×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אמֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לְטוּמְאָה וּתְנָא תּוּנָא חֲצַר הַקֶּבֶר הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר וְהוּא שֶׁיְּהוּ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי ב״הבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים באַרְבָּעָה טְפָחִים בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה אֲבָל פִּתְחָהּ מִן הַצַּד דִּבְרֵי הַכֹּל אַרְבַּע אַמּוֹת.
A corpse occupies four cubits with regard to impurity, as the Sages decreed that one becomes impure when he stands within four cubits of a corpse. This measure protects priests and others who are forbidden to contract ritual impurity imparted by a corpse, so that they do not inadvertently become impure. And the tanna of the mishna taught in another mishna as well (Oholot 15:8): With regard to a courtyard adjacent to a grave, one who stands within it is ritually pure, provided that there are four cubits by four cubits within it. A courtyard this size constitutes its own space, according to the statement of Beit Shammai. Beit Hillel say: A space of four handbreadths by four handbreadths is enough. In what case is this statement said? Four handbreadths suffice when the entrance to the courtyard is from above. In such a case there is no concern that one will cover the grave with his body, and thereby become ritually impure, when entering the courtyard. However, if its entrance is from the side, everyone agrees the courtyard must be at least four cubits by four cubits in size.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מת תופס ארבע אמות לטומאה – חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו ויהא סבור שלא האהיל ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה.
ותנא תונא – וכן תני תנא דידן במשנה הנשנית בינינו בבית המדרש בסדר טהרות (אהלות פט״ו מ״ח).
חצר הקבר – שלפני המערה כדאמר סדר בנין הקברות בבבא בתרא (דף ק:) שעושין מערות גדולות של שש על שש וחופר בכותליה סביב כוכין ארוכות כמדת המת ותוחבו לתוכן והמערה מקורה בתקרה וכיסוי ועושה גומא רחבה בצד המערה ופותח פי המערה לתוך הגומא בכותל המערה כמין פתח ואותה גומא היא חצר הקבר.
העומד בתוכו טהור – כל מקום שהוא עומד בה טהור דכיון דמערה חלוקה הימנה ומחיצותיה ניכרות לא גזור רבנן במתים שבתוכה שיתפסו ד׳ אמות סביבותיה לצד המערה דכי גזור רבנן ארבע אמות במת המוטל באויר וכגון למעלה אצל גג המערה כדי להרחיק את האדם מלהאהיל על הטומאה אבל כאן יש היכר.
והוא שיש בה ארבע אמות – הוא דחשיבא מקום לעצמה אבל פחות מכאן בטלה אצל המערה ולא חשיבא למיהוי מקום לעצמה.
וב״ה אומרים ארבעה טפחים – הוי מקום חשוב בכל דוכתא.
במה דברים אמורים – ב״ה אמרו ליה.
כשפתחה של חצר למעלה – שאין לה כניסת מדרון במעלות מן הצד אלא כשיורדין לה קופצין לה וכשעולין מתוכה מטפס ועולה ולקמן פריך איפכא מיסתברא.
בפרש״י בד״ה חצר הקבר כו׳ פי׳ המערה לתוך גומא בכותל כו׳ עכ״ל מפי׳ ישן:
מת תופס ארבע אמות לטומאה, שגזרו חכמים שכל הנמצא בתוך ארבע אמות סמוך למת יהיה טמא, כדי שלא יבואו כהנים ואוכלי טהרות להתקרב אליו ממש ויאהילו עליו וייטמאו. ותנא תונא כן שנה התנא שלנו] במשנה: חצר הקבר (הצמודה לקבר) — העומד בתוכה טהור, והוא שיהו בה בחצר ארבע אמות על ארבע אמות שאז היא נחשבת כמקום לעצמה ואין לגזור בכך, אלו דברי בית שמאי. בית הלל אומרים: די שיהיו בה ארבעה טפחים. במה דברים אמורים שדי שיהא בה ארבעה טפחים — שפתחה של החצר מלמעלה ויורדים לתוכה, שאין כאן חשש שיאהיל על הקבר וייטמא, אבל היה פתחה מן הצד — דברי הכל ארבע אמות.
A corpse occupies four cubits with regard to impurity, as the Sages decreed that one becomes impure when he stands within four cubits of a corpse. This measure protects priests and others who are forbidden to contract ritual impurity imparted by a corpse, so that they do not inadvertently become impure. And the tanna of the mishna taught in another mishna as well (Oholot 15:8): With regard to a courtyard adjacent to a grave, one who stands within it is ritually pure, provided that there are four cubits by four cubits within it. A courtyard this size constitutes its own space, according to the statement of Beit Shammai. Beit Hillel say: A space of four handbreadths by four handbreadths is enough. In what case is this statement said? Four handbreadths suffice when the entrance to the courtyard is from above. In such a case there is no concern that one will cover the grave with his body, and thereby become ritually impure, when entering the courtyard. However, if its entrance is from the side, everyone agrees the courtyard must be at least four cubits by four cubits in size.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כְּלַפֵּי לְיָיא אַדְּרַבָּה מִן הַצַּד מִידְּרִיד וְנָפֵיק מִלְּמַעְלָה אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מַאֲהִיל אֶלָּא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁפִּתְחָהּ מִן הַצַּד אֲבָל פִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה אַרְבַּע אַמּוֹת וְהָנֵי מִילֵּי חֲצַר הַקֶּבֶר דִּמְסַיְּימָא מְחִיצָתַא אֲבָל מֵת בְּעָלְמָא תָּפֵיס.:

The Gemara challenges the preceding resolution: In which direction [kelapei layya] is there a distinction between the positions of the entrance? On the contrary, if one enters from the side, he can slip away and exit without becoming impure. However, if one enters from above it is impossible that he will not overlie the grave over the course of climbing in and out of the courtyard. Rather, it should say: In what case is this statement of Beit Hillel, according to which four handbreadths by four handbreadths are enough, said? It is when the entrance is from the side. However, if the entrance is from above, then the courtyard must be at least four cubits by four cubits according to all opinions. The Gemara further qualifies: And this statement applies in a courtyard adjacent to a grave whose partitions are delineated, but if there is only a corpse lying about without any enclosures, it certainly occupies and affects a surrounding area of four cubits.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלפי לייא – כנגד איפוא הפכת דבריך לייא איפוא כדאמר בברכות (דף נח.) כגני לייא כדים שבורים להיכן הולכים איפכא מסתברא מן הצד כשעשוי לחצר מדרון לצאת דרך צדדים איכא למימר כיון דלא גזור רבנן ארבע אמות במחיצות ניכרות סגי להאי חצר בארבעה טפחים והעומד בה הרי זה טהור שאין לנו במה לטמאו דאינו צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו ויאהיל וכנפיו על חלל הפתח דכי נפיק מידדי ונפיק נשמט ונמשך לו מן הפתח של מערה לצד פתח של חצר ויוצא לו.
מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל – כיון דאינו אלא ארבעה טפחים אי אפשר לו לפרוש כנפיו ולטפס ולעלות אלא אם כן מאהיל על חלל הפתח.
והני מילי כו׳ – השתא מהדר לפרושי סייעתיה מהכא מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור ש״מ הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא דמערה לחודיה ודחצר לחודיה ויש היכר בדבר אבל מת בעלמא המוטל באויר מודו בית הלל דתפיס ארבע אמות מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור דאי בעלמא לא גזור למה לי לאשמועינן הכא דטהור.
ותוהים: כלפי לייא [לאן] הדברים אמורים?! כלומר, ההיפך הוא המסתבר: אדרבא, אם היה הפתח מן הצד מידריד ונפיק [נשמט ויוצא] בקלות ואינו מתקרב לטומאה, אבל אם היה הפתח מלמעלה — אי אפשר שלא יהיה מאהיל על הקבר תוך כדי טיפוס ויציאה מן החצר. אלא כך צריך לומר: במה דברים אמורים — שפתחה מן הצד, אבל אם פתחה מלמעלה, צריך שיהא גודל החצר ארבע אמות לכל הדעות. ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] שיכול אדם להיות סמוך למת, אמורים בחצר הקבר דמסיימא מחיצתא [שמוגדרות מחיצותיה], אבל מת בעלמא [סתם] שאינו נמצא במקום מוגדר בגבולותיו — בודאי תפיס [תופס] ארבע אמות סביבו.
The Gemara challenges the preceding resolution: In which direction [kelapei layya] is there a distinction between the positions of the entrance? On the contrary, if one enters from the side, he can slip away and exit without becoming impure. However, if one enters from above it is impossible that he will not overlie the grave over the course of climbing in and out of the courtyard. Rather, it should say: In what case is this statement of Beit Hillel, according to which four handbreadths by four handbreadths are enough, said? It is when the entrance is from the side. However, if the entrance is from above, then the courtyard must be at least four cubits by four cubits according to all opinions. The Gemara further qualifies: And this statement applies in a courtyard adjacent to a grave whose partitions are delineated, but if there is only a corpse lying about without any enclosures, it certainly occupies and affects a surrounding area of four cubits.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {דברים כ׳:ז׳} מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר אֵרַס (ב)אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה וְאֶחָד שׁוֹמֶרֶת יָבָם וַאֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה אַחִין וּמֵת אֶחָד מֵהֶם בַּמִּלְחָמָה כּוּלָּן חוֹזְרִין {דברים כ׳:ז׳} לֹא לָקַח וְלֹא לְקָחָהּ פְּרָט לְאַלְמָנָה לַכֹּהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין.

§ The mishna teaches among the statements that were said before battle: “What man is there that has betrothed a wife and has not taken her? Let him go and return to his house” (Deuteronomy 20:7). The Sages taught: “That has betrothed” is referring to one who betroths a virgin, and to one who betroths a widow, and to one whose yevama is a widow awaiting her yavam, i.e., this man in the military ranks, to perform levirate marriage. And even if there are five brothers, and one of them dies in the war, they all return for the widow. In addition, the verse could have singled out one who has not taken a wife. When the verse specifies: “and has not taken her,” this excludes men in forbidden marriages: A widow who is betrothed to a High Priest; either a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza], who is betrothed to a common priest; a mamzeret or a Gibeonite woman who is betrothed to an Israelite; or an Israelite woman who is betrothed to a mamzer or to a Gibeonite.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפי׳ היא לו שומרת יבם – שלא קדשה הוא אלא מכח אחיו באה לו.
לקחה – מדלא כתיב לקח מיעוטא הוא למעוטי לקיחת איסור.
ונתינה – מן הגבעונים דכתיב בהו ויתנם יהושע לחוטבי עצים (יהושע ט) והן משבעה אומות.
א עוד שנינו במשנה בין הדברים הנאמרים ליוצאים למלחמה: ״ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישוב לביתו״ (דברים כ, ז). תנו רבנן [שנו חכמים]: ״אשר ארס״ — אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה, ואחד שומרת יבם. ואפילו היו חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה וצריך אחד האחים הנותרים לייבם את אשתו — כולן חוזרין בשבילה. ועוד, היה יכול לומר ״לא לקח״ ונאמר ״ולא לקחה״ הרי זה למעט: פרט לאלמנה לכהן גדול, גרושה או חלוצה לכהן הדיוט, ממזרת או נתינה לישראל, או בת ישראל לממזר או לנתין, שכולם הם עוברי עבירה וחייבים לגרש את נשותיהם, ואינם חוזרים מן המלחמה.
§ The mishna teaches among the statements that were said before battle: “What man is there that has betrothed a wife and has not taken her? Let him go and return to his house” (Deuteronomy 20:7). The Sages taught: “That has betrothed” is referring to one who betroths a virgin, and to one who betroths a widow, and to one whose yevama is a widow awaiting her yavam, i.e., this man in the military ranks, to perform levirate marriage. And even if there are five brothers, and one of them dies in the war, they all return for the widow. In addition, the verse could have singled out one who has not taken a wife. When the verse specifies: “and has not taken her,” this excludes men in forbidden marriages: A widow who is betrothed to a High Priest; either a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza], who is betrothed to a common priest; a mamzeret or a Gibeonite woman who is betrothed to an Israelite; or an Israelite woman who is betrothed to a mamzer or to a Gibeonite.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא אָמַר {דברים כ׳:ח׳} הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב זֶה הַמִּתְיָירֵא מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ.

