×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עַלּוֹיֵי קָא מְעַלֵּי לֵיהּ דְּאָמַר רַב חִסְדָּא מֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין אֶלָּא סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ גָּרוֹעֵי קָא מְגָרַע לֵיהּ דְּאָמַר ר׳רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא מַנְצְפַךְ צוֹפִים אֲמָרוּם.
he elevates its status, as Rav Ḥisda said: The letters mem and samekh that were in the tablets were standing miraculously. Each letter was chiseled all the way through the tablets. In that case, the segment of the tablets at the center of the samekh and final mem, letters that are completely closed, should have fallen. Miraculously, they remained in place. Consequently, rendering an open mem closed elevates its status. However, if one rendered a closed letter open, he diminishes its status, as Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The prophets instituted the difference between the open and closed forms of the letters mem, nun, tzadi, peh, kaf. Since the closed letters date back to the Ten Commandments, apparently the prophets introduced the open versions of the letters, which are therefore less significant.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ומוקים לה לכולהו כר׳ יוסי. א״ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ונח מנחור שהן שתי אותיות מב׳ שמות. פי׳ ב׳ אותיות מב׳ שמות כגון שם משמעון שי״ן מ״ם והן ב׳ אותיות וב׳ שמות כדאמרן שי״ן מ״ם נח מנחור נו״ן חי״ת ודן כיוצא בהן אבל ב׳ אותיות שהן שם אחד כגון גג שזה וזה גימ״ל והן ב׳ אותיו׳ בשם אחד. כיוצא בו דד הה חח סס רר שש תת ולישנא דרבנן טט צץ אלו ב׳ אותיות שהן שם אחד שהן דד הה חח הא הא חית חית וכיוצא בהן. ואקשינן וכי ר׳ יהודה הכותב ב׳ אותיות והן ב׳ שמות כדאמרן הוא דמחייב אבל ב׳ אותיות והן שם אחד לא מחייב והתניא ועשה אחת יכול שאינו חייב עד שיכתוב את כל השם ת״ל מאחת אפילו מקצת (מאחת) אי מאחת ואפילו מקצתה יכול אפילו לא כתב מן התיבה אלא אות אחת יהא חייב ת״ל אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול שי״ן מ״ם משמעון ושמואל ונח מנחור ודן מדניאל ר׳ יהודה אומר אפילו לא כתב אלא ב׳ אותיות והן שם אחד כגון שש רר גג חח הה הנה תנא קמא שנה סתם שם משמעון ונח מנחור וכולהו שמע מינה דכיוצא באלו ב׳ אותיות שהן ב׳ שמות הוא דמחייב תנא קמא אבל ב׳ אותיות שהן שם אחד לא ופליג ר׳ יהודה עליה בהדיא וקתני כי הכותב ב׳ אותיות והן שם אחד חייב. קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה ופרקי׳ הוא דקתני ר׳ יהודה במתני׳ כי הכותב ב׳ אותיות מב׳ שמות הוא שהוא חייב כגון שם משמעון וכיוצא בו דידיה הוא. כלומר סברא דידיה שמעה ממאן דליתיה רביה וסברא ולא תנא לה משמיה לפום דפליג על רביה והא דקתני כי חייב אפילו כותב ב׳ אותיות משם אחד כגון שש תת משם רבן גמליאל רביה שנאה. ואקשינן נמי אליבא דר׳ שמעון דתני סתם עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. והלא תנא [קמא] לא חייב אות אחת ולא חוט אחד בבגד ולא בית אחד בנפה והלא שם משמעון ונח מנחור כיוצא בהן מתקיימת וכן בבגד וכן בנפה. ונמצא דברי ר׳ שמעון כתנא קמא. מה בא ר׳ שמעון לאשמעינן וכי תימא ב׳ אותיות שהן שם אחד איכא בינייהו דתנא קמא לא מחייב ור׳ שמעון מחייב אי הכי היינו ר׳ יהודה דהוא נמי תנא קמא דר״ש ומחייב כי האי גוונא ולתרווייהו (תני) [קרי] להו תנא קמא וכי תימא אין הכי נמי מיהו ר׳ יהודה אינו מחייב אלא בב׳ אותיות שהן מלה ידועה כגון שש שהוא מלשון ששה ותת שהוא מלשון נתינה ושש שהוא מלשון ששון.
פי״ב הבונה כמה יבנה.
אמרו ליה לר׳ יהושע בן לוי אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילי דאפי׳ בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו בתחלת בראשית דר׳ אושעיא אמרו מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הוועד והיו שם תינוקות אמרו באו ונעשה כצופים כו׳ ויש אומרים ר״א ור׳ יהושע ור״ע היו קראו עליהן גם במעלליו יתנכר נער ומשכחת לה בגמ׳ דבני מערבא בפ׳ מגילה נקראת (הל׳ ט):
עלויי קא מעלי ליה – שהיתה מם סתומה בלוחות אבל מם פתוחה לא היתה בלוחות כדמפרש מנצפך צופים אמרום וכיון דאמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים לא אפשר לאוקומיה אלא בסתומה דהואיל והכתב היה נראה משני עבריהם היה לה ליפול אם לא שבנס היה עומד אבל פתוחה אין בה נס ע״כ מנצפך דרבי ירמיה דאמר צופין אמרום בפתוחים קאמר יש שמקשין סוגיא זו על סוגיא דאמר במגילה דרמינן הא דר׳ ירמיה אהא דרב חסדא אלמא תרוייהו בסתומין ואין זו קושיא שכן דרך הש״ס מהפך הסברא כאן כדי שיקשה ובמקום אחר מהפכו לפי הקושיא ואי הוה בעי התם לתרוצי כי איתמר דרב חסדא בסתומין ודר׳ ירמיה בפתוחין הוה מתרץ ליה אלא תירוצא מעליא שני ליה התם וה״נ.
גרועי קא מגרע ליה דאמר רבי חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום – וא״ת דהכא משמע דבפתוחה קאמר דצופים אמרום ובפ״ק דמגילה (דף ב:) פריך עלה דר׳ חייא בר אבא מאלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר ועוד האמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים משמע דר׳ חייא בסתומה איירי ואור״י דהכי קאמר התם ועוד האמר רב חסדא ועוד אי רבי חייא בר אבא בסתומה איירי תקשה נמי דרב חסדא אלא ודאי בפתוחה איירי והא דנקט מנצפך ולא נקט להו כסדר אלפא ביתא משום דמנצפך משמע מן צופים.
הא דאמרי׳ מנצפ״ך צופים אמרום – פי׳ צופים ר״א ור׳ יהושע שהרי חזרו ויסדום,⁠א ולפיכך אמרו מנצפ״ך ולא אמרו כמנפ״ץ בסדר כתיבתן, לסי׳ הצופים, כלומר מן צפך, כלו׳ אלו אותיות שקבלן ישראל מן צופיך. ובירו׳ דמגלהב מהו מנצפ״ך ר׳ ירמי׳ בשם ר״ש בר׳ יצחק מה שתקנו לך הצופים, מאן אינון צופים, מעשה היה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד, נכנסו תינוקות אמרין נעביד בית ועדה שלא יתבטל, אמרין מהו דכתיב מ״ם נו״ן פ״ף צ״ץ כ״ך ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה אל פה מכף לכף מכף ידו של הקב״ה לכף ידו של משה, סימנו אותן חכמים ועמדו כולן בני אדם גדולים בתורה אמרו ר״א ור״י מנהון הוין. ומוחלפת שיטה זו מההוא דמס׳ מגילהג דהכא משמע סתמא דעל הפתוחות אמרו ושם משמע דעל הסתומות אמרו, אלא קאי הכא ומקשי, קאי התם ומקשי כדפירש״י ז״ל.⁠ד
א. עי׳ מגילה ב, ב רש״י ותוס׳ שם ד״ה והאמר, רשב״א וריטב״א, סה״י לר״ת סי׳ שלב, ועי׳ פי׳ ספר יצירה לר״י הברצלוני (עמ׳ 140).
ב. פ״א ה״ט.
ג. מגילה ב, ב.
ד. ד״ה עלויי, ועי׳ תוס׳ כאן ד״ה גרועי ותוס׳ מגילה שם ד״ה ועוד רשב״א כאן ושם וסה״י שם. ועי׳ פתח עינים שם. ועי׳ רשב״א כאן שתי׳ שעל דרך הממ״נ קא מקשה ע״ש.
מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין. מכאן שצריך לחבר ראש הקו האחרון עם הגג כגון זה: ועכשיו הם עומדות בנס, אבל אילו היה מרחיק ואפילו קצת הקו מן הגג כזה: לא היתה עומדת בנס.
אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעה דאמר מר מנצפ״ך צופים אמרום. מהכא משמע דמנצפ״ך היו האותיות הפתוחות והפשוטות, ובריש פרק קמא דמגילה (מגילה ג.) משמע בהפך שהן הסתומות והכפופות. וכבר פירש כאן ושם רש״י ז״ל, דקאי הכא וקא מקשה, וקאי התם וקא מקשה, ושיטת התלמוד היא בכמה מקומות. ויש לפרש דהתם על דרך ממה נפשך קא מקשה, כלומר אי מנצפך סתומות נינהו קשיא דלאו צופים אמרום שבלוחות היו דאמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדות, ואי פשוטות קשיא מהא שאין נביא רשאי לחדש דבר. וכבר כתבתי שם בארוכה בסייעתא דשמיא.
בסוגיא זו אמרו מאי טעמא כרעיה דקוף תליא ר״ל שאינה מחוברת עם גוף האות ולמדת שצורת הקוף הוא שלא יתחבר רגל שלה עם גוף האות עד שמכאן הסכימו קצת רבנים לפסול ספר תורה בכך ומטעם דבוקה ואין נראה לי כן שמעולם לא הוזכר פסול דבוקה אלא בדבוק אות באות עד שלא תהא האות מוקפת גויל מארבע רוחותיה אבל בדבוק של עצמה לא נפסלה ואין האות בעצמה פוסלת אלא כשנפסלה צורתה לגמרי עד שדומה לאות אחרת אע״פ שבראוי לכתבה כן שא״כ אף מה שאמר בסוגיא זו מאי טעמא הדר תאגיה דקוף לגבי ריש והוא כמין זיין שעושין בסופו של גג אלו לא עשאה אתה פוסל ספר תורה ונמצאת מרבה פסול בספרים ולא עוד אלא שצורות האותיות משתנות קצתם בדבוק ובתליה ובשאר צורות ממקום למקום מצרפת לספרד וכן משאר מקומות וא״כ על כל פנים אתה פוסל בזה מה שאתה מכשיר בזה אלא דברים אלו לא לפסול נאמרו כלל אלא ליסוד כתיבה ואף מקצת חכמי דורנו חזקו טעם זה ממה שאמרו בשלישי של מנחות אמר רב אשי חזינא להו להני ספרי דוקאני דחטרו לה לגגה דחית ר״ל שעושין לה תג בגגה כמין חוטר כגון זו וז ותלו לה לכרעה דה״א ר״ל שלא תהא דבוקה עם הגג והרי שדבוק רגל הה״א עם גגה אינו פוסל שא״כ לא היה מיחס פירודה לספרי דוקאני ר״ל שמדקדקים לעשות כתב מיושר וכן אתה למד מענינו וענינה כענין מה שאמר עליהם דחטרו לה לחית שאין במניעתה שום פסול והדברים ברורים ושמא תאמר והרי בה״א נפסדה צורתה ודומה לחית וכבר פסלוה בבריתא זו שאמרו תגנז יראה לי שזו של מנחות בשעשה גג הה״א רחב עד שהבריח נכנס בפנים מעוקץ הגג כגון זו ח שאין דבוקה מפקיע שלא תדמה לה״א אבל כל שאין עוקץ גג הה״א יוצא לחוץ ודבוקה עושה אותה לגמרי כצורת חית ודאי ופסולה:
בד״ה גרועי קא כו׳ ועוד אי ר״ח בר אבא בסתומה איירי תקשה נמי כו׳ עכ״ל. ר״ל דהתם לא אסיק אדעתיה מעיקרא לאפלוגי בין סתומות ובין פתוחות ומקשה מהא דאין נביא רשאי לחדש כו׳ ומקשה ועוד לפי הסברא דבסתומות איירי הא דר״ח בר אבא תקשה נמי הא דרב חסדא אלא ע״כ בפתוחות איירי הא דר״ח בר אבא ולא תקשו הא דרב חסדא אלא הך דאין נביא רשאי לחדש כו׳ והשתא מסקנת סוגיא דהתם כי הכא ומה שיש לגמגם שם בדברי התוס׳ ע״ש בחדושנו באורך ודו״ק:
מנצפ״ך צופים אמרום כו׳. מה שיש לדקדק בזה עיין בתוספות הכא ובריש פ״ק דמגילה ובחידושי הלכות:
בגמרא אלא סתום ועשאו פתוח גרועי קא מגרע ליה דאר״י ואיתימא רחב״א מנצפ״ך צופים אמרום. כבר הארכתי בזה בלשון התוס׳ ברפ״ק דמגילה ע״ש ותמצא נחת:
עלויי קא מעלי ליה [עושה לו עילוי], וכפי שאמר רב חסדא: מ״ם וסמ״ך שבלוחות הברית בנס היו עומדין, שהיו האותיות חקוקות בלוחות בכל עוביים ואות כסמ״ך או מ״ם סופית החקוקה מכל צד וחלולה מן הקצה אל הקצה אינה יכולה לעמוד אלא בדרך נס, ומכאן למדים אנו שבלוחות ודאי היתה האות מ״ם סופית. ואם כן כשעושה מהפתוחה סתומה הריהו מחשיב אותה יותר מכפי שהיתה. אלא סתום ועשאו פתוחגרועי קא מגרע ליה [מגרע, מפחית הוא אותו] מדרגתו, וכפי שאמר ר׳ ירמיה, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חייא בר אבא: ההבדל בין הפתוחות והסתומות באותיות מנצפ״ך צופים (נביאים) אמרום. והרי שהאותיות בצורת פתוחות חידוש נביאים הן, ואינן מעולות כאותיות הסתומות!
he elevates its status, as Rav Ḥisda said: The letters mem and samekh that were in the tablets were standing miraculously. Each letter was chiseled all the way through the tablets. In that case, the segment of the tablets at the center of the samekh and final mem, letters that are completely closed, should have fallen. Miraculously, they remained in place. Consequently, rendering an open mem closed elevates its status. However, if one rendered a closed letter open, he diminishes its status, as Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The prophets instituted the difference between the open and closed forms of the letters mem, nun, tzadi, peh, kaf. Since the closed letters date back to the Ten Commandments, apparently the prophets introduced the open versions of the letters, which are therefore less significant.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְתִיסְבְּרָא וְהָכְתִיב {ויקרא כ״ז:ל״ד} אֵלֶּה הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין הַנָּבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה אֶלָּא מִיהְוָה הֲוַאי מִידָּע לָא הֲוָה יָדְעִין הֵי בְּאֶמְצַע תֵּיבָה הֵי בְּסוֹף תֵּיבָה וַאֲתוֹ צוֹפִים תַּקְּנִינְהוּ וְאַכַּתִּי אֵלֶּה הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין הַנָּבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה אֶלָּא שְׁכָחוּם וְחָזְרוּ וְיִסְּדוּם.

The Gemara rejects this: And is that reasonable? Isn’t it written: “These are the commandments that the Lord commanded Moses to tell the children of Israel at Mount Sinai” (Leviticus 27:34). The word “these” underscores that a prophet is not permitted to introduce any new element related to the Torah and its mitzvot from here on. Rather, the prophets did not innovate these forms. Both the open and closed versions existed before then. However, people did not know which form appeared in the middle of a word and which form at the end of a word. And the prophets came and instituted their set positions. The Gemara asks: And still the question remains: Didn’t the Sages derive from the verse: “These are the commandments,” that a prophet is not permitted to introduce any new element from here on? How could they institute the position of the letters? Rather, over the course of time, the people forgot their positions in the words and the prophets then reestablished their positions. Apparently, closed letters are no more significant than the open ones.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיהוה הוה – תרוייהו ולא ידעי הי באמצע תיבה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלה המצות כו׳. האי קרא אלה המצות והמשפטים וגו׳ בסוף ספר במדבר כתיב ולפי ענינו לא אצטריך האי קרא התם אלא למעט אתא שאין לחוש רק על המצות ומשפטים שנאמרו בד׳ ספרי החומש וספר אלה הדברים אינו בא לחדש אלא שהוא משנה תורה ודו״ק:
ודוחים: ותיסברא כי יכול אתה לסבור כן]?! והכתיב [והרי נאמר]: ״אלה המצות אשר ציוה ה׳ את משה אל בני ישראל בהר סיני״ (ויקרא כז, לד), ומן ההדגשה ״אלה״ למדים שאין הנביא רשאי לחדש דבר הקשור בתורה ובמצוותיה מעתה! אלא יש לומר שלא חידשו הנביאים את אותיות אלה, והפתוחות והסתומות הללו מיהוה הואי [היו] כבר קודם לכן, ואולם מידע [לדעת] לא הוה ידעין [היו יודעים] הי [איזו] מהן צריכות להיכתב באמצע תיבה, הי [איזו] בסוף תיבה, ואתו [ובאו] צופים תקנינהו [ותקנו אותם], את סדר כתיבתם. ושואלים: ואכתי [ועדיין] יש להקשות; הלא מלשון הכתוב ״אלה המצות״ למדו חכמים שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, ואיך אם כן קבעו את סדר כתיבתם! אלא יש לומר כי שכחום במשך הדורות וחזרו הנביאים ויסדום. ואם כן בסיכום הדבר אין יתרון לאותיות הסתומות על הפתוחות.
The Gemara rejects this: And is that reasonable? Isn’t it written: “These are the commandments that the Lord commanded Moses to tell the children of Israel at Mount Sinai” (Leviticus 27:34). The word “these” underscores that a prophet is not permitted to introduce any new element related to the Torah and its mitzvot from here on. Rather, the prophets did not innovate these forms. Both the open and closed versions existed before then. However, people did not know which form appeared in the middle of a word and which form at the end of a word. And the prophets came and instituted their set positions. The Gemara asks: And still the question remains: Didn’t the Sages derive from the verse: “These are the commandments,” that a prophet is not permitted to introduce any new element from here on? How could they institute the position of the letters? Rather, over the course of time, the people forgot their positions in the words and the prophets then reestablished their positions. Apparently, closed letters are no more significant than the open ones.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גּוּפָא א״ראָמַר רַב חִסְדָּא מֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין וְאָמַר רַב חִסְדָּא כְּתָב שֶׁבַּלּוּחוֹת נִקְרָא מִבִּפְנִים וְנִקְרָא מִבַּחוּץ כְּגוֹן נְבוּב בובן (רַהַב בָּהָר) סָרוּ ורס.:

The Gemara returns to discuss the matter itself. Rav Ḥisda said: The letters mem and samekh that were in the tablets were standing miraculously. And furthermore, Rav Ḥisda said: The writing on the tablets was read from the inside, from one side of the tablets, and read from the outside, the other side of the tablets, in reverse order. The Gemara cites words that appear elsewhere in the Bible: Nevuv was read as bet, vav, bet, nun; rahav as beit, heh, reish; and saru as vav, reish, samekh.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונקרא מבחוץ – האותיות הפוכות והתיבה הפוכה ולא אשמועינן אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך היו מם וסמך בנס.
נבוב בהר סרו – לא היו בלוחות אלא תיבה בעלמא נקט.
נבוב בובן בהר רהב – תימה דאמאי נקט להו כיון דלא הוה בלוחות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס כו׳. מדכתיב משני עבריהם משמע ליה שהיה חקוק מעבר צד זה עד עבר צד השני וכפירש״י בחומש מב׳ עבריהם היו האותיות נקראות ומעשה נסים היה עכ״ל ע״ש:
מבפנים ומבחוץ כו׳. יש לדקדק בזה מאי קמ״ל דהיא היא דקאמר מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס כו׳ כפירש״י שהיה החקק נוקב כל הלוחות וא״כ ודאי דנקרא גם מבחוץ וי״ל משום דלא תימא דמבחוץ היה נקרא ג״כ נבוב בהר סרו אלא דמבפנים נקרא מצד ימין לצד שמאל כמו כתב העבריים ומבחוץ נקרא מצד שמאל לצד ימין בהיפוך אותיות ואשמעינן רב חסדא דאינו כן אלא דמבחוץ נמי היה נקרא מצד ימין לצד שמאל בהיפוך האותיות והיינו נבוב בובן בהר רהב סרו ורס דאיכא שום כוונה ודרש בקריאת התיבה בהיפך כדלקמן באותיות הא״ב דדרש בהיפך א״ת ב״ש כו׳ וכן לקמן בס״פ אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה ודוק:
ומעתה מביאים גופא [את גוף] הדברים שאמר רב חסדא: מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין. ועוד אמר רב חסדא: הכתב שבלוחות נקרא מבפנים הלוחות ונקרא מבחוץ בסדר הפוך, כגון המילים שנאמרו במקומות אחרים במקרא: ״נבוב״ נקראת ״בובן״ בהיפוך הסדר, וכן ״רהב״״בהר״, ״סרו״ — ״ורס״.
The Gemara returns to discuss the matter itself. Rav Ḥisda said: The letters mem and samekh that were in the tablets were standing miraculously. And furthermore, Rav Ḥisda said: The writing on the tablets was read from the inside, from one side of the tablets, and read from the outside, the other side of the tablets, in reverse order. The Gemara cites words that appear elsewhere in the Bible: Nevuv was read as bet, vav, bet, nun; rahav as beit, heh, reish; and saru as vav, reish, samekh.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לריב״ללְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲתוֹ דַּרְדְּקֵי הָאִידָּנָא לְבֵי מִדְרְשָׁא וַאֲמַרוּ מִילֵּי דַּאֲפִילּוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נו״ןנוּן לָא אִיתְּמַר כְּוָותַיְיהוּ אָלֶ״ף בֵּי״ת אֲלַף בִּינָה גִּימֶ״ל דָּלֶ״ת גְּמוֹל דַּלִּים מ״טמַאי טַעְמָא פְּשׁוּטָה כַּרְעֵיהּ דְּגִימֶ״ל לְגַבֵּי דָּלֶ״ת שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹמֵל חֲסָדִים לָרוּץ אַחַר דַּלִּים ומ״טוּמַאי טַעְמָא פְּשׁוּטָה כַּרְעֵיהּ דְּדָלֶ״ת לְגַבַּי גִּימֶ״ל דְּלַימְצְיַהּ לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ ומ״טוּמַאי טַעְמָא מְהַדַּר אַפֵּיהּ דְּדָלֶ״ת מִגִּימֶ״ל דְּלִיתֵּן לֵיהּ בְּצִינְעָה כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכְּסִיף מִינֵּיהּ.

The Sages said to Rabbi Yehoshua ben Levi: Young students came today to the study hall and said things the likes of which were not said even in the days of Joshua bin Nun. These children who only knew the Hebrew alphabet interpreted the letters homiletically.
Alef beit means learn [elaf] the wisdom [bina] of the Torah.
Gimmel dalet means give to the poor [gemol dalim]. Why is the leg of the gimmel extended toward the dalet? Because it is the manner of one who bestows loving-kindness to pursue the poor. And why is the leg of the dalet extended toward the gimmel? It is so that a poor person will make himself available to him who wants to give him charity. And why does the dalet face away from the gimmel? It is to teach that one should give charity discreetly so that the poor person will not be embarrassed by him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אל״ף אל״ף או בי״ת שאין מהן מלה [בלתי] ידועה כלל אם נתכוין לכתוב אאזרך וכתב א״א ר׳ יהודה לא מחייב בהני כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה ור״ש אמר לך כיון דאיכא בכתיבא כה״ג בגלטורי ומתקיימין כשאר כתיבה (שהיא) מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב. פי׳ גלטורי קמיעין שכותבין בהן אותיות כגון אא יי וכיוצא בהן. ואקשינן תוב וכי ר׳ יהודה בה מיקל ור׳ שמעון מחמיר והוא מחייב והא שמעינן ליה לר׳ שמעון דמקיל בכי האי גוונא דתניא והקודח ר׳ שמעון אומר עד שיקדח את כולו כו׳ הנה ר׳ שמעון מיקל ולא מחייב אלא במאן דעביד כולה מלאכה וכן אינו מחייב אלא עד שיכתוב את כל השם. ואיך אתה אומר כי מחייב ר״ש א״א דאאזרך ודחינן לה הכי וכי מצית אמרת דלא מחייב ר״ש אלא עד שיכתוב את כל השם כולו והתניא ר״ש אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם כולו ת״ל מאחת כו׳. והנה אפילו לא כתב אלא מקצת השם חייב ומתרצינן להא מתניתא הכי יכול עד שיכתוב כל הפסוק כולו שנתכוון לכותבו או אפילו נתכוון לכתוב איגרת אינו חייב עד שיכתוב כל מה שנתכוון לו ת״ל מאחת. אפילו מקצת מן האגרת או מקצת מן הפסוק חייב ולעולם מלה שלימה הא דר׳ יוסי דאמר משום רושם פשוטה היא ומקום שנתכוון לרשום ולא לכתוב חייב ואפילו אינו דבר ידועה ברשימה במה בין בימינו בין בשמאלו חייב.
ירושלמי (ה״ג) א״ר אמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא [אי זהו] קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם וכן בדרום לפיכך היו רושמין עליהן שלא יחלפו. דבי רב הושעיא ודבי בר פזי הוו עיילין שאלין בשלמא דנשיא בכל יום והוו [אילין] דבי רב הושעיא עיילין ונפקין כו׳ תרתין זרעין [הוון] בצפורי בולבטיא ופגניא והוון בולבטיא עללין ונפקין ושאלין בשלמא דנשיא בכל יום עללין קודמוהי ונפקין קודמוי והוון פגניא עללין ונפקין בתריהון אזלין פגניא וזכין באורייתא ואתי למיעל קודמוי דבולבטיא אשתאלת לרבנן על ר׳ יוחנן ודרשה בי מדרשא (תניא) [דבי בנייה] אפילו ממזר ת״ח וכהן גדול ע״ה ממזר ת״ח קודם.
ערך בלתא
בלתאאאייתי קירה דבק בבליתא (יבמות קכ.) פי׳ הדביק שעוה בבלאי בגדים ושם במצחו ועבר לפניהן ולא בשקרותי׳ ס״א ולא סקרוה כלומר ולא הכירוהו (קידושין מט חולין ו) בליתא דפרסא. (שבת קד.) ליתי בבליתא דלית ליה שפתא פי׳ חתיכה של בגד בלוי:
א. [פעטצען.]
אלף בינה – למוד תורה.
מ״ט פשיט כרעיה דגימ״ל לגבי דלי״ת – ולא לגבי בי״ת.
מ״ט פשיט כרעיה דדלי״ת לגבי גימ״ל – ולא לגבי ה״א שמושכה קצת לצד גימ״ל.
דלימציה ליה – עני נפשיה ולא יטריחנו לבעל הבית לרוץ אחריו.
א״ל לר׳ יהושע בן לוי אתו דרדקי כו׳ – בירושלמי ובבראשית רבה (בראשית רבה א) קאמר דר׳ אליעזר ור׳ יהושע הוו מאותן דרדקי וחולק על הש״ס שלנו והא דאמר בפרקי דר׳ אליעזר שלא למד ר׳ אליעזר תורה אלא עד שהיה גדול היינו שלא עסק עד שנעשה גדול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתו דרדקי כו׳. עיין פירש״י ויש בו כמה דחוקים ואין להאריך בהם אבל המאמר אומר דרשני ונראה כמ״ש כבר בכמה מקומות כי אותיות התורה הן הן שמותיו של הקב״ה ולכך נקראו אותיות כמ״ש מקדש ניתן בין שתי אותיות וכך היתה כתובה לפניו באש שחורה כו׳ ויש בהן סודות בצורות הכתיבה ובקריאה. ואמר דאפי׳ בימי יהושע כו׳ ע״פ מ״ש לעיל דמנצפ״ך צופים אמרום דשכחום וחזרו כו׳ דהיינו דשכחום אחרי מות משה בימי יהושע כדאמרינן נמי במס׳ תמורה דג׳ מאות הלכות נשתכחו בימי יהושע וא״כ הני דרדקי שמצאו לדרוש בכל הכפולים הרי בימי יהושע לא היה אפשר דאיתמר כוותייהו שהרי נשתכחו מהם הכפולים מנצפ״ך. ואמר אלף בינה כו׳. התחיל בעמוד התורה שהוא נגד כולם משום דהבינה היא מעלה עליונה שמבין דבר מתוך דבר ואין צריך לרב ללמוד קאמר אל בינתך אל תשען שאפשר שיטעה בהבנתו והיינו אלף בינה שתלמוד גם הבינה מרבך ואלף נאמר על הלומד מאחר כמ״ש ואאלפך חכמה וגו׳:
גמול דלים כו׳. שהוא עמוד גמ״ח לפי שגמ״ח גדולה יותר מצדקה שהוא בין לעניים ובין לעשירים כדאמרינן ס״פ לולב וערבה ואמר דמ״מ היא גדולה יותר בעניים ודלים שאינו מקוה לתשלום גמול וכמ״ש שם שהיא בין לחיים בין למתים שהוא חסד של אמת למתים וכן לעני שהוא חשוב כמת שאינו מקוה לתשלום גמול רק למצוה לשמה:
מ״ט פשוטה כרעיה דג׳ כו׳ שכן דרכו של גמ״ח כו׳. ע״פ מ״ש פ׳ לולב וערבה גדולה גמ״ח יותר מן הצדקה שנא׳ זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד דהיינו שהצדקה היא הנתינה והחסד הוא שמטריח עצמו להביאה לבית העניים כפירש״י שם וכמפורש פ״ק דע״ז וז״ש שכן דרכו של גמ״ח בעושה צדקה לרוץ אחר העניים להביא להם הצדקה לידם דהיינו ממש כרעיה דג׳ לגבי ד׳. ואמר מ״ט פשוטה כרעיה דד׳ כו׳. דלימצי נפשיה כו׳ היינו שלא יטריח העני את הנותן ביותר דזה הוא בכלל גמ״ח שגם העני מצווה עליה כיון שהוא בגופו:
מ״ט מהדר אפיה דד׳ מג׳ דליתן לו בצנעא כו׳. עפמ״ש פ״ק דב״ב צדקה תציל ממות איזו היא שמצלת ממיתה משונה כו׳ נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה והיינו כדי שלא לכסוף מיניה. ואמר ה״ו זה שמו של הקב״ה הן ב׳ אותיות משם של ד׳ הרומזים על ב׳ המדות חסד ואמת והם ב׳ עמודי עולם תורה וגמ״ח. ואמר ז״ח ט״י כ״ל. כמ״ש ספ״ק דב״ק כל העוסק בתורה ובגמ״ח זוכה לנחלת ב׳ שבטים כו׳ כמפורש שם זוכה לכילה שהוא חן ואפריון כיוסף וזוכה לתורה כיששכר וז״ש שאם אתה עושה כן בב׳ עמודי עולם שהם תורה וגמ״ח שזכר הריני זן אותך וחן אותך כיוסף שזכה לזון ולפרנס גם אחרים ומטיב לך בשביל התורה ונותן לך נחלת התורה בירושה כמ״ש מורשה היא וקושר לך כתר לעוה״ב דהיינו כתר תורה. ואמר מ״ם סתומה כו׳. מאמר סתום כו׳ ע״ש מ״ש בעשרה מאמרות נברא העולם ופריך בספ״ב דר״ה ט׳ הוו ומשני לה דבראשית נמי מאמר הוא והכוונה בו שמאמר הראשון לא איצטריך לזוכרו דודאי במאמר היה דהיה יש מאין כמפורש שם והיינו מאמר סתום הוא מאמר ראשון דבראשית ומאמר פתוח כל שאר ט׳ המאמרים. ואמר נו״ן כפופה כו׳ נאמן כפוף כו׳. ע״פ מ״ש פרק ראוהו ב״ד דאיכא למ״ד שופר של ר״ה בכפופין דכמה דכייף איניש מעלי טפי ופירש״י כבוש בקרקע דכתיב והיו עיני ולבי וגו׳ ואיכא למ״ד דכמה דפשיט איניש דעתיה מעלי טפי דכתיב נשא לבבנו אל כפים לא פליגי אלא התם דא״א בתרווייהו משא״כ הכא דאפשר בתרווייהו וכדאמרי׳ בפ׳ מצות חליצה בתפלה דעיניו למטה ולבו למעלה. והיינו נאמן כפוף עיניו למטה ונאמן פשוט ליבו למעלה וכן יתפרש בצדיק כפוף וצדיק פשוט ולכך פריך דהיינו הך ומשני לה הוסיף לך כפיפה על כפיפתו לענין עיניו למטה וע״ד שאמרו מאד מאד הוי שפל רוח בלשון כפול ועד״ז תסמוך לשנויי להוסיף פשיטות על פשיטתו לענין לבו למעלה:
א אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים] לר׳ יהושע בן לוי: אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא [באו תינוקות עכשיו, היום לבית המדרש] ואמרו מילי [דברים] שאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו [נאמרו כמותם]. שתינוקות אלה שידעו רק את אותיות האל״ף בי״ת דרשו דרשות על האותיות: אל״ף בי״ת משמעו — אלף [למד] בינה (תורה). גימ״ל דל״תגמול דלים. ועוד, מאי טעמא [מה טעם] פשוטה כרעיה [רגלו] של הגימ״ל לגבי [אצל, לעבר] הדל״תשכן דרכו של גומל חסדים, לרוץ אחר דלים. ומאי טעמא [ומה טעם] פשוטה כרעיה [רגלו] של הדל״ת לגבי [אצל, לעבר] הגימ״ל — ללמד דלימציה ליה נפשיה [שימציא לו הדל את עצמו לקבל צדקה]. ומאי טעמא מהדר אפיה [ומה טעם הפוכים פניו] של הדל״ת מגימ״ל — ללמד דליתן ליה [שיתן לו] צדקה בצינעא, כי היכי [כדי] שלא ליכסיף מיניה [יתבייש ממנו, על ידו].
The Sages said to Rabbi Yehoshua ben Levi: Young students came today to the study hall and said things the likes of which were not said even in the days of Joshua bin Nun. These children who only knew the Hebrew alphabet interpreted the letters homiletically.
Alef beit means learn [elaf] the wisdom [bina] of the Torah.
Gimmel dalet means give to the poor [gemol dalim]. Why is the leg of the gimmel extended toward the dalet? Because it is the manner of one who bestows loving-kindness to pursue the poor. And why is the leg of the dalet extended toward the gimmel? It is so that a poor person will make himself available to him who wants to give him charity. And why does the dalet face away from the gimmel? It is to teach that one should give charity discreetly so that the poor person will not be embarrassed by him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ה״וּ זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ז״ח ט״י כ״ל וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אוֹתְךָ וְחָן אוֹתְךָ וּמֵטִיב לְךָ וְנוֹתֵן לְךָ יְרוּשָּׁה וְקוֹשֵׁר לְךָ כֶּתֶר לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא מֵ״ם פְּתוּחָה מֵ״ם סְתוּמָה מַאֲמָר פָּתוּחַ מַאֲמָר סָתוּם נוּ״ן כְּפוּפָה נוּ״ן פְּשׁוּטָה נֶאֱמָן כָּפוּף נֶאֱמָן פָּשׁוּט.

The children continued to interpret the letters.
Heh vav: That is the principal name of the Holy One, Blessed be He.
Zayin ḥet, tet yod, kaf lamed: And if you do so, the Holy One, Blessed be He, feeds [zan] you, and shows you favor [ḥan], and bestows goodness [meitiv] upon you, and gives you an inheritance [yerusha], and ties a crown [keter] for you in the World to Come [la’olam haba].
The open mem and closed mem indicate that the Torah contains an open statement, understood by all, and an esoteric statement.
The bent nun and the straight nun at the end of a word refer to a faithful person who is bent [ne’eman kafuf] and is modest now, who will ultimately become a well-known faithful person [ne’eman pashut].
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נאמן
נאמןא(שבת קד.) נאמן כפוף נאמן פשוט פי׳ תלמיד ענו ושאינו ענו:
ערך פתח
פתחב(שבת קד.) מאמר פתוח ומאמר סתום פי׳ יש דבר שאתה רשאי לדרוש ויש דבר שאין אתה רשאי לדרוש ומאי ננהו כגון מעשה מרכבה (כתובות לז.) אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי פי׳ טענת בתולין תרין אפין טענת דמים וטענת פתח פתוח יש דמים שהן מועטין באשה וכשבגרה מימעטי טובא ואיכא דיבשין לגמרי והאי תנא דקתני הבוגרת אין לה טענת בתולים לענין דמים קאמרינן אבל לענין פתח פתוח אע״פ שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמין צומקין בבגר לפיכך יש לעולם טענת פתח פתוח וכיון דאית בוגרת דיבשין דמיה לגמרי ואיכא דלא יבשין אמר רב כגון האי נותנין לה לילה אחת. (שבת סב) פתיגיל פתחין המביאין לידי גילה פי׳ אותו מקום פתהן יערה שעשו פתחיהן כיער פי׳ אותו מקום מלא שיער כיער מלא עצים (שבת מח) מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין פי׳ כשנותנין חלוק חדש לכבסו בית הצואר שלו פתוח ולא תפור ולא תופר שמא יסתר וכורך עליו חוט ושוללו וכיון שאינו תפור בחלוק ועשוי עראי מותר לטלטלו בשבת ולהתיר בית הצואר אבל לא פותחין (עירובין כט) עוג מלך הבשן פתחו כמלואו פי׳ כשמת עוג אם פתח כמלואו וחושב להוציאו ממנו מטהר שאר פתחי הבית ואם לאו כל הפתחין טמאין (מנחות סה) והיינו דתנן (בפרק ה׳ דשקלים) פתחיה על הקינים ולמה נקרא שמו פתחיה שפותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון כולהו סנהדרין נמי ע׳ לשון ידעי וכו׳ עד דהוה כייל לישני כדאמרינן עין סוכר גנות צרופין והיינו דכתיב מרדכי בלשן. (בבא מציעא לב) פתוח תפתח אין לי אלא לעניי עירך וכו׳ (פרק ב דכלאים) ג׳ תלמים של פתח פי׳ מלשון פתוח תפתח:
א. [יונגער שיללער.]
ב. [עפענען.]
ה״ו – כמו אני והו (סוכה דף מה.) שמות הם.
ומטיב לך – היינו טי״ת.
ירושה – היינו יו״ד.
כתר – היינו כף.
לעולם הבא – היינו למד.
מאמר פתוח ומאמר סתום – יש דברים שנתן רשות לדורשן ויש שאתה מצווה לסותמן כגון מעשה מרכבה.
נאמן כפוף – אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמרו אותם תינוקות בדרש האותיות ה״א ו״וזה עיקר שמו של הקדוש ברוך הוא. זי״ן חי״ת טי״ת יו״ד כ״ף למ״דואם אתה עושה כןהקדוש ברוך הוא זן (זי״ן) אותך, וחן (חי״ת) אותך, ומטיב (טי״ת) לך, ונותן לך ירושה (יו״ד), וקושר לך כתר (כ״ף) לעולם הבא (למ״ד). ועוד, מ״ם פתוחה מ״ם סתומה מלמדות שיש מאמר פתוח בתורה שהכל מבינים אותו ומאמר סתום. נו״ן כפופה נו״ן פשוטה (סופית) — נאמן כפוף, שמכפיף ומצניע עצמו סופו שיהיה נאמן פשוט הגלוי לעיני כל לעתיד לבוא.
The children continued to interpret the letters.
Heh vav: That is the principal name of the Holy One, Blessed be He.
Zayin ḥet, tet yod, kaf lamed: And if you do so, the Holy One, Blessed be He, feeds [zan] you, and shows you favor [ḥan], and bestows goodness [meitiv] upon you, and gives you an inheritance [yerusha], and ties a crown [keter] for you in the World to Come [la’olam haba].
The open mem and closed mem indicate that the Torah contains an open statement, understood by all, and an esoteric statement.
The bent nun and the straight nun at the end of a word refer to a faithful person who is bent [ne’eman kafuf] and is modest now, who will ultimately become a well-known faithful person [ne’eman pashut].
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ס״ע סְמוֹךְ עֲנִיִּים ל״אלִישָּׁנָא אַחֲרִינָא סִימָנִין עֲשֵׂה בַּתּוֹרָה וּקְנֵה אוֹתָהּ פ׳ כְּפוּפָה פ׳ פְּשׁוּטָה פֶּה פָּתוּחַ פֶּה סָתוּם צָדִ״י כְּפוּפָה וְצָדִ״י פְּשׁוּטָה צַדִּיק כָּפוּף צַדִּיק פָּשׁוּט הַיְינוּ נֶאֱמָן כָּפוּף נֶאֱמָן פָּשׁוּט הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב כְּפִיפָה עַל כְּפִיפָתוֹ מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה בִּמְנוֹד רֹאשׁ.

Samekh ayin: Support the poor [semokh aniyyim] to prevent them from falling further. Another version: Make mnemonic signs [simanim aseh] to remember the Torah and acquire it.
The bent peh and the straight peh: Sometimes one needs to have an open mouth [peh patuaḥ] and speak, and sometimes one needs to have a closed mouth [peh satum].
The bent tzadi and the straight tzadi indicate that a righteous person who is bent and humble [tzaddik kafuf] now will ultimately become a well-known righteous person [tzaddik pashut] whose righteousness is apparent to all. The Gemara asks: That is identical to the interpretation of the bent and straight nun: Ne’eman kafuf, ne’eman pashut. The Gemara explains: The verse added the bending of the righteous person to the bending of the faithful person. From here it is derived that the Torah was given in an atmosphere of gravity. One must receive the Torah with a sense of awe and extreme humility.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פה
פהא(שבת קד.) פה פתוח פה סתום פי׳ יש שעה שראוי לשתוק בדברי תורה ויש שעה שראוי לדבר כענין אית דמפזרין כנש ואית דמכנשין בדר (מנחות צח. סנהדרין ק.) ועלהו לתרופה חד אמר להתיר פה שלמעלה וחד אמר להתיר הפה של מטה פה של מעלה כגון שמשים אדם בפיו מעלהו פותח לבו למאכל וחד אמר להתיר פה של מטה שמשלשל להתיר פה של עקרות שעקרה שאוכלת ממנו הרה. לתרופיון פי׳ לרפואה לכל חולי לתואר פנים שיהא מראהו נאה:
א. [מונד. עפנונג.]
סימנים – של סדר שמועות דתנא או אמורא בגירס׳ דלא תשכח אחת מהן כגון אלו שבש״ס.
פה פתוח – בשעת המכנסים פזר.
פה סתום – בשעת המפזרים כנס אם יש גדול ממך.
במנוד ראש – ברתת וענוה יתירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ס״ע סמוך עניים כו׳. דהיינו שיסמוך אותם בדברים כדאמרי׳ פ״ק דב״ב כל הנותן פרוטה לעני מתברך בו׳ ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות דזה בגופו וזה בממונו:
ל״א סימנין עשה וקנה כו׳. ר״ל שלא יהיו לך הסימנין בעיקר לימודך אלא קנה אותה על ידיהם של הסימנין תבא לקנין התורה. ואמר פה כפופה פה פשוטה כו׳. ע״פ מ״ש פרק המפלת הולד במעי אמו פיו סתום לומד תורה וצופה מסוף עולם ועד סופו כשיצא לאויר עולם משכח התורה ופיו פתוח והיינו דבמעי אמו פיו סתום ואינו לומד תורה רק בעיון אבל כשיצא לאויר עולם פיו פתוח ללמדה בפה ולא תתקיים בזולת פה והיינו פיו סתום שצריכה התורה לעיון וצריכה ג״כ לגרוס אותה וללמדה בפה דהיינו פה פתוח. ואמר קוף קדוש. והיא בגימטריא מקו״ם שהוא מקומו של עולם. וריש רשע מפורש באותיות דרבי עקיבא. ואמר מ״ט מהדר אפיה דקוף כו׳. לישנא מעליא הוא כפירש״י והא דלא מיהדר אפיה דק׳ מר׳ דבהכי הוה ניחא טפי כדי שלא להסתכל ברשע י״ל דא״כ היה עומד הק׳ מצד שמאל של ר׳ ולאו אורח ארעא וכדאמרי׳ דימינו פשוטה לקבל שבים. והיינו דמסיק הכא ומ״ט כרעיה דק׳ תלויה היינו לגבי ר׳ דאי הדר כו׳ וזה אינו אלא בימין וזה הכוונה במזמור אליך ה׳ נפשי אשא שיש בו כל הא״ב חוץ מק׳ וגם הר׳ כפולה במקום הק׳ כי הק׳ שהוא קדוש הוא מימין הר׳ שהוא רשע לקבלו בתשובה ודוד התפלל נגד אויביו הרשעים שלא יעמוד הקב״ה לימינם וז״ש במזמור ק״ע הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו שהשטן ג״כ הוא נקרא רשע כמ״ש צופה רשע לצדיק ובקש דוד עד אויביו הרשעים אל תעמוד הק׳ שהוא הקב״ה לימינו לקבלו בתשובה אבל הפקד עליו רשע והוא השטן שיעמוד לימינו לשטנו ולזה במזמור אליך ה׳ נפשי אשא שזכר ברי״ש אויביו שנאמר ראה אויבי כי רבו וגו׳ דהיינו אויביו הרשעים הקדים הרי״ש במקום הקו״ף על כוונה זו שיעמוד הרשע שהוא השטן על ימינו של רשעים אויביו. ואמר מ״ט כרעיה דקו״ף כו׳. מסייע ליה לר״ל כו׳ בא ליטמא פותחין כו׳ מייתי ליה הכא לגבי הק׳ כו׳ על הכוונה זו ובפ׳ התכלת מייתי ליה ג״כ לענין הה׳ דכרעיה תלויה ושם מפורש. ואמר שי״ן שקר כו׳. שעד כאן לא נמצא בא״ב אותיות שקר. וכן תי״ו אמת שבה נשלם אותיות אמת. וקאמר שקר מקרבן כו׳. שקרא שכיח וכו׳ וכדאמרי׳ אמת אומר אל יברא שכולו שקר כו׳. ואמר שיקרא אחדא כרעא כו׳. עיין פירש״י ויותר נראה לפרש דאמת מלבן כו׳. שכל אותיותיו שוין למטה ואין הא׳ מאריך על האחרים משא״כ שקר שהקו״ף בצורתה מאריך למנוה יותר מרי״ש והשי״ן והיינו הרגל האחד שהוא כרעא דקו״ף שזכר לעיל. ואמר דקושטא קאי כו׳. היינו שיש לו קיום משא״כ השקר או ע״ש שהאמת הוא א׳ מעמודי עולם דהיינו דקאי עולם עליה משא״כ השקר הוא מהרס עולם בקיומו שע״כ אמת הוא חותם של הקב״ה שהוזכר במעשה בראשית. ואמר א״ת ב״ש כו׳. אח״ס בט״ע כו׳ א״ל ב״ס אלו חלופי אותיות הם בספר יצירה הם בסודות נסתרים בחילוף אותיות ואלו ינוקי הוו דרשי להו ברמיזות לשכר הצדיקים ולעונש הרשעים. וז״ש א״ת ב״ש אותי תעב כו׳. כי הא׳ רמז על האחד אמיתי דהיינו אותי תעב ע״ש התי״ו ואמר דאעפ״כ אתאוה לו שישוב שהקב״ה מצפה ומתאוה שישוב הרשע מרשעתו ואמר ב״ש הב׳ כמו שהיא בנקודת חירי״ק משמעו בי רמז על הקב״ה ולא חשק נמי משמעו מן הב׳ שהוא מורה על השניות דהיינו שלא חשק אל א׳ ובחר בשני אעפ״כ שמי שהוא הוראות השי״ן כמ״ש כי שם ה׳ נקרא עליך וגו׳ זו שי״ן של תפילין יחול עליו להיות יראתי עליו לשוב וכמ״ש אע״פ שחטא ישראל הוא כי אפשר שישוב. ואמר ג״ר גופו טימא כו׳. הג׳ מורה על הגומל נפשו בתאוות המותרות דהיינו שטימא את עצמו אעפ״כ ר׳ רחום שהוא הקב״ה מרחם עליו אם ישוב. ואמר דלתותי נעל כו׳. ר״ל באם אחר כל המעשים שאני מצפה לו לתשובה דלתותי נעל שהם שערי תשובה או ע״ש דלתות בהכ״נ ובהמ״ד שנעל כמו שעשה אחז המלך:
סמ״ך עי״ןסמוך את העניים לבל יפלו יותר. לישנא אחרינא [לשון אחרת]: סימנין עשה בתורה וקנה אותה בדרך זו בזכרונך. פ״א כפופה פ״א פשוטה — לעתים צריך שיהא פה פתוח לדבר דברים, ולעתים צריך שיהיה פה סתום. צד״י כפופה וצד״י פשוטה — שצדיק שהוא עתה כפוף ומצניע עצמו יהא בסופו של דבר צדיק פשוט הגלוי לעין כל. ושואלים: היינו [זהו בדיוק] מה שנתבאר בענין נו״ן פתוחה וסתומה, נאמן כפוף ונאמן פשוט! ומסבירים: הוסיף לך הכתוב כפיפה של הצדיק על כפיפתו של הנאמן. ומכאן שנתנה התורה במנוד ראש (בכובד ראש), לקבלה ביראה וענווה יתירה.
Samekh ayin: Support the poor [semokh aniyyim] to prevent them from falling further. Another version: Make mnemonic signs [simanim aseh] to remember the Torah and acquire it.
The bent peh and the straight peh: Sometimes one needs to have an open mouth [peh patuaḥ] and speak, and sometimes one needs to have a closed mouth [peh satum].
The bent tzadi and the straight tzadi indicate that a righteous person who is bent and humble [tzaddik kafuf] now will ultimately become a well-known righteous person [tzaddik pashut] whose righteousness is apparent to all. The Gemara asks: That is identical to the interpretation of the bent and straight nun: Ne’eman kafuf, ne’eman pashut. The Gemara explains: The verse added the bending of the righteous person to the bending of the faithful person. From here it is derived that the Torah was given in an atmosphere of gravity. One must receive the Torah with a sense of awe and extreme humility.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) קוּ״ף קָדוֹשׁ רֵי״שׁ רָשָׁע מַאי טַעְמָא מְהַדַּר אַפֵּיהּ דְּקוּ״ף מֵרֵי״שׁ אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּרָשָׁע וּמַאי טַעְמָא מהדרה תָּגֵיהּ דְּקוּ״ף לְגַבֵּי רֵי״שׁ אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם חוֹזֵר בּוֹ אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ כֶּתֶר כְּמוֹתִי ומ״טוּמַאי טַעְמָא כַּרְעֵיהּ דְּקוּ״ף תלויה דְּאִי הָדַר בֵּיהּ לִיעַיֵּיל.

The children continued:
Kuf: Holy [kadosh], referring to God.
Reish: A wicked person [rasha]. Why is the kuf facing away from the reish? This question was phrased euphemistically, as it is the reish that is facing away from the kuf. The Holy One, Blessed be He, said: I am unable look at a wicked person, i.e., the wicked person does not want to look toward God. And why is the crown of the letter kuf turned toward the reish? The Holy One, Blessed be He, said: If the wicked person repents his evil ways I will tie a crown for him like My own. And why is the leg of the kuf suspended and not connected to the roof of the letter? Because if the wicked person repents he can enter through this opening if he so desires.
רש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מ״ט מהדר אפיה דקו״ף מרי״ש – לישנא דמעליא הוא שאחוריו של רי״ש לגבי הקו״ף שאין הקב״ה רוצה להסתכל בפני רשע.
תגא דקו״ף – כמין זיי״ן שעושין בסופו של גג קו״ף.
כרעיה דקו״ף תליא – שאינה נדבקת עם גגה.
מאי טעמא כרעא דקו״ף תליא. מכאן שצריך להרחיק הרגל מן הגג כזה: ולא דבוק כזה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד דרשו: קו״ףקדוש (ה׳). רי״שרשע. מאי טעמא מהדר אפיה [מה טעם הפוכים פניו] של הקו״ף מרי״ש, ונאמרו הדברים בלשון נקיה, שהרי הריש הוא שמחזיר פניו מן הקוף — אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני יכול להסתכל ברשע (כלומר, הרשע אינו רוצה להסתכל בו). ומאי טעמא מהדרה תגיה [ומה טעם מוחזר תגו] של הקו״ף לגבי [אצל, לעבר] הרי״שאמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר בו הרשע אני קושר לו כתר כמותי. ומאי טעמא כרעיה [ומה טעם רגלו] של הקו״ף תלויה ואינה קשורה בגגה — דאי הדר ביה, ליעייל [שאם חזר בו הרשע שיכנס בפתח זה], שמוכן לו פתח המכוון כנגדו אם רק ירצה להכנס.
The children continued:
Kuf: Holy [kadosh], referring to God.
Reish: A wicked person [rasha]. Why is the kuf facing away from the reish? This question was phrased euphemistically, as it is the reish that is facing away from the kuf. The Holy One, Blessed be He, said: I am unable look at a wicked person, i.e., the wicked person does not want to look toward God. And why is the crown of the letter kuf turned toward the reish? The Holy One, Blessed be He, said: If the wicked person repents his evil ways I will tie a crown for him like My own. And why is the leg of the kuf suspended and not connected to the roof of the letter? Because if the wicked person repents he can enter through this opening if he so desires.
רש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְלֵיעוּל בְּהָךְ מְסַיַּיע לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ מ״דמַאי דִּכְתִיב {משלי ג׳:ל״ד} אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן בָּא לִיטַמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ בָּא לִיטָּהֵר מְסַיְּיעִים אוֹתוֹ.

The Gemara asks: Let him enter through that opening, as the kuf is open on both sides at the bottom. The Gemara answers: This supports the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “If it concerns the scorners, He scorns them, and unto the humble He gives grace” (Proverbs 3:34)? One who comes in order to become impure, i.e., to sin, they, in Heaven, provide him with an opening to do so, and he is not prevented from sinning. However, if he comes in order to become purified, not only is he allowed to do so, but they, in Heaven, assist him.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליעול בהך – יקיף תחת רגלי הקו״ף ויכנס בפתח של ימין.
מסייעין אותו – ומכינין לו פתח.
הוא יליץ – מעצמו יליץ לא יסייעוהו ולא ימנעוהו.
ואם לענוים – ולמדה טובה הוא נמשך.
יתן חן – יסייעוהו מן השמים.
אית דגרסי בא ליטמא פותחין לו – כלומר יש לו פתחים ליכנס בא ליטהר מסייעין אותו שפותחין לו פתח ליכנס והיינו דומיא דלעיל דשביק ליה פתח ליכנס ולהנהו דגרסי בא ליטמא פותחין לו צריך לומר דמסייעין אותו הוי טפי מפותחין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וליעול בהך [ושיכנס בפתח זה, האחר], שהרי הקוף פתוחה משני צידיה מלמטה! ומשיבים: דבר זה מסייע ליה [לו] לריש לקיש, שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מה משמעות זה שנאמר] ״אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן״ (משלי ג, לד) — אם בא אדם ליטמא (לחטוא) — פותחין לו פתח כרצונו ואין מונעים אותו מן השמים, אבל אם בא ליטהר — לא רק שנותנים לו אפשרות לכך, אלא אף מסייעים אותו.
The Gemara asks: Let him enter through that opening, as the kuf is open on both sides at the bottom. The Gemara answers: This supports the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “If it concerns the scorners, He scorns them, and unto the humble He gives grace” (Proverbs 3:34)? One who comes in order to become impure, i.e., to sin, they, in Heaven, provide him with an opening to do so, and he is not prevented from sinning. However, if he comes in order to become purified, not only is he allowed to do so, but they, in Heaven, assist him.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שִׁי״ן שֶׁקֶר תָּי״ו אֱמֶת מַאי טַעְמָא שֶׁקֶר מְקָרְבָן מִילֵּיהּ אֱמֶת מְרַחֲקָא מִילֵּיהּ שִׁיקְרָא שְׁכִיחַ קוּשְׁטָא לָא שְׁכִיחַ ומ״טוּמַאי טַעְמָא שִׁיקְרָא אַחֲדָא כַּרְעֵיהּ קָאֵי וֶאֱמֶת מְלַבַּן לבוניה קוּשְׁטָא קָאֵי שִׁיקְרָא לָא קָאֵי.

They further taught:
Shin: Falsehood [sheker]. Tav: Truth [emet].
Why are the letters of the word sheker adjacent to one another in the alphabet, while the letters of emet are distant from one another? That is because while falsehood is easily found, truth is found only with great difficulty. And why do the letters that comprise the word sheker all stand on one foot, and the letters that comprise the word emet stand on bases that are wide like bricks? Because the truth stands eternal and falsehood does not stand eternal.
רש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקרבן מיליה – אותיות קרובות שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא.
אמת מרחקן מיליה – זו בתחילת אל״ף בית וזו באמצע וזו בסוף.
אחד כרעא – כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד.
אמת מלבן לבוני – מושכבין תחתיה אותיותי׳ כמין לבינה דאל״ף הרי יש לה ב׳ רגלים ומושבה טוב ורגל השני רחב.
ומאי טעמא שקר אחדא כרעא קאי. מכאן שצריך לעשות סוף השי״ן חד כזה: ולא רחב כזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד דרשו: שי״ןשקר. תי״ואמת. מאי טעמא [מה טעם] שקר מקרבן מיליה [קרובים דבריו, אותיותיו] זו לזו בסדר אותיות האל״ף בי״ת ואילו אמת מרחקא מיליה [רחוקים דבריו, אותיותיו]? — משום ששיקרא שכיח, קושטא לא שכיח [השקר מצוי, האמת אינה מצויה]. ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי [ומה טעם אותיות שקר עומדות כולן על רגל אחת] ואילו אותיות אמת מלבן לבוניה (עומדת על אותיות רחבות ושכבות כלבינה) — משום שקושטא קאי, שיקרא לא קאי [האמת עומדת השקר איננו עומד].
They further taught:
Shin: Falsehood [sheker]. Tav: Truth [emet].
Why are the letters of the word sheker adjacent to one another in the alphabet, while the letters of emet are distant from one another? That is because while falsehood is easily found, truth is found only with great difficulty. And why do the letters that comprise the word sheker all stand on one foot, and the letters that comprise the word emet stand on bases that are wide like bricks? Because the truth stands eternal and falsehood does not stand eternal.
רש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״ת ב״ש אוֹתִי תִּעֵב אֶתְאַוֶּה לוֹ ב״ש בִּי לֹא חָשַׁק שְׁמִי יָחוּל עָלָיו ג״ר גּוּפוֹ טִימֵּא אֲרַחֵם עָלָיו ד״ק דַּלְתוֹתַי נָעַל קַרְנָיו לֹא אֲגַדֵּעַ עַד כָּאן מִדַּת רְשָׁעִים.

The Gemara cites another midrash that also deals with the letters of the alphabet. This one uses a code in which the first letter is paired with the last letter, the second letter with the penultimate one, and so on [alef tav, beit shin]. Alef tav, God said: If he despised Me [oti ti’ev] would I desire [etaveh] him? Beit shin: If he does not desire to worship Me [bi], shall My name [shemi] rest upon him? Gimmel reish: He defiled his body [gufo]; shall I have mercy [araḥem] on him? The word comprised of the letters gimmel and reish in Aramaic means licentiousness. Dalet kuf: He locked My doors [daltotai], shall I not cut off his horns [karnav]? To this point, the Gemara interpreted the letters as referring to the attribute of the wicked.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתאוה לו – בתמיה וכן כולן.
ע״כ מדת הרשעים – כן הוא נדרש אצל רשעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קרניו. רמז הק׳ שהוא קרן של אדם לעוה״ב לא אגדע בתמיה וכמ״ש וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות וגו׳ דהיינו צדיק יורש חלק הקרן של הרשע בעוה״ב כמפורש בפרק אין דורשין ואמר ע״כ ועד ה׳ ו׳ שהם ממש אותיות שמו של הקב״ה דרשי במדות הרשעים אבל במדות צדיקים יש לדרוש כל האותיות כמשמען דהיינו א״ת ב״ש אם אתה בוש שאתה ירא אלהים כמ״ש בנדרים איזו יראה שהיא בפנים הוי אומר זה הבושה תזכה לגור בדוק היינו למעלה בעולם הנשמות כמו שאמר בושת פנים לג״ע ואמר ה״ץ ו״ף חציצה כו׳. מצינו ה׳ מתחלף בח׳ ור״ל שגם בעוה״ז תזכה שה״ו של השם יהיה לך חציצה להצילך מן האף והף׳ מורה בכ״מ על האף כמ״ש נגף שצף אנף כמ״ש המפרשים. ואמר ז״ע ח״ס ט״ן כו׳ ר״ל אם אתה זע ממנו יתברך ברוך הוא כמ״ש שאתה בוש הרי הקב״ה חס עליך להצילך משטן שלא תהא זע ממנו כמ״ש הבא ליטהר מסייעין אותו. ואמר י״ם כ״ל אמר שר כו׳. אותיות י״ם יש לחלק ור״ל אמר שר של גיהנם לים שהוא שמו של הקב״ה מכל תן לי דהיינו גם מרשעי ישראל. אמר הקב״ה אח״ס בט״ע גי״ף. כפירש״י שיש לחוס עליהם להצילם מגיהנם על שבעטו בגי״ף שהוא זנות וכמ״ש אברהם יושב על פתחו של גיהנם וכל מי שעבר עבירה בזנות נמשך ערלתו ולא מבשקר ליה. ואמר דכ״ץ דכים הם כו׳. אמר כן נגד כתות שיהיו לעתיד כדאמרי׳ פ״ק דר״ה צדיקים בינונים רשעים נגד רשעים אמר כנים הם באמונתם שלא עברו רק ע״י היצה״ר ונידונים בגיהנם ועולים דכים הם. הם הבינונים שיזכו בדין לעתיד כדאמרי׳ שם ורב חסד מטה כלפי חסד וצדיקים הם כמשמעו וע״כ אמר הקב״ה הל״ק ה׳ במקום ח׳ דהיינו שיש לכולם חלק לעוה״ב כמ״ש ועמך כלם צדיקים ואין לך חלק בהם. ואמר ומר ז״ן ש״ת דהיינו שאמר הגיהנם לה״ו שהוא שמו של הקב״ה מר מלשון רבינו זנני מזרעו של שת דהיינו ז״ן ש״ת דהאי לישנא אשכחן בגיהנם שלש הנה לא תשבענה שאול וגו׳ א״ל הקב״ה א״ל ב״ם ג״ן ד״ם אוליכם לגן כו׳ הכ׳ מתחלף בב׳ בצורתה כדאמרי׳ לעיל ביתין כפין כפין ביתין ואמר גן הדם ע״ש והוא צג בין ההדסים וגו׳ ואמר ה״ע ו״ף אמרה גיהנם כו׳ עיף אנכי כו׳ דהיינו שאמר הגיהנם להקב״ה שהוא ה׳ עיף אנכי פירש״י הנני עף ברעב כמ״ש בעשו כי עיף אנכי ועי״ל ע״ש עיפה נפשי להורגים. וא״ל הקב״ה ז״ץ ח״ק הללו זרעו של יצחק כו׳. כמפורש לעיל בפ׳ רע״ק דאברהם ויעקב לא יבקשו רחמים על ישראל בדין לעתיד רק יצחק ואנו אומרים בדין ר״ה ועקידת יצחק היום לזרעו כו׳ וכן יהיה לעתיד. ואמר ט״ר י״ש ב״ת ר״ל כי ט״ר ושמור לישראל י״ש עולמות אבל אני נותן לך כתות של עובדי כוכבים תחתיהן כמ״ש בחגיגה דהרשע נוטל חלק הצדיק בגיהנם כמ״ש משנה שברון ירשו ורש״י פי׳ בכמה דברים בסוגיא זו בענין אחר ואתה המעיין ראה אשר תבחר לך ודו״ק (תענית פ״ק ע״ש):
ב וכעין מדרש זה על אותיות הוסיפו מדרש אחר לפי סדר אלף בית סודי המחליף את האות הראשונה שבאלף בית באות האחרונה, א״ת ב״ש, וכן דרשו לפי זה: אל״ף תי״ו — אמר ה׳: אותי תעב ואני אתאוה לו? בי״ת שי״ן — הוא בי לא חשק, וכי שמי יחול עליו? גימ״ל רי״ש — הוא את גופו טימא (״גר״ פירושו בארמית לזנות), וכי אני ארחם עליו? דל״ת קו״ף — הוא את דלתותי נעל, ואני וכי את קרניו לא אגדע? עד כאן מדרש אלף בית למדת רשעים,
The Gemara cites another midrash that also deals with the letters of the alphabet. This one uses a code in which the first letter is paired with the last letter, the second letter with the penultimate one, and so on [alef tav, beit shin]. Alef tav, God said: If he despised Me [oti ti’ev] would I desire [etaveh] him? Beit shin: If he does not desire to worship Me [bi], shall My name [shemi] rest upon him? Gimmel reish: He defiled his body [gufo]; shall I have mercy [araḥem] on him? The word comprised of the letters gimmel and reish in Aramaic means licentiousness. Dalet kuf: He locked My doors [daltotai], shall I not cut off his horns [karnav]? To this point, the Gemara interpreted the letters as referring to the attribute of the wicked.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲבָל מִדַּת צַדִּיקִים א״ת ב״ש אִם אַתָּה בּוֹשׁ ג״ר ד״ק אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן גּוּר בְּדוֹק ה״ץ ו״ף חֲצִיצָה הָוֵי בֵּינְךָ לָאַף ז״ע ח״ס ט״ן וְאֵין אַתָּה מִזְדַּעְזֵעַ מִן הַשָּׂטָן י״ם כ״ל אָמַר [שַׂר שֶׁל] גֵּיהִנָּם לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לַיָּם כֹּל.

However, with regard to the attribute of the righteous it is taught differently. Alef tav, beit shin: If you have shame [ata bosh], gimmel reish, dalet kuf: If you do so, you will reside [gur] in the heavens [bedok], as the verse says: “Who stretches out the Heavens like a curtain [dok]” (Isaiah 40:22). Heh tzadi, vav peh: There is a partition [ḥatzitza havei] between you and anger [af]. Zayin ayin, ḥet samekh, tet nun: And you will not be shaken [mizdaze’a] by the Satan. Yod mem, kaf lamed: The minister of Gehenna said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, send the righteous as well into the sea to which all go [yam kol], Gehenna.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גר
גרא(שבת קד.) גר דק גר בדוק תהיה פי׳ גר בדוק תדור בשמים כדכתיב הנוטה כדוק שמים. פי׳ אחר אם אתה בוש הקדוש ברוך הוא שהוא דר בדוק עושה חצוצה בינך לבין אף (תענית כה.) אלעזר ברי גרו בך גירי כך היה שונה הגאון ופירוש ברכה היא וכך אומר לו לעתיד לבא עתידין גרים שיגורו בך כענין שנאמר יגורו בך נדחי (יבמות צו) מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות וכו׳. (פסחים כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה פי׳ הוא גר שקיבל עליו שלא לעבור עבודה זרה אבל איסור אוכל (יבמות מב) מתיב רבא וכן גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים כמו שחר כל הנשים מתיב רב חנינא בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכן בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד פי׳ ולכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכל היבמות אני קורא שלא יתייבמו בתוך שלשה חדשים משום תקנת ערוה כדאמרי דקא פגע באיסור אשת אח (יבמות מז) תנו רבנן גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית שבאת וכו׳ כותים גרי אריות הן פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא בפרק עשרה יוחסין בגמרא כל האסורין. (קידושין עו):
א. [וואהנען. פרעמדלינג.]
אם את בוש – מלחטוא.
גר דק גור בדוק – נפשך תהא צרורה תחת כסאי ודוק שמים.
לים כל – גיהנם קרוי ים כל לפי שהרוב הולכים שם.
אמר שר של גיהנם – לים שלי תן את כל העולם ואפילו ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה מכאן כו׳ כלומר אלמא מ״ס דונסכיהם כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה עלויי כו׳ התם וה״נ מיהוי הוה תרווייהו ולא ידעי כו׳ כצ״ל והד״א:
בד״ה גר דק כסאי כו׳ דוק שמים כצ״ל:
בד״ה אמרה גיהנם לים שלי תן כו׳ כצ״ל:
אבל מדת צדיקים נדרשת בדרך אחרת: א״ת ב״שאם אתה בוש. ג״ר ד״קאם אתה עושה כן, גור בדוק (=בשמים, כאמור ״הנוטה כדוק שמים״. ישעיה מ, כב). ה״צ ו״ףחציצה הוי [תהיה] בינך לאף (זעם). ז״ע ח״ס ט״ןואין אתה מזדעזע מן השטן. י״מ כ״לאמר שר של גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, השלך גם את הצדיקים לים כל, למקום שכל בני אדם הולכים אליה לגיהנום. וממשיך המדרש לפי סידור אחר.
However, with regard to the attribute of the righteous it is taught differently. Alef tav, beit shin: If you have shame [ata bosh], gimmel reish, dalet kuf: If you do so, you will reside [gur] in the heavens [bedok], as the verse says: “Who stretches out the Heavens like a curtain [dok]” (Isaiah 40:22). Heh tzadi, vav peh: There is a partition [ḥatzitza havei] between you and anger [af]. Zayin ayin, ḥet samekh, tet nun: And you will not be shaken [mizdaze’a] by the Satan. Yod mem, kaf lamed: The minister of Gehenna said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, send the righteous as well into the sea to which all go [yam kol], Gehenna.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אח״ס בט״ע גי״ף אֲנִי חָס עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁבָּעֲטוּ בגי״ף דכ״ץ דַּכִּים הֵם כֵּנִים הֵם צַדִּיקִים הֵם הל״ק אֵין לְךָ חֵלֶק בָּהֶן ומרז״ן ש״ת אָמַר גֵּיהִנָּם לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָרִי זֻנֵינִי מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁת.

The interpretation of the alphabet continues with other combinations of letters. The Holy One, Blessed be He, said: Alef ḥet samekh, bet tet ayin, gimmel yod peh: I have mercy on them [Ani ḥas aleihem] because they spurned [ba’atu] adultery [gif]. The Gemara continues with this combination of the letters: Dalet kaf tzadi: They are pure [dakkim], they are honest [kenim], they are righteous [tzaddikim]. Heh lamed kuf: You have no portion [ḥelek] with them, based on the interchange of the letters ḥet and heh. Vav mem reish zayin nun, shin tav: The minister of Gehenna said [amar], based on vav mem reish, before Him: Master of the Universe, my Master [Mari], sustain me [zaneini] with the seed of Seth [Shet], which refers to all humankind, including the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גויף
גויףא(שבת קד.) אחס בטע גיף אחוס עליהם מפני שבעטו בגיף פי׳ שלא ניאפו (בריש ויקרא רבה פרשת מלא כף נחת ובריש פיסק׳ דעשר תעשר) מתלא אמר גיפה בחזורין ומפלגא לבישייא ס״א גירא (א״ב: תרגום הנואף והנואפת גייפא וגייפתא פי׳ נואפת בשכר תפוחים ומחלקתם לחולים):
א. [זיך קערפעליך פערמנגען.]
אמר ליה אח״ס בט״ע גי״ף – אלפא ביתא היא אצל א״ת ב״ש וכולן סדורות בספר יצירה.
אני אחוס עליהם על שבעטו בגיף – בניאוף.
דכ״ץ – נוטריקון דכים כנים צדיקים.
אין לך – גיהנם חלק בהן בישראל.
ומרזן שת – ואומר שר של גיהנם זונני מזרעו של שת. כל העובדי כוכבים וישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר הקדוש ברוך הוא: אח״ס בט״ע גי״ףאני חס עליהם, מפני שבעטו (בט״ע), כלומר, מאסו בגי״ף (בניאוף, בארמית). והמשכו של סדר אל״ף בי״ת זה: דכ״צ משמעו — דכים (זכים) הם, כנים הם, צדיקים הם. הל״קאין לך חלק (בחילוף ה״א בחי״ת) בהן. והמשכו של סדר אלף בית זה: ומרז״ן ש״תאמר (ומ״ר) גיהנם לפניו: רבונו של עולם, מרי (אדוני), זניני מזרעו של שת (כל בני אדם וישראל בכללם).
The interpretation of the alphabet continues with other combinations of letters. The Holy One, Blessed be He, said: Alef ḥet samekh, bet tet ayin, gimmel yod peh: I have mercy on them [Ani ḥas aleihem] because they spurned [ba’atu] adultery [gif]. The Gemara continues with this combination of the letters: Dalet kaf tzadi: They are pure [dakkim], they are honest [kenim], they are righteous [tzaddikim]. Heh lamed kuf: You have no portion [ḥelek] with them, based on the interchange of the letters ḥet and heh. Vav mem reish zayin nun, shin tav: The minister of Gehenna said [amar], based on vav mem reish, before Him: Master of the Universe, my Master [Mari], sustain me [zaneini] with the seed of Seth [Shet], which refers to all humankind, including the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאָמַר לוֹ א״ל ב״ם ג״ן ד״ס לְהֵיכָן אוֹלִיכֵן לְגַן הֲדַס ה״ע ו״ף אָמַר גֵּיהִנָּם לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָיֵף אָנֹכִי ז״ץ ח״ק הַלָּלוּ זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק ט״ר י״ש כ״ת טֹר יֵשׁ לִי כִּיתּוֹת כִּיתּוֹת שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ.:

The Holy One, Blessed be He, said to him using another configuration of the alphabet: Alef lamed, beit mem: Not with them [al bam], i.e., you will have no portion of them. Gimmel nun, dalet samekh: To where will I lead them? I will lead them to the garden of myrtle [gan hadas], i.e., the Garden of Eden. Heh ayin, vav peh: The minister of Gehenna said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I am tired [ayef anokhi] and thirsty and need people to care for me. The Holy One, Blessed be He, responded: Zayin tzadi, ḥet kuf: These are the descendants [zaro] of Isaac [Yitzḥak]. Tet reish, yod shin, kaf tav: Wait [tar], I have groups upon groups [yesh li kittot kittot] of other nations that I will give you instead.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טר
טראיש לי כיתות שאני נותן לך בגמרא דשבת פרק הבונה (שבת קד.) תרגום שמור את חדש האביב טרית ירחא דאביבא כלומר המתן לי:
א. [הארען ווארטען.]
אל בם – אמר לו הקב״ה לא יהא לך חלק בהם.
ג״ן ד״ס – אמר הקב״ה אוליכם לגן הדס לגן עדן.
ה״ע ו״ף – הנני עף ברעב.
ז״ץ ח״ק – הללו זרעו של יצחק הם ולא אתנם לך.
ט״ר י״ש כ״ת – שמור לי והמתן יש לי כתות אחרות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא לפי סדר אחר של אל״ף בי״ת: א״ל ב״מ — לא בם, כלומר, לא יהא לך חלק בהם, ג״ן ד״סלהיכן אוליכן, לגן הדס (גן עדן). ה״ע ו״פאמר גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עיף אנכי (צמא וזקוק לאנשים שיטפלו בי). אמר לו הקדוש ברוך הוא: ז״צ ח״קהללו זרעו של יצחק, ט״ר י״ש כ״תטר (נטור, חכה), יש לי כיתות כיתות של גוים שאני נותן לך במקומם.
The Holy One, Blessed be He, said to him using another configuration of the alphabet: Alef lamed, beit mem: Not with them [al bam], i.e., you will have no portion of them. Gimmel nun, dalet samekh: To where will I lead them? I will lead them to the garden of myrtle [gan hadas], i.e., the Garden of Eden. Heh ayin, vav peh: The minister of Gehenna said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I am tired [ayef anokhi] and thirsty and need people to care for me. The Holy One, Blessed be He, responded: Zayin tzadi, ḥet kuf: These are the descendants [zaro] of Isaac [Yitzḥak]. Tet reish, yod shin, kaf tav: Wait [tar], I have groups upon groups [yesh li kittot kittot] of other nations that I will give you instead.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל שבת קד., ר׳ נסים גאון שבת קד., הערוך על סדר הש"ס שבת קד., רש"י שבת קד., תוספות שבת קד., רמב"ן שבת קד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קד., מהרש"א חידושי הלכות שבת קד., מהרש"א חידושי אגדות שבת קד., פני יהושע שבת קד., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קד., אסופת מאמרים שבת קד.

Shabbat 104a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Shabbat 104a, R. Nissim Gaon Shabbat 104a, Collected from HeArukh Shabbat 104a, Rashi Shabbat 104a, Tosafot Shabbat 104a, Ramban Shabbat 104a, Rashba Shabbat 104a, Meiri Shabbat 104a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 104a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 104a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 104a, Penei Yehoshua Shabbat 104a, Steinsaltz Commentary Shabbat 104a, Collected Articles Shabbat 104a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144