×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְחִלְּקוּם וְהֶעֱמִידוּם עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּלָלוּם וּנְתָנוּם בְּקַלְפִּי בָּא יְדַעְיָה וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו שֵׁשׁ בָּא [חָרִים] וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו שֵׁשׁ וְכֵן פַּשְׁחוּר וְכֵן אִימֵּר.
and divided them and established them as twenty-four watches. They achieved this by writing the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixing them up, and putting them in a receptacle [kalfei] from which lots were drawn. A representative from the family of Jedaiah came and drew his portion and the lot of five other watches, for a total of six. Harim came and also drew his portion and the lot of five other watches, a total of six. And likewise Pashhur, and likewise Immer.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תנו רבנן ד׳ משמרות עלו מן הגולה. ידעיה חרים פשחור אימר.
עמדו הנביאים שביניהם וחלקום לכ״ד משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבירו שש וכן חרים וכן פשחור וכן אימר וכן התנו נביאים שביניהם שאף על פי שיהויריב ראש משמרה עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו עמדו ראשי משמרות וקבעו עצמן בתי אבות. משמר שהיה בו ה׳ בתי אבות ג׳ מקריבין ג׳ ימים וב׳ מקריבין ד׳ ימים. ומי שהיה בו ו׳ בית אבות כל אחד מקריב יומו וכן כולן. יש מי שקבעו עצמן לעולם. בית אב שהיה בשבת לעולם אינו מקריב אלא בשבת. ומי שהוא ביום ראשון לעולם ביום ראשון. ויש שמגדילין על כל משמר. ויש שהוא מגדילין בכל שבוע ושבוע.
בללום ונתנום בקלפי שכשחלקו כל משמר לו׳ משמרות היה מחלוקת ביניהם שזו אומר אני עולה תחלה וזו אומר אני עולה תחלה מה עשו כתבו שמות ראשי של אותן ה׳ משמרות שהוסיפו ממשמר ידעיה ובא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבריו שהניח ידיו בקלפי ואומר שם אותה משמורה שעולה בידי תחלה היא עולה תחלה אחרי וכן בשניה וכן בשלישית וכן ברביעית וכן חמישית וכן עשה חרים וכו׳. שאפי׳ יהויריב עולה שהוא לא רצה לעלות עם עזרא:
וחלקום – לכ״ד וכתבו כנוי של כל אחד ואחד בחלק.
בללום ונתנום בקלפי – כתבו על כ״ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד׳.
בא ידעיה – משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו וחלק ה׳ חתיכות קלף דהוו להו שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן זו אחר זו.
חלקום והעמידום על עשרים וארבעה ובללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש, וכן פשחור, וכן אמר – פירוש: מכל משמרה ומשמרה שבא לה ארבע משמרות חלקום ועשאום שש משמרות ועשו מאלה הארבע עשרים וארבע. ומה שאמר בללום ונתנום בקלפי – פירוש:⁠1 לא נכללו כל הכ״ד ונתנום בקלפי שהרי ידעיה עם כל השש משמרות שלו הם קודמים לשש משמרות דחרים וכן דחרים לאמר ולמה היו רוצים להגדיל דשמא יקדום חרים לידעיה וכן כולם. אלא לא היו כוללים אלא השש משמרות של ידעיה מי יקדום זה לזה ועשו ו׳ פיטקין: ראשון שיני שלישי רביעי חמישי שישי, ובאו ששה ראשי משמרות ידעיה ושמו ידיהם בקלפי מי שעלה בידו ראשון היה ראשון ומי שעלה בידו שיני היה שיני ואחר שהגרילו השש משמרות של ידעיה והוקבעו כסדרן היו מגרילין השש דחרים והיו נקבעים אחריהם, ואחריהם שש דפשחור, ואחריהם שש דאמר. והאי דתני בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש הכין פירושה בימי דוד לא נטל ידעיה מן הקלפי אלא פיטק אחר וזכה בשבוע אחר. ועכשיו נטל ששה פיטקין וזכה בשבוע שלו ובחמשה שבועות אחרים הרי שש והיה מקריב ידעיה ששה שבועות בזה אחר זה, וכן חרים, וכן פשחור, וכן אמר.
1. כן בכ״י ניו יורק 6501 (״פי׳⁠ ⁠״). בכ״י ששון 557 חסר: ״פירוש״.
וחלקום והעמידום על עשרים וארבעה משמרות, כתבו את שמות המשמרות החדשים על הפתקים בללום ונתנום בקלפי. בא אחד ממשפחת ידעיה ונטל חלקו, כלומר, פתק אחד עבור המשמר שלו וחמש פתקאות נוספות, שהן חלק חבריו, בסך הכל שש, בא חרים ונטל חלקו וחלק חבריו — שש, וכן פשחור, וכן אימר.
and divided them and established them as twenty-four watches. They achieved this by writing the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixing them up, and putting them in a receptacle [kalfei] from which lots were drawn. A representative from the family of Jedaiah came and drew his portion and the lot of five other watches, for a total of six. Harim came and also drew his portion and the lot of five other watches, a total of six. And likewise Pashhur, and likewise Immer.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכֵן הִתְנוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שאפי׳שֶׁאֲפִילּוּ (יהוידיב) [יְהוֹיָרִיב] רֹאשׁ מִשְׁמֶרֶת עוֹלֶה לֹא יִדָּחֶה יְדַעְיָה מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא יְדַעְיָה עִיקָּר (ויהוידיב) [וִיהוֹיָרִיב] טָפֵל לוֹ.:

And likewise the prophets among them stipulated that even if the descendants of Jehoiarib, who originally headed the priestly watches, ascended to Eretz Yisrael, Jedaiah would not be demoted from its place as the first of the watches. Rather, the watch of Jedaiah would retain precedence, and Jehoiarib would be subordinate to it.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירושלמי ר׳ הוה ממני (מוציאין) [תרין מנויין] אי הוין כדי הוין מתקיימין ואין לא הוו מסתלקין מדדמך. תרגום ויישן ויחלום ודמוך וחלם. (ר׳) פקיד לבריה לא תעביד כן אלא מני כולהו כחדא ומני ר׳ חמא בר׳ חנינא בראש. ולמה לא מנייה ר׳ בגין שהשיבו ברבים. ומה השיבו ר׳ הוה יתיב מתני [יחזקאל ז] ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כולם (הומות) [הומיות אמר] ליה רבי חנינא (כלם) הומות א״ל הן קריתיה א״ל קומי רב המנונא דבבל. א״ל כד תיחות תמן אמור ליה דמנייתך חכים וידע דלא מיתמני ביומוי. מן דמך ר׳ א׳ איני מקבל עד דתמני ר׳ אפס דדרומא והוה תמן חד סב א״ר חנינא קדמאי אנא תניין וקביל עליה ר׳ חנינא מתמנן תליתאי שמואל ודבית שילה הוי עיילין שאלין בשלמא דנשיאה כל יומא והוו דבית שילה עלין ויתבין קדמאי פלגו יקר לשמואל ואותיביה קדמאי על רב לתמן פלג ליה שמואל יקר ואותיביה קדמאי אמרו דבית שילה אנן תניין וקביל שמואל עלויה מיתב תליתאי. המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אומנות גדולה היתה שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. תנא בתוספתא. אלו משמרות כהנים לוים וישראלים עמדו נביאים שביניהם וקבעום כ״ד משמרות שנאמר צו את בני ישראל אי אפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו הגיע זמן המשמר כהנים ולוים עולין בירושלים וישראל שבאותו משמר שאין יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהם וקורין בענין קרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין מן המלאכה (של) [כל] אותה שבת ולמה קורין בקרבנות ובמעשה בראשית ללמדך שאלמלא המעמדות שמתקבצין וקורין לא נתקיימו מעשה בראשית שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
וכך התנו – שאפי׳ יהויריב שהיה במקדש ראשון ראשון למשמרות עולה מן הגולה.
לא ידחה ידעיה – הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב אלא כל משמרות הנעשות מידעיה קודמות לעבודה ליהויריב ויהויריב בא ועובד אחריהן במקום משמר אחר וששה דידעיה עושין אותן ה׳ שלא להרבות במשמרות.
וכך התנו נביאין שביניהן שאפילו יויריב ראש משמרות עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר ויויריב טפל לו – פירוש: ידעיה היה מקריב ששה שבועות ויויריב טפל לו ומתחברים עמם במשמרתם ככהנים אכסנאים ולא שיפיסו עמהם בקרבנות והיו מתחברים עם שש משמרות ידעיה מפני שידעיה היה שיני להם והוא הדין אם עלו עוד משמרות אחרות היו נעשין טפילה לאותם שהיו סמוכין אחריהם ולא עיקר שיגרילו עמהם שכיון שלא עלו בימי עזרא קנסום ששוב לא יהיו ממינין כ״ד משמרות.
בפירש״י בד״ה לא ידחה כו׳ וי״ו דידעיה עושין אותן ה׳ כו׳ עכ״ל כוונתו בזה לא אתפרש לי ודו״ק:
וכן התנו נביאים שביניהם: שאפילו יהויריב שהוא ראש משמרת (שנענה ראשון למשמרות) עולה לארץ ישראל — לא ידחה ידעיה ממקומו כראש משמר אלא ידעיה ישאר עיקר, ויהויריב טפל לו.
And likewise the prophets among them stipulated that even if the descendants of Jehoiarib, who originally headed the priestly watches, ascended to Eretz Yisrael, Jedaiah would not be demoted from its place as the first of the watches. Rather, the watch of Jedaiah would retain precedence, and Jehoiarib would be subordinate to it.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין בְּעָרֵיהֶן וְקוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.: מְנָהָנֵי מִילֵּי א״ראָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אַסִּי אִלְמָלֵא מַעֲמָדוֹת לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ט״ו:ח׳} וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.

§ The mishna taught: And the Israelites of that priestly watch assembled in their towns and read the act of Creation. The Gemara asks: From where is this matter, that they must read this specific portion, derived? Rabbi Ya’akov bar Aḥa said that Rav Asi said: Were it not for the non-priestly watches and the Temple service, heaven and earth would not continue to exist, as it is stated: “And he said: Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8).
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב ויאמר י״י במה אדע כי אירשנה. אמר אברהם לפני הקב״ה רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישראל יחטאו כו׳.
מנה״מ דקורין במעמדות מעשה בראשית אמר רב אסי אילמלא מעמדות כלומר קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ שנא׳ ויאמר ה׳ אלהים במה אדע וגו׳ קחה לי עגלה משולשת וגו׳ דהיינו קרבנות לפיכך קוראין במעשה בראשית כשעוסקין בקרבנות לפי שכל מעשה בראשית אינו מתקיים אלא בשביל הקרבנות:
א״ר אסי לפי שאלמלא מעמדות – עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין כו׳.
במה אדע כי אירשנה כו׳ אמר אברהם כו׳ דלפי פשטיה דקרא כפרש״י בחומש ששאל אות על בשורת הארץ והכי איתא בפ״ד דנדרים דאיכא למ״ד דנענש על זאת כמפורש שם תקשי הא כתיב והאמין בה׳ וגו׳ דאם האמין על בשורת הזרע למה לא האמין על בשורת הארץ ולכך דרשו הכא דבמה אדע וגו׳ לא כקורא תגר הוא לשאול אות אלא ששאל לידע באיזו זכות יתקיימו שלא יעשם כלה כדור המבול כו׳ ויהיה מקרא מסורס אדע במה אירשנה והשתא ניחא והאמין בה׳ וגו׳ היינו שלא בקש אות כלל לא על בשורת הארץ ולא על בשורת הזרע:
גמ׳ אמר רב אסי אלמלא מעמדות. עי׳ תוי״ט פ״א מ״ב דאבות:
א שנינו במשנה: וישראל שבאותו משמר מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. שואלים: מנהני מילי [מניין דברים אלה] שקוראים פרשיות אלה דווקא? אמר ר׳ יעקב בר אחא אמר רב אסי: אלמלא מעמדות (עסק הקרבנות) לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: ״ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה״ (בראשית טו, ח)
§ The mishna taught: And the Israelites of that priestly watch assembled in their towns and read the act of Creation. The Gemara asks: From where is this matter, that they must read this specific portion, derived? Rabbi Ya’akov bar Aḥa said that Rav Asi said: Were it not for the non-priestly watches and the Temple service, heaven and earth would not continue to exist, as it is stated: “And he said: Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8).
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַבְרָהָם רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמָּא יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין לְפָנֶיךָ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפְּלַגָּה א״לאֲמַר לֵיהּ לָאו אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹדִיעֵנִי בַּמֶּה אִירָשֶׁנָּה א״לאֲמַר לֵיהּ {בראשית ט״ו:ט׳} קְחָה לִי עֶגְלָה מְשׁוּלֶּשֶׁת וְעֵז מְשׁוּלֶּשֶׁת וְגוֹ׳.

The Gemara explains this verse. Abraham said: Master of the Universe, perhaps the Jews will sin before You. Will You treat them as You did the generation of the flood and the generation of the dispersion, and destroy them? God said to him: No. Abraham said before God: Master of the Universe, tell me, with what shall I inherit it? How can my descendants ensure that You will maintain the world? God said to Abraham: “Take for Me a three-year-old heifer, and a three-year-old goat, and a three-year-old ram, and a turtledove, and a young pigeon” (Genesis 15:9). God was alluding to the offerings, in whose merit the Jewish people, and through them the entire world, will be spared divine punishment.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאנשי דור המבול – שמאחר שהן כלין אין העולם מתקיים והואיל שעל עיסקי קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי מעמד בעריהן במעשה בראשית.
א״ל קחה לי עגלה משולשת כו׳. היא תשובה לו שבזכות הקרבנות שיהיו מביאין מאלו המינים שהם כלל כל הקרבנות שור וכשב ועז תורים ובני יונה יתקיימו ובב״ר מפורש כי זכר בכאן כל הקרבנות הבאים לכפרה ג׳ פרים כו׳ ע״ש והביאו רש״י בחומש ואין כאן להאריך על דברי התלמוד שלא זכר אלא כלל כל המינים המביאים לקרבנות:
אמר אברהם: רבונו של עולם! שמא ישראל חוטאין לפניך, אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה ומשמידם? אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא: לאו [לא]. אמר לפניו: רבונו של עולם! הודיעני במה אירשנה שאכן תתקיים הארץ ביד בני לעולם? אמר ליה [לו]: ״קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משולש ותור וגוזל״ (בראשית טו, ט), כלומר, רמז לו על ענין הקרבנות, שבזכות הקרבנות יהיו ישראל ניצולים מן הפורענות.
The Gemara explains this verse. Abraham said: Master of the Universe, perhaps the Jews will sin before You. Will You treat them as You did the generation of the flood and the generation of the dispersion, and destroy them? God said to him: No. Abraham said before God: Master of the Universe, tell me, with what shall I inherit it? How can my descendants ensure that You will maintain the world? God said to Abraham: “Take for Me a three-year-old heifer, and a three-year-old goat, and a three-year-old ram, and a turtledove, and a young pigeon” (Genesis 15:9). God was alluding to the offerings, in whose merit the Jewish people, and through them the entire world, will be spared divine punishment.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם אָמַר לוֹ כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קׇרְבָּנוֹת בִּזְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן לְפָנַי מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ הִקְרִיבוּם לְפָנַי וַאֲנִי מוֹחֵל לָהֶם עַל כׇּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם.

Abraham said before God: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing, but when the Temple is not standing, what will become of them? God said to him: I have already enacted for them the order of offerings. When they read them before Me, I will ascribe them credit as though they had sacrificed them before Me and I will pardon them for all their transgressions. Since the offerings ensure the continued existence of the Jewish people and the rest of the world, the act of Creation is read in their honor.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבר תקנתי להם כו׳ – כל זמן שקורין בהן כו׳ מהיכא יליף לה להאי גמגום.
כבר תקנתי כו׳ בזמן שקוראין כו׳. פרש״י בגמרא מהיכא יליף ליה גמגום עכ״ל ונראה שיצא להם זה הדרש ששאל לו גם בזמן הגלות היאך יתקיימו מדכתיב לשון כי אירשנה ולא כתיב במה אדע כי תתננה לי כלישנא שא״ל הקב״ה לך אתננה וגו׳ ולתת לך וגו׳ גם שכתב בלשון קחה לי וגו׳ ויקח לו וגו׳ וה״ל למכתב קרב לי וגו׳ ויקרב לו ומש״ה דרשו דשאל לו גם בגלות היאך יתקיימו והיינו כי אירשנה מלשון גרוש וגלות כמו כי אוריש גוים מפניך וגו׳ והרבה כמוהו דבזמן שאירשנה מן הארץ בגלות אדע במה יתקיימו וא״ל הקב״ה קחה לי וגו׳ דבלא הקרבתם של אלו ה׳ המינים אלא בקריאה [ס״א בקיחה] בעלמא בדברים בהם כמ״ש קחו עמכם דברים יתקיימו בגלות ורמז לזה הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לפי פשוטו ה״ל למכתב ובעשייתך אבל ענין כל הפרשה איירי בגלות דהיינו שקרוב אליך הדבר בקריאה בפה ובכוונת הלימוד בלב שיהיה לעשותו בהם שתהיה במקום הקרבת קרבנות במעשה: (והרי״ף יליף ליה מדכתיב ויהי השמש לבא דהיינו שקיעת שמשן של ישראל בחורבן ביהמ״ק וע״ז תרדמה נפלה על אברהם והנה אימה חשכה וגו׳ שדרז״ל על ד׳ מלכיות היאך יתקיימו בלא קרבנות וע״ז נאמר והנה תנור וגו׳ ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר ר״ל בשביל אמירת הקרבנות מעלה אני עליהם כאילו הקריבום ומוחל להם עונותיהם) וכתב הרא״ם לפי דרש זה בתחלת הפ׳ שא״ל הקב״ה כי כל הארץ וגו׳ לך אתננה וגו׳ למה לא חשש לשאול כן היאך יתקיימו באיזו זכות כשיהיו חוטאין כו׳ וע״ש ול״נ בעיקר הקושיא דלא קשה מידי דע״כ שזו הפ׳ בין הבתרים היא שלא כסדרה דבן ע״ה שנה היה אברהם כשהכה את המלכים וכשנדבר עמו בין הבתרים היה אברהם בן ע׳ שנה כדאיתא בסדר עולם כמפורש בתוס׳ פ״ק דשבת ע״ש ועיין ברא״ש פ׳ הבע״י ונמצא שפ׳ זו ברית בין הבתרים מוקדמת לתחלת הפ׳ שנאמר בה כי את כל הארץ וגו׳ וע״פ הדרש דהכא יתפרש הכתוב לולי תורתך שעשועי וגו׳ שאני לומד וקורא בה בסדר הקרבנות אז אבדתי בעניי דהיינו בגלות כי לא היה לי קיום בגלות לולי הקריאה בהם ודו״ק:
אמר לפניו: רבונו של עולם! תינח (נניח) בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים — מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני — מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם. וכיון שהקרבנות הם קיום לישראל וקיום לעולם — קוראים לכבוד הקרבנות בפרשת מעשה בראשית.
Abraham said before God: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing, but when the Temple is not standing, what will become of them? God said to him: I have already enacted for them the order of offerings. When they read them before Me, I will ascribe them credit as though they had sacrificed them before Me and I will pardon them for all their transgressions. Since the offerings ensure the continued existence of the Jewish people and the rest of the world, the act of Creation is read in their honor.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְפַּלְּלִין עַל קׇרְבַּן אֲחֵיהֶם שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד מִתְכַּנְּסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיוֹשְׁבִין ד׳אַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת בַּשֵּׁנִי בַּשַּׁבָּת בַּשְּׁלִישִׁי בָּרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי בַּשֵּׁנִי עַל יוֹרְדֵי הַיָּם בַּשְּׁלִישִׁי עַל הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת.

§ The Sages taught: The members of the priestly watch would pray for the offerings of their brothers, the daily offering, that it should be accepted with favor. And meanwhile, the members of the non-priestly watch remained in their towns and would assemble in the synagogue and observe four fasts: On Monday of that week, on Tuesday, on Wednesday, and on Thursday. On Monday they would fast for seafarers, that they should be rescued from danger, as the sea was created on Monday. On Tuesday they would fast for those who walk in the desert, as the dry land was created on Tuesday.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן אנשי משמר. מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. ואנשי מעמד מתענין ד׳ תעניות בשבוע. בשני על יורדי הים. שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו׳.
בשלישי על הולכי מדברות שנאמר יקוו המים ותראה היבשה. בד׳ על האסכרה שלא תעל בתינוקות שנאמר יהי מאורות. מארת כתיב חסר ו׳.
אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון שבו כהנים של משמר נחלק לז׳ בתי אבות וכל בית אב עובד יום אחד וביום שבית אב עובד שאר כל כהנים אנשי משמר ז׳ בתי אבות מתפללין על קרבן שמקריבין אחיהם בית אב שביעי שיתקבל ברצון:
אנשי מעמד היו יושבין ד׳ תעניות כלו׳ אותן ישראל של מעמד כדאמרנו לעיל במשנתנו שמתכנסין בעריהן יושבין ד׳ תעניות על יורדי הים לפי שנאמר בו והיה רקיע בתוך המים על הולכי מדברות לפי שנאמר בו ותראה היבשה על אסכרא לפי שנאמר בו יהי מאורות מארת כתיב דמשמע מארה על עוברות ומיניקות לפי שנאמר בו ישרצו המים נפש חיה דהיינו דמעוברות. מפני הנוצרים לפי שיום חג שלהם באחד בשבת ואם היו ישראל מתענין היו כועסים. שלישי דיצירה שאדם נוצר בערב שבת והוי אחד בשבת שלישי ויש בו חולשא. במוצאי שבת ניטלת ממנו ויש בו חולשא:
ערך אנש
אנשאאנשי משמר ואנשי בית אב (תענית טו:) פירוש כהנים נחלקים לכ״ד חלקים וכן הלוים וכן ישראל ויודעין היו הכהנים והלוים וישראל שבכל משמר ומשמר הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר שאינן יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהן וקורין בענין הקרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין ממלאכה כל אותה שבת וישראל שבמשמר נקראין אנשי משמר בשביל שעומדין בתפלה ומתענין ד׳ תעניות בשבת כמפורש בגמ׳ דעל כל משמר ומשמר (תענית כז:) אנשי בית אב נקראין אותן שעובדים באותו יום שמגיעין אנשי משמר נקראין אותם שעובדים באותו שבוע ובין אנשי משמר ובין אנשי בית אב אסורין להתענות:
ערך טען
טעןב(בכורים פ״ב. וחגיגה יח: בבא מציעא נג.) ואסורין לזרים והן נכסי כהן ועולים באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים ורגלים והערב השמש הרי אלו בתרומה ובכורים משא״כ במעשר. (ירושלמי) כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והבכורים תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו הבכורים דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם אנו הבכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך וגו׳ פי׳ מניין שזה שנאמר בו ומתו בו כי יחללוהו בתרומה הכתוב מדבר דכתיב למעלה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואמרינן טבל ועלה אוכל במעשר כדמפורש בערך טבל. ותניא (בתוספת תרומות ובירושלמי בביכורים) אוכלי תרומה בזרים טהור שאכל את הטהור וטהור שאכל את הטמא טמא שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור כולן במיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל את הטהור כמצותו טהור שאכל את הטמא בעשה טמא שאכל טהור במיתה וטמא שאכל את הטמא בלא תעשה מי חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה אמר רבא בר מימר ואחר יאכל מן הקדשים מן הטהורים ולא מן הטמאין וכללא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא וחומש האוכלו בשוגג משלם קרן וחומש דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו וגרסינן בת״כ נאמר כאן קודש ונאמר להלן קדש מה להלן קדשי הגבול אף כאן קדשי הגבול ואסורין לזרים. (ירושלמי) פתר להם פחות מכשיעור פי׳ אחר ואסורין לזרים אפי׳ ע״י פדייה ועולים באחד ומאה כדפרישית בערך דמע וטעונין רחיצת ידים כדמפרש בגמרא ואפילו בנגיעה אבל מעשר באכילה אין בנגיעה לא (שבת יד) פי׳ אחר הפירות של תרומה וביכורים כשבא לאוכלן טעונין רחיצת ידים משא״כ במעשר וחולין דאמר ר׳ יוחנן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח כדמפורש (חגיגה יח) פי׳ אחר וטעונין רחיצת ידים עד הפרק שני מה שאין כן במעשר וחולין שאין טעונין רחיצת ידים אלא עד הפרק הראשון שהוא בסוף האצבעות כדמפורש (חולין קו) והערב שמש כדפרישית בערך טבל והן נכסי כהן. רב אבא בר חייא בשם ר׳ יוחנן לך נתתיו ותנן (בסוף ביכורים) ולמה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה. (חלה פרק א) החלה והתרומה חייבין עליהן וכו׳ עד וטעונין רחיצת ידים. (מנחות ס) יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה תנופה ולא הגשה הגשה ותנופה לא תנופה ולא הגשה ואלו טעונין הגשה וכו׳ (תענית כז) אמר רבי זריקה אמר רבי אלעזר אפי׳ מקופלין ומונחין בקופסא פי׳ כל הכלים המשאילות זו לזו טעונין טבילה שמא דנדה היו. (מועד קטן יא) אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופה ולא ליטעון פוריא פי׳ לאחר אכילתו מהלך קודם שישן ולא ישן לאלתר (א״ב ענין צורך):
ערך נצר
נצר(תענית כז) בראשון אין מתענין פי׳ יום טוב שלהם הוא:
ערך צץ
צץג(שבת קלו.) אלו הן ציצין המעכבין את המילה תשובת רב האי גאון ואביו רב סרירא ז״ל בשר החופה את רוב העטרה דאמריתו אמאי אפקוה בל׳ ציצין כך הוא כל הבשר החופה העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט נקראו אותן מעט הנתרים ציצין מפני שדומין לסנפירין ותרגום סנפיר ציצין (א״ב תרגום אשא כנפי שחר אזקוף ציצין דקריץ) (שבת צד) ציצין שפירשו רובן ביד מותר בכלי פטור אבל אסור (ביצה לו:) אמר להן אביי נקטוה בציצתיה ואפקוה פי׳ בשערו מלשון בציצת ראשי. (עבודה זרה מב) כל שיש לו ציצין בין פרקיו פי׳ שערות כמו ציצת ראשי (כלים פי״ז) סקורטי׳ משיחסום וינקב ועשה ציציתיה נתן דצוציתא כבר פי׳ בערך נתן. (גיטין נו. ובריש ברייתא דר״א) למה נקרא שמו בן ציצת הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כרים וכסתות פי׳ כל אדם כשהולך בדרך ציצתו נגררת בקרקע וזה כשהולך מביתו ועד פתח העזרה היו מונעות כרים וכסות בקרקע במקום שהולך וציצתו נגררת עליהן (ירושלמי בפרק הרואה) העושה ציצית לעצמו אומר בא״י אמ״ה אקב״ו לעשות ציצית לאחר לעשות ציצית לשמו. נחעטף מברך להתעטף בציצית וכן ללולב ומזוזה וכל מצות. הני כובשני ציצייני עיין בערך כבשן פי׳ למה קורין אותן צוציינ׳ שיש להן ציצית בראשיהן כמו שכתוב ויקחני בציצת ראשי (מנחות מב) ת״ר אין ציצת אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצת ראשי. אמר אביי וצריך לפרודה כציצאת דארמאי פי׳ וצריך לפרד הפתילין היוצאין מן הגדיל כקווצות שער של בלורית שדבוקה מלמעלה ופרודה מלמטה (בבא בתרא עג) האי גלא דמטבע לספינתא נפקא ליה פי צוציתא דנורא חיוורת ברישיה (תענית כז) חזייה דבכה ואחיך ונפק צוציתא דנורא מאפותיה פי׳ אלו שנים כעין ציצית ויש לומר לענין ניצוצין דנורא:
א. [מענש.]
ב. [בעדירפען בעלאדען.]
ג. [קווסטען.]
ת״ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהן – תמידים שבכל יום.
אנשי משמר – אותן כ״ד שהיו בעריהן.
בשני על יורדי הים – דכתיב בשני (בראשית א) יהי רקיע בתוך המים וצריך להזכיר ולרצות על הדבר.
בשלישי על הולכי מדברות – דכתיב ותראה היבשה תהי ראויה יבשה להולכיה שלא יזוקו מפני חיות רעות.
אנשי מעמד אלו שהזכרנו מתענים ד׳ תעניות רצופים בשבת שלהם יום ב׳ וג׳ ד׳ ה׳ ומאריכים בתפלות אבל בראשון ובששי לא היו מתענים בששי מפני כבוד השבת שלא יכנס בו מעונה ובראשון פי׳ בגמ׳ מפני הנצרים ונראה לי בפירושו מפני הבבליים שהיו הם מתיראים מהם הרבה והוא קורא אותם נצרים על שם נבוכדנצר כמו שביארנו בפסוק נצרים באים מארץ מרחק וידוע שהצלם הגדול לעבודת השמש היה נעבד באותו זמן בבבל והיו עושים יום אד ביום א׳ שהוא ממשלתו של שמש כמו שידוע חל״ם כצנ״ש ראשי ימים וכבר פרשתי כיוצא בזה במה שאמרו בראשון של ע״ז (ז׳:) נצרים לעולם אסור ומ״מ בתלמוד המערב פירשו בשניהם מפני כבוד השבת:
ד׳ תעניות בשני על יורדי הים כו׳ מבואר ע״פ מ״ש בפרק הרואה בד׳ צריכין להודות בנצולן מתוך צרתן והם יורדי הים והולכי מדבר וחולה שנתרפא והיוצא מבית האסורין וה״נ אמרינן הכא דהיו אנשי משמר מתענים ד׳ תעניות להציל את כל מי שהוא בתוך צרה אחד מד׳ אלו בשני על יורדי הים ובג׳ על הולכי מדבר ובד׳ על חולי של אסכרה ובה׳ על עוברות שלא יפילו שהולד כשנולד דומה ליוצא מבית האסורין ובפרש״י נתן טעם לכל אחד מהד׳ תעניות ביומו ויש לעיין בזה דא״כ מאי קאמר ובע״ש לא היו מתענין וכן בשבת וכן באחד בשבת מ״ט לא היו מתענין הא ליכא בהו טעמא להתענות להו כמו בד׳ הימים דקאמר בהו טעמא להתענות על ד׳ צרות ולכ״א ביומו וי״ל דידע תלמודא דאיכא שום טעם ראוי להתענות גם באלו ג׳ הימים אי לאו משום הני טעמי דקאמר שמכריעין שלא להתענות בהו:
מפני הגלילים פרש״י עושין אותו יו״ט שלהן עכ״ל. אין לפרש משום שיעלילו עלינו שאנו מתענים ביו״ט שלהן דהא בזמן שבית המקדש קיים קיימינן וידינו תקיפה עליהם אלא די״ל שאנשי משמר לא היו עושין מלאכה ביום תעניתם שלא יאמר שאנשי משמר מחזיקין אותו ג״כ כיו״ט שלא לעשות בו מלאכה ומתוך זה נראה דעכו״ם נהגו כן מקודם שהיו הגלילים דהא משמע דגם בבית ראשון לא היו מתענין אנשי משמר ביום א׳ מטעם זה והגלילים לא היו עד בית שני:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם, קרבנות התמיד שמקריבים במשמרם, שיתקבל ברצון, ואנשי מעמד המצויים בעריהם מתכנסין לבית הכנסת, ויושבין ארבע תעניות במשך אותו שבוע: בשני בשבת, בשלישי, ברביעי, ובחמישי. בשני היו מתענים על יורדי הים שינצלו מסכנות, מפני שנברא הים ביום השני. בשלישי — על הולכי מדברות, שהרי יבשה הארץ ביום זה.
§ The Sages taught: The members of the priestly watch would pray for the offerings of their brothers, the daily offering, that it should be accepted with favor. And meanwhile, the members of the non-priestly watch remained in their towns and would assemble in the synagogue and observe four fasts: On Monday of that week, on Tuesday, on Wednesday, and on Thursday. On Monday they would fast for seafarers, that they should be rescued from danger, as the sea was created on Monday. On Tuesday they would fast for those who walk in the desert, as the dry land was created on Tuesday.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בָּרְבִיעִי עַל אַסְכָּרָא שֶׁלֹּא תִּיפּוֹל עַל הַתִּינוֹקוֹת בַּחֲמִישִׁי עַל עוּבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת עוּבָּרוֹת שֶׁלֹּא יַפִּילוּ מֵינִיקוֹת שֶׁיָּנִיקוּ אֶת בְּנֵיהֶם וּבָעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת ק״וקַל וָחוֹמֶר בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ.

On Wednesday they would fast over croup, that it should not befall the children, as on the fourth day the bodies of light [me’orot] were created, a textual allusion to curses [me’erot]. On Thursday they would fast for pregnant women and nursing women, as living beings were first created on this day. For pregnant women they would fast that they should not miscarry, while for nursing women they would fast that they should be able to nurse their children properly. And on Shabbat eve they would not fast, in deference to Shabbat, and a fortiori they would not fast on Shabbat itself.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בה׳ על עוברות שלא יפילו ועל המניקות שיגדלו בניהם שנאמר ישרצו המים שרץ [נפש חיה]. בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד בשבת וכל שכן שבת עצמה. וסנהדרין לבתי אבות מתענין עמהם.
ברביעי על האסכרא – שבו נתלו המאורות וכתיב ביה (שם) יהי מאורות מארת כתיב.
ועל עוברות כו׳ – דכתיב ביה (שם) ישרצו המים שרץ נפש חיה.
ברביעי על אסכרא (מחלה מדבקת) שלא תיפול על התינוקות, לפי שביום הרביעי נרמזה קללה (״מאורות״ — מארת). בחמישי על עוברות (נשים הרות) ומיניקות, לפי שביום זה התחילה בריאת יצורים חיים. על עוברות היו מתענים — שלא יפילו, ועל המיניקות — שיניקו את בניהן כראוי. ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת, קל וחומר בשבת עצמה שלא היו מתענים.
On Wednesday they would fast over croup, that it should not befall the children, as on the fourth day the bodies of light [me’orot] were created, a textual allusion to curses [me’erot]. On Thursday they would fast for pregnant women and nursing women, as living beings were first created on this day. For pregnant women they would fast that they should not miscarry, while for nursing women they would fast that they should be able to nurse their children properly. And on Shabbat eve they would not fast, in deference to Shabbat, and a fortiori they would not fast on Shabbat itself.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַנּוֹצְרִים ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי לַיְצִירָה.

The Gemara asks: What is the reason that they would not fast on Sunday? Rabbi Yoḥanan said: Due to the Christians, as Sunday is their day of rest, and they would claim that even the Jews ascribe significance to their special day. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Because it is the third day after the creation of man, who was created on Friday, and the third day of recovery from a wound or sickness, in this case one’s very creation, is considered the most painful.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באחד בשבת מאי טעמא לא. ר׳ יוחנן אומר מפני הנוצרים. פי׳ שיום טוב שלהם הוא. ר׳ שמואל ב״נ אומר מפני שהוא שלישי ליצירה. וכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. כלומר נברא האדם בששי הנה ששי ושבת ויום ראשון הרי שלש ליצירה והוא עדיין חלש. ר׳ שמעון בן לקיש אמר מפני נשמה יתירה שנתנת לאדם בשבת כדי לאכול ולשתות ולשמוח ולהתענג כגבור בשתיית היין ואם אין בו כח גדול אין בו יכולת לשתות ובמוצאי שבת ניטלת מן האדם. ונשתייר תשוי כח לפיכך אין בו יכולת.
מפני הנוצרים – שעושים אותו יום טוב שלהם.
שלישי ליצירה – דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.
ושואלים: באחד בשבת מאי טעמא [מה טעם] לא יתענו? אמר ר׳ יוחנן: מפני הנוצרים, שזה יום השבתון שלהם, ויאמרו שאף ישראל מחשיבים אותו. ר׳ שמואל בר נחמני אמר: מפני שהוא שלישי ליצירה, שהרי אדם נוצר ביום השישי, ויום ראשון הוא איפוא היום השלישי ליצירתו וקשה לו, כבכל יום שלישי שלאחר חולי או פציעה קשה לאדם.
The Gemara asks: What is the reason that they would not fast on Sunday? Rabbi Yoḥanan said: Due to the Christians, as Sunday is their day of rest, and they would claim that even the Jews ascribe significance to their special day. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Because it is the third day after the creation of man, who was created on Friday, and the third day of recovery from a wound or sickness, in this case one’s very creation, is considered the most painful.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִפְּנֵי נְשָׁמָה יְתֵירָה דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ נְשָׁמָה יְתֵירָה נִיתְּנָה בּוֹ בָּאָדָם בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״א:י״ז} שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַי אָבְדָה נָפֶשׁ.:

Reish Lakish said: They would not fast on Sunday due to the added soul, as Reish Lakish said: An added soul is given to man on Shabbat eve, and at the conclusion of Shabbat it is removed it from him, as it is stated: “He ceased from work and rested [vayinafash]” (Exodus 31:17), which he expounds as follows: Since one has rested and Shabbat has passed, woe for the soul [vai nefesh] that is lost, the added soul that each individual relinquishes. Consequently, one is still weak from this loss on Sunday.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדכתיב שבת וינפש. כיון ששבת ווי אבדה נפש. כלומר אבדה הנפש היתירה.
נשמה יתירה – שנוטלין אותה ממנו והוי חלש.
נשמה יתירה – שמרחיבים דעתו לאכילה ושתיה.
כיון ששבת – שנח ושמר את השבת.
ווי אבדה נפש – וינפש דורש בנוטריקון ווי נפש.
המשנה השלישית כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית וכו׳ כונת המשנה לבאר הימים שהמעמד בטל בהם ר״ל אריכות תפלתם ולדעת גדולי הרבנים אף קריאת התורה במעשה בראשית ואמר על זה כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה כך היא גרסתנו ופירושה כל יום שיש בו הלל אע״פ שאין שם מוסף כגון חנכה אין בו מעמד בשחרית שההלל שהוא בתפלת שחרית דוחה מעמד של שחרית אבל אינו דוחה מעמד שבשאר תפלות קרבן מוסף כגון ר״ח אין מעמד במנחה מפני שהיו מאריכים בתפלה המוסף וכ״ש במוסף עצמו דהשתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כ״ש ונמצא שאין שם מעמד אלא בנעילה שהרי הלל שבו דוחה מעמד של שחרית ואם היה יום מוסף בלא הלל היה בו מעמד שחרית:
קרבן עצים הוא שאמרו בירושלמי שקלים (ירושלמי שקלים ד׳:א׳) שכשעלו מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכת דיר העצים עמדו קצת משפחות והתנדבו משל עצמן ומסרום לצבור וקרבו מהם קרבן צבור והתנו עמהם ועם נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהו הם מביאים ופי׳ בתלמוד המערב שבפרק זה שיהו מקריבים משלהם תחלה והיה להם זמן ידוע לצאת ליערים להביא עצים למערכה ומקריבים בו ביום עולת נדבה ונקרא קרבן עצים והיה להם כיום טוב ואסורים בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ואותו היום היו כלם טרודים בחבוב מצותם של אלו לצאת לקראתם לעת ערב ולכבדם בכל מיני כבוד ומתוך כך היה קרבן זה דוחה מעמד נעילה וגדולי הרבנים פי׳ קרבן עצים בדרך אחרת שאינה מתישבת כמו שכתבנו בפירושינו דברי ר׳ עקיבא ואמר לו בן עזאי כך היה שונה ר׳ יהושע קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה כלומר שהמוסף דוחה עצמו ושל נעילה וקרבן עצים דוחה של מנחה וחזר ר׳ עקיבא להיות שונה כבן עזאי ושאלו בגמ׳ מה בין זה לזה ולשטתנו על בן עזאי נאמרה ששאלו טעם על זה שהרי לכאורה נראין הדברים כדעת ראשון והשיב שהמוסף הוא מן התורה ואין צריך חזוק ומתוך כך אין מתבטל בשבילו אלא מעמד נעילה שאין תפלת נעילה מן התורה אבל קרבן עצים שאינו מן התורה צריך חזוק ורוצים אנו שיבטל מעמד המנחה שתפלת המנחה מן התורה או שהיא קבועה בכל יום כשל תורה כך היא הגירסא במשניות של ספרד ויש גורסים דברי ר׳ עקיבא ובן עזאי בהפך ובמה ששאלו לבן עזאי מה בין זה לזה פירושו מפני מה מוסף דוחה של מנחה וקרבן עצים אינו דוחה אלא של נעילה ותירץ הללו דברי תורה והללו דברי סופרים כלומר מוסף מן התורה ודוחה מנחה שהיא תורה וקרבן עצים מדברי סופרים ואינו דוחה אלא של סופרים וזהו נעילה ואין גורסים בה צריכה חזוק וראשון עקר וכן י״מ אותה בדרכים אחרים שאינם נראים וכבר כתבנום בפירושנו ואם לחשך אדם במשנה זו שבארנו בה שהמוסף דוחה מעמד של עצמו ואין בו קריאה במעשה בראשית ובמשנה שלפניה אמר שבשחרית ובמוסף היתה קריאה בספר תורה תירצו קצת מפרשים שמשנה זו אמורה במעמד של ירושלם אבל מה שנאמר בשלפניה נאמר במעמד שבכל עיר ועיר כמו שסדרנו למעלה ואותם שמתכנסים בעריהם לא היתה קריאה בטלה ומגדולי המפרשים פירשו שלא נאמרה דחיית מעמד לקריאת ספר תורה כלל אף בירושלם אלא להארכה יתירה של תפלה שהיו מאריכים בתפלה ובתחנונים והיו לפעמים יוצאים לרחובה של עיר וכמו שאמרו במסכת מגלה רחבה של עיר מאי קדושה אית בה הואיל ומתפללים שם בתעניות ומעמדות וי״מ שזו שאמרו בשלפניה שבמוסף קורים לא מוסף דוקא אלא בתפלה שהיו מוסיפים לשיטתם אנשי מעמד בכל יום בין שחרית למנחה כמו שכתבנו למעלה:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו במשנה ומ״מ צריך שתדע שזה שאמרו בקרבן עצים שדוחה מעמד פירושו כשהוא משמרתם ומעמדם של מביאי עצים שהוא י״ט שלהם אבל אין אנשי מעמד מבטלים מעמדם בשביל קרבן עצים של מעמד אחר וכן כתבוה גדולי המפרשים ואע״פ שדברים ברורים הם יש ראיה ממה שאמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק פעם אחת חל ט׳ באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו אלמא שאם לא היה י״ט שלהם היו מתענים וכן הדין לאנשי מעמד שאין מבטלים מעמדם:
המשנה הרביעית זמן עצי הכהנים והעם וכו׳ כונת המשנה לבאר זמנים שהוקבעו על המשפחות מתורת נדבת קדומיהם להביא עצים למערכה ואמר על זה שהיה עקרן כהנים ומקצת ישראלים מתערבין עמהם והם היו ידועים גם כן ומפני זה היו קורין להם זמן עצי הכהנים והעם והיו ט׳ זמנים לח׳ משפחות ונמצא שמשפחה אחת שבהן היתה מביאה ב׳ פעמים והוא שאמר למטה בא׳ בטבת שבו בני פרעוש שניה והענין הוא שכך היתה הנדבה הקדומה וקבעום ימים טובים לעצמם לזכרון נדבתם הקדומה ועכשו מפרש הזמנים והמשפחות ואמר שבא׳ בניסן היו הולכים לעצים בני ארח בן יהודה עד כ׳ בתמוז ולא נשתוה זמן שבין זה לזה אלא אלו הולכים זמן מועט ואלו הולכים זמן מרובה על הדרך שהיתה נדבת קדומיהם מתחלה ועמהם כהנים לויים וישראלים ר״ל שעם משפחה זו ר״ל של בני זיתוא היו מתלקטים כהנים ולויים וישראלים אפילו מאותן שלא היו ידועים שיהיו מתמנים על כך וכן היו מתערבים עמהם כל מי שטעה בשבטו שלא היה מכיר מאיזו משפחה של מקריבי עצים הוא ונראה שבני משפחה זו היו מעטין והיו מתלקטין אלו עמהם וכן היו מתערבים עמהם בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ופי׳ ענינם בגמ׳ שהיתה משפחה אחת נכבדת בזמן בית ראשון פי׳ שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא להביא בכורים לירושלם והושיבו גייסות על הדרכים למחות בהן מה היו עושים בני משפחה זו היו מביאים בכורים ומחפין אותם בקציעות ר״ל תאנים יבשים והיו מביאים העלי על כתפיהם כאלו היו רוצים לכתוש הקציעות לעשות מהן דבלה עד שהיו עוברים מהם ומביאים אותם לירושלם ובניהם של אלו התנדבו בזמן בית שני להביא עצים למערכה והיו מתערבים עם בני זתוא בכ׳ באלול וכו׳ ואע״פ שאמרו שמט״ו באב ואילך לא היו כורתים עצים למערכה אפשר שנלקטו מקודם ט״ו באב ולא היו מביאים אותן עד זמן הקבוע להם:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
ריש לקיש אמר: מפני נשמה יתירה, שאמר ריש לקיש: נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת, במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו, שנאמר: ״וביום השביעי שבת וינפש״ (שמות לא, יז), ודורשים: כיון ששבת וגמר שביתת השבת — וי אבדה נפש יתירה של שבת. וביום הראשון הוא עדיין חלוש מחמת חסרונה.
Reish Lakish said: They would not fast on Sunday due to the added soul, as Reish Lakish said: An added soul is given to man on Shabbat eve, and at the conclusion of Shabbat it is removed it from him, as it is stated: “He ceased from work and rested [vayinafash]” (Exodus 31:17), which he expounds as follows: Since one has rested and Shabbat has passed, woe for the soul [vai nefesh] that is lost, the added soul that each individual relinquishes. Consequently, one is still weak from this loss on Sunday.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית ויהי רקיע.: תָּנָא בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד בִּשְׁלָמָא יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד תְּלָתָא פְּסוּקֵי הָווּ אֶלָּא בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם (מ״טמַאי טַעְמָא) ה׳חַמְשָׁה פְּסוּקֵי הָוַיִין (ותנן) אהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אַל יִפְחוֹת מג׳מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.

The mishna taught that on Sunday they would read the portions starting with: “In the beginning” (Genesis 1:1–5) and “Let there be a firmament” (Genesis 1:6–8). It is taught in a baraita: The section: “In the beginning” is read by two people, while “Let there be a firmament” is read by one. The Gemara asks: Granted, the passage “Let there be a firmament” is read by one individual, as it is three verses long, and one who is called to the Torah reads at least three verses. However, what is the reason that the section “In the beginning” is read by two individuals? It is five verses long, and it is taught in a mishna (Megilla 22a): One who reads from the Torah may not read fewer than three verses. How, then, are five verses read by two individuals?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בראשית בשנים – כהן ולוי קורין ביום תענית בראשית.
תלתא פסוקי הווי – וסגיא בהו לחד גברא.
פרשת בראשית אין בה אלא ה׳ פסוקים ומ״מ היא גדולה מן הסמוכה לה וביארנו במשנה שהגדולה נקראת בשנים א״כ האיך עושים בקריאתה שהרי אמרו הקורא בתורה לא יפחות מג׳ פסוקים וכן ידוע שאין משיירים בפרשה ולא משיירים בפחות מג׳ פסוקים פי׳ בה שהראשון קורא ג׳ וחוזר השני וקורא פסוק ג׳ שקרא הראשון והב׳ הנשארים ואע״פ שיש לחוש בנכנסים ויוצאים לטעות במה שאמרו אין משיירים בפרשה יותר מב׳ פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג׳ פסוקים שהנכנסים רואים השני קורא פסוק ג׳ יאמרו שהראשון לא קרא אלא השנים והיוצאים בשעה שהראשון קורא פסוק שלישי יאמרו שהבא אחריו לא יקרא אלא ב׳ כמו שיתבאר במסכת מגלה אעפ״כ היכא דלא אפשר שאני ונוח לנו לעשות כן משיפסוק פסוק אחד לשנים שלא התירו לפסוק את הפסוקים אלא לתינוקות של בית רבן הואיל והם עשויים להתלמד ובמסכת מגלה יתבאר ענין זה יותר:
ג שנינו במשנה: ביום הראשון קוראים בפרשת ״בראשית״ ו״יהי רקיע״. תנא [שנה החכם]: ״בראשית״ קוראים בשנים בשני אנשים, ״יהי רקיע״ — באחד. ושואלים: בשלמא [נניח] ״יהי רקיע״ באחד — תלתא פסוקי הוו [שלושה פסוקים הם] ואין קוראים לאדם בתורה פחות משלושה פסוקים. אלא ״בראשית״ בשנים, מאי טעמא [מה הטעם]? הלא חמישה פסוקי הויין [פסוקים הם], ותנן [ושנינו במשנה]: הקורא בתורהאל יפחות משלשה פסוקים, וכיצד יקראו לשנים חמישה?
The mishna taught that on Sunday they would read the portions starting with: “In the beginning” (Genesis 1:1–5) and “Let there be a firmament” (Genesis 1:6–8). It is taught in a baraita: The section: “In the beginning” is read by two people, while “Let there be a firmament” is read by one. The Gemara asks: Granted, the passage “Let there be a firmament” is read by one individual, as it is three verses long, and one who is called to the Torah reads at least three verses. However, what is the reason that the section “In the beginning” is read by two individuals? It is five verses long, and it is taught in a mishna (Megilla 22a): One who reads from the Torah may not read fewer than three verses. How, then, are five verses read by two individuals?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב אָמַר בדּוֹלֵג וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק וְרַב דְּאָמַר דּוֹלֵג מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר פּוֹסֵק קָסָבַר כׇּל פְּסוּקָא דְּלָא פַּסְקֵיהּ מֹשֶׁה אֲנַן לָא פָּסְקִינַן לֵיהּ.

The Gemara cites two answers. Rav said: The first reader reads the first three verses, and the second reader repeats the last verse read by the first, and continues with the final two verses. And Shmuel said: They split the middle verse into two, so that each of the pair reads half of it. The Gemara asks: And with regard to Rav, who said that one repeats, what is the reason that he did not say they should split a verse? The Gemara answers that Rav maintains that with regard to any verse that was not divided by Moses, we do not divide it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אמר דולג – הראשון קורא שלשה פסוקים והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו הרי שלשה ומשום אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליכא משום דלא אפשר.
פוסק – מפסיק הפסוק לשנים ראשון קורא שני פסוקים וחצי ולוי משלים חצי אותו הפסוק שקרא הכהן עם שנים הנותרים.
רב אמר דולג – פי׳ הראשון קורא מראש הפרשה ג׳ פסוקים והשני שאין לו כי אם שני פסוקים מדלג פסוק אחד וקורא ממה שקרא הראשון וכן נמי בראשי חדשים מדלגין והקשה ה״ר יהודה בר נתן ואמאי מדלגין אמאי אינו קורא למעלה בפרשה דהא בשבת בחוש״מ קורא הוא מראה אתה אומר אלי (שמות לג) אע״פ שעיקר הפרשה אינה מתחלת כי אם מפסל לך (שם לד) וי״ל דמ״ה הוא קורא ראה בפרשה של מעלה לפי שכל אותה הפרשה משתעי בחד עניינא אבל פרשה דר״ח לעיל מינה לא משתעי כלל מחד עניינא ולכך אינו קורא בפרשה של מעלה אלא דולג ומזה ראיה למנהגנו אהא דלא קרינן בכל שבת ושבת פרשה של שבת כמו שאנו עושין בי״ט שאנו קורין פרשיות לפי המאורע לפי שאין בפרשה של שבת שלשה פסוקים דאין לומר שנדלג לעיל דלא הוי מחד עניינא.
גזרה משום הנכנסין והיוצאין – פי׳ שהנכנסין שלא ראו הראשונים שקרא ג׳ פסוקים ויראו השני שקורא פסוק אחד מלמעלה יאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים והיוצאין כשהראשון קורא שלשה פסוקים ואינו משייר אלא שני פסוקים איכא גזירת יוצאין דסברי האי שני סגיא ליה בשני פסוקים.
בשאלה מה היו עושים נחלקו אמוראים, רב אמר: דולג שקורא הראשון שלושה פסוקים, והשני חוזר וקורא את הפסוק האחרון שקרא קודמו. ושמואל אמר: פוסק ומחלק את הפסוק השלישי לשנים. ומסבירים את טעמיהם: ורב שאמר דולג, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר פוסק? קסבר [סבור הוא]: כל פסוקא [פסוק] שלא פסקיה [פסקו, חילקו] משה אנן לא פסקינן ליה [אנו איננו פוסקים אותו].
The Gemara cites two answers. Rav said: The first reader reads the first three verses, and the second reader repeats the last verse read by the first, and continues with the final two verses. And Shmuel said: They split the middle verse into two, so that each of the pair reads half of it. The Gemara asks: And with regard to Rav, who said that one repeats, what is the reason that he did not say they should split a verse? The Gemara answers that Rav maintains that with regard to any verse that was not divided by Moses, we do not divide it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק וּמִי פָּסְקִינַן וְהָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא קָרָא צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל ר׳רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל וְלֹא הִתִּיר לִי לִפְסוֹק אֶלָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוֹאִיל וּלְהִתְלַמֵּד עֲשׂוּיִן וּשְׁמוּאֵל הָתָם טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הָכָא נָמֵי לָא אֶפְשָׁר.

And Shmuel said that one splits the middle verse into two. The Gemara asks: And may one split a single verse? But didn’t Rabbi Ḥanina Kara, the Bible expert, who taught the Bible to schoolchildren, say: I had great trouble with Rabbi Ḥanina the Great when I asked him this question, and he permitted me to split long verses into two only for the benefit of schoolchildren, since it is performed to help them learn. And Shmuel can respond that what is the reason there, in the case of schoolchildren, that it is permitted to split verses? Because it is not possible to proceed in any other way. Here too, it is not possible for two people to read five verses other than by splitting one of them into two.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ חנינא קרא – שהיה בעל מקרא ויודעה בגירסא ובקי בטעמיה.
צער גדול – הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו.
הכי נמי לא אפשר – גבי ס״ת ובדילוג אי אפשר משום הנכנסין והיוצאין אם שני דולג ומתחיל בפסוק שסיים בו הראשון בני אדם הנכנסין שלא שמעו קריאת הראשון סבורין לומר שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים ונפיק מיניה חורבא וכשהראשון קורא ג׳ פסוקים ואינו משייר אלא שנים איכא גזרת יוצאין דסברי האי שני דסגיא ליה בשני פסוקים.
ועל שיטת שמואל שאמר פוסק, תוהים: ומי פסקינן [והאם פוסקים, מחלקים, אנו פסוק לשנים]? והאמר [והרי אמר] ר׳ חנינא קרא [מלמד התינוקות]: צער גדול היה לי אצל ר׳ חנינא הגדול לבקש ממנו ולהפציר בו שיתיר לפסוק פסוק ארוך לשנים ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשוין שאם הפסוק ארוך מדי לא יוכלו ללמדו כראוי. ושמואל מה הוא אומר כנגד טענה זו — התם טעמא מאי [שם, בתינוקות, מה הוא הטעם] משום דלא [שאי] אפשר בדרך אחרת הכא נמי [כאן גם כן] לא [אי] אפשר, שהרי אין מספיק פסוקים בפרשה.
And Shmuel said that one splits the middle verse into two. The Gemara asks: And may one split a single verse? But didn’t Rabbi Ḥanina Kara, the Bible expert, who taught the Bible to schoolchildren, say: I had great trouble with Rabbi Ḥanina the Great when I asked him this question, and he permitted me to split long verses into two only for the benefit of schoolchildren, since it is performed to help them learn. And Shmuel can respond that what is the reason there, in the case of schoolchildren, that it is permitted to split verses? Because it is not possible to proceed in any other way. Here too, it is not possible for two people to read five verses other than by splitting one of them into two.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר דּוֹלֵג גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּגְזֵירָה מִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין.

The Gemara questions this last conclusion. And Shmuel said that one splits the middle verse into two. What is the reason that he did not say that he repeats one of the verses, in accordance with the opinion of Rav? The Gemara explains: It is a rabbinic decree due to those who enter the synagogue in the middle of the reading, and a decree due to those who leave in the middle. If someone entered or exited in the middle of the reading and heard three full verses, he might think that one of the readers had read fewer than three full verses, which might lead him to conclude that it is permitted to read fewer than three verses.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמואל שאמר פוסק, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר דולג, כרב? ומסבירים: גזירה משום הנכנסין וגזרה משום היוצאין שאם יבוא או יצא אדם באמצע הקריאה, לא ידע שקראו לכל אחד שלושה פסוקים שלמים, וילמד מכאן שאפשר לקרוא רק שנים בלבד.
The Gemara questions this last conclusion. And Shmuel said that one splits the middle verse into two. What is the reason that he did not say that he repeats one of the verses, in accordance with the opinion of Rav? The Gemara explains: It is a rabbinic decree due to those who enter the synagogue in the middle of the reading, and a decree due to those who leave in the middle. If someone entered or exited in the middle of the reading and heard three full verses, he might think that one of the readers had read fewer than three full verses, which might lead him to conclude that it is permitted to read fewer than three verses.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מֵיתִיבִי פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וְשֶׁל חֲמִשָּׁה [בְּיָחִיד וְאִם] הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא ג׳שְׁלֹשָׁה הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים ג׳שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִין.

The Gemara raises an objection from a baraita: A chapter consisting of six verses may be read by two individuals, and a chapter of five verses must be read by one. And if the first individual reads three verses from the five-verse chapter, the second one reads the last two verses of that chapter and one more from another chapter. And some say that three verses are read from the next chapter, as one may not begin to read a chapter for fewer than three verses.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים – אשאר ימות השנה קאי.
ויש אומרים שלשה – מפרשה אחריתי.
המשנה החמשית באחד בטבת לא היה בו מעמד כלל שהרי היה בו הלל ונדחה של שחרית והיה בו מוסף ונדחה של מוסף ושל נעילה והיה בו קרבן עצים ונדחה של מנחה:
זהו ביאור המשנה ובגמרא שאלו מפני מה לא אמרו כן על א׳ בניסן והשיבו שבא׳ בטבת יש בו הלל של חנכה שהוא תקנה גמורה על דרך שאמרו בערבה חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא והוא כשל תורה מתורת לא תסור אבל ר״ח אינו אלא מנהג שמא תאמר אחר שכן האיך אנו מברכים עליו והיה לנו לקרות שלא בברכה תדע שדבר זה מבולבל ביד מפרשים מהם שאמרו שאין מברכים עליו אפילו צבור ויש שאמרו שהצבור מברכים עליו ואין הענין כן דומה לערבה שערבה לא היה מנהג קבוע לכל אלא שהנביאים הנהיגו כן לעצמם אבל הלל של ר״ח מנהג קבוע לכל בבבל כדי שיתפרסם הדבר לכל שהוא ר״ח ורב שהיה סבור להפסיקם מפני שבארץ ישראל לא היו נוהגים לקרותו וחשב עליהם שיהו סוברים שהוא טעון שירה כיום המקדש באסור מלאכה וכיון שראה שמדלגים היו הכיר שדרך מנהג היה שאלו דרך חיוב היו קורים אותו שלם כיום ראשון של פסח ומה שאמרו כאן דרך דיוק הלל דר״ח לאו דאוריתא הוא הדין לששת ימי הפסח אלא הואיל ואתאן עלה גבי ר״ח נקיט ליה ראש חדש אלא שמ״מ יש בהם חלוק שבששת ימי הפסח קורים אותו בכל מקום הואיל ואסורים במלאכה אף ימי חול המועד מדברי סופרים ושמא תאמר והלא בנסח הברכה היה לו להכיר מתחלה שאין קורים אותו אלא בדלוג שהיו מברכים לקרא אין זה כלום שעל כל פנים אף כשהיו קורין אותו שלם היו מברכים לקרות אלא שבדורות האחרונים נתקן הבדל זה כדי להבחין ולא עוד אלא שי״מ לגמור כמו לקרות כדרך וותיקין גומרין אותה שפירושו קורים אותה ואין דבריהם נראין שאף זו פירושה היו קורים אותה בדרך שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה מ״מ דוקא בצבור הא יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר בברכה ויש אומרים שהיחיד לא יתחיל כלל אף שלא בברכה ואם התחיל יגמור שלא בברכה ויש שאמרו שהיחיד מתחיל וגומר ולא אמרו יחיד לא יתחיל אלא ביחיד שאירע לו נס שלא תקנו לומר הלל על גאלת הצרה אלא לצבור אבל יחיד בר״ח הלל של צבור הוא וקורא ומברך וכבר הארכנו בזה במסכת ברכות בפרק היה קורא:
המשנה הששית חמשה דברים ארעו לאבותינו וכו׳ כונת המשנה לבאר שאע״פ שעקר גזרת התענית בשני הימים האלו ר״ל י״ז בתמוז וט׳ באב הוא מצד מה שאירע בהן מחורבן הבית מ״מ ראוי להוסיף בהתעוררות מהכפל הצרות ההם ומפני זה ראה למנות כל הדברים שארעו בהם מהם שנודע ענינם מצד הקבלה ומהם שנודע ענינם מצד המקראות ואמר על זה שבי״ז בתמוז נשתברו הלוחות שהרי בו׳ בסיון נתנה התורה [...] ר״ל שהבקיעו חומותיה וזה היה בבית שני אבל בבית ראשון הרי הכתוב מפורש שבט׳ בתמוז נבקעה ושרף אפסטמוס את התורה אחד משרי יונים היה והעמיד אפסטמוס זה צלם בהיכל ובבית שני נאמר וי״מ על צלמו של מנשה ובבית ראשון ובתלמוד המערב נחלקו בזה ודבר לנו יצא לנו בגמרא ממה שנאמר ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם כלומר יום שהוסר התמיד ביום הדומה לו ניתן בהיכל שקוץ שומם ר״ל צלם של ע״ז בט׳ באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ שהרי כתוב בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן והוא היה סימן שילכו והלכו להם בעשרים באייר וכתיב ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים ודרשו בו שסרו מאחרי י״י שכל אלו הג׳ ימים שאלו בשר וכעס עליהם ונמצאו ג׳ ימים כ׳ באייר וכ״א בו וכ״ב בו נמצא שעברו מאייר כ״ב ימים כשאמר להם הב״ה שיתן להם בשר חדש ר״ל כ״ט יום שהוא חדש ונמצאו ז׳ ימים שנשארו מאייר שהוא חסר וכ״ב מסיון לתשלום חדש של בשר נמצא חדש של בשר כלה בכ״ב בסיון ותכף לזה נסגרה מרים ז׳ הרי כ״ט של סיון ובו ביום שלח מרגלים ונתעכבו מ׳ יום והיה מקובל על ידם על תמוז של אותה שנה שנתעבר והיה מל׳ יום וחשוב ב׳ ימים של סיון שהוא מלא ול׳ של תמוז וח׳ של אב הרי מ׳ יום כלו בסוף ח׳ של אב שהוא ליל ט׳ באב ואותה הלילה צעקו ובכו בכייה של חנם והוקבעה להם לדורות שנגזר על כל אותו הדור שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ואע״פ שכתוב אחד אומר בשבעה לחדש וכתוב אחד אומר בעשר לחדש כך היה שבז׳ נכנסו להיכל ואכלו ושתו בו ז׳ וח׳ ורוב תשיעי ובתשיעי בנטות צללי ערב הציתו בו את האור והיה הולך ודולק כל עשירי ואע״פ שעקר הדליקה היה בעשירי מ״מ יום התחלת הפורענות ראוי למנות יותר לקבוע בו הצום ובשניה פי׳ נודע להם מצד הקבלה ועל דרך מה שאמרו מגלגלין זכות וכו׳ נלכדה ביתר וכו׳ אף זו לפי הקבלה וכן נחרשה העיר פי׳ עיר ציון:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה השביעית משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו׳ כונת המשנה לבאר עניני ט׳ באב ואמר שמשנכנס אב ממעטין בשמחה שאם אירע לו שמחת נישואין ממעט בשמחת החופה ואין צריך לומר בשמחת מריעות וכ״ש בשאר שמחות של רשות ובמסכת יבמות (מ״ג.) פירשוה שממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ומלנטוע מלארס ומלינשא ופירשוה בבנין ונטיעה של שמחה ובסעודת אירוסין הא לארס מותר אף בט׳ באב מחשש שמא יקדמנו אחר ובגמרא פירשו שכמו שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר ואין לאסור מכאן אכילת בשר וממה שאמרו אין שמחה אלא בבשר שמ״מ שמחת אכילה בלא בשר ליכא אבל אכילת בשר בלא שמחה איכא ואף מי שקבל עליו כך מותר בתבשיל כדרך שביארנו בנדרים שבת שחל ט׳ באב להיות בתוכה ר״ל שבוע שחל ט׳ באב להיות בתוכה אסורים לספר ולכבס כל אותה שבוע ובחמשי מותרים כלומר אם חל ט׳ באב בששי שהרי באותו זמן היו מקדשים על פי הראיה ולא היו משגיחים שלא לקבוע פסח בבד״ו מותרים לכבס בה׳ שלפניו להניח בשבת הבאה הואיל ואין אחר ט׳ באב פנאי לכבס להניח בשבת וכן מותר לספר בחמשי:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שיצא לנו בגמרא עליה כך היא:
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: פרשה של ששה פסוקים — קורין אותה בשנים, ושל חמשה — קוראים ביחיד. ואם הראשון קורא שלשה בפרשה זו השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת הבאה אחריה. ויש אומרים: שלשה מפרשה אחרת, לפי שגם אין מתחילין בפרשה לקרוא בה פחות משלשה פסוקין.
The Gemara raises an objection from a baraita: A chapter consisting of six verses may be read by two individuals, and a chapter of five verses must be read by one. And if the first individual reads three verses from the five-verse chapter, the second one reads the last two verses of that chapter and one more from another chapter. And some say that three verses are read from the next chapter, as one may not begin to read a chapter for fewer than three verses.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) למ״דלְמַאן דְּאָמַר דּוֹלֵג לִידְלוֹג וּלְמַאן דְּאָמַר פּוֹסֵק לִיפְסוֹק שָׁאנֵי הָתָם

The Gemara explains the objection: According to the one who said that they repeat the middle verse, let the second reader repeat a verse here as well. And according to the one who said that they split a verse, here too, let them split it. Apparently, the baraita contradicts the opinions of both Rav and Shmuel. The Gemara answers: It is different there,
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: למאן דאמר דולג לידלוג למ״ד פוסק ליפסוק – כלומר פרשה של חמשה פסוקין אמאי קורא שני שלשה פסוקין בפרשה אחרת לידלוג או ליפסוק.
בד״ה ה״ג למ״ד דולג כו׳ קורא שני שלשה פסוקים כו׳ כצ״ל:
ושואלים: למאן דאמר דעת מי שאומר] שאת הפסוק האמצעי דולג — לידלוג [שידלוג ויחזור עליו] אף כאן, ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] פוסק, ליפסוק [שיפסוק], שהרי הברייתא נוגדת את דברי שניהם! ודוחים: שאני התם [שונה שם]
The Gemara explains the objection: According to the one who said that they repeat the middle verse, let the second reader repeat a verse here as well. And according to the one who said that they split a verse, here too, let them split it. Apparently, the baraita contradicts the opinions of both Rav and Shmuel. The Gemara answers: It is different there,
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית כז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית כז:, ר׳ חננאל תענית כז:, מיוחס לר׳ גרשום תענית כז:, הערוך על סדר הש"ס תענית כז:, מיוחס לרש"י תענית כז:, תוספות תענית כז:, תוספות רי"ד תענית כז:, בית הבחירה למאירי תענית כז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות תענית כז:, מהרש"א חידושי אגדות תענית כז:, גליון הש"ס לרע"א תענית כז:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית כז:, אסופת מאמרים תענית כז:

Taanit 27b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 27b, R. Chananel Taanit 27b, Attributed to R. Gershom Taanit 27b, Collected from HeArukh Taanit 27b, Attributed to Rashi Taanit 27b, Tosafot Taanit 27b, Tosefot Rid Taanit 27b, Meiri Taanit 27b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 27b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 27b, Gilyon HaShas Taanit 27b, Steinsaltz Commentary Taanit 27b, Collected Articles Taanit 27b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144