×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַרְבֶּה אֲנִי אֶת הַכְּבוּסָה שֶׁשָּׁוָה בְּכָל אָדָם, וּמוֹצִיא אֶת הַמְּלוּגְמָא שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה לְכָל אָדָם.
Rabbi Yosei could respond: I include laundering, which applies equally to every person, as everyone needs clean clothes, and I exclude a remedy, which does not apply equally to every person; it is only for the ill.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך אבק
אבקאשעל רגליו (ברכות נד., משנה מקואות ט׳:ב׳) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי׳ שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח:) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד:) פי׳ הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי׳ אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי׳ אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאירה: (א״ב: פי׳ בלשון רומי לוח שכותבים עלי׳ לא בדיו כ״א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה.) מאבקין מעשנין (משנה שביעית ב׳:ב׳). אין מאבקין (מועד קטן ג.) פי׳ מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית בפ״ק דקידושין (קידושין כ.) ובערכין בריש גמרא דהמוכר שדהו (ערכין ל׳) ובגמרא דהלוקח לולב בלולב הגזול (סוכה מ:) פי׳ אבקה כמו ריח אסור שביעי׳ שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור:
ערך מלגמה
מלגמהב(שביעית פרק ח) כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמה. (כלים פכ״ח) מלוגמה בבגד טהורה (סוכה מ: בבא קמא קא) ומוציא אני את המלוגמה שאינה שוה בכל אדם פירוש רפואה (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי רטיה ומזור):
ערך אפקטפיזון
אפקטפיזוןג(שבת קמז.) אין עושין אפיקטפיזון (שבת יב.) אין עושין אפיקטפיזון ברשות הרבים מפני הכבוד (שבת קכג) (סוכה מ) בגמרא דהלוקח לולב לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטפיזון וגם זה (בבא קמא ק״ב) בסוף גמרא ר׳ יהודה אומר. פי׳ אפיקטפיזון בלשון מקרא הוא הקיא ושמעתי שהוא שלשה מלות אפיק טפי זון הוציא עודף המזון כי כך דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל לא תקבלנו ואז תתבלבל האיסטומכא ויקיא האדם. שורו עיבר ולא יגעיל תרגומו ולא יפקטיז (א״ב: פירוש בלשון יוני קיא אוכל הנבלע):
ערך הנראה
הנראהדהנאתו וביעורו באין כאחת (סוכה מ) פי׳ דרך האכילה ללעוס ולבער המאכל וכיון שמגיע בחניכתו נהנה חכו מן המאכל ונתבער הפרי כאחת לאפוקי משרה וכביס׳ כגון פירות שמלבנין ומכבסין בהן משרה ששורין בו הפשתן וכביסה שאחר ביעורן מתכבסין ומתלבנין ונמצא הנאתן אחר ביעורן ואסור וכן העצים (א״ב תרגום לא יועילו לא יהנון):
א. [שטויב.]
ב. [פלאסטר.]
ג. [אמיטל צום ברעכן.]
ד. [נאטצען. פארטהייל.]
מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם – שהכל צריכין לה כמו אכילה ששוה בכל אדם.
מלוגמא שאינה שוה בכל אדם – שאין הכל חולין.
בד״ה על חיין אין מתחללין כו׳ ותימה דבריש הזהב משמע בין לב״ש בין לב״ה דטבעא אפירא לא מחללין כו׳ עכ״ל מההיא דהגוזל קמא שהביאו התוס׳ לקמן דמעות של בבל בבבל חזו דזבין בהו בהמה ומסיק להו התם ה״ל לאקשויי בפשיטות אההיא דריש הזהב דקאמרינן דטבעא אפירא לא מחללין ויתיישב נמי בדברי התוס׳ בשמעתין ועי׳ בתוס׳ ר״פ הזהב ודו״ק:
סוגית תפיסת דמי שביעית. איתא בגמרא שלפי ר״א אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח. ואליבא דר׳ יוחנן היא מתחללת בין דרך מקח ובין דרך חלול. ביציאה לחולין יש הבדל בין פרי ראשון שאינו יוצא לחולין לפרי שני התופס את דמיו ויוצא לחולין. לפי הלשון הראשון של רב אשי חולקים ר״א ור״י בפרי ראשון אבל בפרי שני לכ״ע מתחלל בין דרך מקח ובין דרך חלול. מסקנת רב אשי היא שהמחלוקת בין ר״א ור״י קיימת בפרי שני אבל בפרי ראשון ד״ה דרך מקח אין דרך חלול לא. בהקדש לכ״ע יש תפיסת דמים ויציאה לחולין בין דרך מקח ובין דרך חלול בין בפרי ראשון ובין בפרי שני. והדברים זקוקים ביאור.
א

נראה
שההבדל בין הקדש לשביעית בדין פרי ראשון שהקדש יוצא לחולין ולא שביעית הוא משום שהקדש חל בקדושת פה משא״כ קדושת שביעית שחלה מאליה, וקדושה הבאה מאליה אינה מתחללת מהפרי הראשון לעולם. החלוק בין פרי ראשון לבין פרי שני הוא בכך שקדושת פרי ראשון דשביעית חלה מאליה מן השמים, וקדושת פרי שני חלה ע״י מעשה אדם. משום כך בהקדש דהוי דבר הנדור שוה פרי ראשון לפרי שני, דהא קדושת פרי ראשון דהקדש מתהוה ע״י מעשה נודר ולא חלה מאליה מן השמים. מאותו הטעם ראויה קדושת פרי ראשון דההקדש לצאת לחולין בדומה לפרי שני. עוד יתכן לומר שבפדיון דברים קדושים יש שתי הלכות - דין קנין ודין תפיסת דמים. בהקדש חל הפדיון מטעם קנין ע״פ גזה״כ ונתן הכסף וקם לו (עיין ברש״י בקדושין כו. ד״ה דבר) ולפיכך גם פרי ראשון דהקדש יוצא לחולין. אולם בשביעית אין החלול חל מדין קנין אלא שהוא חלות מדין תפיסת דמים, עיין לקמן.
לפי מסקנת רב אשי המחלוקת היא בפרי שני אבל בפרי ראשון לכ״ע דרך מקח אין דרך חלול לא. יש לבאר את יסוד הדברים. ונראה שדעתו היא שדרך חלול שייך כשהדבר הקדוש יוצא לחולין. פדיון דרך חלול הוא לחלל זה תחת זה; הדבר הראשון יוצא לחולין והשני קדוש במקומו. ברם פרי ראשון דשביעית אינו יוצא לחולין. משום כך אין לחללו כי פדיון דרך חלול אינו שייך בלי יציאה לחולין.
ברם לפי״ז צריכים ליישב לשון ראשון דרב אשי, דלל״ק ס״ל ששיטת ר׳ יוחנן היא דגם פרי ראשון דשביעית ניתן לפדיון דרך חלול. והוא תמוה מאחר שהפרי אינו יוצא לחולין איך שייך בו פדיון דרך חלול. ונ״ל, שדין פדיון שביעית דרך חלול אינו חלות חלול אלא מעשה חלול בלבד. בשביעית עיקר החלות היא חלות תפיסת דמים. ללשון ראשון דר״א סובר ר״י שבשביעית מעשה חלול תופס דמים ולגבי תפיסת דמים אין צורך לחלות חלול אלא למעשה חלול בלבד. ראיה לכך מע״ז שתופסת דמיה הגם שלפי כמה שיטות מכירת ע״ז אינה חלה, ולכאורה קשה האיך נתפסו דמי המקח באיסור ע״ז. חזינן שתפיסת דמים בע״ז אינה תלויה בחלות מכירה אלא במעשה מכירה בלבד. ה״ה בשביעית, מעשה החלול בפרי ראשון דשביעית תופס את הפרי השני באיסורי שביעית אע״פ שהפרי הראשון נשאר קדוש. גם דרך חלול וגם דרך מקח חלים בשביעית מטעם תפיסת דמים כמו בע״ז, ולא מדין חלות פדיון וחלול. בהקדש יש חלות חלול ופדיון דזה נכנס בקדושה וזה יוצא. בשביעית יש דין תפיסת דמים ולא חלות דין חלול ממש אלא מעשה חלול בלבד.
יש להבין שיטת ר״א לפי מסקנת רב אשי ששביעית מתחללת דוקא דרך מקח. מאחר שפרי שני יוצא לחולין, א״כ למה אין בו דין פדיון בדרך חלול כבהקדש. ונראה שדעתו היא שהקדש שאני שנחשב לבעלים. פדיון הקדש בדרך חלול חל מדין קנין מהקדש. משא״כ בשביעית, אין בקדושת שביעית חלות בעלות. בשביעית א״א לקנות את הפירות מהקדש דאין להקדש בעלות בשביעית. דוקא קנין הדיוט בלבד מועיל בשביעית וזהו דרך מקח. חלות הפדיון בדרך חלול בהקדש היא מטעם קנין מהקדש, ואינו שייך בשביעית כי שביעית אינה ברשות בעלות הקדש, ואין שייך בה קנין מהקדש. משום כן אין בשביעית פדיון דרך חלול. ברם דרך מקח דהוי קנין הדיוט מהדיוט שייך בשביעית, ולפיכך שביעית תופסת דמים דרך מקח דוקא ולא דרך חלול, משא״כ הקדש. מאידך להקדש יש חלות בעלות ממש ויש חלות רשות הקדש על הדבר, ומשו״ה חל הפדיון בהקדש דרך חלול דהוא מטעם קנין מהקדש עצמו.
עוד יתכן לומר, דהנה ע״ז תופסת דמיה כמו שביעית, והואיל ובע״ז אין קדושה, ע״כ שדין תפיסת דמים שבה אינו מטעם קדושה אלא מטעם אסה״נ שבה. ויש לדון בשביעית - האם תפיסת דמיה היא מטעם קדושתה או מטעם איסורה. ונראה דאליבא דר״א היא מטעם איסורי השביעית ולא מטעם קדושת השביעית, ובכך דומה שביעית לע״ז. דין פדיון דרך חלול חל דוקא בדבר קדוש ממש כמו הקדש שבו חל הפדיון מטעם קדושת הדבר, כי דרך חלול הוא חלות דין דזה נכנס תחת זה בקדושה ומדין חלול קדושת החפצא. מאידך שביעית וע״ז אין בהן דין פדיון מטעם קדושתן דזה נכנס תחת זה, אלא דין תפיסת דמים מטעם חלות איסוריהן. משום כך אין בהן דין פדיון דרך חלול, אלא דין תפיסת דמים דרך מקח, כי דרך חלול חל מטעם דזה נכנס וזה יוצא בקדושה - וזהו בהקדש ממש ולא בע״ז ובשביעית. כ״ז אליבא דר״א. ברם לפי ר״י מתחללת שביעית מדין קדושתה ודומה היא להקדש ולא לע״ז דאין בה קדושה. לפיכך סובר ר״י שיש פדיון שביעית בפרי שני בדרך חלול כיון שהוא דין חלול בדבר קדוש דזה נכנס וזה יוצא בקדושה. בסיכום: לר״י חל דין תפיסת דמים בשביעית מטעם קדושת השביעית, ולפי ר״א חל דין תפיסת דמים בשביעית מטעם איסורי השביעית. משום כך לר״א אין לחלל שביעית דרך חלול. דרך חלול שייך דוקא בחלול קדושה דזה נכנס וזה יוצא בקדושה ושביעית תופסת דמיה מטעם איסורין ולא מטעם קדושה, ואין חלול שייך באיסורים.
והנה איתא בסוגיא שלפי ר״א כשם שהקדש תופס את דמיו כן שביעית תופסת דמיה. וצ״ע, דלכאורה דין הקדש הוא מטעם חלול קדושה ולא מטעם תפיסת איסורים, ושביעית החלות היא מטעם תפיסת איסורים, ואיך השוה ר״א שביעית לקדש. וביאר הגר״מ זצ״ל כי מזה מוכח שגם בהקדש קיים דין תפיסת דמים באיסורים כמו בשביעית ובע״ז בלי חלות חלול הקדושה. והיה אומר שבכך מובן היסוד של הפדיון בפסולי המוקדשין והרי שם נשארת חלות ההקדש על בהמת בעלת המום ועכ״ז נתפסים דמי הפדיון בקדושה. דין זה הוא מטעם תפיסת הדמים באיסורי קדש, ואינו מטעם חלול הקדש דזה נכנס לקדושה וזה יוצא/א. והוסיף שנ״מ אליבא דריה״ג שסובר קדשים קלים ממון בעלים הם, כשנמכרים הק״ק הגם שהם נשארים בקדושתם נתפסים הדמים בקדושה. וכן מדוייק לשון הרמב״ם (פ״ד ממעילה הל״ח) וז״ל: המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ודין תורה שיחזרו המעות חולין כמו שהיו עכ״ל. מדיוק לשון הרמב״ם מוכח שסובר שאילו היתה מכירת השלמים קיימת היה צריך להיות הדין שהמעות יתפסו בקדושה, והלא קדושת השלמים לא הופקעה על ידי המכירה כי הבהמה רק עוברת מרשות ראובן לרשות שמעון אבל עדיין בקדושתה קיימא, וא״כ למה יקדשו דמי המקח. על כרחך שיש דין תפיסת דמים בהקדש כמו בשביעית וע״ז ולא רק פדיון כשזה נכנס בקדושה וזה יוצא מקדושה.
שם. תוס׳ ד״ה על כו׳ וי״ל דהכא מיירי ע״מ להעלותו ולאוכלו בירושלים וכו׳. ר״ל, דבמע״ש יש שתי הלכות: 1) פדיון כסף הנלמד מהפסוק של וצרת הכסף בידך, וזה מהוה חלות קנין דשייך רק בכסף; 2) חלול על פירות הנלמד מפסוק ״ונתת גו׳ בכל אשר תאוה נפשך״, והוא מהוה חלק ממצות אכילה בירושלים. זה אינו דין קנין אלא הקדושה עוברת מכסף לפירות במצות ההבאה ואכילה. לתוס׳ מותר לחלל על פירות חוץ מירושלים ע״מ להעלותם ולאוכלם שם כי יש כאן דין חלול ע״פ מצות הבאת מקום ואכילה בירושלים.
שם. שיטת הרמב״ם בפדיון וחלול מע״ש. הרמב״ם (פ״ד ממע״ש הל״א - ה׳) פוסק (שלא כראב״ד) שיש חלול פירות על פירות בברכה. נראה כי לרמב״ם חלול פירות על פירות אינו דין קנין. רק בפדיון כסף עם צורה חל שם מעשה קנין, אבל פירות על פירות מועיל מדין מצות הבאת מקום ומצות אכילה, ומהוה חלות שם חלול לשם קיום מצות מע״ש. משום כך קובע הוא ברכה לעצמו ״אקב״ו על חילול מע״ש״. מאידך בדמים על דמים (הל״ה) משמע מהרמב״ם שאין ברכה, ומסתבר שהוא משום שאין בחליפי דמים בדמים קיום מצוה בהבאת מקום ואכילה, אלא מעשה חליפין בעלמא, ולפיכך אין מברכים. בפירות על מעות מברכים מפני שיש כאן חלות שם מעשה פדיון מהקרא ד״וצרת הכסף בידך״, במעות על מעות יש חליפין של דמים בעלמא. אין בכך חלות שם פדיון כמו פירות על מעות או חלות שם חלול כדאיתא בפירות על פירות.
שם. רש״י ד״ה שמא כו׳ ונמצא משהה מעשרותיו והתורה אמרה שנה שנה ואכלת ואם שהה ראשונה ושניה חייב בשלישית לבער כל מעשרותיו בסוף שנה שלישית מן הבית ולהתוודות וגבי שביעית נהנה מהן להתעשר והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה אלא להפקיר ולבער בשביעית עד שלא תכלה לחיה מן השדה הוא זמן ביעור לפירות ולדמיהן עכ״ל.
בפירש״י כאן יש ג׳ חידושים: א) דיש איסור לקנות דבר שלא יתבער בשביעית, והקונה דבר שלא יתבער בשביעית עובר על איסור של סחורה, כי קניית כל דבר שישאר אחר זמן הביעור הוא האיסור של סחורה, יוצא מכך שהקונה חלוק בשביעית עובר על איסור סחורה (ולא חל האיסור על המוכר בלבד שהוא משתכר בשביעית אלא גם על הקונה) משום דישאר אחר זמן הביעור.
ב) שיטת רש״י שיש מצוה לאכול מעשרות באותה שנה כדכתיב שנה שנה ואכלת. כמו״כ כתוב לגבי בכור ״ולפני ד׳ אלקיך תאכלנו שנה בשנה״ שמצוה לאכול בכור תוך שנתו (עי׳ בכורות כו.). עלינו לבאר את יסוד ההשוואה ביניהם במצוה זו.
לשם ביאור הענין עיין ברמב״ם (פ״א ממע״ש הלי״ד) וז״ל: מע״ש הואיל וטעון הבאת מקום אין מביאין אותו מחו״ל כבכור בהמה לפיכך לא חייבו להפריש מע״ש בסוריה עכ״ל. וצ״ע בשייכות בין מע״ש לבכור בסוריה. ועיין בתמורה (כא) דבכור אף שהוא קדוש בין בארץ ובין בחו״ל מ״מ אין מעלין אותו מחו״ל ולומדים דינו ממע״ש דאינו נוהג בחו״ל. וצ״ע, דמע״ש הוא מצוה התלוי׳ בארץ ואינו נוהג בחו״ל - והשייכות לבכור לכאורה תמוהה.
וביאר הגר״ח זצ״ל (עיין בספרו על הרמב״ם) דבמע״ש יש ב׳ הלכות: א) דחובת קרקע הוא ותלויה בקדושת א״י כמו תרומה: ב) יש חובת הבאת מקום לירושלים כמו בקרבן, וחו״ל מופקע מקיום הבאת מקום, ולפיכך מצד דין הבאת המקום שוה בכור למע״ש ואין לבכור בחו״ל קדושה שלמה דאין בו מצות הבאה לירושלים.
יוצא מכך שמע״ש אינו נוהג בחו״ל משני טעמים, חסרה קדושת הארץ לחייב מע״ש וגם חסרה מצות הבאת מקום. ונ״מ לגבי נטע רבעי בחו״ל. דהנה התוס׳ ברפ״ו מברכות העלו שנטע רבעי נוהג בחו״ל, דכשם שהערלה נוהגת בחו״ל כן יש חיוב נטע רבעי. אולם הרמב״ם כ׳ (פ״י ממאכ״א הלט״ו) וז״ל יראה לי שאין נט״ר נוהג בחוצה לארץ עכ״ל. דעת הרמב״ם שהגם דנט״ר אינה מצוה התלויה בארץ כמו דערלה אינה תלויה בארץ, אבל כשם שמע״ש אינו נוהג בחו״ל משום שאין שם דין הבאת מקום, כן נט״ר שדומה בדין הבאת מקום למע״ש אינו נוהג בחו״ל, ואין להשוות נטע רבעי לערלה שאין בה דין הבאת מקום. ובכך מיושב גם פסק הרמב״ם בנוגע לסוריה, כי אע״פ שבכל המצוות התלויות בארץ קיים חיוב גם בסוריה מדין כיבוש יחיד, שהקונה בית בסוריה כקונה בפרוארי ירושלים, עכ״ז אין חיוב מע״ש בסוריה הואיל וחסרה לסוריה הקדושה המיוחדת של דין הבאת מקום.
לפי הנ״ל ניחא מה ששוה מע״ש לבכור לגבי דין שנה בשנה, כי מצות אכילת הבכור תוך שנתו היא דין בהבאת מקום של בכור וה״ה בפירות מע״ש חייבים להביאם ולאוכלם שנה בשנה.
ג) רש״י כתב כאן ששעת הביעור דמע״ש היא בשנה השלישית, ולכאורה נמצאות סתירות ברש״י בנוגע לזמן זה. עיין בפירש״י לדברים י״ד פכ״ח, ששם כתב ששנת הביעור היא השלישית. אבל בפירש״י לדברים כ״ו פי״ב כתוב ששנת הביעור היא ברביעית בחג הפסח. (ועיין ג״כ ברש״י במס׳ סנהדרין (יא) ובמשניות דמס׳ מע״ש.)
והנה הרמב״ם (פי״א ממע״ש הל״ח) כתב וז״ל: כיצד הוא עושה אם נשאר אצלו תרומה כו׳ נותנה לכהן מעש״ר נותנו ללוי כו׳ מע״ש כו׳ ה״ז מבערן ומשליך לים עכ״ל. במעש״ר הביעור הוא מצות הנתינה, במע״ש חייבים לבער מן העולם כחמץ בפסח. ונראה שזו כוונת רש״י שלמע״ש יש ב׳ דיני ביעור - ביעור בשלישית וביעור ברביעית. בשנה השלישית חייבים להביאו לירושלים ולאוכלו שם דלא נאסר בהנאה, אולם ברביעית יש מצות ביעור מן העולם. וניתן לומר שבוודוי מעשר מתוודין על שתי מצוות אלו - בערתי הקדש מן הבית, היינו הביעור דכלוי בשנה הרביעית, לא עברתי ממצותיך, היינו הביעור דקיום מצוה להביאו ולאוכלו בירושלים תוך שלש שנים.
ביחס למצות ביעור בשביעית נחלקו הרמב״ם והרמב״ן. כתב הרמב״ם (פ״ז משמיטה הל״ג) וז״ל: ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן לכל דבר שמאבד עכ״ל. והקשה עליו הרמב״ן דלא מצינו פירות שביעית מן הנשרפין והנקברין, וכן קשה באמת על פירות של מע״ש בשנה ד׳, וכבר הקשה המנ״ח למה לא מנו פירות שביעית בין הנשרפין והנקברין בסוף מס׳ תמורה. ויתכן דהנשרפין והנקברין בסוף מס׳ תמורה היינו מדין איסורי הנאה שלהם שמחייב באיבוד ושרפה, משא״כ מע״ש ופירות שביעית שאין החיוב משום אסה״נ שלהם כמו שיש בחמץ, ערלה, כלאי הכרם וע״ז, רק קדושתם שהיתה מחייבת באכילה מחייבת עכשיו אבוד ושרפה, והחיוב הוא מצד קדושת הפירות ולא מצד איסור הנאה ולכן אינן נמנים במס׳ תמורה דלא מקריין נקברים ונשרפים. ואולי קיים נ״מ לגבי כתותי מיכתת שיעוריה דחל דוקא בנשרפים מטעם דין אסה״נ ולא בפירות החייבים בביעור מטעם קדושה.
א. צ״ע לפי״ז למה מתחללים פסה״מ גם דרך חלול ולאו דוקא דרך מקח כשביעית אליבא דר״א.
מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם שהרי הכל נזקקין לה, ומוציא את המלוגמא [הרפואה] שאינה שוה לכל אדם אלא לחולים בלבד.
Rabbi Yosei could respond: I include laundering, which applies equally to every person, as everyone needs clean clothes, and I exclude a remedy, which does not apply equally to every person; it is only for the ill.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאן תְּנָא לְהָא דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן: א״לְאָכְלָה״ וְלֹא לִמְלוּגְמָא, ״לְאָכְלָה״, וְלֹא לְזִילּוּף ״לְאָכְלָה״, וְלֹא לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה אַפִּיקְטַוִיזִין. כְּמַאן? כר׳כְּרִבִּי יוֹסֵי, דְּאִי רַבָּנַן, בהָא אִיכָּא נַמֵי מִשְׁרָה וּכְבוּסָה!