The Gemara asks: Shall we say that this opinion is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, he says: When the verse singles out “fearful and fainthearted” (Deuteronomy 20:8), this is referring to one who is afraid because of sins that he has. According to this interpretation, one who marries a woman forbidden to him should return home from war because of his guilt, which seems to contradict the opinion mentioned above that such a man does not return from the ranks.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: לימא [האם לומר] שהלכה זו שלא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי היא, דאי [שאם] כשיטת ר׳ יוסי הגלילי היא — הא [הרי] הוא אמר לפרש את דברי הכתוב ״הירא ורך הלבב״ (דברים כ, ח)זה המתיירא מעבירות שבידו, ואם כן אלו שנשאו נשים בעבירה הריהם חוזרים מן המלחמה בתור עבריינים?
The Gemara asks: Shall we say that this opinion is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, he says: When the verse singles out “fearful and fainthearted” (Deuteronomy 20:8), this is referring to one who is afraid because of sins that he has. According to this interpretation, one who marries a woman forbidden to him should return home from war because of his guilt, which seems to contradict the opinion mentioned above that such a man does not return from the ranks.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי כִּדְרַבָּה דְּאָמַר רַבָּה גלְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּבְעוֹל מָה טַעַם לֹא יִקָּח מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל מִשּׁוּם הָכִי אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּבְעוֹל.

The Gemara answers: Even if you say that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, such a man does not return, in accordance with the opinion of Rabba. As Rabba said: A man is never liable for a forbidden marriage until he engages in sexual intercourse with his wife. With regard to the forbidden marriages of a High Priest, the Torah states: “A widow, or a divorcée, or a profaned woman, or a harlot, these he shall not take…And he shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:14–15). What is the reason that “he shall not take” one of these women as a wife? It is due to: “He shall not profane his seed” by engaging in sexual intercourse. Due to that reason, he is not flogged until he engages in sexual intercourse with a woman who is forbidden to him. Therefore, even according to Rabbi Yosei HaGelili, one who merely betroths a forbidden wife might not return home from the ranks.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדרבה – דאמר אין עבירה בקידושין עד שיבעול שיביא זרעו או את האשה לידי חילול וממזרת ונתינה אין עבירה בקידושין דלא כתיב ביה לא יקח אלא לא יבא ולא תתחתן אבל אלמנה כתיב בה לא יקח וקיחה היינו קידושין ואיצטריך דרבה דלא תימא מקידושין עבד ליה איסור.
המת תופס ארבע אמות לטומאה מדברי סופרים ר״ל שחכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס לתוך ארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו ושמא יפשוט ידיו ויאהיל ויהא סבור שלא האהיל:
כבר ביארנו בששי של בתרא שמנהגם היה שהיו עושים קברות משפחות משפחות בסלע בפני עצמו לכל אחת ושאף בני המשפחה בוחרים בתי אבות שבה מערות מערות באותו סלע בית אב זה במערה זו ובית אב זה במערה זו וכן הרבה אלא שהסלע היה נבחר לכל בני משפחה והיה ענין המערה שהיו פותחים בצד אחד שבסלע וחופרין מערה וחופרין כוכין בשלש רוחות שבה לימין הנכנס ולשמאלו ולצד אמצעי שכנגד פניו ופיות הכוכין פתוחות למערה וכשמת להם מת תוחבין הארון שהמת בתוכו בתוך הכוך וסותמין את פיו באבנים וסיד או במה שירצו ועושין המערה גדולה או קטנה כפי רצונם ועושה בה כוכין כפי אורך המערה ועושין חצר לפניה כפי בחירתם וכן היו רגילים לעשות מערה אחרת כנגדה שתהא החצר פתוחה למערה זו ממערבה ולזו ממזרחה בסלע מכאן ומכאן והחצר הוא בתוך הסלע שחופר בה ומשים רכסיה לבקעה שיכנסו שם הקברים ויורידו המטה לשם ונוטלין ממנה הארון לגנזו בתוך הכוך:
אלא שכל שהתנה לעשות כן בסתם נאמר שם שעושה מערה שתוכה ארבע אמות רחב באורך שש ובגובה ארבע אמות ופותח בתוכה שמנה כוכין שלש מימין הנכנס ושלש משמאלו ושתים כנגדו והכוכין ארבע אמות ארכן בעומק וגבהן ששה טפחים ורחבן ששה ועושה חצר על פתח המערה ר״ל לפני המערה שש על שש שחוקק בסלע לפני המערה עד שישים רכסיה לבקעה להוריד המטה לשם ולהיות הקוברים נוטלין ממנה את הארון לגנזו בתוך הכוך ושתי מערות הוא פותח לחצר זה לרוח זה ואחת לשכנגדו על הדרך שביארנו:
וחצר זה העומד לתוכו טהור ואע״פ שהוא בתוך ארבע אמות לקבר שמאחר שהמערה חלוקה מן החצר וכותליה ניכרות ומסויימות לא גזרו במתים שבתוכה להיות תופסין ד׳ אמות שלא גזרו אלא שמא לא יזהר אדם מלאהל עליו בפשוט ידיו וכל שיש היכר לא גזרו ולא סוף דבר בחצר הגדולה כשיעור שהזכרנו שהיא גדולה ומסויימת וניכרת אלא אף בקטנה הרבה כל שיש לה שיעור מקום והוא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ואף זו דוקא שפתחה של מערה מן הצד כגון שעשו לה כניסת מדרון דרך מעלות מן הצד אבל אם אין לה פתח מן הצד אלא שאדם נכנס בה דרך קפיצה וכשעולין מתוכה מטפס ועולה אי אפשר בשיעור מועט כזה שלא יאהיל על הקברות והעומד בתוכה טמא עד שיהו בה ארבע אמות על ארבע אמות הא מת דעלמא או אפילו קבר תופס ארבע אמות לטומאה מדברי סופרים ויראה מכאן שכל קבר שציוניו ניכרין ומבוררים כגון שיש עליהם מצבה וכיוצא בה אינו תופס ארבע אמות:
לעולם יהא אדם משתדל להיות לו בית קודם שישתדל בשאר נכסים ואחר כך ישתדל בשאר נכסים כגון כרמים ושדות ואחר כך ישא אשה אף התורה רמזה לו כך מי האיש וכו׳ הקדימה בית לכרם וכרם לאשה ואף שלמה בחכמתו אמר הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך ודרשו בו הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם ושאר נכסים אחר ובנית ביתך זו אשה ודרך הערה דרשוהו בענין אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים ר״ל מעלות ומדות ובנית ביתך שתדרוש ותקבל שכר ר״ל שישפיע לזולתו:
התפילין שתי מצות הם שהרי תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד אעפ״כ נכללים הם בברכה אחת ומניח את של יד תחלה ומברך להניח ואחר כך מניח של ראש ואין צורך לברכה אחרת ומ״מ אם סח בין של יד לשל ראש חוזר ומברך על של ראש שמאחר שהן שתי מצות והוא סח בנתים אין של ראש נפטרים בברכת של יד ומברך על של ראש בנסח אחר והיא על מצות תפלין וזהו שאמרו לא סח מברך אחת סח מברך שתים ואעפ״כ אסור להסיח דכתיב והיו לאות שיהא תיכף של ראש לשל יד ושמא תאמר אם כן מה שאמרו על תפלה של יד אומר להניח ועל של ראש אומר על מצות לא נתקנה זו של ראש אלא לעוברי עבירה והרי רב חייא בשם רבי יוחנן אומר בפי׳ על של יד אומר להניח ועל של ראש על מצות אלמא לא סגיא בלאו הכי אינו כן אפשר שנתקנה למי שאין לו אלא תפלה של ראש ומ״מ אחרוני הרבנים חששו לקושיא זו ופירשו לא סח מברך אחת על כל אחת ואחת בשל יד להניח ובשל ראש על מצות אבל סח מברך שתיהן אף על של ראש להניח ועל מצות ומאחרוניהם כתבו שאחר שבירך להניח וממשמש בתפלה של יד לחזק את הקשר שתהא אותה ברכה סובבת על של יד שאין הכונה אלא לתכוף של ראש לשל יד וקצתם פירשו שכל שאין לו אלא תפלה אחת אפי׳ היא של יד מברך שתים והדברים זרים ועיקר הדברים כדעת ראשון:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק תשיעי בע״ה:
עגלה ערופה וכו׳ כבר ביארנו בפ׳ אלו נאמרין כל הדברים שאמירתם טעונה לשון הקדש דרך כלל וביארנו שם עוד בקצתם עניני דיניהם אלא שנשארו מהם לבאר עניני משוח מלחמה ועניני עגלה ערופה ובפרק משוח מלחמה ביארנו עניני טכסיסי המלחמה ודין משוח מלחמה ועכשו אנו מכוונים לבאר בזה הפרק דיני עגלה ערופה על שלמות כל ענינים הצריכים בביאורה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון עניני טכסיס הנהגתם כשהיו מוצאין החלל ובאיזה צד מודדין ועל ידי מי וכן על איזה צד מביאין עגלה ערופה ועל איזה צד אין מביאין השני אם נמצא ההורג אחר שערפו את העגלה או עד שלא תערף כיצד דנין בה ובאיזה עדות יתברר הענין ליקרא נמצא ההורג השלישי לברר באיזה זמן בטלה עגלה ערופה ונתגלגל על ידי זה לבאר בכמה מעלות טובות שבטלו מאצלנו לרוב פשעינו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי, יש לומר שאינם חוזרים כדברי רבה. שאמר רבה: לעולם אינו חייב על כל הנשים האלה מלקות עד שיבעול, ולא בקידושי כסף ושטר בלבד. מה טעם הדבר — שנאמר בכהן גדול ״אלמנה גרושה וחללה זונה את אלה לא יקח... ולא יחלל זרעו בעמיו״ (ויקרא כא, יד-טו), הרי שנאסר ב״לא יקח״ — משום ״לא יחלל זרעו״, משום הכי [כך] אינו לוקה עד שיבעול, שהרי אין היא וזרעה מתחללים עד שיבוא עליה.
The Gemara answers: Even if you say that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, such a man does not return, in accordance with the opinion of Rabba. As Rabba said: A man is never liable for a forbidden marriage until he engages in sexual intercourse with his wife. With regard to the forbidden marriages of a High Priest, the Torah states: “A widow, or a divorcée, or a profaned woman, or a harlot, these he shall not take…And he shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:14–15). What is the reason that “he shall not take” one of these women as a wife? It is due to: “He shall not profane his seed” by engaging in sexual intercourse. Due to that reason, he is not flogged until he engages in sexual intercourse with a woman who is forbidden to him. Therefore, even according to Rabbi Yosei HaGelili, one who merely betroths a forbidden wife might not return home from the ranks.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר בָּנָה אֲשֶׁר נָטַע אֲשֶׁר אֵרַשׂ דלִימְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיִּבְנֶה אָדָם בַּיִת וְיִטַּע כֶּרֶם ואח״כוְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחׇכְמָתוֹ {משלי כ״ד:כ״ז} הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה בַּיִת וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ זֶה כֶּרֶם אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ זוֹ אִשָּׁה.

§ The Sages taught (Tosefta 7:20-21): The Torah states: “What man is there that has built” (Deuteronomy 20:5), and then “that has planted” (Deuteronomy 20:6), and finally “that has betrothed” (Deuteronomy 20:7). The Torah has taught a person the desired mode of behavior: A person should build a house, then plant a vineyard, and afterward marry a woman. And even King Solomon said in his wisdom: “Prepare your work outside, and make it fit for yourself in the field; and afterward build your house” (Proverbs 24:27). The Sages explained: “Prepare your work outside”; this is a house. “And make it fit for yourself in the field”; this is a vineyard. “And afterward you shall build your house”; this is a wife.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אשר בנה כו׳ ד״א שיבנה בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה כו׳. למדו לומר כן דהו״ל להקדים נשואי אשה שהוא דבר השוה בכל ומצוי משא״כ בית וכ״ש כרם דאין כל אדם זוכה לכך אבל לימדה תורה ד״א שמי שיש לו יעשה כסדר הזה לישא אשה באחרונה. ומייתי דכך סדרן שלמה בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך זה בית. דמקום פנוי שהוא חוץ עשה והכן בו מלאכתך לעשותו בית ופנים. ועתדה בשדה לך זה כרם. ועתדה כמו להיות עתידים ליום הזה מלשון הכנה שאמר שיכין לו בשדה פנוי לעשותו כרם. אח״כ ובנית ביתך זו אשה. כדאמרי׳ בעלמא וקורא לאשתו ביתו לפי שהיא עקרת הבית ולמאי דדרש לענין תורה שלמה בחכמתו סדרן כן לעמוד מן הטפל על העיקר והתכלית וזה שאמר הכן בחוץ מלאכתך דימה עסק התורה עד שיבא לתכליתה למכין עצמו לבנות לו בית. וזה שאמר זה המקרא. שאינו רק הכנה ללמוד המשנה. וכן ועתדה בשדה לך זו משנה. שאינה אלא הכנה אל התלמוד אבל עיקר בנין הבית הוא התלמוד כדאמרי׳ פרק אלו מציאות כל העוסק במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה וכו׳ בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ובפ׳ היה נוטל אמרי׳ קרא ושנה ולא שימש ת״ח ה״ז ע״ה ומאן דמוסיף על העיקר המעשים טובים. שהוא גמר בנין הבית דתלמוד נמי אינו אלא הכנה למעשים טובים כדאמרינן שהתלמוד מביא לידי מעשה ומאן דמוסיף עוד אל עיקר בנין הבית ותכליתו דרוש וקבל שכר גם שכבר בא לכלל שהביאו לידי מעשים טובים אמר דרוש וקבל שכר בחכמה עיונית שע״ז אמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו׳ דרמזו בזה על חכמה עיונית דאילו חכמת התלמוד ודאי קודמת ליראת חטא שהתלמוד מביא לידי מעשה ואמרו ולא ע״ה חסיד וכדמוכח הכא ודו״ק:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: הסדר בכתובים אלה הוא ״אשר בנה״ (דברים כ, ה), ואחר כך ״אשר נטע״ (דברים כ, ו), ולבסוף ״אשר ארש״ (דברים כ, ז). לימדה תורה דרך ארץ לאדם: שיבנה אדם בית ואחר כך יטע כרם, ואחר כך ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו: ״הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך״ (משלי כד, כז). ״הכן בחוץ מלאכתך״ — זה בית, ״ועתדה בשדה לך״ — זה כרם, ״אחר ובנית ביתך״ — זו אשה.
§ The Sages taught (Tosefta 7:20-21): The Torah states: “What man is there that has built” (Deuteronomy 20:5), and then “that has planted” (Deuteronomy 20:6), and finally “that has betrothed” (Deuteronomy 20:7). The Torah has taught a person the desired mode of behavior: A person should build a house, then plant a vineyard, and afterward marry a woman. And even King Solomon said in his wisdom: “Prepare your work outside, and make it fit for yourself in the field; and afterward build your house” (Proverbs 24:27). The Sages explained: “Prepare your work outside”; this is a house. “And make it fit for yourself in the field”; this is a vineyard. “And afterward you shall build your house”; this is a wife.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ד״אדָּבָר אַחֵר הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה מִקְרָא וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ זֶה מִשְׁנָה אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ זֶה גמ׳גְּמָרָא ד״אדָּבָר אַחֵר הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ זֶה גְּמָרָא אַחַר וּבָנִית בֵיתֶךָ אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל ר״ירַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וּגְמָרָא וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר.:

Alternatively, this verse may be understood as relating to Torah study: “Prepare your work outside”; this is the study of Bible. “And make it fit for yourself in the field”; this is the study of Mishna. “Afterward you shall build your house”; this is the study of Gemara, the analysis of and deliberation over the statements of the Sages. Alternatively: “Prepare your work outside”; this is the study of Bible and Mishna. “And make it fit for yourself in the field”; this is the study of Gemara. “Afterward you shall build your house”; these are good deeds. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: “Prepare your work outside”; this is the study of Bible, and Mishna, and Gemara. “And make it fit for yourself in the field”; these are good deeds. “Afterward you shall build your house”; expound upon new understandings of Torah and receive reward, which is possible only after the initial steps.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועתדה בשדה לך ונצבה – בשדה מלאכתך לך.
גמרא – לתת סברא להבין בטעמי המשנה והלכה כדברי מי.
דבר אחר, נדרש הכתוב לענין לימוד התורה: ״הכן בחוץ מלאכתך״ — זה מקרא, ״ועתדה בשדה לך״ — זה משנה, ״אחר ובנית ביתך״ — זה גמרא, כלומר, העיון והדיון בדברי חכמים. דבר אחר: ״הכן בחוץ מלאכתך״ — זה מקרא ומשנה, ״ועתדה בשדה לך״ — זה גמרא, ״אחר ובנית ביתך״ — אלו מעשים טובים. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר: ״הכן בחוץ מלאכתך״ — זה מקרא ומשנה וגמרא, ״ועתדה בשדה לך״ — אלו מעשים טובים, ״אחר ובנית ביתך״ — דרוש וקבל שכר שאחר כך יש מקום שיהא אדם דורש ומחדש בתורה.
