×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁתְּחִילַּת נִיסָה נְפִילָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ד׳:י״ז} נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {שמואל א ל״א:א׳} וַיָּנוּסוּ [אַנְשֵׁי] יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים וְגוֹ׳.
because the beginning of fleeing is a downfall on the battlefield, as it is stated: “Israel has fled before the Philistines, and there has been also a great slaughter among the people” (I Samuel 4:17), and likewise it says further on: “And the men of Israel fled from before the Philistines, and fell down slain in Mount Gilboa” (I Samuel 31:1).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שתחילת ניסה נפילה – בגמ׳ פריך איפכא מבעי ליה שהניסה היא תחילת הנפילה.
שתחילת ניסה (בריחה) נפילה, כלומר, שהבריחה גורמת למפלה במלחמה, שנאמר: ״נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם״ (שמואל א ד, יז), וכן להלן הוא אומר: ״וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים״ וגו׳ (שמואל א לא, א).
because the beginning of fleeing is a downfall on the battlefield, as it is stated: “Israel has fled before the Philistines, and there has been also a great slaughter among the people” (I Samuel 4:17), and likewise it says further on: “And the men of Israel fled from before the Philistines, and fell down slain in Mount Gilboa” (I Samuel 31:1).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אבד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֲמוֹת הָרְשׁוּת אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוָה הַכֹּל יוֹצְאִין אֲפִילּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוָה אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת חוֹבָה הַכֹּל יוֹצְאִין אפי׳אֲפִילּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.:

The mishna adds: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to elective wars. But in wars whose mandate is a mitzva, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy. Rabbi Yehuda said: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to wars whose mandate is a mitzva. But in obligatory wars, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בד״א – דחוזרין מן המערכה ויש שאינן זזין ממקומן במלחמות הרשות.
אבל במלחמות מצוה – כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע הכל יוצאין.
רבי יהודה אומר כו׳ – מפרש בגמ׳.
ומוסיפים: במה דברים אמורים, כל דינים אלה, מי הולך ומי איננו הולך למלחמה — דווקא במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה — הכל יוצאין למלחמה, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר ר׳ יהודה: במה דברים אמורים — במלחמות מצוה, אבל במלחמות חובה — הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
The mishna adds: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to elective wars. But in wars whose mandate is a mitzva, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy. Rabbi Yehuda said: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to wars whose mandate is a mitzva. But in obligatory wars, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹסֵי לר״ילְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֲבֵירָה דְּרַבָּנַן.

GEMARA: The Gemara asks: With regard to their understanding that the “fearful and fainthearted” is referring to one harboring sins, what difference is there between the opinion of Rabbi Yosei and the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to a sin which violates a prohibition by rabbinic law. According to Rabbi Yosei HaGelili, one who has violated a rabbinic law returns home, whereas Rabbi Yosei maintains that one returns home only if he has violated a Torah law, as in the case of a priest who has married a divorcée.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ עבירה דרבנן – לר״י הגלילי אפי׳ עבר על דברי סופרים חוזר ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר תורה דומיא דאלמנה לכהן גדול וכגון שנשאה דאיכא איסור.
א גמרא שואלים: מאי איכא [מה, איזה הבדל יש] בין שיטת ר׳ יוסי לשיטת ר׳ יוסי הגלילי? שלכאורה הם מסכימים לאותו דבר, ש״ירא ורך הלבב״ הוא עבריין! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לגבי עבירה דרבנן [שמדברי סופרים], שלדעת ר׳ יוסי הגלילי חוזר, ולדעת ר׳ יוסי אינו חוזר אלא על עבירה מן התורה, כגון איסור אלמנה לכהן גדול.
GEMARA: The Gemara asks: With regard to their understanding that the “fearful and fainthearted” is referring to one harboring sins, what difference is there between the opinion of Rabbi Yosei and the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to a sin which violates a prohibition by rabbinic law. According to Rabbi Yosei HaGelili, one who has violated a rabbinic law returns home, whereas Rabbi Yosei maintains that one returns home only if he has violated a Torah law, as in the case of a priest who has married a divorcée.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא שָׂח בֵּין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה בעֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה כְּמַאן כר״יכְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: If one spoke between donning the phylactery of the arm and the phylactery of the head, he has a sin on his hands, and due to that sin he returns from the ranks of soldiers waging war. In accordance with whose opinion does this man return? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who maintains that one returns even due to a minor transgression.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שח
שחא(סוטה מד:) שח בין תפלה לתפלה פי׳ בירך להניח תפלין ולבש תפילין של יד ושח שיחת דברים והפסיק ואחר לבש תפילין של ראש זו היא עבירה דאביי ורבא דאמרי תרוויהו לא שח בין תפילה של יד לתפילה של ראש מברך אחת שח מברך שתים כמפורש (מנחות לה.) על תפילת יד אומר להניח תפילין על של ראש מצות תפילין:
א. [רעדען.]
סח בין תפילה לתפילה – בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש.
סח – סיפר.
עבירה היא בידו – אם לא חזר ובירך דהכי אמרי׳ במנחות (דף לו.) סח מברך שתים לא סח מברך אחת.
סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו. פ״ה סח בין הנחת תפלין של יד להנחת תפלין של ראש עבירה היא בידו אם לא חזר וברך דהכי אמרי׳ במנחו׳ סח מברך שתים לא סח מברך אחת פ״ה במנחות בפ׳ הקומץ דמברכין להניח תפלין לשל יד [ועל של ראש] לא מברך כלל אם לא סח בנתים אבל אם סח מברך על של ראש על מצות תפלין. ול״נ לר״ת דבפ׳ הרואה דקא חשיב מאה ברכות דחייב אדם לברך בכל יום קא חשיב להניח תפלין ועל מצות תפלין וכי ס״ד דלא נתקן אלא היכא דסח בנתים. ומיהו י״ל דמיירי בשני בני אדם אחד יש לו תפלין של יד ואחד יש לו תפלין של ראש. ור״ת אומר דמברכין להניח תפלין לשל יד ועל מצות תפלין לשל ראש היכא דלא סח ואם סח בנתים מברך לשל ראש להניח תפלין ועל מצות תפלין. ולפי זה היכא דאין לו תפלין של יד מברך על של ראש שתים דהא הוי כאילו סח בנתים:
סליק
ומעירים: כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת ברייתא זו ששנינו]: שח (דיבר) בין תפילה לתפילה, בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש — עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה. כמאן שיטת מי] היא הלכה זו — כשיטת ר׳ יוסי הגלילי שאף על עבירה קלה חוזר.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: If one spoke between donning the phylactery of the arm and the phylactery of the head, he has a sin on his hands, and due to that sin he returns from the ranks of soldiers waging war. In accordance with whose opinion does this man return? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who maintains that one returns even due to a minor transgression.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן שָׁמַע קוֹל קְרָנוֹת וְהִרְתִּיעַ הַגָּפַת תְּרִיסִין וְהִרְתִּיעַ צִחְצוּחַ חֲרָבוֹת וּמַיִם שׁוֹתְתִין לוֹ עַל בִּרְכָּיו חוֹזֵר כְּמַאן לֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא הִיא וְלָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּהָא אפי׳אֲפִילּוּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מוֹדֶה מִשּׁוּם דִּכְתִיב {דברים כ׳:ח׳} וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ.:

