×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאי לָאו בְּאוֹתָן שֶׁזָּכוּ לַפַּיִיס אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לָא בְּאוֹתָן שֶׁלֹּא זָכוּ לַפַּיִיס.
What, is this not talking about those priests who won the lottery, describing how their non-sacred garments were removed from them before they were dressed in the priestly garments? Rav Huna bar Yehuda said that Rav Sheshet said, rejecting that interpretation: No, it is possible to explain that all the priests at the lottery were wearing sacred garments and that, on the contrary, the mishna speaks about those priests who did not win the lottery. The text describes how the sacred garments they wore during the lottery were removed from them.
רש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באותם שלא זכו לפייס – היו מפשיטין בגדי קדש שהפיסו בהן.
מאי לאו באותן שזכו לפייס – תימה הוא מאי מייתי רב נחמן מהכא כיון דרב ששת מצי דחי לה ואדרבה טפי יש ראיה לרב ששת מכאן כדקאמר הכי נמי מסתברא ורב נחמן איצטריך לשנויי בדוחק וי״ל משום דלעיל מינה איירי בזוכין בעבודה דקתני ראב״י אומר המעלה אברים לכבש הוא מעלה על גב המזבח והדר קתני מסרון לחזנים והיינו נמי דקאמר רב ששת בסמוך מנא אמינא לה ולא מייתי מהא דהכא דקאמר איהו גופיה ה״נ מסתברא אלא מהא ליכא למשמע מינא דדייקא כמר וכמר.
מאי לאו באותם שזכו לפייס. שהיו מניחין עליהם מכנסי חול עד שילבשו בגדי קדש דאי באותם שלא זכו קאמר שהלבישום בגדי קדש לעשות פייס ואח״כ הפשיטו אותם אפילו מכנסי קדש לא היו מניחין עליהן אלא היו מפשיטין הכל ומשני באותם שלא זכו כו׳:
מאי לאו [האם לא מדובר] באותן שזכו לפייס שמסופר כיצד היו פושטים מהם בגדי חול ומלבישים אותם בגדי כהונה. אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת לדחות ראיה זו: לא, אפשר לפרש שהיו כולם לבושים בבגדי קודש ומדובר דווקא באותן שלא זכו לפייס וכאן מבארים כיצד היו פושטים מהם את בגדי הכהונה שלבשו בשעת הפייס.
What, is this not talking about those priests who won the lottery, describing how their non-sacred garments were removed from them before they were dressed in the priestly garments? Rav Huna bar Yehuda said that Rav Sheshet said, rejecting that interpretation: No, it is possible to explain that all the priests at the lottery were wearing sacred garments and that, on the contrary, the mishna speaks about those priests who did not win the lottery. The text describes how the sacred garments they wore during the lottery were removed from them.
רש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ בְּאוֹתָן שֶׁזָּכוּ לַפַּיִיס לֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבַד וְהָתַנְיָא מִנַּיִין שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם לַמִּכְנָסַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ט״ז:ד׳} וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ.

The Gemara supports this latter interpretation: So too, it is reasonable to follow Rav Sheshet’s interpretation of the mishna. As, if it were to enter your mind to say that the mishna is dealing with those who won the lottery and describes how their non-sacred garments were removed and sacred garments put on, how would one understand the statement: They would leave only their trousers on them? One would have to explain that the priests subsequently donned the sacred clothes on top of the non-sacred trousers; then they would remove the non-sacred trousers and replace them with the sacred trousers. But wasn’t it taught in a baraita: From where is it derived that nothing should precede the trousers when the priest dresses? The verse states: “And he shall have linen trousers upon his flesh” (Leviticus 16:4)? However, according to the proposed interpretation of the mishna, the priests donned the other sacred garments and put on the trousers after them.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי סלקא דעתך באותן שזכו – והפשטה זו בגדי חול ולהלבישן בגדי קדש וקתני לא היו מניחין עליהן אלא מכנסי חול אלמא מלבישין אותן בגדי קדש על מכנסי חול ואח״כ פושטין מכנסי חול ולובשין למכנסי קדש והתניא כו׳.
בפרש״י בד״ה דאי ס״ד כו׳ אלא מכנסי חול אלמא כו׳ פושטין מכנסי חול ולובשין למכנסי קודש כו׳ ובד״ה מלבישין אותו מכנסי קודש כו׳ ובד״ה כדקתני כו׳ בפרק שלישי שהיו כו׳ וכמה הן וכו׳ הד״א כו׳ ובד״ה החזה כו׳ ומכאן בלא ראשי צלעות ובד״ה והגרה הוא הצואר ובו מחובר כו׳ ובד״ה והיין שלש לוגין כו׳ ובד״ה שלשה עשר כו׳ בפייס זה הראשון כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר כדברי רב ששת בהסבר זה. דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] שמדובר באותן שזכו לפייס ומבואר כיצד הפשיטום בגדי חול והלבישום בגדי קודש, כיצד אם כן נאמר שם: ״לא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד״? שמזה משמע כי היו מלבישים אותם בגדי קודש על בגדי החול ואחר כך בעודם לובשים את בגדי הקודש היו פושטים את מכנסי החול וחוזרים ולובשים את של קודש, והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מניין שלא יהא דבר קודם למכנסים בלבישת בגדי כהונה — תלמוד לומר: ״ומכנסי בד יהיו על בשרו״ (ויקרא טז, ד), ומכאן משמע שבשעת לבישת מכנסי הקודש, היו הם לבושים כבר בבגדי הקודש!
The Gemara supports this latter interpretation: So too, it is reasonable to follow Rav Sheshet’s interpretation of the mishna. As, if it were to enter your mind to say that the mishna is dealing with those who won the lottery and describes how their non-sacred garments were removed and sacred garments put on, how would one understand the statement: They would leave only their trousers on them? One would have to explain that the priests subsequently donned the sacred clothes on top of the non-sacred trousers; then they would remove the non-sacred trousers and replace them with the sacred trousers. But wasn’t it taught in a baraita: From where is it derived that nothing should precede the trousers when the priest dresses? The verse states: “And he shall have linen trousers upon his flesh” (Leviticus 16:4)? However, according to the proposed interpretation of the mishna, the priests donned the other sacred garments and put on the trousers after them.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִידַּךְ הָא ל״קלָא קַשְׁיָא הָכִי קָתָנֵי עַד שֶׁעוֹדָן עֲלֵיהֶן בִּגְדֵי חוֹל מַלְבִּישִׁין אוֹתָן מִכְנְסֵי קֹדֶשׁ וְהָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָן בִּגְדֵי חוֹל וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבַד.

The Gemara asks: And how would the other one, Rav Naḥman, resolve this difficulty? He would respond that this is not difficult, as this is what the mishna is teaching: While the non-sacred garments are still on them they put the sacred trousers on them, and then they remove from them the non-sacred clothes, and they left them wearing only the sacred trousers. Therefore, it is possible to interpret the mishna either way.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלבישין אותן מכנסי קדש – כדי שלא יעמדו ערומים כשהפשיטום.
ה״ק עד שעודן עליהן וכו׳ – פירוש שבתחלה היו מפשיטין מכנסים של חול ולובשין מכנסים של קדש והיינו דקתני שאין מניחין אחר כך עליהן אלא מכנסים בלבד.
כדתני רב הונא בר יהודה ואמרי לה רב שמי בר יהודה – פי׳ לקמן היא במכלתין דתאני שאמותיהן של כהנים היו עושות לבניהם כעין בגדי כהונה משלהן ועובדין בהן עבודת יחיד.