Alternatively, this verse may be understood as relating to Torah study: “Prepare your work outside”; this is the study of Bible. “And make it fit for yourself in the field”; this is the study of Mishna. “Afterward you shall build your house”; this is the study of Gemara, the analysis of and deliberation over the statements of the Sages. Alternatively: “Prepare your work outside”; this is the study of Bible and Mishna. “And make it fit for yourself in the field”; this is the study of Gemara. “Afterward you shall build your house”; these are good deeds. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: “Prepare your work outside”; this is the study of Bible, and Mishna, and Gemara. “And make it fit for yourself in the field”; these are good deeds. “Afterward you shall build your house”; expound upon new understandings of Torah and receive reward, which is possible only after the initial steps.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר כּוּ׳.: תָּנָא אִם הוֹסִיף בּוֹ דִּימוֹס אֶחָד חוֹזֵר.: ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הַבּוֹנֶה בֵּית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן לֹא הָיָה חוֹזֵר.: תָּנָא מִפְּנֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אוֹתוֹ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ.:

§ The mishna teaches: And these are the men who do not return from the ranks: One who builds a gateway, or an enclosed veranda, or a balcony…Rabbi Yehuda says: Even one who rebuilds a house as it stood originally would not return. A Sage taught (Tosefta 7:18): If one adds one additional row of stones [dimos] to the original structure, he returns from the ranks. That is enough to render it a new building. The mishna further teaches: Rabbi Eliezer says: Even one who builds a new brick house in the Sharon would not return. A Sage taught: This is because the owners renew it twice in a period of seven years, and it is therefore not considered a permanent structure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם הוסיף בו דימוס אחד – שורה של אבנים או בגובה או בעובי תו לא הוי על מכונו וקרינא ביה חדש.
שמחדשין אותו – שאינו מתקיים.
בשבוע – בשמיטה.
ג שנינו במשנה, ואלו שאינן חוזרין: הבונה בית שער כו׳, ור׳ יהודה אומר: אף הבונה בית על מכונו אינו חוזר. תנא [שנה החכם]: אם הוסיף בו דימוס (נידבך, שורה של אבנים) אחד יתר על הבית הקודם — חוזר, שהרי זה כבניה חדשה, ולא אמר ר׳ יהודה אלא כשלא שינה בו דבר. עוד שנינו במשנה, ר׳ אליעזר אומר: אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר. תנא [שנה החכם]: מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע (בשבע שנים), ואם כן אין זה בנין של קבע.
§ The mishna teaches: And these are the men who do not return from the ranks: One who builds a gateway, or an enclosed veranda, or a balcony…Rabbi Yehuda says: Even one who rebuilds a house as it stood originally would not return. A Sage taught (Tosefta 7:18): If one adds one additional row of stones [dimos] to the original structure, he returns from the ranks. That is enough to render it a new building. The mishna further teaches: Rabbi Eliezer says: Even one who builds a new brick house in the Sharon would not return. A Sage taught: This is because the owners renew it twice in a period of seven years, and it is therefore not considered a permanent structure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וַחֲנָכוֹ וְכוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן {דברים כ״ד:ה׳} אִשָּׁה חֲדָשָׁה אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה חֲדָשָׁה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה מִכׇּל מָקוֹם אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה חֲדָשָׁה מִי שֶׁחֲדָשָׁה לוֹ יָצָא מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁאֵין חֲדָשָׁה לוֹ.

§ The mishna teaches: These are the men who do not even move from their places: One who built a house and dedicated it within the year; one who planted a vineyard and used its fruit for less than a year; one who marries his betrothed and one who marries his yevama, as it is stated: “When a man takes a new wife, he shall not go out with the army, neither shall he be charged with any business; he shall be free for his house one year, and shall cheer his wife whom he has taken” (Deuteronomy 24:5). With respect to a new husband’s exemption, the Sages taught a number of halakhot from this verse. From the term: “A new wife” I have derived only that a man returns only for a new virgin wife. From where do I derive that it applies to a widow or a divorcée? The verse states: “A wife,” in any case. If so, what is the meaning when the verse states: “A new wife?” It is referring to one who is new for him, excluding one who remarries his divorcée, who is not new to him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לי אלא חדשה – בתולה.
אלמנה וגרושה – מאחר ונשאה זה.
ד שנינו במשנה, ואלו שאין זזין ממקומן: בנה בית חדש וחנכו וכו׳. תנו רבנן [שנו חכמים] על הכתוב ״כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר״ (דברים כד, ה): ״אשה חדשה״ — אין לי אלא אשה חדשה שהיא בתולה שנישאה לו, ואולם אם נשא אלמנה וגרושה מנין שאף הוא אינו יוצא בצבא — תלמוד לומר: ״אשה״, מכל מקום. אם כן, מה תלמוד לומר ״אשה חדשה״ — מי שחדשה לו, יצא מחזיר גרושתו שאין היא חדשה לו.
§ The mishna teaches: These are the men who do not even move from their places: One who built a house and dedicated it within the year; one who planted a vineyard and used its fruit for less than a year; one who marries his betrothed and one who marries his yevama, as it is stated: “When a man takes a new wife, he shall not go out with the army, neither shall he be charged with any business; he shall be free for his house one year, and shall cheer his wife whom he has taken” (Deuteronomy 24:5). With respect to a new husband’s exemption, the Sages taught a number of halakhot from this verse. From the term: “A new wife” I have derived only that a man returns only for a new virgin wife. From where do I derive that it applies to a widow or a divorcée? The verse states: “A wife,” in any case. If so, what is the meaning when the verse states: “A new wife?” It is referring to one who is new for him, excluding one who remarries his divorcée, who is not new to him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים כ״ד:ה׳} לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא יָכוֹל בַּצָּבָא הוּא דְּלֹא יֵצֵא אֲבָל יַסְפִּיק מַיִם וּמָזוֹן וִיתַקֵּן הַדְּרָכִים תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים כ״ד:ה׳} וְלֹא יַעֲבוֹר עָלָיו לְכׇל דָּבָר יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַבּוֹנֶה בַּיִת וְלֹא חֲנָכוֹ נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ אֵרַס אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עָלָיו עָלָיו אִי אַתָּה מַעֲבִיר אֲבָל אַתָּה מַעֲבִיר עַל אֲחֵרִים וּמֵאַחַר דִּכְתַב לֹא יַעֲבוֹר לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא לְמָה לִי הלַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין.:

The Sages taught with regard to the verse: “He shall not go out with the army” (Deuteronomy 24:5); one might have thought it is with the army that he does not go out, but he does go to supply water and food to the army and to repair the roads for them. Therefore, the verse states: “Neither shall he be charged with any business.” One might have thought that I include even one who has built a house and has not dedicated it, or one who has planted a vineyard and has not used its fruit, or one who has betrothed a woman and has not taken her as his wife? The verse states: “Neither shall he be charged with any business”; you do not charge him with any responsibilities, but you do charge others. The Gemara asks: And since the Torah states: “Neither shall he be charged with any business,” why do I need to be taught: “He shall not go out with the army”? The Gemara answers: The Torah adds this clause so that he will violate two prohibitions if he goes out to war: “He shall not go out with the army,” and: “Neither shall he be charged.”
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול אף בנה בית – חדש ולא חנכו יהא כזה שיהא נקי מן הכל.
תנו רבנן [שנו חכמים]: ״לא יצא בצבא״ (דברים כד, ה). יכול בצבא הוא שלא יצא, אבל יספיק מים ומזון לחיילים, ויתקן הדרכים — תלמוד לומר: ״ולא יעבר עליו לכל דבר״ (דברים כד, ה). יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו, ואת זה שנטע כרם ולא חללו, וכן את זה שארס אשה ולא לקחה שגם הם לא יעשו דבר — תלמוד לומר: ״עליו״, לדייק ולמעט: עליו אי אתה מעביר שום עבודה, אבל אתה מעביר על אחרים. ושואלים: ומאחר שכתב בתורה ״לא יעבור״ שנפטר מכל שעבוד, ״לא יצא בצבא״ למה לי? ומשיבים: לעבור עליו בשני לאוין (מצוות לא תעשה); משום ״לא יעבור״ ומשום ״לא יצא״, אם יוצא לצבא.
The Sages taught with regard to the verse: “He shall not go out with the army” (Deuteronomy 24:5); one might have thought it is with the army that he does not go out, but he does go to supply water and food to the army and to repair the roads for them. Therefore, the verse states: “Neither shall he be charged with any business.” One might have thought that I include even one who has built a house and has not dedicated it, or one who has planted a vineyard and has not used its fruit, or one who has betrothed a woman and has not taken her as his wife? The verse states: “Neither shall he be charged with any business”; you do not charge him with any responsibilities, but you do charge others. The Gemara asks: And since the Torah states: “Neither shall he be charged with any business,” why do I need to be taught: “He shall not go out with the army”? The Gemara answers: The Torah adds this clause so that he will violate two prohibitions if he goes out to war: “He shall not go out with the army,” and: “Neither shall he be charged.”
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: {דברים כ׳:ח׳} וְיָסְפוּ הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְגוֹ׳ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב וכְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב זֶהוּ הַמִּתְיָירֵא מִן הָעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כׇּל אֵלּוּ שֶׁיַּחְזוֹר בִּגְלָלָן.

MISHNA: The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak further to the people, and they shall say: What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return unto his house” (Deuteronomy 20:8). Rabbi Akiva says: “That is fearful and fainthearted” is to be understood as it indicates, that the man is unable to stand in the battle ranks and to see a drawn sword because it will terrify him. Rabbi Yosei HaGelili says: “That is fearful and fainthearted”; this is one who is afraid because of the sins that he has; he, too, returns. Therefore, the Torah provided him with all these additional reasons for exemption from the army so he can ascribe his leaving to one of them. In this way, the sinner may leave the ranks without having to publicly acknowledge that he is a sinner.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ויספו השוטרים – על דברי כהן.
בקשרי – כשמתקשרים לעמוד צפופים שלא יפרידום אויבים.
לפיכך – שהירא זהו הירא מעבירות תלה התורה בנה ונטע ואירס לחזור בגללן כדי שיתלה בכך החזרה ולא יתבייש לומר מעבירות שבידו הוא ירא וחוזר.
ר״י הגלילי אומר הירא ורך הלבב זהו המתירא מן העבירות כו׳. כתב הרא״ם פי׳ רבי יוסי הגלילי מאחר שאין מיתה בלא עון אין לו לירא שימות אלא כשהוא בעל עבירות ולפיכך פי׳ כו׳ ע״ש באורך ובפ׳ במה בהמה ליתא הכי אלא דר׳ אמי הוה קאמר הכי ומסיק בתיובתא דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ואי הוה סבר רבי יוסי הגלילי הכי הל״ל דר׳ אמי כר׳ יוסי הגלילי ועוד לר׳ אמי נמי הכא הא קאמר דאין מיתה בלא חטא כו׳ וכתבו התוס׳ שם פירוש מיתה לפי שנגזרה ובאה אף על השוגג ואין יסורין בלא עון של מזיד כו׳ ע״ש וא״כ הוא השוגג שלא נתודע לחוטא לא תקן שיחזור וימות במלחמה ודוחק לומר דאין מיתה בלא חטא דקאמר היינו דוקא בחטא שוגג שנתודע ועדיין לא נתכפר ודברי הרמב״ן בזה נכונים שכתב ע״ד רבי יוסי הגלילי כאשר הבטיח הכהן שהשם יושיעם ולא יפקד מהם איש ראוי שיבטחו בו הצדיקים ויזהירו השוטרים את היראים מעבירות כו׳ ע״ש והאריך שם עוד גם בדעת רבי עקיבא:
אפילו חתן מחדרו כו׳. מפורש פ״ק גבי אין נקי אפילו חתן כו׳:
סליק פרק משוח מלחמה
ה משנה ״ויספו השטרים לדבר אל העם מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו״ (דברים כ, ח). ר׳ עקיבא אומר: ״הירא ורך הלבב״ הוא כמשמעו — מי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, מפני שנופלת עליו אימה. ר׳ יוסי הגלילי אומר: ״הירא ורך הלבב״ — זהו המתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה (נתנה לו מקום לתלות) את כל אלו הסיבות שבגללן נפטרים מלצאת לצבא, משום בית וכרם וכיוצא בהן שיחזור בגללן, שלא ידעו הכל שהוא חוזר משום עבירות שבידו ויחשבו שחוזר משום אחת הסיבות האחרות.
