נידון ככרך. וקורין בט״ו. ובגמר׳ קא׳ נרא׳ אע״פ שאינו סמוך סמוך ואפי׳ אינו נראה וסמוך ואינו נראה היכי משכח׳1 כגון שיושבת בנחל ומיל קרי סמוך ודרי׳ ליה מדכתי׳2 (עיר ועיר) מדינ׳ ומדינ׳ [ועיר ועיר] וה״ק כל עיר הסמוכ׳ למדינ׳ תהא נידון כמותה3.
ישב4 ולסוף הוקף. שהיו בו בתים ואחר כך הוקפה חומה נידון ככפר לענין בתי חומה5 וה״ה לענין מגילה6.
בית מושב עיר חומה. בית שנתיישב בתוך עיר חומה7.
תוספ[ו]ת8 איכ׳ מילי דילפינן מבתי ערי חומה ואיכ׳ מילי דלא ילפינן דהא סמוך ונרא׳ לא ילפינן מעיר חומה אלא קורין בט״ו ולענין ישב ולסוף הוקף ילפינ׳ מינה ואם מכר בית סמוך נידון כפרזים ולעניין מגילה קפדינן אעשר׳ בטלנים מש״כ בבתי ערי חומה ודין מוקפין חומה בחוצ׳ לארץ לא חשיב דהא הוציל היית׳ מוקפ׳ והיא מח״ל ואין דין ערי חומה בח״ל ולעניין9 קורין בט״ו10 וצ״ל דקמו רבנ׳ במילתי׳ ולפי מה שראו לדמות בתי ערי חומה דימו ולא לכל דבר.
כרך. ואפי׳ מוקף מימות יהו׳ ב״נ11.
ואין לו12 י׳ בטלנין. שמבטלין עבודתן ומלאכתן להיות מצויין13 בבית הכנסת שחרית וערבית ומנחה14 דא׳ בברכו׳15 כיון שבא הקב״ה לבי׳ הכנס׳ ולא מצא שם י׳ מיד כועס שנ׳16 מדוע באתי ואין איש17. אי״ש אמן יהא שמא18. וסופי תיבות ישן.
ואתו לי׳ מעלמ׳. אנשים הרבה ויש ביניהם בטלים הרבה א״ה בעינן י׳ קבועין דזימנין דלא מישתכחי19.
ובתוספ׳ תני20 בעינן י׳ בטלנין שבבית הכנסת שבטלין ממלאכתן ויושבין תמיד בב״ה.
ורב אחאי21 פי׳ י׳ בטלנין ג׳ דיינין ושמש ב״ד וב׳ גבאי צדקה ואחד מחלק עמהן וסופר וחזן ומלמד תינוקות. ואין פי׳ נר׳ דלגבי כמה יהיו בעיר ותהא ראוי׳ לסנהדרין22 וחשיב י׳ בטלנין וחשיב נמי ב׳ סופרים וב׳ חזנים וב״ד וגבאי צדקה ומלמד תינוקות. לכ״נ כדתני בתוספ׳ דלעי׳.
אשר לא חומה. בא׳ כתי׳ בו׳ קרינן משמ׳ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן23.
וישראל במעמדן. עומדין על תמידי הציבור בשעת הקרבתן כדתנן במסכ׳ תעני׳24 תשמרו להקריב לי במועדו היאך שמור אם אינן עומדין על גביו אלא תיקנו נביאים כ״ד משמרות ועל כל משמר היה מעמד וכו׳25.
ובאין לשמוע מ׳. ומפיק לי׳ בגמר׳ מק״ו ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה מיבעי׳.
מדר׳ יוסי בר חנינ׳. דדריש משפחה ומשפחה וגו׳.
תלמוד תורה ומקר׳ מגילה וכו׳ וה״מ דיחיד. דאמרי׳ בגמ׳ תלמוד תורה דיחיד קל מעבודה ופורים אבל ת״ת דרבים לא.
מת מצוה. שאין לו קוברים.
מלאחותו דתני׳ לאחותו. גבי נזיר כתי׳ דכתי׳26 על (כל) נפש [מת] לא יבא.
לאחותו מה ת״ל הרי שהיה הולך לשחוט את פיסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא ת״ל לא יטמא יכול אף למת מצוה ת״ל לאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. וה״פ ולאחותו מת״ל והלא כבר נאמר [על] (ל)נפש מת לא יבא והרי משמע בין קרובים בין רחוקים והדר כתי׳ בתר׳ קר׳ יתיר׳ לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו ודריש לי׳ בסיפרי27 לאביו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאמו מה ת״ל שאם היה כהן זה הנזיר לאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה ואעפ״י שיש בו שתי קדושות לאחיו מת״ל שאם היה זה הנזיר כהן גדול לאחיו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה ואעפ״י שקדוש קדושות הרבה וע״כ כולהו למעוטי מת מצוה אתו הילכ׳ אם אינו לעניין זה תניהו לחבירו. לאחותו מת״ל דאם אינו לעניין לאילו והא כולהו רבינהו תניהו לעניין שמבטל העבודה מפני מת מצוה28.
אמרת לא יטמא. כשם שאין הנזיר מבטל נזירותו לטמא לקרוביו כך זה לא יטמא לבטל מפיסחו ת״ל לאחותו וכו׳29.
דאמ׳ מר. בברכות30.
גדול כבוד הבריות. ואלא תסור דדבריהם31 לומר כיון דמקר׳ מגילה מדרבנן הוא מת מצוה וכבוד בריות עדיף מיניה ודחי ליה כן פי׳ ריב״ג32 ורב ניסים33.
ור״ח שא״ל פי׳ בע״א שפי׳ ולאו ממש דוחה של תורה34. וק׳ דדרשינ׳ והתעלמת׳ פעמי׳ שאתה מתעלם כגון זקן ואינ׳ לפי כבודו אלמ׳ דכבוד הבריות דוחה לאו ממש וי״ל שאני הת׳ דכתי׳ והתעלמת׳35.
1. בגמ׳ לקמן דף ג,ב.
2. אסתר ט,כח.
3. כ״פ רש״י ד״ה וכדר׳ יהושע בן לוי.
4. לקמן דף ג,ב.
5. כ״פ רש״י (לקמן דף ג,ב) ד״ה שישב.
6. בתוס׳ (לקמן דף ג,ב ד״ה כרך) הביאו דברי רש״י דאיירי לענין בתי ערי חומה וה״נ משמע מדאייתי קרא דכי ימכור והקשו דא״כ הו״ל למיתני בערכין גבי שאר דיני דבתי ערי חומה ועוד הקשו דהל״ל נדון כבתי ערי החצרים לכן נראה דלענין מגילה מיירי ומ״מ מייתי קרא דכי ימכור לאשמועינן דחומה דמייתינן גבי מגילה בכה״ג דמהני גבי ערי חומה דהיינו הוקף ולבסוף ישב עכ״ד התוס׳ והכא נקט רבינו כפי׳ רש״י ותוס׳. ועיין בר״ן (דף ב,א ד״ה ואמר ריב״ל) שכתב שטעמו של רש״י מדאמרינן לקמן (דף ה,ב) דמספק״ל לחזקיה גבי טבריה ומבואר התם דאין דין מגילה שוה לדין בתי ערי חומה עיי״ש בר״ן. וכתב הר״ן דמ״מ מדברי הרי״ף שהביאה בהלכותיו אין נראה כפרש״י וכן הלשון בעצמו מוכיח שאף לענין מקרא מגילה איתמר דאי לא הול״ל נידון כבתי החצרים ולכך נראה דריב״ל פליג אדחזקיה עיי״ש בר״ן. ועיין רשב״א.
7. כ״ה בפרש״י לרי״ף (דף ב,א ד״ה בית מושב) שנתיישב בתוך ערי חומה. וכ״כ התוס׳ (לקמן דף ג,ב ד״ה כרך). ובר״ן (דף ב,א ד״ה ואמר ריב״ל) כתב פירוש דמושב נקוד פתח והוא סמוך ומשמעו בית מושב של עיר החומה ומשמע שהחומה היתה שם תחלה.