The Gemara asks: Who is the tanna who taught this halakha that the Sages taught in a baraita: If one heard the sound of trumpets and trembled; or he heard the knocking of shields and he trembled; or he heard the sharpening of swords, and urine was trickling down his knees in fear, he returns from the battlefront. In accordance with whose opinion is this? Shall we say that it is the opinion of Rabbi Akiva, who interprets “fearful and fainthearted” literally, and it is not the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? The Gemara answers: In this case even Rabbi Yosei HaGelili would concede that he should return, because it is written: “What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return…lest his brethren’s heart melt as his heart” (Deuteronomy 20:8). Someone so clearly frightened invariably spreads his fear to those around him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומים שותתין על ברכיו – מי רגלים מחמת יראה.
ושואלים: מאן תנא להא דתנו רבנן [מי שנה את זו ששנו חכמים]: שמע קול קרנות (חצוצרות) והרתיע (רעד), שמע הגפת תריסין (הקשת מגינים) והרתיע, שמע צחצוח חרבות ומים (מי רגליים) שותתין לו על ברכיו מחמת הפחד — חוזר מן המלחמה. כמאן שיטת מי]לימא [האם לומר] ששיטת ר׳ עקיבא היא המפרש ״הירא ורך הלבב״ כמשמעו ולא שיטת ר׳ יוסי הגלילי? ומשיבים: בהא [בזה] אפילו ר׳ יוסי הגלילי מודה שחוזר, משום דכתיב [שנאמר]: ״ולא ימס את לבב אחיו כלבבו״ (דברים כ, ח) שאדם שהכל רואים בו שהוא מפחד מאד — משפיע ומפחיד גם אחרים.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught this halakha that the Sages taught in a baraita: If one heard the sound of trumpets and trembled; or he heard the knocking of shields and he trembled; or he heard the sharpening of swords, and urine was trickling down his knees in fear, he returns from the battlefront. In accordance with whose opinion is this? Shall we say that it is the opinion of Rabbi Akiva, who interprets “fearful and fainthearted” literally, and it is not the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? The Gemara answers: In this case even Rabbi Yosei HaGelili would concede that he should return, because it is written: “What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return…lest his brethren’s heart melt as his heart” (Deuteronomy 20:8). Someone so clearly frightened invariably spreads his fear to those around him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָיָה כְּכַלּוֹת הַשּׁוֹטְרִים כּוּ׳.: הַאי מִפְּנֵי שֶׁתְּחִילַּת נִיסָה נְפִילָה מִפְּנֵי שֶׁתְּחִילַּת נְפִילָה נִיסָה מִבְּעֵי לֵיהּ אֵימָא מִפְּנֵי שֶׁתְּחִילַּת נְפִילָה נִיסָה.:

§ The mishna teaches: “And it shall be, when the officers conclude speaking to the people, that captains of legions shall be appointed at the head of the people” (Deuteronomy 20:9), and that the guards have the license to beat the legs of anyone who attempts to turn back and flee from the war, because the beginning of fleeing is a downfall. The Gemara is puzzled by the language of the mishna: This phrase: Because the beginning of fleeing is a downfall, appears to be backward. The mishna should have said the opposite: Because the beginning of the downfall is the act of fleeing. The Gemara concedes: Indeed, say that the mishna means: Because the beginning of the downfall is the act of fleeing.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה – תחילת משמע הגרמת הדבר והכי איבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחילת הגרמת הנפילה ובניסה לא שייך למימר תחילה דהא ממש קא ערקי.
ב שנינו במשנה: ״והיה ככלת השטרים...״(דברים כ, ט) שתחילת ניסה נפילה. על לשון המשנה תוהים: האי [זה, הלשון] מפני שתחילת ניסה נפילה, להיפך, מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה [צריך היה לו] לומר! ומתקנים, אכן, אימא [אמור]: מפני שתחילת נפילה ניסה, וזו כוונת המשנה.
§ The mishna teaches: “And it shall be, when the officers conclude speaking to the people, that captains of legions shall be appointed at the head of the people” (Deuteronomy 20:9), and that the guards have the license to beat the legs of anyone who attempts to turn back and flee from the war, because the beginning of fleeing is a downfall. The Gemara is puzzled by the language of the mishna: This phrase: Because the beginning of fleeing is a downfall, appears to be backward. The mishna should have said the opposite: Because the beginning of the downfall is the act of fleeing. The Gemara concedes: Indeed, say that the mishna means: Because the beginning of the downfall is the act of fleeing.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֲמוֹת הָרְשׁוּת כּוּ׳.: א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רְשׁוּת דְּרַבָּנַן זוֹ הִיא מִצְוָה דְּרַבִּי יְהוּדָה מִצְוָה דְּרַבָּנַן זוֹ הִיא חוֹבָה דְּרַבִּי יְהוּדָה.

The mishna teaches: In what case are these statements said? They are said with regard to elective wars, as opposed to obligatory wars or wars whose mandate is a mitzva. Rabbi Yoḥanan says concerning the various categories of war: The elective war referenced by the Rabbis is the same as a war whose mandate is a mitzva referenced by Rabbi Yehuda, and the war that is a mitzva mentioned by the Rabbis is the same as the obligatory war mentioned by Rabbi Yehuda. Therefore, Rabbi Yehuda is merely stating that the wars which the Rabbis call elective are to be seen as mandated by a mitzva.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רשות דרבנן זו היא מצוה דר׳ יהודה – ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר׳ יהודה דאין חתן יוצא לה אלא שרבי יהודה קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש רבא ואזיל.
מצוה דרבנן – דאמרו בה הכל יוצאין אמר נמי ר׳ יהודה הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצוה ורשות נקטו פלוגתייהו אלא משום דקרו רבנן להא רשות די להם אם קראו את זו מצוה ואפילו היא חובה שהרי אין הדבר אלא להעלותם מעלה אחת ולומר אבל בזו הכל יוצאין וגבי רשות דיים לקרות את שלמעלה ממנה מצוה ורבי יהודה דקרי לקמייתא מצוה לאשמועי׳ דהעוסק בה פטור מן המצוה והוצרך להעלות את זו מעלה אחת לומר אבל בזו הכל יוצאין הילכך קרייה חובה כדאיתא.
בד״ה מצוה דרבנן כו׳ לקרות את שלמעלה ממנו כו׳ עכ״ל כצ״ל:
על מה ששנינו במשנה ״במה דברים אמורים במלחמות הרשות״ כו׳, אמר ר׳ יוחנן: מלחמת רשות דרבנן אמרו חכמים] זו היא מלחמת מצוה שעליה דיבר ר׳ יהודה, ואילו מלחמת מצוה דרבנן אומרים חכמים] זו היא מלחמת חובה שעליה דיבר ר׳ יהודה.
The mishna teaches: In what case are these statements said? They are said with regard to elective wars, as opposed to obligatory wars or wars whose mandate is a mitzva. Rabbi Yoḥanan says concerning the various categories of war: The elective war referenced by the Rabbis is the same as a war whose mandate is a mitzva referenced by Rabbi Yehuda, and the war that is a mitzva mentioned by the Rabbis is the same as the obligatory war mentioned by Rabbi Yehuda. Therefore, Rabbi Yehuda is merely stating that the wars which the Rabbis call elective are to be seen as mandated by a mitzva.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבָא גמִלְחֲמוֹת יְהוֹשֻׁעַ לְכַבֵּשׁ דִּבְרֵי הַכֹּל חוֹבָה מִלְחֲמוֹת בֵּית דָּוִד לִרְווֹחָה דִּבְרֵי הַכֹּל רְשׁוּת כִּי פְּלִיגִי לְמַעוֹטֵי נׇכְרִים1 דְּלָא לַיְתֵי עֲלַיְיהוּ מָר קָרֵי לַהּ מִצְוָה וּמָר קָרֵי רְשׁוּת נָפְקָא מִינַּהּ לְעוֹסֵק בְּמִצְוָה שֶׁפָּטוּר מִן הַמִּצְוָה.:

Rava said: With respect to the wars that Joshua waged to conquer Eretz Yisrael, all agree that they were obligatory. With respect to the wars waged by the House of King David for the sake of territorial expansion, all agree that they were elective wars. When they disagree, it is with regard to preventative wars that are waged to reduce the gentiles so that they will not come and wage war against them. One Sage, Rabbi Yehuda, called this type of war a mitzva, and one Sage, the Rabbis, called it an elective war. There is a practical difference between these opinions with respect to the principle: One who is engaged in a mitzva is exempt from performing another mitzva. According to Rabbi Yehuda, one fighting in this kind of war is exempt from performing another mitzva.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך הכן
הכןא(בחוץ מלאכתך, מפורש בס״ג דפרק משוח מלחמה (סוטה מד:):)
א. [פורברייטין]
אמר רבא כו׳ – מילתיה דרבי יוחנן מפרש ואזיל וקאמר דהא דאמר רבי יוחנן דאיפליגו רבנן ורבי יהודה באחת המלחמות בקריאת השם נפקא לן מיניה לענין עוסק במצוה דלמר חובה ולמר רשות ופריש לן נמי רבא בהי מינייהו איפליגו.
מלחמות יהושע דלכבש – בהא ליכא למאן דקרי רשות דאפילו חובה נמי איתא והעוסק בה פטור מן המצוה ורבנן הוא דלא איכפת להו לקרותה חובה דדיים לקרותה מצוה אצל הרשות שהרי אין אנו צריכין אלא למצוא בה מעלה אחת ומצוה לגבי רשות מעלה היא.
ומלחמת בית דוד – שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד.
דברי הכל רשות – ואפילו רבי יהודה להא לאו מצוה קרי לה והעוסק בה אינו פטור מן המצוה.
כי פליגי – ר׳ יהודה ורבנן במצוה ורשות דלמר פטור מן המצוה ולמר חייב במלחמה שהיא למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתו עלייהו.
ואחר כך מתחיל בסדר עגלה ערופה כי ימצא חלל באדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו מעמידים אותו במקומו ואין מזיזין אותו משם כלל ויצאו זקניך ושופטיך ר״ל מאותם שבבית דין הגדול שבירושלם שנאמר ושופטיך מיוחדים שבשופטיך ולדעת תנא קמא היו יוצאין מהם שלשה ורבי יהודה חולק לומר שחמשה היו יוצאין זקניך שנים ושופטיך שבים ומוסיפין עוד אחד כדי שיהא ב״ד נוטה ולא יהא ב״ד שקול והרי כאן חמשה והלכה כרבי יהודה:
ולפי זה בא ר׳ יהודה רק לומר שגם מלחמות שחכמים קוראים להן רשות — הריהן מלחמות מצוה, אמר רבא: מלחמות יהושע לכבש את הארץ — דברי הכל מלחמות חובה היו, מלחמות בית דוד שעשה לפי יוזמתו לשם רווחה והגדלת תחום ישראל — דברי הכל רשות היו. כי פליגי [כאשר הם נחלקו] הרי זה כשנלחמים למעוטי [למעט] גוים שלא ליתי עלייהו [יבואו עליהם], כלומר, כאשר יוזמים מלחמה כדי למנוע מן הגוים להתקיפם. מר [חכם זה, ר׳ יהודה] קרי [קורא] לה מלחמת מצוה ומר [וחכם זה, חכמים] קרי [קורא] לה רשות. ומה ההבדל אם כך או כך קוראים לזה — נפקא מינה [יוצא מזה] לענין עוסק במצוה שפטור מן המצוה, שלדעת ר׳ יהודה מצוה היא, ולכן גם הנלחם במלחמה כזו פטור ממצוה אחרת.
Rava said: With respect to the wars that Joshua waged to conquer Eretz Yisrael, all agree that they were obligatory. With respect to the wars waged by the House of King David for the sake of territorial expansion, all agree that they were elective wars. When they disagree, it is with regard to preventative wars that are waged to reduce the gentiles so that they will not come and wage war against them. One Sage, Rabbi Yehuda, called this type of war a mitzva, and one Sage, the Rabbis, called it an elective war. There is a practical difference between these opinions with respect to the principle: One who is engaged in a mitzva is exempt from performing another mitzva. According to Rabbi Yehuda, one fighting in this kind of war is exempt from performing another mitzva.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ט – עגלה ערופה
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: עֶגְלָה עֲרוּפָה דבִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״א:א׳} כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁלֹשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר החֲמִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר זְקֵנֶיךָ שְׁנַיִם וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִם וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד.

Chapter 9
MISHNA: In certain cases of unsolved murder, the Torah prescribes a ritual performed with a heifer whose neck is broken. During the course of this ritual, the judges say a confession in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated in the verse: “If one be found slain in the land which the Lord your God has given you to possess it, lying in the field, and it is not known who has smitten him; then your Elders and your judges shall come forth” (Deuteronomy 21:1–2). What is the procedure for this ritual? Three members of the High Court [Sanhedrin] that is in Jerusalem would go out to see the corpse. Rabbi Yehuda says: Five would go out, as it is stated: “Your Elders,” in the plural form, indicating at least two; and it is written: “And your judges,” in the plural form, indicating another two judges; and a court may not be comprised of an even number of judges because they need to be able to issue a majority ruling. Consequently, they add to them one more Elder.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שקל
שקלא(בבא קמא ג. ובסיפרי בפרשת חטאת נשיא) מכדי שקול הוא ויבואו שניהם פי׳ מכדי דין השן והרגל שוה זה יש הנאה להיזיקו וזה היזיקו מצוי אין אחד מכריע על חברו באיזה דרך אתה יכול לרבות האחד ולמעט האחד אי אפשר לך לרבות אלא שניהם (סוטה מד: סנהדרין יד.) אין ב״ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד אין עושין ב״ד שקול לכתחילה פי׳ כגון שנים אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב כיון שאין מי שיכריע ביניהן נמצא הדבר שקול וכן ד׳ וכן ו׳ אין עושין ב״ד זוגות אלא עד שיהא אחד מכריע שנאמר אחרי רבים להטות היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועביד כאידך היינו שיקול הדעת (ברכות לג) מתוך ששקול׳ כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים (ירושלמי) כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם רבי חייא כרוזא שמע לה מן הדא יחיינו מיומים וגו׳ ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ (זבחים עד) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד גבה מכל שבט נ׳ והן ת״ר ואכתי קשיין אהדדי התם זהב הכא כסף אלא הכי קאמר גבה כסף במשקל ת״ר זהב רבי יוסי אומר משום אבא יוסי בן דוסא בקר ומקום מזבח בנ׳ וכל הבית בת״ר רבי אלעזר בן שמוע אמר בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בו׳ מאות:
א. [וועגען, גלייכן, געוויכט.]
מתני׳ עגלה ערופה בלשון הקודש – נאמרת מה שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל בלשון הקודש הוזקקו מן התורה לאמרה.
שנאמר כי ימצא חלל – ובגמרא פריך היכי יליף מהכא.
היו יוצאין – ובאין שם ומודדין מן החלל לצד העיירות שסביבותיו לידע איזו קרובה.
והמשנה הראשונה ממנו תבאר לנו ענין החלק הראשון והוא שאמר עגלה ערופה בלשון הקדש נאמר שנ׳ כי ימצא חלל באדמה אשר ה׳ וגו׳ ויצאו זקניך וגו׳ שלשה מב״ד הגדול שבירושלים היו יוצאין ר׳ יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד נמצא טמון בגל טמון באילן צף על פני המים לא היו עורפים שנ׳ באדמה לא טמון בגל נופל לא תלוי באילן בשדה לא צף על פני המים נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר׳ אליעזר ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה מאין היו מודדין ר׳ אליעזר אומר מטבורו ר׳ עקיבא אומר מחוטמו ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכים הראש אצל הגוף דברי ר׳ אליעזר ר׳ עקיבא אומר הגוף אצל הראש נפטרו זקני ירושלם והלכו להם זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן איתן כמשמעו קשה אע״פ שאין איתן כשר ועורפים אותה בקופיץ מאחוריה ומקומה אסור מלזרע ומלעבד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקות שם אבנים אמר הר״ם פי׳ אמר בעגלה ערופה וענו ואמרו ואמר וענו הלויים ואמרו אל כל איש ישראל מה להלן בלשון הקדש כמו שביארנו במה שקדם אף כאן בלשון הקדש ואמרו שנאמ׳ אמנם רצה שיקח ראיה באמרו וענו אבל התחיל בסדר עשייתו וביאר איך תהיה והלכה כר׳ יהודה וענין ב״ד שיהיה מספר נפרד עד שאיפשר בו הנטיה אחרי רבים כמו שהתבאר בתחלת סנהדרין פי׳ אמר השם כי ימצא וכאשר היה קרוב מארץ הגוים הנלחמים בנו והיא תקרא ספר הנה כאילו המציא את עצמו להריגה ואמרו ולקחו זקני העיר ההיא ולזה אין מודדין לעיר שאין בה ב״ד וכפלו ואמרו לא היו מודדין אלא לעיר שיש בה ב״ד כדי שלא יחשוב כאשר נמצא קרוב לעיר שאין בה ב״ד בטל דין עגלה ערופה אבל נניח זאת המדינה ונמדוד לעיר אחרת שיש בה ב״ד ואמר השם באדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך לרשתה וירושלם לא נחלקה לשבטים ולזה אין מביאין עגלה ערופה ור׳ אלעזר סבר שאי אפשר ההכרע במדידה ואמרו הקרובה אפי׳ הקרובות ות״ק סבר אי אפשר שיהיה יותר קרוב לאחת מן השנית במה שיורגש מהמדידה לפי שאי אפשר ההכרע במדידה עד שנאמר אי זה מהן רחוקה וכבר נכפל זה בגמ׳ בכורות כי כאשר נמצא בין שתי עירות יביאו עגלה אחת בשותפות וכן הלכה פי׳ מחלקת שלהם בכאן אינו תלוי בענין המדידה לפי שכבר התבאר בזה ואמנם חלקו במה מצוה אשר העקר אצלנו קנה מקומו ויקבר בארבע אמות שלו או במקום אשר נמצא בו גופו ודין קבורת זה ההרוג כמו מת מצוה לפי שהוא יקבר במקום שנמצא והלכה כר׳ עקיבא פי׳ ר׳ אליעזר סבר עקר החיות טבורו לפי שהוא אמצע הבטן השוה לכלי המזון בו המשכות החיות ור׳ עקיבא סבר מקום נשמת האויר הוא יותר גדול בהכרח בחיות לאמרו כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והלכה כר׳ עקיבא:
אמר המאירי כבר ידעת שפרשה זו נאמרה כשימצא חלל בארץ ישראל ולא נודע מי הרגו שנצטוו מן התורה לילך שם זקנים מבית דין הגדול שבירושלם ולמדוד ממנו לכל הסביבות איזו עיר קרובה לו וזקני אותה העיר מביאין עגלה ומורידין אותה בנחל איתן ועורפין אותה שם וכל זקני העיר רוחצים את ידיהם על העגלה ר״ל במקום עריפתה והזקנים אומרים ידינו לא שפכו וכו׳ והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל וכו׳ והולכים להם בטוחים שיתכפר להם והוא שנאמר ונכפר להם הדם ואמר עכשו שזה שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכן מה שהכהנים אומרים והוא כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל הכל בלשון הקדש ומה שאמר שנאמר כי ימצא וכו׳ לא שזה ראיה שבלשון הקדש נאמר אלא שהוא מתחיל לסדר הענין והוא ששאלו בגמ׳ מאי קאמר כלומר היאך הוא למד מכאן שבלשון הקדש נאמר והביאה מדכתיב וענו ואמרו ידינו לא שפכו וכתיב התם וענו הלוים וכו׳ מה להלן לשון הקדש כמו שהתבאר אף כאן וכו׳:
ואמר אח״כ שהיו בית דין הגדול מעיינין בו ואם מצאוהו טמון בארץ או בתוך גל אבנים או שמצאוהו תלוי באילן אי צף על פני המים לא היו עורפין ר״ל לא היה שם דין עגלה ערופה ומתוך כך לא היו מזקיקין עצמן למדוד שנ׳ באדמה ולא טמון בתוך הגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים וכן הלכה ואמר גם כן שאם נמצא סמוך לספר והוא המקום שהגוים שכנים לנו מאותו צד עד שאין עיר ישראל מפסקת מן החלל לספר או לעיר שיש בה גוים אע״פ שהיא בתחום ארץ ישראל אין מזקיקין עצמן למדוד כלל אע״פ שיש בשאר הצדדין הרבה עיירות של ישראל שחזקה גוים הרגוהו וכן הלכה:
ואמר אח״כ שאם היתה עיר אחת מצד אחד קרובה לו אלא שאין בה בית דין ר״ל של עשרים ושלשה ומ״מ שמא אתה סבור שתהא זו כחברותיה שכל שיש לה מצד אחד עיר קרובה לה ואין בה בית דין יהא דין עגלה ערופה אינו כן והוא שחזר לומר בזו שאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב״ד כלומר ומניחין אותה העיר ומודדין לאחרת שאחריה עד שיגיעו לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלשה שהרי כתוב זקני העיר ואין זקנים אלא בית דין וכן בכל הצדדין וכן הלכה וכן הדין אם היתה ירושלם קרובה לה מצד אחד שאינה בכלל המדידה שהרי כתוב באדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך לרשתה וירושלם לא היתה בכלל ירושה שלא נתחלקה לשבטים אלא מודדין מן החלל ומניחין ירושלם ומודדין מאחריהם עד שיגיעו לעיר אחרת של בית דין וכן הלכה:
נמצא אותו חלל מכוון בין שתי עיירות כלומר שמצאו את שתיהן במדידתם קרובות בשוה מביאין שתי עגלות ר״ל כל אחת מן העיירות אחת מפני שלדעתו אפשר לצמצם ושתכוין המדה בצמצום וכן שהוא סובר הקרובה ואפילו קרובות ומ״מ כבר ביארנו במקום אחר שאי אפשר לצמצם מכל וכל ואי אפשר שלא תהא האחת קרובה יותר מחברתה ומתוך כך מביאות שתיהן עגלה אחת בשתוף ומתנים ביניהם אם זו קרובה הרי היא שלה והאחרת נותנת לה חלקה במתנה וכן מזו לזו ומ״מ דוקא כשמנין בני אדם שבשתי העיירות שוה שאלו האחת מרובה מחברתה אף כשהיתה רחוקה מן האחרת הואיל והיא הקרובה לחלל יותר משום אחרת שמנינה מרובה כמוה אע״פ שלש קרובות יותר בעיירות שאין שם כל כך בני אדם היא מביאה את העגלה וכמו שאמרו רוב וקרוב הלך אחר הרוב וכן הלכה:
ואחר שביארנו הצדדים שמזקיקין עצמם בהם למדידה הוא בא לבאר מהיכן מודדין ונחלקו בה זה אומר מטבורו וזה אומר מחוטמו וזה אומר ממקום שנעשה חלל ר״ל מצוארו והלכה מחוטמו מדכתיב נשמת רוח חיים באפיו ואם נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר אף בזו נחלקו זה אומר שמוליכין הגוף אצל הראש וזה אומר שמוליכין הראש אצל הגוף והלכה שהגוף מוליכין אצל הראש ולא נחלקו בזו לענין המדידה שכבר נחלקו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה ימדדו ממקום מדידה ומה צורך להביא זה אצל זה אלא מאחר שכבר דברנו ממקום המדידה ודאי זו לענין אחר נאמרה והוא לענין מת מצוה שקנה את מקומו ליקבר בו ובתוך ארבע אמות שלו וכשנמצא מחותך ואבריו מתפזרין כלם קנו במקום הראש ומוליכין כל האיברים אצל הראש וקוברין אותו שם וכיון עכשו לומר שאחר שמדדו ונתבררה העיר הקרובה קוברין אותו במקום שנמצא ראשו לשם ובברייתא ראיתי ששלוחי בית דין שבעיר יוצאין ונוטלין סימניו וחופרין וקוברין אותו ומציינין את מקומו עד שיבאו לב״ד הגדול שבלשכת הגזית וימדדו וזקני ירושלם חוזרין למקומן והוא שאמר נפטרו זקני ירושלם והלכו להם:
ואח״כ באים זקני אותה העיר ר״ל ב״ד שבה ומביאין עגלה משל אנשי אותה העיר והתבאר במסכת פרה שצריכה להיות בת שתי שנים או פחות אבל אם היתה בת שתי שנים ויום אחד פסולה וכן צריך שלא תעשה בה שום עבודה שנאמר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול ושאלו בגמ׳ למה פירט בה משיכת העול שהרי משיכת העול בכלל שאר העבודות היא אלא ששאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת מלאכה ונתינת העול כל שמשכה בו טפח פוסלתה אע״פ שלא חרש בה בשעת משיכתה ולא עשה בה שום מלאכה ואין המום פוסל בה שהרי לא נאמר בה אשר אין בה מום אלא שמ״מ התבאר בתלמוד המערב שאחד מן הטרפויות פוסלין בה שהרי כפרה כתוב בה כקדשים וכן הלכה:
ואחר שהביאו עגלה הראויה מורידין אותה לנחל איתן ונחל איתן פירושו או נחל ממש שיהא שוטף בחזקה כמו שיראה בפסחים פרק מנהג (פסחים נ״ג.) והיו עורפים בסמוך לו שמן הסתם הוא מקום קשה שאין ראוי לזריעה כל כך או שאינו נחל ממש אלא כברת ארץ חלקה ושהיא קשה הרבה כסלע ואמר אחר כן שאע״פ שכתוב בתורה איתן אפילו לא היה איתן כשר שלא נאמר איתן לעכוב אלא למצוה וכן אמרו בתלמוד המערב אע״פ שאין שם נחל כשר כלומר שאין נחל נאמר דוקא על נהר כמו שביארנו:
וב״ד שבאותה העיר עורפין אותה שם בקפיץ והוא סכין גדול שהקצבים חותכין בו הבשר וחותכים בו בכח מאחוריה ר״ל ממול ערפה עד שיהיו סימניה נחתכים או רובן וכן התבאר בתלמוד המערב ר״ל שצריך לערוף בה רוב שנים:
ומקום זה ר״ל מקום שנערפה בו אסור בכל עבודה הן לחרישה הן לחפירה הן לזריעה הן לנטיעה וכל העובר בכך לוקה אבל מותר לסרוק שם או לנקר שם אבנים ר״ל לפסלם ולסתתם שם והוא הדין לכל ענין שאין בו מלאכה בגוף הקרקע כגון שיארוג שם או יתפור או יכתוב או שאר מלאכות:
משנה זקני אותה העיר רוחצים את ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומ׳ ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלת שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו הכהנים אומרין כפר לעמך ישראל אשר פדית ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל לא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקדש מבשרתן ואומרת אמתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם אמר הר״ם פי׳ אמרו השם בפרה אדומה תמימה אין רוצה בה שלא תהא בה מום כמו אמרו שלמה ואמנם הכונה שתהיה שלימת אדמימות וענין איתן גדול גוי איתן הוא ונאמר כי כאשר היה הולך בחוזק ואע״פ שיהיה גדול איתן קדים וקופיץ הסכין הגדול אשר יחתכו בו הבשר אמ׳ השם אשר לא יעבד בה ולא יזרע ובאה הקבלה מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל בגופה של קרקע יצא שורק של פשתן ומנקר של אבנים ובאור שורק שינקר שם הפשתן ומנקר שיפסלו בו האבנים זקני אותה העיר זה אשר באמרו פטרנוהו וראינוהו והנחנוהו שבטל ההרוג ירצה בזה שאנחנו לא דחינוהו ולא הנחנוהו כענין שיהיה סבה למיתתו והוא אמרו לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לינה:
אמר המאירי זקני אותה העיר רוחצין את ידיהם במקום עריפת העגלה פי׳ ב״ד שבה וגדולי המחברים כתבו הב״ד עם כל זקנים שבעיר אפילו הן מאה ואחר שנטלו ידיהם אומרין בלשון הקדש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו ופי׳ הענין שלא פשענו בו ולא נתיאשו ממנו במרד ובמעל עד שנהיה שום גרמא למיתתו שאם תאמר לא שפכו ממש וכי עלתה על דעתנו שזקני בית דין שופכי דמים הם עד שהיו צריכין להתנצל בכך אלא כך הוא ענין הדברים לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה והכהנים אומרים בלשון הקדש גם כן כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל והולכים להם ואינם אומרים סוף המקרא ר״ל ונכפר להם את הדם שאין זה מדברי הכהנים אלא דבר התורה הוא שרוח הקדש מבשרן שכל שהם עושים כן מתכפר להם:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
פר העלם דבר של צבור הבא בשגגת הוראת בית דין על הדרך שהתבאר במסכת הוריות טעון סמיכה על ידי זקנים שבבית דין הגדול שבירושלם אלא שנחלקו ר׳ יהודה ור׳ שמעון במנינם שלדעת ר׳ שמעון בשלשה ולדעת רבי יהודה בחמשה ויש פוסקין כרבי יהודה ומפני שר׳ יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה אלא שגדולי המחברים פסקו בה בשלשה וכן הוא בתלמוד המערב כמי שביארנו שם הא לענין מדידה הלכה בחמשה ואין צריכים לכל הסנהדרין ולא ימלך ולכהן גדול אלא חמשה מן הסנהדרין ואין אותם שנתמנו לבא שם יכולין לעשות שליח במקומם למדידה אלא הם עצמם מודדין על הדרך שביארנו:

פרק ט

(10) א משנה הזקנים המתוודים על עגלה ערופה, בלשון הקודש הם אומרים, שנאמר: ״כי ימצא חלל באדמה אשר ה׳ אלוהיך נותן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו ויצאו זקניך ושפטיך. כפר לעמך ישראל״ (דברים כא, א-ב). וכיצד נעשים הדברים: שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין, ר׳ יהודה אומר: חמשה היו יוצאים, שנאמר ״זקניך״ בלשון רבים — הרי שנים לפחות, ״ושפטיך״ — עוד שנים, ואין בית דין שקול, שאין עושים בית דין שיהיה בו מספר זוגי של חברים כדי שאפשר יהא להכריע על פי הרוב בכל מקרה של מחלוקת, ולכן מוסיפין עליהן עוד אחד.

Chapter 9

(10) MISHNA: In certain cases of unsolved murder, the Torah prescribes a ritual performed with a heifer whose neck is broken. During the course of this ritual, the judges say a confession in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated in the verse: “If one be found slain in the land which the Lord your God has given you to possess it, lying in the field, and it is not known who has smitten him; then your Elders and your judges shall come forth” (Deuteronomy 21:1–2). What is the procedure for this ritual? Three members of the High Court [Sanhedrin] that is in Jerusalem would go out to see the corpse. Rabbi Yehuda says: Five would go out, as it is stated: “Your Elders,” in the plural form, indicating at least two; and it is written: “And your judges,” in the plural form, indicating another two judges; and a court may not be comprised of an even number of judges because they need to be able to issue a majority ruling. Consequently, they add to them one more Elder.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ונִמְצָא טָמוּן בַּגַּל אוֹ תָּלוּי בָּאִילָן אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֲדָמָה וְלֹא טָמוּן בַּגַּל נוֹפֵל וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן בַּשָּׂדֶה וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

If the corpse was found concealed in a pile of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, then the judges would not break the neck of the heifer, as it is stated: “If one be found slain in the land” (Deuteronomy 21:1), and not concealed in a pile of stones; “lying” on the ground and not hanging on a tree; “in the field,” and not floating on the surface of the water.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גל
גלא(סוטה מד:) במשנה נמצא טמון בגל. (בבא מציעא כה:) מצא בגל או בכותל ישן. (פרק טו באהלות) בית שמלאהו עפר או צרורות ביטלו וכן כרי של תבואה או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן אפילו טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. (נדה כא) לגל טמא שנתערב עם שני גלין טהורין:
ערך צף
צףב(שבת יב.) נתנה תחת ארובה מים הניתזין והנצפין אינן בכי יותן (מכשירין פרק ד) עריבה שירד הדלף לתוכה מים הניתזין והצפין והנצפין אינן בכי יותן (משנה טבול יום ב׳) מקפה וחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן (סוטה מד:) או תלוי באילן או צף על פני המים (גמרא) נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים צף הכבשן ונימק סידו עיין בערך סד שלישי (ראש השנה יז) בינוניים מצפצפין בה ועולין פי׳ שטין. פ״א מתפללין בה להקב״ה ועולין (נדה יט) וכמימי אדמה מבקעת בית כרם מיצף מים פי׳ מבקעת בית כרם מאותו מקום שהיא אדומה ומציף עליה מים כמעט ויראה אדמימותה כקליפת השום כלומר שלא יציף עליה אלא מעט מים שלא יהו עוביין יתר מקליפת השום:
ערך דמוס
דמוסג(שבת קב:) אפילו העלה והניחה על גבי דימום של אבנים חייב. (בבא מציעא כו:) העלוה על גבי דימום ונפלו והזיקו כולן חייבין (סנהדרין יח) תא שמע נפש שבנאו לשום חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אסור. (סוטה מד) אם הוסיף בו דימום אחד חוזר פירוש נדבך (א״ב פירוש דימום בלשון יוני יסוד ובסיס הבנין וגם נקרא כן סדר לבנים ואבנים לבנות):
ערך מת
מתד(סנהדרין נה.) בקושי לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש מת (יבמות נה:) שכבת זרע דאשת איש פרט למשמש מת הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה וכו׳ פי׳ גיד בלא קושי נקרא מת וכן מפורש (שבועות יח) נועץ ציפורניו בקרקע עד שימות הגיד (כתובות לז) לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר וגם בעניו יומת אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אין לו אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה פי׳ דרך עליה לא נתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו (מכות ט: סוטה מד) מת תופש ארבע אמות לטומאה (ראש השנה כ) מאי טיבותא אמר עולא משום ירקיא רבי אחא ברבי חנינא אמר משום מיתיא פי׳ דהיכא דאיקלע יום הכפורים בששי בשבת או באחד בשבת אם ישאר המת שני ימים יסריח אבל ירקא אפשר בחמימי פי׳ אע״ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מינייהו וי״א למשקלינהו ולבשולינהו ולמישבקינהו בחמימי דאכיל להון במוצאי יום הכפורים. בעממי שיקברום גוים (מעילה טז) מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין. פי׳ תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה. (מועד קטן כח) למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה וכו׳ למה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות וכו׳ (בויקרא רבה אחרי מות) למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה וכו׳ למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה וכו׳. באחד בניסן מתו בני אהרן מזכיר מיתתן ביום הכפורים וכו׳ (בילמדנו זאת חקת התורה) מה ראה לסמוך פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים פרשת פרה היתה בשנה השנית ומיתת מרים היתה בסוף ארבעי׳ שנה וכו׳ (בויקרא רבה בצו) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות וכו׳ וישנה בערך למה. (מועד קטן כח) מותא כי מותא ומרעין חיבולא פי׳ המות של זה כמיתת כל אדם אריכות חוליו תוספת כריבית על המלוה:
ערך עסק
עסקה(פסחים מא.) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוון להגביה את התלוש וחתך מן המחובר שפטור תאמר במעילה וכו׳ (סנהדרין נה.) המתעסק בחלבים ובעריו׳ חייב שכן נהנה והמתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה פי׳ חלבים שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק הוא ובלעו עריות לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה (שבת עב) כדאמרן נתכוון להגבים את התלוש וכו׳ (שבא קנז) א״ל מתעסק בעלמא אנא (כריתות יט) א״כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק (כריתות יט) מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה (סוטה מד) מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה רשות נפקא מיניה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה עת לכל חפץ תרגום עידן לכל עיסקא (א״ב פי׳ בל׳ יוני פעל המשתדל לעשות דבר מה). (מועד קטן כב) רצה ממעט בעסקו לא רצה אינו ממעט פי׳ לישא וליתן בסחורתו כל היום אם רצה בשאר המתים הרשות בידו אבל על אביו ועל אמו ממעט בעסקו ואפילו על ידי אחרים (בבא מציעא קד) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו להו רבנן מילתא דניחא לתרוויהו פי׳ ניחא למלוה דאי נאנסה כולה למפרע מיהא פלגא דהיא מלוה על המתעסק בעיסקא ואי מטי ביה רווחא שקיל פלגא דפקדון ברשותא דמריה קאי ולא מתחזי כריבית ושומר שכר הוא עלה דהא שקיל אגר טרחיה וניחא ליה ללוה דאי מתניסא משלם פלגא המלוה שעליו בלבד ואי מטא רווחא שקיל מיהא פלגא (בבא בתרא ע) עד דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא וכו׳ (כתובות סו) תנא עיסקא רבה וקתני עיסקא זוטא (קידושין ל) איכא בינייהו לאגמורי עיסקא:
ערך קפח
קפחו(שבת יז) ואידך דתנן (פי״ז באהלות) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע א״ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת (בבא מציעא פה.) ר׳ איקלע לאתריה דר״ט אמר להן יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו (שבת קטז.) אקפח את בני שאם יבואו לידי אני שורף אותן ואת אזכרותיהן תרגום וערפתו ותקפיח (סוטה מד) ורשות היה לו לקפח את שוקיו (שבת קמז) קפחו י׳ שבטים (פסחים פז) אין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (פסחים קיא) אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה (בבא קמא לח) אין הקב״ה מקפח שכר שיחה נאה דאילו בכירה וכו׳ (גיטין כט) אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן (נזיר מט: קידושין נב) ולקפחנו בדבר הלכה הן באין (כריתות ה. ובויקרא בצו) כיצד עשו הביאו עיקרים ושראום במים והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקפחו. (בריש ויקרא רבה פרשת ועוד ראיתי) נפש כי תחטא למה קיפח על הנפש (בראשית רבה כז) ויהי כי החל האדם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עליו (א״ב תרגום פשט גדוד בחוץ ובמדברא ביממא קפחין פי׳ ענין קפיחה מכה והרג):
א. [הויפין.]
ב. [שוויממען.]
ג. [שיכטע שטיינער.]
ד. [טאדט.]
ה. [בעשעפטיגען.]
ו. [אויס ראטטען.]
בגל – גל של אבנים.
נמצא ההרוג טמון בגל של אבנים, או תלוי באילן, או היה צף על פני המים — לא היו עורפין את העגלה, שנאמר: ״כי ימצא חלל באדמה״ (דברים כא, א-ב)ולא טמון בגל, ״נפל״ — כלומר, מוטל על הארץ ולא תלוי באילן, ״בשדה״ — ולא צף על פני המים.
If the corpse was found concealed in a pile of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, then the judges would not break the neck of the heifer, as it is stated: “If one be found slain in the land” (Deuteronomy 21:1), and not concealed in a pile of stones; “lying” on the ground and not hanging on a tree; “in the field,” and not floating on the surface of the water.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) זנִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר אוֹ לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ נׇכְרִים1 אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ ב״דבֵּית דִּין לֹא הָיוּ עוֹרְפִין חאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ב״דבֵּית דִּין.:

If a corpse was found close to the border of the country, or close to a city in which the majority of its inhabitants are gentiles, or close to a city that is without a rabbinical court of twenty-three judges, then the judges would not break the heifer’s neck. Additionally, the Elders measure the distance from the corpse only to a city that has a rabbinical court with twenty-three judges.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמצא סמוך לספר כו׳ – מפרש טעמא בגמ׳.
מתני׳ אין מודדין. עיין מכות י ע״ב תד״ה חד אמר:
נמצא ההרוג סמוך לספר (גבול המדינה) או סמוך לעיר שרובה גוים, או לעיר שאין בה בית דין — לא היו עורפין. ועוד אמרו אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין, והערים שאין בהן בית דין אינן נחשבות.
If a corpse was found close to the border of the country, or close to a city in which the majority of its inhabitants are gentiles, or close to a city that is without a rabbinical court of twenty-three judges, then the judges would not break the heifer’s neck. Additionally, the Elders measure the distance from the corpse only to a city that has a rabbinical court with twenty-three judges.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: מַאי קָאָמַר אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ ה״קהָכִי קָאָמַר שֶׁנֶּאֱמַר וְעָנוּ וְאָמְרוּ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {דברים כ״ז:י״ד} וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ וְגוֹ׳ מָה עֲנִיָּיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

GEMARA: The Gemara asks: What is the first sentence in the mishna saying? The mishna is attempting to prove that the verses read during the ritual of breaking a heifer’s neck are to be recited in Hebrew, yet the verse does not offer any proof of this. Rabbi Abbahu said that this is what the mishna is saying: The confession is recited in Hebrew, as it is stated with regard to the ritual of the heifer whose neck is broken: “And they shall speak and say” (Deuteronomy 21:7), and later it is stated with regard to the curses stated on Mount Ebal: “And the Levities shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as the word “speak” that is said later with regard to the Levites is referring to a speech that is recited in the sacred tongue, so too here the declaration is recited in the sacred tongue.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מאי קאמר – היכי יליף לשון הקודש מהכא.
ב גמרא על המשפט הראשון במשנה שואלים: מאי קאמר [מה אמר] שהרי לכאורה רצה להביא ראיה שעגלה ערופה בלשון הקודש, ואין הפסוק המובא ראיה לכך! אמר ר׳ אבהו, הכי קאמר [כך אמר]: וידוי הזקנים על העגלה הערופה בלשון הקודש הוא נאמר, שנאמר: ״וענו ואמרו״ (דברים כא, ז) ולהלן הוא אומר ״וענו הלוים ואמרו״ וגו׳ (דברים כז, יד), מה לשון ״ענייה״ האמורה להלן בלויים — בלשון הקודש היא, אף כאן בלשון הקודש.
GEMARA: The Gemara asks: What is the first sentence in the mishna saying? The mishna is attempting to prove that the verses read during the ritual of breaking a heifer’s neck are to be recited in Hebrew, yet the verse does not offer any proof of this. Rabbi Abbahu said that this is what the mishna is saying: The confession is recited in Hebrew, as it is stated with regard to the ritual of the heifer whose neck is broken: “And they shall speak and say” (Deuteronomy 21:7), and later it is stated with regard to the curses stated on Mount Ebal: “And the Levities shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as the word “speak” that is said later with regard to the Levites is referring to a speech that is recited in the sacred tongue, so too here the declaration is recited in the sacred tongue.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְסֵדֶר עֶגְלָה עֲרוּפָה כֵּיצַד כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁלֹשָׁה מב״דמִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין.: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשָּׁה וְכוּ׳.:

The mishna continues to answer the question of: And how is the ritual of the heifer whose neck is broken ordered? The mishna states: It is written in the Torah: “If one be found slain in the land which the Lord your God has given you to possess it, lying in the field, and it is not known who has smitten him; then your Elders and your judges shall come forth, and they shall measure unto the cities which are round about him that is slain” (Deuteronomy 21:1–2). Three members of the High Court that is in Jerusalem would go forth. Rabbi Yehuda says: Five.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולאחר מכן מסבירה המשנה סדר עגלה ערופה כיצד — ״כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושפטיך״ — שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין. ושנינו שר׳ יהודה אומר חמשה
The mishna continues to answer the question of: And how is the ritual of the heifer whose neck is broken ordered? The mishna states: It is written in the Torah: “If one be found slain in the land which the Lord your God has given you to possess it, lying in the field, and it is not known who has smitten him; then your Elders and your judges shall come forth, and they shall measure unto the cities which are round about him that is slain” (Deuteronomy 21:1–2). Three members of the High Court that is in Jerusalem would go forth. Rabbi Yehuda says: Five.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ זְקֵנֶיךָ שְׁנַיִם וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִם וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר זְקֵנֶיךָ שְׁנַיִם וְאֵין ב״דבֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה.

The Sages taught: “And your Elders and judges shall come forth.” “Your Elders” indicates two; “and your judges” also indicates two; and a court may not be composed of an even number of judges, so they add to them one more judge. Therefore, there are five judges. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: “Your Elders” indicates two, and as a court may not consist of an even number of judges they add to them one more. Therefore, there are three.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין ב״ד שקול – אין עושין ב״ד שיהא יכול ליחלק שוה בשוה אלא שיהא הרוב לצד אחד לקיים אחרי רבים להטות (שמות כג).
תנו רבנן [שנו חכמים]: ״ויצאו זקניך ושפטיך״. ״זקניך״ — שנים, ״ושפטיך״ — שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: ״זקניך״ הם שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה.
The Sages taught: “And your Elders and judges shall come forth.” “Your Elders” indicates two; “and your judges” also indicates two; and a court may not be composed of an even number of judges, so they add to them one more judge. Therefore, there are five judges. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: “Your Elders” indicates two, and as a court may not consist of an even number of judges they add to them one more. Therefore, there are three.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי הָא כְּתִיב וְשׁוֹפְטֶיךָ הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִמְיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ וְרַבִּי יְהוּדָה מִזִּקְנֵי זְקֵנֶיךָ נָפְקָא.

The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon as well, isn’t it written: “And your judges”; why does he not agree that this indicates a need for two more judges? The Gemara answers: He requires that additional word “Elders” in order to teach that they must be the distinguished among your judges, i.e., judges from the Sanhedrin. And how does Rabbi Yehuda, who derives from the phrase “and your judges” that there is a need for two additional judges, know that they need to be from the Sanhedrin? He derives it from an extra letter. The verse could have simply stated: The Elders. Instead, it adds a letter and states: “Your Elders,” to teach that they must be the distinguished among the Elders of Israel.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למיוחדין – הנך דלשכת הגזית.
מזקני זקניך – מדמצי למיכתב זקני וכתב זקניך מיוחדין שבזקניך.
ושואלים: ור׳ שמעון נמי [גם כן], הא כתיב [הרי נאמר] גם ״ושפטיך״! ומשיבים: הביטוי ההוא מיבעי ליה [נצרך לו] כדי ללמוד שיהיו אלה מיוחדין שבשופטיך, לא זקנים = חכמים סתם, אלא דווקא חכמים מסנהדרין גדולה. ור׳ יהודה משיב על כך: ממה שהיה יכול לכתוב רק ״זקני״ וכתב ״זקניך״ ללמד שהם מיוחדים שבזקני ישראל — משם נפקא [יוצא הדבר].
The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon as well, isn’t it written: “And your judges”; why does he not agree that this indicates a need for two more judges? The Gemara answers: He requires that additional word “Elders” in order to teach that they must be the distinguished among your judges, i.e., judges from the Sanhedrin. And how does Rabbi Yehuda, who derives from the phrase “and your judges” that there is a need for two additional judges, know that they need to be from the Sanhedrin? He derives it from an extra letter. The verse could have simply stated: The Elders. Instead, it adds a letter and states: “Your Elders,” to teach that they must be the distinguished among the Elders of Israel.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִי כְּתַב רַחֲמָנָא זִקְנֵי הֲוָה אָמֵינָא אפי׳אֲפִילּוּ זִקְנֵי הַשּׁוּק כְּתַב רַחֲמָנָא זְקֵנֶיךָ וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא זְקֵנֶיךָ הֲוָה אָמֵינָא אפי׳אֲפִילּוּ סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה כְּתַב רַחֲמָנָא וְשׁוֹפְטֶיךָ טלִמְיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ.

And Rabbi Shimon could say: If the Merciful One had written in the Torah: The Elders, I would say that it includes even the Elders of the marketplace, meaning any honorable people. Therefore, the Merciful One writes in the Torah: “Your Elders,” to indicate specifically Torah Sages, who are revered by all. And if the Merciful One had written in the Torah only: “Your Elders,” I would say that it includes even Elders from a lesser Sanhedrin. Therefore, the Merciful One also writes: “And your judges,” to teach that they must be the distinguished among your judges, from the Great Sanhedrin.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זקני השוק – אע״פ שאינן סנהדרין.
שופטיך – זקנים שהם שופטים את ישראל.
ואומרים, ור׳ שמעון משיב על כך: אי כתב רחמנא [אילו היתה כותבת התורה] ״זקני״ בלבד — הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו זקני השוק, כלומר, סתם אנשים מכובדים, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״זקניך״ ללמד שדרושים לכך חכמים, הנחשבים בעיני הכל לזקנים. ואי כתב רחמנא [ואילו כתבה התורה] ״זקניך״ בלבד — הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו סנהדרי קטנה, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״ושפטיך״, ללמד — למיוחדין שבשופטיך, כלומר, מסנהדרין גדולה.
And Rabbi Shimon could say: If the Merciful One had written in the Torah: The Elders, I would say that it includes even the Elders of the marketplace, meaning any honorable people. Therefore, the Merciful One writes in the Torah: “Your Elders,” to indicate specifically Torah Sages, who are revered by all. And if the Merciful One had written in the Torah only: “Your Elders,” I would say that it includes even Elders from a lesser Sanhedrin. Therefore, the Merciful One also writes: “And your judges,” to teach that they must be the distinguished among your judges, from the Great Sanhedrin.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה גְּמַר זִקְנֵי זִקְנֵי {ויקרא ד׳:ט״ו} מִזִּקְנֵי הָעֵדָה מָה לְהַלָּן מְיוּחָדִין שֶׁבָּעֵדָה אַף כָּאן מְיוּחָדִין שֶׁבָּעֵדָה.

And what is the source of Rabbi Yehuda that the judges may not come from a lesser Sanhedrin? He derives this halakha from a verbal analogy between “Elders,” written here, and “Elders,” written with regard to the offering that the Sanhedrin brings when the nation has sinned as a result of a mistaken ruling. This offering is brought by “the Elders of the congregation” (Leviticus 4:15). Just as there, “the Elders of the congregation” are the distinguished among the congregation, from the Great Sanhedrin, so too, here the verse is referring to the distinguished among the congregation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מזקני העדה – דסמיכת פר העלם דבר ואייתר ליה שופטיך להביא עוד שנים.
ור׳ יהודה גמר [למד] דבר זה בגזירה שווה ״זקני״ ״זקני״ ממה שנאמר בקרבן שמביאים סנהדרין על העלם דבר של ציבור ״זקני העדה״ (ויקרא ד, טו), מה להלן זקני העדה הם מיוחדין שבעדה שהם סנהדרין גדולה — אף כאן מיוחדין שבעדה.
And what is the source of Rabbi Yehuda that the judges may not come from a lesser Sanhedrin? He derives this halakha from a verbal analogy between “Elders,” written here, and “Elders,” written with regard to the offering that the Sanhedrin brings when the nation has sinned as a result of a mistaken ruling. This offering is brought by “the Elders of the congregation” (Leviticus 4:15). Just as there, “the Elders of the congregation” are the distinguished among the congregation, from the Great Sanhedrin, so too, here the verse is referring to the distinguished among the congregation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִי גָּמַר לִגְמְרַהּ לְכוּלַּהּ מִילְּתָא מֵהָתָם זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ לְמָה לִי אֶלָּא וי״ווָיו וְשׁוֹפְטֶיךָ לְמִנְיָנָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן

The Gemara asks: If he derives this halakha from this verbal analogy, then he should derive the entire matter from there, including the requirement for five judges. If so, why do I need the phrase “your Elders and your judges”? Rather, it must be that Rabbi Yehuda does not derive the halakha from this verbal analogy. Instead, he understands that the phrase “your Elders” indicates two, and that “your judges” indicates that they must be the distinguished among your judges, and the letter vav in the phrase “and your judges [veshofetekha]” is to add two more to the count of the judges. And Rabbi Shimon does not accept this derivation
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לגמרה לכולה מילתא מהתם – דהא רבי יהודה התם נמי חמשה קאמר ויליף לה מקראי בפ״ק דסנהדרין.
אלא [וי״ו] ושופטיך למניינא – כלומר לא גמיר גז״ש ואיצטרי׳ שופטיך לסנהדרי גדולה כר״ש וי״ו דושופטיך דריש ר׳ יהודה למניינא להביא עוד שנים.
ושואלים: אי גמר [אם הוא לומד] בגזירה שווה, אם כן לגמרה לכולה מילתא מהתם [שילמד את כל הענין משם], גם שצריכים חמישה דיינים, ואם כן ״זקניך ושפטיך״ למה לי? אלא צריך לומר שלדעת ר׳ יהודה אף דבר זה אין למדים מגזירה שווה, ומשום כך למד הוא מ״זקניך״ — שיהיו שניים, מ״שופטיך״ — שיהיו מיוחדין שבשופטיך, וי״ו של המלה ״ושפטיך״ למנינא [למנין] בא, להוסיף עוד שניים. ולעומת זאת ר׳ שמעון
The Gemara asks: If he derives this halakha from this verbal analogy, then he should derive the entire matter from there, including the requirement for five judges. If so, why do I need the phrase “your Elders and your judges”? Rather, it must be that Rabbi Yehuda does not derive the halakha from this verbal analogy. Instead, he understands that the phrase “your Elders” indicates two, and that “your judges” indicates that they must be the distinguished among your judges, and the letter vav in the phrase “and your judges [veshofetekha]” is to add two more to the count of the judges. And Rabbi Shimon does not accept this derivation
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה מד:, עין משפט נר מצוה סוטה מד:, הערוך על סדר הש"ס סוטה מד:, רש"י סוטה מד:, תוספות איוורא סוטה מד:, בית הבחירה למאירי סוטה מד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות סוטה מד:, גליון הש"ס לרע"א סוטה מד:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מד:, אסופת מאמרים סוטה מד:

Sotah 44b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 44b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 44b, Collected from HeArukh Sotah 44b, Rashi Sotah 44b, Tosefot Evreux Sotah 44b, Meiri Sotah 44b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 44b, Gilyon HaShas Sotah 44b, Steinsaltz Commentary Sotah 44b, Collected Articles Sotah 44b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144