MISHNA: The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak further to the people, and they shall say: What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return unto his house” (Deuteronomy 20:8). Rabbi Akiva says: “That is fearful and fainthearted” is to be understood as it indicates, that the man is unable to stand in the battle ranks and to see a drawn sword because it will terrify him. Rabbi Yosei HaGelili says: “That is fearful and fainthearted”; this is one who is afraid because of the sins that he has; he, too, returns. Therefore, the Torah provided him with all these additional reasons for exemption from the army so he can ascribe his leaving to one of them. In this way, the sinner may leave the ranks without having to publicly acknowledge that he is a sinner.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב.

Rabbi Yosei says: With regard to one who has betrothed a woman forbidden to him, including a widow betrothed to a High Priest; a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] betrothed to a common priest; a mamzeret or a Gibeonite woman betrothed to an Israelite; or a daughter of an Israelite betrothed to a mamzer or a Gibeonite; this man is he whom the verse calls “fearful and fainthearted.” He fears that his sin will jeopardize his safety in the war.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוסי אומר כו׳ – בגמרא מפרש במאי פליג אדרבי יוסי הגלילי.
ר׳ יוסי אומר: מי שנשא אשה בעבירה, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה או חלוצה לכהן הדיוט, ממזרת או נתינה לישראל, בת ישראל לממזר או לנתין — הרי הוא הירא ורך הלבב שמפני שיש בידו עבירות — מפחד שמא ייפגע במלחמה, ומתיירא משום כך.
Rabbi Yosei says: With regard to one who has betrothed a woman forbidden to him, including a widow betrothed to a High Priest; a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] betrothed to a common priest; a mamzeret or a Gibeonite woman betrothed to an Israelite; or a daughter of an Israelite betrothed to a mamzer or a Gibeonite; this man is he whom the verse calls “fearful and fainthearted.” He fears that his sin will jeopardize his safety in the war.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {דברים כ׳:ט׳} וְהָיָה כְּכַלּוֹת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם וּבַעֲקֵיבוֹ שֶׁל עָם זמַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן וְכׇל הַמְבַקֵּשׁ לַחְזוֹר הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו

The mishna continues its discussion. The verse states: “And it shall be, when the officers conclude speaking to the people, that captains of legions shall be appointed at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). The mishna adds: As well as at the rear of the people. The officers station guards [zekifin] in front of them, and other guards behind them, and they have iron rods [kashilin] in their hands. And with regard to anyone who attempts to turn back and flee from the war, the guard has license to beat [lekape’aḥ] his legs
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זקף
זקףא(משנה עדיות פרק ג) אין זוקפין את המנורה ביום טוב (ביצה כג.) בפרק יום טוב בגמ׳ הכא במנורה של חליות עסקינין דמחזי כבונה. (סוטה מד.) ובעקיבו של עם היו מעמידין זקיפין לפניהן ואחרים מאחוריהן פי׳ עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורין עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו אותן זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט מן הפנימים יבא לאחרונים. (פסחים מ) זיקפא אסיר פי׳ שמתקבצין לתוך המים ומחמיצין (פסחים קי) לינקוט זיקפא דידא דימיניה בידא דשמאלי׳ זיקפא דידא דשמאלי׳ בידא דימיניה פי׳ יתפוש בוהן ידו הימנית בתוך ידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בתוך ידו הימנית ואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה פי׳ ואם מתיירא מעין של עצמו יביט בצד חוטמו השמאלית (גיטין יח) מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע״פ שלא זקפה זקפה אע״פ שלא פגמה (בבא מציעא עב) אם משנתגייר זקפן עליו במלוה (א״ב פי׳ נתן להם קיום והעמד׳ בדין מלו׳ לעשותו בעל חוב שיגב׳ ממשעבדי):
ערך כשיל
כשילב(בבא קמא קיט) ובכשיל הרי של בעל הבית (סוטה מד.) וכשילין של ברזל בידיהן ובקרדומות באו לה תרגום וכמה דעילין בכשלין:
א. [אויף ריכטען.]
ב. [האק.]
ובעקבו של עם – בסופו של עם שעומדים שלא יחזרו אחרונים לאחריהם לנוס.
מעמידין זקיפין מלפניהם – בראשה של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים לכך שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו ויזקיפוהו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם.
[ואחרים] – ואנשים אחרים מאחריהם.
וכשילין של ברזל בידיהם – לשמור שלא ינוסו וכשילין כעין חצין שקורין ווריי״ש.
״והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם״ (דברים כ, ט). ובעקיבו (בסופו) של עם, מעמידין זקיפין (שומרים) לפניהם, וזקיפין אחרים מאחוריהם, וכשילין (מוטות) של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור ולברוח מן המלחמה — הרשות בידו של הזקיף לקפח (להכות ולשבור) את שוקיו.
The mishna continues its discussion. The verse states: “And it shall be, when the officers conclude speaking to the people, that captains of legions shall be appointed at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). The mishna adds: As well as at the rear of the people. The officers station guards [zekifin] in front of them, and other guards behind them, and they have iron rods [kashilin] in their hands. And with regard to anyone who attempts to turn back and flee from the war, the guard has license to beat [lekape’aḥ] his legs
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה מד., עין משפט נר מצוה סוטה מד., הערוך על סדר הש"ס סוטה מד., רש"י סוטה מד., בית הבחירה למאירי סוטה מד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות סוטה מד., מהרש"א חידושי אגדות סוטה מד., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מד., אסופת מאמרים סוטה מד.

Sotah 44a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 44a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 44a, Collected from HeArukh Sotah 44a, Rashi Sotah 44a, Meiri Sotah 44a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 44a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 44a, Steinsaltz Commentary Sotah 44a, Collected Articles Sotah 44a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144