גמ׳ אמר רבה בר בר חנה אר״י זו דברי ר׳ מנחם בר יוסי סתימאה – פי׳ שנסתמה משנה זו לדעתו דבתוספתא תני לה בהדיא.

(4-5) אבל חכמים אומרים הרחוב אין בו משום קדושה – יש לפרש אין בו לענין מכירתו ועלוי דמיו משום קדושה אבל הוא עצמו קדושה יש אפילו לרבנן בעודו מזומן לכך שלא להשתין בו ולא דמי להא דאמרינן לקמן מותר לאדם להשתין מים בתוך ד׳ אמות של תפלה דשאני ריחו שהוא מזומן ומעותד לתפלה לפעמים אלא שהוא לזמן רחוק ולא קבעי הלכך אסור לנהוג בו בזיון בעודו עומד לעינינו וכ״ש במקום שורה של הקברות שהוא מוכן לומר בו קדיש וצדוק הדין והוא עקר.

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

ורבי יוסי מ״ט הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות האי דנקט מעמדות אשגרת דלישן נקט בהדי תענית דאלו אנשי מעמד לא מצלו ברחוב לעולם אלא בירושלם ובבתי כנסיות תדע דאמרינן לקמן ורבנן אקראי בעלמא הוא ואלו היו מתפללין בו במעמדות לא הוי אקראי אלא תדיר בכל יום.

(5-7) אמר שמואל לא שנו – פי׳ דקתני שמכרו דמשמע שמכרן קיים אלא שצריך להעלות הדמים אלא בית הכנסת של כפרים דהא אית להו רשות לזבוני אבל בית הכנסת של כרכים כיון דמעלמא קאתו לה הויא ליה דרבים דעלמא ודכולי עלמא אית להו זכותא בגויה ולא מצי מזבני ואין ממכרן ממכר וטעמא דחשיבה דרבים דעלמא איכא מ״ד דחיישי׳ שמא סייעו ונתנו חלקם בבנינה רבים דעלמא דאתו לה וחלקם מעכבי שהרי אינם כפיים לנו ולפרנסינו וכן אמר בירושלמי אני אומר שמא אחר מסוף קניה לזה ולפום זה כל היכא דאיתברר שבני הכרך בנאוה משלהם מצו מזבני לה והאי דפרקינן לקמן גבי בית הכנסת של טרסיים ההוא בי כנשתא זוטא הוה ואינהו דעבדוה כל היכא דידיע לן דאינהו עבדוה אפילו רבתא נמי אלא הכי אמרינן כיון דזוטא דאיכא במתא אחריני דרויחי מינה מסתמא אינהו עבדוה ואיכא מ״ד דאפילו ידיע מלתא דבני הכרך בנאוה נמי אנו חוששין שהקדישוה לכולי עלמא ודכולי עלמא היא ואמרינן דההיא בי כנישתא זוטא היא דיש אחרות גדולות ממנה ולא כל בני העיר עשו אותה כדי שיקדשוה לכל העולם אלא טרסיים עצמם עשאוה ולדידהו לחוד ושניהם נכונים.

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אף על גב דמעלמא קאתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לה – פי׳ שאם בני העולם נתנו חלקם על דעתם נתנו וגם אם בני העיר הקדישוה כיון שאין ביאתם לכאן אלא משמרם ומסתברא דכיון דחשיב טפי מכל בני העיר לא צריך לעילוי בדמי.

מתיבי אחוזתכם מטמאה בנגעים – פי׳ דקסבר לא נתחלקה ירושלם לשבטים אלא של כל ישראל היא ולא קרינן בה אחוזתכם ולא קרינן בה נמי ובא אשר לו הבית.

מקום מקדש בלבד – אבל שאר ירושלם מטמאה בנגעים דקסבר נחלקה לשבטים וקרינן בה אחוזתכם.

הא בתי כנסיות ובתי מדרשות דירושלם מטמאין – ואמאי הא דרבי׳ נינהו פי׳ דאי משום דמעלמא יהבו בה חלקם ולא ידיע מה נינהו ואי משום שבני העיר הקדישוה לכולי עלמא לא קרי׳ ביה אחוזתכם ולא ובא אשר לו הבית ואפילו לרבנן נמי עד כאן לא קאמרי שאינה מטמאה אלא לפי שלא נתחלקה לשבטים הא אלו נתחלקה בתי כנסיות ובתי מדרשות שלה נמי מיטמו ופריק דהא מקום מקדש מקום מקודש הוא כלומר דאפילו בתי כנסיות ובתי מדרשות מקדש מעט מיקרו כדכתיב ואהי להם למקדש מעט.

(12-13) ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מה היה בחלקו של יהודה – דקסבר דירושלם נחלקה לשבטים ונפלה ליהודה ובנימין ובחלקו של יהודה היה בית המקדש והר הבית שהוא לצד מזרח והלשכות שבתוך החיל והם י״ג לשכות והעזרות עזרת האנשים ועזרת ישראל ועזרת כהנים ומה היה מן המקדש בחלקו של בנימן אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ומשם ואילך לצד מערב ושאר האולם הוא הסמוך למקום מזבח ואחריו שער הגדול ולפנים ממנו ההיכל ששם מזבח הזהב והמנורה והשלחן ולפני׳ ממנו בית קדשי הקדשים יותר מן האולם ועזרת כהנים המזבח שהוא ל״ב אמות ומקום כ״ב אמה רוחב שבין האולם ולמזבח שלא פי׳ בחלקו של מי היא ועכשיו מפ׳ אותו ואו׳ ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי פי׳ לא שהיה מזבח באותה רצועה אלא כל המזבח היה בחלקו של בנימן חוץ מקרן מזרחית דרומי׳ שהיה ברצועה זו של יהוד׳ וכדאמרי׳ בזבחים קרן מזרחית דרומית אין לו יסוד מפני שלא היה בחלקו של טורף כלומר בנימין שכתוב בו זאב יטרף אלמא כל שאר המזבח היה בחלקו וכן פירש רש״י ז״ל ואף על גב דהא מנח עזרות בחלקו של יהודה לגמרי ואמרי׳ בעלמא שהמזבח בעזרה היה בנוי לא קרי עזרה למקום מזבח כלל אלא מזבח שמו והיה בנימן הצדיק צופה ברוח הקדש שכך עתיד להיות והיה מצטער על זה שנאמר חופף עליו כל היום כלומר מצטער ומתחכך על כך לפי׳ זכה בנימין ונעשה אושפיז לשכינה שהיה הארון בחלקו.

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

והאי תנא סבר לא נחלקה ירושלם לשבטים דתניא אין משכירין בתים בארץ ישראל לעולי רגלים וכו׳ – לפי׳ עורות קדשים של תודות ושלמים שהם לבעלים בעלי אושפיזין נוטלין אותם בזרוע משום שכר מטות:⁠¹

אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שכרא שפיר דמי – משמע מפשטה דרבה מפ׳ אמתני׳ דקתני בני העיר לא שמכרו הם אלא שמכרו הפרנסים להם וה״ק לא שנו אלא שלא מכרו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר מכירה זו במעמד אנשי העיר אלא הז׳ לבדם מכרוהו ולפי שלענין המכירה דינם כבני העיר קתני בני העיר שמכרו אבל אלו מכרו בני העיר ממש היו יכולים לשתות שכר בדמים ולא דייק דלא ה״ל למתני בני העיר משום ז׳ טובי העיר בלחוד כ״ש בזה שהדין מתהפך שהרי במכירת כל בני העיר אין צריך עילוי והוא שונה שצריך עלוי קתני האסור בלשון התר ומצאתי בנמקי יוסף קרובו של רבינו נר״ו החכם הגדול ר׳ יצחק ז״ל שפי׳ דבני העיר דמתני׳ היינו שאר בני העיר שלא מכרו עם ז׳ טובי העיר ודינם לבדם כדין הז׳ טובי העיר לבדם ודייקינן נמי דלא קאמר רבה לא שנו אלא שמכרו ז׳ טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר והוה משמע שז׳ טובי העיר היו המוכרים אלא דקאמר לא שנו אלא שלא מכרו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר דהשתא לא היו המוכרים ז׳ טובי העיר והכי פי׳ דהא דקתני בני העיר שמכרו לא שמכרו כל בני העיר ממש דא״כ אפילו למשתי בה שכרא נמי אלא משנתינו בשלא מכרו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר המוכרים ולהכי צריך עילויא ודכותא נמי אם מכרו הז׳ בלא אנשי העיר צריך עילוי ולרבותא נקט כשמכרו בני העיר בלא הז׳ ואח״כ ראיתי לרשב״א נר׳ שפי׳ כן והביא ראיה מדגרסי׳ בתוס׳ פי׳ ר׳ מנחם בר׳ יוסי בני העיר שמכרו בית הכנסת לא יקחו רחובה א״ר יהודה בד״א בשלא התנו עמהם פרנסי העיר אבל התנו עמהם פרנסים רשאין לשנותה לכל מה שירצו ויש שואלים מה ענין ז׳ טובי העיר אלו ולמה צריך ז׳ שהרי פרנסיהם כמ״ש בתוספתא שכתבנו ושאלה זו ופירוקה בירוש׳ דאמרי׳ התם ג׳ מבית הכנסת כבית הכנסת פי׳ הבית הכנסת של יחידים כגון בתי כנסיות שלנו שכל א׳ יודע מקומו ובלבד שעשאוה משלהם ג׳ מבני העיר כבני העיר מה אנן קיימין אם בשקבלו עליהם אפילו א׳ ואם כשלא קבלו עליהם אפילו ז׳ אלא כגון דקיימין בסתם והכי פירושו ז׳ מבני העיר כבני העיר או ככל בני העיר לגמרי ולענין המכירה בלחוד או כבני העיר בלא הפרנסים ודינם כמותם לכל דבר ואף לענין הדמים ובעו במאן עסקינן אם כשקבלו עליהם בני העיר כל מה שיעשו הפרנסים במכר זה אפילו א׳ נמי דינו כבני העיר ואם בשלא קבלו עליהם ממכרם בזה כלל אלא שעמדו מעצמם ומכרוהו אפילו הם כמה אין ממכרן כלום אלא כן אנן קיימי׳ כשהעמידו׳ סתם לפקח על עסקי ציבור ויש במשמע אפילו בית הכנסת וכל תשמישי קדושה אפילו מן הסתם אלא שאין דעתם במכירת דברים אלו מן הסתם אלא לעלות בדמים אשתכח השתא דבית הכנסת של כרכים שהיא לכל עובר ושב לא מזבנא ושל כפרים מתזבנא בבני העיר או בפרנסים שלהם אלא שהדמים צריכים עילוי מה שיסכימו כלם במכר ושל יחידים שעשאוה משלהם מתזבנא בג׳ מבית הכנסת ויחיד שהקדיש בית לבני העיר או ליחידים הרי זה באותה שאמרו בערכין ישראל שהתנדב נר או מנורה לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה ממנה מותר לשנותה. ירושלמי כל כלי בית הכנסת כבית הכנסת ספסליה וקלטריה כבית הכנסת כלה דעל ארונא כארונא.