Eliezer says: It is written to include the zarzir, another type of crow, to teach that it is non-kosher. The Sages said to Rabbi Eliezer: But wouldn’t the people of Kefar Temarta in Judea eat the zarzir, because it has a crop? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דָּבָר אַחֵר לְמִינֵהוּ לְהָבִיא סְנוּנִית לְבָנָה דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא אַנְשֵׁי גָּלִיל הָעֶלְיוֹן אוֹכְלִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁקֻּרְקְבָנוֹ נִקְלָף אָמַר לָהֶם אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין אֶלָּא עוֹרֵב וְכׇל מִין עוֹרֵב.

Alternatively, the phrase “after its kinds” is written to include the white senunit and teach that it is non-kosher; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis said to him: But don’t the people of the upper Galilee eat it, because its gizzard can be peeled? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression. In any event, the baraita indicates that other non-kosher birds exist that have two signs, like the crow. The Gemara responds: Rather, Rav Naḥman must have meant that one must be able to recognize the well-known crow and all other species of crow.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סנונית – ארונדייל״א.
כל שהוא מין תורים כשר לקרבן משום תורים ומ״מ כל שאין בו ארבעה סימנין אינו בכלל מין התור ואינו כשר לקרבן:
התסיל והוא עוף ממין יונה הנקרא טודו אינו ממין התור אלא ממין היונה ונמצא שבקטנו כשר בקרבן ולא בגדלו והגאונים פרשו תסיל בלשון ערב אלורשאן:
דאצופי הוא ממין התור ונקרא בלשון ערבי אלפאכתה והוא צוצלא האמור בסנהדרין פרק חלק מין אחד של תורים היה מצוי אצלם והיו קורין להם תורים של רחבה והעידו עליהם שכשרים לקרבן:
גמ׳ דבר אחר למינו להביא כו׳ מאי סנונית לבנה כו׳ כצ״ל:
דבר אחר: מה שנאמר בעורב ״למינהו״ — הרי זה להביא סנונית לבנה, שגם היא אסורה, אלו דברי ר׳ אליעזר. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין. על כל פנים, מוסכם כי יש עופות טמאים נוספים שיש להם שני סימני טהרה כמו עורב, שהרי נאמר בו ״למינו״! אלא צריך לומר, שמה שאמר רב נחמן שעוף הבא לפנינו בשני סימני טהרה טהור, והוא שיכיר עורב, כוונתו — והוא שיכיר עורב וכל מין עורב.
Alternatively, the phrase “after its kinds” is written to include the white senunit and teach that it is non-kosher; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis said to him: But don’t the people of the upper Galilee eat it, because its gizzard can be peeled? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression. In any event, the baraita indicates that other non-kosher birds exist that have two signs, like the crow. The Gemara responds: Rather, Rav Naḥman must have meant that one must be able to recognize the well-known crow and all other species of crow.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַמֵּימָר אהִלְכְתָא עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר וְהוּא דְּלָא דָּרֵיס א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר הָא דְּרַב נַחְמָן מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לִי כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי מַאי אִיכָּא מִשּׁוּם פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה לֵיתַנְהוּ בַּיִּשּׁוּב.

Ameimar said: The halakha is: Any bird that comes before a person with one sign is kosher, provided that it does not claw its food. Rav Ashi said to Ameimar: What about that which Rav Naḥman said, that if one finds a bird with exactly one sign, he may eat it only if he can identify all the non-kosher birds in the Torah, to be sure that it is not one of them? Ameimar said to him: I did not hear this statement; that is to say: I do not hold accordingly. What concern is there? Is one concerned because of the peres and ozniyya, which have only one sign? They are not found in settled areas, and one need not be concerned about them.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור – כלומר בעינן שלא יהיה דורס ועוד סי׳ אחד שהן ב׳ סימנין:
הא דרב נחמן מאי – כלומר דרב נחמן לא בעי1 אלא חד סי׳ שלא יהא דורס. ואיבעית תימא משום דפרס ועזניה לא שכיח בישוב כלומר פרס ועזניה חד מיניהו לא דריס ואף על פי כן טמא [ומכל מקום] כיון דלא שכיחי בישוב עוף הבא בסימן שאינו דורס טהור דליכא לספוקיה בפרס ועזניה לאפוקי הני דבתי דאוכמי כלומר ההיא לדברי הכל אסורה. כל העופות פוסלין במי חטאת כו׳ כלומר אם שתו מהם פוסלין משום מים שאובין מפני שדרכן כששותין מקיאין:
1. נראה דצ״ל דרב נחמן הא ס״ל דאם לא היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא ואפי׳ אם הסימן הוא דלא דריס.
עוף הבא בסימן אחד טהור – ואפילו אין בקי בהן ובשמותיהן דלא חיישינן דלמא פרס ועזניה הן כדמפרש לקמיה דלא שכיחי בישוב אלא במדברות.
והני מילי דלא דריס – כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס. ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלין בבתים שקורין קוקוא״ה.
הא דרב נחמן מאי – דאמר לעיל דבעינן בקי ואי לא חיישינן לפרס ועזניה.
מאי איכא – למאי ניחוש.
והוא דלא דריס – פירש בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס ונראה לי דהוא דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה דורס התנן עוף הדורס טמא.
אמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור והני מילי בדלא דריס. כלומר באיזה סימן גופו שיבא טהור והוא שאין אנו מכירין בו שדורס, דמן הסתם אנו אומרין שאינו דורס, דמאי אמרת שמא פרס או עזניה הוא דלית ליה אלא סימן אחד בגופו ודורס, אפילו הכי לא חיישינן ליה, מאי טעמא פרס ועזניה לא שכיחי ביישוב, זהו פירוש שמועה זו לפי מה שנראה מתוך דברי רבינו שלמה ז״ל, אלא דקשיא לן בהא מה שפירש הוא בעצמו ז״ל בשמנה ספיקות כמו שכתבתי למעלה (חולין ס״א. ד״ה וכל שיש) בפירוש משנתינו. ועוד הא דנקט רב נחמן בעוף הבא בסימן אחד והוא שבקי בהן ובשמותיהן, ולא הוה ליה למימר אלא והוא שמכיר פרס ועזניה כמ״ש (ד״ה והא דאמר) ועוד אמאי לא קאמר רב נחמן עוף הבא בשלשה סימנין טהור והוא שבקי בהן ובשמותיהם. ועוד גדולה מזו שהרי כמה מן העופות הטמאין שנבדקו ביד כגון הנץ. והוא שהורגלו הכל ללעז אותו אשפרויר, וכן פירש רבינו שלמה ז״ל בפירוש המשנה וכן פירש (בפרק) [בפירוש] החומש (ויקרא יא, ט). וכן האסטרו שהוא ממין הנץ אלא שהוא הגס שבמין ואין להם אלא אצבע יתירה לבד ואין להן קרקבן כלל ולא זפק, וכן בדקו בעוף הטמא הנקרא מילא״ן והוא שדורס בתרנגולין ואין לו אלא אצבע יתירה, וא״א לומר שזו פרס או עזניה שזה מצוי בישוב יותר משאר העופות הטמאין, ובת היענה שקורין אישטרו״ץ ואין לה זפק ואין לה [אלא] ג׳ אצבעות שנים לפניה ואחד יוצא גודל וקרקבנו נקלף, וכן בדקו בעופות שעיניהם הולכות בפניהם כשל אדם ויש להן לסתות והן קריא (וכפוף) [וקיפופא] כמו שהזכירו בנדה (נדה כג.) פרק המפלת ואין להן אלא אצבע יתירה ולא זפק ולא קרקבן נקלף, וכן הדיו והיא הדיה האמורה בתורה וקורין אותו בולטור וכן פירש רש״י ז״ל בכל מקום בולטור והוא דורס ואין לו אצבע יתירה, והרבה פירושין וכללין נאמרין בשמועה זו ואין אחד מהן עולה כהוגן בלי קושיות והויות, ורובן שתעיד העין על סתירתן בבדיקת העופות הטמאים הנמצאים. ופירש הרב רבי משה ברבי יוסף ז״ל וגרסתו עולה כהוגן להלכה יותר מכולן. והוא מפרש כללי משנתינו שהן כללים גמורים מוחלטים, שכל העוף הדורס ודאי טמא, וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף טהור, כדתניא בברייתא בידוע שהוא טהור, כלומר שאי אפשר לעוף הבא בג׳ סימנין אלו בגופו (שהוא) [שיהא] דורס, שכך הוא מסורת בידן של חכמים, ופי׳ דכולהו עופות טמאין אין להם אלא חד חד של טהרה חוץ מעורב שיש לו שנים, אלא שהג׳ סימנין שהן זפק אצבע יתירה וקרקבן נקלף חוזר בכולן וכדגרסינן בגמרא במקצת הנוסחאות תלתא הדרי בכולהו, והמשל בזה נץ יש לו אצבע יתירה דיה יש לה זפק. והחסידה יש לה קרקבן נקלף וכולן דורסין הן, ולא הזכירו פרס ועזניה אלא מפני שהיתה קבלה בידן שאחד מהן הוא שיש לו אותו סימן שאינו בכל שאר העופות והוא שאינו דורס, והוא גורס תני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור וכו׳ ונגמר מתורין, אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי, השתא דאית ליה תלתא אמרת לא עורב דלית ליה אלא תרי וכו׳, טעמא דכתב רחמנא נשר הא לאו הכי הוה אמינא לילף מפרס ועזניה הוה ליה פרס ועזניה שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין, גמירי דאיכא בהאי ליכא בהאי מכדי עשרים וארבעה עופות נינהו א״א דליכא חד מנהון וחד דאיתיה בעזניה דליתא בחד מהני, ולא גריס כלל שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי, ואפשר שהוסיפו אותו בגמרא על פי הלכות גדולות. והא דתני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור, דוקא כשהוא בקי בכל העופות הטמאים, דאי לא איכא לספוקי בכולהו עשרים עופות טמאין ואם בשני סימנים והוא שיכיר עורב ומיניו. אלא דקשיא לי בהא כי אקשיה ונגמר מעורב ופרקינן אם כן פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי, ולמה פטר פרס ועזניה דכולהו נמי אין להן אלא סימן אחד כפרס ועזניה. ואפשר לומר דמשום דבעי למהדר ולאקשויי ונילף מפרס ועזניה לברורי, דאי לא כתב רחמנא נשר הוה גמריה מיניה, משום דההיא חד סימן דאית לחד מינייהו ליתיה בכל שאר עופות טמאין, ומסימן אחד דשאר עופות טמאין ליכא למגמר, משום דא״א דהאי דאיתיה בהאי ליתא בחד מהנך והוה להו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין, משום הכי נקט פרס ועזניה, והשתא לפירושו אתי שפיר הא דנקט רב נחמן בעוף הבא בסימן אחד והוא שבקי בהן ובשמותיהן, דודאי צריך הוא להיות בקי בכולהו עשרים עופות טמאים שגם להן יש אחד אחד. וניחא נמי הא דלא קאמר והבא בשלשה טהור והוא שבקי בהן ובשמותיהן שכלל זה כבר למדנו אותו ממשנתינו אף על פי שאינו בקי בעופות הטמאין כלל דאין לך עוף הבא בשלשה סימני טהרה שאינו טהור. והא דאמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור, והני מילי דלא דריס, הכי פירושה והוא שיהא אותו סימן שאינו דורס, דאי בחד סימן אחר אתי איכא לספוקי לכולהו עופות טמאים, אבל (הכא) [הבא] בסימן שאינו דורס ליכא לספוקי אלא לפרס או לעזניה שאינו דורס, ופרס ועזניה לא שכיחי בישוב, ולפי שאמר רב נחמן סימן אחד תפס לו אמימר אותו לשון ואמר איהו נמי סימן אחד ואינו אלא שאינו דורס, ושמנה ספיקות לפירוש זה כגון שהיו בהן שני סימני טהרה בגופן, ואם היה להן עוד השלישי בידוע שהוא טהור, ואם אין קרקבנן נקלף יש לספקן בעורב ומיניו ואף על פי שאינן דומין בסימניהן ממש לעורב, שהעורב יש לו אצבע יתירה וקרקבן נקלף, (ו)⁠חששו לרבי אליעזר בן יעקב שאסר גם הזרזיר אף על פי שיש לו זפק מפני שכונתו. אי נמי שהיו מכירין עורב ומיניו והיו אותן הספיקות בעלי סימן אחד, ואם היה להן זה השני (שהבא) [שהוא] קורקבן נקלף היו טהורין ואם לא יש לספקו בכולהו עופות טמאין. וזה הנכון שהן מכירין היו העורב וכל מיניו שמצוי היה ביניהן. ועוד דלית הלכתא כרבי אליעזר בן יעקב וכדמתמהינן לקמן (חולין סה.) כמאן כר׳ אליעזר בן יעקב דאלמא לית הלכתא כותיה במאי דקאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, ותרנגולתא דאגמא שהיתה מוחזקת בידן בטהורה ואחר כך אסרה אמימר ואמר חזינא לה דדרסה ואכלה, לפירוש זה נראה לפרש שלא היה לה שום סימן טהרה בגופה אלא שהיתה מוחזקת ביניהם שאינה דורסת וליכא למיחש אלא לפרס או עזניה כדאמימר, ומשום דפרס ועזניה לא שכיח ביישוב לא היו חוששין לה, ועכשיו שנתגלה שהיא דורסת הויא לה מין נשר, אי נמי שהיו לה אצבע יתירה וקרקבן נקלף כעורב והיתה נאכלת במסורת שאינה מין עורב ושאינה דורסת, ועכשיו שראו אותה שהיא דורסת אסורה לפי שהיא בודאי ממין עורב. ומכל מקום מתוך שרבו בזה הסברות והפירושין אין לסמוך בעוף הבא לפנינו בלא ארבעה סימני טהרה לאכלו אלא במסורת. וכן כתב רש״י ז״ל וז״ל ומתוך שאין נו בקיאין בהן נראה לי שעוף הבא לפנינו [חוששין] לומר שמא דורס הוא, דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בה דטהורה, ולאחר מכאן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל אלא במסורת, עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור, ושלא מסרו לנו יש לחוש, ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר לקמן (חולין סג:) עוף טהור נאכל במסורת ע״כ. וכתב הר״ז הלוי ז״ל וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים כי כל שחרטמו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין פטא כמו שיש לאווזין אין להן להסתפק בדריסתו, כי בידוע שאינו דורס.
הא דאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב, ואקשינן עורב ותו לא והתניא עורב זה עורב למינו להביא סנונית לבנה וכו׳. לאו מדרבי אליעזר בן יעקב מקשינן, דהא לא קיימא לן כותיה, וכדמוכח לקמן (שם), דתניא השוכן עם הטמאים טמא, ואקשינן כמאן כרבי אליעזר בן יעקב, דאלמא משמע מינה לכאורה דלית הלכתא כותיה, אלא מינה שמעינן דאית ליה מינין, וע״כ לא נחלקו עליו חכמים באלו אלא מפני שאנשי גליל ואנשי כפר תמרתא אוכלין אותן, וע״כ אית לן למימר הכין, דהא גבי עורב למינו כתיב, וה״ה דהוי מצי למפרך והא למינו כתיב, אלא משום דנחלק ר״א בן יעקב וחכמים במיניו נ״ל למפרך מיהא ולומר שצריך בקיאות בהכרת המינין, שהרי רבי אליעזר בן יעקב ורבנן נחלקו בהן. ועוד תדע דהא בסנונית שנחלקו אמרינן בסמוך דלא נחלקו אלא בחיורא כריסה אבל בירוקה כריסה מודו ליה, ולמאן דאמר דאף בירוקה כריסה פליגי, הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, ולדידיה אפשר דמדרבי אליעזר קא מקשה כנ״ל. ולדידיה הא דתניא לקמן (חולין סג.) את כל עורב להביא עורב עמקי, אפשר דאתיא אפילו כרבנן, ומוקי לה בירוקה כריסה וכלפי שהעורב שחור גמור קרי לירוקי עמקי וכדאמרינן הכא מאי לבנה שאינה שחורה, אבל למאן דאמר בירוקה כריסה פליגי ולא אסרי רבנן אלא בשחור גמור, ברייתא כולה דלקמן אתיא כרבי אליעזר בן יעקב.
