גמרא
פירוש
יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים לוֹקְחִין תּוֹרָה.
אֲבָל אִם מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת מִטְפָּחוֹת לֹא יִקְחוּ תֵּיבָה תֵּיבָה לֹא יִקְחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב.
וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
לוקחין ספרים – נביאים וכתובים.
אבל מכרו תורה כו׳ – שמעלין בקדש ולא מורידין. תוספתא מעלין בקדש דכתיב ויקם משה את המשכן (שמות מ) בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו ולא מורידים דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה׳ ויקדשו וגו׳ (במדבר יז) כיון שהוקדשו הוקדשו עד כאן.
וכן במותריהן – מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה.
גמ׳ זו דברי רבי מנחם כו׳ – בהדיא אמרינן בתוספתא דמגילה (תוספתא מגילה ב׳) דהוא אמרה.
הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות – כדתנן במסכת תעניות (דף טו.) עברו אלו ולא נענו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר. תוספת׳ ובמעמדות תנן מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית ותניא בגמרא אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך ששנינו בביכורים (משנה ביכורים ג׳:ב׳) כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעיירות של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולנין שם והיה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה ואקראי הוי שמעמד הזה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה ובתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי ובמעמדות לא גרסינן ומפרש שלא היתה תפלתן ברחוב עד כאן.
אקראי בעלמא – אינו תדיר. לא שנו – דיכולין למכור בית הכנסת אלא של כפרין.
אבל של כרכין – הוה להו בתי כנסיות דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר לבדם בעלים להם. טורסיים – צורפי נחושת. ואין ירושלים מטמאה בנגעים – דלאו אחוזה היא כדאמרי׳ לקמן דסבירא ליה להאי תנא לא נתחלקה ירושלים לשבטים ולא נפלה בגורל לא ליהודה ולא לבנימין.
אני לא שמעתי – שלא יהא מיטמא אלא מקום מקדש בלבד משום דבית של קודש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו הבית (ויקרא יד) בעינן אבל ירושלים מיטמא בנגעים דסבר נתחלקה לשבטים ואחוזתכם קרינא ליה קתני מיהת לרבי יהודה דאית ליה נתחלקה לא שנו אלא מקום מקדש אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבה כשאר בתי העיר ואע״ג דשל כרך הוא. מקודש – אף בתי כנסיות משמע. הר הבית – בכניסתו מצד המזרח כל מה שיש שם פנוי קרוי הר הבית שאין לה שם אחר.
והלשכות – שבתוך החיל.
והעזרות – שלשתן עזרת נשים ועזרת ישראל הן אחת עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מן השער ואחריהם לצד מערב לעזרת כהנים י״א אמה שבין דריסת רגלי ישראל למזבח החיצון.
ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל – מצד מערב עכשיו יותר בנתיים מקום המזבח ל״ב אמה ובין האולם והמזבח כ״ב אמה שלא פירש של מי הוא חזר ופירש רצועה יוצאה כו׳ לימדך כאן רצועה זו לבדה ליהודה אבל צפונו של מזבח ודרומו ומערבו של בנימין ובמסכת זבחים אמרינן שאין ליהודה באותה הרצועה אלא המזרחית מקום היסוד ולכך לא היה יסוד למזרחו של מזבח. והיה בנימין הצדיק – צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה.
חופף עליו – אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו. לשון שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס (נזיר דף מב.).
אושפיזכן – שהיה ארון בחלקו. והאי תנא סבר כו׳ – והיינו תנאי דאמרן לעיל.
אין משכירין – בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן.
עורות קדשים – תודה ושלמים שהעורות לבעלים. גולפא – קנקן של חרס שנשתמש בו.
ומשכא – אם שחט בהמה. לא שנו – דאין מורידין דמים מקדושתן ובית הכנסת בחשיבותו עומד אף ביד לוקח דומיא דספרים לוקח בהן ס״ת והלה מנהיג ספרים בהוייתן.
אלא שלא מכרו – הטובים ברשות העם [אבל אם מכרו וכו׳] פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם והיינו דבעא מיניה רבינא מרב אשי על תילא דבי כנישתא מהו למיזרעה אלמא במכר כל דהו הבית והמעות בקדושתייהו קיימי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אקראי בעלמא – אינו תדיר. לא שנו – דיכולין למכור בית הכנסת אלא של כפרין.
אבל של כרכין – הוה להו בתי כנסיות דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר לבדם בעלים להם. טורסיים – צורפי נחושת. ואין ירושלים מטמאה בנגעים – דלאו אחוזה היא כדאמרי׳ לקמן דסבירא ליה להאי תנא לא נתחלקה ירושלים לשבטים ולא נפלה בגורל לא ליהודה ולא לבנימין.
אני לא שמעתי – שלא יהא מיטמא אלא מקום מקדש בלבד משום דבית של קודש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו הבית (ויקרא יד) בעינן אבל ירושלים מיטמא בנגעים דסבר נתחלקה לשבטים ואחוזתכם קרינא ליה קתני מיהת לרבי יהודה דאית ליה נתחלקה לא שנו אלא מקום מקדש אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבה כשאר בתי העיר ואע״ג דשל כרך הוא. מקודש – אף בתי כנסיות משמע. הר הבית – בכניסתו מצד המזרח כל מה שיש שם פנוי קרוי הר הבית שאין לה שם אחר.
והלשכות – שבתוך החיל.
והעזרות – שלשתן עזרת נשים ועזרת ישראל הן אחת עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מן השער ואחריהם לצד מערב לעזרת כהנים י״א אמה שבין דריסת רגלי ישראל למזבח החיצון.
ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל – מצד מערב עכשיו יותר בנתיים מקום המזבח ל״ב אמה ובין האולם והמזבח כ״ב אמה שלא פירש של מי הוא חזר ופירש רצועה יוצאה כו׳ לימדך כאן רצועה זו לבדה ליהודה אבל צפונו של מזבח ודרומו ומערבו של בנימין ובמסכת זבחים אמרינן שאין ליהודה באותה הרצועה אלא המזרחית מקום היסוד ולכך לא היה יסוד למזרחו של מזבח. והיה בנימין הצדיק – צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה.
חופף עליו – אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו. לשון שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס (נזיר דף מב.).
אושפיזכן – שהיה ארון בחלקו. והאי תנא סבר כו׳ – והיינו תנאי דאמרן לעיל.
אין משכירין – בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן.
עורות קדשים – תודה ושלמים שהעורות לבעלים. גולפא – קנקן של חרס שנשתמש בו.
ומשכא – אם שחט בהמה. לא שנו – דאין מורידין דמים מקדושתן ובית הכנסת בחשיבותו עומד אף ביד לוקח דומיא דספרים לוקח בהן ס״ת והלה מנהיג ספרים בהוייתן.
אלא שלא מכרו – הטובים ברשות העם [אבל אם מכרו וכו׳] פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם והיינו דבעא מיניה רבינא מרב אשי על תילא דבי כנישתא מהו למיזרעה אלמא במכר כל דהו הבית והמעות בקדושתייהו קיימי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush