×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב חִסְדָּא סָח בֵּין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.
§ Rav Ḥisda says: If one spoke between donning the phylacteries of the arm and the phylacteries of the head, he must recite the blessing again when donning the phylacteries of the head.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך יד
ידא(נדה יג.) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תיקצץ פי׳ לבדוק בכל שעה מפני הנידות ובאנשים תיקצץ שאם בדק האיש בכל עת באבר מביא שכבת זרע וזה הדבר אסור. (בריש עוקצים חולין קיח.) כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא ומצטרף פי׳ ידות כגון קנה של שבולת ועוקץ פסיגת האשכול שהוא היוצא מן הגרגרים וכיוצא בהן שדרך בני אדם לתפשם בידם ולאכול מהן או לתלותן בהן או להפכן ממקום למקום וכיוצא בדברים הללו נקראו ידות כדרך שנקרא בית תפישת יד בכלים ידות הכלים ומה שהוא עשוי להגן כגון העור בבשר וקליפי אגוזים וקליפי רימונים וכיוצא בהן נקרא שומר (מנחות לו) רב אשי אמר ידכה יד כהה יד שמאל מדכתיב כהה בלשון נקבה כלומר באותה יד שהיא חלשת כנקבה היינו שמאל (בילמדנו) ידכה ה׳ יתירה הרי חמשה ד׳ טטפות בראש וטוטפות אחד ביד. (שבת יג: פסחים יט: ובסוף זבין) אלו פוסלין את התרומה וכו׳ עד והספר והידים (ובפ״ג בילמדנו יפקוד ה׳) אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה וסמכת את ידך עליו יד אחת מה עשה משה סמך שתי ידיו עליו וכולי (ובריש והיה עקב תשמעון) מהו יד ליד לא ינקה רע אמר הקב״ה לישראל לא תלמדו את התורה על מנת ליטול שכרה מיד לא תעשה את המצות ותבקש שכרה מיד ליד ואם עשה כן נקרא רע שלא הניח לניניו כלום וכו׳ (סוטה ד) אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו הקב״ה שמים וארץ כאברהם אבינו וכו׳ אמר רבי חייא בר אשי אמר רב מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה:
ערך עבר
עברב(בבא בתרא צא.) עברא זעירא דכותי זהו אור כשדים פי׳ אותו מעבר קטן שבכותה (ברכות כח:) כל פרשת העיבור יהיו צרכיהן מלפניך פירוש בתלמוד אפילו כשישראל עוברין על דברי תורה יהיו צרכיהן (א״ב תרגום ערות דבר עברת פתגמא) ואיכא דאמרי אפילו כשאתה מלא עליהם עברה יהיו צרכיהן לפניך (יומא לג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור פי׳ להעביר תפילין שביד קודם תפילין של ראש אסור למה כי כשיבא להוציאן יעלו בידו תפילין של ראש ואסור להניחן קודם תפילין של יד כמפורש (מנחות לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח״כ של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח״כ של יד ומפרש שם מאי טעמא והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים של תפילין למטה ואח״כ חולץ של יד ומניח בכיס הלכך חולץ בתחילה של ראש כמצוותה ומניח בכיס למעלה וכשיבא ללבוש לוקח תחילה של זרוע שהן למעלה ומניחה לאלתר ואינו עובר על המצות ואח״כ נוטל הטוטפת שהיא למטה בכיס ומקיים כל זמן שבין עיניך יהו שתים (חולין ס) ואת העם העביר אותו לערים מאי נפקא מינה כי היכי דלא לקרו לאחוהי גלותא בני גלותא (ברכות ד) וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (זבחים עח) תעובר צרתו ויצא לבית השריפה. (פסחים לד) בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה פי׳ פסולו בגופו כגון פגול בדם ובבעלים שאירע בו פסול מחמת הדם שנשפך או מחמת הבעלים שמתו דפסול טומאה הוי משום הכי בעי צורה וממתין עד שתעובר צורתו ואח״כ מוציאו לבית השריפה:
ערך רפס
רפסג(מנחות לו) מקום שמוחו של תינוק רופס (ירושלמי) תפילין במקום שראש התינוק רופס פי׳ מתרכך (א״ב תרגום ורקע ברגלך ורפסברגלך):
ערך שלח
שלחד(שבת מט) בשלחין פי׳ עורות שגלושין ניטל צמרן ועדיין לא נעבדו (בגמ׳) אבא שלחא פי׳ אומן מפשיט עורות (מכשירין פרק ח) החובט את השלח פי׳ המכה העור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים שרחצו בם (מנחות לו) כל היכא דכי מיתלא בשילחא פי׳ כשאוחז בו בעור הבתים ומושכו אליו והדר חלים שחוזר העור ועומד במקומו הראשון והיינו עור ישן ואם אינו חוזר העור היינו חדתא:
א. [האנד.]
