(1) 
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה אֲבָל לְעִנְיַן אֲכִילָה טְהוֹרִין אבִּפְנֵי עַצְמָן וּטְמֵאִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְלֵוִי אָמַר אֲפִילּוּ לַאֲכִילָה נָמֵי מִצְטָרְפִין.
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה אֲבָל לְעִנְיַן אֲכִילָה טְהוֹרִין אבִּפְנֵי עַצְמָן וּטְמֵאִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְלֵוִי אָמַר אֲפִילּוּ לַאֲכִילָה נָמֵי מִצְטָרְפִין.The mishna taught that all carcasses join together, which indicates that carcasses of non-kosher animals join together with carcasses of kosher animals, only with regard to ritual impurity. But with regard to the prohibition of eating animal carcasses, kosher animal carcasses are distinct, i.e., they join together only with other kosher animals, and non-kosher animal carcasses are likewise distinct. And Levi says: Even with regard to the prohibition of eating animal carcasses, kosher and non-kosher carcasses join together.
לא שנו – הא דתנן דנבילות מצטרפות זה עם זה דמשמע דאפילו נבלת בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה:
אלא לענין טומאה – לענין נגיעה דבתרויהו כתיב הנוגע בנבלתה יטמא:
אבל לענין אכילה – כגון לחייב עליהן משום לא תאכל נבלה לא מצטרפי אלא בעינן דליהוי בטהורין בנבלת טהורין שעור כזית בפני עצמו ובטמאין בפני עצמן מ״ט משום דבבהמה טהורה לא חייל עלה איסור לא תאכל נבלה דקסבר רב דאין איסור חל על איסור הלכך לא מצטרפי וכן בבהמה טהורה יש בה איסור לא תאכל נבלה בלבד ולא איסור טומאה והאי דקאמר וטמאים בפני עצמן לענין איסור טומאה קאמר או דמצטרפי עם טהורין לטומאה או דאי איכא בטמאין לחודייהו כזית אית בהו איסור טומאה ולא איסור אוכל נבלה דאין איסור חל על איסור:
ערך מת
מת – א(סנהדרין נה.) בקושי לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש מת (יבמות נה:) שכבת זרע דאשת איש פרט למשמש מת הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה וכו׳ פי׳ גיד בלא קושי נקרא מת וכן מפורש (שבועות יח) נועץ ציפורניו בקרקע עד שימות הגיד (כתובות לז) לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר וגם בעניו יומת אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אין לו אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה פי׳ דרך עליה לא נתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו (מכות ט: סוטה מד) מת תופש ארבע אמות לטומאה (ראש השנה כ) מאי טיבותא אמר עולא משום ירקיא רבי אחא ברבי חנינא אמר משום מיתיא פי׳ דהיכא דאיקלע יום הכפורים בששי בשבת או באחד בשבת אם ישאר המת שני ימים יסריח אבל ירקא אפשר בחמימי פי׳ אע״ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מינייהו וי״א למשקלינהו ולבשולינהו ולמישבקינהו בחמימי דאכיל להון במוצאי יום הכפורים. בעממי שיקברום גוים (מעילה טז) מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין. פי׳ תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה. (מועד קטן כח) למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה וכו׳ למה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות וכו׳ (בויקרא רבה אחרי מות) למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה וכו׳ למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה וכו׳. באחד בניסן מתו בני אהרן מזכיר מיתתן ביום הכפורים וכו׳ (בילמדנו זאת חקת התורה) מה ראה לסמוך פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים פרשת פרה היתה בשנה השנית ומיתת מרים היתה בסוף ארבעי׳ שנה וכו׳ (בויקרא רבה בצו) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות וכו׳ וישנה בערך למה. (מועד קטן כח) מותא כי מותא ומרעין חיבולא פי׳ המות של זה כמיתת כל אדם אריכות חוליו תוספת כריבית על המלוה.
א. [טאדט.]
אמר רב לא שנו – דנבלות מצטרפות זו עם זו דמשמע אפילו נבלת בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה אלא לענין טומאה הנוגע בהן דבתרוייהו כתיב (ויקרא יא) הנוגע בנבלתה יטמא אבל לענין אכילה לחייב עליה משום לא תאכלו כל נבלה (דברים יד) לא מצטרפין אלא נבלות טהורים בפני עצמן מצטרפות זו עם זו ונבלות טמאות בפני עצמן (אבל לענין איסור אכילה לא מצטרפין) דאין איסור חל על איסור דלא אתי איסור נבלה וחייל על איסור בהמה טמאה הלכך לא מצטרפין.
ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפי – דקסבר איסור חל על איסור וחייב שתים אחת משום בהמה טמאה ואחת משום נבלה.
לא שנו במשנתנו שנבלת בהמה טמאה מצטרפת לנבלת בהמה טהורה לשיעור אחד של כזית, אלא לענין הטומאה בלבד. אבל לענין איסור אכילה — נבלותיהם של בעלי חיים טהורין מצטרפים בפני עצמן, וטמאים בפני עצמן, שאין הטהורים מצטרפים עם הטמאים. ולוי אמר: אפילו לאכילה נמי [גם כן] מצטרפין הטמאים עם הטהורים.
The mishna taught that all carcasses join together, which indicates that carcasses of non-kosher animals join together with carcasses of kosher animals, only with regard to ritual impurity. But with regard to the prohibition of eating animal carcasses, kosher animal carcasses are distinct, i.e., they join together only with other kosher animals, and non-kosher animal carcasses are likewise distinct. And Levi says: Even with regard to the prohibition of eating animal carcasses, kosher and non-kosher carcasses join together.
הכל
(2) וְרַב אַסִּי אָמַר טְהוֹרִים לְעַצְמָן וּטְמֵאִין לְעַצְמָן אִיכָּא דְאָמְרִי פְּלִיגָא אַדְּרַב וְאִיכָּא דְאָמְרִי לָא פְּלִיגָא.
And Rav Asi says: Kosher animal carcasses are distinct, and non-kosher animal carcasses are distinct. Since Rav Asi did not specify whether he is referring only to eating or also to ritual impurity, there are those who say that Rav Asi disagrees with the opinion of Rav, i.e., he interprets the mishna as referring to all carcasses of a similar kind, that is, from kosher animals on the one hand, and from non-kosher animals on the other hand. And there are those who say that Rav Asi does not disagree with the opinion of Rav, and concedes that kosher and non-kosher animal carcasses join together with regard to ritual impurity.
איכא דאמרי – הא דרב אסי פליגא אדרב דקסבר האי דקאמר רב אסי טהורה לעצמה וטמאה לעצמה משמע דבין לענין טומאה ובין לענין אכילה קאמר ורב לא קאמר הכי:
ואיכא דאמרי לא פליגא – אדרב הואיל ומצינן למידרשיה להא דרב אסי כדרב דהיכא קאמר טהורה בפני עצמה וטמאה בפני עצמה לענין אכילה קאמר אבל לענין טומאה הכי נמי דמצטרפין:
איכא דאמרי – הא דרב אסי פליגא אדרב ומצינן לאוקמא (דקסבר) האי דקאמר רב אסי טהורה לעצמה וטמאה לעצמה (משום) דבין לענין טומאה ובין לענין אכילה ומוקים רב אסי למתניתין דתני כל הנבלות מצטרפות היינו טהורין בפני עצמן וטמאין בפני עצמן ואפילו לענין טומאה והיינו פליגא אדרב. [וא״ד לא פליגא דמצינן] לאוקמי נמי לדרב אסי כדרב וכי קאמר רב אסי טהורין לעצמן לענין אכילה אבל לטומאה הכי נמי דמצטרפין והיינו כרב.
ואיכא דאמרי לא פליג אדרב – והא דקאמר טהורים בפני עצמן וטמאין בפני עצמן לענין אכילה קאמר אבל לענין טומאה מודה לרב.
ורב אסי אמר: אין מצטרפות אלא נבלות של טהורים לעצמן ושל טמאין לעצמן. כיון שלא פירש רב אסי לענין מה אמר את דבריו, אם לענין איסור אכילה בלבד, או לענין הטומאה, נחלקו חכמים בהבנת דבריו. איכא דאמרי [יש שאומרים] שכוונתו שאין מצטרפות בין לאכילה ובין לטומאה, ונמצא כי פליגא [חולקת] שיטתו זו על שיטת רב הסבור שלענין טומאה מצטרפות אף הטמאות והטהורות. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שרק לענין אכילה אין מצטרפות, אבל לענין הטומאה מצטרפות הטמאות והטהורות, ונמצא כי לא פליגא [לא חלוקה] שיטתו על שיטת רב.
And Rav Asi says: Kosher animal carcasses are distinct, and non-kosher animal carcasses are distinct. Since Rav Asi did not specify whether he is referring only to eating or also to ritual impurity, there are those who say that Rav Asi disagrees with the opinion of Rav, i.e., he interprets the mishna as referring to all carcasses of a similar kind, that is, from kosher animals on the one hand, and from non-kosher animals on the other hand. And there are those who say that Rav Asi does not disagree with the opinion of Rav, and concedes that kosher and non-kosher animal carcasses join together with regard to ritual impurity.
הכל
(3) מֵיתִיבִי מִיתַת פָּרָה וְחַיֵּי גָמָל אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה הָא מִיתַת שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין וְקַשְׁיָא לְרַב אַסִּי.
The Gemara raises an objection against the first explanation of the opinion of Rav Asi from a baraita: With regard to half an olive-bulk from the carcass of a dead cow and half an olive-bulk from the flesh of a live camel, they do not join together with one another. It can be inferred from here that if both of them are dead, they do join together. Rav can explain this baraita as referring to ritual impurity, but this poses a difficulty to Rav Asi.
מיתת פרה וחיי גמל – כגון שאם תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה דהא גמל חי:
הא מיתת שניהם – מצטרפין לטומאה וקשיא לרב אסי (ואיכא למימר) [למאן] דאמר דפליגא:
מיתת פרה וחיי גמל – שאם נטל חצי זית מפרה מתה וחתך חצי זית מגמל חי ואכלם אינם מצטרפין לחייב לא משום נבלה דמיתת פרה ולא משום אבר מן החי הבא מגמל חי.
הא מיתת שניהם – שנטל חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל מת מצטרפין לטומאה וקשיא לרב אסי אליבא דמ״ד דפליגא אדרב דקאמר אפילו לענין טומאה נמי טמאות לעצמן וטהורות לעצמן. אבל לרב לא מצי לפרוכי דרב מצי לאוקמי להא דוקיא דהא מיתת שתיהם מצטרפין לענין טומאה קאמר.
מיתיבי מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין זה עם זה הא מיתת שניהם מצטרפין – וקשה לרב אסי ללישנא דקאמר דפליג אדרב אבל לא פריך לרב משום דרב מוקי לה לענין טומאה וכן משמע לכאורה מדקאמר בסמוך אמר לך רב אסי אלמא לרב אסי דוקא קפריך ותו דהיכי מצי מוקי לה רב לענין טומאה והא על כרחך הא דקאמר מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין לענין אכילה קאמר שאם אכל חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין להתחייב לא משום נבלה ולא משום טומאה דלענין טומאה לא מיירי דבחיי גמל לא שייכא שום טומאה כדאמר בפרק העור והרוטב (חולין דף קכח:) דבשר הפורש מן החי אינו מטמא ויש לומר דחיי גמל דהכא היינו אבר מן החי דשייכא ביה טומאה כדאמר התם בתורת כהנים לפי שאין לו חליפין והויא דומיא דנבלה וא״ת א״כ ל״ל צירוף הא אמרינן התם דאין לו שיעור י״ל דמ״מ בעינן שיהא בשר גידין ועצמות והכא מיירי בדאיתא גידין ועצמות אבל בשר ליכא ולכך צריך צירוף קודם שיטמא ומ״מ קשיא היכי קא דחי הא חיי שניהן מצטרפין והא אמרינן בסוף פרק גיד הנשה (שם דף קג:) דאף באבר שלם אם חלקו מבחוץ אינו עובר עליו אלמא דאם חלק האבר לשנים ואכלו כולו פטור וכ״ש כזית משני אברים חצי אבר מזה וחצי אבר מזה דפטור אלא ש״מ דעל כרחך מיירי הכא לענין אכילה וא״כ אמאי לא פריך לרב כמו דפריך לרב אסי וי״ל דאין הכי נמי דפריך אפי׳ לרב והא דקאמר אמר לך רב אסי משום דס״ל לבעל הש״ס דלא פליג אדרב וכי היכי דניחא לרב אסי מהאי טעמא נמי ניחא ליה לרב ועוד אומר מורי שיחי׳ דלפי הלשון דלא פליגא אדרב א״כ רב ורב אסי הכל אחד ורב אסי משמיה דרב קאמר שהוא היה תלמידו.
מיתיבי [מקשים] על שיטת רב אסי ממה ששנינו בברייתא: חצי זית הבא ממיתת (נבלת) הפרה (חצי זית מבשר נבלת בהמה טהורה), וחצי זית הבא מחיי (גופו החי) של הגמל (חצי זית מבשר בהמה טמאה) — אין מצטרפין זה עם זה לחייבו מלקות על אכילת כזית איסור. ונדייק מכאן: דווקא איסור נבלה טהורה ואיסור טמאה חיה אין מצטרפים, הא [הרי] ממיתת (נבלת) שניהם, שאכל חצי זית מנבלת פרה וחצי זית מנבלת גמל — הרי אלו מצטרפין, וקשיא [וקשה] לרב אסי, לשיטה המסבירה את דבריו (כשיטת רב) שרק לענין הטומאה הם מצטרפים, אבל לענין האכילה אין מצטרפים! ודוחים: אימא [אמור, דייק] בלשון ברייתא זו, לא כדרך שדייקת, אלא בדרך זו דווקא שני חצאי זיתים ממיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפים,
The Gemara raises an objection against the first explanation of the opinion of Rav Asi from a baraita: With regard to half an olive-bulk from the carcass of a dead cow and half an olive-bulk from the flesh of a live camel, they do not join together with one another. It can be inferred from here that if both of them are dead, they do join together. Rav can explain this baraita as referring to ritual impurity, but this poses a difficulty to Rav Asi.
הכל
(4) אֵימָא הָא חַיֵּי שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין וּמַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר באֵבֶר מִן הַחַי נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה.
The Gemara answers: One should say that the correct inference from the baraita is not that if both of them, the cow and the camel, are dead, then they join together. Rather, one should infer that if both of them are alive, they join together. And who is the tanna of the baraita? It is Rabbi Yehuda, who said: The prohibition of eating a limb from a living animal applies even to the limb of a non-kosher animal.
אימא הא חיי שניהם מצטרפין – לכזית אבר מן החי:
ומני ר׳ יהודה היא – דאמרינן בפרק גיד הנשה דאבר החי נוהג נמי בטמאה:
אימא הא חיי שניהן מצטרפין – לכזית אבר מן החי.
ומני ר׳ יהודה היא – דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף קא:) דאבר מן החי נוהג נמי בטמאה.
ורבי יהודה היא – פירוש דקאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף קא:) דאבר מן החי נוהג בטמאה ובטהורה וה״ה לבשר מן החי דנוהג בטמאה ובטהורה ולכך מצטרפין חיי שניהם להתחייב באכילה ומשום אבר מן החי.
הא [הרי] אם היו שני חצאי הזיתים באים מחיי שניהם — הרי אלו מצטרפין ללקות על איסור אכילת בשר הבא מן החי. ומני [וכדעת מי היא] שיטת ברייתא זו? — דעת ר׳ יהודה היא, שאמר: איסור אכילת אבר מן החי נוהג גם בבהמה טמאה.
The Gemara answers: One should say that the correct inference from the baraita is not that if both of them, the cow and the camel, are dead, then they join together. Rather, one should infer that if both of them are alive, they join together. And who is the tanna of the baraita? It is Rabbi Yehuda, who said: The prohibition of eating a limb from a living animal applies even to the limb of a non-kosher animal.
הכל
(5) אֲבָל מִיתַת שְׁנֵיהֶם מַאי לָא מִצְטָרְפִי א״כ אִם כֵּן מַאי אִירְיָא דְּרָהֵיט וְתָנֵי מִיתַת פָּרָה וְחַיֵּי גָמָל הָא אֲפִילּוּ מִיתַת שְׁנֵיהֶם לָא מִצְטָרְפִי.
The Gemara raises a difficulty with this answer. But in that case, what is the halakha if both of them, the cow and the camel, are dead? Do they not join together? If so, why does the tanna run specifically to an extreme case and teach: Half an olive-bulk from the carcass of a dead cow and half an olive-bulk from the flesh of a live camel? After all, even if both of them are dead, they do not join together.
אבל מיתת שניהם לא מצטרפי א״כ מאי איריא רהיט ותני ברייתא מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין – כלומר משום דזה חי וזה מת הא אמרת אפי׳ מיתת שניהן אין מצטרפין אע״ג דתרוייהו מייתי אלא ודאי מדנקט מיתת פרה וחיי גמל לא מצטרפין ש״מ דהא מיתת שניהם מצטרפין וקשיא לרב אסי:
אבל מיתת שניהן [מאי] לא מצטרפי – משום דטהורות לעצמן וטמאות לעצמן.
אם כן אמאי רהיט ותני – ברייתא מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין משום דזה חי וזה מת הא אמרינן אפילו מיתת שניהן אין מצטרפין אע״ג דשניהם מתים וליתני הכי מיתת פרה וגמל שניהם אין מצטרפין אלא ודאי דמדתני מיתת פרה וחיי גמל אינן מצטרפין מכלל דסבירא ליה דהא מיתת שניהן מצטרפין וקשיא לרב אסי.
מאי איריא דרהיט ותני מיתת פרה וחיי גמל – כלומר מאי איריא דנקט מיתת פרה וחיי גמל ולשון רבנו משה מקוצי מעילה משונה הוא משאר מקומות.
ושואלים על תירוץ זה: אבל באשר לצירוף שני חצאי זיתים הבאים ממיתת שניהם, מאי [מה] יהא הדין? אם נאמר שלא מצטרפי [מצטרפים] — אם כן, מאי איריא דרהיט ותני [מה שייך, שרץ, הרחיק התנא ושנה] אופן זה של צירוף מיתת פרה וחיי גמל הא [הרי] אפילו באכילת שני חצאי זיתים ממיתת שניהם לא מצטרפי [אינם מצטרפים]!
The Gemara raises a difficulty with this answer. But in that case, what is the halakha if both of them, the cow and the camel, are dead? Do they not join together? If so, why does the tanna run specifically to an extreme case and teach: Half an olive-bulk from the carcass of a dead cow and half an olive-bulk from the flesh of a live camel? After all, even if both of them are dead, they do not join together.
הכל
(6) וְעוֹד תַּנְיָא חֲצִי זַיִת פָּרָה בְּחַיֶּיהָ וַחֲצִי זַיִת גָּמָל בְּמִיתָתָהּ אֵין מִצְטָרְפִין אֲבָל חֲצִי זַיִת מִפָּרָה וַחֲצִי זַיִת מִגָּמָל בֵּין בְּחַיֶּיהָ בֵּין בְּמִיתָתָהּ מִצְטָרְפִין קַשְׁיָא רֵישָׁא אַסֵּיפָא אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ מִיתַת שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין.
And furthermore, it is taught in a baraita: Half an olive-bulk from the flesh of a cow when it is alive and half an olive-bulk from the carcass of a camel when it is dead do not join together; but half an olive-bulk from a cow and half an olive-bulk from a camel, whether alive or dead, do join together. The first clause in the baraita is difficult as it is apparently contradicted by the latter clause. Rather, isn’t it correct to conclude from the baraita that if there is half an olive-bulk from each of the two of them when they are dead, they join together?
ועוד תניא חצי זית פרה בחייה כו׳ – אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין בחייה ובין במיתתה מצטרפין קס״ד דהאי דקאמר בין בחייה בין במיתתה היינו בין בחיי שתיהן בין במיתת שתיהן וקאמר דמצטרפי וקשיא רישא מיתת פרה וחיי גמל כו׳. דדייקינן לה דבמיתת שתיהן לא מצטרפי אהא דסיפא אבל חצי זית מפרה כו׳:
אלא לאו ש״מ – מדבסיפא מצטרפת מיתת שתיהן ברישא נמי מצטרפת מיתת שתיהן וקשיא לרב אסי לאיכא דאמרי דפליגא אדרב:
ועוד תניא חצי זית פרה וכו׳ אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין בחיין – ששניהן חיין בין במיתת שניהן מצטרפין. והיינו סיפא דהאי ברייתא דלעיל דקתני מיתת פרה וחיי גמל.
קשיא רישא – דקתני מיתת פרה וחיי גמל וכו׳ דדייקת הא מיתת שניהן לא מצטרפין אהא סיפא דקתני אבל חצי זית מפרה בין בחייה בין במיתתה מצטרפין אלא לאו ש״מ מדסיפא מצטרפת מיתת שניהן ברישא נמי מצטרפת מיתת שניהן וקשיא לרב אסי לאיכא דאמרי דפליגא אדרב.
ועוד תניא חצי זית כו׳ – אבל חצי זית מפרה כו׳ מצטרפין קשיא רישא אסיפא אלמא ש״מ דמיתת שניהם מצטרפין פירוש אף הא דקאמר בסיפא דהך ברייתא בין במיתתם בין בחייהם רוצה לומר כגון חיי גמל ומיתת פרה או איפכא דמצטרפין א״כ תקשה רישא אסיפא אלא ש״מ במיתת שניהם מצטרפין וי״ל בין במיתת שניהם בין בחייהם והא דקאמר הכי אין זה רק כדי ליישב הברייתא דלא תיקשי דתיהוי משבשתא דהא אי הוה הא בין במיתתם בין בחייהן ר״ל אחד חי ואחד מת מ״מ מוכח שפיר מיתת שניהם הוא אמר לך רב אסי קסבר האי תנא איסור חל על איסור ואנא קאמינא למ״ד אין איסור חל על איסור כדפירשנו לעיל דכולהו אמוראי פליגי אליבא דמ״ד אין איסור חל על איסור.
ועוד, הרי תניא [שנויה] ברייתא אחרת: חצי זית הבא מפרה בחייה וחצי זית הבא מגמל במיתתה — אין מצטרפין. אבל חצי זית הבא מפרה וחצי זית הבא מגמל, בין בחייה בין במיתתה — מצטרפין. ולכאורה קשיא רישא [קשה התחלת] הברייתא האומרת שאין חצי זית פרה בחייה מצטרף לחצי זית גמל במיתתו אסיפא [על סוף] הברייתא ממנו משמע שאינם מצטרפים! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שכוונת סוף הברייתא היא ששני חצאי זיתים הבאים ממיתת שניהם, או שני חצאי זיתים הבאים מחיי שניהם — מצטרפין ללקות על אכילת איסור, וקשה איפוא על שיטת רב אסי!
And furthermore, it is taught in a baraita: Half an olive-bulk from the flesh of a cow when it is alive and half an olive-bulk from the carcass of a camel when it is dead do not join together; but half an olive-bulk from a cow and half an olive-bulk from a camel, whether alive or dead, do join together. The first clause in the baraita is difficult as it is apparently contradicted by the latter clause. Rather, isn’t it correct to conclude from the baraita that if there is half an olive-bulk from each of the two of them when they are dead, they join together?
הכל
(7) אָמַר לְךָ רַב אַסִּי הַאי תַּנָּא סָבַר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר
The Gemara answers: Rav Asi could have said to you that this tanna holds that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists. He maintains that the prohibition of eating an animal carcass takes effect even with regard to the flesh of a non-kosher animal, which is already prohibited, and for this reason the two half olive-bulks join together, as the same prohibition against eating an animal carcass applies to both. By contrast, Rav Asi himself maintains that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and therefore this baraita does not pose a difficulty to his opinion that the two do not combine.
אמר לך רב אסי האי תנא סבר איסור חל על איסור – ולי לא סבירא הכי. ואית דמפרשי קשיא רישא אסיפא. רישא קתני חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל1 בין במיתתה ובין בחייה מצטרפת דהאי בין במיתתה ובין בחייה משמע בין במיתת חדא וחיי חברתה וקתני דמצטרפת אלא לאו ש״מ דמיתת שניהם מצטרפין:
הכי קאמר – אלא מאי אית לך למימר דלא תקשי לך רישא לסיפא הכי צריך לפרושי. להא סיפא דקתני בין בחייה ובין במיתתה תריץ הכי בין במיתתה במיתת שניהן דקתני דמצטרפין וקשיא לרב אסי להך לישנא דאיכא דאמרי פליגא אדרב דמשמע דאית ליה לרב אסי דאין מצטרפין לא לענין אכילה ולא לענין טומאה:
אמר לך רב אסי האי תנא סבר כו׳:
1. נראה דחסר כאן וצ״ל במיתתה אין מצטרפין קשה אסיפא דקתני אבל וכו׳ בין בחייה ובין במיתתה מצטרפת.
אמר לך רב אסי האי תנא קסבר איסור חל על איסור – דאע״ג דאיכא איסור של טמאה איכא איסור נבלה להכי מצטרפין ולא סבירא לי הכי אלא סבירא לי דאין איסור חל על איסור ומיתת שניהן אין מצטרפין והא דקתני ברישא מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין היינו נבלה ואבר מן החי דלבהמה טמאה דלא אתי איסור נבלה וחייל אאיסור אבר מן החי והא דקתני סיפא חצי זית מפרה בחייה וכו׳ התם ליכא איסור נבלה דבבהמה טמאה ליכא איסור נבלה אלא איסור בהמה טמאה ואבר מן החי. ענין אחר קשה רישא אסיפא דהא רישא דקתני חצי זית מפרה בחייה וחצי [זית] מגמל במיתתה אין מצטרפין קשה להא סיפא דקתני אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין בחייה בין במיתתה מצטרפין דהא דקתני בין בחייה בין במיתתה משמע ליה בין במיתת חדא וחיי חברתה וקתני מצטרפין אלא לאו ש״מ דמיתת שניהן מצטרפין וה״ק אלא מאי אית לך למימר דלא תיקשי רישא לסיפא הכי צריך לפרושי להא סיפא דקתני [בין] בחייה בין במיתתה תריץ הכי בין במיתתה בין במיתת שניהן וקתני דמצטרפין וקשיא לרב אסי להך לישנא דפליגא אדרב דמשמע דסבירא ליה לרב אסי דאפילו לטומאה נמי אין מצטרפין.
אמר לך רב אסי האי תנא סבר וכו׳ – ולא מ״ה.
ומשיבים: אמר [יכול לומר, להשיב] לך רב אסי: האי [זה] התנא של ברייתא זו סבר [סבור] שאיסור חל על איסור, ואף איסור אכילת נבילה חל על איסור אכילת בשר בהמה טמאה, ומשום כך מצטרפים שני חצאי זיתים אלה לכלל זית האסור באכילה, ולוקים על אכילתו. אבל רב אסי עצמו סבור שאין איסור חל על איסור ולכן אין זו קושיה על דבריו, שכן לדבריו אכן אינם מצטרפים.
The Gemara answers: Rav Asi could have said to you that this tanna holds that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists. He maintains that the prohibition of eating an animal carcass takes effect even with regard to the flesh of a non-kosher animal, which is already prohibited, and for this reason the two half olive-bulks join together, as the same prohibition against eating an animal carcass applies to both. By contrast, Rav Asi himself maintains that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and therefore this baraita does not pose a difficulty to his opinion that the two do not combine.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.