ואמרי׳ בש״ס דהיכא דשכיחא שכרות כגון מחוזא אומר הלל קודם אכילה: וכבר כתבתי בפ״ק סדר הלל זה וברכות היחיד של גשמים בס״ד ית׳ אמן סלה

פרק רביעי בג׳ פרקים
בג׳ פרקים בשנ׳ הכהנים נושאין כפיהם ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה. פירש וסתמא כר״מ דקתני הכי במתני׳ ומדחשיב נעילה ביום ושמעינן דתפלת נעילה ביום היא קודם בין השמשות והיינו שיש בה נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה. ובירושלמי אמרו מאי נעילת שערים רבי יוחנן אמר שערי נעילת שמים ורבי שמעון אמר נעילת שערי היכל והיינו אחר צאת הכוכבים מתני׳ מסייע ליה לרבי יוחנן בג׳ פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד׳ פעמים ביום ש״מ דנעילת שערי שמים היא ביום והיינו קודם סוף בין השמשות שהוא סוף השקיעה והמאחרים אותה לאחרי כן טועין הם בב׳ שמתפללין אותה שלא בעונתה וגם שאומרים ברכת כהנים בלילה ואינה אלא ביום ובש״ס דילן אמרינן כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו ליה כתפלת נעילה דמיא אלמא תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה כלומר סוף השקיעה שאף הוא ראוי לתפלת המנחה ואין להקדים אותה קודם תחלת השקיעה בעוד שהשמש בעולם דאכתי ליכא נעילת שערי שמים ותפלת נעילה שהיא פוטרת של ערבית כדאי׳ במסכת יומא משום דהא מצלו לה אף בשעה הראוי׳ לתפלת ערבית דמתחלת שקיע׳ החמה ראוי בין לתפלת מנחה בין לתפלה ערבית ורב צלי בה של שבת וכדאי׳ בפרק תפלת השחר.

בתעניות ובמעמדו׳ ובי״ה – פי׳ תעניו׳ אלו אינן הצומו׳ הקבועי׳ על כל ישראל דהנהו לית בהו נעילה כדאמר בפ׳ מקום שנהגו ט׳ באב אינו כתעני׳ צבור ואסיקנא דהיינו לענין נעיל׳ וכ״ד ברכות אלא תעניו׳ אלו היינו תעניו׳ של צבור ונראה שאף בג׳ ראשונו׳ שאינן אסורין אלא באכילה ושתיה יש נעילה דלא תליא נעילה בתענית החמור ברחיצה וסיכה וחבריהם תדע שהרי אנשי מעמד יש בהם נעילה ואף על פי שאינן אסורין בתעניותיהן באותן חומרות שלא הוזכרו בהן והיתה גזרה שא״א לעמוד בהתרע שכל תעניו׳ שנוהגים בהן חומרות אלו מפסיקין בהן מבעוד יום ואלו היו אנשי מעמד חייבין להפסיק בהן מבעוד יום לא היו טועמי׳ כלום מיום א׳ בשבת בערב עד ליל יום ששי שהרי כל השבוע חוץ מא׳ בשבת וששי בשבת כדאיתא בש״ס וכיון שלמדנו שיש תפלה יש נעילה אף בג׳ ראשונות יש לדון שיש נעילה בתעניו׳ צבור של חוץ לארץ ואף על פי שאינן כחומר ט׳ באב ומוסף תפלה דהוה בבבל כדמוכח במסכת מגלה תהא תפלת נעילה אבל לא נהגו כן בכל ספרד וטעם הדבר שאף על פי שנעילה אינה צריכה חומר תעניו׳ מכל מקום תעניו׳ צבור בעי שאף על פי שלענין כ״ד ברכות שהיא תוספ׳ תפלה ורחמים דינו כתענית צבור כדכתב לעיל לענין תפלת נעילה שהיא תפלת גמור לעצמו עשינו עצמנו כיחידי׳ שאין היחיד מתפלל נעילה כדאי׳ בתוספ׳ וכ״ד ברכות היינו מוסף תפלה דאמ׳ במסכת מגלה ואף על פי שאנשי מעמד עושי׳ נעילה שאני אנשי מעמד שגזרתם קודמין מימו׳ הנביאים וגזר׳ הנביאים וגזר׳ ב״ד היא ואין תעני׳ צבור גדול ממנו ולפיכך אין מפסיקי׳ לראשי חדשים כדאי׳ בפ״ק מעתה אין לנו לבטל מנהג בדבר זה ובמעמדות פירש בימים שמתענים בההו לאפוקי א׳ בשב׳ וששי בשבת שאין נעילה אלא ביום תעני׳ ואע״ג דאמרי׳ בש״ס שהיה להם נעילה ביום שיש בו קרבן מוסף דהיינו ר״ח לפי מה שאמר כל שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה שקרבן עצי׳ אין במנחה אבל כשלא היה בו קרבן עצים היה מעמד בנעילה ואמרי׳ נמי בש״ס לרבי יוסף דמוסף דידיה דלאו דידיה היינו נעילה לא דחי האי פרי׳ שמתעני׳ היה בו שאין מעמד מפסיקין כיחידים בר״ח בחנוכה ופורים וזה ברור ושלא כדברי הראב״ד ז״ל גם מה שכתב הוא ז״ל שאנשי מעמד היו מתפללין ברחוב אינו כלום שהרי טעם יציא׳ לרחוב מפו׳ הוא בפ׳ דלעיל ואין לו ענין לאנשי מעמד תדע שהרי אמרו בפ״ק וחכמים הרחוב אין בו משום קדושה ומפרש טעמא משום דלא מצלו בה אלא באקראי בעלמא ואלו היו אנשי מעמד היו מתפללין בו בתעניותיהם היכי הוה אקראי אלא ודאי ליתה ומה שאמרו שם לדברי רבי מנחם ברבי יוסי כי הרחוב יש בו משום קדושה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ומעמדו׳ תעניו׳ עיקר ומעמדות אשרת לישן דעלמא הוא ודוכתא איכא בש״ס טובא כדכתב בדוכתא וענין מעמדו מפו׳ במשנת ואלו הן מעמדו׳ לפי שנ׳ את קרבני לחמי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד עליו התקינו נביאים הראשונים כ״ד משמרו׳ ועל כל משמ׳ ומשמר היה מעמד כהנים לויים וישראלים הגיע זמן משמרה לעלו׳ כהני׳ לויים עולים לירושלם ויש׳ שבאותו מעמד מתפרנסי׳ בעריהם וקורים מעשה בראשי׳ וראיתי לפ׳ קצת במשנה זו אף על פי שאינה כתובה בהלכות ואינו נוהג׳ לפי שיש בה דברים שנתקשו לרבי׳ כי ממה ששנינו כי נביאי׳ הראשונים תקנו מעמדו׳ ואמר בבריי׳ משה תקן לישראל ח׳ משמרו׳ בא שמואל והעמידן על י״ו בא דוד והעמידן על כ״ד שנאמר הנה׳ יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם נראה שתקון המשמרות תקנת נביאים ואינה מצוה מן התורה ותימה ממה שאמר בספרי לבד ממכריו על האבות מה שמכרו אבות זה לזה טול אתה שבתך ואני שבתי וכן אמר התרגו׳ בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא ומצינו בלויים מצוה מפורשת במשמרותם שלא יעבדו בערבוביא קהת יחנה במקום פלוני ומהם יש לנו ללמוד לכהנים בל״ב מדות של רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אמרו מדבר שאינו מתפ׳ במקומו ומתפ׳ במקו׳ אחר כיצד משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה. אבל לא שמענו שצוה אהרן את בניו שיהיו כ״ד משמרות והיכן שמענו אלה פקדת׳ לעבדת׳ לבא לבית י״י כמשפט׳ ביד אהרן אביה׳ מלמד שמצוה זו מימי משה ואהרן והמשמרות הללו הן החלוקות לשמירת שערים שאף הם כ״ד וכן מפו׳ בדברי הימים נמצא שחלוק משמרות לשמירת המקדש