×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמוֹקֵים לַהּ לְבָרַיְיתָא כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה.
and he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, rather than Rabbi Yehuda.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה ב ע״ב} כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר: מנא [לן]⁠1 אמר רב2 דאמר קרא {אסתר ט:יט} על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר3 ומדפרזים [בארבעה עשר] מוקפין חומה4 [בחמשה עשר]⁠5 ושושן אע״פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון6 קורין7 בחמשה עשר דכתיב8
3אסתר ט:יח4 והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו [ובארבעה עשר בו ונח בחמשה עשר בו]⁠9 מאי טעמא הואיל ונעשה בו10 נס. אמר ר׳ יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך וקורין11 בחמשה עשר ועד כמה אמר ר׳ ירמיה כמחמתן לטיבריה והינו מיל12:
1. לן: גב, גג, גד, גה, גיט, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״הני מילי״.
2. רב: כ״י נ: ״רב יהודה״.
3. על כן...לחדש אדר: גד, גיט עד: ״הפרזים וכול׳⁠ ⁠״. גב, גג, גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים עד: ״ארבע עשר״.
4. חומה: גב, גה, כ״י נ, דפוסים. חסר ב-גג, גיט, כ״י א, כ״י קרפנטרץ.
5. בארבעה עשר, בחמשה עשר: גב, גג, גה, גיט, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״בארביסר, בחמיסר״.
6. בן נון: חסר בכ״י קרפנטרץ.
7. קורין: כ״י נ: ״קורא״.
8. דכתיב: חסר ב-גב.
9. והיהודים...בחמשה עשר בו: גב, גג, גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. גג, גה ממשיכים: ״וג׳⁠ ⁠״. כ״י א עד: ״בשלשה עשר בו וג׳⁠ ⁠״. דפוסים: והיהודים...בשלשה עשר יום בו ובארבעה עשר יום בו ונוח בחמשה עשר בו.
10. בו: גג, גה: ״בה״, וכן בר״ח.
11. וקורין: וכן גב, גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. כ״י א: ״קורין״.
12. נוסף בדפוסים כאן: ולימא מיל הא קמ״ל דשיעורא דמיל כמחמתן לטבריא.
ואוקי לה להך ברייתא – דלעיל כרבי יוסי בר יהודה.
תוס׳ בד״ה ועוד האמר רב חסדא כו׳ ואר״י דתלמודא מסיק ליה כו׳ והכא ה״ק כו׳ ועוד את״ל דבסתומות איירי נמי תקשה והאמר רב חסדא כו׳ עכ״ל כצ״ל מתוס׳ בפרק הבונה ופי׳ דהתם בפ׳ הבונה תלמודא מסיק ליה לאוקמא הא דרבי ירמיה בפתוחות משום דמעיקרא ידע התם מלתיה דרב חסדא ולא הוה קשיא ליה התם מעיקרא מאלה המצות גם דמעיקרא איירי התם לפלוגי בפתוחות כדקאמר סתום ועשאו פתוח כו׳ פתוח ועשאו סתום כו׳ מש״ה העמיד הך דרבי ירמיה נמי בפתוחה ולא תקשה כלל מדרב חסדא אבל הכא ה״ק מעיקרא ותסברא מאלה המצות ולא ידע כלל לפלוגי בין סתומות לפתוחות ומהך קושיא דפריך מעיקרא אלה המצות אתותב ר׳ ירמיה בין בפתוחות בין בסתומות ואם כן שפיר קא מקשה לפום הך סברא דבסתומות מיירי הא דר׳ ירמיה תקשה ליה נמי הא דרב חסדא ועד״ז יתפרש מ״ש וכפר״ת ז״ל שהגיה כו׳ ומשני אין מהוו הוו ולא קשיא מידי דר׳ ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי כו׳ ר״ל דלמאי דמשני בין התם בין הכא אין מהוו הוו ודאי דלק״מ אי דרבי ירמיה מוקי לה נמי בסתומות ומש״ה כי פריך במגילה מהא דרב חסדא ולא בעי לאוקמא הא דר׳ ירמיה בפתוחות כדמוקי לה בפ׳ הבונה דהכי אורחיה דמקשה זיל הכא קא מדחי ליה להפך הסברא לפי הקושיא כפרש״י התם ע״ש והכא מאלה המצות נמי פריך מעיקרא דליכא לפלוגי בין סתומות לפתוחות לפום הך סברא אי איירי בסתומות פריך נמי מרב חסדא כיון דמשני שפיר אין מהוו הוו ולאוקמא אפי׳ בסתומות כסברת המקשה ודו״ק:
ומוקים לה [ומעמיד אותה] את הברייתא שנביא מיד, כשיטת ר׳ יוסי בר יהודה ועל ידי כך אין עוד סתירה.
and he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, rather than Rabbi Yehuda.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמִי אָמַר ר״ירַבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן הַזֶּה הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּלִין בָּהּ אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ וּרְמִינְהִי א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה אאֵימָתַי מָקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

The Gemara explains the apparent contradiction: And did Rabbi Yehuda actually say that nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time? The Gemara raises a contradiction from a mishna (5a): Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh of Adar? In a place where the villagers generally enter town on Monday and Thursday. However, in a place where they do not generally enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla only in its designated time, the fourteenth of Adar.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימתי – מקדימים.
מקום שנכנסים כו׳ – במקום שבית דין קבוע והכפרים נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב.
אבל מקום שאין נכנסין – דהך הקדמה לאו קולא היא לכפרים אין קורין אותה אלא בזמנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמרא ורמינהו אמר ר״י אימתי במקום שנכנסין כו׳ מקום שנכנסין בב׳ וה׳ מיהא קרינן אפילו בזמן הזה. פי׳ כיון דר״י במתניתין דלקמן אמרה למילתיה אמתניתין דר״פ וכיון דלישנא בתרא דרבה בב״ח אמר ר׳ יוחנן שהמשנה דר״פ הן דברי ר״ע סתימתאה א״כ ע״כ איירי מתני׳ בזמן הזה כמ״ש בסמוך ללישנא קמא דמוכח דר״ע איירי בזמן הזה מסתימת לשון המשנה כ״ש ללישנא בתרא וא״כ ממילא מוכח דלר״י נמי בזמן הזה מיהא קרינן כמתני׳ דידן בר״פ דעלה קאי וק״ל:
וזו היתה הקושיה: ומי [והאם] אמר ר׳ יהודה כי בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממקור אחר, אמר ר׳ יהודה: אימתי אמרו שימי הפורים הם מאחד עשר באדר והלאה — מקום שנכנסין בני הכפרים אל העיר ביום שני וביום חמישי בשבוע, אבל מקום שאין נכנסין כרגיל בשני ובחמישי — אין קורין אותה אלא בזמנה.
The Gemara explains the apparent contradiction: And did Rabbi Yehuda actually say that nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time? The Gemara raises a contradiction from a mishna (5a): Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh of Adar? In a place where the villagers generally enter town on Monday and Thursday. However, in a place where they do not generally enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla only in its designated time, the fourteenth of Adar.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי מִיהָא קָרֵינַן וַאֲפִילּוּ בִּזְמַן הַזֶּה וּמוֹקֵים לַהּ לְבָרַיְיתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה.

The mishna indicates that, at least in a place where the villagers enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla from the eleventh of Adar even nowadays. And due to this contradiction, Rav Ashi establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה נדייק: מקום שנכנסין בשני וחמישי מיהא קרינן [על כל פנים מקדימים וקוראים אנו] כבר מאחד עשר, ואפילו בזמן הזה! ומוקים לה [ומעמיד אותה] את הברייתא כדברי ר׳ יוסי בר יהודה.
The mishna indicates that, at least in a place where the villagers enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla from the eleventh of Adar even nowadays. And due to this contradiction, Rav Ashi establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳אַדְּרַבִּי יְהוּדָה מוֹקֵים לָהּ לְבָרַיְיתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה.

The Gemara expresses surprise: Because Rav Ashi poses a difficulty due to the apparent contradiction between the opinion of Rabbi Yehuda in the baraita and the opinion cited in a mishna in the name of Rabbi Yehuda, he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda? How could he have emended the text just because he had a difficulty that he did not know how to resolve?
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דקשיא ליה כו׳ – בתמיה.
(4-5) והא דאקשינן: ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה מוקים לברייתא כרבי יוסי ברבי יהודה. נראה לי דהכי פירושא, כיון דאיכא למימר דתרוייהו רבי יהודה וחדא כרבנן וחדא כרבי עקיבא, וכדמוקמינן להו בתיובתא, אם כן מאי דוחקיה לדחויי חדא מרבי יהודה ולאוקומה כרבי יוסי ברבי יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על דבר זה תוהים: ומשום דקשיא ליה [שקשה לו] מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה מוקים לה [מעמיד אותה] את הברייתא כר׳ יוסי בר יהודה?! כיצד משנים גירסה רק משום שנתקלנו בקושיה שאיננו יודעים ליישבה?
The Gemara expresses surprise: Because Rav Ashi poses a difficulty due to the apparent contradiction between the opinion of Rabbi Yehuda in the baraita and the opinion cited in a mishna in the name of Rabbi Yehuda, he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda? How could he have emended the text just because he had a difficulty that he did not know how to resolve?
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב אָשֵׁי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאִיכָּא דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה וְאִיכָּא דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה וּמִדְּקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר מַאן דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה לָאו דַּוְוקָא מַאן דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה דַּוְוקָא.:

The Gemara explains: Rav Ashi heard that there were those who taught the baraita in the name of Rabbi Yehuda, and there were those who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda. And since he had a difficulty with the apparent contradiction between one ruling of Rabbi Yehuda and another ruling of Rabbi Yehuda, he said: The one who taught it in the name of Rabbi Yehuda is not precise, whereas the one who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda is precise, and in this way he eliminated the contradiction.
רי״ףרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

ופרקי׳ דכיון דאשתכח מאן דתני במתני׳ בהדיא ר״י בר יהודה – הא ניחא ליה טפי לומר דההיא גר׳ לימא דייקא ואידך דגריס לה כדי טעותא מלאוקומה כתרי תנאי אליבא דר״י או חדא כרבנן וחדא כר״ע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: לא כך היה המעשה, אלא רב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה [שמע שיש ששונה אותה] את הברייתא הזו בשמו של ר׳ יהודה, ואיכא דתני לה [ויש ששונה אותה] בשמו של ר׳ יוסי בר יהודה, ומדקשיא ליה [ומכיוון שהיה קשה לו] מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה, אמר: מאן דתני לה [מי ששונה אותה] כדברי ר׳ יהודהלאו [לא] דווקא, אינו מדוייק, ומאן דתני לה [ומי ששונה אותה] כדברי ר׳ יוסי בר יהודהדווקא, מדוייק, שהרי על ידי כך נמנעת הסתירה.
The Gemara explains: Rav Ashi heard that there were those who taught the baraita in the name of Rabbi Yehuda, and there were those who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda. And since he had a difficulty with the apparent contradiction between one ruling of Rabbi Yehuda and another ruling of Rabbi Yehuda, he said: The one who taught it in the name of Rabbi Yehuda is not precise, whereas the one who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda is precise, and in this way he eliminated the contradiction.
רי״ףרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כְּרַכִּים הַמּוּקָּפִים חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר וְכוּ׳.: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רָבָא דְּאָמַר קְרָא {אסתר ט׳:י״ט} עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת וְגוֹ׳ מִדִּפְרָזִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר מוּקָּפִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

§ We learned in the mishna: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar. The Gemara asks: From where are these matters derived, as they are not stated explicitly in the Megilla? Rava said: It is as the verse states: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month of Adar a day of gladness and feasting” (Esther 9:19). From the fact that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, it may be derived that the walled cities celebrate Purim on the fifteenth.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט״ו. ואקימנא בגמ׳ פרזים. כתיב הכא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר. וכתיב התם לבד מערי הפרזי. מה להלן דכתיב הפרזי וקרי להני פרזי ומוקפות חומות דבהדיהן מימות יהושע בן נון כמו הנך קורין בט״ו ואימא מוקפין חומה קורין בי״ד וט״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הפרזים – עיר שאין לה חומה ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין משכונה לשכונה.
מוקפין בט״ו – שהרי שני ימים כתובין שם ומדקבע י״ד לפרזים שדייה ט״ו למוקפין.
פרזים. עיר שאין לה חומה וישובה1 נפוץ ופרוץ ומרוחקין משכונה לשכונה2.
מוקפין בט״ו. שהרי שני ימים כתובים שם ומדכתב י״ד לפרזים שייריה3 ט״ו למוקפין. ובגמר׳ מסיק דליכ׳ למימ׳ פרזים בי״ד מוקפין כלל לא. דכתי׳ במגילה4 לשושן שיעשה כדרך שנחו בו בשעת הנס.
1. בפרש״י ומתוך כך ישובה נפוץ ופרוז.
2. כ״פ רש״י ד״ה הפרזים.
3. בפרש״י שדייה ט״ו למוקפין.
4. בפרש״י וחמשה עשר דכתיב במגלה שדייה לשושן כדרך שנחו בו בשעת הנס.
כרכין המוקפים חומה מימות יהושע בן נון וכו׳ מנ״ל – דבקרא לא אזלינן אלא דשאינו מוקפין קורין בי״ד אבל במוקפין לא חזינן מידי דכתיב על כן היהודים וכו׳. אמרי׳ בגמרא חזקי׳ קריה בטבריא בארביסר ובחמיסר מספיקא כלומר מספקת ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע או לא. וקשיא לן א״כ האידנא דמספקא לן טובא אמאי לא קרינן בי״ד ובט״ו דהא מספקא לן. והגאונים מתרצים כי חזקיה לא הוה מספקא ליה אם היתה נבנית בימות יהושע בן נון אלא (לאו) דפשיטא ליה דבימות יהושע היתה נבנית אלא ספיקא דאית ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע או לאו. אבל אנן דמספקא כולה מילתא אם היתה נבנית מימות יהושע או לאו לא קרינן בתרוויהו. ומ״מ אכתי מבעי׳ לן בהי מנייהו קרינן כיון דספק׳ נינהו. אך יש לתרץ דהיינו טעמא דלא קרינן בט״ו משום דאין שם עשרה בטלנין וכל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר ואפי׳ הוי מוקף מימו׳ יהושע וכ״ש בהני דידן דספיקי נינהו. ובטבריא היו עשרה בטלנין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה: כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר באדר. ושואלים: מנהני מילי [מניין הדברים הללו]? שהרי אינם כתובים במפורש במגילה! אמר רבא: שאמר קרא [הכתוב]: ״על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר״ (אסתר ט, יט), ומכיון שהפרזים עושים בארבעה עשר נלמד שהמוקפין עושים בחמשה עשר.
§ We learned in the mishna: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar. The Gemara asks: From where are these matters derived, as they are not stated explicitly in the Megilla? Rava said: It is as the verse states: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month of Adar a day of gladness and feasting” (Esther 9:19). From the fact that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, it may be derived that the walled cities celebrate Purim on the fifteenth.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאֵימָא פְּרָזִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר מוּקָּפִין כְּלָל כְּלָל לָא וְלָאו יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ וְעוֹד מֵהוֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ כְּתִיב.

The Gemara challenges this answer: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as indicated in the verse, and the walled cities do not celebrate it at all. The Gemara expresses astonishment: And are they not Jews? And furthermore: It is written that the kingdom of Ahasuerus was “from Hodu until Cush” (Esther 1:1), and the celebration of Purim was accepted in all of the countries of his kingdom (Esther 9:20–23).
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלל כלל לא – וחמשה עשר דכתיב במגילה שדייה לשושן כדרך שנחו בו בשעת הנס.
מהודו ועד כוש כתיב – שקיבלו עליהם פורים דכתיב וישלח ספרים בכל מדינות המלך אחשורוש וגו׳ לקיים עליהם ואע״ג דלא כתב הודו וכוש בהאי קרא כיון דכתיב בכל מדינות המלך אחשורוש. הרי מהודו ועד כוש.
דאטו מוקפין לאו ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתי׳. ומדכת׳ את י״ד ואת יום ט״ו הני בארבסר והני בחמישר ולא קרו מוקפין בי״ד ובט״ו ולא תימ׳ מוקפין אי בעו בי״ד ואי בעי בט״ו דזמניהם כתי׳ זמנו של זה לא כזמנו של זה ובי״ג נמי לא עבוד מוקפין דכיון דלא רמז לן קר׳ במוקפין מה דינן ואשכחנ׳ שושן שעשו בט״ו מיסתבר׳ שאותו יום שייר למוקפין ולא בי״ג1.
ובגמר׳ בעי מ״ט דת״ק דנקיט מימות יהושע ולא זמן אחר.
יליף פרזים פרזים. כתי׳ הכ׳2 פרזי׳ וכתי׳ הת׳ ביהושע בביאת הארץ3 לבד מערי הפרזי מה הת׳ מוקפות דהוו מימו׳ יהושע בין נון אף פרזים דהכ׳ מוקפות דידהו מימות יב״נ4.
1. כ״פ רש״י ד״ה ומשני כשושן.
2. אסתר ט,יט.
3. דברים ג,ה.
4. בפרש״י ד״ה מה להלן מימות יהושע לא גרסינן מה להלן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון דהא פרזים לאו מוקפין חומה נינהו. וכן הגיה בהגהות הגר״א לגמ׳. אמנם בר״ן (דף ב,א ד״ה כרכין) גרס מה להלן מוקפות דידהו מימות יהושע אף כאן מוקפות דידהו מימות יהושע וכגירסת רבינו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ואימא פרזים בארביסר מוקפין כלל וכלל לא. הא דקס״ד למימר הכי יש לפרש לפי שיטת הרמב״ן ז״ל שהביא הר״ן ז״ל דעיקר הנס היה על יושבי פרזות משא״כ מוקפין לא הוו בסכנה כ״כ ע״ש:
ומקשים: ואימא [ואמור] כך: פרזים — בארבעה עשר כמאמר הכתוב, מוקפין — כלל כלל לא! ותוהים: כיצד אפשר לומר זאת, ולאו כי לא] ישראל נינהו [הם]? ועוד: הלא ״מהדו ועד כוש״ (אסתר א, א) כתיב [נאמר] שהיתה מלכות אחשורוש, ונאמר שימי הפורים נתקבלו בכל מדינות מלכותו.
The Gemara challenges this answer: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as indicated in the verse, and the walled cities do not celebrate it at all. The Gemara expresses astonishment: And are they not Jews? And furthermore: It is written that the kingdom of Ahasuerus was “from Hodu until Cush” (Esther 1:1), and the celebration of Purim was accepted in all of the countries of his kingdom (Esther 9:20–23).
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֵימָא פְּרָזִים בְּאַרְבֵּיסַר מוּקָּפִין בְּאַרְבֵּיסַר וּבַחֲמֵיסַר כְּדִכְתִיב {אסתר ט׳:כ״א} לִהְיוֹת עוֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר [בּוֹ] בְּכׇל שָׁנָה.

Rather, the following challenge may be raised: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth and the walled cities celebrate it on the fourteenth and on the fifteenth, as it is written: “That they should keep the fourteenth day of the month of Adar and the fifteenth day of the same, in every year” (Esther 9:21). This verse can be understood to mean that there are places where Purim is celebrated on both days.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדכתיב להיות עושים – מסקנא דקושיא היא ולא תירוצא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא כך יש להקשות: ואימא [ואמור]: פרזים עושים פורים בארביסר יום הארבעה עשר] ומוקפין עושים בארביסר ובחמיסר יום הארבעה עשר וגם ביום החמישה עשר], וכעין ראיה לדבר, כדכתיב [כפי שנאמר]: ״להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה״ (אסתר ט, כא), ומשמע לכאורה שיש שעושים את הפורים בשני הימים.
Rather, the following challenge may be raised: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth and the walled cities celebrate it on the fourteenth and on the fifteenth, as it is written: “That they should keep the fourteenth day of the month of Adar and the fifteenth day of the same, in every year” (Esther 9:21). This verse can be understood to mean that there are places where Purim is celebrated on both days.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִי הֲוָה כְּתִב אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֲתָא אֵת וּפָסֵיק הָנֵי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְהָנֵי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

The Gemara rejects this argument: If it had been written in the verse: The fourteenth day and [ve] the fifteenth, it would be as you originally said. However, now that it is written: The fourteenth day and [ve’et] the fifteenth day, the particle et used here to denote the accusative comes and interrupts, indicating that the two days are distinct. Therefore, residents of these locations celebrate Purim on the fourteenth, and residents of those locations celebrate it on the fifteenth.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן אי הוה כתיב את יום י״ד וט״ו כדקא אמרת. השתא כתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר. שמעינן הני בי״ד והני בט״ו לית מאן דעביד ב׳ ימים לכל מקום ומקום יומו יום אחד. תוב ליכא למימר דמוקפין אי בעו בי״ד אי בעו בט״ו דהא פרשינן לעיל מדכתיב זמניהן דייקינן דכל חד בזמנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אי הוה כתב [אילו היה נאמר] בפסוק ״את יום ארבעה עשר וחמשה עשר״ — אכן היה כדקאמרת [כמו שאתה אומר], השתא דכתיב [עכשיו שנאמר בפסוק] ״את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר״ הרי אתא [באה] המלה ״את״ ופסיק [והפסיקה], לומר שאין עושים את שני הימים, אלא הני [אלה] בארבעה עשר, והני [ואלה] בחמשה עשר.
The Gemara rejects this argument: If it had been written in the verse: The fourteenth day and [ve] the fifteenth, it would be as you originally said. However, now that it is written: The fourteenth day and [ve’et] the fifteenth day, the particle et used here to denote the accusative comes and interrupts, indicating that the two days are distinct. Therefore, residents of these locations celebrate Purim on the fourteenth, and residents of those locations celebrate it on the fifteenth.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֵימָא פְּרָזִים בְּאַרְבֵּיסַר מוּקָּפִין אִי בָּעוּ בְּאַרְבֵּיסַר אִי בָּעוּ בַּחֲמֵיסַר אָמַר קְרָא בִּזְמַנֵּיהֶם זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה.

The Gemara suggests: Say that residents of unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as stated in the verse, and with regard to residents of walled cities, if they wish they may celebrate it on the fourteenth, and if they wish they may celebrate it on the fifteenth. The Gemara responds: The verse states: “In their times” (Esther 9:31), indicating that the time when the residents of this place celebrate Purim is not the time when the residents of that place celebrate Purim.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא פרזים בי״ד – דהא קבעינהו קרא אבל מוקפין דלא קבעינהו קרא אי בעו בארביסר ליקרו אי בעו בחמיסר ליקרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים עוד: ואימא [ואמור] כך: פרזים עושים בארביסר [בארבעה עשר] ככתוב, מוקפין — אי בעו בארביסר, אי בעו בחמיסר [אם רוצים עושים בארבעה עשר, אם רוצים עושים בחמישה עשר]! ודוחים: אמר קרא [הכתוב] ״בזמניהם״, ללמדנו כי זמנו של זה לא זמנו של זה.
The Gemara suggests: Say that residents of unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as stated in the verse, and with regard to residents of walled cities, if they wish they may celebrate it on the fourteenth, and if they wish they may celebrate it on the fifteenth. The Gemara responds: The verse states: “In their times” (Esther 9:31), indicating that the time when the residents of this place celebrate Purim is not the time when the residents of that place celebrate Purim.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאֵימָא בִּתְלֵיסַר כְּשׁוּשָׁן.

The Gemara raises another challenge: Say that the walled cities should celebrate Purim on the thirteenth of Adar and not on the fifteenth. The Gemara answers: It stands to reason that the residents of walled cities, who do not celebrate Purim on the fourteenth, celebrate it as it is celebrated in Shushan, and it is explicitly stated that Purim was celebrated in Shushan on the fifteenth.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא מוקפין בי״ג – וקרא דכתיב בחמשה עשר, לשושן הוא דקבע כדרך שעשו בט״ו בשנה ראשונה.
ומשני: כשושן – כיון דלא רמז לך הכתוב זמן המוקפין אימת הוא ואשכחן שושן שעשו בט״ו. מסתברא שאותו היום שייר למוקפין.
ואימא – י״ג ופריק, כשושן – פי׳ ודאי כל הני ואי׳ ואי׳ דאמרי בסוגיא לא פרכי ממש נינהו אלא לברורי דרך קושיא ותירוץ והיינו דאמרי׳ ואי׳ י״ג שיקראו עיירות בי״ד או בט״ו דבתרוייהו ליכא למי׳ כדלעיל וכרכים בי״ג ואף על גב דיהבי חשיבותא לעיירות טפי להקדים כרכים לעיירות ולקבוע להם ימים שלא היו למנוחה די׳ אה״נ והא ודאי לאו פרכא היא דליכא למפרך כי הא אלא ברורה וכדאמרי׳ כנ״ל.
אשכחן עשיה זכירה מנ״ל – פי׳ עשייה היינו סעודה וכדגרסי׳ בירוש׳ נזכרים ונעשים נזכרים לקריאה נעשים לסעודה.
איתקש זכירה לעשיה – פי׳ לענין קביעות הימים אבל לא לכל ענין שהרי חייב אדם לומר מקרא מגילה בלילה וסעודה אינה אלא ביום דימי משתה ושמחה כתיב ימים ולא לילות וכדאמרי׳ סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י״ח אלא ודאי כדאמרי׳ דשאני קריאה בלילה דרבויי קרא מדכתיב ולילה ולא דומיה לי ולעולם בכלל ימים אלו ליכא לילות.
ותנא דידן מ״ט יליף פרזים פרזים – גרסינן בירושלמי מגלת אסתר ניתנה לידרש ומסתברא לי דלאו למימרא דגמר פרזים פרזים בג״ש דהא לי׳ למימר דנעביד ג״ש מדאורייתא למגלה אלא לומר שניתנה לידרש ללמוד מלישנא שמשמעות לשון פרזים פרזים דמגלה לפרזים דאורייתא והוכחת לשון בעלמא הוא.
אלא לתנא דידן שושן דעבדא כמאן – פי׳ כיון דאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון כי קרא בחמישה לא עבדא לא כעיירות ולא בכרכים ומדלא אשכח חידושא אחרינא בשושן אליבא דתנא דידן נמי אלא משום דאין הקפה מימות יהושע בן נון שמעי׳ דלאו הכי ניחא ליה למאי דקריא בט״ו ואפילו לדתנא אף על גב דחוץ לארץ היא וזה ראיה למה שפירשנו במשנתינו דאפילו תנא דידן חוץ לארץ בארץ לענין כרכים דאי לא מאי ק״ל דהא חזי׳ דשושן רבותא אית ליה על שאר כרכים שאל״כ אפילו תהא שושן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון תיקשי ליה כיון דחוץ לארץ היא היאך קרי׳ בט״ו ואלו בסוגי׳ משמע דלא ק״ל הא כלל דבהא ליכא רבותא בשושן שאף בחוץ לארץ קורין בכרכים ולא משכח שום רבותא בהא ולהכי בעי בדין הקפה דעבדה כמאן ופרקי׳ הואיל ונעשה בה נס פי׳ יהבו ליה חשיבותא למקרי בט״ו בכרכים גמורים.
ואמרי׳ בשלמא לתנא דידן היינו דכתיב מדינה ומדינה ועיר ועיר לחלק בין מדינה למדינה ועיר ועיר – כדמפ׳ ואזיל וכי תימא ולדידיה מש׳ ומש׳ למה לי וכי תימא להביא משפחות כהונה ולויה וכדלקמן הא ליתא דלישנא דלקמן אמרי׳ והשתא דאמרת מדינה ומדינה לדרשה משמע כדאת׳ לחלק ניחא לן מש׳ ומש׳ לחלק דאי לא מאי והשתא דנקטינן וי״ל דהשתא דדרשינן ליה לחלק בין כרכים שנכנסין בשני ובה׳ לשאינן נכנסין וכדמשמע מן הירושלמי שכתבנו לעיל ועו׳ אמר לשם ר׳ סימון בשם ר״ש אומר מש׳ ומש׳ אלו הכפרים עיר ועיר אלו העיירות מדינה ומדינה אלו הכרכים.
אלא קרא לכדר׳ יהושע בן לוי אתיא – פי׳ דלא כתיב כפילא דלישנ׳ לחלק אלא כל א׳ מינייהו מייתר לדרשה ומדינה מייתר לכדר׳ יהושע בן לוי דאמר כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו וכו׳ דכיון דמגנו בתוך העיר בשעת צרה ומשתתפי לכל מילי כדידהו חשיבי לענין מקרא מגילה וכי תימא ייתורא דעיר ועיר למה לי י״ל דלהאי נמי אתיא שכל הסמוך לעיר וכל הנר׳ עמו וכו׳ ואצטריך לרבויי בעיר וכרך דכיון שאין הדין כן לבתי ערי חומה אלא בחד מינייהו ה״א אין לך בו אלא חדושו כנ״ל וייתור׳ דמש״פ לקמן בעי לה ודריש ליה.
ועד כמה כמחמתן לטבריא – והיינו מיל דהא קמ״ל דשיעורא דמיל כמחמתן לטבריא ולדידן פירש רש״י ז״ל במסכת ערובין דמיל מהלך אלפים אמה ודעת רבותי כל סמוך הוא דמשערינן במיל דכיון שאינו נראה עמו לא חשיב סמוך ביותר ממיל אבל בנראה כל שהוא נראה עמו ומשתתף עמו בעיניהם ולית ליה שיעורא וקי״ל כתנא דידן דבעי מוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
הא דאמרינן מנצפך צופים אמרום – לפי סדר האותיות הל״ל כמנפץ אלא משום דמשמע צ״א וכאלו בעי לומר מן צופיך וכך הוא בירוש׳ והא צ״א לאחרי שיהו כאלו קודם לכן הרי היו שם הארון הלוחות ואסיקנא דשכחום וחזרו ויסדום ובירוש׳ אמרי דצופים היינו ר״א ור׳ יהושע.
ותסברא והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה – הקשו בתוס׳ דהא איתא מ״ד בסנהדרין פרק כהן גדול דעזרא שינה את הכתב דמאי אשורית שעלה עמהם מאשור. ותירצו דהתם קרא אשכחו ודרוש דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת כתב העשוי להשתנות כדאי׳ התם. ואחרים תירצו דהא לא חשיב חדוש משום חלוף הכתב בכתב אחר ואין חידוש אלא במניח הכתב1 כמו שהוא אלא שמוסיף עליו אותיות כי הא דקס״ד הש״ס הכא מי׳ ודאי תמיהא מלתא טובא דהא רב חסדא קאמר דמ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין משמע דכולי עלמא היא ואלו התם בסנהדרין אמרינן דאיכא מ״ד שהתו׳ ניתנה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש וחזר ונתנה2 להם בימי עזרא בכתב אשורית ואמרי׳ מאי אשורית שעלה עמהם מאשור שכתב הקדש הוא כתב בני אשור. וזה תימה גדול שיהיה הכתב הזה המאושר שיש בכל קוץ וקוץ ממנו תלי תלים של הלכות וסודות3 התורה כתב של בני אשור ויהיו הלוחות מכתב עברי ועוד בכתב עברי מה נס היה במ״ם וסמ״ך שבלוחות.⁠4 אבל ודאי אין ספק שזה הכתב הנקרא אשורית הוא כתב הקדש שבלוחות ועל שם כך נקרא קדש וכן לשון הקדש ומעולם לא נראה הכתב ההוא אלא בלוחות אבל לשון הקדש כבר נודע לאבות ובני ישראל קודם מתן תורה ובו השם מדבר עם נביאיו וקדושיו. ואף על פי כן מתוך תומת וקדושת הכתב ההוא באותן הימים בעי׳ קיימי׳5 לא היו כותבין אותו אפילו בספרים שכותב המלך או כל א׳ וא׳ לעצמו אלא היו כותבין אותו בכתב עברי וזהו6 כשנגנז הארון שכחום לאותיות מנצפ״ך וכשגלו לאשור וידעו בני אשור כתב זה נטלוהו להם או שהיה אצלם קודם לכן שנודע להם מספר הקדש מלבד כתב שלהם או שהיה להם וחמדו אותו ובני ישראל הורגלו בו עמהם משם ואילך. וזה הוא שעלה מאשור ובימי עזרא ניתן להם לכתוב ספר תורה ושאר כתובים וכדדייקי׳ מדכתיב וכתב הנשתון. ורבי היה אומר שמעולם לא נשתוה ובכתב זה ניתנה תורה לישראל גם בספרי הקדש ולמה נקרא שמו אשורית שמאושר בכתבו ולקמן במכלתין קרי אשורי ללשון הקדש כדתנן והלועז ששמע אשורית יצא. והא7 ודאי דכולי עלמא לשון הקדש אינו של בני אשור דהא אמרינן בירושלמי אשור לשון אין להם כתב יש להם, כלומ׳ כתב יש להם משלהם אבל אין להם לשון אלא משל אחרים. אי נמי ה״ק דכתב שלנו יש להם אבל לא לשון שלנו וע״ש שהורגלו לכתוב בלשון הקדש בכתב אשורית זה נקרא בלשון אשורית. וזה נ״ל נכון וברור. ולפירוש8 זה אין במה ששינה עזרא את הכתב לכתוב ספרי תורה בכתב הקדש שום חדוש על התורה שהרי הכתב הזה כבר היה ידוע ונתון9 לנו בלוחות הברית.
והא דאקשינן מדרב חסדא דאמר מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין ק״ל לר״ת ז״ל דהכא משמע דמן צופים היינו סתומות מדאקשינן ממ״ם סתומה שבלוחות ואלו בפ׳ הבונה במסכת שבת אמרינן איפכא דאמרי׳ התם פתוח שעשאו סתום כשר דעלויי דאמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות וכו׳ אלא סתום שעשאו פתוח גרועי גרעיה דאמר רב חסדא מנצפך צ״א אתמה אלא מנצפך היינו פתוחות והנכון דמנצפך צ״א סתם והוה מספקא לתלמודא אי פתוחות או סתומות ומ״ה פריך התם מפתוחות והכא מסתומות למימרא דהאי צ״א ממש בין דליהוי פתוחות בין דליהוי סתומות קשיא או מהא דהכא או מההיא דהתם הילכך התם אוקמה בפתוחות והכא סתומות ואקשינן מינה ובמסקנא הא אפרקא שפיר דכולהו מדאורייתא וצופים נמי בכולהו איהו ואידכרו לן הי מינייהו בסוף תיבה והי מינייהו בראש תבה ור״ת ז״ל היה אומר מתוך קושיא זו דל״ג הכא והא אמר רב חסדא אלא כמנצפך בפתוחות הוה שמיע ליה מעקרא כדאית׳ בפ׳ הבונה כפי מה שכתבנו וכן פירשו בתוס׳.
1. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון: ״הכתוב״.
2. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון: ״ונתן״.
3. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון: ״יסודות״.
4. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון חסר: ״שבלוחות״.
5. כן בכ״י ובדפוס ראשון. בעין יעקב: ״באותן הימים״.
6. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון: ״שהוא״.
7. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון: ״דהא״.
8. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון: ״ולפי״.
9. כן בעין יעקב. בכ״י ובדפוס ראשון: ״וניתן״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים עוד: ואימא בתליסר [ואמור שיחוגו ביום שלושה עשר] ולא בחמישה עשר! ומשיבים: מסתבר שעושים זאת כפי שעשו בשושן שמפורש שחגגו בה ביום חמישה עשר, ומסתבר שכך עושים כל אלה שאינם חוגגים ביום ארבעה עשר.
The Gemara raises another challenge: Say that the walled cities should celebrate Purim on the thirteenth of Adar and not on the fifteenth. The Gemara answers: It stands to reason that the residents of walled cities, who do not celebrate Purim on the fourteenth, celebrate it as it is celebrated in Shushan, and it is explicitly stated that Purim was celebrated in Shushan on the fifteenth.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַשְׁכְּחַן עֲשִׂיָּיה זְכִירָה מְנָלַן אָמַר קְרָא {אסתר ט׳:כ״ח} וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים אִיתַּקַּשׁ זְכִירָה לַעֲשִׂיָּיה.

The Gemara comments: We found a source for observing the holiday of Purim on the fourteenth of Adar in unwalled towns and on the fifteenth of Adar in walled cities; from where do we derive that remembering the story of Purim through the reading of the Megilla takes place on these days? The Gemara explains that the verse states: “That these days should be remembered and observed” (Esther 9:28), from which it is derived that remembering is compared to observing.
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשכחן עשייה – דמשתה ויום טוב שתהא לפרזים בי״ד ומוקפין בט״ו.
זכירה – קריאת המגילה.
מנלן – שנקבע להם זמן לפרזים בארבעה עשר הא בהאי קרא דעל כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר וגו׳ עשייה הוא דכתיבא.
איתקש זכירה לעשייה – הלכך זמן אחד להם.
בגמר׳ בעי אשכחנ׳ עשייה זכירה מנלן. פי׳ אשכחנ׳ עשייה דמשתה ושמחה וי״ט שיהא לפרזים בי״ד ולמוקפין בט״ו1.
(זכירון) [זכירה2]. לקרות מגילה למוקפין בט״ו ולפרזים בי״ד.
מנלן. דהא בהאי קר׳3 דעל כן [היהודים] הפרזי׳ וגומ׳ עשייה הוא דכתי׳4.
ומשני דכתי׳5 והימי׳ האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה.
1. כ״פ רש״י ד״ה אשכחן.
2. כ״ה בפרש״י ד״ה זכירה.
3. אסתר ט,יט.
4. כ״פ רש״י ד״ה מנלן.
5. אסתר ט,כח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: אשכחן [למדנו] מכאן את העשייה, כלומר, את מצוות הפורים שיש בהן צד עשייה, כגון משתה ויום טוב, אולם זכירה שמזכירים, כלומר, שבאותם ימים אף קוראים בני אותם מקומות את המגילה, מנלן [מניין לנו]? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״והימים האלה נזכרים ונעשים״ (אסתר ט, כח), הרי בפסוק איתקש [הוקשה, השוותה] זכירה לעשייה.
The Gemara comments: We found a source for observing the holiday of Purim on the fourteenth of Adar in unwalled towns and on the fifteenth of Adar in walled cities; from where do we derive that remembering the story of Purim through the reading of the Megilla takes place on these days? The Gemara explains that the verse states: “That these days should be remembered and observed” (Esther 9:28), from which it is derived that remembering is compared to observing.
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר כְּרַכִּין הַמּוּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

§ The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in the Tosefta (1:1) that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Ahasuerus read the Megilla on the fifteenth. According to the Tosefta, the status of walled cities is determined based upon whether they were walled in the time of Ahasuerus rather than the time of Joshua.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב על עצם ההלכה המובאת במשנה, מעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כי האי תנא שיטת תנא זה] שתובא מיד. דתניא כן שנינו בתוספתא], ר׳ יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש — קורין בחמשה עשר, ואין הגדרתם תלויה בזמן יהושע, ושואלים:
§ The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in the Tosefta (1:1) that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Ahasuerus read the Megilla on the fifteenth. According to the Tosefta, the status of walled cities is determined based upon whether they were walled in the time of Ahasuerus rather than the time of Joshua.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה כִּי שׁוּשָׁן במָה שׁוּשָׁן מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְקוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר אַף כֹּל שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa? The Gemara explains that the Megilla is read on the fifteenth in cities that are like Shushan: Just as Shushan is a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, and one reads the Megilla there on the fifteenth, so too every city that was walled since the days of Ahasuerus reads the Megilla on the fifteenth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזמנו של זה לא זמנו של זה. כלומר אין הפרזים קורין בט״ו ולא המוקפין בי״ד. ואומר בי״ג כלומר מוקפין אי בעו בט״ו. אי בעו בי״ג. ופרקינן כשושן מה שושן אף על גב דלא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא. מיהא כיון דהיא מוקפת חומה קרו בט״ו. אף כל שהיא מוקפת חומה קרו בט״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושושן אע״פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בה בחמשה עשר מפני שנעשה בו הנס ר״ל ביום ט״ו ר״ל שיום הנס שבה היה ביום חמשה עשר ששאר עיירות הרגו בי״ג ונחו בי״ד ושושן נאמר בה ינתן גם מחר וגו׳ הרי שהרגו אף בי״ד ולא נחו עד יום ט״ו ויום המנוחה הוא הנקרא יום הנס:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא [מה טעם] דבריו של ר׳ יהושע בן קרחה? ומסבירים: כי [כמו] שושן, מה שושן היא עיר מוקפת חומה מימות אחשורוש, וקורין בה בחמשה עשר — אף כל עיר שמוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa? The Gemara explains that the Megilla is read on the fifteenth in cities that are like Shushan: Just as Shushan is a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, and one reads the Megilla there on the fifteenth, so too every city that was walled since the days of Ahasuerus reads the Megilla on the fifteenth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְתַנָּא דִּידַן מ״טמַאי טַעְמָא יָלֵיף פְּרָזִי פְּרָזִי כְּתִיב הָכָא {אסתר ט׳:י״ט} עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים וּכְתִיב הָתָם {דברים ג׳:ה׳} לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד מָה לְהַלָּן מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אַף כָּאן מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the tanna of our mishna? The Gemara explains: It is derived through a verbal analogy between one instance of the word unwalled and another instance of the word unwalled. It is written here: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns” (Esther 9:19), and it is written there, in Moses’ statement to Joshua before the Jewish people entered Eretz Yisrael: “All these cities were fortified with high walls, gates and bars; besides unwalled towns, a great many” (Deuteronomy 3:5). Just as there, in Deuteronomy, the reference is to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, so too here it is referring to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיתקש זכירה לעשייה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים.
מתני׳ דלא כר׳ יהושע בן קרחה דתני מוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בט״ו כשושן ותנא דידן אמר שאני שושן דאף על גב דלאו מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא הואיל ונעשה בה נס לפיכך קראו בט״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכתיב התם – בביאת הארץ בימי משה ויהושע לבד מערי הפרזי הרבה מאד.
מה להלן מימות יהושע – ולא גרסינן מה להלן מוקפין חומה מימות יהושע דהא פרזים לאו מוקפין חומה נינהו.
אף כאן מימות יהושע – אף פרזים האמור כאן במעשה המן בפרזי דיהושע קאמר ואע״ג דלאחר כן נעשה מוקף. הוי פרזים לענין מגילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והתנא דידן [שלנו], שהוא תולה את הדבר בזמן יהושע מאי טעמיה [מה טעמו]? ומסבירים: יליף [לומד] הוא גזירה שווה על ידי המילים ״פרזי״ ״פרזי״. כתיב הכא [נאמר כאן]: ״על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות״ (אסתר ט, יט), וכתיב התם [ונאמר שם] בדבריו של משה לפני כניסת יהושע לארץ: ״כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד״ (דברים ג, ה), מה להלן בספר דברים, מדובר בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אף כאן מדובר בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the tanna of our mishna? The Gemara explains: It is derived through a verbal analogy between one instance of the word unwalled and another instance of the word unwalled. It is written here: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns” (Esther 9:19), and it is written there, in Moses’ statement to Joshua before the Jewish people entered Eretz Yisrael: “All these cities were fortified with high walls, gates and bars; besides unwalled towns, a great many” (Deuteronomy 3:5). Just as there, in Deuteronomy, the reference is to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, so too here it is referring to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בִּשְׁלָמָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה לָא אָמַר כְּתַנָּא דִּידַן דְּלֵית לֵיהּ פְּרָזִי פְּרָזִי אֶלָּא תַּנָּא דִּידַן מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה.

The Gemara continues: Granted that Rabbi Yehoshua ben Korḥa did not state his explanation in accordance with the opinion of the tanna of our mishna because he did not hold that a verbal analogy can be established between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled. However, what is the reason that the tanna of our mishna did not state his explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa?
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרזי פרזי – לא גמיר גזירה שוה מרביה ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו.
(16-17) מאי טעמא לא אמר דהא אית ליה פרזי פרזי. וכדאמרינן בירושלמי (פ״א ה״א) מלמד שמגילת אסתר ניתנה לידרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] שר׳ יהושע בן קרחה לא אמר כשיטת התנא דידן [שלנו], משום דלית ליה [שאין לו, שאינו מקבל] את הגזירה השווה ״פרזי״ ״פרזי״, אלא התנא דידן [שלנו] מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כדברי ר׳ יהושע בן קרחה?
The Gemara continues: Granted that Rabbi Yehoshua ben Korḥa did not state his explanation in accordance with the opinion of the tanna of our mishna because he did not hold that a verbal analogy can be established between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled. However, what is the reason that the tanna of our mishna did not state his explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa?
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מ״טמַאי טַעְמָא דְּהָא אִית לֵיהּ פְּרָזִי פְּרָזִי הָכִי קָאָמַר אֶלָּא שׁוּשָׁן דעבד׳דְּעָבְדָא כְּמַאן לָא כִּפְרָזִים וְלָא כְּמוּקָּפִין.

The Gemara expresses astonishment: What is the reason? Isn’t it because he holds that it is derived from the verbal analogy between one usage of the word unwalled and the other usage of the word unwalled? The Gemara explains: This is what he said, i.e., this was the question: According to the tanna of our mishna, in accordance with whom does Shushan observe Purim? Shushan is not like the unwalled towns and not like the walled cities, as residents of Shushan celebrate Purim on the fifteenth, but the city was not surrounded by a wall since the days of Joshua.
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי קאמר אלא שושן דעבדה כמאן – אי ילפינן הך גזירה שוה היאך עשו אותן שבשושן בט״ו הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 16]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על שאלה זו תוהים: מאי טעמא [מה טעם]?! דהא אית ליה [שהרי יש לו] גזירה שווה של ״פרזי״ ״פרזי״! ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר], זו היתה השאלה: אלא לשיטת התנא שלנו, שושן, דעבדא כמאן [שעושה פורים כמי] היא עושה? לא כפרזים ולא כמוקפין, שהרי בשושן חוגגים בחמישה עשר, כמפורש בכתוב, ועיר זו הלא איננה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון!
The Gemara expresses astonishment: What is the reason? Isn’t it because he holds that it is derived from the verbal analogy between one usage of the word unwalled and the other usage of the word unwalled? The Gemara explains: This is what he said, i.e., this was the question: According to the tanna of our mishna, in accordance with whom does Shushan observe Purim? Shushan is not like the unwalled towns and not like the walled cities, as residents of Shushan celebrate Purim on the fifteenth, but the city was not surrounded by a wall since the days of Joshua.
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רָבָא וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי גשָׁאנֵי שׁוּשָׁן הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהּ נֵס.

Rava said, and some say it unattributed to any particular Sage: Shushan is different since the miracle occurred in it on the fifteenth of Adar, and therefore Purim is celebrated on that day. However, other cities are only considered walled cities and read the Megilla on the fifteenth of Adar if they were walled since the days of Joshua.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הואיל ונעשה בה נס – שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג בשונאיהם שני ימים על כרחן לא נחו עד ט״ו וכך קבעוה לדורות.
הואיל ונעשה בו נס. שניתן להם לעשות מחר כדת היום וא״כ זה היה ע״כ1 בט״ו על כן קבעו כן לדורות2.
1. בפרש״י ע״כ לא נחו עד ט״ו.
2. כ״פ רש״י ד״ה הואיל.
עיר שנסתפק לנו בה אם היא מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו מגדולי המחברים כתבו שקורין בה ביום י״ד וביום ט״ו ובלילותם אלא שאין מברכין על קריאתה אלא בי״ד וכך מפורש ברוב חבורי הקדמונים ולכאורה כך נראה מסוגיית הגמרא להדיא למטה (מגילה ה׳:) בשמועת חזקיה קרא בארביסר וחמיסר אלא שמקצת אחרונים פרשו שכל כיוצא בזו אין קורין אלא בי״ד שכל הספקות מוטלות אחר רובן ולא נאמר בגמרא על עיר מסופקת שקורין בה בשני ימים אלא בעיר שנודע לנו בודאי שמימות יהושע הוקפה אלא שנולד לנו ספק בחומתה אם נקראת חומה אם לא כגון טבריא שצדה אחד חומה שמימות יהושע וצדה אחר ים ואנן מסופקים אם הקף הים נקרא חומה לענין זה אם לאו הואיל ולענין בתי ערי חומה אינו נקרא חומה ואע״פ שהדברים נראים כן כבר הכרענו בפירושנו כדעת הראשון ממה שנאמר על הוצל שקרא בה אחד מן החכמים בשני הימים ופירש הטעם בהדיא מפני שנסתפק לו אם מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו ומ״מ בתלמוד המערב בראשון של שקלים ובפרק זה אמרו בשם ר׳ חייא רבא הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה:
ולקצת הגאונים ראיתי שכל שנודע לו שנבנית בימי יהושע אלא שנסתפק בהקף חומתה אם היה מימות יהושע קורא בשניהם אבל כל שנסתפק אף בבנין אין קורין אלא בי״ד והדברים נראין:
אע״פ שביארנו שהכרכי׳ קורין בט״ו והעיירות בי״ד והכפרים מקדימין יש כרך שהוא כעיר ויש שהוא ככפר ויש עיר שהוא ככפר ויש כפר שהוא כעיר ויש עיר וכפר שהן ככרך כיצד כל הסמוך לכרך כשעור מיל הן עיר הן כפר אע״פ שאינו נראה עמו כגון שיושב בנחל וכל הנראה עמו אע״פ שאינו סמוך לו כגון שעומד במקום גבוה אע״פ שלענין בתי ערי חומה כל שהוא חוץ לחומה נדון כבתי ערי החצרים לענין מגלה נדון ככרך וקורין בחמשה עשר ונראין הדברים בנראה עמו שהוא מאותו מחוז וטפל לאותו כרך על דרך מה שאמרו בחשבון ובבנותיה בית שאן ובנותיה ויש לפרש בששטח כל אותו כפר הנראה עמו נראה להדיא וגדולי המחברים כתבו שעור תחום שבת אף לנראה עמו ואין הסוגיא מוכחת כן ומ״מ לאיזה פי׳ שתרצה הרי עיר וכפר שהן ככרך:
כרך שנתיישב תחלה בבנין הבתים ולבסוף הוקף בחומה אע״פ שבימי יהושע הוקף הרי הוא כעיר וכפר לענין קריאת י״ד אבל אינו ככפר לענין קדימת יום הכניסה דלא גרע מעיר והרי לך מ״מ כרך שהוא כעיר וכן כרך זה נדון כעיר וכפר לדין בתי ערי חומה ר״ל שאין נותנין לה דין בתי ערי חומה לומר שאין גאולתו אלא שנה אלא דין ערי החצרים וא״ת היאך ידעו בימי יהושע איזו נתישבה תחלה ואיזו הוקפה תחלה אפשר על פי הדבור או שמא סתם ערים לפי מנהגם מוקפות חומה תחלה:
כרך שאין בו עשרה בטלנין אע״פ שהוקף מימות יהושע וכן עיר שאין בה עשרה בטלנין הרי הן ככפר ומקדימין ליום הכניסה ואפי׳ יש שם בטלנין הבאים משאר מקומות כגון סוחרים שהם פנוים ממלאכה הואיל ואינן קבועין בעיר והרי לך כרך ועיר שהם ככפר ועשרה אלו בטלים ממלאכה ועומדין מזומנין לבית הכנסת ובשאלתות פירשו שכלם נחלקין שלשה לדיינים ושליח שלהם ושני גבאי צדקה ואחד לחלוק עמהם את הצדקה וסופר וחזן ומלמד תינוקות:
ולקצת חכמי הדורות ראיתי שכל כרך או עיר שנמצאים שם עשרה מזומנים לבית הכנסת שחרית וערבית בשעת תפלה עד שאין תפלה בעונתה נפקעת מהם הרי הם כעשרה בטלנין ואין סוגית התלמוד מוכחת כן בשום מקום וכן כתבו בתוספות שכל המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט״ו אף בלא בטלנין וזו שבכאן פירושה כרך גדול אלא שאינו מוקף חומה מימות יהושע וללמד שאע״פ ששיירות מצויות שם ואיכא עשרה בטלנין מעלמא אינו כלום ואין הדברים כלום שכל דבר למד לפי עניינו ומקומו וכל כרך האמור כאן פירושו במוקף מימות יהושע וכן י״מ אותה לענין בתי ערי חומה ואין זה כלום דבטלנין לדין ערי חומה מה טיבן ועוד שכל שנאמרה כאן בסתם לענין מגלה נאמר אלא שאותן שבאו מכח מקראות של בתי ערי חומה נדונות כן אף לדין בתי ערי חומה כפר שאין בו עשרה בני אדם הואיל ואין מתכנסין בבתי כנסיותיהם שאין קריאת התורה בפחות מעשרה אין קורין אלא בארבעה עשר וכן כתבוה גדולי המחברים והרי כפר שהוא כעיר כרך שהיה מוקף חומה מימות יהושע וחרבה חומתו ואינו מוקף עכשו הואיל וכבר הוקף מימות יהושע קורין בט״ו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא, ואמרי לה כדי [ויש אומרים אותה סתם] בלא לייחס מאמר זה לחכם מסויים: שאני [שונה] שושן הואיל ונעשה בה נס ביום זה, ומשום כך אף יש לחגוג בה ביום זה, אבל בשאר הערים יש לחלק בין אלה המוקפות חומה מימות יהושע בן נון לאלה שאינן כאלה.
Rava said, and some say it unattributed to any particular Sage: Shushan is different since the miracle occurred in it on the fifteenth of Adar, and therefore Purim is celebrated on that day. However, other cities are only considered walled cities and read the Megilla on the fifteenth of Adar if they were walled since the days of Joshua.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא דִּידַן הַיְינוּ דִּכְתִיב {אסתר ט׳:כ״ח} מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר מְדִינָה וּמְדִינָה לְחַלֵּק בֵּין מוּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לְמוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

The Gemara asks: Granted, according to the tanna of our mishna, this is the meaning of what is written: “And these days should be remembered and observed throughout every generation, every family, every province, and every city” (Esther 9:28). The phrase “every province [medina]” is expressed in the verse using repetition, so that it reads literally: Every province and province, and therefore contains a superfluous usage of the word province, is meant to distinguish between cities that were surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, where the Megilla is read on the fifteenth, and a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, where the Megilla is read on the fourteenth.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן בשלמא לתנא דידן כתיב מדינה ומדינה עיר ועיר. מדינה ומדינה לחלק דאף על גב דתרווייהו מוקפות חומה אינון. המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קרו בט״ו. והמוקפות אחרי כן קרו בט״ו. והמוקפות אחרי כן קרו בי״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדינה ומדינה עיר ועיר – גבי זכירה ועשייה כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וגו׳ משמע מדינה ומדינה כמנהגה ועיר ועיר כמנהגה למדנו שיש מנהג חלוק במדינות ומנהג חלוק בעיירות לחלק בין שושן לשאר עיירות ואע״פ שאף היא בכלל פרזים הוקבעה בט״ו.
בשלמא לתנא דידן היינו דכתיב (אסתר ט, כח) מדינה ומדינה ועיר ועיר. קשיא לי ומשפחה ומשפחה למה לי, דעל כרחין למאי דסבירא לן השתא דלתנא דידן קרא לחלק משפחה ומשפחה נמי לחלק, וכדמוכח בהדיא לקמן (מגילה ג.) דאמרינן והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר קרא יתירא הוא משפחה ומשפחה למה לי, דאלמא למאן דמוקים לקרא לחלק לא איבעיא לן דפשיטא דכוליה קרא לחלק. ויש לומר דמוקי לה לכפרים ולחלק בין סמוך ונראה לשאינו סמוך ושאינו נראה, ואי נמי בין שנה זו לשנה אחרת לבני הכפרים מפני שאין להם זמן קבוע אלא ליום הכניסה.
ואף בירושלמי (פ״א סוה״א) מצאתי שהעמידו משפחה ומשפחה לכפרים, דגרסינן התם, ר׳ סימון בשם ר׳ שמואל בר׳ נחמן משפחה ומשפחה אלו הכפרים, מדינה ומדינה אלו הכרכים, עיר ועיר אלו העיירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת התנא דידן [שלנו], היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר״ (אסתר ט, כח), ולשיטתו כך מתפרש הכתוב: ״מדינה ומדינה״ עניינו — לחלק בין כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון שבה נקראת המגילה בחמישה עשר לעיר המוקפת חומה מימות אחשורוש שבה נקראת המגילה בארבעה עשר,
The Gemara asks: Granted, according to the tanna of our mishna, this is the meaning of what is written: “And these days should be remembered and observed throughout every generation, every family, every province, and every city” (Esther 9:28). The phrase “every province [medina]” is expressed in the verse using repetition, so that it reads literally: Every province and province, and therefore contains a superfluous usage of the word province, is meant to distinguish between cities that were surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, where the Megilla is read on the fifteenth, and a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, where the Megilla is read on the fourteenth.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) עִיר וְעִיר נָמֵי לְחַלֵּק בֵּין שׁוּשָׁן לִשְׁאָר עֲיָירוֹת אֶלָּא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה בִּשְׁלָמָא מְדִינָה וּמְדִינָה לְחַלֵּק בֵּין שׁוּשָׁן לִשְׁאָר עֲיָירוֹת אֶלָּא עִיר וְעִיר לְמַאי אֲתָא.

The phrase “every city,” which is similarly expressed through repetition and contains a superfluous usage of the word city, also serves to distinguish between Shushan and other cities, as Purim is celebrated in Shushan on the fifteenth despite the fact that it was not walled since the time of Joshua. However, according to Rabbi Yehoshua ben Korḥa, granted that the phrase “every province” comes to distinguish between Shushan and other cities that were not walled since the days of Ahasuerus; but what does the phrase “every city” come to teach?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עיר ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות. בשושן בט״ו בשאר עיירות בי״ד. אלא לר׳ יהושע בן קרחה עיר ועיר למה לי. ואמרינן ולתנא דידן כיון דגמר פרזים פרזים כדאמרינן מדינה ומדינה למה לו. אלא לכו״ע קרא יתירא הוא שנאמר מדינה וכל הסמוך למדינה כמדינה היא. וכן עיר ועיר וכריב״ל דאמר ריב״ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. וכמה יהיה מחוץ לכרך הסמוך לו שיחשב כמו כרך. ואוקימנא מיל כמחמתן לטבריא וזה שיעור המיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: אלא לר׳ יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש.
עיר ועיר למאי – הרי כל הפרזים שוין וכל המוקפין שוים ואין חילוק בין עיר ועיר.
אלא לרבי יהושע בן קרחה עיר ועיר למה לי. קשיא לי לימא עיר ועיר לחלק בין יש בה עשרה בטלנין לשאין בה. ויש לומר אם כן למה תלה אותו בעיר ועיר אפילו במדינה ומדינה נמי ישנו לדין זה. ועוד שאין הסברא שיאמר הכתוב עיר ועיר לחלק בדברים שתלויין במקרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״עיר ועיר״ נמי [גם כן], כדי לחלק בין שושן לשאר עיירות, ששושן, אף שלפי ההגדרה אינה כרך המוקף חומה — עושים בה פורים בחמישה עשר, וכל שאר ערים אחרות שאינן מוקפות עושות בארבעה עשר. אלא לר׳ יהושע בן קרחה, בשלמא [נניח] שהוא מפרש ״מדינה ומדינה״, שבא לחלק בין שושן וכיוצא בה לשאר עיירות שאינן מוקפות מימי אחשורוש, אלא ״עיר ועיר״ למאי אתא [למה, לאיזה צורך בא]?
The phrase “every city,” which is similarly expressed through repetition and contains a superfluous usage of the word city, also serves to distinguish between Shushan and other cities, as Purim is celebrated in Shushan on the fifteenth despite the fact that it was not walled since the time of Joshua. However, according to Rabbi Yehoshua ben Korḥa, granted that the phrase “every province” comes to distinguish between Shushan and other cities that were not walled since the days of Ahasuerus; but what does the phrase “every city” come to teach?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר לְךָ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה וּלְתַנָּא דִּידַן מִי נִיחָא כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פְּרָזִי פְּרָזִי מְדִינָה וּמְדִינָה לְמָה לִי אֶלָּא קְרָא לִדְרָשָׁה הוּא דַּאֲתָא וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דַּאֲתָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דכְּרַךְ וְכׇל הַסָּמוּךְ לוֹ וְכׇל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ נִידּוֹן כִּכְרַךְ.

The Gemara explains that Rabbi Yehoshua ben Korḥa could have said to you: According to the tanna of our mishna, does it work out well? Since he holds that it is derived from the verbal analogy between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled, why do I need the phrase “every province”? Rather, the verse comes for a midrashic exposition, and it comes to indicate that the halakha is in accordance with the ruling issued by Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: A walled city, and all settlements adjacent to it, and all settlements that can be seen with it, i.e., that can be seen from the walled city, are considered like the walled city, and the Megilla is read there on the fifteenth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכר׳ יהושע בן לוי – ובחלוק לא איירי כלל אלא ה״ק כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה.
נידון ככרך – וקורין בט״ו הסמוך אע״ג שאינו נראה נראה אע״פ שאינו סמוך הכי מפרש לקמן.
כרך וכל הסמוך לו. אף על פי שאין נראה עמו, כגון שיושבת בנחל, כיון שהוא סמוך לו בתוך מיל, קורא בט״ו.
נראה עמו. אף על פי שאינו סמוך, כגון שיושב בראש ההר.
נידון ככרך. וקורין בט״ו. ובגמר׳ קא׳ נרא׳ אע״פ שאינו סמוך סמוך ואפי׳ אינו נראה וסמוך ואינו נראה היכי משכח׳1 כגון שיושבת בנחל ומיל קרי סמוך ודרי׳ ליה מדכתי׳2 (עיר ועיר) מדינ׳ ומדינ׳ [ועיר ועיר] וה״ק כל עיר הסמוכ׳ למדינ׳ תהא נידון כמותה3.
ישב4 ולסוף הוקף. שהיו בו בתים ואחר כך הוקפה חומה נידון ככפר לענין בתי חומה5 וה״ה לענין מגילה6.
בית מושב עיר חומה. בית שנתיישב בתוך עיר חומה7.
תוספ⁠[ו]⁠ת8 איכ׳ מילי דילפינן מבתי ערי חומה ואיכ׳ מילי דלא ילפינן דהא סמוך ונרא׳ לא ילפינן מעיר חומה אלא קורין בט״ו ולענין ישב ולסוף הוקף ילפינ׳ מינה ואם מכר בית סמוך נידון כפרזים ולעניין מגילה קפדינן אעשר׳ בטלנים מש״כ בבתי ערי חומה ודין מוקפין חומה בחוצ׳ לארץ לא חשיב דהא הוציל היית׳ מוקפ׳ והיא מח״ל ואין דין ערי חומה בח״ל ולעניין9 קורין בט״ו10 וצ״ל דקמו רבנ׳ במילתי׳ ולפי מה שראו לדמות בתי ערי חומה דימו ולא לכל דבר.
כרך. ואפי׳ מוקף מימות יהו׳ ב״נ11.
ואין לו12 י׳ בטלנין. שמבטלין עבודתן ומלאכתן להיות מצויין13 בבית הכנסת שחרית וערבית ומנחה14 דא׳ בברכו׳15 כיון שבא הקב״ה לבי׳ הכנס׳ ולא מצא שם י׳ מיד כועס שנ׳16 מדוע באתי ואין איש17. אי״ש אמן יהא שמא18. וסופי תיבות ישן.
ואתו לי׳ מעלמ׳. אנשים הרבה ויש ביניהם בטלים הרבה א״ה בעינן י׳ קבועין דזימנין דלא מישתכחי19.
ובתוספ׳ תני20 בעינן י׳ בטלנין שבבית הכנסת שבטלין ממלאכתן ויושבין תמיד בב״ה.
ורב אחאי21 פי׳ י׳ בטלנין ג׳ דיינין ושמש ב״ד וב׳ גבאי צדקה ואחד מחלק עמהן וסופר וחזן ומלמד תינוקות. ואין פי׳ נר׳ דלגבי כמה יהיו בעיר ותהא ראוי׳ לסנהדרין22 וחשיב י׳ בטלנין וחשיב נמי ב׳ סופרים וב׳ חזנים וב״ד וגבאי צדקה ומלמד תינוקות. לכ״נ כדתני בתוספ׳ דלעי׳.
אשר לא חומה. בא׳ כתי׳ בו׳ קרינן משמ׳ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן23.
וישראל במעמדן. עומדין על תמידי הציבור בשעת הקרבתן כדתנן במסכ׳ תעני׳24 תשמרו להקריב לי במועדו היאך שמור אם אינן עומדין על גביו אלא תיקנו נביאים כ״ד משמרות ועל כל משמר היה מעמד וכו׳25.
ובאין לשמוע מ׳. ומפיק לי׳ בגמר׳ מק״ו ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה מיבעי׳.
מדר׳ יוסי בר חנינ׳. דדריש משפחה ומשפחה וגו׳.
תלמוד תורה ומקר׳ מגילה וכו׳ וה״מ דיחיד. דאמרי׳ בגמ׳ תלמוד תורה דיחיד קל מעבודה ופורים אבל ת״ת דרבים לא.
מת מצוה. שאין לו קוברים.
מלאחותו דתני׳ לאחותו. גבי נזיר כתי׳ דכתי׳26 על (כל) נפש [מת] לא יבא.
לאחותו מה ת״ל הרי שהיה הולך לשחוט את פיסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא ת״ל לא יטמא יכול אף למת מצוה ת״ל לאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. וה״פ ולאחותו מת״ל והלא כבר נאמר [על] (ל)⁠נפש מת לא יבא והרי משמע בין קרובים בין רחוקים והדר כתי׳ בתר׳ קר׳ יתיר׳ לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו ודריש לי׳ בסיפרי27 לאביו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאמו מה ת״ל שאם היה כהן זה הנזיר לאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה ואעפ״י שיש בו שתי קדושות לאחיו מת״ל שאם היה זה הנזיר כהן גדול לאחיו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה ואעפ״י שקדוש קדושות הרבה וע״כ כולהו למעוטי מת מצוה אתו הילכ׳ אם אינו לעניין זה תניהו לחבירו. לאחותו מת״ל דאם אינו לעניין לאילו והא כולהו רבינהו תניהו לעניין שמבטל העבודה מפני מת מצוה28.
אמרת לא יטמא. כשם שאין הנזיר מבטל נזירותו לטמא לקרוביו כך זה לא יטמא לבטל מפיסחו ת״ל לאחותו וכו׳29.
דאמ׳ מר. בברכות30.
גדול כבוד הבריות. ואלא תסור דדבריהם31 לומר כיון דמקר׳ מגילה מדרבנן הוא מת מצוה וכבוד בריות עדיף מיניה ודחי ליה כן פי׳ ריב״ג32 ורב ניסים33.
ור״ח שא״ל פי׳ בע״א שפי׳ ולאו ממש דוחה של תורה34. וק׳ דדרשינ׳ והתעלמת׳ פעמי׳ שאתה מתעלם כגון זקן ואינ׳ לפי כבודו אלמ׳ דכבוד הבריות דוחה לאו ממש וי״ל שאני הת׳ דכתי׳ והתעלמת׳35.
1. בגמ׳ לקמן דף ג,ב.
2. אסתר ט,כח.
3. כ״פ רש״י ד״ה וכדר׳ יהושע בן לוי.
4. לקמן דף ג,ב.
5. כ״פ רש״י (לקמן דף ג,ב) ד״ה שישב.
6. בתוס׳ (לקמן דף ג,ב ד״ה כרך) הביאו דברי רש״י דאיירי לענין בתי ערי חומה וה״נ משמע מדאייתי קרא דכי ימכור והקשו דא״כ הו״ל למיתני בערכין גבי שאר דיני דבתי ערי חומה ועוד הקשו דהל״ל נדון כבתי ערי החצרים לכן נראה דלענין מגילה מיירי ומ״מ מייתי קרא דכי ימכור לאשמועינן דחומה דמייתינן גבי מגילה בכה״ג דמהני גבי ערי חומה דהיינו הוקף ולבסוף ישב עכ״ד התוס׳ והכא נקט רבינו כפי׳ רש״י ותוס׳. ועיין בר״ן (דף ב,א ד״ה ואמר ריב״ל) שכתב שטעמו של רש״י מדאמרינן לקמן (דף ה,ב) דמספק״ל לחזקיה גבי טבריה ומבואר התם דאין דין מגילה שוה לדין בתי ערי חומה עיי״ש בר״ן. וכתב הר״ן דמ״מ מדברי הרי״ף שהביאה בהלכותיו אין נראה כפרש״י וכן הלשון בעצמו מוכיח שאף לענין מקרא מגילה איתמר דאי לא הול״ל נידון כבתי החצרים ולכך נראה דריב״ל פליג אדחזקיה עיי״ש בר״ן. ועיין רשב״א.
7. כ״ה בפרש״י לרי״ף (דף ב,א ד״ה בית מושב) שנתיישב בתוך ערי חומה. וכ״כ התוס׳ (לקמן דף ג,ב ד״ה כרך). ובר״ן (דף ב,א ד״ה ואמר ריב״ל) כתב פירוש דמושב נקוד פתח והוא סמוך ומשמעו בית מושב של עיר החומה ומשמע שהחומה היתה שם תחלה.
8. עיין רשב״א וריטב״א (דף ב,א ד״ה כרכים המוקפים) שכתבו כעי״ז.
9. לכאו׳ צ״ל לענין מגילה קורין בט״ו.
10. משמע שבמוקפת חומה בחו״ל קורין בט״ו. ועיין בר״ן (דף ב,א ד״ה כרכין) שהביא בזה פלוגתת הראשונים אי מוקפין חומה בחו״ל קורין בט״ו או לא. דדעת התוס׳ שגם בחו״ל קורין בט״ו והוכיחו מהא דאמרינן (מגילה דף ה,ב) רב אסי קרא מגילה בהוצל בארביסר וחמיסר מספק״ל אי מוקפת חומה וכו׳ והוצל בחו״ל היתה אלמא אף בחו״ל קורין בט״ו. אמנם יש נוסחאות כתוב בהוצל דבנימין וא״כ בא״י היה. אבל דעת הרמב״ן דמוקפות דחו״ל קורין בט״ו והוכיח כן מירושלמי עיי״ש בר״ן. ועיין רשב״א (דף ב,ב ד״ה אלא קרא) מש״כ בבאור דברי הירושלמי ומה שכתב עוד להוכיח בזה. ובריטב״א (דף ב,א ד״ה כרכים).
11. עיין בתוס׳ (דף ג,ב ד״ה כרך שאין) שכתבו דמיירי בסתם כרכים האמורים בתלמוד אבל המוקף חומה מימות יהושע בן נון אפילו אין בו י׳ בטלנים קורין בט״ו עיי״ש בתוס׳. אמנם ברמב״ן (דף ב,א) הביא דברי התוס׳ וכתב ז״ל אבל בירושלמי מצאתי תני כרך שאין בו עשרה בטלנין תקנתו קלקלתו ונעשית כעיר וזו ראיה שדין מוקפין שאין בהם עשרה בטלנין כדין עיירות ומקדימין שלא כדברי פלפול רבותינו הצרפתים ז״ל. וכן נלמוד מכאן שזמנן בי״ד כעיר דלא משמע דנעשית כעיר שאין בה עשרה להקדים בלבד קאמר דהוה ליה למימר ככפר אלא כעיר לגמרי קאמר ותקנתו היא כשקורא בי״ד שהוא עיקר הנס והכל קורין בו. אבל מדברי הר״מ במז״ל נראה שהכרכין המוקפין חומה שאין בהם עשרה בטלנים זמנן ט״ו והוא גורס בירושלמי כפר שאין בו עשרה כלומר עשרה בני אדם תקנתו קלקלתו, ואינו נכון בסוגיא שם וגרסת ר״ח ז״ל כך היא כרך וכן דעת הגאונים ז״ל דכל שאין בו עשרה בטלנים בין מוקף בין עיר קורין בי״ד וכן עיקר עכ״ל הרמב״ן. והיינו כבאור רבינו דכרך היינו שמוקף חומה וכיון שאין בו עשרה מקדימין לקרוא בי״ד. ועיין רשב״א וריטב״א. ועיין בר״ן (דף ב,א ד״ה ומיהו איכא) שהביא דברי התוס׳ וכתב אבל היותר מחוור אצלי הוא שנאמר דכי אמר ריב״ל כרך שאין בה י׳ בטלנין נדון ככפר היינו לומר שאם רצה מקדים ליום הכניסה ומיהו אם לא רצו קורין בט״ו.
12. בגמ׳ ואין בו.
13. פרש״י (דף ג,ב ד״ה עשרה) עשרה בטלנין שבטלין ממלאכתן שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית. וכ״פ רש״י לקמן (דף ה,א ד״ה עשרה) שהן בטלים ממלאכתן וניזונין משל ציבור. ומבואר דאין עוסקין כלל במלאכה. וכ״כ הר״ח (דף ג,ב) שבטלין ממלאכתן ויושבים בביהכנ״ס. אמנם ברמב״ן (דף ב,א) כתב שיש לומר כל כרך גדול שנמצאים שם לעולם י׳ מזומנין לבית הכנסת בשעת תפלה ואין תפלה נפסדת מהן בעונתה חשיב דאיכא עשרה בטלנין כיון דלעולם איכא עשרה דמבטלי מלאכתן ואזלי לביהכ״נ ואע״ג דלא מסיימי ולא כדברי האומרים דבעינא י׳ מזומנים לכך, והוכיח מהא דאמרי׳ כרך איצטריכא ליה ואע״ג דמיקלעי ליה מעלמא אלמא אי מכרך גופיה נינהו מהני ואע״ג דלא הוו מזומנים. ובירושלמי תני י׳ בטלנים ממלאכתן לבית הכנסת רבי יהודה אומר כגון אנו שאין אנו צריכים אלא לתלמודנו עכ״ד הרמב״ן. וראה דברי רבנו לקמן דף ה,א ד״ה מתני כל שיש בה ומש״כ בהערות שם.
14. בפרש״י תיבת ומנחה ליתא.
15. דף ו,ב.
16. ישעיה נ,ב.
17. כ״פ רש״י (דף ג,ב) ד״ה עשרה בטלנין.
18. כעי״ז כתב המהרש״ל בברכות שם.
19. כ״פ רש״י ד״ה דמיקלעי.
20. עיין בגמ׳ לקמן דף ה,א תנא עשרה בטלנין שבבית הכנסת.
21. שאילתא סז והביאו המאירי בסוגיין. [ועיין בעמק שאלה שהוכיח מדברי השאלתות דס״ל דעשרה בטלנין לא בעינן דיהיו פנויים ממלאכה לגמרי כדברי רש״י דהא עשרה אלו עוסקים גם בדברים אחרים].
22. עיין סנהדרין דף יז,ב.
23. וכ״כ הר״ן (דף ב,ב ד״ה אשר לא). אמנם בפרש״י לערכין (דף לב,א) כתב לוא כתיב משמע לא ומשמע לו כלומר אין לו עכשיו והיה לו חומה קודם. ועיי״ש בתוס׳ שדחו דבריו.
24. דף כו,א.
25. כ״פ רש״י ד״ה וישראל.
26. במדבר ו,ו.
27. פרשת נשא פכ״ו.
28. כ״פ רש״י ד״ה ולאחותו. ועיין רשב״א שהקשה מה לנזיר שכן עיקר מצותו שלא להטמאות ועוד מה לנזיר שכן לאו ועשה עיי״ש מה שהאריך בזה. [ועיי״ש שהביא פרש״י בסנהדרין דאיירי בנזיר עצמו שהיה הולך לשחוט פסחו]. וכתב הרשב״א דה״ק אמרת לא יטמא משום דהויא טומאת קרובים עשה הקל ועבודה ומילה עשה החמור ולא אתי עשה שאין בו צד כרת ודחי עשה החמור שיש בו צד כרת. ועיין מאירי.
29. כ״פ רש״י ד״ה אמרת.
30. דף יט,ב.
31. עיין בגמ׳ ברכות שם.
32. עיין שערי שמחה ח״ב הלכות אבל עמוד לח.
33. וכ״כ הר״י מלוניל (דף ב,ב) שדוחה מקרא מגילה שהוא בלא תסור, דמגילה אנשי כנה״ג תקנוה. ועיין מהרש״א לפרש״י שכתב כעי״ז בשם הר״ן.
34. לכאו׳ בא לחלוק על הפי׳ הראשון וקאמר דדוחה לאו ממש דהוא לאו של תורה. ולפ״ז קושית רבינו בהמשך דבריו היינו על הפי׳ הראשון.
35. ועיין בחדושי הר״ן שהביא שיש הקשו על רש״י דהא אמרינן בברכות שם דכבוד הבריות לא דחי אלא ל״ת דרבנן אבל לאו דאורייתא אינו דוחה וכתב דלאו קושיא דהא משמע התם דגם גבי לאו דאורייתא אמרינן התם דדחי היכא דהוא בשב ואל תעשה ובמקרא מגילה כיון שהוא בשב ואל תעשה דחי עיי״ש שהאריך בזה ועיין ריטב״א.
{קרא דמדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשא אתיא}⁠1 כדר׳ יהושע בן לוי דאמר ר׳ יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך – פירוש: ולהכי איצטריך עיר ועיר לחלק בין עיירות הסמוכות לכרכים לשאר עיירות.
1. המלים בסוגריים המסולסלים נתווספו בין השיטין בכתב מאוחר בכ״י ששון 557.
אלא כוליה לדרשא הוא דאתא כדר׳ יהושע בן לוי כול׳ – פירוש: ולהכי אתא מדינה ומדינה שיש חילוק ביניהם שיש מדינה שכוללת כפריה עמה דהינו הסמוך ונראה ויש שאינה כוללת לא סמוך ולא נראה וכך יש לדרוש נמי בעיר ועיר שכפר הסמוך לו ונראה עמו הרי הוא כעיר ואינו רשיי להקדים שהכל הם כעיר אחד.
אלא קרא יתירא הוא וכדרבי יהושע בן לוי וכו׳. קשיא לי עיר ועיר למה לי. ויש לומר דדרשינן מיניה נמי עיר וכל הסמוך לו נידון כעיר, ונפקא מינה להקדמה שאינו מקדים ליום הכניסה.
ולענין פלוגתא דתנא דידן ורבי יהושע בן קרחה, קיימא לן כתנא דידן.
ויש מי שאומר דכיון דתלינן ביהושע בן נון אין הדבר תלוי אלא בארץ ישראל בלבד, אבל בחוצה לארץ אפילו במוקפין מימות יהושע אין קורין אלא בארבעה עשר. ובתוספות אמרו דאפילו בחוצה לארץ. והביאו ראיה מדאמרינן לקמן (מגילה ה:) רב אסי קרא בהוצל בארביסר ובחמיסר, והוצל מחוצה לארץ היא וכדאמרינן (כתובות קיא.) נקיטינן בבל לא חזיא חבלי משיח תרגומא הוצל, ואינה ראיה דתרי הוצל הוו ובדרב אסי בהוצל דבנימין גרסינן. וראיתי בנמוקי הר״ם ב״ן נ״ר שהביא ראיה, דהא ודאי לרבי יהושע בן קרחה דאית ליה מימות אחשורוש אפילו מוקפין חומה שבחוצה לארץ אית ליה כשושן, וכדאמרינן בהדיא מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה כשושן מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר, ומדרבי יהושע בן קרחה נשמע לתנא דידן, דלא נחלקו אלא בזמן דהיקף אבל שיהא דין מוקפין נוהג בכל חוצה לארץ לרבי יהושע בן קרחה ולא לתנא דידן בהא לא איפליגו. ועוד דמתניתין סתמא קתני כרכין המוקפין חומה קורין, ובכל מקום תנן. וזו אינה ראיה, דדילמא כיון דתלי מימות יהושע סתמא דמילתא בארץ ישראל קאמר כיון דתלינן ביהושע, דמה ענין יהושע בחוצה לארץ. עוד הביא הוא נ״ר ראיה, מדגרסינן בירושלמי (פ״א ה״א) הכרך שחרב ונעשה של גוים איתא חמי בו אין קורין בחוצה לארץ קורין, אלמא בהדיא אמרינן דבחוצה לארץ קורין בכרכין שלהן כשל ארץ ישראל. וגם זו אינה ראיה מחוורת בעיני, דבגירסת הירושלמי מצאתי איתא חמי חוצה לו קורין בו אין קורין, וחוצה לארץ ליכא בספרים. ונראה לי פירושו, חוצה לו קורין מחמת הכרך כרבי יהושע בן לוי דאמר כל הסמוך וכל הנראה עמו נדון ככרך, והלכך כיון דמעיקרו נתחייב הסמוך לכרך לקרות בט״ו משום דמגנו בתוך הכרך אף עכשיו שנחרב הכרך הסמוך לו והנראה עמו שלא נחרבו ולא נשתנו במילתייהו קיימי וקורין בט״ו כדינן הראשון, ומשום הכי קא מתמה חוצה לו שלא נתחייבו אלא מחמת סמיכות הכרך קורין בט״ו ובו שהוא היה עיקר אין קורין, כך נראה לי פירוש גירסת הירושלמי.
ואלא מיהו אותה ראיה ראשונה ראיה. ועוד נראה לי ראיה, מדאמרינן לתנא דידן שושן דעבדא כמאן, כלומר דהא אינה מוקפת חומה מימות יהושע ואינה אלא כעיר, ואם איתא דלתנא דידן אפילו המוקפין שבחוצה לארץ אין קורין כלל [בט״ו] ואפילו הכי שושן קריא בט״ו, הא מידע ידעינן דטעמא אחרינא אית לה, אבל השתא דקרו בכל חוצה לארץ במוקפין [בט״ו] וחזי להו לבני שושן נמי דקרו [בט״ו] איכא למימר דמשום הקפתה היא שקורין בה כמו שקורין בשאר הכרכין המוקפין שבחוצה לארץ.
וכל הסמוך לו – אמרינן בגמ׳ סמוך אעפ״י שאינו נראה נראה אעפ״י שאינו סמוך. נראה כגון דיתבא בריש טורא והעומד חוץ לעיר נראה שהוא מן העיר. סמוך דיושבת העיר בנחל נידון ככרך וקורין בט״ו. עד כמה קרינן ליה סמוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ר׳ יהושע בן קרחה: ולשיטת התנא דידן [שלנו] מי ניחא [האם זה נוח]? כיון דאית ליה [שיש לו] גזירה שווה של ״פרזי״ ״פרזי״, אם כן ״מדינה ומדינה״ למה לי ולשם מה דרשה זו מפסוק אחר? אלא קרא [הכתוב] לדרשה אחרת הוא דאתא [שבא], וכדברי ר׳ יהושע בן לוי הוא דאתא [שבא], שאמר ר׳ יהושע בן לוי: כרך וכל מקום הסמוך לו, וכל הנראה עמו שאפשר לראותו משם, גם אם איננו סמוך, נידון לענין זמן קריאת המגילה כאותו כרך ואף בו קוראים בחמישה עשר.
The Gemara explains that Rabbi Yehoshua ben Korḥa could have said to you: According to the tanna of our mishna, does it work out well? Since he holds that it is derived from the verbal analogy between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled, why do I need the phrase “every province”? Rather, the verse comes for a midrashic exposition, and it comes to indicate that the halakha is in accordance with the ruling issued by Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: A walled city, and all settlements adjacent to it, and all settlements that can be seen with it, i.e., that can be seen from the walled city, are considered like the walled city, and the Megilla is read there on the fifteenth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) עַד כַּמָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא כְּמֵחַמָּתָן לִטְבֶרְיָא מִיל וְלֵימָא מִיל הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשִׁיעוּרָא דְמִיל כַּמָּה הָוֵי הכְּמֵחַמָּתָן לִטְבֶרְיָא.

The Gemara asks: Up to what distance is considered adjacent? Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The limit is like the distance from the town of Ḥamtan to Tiberias, a mil. The Gemara asks: Let him say simply that the limit is a mil; why did he have to mention these places? The Gemara answers that the formulation of the answer teaches us this: How much distance comprises the measure of a mil? It is like the distance from Ḥamtan to Tiberias.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא מנצפ״ך צופים אמרום. כלומר האותיות הללו חכמים תקנום. ואקשינן ואלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ופרקינן לעולם מתוקנים היו. וכן היה. מסורת בידם מהנביאים להיות הפתוחים באמצע תיבה. והסתומים בסוף תיבה ושכחום וחזרו הצופים ויסדום. והוא עוד אמר תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע כאשר למדו אותו כך לימדוהו לאחרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד כמה – חשיב לה סמוך.
עד כמה. חשיב ליה סמוך.
א״ר ירמיה כמחמתן לטבריה. דהיינו מיל. אבל בנראה ואינו סמוך, אין לו שיעור לפי זה הפירוש.
וכמה מיל. ודוקא לסמוך, אבל נראה לית ליה שיעורא אלא כל שהוא נראה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: עד כמה נקרא סמוך? אמר ר׳ ירמיה ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חייא בר אבא: המרחק הוא כמו מן העיירה חמתן לטבריא (טבריה) — מיל אחד. ושואלים: לשם מה הוא מזכיר את המקומות הללו כדי לציין את המרחק? ולימא [ושיאמר] מיד מיל! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: דשיעורא [ששיעורו] של מיל כמה הוי [הוא] — כמחמתן לטבריא.
The Gemara asks: Up to what distance is considered adjacent? Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The limit is like the distance from the town of Ḥamtan to Tiberias, a mil. The Gemara asks: Let him say simply that the limit is a mil; why did he have to mention these places? The Gemara answers that the formulation of the answer teaches us this: How much distance comprises the measure of a mil? It is like the distance from Ḥamtan to Tiberias.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא מנצפ״ךמַנְצְפַךְ צוֹפִים אֲמָרוּם.

§ Having cited a statement of Rabbi Yirmeya, which some attribute to Rabbi Ḥiyya bar Abba, the Gemara cites other statements attributed to these Sages. Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The Seers, i.e., the prophets, were the ones who said that the letters mem, nun, tzadi, peh, and kaf [mantzepakh], have a different form when they appear at the end of a word.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנצפ״ך – כפל אותיות.
צופים אמרום – נביאי הדורות.
מנצפ״ך צופים אמרום כול׳ עד ועוד אמר רב חסדא מי״מין וסמ״כין שבלוחות בנס היו עומדין – כתוב בספר הישר דלא גרסינן הכא מילתא דרב חסדא משום דמשמע הכא דמנצפ״ך הם אותיות אחרונות דהא רב חסדא על מה סתומה קאמר ובפרק הבונה (בבלי שבת ק״ג:) משמע דמנצפ״ך הוו אותיות הראשונות דאמרינן התם אמר ר׳ יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל כול׳. ומקשה תלמודא: מי דמי מ״ם דשם סתום מם דשמעון פתוח. ואמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר, דתניא ר׳ יהודה בן בתירא אומר: נאמר בשיני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, הרי מים, מיכן לניסוך המים מן התורה. ומדפתוח ועשאו סתום כשר סתום ועשאו פתוח כשר כול׳ עיין בפרק הבונה במהדורא תינינא.
מנצפך צופים אמרום. צופים היינו נביאים שלאחר יאשיהו. ותדע לך מדאסיקנא (מגילה ג.) שכחום וחזרו ויסדום, ועד מלכות יאשיהו היאך אפשר ששכחום והלא ספר תורה מונח בארון וכן הלוחות, אלא לאחר שנגנז הארון בימי יאשיהו הדברים אמורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנצפ״ך צופים כו׳ והכתיב אלה המצות כו׳ כל דברי המאמר מפורש פרק הבונה בחידושי הלכות ואגדות גם כאן עיין בחידושי הלכות על דברי התוס׳ גם עיין בחידושינו פרק כ״ג:
ג כיון שהובא דבר בשם ר׳ ירמיה, שהיה ספק אולי אמרו ר׳ חייא בר אבא, מביאים ענין נוסף שנמסר גם הוא בצורה זו. ואמר ר׳ ירמיה ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חייא בר אבא: מנצפ״ך האותיות שיש להן צורה אחרת כשהן באות בסוף מלה — צופים (נביאים) אמרום, שהם חידשו ויצרו את האותיות הסופיות.
§ Having cited a statement of Rabbi Yirmeya, which some attribute to Rabbi Ḥiyya bar Abba, the Gemara cites other statements attributed to these Sages. Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The Seers, i.e., the prophets, were the ones who said that the letters mem, nun, tzadi, peh, and kaf [mantzepakh], have a different form when they appear at the end of a word.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְתִסְבְּרָא וְהָכְתִיב {ויקרא כ״ז:ל״ד} אֵלֶּה הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה וְעוֹד הָאָמַר רַב חִסְדָּא מ״םמֵם וסמ״ךוְסָמֶךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת

The Gemara asks: And how can you understand it that way? Isn’t it written: “These are the commandments that the Lord commanded Moses for the children of Israel in Mount Sinai” (Leviticus 27:34), which indicates that a prophet is not permitted to initiate or change any matter of halakha from now on? Consequently, how could the prophets establish new forms for the letters? And furthermore, didn’t Rav Ḥisda say: The letters mem and samekh in the tablets of the covenant given at Sinai
רי״ףתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד האמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך כו׳ – השתא סלקא דעתך דמנצפך מיירי בסתומות ותימה דבמסכת שבת פרק הבונה (דף קד. ושם) משמע איפכא מדקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו סתום עילויי עליוה דאמר רב חסדא כו׳ אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דא״ר ירמיה מנצפ״ך [צופים אמרום] אלמא מנצפ״ך איירי בפתוחות ואור״י דגמ׳ [דשבת] מסיק ליה וקתני דידע מתחילה מילתיה דרב חסדא וגם איירי ליה מעיקרא בפתוחות הוצרך להעמיד מנצפ״ך בפתוחות ולא תקשה דרב חסדא והכא ה״ק ותסברא והכתיב אלה המצות והך קושיא איתותב בין בפתוחות בין בסתומות ועוד את״ל דבסתומות איירי אכתי תקשה והאמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך וכו׳ וכן פיר״ת וז״ל שהגיה בספר הישר מנצפ״ך צופים אמרום כמו קול צופיך (ישעיהו נב) נביאים. צופים מהר אפרים (שמואל א א). ממאתים נביאים (מצופים) שעמדו להם לישראל והיו צופים הללו לאחר ששרף אמון את התורה ומשום לשון נופל על הלשון נקרא מנצפ״ך בלשון צופיך ותסברא והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך שבלוחות וכו׳ ומשני אין מהוי הוי ולא קשיא מידי דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר ומתוך הסוגיא דמגילה ושבת מוכח תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ״ך צופים אמרום אפתוחות ואסתומות וכדמסיק הש״ס.
הא דאקשינן הכא: והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. הקשו בתוספות והא איכא למאן דאמר התם בסנהדרין בפרק כהן גדול (סנהדרין כא, ב; כב.) דעזרא שינה את הכתב כשעלה מבבל, דלמה נקרא שמו אשורי שעלה עמהם מאשור. ותירצו התם מקרא אשכחו ודרוש, דכתיב (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה התורה הזאת ודרשינן מיניה כתב העשוי להשתנות. ואכתי לא ניחא לי, דהא תנן לקמן (מגילה ח:) שהספרים נכתבים בכל לשון. אלא מסתברא דלחלף אותיות באותיות כההיא דסנהדרין דלקחו להם כתב אשורי חלף כתב עברי מותר ואין זה חידוש, אבל להניח את הכתב כמות שהוא ולהוסיף עוד אותיות זה חידוש ואינו רשאי. כך נראה לי.
ועוד האמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין. כתב רבינו תם ז״ל בספר הישר (חלק החידושים סי׳ תט עיי״ש) דלא גרסינן ליה הכא, דאילו מ⁠(י)⁠הא משמע דמנצפך היינו סתומות ובפרק הבונה בשבת (שבת קג, ב; קד.) אמרינן איפכא, דאמרינן התם מדפתוח שעשאו סתום כשר סתום ועשאו פתוח כשר, ואקשינן עלה בשלמא פתוח ועשאו סתום עלויי עלייה דאמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דאמר ר׳ ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום, דאלמא משמע דמנצפך היינו פתוחות, אלא התם הוא דגרסינן ליה אבל הכא לא שייכא ההיא קושיא.
ובתוספות אמרו דגרסינן ליה, ומשום דמספקא ליה לתלמודא אי בפתוחות מיירי וכדרב חסדא או לא, והכא הכי קא פריך, והא כתיב (ויקרא כז, לד) אלה המצות וכו׳ והלכך בין דמיירי בסתומות בין דמיירי בפתוחות קשיא ולכשתמצא לומר בסתומות כל שכן דקשיא מדרב חסדא דאמר מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין. ואף רבינו תם ז״ל חזר ואמר שאין למוחקו מטעם זה, דאילו מקושיא דרב חסדא הוה מצי לתרץ דמנצפך היינו בפתוחות אלא דקושיא דאלה המצות לא מיתרצא, ומשום דמספקא ליה הא דר׳ ירמיה אי בפתוחות או בסתומות אקשי מינה בפרק הבונה ואוקי לה בפתוחות וכי מטי הכא מוקי לה בסתומות לאקשויי עלה מדרב חסדא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ותסברא [ויכול אתה לסבור כן]? והכתיב [והרי נאמר]: ״אלה המצות אשר צוה ה׳ את משה אל בני ישראל בהר סיני״ (ויקרא כז, לד), ללמדנו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, שאין הנביאים רשאים לחדש או לשנות ממצוות התורה, וכיצד תיקנו הנביאים צורות חדשות לאותיות? ועוד, ראיה נוספת שהאותיות הסופיות קדומות מאוד, האמר [שהרי אמר] רב חסדא: מ״ם וסמ״ך שבלוחות הברית
The Gemara asks: And how can you understand it that way? Isn’t it written: “These are the commandments that the Lord commanded Moses for the children of Israel in Mount Sinai” (Leviticus 27:34), which indicates that a prophet is not permitted to initiate or change any matter of halakha from now on? Consequently, how could the prophets establish new forms for the letters? And furthermore, didn’t Rav Ḥisda say: The letters mem and samekh in the tablets of the covenant given at Sinai
רי״ףתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה ב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מגילה ב:, ר׳ חננאל מגילה ב:, רי"ף מגילה ב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י מגילה ב:, תוספות מגילה ב:, ר"י מלוניל מגילה ב: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה ב: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מגילה ב:, תוספות רי"ד מהדורה תנינא מגילה ב:, רשב"א מגילה ב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה ב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה ב:, ר"ן מגילה ב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות מגילה ב:, מהרש"א חידושי אגדות מגילה ב:, פני יהושע מגילה ב:, פירוש הרב שטיינזלץ מגילה ב:, אסופת מאמרים מגילה ב:

Megillah 2b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 2b, R. Chananel Megillah 2b, Rif by Bavli Megillah 2b, Rashi Megillah 2b, Tosafot Megillah 2b, Ri MiLunel Megillah 2b, R. Yehuda Almadari Megillah 2b, Tosefot Rid Megillah 2b, Tosefot Rid Second Recension Megillah 2b, Rashba Megillah 2b, Meiri Megillah 2b, Ritva Megillah 2b, Ran Megillah 2b, Maharsha Chidushei Halakhot Megillah 2b, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 2b, Penei Yehoshua Megillah 2b, Steinsaltz Commentary Megillah 2b, Collected Articles Megillah 2b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144