בד״ה והוא דלא דרס כו׳ ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא כו׳ עכ״ל לכאורה מאי קושיא דמה״ט דלא שכיחי פרס ועזניה מחזקינן ליה באינו דורס אבל אי הוה שכיחי בישוב לא הוה מחזקינן ליה אלא בדורס שהוא פרס או עזניה וכן צ״ל לפי׳ ר״ח שכתבו התוס׳ לקמן דהכא בסימן א׳ הוא סימן החדש קורקבן נקלף שפירש והוא דלא דריס דמחזקינן ליה באינו דורס כיון דפרס ועזניה לא שכיחי ואפשר דלשון רש״י הכי משמע להו מדחזינן ליה סימן א׳ של טהרה מחזקינן בהו דאינו דורס אפי׳ הוא פרס ועזניה שכיחי בישוב ודו״ק:
אמר אמימר, הלכתא [הלכה היא]: עוף שאינו ידוע כמין טמא הבא לפנינו בסימן טהרה אחדטהור, והוא שידע שהעוף הזה לא דריס [אינו דורס]. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: הא [זו] שאמר רב נחמן לעיל, שעוף הבא לפנינו בסימן אחד של טהרה אינו מותר, עד שיהיה בקי בהם ובשמותיהם, וידע שאין זה אחד מהם, מאי [מהו]? אמר ליה [לו]: לא שמיע לי [לא שמעתי], כלומר, בלשון נקיה: לא סבירא לי [איני סבור כן]. שכן, מאי איכא [מה יש] לחשוש, משום פרס ועזניה, שיש בהם סימן אחד של טהרה? שני אלו הם ליתנהו [אינם מצויים] בישוב, ואין לחשוש להם.
Ameimar said: The halakha is: Any bird that comes before a person with one sign is kosher, provided that it does not claw its food. Rav Ashi said to Ameimar: What about that which Rav Naḥman said, that if one finds a bird with exactly one sign, he may eat it only if he can identify all the non-kosher birds in the Torah, to be sure that it is not one of them? Ameimar said to him: I did not hear this statement; that is to say: I do not hold accordingly. What concern is there? Is one concerned because of the peres and ozniyya, which have only one sign? They are not found in settled areas, and one need not be concerned about them.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב יְהוּדָה עוֹף הַמְסָרֵט כָּשֵׁר לְטׇהֳרַת מְצוֹרָע וְזוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה שֶׁנֶּחְלְקוּ בָּהּ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים.

§ Rav Yehuda says: The bird known as the scratching bird is fit for use in the purification of a leper, i.e., it is kosher. Only kosher birds are fit for this rite, as the verse states: “Then shall the priest command to take for him that is to be purified two living pure birds” (Leviticus 14:4). And this is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed in the baraita.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סרט
סרטא(שבת קד:) המשרט על בשרו (קידושין לה:) סריטה וגרידה אחת הוא (חולין סב.) עוף המסרט כשר לטהר בו את המצורע (א״ב ל׳ מקרא זה לא ישרטו שרטת ותרגום ויתו על דלתות השער וסרט על דשי תרעא):
א. [ריססע מאכען אין לייב.]
המסרט – אשגרטנ״ר בלעז.
לטהרת מצורע – שהוא צפור האמור בתורה.
א אמר רב יהודה: עוף הידוע בכינוי עוף המסרטכשר לטהרת מצורע, כלומר, עוף טהור הוא, שנאמר שם: ״ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות״ (ויקרא יד, ד). וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר׳ אליעזר וחכמים בברייתא שהובאה קודם, האם היא טהורה.
§ Rav Yehuda says: The bird known as the scratching bird is fit for use in the purification of a leper, i.e., it is kosher. Only kosher birds are fit for this rite, as the verse states: “Then shall the priest command to take for him that is to be purified two living pure birds” (Leviticus 14:4). And this is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed in the baraita.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר אַמֵּימָר בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּשַׁרְיָא כִּי פְּלִיגִי בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ וְהִלְכְתָא כר״אכְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Ameimar said: There are two kinds of white senunit. With regard to the senunit with a white belly, everyone agrees that it is permitted for consumption. They disagree when discussing the kind with a yellow belly. Rabbi Eliezer prohibits it, and the Rabbis permit it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אמימר: שני מינים מוכרים לנו בשם סנונית לבנה, זו שכריסה לבנה וזו שכריסה ירוקה (צהובה); בחיורא כרסה [בכריסה לבנה]כולי עלמא לא פליגי דשריא [הכל אינם חלוקים שהיא מותרת], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה], ר׳ אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא [והלכה] כר׳ אליעזר.
Ameimar said: There are two kinds of white senunit. With regard to the senunit with a white belly, everyone agrees that it is permitted for consumption. They disagree when discussing the kind with a yellow belly. Rabbi Eliezer prohibits it, and the Rabbis permit it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מָר זוּטְרָא מַתְנֵי הָכִי בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר כִּי פְּלִיגִי בִּדְחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ וְהִלְכְתָא כְּרַבָּנַן דְּשָׁרוּ.

Mar Zutra teaches the statement of Ameimar in this manner: With regard to the senunit with a yellow belly, everyone agrees that it is prohibited. They disagree when discussing the kind with a white belly. Rabbi Eliezer deems it prohibited, and the Rabbis deem it permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who deem it permitted.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מר זוטרא מתני הכי – להא דאמימר ללישנא קמא דאמימר דפסק הלכתא כרבי אליעזר דאסר לית ליה דרב יהודה דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב.
מר זוטרא מתני הכי [היה שונה כך] את דברי אמימר: בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה] כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חלוקים שאסור], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדחיורא כרסה [בשכריסה לבנה], ר׳ אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא כרבנן דשרו [והלכה כחכמים שמתירים].
Mar Zutra teaches the statement of Ameimar in this manner: With regard to the senunit with a yellow belly, everyone agrees that it is prohibited. They disagree when discussing the kind with a white belly. Rabbi Eliezer deems it prohibited, and the Rabbis deem it permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who deem it permitted.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ פְּלִיגִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בְּדִירוּקָּא פְּלִיגִי מַאי זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה לְאַפּוֹקֵי דְּבָתֵּי דְּאוּכַּמְתִּי.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a white belly, this explanation is consistent with that which Rav Yehuda teaches: This is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed. But according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a yellow belly, what is the meaning of the phrase: This is the white senunit? The Gemara responds: The phrase: White senunit, is used only to exclude the house senunit, which is black.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: היינו דקתני סנונית לבנה ולא גרסינן שנחלקו בה – דלאו אדרב יהודה קאי אלא אמתני׳ דקתני למינהו להביא סנונית לבנה.
לאפוקי דבתי – הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן.
ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח למי שאומר] בחיורא כרסה פליגי [בכריסה לבנה הם חלוקים]היינו דקתני [זה שהוא שונה] בברייתא לעיל: ״למינו״ — זו היא סנונית לבנה, אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] בדירוקא פליגי [בשל ירוקה כרסה הם חלוקים], מאי [מה] הלשון ״זו היא סנונית לבנה״? והלוא כרסה ירוקה! ומשיבים: מה שנאמר ״סנונית לבנה״ הריהו לאפוקי דבתי דאוכמתי [להוציא את סנונית הבתים, שהיא שחורה לגמרי].
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a white belly, this explanation is consistent with that which Rav Yehuda teaches: This is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed. But according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a yellow belly, what is the meaning of the phrase: This is the white senunit? The Gemara responds: The phrase: White senunit, is used only to exclude the house senunit, which is black.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּסִיל פָּסוּל מִשּׁוּם תּוֹרִין וְכָשֵׁר מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה דָּאצִיפִי וְתוֹרִין שֶׁל רְחָבָה כְּשֵׁרִין מִשּׁוּם תּוֹרִין וּפְסוּלִין מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה מֵתִיב רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא כָּל הָעוֹפוֹת

§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: A young tasil, which is similar to a dove, is unfit for sacrifice as a dove, which is fit only when mature, but it is fit for sacrifice as a pigeon, which is fit only when immature. In other words, the tasil is considered a type of pigeon, not a dove. A mature datzifi bird, and mature doves of Reḥava, are fit as doves, but are unfit as pigeons, since they are types of doves. Rav Daniel bar Rav Ketina raises an objection from a mishna (Para 9:3): All birds
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דייציפי
דייציפיא(חולין סב.) דייציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין ובערך צצלא מדמי לו ציצלי (א״ב דאציפי כתוב):
א. [טורקעלטויב.]
תסיל – מין יונה הוא.
ופסול משום תורין – אם בא להביאו משיזקין בתורת תורין כדאמרינן בפרק קמא (לעיל כב.) גדולים כשרים קטנים פסולין וכשר משום יונה בקטנה.
דאציפי – מין תורין.
תורין של רחבה – כך שמן.
אמר רחבה אמר רבי יהודה – היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי וי״מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א״ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה ואין נראה דא״כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ״ק (דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע״פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ״ק דפסחים (דף יג: ושם): [וע״ע תוס׳ ביצה יא: ד״ה אמר].
תוס׳ בד״ה אמר רחבה כו׳ סטיו כפול היה כו׳. נ״ב פי׳ האיצטבא סביב מקפת ובתוך אותו היקף עוד היקף אחר. רש״י:
בסוף א״ד בפ״ק דפסחים. נ״ב פי׳ שכך היתה נקראת:
ב אמר רחבה, אמר ר׳ יהודה: תסיל, שהוא עוף הדומה ליונה ותור — פסול להקרבה בקטנותו משום תורין, שהם כשרים רק כשהם בוגרים, וכשר בקטנותו, משום בני יונה, שהם כשרים דווקא בקטנותם. כלומר, הוא נחשב למין של יונה. ואילו העוף הקרוי דאציפי, וכן תורין של רחבהכשרין רק בבגרותם משום תורין, ופסולין משום בני יונה, מפני שהם מין תור. מתיב [מקשה] רב דניאל בר רב קטינא על כך ממה ששנינו במסכת פרה: כל העופות
§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: A young tasil, which is similar to a dove, is unfit for sacrifice as a dove, which is fit only when mature, but it is fit for sacrifice as a pigeon, which is fit only when immature. In other words, the tasil is considered a type of pigeon, not a dove. A mature datzifi bird, and mature doves of Reḥava, are fit as doves, but are unfit as pigeons, since they are types of doves. Rav Daniel bar Rav Ketina raises an objection from a mishna (Para 9:3): All birds
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין סב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין סב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין סב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין סב., הערוך על סדר הש"ס חולין סב., רש"י חולין סב., ראב"ן חולין סב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין סב., ר"י מלוניל חולין סב. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין סב. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין סב. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין סב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין סב., מהרש"א חידושי הלכות חולין סב., פירוש הרב שטיינזלץ חולין סב., אסופת מאמרים חולין סב.

Chulin 62a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 62a, Rif by Bavli Chulin 62a, Attributed to R. Gershom Chulin 62a, Collected from HeArukh Chulin 62a, Rashi Chulin 62a, Raavan Chulin 62a, Tosafot Chulin 62a, Ri MiLunel Chulin 62a, Ramban Chulin 62a, Rashba Chulin 62a, Meiri Chulin 62a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 62a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 62a, Steinsaltz Commentary Chulin 62a, Collected Articles Chulin 62a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144