The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita with regard to Sabbatical-Year produce: For food, and not for a remedy; for food, and not for sprinkling wine in one’s house to provide a pleasant fragrance; for food, and not to make it an emetic [apiktoizin] to induce vomiting? In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as, if it were in accordance with the opinion of the Rabbis, isn’t there also soaking and laundering that should have been excluded in the baraita, as in their opinion, use of Sabbatical-Year produce for those purposes is prohibited?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו משרה וכביסה והא דכתיב לאכלה למעוטי מלוגמא ומרבה המשרה והכביסה להיתר שכל אדם צריכין להן וממעט המלוגמא שאינה צורך הבריאים אלא צורך החולים והבאת עצים נמי מלכם נפקא ולא בעי דומיא דלאכלה להיות דרך הנאתו וביעורו שוה א״ר אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח ממש מתחללת בלא כלום אונאה [שנאמר בשנת היובל הזאת וגו׳ וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר שמע מינה דקדושת יובל בעינא מקח וממכר ממש] ור׳ יוחנן אמר בין דרך מקח בין דרך חילול. כלומר אפילו אם יאמר הללו פירות שביעית יהו מחוללין על מעות הללו. הרי אלו מחוללין מאי טעמא דכתיב כי יובל היא קדש וגו׳ כקדש מה קדש אפילו דרך חילול אף שביעית כמותן ור׳ אלעזר האי מיבעי ליה לכדתניא כי יובל היא וגו׳.
ולא לזלף – יין שמזלפין בבית לריח טוב.
אפיקטויזין – להקיא והוא בנוטריקון אפיק טפי זין מזון האוכל יותר מדאי מוציא ומקיא.
כמאן כר׳ יוסי – דלא ממעט אלא הנאה שאינה שוה בכל והנך נמי אינם אלא לצורך חולי ואסטניס והיינו תנאי דלעיל דלרבנן לא נהגא שביעית אלא בדבר שהנאתו וביעורו שוה דדרשינן ליה נמי הכי והיתה שבת הארץ נוהגת בדבר שהוא לכם דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ולא בעצים ורבי יוסי דריש הכי והיתה שבת הארץ נוהגת כולו שהנאתו שוה בכל אדם ואפילו עצים להסקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: מאן תנא להא דתנו רבנן [מי הוא התנא ששנה ברייתא זו ששנו חכמים] בענין פירות שביעית: ״לאכלה״ (ויקרא כה, ו)ולא למלוגמא, ״לאכלה״ — ולא לזילוף, כלומר: להתיז יין בתוך הבית לריח טוב, ״לאכלה״ — ולא לעשות ממנה אפיקטויזין (סם הקאה), כמאן [כמי היא] — כשיטת ר׳ יוסי. דאי רבנן [שאם תאמר שהיא כדעת חכמים] הא איכא נמי [הרי יש גם כן] משרה וכבוסה, שלדעתם אסור להשתמש בפירות שביעית לצורך זה.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita with regard to Sabbatical-Year produce: For food, and not for a remedy; for food, and not for sprinkling wine in one’s house to provide a pleasant fragrance; for food, and not to make it an emetic [apiktoizin] to induce vomiting? In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as, if it were in accordance with the opinion of the Rabbis, isn’t there also soaking and laundering that should have been excluded in the baraita, as in their opinion, use of Sabbatical-Year produce for those purposes is prohibited?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר ר׳רִבִּי אֶלְעָזָר: אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֵלָּא דֶּרֶךְ מֶקַח. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: גבֵּין דֶּרֶךְ מֶקַח, בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל.

§ Rabbi Elazar said: Sabbatical-Year produce is deconsecrated only by means of purchase; however, it cannot be deconsecrated through redemption. Merely declaring that the sanctity of that produce is transferred to money or other produce is ineffective. Rabbi Yoḥanan said: It is deconsecrated both by means of purchase and by means of redemption.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין שביעית מתחללת – לתפוס דמיה בקדושתה אלא דרך מקח שמוכרה זה לחבירו אבל לא ע״י חילול לומר הרי פירות הללו מחוללין על מעות האלו כדרך שפודין הקדשות.
אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח – והא דתניא לעיל (דף לט.) ואם מכר יאמר מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בבית קנסא בעלמא כדפרישית לעיל.
אין שביעית מתחללת – לתפוש דמיה בקדושתה.
אלא דרך מקח – שמוכרה לאחר. אבל לא על ידי חילול לומר פירות הללו מחוללין על מעות הללו.
א״ר אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח וממכר ולא דרך חלול ור׳ יוחנן אמר אפילו דרך חלול תניא כותיה כו׳ מדקתני לקח לקח – פי׳ לאו לישנא דלקח ממש דהא ליתיה אלא חד ברישא אלא ענין דלקח קאמר דבשר בדגים ודגים ביין ויין בשמן היינו מקח.
בגמרא אר״א אין השביעית מתחללת אלא דרך מקח כו׳ מה שיש לדקדק בסוגיא זו ובל׳ התוספות ד״ה על חיין אין מתחללין ובד״ה שמא יגדל מהן עדרים כתבתי הכל באריכות בחידושי קידושין דף נ״ה ע״ש ותמצא נחת ושם כתבתי ג״כ שמ״ש מהרש״א ז״ל בשמעתין בל׳ התוס׳ ד״ה שמא יגדל דמה שהוצרכו להביא לשון הירושלמי היינו כי היכי דלא נימא דטעמייהו דרבנן לאו משום גזירת זכרים אטו נקיבות אלא משום דמתכחיש כו׳ עכ״ל במחילת כת״ר דברי שגגה הן דתינח לענין מעשר שני משא״כ לענין שביעית לא שייך טעמא דמתכחיש וע״כ היינו משום גזירה אלא דאפ״ה יש ליישב לשון התוספות על פי מ״ש שם ע״ש ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר ר׳ אלעזר: אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח. שקדושת פירות שביעית אינה חלה על דמיהם, אלא אם כן חיללם בדרך מקח וממכר, וכגון שמכרן לחבירו וקיבל כסף תמורתן. אבל חילול כדרך שמחללים הקדש, וכגון שנוטל מעות ואומר שתהא קדושת החפץ מחוללת על המעות הללו והחפץ עצמו נותר בידו — אופן חילול זה אינו מועיל לענין שביעית. ר׳ יוחנן אמר: בין דרך מקח בין דרך חילול (החלפה) מועילה לענין פירות שביעית.
§ Rabbi Elazar said: Sabbatical-Year produce is deconsecrated only by means of purchase; however, it cannot be deconsecrated through redemption. Merely declaring that the sanctity of that produce is transferred to money or other produce is ineffective. Rabbi Yoḥanan said: It is deconsecrated both by means of purchase and by means of redemption.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מ״טמַאי טַעֲמָא דר׳דְּרִבִּי אֶלְעָזָר? דִּכְתִיב: {ויקרא כ״ה:י״ג} ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, דֶּרֶךְ מֶקַח וְלֹא דֶּרֶךְ חִילּוּל. וְרִבִּי יוֹחָנָן, מ״טמַאי טַעֲמָא? דִּכְתִיב: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ״; מַה קֹדֶשׁ, בֵּין דֶּרֶךְ מֶקַח, בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל, אַף שְׁבִיעִית, בֵּין דֶּרֶךְ מֶקַח, בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל.

What is the rationale for the opinion of Rabbi Elazar? It is as it is written: “In this year of Jubilee you shall return every man unto his possession” (Leviticus 25:13), and juxtaposed to it it is written: “And if you sell an item to your neighbor” (Leviticus 25:14); this indicates that in the Jubilee Year, during which the halakhot of the Sabbatical Year are in effect, one deconsecrates the produce by means of purchase and not by means of redemption. The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what is the rationale for his opinion? It is as it is written: “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you” (Leviticus 25:12); this indicates that just as one redeems consecrated items both by means of purchase and by means of redemption, so too, Sabbatical-Year produce can be redeemed both by means of purchase and by means of redemption.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(או) מה קדש תופס את דמיו ונעשו אותן דמים קדש אף שביעית תופסת דמיה.
בשנת היובל – שביעית ויובל חדא היא.
וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר – ודרשינן סמוכין למימרא דלא שייך בפירות לתפוס קדושת הדמים אלא ע״י ממכר.
קודש מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול – דכתיב (ויקרא כז) ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו הרי חילול ואם לא יגאל ונמכר בערכך (שם) הרי מקח.
רש״י בד״ה וסמיך ליה כו׳ לתפוס קדושת הדמים אלא ע״י ממכר כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים מאי טעמיה [מה טעמו] של ר׳ אלעזר? דכתיב [שנאמר]: ״בשנת היובל הזאת״ (ויקרא כה, יג) וסמיך ליה [וסמוך לו] נאמר: ״וכי תמכרו ממכר״ (ויקרא כה, יד), ומהשוואה זו הוא למד שגם בשנת היובל (וקדושת פירות שווה בשביעית וביובל) אין החלפה אלא דרך מקח, ולא דרך חילול. ושואלים: ור׳ יוחנן מאי טעמיה [מה טעמו]? דכתיב כן נאמר]: ״כי יובל היא קדש תהיה לכם״ (ויקרא כה, יב) ומכאן למדים: מה קדש יכולים להמיר את קדושתו בין דרך מקח, בין דרך חילול, אף שביעית שקדושת פירותיה כקדושת פירות היובל — בין דרך מקח בין דרך חילול.
What is the rationale for the opinion of Rabbi Elazar? It is as it is written: “In this year of Jubilee you shall return every man unto his possession” (Leviticus 25:13), and juxtaposed to it it is written: “And if you sell an item to your neighbor” (Leviticus 25:14); this indicates that in the Jubilee Year, during which the halakhot of the Sabbatical Year are in effect, one deconsecrates the produce by means of purchase and not by means of redemption. The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what is the rationale for his opinion? It is as it is written: “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you” (Leviticus 25:12); this indicates that just as one redeems consecrated items both by means of purchase and by means of redemption, so too, Sabbatical-Year produce can be redeemed both by means of purchase and by means of redemption.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרִבִּי יוֹחָנָן, הַאי ״כִּי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לכדר׳לְכִדְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דְּתַנְיָא: א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה אַבְקָה שֶׁל שְׁבִיעִית וְכוּ׳ אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית, לַסּוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו וְאֶת כֵּלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשׁוּבוּ אִישׁ אֶל אֲחוּזָּתוֹ״ וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ״ וְגוֹ׳.

The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what does he do with this juxtaposition of the Jubilee Year to the verse: “If you sell an item”? The Gemara answers: He needs it to derive a halakha in accordance with that statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Ḥanina says: Come and see how severe even the hint of violation of the prohibition of the Sabbatical Year is; as the prohibition against commerce with Sabbatical-Year produce is not one of the primary prohibitions of the Sabbatical Year, and its punishment is harsh. A person who engages in commerce with Sabbatical-Year produce is ultimately punished with the loss of his wealth to the point that he is forced to sell his movable property and his vessels, as it is stated: “In this year of Jubilee you shall return every man unto his possession” (Leviticus 25:13), and juxtaposed to it, it is written: “And if you sell an item to your neighbor” (Leviticus 25:14).
רש״יתוספותר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי יוחנן – הך דרשה דסמוכין דסמיך וכי תמכרו ליובל מאי דריש ביה.
דרבי יוסי בר חנינא – במסכת ערכין (דף ל:) ארוכה היא מאד וכאן לא נכתבה כולה בספרים כמה קשה אבקה של שביעית מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרוי אבק וכן אבק רבית וכן אבק לשון הרע שאינו לשון הרע גמור אלא צד לשון הרע כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת.
אדם נושא ונותן בפירות שביעית – לסחורה דהיינו אבק שביעית דעיקר איסור שביעית לא תזרע לא תזמור וזהו איסור קל שבה.
לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו – מחמת עניות.
שנאמר בשנת היובל הזאת וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר – ודרשינן סמוכין שבשביל עונשה של שביעית תבא לידי כך.
אבקה של שביעית – עיקר איסור בעבודת קרקע כגון חרישה וזריעה אבל משא ומתן אינו אלא עשה בעלמא דלאכלה ולא לסחורה ועונש זה מפרש בפרק קמא דקדושין (קידושין כ.) לסוף מוכר את מטלטליו ואת ביתו ואת עצמו בעון משא ומתן בא לו מדה כנגד מדה.
דר׳ יוסי – ברייתא במסכת ערכין, בפרק המוכר שדהו בשנת היובל היא שנויה.
אבקה – דבר שאינו עיקר האיסור נקרא אבק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ יוחנן האי [כתוב זה] ״וכי תמכרו ממכר״, מאי עביד ליה [מה הוא עושה בו], מה לומד הוא ממנו? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא לו] לכפי שאמר ר׳ יוסי בר חנינא, דתניא כן שנינו בברייתא], אמר ר׳ יוסי בר חנינא: בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, שאף איסור סחורה שאינו מן האיסורים העיקריים בשביעית כמה חמור עונשו. אדם עובר עבירה, נושא ונותן בפירות שביעית — לסוף, כעונש, הוא יורד מנכסיו עד אשר מוכר את מטלטליו ואת כליו, שנאמר: ״בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו״ (ויקרא כה, יג) וסמיך ליה [וסמוך לו] הכתוב: ״וכי תמכרו ממכר לעמיתך״.
The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what does he do with this juxtaposition of the Jubilee Year to the verse: “If you sell an item”? The Gemara answers: He needs it to derive a halakha in accordance with that statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Ḥanina says: Come and see how severe even the hint of violation of the prohibition of the Sabbatical Year is; as the prohibition against commerce with Sabbatical-Year produce is not one of the primary prohibitions of the Sabbatical Year, and its punishment is harsh. A person who engages in commerce with Sabbatical-Year produce is ultimately punished with the loss of his wealth to the point that he is forced to sell his movable property and his vessels, as it is stated: “In this year of Jubilee you shall return every man unto his possession” (Leviticus 25:13), and juxtaposed to it, it is written: “And if you sell an item to your neighbor” (Leviticus 25:14).
רש״יתוספותר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ור׳וְרִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי קְרָא דר׳דְּרִבִּי יוֹחָנָן, מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: {ויקרא כ״ה:י״ב} ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ״, מַה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ.

The Gemara asks: And Rabbi Elazar, what does he do with this verse from which Rabbi Yoanan derived his opinion? The Gemara answers: He needs it to derive in accordance with that which is taught in a baraita: “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you” (Leviticus 25:12); just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed.
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קודש תופס את דמיו – פדיה כתיב ביה שזה יוצא וזה נכנס תחתיו יוצא הקדש לחולין ונכנסין הדמים תחתיו דהיינו ופדה והיינו נמכר דכל מכירה יוצאה מכחו של זה ובא לזה והדמים נכנסין לרשות המוכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים עוד: ור׳ אלעזר, האי קרא [כתוב זה] שר׳ יוחנן משתמש בו מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [זקוק הוא לו לכפי ששנינו בברייתא]: מה שנאמר: ״כי יובל היא קדש תהיה לכם״ (ויקרא כה, יב), בא ללמד: מה קדש תופס את דמיו, שכאשר פודים דבר מוקדש חלה אותה קדושה על הדמים, הכסף, שבו פדו או קנו אותו, והוא עצמו יוצא לחולין — אף שביעית תופסת את דמיה שקדושת שביעית חלה על הדבר הקנוי והפירות עצמם יוצאים לחולין.
The Gemara asks: And Rabbi Elazar, what does he do with this verse from which Rabbi Yoanan derived his opinion? The Gemara answers: He needs it to derive in accordance with that which is taught in a baraita: “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you” (Leviticus 25:12); just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed.
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרִבִּי אֶלְעָזָר וְתַנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר: דשְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם״; מַה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְאָסוּר, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וַאֲסוּרָה.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara elaborates that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Elazar: Sabbatical-Year sanctity takes effect on money or objects in exchange for which the produce is redeemed, as it is stated: “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you”; just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed and it is prohibited to use the money for non-sacred purposes, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed, and it is prohibited to use this money for purposes for which Sabbatical-Year produce may not be used.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותניא כוותיה כי יובל היא וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים, תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ אלעזר ותניא כוותיה [ושנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן. ומפרטים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ אלעזר; ששנינו: שביעית תופסת את דמיה, שעל ידי חילול מתקדשים הם בקדושת שביעית, שנאמר: ״כי יובל היא קדש תהיה לכם״ (ויקרא כה, יב), מה קדש שחיללו על מעות, הריהו תופס את דמיו ואסור להשתמש לחולין במה שקנה בדמי הקודש — אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara elaborates that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Elazar: Sabbatical-Year sanctity takes effect on money or objects in exchange for which the produce is redeemed, as it is stated: “For it is a Jubilee; it shall be consecrated unto you”; just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed and it is prohibited to use the money for non-sacred purposes, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed, and it is prohibited to use this money for purposes for which Sabbatical-Year produce may not be used.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִי מַה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס דָּמָיו וְיוֹצֵא לְחוּלִּין, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וְיוֹצֵאת לְחוּלִּין? תִּלְמוֹד לוֹמַר ״תִּהְיֶה״, בַּהֲוָיָיתָהּ תְּהֵא.

Or perhaps extend the analogy and derive that just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed, and the consecrated item assumes non-sacred status, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed, and the Sabbatical-Year produce assumes non-sacred status. Therefore, the verse states: “It shall be consecrated unto you,” meaning: It shall be as it is. Although the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on the money, the produce remains consecrated as well.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא הקדש לחולין אף שביעית תופסת דמיה ויוצאין הפירות לחולין. ת״ל תהיה כל תבואתה לאכול בהווייתה תהא לעולם.
בהוייתה תהא – בקדושתה.
אין שביעית מתחללת לתפוס דמיה בקדושת שביעית אלא דרך מקח כגון שמכר לחבירו פירות שביעית והדמים שבידו נתפסים לקדושת הפירות של שביעית שמכר אבל לא על ידי חלול ר״ל שאם אמר פירות הללו מחוללין על מעות אלו לא נכנסו המעות לקדושת שביעית כדרך פדיון הקדש ומעשר שני במה דברים אמורים בפרי ראשון אבל בפרי שני מתחלל אף דרך חלול ומהו פרי ראשון ופרי שני כבר ידעת שפדיון שביעית חמור מפדיון הקדש שהפודה את ההקדש יצא הקדש לחולין ונתפסו הדמים תחתיו אבל שביעית אם מכר פירות שביעית והוא הנקרא פרי ראשון הרי הפירות עצמן שביעית ביד הלוקח והדמים נתפסו בקדושת שביעית ביד המוכר והם פרי שני ופרי זה השני מתחלל בין דרך מקח בין דרך חלול וכשמחללו דרך [מקח] יצאו הם לחולין ונכנס הניקח ממנו תחתיו לקדושת שביעית וכן תמיד אחרון אחרון נתפש ונמצא פרי ראשון ופרי אחרון בקדושת שביעית ואמצעיים יוצאים לחולין כיצד לקח באותן הדמים בשר נתחללו הדמים במקום שהם ונכנס הבשר לקח באותו הבשר או בדמיו דגים יצא בשר ונכנסו דגים לקח בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין וכן לעולם:
פרי שני שאמרו שמתחלל אף דרך חלול אין מחללין אותם על בהמה חיה ועוף בין נקבות בין זכרים שמא יניחם ויגדלם עדרים עדרים ויכשל בסחורה או להשהותם אחר הביעור אבל מחללין אותן על השחוטי׳ וכן הדין במעשר שני שמתחלל דרך חלול ויאכלו הדמים או הדבר שנפדה בו בירושלם אם היו בידו מעות של מעשר שני שכבר חלל את המעשר עליהם אין מחללין אותם על בהמה חיה ועוף חיין שמא יניחם וישהא מעשרותיו ולא יבערם בשנה שלישית אבל מחללם הוא על השחוטים והרי הם כשאר הפירות שחלל עליהם ויאכלו בירושלים והדמים יוצאים לחולין הא מעשר שני עצמו אינו מתחלל אלא בכסף שיש בו צורה כמו שהתבאר במקומו מדכתיב וצרת הכסף בידך ודברים אלו כולם דוקא בירושלם שאינו צריך לחלל המעות אלא שלוקח מהם מה שירצה ובלבד פרי מפרי וגדולי קרקע הא בחוץ לירושלים אף במקום שאין לחוש לגדול עדרים אסור שכל שהוא חוץ לירושלים צריך וטיבעא אפירא לא מחללינן וי״מ בהפך וכל שמחלל על מעות מברך על פדיון מעשר שני וכשמחלל על פירות מברך על חלול מעשר שני:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי [או] מה הדין בדבר קדש תפס את דמיו שהם נעשים כהקדש והוא עצמו יוצא לחולין על ידי כך, אף שביעית תהא תופסת את דמיה וייעשו הם קדושים בקדושתה ואילו היא עצמה יוצאת על ידי כך לחולין — תלמוד לומר: ״תהיה״, לומר: בהוייתה תהא, שעל אף חלות קדושת שביעית על המעות המתקבלים מן המכירה כתמורה לפירות, עדיין קדושת השביעית נשארת בפירות עצמם.
Or perhaps extend the analogy and derive that just as the sanctity of consecrated items takes effect on money or objects in exchange for which they are redeemed, and the consecrated item assumes non-sacred status, so too, the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on money or objects in exchange for which it is redeemed, and the Sabbatical-Year produce assumes non-sacred status. Therefore, the verse states: “It shall be consecrated unto you,” meaning: It shall be as it is. Although the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect on the money, the produce remains consecrated as well.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָא כֵּיצַד? הלָקַח בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מִתְבַּעֲרִין בַּשְּׁבִיעִית. לָקַח בַּבָּשָׂר דָּגִים, יָצָא בָּשָׂר וְנִכְנְסוּ דָּגִים. לָקַח בַּדָּגִים יַיִן, יָצְאוּ דָּגִים וְנִכְנַס יַיִן. לָקַח בַּיַּיִן שֶׁמֶן, יָצָא יַיִן וְנִכְנַס שֶׁמֶן.

The Gemara explains: How so? If one purchased meat with Sabbatical-Year produce, both this, the produce, and that, the meat, must be removed during the Sabbatical Year. The meat may be eaten only as long as the produce in exchange for which it was purchased may be eaten, i.e., as long as produce of that kind remains in the field. However, if he purchased fish in exchange for the meat, the meat emerges from its consecrated status, and the fish assumes consecrated status. If he then purchased wine in exchange for the fish, the fish emerges from its consecrated status, and the wine assumes consecrated status. If he purchased oil in exchange for the wine, the wine emerges from its consecrated status, and the oil assumes consecrated status.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד לקח בפירות שביעית בשר הבשר והפירות מתבערין בערב יום טוב הראשון של פסח בשנה השביעית. ומפורש בפרק אחרון דמעשר שני לקח בבשר דגים יצא בשר נכנסו דגים לקח בדגים כו׳.
מתבערין בשביעית – בתוך זמן הביעור.
יצא בשר – שהדמים יוצאין לחולין ע״י פדיה בדמים של קודש דלא כתיב תהיה אלא בפירות עצמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: הא כיצד? לקח (קנה) בפירות שביעית בשר — אלו ואלו גם הפירות וגם הבשר מתבערין בשביעית, שצריך לנהוג אף בבשר כאילו היה פירות שביעית ולסיים אכילתו כל זמן שעדיין מותר לאכול פירות שביעית. אבל אם הוסיף ולקח בבשר שנקנה בדמי פירות שביעית דגים — יצא בשר זה מקדושת שביעית ונכנסו דגים, הוסיף ולקח בדגים יין — יצאו דגים ונכנס יין, לקח ביין שמן — יצא יין ונכנס שמן.
The Gemara explains: How so? If one purchased meat with Sabbatical-Year produce, both this, the produce, and that, the meat, must be removed during the Sabbatical Year. The meat may be eaten only as long as the produce in exchange for which it was purchased may be eaten, i.e., as long as produce of that kind remains in the field. However, if he purchased fish in exchange for the meat, the meat emerges from its consecrated status, and the fish assumes consecrated status. If he then purchased wine in exchange for the fish, the fish emerges from its consecrated status, and the wine assumes consecrated status. If he purchased oil in exchange for the wine, the wine emerges from its consecrated status, and the oil assumes consecrated status.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָא כֵּיצַד? אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וּפְרִי עַצְמוֹ אָסוּר. מִדְּקָתָנֵי ״לָקַח, לָקַח״, אַלְמָא דֶּרֶךְ מֶקַח אִין, דֶּרֶךְ חִילּוּל לָא.

How so? The last item purchased assumes the consecrated status of produce of the Sabbatical Year, and the produce itself remains consecrated and forbidden and never loses its consecrated status. The Gemara notes: From the fact that the baraita teaches each case using the term: Purchased, purchased, apparently it means that by means of transaction, yes, the sanctity of the Sabbatical Year takes effect; however, by means of redemption, no, the sanctity of the Sabbatical Year does not take effect.
ר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא כיצד אחרון אחרון נתפס. כלומר לקח בבשר דגים ובדגים יין וביין שמן השמן נתפס לבדו שהוא אחרון והבשר והדגים והיין יצא לחולין ופירות שביעית עצמן אף על פי שנתפסו הדמים הפירות לא יצאו לחולין אלא הרי הן כקדושת שביעית ודייקינן מדקתני ברייתא בכל אחד מהן הבשר והדגים וביין ובשמן לקח בכל אחד שמע מינה דרך מקח אין דרך חילול לא.
תניא כר׳ יוחנן אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין על בהמה חיה ועוף בין חיים בין שחוטין דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים על שחוטין מתחללין על חיים אין מתחללין גזירה שמא יגדל מהן עדרים.
ופרי עצמו – פרי הראשון אסור לנהוג בעצמו חול אלא קדושת שביעית עליו.
אחרון – החליפין האחרונים נתפשים, ויצאו לחולין כל שאר החליפין והפרי עצמו שביעית לא יצא לחולין בחליפין, אלא הפרי אסור לעולם ואוסר חליפיו עד שיחליפו אותן חליפין בדבר אחר, והאחרון של אותן חליפין אסור.
מקח אין דרך חילול – [דחילול] בפדיה ולא במקח וממכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא כיצד באופן כללי: אחרון אחרון נכנס בקדושת שביעית, ופרי של שביעית עצמו נשאר אסור ואינו יוצא מקדושת שביעית. ומעירים: מדקתני [ממה ששנה] באותה ברייתא לשון ״לקח״ ״לקח״ (״לקח בשר״ ו״לקח בבשר דגים״ וכו׳) אלמא [מכאן] שדרך מקח — אין [כן] גורמת לחילול קדושת שביעית, אולם דרך חילול בלבד — לא.
How so? The last item purchased assumes the consecrated status of produce of the Sabbatical Year, and the produce itself remains consecrated and forbidden and never loses its consecrated status. The Gemara notes: From the fact that the baraita teaches each case using the term: Purchased, purchased, apparently it means that by means of transaction, yes, the sanctity of the Sabbatical Year takes effect; however, by means of redemption, no, the sanctity of the Sabbatical Year does not take effect.
ר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִתְחַלְּלִין עַל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. דִּבְרֵי ר׳רִבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ועַל שְׁחוּטִין מִתְחַלְּלִין, עַל חַיִּין אֵין מִתְחַלְּלִין, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים.

The Gemara continues: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. Both Sabbatical-Year produce and second-tithe produce are deconsecrated upon domesticated animals, undomesticated animals, and fowl, whether they are alive or whether they are slaughtered; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Upon slaughtered animals, they are deconsecrated; upon animals that are alive, they are not deconsecrated. The reason is that a rabbinic decree was issued lest one raise flocks from them. If one breeds a herd from that consecrated animal, the entire herd would be sacred and the potential for misuse of second-tithe property would be great.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתחללין – משמע דרך חילול בפדיה ולא במקח וממכר.
שמא יגדל מהם – ישהם אצלו לגדל וולדות ונמצא משהה מעשרותיו והתורה אמרה (דברים יד) שנה שנה ואכלת ואם שהה ראשונה ושניה חייב בשלישית לבער כל מעשרותיו בסוף שנה שלישית מן הבית ולהתוודות וגבי שביעית נהנה מהן להתעשר והתורה אמרה ולא לסחורה אלא להפקיר ולבער בשביעית עד שלא תכלה לחיה מן השדה הוא זמן ביעור לפירות ולדמיהן.
על חיין אין מתחללין – במעשר שני חוץ לירושלים איירי דבירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים כדמוכח פרק קמא דמעשר שני ועוד מדדייק בסמוך דאי לא תימא הכי מעשר מעשר ממש והא כתיב וצרת הכסף בידך כלומר היאך מתחלל על בהמה חיה ועוף אלא מאי מעשר דמי מעשר משמע בהדיא דאיירי חוץ לירושלים מדמייתי עלה קרא דוצרת הכסף ואפי׳ לכתחלה שרי ר״מ לחלל כדקתני בהדיא בתוספתא דשביעית אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין אותו על חיה ועוף ועל בהמה בעלת מום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא אמרו אלא שחוטין ומחללין לכתחלה משמע והא דנקט הכא מתחללין דמשמע דיעבד כדאמר בריש הזהב (ב״מ דף מה:) מתחללין ואין מתחללין מיבעי ליה משום רבותא דרבנן נקט לה דאפילו דיעבד אין מתחללין על חיין ותימה דבריש הזהב (שם דף מד:) משמע בין לב״ש בין לב״ה דטיבעא אפירא לא מחללין גבי פלוגתא דלא יעשה אדם סלעים דינרי זהב וי״ל דהכא מיירי ע״מ להעלותו ולאוכלו בירושלים ופלוגתא היא בירושלמי פ״ק דמעשר שני יש שאוסר אפילו על מנת להעלותו ומוקי פלוגתא דר׳ מאיר ורבנן דהכא בדמאי ותימה דמשום גזירה דרבנן דשמא יגדל מהם עדרים לא הוה לן למימר אין מתחללים דיעבד כדמשמע בריש הזהב גבי פלוגתא דלא יעשה אדם סלעים דינרי זהב דפריך בשלמא להך לישנא דאמרת מדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו שמא ישהה עליותיו היינו דקתני יעשה ולא יעשה אלא להך לישנא דאמרת מדאוריי׳ פליגי מתחללין ולא מתחללין מיבעי ליה משמע דמשום גזרה דרבנן לא אמרינן אין מתחללין דיעבד וי״ל דאין מתחללין דהכא היינו שיחזרו דמים למקומן כדאשכחן דכוותיה בפ׳ האיש מקדש (קדושין נו.).
שמא יגדל מהם עדרים – פרק האיש מקדש (קדושין דף נה: ושם) דתניא אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני פירש שם בקונטרס שמא תכחיש ולא היה לו לפרש כן אלא כדמפרש טעמא הכא שמא יגדל עדרים ואפילו ר״מ לא פליג אלא בזכרים אבל בנקבות לא כדקאמרינן הכא ומפרש בירושלמי דבזכרים פליגי אי גזרי׳ זכרים אטו נקבות ותימה דרבנן דהתם דאמרי ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומם במזיד תעלה ותאכל במקום וי״ל דאיירי כמו שמפרש ר׳ יהודה התם בד״א במתכוין ולקחו מתחלתו לשם שלמים היינו נקבה כדאיתא בביצה (דף כ.) דאז לא גזרינן דיעבד שמא יגדל ולאו דווקא לקחו לשם שלמים דאפי׳ בסתם נמי כיון שהם תמימין דהא לא ממעט אלא דווקא מתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין אבל בעלי מומין קתני רבי יהודה בסיפא בתוספתא בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן וכולה ברייתא דקדושין רבי יהודה היא דאפילו למ״ד פרק זה בורר (סנהדרין דף כה. ושם) אימתי דרבי יהודה לפרש ובמה לחלוק היינו דזימנין דבמה לחלוק ומ״מ דזימנין נמי היינו לפרש והא דאמרינן בהגוזל קמא (ב״ק דף צז: ושם) גבי מעות מעשר שני מעות של בבל והם בבבל למאי חזו ומשני דזבין ביה בהמה ומסיק לה התם היינו כרבי מאיר דשרי אפילו לכתחילה אי נמי אפילו כרבנן והתם דלא אפשר בענין אחר ולפי מה שפי׳ דר׳ מאיר שרי אפי׳ לכתחילה לא יתכן מה שפירש בקונטרס פרק הזהב (ב״מ דף נה:) דגבי דמאי מחללין אותו כסף על נחשת נחשת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות דדוקא כך צריך לעשות ולא מעלם לירושלים והכא אשכחן דשרי ר״מ דמאי לחלל על הפירות לכתחילה ובלבד שיעלו ויאכלו במקום דהכי עדיף משיחזור ויפדה את הפירות.
{שמעתא דחילול מעשר שני על בהמה}
והא דתניא: אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין על בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין − במעשר שני בירושלים מפרשינן לה, כי היכי דלא תיקשי לן ההיא דתנן (משנה מעשר שני א׳:ו׳): הלוקח בהמה במעות מעשר שני, בשוגג, יחזרו דמים למקומן, במזיד, תעלה ותאכל במקום.
[במאור שם.]
כתוב שם: מפרשינן לה הכי, כי היכי דלא תיקשי לן ההיא דתנן [מעשר שני פ״א מ״ז] הלוקח בהמה במעות מעשר שני בשוגג יחזרו דמים למקומם. במזיד תעלה ותאכל במקום וכו׳.
אמר אברהם: אמת הוא לדעת רבי מאיר, אלא שאין דבריו מספיקים, דלא מתרצי מתנייתא בהכי. דהכא קתני לדברי חכמים שאין מתחללין על החיים גזרה שמא יגדל מהם עדרים. ואם בירושלם גזרינן כ״ש חוץ לירושלם ואם כן אמאי תעלה ותאכל במקום, והא אין מתחללין קאמר ומשמע אפילו דיעבד1. ועוד כי בירושלם ודאי אין קפידא בין חיים לשחוטים, ומקרא מלא הוא [דברים יד כו] ונתת בבקר ובצאן, וחיים משמע, ואין לגזור בירושלם שמא יגדל עדרים, שכבר טרח והעלהו שם ובודאי לאכלן שם העלהו. אלא באמת וברור חוץ לירושלם קיימינן. ואנן הכי אמרינן דת״ק דהתם רבי מאיר, וחכמים דהכא היינו רבי יהודה דהתם. והיינו דאמר רבי יהודה בד״א במתכוין ולקחה לשם שלמים, דבהני ודאי ליכא למיחש שמא יגדל מהם עדרים, אבל במתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין, בין בשוגג משום מקח טעות, ואפילו במזיד דליכא מקח טעות, יחזרו דמים למקומם משום קנסא דמוכר, שקשה הוא לו שלא ימכור את בהמתו. מיהו מעות ודאי אין מתחללין, גזרה שמא יגדל עדרים. ומהדר נמי הדר משום קנסא, דהמוכר צריך למעות ואין לו. ומתני׳ דהכא בין בירושלם בין חוצה לה, א״כ לפרושה לר״מ ולרבנן נמי בשחוטים. ואע״ג דאמרינן [ב״מ דף מה.] חוץ לירושלם טבעא אפירא לא מחללינן, ה״מ לכתחלה, אבל דיעבד מתחללין, והכא מתחללין קאמר דיעבד. מיהו הא דאמרינן בסוף שמעתא דהכא, מעשר ממש, וצרת הכסף אמר רחמנא [דברים יד כה], אם בירושלם קאי, מרישא דקרא [שם פסוק כד] קא מקשה, כי ירחק ממך המקום וצרת הכסף. כלומר בריחוק מקום אתה פודה ואי אתה פודה בירושלם כלל. ואם חוץ לירושלים קאי מגופיה קא מקשה, כי ירחק ממך המקום וצרת הכסף, כלומר בריחוק מקום שם אתה פודה. מ״מ לרבנן לא מתוקמא [שפיר] אלא חוץ לירושלם, כדכתיבנא לעיל.
1. עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ מע״ש פ״ד הי״ד, ובהשגתו שם ה״ב, וברמב״ם שם ה״ו.
שמא יגדל עדרים – לגדל ולדות, ונמצא משהה מעשרותיו, והתורה אמרה [שנה שנה ואכלת]
תניא כותיה דרבי יוחנן אחד שביעית ומעשר שני מתחללין וכו׳ אלמא דרך חלול נמי שרי והא דאמרינן על יין אין מתחללין היינו משום דהוה כעין סחורה שמא יגדל מהם עדרים לאחר הביעור.
אמר עולא מחלוקת בזכרי׳ דלא עבודי כולי האי לגדל אבל בנקבות דברי הכל על יין אין מתחללין מהאי חשש׳.
תוס׳ בד״ה שמא יגדל מהם כו׳ במזיד תעלה ותאכל במקום וי״ל כמו שמפרש ר״י התם כו׳ כצ״ל. ונ״ב נ״ל וכן מוכח להדיא מתוס׳ דקדושין שכן מתרצין והכא איירי בבעלי מומין ודו״ק:
בא״ד דאפי׳ למ״ד כו׳. נ״ב פי׳ לא פליגי על רבנן וק״ל:
בד״ה שמא יגדל מהם עדרים כו׳ ומפרש בירושלמי דבזכרים פליגי אי גזרינן כו׳ עכ״ל משום דאפשר לפרש דבנקבות ודאי דכ״ע מודו היינו מטעמא דשמא יגדל עדרים כדאמר בשמעתין אבל בזכרים דפליגי ורבנן אמרי דאין מתחללין לא משום גזירה זכרים אטו נקבות דה״ל גזירה לגזירה אלא משום שמא תכחיש כפ״ה התם מש״ה הוצרכו לאתויי דבירושלמי קאמר בהדיא דבזכרים נמי פליגי משום גזירה אטו נקבות ומפ״ה דבשמעתין ה״מ לאקשויי אפירושו דהתם אלא דניחא לאתויי מירושל׳ בהדיא ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן. וכך שנינו בה: אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין על בהמה חיה ועוף, בין היו אלה חיין בין היו שחוטין, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: על שחוטין — מתחללין, על חיין — אין מתחללין. והטעם הוא: גזירה שמא יגדל מהן עדרים, כלומר: שמא לא ישחטו בהמות אלה שיש בהן קדושת מעשר ויתרבו עד שיהיה עדר שלם ועשויות להגרם בעיות חמורות כתוצאה מהשימוש בהן, שהרי קדושות הן בקדושת מעשר.
The Gemara continues: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. Both Sabbatical-Year produce and second-tithe produce are deconsecrated upon domesticated animals, undomesticated animals, and fowl, whether they are alive or whether they are slaughtered; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Upon slaughtered animals, they are deconsecrated; upon animals that are alive, they are not deconsecrated. The reason is that a rabbinic decree was issued lest one raise flocks from them. If one breeds a herd from that consecrated animal, the entire herd would be sacred and the potential for misuse of second-tithe property would be great.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר רָבָא: מַחֲלוֹקֶת

Rava said: This dispute between Rabbi Meir and the Rabbis
רשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: מחלוקת זו בין ר׳ מאיר וחכמים, היא דווקא
Rava said: This dispute between Rabbi Meir and the Rabbis
רשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה מ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה מ:, ר׳ חננאל סוכה מ:, הערוך על סדר הש"ס סוכה מ:, רש"י סוכה מ:, תוספות סוכה מ:, בעל המאור סוכה מ: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם סוכה מ: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי סוכה מ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה מ: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה מ:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה מ:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה מ:, פני יהושע סוכה מ:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה מ: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה מ:, אסופת מאמרים סוכה מ:

Sukkah 40b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 40b, R. Chananel Sukkah 40b, Collected from HeArukh Sukkah 40b, Rashi Sukkah 40b, Tosafot Sukkah 40b, Baal HaMaor Sukkah 40b, Raavad Katuv Sham Sukkah 40b, Meiri Sukkah 40b, R. Avraham of Montpellier Sukkah 40b, Ritva Sukkah 40b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 40b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 40b, Penei Yehoshua Sukkah 40b, Reshimot Shiurim Sukkah 40b, Steinsaltz Commentary Sukkah 40b, Collected Articles Sukkah 40b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144