8. עיין רשב״א וריטב״א (דף ב,א ד״ה כרכים המוקפים) שכתבו כעי״ז.
9. לכאו׳ צ״ל לענין מגילה קורין בט״ו.
10. משמע שבמוקפת חומה בחו״ל קורין בט״ו. ועיין בר״ן (דף ב,א ד״ה כרכין) שהביא בזה פלוגתת הראשונים אי מוקפין חומה בחו״ל קורין בט״ו או לא. דדעת התוס׳ שגם בחו״ל קורין בט״ו והוכיחו מהא דאמרינן
(מגילה דף ה,ב) רב אסי קרא מגילה בהוצל בארביסר וחמיסר מספק״ל אי מוקפת חומה וכו׳ והוצל בחו״ל היתה אלמא אף בחו״ל קורין בט״ו. אמנם יש נוסחאות כתוב בהוצל דבנימין וא״כ בא״י היה. אבל דעת הרמב״ן דמוקפות דחו״ל קורין בט״ו והוכיח כן מירושלמי עיי״ש בר״ן. ועיין רשב״א (דף ב,ב ד״ה אלא קרא) מש״כ בבאור דברי הירושלמי ומה שכתב עוד להוכיח בזה. ובריטב״א (דף ב,א ד״ה כרכים).
11. עיין בתוס׳ (דף ג,ב ד״ה כרך שאין) שכתבו דמיירי בסתם כרכים האמורים בתלמוד אבל המוקף חומה מימות יהושע בן נון אפילו אין בו י׳ בטלנים קורין בט״ו עיי״ש בתוס׳. אמנם ברמב״ן (דף ב,א) הביא דברי התוס׳ וכתב ז״ל אבל בירושלמי מצאתי תני כרך שאין בו עשרה בטלנין תקנתו קלקלתו ונעשית כעיר וזו ראיה שדין מוקפין שאין בהם עשרה בטלנין כדין עיירות ומקדימין שלא כדברי פלפול רבותינו הצרפתים ז״ל. וכן נלמוד מכאן שזמנן בי״ד כעיר דלא משמע דנעשית כעיר שאין בה עשרה להקדים בלבד קאמר דהוה ליה למימר ככפר אלא כעיר לגמרי קאמר ותקנתו היא כשקורא בי״ד שהוא עיקר הנס והכל קורין בו. אבל מדברי הר״מ במז״ל נראה שהכרכין המוקפין חומה שאין בהם עשרה בטלנים זמנן ט״ו והוא גורס בירושלמי כפר שאין בו עשרה כלומר עשרה בני אדם תקנתו קלקלתו, ואינו נכון בסוגיא שם וגרסת ר״ח ז״ל כך היא כרך וכן דעת הגאונים ז״ל דכל שאין בו עשרה בטלנים בין מוקף בין עיר קורין בי״ד וכן עיקר עכ״ל הרמב״ן. והיינו כבאור רבינו דכרך היינו שמוקף חומה וכיון שאין בו עשרה מקדימין לקרוא בי״ד. ועיין רשב״א וריטב״א. ועיין בר״ן (דף ב,א ד״ה ומיהו איכא) שהביא דברי התוס׳ וכתב אבל היותר מחוור אצלי הוא שנאמר דכי אמר ריב״ל כרך שאין בה י׳ בטלנין נדון ככפר היינו לומר שאם רצה מקדים ליום הכניסה ומיהו אם לא רצו קורין בט״ו.
12. בגמ׳ ואין בו.
13. פרש״י (דף ג,ב ד״ה עשרה) עשרה בטלנין שבטלין ממלאכתן שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית. וכ״פ רש״י לקמן (דף ה,א ד״ה עשרה) שהן בטלים ממלאכתן וניזונין משל ציבור. ומבואר דאין עוסקין כלל במלאכה. וכ״כ הר״ח (דף ג,ב) שבטלין ממלאכתן ויושבים בביהכנ״ס. אמנם ברמב״ן (דף ב,א) כתב שיש לומר כל כרך גדול שנמצאים שם לעולם י׳ מזומנין לבית הכנסת בשעת תפלה ואין תפלה נפסדת מהן בעונתה חשיב דאיכא עשרה בטלנין כיון דלעולם איכא עשרה דמבטלי מלאכתן ואזלי לביהכ״נ ואע״ג דלא מסיימי ולא כדברי האומרים דבעינא י׳ מזומנים לכך, והוכיח מהא דאמרי׳ כרך איצטריכא ליה ואע״ג דמיקלעי ליה מעלמא אלמא אי מכרך גופיה נינהו מהני ואע״ג דלא הוו מזומנים. ובירושלמי תני י׳ בטלנים ממלאכתן לבית הכנסת רבי יהודה אומר כגון אנו שאין אנו צריכים אלא לתלמודנו עכ״ד הרמב״ן. וראה דברי רבנו לקמן דף ה,א ד״ה מתני כל שיש בה ומש״כ בהערות שם.
14. בפרש״י תיבת ומנחה ליתא.
15. דף ו,ב.
16. ישעיה נ,ב.
17. כ״פ רש״י (דף ג,ב) ד״ה עשרה בטלנין.
18. כעי״ז כתב המהרש״ל בברכות שם.
19. כ״פ רש״י ד״ה דמיקלעי.
20. עיין בגמ׳ לקמן דף ה,א תנא עשרה בטלנין שבבית הכנסת.
21. שאילתא סז והביאו המאירי בסוגיין. [ועיין בעמק שאלה שהוכיח מדברי השאלתות דס״ל דעשרה בטלנין לא בעינן דיהיו פנויים ממלאכה לגמרי כדברי רש״י דהא עשרה אלו עוסקים גם בדברים אחרים].
23. וכ״כ הר״ן (דף ב,ב ד״ה אשר לא). אמנם בפרש״י לערכין
(דף לב,א) כתב לוא כתיב משמע לא ומשמע לו כלומר אין לו עכשיו והיה לו חומה קודם. ועיי״ש בתוס׳ שדחו דבריו.
24. דף כו,א.
25. כ״פ רש״י ד״ה וישראל.
26. במדבר ו,ו.
27. פרשת נשא פכ״ו.
28. כ״פ רש״י ד״ה ולאחותו. ועיין רשב״א שהקשה מה לנזיר שכן עיקר מצותו שלא להטמאות ועוד מה לנזיר שכן לאו ועשה עיי״ש מה שהאריך בזה. [ועיי״ש שהביא פרש״י בסנהדרין דאיירי בנזיר עצמו שהיה הולך לשחוט פסחו]. וכתב הרשב״א דה״ק אמרת לא יטמא משום דהויא טומאת קרובים עשה הקל ועבודה ומילה עשה החמור ולא אתי עשה שאין בו צד כרת ודחי עשה החמור שיש בו צד כרת. ועיין מאירי.
29. כ״פ רש״י ד״ה אמרת.
30. דף יט,ב.
31. עיין בגמ׳ ברכות שם.
32. עיין שערי שמחה ח״ב הלכות אבל עמוד לח.
33. וכ״כ הר״י מלוניל (דף ב,ב) שדוחה מקרא מגילה שהוא בלא תסור, דמגילה אנשי כנה״ג תקנוה. ועיין מהרש״א לפרש״י שכתב כעי״ז בשם הר״ן.
34. לכאו׳ בא לחלוק על הפי׳ הראשון וקאמר דדוחה לאו ממש דהוא לאו של תורה. ולפ״ז קושית רבינו בהמשך דבריו היינו על הפי׳ הראשון.
35. ועיין בחדושי הר״ן שהביא שיש הקשו על רש״י דהא אמרינן בברכות שם דכבוד הבריות לא דחי אלא ל״ת דרבנן אבל לאו דאורייתא אינו דוחה וכתב דלאו קושיא דהא משמע התם דגם גבי לאו דאורייתא אמרינן התם דדחי היכא דהוא בשב ואל תעשה ובמקרא מגילה כיון שהוא בשב ואל תעשה דחי עיי״ש שהאריך בזה ועיין ריטב״א.