מן התורה וכיון שכן ה״ה לשאר עבודת הקרבנות וכן הדעת נותנת שאלו אינן חלוקים למשמרות דהיו כלן עובדי׳ בערבוביא ויבא הדבר לידי פשיע׳ שלא ישמור כל א׳ עתו וה״ל קדרה דבי שותפי אבל עיקרן של דבריו שמצוה מן התורה לחלוק משמרות כדכתב לבד ממכריו על האבות אבל אין להם מנין מן התורה כמה משמרות יהיו ומשה תקן ח׳ שהיו מועטין וכשנתרבו בימי שמואל חלקם לי״ו ורבו יותר בימי דוד וחלקן לכ״ד וכן תמצא בד״ה כשמסדר דוד המשמרות שחלקו הכהנים כשכת׳ בו פקודיהם כאשר צוהו י״י אלהי ישראל ובספרי אמרו היכן צוהו אלהי ישראל ולבני קהת לא נתן וכו׳ והלויים לא חדשו כלום אלא הכל מפי משה ומשה מפי הקדש והחכ׳ אנקלוס למדנו זה במה שכתב בר ממטרתא דייתי בשבת׳ דכן אתקינו אבהתא למדנו שיש בו מצוה מן התורה וגם תקנת האבות וזה כמו שפי׳ וזו שיטת רבי׳ הגדול ז״ל ומה ששנינו על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם כהנים לויים ויש׳ לא שיהא באנשי מעמד כהנים ולויים שזה אינו בטעם כלל אלא חנונה שהיו מצואי׳ ג׳ כתות אלו בשעת הקרבן כהנים לעבודת׳ ולויים לדוכנם ויש׳ במעמדם וכמו שאמרו במשנה הגיע זמן משמרה לעלות כו׳ לא הזכירו במעמד אלא יש׳ בלבד ולמדנו שכל אנשי מעמד לא היו באנשי ירושלם אלא מקצתם בירושלם לעמוד על הקרבן דלא סגיא בלאו הכי והשאר בעריהם כמו שאמרו מתכנסי׳ לעריהם כי כיון שלא היו צריכין לקרבן כמו הכהנים והלויים די להם שיעמדו על הקרבן אותן שהיו בירושלם אלא אותן שהן בעדם מתענין וקורי׳ בפרשת בראשית כדרך שעושים אנשי ירושלם כי ממה שאמרו בירושל׳ שסנהדרי גדולה היה מתענה עמהם למדנו שאף מעמדות שבירושלם היו מתענין ג״כ ומה ששנינו שכל יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד במנחה קרבן עצים אין בנעילה לא היה במשמע אלא על אותן שבירושלם שהיו טורדי׳ אותן לעמוד על הקרבן אבל אותן שבעריה׳ לא היה נדח׳ מעמדן אלא ביום שהיה בו הלל שאין מעמד בשחרית וממה שהיה נדחה המעמ׳ במנחה מפני קרבן עצים למדנו שביום קרבן העצים קרבן חלוק לעצמו שאם לא היה בו חדוש אלא לבער במזבח במערכה באותו היום מן העצים שנתרבו הרי הקרבן קרב כהלכתו בעצי נדבה אלו כמו בשאר הימים מעצי המערכה וי״א שהיו מבערי׳ במזבח בפני עצמו מן העצים שהתרבו וזה היה קרבן העצים וכן אמר במסכת תמיד ששני גיזרין היו קרבין עם תמיד של בין הערבים וזה מוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאין באותו יום כדעת קצת רז״ל. ועדיין יש בו שאלה גדולה שהרי קרבן עצי׳ זה אינו של כל ישראל אלא של אותן משפחות שהיה יום שלהם ואם כן מה עסק יש בזה לאנשי מעמד וצריכים אנו ללמוד כדברי הראב״ד ז״ל שאין קרבן עצים דוחה מערכה לכל אנשי מעמד אלא לאותן שהם מאותן המתנדבין באותו היום בלבד שאין קרבן עצים י״ט לכל א׳ וא׳ ביומו וכן אמר בפ״ק אני מבני סנאב בן בנימן והתענינו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה.