×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַשָּׁרוֹנִי נִידּוֹן כַּכַּרְמְלִי חַי אוְלֹא מָזוּג חָדָשׁ וְלֹא יָשָׁן.
For the purposes of the examination of blood, the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael has the same status as undiluted Carmelite wine and not diluted Carmelite wine, new Carmelite wine and not old Carmelite wine.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תאני, יין כרמלי נידון כשרוניא, שגם [הוא] אדום. פיר׳, כרמלי ושרוני שמות מקומות הן. חי ולא מזוג, חדש ולא ישן.
א. ראה רש״י ד״ה נדון ככרמלי חי וכו׳ ואית דגרסי וכו׳. ובמהרש״ל כתב שלגרסה זו חי וחדש חוזר על החלק השלישי של היין. וכן כתב הרמב״ן בהל׳ איסורי ביאה פרק ה הל׳ י: כיין המזוג כיצד, חלק אחד יין מן היין השרוני של ארץ ישראל, חי, וחדש, ושני חלקים מים. ובמהרש״א כתב, שאינו מוזגו אלא כשבא לדמות לו הדם.
השרוני – מזוג.
נידון ככרמלי חי – דהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי.
כך הגרסא בכל הספרים שרוני נדון ככרמלי חי ויש גורסין כשרוני נדון הכרמלי וגרס׳ זו יותר נכונה כי הכרמלי החי הוא שבא ללמוד ולדון מן השרוני המזוג שהוא שנוי במשנתינו.
רש״י בד״ה השרוני כו׳ ואית דגרסי כו׳ נכתב בצדו ולפי גירסא זו חי וחדש קאי אחלק היין שהוא חלק השלישי לא יהא מזוג ולא ישן וכן כתב הרמב״ם והסמ״ג ע״ש:
גמ׳ השרוני נידון ככרמלי חי כו׳ והרמב״ם וסמ״ג כתבו חלק א׳ מן יין השרוני של א״י חי חדש וב׳ חלקי מים כו׳ עכ״ל וצריך לומר דבשעה שבא לדמות בו הדם צריך ליקח חלק אחד מן היין חי ולמוזגו בשני חלקים מים ולא שיהיה מזוג כן כבר קודם שבא לדמות בו וכעין זה פירש רש״י חי האמור בכוס של ברכה בס״פ שלשה שאכלו ע״ש:
סליק פרק כל היד
יין המזוג השרוני לענין בדיקת דמים נידון כיין הכרמלי החי, ולא המזוג, החדשולא הישן.
For the purposes of the examination of blood, the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael has the same status as undiluted Carmelite wine and not diluted Carmelite wine, new Carmelite wine and not old Carmelite wine.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי וְכוּלָּן אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָן אֶלָּא בְּכוֹס טְבֶרְיָא פָּשׁוּט מַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי שֶׁל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מַחְזִיק לוֹג עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה שְׁנֵי לוּגִּין עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּאתַיִם כּוֹס טְבֶרְיָא פָּשׁוּט אפי׳אֲפִילּוּ מַחֲזִיק שְׁנֵי לוּגִּין עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה וְאַיְּידֵי דִּקְלִישׁ יְדִיעַ בֵּיהּ טְפֵי.:

Rav Yitzḥak bar Avudimi says: And in all cases of blood that has the color of diluted wine, one examines blood only with a simple Tiberian cup. The Gemara asks: What is the reason? Abaye says: Containers are designed according to a universal standard, such that a cup that can contain a log of wine, one fashions it from material weighing one hundred dinars, whereas a cup that can contain two log, one fashions it from material weighing two hundred dinars. By contrast, in the case of a simple Tiberian cup, even one that can contain two log, one fashions it from material weighing one hundred dinars. And since the material from which the cup is made is weak, it is more transparent and therefore the redness of the wine inside is more noticeable. Consequently, one must compare the blood to wine in a cup of this kind.
קישוריםר׳ חננאלרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין בודקין אלא בכוס של טיבריה, דאפילו כוס מחזיק לוג עושין אותו מסנאא דקליש וידי⁠[ע ביה] טפי.
הדרן עלך כל היד המרבה
א. אצ״ל, ממנה.
בכוס טבריא של זכוכית פשוט – טנב״ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין.
פרק שלישי: המפלת
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בענין זה אמר רב יצחק בר אבודימי: וכולן, כל מראה הדמים הנראים כיין המזוג, אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט. ובהסבר הדבר מאי טעמא [מה הטעם]? אמר אביי: כוס רגילה של כל העולם כולו, עשויה באופן כזה שהכוס המחזיק (הנועד להכיל) לוג יין בתוכו — עושין אותו מכמות חומר שמשקלה מנה (מאה), ואילו הכוס שנועדה להכיל בתוכה שני לוגיןעושין אותו ממאתים. ולעומת זאת, כוס טבריא פשוט, אפילו מחזיק שני לוגיןעושין אותו ממנה. ומשום כך, איידי דקליש [כיון שקלוש] החומר ממנו נעשית הכוס — שקופה היא יותר ולכך ידיע ביה [נודע, ניכר בו] מידת האדמומית שבמראה היין שבתוכו טפי [יותר], ולכן רק בו יש לבדוק.
Rav Yitzḥak bar Avudimi says: And in all cases of blood that has the color of diluted wine, one examines blood only with a simple Tiberian cup. The Gemara asks: What is the reason? Abaye says: Containers are designed according to a universal standard, such that a cup that can contain a log of wine, one fashions it from material weighing one hundred dinars, whereas a cup that can contain two log, one fashions it from material weighing two hundred dinars. By contrast, in the case of a simple Tiberian cup, even one that can contain two log, one fashions it from material weighing one hundred dinars. And since the material from which the cup is made is weak, it is more transparent and therefore the redness of the wine inside is more noticeable. Consequently, one must compare the blood to wine in a cup of this kind.
קישוריםר׳ חננאלרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – המפלת חתיכה
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: הַמַּפֶּלֶת בחֲתִיכָה אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה.

Chapter 3
MISHNA: In the case of a woman who discharges an amorphous piece of tissue, if there is blood that emerges with it, the woman is ritually impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure, as she is neither a menstruating woman nor a woman after childbirth. Rabbi Yehuda says: In both this case, where blood emerged, and that case, where no blood emerged, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman, as there was certainly undetected blood that emerged with the flesh.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרק המפלת
המפלת חתיכה, אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. ר׳ יהודה אומ׳, בין כך ובין כך טמאה. אמ׳ רב יהודה אמ׳ שמואל, [לא טימא ר׳ יהודה] אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים, דעביד [דם דקרי]⁠ש ו⁠[ה]⁠וי חתיכה, ורבנן סברי לא, אבל של שאר מיני דמים [טהורה. ור׳] יוחנן אמ׳ [בא]⁠רבעת מיני דמים דברי הכל טמאה, של שאר מיני דמים דברי הכל ט⁠[ה]⁠ורה, לא נחלקו אלא שהפילה ואינה יודעת מה הפילה, כול׳.
מתני׳ המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה – משום נדה.
ואם לאו טהורה – דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא יב) כימי נדת דותה תטמא.
ר׳ יהודה אומר כו׳ – מפרש בגמרא.
הפרק השלישי בעזרת הצור ובישועתו א״א:
המפלת חתיכה וכו׳ הכונה בו להשלים עניני החלק השלישי שהותחלו לבאר בפרק שני ר״ל מראות הדמים ובפרט כשראת דם יבש או השליכה כעין קלפות או חתיכה שאין בה חשש ולד מה דינה ויתחיל עוד לבאר עניני החלק הששי ובענין טומאת לידה במה שהתבאר שהיולדת טמאה כנדה הן שילדה ולד חי הן ולד מת הן שהפילה ובלבד שתגמר צורת הולד ושתהא לו צורת ולד ובאו בזה הפרק לבאר על איזה צד של הפלה טמאה לידה ועל איזה צד אינה טמאה לידה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בתשלום עניני החלק השלישי לידע באיזה מין של הפלה טמאה משום נדה אע״פ שאין שם חשש לידה ועל איזה צד אינה קרויה ראיה לטמאה אף משום נדה והשני באיזה מין של הפלה אנו דנין מה שהיא מפלת כולד לישב בה לזכר או לנקבה או לשניהם ואיזה מין אינו נדון כולד מצד שאין בה צורת ולד ויתגלגל בו קצת דברים שבענין טומאת אהל והשלישי באיזה מין של הפלה עומדת בספק לידה ובספק שאינה לידה לישב לזכר ולנקבה ולנדה הרביעי באיזה מין של הפלה אנו אומרין שאינו נדון כולד מצד שלא נגמרה צורתו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
פרק שלישי המפלת חתיכה
המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה וכו׳ – אסיק׳ בגמ׳ דקמפלגי דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דרבנן סברי אפשר ור׳ יהוד׳ סבר אי אפשר ונראין דברי׳ כדברי רש״י ז״ל דבתולין וטומאה ודאי קמפלגי דר׳ יהודה משוי ליה ודאי ורבנן תולין והכי מוכח פ׳ כל היד גבי ההיא דא״ר יוחנן בג׳ מקומות שורפין את התרומ׳ ואמרינן למעוטי הא דר׳ יהודה דלרבנן לא שרפי׳ עלי׳ תרומה מכלל דתולין ואע״ג דההיא לפום לישנא קמא דלק׳ אמרי׳ לה לא מסתברא דפליגי לישנא קמא ולישנא בתרא בהא וכ״ש למה שפרש״י ז״ל התם דההיא אפי׳ ללישנא בתרא דלק׳ אמרינן לה ותדע דע״כ לא אמר דרבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומיהו דכיון דאפשר לא סגיא דלא להוי ספק דאורייתא ואי משום חזקה האשה דקיימא בחזקת טהרה הורעה חזקתה כיון דהפילה ופעמים דאיכא דם וכההיא דפרישנא גבי שליה בבית והא דקתני טהורה איידי דנקט לר׳ יהודה טמאה נקט הכי והא אשכחן גבי ההיא דתינוקת בצד העיסה דקתני מטהרין ופי׳ תולין כדברירנא התם ודכותה טובא ולזה הסכים מורי הרשב״א נר״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק ג

(4) א משנה האשה המעוברת המפלת חתיכה של בשר ללא צורה מוגדרת, מה דינה? אם יש עמה עם החתיכה הזו דם — הרי האשה טמאה טומאת נדה, ואם לאו [לא] — הריהי טהורה, שאינה נדה ואינה נחשבת כיולדת בשל הפלת חתיכה זו. ר׳ יהודה אומר: בין כך (שיש עם החתיכה דם), ובין כך (שאין עמה דם) — הרי האשה טמאה טומאת נדה, שבודאי היה עמה דם ואבד.

Chapter 3

(4) MISHNA: In the case of a woman who discharges an amorphous piece of tissue, if there is blood that emerges with it, the woman is ritually impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure, as she is neither a menstruating woman nor a woman after childbirth. Rabbi Yehuda says: In both this case, where blood emerged, and that case, where no blood emerged, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman, as there was certainly undetected blood that emerged with the flesh.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גהַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִיפָּה כְּמִין שַׂעֲרָה כְּמִין עָפָר כְּמִין יַבְחוּשִׁין אֲדוּמִּים תָּטִיל לַמַּיִם אִם נִמּוֹחוּ טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה.

In the case of a woman who discharges an item similar to a shell, or similar to a hair, or similar to soil, or similar to mosquitoes, if such items are red, she should cast them into water to ascertain their nature: If they dissolved, it is blood, and the woman is impure with the impurity of a menstruating woman; and if not, she is pure.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך יבחוש
יבחושא(נדה כא.) המפלת כמין קליפה כמין יבחושין אדומים פי׳ תולעים כדאמרינן (חולין סז:) ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין וכדאמרי׳ (זבחים כב) למעוטי יבחושין אדומין אפילו בעינייהו נמי דהא תנן אמר רבן שמעון בן גמליאל כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו:
א. [ווירמע.]
כמין שערה – שער.
יבחושין – יתושין.
אם נימוחו טמאה – משום נדה דדם הוא.
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר המפלת חתכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה פירוש חתיכה זו אין לה דין ולד כגון שקרעוה ולא נמצא בתוכה עצם שאלו קרעוה ונמצא עצם בתוכה היה לה דין ולד כמו שיתבאר לישב עליו לזכר ולנקבה אלא לא נמצא בתוכה עצם ונמצא שאין כאן טומאת לידה ונשאר הענין אם יש כאן טומאת נדה אם לאו ולפי מה שהעלו בגמרא אין כאן חשש נדה מצד עצמה של חתיכה שאין למוד בה להיותה דם קרוש ואפילו קרעוה ונמצא דם קרוש אין זה אלא ליחה שנתקרשה ונעשה בתוכה דם וא״כ אפילו היתה החתיכה כמראה חמשת המינין הטמאים בדם אין חוששין לה מצד עצמה ואין הפרש בחתכה זו בין שתהא מאותן המראין לבין שתהא ירוקה ולבנה ומעתה סובר תנא קמא שאם יצא עמה דם שלא מגוף החתיכה טמאה נדה ואם לאו טהורה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין חוששין לדם וי״מ לדעת תנא קמא שלא טהורה ודאי אלא שתולין על ידה וממה שאמרו בסוגיא זו בפלוגתא דר׳ יהושע ורבנן ותנא קמא דר׳ יהושע ספק קאמר אלא שאין נראה כן שבזו אם אמר תנא קמא ספק וכן הדין שאין מה שהפילה לפנינו ושמא דם היה שם אבל זו שמה שהפילה בפנינו ואין שם דם והיא בודקת ומצאה טהור אין חוששין לה ר׳ יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה ומפני שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא שלפעמים אינו נראה למיעוט שיעורו:
והסכימו רוב פוסקים שהלכה כר׳ יהודה ואע״פ שחכמים חלוקים עליו וממה שאמרו בפרק אחרון קישתה שנים ולשלישי הפילה צריכה לישב שבעה נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומ״מ בשאלתות כתבו דוקא מארבעים ואילך אבל עד ארבעים מיא בעלמא הוא ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף בכריתות פרק מחוסרי כפרה (כריתות י׳.) אמרו בהדיא שכל ביום ארבעים אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ויש מוסיפין עוד לומר דוקא בולד גמור אבל בקטן הרבה אף מארבעים ואילך אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וממה שאמרו בשביעי של אהלות אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו כפיקא ופירשוה בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות כ״ב.) כפיקא של צמר ר״ל אותה עגולה שמשימות בראש הכוש כשטוות צמר וקורין לה ורטיל״ה והיא רחבה אותה שמשימות בכוש כשטוות פשתן ואע״פ שלא נאמרה לענין דמים אלא לענין טומאת מת והוא שאמרו שם האשה המקשה לילד והוציאוה מבית לבית וילדה ולד מת הראשון טמא ספק והשני וודאי ור״ל הראשון טמא ספק שמא כבר מת קודם שהוציאוה ונפתח הרחם עד שנראה ראשו וכשיעור זה הבית טמא אע״פ שלא יצא הולד ואמרו על זה דוקא בשהוציאוה באגפים אבל אם הלכה מבית ראשון לשני ברגליה אם היה ראש העובר כפיקא הבית הראשון טהור שכל שראשו גדול כל כך אם נפתח הקבר לא היתה יכולה לילך ברגליה הא אם הוא קטן משיעור זה אף בהלכה ברגליה בית ראשון טמא ספק שאין לנפלים פתיחת קבר למנוע הלוך שברגליה עד שיעגילו ראש כפיקא מ״מ הם מדמין אותה לזו אף לענין דמים ר״ל שמאחר שאין לה פתיחת קבר למניעת הלוכה כך אין לה פתיחת קבר להיות דם יוצא בפתיחתו על כל פנים ולדעת זה ואף לדעת השאלתות נראה שכל שכן בהפילה רוח שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא״כ קשתה שני ימים בימי זיבה ובשלישי הפילה ולא ראתה ולא ידעה מה הפילה הלכה כתנא קמא שמביאה קרבן ואינו נאכל מפני שהיא ספק יולדת בזוב ספק אינה יולדת בזוב שמא אינה יולדת בזוב שמא רוח הפילה וראתה ויש כאן ראיית שלשה בלא לידה וטעונה קרבן זיבה שמא נפל הפילה וראתה והרי היא יולדת וזבה שאין קושי לנפלים ומביאה חטאת העוף שהוא קרבן שוה לזבה וליולדת שמא רוח הפילה ולא ראתה ואין כאן לא לידה ולא זיבה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין הלכה כר׳ יהושע שאמר מביאה קרבן ונאכל ומפני שאף בהפלת רוח אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ואף לגדולי המחברים ראיתי שפסקוה כתנא קמא אלא שלשונם מוכיח שמשום קושי נסתפקו בה ואין נראה כן שהרי הלכה אין קושי לנפלים אלא שנראין דבריהם מטעם פתיחת הקבר כמו שכתבנוה בפרק ראשון ומ״מ גדולי המפרשים פוסקין כר׳ יהושע ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא לרוח ולא לתוך ארבעים וגדולי המחברים ראיתי שפסקו בפירושי המשנה כתנא קמא ושמא הם מפרשים כן דוקא בחתיכה קטנה וכן יש פוסקים כר׳ יהושע ומפני שהרוח מבקע ואי אפשר לפתיחת הקבר בסיבתו בלא דם ובשאר הדברים מודים לדעת השאלתות והדברים ברורים כדעת השאלתות וכן בכל מה שיוצא בנקל ושלא בשום קושי:
ואמרו אח״כ במפלת כמין קליפה כמין שעורה כמין עפר כמין יבחושין ר״ל יתושין שאם הם אדומים או שחורים תטיל למים ופירשוה בגמרא במים פושרין ויש מצריכין בה מעת לעת כמו שיתבאר ואם נמוחו דם הוא וטמאה שדם היבש טמא ויש פוסקין כן אף בחתכה אלא שמתוך שאין דרכה בכך לא שנאה וכן היא שנויה בתלמוד המערב שאמרו שם: הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא פירוש חתיכה ילפא מקליפה שתטיל למים וקליפה ילפא מחתיכה וכו׳ ואם לא נמוחו טהורה שלא היה דם כלל אלמא שכיוצא באלו אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף ר׳ יהודה לא חלק בה ואע״פ שיש סוברין שאף בזו חלק ר׳ יהודה אין דבריהם נראין אבל מפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים שאמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה אף זו מטעם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר פירשו בגמ׳ שר׳ יהודה חולק בה כראשונה והלכה כמותו לדעתנו ואף באין עמהם דם טמאה הא טומאת לידה מיהא אין בה שצורת דגים וחגבים שקצים ורמשים אין לחוש עליהן בולד ויש חולקין בקצת דברינו בסברות אחרות שאין להם שורש ועקר הדברים כמו שביארנו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה לשיטתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:
המפלת כמין קליפה וכו׳ עד טהורה – נראין דברים דאפילו רב יהודה מודה בה דבהכי לא שייך לומר דאין פתיחת הקבר בלא דם ותדע דשקלי וטרי בגמ׳ אסיפא דהמפלת כמין דגים אי אתיא כר׳ יהודה או לא ובהא לא אמרי׳ ולא מידי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המפלת דבר שצורתו כמין קליפה, או כמין שערה, או כמין עפר, או כמין יבחושין (ממיני היתושים), והיה מראיהם של כל אלו אדומים, מה דינה? תטיל אותם למים, אם נמוחו (נתמסמסו) — דם הוא זה, והריהי טמאה טומאת נדה, ואם לאו [לא]טהורה.
In the case of a woman who discharges an item similar to a shell, or similar to a hair, or similar to soil, or similar to mosquitoes, if such items are red, she should cast them into water to ascertain their nature: If they dissolved, it is blood, and the woman is impure with the impurity of a menstruating woman; and if not, she is pure.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דהַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים חֲגָבִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים אִם יֵשׁ עִמָּהֶם דָּם טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה.

In the case of a woman who discharges an item similar to fish or to grasshoppers, repugnant creatures, or creeping animals, if there is blood that emerges with them, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תשב לזכר – ימי טומאת שבעה וימי טהרה ל״ג וכל דמים שתראה בהן טהורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד, המפלת חתיכה שצורתה כמין דגים, או כחגבים, או כשקצים ורמשים, מה דינה? אם יש עמהם דםטמאה, ואם לאו [לא]טהורה.
In the case of a woman who discharges an item similar to fish or to grasshoppers, repugnant creatures, or creeping animals, if there is blood that emerges with them, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין האִם זָכָר תֵּשֵׁב לְזָכָר וְאִם נְקֵבָה תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה.

With regard to a woman who discharges tissue in the form of a type of domesticated animal, undomesticated animal, or bird, whether it had the form of a non-kosher species or a kosher species, if it was a male fetus, then she observes the periods of impurity, seven days, and purity, thirty-three days, established in the Torah (see Leviticus 12:2–5) for a woman who gives birth to a male. And if the fetus was a female, the woman observes the periods of impurity, fourteen days, and purity, sixty-six days, established in the Torah for a woman who gives birth to a female.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מין דגים – נמי לאו ולד הוא וטעמא מפרש בגמרא הלכך אי איכא דם טמאה נדה ואם לאו טהורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המפלת דבר שצורתו כמין בהמה או כמין חיה וכן כמין עוף, בין אלו בעלי חיים טמאין בין טהורין, אם יש בו סימני זכר — הרי זו טמאה ותשב עליו ימי טומאה וימי טהרה, כדין ליולדת זכר, ואם יש בחתיכה זו סימני נקבה — הרי זו טמאה, ותשב ימי טומאה וימי טהרה, כדינים הנוהגים ליולדת נקבה.
With regard to a woman who discharges tissue in the form of a type of domesticated animal, undomesticated animal, or bird, whether it had the form of a non-kosher species or a kosher species, if it was a male fetus, then she observes the periods of impurity, seven days, and purity, thirty-three days, established in the Torah (see Leviticus 12:2–5) for a woman who gives birth to a male. And if the fetus was a female, the woman observes the periods of impurity, fourteen days, and purity, sixty-six days, established in the Torah for a woman who gives birth to a female.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִם אֵין יָדוּעַ תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלַנְּקֵבָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וכֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם אֵינוֹ וָלָד.:

And if the sex of the fetus is unknown, she observes the strictures that apply to a woman who gave birth both to a male and to a female. Accordingly, she is prohibited from engaging in intercourse for fourteen days, but after that, she will be permitted to engage in intercourse despite a discharge of uterine blood until thirty-three days pass after the seven days she would have been prohibited if the fetus were male. The prohibition to enter the Temple will continue until eighty days have passed from the discharge of the fetus. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Any fetus that is not of human form is not regarded as an offspring with regard to observance of these periods, and she is permitted to engage in intercourse provided that she does not experience a discharge of uterine blood.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לזכר ולנקבה – לחומרא ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא פ׳ כנקבה. ובגמרא מפרש מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם אין ידוע מינו של הולד שהפילה — הרי זו טמאה ותשב לזכר ולנקבה, שנוהגת לחומרה כיולדת זכר וכיולדת נקבה, והרי היא איפוא טמאה שבועיים (כיולדת נקבה), ונוהגת ימי טהרה שלושים ושלושה ימים בלבד (כיולדת זכר), אלה דברי ר׳ מאיר, וחכמים אומרים: כל שאין בו מצורת אדםאינו נחשב ולד לענין טומאת לידה.
And if the sex of the fetus is unknown, she observes the strictures that apply to a woman who gave birth both to a male and to a female. Accordingly, she is prohibited from engaging in intercourse for fourteen days, but after that, she will be permitted to engage in intercourse despite a discharge of uterine blood until thirty-three days pass after the seven days she would have been prohibited if the fetus were male. The prohibition to enter the Temple will continue until eighty days have passed from the discharge of the fetus. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Any fetus that is not of human form is not regarded as an offspring with regard to observance of these periods, and she is permitted to engage in intercourse provided that she does not experience a discharge of uterine blood.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים אֲבָל שֶׁל שְׁאָר מִינֵי דָמִים טְהוֹרָה.

GEMARA: The mishna teaches that if a woman discharges an amorphous piece of tissue and no blood emerges with it, the Rabbis say that she is pure, whereas Rabbi Yehuda says that she is impure. Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Yehuda deemed the woman impure, despite the fact that no blood emerged, only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, as in such a case the piece has the status of blood. But if it has the appearance of other types of blood, the woman is pure.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ של ד׳ מיני דמים – דקסבר היא גופה דם הלכך טמאה נדה אבל ולד לא הוי.
אלא בחתיכה של ד׳ מיני דמים – דקסבר ר׳ יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא.
לא טמא ר׳ יהודה אל בחתיכה של ד׳ מיני דמים. פירוש דדם הוא דקרש ואפילו הכי מטהרי רבנן, דקסברי דלא עביד דם דקריש ונעשה חתיכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שנינו במשנתנו שאשה המפלת חתיכה שאין עמה דם, חכמים מטמאים אותה ור׳ יהודה מטהר. ובהסבר מחלוקתם אמר רב יהודה, אמר שמואל: לא טימא ר׳ יהודה במפלת חתיכה שאין עמה דם משום טומאת לידה, אלא משום שנחשבת החתיכה עצמה לדם, ודין זה הוא רק בחתיכה שהמראה שלה הוא כמראה של ארבעת מיני דמים טמאים, אבל המפלת חתיכה שהמראה שלה כשל שאר מיני דמים — אף ר׳ יהודה מודה שהריהי טהורה.
GEMARA: The mishna teaches that if a woman discharges an amorphous piece of tissue and no blood emerges with it, the Rabbis say that she is pure, whereas Rabbi Yehuda says that she is impure. Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Yehuda deemed the woman impure, despite the fact that no blood emerged, only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, as in such a case the piece has the status of blood. But if it has the appearance of other types of blood, the woman is pure.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי דָמִים דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרָה.

And Rabbi Yoḥanan says there is a different explanation of the dispute: If a woman discharges a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, everyone, i.e., Rabbi Yehuda and the Rabbis, agrees that she is impure. Likewise, if it has the appearance of other types of blood, everyone agrees that she is pure.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו ר׳ יוחנן אמר שיש להעמיד את מחלוקת ר׳ יהודה וחכמים באופן אחר: המפלת חתיכה שאין עמה דם, שהמראה שלה הוא כמראה של ארבעת מיני דמים — לא נחלקו בדבר, ולדברי הכל, ואף לשיטת חכמים, הריהי טמאה. וכן במקרה שהמראה של החתיכה הוא כמראה של שאר מיני דמים — לא נחלקו בדבר, ולדברי הכל, ואף לדברי ר׳ יהודה, הריהי טהורה.
And Rabbi Yoḥanan says there is a different explanation of the dispute: If a woman discharges a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, everyone, i.e., Rabbi Yehuda and the Rabbis, agrees that she is impure. Likewise, if it has the appearance of other types of blood, everyone agrees that she is pure.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁהִפִּילָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה רַבִּי יְהוּדָה סָבַר זִיל בָּתַר רוֹב חֲתִיכוֹת וְרוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל (מִינֵי) אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים הָוְיָין וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אָמְרִינַן רוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים.

They disagree only with regard to a case where the woman discharged an amorphous piece of tissue, and she herself does not know exactly what was the appearance of the piece of tissue that she discharged, e.g., if it was lost. Rabbi Yehuda holds: Follow the majority of discharges of amorphous pieces of tissue, and the majority of pieces of tissue are of the appearance of one of the four types of impure blood. And the Rabbis hold: We do not say that the majority of pieces of flesh have the appearance of one of the four types of impure blood.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירוקה ולבנה – לאו מארבע מיני דמים הן אלא אדום וכמימי אדמה וכקרן כרכום וכמזוג. ושחור לא קא חשיב דהיינו אדום אלא שלקה.
ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות – תימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה״י אע״ג דאיכא חזקת טהרה וי״ל דאמרי׳ לעיל (דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד׳ מיני דמים הם.
ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד׳ מיני דמים הן. וא״ת להוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי. י״ל משום דמסייע ליה חזקה, דאשה זו בחזקת טהרה עומדת העמידנה על חזקתה. ואינו מחוור, דהא ודאי הפילה חתיכה, וכיון דרוב חתיכות מד׳ מיני דמים הן, נפקא איתתא מחזקתה, וכענין שאמרנו למעלה גבי שיליא בבית (נדה יח.) ורש״י ז״ל פירש, דלאו טהורה גמורה קאמר, אלא שאינה טמאה כר׳ יהודה, ומשום דר׳ יהודה קתני טמאה דעשאה ודאי, תנא נמי תנא קמא טהורה, ומכל מקום ספק הוא ותולין בה. וכדבריו ודאי לכאורה הכין משמע משמעתין, מדאוקי׳ פלוגתייהו באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ותנא קמא דידן כתנא קמא דר׳ יהושע, ות״ק דר׳ יהושע לאו טהורי מטהר לה לגמרי, אלא עשאה מיהא ספק, וכדקתני מביאה קרבן ואינו נאכל ולעיל נמי בפרק כל היד הכי משמע, מדאמר ר׳ יוחנן בג׳ מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואסיקנא דהא דר׳ יוחנן למעוטי האי רובא דר׳ יהודה, אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי, הא ספק לתלות בו מיהא הוי. אלא מיהו מהא דאוקימנא בסמוך הא דתנא קמא כת״ק דר׳ יהושע איכא מ״ד דלא הויא ראיה, דהתם הוא משום שאינה יודעת מה הפילה ואין מה שהפילה בפנינו, ואיכא לספוקי דדילמא דם היה על גבי נפל, הילכך להוציאו לגמרי מידי ספק אי איפשר, אבל במתניתין דחתיכה בפנינו ואין עמה דם כלל ובדקה נמי ומצאה טהור, הרי זו טהורה גמורה, דהעמידנה על חזקתה, כיון דאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
הכי גרסינן בכולהו נסחאי: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה הא קאמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה. וה״פ וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וברייתא הכי קתני המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה טהורה מלידה, אבל אם יש עמה דם טמאה משום נדה. והילכך באדומה ושחורה דהן עצמן דם, טמאה, אבל בירוקה ולבנה, אם יש עמהן דם ממש טמאה, ואם לאו טהורה, מ״מ אכתי קשיא לר׳ יוחנן, דקאמר של שאר מיני דמים ד״ה טהורה. אלא ודאי, כיון דאפילו כי דחיק ומוקים לה בהכין לא מתרצא ליה ברייתא, לא דחקינן ומפקינן ליה מפשטא, ובין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה פליגי, דרבנן בכולהו מטהרי ור׳ יהודה מטמא בכולהו. והילכך קשיא לר׳ יוחנן בתרתי. ורש״י ז״ל גריס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה, והקשה עליו הרמב״ן נ״ר דלכשתמצא לומר דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, על כרחיך ברייתא הכי קתני, אדומה ושחורה טמאה, ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קא תני לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא נחלקו אלא במקרה שהאשה הפילה חתיכת בשר שאין עמה צורה, והיא עצמה אינה יודעת מה הפילה, שאין החתיכה לפנינו, וכגון שאבדה. ובכך נחלקו: שר׳ יהודה סבר [סבור]: זיל בתר [לך אחר] רוב חתיכות, ורוב חתיכות של (מיני) ארבעת מיני דמים הויין [הינן]. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: לא אמרינן [אין אנו אומרים] רוב חתיכות של ארבעת מיני דמים.
They disagree only with regard to a case where the woman discharged an amorphous piece of tissue, and she herself does not know exactly what was the appearance of the piece of tissue that she discharged, e.g., if it was lost. Rabbi Yehuda holds: Follow the majority of discharges of amorphous pieces of tissue, and the majority of pieces of tissue are of the appearance of one of the four types of impure blood. And the Rabbis hold: We do not say that the majority of pieces of flesh have the appearance of one of the four types of impure blood.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִינִי וְהָא כִּי אֲתָא רַב הוֹשַׁעְיָא מִנְּהַרְדְּעָא אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה זאֲדוּמָּה שְׁחוֹרָה יְרוּקָּה וּלְבָנָה אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה קַשְׁיָא לִשְׁמוּאֵל בַּחֲדָא וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בְּתַרְתֵּי.

The Gemara asks: Is that so? But when Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him that states: In the case of a woman who discharges a piece of tissue that is red, black, green, or white, if there is blood that emerges with it, the woman is impure, and if not, she is pure. Rabbi Yehuda says: Both in this case, where blood emerged, and in that case, where no blood emerged, the woman is impure. This baraita poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, and it poses a difficulty to the statement of Rabbi Yoḥanan with regard to two aspects of his opinion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי⁠[ני], והתניא, המפלת חתיכה אדומה או שחורה או ירוקה או לבנה, אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה, ר׳ יהודה אומ׳ בין כך [ובי]⁠ן כך טמאה. קשיא לשמואל בחדא, דאמ׳ בחתיכה של שאר מיני דמים לא טימא ר׳ יהודה, וקתני הכא במתניתא ירוקה ולבנה, ופליג ר׳ יהודה ומטמא. וקשיא לר׳ יוחנן בתרתי, חדא דאמ׳ שלארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה, ובמתניתא קתני בחתיכה אדומה ושחורה, ופליגי רבנן ואמרי אם אין עמה דם טהורהא. ותוב, ר׳ יוחנן אמ׳ של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה, ובמתניתא קתני ירוקה ולבנה, ומטמא ר׳ יהודה.
א. בגמרא לפנינו, וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אבל אאדומה ושחורה לא, אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה וכו׳. וכתב רמב״ן שזו גירסת רש״י. ורמב״ן גרס, וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה, הא אמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה. ותוספות ד״ה לרבי יוחנן כתבו, ומתוך פירוש ר״ח משמע דל״ג וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה. וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה, ואין זו סוגיית הש״ס. ע״כ. ור״ח לא הזכיר גם דברי הגמרא שלעיל, וכי תימא כי פליג ר׳ יהודה אאדומה ושחורה.
לא אמרינן כו׳ – דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים דלא אתחזק לן האי רובא.
המפלת חתיכה כו׳ – ורבנן סברי לא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות הכא פירש המורה: דלא איתחזק האי רובא דהא ודאי אית להו דרוב חתיכות של ארבעה מיני דמים הן אבל לא בעו למיסמך אהאי רובא משום דמעוטיה נמי שכיח כמה פעמים וחייש לשאר מיני דמים והילכך לא מיטמו לה היכא דאין עמה דם דאיכא למיתלי בארבעה מיני דמים ואיכא למיתלי בשאר דמים הילכך אינה אלא ספק והא דתנן טהורה דמשמע לגמרי למעוטי טומאה דרישא דהוי טמאה נידה קאמרי טהורה כלומר טהורה מנידה ותלויה היא ואמר בית שמי ולפום האי פירושא ר׳ יהודה מטמא טומאה ודאית דסמיך אהאי רובא ובפירק׳ דלעיל פירש גבי אלא למעוטי רובא דר׳ יהודה דאף על גב דאמר זיל בתר רוב חתיכות הכי גמר לה ר׳ יוחנן דטומאה דקאמר ר׳ יהודה לתלות קאמר ולא לשרוף ורבנן סברי לא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות פירש דלא סבירא להו רוב חתיכות של ארבעה מיני דמים הן ומה שפירש הנה מפי השמועה נראה לי עיקר דלא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות הכי משמע דאף על גב דרוב חתיכות של ארבעה מיני דמים הן לא אזלינן בתריה משום דמיעוטא נמי שכיח דאתי וכי אזלינן בתר רובא היכא דמיעוטא לא שכיח אבל הכא דשכיח מיעוטא איתרע ליה רובא דאי כפירושה קמא הכי הוה ליה למימר ורבנן סברי רוב חתיכות לאו של ארבעה מיני דמים הן ולפום האי פירושא תינינא הכי בענן לפרושי למעוטי רובא דר׳ יהודה למימר דלא עבדינן כותיה ולא סמכינן אההוא אלא כרבנן דלא סמכי אההוא רובא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על דרכי ההסבר הללו של שמואל ושל ר׳ יוחנן: איני [האמנם כך] הוא? והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא ברייתא בידו] שלדברי חכמים בה שנינו: האשה המפלת חתיכה אדומה, או שחורה, או ירוקה, וכן חתיכה לבנה, אם יש עמה דם — הריהי טמאה, ואם לאו [לא] — הריהי טהורה. ואילו ר׳ יהודה אומר כי בין כך (שיש עימה דם) ובין כך (שאין עימה דם) — הריהי טמאה. ומכאן קשיא [קשה] לדרך הסברו של שמואל בחדא קושיה אחת], ולדרך הסברו של ר׳ יוחנן יש בדברי ברייתא זו תרתי [שתי קושיות], ומפרטים: קשה
The Gemara asks: Is that so? But when Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him that states: In the case of a woman who discharges a piece of tissue that is red, black, green, or white, if there is blood that emerges with it, the woman is impure, and if not, she is pure. Rabbi Yehuda says: Both in this case, where blood emerged, and in that case, where no blood emerged, the woman is impure. This baraita poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, and it poses a difficulty to the statement of Rabbi Yoḥanan with regard to two aspects of his opinion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לִשְׁמוּאֵל בַּחֲדָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים וְהָא קָתָנֵי יְרוּקָּה וּלְבָנָה וּפְלִיג רַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara elaborates: It poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, as Shmuel said that Rabbi Yehuda deemed the woman impure only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of impure blood, and yet the baraita teaches that according to the Rabbis the woman is pure if the piece of tissue is green or white, which are not among the four colors of ritually impure blood, and that Rabbi Yehuda disagrees with their opinion.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

להסברו של שמואל בחדא [באחת] — שכן אמר שמואל כי לא טימא ר׳ יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים בלבד, ולא בחתיכה ירוקה או לבנה, והא קתני [והרי שונה התנא בברייתא] אף חתיכה ירוקה ולבנה, שהיא טהורה לדעת חכמים, ופליג [וחלק] עליהם ר׳ יהודה!
The Gemara elaborates: It poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, as Shmuel said that Rabbi Yehuda deemed the woman impure only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of impure blood, and yet the baraita teaches that according to the Rabbis the woman is pure if the piece of tissue is green or white, which are not among the four colors of ritually impure blood, and that Rabbi Yehuda disagrees with their opinion.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְכִי תֵימָא כִּי פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה אַאֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה וְאַיְּרוּקָּה וּלְבָנָה לָא אֶלָּא יְרוּקָּה וּלְבָנָה לְמַאן קָתָנֵי לַהּ.

And if you would say that when Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis, it is with regard to the case of a red or black piece of tissue, as these are among the four colors of ritually impure blood, but with regard to the case of a green or white piece he does not disagree with them, i.e., he concedes that the woman is pure, this cannot be correct. The Gemara explains why that explanation of the baraita is not possible: But if so, for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a green or white piece of tissue?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למאן קתני לה – כלומר להודיע דבריו של מי בא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] בדחיית קושיה זו, שכי פליג [כאשר חלק] ר׳ יהודה על חכמים, אין זה אלא בחתיכה אדומה ושחורה בלבד, ואילו בחתיכה ירוקה ולבנה לא חלק ר׳ יהודה, שאף הוא מסכים שהן טהורות — אין לומר כן, שהרי אלא מעתה שאף ר׳ יהודה מודה בחתיכה ירוקה ולבנה, אם כן, למאן קתני לה שיטת מי שנה אותה]?
And if you would say that when Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis, it is with regard to the case of a red or black piece of tissue, as these are among the four colors of ritually impure blood, but with regard to the case of a green or white piece he does not disagree with them, i.e., he concedes that the woman is pure, this cannot be correct. The Gemara explains why that explanation of the baraita is not possible: But if so, for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a green or white piece of tissue?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִילֵּימָא רַבָּנַן הַשְׁתָּא אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה מְטַהֲרִי רַבָּנַן יְרוּקָּה וּלְבָנָה מִיבַּעְיָא אֶלָּא לָאו לְרַבִּי יְהוּדָה וּפְלִיג.

If we say that it comes to clarify the opinion of the Rabbis, that is unnecessary: Now that in a case of a red or black piece of tissue, which are among the four colors of ritually impure blood, the Rabbis deem the woman pure, is it necessary to state that they deem her pure in a case of a green or white piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, teaching that the Rabbis deem the woman pure in this case, but Rabbi Yehuda disagrees with them and deems her impure? This contradicts the explanation of Shmuel.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לר׳ יהודה – להודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אילימא רבנן [אם תאמר: לשיטת חכמים]השתא [עכשיו] הרי אף חתיכה אדומה ושחורה מטהרי רבנן [מטהרים חכמים], ירוקה ולבנה מיבעיא [צריך לומר] שלדעת חכמים היא טהורה? אלא האם לאו [לא] נשנו הדברים אלא להשמיענו את שיטת ר׳ יהודה, שחכמים מטהרים, ואילו ר׳ יהודה פליג [חולק] עליהם וסבור שטמאה. ושלא כהסברו של שמואל.
If we say that it comes to clarify the opinion of the Rabbis, that is unnecessary: Now that in a case of a red or black piece of tissue, which are among the four colors of ritually impure blood, the Rabbis deem the woman pure, is it necessary to state that they deem her pure in a case of a green or white piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, teaching that the Rabbis deem the woman pure in this case, but Rabbi Yehuda disagrees with them and deems her impure? This contradicts the explanation of Shmuel.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְתוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה הָא קָתָנֵי אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה וּפְלִיגִי רַבָּנַן.

And furthermore, the baraita poses an additional difficulty to the opinion of Rabbi Yoḥanan, in addition to the first difficulty explained above, as he said that if the piece of tissue has the appearance of one of the four types of ritually impure blood then everyone agrees that the woman is impure, and yet the baraita teaches the case of a red or black piece and states that the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda and deem the woman pure.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותו לרבי יוחנן וכו׳ – כלומר הך קושיא דירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה והכא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה ותו קשיא אחריתי לר׳ יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל כו׳.
לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודה – וה״פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר׳ יהודה בסיפא השתא ירוקה כו׳ ומתוך פי׳ ר״ח משמע דל״ג וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש״ס.
גמרא ותו לר׳ יוחנן וכו׳ – נ״ה הישנים וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה הא אמר של שאר מיני דמים ד״ה טהורה והלשון הזה עמום דמאי קושיא היא זו לומר דאדומה ושחורה פליגי רבנן ורש״י גורס וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה ואלא אדומה ושחורה למאן ה״ג לה דאי לר׳ יהודה אפי׳ בירוקה ולבנה נמי פליגי אלא לאו לרבנן ופליגי והקשו על גירסא זו דדילמא רישא ד״ה וה״ק המפלת חתיכה אדומה ושחורה ד״ה טמאה אבל ירוקה ולבנה אם יש בה דם וכו׳ לכך פי׳ הרמב״ן ז״ל הגרסא הא׳ דהכי פירושו וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה כלומר דנדחוק לו׳ דרישא ד״ה היא וכדפרישנא סוף סוף תיקשי לך ברית׳ מיהת מירוקה ולבנה דמשמע הכא דפליגי כדאמ׳ ואת אמרת כי לד״ה טהורה וכיון דכן לית לן לדחוקי מתני׳ דאידך פירוקא אלא דנשבקה כפשוטא ופליגי רבנן אף באדומה ושחורה וקשיא לר׳ יוחנן בתרתי ומדנקטי׳ בכולה סוגיין ירוקה ולבנה בחדא ש״מ דס״ל דדם ירוק טהור לגמרי ובחזרה דעקביא במסכת עדיות וכדיתיבנא בפ׳ דלעיל ונקטי׳ בכולה סוגייא ד׳ מיני דמים משום בכלל אדום כדאיתא לעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה לרבי יוחנן אדומה כו׳ וה״פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר״י בסיפא כו׳ עכ״ל יש לדקדק לפי זה מאי קא קשיא ליה אדומה ושחורה מאן קתני לה דנימא דרבנן קתני ליה דבאדומה ושחורה מודו דדינו כדפירש ר״י בסיפא וטמא ויש לומר דרבנן כיון דלא הזכירו כלל טומאה בדבריהם אלא טהורה לא שייך למימר דתנא אדומה ושחורה לאשמועינן דמודו לטמא באדומה ושחורה דאדרבה משמע דבאדומה ושחורה נמי מטהרי ועי״ל כיון דתנא לרבנן לטהר בירוקה ולבנה דוקא לא אצטריך לאשמועינן לטמא באדומה ושחורה:
ומלבד קושיה זו על דרך הסברו של שמואל, שהריהי אף שאלה על דרך הסברו של ר׳ יוחנן, ישנה תו [עוד] קושיה מדברי הברייתא הזו לדרך להסברו של ר׳ יוחנן שאמר בדינה של חתיכה של ארבעת מיני דמים כי לדברי הכל הריהי טמאה. וקשה על כך, שכן הא קתני [הרי הוא, התנא שבברייתא, שונה] חתיכה אדומה וחתיכה שחורה, שהן בכלל ארבעה מיני דמים, ובכל זאת פליגי רבנן [חולקים חכמים] על ר׳ יהודה המטמא, והריהם מטהרים!
And furthermore, the baraita poses an additional difficulty to the opinion of Rabbi Yoḥanan, in addition to the first difficulty explained above, as he said that if the piece of tissue has the appearance of one of the four types of ritually impure blood then everyone agrees that the woman is impure, and yet the baraita teaches the case of a red or black piece and states that the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda and deem the woman pure.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְכִי תֵּימָא כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן אַיְּרוּקָּה וּלְבָנָה אֲבָל אַאֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה לָא אֶלָּא אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה לְמַאן קָתָנֵי לַהּ.

And if you would say that when the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda, it is with regard to the case of a green or white piece of tissue, but in the case of a red or black piece they do not disagree with him, as they concede that the woman is impure; but if that is so, then for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a red or black piece?
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה כו׳ אלא לאו רבנן ופליגי.
ה״ג: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה הא אמר כל של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה אלא אמר רב נחמן בר יצחק וכו׳ – וה״פ וכי תימא הכי קאמר ברייתא, המפלת חתיכה אדומה ושחורה או ירוקה ולבנה אינה טמאה לידה אלא אם יש עמה דם טמאה נדה, הלכך אדומה ושחורה הרי היא עצמה דם, וירוקה ולבנה צריכה דם טמא עמה, ואם לאו טהורה, הא לר׳ יוחנן א״א לפרשה כן, שהרי הוא אמר שלשאר דמים ד״ה טהורה. ובודאי מצי לתרוצי כדאמרן למימר דלא תיקשי ליה אלא בחדא, מיהו אנן ה״ק לר׳ יוחנן דודאי לא מוקי לה אלא כפשוטה. קשיא בתרתיא.
ורש״י ז״ל גורס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה וכו׳. ולא נהירא לי דכי אמרינן דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, ע״כ ברייתא ה״ק אדומה ושחורה טמאה ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קתני להב.
א. כלומר, כיון דלריו״ח לא מתרצתא סיפא בהכי, ע״כ דשבקינן לברייתא כפשטא, וחולקים חכמים גם באדומה ושחורה, ולפי״ז קשה עליה בתרתי, הן מרישא דבאדומה פליגי רבנן, וכן מסיפא דבירוקה ולבנה פליג ר׳ יהודה, ועי׳ רשב״א ריטב״א ור״ן שהסכימו לרבנו.
ב. ועי׳ תוס׳ ד״ה לרבי יוחנן וגו׳ ר״ח שם, ומהרש״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] ביישוב קושיה זו שכי פליגי רבנן [כאשר חולקים חכמים] בברייתא על ר׳ יהודה — הרי זה רק בחתיכה ירוקה ובחתיכה לבנה, אבל בחתיכה אדומה ובחתיכה שחורהלא חולקים חכמים בדבר, שאף הם סבורים שהריהן טמאות. אלא מעתה, אדומה ושחורה למאן קתני לה שיטת מי, הוא התנא שבברייתא שנה אותה]?
And if you would say that when the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda, it is with regard to the case of a green or white piece of tissue, but in the case of a red or black piece they do not disagree with him, as they concede that the woman is impure; but if that is so, then for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a red or black piece?
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה הַשְׁתָּא יְרוּקָּה וּלְבָנָה טְמֵאָה אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה מִיבַּעְיָא אֶלָּא לָאו רַבָּנַן וּפְלִיגִי.

If we say that it comes to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, this is unnecessary: Now that Rabbi Yehuda holds that in a case of a green or white piece the woman is impure, despite the fact that they are not among the four colors of ritually impure blood, is it necessary to state that she is impure in a case of a red or black piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of the Rabbis, teaching that Rabbi Yehuda deems the woman impure in this case, but the Rabbis disagree with him and maintain that she is pure?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אילימא [אם תאמר] כי לשיטת ר׳ יהודה נשנו הדברים — אין לומר כן, שהרי השתא [עכשיו] סבור ר׳ יהודה כי חתיכה ירוקה ולבנה הריהי טמאה, אדומה ושחורה מיבעיא [צריך] ר׳ יהודה לומר שהיא טמאה? אלא לאו [האם לא] נשנו הדברים לשיטת רבנן [חכמים], ולהשמיענו כי פליגי [חולקים] חכמים בדבר זה על ר׳ יהודה, שהוא מטמא והם מטהרים. והרי זו איפוא קושיה נוספת על דרך הסברו של ר׳ יוחנן האומר שבחתיכות אלה הכל מודים שהן טמאות.
If we say that it comes to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, this is unnecessary: Now that Rabbi Yehuda holds that in a case of a green or white piece the woman is impure, despite the fact that they are not among the four colors of ritually impure blood, is it necessary to state that she is impure in a case of a red or black piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of the Rabbis, teaching that Rabbi Yehuda deems the woman impure in this case, but the Rabbis disagree with him and maintain that she is pure?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם קָמִיפַּלְגִי וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַנָּאֵי דְּתַנְיָא חקִשְּׁתָה שְׁנַיִם וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה

Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is a different explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda: They disagree with regard to whether or not opening of the womb is possible without a discharge of blood. And they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im, as it is taught in a baraita: If a woman experienced difficulty in labor during which blood emerged on two consecutive days, and on the third day she discharged, but she does not know what she discharged, i.e., whether it was a stillborn human fetus, and whether blood emerged during the miscarriage,
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוקמה ר׳ נחמן בר יצחק למתניתין באיפשר לפתיחת הקבר - פיר׳, פתיחת הרחם - בלא דם פליגי. ובפלוגתא דהני תנאיי, דתניא, קישת שני ימים ובשלישי הפילה, ואין יודעת מה הפילה,
ערך קבר
קברא(שבת קכט.) מאמתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר (נדה כא.) באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קא מיפלגי פי׳ בית הרחם:
א. [מוטטערשיידע.]
פתיחת הקבר – הרחם.
בלא דם – דם לידה הלכך לרבנן כי ליכא דם טהורה ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר ולא אמר דם אחר איכא ואנן הוא דלא חזינן דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לר׳ יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה דודאי דם אחר הוה ואנן הוא דלא חזינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
קשתה שנים – בתוך י״א יום שבין נדה לנדה וראתה דם מחמת קושי.
ולשלישי הפילה – ואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו.
ואינה יודעת – אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא.
אלא אמר רב נחמן בר יצחק באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי – אי קשיא: כיון דטעמא דר׳ יהודה השתא לאו משום רובא הוא מאי אתא ר׳ יוחנן לעיל למעוטי דאמר בשלשה מקומות הילכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודיי. תשובה: ר׳ יוחנן בתר סברתיה אזיל דסבר דטעמא דר׳ יהודה משום רובא הוא וכי אמר הכי בריתא לא שמיעא ליה.
קישתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה כול׳ – אי קשיא: הא אמרן בפירק׳ דלעיל אמר ר׳ יהושע בן לוי עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ולדן הא אמרינן לקמן מתניתין כשלא הוחזקה עוברה וכי אמר ר׳ יהושע בן לוי כשהוחזקה עוברה והאי דתני קישתה שנים רבותא נקט דאף על גב דקישתה שני ימים לא מחזקינן לה דולד הפילה אלא כיון דלא הוחזקה עוברה ספק לידה היא. וטעם המורה בזה לא נראה לי.
באפשר לפתיחת קבר בלא דם פליגי ובפלוגתא דהני תנאי וכו׳ – ואי קשיא הא לתנא קמא דברייתא גופיה ספיקא משוי ליה, ואלו ת״ק דמתני קאמר ואי לאו טהורה. א״ל התם משום דילדה ואינה יודעת מה ילדה, וחוששין ללידה וחוששין נמי לזיבה שמא עם הנפל יצא דם, אבל שילדה לידה יבישתא העמד אשה על חזקתה וטהורה היאא, ועוד שהרי בדקו ולא מצאו דםב. וכן ללשון הראשון שאמר רבנן סברי לא אמרי׳ רוב חתיכות מארבעה מיני דמים הן, קשיא ותהוי נמי מחצה על מחצה, תהא טמאה מספק. אלא משום האי טעמא הוא דהעמד אשה על חזקתהג.
וי״מד דהתם ה״ק לא אמרינן רוב חתיכות מד׳ מינין הן, ולפיכך טמאה גמורה אלא שאין שורפין, כדאיתא בפ״קה. ואין פירוש זה נכון.
א. רבנו מחלק דבברייתא איכא ספק ספיקא לחומרא, דחוששים ללידה ואי לאו לידה חוששין לזיבה. ואע״פ שכל טעם טומאה הרי נפרד מ״מ מצטרפים כנגד החזקה. [שו״ר שבהגהות לחי׳ הר״א העיר בזה עיי״ש] אבל במשנה העמד אשה על חזקתה. ועי׳ רשב״א וריטב״א שא״א לאוקמי אחזקה, שהרי ודאי חתיכה הפילה והוי כשליא בבית לעיל יח, א דאין מעמידים הבית על חזקתו, ובאחרונים (חזו״א ידים סי׳ ו אות ז, אמרי בינה ח״א טריפות ס״א ד״ה מקצת) כתבו דרבנו מחלק, דהתם איכא רוב שרוב שליות יש להם ולד, אבל הכא ספק השקול, והרשב״א וריטב״א ס״ל דהכא נמי החתיכות באים רוב הפעמים בדם. עי׳ בנפש חיה סי׳ סד ס״ב בארוכה, ועי׳ ישועות יעקב סי׳ קפח סק״א בדברי רבנו.
ב. משמע דהוי ב׳ תירוצים וכ״ה בחי׳ הר״א. ואפשר שבתי׳ ב׳ חייש רבנו לרשב״א וריטב״א דכיון דברוב המפילות חתיכות איכא דם, אם לא בדקנו חיישי׳ שמא היה דם כיון דשכיחא, ורק כשבדקנו ולא נמצא דם מטהרים, ובתי׳ קמא ס״ל לרבנו דכיון דברוב הלידות חזינן דם ול״ש לידה יבשתא והכא דלא חזינן נפקא מרובא והוי כפלגא.
ג. עי׳ תוד״ה ורבנן שהקשו נמי ברבנו וכתבו דכיון דהוי ספק ברה״י טמא אע״ג דאיכא חזקת טהרה, ורבנו לא חשש לזה וכמו שכ׳ במהר״ם דמסוטה לא ילפינן בראית גופה. ועי׳ סד״ט וערוך לנר, ובר״ן כתב כרבנו.
ד. לכאורה נראה דכוונתו לשיטת רש״י הובאה ברשב״א וריטב״א [ולפנינו ליתא] דלרבנן הוי ספיקא, ובתולין ובטומאה ודאי קמפלגי [ולעיל יח, ב דאמרינן דריו״ח למיעוטי רובא דר׳ יהודה היינו רובא דלר״י שורפין חכמים ס״ל דרק תולין וכ״כ הרשב״א כאן וכ״ה בפ״נ]. מיהו בחי׳ הר״א משמע שרבנו נתכוין לתי׳ התוס׳ ד״ה ורבנן, ולפי״ז יש לתקן ברבנו ע״פ חי׳ הר״א שם: ״אבל יש מפרשים דהתם ה״ק לא אמרי׳ רוב חתיכות של ד׳ מיני דמים הן אלא אמרי׳ רוב חתיכות משאר מיני דמים הן ולפיכך טהורה לגמרי, ור׳ יהודה סבר רוב חתיכות מד׳ מיני דמים הן ולפיכך טמאה גמורה, ולא לשרוף אלא לתלות כדאיתא בפ״ב דנדה״. וצ״ע בזה.
ה. צ״ל: בפ״ב יח, ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמפלגי ובפלוגתא כו׳ אע״ג דהתם אפילו למאן דסבר אפשר לפתיחת קבר בלא דם מכל מקום ספק הוי דאפשר דראתה דם היינו משום דאינה יודעת מה הפילה ואפשר דראתה דם אבל הכא דיודעת בהפילה חתיכה ולא ראתה דם עמו טהורה לגמרי לרבנן כיון דאפשר בלא דם והיא לא ראתה דם עם החתיכה:
אלא אמר רב נחמן בר יצחק הסבר אחר במחלוקת חכמים ור׳ יהודה: בשאלה האם אפשר למצב זה שתהיה פתיחת הקבר (רחם) בלא יציאת דם קמיפלגי [הם חולקים], ובפלוגתא דהני תנאי [ובמחלוקת של אלו התנאים], דתניא כן שנויה ברייתא]: קשתה (היתה האשה מתקשה ללדת) שנים ימים בתוך אחד עשר ימי זיבה, וליום השלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה (אם נפל או רוח), ואם יצא ממנה דם כאשר הפילה —
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is a different explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda: They disagree with regard to whether or not opening of the womb is possible without a discharge of blood. And they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im, as it is taught in a baraita: If a woman experienced difficulty in labor during which blood emerged on two consecutive days, and on the third day she discharged, but she does not know what she discharged, i.e., whether it was a stillborn human fetus, and whether blood emerged during the miscarriage,
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה כא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה כא., עין משפט נר מצוה נדה כא. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה כא. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה כא., רש"י נדה כא., תוספות נדה כא., תוספות רי"ד נדה כא., רמב"ן נדה כא. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה כא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה כא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א נדה כא., מהרש"ל חכמת שלמה נדה כא., מהרש"א חידושי הלכות נדה כא., פירוש הרב שטיינזלץ נדה כא., אסופת מאמרים נדה כא.

Niddah 21a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 21a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 21a, R. Chananel Niddah 21a, Collected from HeArukh Niddah 21a, Rashi Niddah 21a, Tosafot Niddah 21a, Tosefot Rid Niddah 21a, Ramban Niddah 21a, Rashba Niddah 21a, Meiri Niddah 21a, Ritva Niddah 21a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 21a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 21a, Steinsaltz Commentary Niddah 21a, Collected Articles Niddah 21a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144