×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁבִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ יִסּוּדָהּ דִּכְתִיב {שמות ל״ד:א׳} אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.
the apparent dereliction of the study of Torah is its foundation, e.g., if one breaks off his studies in order to participate in a funeral or a wedding procession. This is derived from a verse, as it is written: “And the Lord said to Moses: Hew for yourself two tablets of stone like the first, and I will write upon the tablets the words that were on the first tablets, which [asher] you broke” (Exodus 34:1). The word “asher” is an allusion to the fact that that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Your strength is true [yishar koḥakha] in that you broke the tablets, as the breaking of the first tablets led to the foundation of the Torah through the giving of the second tablets.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שביטולה של תורה זה הוא יסודה – קיומה כדאמר מבטלין ת״ת להוצאת המת ולהכנסת כלה:
א״ל הקב״ה יישר כחך ששיברת – דדרש משה ק״ו כדמפרש ביבמות:
שביטולה של תורה – כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר שברת ולא אמר ליה בלשון כעס שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה.
ישר כחך ששברת כו׳. מפורש פ׳ הבא על יבמתו וענין זהו יסודה דקאמר הכא נראה לפרש ע״פ מאי דאמרי׳ התם ומה פסח כו׳ תורה כולה וישראל מומרים עאכ״ו וק״ל:
שם ת״ח שסרח אין מבזין כו׳. היינו דאין מנדין אותו בפרהסיא כו׳ כדאמרינן פרק ואלו מגלחין ע״ש והיינו כסהו כלילה כפרש״י שם:
יש שנחשב ביטולה של תורה כעושה מעשה שזהו יסודה (בניין והרחבה) של התורה. וכגון שמפסיק הלומד תורה מלימודו לצורך הלויית המת ולהכנסת כלה. וראיה לדבר, דכתיב כן נאמר] למשה, לאחר שבירת הלוחות הראשונים ״...וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת״ (שמות לד, א), שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: יישר (״אשר״) כחך ששברת, ששבירה זו של התורה היא שהביאה את ייסודן של הלוחות השניים.
the apparent dereliction of the study of Torah is its foundation, e.g., if one breaks off his studies in order to participate in a funeral or a wedding procession. This is derived from a verse, as it is written: “And the Lord said to Moses: Hew for yourself two tablets of stone like the first, and I will write upon the tablets the words that were on the first tablets, which [asher] you broke” (Exodus 34:1). The word “asher” is an allusion to the fact that that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Your strength is true [yishar koḥakha] in that you broke the tablets, as the breaking of the first tablets led to the foundation of the Torah through the giving of the second tablets.
מאמרים באתר אסיף
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁסָּרַח אֵין מְבַזִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ד׳:ה׳} וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה כַּסֵּהוּ כַּלַּיְלָה.

And Reish Lakish says: With regard to a Torah scholar who sinned, he is not disgraced in public, as it is stated: “Therefore, you shall stumble in the day, and the prophet also shall stumble with you in the night” (Hosea 4:5). One can derive from the verse that if a prophet or any other Torah scholar stumbles and sins, one should conceal his offense like the night and not punish him in public.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכשלת היום וכשל גם הנביא – היינו ת״ח:
כסהו כלילה – שיהא כבודו חביב עליך ככבודך:
ועוד אמר ריש לקיש: תלמיד חכם שסרח (שחטא) — אין מבזין אותו בפרהסיא, שכן נאמר: ״וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה״ (הושע ד, ה) ואמר הכתוב כי כשלונו של הנביא הוא בלילה, להורות שתלמיד חכם שכשל — כסהו כלילה, שלא יהא הדבר נודע לרבים משום שיש בזה בזיון לתורה.
And Reish Lakish says: With regard to a Torah scholar who sinned, he is not disgraced in public, as it is stated: “Therefore, you shall stumble in the day, and the prophet also shall stumble with you in the night” (Hosea 4:5). One can derive from the verse that if a prophet or any other Torah scholar stumbles and sins, one should conceal his offense like the night and not punish him in public.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל הַמְשַׁכֵּחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ עוֹבֵר בְּלָאו שנאמ׳שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ד׳:ט׳} הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמוֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים וכדר׳וְכִדְרַבִּי אָבִין אָמַר ר׳רַבִּי אִילְעָא דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר ר׳רַבִּי אִילְעָא כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה.

And Reish Lakish says: Anyone who causes himself to forget even one matter from his studies violates a prohibition, as it is stated with regard to the receiving of the Torah on Mount Sinai: “Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw, and lest they depart from your heart all the days of your life, but you should make them known to your children and to your children’s children” (Deuteronomy 4:9). And this is in accordance with the principle that Rabbi Avin says that Rabbi Ile’a says, as Rabbi Avin says that Rabbi Ile’a says: Wherever it is stated: Observe, or: Lest, or: Do not, it is nothing other than a prohibition.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד אמר ריש לקיש: כל המשכח דבר אחד מתלמודועובר בכך על איסור לאו (לא תעשה). שכן נאמר לאחר קבלת התורה במעמד הר סיני ״רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך...״ (דברים ד, ט). ומנין שלשון הכתוב מורה על איסור לאו — כדברי ר׳ אבין שאמר בשם ר׳ אילעא. שכך אמר ר׳ אבין, אמר ר׳ אילעא: כל מקום שנאמר בתורה לשון ״השמר״ או ״פן״ או ״אל״אינו אלא מצות לא תעשה.
And Reish Lakish says: Anyone who causes himself to forget even one matter from his studies violates a prohibition, as it is stated with regard to the receiving of the Torah on Mount Sinai: “Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw, and lest they depart from your heart all the days of your life, but you should make them known to your children and to your children’s children” (Deuteronomy 4:9). And this is in accordance with the principle that Rabbi Avin says that Rabbi Ile’a says, as Rabbi Avin says that Rabbi Ile’a says: Wherever it is stated: Observe, or: Lest, or: Do not, it is nothing other than a prohibition.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רָבִינָא אָמַר הִשָּׁמֶר וּפֶן שְׁנֵי לָאוִין נִינְהוּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמוֹר נַפְשְׁךָ מְאוֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים.

Ravina says: One who forgets his studies violates two prohibitions, as the verse uses both the term “observe” and the term “lest,” and these are two prohibitions. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: He violates three prohibitions, as it is stated: “Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw.” The term “Guard your soul” is derived from the same root as “observe” and is considered an additional prohibition.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבינא אמר: כיון שנאמר בפסוק זה הן לשון ״השמר״ והן לשון ״פן״ — צריך לומר כי השוכח דבר מלימודו שני לאוין נינהו [הם] שעבר עליהם. רב נחמן בר יצחק אמר: בשלשה לאוין הוא עובר, שכן נאמר בפסוק זה ״השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים״ — הרי איפוא ישנם בכתוב זה שתי לשונות שמירה (״השמר״, ״ושמור״), וכן לשון ״פן״, והרי אלה שלוש מצוות לא תעשה.
Ravina says: One who forgets his studies violates two prohibitions, as the verse uses both the term “observe” and the term “lest,” and these are two prohibitions. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: He violates three prohibitions, as it is stated: “Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw.” The term “Guard your soul” is derived from the same root as “observe” and is considered an additional prohibition.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) יָכוֹל אפי׳אֲפִילּוּ מֵחֲמַת אוֹנְסוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים ד׳:ט׳} וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבֶךָ בִּמְסִירָם מִלִּבּוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בר׳בְּרַבִּי יַנַּאי אָמַר יָכוֹל אֲפִילּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר רַק.

The Gemara qualifies this statement: One might have thought this applies even to one who forgot his Torah knowledge due to circumstances beyond his control. Therefore, the verse states: “And lest they depart from your heart.” This indicates that the verse is speaking of one who willingly causes them to depart from his heart. Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, says: One might have thought that this applies even if his studies were too hard for him to remember. Therefore, the verse states: “Only,” which excludes one who is unable to recall his studies.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול אפילו תקפה – לשון תקפה שקשה עליו הרבה משנתו שאינו יכול להבינה וסרה מלבו בעל כרחו שאינו מבינה:
ת״ל רק מעוט זה:
ערך תקף
תקףא(פרק עקביא בן מהללאל, מנחות צט:) יכול אפילו תקפה עליו משנתו (בבא מציעא סד.) ואי איניש תקפא הוא דלא יהיב מתנה פי׳ אדם חזק בציקנות שאינו מוותר לאדם בפרוטה הילך ד׳ זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה פי׳ אם החמיצה (בבא מציעא ו) בעי רבי זירא תקפה אחד בפנינו מהו (א״ב לשון מקרא זה עם שתקיף ממנו פי׳ ענין חזקה ותרגום למה חרה לך למא תקיף לך):
א. [אובער וועלטיגען.]
תקפה – שלא יכול להעמיד גירסתו.
רק – מיעוט הוא.
יכול אפילו מחמת אונסו – משנה היא במסכת אבות (פ״ג מ״ח).
שם יכול אפילו מחמת אונסו כו׳. כתבו התוספות משנה היא באבות עכ״ל אין זה הלשון במשנה אלא יכול אפילו תקפה עליו משנתו כו׳ כלישנא דר׳ דוסתאי ב״י דלקמן ואפשר דמשמע להו תקפה עליו משנתו היינו מחמת אונסו אלא דרב נחמן ב״י ממעט ליה מפן יסורו גו׳ ורבי דוסתאי ב״י ממעט ליה מרק ומיהו ק״ק לר׳ דוסתאי דהא במתני׳ דאבות בהדיא ממעט ליה מפן יסורו ובעיקר דבריהם קשה אמאי כתבוכן אהך דיכלו אפילו מחמת אונסו כו׳ דמתניתין היא באבות ולא כתבו כן ארישא דמלתא כל המשכח דבר אחד מתלמודו כו׳ הא מתני׳ היא באבות כל השוכח ד״א ממשנתו כו׳ אבל הנראה דמתני׳ לענין מתחייב בנפשו שנויה והכא כולה מלתא לענין לעבור בלאווי קאמר וק״ק דרב נחמן דחשיב ג׳ לאווי תרי השמר וחד פן אמאי לא חשיב נמי תרתי פן בהאי קרא פן תשכח גו׳ ופן יסורו גו׳ ודו״ק:
שם תורה נתנה במ׳ יום ונשמה כו׳. נראה דאהאי קרא נמי קאי השמר לך ושמור נפשך גו׳ השמר לך בתורה וע״י זה תשמור נפשך שהיא הנשמה שבאדם ומייתי משל מן העבד שא״ל האדון כמדומה כו׳ שאני נוטל איסר בדמיה כו׳ דכל מה שקנה עבד קנה רבו אבל גם נשמתך אני נוטל ממך כן הדבר הזה אין אני נוטל מאודך מידך שהכל שלי אלא גם נפשך שהיא נשמתך אני נוטל ממך וק״ל:
שם מדברי של ר״י כו׳ קיים מצות לא ימוש ספר התורה כו׳. היינו יומם ולילה דסיפא דקרא סגי בערבית ושחרית כמו תמיד דגבי לחם הפנים ומצינו לשון תמיד נמי גבי תורה בס׳ תהלים דכתיב ואשעה בחקיך תמיד ור״י משום רשב״י הוסיף בזה דאפי׳ לא שנה פרק א׳ כו׳ אלא קרא ק״ש שהוא חיוב מצוה בלאו לימודה של תורה יצא נמי מצות לא ימוש גו׳ ועי׳ במה שכתבנו בסוטה פ׳ נוטל:
שם ודבר זה אסור לאומרו בפני ע״ה כו׳ ורבא אמר מצוה כו׳. בגירסת ילקוטי לייט אביי האומרו בפני ע״ה ורבא אמר מצוה כו׳ השתא קאי רבא אאביי ולא ארשב״י. ומצוה לאומרו עיי׳ פרש״י ועי״ל דע״ה לא חש כ״כ אמצות ק״ש אבל כשיאמרו לו שהוא יוצא בק״ש גם מצות לא ימוש גו׳ ידקדק לקרוא ק״ש כדי לקיים גם מצות לא ימוש גו׳ וק״ל:
שם צא ובדוק בשעה שאינו לא יום כו׳. וס״ל דיומם ולילה ממש קאמר כל היום וה״מ למימר נמי ופליג ארשב״י דלעיל דיומם ולילה אינו רק שחרית וערבית וכן לקמן דקא׳ ופליגא דרשב״ן כו׳ ופליגא דרבי ישמעאל דאמר חובה כל היום ה״ה דפליג הא דרשב״י דאע״ג דאינו חובה כל היום מ״מ פסוק זה למצוה קאמר בערבית ושחרית ולא כרשב״ן דלא נאמר קרא אלא לברכה וג׳ מחלוקת בדבר לרשב״י מצוה שחרית וערבית ולר׳ ישמעאל מצוה כל היום וכל הלילה ולרשב״ן אינו אלא ברכה ומצינו קרא כה״ג בלשון ברכה ואני זאת בריתי גו׳ לא ימושו מפיך גו׳ וכמ״ש הבטחה שהתורה מחזרת על אכסניא שלה כו׳ וק״ל:
ומבררים: יכול עבר אדם על איסור זה של שכחת התורה אפילו אם שכח מחמת אונסו? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) בכתוב ״ופן יסורו מלבבך״ — רק בזה שמסירם מלבו מרצונו ומדעתו, הכתוב מדבר. ר׳ דוסתאי בר׳ ינאי אמר: יכול שעבר אדם על שכחת התורה אפילו אם תקפה עליו משנתו, שהיה קשה לו לזכור? לכך תלמוד לומר בכתוב ״רק״ — למעט מכלל איסור מי שאינו יכול לזכור.
The Gemara qualifies this statement: One might have thought this applies even to one who forgot his Torah knowledge due to circumstances beyond his control. Therefore, the verse states: “And lest they depart from your heart.” This indicates that the verse is speaking of one who willingly causes them to depart from his heart. Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, says: One might have thought that this applies even if his studies were too hard for him to remember. Therefore, the verse states: “Only,” which excludes one who is unable to recall his studies.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ תּוֹרָה נִיתְּנָה בְּאַרְבָּעִים וּנְשָׁמָה נוֹצְרָה בְּאַרְבָּעִים כׇּל הַמְשַׁמֵּר תּוֹרָתוֹ נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה אֵין נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת.

Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: The Torah was given in forty days, when Moses ascended to Mount Sinai to receive it, and similarly the soul of man is formed in forty days, as the formation of the fetus in the womb takes forty days from the time of conception. This teaches that anyone who preserves his Torah studies, his soul is likewise preserved, and anyone who does not preserve his Torah studies, his soul is not preserved either.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נוצרה בארבעים – צורת הולד לארבעים יום במסכת נדה (דף ל.).
ועוד בענין שמירת התורה, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] דבר אחד: התורה ניתנה בארבעים יום, שעלה משה לשמים לקבלה. ואף הנשמה שבאדם נוצרה בארבעים יום, שרק אחרי ארבעים יום ליצירתו, הוולד נחשב כמי שיש בו נשמה. ללמדנו שכל המשמר תורתו — אף נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורהאין נשמתו משתמרת.
Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: The Torah was given in forty days, when Moses ascended to Mount Sinai to receive it, and similarly the soul of man is formed in forty days, as the formation of the fetus in the womb takes forty days from the time of conception. This teaches that anyone who preserves his Torah studies, his soul is likewise preserved, and anyone who does not preserve his Torah studies, his soul is not preserved either.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמָּסַר צִפּוֹר דְּרוֹר לְעַבְדּוֹ אָמַר כִּמְדוּמֶּה אַתָּה שֶׁאִם אַתָּה מְאַבְּדָהּ שֶׁאֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ אִיסָּר בְּדָמֶיהָ נִשְׁמָתְךָ אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ.:

The school of Rabbi Yishmael taught: This can be illustrated by a parable, as it is comparable to a person who delivered a sparrow to his slave for safekeeping, and said to him: Are you under the impression that if you lose it I will take from you an issar, a small coin, which is the value of the bird? It is not so; I will take your soul from you as punishment, meaning I will kill you. Similarly, one who fails to preserve the Torah entrusted to him will be severely punished.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בענין זה תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, לשומרה. ואמר לו: כמדומה אתה שאם אתה מאבדהשאני נוטל ממך איסר (מטבע קטנה) בדמיה של ציפור זו שאבדת? לא כך הוא, אלא את נשמתך אני נוטל ממך כעונש על כך. ואף זה שאינו משמר את התורה שבידו, ומאבדה — עונשו מרובה וחמור.
The school of Rabbi Yishmael taught: This can be illustrated by a parable, as it is comparable to a person who delivered a sparrow to his slave for safekeeping, and said to him: Are you under the impression that if you lose it I will take from you an issar, a small coin, which is the value of the bird? It is not so; I will take your soul from you as punishment, meaning I will kill you. Similarly, one who fails to preserve the Torah entrusted to him will be severely punished.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְנִי׳: אשְׁנֵי שׁוּלְחָנוֹת הָיוּ בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב עַל שֶׁל שַׁיִישׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ.

MISHNA: There were two tables in the Entrance Hall, on the inside of the Entrance Hall, next to the entrance to the Temple, i.e., next to the entrance to the Sanctuary. One was of marble and one was of gold. On the table of marble, the priests place the new shewbread that has been baked, before its entrance into the Sanctuary, so that the loaves may cool a little from the heat of the oven and not spoil. And when the old shewbread is removed from the shewbread Table it is placed on the table of gold upon its exit from the Sanctuary, where it remains until the frankincense is burned on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ על פתח הבית – אצל פתח ההיכל בכניסתו ולא היו מניחים אותו שם אלא להראותו שמעלין בקדש דעכשיו מניחו על של שייש ומיד נושאו בהיכל ומסדרו על של זהב של משה ועל של זהב ביציאתו עד שיוקטרו בזיכין כדקתני לקמן.
אחד של כסף – ברוב ספרים גרסינן של שייש וכן מוכח במסכת שקלים פרק י״ג שופרות (שקלים ט:) דתנן י״ג שולחנות היו במקדש ח׳ של שייש בבית המטבחיים ושנים במערבו של כבש אחד של שייש ואחד של כסף ושנים באולם אחד של שייש ואחד של זהב ואמר בגמ׳ תני של כסף [היו] ר׳ אחא ור׳ מיישא ומטו בה משום רב שמואל בר רב יצחק לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח לא כדין תני זה אחד מן הנסים שהיו במקדש שכשם שהיו מניחין אותו חם כך מוציאין אותו חם שנאמר (שמואל א כא) לשום לחם חם ביום הלקחו ריב״ל אמר אין מזכירין מעשה נסים משמע דכולה סוגיא אשולחנות של אולם קיימא דמיוחדים ללחם ולא אשולחנות דבית המטבחיים ובמערבו של כבש דמיוחדים לאברים ומיהו בכל הספרים כתוב שם במשנה ובמסכת תמיד מייתי לה בפרק לא היו כופתים (תמיד לא:) אחד של כסף ואחד של זהב בשולחנות של אולם ואין לדחות דרוצה לומר דכי היכי דאיכא נס אלחם ה״נ אאברים דאם כן הוה ליה לאיתויי מתני׳ דמסכת אבות (פ״ה מ״ה) לא הסריח בשר הקודש מעולם ובקונט׳ משמע כגירסא במתני׳ דהכא של שייש ובגמ׳ בברייתא של כסף ופי׳ שם בקונטרס בגמרא דהאי דקרי לה בברייתא כסף היא ברייתא דשקלים ופלוגתא דתנאי היא והא דפריך במסכת תמיד (דף לא:) מכדי אין עניות במקום עשירות אמאי עבדי דשייש ניעבדו דכספא ודהבא ומשני ר׳ שמואל בר רב יצחק מפני שמרתיח אכולהו פריך ור׳ שמואל בר רב יצחק לטעמיה דחייש להכי במסכת שקלים (דף יא:).
א משנה ועוד בתיאור סדר עריכת לחם הפנים על השולחן. שני שולחנות היו עומדים באולם שלפני ההיכל מבפנים האולם על פתח הבית (ההיכל): שולחן אחדשל שייש, ושולחן אחדשל זהב. על השולחן של שייש היו הכהנים נותנים את לחם הפנים החדש, המוכנס להיכל, לאחר שנאפה בכניסתו להיכל, כדי שיתקרר הלחם מעט מחום התנור על ידי אבן השיש, ולא יתעפש. ועל שולחן של זהב היו מניחים את הלחם הישן, שהוסר מעל שולחן הפנים ביציאתו מההיכל, והיה מונח שם עד שיוקטרו בזיכי הלבונה.
MISHNA: There were two tables in the Entrance Hall, on the inside of the Entrance Hall, next to the entrance to the Temple, i.e., next to the entrance to the Sanctuary. One was of marble and one was of gold. On the table of marble, the priests place the new shewbread that has been baked, before its entrance into the Sanctuary, so that the loaves may cool a little from the heat of the oven and not spoil. And when the old shewbread is removed from the shewbread Table it is placed on the table of gold upon its exit from the Sanctuary, where it remains until the frankincense is burned on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שֶׁמַּעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין וְאֶחָד שֶׁל בזָהָב מִבִּפְנִים שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד.

The reason the shewbread is placed on a gold table when it is removed, rather than on a marble or silver table, is that one elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since it is set on the gold shewbread Table all week, it cannot be downgraded to a marble or silver table upon its removal. And there was one Table of gold within the Sanctuary, upon which the shewbread is always found.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וטעם הדבר שהיה השולחן, עליו מונח עליו הלחם הישן, של זהב (ולא של שיש, כשולחן עליו הונח בכניסתו, ואף לא של כסף) — שכלל הוא: מעלין בהנהגת חשיבות בדבר שהוא קודש, ולא מורידין בחשיבותו. ולאחר שהיה הלחם נתון (כל השבוע) על שולחן הפנים שהוא מזהב, אין מניחים אותו במקדש על שולחן הפחות בערכו. ומלבד שני שולחנות אלה, היה עוד שולחן אחד העשוי משל זהב, ושולחן זה היה מבפנים (בתוך ההיכל), שעליו נתון לחם הפנים תמיד. הוא הנקרא ״שולחן הפנים״.
The reason the shewbread is placed on a gold table when it is removed, rather than on a marble or silver table, is that one elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since it is set on the gold shewbread Table all week, it cannot be downgraded to a marble or silver table upon its removal. And there was one Table of gold within the Sanctuary, upon which the shewbread is always found.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאַרְבָּעָה גכֹּהֲנִים נִכְנָסִין שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי סְדָרִים וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בָּזִיכִין וְאַרְבָּעָה מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם שְׁנַיִם לִיטּוֹל שְׁנֵי סְדָרִים וּשְׁנַיִם לִיטּוֹל שְׁנֵי בָּזִיכִין.

The mishna describes the manner in which it is ensured that the shewbread is constantly on the Table: And four priests enter, two with the two arrangements of the new shewbread in their hands and two with the two bowls of frankincense in their hands. And four priests precede them, entering the Sanctuary before them, two to take the two arrangements of the old shewbread from the Table, and two to take the two bowls of frankincense.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכך הוא סדר עריכת לחם הפנים באופן שעל השולחן תמיד יהיה לחם הפנים: בכל יום שבת ארבעה כהנים נכנסין פנימה להיכל, שנים מהכהנים הללו נושאים בידם את שני הסדרים (מערכות) לחם הפנים, שש חלות בכל מערכת, והשנים האחרים נושאים בידם שני בזיכין (כפות) של לבונה. וארבעה כהנים אחרים מקדימין להיכנס להיכל לפניהם, שנים מארבעת הכהנים הללו באים ליטול מעל השולחן את שני הסדרים של לחם הפנים הישן המוסר עתה, והשנים האחרים באים ליטול את שני הבזיכין של הלבונה הנתונים סמוך ללחם הפנים המוסר עתה.
The mishna describes the manner in which it is ensured that the shewbread is constantly on the Table: And four priests enter, two with the two arrangements of the new shewbread in their hands and two with the two bowls of frankincense in their hands. And four priests precede them, entering the Sanctuary before them, two to take the two arrangements of the old shewbread from the Table, and two to take the two bowls of frankincense.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הַמַּכְנִיסִים עוֹמְדִים בַּצָּפוֹן וּפְנֵיהֶם לַדָּרוֹם וְהַמּוֹצִיאִין עוֹמְדִים בַּדָּרוֹם וּפְנֵיהֶם בַּצָּפוֹן אֵלּוּ מוֹשְׁכִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין וְטִפְחוֹ שֶׁל זֶה כְּנֶגֶד טִפְחוֹ שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ה:ל׳} לְפָנַי תָּמִיד.

Those bringing the new shewbread into the Sanctuary stand in the north and their faces are to the south, and those removing the old shewbread stand in the south and their faces are to the north. These priests draw the old shewbread from the Table and those priests place the new shewbread on the Table, and for each handbreadth of this old shewbread that is removed from the Table a handbreadth of that new shewbread is placed upon the Table, so that the Table is never without loaves upon it, as it is stated: “And you shall set upon the Table shewbread before Me always” (Exodus 25:30).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(מתני׳) המכניסין עומדין בצפון – דהכי שפיר דאותן מסדרין העבודה יהו בצפון דקדושת צפון חמירא.
ופניהם לדרום – וסתמא כמאן דאמר שולחנות מזרח ומערב מונחין ורוחבן צפון ודרום.
אלו מושכין – ועד שלא יגביהו הן מן השלחן אלו מניחין.
הכהנים המכניסים עתה את הלחם החדש ואת הלבונה עומדים בצד צפון (שקדושתו גדולה משל צד דרום) של שולחן הפנים, ופניהם לכיוון דרום. שכן גדולה מצוותם של כהנים אלה, בהכנסת הלחם החדש. ואילו הכהנים המוציאין עתה את הלחם הישן עומדים בצד דרום של השולחן, ופניהם בכיוון צפון. וכך הריהם עושים במלאכתם באותה עת: אלו המוציאים את הלחם הישן מושכין אותו אל מחוץ לשולחן, ובאותה שעה אלו המכניסים את הלחם החדש מניחין אותו על השולחן. ונעשה הדבר באופן זה שטפחו (שיעור טפח) של לחם זה היוצא מהשולחן היה כנגד טפחו של לחם זה הנכנס לשולחן, ובאופן זה, מעולם לא חסר לחם על השולחן, לקיים מה שנאמר ״ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד״ (שמות כה, ל).
Those bringing the new shewbread into the Sanctuary stand in the north and their faces are to the south, and those removing the old shewbread stand in the south and their faces are to the north. These priests draw the old shewbread from the Table and those priests place the new shewbread on the Table, and for each handbreadth of this old shewbread that is removed from the Table a handbreadth of that new shewbread is placed upon the Table, so that the Table is never without loaves upon it, as it is stated: “And you shall set upon the Table shewbread before Me always” (Exodus 25:30).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ אֵלּוּ נוֹטְלִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין אַף הִיא הָיְתָה תָּמִיד.

Rabbi Yosei says: Even if these priests were to remove the shewbread from the Table entirely, and only afterward those priests were to place the new shewbread upon the Table, this too would fulfill the requirement that the shewbread always be on the Table. It is unnecessary to ensure the uninterrupted presence of the shewbread upon the Table, as long as it does not remain a single night without shewbread upon it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפילו אלו נוטלין – לעצמן.
ואלו מניחין – אחר שסילקו אף זה היה תמיד כדמפרש טעמא בגמ׳ דאין תמיד אלא שלא ילין שולחן לילה אחד בלא לחם.
ר׳ יוסי אומר: לא היתה חובה לנהוג דווקא כך בסידור לחם הפנים, אלא אפילו אם אלו הכהנים המוציאים את הלחם הישן נוטלין בתחילה את הלחמים כולם מעל השולחן, ולאחר מכן אלו הכהנים המכניסים את הלחם החדש מניחין אותו על השולחן — אף היא היתה נקראת ״לפני תמיד״, שהרי לא עבר השולחן לילה בלא לחם הפנים עליו.
Rabbi Yosei says: Even if these priests were to remove the shewbread from the Table entirely, and only afterward those priests were to place the new shewbread upon the Table, this too would fulfill the requirement that the shewbread always be on the Table. It is unnecessary to ensure the uninterrupted presence of the shewbread upon the Table, as long as it does not remain a single night without shewbread upon it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דיָצְאוּ וּנְתָנוּם עַל שֻׁלְחָן הַזָּהָב שֶׁהָיָה בָּאוּלָם הִקְטִירוּ הַבָּזִיכִין וְהַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לַכֹּהֲנִים.

The mishna describes the manner in which the shewbread is distributed: The priests who carried the old shewbread loaves came out of the Sanctuary and placed them on the table of gold that was in the Entrance Hall. The priests then burned on the altar the frankincense that was in the bowls. And the loaves were subsequently distributed to the priests. This occurred on Shabbat, the day that the priestly watch that served in the Temple during the preceding week was replaced by the priestly watch that would serve during the following week. The shewbread was distributed to the priests of both watches.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וממשיכים בסדר הדברים הנעשים בלחם הפנים: יצאו הכהנים עם שתים עשרה חלות הלחם הישן, ונתנום על שלחן הזהב שהיה באולם. לאחר מכן הקטירו על המזבח את הלבונה שהיתה נתונה בבזיכין שהוסרו מהלחם הישן, ולאחר מכן החלות מתחלקות לאכילה לכהנים של משמר הכהנים המסיים עתה ביום השבת את שבוע העבודה שלו (״היוצא״) ולכהנים של משמר הכהנים המתחיל עתה את שבוע העבודה שלו במקדש (״הנכנס״).
The mishna describes the manner in which the shewbread is distributed: The priests who carried the old shewbread loaves came out of the Sanctuary and placed them on the table of gold that was in the Entrance Hall. The priests then burned on the altar the frankincense that was in the bowls. And the loaves were subsequently distributed to the priests. This occurred on Shabbat, the day that the priestly watch that served in the Temple during the preceding week was replaced by the priestly watch that would serve during the following week. The shewbread was distributed to the priests of both watches.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) החָל יוֹם כִּיפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת הַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעֶרֶב חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת ושָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נֶאֱכָל לָעֶרֶב וְהַבַּבְלִיִּים אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן יָפָה.:

If Yom Kippur occurs on Shabbat, the loaves are distributed at night, at the conclusion of the fast, since they may not be eaten during the day. If Yom Kippur occurs on Friday, i.e., when the holy day begins on Thursday evening, the goat sin offering of Yom Kippur is eaten by the priests at night, i.e., on Friday night, as it may be eaten only on the day that it is sacrificed or during the following night, until midnight. And since there is no possibility of cooking the meat, as one may not cook on Yom Kippur or Shabbat, the Babylonians, i.e., priests who had emigrated from Babylonia, eat it when it is raw, due to the fact that they are broad-minded with regard to their food, i.e., they are not particular and will eat meat even when it is not cooked.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חל יו״כ להיות בשבת – ואין יכולין לאוכלו היום.
החלות מתחלקות לערב – ולא למחר דנפסל בלינה לאחר זמנו שנסתלק.
השעיר – של מוסף שהוא חטאת והוא שעיר הנעשה בחוץ ונאכל לכהנים נאכל לערב בלילי שבתות אע״פ שאין יכולין לבשלו בשבת.
הבבליים – כהנים אוכלין אותו חי כשחל יום הכפורים בערב שבת.
אם חל יום הכיפורים להיות ביום השבת, שאי אפשר לאכול את החלות באותו יום — החלות מתחלקות לערב, במוצאי שבת, לכשיסתיים צום הכיפורים. והלכה נוספת בענין דומה: אם חל יום הכיפורים להיות בערב שבת — קרבן שעיר החטאת של יום הכפורים, הנאכל לכהנים — נאכל רק לערב הבא, במוצאי יום הכיפורים שהוא ליל שבת (שכן זמן אכילתו של קרבן זה אינו אלא ביום הקרבתו ובלילה שלאחר מכן, עד חצות). ומאחר ואין אפשרות לבשל את הקרבן (שהרי הוקרב ביום הכיפורים, ומשיצא יום הכיפורים נכנס יום השבת), הבבליים (כהנים שעלו מבבל), אוכלין אותו (את בשר הקרבן) כשהוא חי (לא מבושל), ומסוגלים הם לאכול כך, מפני שדעתן יפה, כלומר, שלא היו איסטניסים במאכלם.
If Yom Kippur occurs on Shabbat, the loaves are distributed at night, at the conclusion of the fast, since they may not be eaten during the day. If Yom Kippur occurs on Friday, i.e., when the holy day begins on Thursday evening, the goat sin offering of Yom Kippur is eaten by the priests at night, i.e., on Friday night, as it may be eaten only on the day that it is sacrificed or during the following night, until midnight. And since there is no possibility of cooking the meat, as one may not cook on Yom Kippur or Shabbat, the Babylonians, i.e., priests who had emigrated from Babylonia, eat it when it is raw, due to the fact that they are broad-minded with regard to their food, i.e., they are not particular and will eat meat even when it is not cooked.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גְּמָ׳: תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ סִילֵּק אֶת הַיְּשָׁנָה שַׁחֲרִית וְסִידֵּר אֶת הַחֲדָשָׁה עַרְבִית אֵין בְּכָךְ כְּלוּם אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים לְפָנַי תָּמִיד שֶׁלֹּא יָלִין שֻׁלְחָן בְּלֹא לֶחֶם.

GEMARA: The mishna teaches that according to Rabbi Yosei, even if the priest first removes the old shewbread entirely, and only then places the new shewbread upon the Table, this fulfills the requirement that the shewbread always be on the Table. Moreover, it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Even if the priest removed the old shewbread on the morning of Shabbat, and arranged the new shewbread toward evening, there is nothing wrong with that. Rather, how do I realize the meaning of the verse: “And you shall set upon the Table shewbread before Me always” (Exodus 25:30)? This means that the Table should not be left overnight without bread upon it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא ילין לילה אחד בלא לחם:
גמ׳ הישנה – מערכות שעמדו שם בשבת זו.
ילין – בלילה.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי סבור ר׳ יוסי שאף אם מוציאים בתחילה את לחם הפנים הישן ולאחר מכן מכניסים את לחם הפנים החדש — אף זה נחשב כקיומו של האמור בלחם הפנים שיהיה ״תמיד״ על השולחן. ובענין זה מביאים עוד, תניא [שנויה ברייתא] שר׳ יוסי אומר כי אפילו אם סילק מעל שולחן הפנים את מערכות הלחם הישנה בשחרית (בוקר) של יום השבת, וסידר את החדשה בערבית של יום השבת — אין בכך כלום, שאין הלחם נפסל בכך. אלא במה (באיזה אופן) אני מקיים (מסביר) את הציווי האמור בלחם הפנים שיהיה ״לפני תמיד״? לומר: שלא ילין (יעבור לילה) על שלחן הפנים בלא שיהיה עליו לחם.
GEMARA: The mishna teaches that according to Rabbi Yosei, even if the priest first removes the old shewbread entirely, and only then places the new shewbread upon the Table, this fulfills the requirement that the shewbread always be on the Table. Moreover, it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Even if the priest removed the old shewbread on the morning of Shabbat, and arranged the new shewbread toward evening, there is nothing wrong with that. Rather, how do I realize the meaning of the verse: “And you shall set upon the Table shewbread before Me always” (Exodus 25:30)? This means that the Table should not be left overnight without bread upon it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי מִדְּבָרָיו שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹסֵי נִלְמוֹד אֲפִילּוּ לֹא שָׁנָה אָדָם אֶלָּא פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית וּפֶרֶק אֶחָד עַרְבִית קִיֵּים מִצְוַת {יהושע א׳:ח׳} לֹא יָמוּשׁ (אֵת) סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ.

The baraita teaches that according to Rabbi Yosei, even if the old shewbread remained on the Table for a short while in the morning, and the new shewbread was placed on the Table toward evening, and even though it did not reside constantly on the Table, this fulfills the requirement that the shewbread should always be on the Table. Rabbi Ami says: From Rabbi Yosei’s statement we may learn that even if a person learned only one chapter of the Mishna in the morning and one chapter of the Mishna in the evening, he has thereby fulfilled the mitzva of: “This Torah scroll shall not depart from your mouth, and you shall contemplate in it day and night, that you may take heed to do according to all that is written in it, for then you shall make your ways prosperous, and then you shall have good success” (Joshua 1:8).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדבריו של רבי יוסי – דאמר משום דעמד הישן שחרית מעט בשלחן והחדש ערבית מעט קרי ליה תמיד שמע מינה אפי׳ לא שנה אדם אלא פרק אחד וכו׳.
ג אמר ר׳ אמי: מדבריו אלה של ר׳ יוסי האומר כי ״תמיד״ הריהו נחשב אף שלא היה הדבר ברצף זמן גמור, ודי במקצת זמן בשחרית ובערבית להחשיב הדבר כ״תמיד״, נלמוד גם שאפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד של משנה בשחרית היום ופרק אחד של משנה בערבית היום — קיים בכך את מצות ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״ (יהושע א, ח).
The baraita teaches that according to Rabbi Yosei, even if the old shewbread remained on the Table for a short while in the morning, and the new shewbread was placed on the Table toward evening, and even though it did not reside constantly on the Table, this fulfills the requirement that the shewbread should always be on the Table. Rabbi Ami says: From Rabbi Yosei’s statement we may learn that even if a person learned only one chapter of the Mishna in the morning and one chapter of the Mishna in the evening, he has thereby fulfilled the mitzva of: “This Torah scroll shall not depart from your mouth, and you shall contemplate in it day and night, that you may take heed to do according to all that is written in it, for then you shall make your ways prosperous, and then you shall have good success” (Joshua 1:8).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אפי׳אֲפִילּוּ לֹא קָרָא אָדָם אֶלָּא קְרִיַּת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית קִיֵּים לֹא יָמוּשׁ וְדָבָר זֶה אָסוּר לְאוֹמְרוֹ בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ וְרָבָא אָמַר מִצְוָה לְאוֹמְרוֹ בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ.

Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Even if a person recited only the recitation of Shema in the morning and in the evening, he has fulfilled the mitzva of: “This Torah scroll shall not depart from your mouth.” And it is prohibited to state this matter in the presence of ignoramuses [amei ha’aretz], as they are likely to get the impression that there is no need to study Torah beyond this. And Rava says: On the contrary, it is a mitzva to state this matter in the presence of ignoramuses, as they will realize that if merely reciting the Shema leads to such a great reward, all the more so how great is the reward of those who study Torah all day and night.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר זה אסור לומר בפני עם הארץ – כדי שלא יפטור עצמו בכך וימנע מללמוד תורה:
מצוה לאומרו – כדי שיחשוב בלבו מה בדבר זה קיים לא ימוש ויש לו קיבול שכר אילו למד יותר כ״ש וכ״ש:
ואיכא דמפרשי מצוה לאומרו בפני עם הארץ כי היכי דמחבבו ת״ח דהא מצו למפטר נפשייהו בק״ש שחרית וערבית ועסקי כולי יומא:
אסור לאומרו – שלא יאמר בקרית שמע סגי ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה.
מצוה לאומרו כו׳ – דסבר משום קרית שמע נוטל שכר גדול כזה כי אז תצליח את דרכיך אם היה עוסק כל היום כ״ש ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד תורה. ל״א סברי הנך רבנן דמצי פטרי נפשייהו בקרית שמע ויתבי כולי יומא וגרסי שמע מינה שכר גדול יש.
גמ׳ א״ר יוחנן משום רשב״י. בש״ך יו״ד סי׳ רמו ס״ק א׳ אי׳ משום ר״ש בן יהוצדק:
וכיוצא בדבר אמר ר׳ יוחנן משום [בשם] ר׳ שמעון בן יוחי: אפילו לא קרא אדם בתורה אלא קרית (קריאת) שמע בשחרית וקריאת שמע בערביתקיים ״לא ימוש״, ואולם דבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ, שלא יחשבו שבכך בלבד הם יוצאים ידי חובת לימוד התורה. ואילו רבא אמר: להיפך, מצוה היא לאומרו בפני עמי הארץ, שיבינו מתוך כך מה גדול הוא שכרם של הלומדים תורה יומם ולילה, ולא רק בזמנים קצרים ביום ובלילה.
Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Even if a person recited only the recitation of Shema in the morning and in the evening, he has fulfilled the mitzva of: “This Torah scroll shall not depart from your mouth.” And it is prohibited to state this matter in the presence of ignoramuses [amei ha’aretz], as they are likely to get the impression that there is no need to study Torah beyond this. And Rava says: On the contrary, it is a mitzva to state this matter in the presence of ignoramuses, as they will realize that if merely reciting the Shema leads to such a great reward, all the more so how great is the reward of those who study Torah all day and night.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) שָׁאַל בֶּן דָּמָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּגוֹן אֲנִי שֶׁלָּמַדְתִּי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מַהוּ לִלְמוֹד חׇכְמַת יְוָנִית קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה צֵא וּבְדוֹק שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה וּלְמוֹד בָּהּ חׇכְמַת יְוָנִית.

Ben Dama, son of Rabbi Yishmael’s sister, asked Rabbi Yishmael: In the case of one such as I, who has learned the entire Torah, what is the halakha with regard to studying Greek wisdom? Rabbi Yishmael recited this verse about him: “This Torah scroll shall not depart from your mouth, and you shall contemplate in it day and night.” Go and search for an hour that is neither part of the day nor part of the night, and learn Greek wisdom in it.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צא ובדוק כו׳ – דבר שלא יהא בעולם.
מהו ללמוד חכמת יונית – תימה וכי לא היה יודע דגזרו עליה ולעיל פירשתי בריש רבי ישמעאל (דף סד: ד״ה ארור).
ובענין זה מסופר כי שאל בן דמה, בן אחותו של ר׳ ישמעאל, את ר׳ ישמעאל: כגון אני, שלמדתי את כל התורה כולה, מהו דיני לענין ללמוד חכמת יונית, האם מותר אני בה? קרא עליו ר׳ ישמעאל את המקרא הזה ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״. ועתה שנאמר בכתוב במצות לימוד התורה שהיא ביום ובלילה, צא ובדוק (חפש) שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, ולמוד בה חכמת יונית.
Ben Dama, son of Rabbi Yishmael’s sister, asked Rabbi Yishmael: In the case of one such as I, who has learned the entire Torah, what is the halakha with regard to studying Greek wisdom? Rabbi Yishmael recited this verse about him: “This Torah scroll shall not depart from your mouth, and you shall contemplate in it day and night.” Go and search for an hour that is neither part of the day nor part of the night, and learn Greek wisdom in it.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וּפְלִיגָא דר׳דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי דְּאָמַר ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן פָּסוּק זֶה אֵינוֹ לֹא חוֹבָה וְלֹא מִצְוָה אֶלָּא בְּרָכָה רָאָה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְהוֹשֻׁעַ שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה חֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ג:י״א} וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוֹשֻׁעַ כׇּל כָּךְ חֲבִיבִין עָלֶיךָ דִּבְרֵי תוֹרָה לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ.

The Gemara notes: And this statement of Rabbi Yishmael’s disagrees with the opinion of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: This verse is neither an obligation nor a mitzva, but a blessing. Rabbi Yonatan explains: The Holy One, Blessed be He, saw Joshua and observed that the words of Torah were very precious to him, as it is stated: “And the Lord spoke to Moses face-to-face…and his servant Joshua, son of Nun, a young man, did not depart from the Tent” (Exodus 33:11). The Holy One, Blessed be He, said to Joshua: Joshua, are the words of Torah so precious to you? I bless you that “this Torah scroll shall not depart from your mouth.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פסוק זה לא ימוש – לא קאמר ליה לא משום חובה ולא משום מצוה אלא משום ברכה נאמר דברכו הקב״ה ליהושע ואמר לא ימוש:
ופליגא – הא דר׳ ישמעאל דאמר חובה ללמוד כל היום.
כל כך חביבין כו׳ לא ימוש – הבטיחו שלא תשתכח תורתו ממנו.
ומעירים: ופליגא [וחלוק] ר׳ ישמעאל בכך על דעת ר׳ שמואל בר נחמני, שאמר ר׳ שמואל בר נחמני, אמר ר׳ יונתן: פסוק זה (״והגית בו יומם ולילה״) אינו לא חובה ולא מצוה, אלא ברכה. ועניינה של ברכה זו שהתברך בה יהושע: שראה הקדוש ברוך הוא את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר, שכך נאמר ביהושע ״ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל״ (שמות לג, יא), אמר לו הקדוש ברוך הוא: יהושע, כל כך חביבין עליך דברי תורה? מברכך אני שלא ימוש ספר התורה הזה מפיך.
The Gemara notes: And this statement of Rabbi Yishmael’s disagrees with the opinion of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: This verse is neither an obligation nor a mitzva, but a blessing. Rabbi Yonatan explains: The Holy One, Blessed be He, saw Joshua and observed that the words of Torah were very precious to him, as it is stated: “And the Lord spoke to Moses face-to-face…and his servant Joshua, son of Nun, a young man, did not depart from the Tent” (Exodus 33:11). The Holy One, Blessed be He, said to Joshua: Joshua, are the words of Torah so precious to you? I bless you that “this Torah scroll shall not depart from your mouth.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּבְרֵי תוֹרָה לֹא יְהוּ עָלֶיךָ חוֹבָה וְאִי אַתָּה רַשַּׁאי לִפְטוֹר עַצְמְךָ מֵהֶן.

The tanna of the school of Rabbi Yishmael teaches: The words of Torah should not be considered as an obligation upon you, i.e., one should not treat Torah study as a burden, but at the same time you are not permitted to exempt yourself from them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברי תורה לא יהו בעיניך חובה – שלא תאמר כיון שלמדתי הרי עשיתי חובתי ושוב אני פטור אלא כל שעה תעסוק בהן:
לא יהיו עליך חובה – כאדם שיש לו חוב ואומר מתי אפרענו ואיפטר כך לא יאמר אדם אשנה פרק אחד ואיפטר שאי אתה רשאי לפטור עצמך מהן.
לא יהו עליך חובה – כאדם שיש לו חוב ואומר מתי אפרענו ואפטר כך לא יאמר אשנה פרק אחד ואפטר שאי אתה רשאי לפטור את עצמך מהן כך פירש בקונטרס עוד יש לפרש לא יהו עליך חובה שלא תעסוק אלא בהן ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן שלא תעסוק בהן כלל אלא יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ אי נמי לא יהו עליך חוב ללמוד כל התורה כדתנן במסכת אבות (פ״ב מט״ז) לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל.
שם ד״ת לא יהו עליך חובה כו׳. פרש״י כאדם שיש לו חוב ואומר מתי אפרענו כו׳ ע״ש לעיל דפרש״י דרבי ישמעאל דאמר חובה ללמוד כל היום עכ״ל לאו דוקא חובה קאמר אלא מצוה ולאפוקי למ״ד פסוק זה אינו אלא לברכה ועוד עיין בתוס׳ פי׳ לא יהו עליך חובה כו׳ ועוד נראה לי לפרש ע״פ מה שאמרו מים ראשונים מצוה ואמצעים חובה ופי׳ שם מצוה משום סרך תרומה וחובה משום סכנה דמלח סדומית וה״נ יש לפרש כאן לא יהו עליך חובה כו׳ כאילו אתה לומד משום סכנה כדאמרינן לעיל וכל שאינו משמר התורה אין נשמתו משתמרת דא״כ ה״ל תורתו שלא לשמה אבל אי אתה רשאי לפטור הימנה משום מצות ה׳ אלהינו עלינו וק״ל:
שם אף הסיתך מפי צר וכו׳. לפי שעל הרוב מלת מסית נאמר על והמשיא עצה לחבירו לרעה וזה שאמר בהקב״ה אף לפי דעתך מה שהוא מצווה לך שהוא דבר המסיתך לרעה אינו כן דאינו מדתו כמדת ב״ו שהסתה שלו לרעה מדרכי חיים כו׳ והסתת הקדוש ברוך הוא שלפי דעתך לרעה אינו אלא הטובה מדרכי מיתה דהיינו גיהנם שפיה צר לדרכי חיים שהוא ג״ע כדמסיים בהאי קרא ונחת שלחנך גו׳:
ד ומביאים עוד מדברי חכמים במצות לימוד התורה. תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: דברי תורה לא יהו עליך חובה, שתחוש שחייב אתה לעסוק בהם בתור מחוייבות, ומצד שני אי אתה רשאי לפטור עצמך מהן.
The tanna of the school of Rabbi Yishmael teaches: The words of Torah should not be considered as an obligation upon you, i.e., one should not treat Torah study as a burden, but at the same time you are not permitted to exempt yourself from them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר חִזְקִיָּה מַאי דִּכְתִיב {איוב ל״ו:ט״ז} וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם מִדַּת בָּשָׂר וָדָם אָדָם מֵסִית אֶת חֲבֵירוֹ מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִית אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר מִגֵּיהִנָּם שֶׁפִּיהָ צָר שֶׁעֲשָׁנָהּ צָבוּר

Ḥizkiyya said: What is the meaning of that which is written: “He delivers the afflicted due to His affliction, and opens their ear by tribulation; and also He has allured you out of a narrow opening to a broad place without confines below it, and that which is set on your table is full of fatness” (Job 36:15–16)? Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. The attribute of flesh and blood is that a person allures another from the paths of life to the paths of death, but the Holy One, Blessed be He, allures the person from the paths of death to the paths of life, as it is stated: “And also He has allured you out of a narrow opening,” i.e., from Gehenna, the opening of which is narrow so that its smoke is collected
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הסתת אדם אינה אלא לרעה כמו (דברים יג) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו׳.
ואף הסיתך – הקב״ה ללמוד תורה כדי לינצל מגיהנם.
שפיה צר – ולמה פיה צר שיהא עשנה צבור בתוכה ולא יצא חוץ כדי שידונו רשעים באש ובעשן.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״העמיק״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף ק׳.
אמר החכם חזקיה: מאי דכתיב [מה פירוש זה שנאמר] ״ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה״ (איוב לו, טז)? בוא וראה שלא כמדת (הנהגת) הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם היא שאדם מסית (מפתה) את חבירו לדבר שיש בו העברה מדרכי חיים לדרכי מיתה. ואילו הקדוש ברוך הוא מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים, שכן נאמר ״ואף הסיתך מפי צר״ כלומר, הקדוש ברוך הוא מסיתך לצאת מגיהנם, שפיה צר, שעשנה צבור
Ḥizkiyya said: What is the meaning of that which is written: “He delivers the afflicted due to His affliction, and opens their ear by tribulation; and also He has allured you out of a narrow opening to a broad place without confines below it, and that which is set on your table is full of fatness” (Job 36:15–16)? Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. The attribute of flesh and blood is that a person allures another from the paths of life to the paths of death, but the Holy One, Blessed be He, allures the person from the paths of death to the paths of life, as it is stated: “And also He has allured you out of a narrow opening,” i.e., from Gehenna, the opening of which is narrow so that its smoke is collected
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144