גמרא
פירוש
הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר לֹא הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן בְּסִימָן אֶחָד טָמֵא בִּשְׁנֵי סִימָנִין טָהוֹר וְהוּא שֶׁיַּכִּיר עוֹרֵב.
עוֹרֵב וְתוּ לָא וְהָתַנְיָא עוֹרֵב זֶה עוֹרֵב לְמִינוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בקי בהן ובשמותיהן – תרוייהו בעינן דלא ליתי למטעי. בסימן אחד טמא – הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה. רבי אליעזר אומר להביא את הזרזיר – בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן. מפני שיש להם זפק – מפני שקורקבנו נקלף משמע דהנך סימנין ליתנהו בעורב ורבי אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו מין עורב ואין לחוש אם אין שני סימני טהרה של עורב ומינו שוין ורבנן סברי כיון דאינן שוין א״כ אינו מינו וה״ר יצחק בה״ר מאיר בדק בעורב שאנו קורין קורבי״ל בלע״ז ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק ומתוך כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן א״כ מכירין בהן שאינן מין עורב ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס אבל זה לא הוצרך לפרש דפשיטא דכל עוף הדורס טמא וממילא מייתי ראיה מדאכלי ליה א״כ מכירין בו שאינו מין עורב וקשה לפירוש הריב״ם דאם עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א״כ אין קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא לספוקי בעורב ש״מ דעורב אינו דורס ואפשר דאותו שאנו קורין קורבי״ל שיש בו אצבע יתרה וזפק כמו כן אינו דורס והוי מי״ט עופות אבל אם נתברר לנו שהוא רק כלומר שמוציא הזרע דרך הפה א״כ זהו עורב ודאי כדאמר בחלק (סנהדרין קח:) שהוא משלשה ששמשו בתיבה ולקו ונצטרך לדחוק ולפרש דה״ק בא בב׳ סימנין טהור פירוש שאנו מוצאין לשם שני סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה עורב אין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א״כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א״כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס ומ״מ לא נסתפקו בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג׳ סימנים האחרים הוא שיש בהם ונפקא מינה לפי׳ זה כפירוש הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא ולא כפירוש ר״ת ולא נתיר בג׳ סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג׳ הדרי בכולהו ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב׳ סימנים משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א״כ הוי ספק עורב ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד וא״ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה ובעורב ב׳ סימני טהרה האחרים וא״כ בעורב ומינו איכא ד׳ סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר׳ אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה ואפילו לפירוש הריב״ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ״מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה. והוא דלא דריס – פירש בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס ונראה לי דהוא דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה דורס התנן עוף הדורס טמא. אמר רחבה אמר רבי יהודה – היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי וי״מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א״ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה ואין נראה דא״כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ״ק (חולין יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע״פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ״ק דפסחים (דף יג: ושם): [וע״ע תוס׳ ביצה יא: ד״ה אמר].רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush