גמרא
פירוש
אֵשֶׁת נָבִיא הוּא דְּתֶיהְדַּר, דְּלָאו נָבִיא, לָא תֶּיהְדַּר? אֵלָּא, כְּדַאֲמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מ״ט דר׳ יהודה דכתיב ואשר יבא את רעהו ביער ואפי׳ סומא וכו׳ – יש מפרשיםא משום דה״ל רבוי אחר רבוי, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט. וא״ק לך לא ליכתוב רחמנא לאחד מינייהו, וממילא ממעיט דהא לר״מ אצטרי׳ רבוי. ל״ק דר׳ יהודה ס״ל דאי לא מיעטיה רחמנא מחייב, כיון שחייבה תורה בכאן שוגג אחר אע״פ שאינו רואה אותו, ור״מ סבר אע״פ שחייבה התורה שוגג א׳ משום דה״ל לעיוני, אבל האי אנוס הוא, הילכך אצטריך רחמנא לרבוייה. ולא מחוור האי פירושא משום דהוה האי אניס הוא, הילכך אצטריך למימר בגמרא ה״ל רבוי אחר רבוי שאינו אלא למעט כדאמרי׳ במילתי׳ דר״מ. ורש״י ז״ל כתבב דבלא ראות משמע דאינו רואה כאן אבל רואה במקום אחר, והאי פירושא קשיא, למה ליה לאתויי ואשר יבא את רעהו ביער,ג ובפ׳ בתרא דנדריםד איתא הכי רבי יהודה סבר ואשר יבא את רעהו ביער כל דבר מיעל ליער וסומא בר מיעל ליער הוא, ואי אמרת בלא ראות משמע לרבות את הסומא מיער נפקא לי׳, אלא ש״מ [בלאה ראות פרט לסומא. ור״מ סבר כתיב בבלי דעת כל דבר מידע וסומא לאו בר מידע הוא, ואי אמרת פרט לסומא מבלי דעת נפקא לי׳, אלא ש״מ] בלא ראות לרבות את הסומא. והכא פירושא, ר׳ יהודה סבר בלא ראות הכי מדריש, שאינו רואה כאן אבל רואה במקום אחר, דאי ס״ד לרבות, מיער נפקא לי׳ וכיון דמשמועתיה דקרא דריש, לא הוי רבוי אחר רבוי. אבל לר״מ ס״ל דודאי בלא ראות משמעותיה למעט, ובבלי דעת למעט, וה״ל מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות. לפום מאי דאמרי׳ בשמעתיה ור״מ לא משמע ליה ביער אפי׳ סומא דא״ה לא ליכתוב רחמנא חד מינייהו וממילא לא מתרבי׳, ומיהו [ההוא] דנזירו משמ׳ דלא דריש ליה משום רבוי אחר רבוי, אלא משמעותי׳ דקרא כדפרישי׳ בדר׳ יהודה ומוחלפת השיטה בכאן.ז ה״ג רש״י ז״ל נשמט אנשמט לא קשיא כאן באוהב כאן בשונא – ופירושא נשמט מידו והוי כזורק אבן, ולא דמיא לנשמט הברזל מקתו ולא למן העץ [המתבקע]ח אלא לכ״ע חייב.ט ובנוסחי דילןי כתיב נפסק אנפסק ל״ק כאן באוהב כאן בשונא, וכך פירושא, מאי נשמט דקתני קמייתא נשמט הברזל מקתו, או נשמט הדלי מן החבל, שלא היה קשור קשר של קיימא, דהיינו נמי נשמט מקתו. וברייתא בתרייתא קתני עד שישמט כל מחצלוכ מידו, כלומר, שנשמט הברזל עם קתו מידו, ולפום הכי מקשי׳ קשיא נפסק אנפסק קשיא נשמט אנשמט, כלומר וקמייתא קתני נפסק גולה, בשונא וכ״ש באוהב, ובתרייתא קתני אינו גולה. קשיא נשמט [אנשמט], דקמייתא קתני אינו גולה בשונא, משום שיכול לומר לדעת הרג, הא באוהב גולה, והיינו ברזל מקתו. ובתרייתא קתני אינו גולה עד שישמט כל מחצלו מידו, דהיינו נשמט ברזל וקתו מידו. ומפרקי׳ קמייתא בשונא כדמפרשא בהדיא, ודוקא קתני דשונא גולה בשנפסק החבל דלא הוי אנוס, הא אוהב אינו גולה והיינו אידך בתרייתא דקתני אינו גולה בנפסק דההיא באוהב ואנוס הוא. ונשמט אנשמט ל״ק, דהא קמייתא דקתני נשמט אינו גולה בשונא אבל באוהב גולה, רבנן דקתני לה סברי נשמט הברזל מקתו גולה ובתרייתא רבי. כך פירש הרב אב״ד ז״ל, וכתבתיו כדי לקיים גרסת הספרים. אבל אינו נכון בעיני שלא מצינו שונא גולה ואוהב אינו גולה, ואינו בדין כן, שאם דעתו שישמט ויהרג זה, או כיון כלל לדבר מזיד הוא בזה ובזה, ואם לאו אנוס הוא בזה ובזה. ועוד, שכיון דברייתא רבי דקסב׳ נשמט הברזל מקתו אינו גולה, אמאי אצטריך לדחוקי נפשיה בהא, הא באוהב הא בשונא בשוגג הא ודאי לרבי לעולם אינו גולה בנשמט, דהיינו נשמט הברזל מקתו, ולא בנפסק דנפסק נמי נשמט הברזל מקתו הוא, ואינו מן העץ המתבקע דהא אוגדו בידו, ואי טעמא דר׳ משו׳ דהו״ל לעיוני בנשמט הברזל מקתו, וחשיב ליה קרוב למזיד, האי נמי ה״ל לעיוני שלא יפסיק,ל אלא כגרסת רש״י ז״ל נר׳ עיקר. בגלעד שכיחי רוצחין – א״ק לך והא לא גלו אלא שוגגין. איכא למימר רמאין היו ומראין עצמן כשוגגין, הילכך מרבינן להו ערי מקלט כדי שיהיו קולטות את כלן, לפי שאין אנו יודעין איזה בשוגג ואיזה במזיד.ממהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א כ״ה בפי׳ המיוחס לרש״י בנדרים פח, א.
ב ד״ה בלא.
ג כלומר כיון דמשמעות בלא ראות הוה הכי ל״ל קרא דואשר יבא וגו׳.
ד שם.
ה המוסגר כאן נשמט בכתב היד, ונוסף על פי הנדפס וכי״נ.
ו צ״ל: דנדרים. וכן הגיה הגרא״ז.
ז עיין ריטב״א בביאור דברים אלו, ועי׳ ר״ן נדרים שכתב נמי שהך סוגיא מיחלפא התם בפרק ואלו הן הגולין [ולפי ביאור הר״ן שם לכאורה א״צ דסוגיות חלוקות].
ח ע״פ הנד׳ וכי״נ.
ט רבנו מישב בזה קושית רש״י דלגרסתו נמצא דלרבי אליבא דר״ש אין לך שונא גולה ולפי״ז הברייתא דישמט מחצלו כמאן. ולכן פי׳ רבנו דבנשמט מידו כזורק אבן חייב נמי לרבי, וניחא בזה טפי מתי׳ התוס׳ דאליבא דתוס׳ קשה הברייתא כמש״כ במהרש״א ומהר״ם, ועי׳ בעל המאור וריטב״א.
י והיא גי׳ הספרים ברש״י.
כ בנד׳: מחלצו.
ל עי׳ רש״י וריטב״א וערוך לנר.
מ כ״כ רבנו גם בפי׳ החומש במדבר לה, יד, ועי׳ גליון הגמ׳, ועי׳ תוס׳ וריטב״א ובמהרש״א הביא בשם הרא״ם והוא ע״ד רבנו.
הערות
Gemara
Peirush