ב. [איבערפאהרען, איבערטרעטען, פערניכטען.]
ג. [ווריך.]
ד. [אבגעצאגענע פעלל.]
בין תפילה לתפילה – בין של יד לשל ראש דסיפר קודם שיניח אותן על הראש.
סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך – מכאן מדקדקים כשאדם שוחט עופות או בהמות הרבה וסח בין עוף לעוף שחוזר ומברך ומ״מ עבירה היא בידו כדאמרינן הכא שחוזר עליהם מערכי המלחמה ושמא שאני תפילין שמצוה אחת הן אבל התם שאם ירצה ישחוט ואם ירצה לא ישחוט ומיהו מסתברא דכיון דיכול לפטור בברכה אחת אין לו לדבר כדי שיהא זקוק לברכה שניה כדמוכח בפרק בא לו (יומא דף ע.) ובאלו נאמרין (סוטה מ:) דתנן נוטל ספר תורה וקורא באחרי מות ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ופריך בגמרא ונייתי ספר תורה וניקרי ביה ומשני ר׳ שמעון בן לקיש משום ברכה שאינה צריכה אלמא כיון דיכול לפטור עצמו מברכה שניה קרי לה ברכה שאינה צריכה ושמא סח בין עוף לעוף כסח באמצע סעודתו וזה דבר פשוט שאם שואל עוף לשחוט לא חשוב הפסק מידי דהוה אטול ברוך ומידי דהוי נמי אברכת כסוי הדם דאמרינן בפרק כסוי הדם (חולין דף פו:) אמר רב יהודה שחט חיה יכסנה ואח״כ ישחוט עוף ומשמע התם דאין צריך לחזור ולברך וכן כשאדם מברך יקנה״ז אין הברכות האחרות הפסק בין ברכת היין לשתיה ומיהו אם היה זקוק לחזור ולברך כשסח בין עוף לעוף כמו כן היה זקוק לכסות דהא זימנין אפילו במקום שזקוק לכסוי אמרינן בפרק כסוי הדם (חולין דף פו:) דנפטר בברכה אחת. מ״ר.
בא״ד ומדקאמר כשאינו עולה (ויורד) לא חייץ כו׳ עכ״ל מהא דקאמר נמי גבי של ראש בזמן שהוא חוצה נמי מוכח כן כמ״ש במרדכי ובסמ״ג אלא דהכא לפי סברא דבעי לפלוגי בין של ראש ובין של יד בהא לא הוצרך לראייה אלא בשל יד וק״ל:
א אמר רב חסדא: מי שסח, דיבר, והפסיק על ידי כך בין הנחת תפילה של יד לתפילה של ראש — חוזר ומברך על תפילה של ראש.
§ Rav Ḥisda says: If one spoke between donning the phylacteries of the arm and the phylacteries of the head, he must recite the blessing again when donning the phylacteries of the head.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) סָח אִין לֹא סָח לָא וְהָא שְׁלַח רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן עַל תְּפִילָּה שֶׁל יָד אאוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין עַל תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין.

The Gemara notes: One can infer that if he spoke, yes, he must recite a blessing when donning the phylacteries of the head, but if he did not speak, he does not recite a blessing. The Gemara challenges this: But Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, sent a ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: On the phylacteries of the arm one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us to don phylacteries. On the phylacteries of the head one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us concerning the mitzva of phylacteries. This indicates that one always recites a blessing when donning the phylacteries of the head.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להניח – דבשל יד מתחיל להניח.
מצות תפילין – דעכשיו גומר את המצוה.
ותמהים: אם סחאין [כן], חוזר ומברך על של ראש, לא סחלא? והא [והרי] שלח רב חייא בריה [בנו] של רב הונא משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן שאמר: על תפילה של יד אומר בברכה: ״ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין״, על תפילין של ראש אומר: ״ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין״, משמע שתמיד מברך על תפילין של ראש!
The Gemara notes: One can infer that if he spoke, yes, he must recite a blessing when donning the phylacteries of the head, but if he did not speak, he does not recite a blessing. The Gemara challenges this: But Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, sent a ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: On the phylacteries of the arm one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us to don phylacteries. On the phylacteries of the head one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us concerning the mitzva of phylacteries. This indicates that one always recites a blessing when donning the phylacteries of the head.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַבָּיֵי וְרָבָא בדְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ לֹא סָח מְבָרֵךְ אַחַת סָח מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם.

Abaye and Rava both say, to resolve this apparent contradiction: Rabbi Yoḥanan meant that if one did not speak, he recites one blessing; if he spoke, he recites two blessings, when donning the phylacteries of the head as well as when donning the phylacteries of the arm.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא סח – אין מברך אלא על של יד בלבד.
סח מברך שתים – כדשלח רב חייא.
לא סח מברך אחת סח מברך שתים – פירש בקונטרס לא סח מברך אחת בין של יד בין של ראש סח מברך שתים להניח תפילין בשל יד ועל מצות תפילין בשל ראש ור״ת פירש לא סח מברך אחת לשל ראש מברך על מצות תפילין שזו היא ברכתו סח מברך ב׳ לשל ראש להניח ועל מצות וכן [כתב] בשימושא רבא דתפילין מ״ר.
סח מברך שתים, נראה כשיטת רבינו תם ז״ל טפי, האחת דנראה כתקון שתי ברכות לשתי תפלין כיון דשתי מצות הן מדאמרי׳ תפלה של יד אינה מעכבת של ראש, וא״ת א״כ דשתי מצות הן כל אחת מצוה בפני עצמה אמאי תקון של יד להניח דמשמע התחלת מצוה ובשל ראש על מצות דמשמע דעכשיו גומר המצוה כיון דשתי מצות הן הי׳ לנו לברך שתיהן בלשון אחד או בשתיהן לברך להניח או על מצות שהרי זו אינה גמר של זו, יש לומר דאע״ג דשתי מצות הן מכל מקום כיון דקרא קאמר דמצות דשל יד תקדים לשל ראש כדכתי׳ בכלהו פרשיות דתפלין וקשרתם לאות על ידך קודם והיו לטוטפות א״כ הוי כמאן דאמר קרא של ראש אע״ג דמצוה באפי נפשה היא והוו שתי מצות שצריכה האחת להיות קיימת לחבירתה דכשיברך על הקודמת יש לו לברך בלשון קדימה ועל המאוחרת בלשון גמר המצוה ולכך מברך בשל יד בלשון התחלה ובשל ראש בלשון גמר אע״פ שאינן מצוה אחת ואה״נ אלמלי היה יכול להניח של ראש קודם של יד כמו של יד לשל ראש היה מברך שתיהן בלשון אחד הילכך ליכא לאוכוחי מלשון הברכות דחדא מצוה היא:
ומהאי טעמא נמי יש לישב שיש ג״כ להקשות לפר״ת דמברך שתי ברכות ודשתי מצות נינהו כדפרישית אמאי כשסח חוזר ומברך הא תינח אי חדא מצוה היא כיון דלא גמר מצוה כשסח הרי כמאן דלא עבידא נמי דמי וצריך לחזור ולברך אבל אי תרי מצות נינהו למה צריך לחזור ולברך הרי תרי מצות נינהו ומה לנו בזה אם סח בנתים הרי יכול להסיח בנתים דכל חדא מצוה באפי נפשה היא, דהא ליתא משום דאע״ג דתרי מצות נינהו מדאינן מעכבות זו את זו מ״מ דקרא בעי כי עביד לתרווייהו דלקדים דידא לרישא ולכן בעינן שלא יהא היסח הדעת ביניהם ושיסיח ביניהם שהרי אם יסיח ביניהם נמצאשהשניה לא תהיה גמר לראשונה ולכך אסור לאסוחי בנתים וחוזר עליה מעורכי המלחמה והיכא דסח הצריכו לחזור ולברך ברכה ראשונ׳ שבירך כבר כדפר״ת דבסח מברך שתים על של ראש כדי להראות שזו מצוה שניה גמר לראשונה שהרי כשחוזר ומברך פעם אחרת ברכה ראשונה הרי עושה כאלו לא בירך כלל בעבור שלא גמר מצותו כמו שצותהו תורה הילכך כשחוזר ומברך על הראשונה ועל השניה ביחד דהיינו כשמברך שתים על השניה הרי הוא עושה השניה גמר לראשונה שהרי ברכה דלהניח דמברך פעם אחרת אינו שאותה ברכה דלהניח תהיה בשביל מצוה שניה של ראש דא״כ שתי ברכות למה יברך על מצוה אחת אלא משום שחוזר ומברך על הראשונה כדי שתהיה השניה גמר לראשונה כדבעי קרא:
וא״ת היאך יברך על הראשונה שכבר נעשית והרי הברכות צריכות להיות עובר לעשייתן הא ליתא משום דנהי דצריך לברך עובר לעשייתן, לכתחלה בעבור זה אין אנו אומרים דאם עשה המצוה בלא ברכה קודם לעשייתה שלא יהא יכול לברך אחר עשייתה, שהרי יש כמה מצות שמברכין עליה׳ לאחר עשייתן כגון טבילה {*) הגה״ה ודבריו תמוהים היכי קאמר דברכ׳ להניח הוא לאחר עשיית׳ והא אמרי׳ לעיל דל״ה ע״ב תפיל׳ מאימתי מברך עליהם משעת הנחתן איני והא רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן אביי ורבא דאמרי תרווייהו משעת הנחה ועד שעת קשירה ופיר״שי דכיון דעדיין לא קשרו עובר לעשייתן הוה וכ״פ הר״מ והטור ז״ל בסי׳ כ״ה דצריך לברך קודם קשירתן שקשירה זו היא עשייתן ע״כ מפורש בהדיא דברכת להניח הוי עובר לעשיין ואיך כתב הרב דברכת להניח תהי מהברכות שמברכין עליהן לאחר עשייתן. ועוד קש׳ טובא במאי דקאמר דיש כמה מצות שמברכין וכו׳ הלא ליכא אלא טבילה לבד וכמו דאמרי׳ בפסחי׳ ד״ז ע״ב דכל הברכו׳ מברך עליהם עובר לעשיין חוץ מן הטבילה וכ״פ הר״מ בפי״א מה׳ ברכות וה״ט דאכתי גברא לא חזי וע״ש בתו׳ והרא״ש וצ״ע. ממני אג״ן ס״ט:} ונטילת ידים וברכה דלהניח וברכת אירוסין אלא שלכתחלה תקנו חכמים לברך קודם אך אם לא ברך קודם עשייתה צריך שיברך לאחריה הילכך גם בזו דבעי קרא שתהא שניה גמר לראשונה ושלא תהא הפסק ביניהם בהפסק יחזור ויברך על הראשונה וההיא ברכה שחוזר ומברך הויא אתחלתא דראשו׳ ונעשית השני׳ גמר לה שאין הפסק בניהם:
וי״מ דצריך לחזור ולמשמש התפילין של יד דאמרינן כל עידנא דמשמשי מברכי עלייהו, ולא נראה לי דמאי דאמרי׳ הכי הוו כשיש הפסק בין ההנחה והמשמוש אבל אם הסיח דעתו הרי אין לו לברך בשביל המשמוש שהרי אם יברך בעבור שמשמש בהם כמה פעמים זה אחר זה על המשמוש הרי יברך כמה ברכות לבטלה אלא אין מברכין על המשמוש אלא כשיש הפסק רב בין ההנחה והמשמוש ואי נימא יש היסח הדעת בעבור שסח הרי גם בלא משמוש נוכל לומר שיברך מטעם שפירשתי והרי סח מברך שתים על של ראש משמע בלא משמוש שהרי אם ימשמש הרי אין ברכה ראשונה נעשית על ראש כי אם על של יד דהוי כאלו היה מניחם פעם אחרת והרי סח מברך שתים משמע דשתיהם נעשות בהנחות של ראש לבד דומיא דלא סח מברך אחת על הנחה של ראש אלא נראה לומר דבלא משמוש קאמר כדפרי׳, והרי לפי מה שפירשנו ניחא שיטת ר״ת דאין לומר דמברך על שתיהם כי אם ברכה אחת אבל כשסח מברך בעבור שלא גמר המצוה קודם שסח והפסיק באמצע המצוה הרי יש לנו להקשות למה צריך חזור ולברך וכי מי שבירך קודם עשיית המצוה ופסק באמצעיתה יצטרך לברך היכן מצינו דבעי׳ שלא יהא היסח להדעת משהתחיל המצוה עד שיגמרנה ואפי׳ אם נימא הכי מ״מ היכן מצינו שיברכו על חצי מצוה שיצטרך לחזור לברך על חצי מצוה א״כ יברכו על מצוה אחת כמה ברכות על כל חצאין שבה, ועוד דאפי׳ נימא דצרי׳ לחזור ולברך הרי הי׳ לו לחזור ולברך ברכה ראשונה שבירך על התחלת עשיית המצוה דהיינו ברכה דלהניח ולא לעשות ברכה אחרת דהיינו על מצות, ואין לומר דבעבור שחוזר לברך משום גמר המצוה תהא הברכה בלשון גמר מצוה דא״כ לכל המצות היה להם לתקן שתי ברכות אחת שתהא בלשון התחלת מצוה דוגמא דתפילין דמברך בהתחלה להניח ולתקן ברכה אחרת שאם יסיח קודם שיגמרנה שיברך ברכה אחרת בלשון גמר והרי לא מצינו כן, ועוד דבשאר מצות אין אנו אומרים שיצטרך לחזור ולברך אלא אמרינן דאם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש ולא הצריכו ברכה דאם יצטרך לברך בשביל ההפסק הרי יברך בלשון ברכת התחלה ולא בלשון ברכה של גמר מצוה, אלא ודאי נראה שברכה זו שמברך עליה בלשון גמר הוי מפני שמצוה בפני עצמה היא ושיש לברך עליה בין סח בין לא סח אלא שמברך עליה בלשון גמר מפני שגמר לחברתה היא כדפירשית וכשסח חוזר ומברך על הראשונה כדפירשית:
ועוד קשיא לשיטת רש״י דלא סח מברך אחת דמשמע לשון זה דבההיא מילתא דאמרינן דלא סח מברך אחת אמרי׳ כמו כן דמברך שתים הילכך לפי׳ ר״ת ניחא דבין לא סח מברך אחת בין סח מברך שתים הכל קאי על ברכת תפילין של ראש, אך לפירש״י לא קיימי אחת דלא סח ושתים דסח על חדא מילתא דאחת דלא סח קאי לשל יד ושתים דסח קיימא חדא מינייהו לשל ראש, ועוד מאי מברך שתים דקאמר, לפי׳ ר״ת ניחא דקאמר דמברך שתים לאחר שסח, אך לפירש״י לא היה לו לומר סח מברך שתים אלא לומר סח מברך ברכה אחרת או מברך על של ראש ולמה לו להזכיר ברכה דיד שכבר בירכה ולא עוד אלא שיזכיר אותה בלשון עתיד כאלו יצטרך לברכה פעם אחרת והרי מה שברך קודם שסח כבר ברך אותה ואינו מצריך לברכה פעם אחרת הילכך מה שבירך כבר אין לו להזכירו בלשון מברך מה שעתיד והרי כבר בירכה ואין לקרותה מברך מה שברך כבר:
וגם קשיא לפי פי׳ שיט׳ רש״י מה שאמר סח בין תפלה לתפל׳ חוזר ומברך משמע חוזר ומבר׳ אותה ברכה שברך כבר והא לך לפיר״ת דהא דחוזר ומברך הברכה שברך כבר, אבל לפירש״י דר״ל דיברך ברכה אחרת שאינה בל׳ ברכה ראשונה אין כאן חוזר ומברך דמשמע שחוזר ומברך הברכה שברך אלא הי״ל לומר סח בין תפילה צריך לברך שיהא במשמעות לשון דיצטרך לברך ברכה שנתקן להכי, על כן נ״ל שטת ר״ת עיקרית והמנהג שאנו נוהגים לברך שתי ברכות עיקר:
תפילין שהניחן קודם עמוד השחר מברך עליהן משעת הנחתן, משעת זמן הנחתן דאמר פ״ק דברכות (ד״ט) בק״ש אחרים אומרים משרואה חבירו ברחוק ד׳ אמות ואמרי׳ התם לתפילין כאחרים פי׳ להנחת תפילין כאחרים כל״ה, ור״ל משעת הנחתן משעת הקבוע׳ להנחתן שאין להניחם קודם לכן, וזו השיטה שפירש״י למעלה כאחרים, ובספרים שלנו כתוב תפילין מברך עליהם משעת הנחתן כיצד היה משכים מניחן וכשיגוע זמנם ממשמש בהם ומברך והיינו הפי׳ דמברך עליהם משעת הנחתן כדפירש״י לעיל דר״ל משעה הקבועה להנחתן והרי אין להם שעה קבועה להנחתן שהרי יכול להניחם כל היום אלא הא דקאמר קבועה להנחתם שאינו יכול להניחם קודם לכן ולברך, ולפי שאינו רשאי להניחם קודם לכן ולברך קרי ליה שעת הנחתן דר״ל שיכול להניחם ולברך עליהם וזהו מה שמפרש לברך עליהם וממשמש בהם ומברך, והמשמוש אינו הנחה גמורה שיברך להניח על המשמוש אלא שאם היה מברך עליהם בלא משמוש איך יברך להניח וכבר הם מונחים בראשו ואינו עושה שום מעשה שדומה להנחה אבל הממשמש בהם ונזכר מהמצוה שנצטוה להניחם וממשמש לכך בהם הוי כאלו מניחם ומברך עליהם להניח כאלו היה מניחם:
בד״ה לא סח כו׳ מברך אחד לשל ראש על מצות כי׳ כצ״ל ובד״ה עבירה היא כו׳ ולא בירך על של ראש על מצות אלא כו׳ כצ״ל ודו״ק:
תוס׳ ד״ה לא כו׳ ור״ת פי׳ וכו׳. הראה לי חכם אחד שכן מפורש בהדיא במדרש תנחומא בפרשת בא:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] בתירוץ הדברים: אם לא סחמברך ברכה אחת, אם סחמברך שתים, גם על תפילין של ראש.
Abaye and Rava both say, to resolve this apparent contradiction: Rabbi Yoḥanan meant that if one did not speak, he recites one blessing; if he spoke, he recites two blessings, when donning the phylacteries of the head as well as when donning the phylacteries of the arm.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּנָא סָח בֵּין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה געֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה.

Concerning this, it is taught in a baraita: If one spoke between donning the phylacteries of the arm and the phylacteries of the head, he has a sin, and due to that sin he returns from the ranks of soldiers waging war. This is referring to the preparation for war, when the officers announce: “What man is there who is fearful and fainthearted? Let him go and return to his house” (Deuteronomy 20:8). The Sages explained that this is referring to one who is fearful due to his transgressions.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סח בין תפילה לתפילה – ולא בירך על של ראש אלא סמך על ברכה ראשונה.
עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה – כדאמרינן בפרק משוח מלחמה (סוטה מד:) הירא ורך הלבב מעבירות שבידו.
עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה – מתוך פירוש הקונטרס משמע דאם סח ובירך שרי וליכא איסורא אלא אדרבה מצוה ושכר ברכה וזה לשונו סח בין תפילה לתפילה ולא בירך על של ראש על מצות אלא סמך על ברכה ראשונה עבירה היא בידו. מ״ר.
ובענין זה מביאים, תנא [שנה החכם]: מי שסח בין תפילה של יד לתפילה של ראש עבירה היא בידו, והמתיירא מעונשה חוזר עליה מערכי המלחמה, כאשר נערכים למלחמה והשוטרים מכריזים: ״מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו״ (דברים כ, ח), ופירשו חכמים כי הכוונה למי שמתיירא מעבירות שבידו.
Concerning this, it is taught in a baraita: If one spoke between donning the phylacteries of the arm and the phylacteries of the head, he has a sin, and due to that sin he returns from the ranks of soldiers waging war. This is referring to the preparation for war, when the officers announce: “What man is there who is fearful and fainthearted? Let him go and return to his house” (Deuteronomy 20:8). The Sages explained that this is referring to one who is fearful due to his transgressions.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנָא דכְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ מַנִּיחַ שֶׁל יָד וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ הוּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁל יָד בִּשְׁלָמָא כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ מַנִּיחַ שֶׁל יָד ואח״כוְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ דִּכְתִיב {דברים ו׳:ח׳} וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וַהֲדַר וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.

It is further taught in a baraita: When one dons phylacteries, he first dons the phylacteries of the arm and afterward dons the phylacteries of the head. And when he removes his phylacteries, he first removes the phylacteries of the head and afterward removes the phylacteries of the arm. The Gemara asks: Granted, the ruling that when one dons phylacteries he first dons the phylacteries of the arm and afterward dons the phylacteries of the head is understood, as it is first written: “And you shall bind them for a sign upon your arm,” and then it is written: “And they shall be for frontlets between your eyes” (Deuteronomy 6:8).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיו – משמע שתים כל זמן שיהו בין עיניך יהו שתים כל זמן שאותן של ראש מונחים אותן של יד נמי מונחין אלמא דראש חליץ ברישא.
וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך – מכאן קשה לפירוש הקונטרס דפרק אמר להם הממונה (יומא לג: ושם) גבי אין מעבירין על המצות דאמר שמע מינה עבורי דרעא אטוטפתא אסור כשפוגע בתפילין של יד תחילה אסור להעביר ולהניח של ראש דאין מעבירין על המצות והשתא מאי איריא משום דאין מעבירין על המצות תיפוק לי משום דכך מצותו דמניח של יד ואח״כ מניח של ראש ומפרש ר״ת משום ר׳ חננאל בשם רב האי גאון דאיירי בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר אותן של יד ויתננה בתיק תחילה ואח״כ של ראש למעלה דא״כ כשבא להניח תפילין היה פוגע בשל ראש תחילה והיה צריך להעביר על המצות משום דשל יד מניח תחילה ואח״כ של ראש לפיכך צריך להניח בתוך התיק של ראש תחילה ואח״כ של יד למעלה ורבינו אליהו מפרש דלענין משמוש איירי דאמרינן לקמן שאדם חייב למשמש בתפילין בכל שעה ושעה קל וחומר מציץ והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה משום דפגע בהו ברישא ואין מעבירין על המצות. מ״ר.
ועוד תנא [שנה החכם]: כשהוא מניח את התפילין — מניח תפילין של יד ואחר כך מניח של ראש, וכשהוא חולץ אותן — חולץ של ראש תחילה ואחר כך חולץ של יד. ושואלים: בשלמא [נניח] מה שאמרנו כשהוא מניח, מניח של יד ואחר כך מניח של ראשדכתיב [שנאמר] בתורה: ״וקשרתם לאות על ידך״ (שם ו, ט) והדר [ואחר כך] ״והיו לטוטפת בין עיניך״ (שם),
It is further taught in a baraita: When one dons phylacteries, he first dons the phylacteries of the arm and afterward dons the phylacteries of the head. And when he removes his phylacteries, he first removes the phylacteries of the head and afterward removes the phylacteries of the arm. The Gemara asks: Granted, the ruling that when one dons phylacteries he first dons the phylacteries of the arm and afterward dons the phylacteries of the head is understood, as it is first written: “And you shall bind them for a sign upon your arm,” and then it is written: “And they shall be for frontlets between your eyes” (Deuteronomy 6:8).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ שֶׁל רֹאשׁ ואח״כוְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁל יָד מְנָלַן אָמַר רַבָּה רַב הוּנָא אַסְבְּרַאּ לִי אָמַר קְרָא וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כׇּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יְהוּ שְׁתַּיִם.

But from where do we derive the halakha that when he removes his phylacteries, he first removes the phylacteries of the head and afterward he removes the phylacteries of the arm? Rabba said in explanation: Rav Huna explained to me the source of this halakha. The verse states: “And you shall bind them for a sign upon your arm and they shall be for frontlets between your eyes,” and it is derived from here: As long as the phylacteries of the head are between your eyes, the number of phylacteries you are wearing shall be two.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה רב הונא אסברא לי – רבה גרסינן ולא רבא דרבא לא ראה רב הונא מעולם דהא אמרינן בפרק בתרא דקדושין (קידושין עב:) דביום שמת רב יהודה נולד רבא ורב הונא שכיב קודם רב יהודה כדמוכח במועד קטן (דף יז.) דכי נח נפשיה דרב יהודה קאמר התם גברא רבה כרב יהודה ליכא הכא ורב הונא היה גדול בחכמה ובמנין מכל תלמידים דרב כדמשמע בפרק בתרא דכתובות (כתובות קו.). מ״ר.
אלא כשהוא חולץ, חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד, מנלן [מנין לנו] דבר זה? אמר רבה: רב הונא אסברא [הסביר] לי את הדבר, שאמר קרא [המקרא]: ״וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך״ (שם), לומר: כל זמן שהתפילין בין עיניך בראש — יהו שתים.
But from where do we derive the halakha that when he removes his phylacteries, he first removes the phylacteries of the head and afterward he removes the phylacteries of the arm? Rabba said in explanation: Rav Huna explained to me the source of this halakha. The verse states: “And you shall bind them for a sign upon your arm and they shall be for frontlets between your eyes,” and it is derived from here: As long as the phylacteries of the head are between your eyes, the number of phylacteries you are wearing shall be two.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן תְּפִילִּין מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן מִשְּׁעַת הַנָּחָתָן כֵּיצַד הָיָה ומַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ וּמִתְיָירֵא שֶׁמָּא יֹאבֵדוּ מַנִּיחָן וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּן מְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶן וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן.

The Sages taught in a baraita: With regard to phylacteries, from when does one recite a blessing over them? From when the time arrives to don them. How so? If one is rising early to leave his home to travel on the road and is afraid lest his phylacteries become lost during the journey, he dons them even at night, despite the fact that this is not the proper time for the mitzva of phylacteries. And when the time for their mitzva arrives, in the morning, he touches them and recites a blessing over them.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תפילין – שהניחן קודם עמוד השחר מברך עליהן משעת הנחתן משעת זמן הנחתן דאמר בפרק קמא דברכות (דף ט:) בק״ש אחרים אומרים משיראה חבירו מרחוק ד׳ אמות ואמרינן התם לתפילין כאחרים כלומר להנחת תפילין כאחרים.
שמא יאבדו – אם ישאם בידו.
מניחם – בראשו.
ממשמש בהו – דהוי כאילו מניחן.
וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך – מכאן נראה כשאדם משכים קודם היום ומתעטף בציצית כשיאור היום אין צריך להסיר טליתו כדי לחזור וללבוש ולהתעטף ולברך דכיון שממשמש בו יכול לברך אף על פי שיש לחלק בין תפילין לציצית שהמשמוש מצוה כדלקמן אין נראה לחלק דבפרק התכלת (לקמן דף מג.) מדמי תפילין לציצית לענין מישמוש ולברך. מ״ר.
תנו רבנן [שנו חכמים]: תפילין מאימתי מברך עליהן? משעת זמן הנחתן. כיצד? היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו התפילין — מניחן אפילו בלילה, אף שאינו זמן תפילין, וכשיגיע זמנן בבוקר, ממשמש בהן ומברך עליהן.
The Sages taught in a baraita: With regard to phylacteries, from when does one recite a blessing over them? From when the time arrives to don them. How so? If one is rising early to leave his home to travel on the road and is afraid lest his phylacteries become lost during the journey, he dons them even at night, despite the fact that this is not the proper time for the mitzva of phylacteries. And when the time for their mitzva arrives, in the morning, he touches them and recites a blessing over them.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְעַד מָתַי מַנִּיחָן עַד זשֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד זְמַן שֵׁינָה וּמוֹדִים חֲכָמִים לר׳לְרַבִּי יַעֲקֹב שֶׁאִם חֲלָצָן לָצֵאת לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹ לִיכָּנֵס לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְשָׁקְעָה חַמָּה שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַנִּיחָן.

And until when does one wear them? Until the sun sets. Rabbi Ya’akov says: Until traffic in the marketplace ceases. And the Rabbis say: Until the time of sleep. And the Rabbis concede to Rabbi Ya’akov that if one removed them to go out to the bathroom or to enter the bathhouse and the sun set, one does not don them again.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתכלה רגל מן השוק – לאחר שחשכה.
מודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן כו׳ אין חוזר ומניחן – דלילה לאו זמן תפילין הוא כדאמרינן לקמן.
רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה – רבי יעקב וחכמים סבירא להו דלילה זמן תפילין אלא חיישינן לשמא ישן בהן ועביד רבי יעקב הרחקה טפי מדרבנן. מ״ר.
פרש״י בד״ה מודים חכמים כו׳ כדאמרינן לקמן הס״ד ואח״כ מ״ה מצלי בהו כו׳ כר׳ יעקב הס״ד כצ״ל:
ועד מתי מניחן? עד שתשקע החמה, ר׳ יעקב אומר: מאוחר יותר, עד שתכלה רגל מן השוק, וחכמים אומרים: עד זמן שינה. ומודים חכמים לר׳ יעקב שאם חלצן כדי לצאת לבית הכסא או כדי ליכנס לבית המרחץ, ושקעה חמהשוב אינו חוזר ומניחן.
And until when does one wear them? Until the sun sets. Rabbi Ya’akov says: Until traffic in the marketplace ceases. And the Rabbis say: Until the time of sleep. And the Rabbis concede to Rabbi Ya’akov that if one removed them to go out to the bathroom or to enter the bathhouse and the sun set, one does not don them again.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יַעֲקֹב רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְצַלּוּ בְּהוּ בְּאוּרְתָּא אִיכָּא דְּאָמְרִי אֵין הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יַעֲקֹב

Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov. The Gemara likewise relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would pray in the evening, i.e., the evening service, with phylacteries. Some say that Rav Naḥman ruled that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov but in accordance with the opinion of the first tanna that the mitzva of phylacteries ends at sunset.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצלו בהו באורתא – תפלת ערבית כר׳ יעקב.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה שמופיע במהדורתנו בתחילת דף ל״ו:
אמר רב נחמן: הלכה כר׳ יעקב. וכן מסופר כי רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא [היו מתפללים בהן בתפילין בערב] בתפילת ערבית, כר׳ יעקב. איכא דאמרי [יש שאומרים]: שאמר רב נחמן שאין הלכה כר׳ יעקב, אלא כתנא הראשון, שזמן תפילין עד שתשקע החמה.
Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov. The Gemara likewise relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would pray in the evening, i.e., the evening service, with phylacteries. Some say that Rav Naḥman ruled that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov but in accordance with the opinion of the first tanna that the mitzva of phylacteries ends at sunset.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות לו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות לו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס מנחות לו., רש"י מנחות לו., תוספות מנחות לו., ר׳ פרץ הכהן מנחות לו., מהרש"א חידושי הלכות מנחות לו., גליון הש"ס לרע"א מנחות לו., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות לו., אסופת מאמרים מנחות לו.

Menachot 36a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 36a, Collected from HeArukh Menachot 36a, Rashi Menachot 36a, Tosafot Menachot 36a, R. Peretz HaKohen Menachot 36a, Maharsha Chidushei Halakhot Menachot 36a, Gilyon HaShas Menachot 36a, Steinsaltz Commentary Menachot 36a, Collected Articles Menachot 36a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144