ושואלים: ואידך [והאחר] רב נחמן, מה עונה הוא על קושיה זו? ומסבירים כי לדעתו הא לא קשיא [זו אינה קשה] הכי קתני [כך שנה, כך ראוי להבין]: עד שעודן עליהן בגדי חול מלבישין אותן מכנסי קדש, והיו מפשיטין אותן בגדי חול ולא היו מניחין אלא מכנסים בלבד מבגדי הקודש, ואם כן אין ראיה גמורה לדבר.
The Gemara asks: And how would the other one, Rav Naḥman, resolve this difficulty? He would respond that this is not difficult, as this is what the mishna is teaching: While the non-sacred garments are still on them they put the sacred trousers on them, and then they remove from them the non-sacred clothes, and they left them wearing only the sacred trousers. Therefore, it is possible to interpret the mishna either way.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא לִשְׁכַּת הַגָּזִית כְּמִין בָּסִילְקֵי גְּדוֹלָה הָיְתָה פַּיִיס בְּמִזְרָחָהּ וְזָקֵן יוֹשֵׁב בְּמַעֲרָבָהּ וְהַכֹּהֲנִים מוּקָּפִין וְעוֹמְדִין כְּמִין בכוליאר וְהַמְמוּנֶּה בָּא וְנוֹטֵל מִצְנֶפֶת מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְיוֹדְעִין שֶׁמִּמֶּנּוּ פַּיִיס מַתְחִיל וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּבִגְדֵי חוֹל מִצְנֶפֶת בְּבִגְדֵי חוֹל מִי אִיכָּא.

Rav Sheshet said: From where do I say that the priests wore sacred garments when the lottery was held? As it was taught in a baraita: The Chamber of Hewn Stone was built in the style of a large basilica [basileki]; the lottery is held in the east of the chamber, and an Elder of the court sits in its west to provide instruction and adjudicate any doubtful cases. And the priests stand in a circle in the shape of a bracelet [bekholyar], and the appointed priest comes and removes the mitre from the head of one of them, and everyone thereby knew that the count began from him. And if it were to enter your mind to say that the priests wore non-sacred garments during the lottery, is there such a thing as a mitre among one’s non-sacred garments? This shows that the priests were wearing their sacred garments when the lottery took place.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי ס״ד בבגדי חול כו׳.
ערך ככליאר
ככליארא(שבת סב) ולא בכוכלייא פי׳ מכבנתא ודומה למכחול וראשו אחד דומה לסירה שאורגת בה התכשיטין הנותנת כנגד פניה וכמעשה דר׳ עקיבא (שבת קנו) שקלתה למכבנתא ואיתרמיא בעינא. ויש אומרים תכשיט שמעגל על ראשה כדגרסינן (יומא כה) הכהנים מקיפין ועומדין כמין כוכליאר (א״ב פי׳ בלשון יוני דבר עגול ומסובב כמו לול):
א. [קאפף שלייער.]
לשכת הגזית – ששם היו מפיסין.
בסילקי – בית גבוה שעל עלייה.
פייס במזרחה – קבוצת היקף המפייסין במזרחה היתה.
וזקן – של ב״ד המורה להן סדר הפייסין יושב במערבה.
בכוליאר – עגול שקורין נושק״א.
שממנו מתחיל – מנין חשבון הפייס כמו שפירשתי בראש הפרק.
נוטל מצנפת של אחד מהם – מכאן קשה לפירוש ריב״א דפירוש דשל כהן הדיוט קרויה מגבעת לפי שהיא רחבה ושל כ״ג מצנפת שהיא קצרה לפי שהיה צורך להניח תפילין וציץ וי״ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דבלשון תורה קרי לשל כ״ג מצנפת בכל דוכתא וכי ההיא דאמרינן בפ׳ קמא דגיטין (גיטין ז.) הסר המצנפת והרם העטרה בזמן שמצנפת בראש כ״ג ישנה לעטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ״ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם.
תוס׳ ד״ה נוטל מצנפת וכו׳ וי״ל דלשון תורה לחוד. חולין קלז ע״ב:
אמר רב ששת: מנא אמינא לה [מנין אומר אני את שיטתי זו] שבבגדי קודש היו עושים את הפייס — דתניא כן שנינו בברייתא]: לשכת הגזית כמין בסילקי (אולם גדול של ארמון) גדולה היתה, הפייס היה נערך במזרחה של הלשכה, וזקן (חכם) מבית הדין היה יושב במערבה להורות ולדון להם בכל מקרה של ספק. והכהנים מוקפין ועומדין במעגל כמין בכוליאר (צמיד), והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהן, ויודעין שממנו הפייס מתחיל וממנו מתחילים בספירה. ומעתה אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך לומר] שבשעת הפייס היו הכהנים לבושים בבגדי חול, אם כן מצנפת בבגדי חול מי איכא [האם ישנה]: והלא היא מיוחדת רק לבגדי כהונה, ואם כן מכאן ראיה שהיו לבושים בבגדי קודש.
Rav Sheshet said: From where do I say that the priests wore sacred garments when the lottery was held? As it was taught in a baraita: The Chamber of Hewn Stone was built in the style of a large basilica [basileki]; the lottery is held in the east of the chamber, and an Elder of the court sits in its west to provide instruction and adjudicate any doubtful cases. And the priests stand in a circle in the shape of a bracelet [bekholyar], and the appointed priest comes and removes the mitre from the head of one of them, and everyone thereby knew that the count began from him. And if it were to enter your mind to say that the priests wore non-sacred garments during the lottery, is there such a thing as a mitre among one’s non-sacred garments? This shows that the priests were wearing their sacred garments when the lottery took place.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִין כִּדְתָנֵי רַב יְהוּדָה וְאִיתֵּימָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה כֹּהֵן שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתוֹנֶת עוֹבֵד בָּהּ עֲבוֹדַת יָחִיד.

The Gemara rejects this reasoning: Yes, indeed, there is such a thing as a mitre that one wears as non-sacred apparel, as Rav Yehuda, and some say it was Rav Shmuel bar Yehuda, taught: A priest whose mother made a tunic for him, to show her love for her son and her love for mitzvot, may perform an individual service with it on, but not communal services. Therefore, it is possible that the priests had non-sacred mitres in the style of the sacred mitres, just as they sometimes had non-sacred tunics.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדקתני רב שמואל בר יהודה – לקמן בפרק ג׳ (דף לה:) שהיו אמותיהן של כהנים עושות לבניהם משלהם כמין בגדי כהונה להראות תפארת עושרן ונוי מלאכתן וכמה הן מהדרות מצות דקתני כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד.
ודוחים: אין [כן] יש מצנפת בבגדי חול, כיצד — כדתני [כפי ששנה] רב יהודה ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב שמואל בר יהודה: כהן שעשתה לו אמו כתונת משלה כעין כתונת כהונה, מתוך חיבת בנה וחיבת המצוה עובד בה הבן עבודת יחיד אבל לא יקריב בה קרבנות הצבור. ואם כן יתכן שיהיו לכהנים מצנפות של חול שהיו כעין בגדי כהונה.
The Gemara rejects this reasoning: Yes, indeed, there is such a thing as a mitre that one wears as non-sacred apparel, as Rav Yehuda, and some say it was Rav Shmuel bar Yehuda, taught: A priest whose mother made a tunic for him, to show her love for her son and her love for mitzvot, may perform an individual service with it on, but not communal services. Therefore, it is possible that the priests had non-sacred mitres in the style of the sacred mitres, just as they sometimes had non-sacred tunics.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר אַבָּיֵי שְׁמַע מִינַּהּ אלִשְׁכַּת הַגָּזִית חֶצְיָהּ בַּקֹּדֶשׁ וְחֶצְיָהּ בַּחוֹל וּשְׁמַע מִינַּהּ בשְׁנֵי פְתָחִים הָיוּ לָהּ אֶחָד פָּתוּחַ בַּקֹּדֶשׁ וְאֶחָד פָּתוּחַ בַּחוֹל דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוּלָּהּ בַּקֹּדֶשׁ זָקֵן יוֹשֵׁב בְּמַעֲרָבָהּ וְהָאָמַר מָר אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּלְבַד.

Apropos the baraita that was just cited, Abaye said: Conclude from this baraita that the Chamber of Hewn Stone was built half in the sacred area, within the consecrated Temple grounds, and half in the non-sacred part of the Temple grounds. And conclude from it as well that the chamber had two doorways, one that opened to the sacred area of the Temple and one that opened to the non-sacred area. Abaye explains these inferences: As, were it to enter your mind that the Chamber of Hewn Stone stood entirely in the sacred area, how could one say that an Elder sat in its west? Didn’t the Master say: There is no sitting allowed in the Temple courtyard except for kings of the house of David alone? The Elder must therefore have been sitting in an area external to the Temple courtyard area.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי שמע מינה לשכת הגזית חציה שבמזרח בקודש היתה מפני שמפיסין בה. וחציה שבמערב בחול מפני שהזקן יושב בה. ואמר מר אין ישיבה בעזרה אלא [למלכי] בית דוד בלבד. וב׳ פתחין היו בה אחד במזרח לקדש ואחד במערב לחול. דתנן במעשר שני פרק ג׳ הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול.
אין ישיבה בעזרה – שנאמר (דברים יח) לעמוד לשרת העומדים שם לפני ה׳.
אלא למלכי בית דוד – שמצינו בהן ישיבה שנאמר (שמואל ב ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי ומי ביתי וגו׳.
אין ישיבה בעזרה – תימה דאמר בפ״ב דזבחים (דף טז.) ומה יושב שאוכל אם עבד חילל וכו׳ והיכי אכיל והא אין ישיבה בעזרה וי״ל שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר אי נמי אור״י בר אברהם דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הנ״מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרא שרי ואתי שפיר נמי הא דפריך בפרק שני דזבחים (זבחים יט:) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אע״ג דבעזרה הוה צורך עבודה שרי אבל פייס דהכא לא חשיב צורך עבודה דאפשר בלא פייס אי נמי י״ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב אבל אין לתרץ דמותר לאכול מיושב בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שהן כעזרה לאכילת קדשי קדשים דהתורה ריבתה חצרות הרבה ולישב שם מותר כמו שאינן חשובין כעזרה להתחייב עליהם משום טומאה כדאיתא באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה ואסור לישב בה.
חציה בקדש וחציה בחול ושני פתחים היו לה אחד פתוח לקדש ואחד פתוח לחול. ואומר רבי דחציה בנויה בקדש וחציה בנויה בחול לפיכך פתח של חול היה מושך לחול הבנוי בחול וכן פתח של קדש מושך לקדש הבנוי בקדש אבל אם היה שליש בקדש וב׳ שלישים בחול אין פתח של קדש מושך לקדש אלא הבנוי בו והכי משמע הכא דקאמר חציה בחול וחציה בקדש וכן משמע נמי במסכת מעשר שני (פ״ג מ״ח) דקתני הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול כו׳ בנויות בקדש ובחול פתוחות לקדש ולחול תוכן וגגותיהן מכנגד הקדש ולקדש קדש מכנגד החול ולחול חול משמע דוקא מה שבנוי בקדש מושך פתח של קדש ולא של חול מדלא קתני בין שבנויות לקדש בין שבנויות לחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש ולקדש כו׳ ובתוספתא דמ״ש (פ״ב) קתני לשכה בנויה בקדש ופתוחה לחול כו׳ בנויה בקדש ופתוחה לקדש ולחול כולה קדש משמע כדפי׳ שאין פתח של קודש מושך אלא הבנוי בו אבל בסמוך קתני בנויה בחול ופתוחה לקדש ולחול כגון לשכת בית המוקד מכנגד הקדש לקדש כו׳ ונראה לרבי שחסר שם ויש לנו לגרוס בנויה בקדש ופתוחה לקדש ולחול כולה קדש וגרס בתר הכי בנויה בקדש ובחול ופתוחה לקדש ולחול כגון לשכת בית המוקד מכנגד הקדש וכן מוכח לישנא דמכנגד הקדש שחציה בנויה בקדש כדפי׳:
זקן במערבה והאמר מר אין ישיבה בעזרה – הנה מיכן מוכיח דאפילו בלשכות אין ישיבה וקשיא לשכת פרהדרין. ונראה לי לומר לעולם בלשכות יש ישיבה ושם היו אוכלין קדשי קדשים בהסיבה כדרך שהמלכים אוכלין ולשכת הגזית שני1 מפני שהיתה בסיליקי גדולה ושם היו מתקבצין כל הכהנים לפייס כאויר העזרה דמיא. אי נמי משום דהות סמוכה למזבח ופתוחה למזבח. ולימא שגם לשכת פרהדרין היתה בנויה חצייה בחול ופתח פתוח לה בחול ושם היה כהן גדול ישן אינו נראה לי דלעיל בשש לשכות היו בעזרה מוכיח דבתוך העזרה קיימא ותו אביי דדייק הכא הכי לידוק לעיל בלשכת פרהדרין הכי.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן באופן תדיר. בדפוסים: ״שאני״.
אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד – פרש״י ז״ל דכתיב בדוד ויקם וישב לפני ה׳ ואע״ג דבימי דוד לא היה שם אלא משכן שהיה בשילה או בנוב וגבעון אף שם היה מקום מקודש כעין עזרה שאין בו ישיבה לאחרים.
תוס׳ בד״ה אין ישיבה כו׳ דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה כו׳ עכ״ל והיינו ממאי דקאמר ואי ס״ד פתח א׳ כו׳ זקן יושב במערבה והתנן כו׳ מיהו ראייה גמורה ליכא דאימא דהכא בפתוחות לקודש דאסור לישב היינו משום דאיכא נמי חציה בקודש משא״כ התם דאיכא לאוקמא ביושב לאכול בכולה בחול ואפילו פתוח לקודש וק״ל:
אגב הזכרת הברייתא בענין הפייס אמר אביי: שמע מינה [למד ממנה] מאותה ברייתא כי לשכת הגזית היתה בנויה חציה בקדש (בתוך העזרה) וחציה בחול (בהר הבית), ושמע מינה [ולמד ממנה] גם כן כי שני פתחים היו לה ללשכה זו אחד פתוח בקדש, ואחד פתוח בחול. והוא מסביר דבריו: דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] כי לשכת הגזית כולה בקדש — כיצד זה אמרו כי זקן יושב במערבה? והאמר מר [והרי אמר החכם]: אין רשות ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ואם הזקן יושב שם משמע שלא היה זה תחום הקודש.
Apropos the baraita that was just cited, Abaye said: Conclude from this baraita that the Chamber of Hewn Stone was built half in the sacred area, within the consecrated Temple grounds, and half in the non-sacred part of the Temple grounds. And conclude from it as well that the chamber had two doorways, one that opened to the sacred area of the Temple and one that opened to the non-sacred area. Abaye explains these inferences: As, were it to enter your mind that the Chamber of Hewn Stone stood entirely in the sacred area, how could one say that an Elder sat in its west? Didn’t the Master say: There is no sitting allowed in the Temple courtyard except for kings of the house of David alone? The Elder must therefore have been sitting in an area external to the Temple courtyard area.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוּלָּהּ בַּחוֹל פַּיִיס בְּמִזְרָחָהּ וְהָא בָּעֵינַן {תהלים נ״ה:ט״ו} בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ וְלֵיכָּא אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ חֶצְיָהּ בַּקֹּדֶשׁ וְחֶצְיָהּ בַּחוֹל.

And if it were to enter your mind to say the opposite, that the chamber stood entirely in the non-sacred area, how could the lottery be held in the east? Aren’t we required to fulfill the verse: “In the House of God we walked with the throng” (Psalms 55:15), from where it was derived earlier that it is desirable that the lotteries cause a commotion in the House of God, i.e., in the sacred area of the Temple? If the lottery were held in a non-sacred area, there would not be a fulfillment of this verse. Rather, one must conclude from this baraita that the chamber was situated half in the sacred area of the Temple and half in the non-sacred area.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא בעינן בית אלהים נהלך ברגש – אלמא פייס צריך להיות בבית אלהים.
והא בעינן בית אלהים נהלך ברגש – תימה כיון דבעינן פייס בקודש אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדיש טפי ואור״ת כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה והר״ר יצחק בר ברוך פי׳ משום דהוי קיימי כבכולייאר ואם היו מפייסים בעזרה היה אחוריהם אל היכל ה׳.
והא בעי׳ בבית אלקים נהלך ברגש וליכא – פי׳ והכא לא קרינן בית אלקים אלא לעזרת ישראל ואף על גב דבעלמא כל בית המקדש נקרא בית אלקים.
ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] להיפך, כי לשכה זו כולה בחול היא, אם כן איך עושים פייס במזרחה? והא בעינן [והרי צריכים אנו] לקיים את הכתוב: ״בבית אלהים נהלך ברגש״ (תהלים נה, טו) שממנו נלמד כי לכבוד המקדש היו כל המשתתפים בפייס עומדים בהיכל, כדי שישמע בו רעש, ואם היה הפייס נעשה בחול הרי ליכא [אין כאן], שהרי אין זה בית אלוהים, המקדש עצמו, כי אם הר הבית. אלא שמע מינה [למד מכאן] כי לישכה זו חציה בקדש וחציה בחול.
And if it were to enter your mind to say the opposite, that the chamber stood entirely in the non-sacred area, how could the lottery be held in the east? Aren’t we required to fulfill the verse: “In the House of God we walked with the throng” (Psalms 55:15), from where it was derived earlier that it is desirable that the lotteries cause a commotion in the House of God, i.e., in the sacred area of the Temple? If the lottery were held in a non-sacred area, there would not be a fulfillment of this verse. Rather, one must conclude from this baraita that the chamber was situated half in the sacred area of the Temple and half in the non-sacred area.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ פֶּתַח אֶחָד יֵשׁ לָהּ וּפָתוּחַ לַקּוֹדֶשׁ זָקֵן יוֹשֵׁב בְּמַעֲרָבָהּ וְהָתְנַן גהַלְּשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ תּוֹכֶן קוֹדֶשׁ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ פָּתוּחַ לַחוֹל פַּיִיס בְּמִזְרָחָהּ וְהָתְנַן דבְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחוֹל תּוֹכָן חוֹל אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ שְׁנֵי פְתָחִים הָיוּ לָהּ אֶחָד פָּתוּחַ בַּקֹּדֶשׁ וְאֶחָד פָּתוּחַ לַחוֹל.:

Abaye continues: And were it to enter your mind that the chamber had just one doorway, which opened to the sacred area, how could the Elder sit in its west? Didn’t we learn in a mishna: Chambers that are built in the non-sacred area of the Temple Mount, but that open up into the sacred area, their interior is considered entirely sacred, despite the fact that they also occupy land outside the sacred area? And if, on the other hand, it were to enter your mind that the chamber had just one doorway, which opened to the non-sacred area, how could the lottery be held in its east? Didn’t we learn in a mishna: With regard to chambers that are built in the sacred area but which open up into the non-sacred area, the space within them is considered entirely non-sacred, despite the chambers’ location on sacred territory. Rather, isn’t it correct to conclude from this that the Chamber of Hewn Stone had two doorways, one that opened up into the sacred area and one that opened into the non-sacred area?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תוכן חול כו׳ – הבנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש ולקדש קדש. ומכנגד החול ולחול חול. איבעיא להו לכל עבודה ועבודה מפיסין כלומר מי שוחט מי זורק מי מקריב האברים. מי קומץ ומקטיר וכיוצא בהן או דילמא לעבודה אחת מפיסין ופשטנה ת״ש דתני ר׳ חייא לא לכל עבודה ועבודה מפיסין אלא כהן שזכה בתמיד י״ב אחיו הכהנים נמשכין עמו. ד׳ פייסות היו שם. הפייס הראשון הרמת הדשן.
אלא לאו ש״מ שני פתחים היו לה – כו׳ ולעיל תניא בהדיא כי לשכה זו בצפון היא לצד העזרה ופשפשין היו לה להבדיל בין הקדש ובין החול כדאמרינן גבי בית המוקד: והחצי שבמערכה שהוא חול היה לו פתח פתוח כלפי חוץ לחיל שממנו נכנסים ויוצאין לשם. והחצי שבמזרחה שהוא קדש היה פתוח לעזרה כלפי פנים.
ועוד: אי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי פתח אחד בלבד יש לה ללשכה זו ופתוח לקדש כיצד אם כן היה זקן יושב במערבה? והתנן [והרי שנינו במשנה]: הלשכות הבנויות בחול בשטח הר הבית אבל פתוחות לקדש לעזרה — תוכן קודש כקדשות העזרה אף שהן עצמן בהר הבית שדינו חול. ומצד שני אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] שהיה לה פתח אחד בלבד שהיה פתוח לחול אם כן כיצד עושים פייס במזרחה? והתנן [והרי שנינו במשנה]: לשכות בנויות בקדש ופתוחות לחול אף על פי שהן עצמן בקודש — תוכן חול. אלא לאו [האם לא] שמע מינה [נלמד מכאן] כי שני פתחים היו לה, אחד פתוח בקדש ואחד פתוח לחול.
Abaye continues: And were it to enter your mind that the chamber had just one doorway, which opened to the sacred area, how could the Elder sit in its west? Didn’t we learn in a mishna: Chambers that are built in the non-sacred area of the Temple Mount, but that open up into the sacred area, their interior is considered entirely sacred, despite the fact that they also occupy land outside the sacred area? And if, on the other hand, it were to enter your mind that the chamber had just one doorway, which opened to the non-sacred area, how could the lottery be held in its east? Didn’t we learn in a mishna: With regard to chambers that are built in the sacred area but which open up into the non-sacred area, the space within them is considered entirely non-sacred, despite the chambers’ location on sacred territory. Rather, isn’t it correct to conclude from this that the Chamber of Hewn Stone had two doorways, one that opened up into the sacred area and one that opened into the non-sacred area?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: ההַפַּיִיס הַשֵּׁנִי מִי שׁוֹחֵט מִי זוֹרֵק מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ.

MISHNA: The second lottery conducted daily among the priests determines the following: Who slaughters the daily morning offering, who sprinkles its blood, who removes the ashes from the inner altar, and who removes the ashes and burnt wicks from the candelabrum, and who takes the limbs of the daily offering up to the ramp to be burned later.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הפייס השני מי שוחט כו׳ – י״ג כהנים זוכין בו השוחט הוא ראשון. שני זורק. שלישי המדשן מזבח הפנימי. רביעי המדשן המנורה. חמישי המעלה הראש והרגל. ו׳ המעלה ב׳ ידים. ז׳ המעלה העוקץ והרגל. ח׳ (המקריב) [המעלה] החזה ובגרה.
ערך דשן
דשןאמי מדשן בפרק ב׳ ביומא (יומא כה.) מן ודשנו את המזבח:
א. [אשע.]
מתני׳ מי שוחט – את התמיד.
מי שוחט מי זורק ומי מדשן מזבח הפנימי כו׳. תימה אמאי נקט שחיטה וזריקה מקמי דישון מזבח הפנימי והמנורה שהיה קודם לשחיטת התמיד כמו ששונה הסדר במסכת תמיד שאחר סדר הדישון בא לשנות סדר שחיטת התמיד וכן לקמן בפ״ג (דף לג.) דמסדר אביי מערכה משמיה דגמרא מקדים דישון מזבח הפנימי והמנורה לסדר התמיד ואומר רבי כיון שהן עיקר עבודת היום היו מפיסין קודם להם ורבי שמואל פירש שמתחלה נמי קודם דישון מזבח הפנימי והמנורה היו מבינין ורואין אם יש בו מום כדמפרש בתמיד שהיו רואין אותו לאור אבוקות ולכך [הן] מפיסין לו קודם:
מי שוחט מי זורק. מי מקבל לא קתני דשוחט או זורק הוא מקבל שלא תיקנו לקבלה ולהולכה כהן בפני עצמו:
המשנה השניה והכוונה בה בענין החלק השני והוא שאמר ארבעה פייסות היו שם זה הפייס הראשון הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל והחזה והגרה ושתי דפנות הקרבים והסלת החבתים והיין שלשה עשר זכין בו אמר בן עזאי לפני ר׳ עקיבא משם ר׳ יהושע כדרך הלוכו היה קרב הפייס השלישי חדשין לקטרת באו והפיסו הרביעי חדשים ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח אמר הר״ם אלו הדברים כלם היו בפייס אחד כאשר אדמה לך והוא כי כלם היו שורה אחת או עגולה והיו מסכימים על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כך היו מסכימים כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שביארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו מעלה איברים לכבש ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמנה בני אדם כמו שעומדין זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם כמה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר הראשון הוא מעלה הראש והרגל והשני הסמוך לו שתי הידים והשלישי בעוקץ וברגל והרביעי בחזה ובגרה והחמשי בשתי דפנות והששי בקרבים והשביעי בסלת והשמיני בחבתים והם חביתי כהן גדול שיאמר השם בהן זה קרבן אהרן ובניו ונקרא חבתין לאמרו בהם ית׳ על מחבת בשמן תעשה והתשיעי ביין נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר אותם תשעה שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה והזורק הוא מקבל את הדם כמו שביאר בתלמוד והקדמנו בזה לפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים והמדשן היה מסיר הדשן והטנופים ומקנח כמו שיתבאר בתלמוד וכבר ידעת כי שם האפר דשן ודרך הלוכו הוא כמו שנתבאר בבריתא הראש והרגל החזה והגרה שתי הידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע ואין הלכה כבן עזאי פי׳ היו הכהני׳ מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כי כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו יתרבה למאמר השם ית׳ ישימו קטורה באפך וכתי׳ ברך ד׳ חילו ופועל ידיו תרצה ולפיכך כל מי שהקטיר קטורת לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספין לפייס הקטורת אלא מי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך אמר חדשים לקטורת באו והפיסו:
אמר המאירי ארבע פייסות היו שם וכו׳ כלומר שכל העבודות שבמקדש היו נעשות על ידי פייס וארבעה פעמים היו מפייסין בכל יום והיו כוללין כל העבודות באותם ארבעה ועכשיו הוא מונה סדר הפייסות ואומר זהו פייס ראשון ר״ל זה שהזכרנו בתרומת הדשן וכבר ביארנו למעלה (יומא כ״ב.) שהזוכה בו זוכה בסידור המערכה ובשני גזירי עצים וכן הוא בעצמו זוכה להביא מחתה מלאה אש ממזבח החיצון למזבח הזהב להיותו מוכן להקטיר עליו ועכשיו הוא מתחיל בפייס שני ומפייס על שחיטת התמיד וזהו שאמרו מי שוחט כלומר שבני עזרה צווחין מי מזומן לשחיטה ומתכנסים כל כהני בית אב ומפייסין לשחיטה ואע״פ ששחיטתו כשרה בזר מ״מ מפייסין היו עליה מפני שלכתחילה צריכה כהן בקרבן התמיד אע״פ שבשאר קרבנות מותרין לכתחילה [בזר] כמו שיתבאר בפרק רביעי (יומא מ״ב.) ומכיון שנודע להם על ידי פייס מי הוא השוחט לא היו מפייסין עוד לכל אלו העבודות הנזכרות במשנה זו אלא כולם היו נכללות בפייס זה ר״ל ששלש עשרה עבודות נזכרות כאן וכשזכה האחד להיות שוחט זכה השני הסמוך לו להיות זורק את הדם ר״ל את שעומד לו לצד ימין הוא זורק ופי׳ בגמ׳ שקבלת הדם והולכתו שלא הוזכרו כאן בכלל הזריקה הם והזורק זוכה בהם והשלישי הסמוך לשני מימינו מדשן מזבח הפנימי ר״ל מזבח הקטרת מאפר של אתמול והרביעי שהוא סמוך לשלישי מדשן את המנורה והוא שמסיר את הנרות ממקומן ומקנחן ומחזירם ונותן פתילה ושמן ומדליק ואח״כ מתחילין בהעלאת אברי התמיד לכבש בחצי התחתון של כבש והוא שהחמישי [ה]⁠סמוך לרביעי מעלה ראש התמיד והתבאר בגמ׳ שמכסה בית השחיטה בפדר וזהו דרך כבוד מפני שבית השחיטה מלוכלך בדם ומעלה עוד הרגל הימיני הראש בימינו והרגל בשמאלו והששי הסמוך לחמישי מעלה שתי הידים של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו והשביעי הסמוך לששי מעלה העוקץ והוא הזנב עם הירך והרגל השמאלי העוקץ בימינו והרגל בשמאלו והשמיני הסמוך לשביעי מעלה החזה ר״ל שומן החזה הרואה פני הקרקע שהיו חותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי הצלעות והגרה והוא הצואר עם הקנה והכבד והלב החזה בימינו והגרה בשמאלו והתשיעי הסמוך לשמיני מעלה שתי הדפנות ימיני בימינו ושמאלי בשמאלו והעשירי הסמוך לתשיעי מעלה הקרבים בשתי ידיו והאחד עשר הסמוך לעשירי מעלה את הסלת למנחה שהיתה באה עם התמיד והיא עשרון סלת כדכתי׳ בסדר פנחס בפרשת התמיד ועשירית האיפה סלת למנחה והשנים עשר הסמוך לאחד עשר מעלה את החביתין שזהו חצי עשרון שכה״ג מקריב בכל יום עם התמיד וכדכתיב ביה בפרשת צו את אהרן זה קרבן אהרן וכו׳ עשירית האיפה סלת מחציתה בבקר ומחציתה בערב ועל שם שהיא מנחת מחבת היא קרויה חביתין והשלשה עשר הסמוך לשנים עשר מעלה היין של נסכים הבאים עם מנחת התמיד וכדכתיב ביה ונסכו יין רביעית ההין כל אלו היו בפייס אחד ונמצאו שלשה עשר כהנים זוכים לשלש עשרה עבודות כל אחד לעבודתו בפייס אחד:
ויש בהבאות אלו פרטים אחרים בתכונת הבאתם כגון שתאמר בראש שמביאו בימינו חוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית השחיטה למעלה והפדר עליה וכן בכולם כמו שהתבאר במקומו והרי למדת מ״מ שאין סדר העלאת האיברים כסדרן בבהמה בשעה שהיא מהלכת שהרי העוקץ קודם לחזה אלא סדרן לפי גודל האיברים חוץ מן הראש שצריך להקדימו מדכתי׳ את ראשו ואת פדרו ודרשו בו שראש ופדר קודמין לכל האיברים והרגל עמו מ״מ כמו שיתבאר בסמוך ומתוך כך חלק בן עזאי לומר שדרך הילוכו מעלין אותו ופי׳ בגמ׳ הראש והרגל הימני בראשון לאיברים החזה בשני שתי הידים בשלישי שתי הדפנות ברביעי העוקץ והרגל השמאלי בחמישי ואע״פ שהרגל מיהא אחרון והוא מקדימו עם הראש בזו פי׳ בגמ׳ שמתוך שהראש בעצמות מרובים והרגל דומה לו בכך נתחבר אצל מינו ומ״מ בתלמוד המערב אמרו עקר רישיה ופשט רגליה כלומר שהרגל הימיני קודם לתנועת ההילוך אחרי שהכינה ראשה לקום ואין הלכה כבן עזאי אלא כת״ק:
ואח״כ חוזרין ומתקבצין למקום הפייסות ומפייסים פייס שלישי והיו מתקבצים כהנים שבאותו בית אב ואומר חדשים לקטורת שכל שבאותו בית אב שלא הקטיר קטרת יבוא ויפייס ואין מפייסין בזה אלא אותם שלא הקטירו קטרת מעולם שכך היו בטוחים בעצמם שהמקטיר קטרת מתעשר למה שראו בברכת משה רבינו ישימו קטורה וכו׳ ברך ד׳ חילו ומתוך כך היו קפידים שלא להקטיר בזה אלא אותם שלא הקטירו בימיהם עד שיהו כולם שוים לזכות בו פעם אחר פעם ויחזרו חלילה וכל שהקטירו כולם אין הולכים לבית אב אחר לחזר אחר אותם שלא הקטירו אלא הם חוזרים חלילה ובגמ׳ העידו בשם הברייתא שמעולם לא שנה אדם בה כלומר שכל כך היו כהני בית אב מרובין שלא אירע לעולם שלא יהא שם מי שלא הקטיר מימיו ומ״מ כל שיארע כן לא היו הולכים לבית אב אחר אלא חוזרין חלילה ואח״כ מפייסין פייס רביעי להעלאת אברים מן הכבש למזבח לסדרם על המערכה ומתוך שהופקעו הישנים מפייס שלישי חוזר וקורא לפייס זה חדשים גם ישנים ומי שזכה בכך מעלה את כולם ומקטירם ומנסך ואע״פ שבהעלאתם לכבש היו רבים בזו משום ברב עם הדרת מלך אבל כל שמן הכבש למזבח הדבר יותר הדור באחד שלא ידמה כמי שהוא עליו למשא ולמדנו שבין פייס ופייס היו יוצאין מן העזרה וחוזרין ומתכנסין בלשכת הגזית לפייס ושאלו בגמ׳ למה יוצאין וחוזרין ונכנסין יפייסו בפעם אחת על כולם ופי׳ הענין כדי להרבות בהמייה דרך כבוד וחבוב מצוה והפשט וניתוח לא הוזכרו במשנה זו מפני שבאלו לא היה בהן פייס אלא כשפייסו לשחיטה כל הזוכים באיברי התמיד הולכין אחר השוחט ומפשיטין ומנתחין ומעלה כל אחד את שלו:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
מתני׳ פייס שני – כו׳ הא דתנן פייס השני מי שוחט מי זורק הא פרישנא בפ״ק אמאי מפיסין על שחיטה וזריקה קודם דישון המזבח ואף על פי שדישון המזבח קודם במעשה לשחיטה וזריקה. והא דלא קתני מי מקטיר מפני שמן הסתם הזורק הוא המקטיר כדי שתעשה עבודת הדם והבשר בכהן אחד. או אפשר שכשלא היה כהן גדול מקטיר ידוע היה בכל בית אב מי הוא המקטיר בכל יום והראשון יותר נכון.
(9-10) מי מעלה איברים מן השולחנות לכבש – פי׳ שנותנין אותן מחצי כבש ולמטה ולמזרח ואחרי כן חוזרין ומעלין אותן משם למזבח כדקתני בפייס הרביעי.
א משנה הפייס השני שהיו עושים בין הכהנים בכל יום היה: מי שוחט את קרבן התמיד של שחרית, מי זורק את דמו, מי מדשן מזבח הפנימי מאפרו, ומי מדשן (מוציא את האפר והפתילות החרוכות) את המנורה, ומי מעלה אברים של קרבן התמיד לכבש שליד המזבח כדי להקטירם אחר כך.
MISHNA: The second lottery conducted daily among the priests determines the following: Who slaughters the daily morning offering, who sprinkles its blood, who removes the ashes from the inner altar, and who removes the ashes and burnt wicks from the candelabrum, and who takes the limbs of the daily offering up to the ramp to be burned later.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל וְהֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת וְהַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַחֲבִיתִּין וְהַיַּיִן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בּוֹ.

This is how the limbs were divided before taking them up to the altar: The head and the right leg were carried by one priest, and the two forelegs were carried by a second priest. The tail, including the lower vertebrae of the spinal column and the fat tail, and the left leg were carried by a third priest. And the breast and the throat and some of the inner organs attached to it were carried by a fourth priest. And the two flanks were taken by a fifth priest, and the intestines by a sixth priest. And the fine flour of the meal-offering accompanying the daily offering was carried by a seventh priest. And the High Priest’s daily griddle-cake offering was carried by an eighth priest, and the wine for libation was carried by a ninth priest. Altogether thirteen priests prevailed in this lottery: Nine priests who carried the daily offering and its accompanying elements, and four who performed the slaughter, sprinkling, and removal of ashes from the inner altar and the candelabrum.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גרה
גרהא(יומא כה. תמיד כה.) החזה והגרה פי׳ ממקום שחותך הראש עד הצלעות נקרא׳ גרה והוא כנגד החזה והוא אבר אחד שמוליך אדם אחד:
ערך סת
סתב(סנהדרין סו) המסית והמדיח והמכשף ירושל׳ מסית בקול נמוך ובל׳ הדיוט מדיח בקול גבוה ובל׳ הקודש (יומא כה) מעשה דאוריה ודהסאה פי׳ כשמנה את ישראל דכתיב ויסת את דוד בהם:
ערך עקץ
עקץג(שבת עו:) חוץ מקליפותן וגרעיניהן ועוקציהן (סנהדרין ט:) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים פי׳ כמין זנב יש לתאנה שבו היא תלויה באילן ונקרא עוקץ מחט שניטל חררה או עוקצה כבר פי׳ בערך חרר (נדה מז) כדי שיהא נותן על העוקץ פי׳ החידוד של דד והוא ראשו (יומא כה) העוקץ והרגל פי׳ העוקץ הוא העצה כדכתיב לעומת העצה. (חולין צג) א״ר יהודה חוטין שבעוקץ אסורין באילו שתי תיבות עקם ועקץ א׳ וע׳ אחד הם ס׳ וצ׳ אחד הם:
ערך צד
צדד(יומא לז.) דמצדד אצדיד פי׳ לא ילך תלמיד בצד רבו שהוא כנגדו ממש שהעושה כן הרי זה בור גם המהלך אחרי רבו הוא גם רוח אלא דמצדד אצדודי מקצתו כנגדו ומקצתו לאחוריו (יומא כה) כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה פירוש נותן כף היד למטה ואצבעותיו כלפי למעלה ומזה וההזאה עולה למעלה מן הכפרת כנגד הכפרת מחוץ לכפרת חוזר ונופל למטה בקרקע וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה כלומר כף היד למעלה ואצבעותיו למטה ומזה כנגד עוביה של כפרת שהיא מצחה והיא טפחה כדאמרן ארון תשעה וכפרת טפח וההזאה יורדת ונופלת בקרקע מחוץ לארון נגדו (שבת קב:) אמר שמואל המצדד את האבן פי׳ שמיישב אותו במקום הראוי לו תתאה בצדודי ועפרא פי׳ דרך הבנאין ביסוד מצדדין האבנים על העפר ומיישבין אותן (מגילה כו. בבא מציעא סג) צד אחד בריבית איכא בינייהו פי׳ אם תהיה ההלואה ב׳ דינרין (בגמרא) וכיוצא בו הרי זו ריבית גמורה מב׳ צדדין גבימלוה וגבי לוה ושניהם עוברים אבל העושה שדהו מכר על תנאי גבי לוקח הוי רבית דאי מייתי ליה זוזי מהדר ליה בעל כרחיה אבל גבי מוכר לא הוי רבית דאי בעי לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי רבית ואפילו למהדר ליה לא הוי רבית אלא כשיחזיר וכן מוכח מהשתא שיחזיר דשמא לא יחזיר לעולם רבית על מנת להחזיר פי׳ כשיבא לו מעותיו יחזיר מה שאכל מן הפירות רבי יהודה מתיר ותנא קמא אוסר (קידושין עד) ונוקמה בבת שלש שנים ויום אחד ואפילו כרבי שמעון בן יוחאי אם כן מצדה תברה בפי׳ ר״ח אם כן מצמדה תברה כלומר ממקום חיזוק זיווגה משם שבירתה שנמצא ממנה עצמה פירוכה:
א. [גארגעל.]
ב. [רייצען פערפיהרען.]
ג. [שטיעל. שפיטצע.]
ד. [זייטע בעזייטיגען.]
הראש והרגל – של ימין בכהן אחד ושני הידים בכהן שני.
העוקץ – הוא הזנב והרגל של שמאל בכהן שלישי.
החזה – הוא השומן הרואה את הקרקע וחותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי צלעות.
והגרה – הוא הצואר ובו מחובר הקנה והכבד והלב והחזה והגרה בכהן רביעי.
ושני הדפנות – בחמישי.
והקרבים – בששי.
והסולת – עשרון למנחת נסכו של תמיד.
והחביתים – חצי עשרונו של כ״ג שקרב עם התמידין בכל יום שנאמר (ויקרא ו) מחציתה בבקר ומחציתה בערב וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרוי חביתין.
והיין – שלש לוגין של ניסוך לכבש התמיד.
י״ג כהנים זוכין בו – בפייס זה [האחד] שלש עשרה עבודות כהנים מנויות כאן.
הראש והרגל. הראש בימין והרגל בשמאל וכן כל סדר אברים אלו היאך מוליכין אותן מפורש בסדר תמיד:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 9]

הראש והרגל בכהן אחר – ושתי הידים בכהן שני. העוקץ והרגל בכהן שלישי. החזה והגרה בכהן רביעי. ולשם מפרש כי הגרה הוא הצואר והניח בה שתי צלעות מכאן ומכאן והקנה והלב והריאה תלויין בה: ושתי הדפנות בכהן החמישי. והקרבים כולם בכהן ששי וזהו שאמרו לקמן ששה לטלה והא דמפייסין על השוחט משום דאף על פי שהשחיטה כשרה בזר מצותה בכהן לכתחלה כדאיתא התם בזבחים והרגל נקרא כאן כל הירך והשוק והרגל והידים הן הכתפות.
וכך היו מחלקים את האיברים להעלותם: הראש והרגל הימנית מעלה כהן אחד, ושתי הידים (הרגלים הקדמיות) היה מעלה כהן שני, את העוקץ חוליות השדרה האחרונות והאליה והרגל השמאלית היה מעלה כהן שלישי, והחזה והגרה (הצואר) ומקצת איברים פנימיים המחוברים אליו, כגון: הקנה והכבד והלב והחזה היו מועלים על ידי כהן רביעי, ושתי הדפנות (הצלעות) על ידי כהן חמישי, והקרבים בכהן שישי. והסולת של מנחת קרבן התמיד בכהן שביעי, והחביתין (מנחה שהיה מביא הכהן הגדול בכל יום) בכהן שמיני, והיין בכהן תשיעי. ובסך הכל שלשה עשר כהנים זכו בו בפייס זה, תשעת הכהנים המעלים את התמיד והנספח לו, וארבעה שעסקו בשחיטה זריקה דישון המזבח ודישון המנורה.
This is how the limbs were divided before taking them up to the altar: The head and the right leg were carried by one priest, and the two forelegs were carried by a second priest. The tail, including the lower vertebrae of the spinal column and the fat tail, and the left leg were carried by a third priest. And the breast and the throat and some of the inner organs attached to it were carried by a fourth priest. And the two flanks were taken by a fifth priest, and the intestines by a sixth priest. And the fine flour of the meal-offering accompanying the daily offering was carried by a seventh priest. And the High Priest’s daily griddle-cake offering was carried by an eighth priest, and the wine for libation was carried by a ninth priest. Altogether thirteen priests prevailed in this lottery: Nine priests who carried the daily offering and its accompanying elements, and four who performed the slaughter, sprinkling, and removal of ashes from the inner altar and the candelabrum.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי ר׳רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב.:

Ben Azzai said before Rabbi Akiva in the name of RabbiYehoshua: That was not the sequence of taking the limbs up to the ramp; rather, the order in which it was sacrificed was according to the way it walks when alive, as will be explained in the Gemara.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדרך הילוכו – בחייו היה קרב התמיד ובגמרא מפרש לה.
אמר בן עזאי לפני ר׳ עקיבא משום (משמו של) ר׳ יהושע: לא כך היו מעלים את התמיד אלא דרך הלוכו בחייו היה קרב על המזבח ולא כסדר שאמרנו. וכאשר יבואר בסוגיית הגמרא.
Ben Azzai said before Rabbi Akiva in the name of RabbiYehoshua: That was not the sequence of taking the limbs up to the ramp; rather, the order in which it was sacrificed was according to the way it walks when alive, as will be explained in the Gemara.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ כְּשֶׁהֵן מְפַיְּיסִין לַעֲבוֹדָה אַחַת מְפַיְּיסִין אוֹ דִילְמָא לְכׇל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה הֵן מְפַיְּיסִין תָּא שְׁמַע אַרְבַּע פְּיָיסוֹת הָיוּ שָׁם וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְכׇל עֲבוֹדָה הֵן מְפַיְּיסִין טוּבָא הֲווֹ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָכִי קָאָמַר אַרְבַּע פְּעָמִים נִכְנָסִין לְהָפִיס וּלְכׇל חֲדָא וַחֲדָא הָיוּ בַּהּ טוּבָא פְּיָיסוֹת

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: When the priests performed the lottery, did they perform a lottery for just one service, such as the slaughtering, and the other twelve tasks were divided among the priests adjacent to the chosen one; or perhaps they performed a separate lottery for each and every service of the thirteen acts listed? The Gemara answers: Come and hear a proof from that which was taught in the mishna: There were four lotteries there. And if it were to enter your mind that they performed a lottery for each and every service separately, there would be many more than four lotteries. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: That is not a conclusive proof, because one could argue that this is what the mishna issaying: The priests gathered four times for a lottery, but each gathering involved many lotteries for many individual services.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואף על גב דדחי לה רב נחמן כיון דאיסורא היא כרב ששת מוקמינן לה כדקיימא לן הלכתא כרב ששת באסורי ואמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה פייס במזרחה וזקן יושב במערבה והכהנים מקיפין ועומדין כמין כוליאר הממונה בא ונטל מצנפתו של אחד מהן ויודעין שממנו הי׳ הפייס מתחיל.
גמ׳ לעבודה אחת מפייסין – כגון מי שוחט ולכשיזכה מי שזכה לשחיטה שוב אין פייס לשאר י״ב עבודות אלא כהנים שמוקפין לימינו נמשכין אחריו כפי סדר משנתנו שני לזריקה שלישי לדישון מזבח הפנימי רביעי למנורה וכן כולן.
או דילמא לכל עבודה ועבודה – היו חוזרין ומוציאין אצבעותיהן למנין והזוכה זוכה.
כשהיו מפייסין כל כהני בית אב היו באים מלובשים בבגדי קדש ואותם שזכו נשארים בבגדיהם ואותם שלא זכו הולכים להם ונמסרים לשמשים שהיו שם מזומנים להפשיט ולהלביש ופושטין אותם מבגדי קדש שעליהם ואין מניחים עליהם אלא המכנסים שלא יעמדו ערומים ומלבישין אותם בגדי חול ואח״כ מפשיטים להם מכנסי הקדש ומצניעים בגדי קדש במקום המיוחד להם וכן כשמלבישים אותם בגדי קדש היו מפשיטין להם מכנסי חול ומלבישים אותם מכנסי קדש בעוד ששאר בגדי חול עליהם ואח״כ פושטים להם כל בגדי חול ונשארים עם מכנסי קדש לבד ומלבישין אותם שאר הבגדים על הסדר ונמצאו המכנסים קודמים שאין לך דבר קודם למכנסים כמו שביארנו:
פייסות אלו בלישכת הגזית היו נעשין ולשכה זו היתה כמו בסילקי גדולה ר״ל בית גבוה חציה בקודש ר״ל בתחום העזרה וחציה בחול ושני פתחים היו פתוחים לה אחד בחציו של חול שפתוח למקום חול ואחד בחציו של קדש שפתוח למקום קדש שאלו לא היה שם אלא פתח אחד הכל היה הולך אחר הפתח ואלו היתה פתוחה למקום חול כולה היתה במקום חול אפילו חציה שבקודש שהפתח דוחה את הבנין וכמו שאמרו כל הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קודש והבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ולא היה אפשר לעשות שם פייס שהפייסות למקום קדש הם צריכים וכדכתי׳ בבית אלקים נהלך ברגש ועל הדרך שאמרו למעלה למה חוזרין ומפייסין כדי להרגיש העזרה דכתי׳ בבית אלקי׳ נהלך ברגש ואם היתה פתוחה במקום קדש כולה היתה במקום קדש אפילו חציה שבחול שהפתח דוחה את הבנין ולא היו סנהדרין יכולין לישב בה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד שנאמ׳ ויבא המלך דוד וישב לפני ד׳ וכתיב בתריה מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום כלומר שאין אחר רשאי לישב וכדכתי׳ לעמוד לשרת וא״כ לא היו הסנהדרין יכולין לישב אף בחציה של חול וכן אלו היתה כולה בנויה בקדש והיו לה שני פתחים אחד לחול ואחד לקדש כולה היתה של קדש שאין פתח הפתוח לחול דוחה פתח ובנין ואלו היתה כולה בנויה בחול והיו לה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול כולה היתה של חול גם כן אלא על כל פנים חציה היתה בקדש וחציה בחול ולה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול ומתוך כך היו יכולין להשתמש בחציה של חול לחול ובחציה של קדש לקדש וכשהיו הכהנים של בית אב מתכנסים לפייס היו מתקבצים בחציה של קדש שהיה בצד מזרחה של לשכה ועומדין שם כמין כולייר והוא תכשיט עגול ור״ל שהיו עומדים בהיקף עיגול וזקן מזקני הסנהדרין יושב בחציה של חול לצד מערבה של לשכה ואותו זקן מחשב בעצמו סך חשבון אחד אלא שהוא אינו יודע מהיכן יתחיל המנין והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהם ומחזירה והכל מכירין שממנו מתחיל החשבון ואח״כ הזקן מודיעם המנין והממונה מקיף ומונה האצבעות ואותו שכלה בו המנין זכה:
ולענין ביאור מיהא יש כאן מקום עיון האיך היתה חציה של חול לצד המערב וחציה שבקדש למזרח והדין היה נותן בהיפך שכל כמה שנכנס לפנים יותר ראוי לומר יותר שהוא קדש אפשר שמצד הפתחים היה כן שחציה הבנוי במקום קדש ר״ל בצד המערב פתוח לחול וחציה שבמזרח פתוח במקום קדש והוצרכו לכך לדעתינו להיות הסנהדרין יושבים אצל המזבח וכמו שאמרו במכילתא מניין לסנהדרין שיושבין בלשכת הגזית סמוך למזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי ואלה המשפטים וכו׳:
בגדי כהונה באים משל צבור ויחיד שהתנדב בהן אינן כשרים אף לעבודת יחיד אא״כ מסרם לצבור הא כל שמסרם לצבור כשרים מעתה כהן שעשתה לו אמו כתנת ולא מסרתה לצבור אין הכהן עובד בה אפי׳ עבודת יחיד:
לעבודה אחת מפייסין או לכל עבודה ועבודה מפייסין – פי׳ לעבודה אחת מפייסין בלבד בכל פייס ופייס כיצד כגון שהסכימו ביניהם להפיס על מי שוחט וכל מי שיזכה לשחוט יזכה חברו של ימינו לזרוק וכן כולם על סדר ימין או דילמא לכל עבודה ועבודה משליכין גורל על הנשארים.
ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: כשהן מפיסין (עושין את הפייס) האם לעבודה אחת בלבד הן מפייסין, כגון לשחיטת התמיד, ושאר שתים עשרה העבודות האחרות שנמנו במשנה היו מתחלקות בין הכהנים העומדים לצידו, לפי סדר עמידתם, או דילמא [שמא] לכל עבודה ועבודה משלוש עשרה העבודות האמורות, בנפרד הן מפייסין? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: ארבע פייסות היו שם. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי לכל עבודה בנפרד הן מפייסין — אם כן טובא הוו [הרבה פייסות היו] ובודאי יותר מארבעה! אמר רב נחמן בר יצחק: מכאן אין ראיה, כי אפשר לומר שהכי קאמר [כך אמר]: ארבע פעמים היו הכהנים נכנסין ומתקבצים כדי להפיס, ולכל חדא וחדא [אחת ואחת, פעם ופעם] היו בה טובא [הרבה] פייסות, לכל עבודה לחוד.
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: When the priests performed the lottery, did they perform a lottery for just one service, such as the slaughtering, and the other twelve tasks were divided among the priests adjacent to the chosen one; or perhaps they performed a separate lottery for each and every service of the thirteen acts listed? The Gemara answers: Come and hear a proof from that which was taught in the mishna: There were four lotteries there. And if it were to enter your mind that they performed a lottery for each and every service separately, there would be many more than four lotteries. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: That is not a conclusive proof, because one could argue that this is what the mishna issaying: The priests gathered four times for a lottery, but each gathering involved many lotteries for many individual services.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא כה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא כה., עין משפט נר מצוה יומא כה., ר׳ חננאל יומא כה., הערוך על סדר הש"ס יומא כה., רש"י יומא כה., תוספות יומא כה., תוספות ישנים יומא כה., תוספות רי"ד יומא כה., בית הבחירה למאירי יומא כה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא כה., מהרש"א חידושי הלכות יומא כה., גליון הש"ס לרע"א יומא כה., פירוש הרב שטיינזלץ יומא כה.

Yoma 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 25a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 25a, R. Chananel Yoma 25a, Collected from HeArukh Yoma 25a, Rashi Yoma 25a, Tosafot Yoma 25a, Tosefot Yeshanim Yoma 25a, Tosefot Rid Yoma 25a, Meiri Yoma 25a, Ritva Yoma 25a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 25a, Gilyon HaShas Yoma 25a, Steinsaltz Commentary Yoma 25a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144