Zevachim 53b – זבחים נג:‏ – Shas HaMeforash

(1)

תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמְרִים זֶה וָזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי וְסִימָנָיךְ מְשַׁכוּ גַּבְרֵי לְגַבְרָא.:

The school of Rabbi Yishmael, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, says: Both this and that, i.e., the blood of an inner sin offering and that of an external sin offering, were poured at the western base of the altar. According to this version, Rabbi Shimon ben Yoḥai agrees with the opinion of Rabbi Yishmael. The Gemara comments: And your mnemonic to remember this change in opinion is: The men pulled the man. In this case, the numerous students of Rabbi Yishmael claim that Rabbi Shimon ben Yoḥai agrees with their teacher.

הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך משך

משך – ^א(במכילתא) משכו וקחו לכם משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו וכו׳ רבי יצחק אמר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה שתהא נקנית במשיכה (בבא מציעא מט:) כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות פי׳ שלאחר שמשך הקונה אינו יכול לחזור המוכר לאחר שמשך הוא וכשנתן המעות ולא משך הפירות כשם שהמוכר חוזר כך לוקח חוזר. (יומא נט. זבחים נג:) תנא דבי רבי ישמעאל בר״ש בן יוחאי זה וזה יסוד דרומי ומשכוה גברי לגברא. (זבחים קיט:) תנא דבי רבי ישמעאל בר״ש בן יוחאי זו וזו ירושלם ומשכוה גברי לגברא. (זבחים ו: שבועות יב) קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן פי׳ מה שהן אם תמידים ואם מוספין סכין מושכתן להיות כן טרם ימשכו לסכין אין לומר איזה תמיד ואיזה מוסף אלא תלויין ועומדין אתנאי לב ב״ד שכן מתנה עליהן לב ב״ד ואע״פ שאמרו עליהן כי הן תמידין אם ירצו להקריבן לשום זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה הסכין של תמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה לסכין של מוסף הרי הוא מוסף וזה סיוע לרבי יוחנן שאם לא הוצרכו להן נפדין תמימין שלא משכתן סכין לעולם (יבמות עב) משך צריך שימול פי׳ מעך במקום חתיכת הערלה ונמשך הבשר ונראה כערל (בבא קמא קיג) מניין לגזל גוי שאסור שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא פי׳ לא ימשוך עבד עברי מביתו אל גוי בכח.

ערך גם

גם – ^ב(עירובין נה.) היתה עשויה כמין קשת או כמין גם. (פסחים ח:) ורבי יוחנן אמר שורה תחת כמין גם תניא כותיה דר׳ יוחנן ב״ש אומר שתי שורות על פני כל המרתף חיצונה רואה את הפתח ועליונה רואה את הקורה פי׳ כל אותן שלפני הפתח שורה אחת וכל אותן שתחת הקורה שורה אחת ויבאו כמין ד׳ הפוך. (זבחים נג) היכי עביד רב ושמואל חד אמר נותן וחוזר ונותן וחד אמר מתנה אחת כמין גם. (זבחים סא) כשעלו בני הגולה הוסיפו עליהן ד׳ אמות מן הצפון וד׳ אמות מן המערב כמין גם מאי טעמא וכולי. (בבא מציעא כח) מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו פי׳ אחד אמר כך ארכו וכך רחבו ואחד אומר מדת גמיו אני יודע שבין האורך ובין הרוחב יש לו י׳ אמות היינו גמיו מדת שני צדדין ינתן למדת ארכו ורחבו דידע בדוקא כמה וכמה ארכו יותר על רחבו. (בבא בתרא סב) איבעיא להו סיים להן את הקרנות מהו או כמין גמא או כסירוגין פי׳ מצר הקרנות של שדה בלבד ושאר כל השדה לא מצר לו או מצר לו מזרחה צפוני והוא כמין גמא ועלתה בעיא זו בתיקו וקיימא לן כל תיקו דממונא לקולא ויד הקונה על התחתונה ואינו לוקח אלא בפחות שכך הדין שלא להוציא ממון מיד מחזיקו בספק ויש אומר חולקין מפני שהוא ספק וכל ספיקא דממונא חולקין ולת נתברר לנו להכריע הלכה למעשה. זה פי׳ רבינו חננאל (שבת קה) על הנס ועל האימרא כבר פירשני בערך אמר (ובכלי מתכות פי״ד בכלים) ושל גם שנשבר מתוך גומו טהור פי׳ מפתח שהוא בשוק עם הרגל שאינו נפשט. (ובשלש על שלש פרק כ״ח בכלים) עשאה כמין גם רבי עקיבא מטמא (מגילה כט) בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דמתרמי בההוא גמא ויש ששונין בההוא גונא (א״ב גמא אות שלישית יונית (במשנה שקלים פרק בשלשה פרקים) יונית כתוב בהן אלפא ביתא גמא וצורתה כמין דלת הפוכה).

ערך טרף

טרף – ^ג(ברכות לד:) ואם לאו יודע אני שהוא מטורף פי׳ מלשון י״ח טרפות. (שבת לח.) פולין ובשר טרוף אסור פי׳ שמחתכין אותו חתיכות קטנות ומסרקין אותו עד שנטרף במקפה או בטיסני שכל מין שמצטמק יוצא שמנו ומתערב עם הבישול. (זבחים נג) וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד מ״ט אמר רבי אלעזר לפי שהיה בחלקו של טורף.

ערך מצליף

מצליף – ^ד(יומא טו. זבחים נג) אחת למעלה ושבע למטה כמצליף (גמרא) מאי כמצליף מחוי ר׳ יהודה כמנגדא פי׳ המכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיוריד. (ירושלמי) כמצליף כמטבריר פירוש שמטה ידו עד טיבורו.

א. [ציעהן גרייפען.]

ב. [דריטער בוכשטאב דער גריקען אלף בית.]

ג. [צורשטיקעלט.]

ד. [אויף העבען איין ארונטער לאססען.]

תנא דבי רבי ישמעאל – היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל.

וסימניך – שלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי.

משכוה גברי לגברא – תלמידי ר׳ ישמעאל שהן מרובין משכו את ר״ש לומר כדברי רבן.

וסימניך משכינהו גברי לגברא – פירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר׳ שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור׳ ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (זבחים שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך.

תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, בשם ר׳ שמעון בן יוחי, שהיו אומרים בשמו: זה וזה יסוד מערבי, כשיטת ר׳ ישמעאל. וסימניך כדי לזכור את השיטה: משכו גברי לגברא [אנשים לאיש] שתלמידי ר׳ ישמעאל (שהם רבים), משכו את שיטת ר׳ שמעון לומר כדברי רבם.

The school of Rabbi Yishmael, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, says: Both this and that, i.e., the blood of an inner sin offering and that of an external sin offering, were poured at the western base of the altar. According to this version, Rabbi Shimon ben Yoḥai agrees with the opinion of Rabbi Yishmael. The Gemara comments: And your mnemonic to remember this change in opinion is: The men pulled the man. In this case, the numerous students of Rabbi Yishmael claim that Rabbi Shimon ben Yoḥai agrees with their teacher.

הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) מתני׳מַתְנִיתִין: הָעוֹלָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן וְקִיבּוּל דָּמָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן ^אוְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע בוּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים.:

MISHNA: The burnt offering is an offering of the most sacred order. Its slaughter is in the north of the Temple courtyard and the collection of its blood in a service vessel is in the north, and its blood requires two placements that are four, and it requires flaying of its carcass and the cutting of the sacrificial animal into pieces, and it is consumed in its entirety, with the exception of its hide, by the fire of the altar.

א. א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:ו׳
ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:א׳

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה זבחים ה׳:ד׳

א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:ו׳

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:א׳

מתני׳ העולה קדשי קדשים – היא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה.

שתי מתנות – בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (דף נא.) מק״ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן.

שתי מתנות שהן ד׳ – בעינן כדי שיהא מתן הדם בד׳ רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג׳ רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב.

שהן ארבע – בגמ׳ מפרש היכי עביד.

העולה קדשי קדשים כו׳ – תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה״ר משה מפונטיז״א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה״ר יעקב מאורליינ״ש פירש דכיון דשמעי׳ תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע״ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק.

קדשי קדשים – פי׳ בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה.

א משנה העולה קדשי קדשים היא, וכך דרך עבודתה: שחיטתה בצפון, וקיבול דמה בכלי שרת בצפון, ודמה טעון שתי מתנות (נתינות) שהן ארבע בשתי זויות המזבח, בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית, כך שהדם ניתן על ארבעה צדדיו, כאשר יבואר בגמרא. ולענין הקרבתה על המזבח, הריהי טעונה (צריכה) תחילה הפשט של העור וניתוח הבשר לחלקים, וכולה נשרפת כליל לאשים על אש המזבח (חוץ מן העור, הניתן לכהנים).

MISHNA: The burnt offering is an offering of the most sacred order. Its slaughter is in the north of the Temple courtyard and the collection of its blood in a service vessel is in the north, and its blood requires two placements that are four, and it requires flaying of its carcass and the cutting of the sacrificial animal into pieces, and it is consumed in its entirety, with the exception of its hide, by the fire of the altar.

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) גמ׳גְּמָרָא: עוֹלָה מ״טמַאי טַעְמָא תָּנֵי לֵיהּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מִשּׁוּם דְּלָא כְּתִיב בַּהּ (לַה׳) קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים הִיא.:

GEMARA: What is the reason that the tanna taught that a burnt offering is an offering of the most sacred order, when the mishna earlier (52b) did not mention that a sin offering is of the most sacred order? The Gemara answers: It is because in the Torah it is not written explicitly with regard to the burnt offering: It is most sacred, as it states concerning the sin offering and the guilt offering in a verse concerning a meal offering: “It shall not be baked with leaven. I have given it as their portion of My offerings made by fire; it is most sacred, as the sin offering, and as the guilt offering” (Leviticus 6:10). Consequently, the tanna explicitly states that a burnt offering is likewise of the most sacred order.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

גמ׳ מאי טעמא תני בה קדשי קדשים – מאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים.

ומשני: משום דלא כתיב בה – איצטריך לאשמועינן דאפ״ה קדשי קדשים היא דהא כולה לגבוה ואין לך קדשי קדשים כזה ובקדשים קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן בפ׳ התדיר (דף פט.) מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו.

משום דלא כתיב בה קדשי קדשים – תימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים.

ב גמרא ומעירים: עולה מאי טעמא תני ליה [מה הטעם שונה בה] שהיא קדשי קדשים, ולא אמר כן בחטאת במשנה הקודמת (לעיל נב,ב)? משום שלא כתיב [נאמר] בה בתורה ״קדשי קדשים היא״ כמו שכתוב בחטאת.

GEMARA: What is the reason that the tanna taught that a burnt offering is an offering of the most sacred order, when the mishna earlier (52b) did not mention that a sin offering is of the most sacred order? The Gemara answers: It is because in the Torah it is not written explicitly with regard to the burnt offering: It is most sacred, as it states concerning the sin offering and the guilt offering in a verse concerning a meal offering: “It shall not be baked with leaven. I have given it as their portion of My offerings made by fire; it is most sacred, as the sin offering, and as the guilt offering” (Leviticus 6:10). Consequently, the tanna explicitly states that a burnt offering is likewise of the most sacred order.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת.: הֵיכִי עָבֵיד אָמַר רַב נוֹתֵן וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן וּשְׁמוּאֵל אָמַר מַתָּנָה אַחַת ^גכְּמִין גַּמָּא נוֹתֵן.

The mishna teaches: And its blood requires two placements that are four. How does the priest perform the placements? Rav says: He places the blood on one side of the corner of the altar, and places it again on the other side of the corner of the altar. He repeats this on the diagonally opposite corner, so that he places on two corners but on all four sides of the altar. And Shmuel says: He places one placement on each of the two diagonally opposite corners, so that each placement is similar to the shape of the Greek letter gamma, which is bent at a right angle.

ג. ג רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:ו׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:ו׳

היכי עביד – דנעשים השתים שהן ארבע.

נותן וחוזר ונותן – זורק מן הכלי ולמזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד׳ רוחות של מזבח מתנה לכל רוח.

כמין גמא – זורק נגד הפינה מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי הוא כמין גאם אות יונית עשויה ככף פשוטה.

שנינו במשנה: ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע. ושואלים: היכי עביד [כיצד הוא עושה] בדיוק? אמר רב: כגון בקרן מזרחית צפונית נותן מתנה אחת בצד מזרח של זוית המזבח וחוזר ונותן מתנה בצד צפון של אותה זוית, וכן בזוית שמולה באלכסון, בקרן מערבית דרומית. ושמואל אמר: מתנה אחת כמין צורת אות גמא (זוית) נותן שזורק את הדם על חוד המזבח, והוא מתפשט בזוית לשני הצדדים.

The mishna teaches: And its blood requires two placements that are four. How does the priest perform the placements? Rav says: He places the blood on one side of the corner of the altar, and places it again on the other side of the corner of the altar. He repeats this on the diagonally opposite corner, so that he places on two corners but on all four sides of the altar. And Shmuel says: He places one placement on each of the two diagonally opposite corners, so that each placement is similar to the shape of the Greek letter gamma, which is bent at a right angle.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) כְּתַנָּאֵי יָכוֹל יִזְרְקֶנּוּ זְרִיקָה אַחַת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר סָבִיב אִי סָבִיב יָכוֹל יַקִּיפֶנּוּ כְּחוּט ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְזָרְקוּ הָא כֵּיצַד כְּמִין גַּמָּא (וְדָמָהּ טָעוּן) שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.

The Gemara comments: This dispute between Rav and Shmuel is like a dispute between tanna’im: One might have thought that a priest should sprinkle one sprinkling with the blood of a burnt offering. To counter this possibility, the verse states: “And sprinkle the blood around against the altar that is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 1:5). If the blood must be sprinkled around the altar, one might have thought that he should circumscribe the altar as one would do with a thread, and sprinkle the blood all around. To counter this possibility, the verse states: “Shall present the blood, and sprinkle the blood around against the altar” (Leviticus 1:5), and one cannot have the blood circumscribe the altar as a thread would without directly applying it with a finger. How can these verses be reconciled? He applies the blood in a shape that is similar to that of the Greek letter gamma, and its blood requires two sprinklings that are four. This opinion accords with the opinion of Shmuel.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וזרקו את הדם על המזבח סביב – בעולה כתיב וכן כתיב בשלמים ואשם.

ת״ל וזרקו – ואין זריקה אלא מרחוק ובחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע ובנגיעה.

ודמה טעון כו׳ – כמין גמא ובשתי קרנות שבאלכסון דאיכא סביב לארבע רוחות המזבח ובזריקה.

נאמר כאן סביב כו׳ – הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה.

ומעירים: ומחלוקת זו כתנאי [כמחלוקת תנאים היא] ששנינו: יכול יזרקנו את דם העולה זריקה אחת? תלמוד לומר: ״וזרקו את הדם על המזבח סביב״ (ויקרא א, ה). אי [אם] סביב, יכול יקיפנו כחוט? תלמוד לומר: ״וזרקו״ ובזריקה אינו יכול לעשות חוט של דם סביב, הא [הרי] כיצד? נותן כמין גמא, שתי מתנות שהן ארבע. והוא כדברי שמואל.

The Gemara comments: This dispute between Rav and Shmuel is like a dispute between tanna’im: One might have thought that a priest should sprinkle one sprinkling with the blood of a burnt offering. To counter this possibility, the verse states: “And sprinkle the blood around against the altar that is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 1:5). If the blood must be sprinkled around the altar, one might have thought that he should circumscribe the altar as one would do with a thread, and sprinkle the blood all around. To counter this possibility, the verse states: “Shall present the blood, and sprinkle the blood around against the altar” (Leviticus 1:5), and one cannot have the blood circumscribe the altar as a thread would without directly applying it with a finger. How can these verses be reconciled? He applies the blood in a shape that is similar to that of the Greek letter gamma, and its blood requires two sprinklings that are four. This opinion accords with the opinion of Shmuel.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן סָבִיב וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {ויקרא ח׳:ט״ו} סָבִיב מָה לְהַלָּן פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת אַף כָּאן פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת.

The baraita continues: Rabbi Yishmael says: It is stated here: “Shall present the blood, and sprinkle the blood around against the altar” (Leviticus 1:5), and it is stated there, with regard to the sin offering sacrificed at the inauguration of the Tabernacle: “And when it was slain, Moses took the blood, and put it upon the corners of the altar around with his finger” (Leviticus 8:15). Just as there, with regard to the sin offering, the blood was placed discretely and with four placements, one on each corner, so too here, with regard to a burnt offering, it must be placed discretely and with four placements. This opinion accords with the opinion of Rav.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ונאמר להלן סביב – בחטאות המלואין בצו את אהרן.

מה להלן פיסוק ד׳ מתנות – ד׳ נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות נותן.

אף כאן – אע״פ שבשתי קרנות פיסוק בעינן והיינו כדרב נותן וחוזר ונותן.

מה להלן פיסוק מתנות כו׳ – תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל דף י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות.

ר׳ ישמעאל אומר: נאמר כאן בעולה: ״סביב״, שצריך לתת על ארבעה צידי המזבח, ונאמר להלן בחטאת: ״סביב״ (ויקרא ח, ט), מה להלן בחטאת, מדובר בפיסוק וארבע מתנות שצריך לתת את הדם על כל אחת מארבע הקרנות — אף כאן בעולה פיסוק וארבע מתנות.

The baraita continues: Rabbi Yishmael says: It is stated here: “Shall present the blood, and sprinkle the blood around against the altar” (Leviticus 1:5), and it is stated there, with regard to the sin offering sacrificed at the inauguration of the Tabernacle: “And when it was slain, Moses took the blood, and put it upon the corners of the altar around with his finger” (Leviticus 8:15). Just as there, with regard to the sin offering, the blood was placed discretely and with four placements, one on each corner, so too here, with regard to a burnt offering, it must be placed discretely and with four placements. This opinion accords with the opinion of Rav.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אִי מָה לְהַלָּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת אַף כָּאן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת אָמַרְתָּ עוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד ^דוְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד.

If these offerings are compared to each other, why not say that just as there, the blood of the sin offering must have four placements on the four corners, so too here, the blood of the burnt offering requires four placements on the four corners? You said that a burnt offering requires that the blood be placed on a part of the altar that has a base, and the southeast corner of the altar had no base beneath it. Therefore, the blood had to be placed on the northeast corner and the southwest corner.

ד. ד רמב״ם הלכות בית הבחירה ב׳:י׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות בית הבחירה ב׳:י׳

עולה טעונה יסוד – תחילת מתנותיה צריכה נגד היסוד שיהא יסוד המזבח תחת מקום מתנה ומקל וחומר אייתינה לעיל בפירקין (זבחים נא.).

לא היה לה יסוד – לקמיה מפרש היכי דמי הילכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל.

ויש לשאול: אי מה להלן בחטאת ארבע מתנות על ארבע קרנות על כל אחת מהן, אף כאן בעולה יצטרך לתת ארבע מתנות על ארבע קרנות! על כך אמרת אומר אתה בתשובה: עולה טעונה מתן דמים דווקא במקום שיש בו יסוד, וקרן מזרחית דרומית של המזבח לא היה לה יסוד, ולפיכך מתחיל בקרן המזרחית צפונית, וזורק שם את הדם תחילה בצידה המזרחי של הקרן, ואחר בצידה הצפוני.

If these offerings are compared to each other, why not say that just as there, the blood of the sin offering must have four placements on the four corners, so too here, the blood of the burnt offering requires four placements on the four corners? You said that a burnt offering requires that the blood be placed on a part of the altar that has a base, and the southeast corner of the altar had no base beneath it. Therefore, the blood had to be placed on the northeast corner and the southwest corner.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִזְבֵּחַ אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה.

The Gemara asks: What is the reason that there was no base on the southeast corner of the altar? Rabbi Elazar says: Because it was not in the portion of land of the one who tears, i.e., the tribe of Benjamin, as he is described in the following manner: “Benjamin is a wolf that tears apart; in the morning he devours the prey, and in the evening he divides the spoil” (Genesis 49:27). As Rav Shmuel, son of Rav Yitzḥak, says: The altar would consume, i.e., occupy, one cubit of the portion of Judah. The part of the altar in Judah’s portion was the southeast corner of the base, and therefore there was no base on that corner.

רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי טעם – לא היה לה יסוד.

טורף – בנימין דכתיב ביה זאב יטרף (בראשית מט) שנתנבא יעקב עליו בבקר יאכל עד (שם) באחסנתיה תיתבני מדבחא ואותה הקרן לא היתה בחלקו כדמפרש ואזיל.

דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה – אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן (דף נד.) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג׳ קרנות כזה:

בחלקו של טורף כו׳. סוגיא זו אתיא כמ״ד בפ״ק דיומא ירושלים נתחלקה לשבטים דתניא מה היה בחלקו של יהודה העזרות והר הבית והלשכות ומה היה בחלקו של בנימן אולם והיכל וקדשי קדשים ורצועה יוצאה וכו׳ כדמסיק נמי הכא וכן משמע קצת בספר שופטים בקרא דיד שניהם היו בירושלים דכתיב וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה וגו׳ וכתיב ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימן וגו׳ וכן משמע בספר יהושע גבי חלוקי גבולי יהודה ובנימן ובברכות דמש״ה נמי נסמכו ברכותיהם אלא שלוי מפסיק ביניהם מפני ששבט לוי היה לו שם ויד בין שניהם כדכתיב בההוא ענינא יורו משפטיך ליעקב וגו׳ דהיינו בלישכת הגזית שהיה בחלקו של יהודה וישימו קטורה באפך וכליל וגו׳ היה בחלקו של בנימן דהיינו בהיכל שהיה שם הקטורת וכליל על מזבחך כדמסיק הכא באחסנתיה יתבני מדבחא ולפי הטעם דכתר כהונה לחוד וכתר מלכות לחוד ולכך המקדש שהוא כתר כהונה לא היה בחלק יהודה אשר לו המלוכה אבל לשכת הגזית ששם המשפט היה בחלקו כמ״ש מלך במשפט יעמיד ארץ וז״ש שלא היה אותה אמה שאין לה יסוד בחלקו של טורף שהוא בנימן שנאמר ביה זאב יטרף כיון דלא נמשכה מלכותו של שאול דימה אותו לזאב שהוא טורף כדאמרינן סוף פ״ק דבבא קמא אבל יהודה שמלכות בית דוד נמשכת דימה אותו לארי שהוא דורס והוא מלך בחיות וכיון שהמזבח שהוא כתר כהונה אינו ראוי להיות במקום מלכות ע״כ אותה אמה שלא היה בחלקו של טורף אלא בחלקו של דורס לא היה לה יסוד ודו״ק:

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] שלא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית? אמר ר׳ אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף, כלומר, לא היתה בחלקו של שבט בנימין, שנתנבא עליו יעקב ״בנימין זאב יטרף״ (בראשית מט, כז), שבחלקו יימצא המזבח, אלא בחלקו של יהודה, וכפי שאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל נכנס בחלקו של יהודה אמה אחת, והיא האמה שבה היתה קרן מזרחית דרומית של המזבח.

The Gemara asks: What is the reason that there was no base on the southeast corner of the altar? Rabbi Elazar says: Because it was not in the portion of land of the one who tears, i.e., the tribe of Benjamin, as he is described in the following manner: “Benjamin is a wolf that tears apart; in the morning he devours the prey, and in the evening he divides the spoil” (Genesis 49:27). As Rav Shmuel, son of Rav Yitzḥak, says: The altar would consume, i.e., occupy, one cubit of the portion of Judah. The part of the altar in Judah’s portion was the southeast corner of the base, and therefore there was no base on that corner.

רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה ונכנסה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכׇל יוֹם לְנוֹטְלָהּ שֶׁנֶּאֱמַר

Rabbi Levi bar Ḥama says that Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: A strip of land emerged from the portion of Judah and entered into the portion of Benjamin, and the southeast corner of the base was on that strip. And the tribe of Benjamin the righteous would agonize over it every day, desiring to take it into its portion, due to its unique sanctity. As it is stated in Moses’ blessing to the tribe of Benjamin:

רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה – לדרומו של מזבח שחלקו של יהודה היתה במזרח כדתניא (יומא דף יב.) מה היה בחלקו של יהודה הר הבית (בכניסתו) והלשכות שבו והעזרות עזרת נשים כולה (ועזרת) ושנים ועשרים אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל מיקרו עזרות נמצא חלקו של יהודה במזרח המזבח ובצדו [לדרום] והמזבח אוכל בחלקו אמה במזרח מלבד אמה של קרן מזרחית צפונית היתה כולה חלקו של יהודה שהיתה אותה אמה ברחוק מן הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה בדרום למזבח ונכנסת בחלקו של בנימין שממקום הדריסה ולמעלה היה חלקו של בנימין אלא שרצועה זו היתה ליהודה באה בתוך חלקו של בנימין בדרומו של מזבח ומזבח אוכל בה אמה והיא אמה שהיא כניסת היסוד ראוי להיות בה כדאמר מר (מדות פרק ג מ״א) עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד כל אורך כותל מזרחי בעובי אמה היה אוכל חלקו של יהודה וכן כותל דרומי לבד אמה סמוך לקרן דרומית מערבית.

והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה וכו׳. ובפ״ק דיומא גרסי׳ בכל יום לבולעה וכו׳ דהיינו שהיה מצטער להיות אותה אמה מובלעת בחלקו ותפול בגורלו ויהיה גם לאותה אמה יסוד כשאר כל המזבח. ושאמר לפיכך זכה וכו׳ ונעשה אושפזיכן וכו׳. קצת מגומגם דממה שאמר והיה מצטער וכו׳ משמע דידע בנבואה שיהיה כל המקדש בחלקו חוץ מאותה אמה והיאך קאמר אח״כ שזכה מחמת צער זה ליעשות אושפזיכן לנקב״ה ובסוטה פרק א״נ ניחא טפי דקאמר דמשום שירד שבטו של בנימן תחלה לים לפיכך זכה בנימן הצדיק ונעשה אושפזיכן וכו׳ ונראה לפרש דסוגיא דהכא אתיא כמאן דאמר התם דשבטו של יהודה ירד תחלה לים ודו״ק:

ואותה אמה היא זו שאמר ר׳ לוי בר חמא אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שגם היא תהיה בחלקו, שנאמר בברכת משה לבנימין:

Rabbi Levi bar Ḥama says that Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: A strip of land emerged from the portion of Judah and entered into the portion of Benjamin, and the southeast corner of the base was on that strip. And the tribe of Benjamin the righteous would agonize over it every day, desiring to take it into its portion, due to its unique sanctity. As it is stated in Moses’ blessing to the tribe of Benjamin:

רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון