×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק ח – האשה
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אהָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ הָלְכָה רֶגֶל רִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ וְשָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה.
Chapter 8
MISHNA: A woman, when she is living in her husband’s house, if her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she should eat from her husband’s lamb because it is assumed that the wife intended to be included in her husband’s group. However, if, as was often customary, she went on the first Festival following her marriage to observe the Festival in her father’s house, then, if both her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she may eat in whichever place she wishes, since it is not obvious with whose group she intended to be included.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הדרן עלך כיצד צולין. האשה שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה כו׳. כיון ששנינו תאכל במקום שהיא רוצה דייקי׳ מינה דיש ברירה וכאלו נתברר כי מעת שחיטת הפסח בזה נמנית ושני׳ מאי ממקום שהיא רוצה בשעת שחיטה ורמינן עלה האשה רגל ראשון משל אביה ואם תאמר ממקום שרוצה בשעת שחיטה מה לי אביה מה לי בעלה ושני׳ הא מתניתא ברדופה וכרבי יוחנן דאמר מאי דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום כמה שנמצאת שלימה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה בודאי בשל אביה רוצה אבל מכאן ואילך ממי שהיא רוצה בשעת שחיטה.
מתני׳ האשה. תאכל משל בעלה – דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה.
רגל הראשון – כך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין.
תאכל ממקום שהיא רוצה – ובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה.
מתני׳ האשהמאי רוצה בשעת שחיטה – ודווקא ביררה בשעת שחיטה אבל לא ביררה אינה אוכלת לא משל זה ולא משל זה אבל ברישא אפילו סתמא אוכלת משל בעלה.
האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל משל בעלה – פירוש: סתמא דמילתא בשל בעלה ניחא לה והילכך אינה רשאית לוכל משל אביה אך אם מיחת בשעת שחיטה ואמרה לבעלה אי איפשי בשלך אלא בשל אבי אבל אם לא מיחת בשעת שחיטה כבר נימנית מסתמא בשל בעלה ואינה רשאית להסתלק אחר שחיטה.
הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל ממקום שהיא רוצה – פירוש: כיון שהלכה רגל הראשון של פסח לעשותו בבית אביה לא ידעינן סתם דעתה בהי ניחא לה טפי או בשל בעלה או בשל אביה הילכך צריכה היא לפרש דעתה ואם יש ברירה אף על פי שלא פירשה בשעת שחיטה באיזו רוצה תאכל ממקום שהיא רוצה וממי שאוכלת עכשיו אמרינן הוברר הדבר דבשעת שחיטה נמי בהאי הוה ניחא לה ואי אין ברירה צריכה היא לגלות רצונה בשעת שחיטה וזה הוא ממקום שהיא1 רוצה – שהיא רוצה בשעת שחיטה ואם לא גילתה דעתה בשעת שחיטה לא תאכל לא מזה ולא מזה שאין ידוע על איזה מהן נמנית.
1. כן צ״ל. בכ״י ששון 557: ״שהוא״.
פרק רביעי בעזר הצור:
האשה בזמן שהיא בבית בעלה וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק הרביעי שבה הוא לבאר על מי שוחטין את הפסח ומי הוא הראוי לימנות עליו ושזה החלק יתבארו עניניו בפרק זה ועל זה הצד יחלקו עניניו לחמשה חלקים הראשון במי שנפל ספק בענינו ברשות מי הוא לענין אכילה זו ושחטו עליה כל אותם שנפלו באותו ספק באיזה מהם הוא נמנה השני במי שנעשה שליח לשחוט לו את הפסח ולא פירש לו אם גדי אם טלה או שפירש לו ושכח כיצד הוא עושה השלישי בששחטוהו בעלים ולא ברירו במוחלט לשם מי כגון שאמר לבני ביתו על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם אם זכו כלם אם לאו הרביעי עד כמה יכולין לימנות בו ועד איזה זמן יכולין למשוך ידיהם הימנו ואם אחד מן החבורה יכול למנות אחרים בחלקו החמישי לבאר אלו הן הסבות שמפקיעות מלימנות על הפסח ואלו הן שאינן מפקיעות אע״פ שהיה נראה כן כגון טומאה ואנינות וכיוצא בהן ואם שוחטין על היחיד אם לאו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עלה אביה ושחט עליה בעלה תאכל משל בעלה הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל ממקום שהיא רוצה יתום ששחטו עליו אפטרופסין יאכל ממקום שהוא רוצה עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו אמר הר״ם רגל הראשון הרגל הראשון מזמן נשואיה ואמרו לא יאכל משל שניהם כשיש ביניהם קפידא על זה השיעור אבל כשהן מתרצים זה לזה רצה משל זה אוכל רצה משל זה אוכל ואמרו לא יאכל משל רבו וכמו כן לא משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין ומה שאמר בכאן לא יאכל משל רבו שירצה ממנו שהוא אוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין וזה הדין כולו בנוי על העקר שבא אצלנו והוא מאמר הברייתא שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתם בין שלא מדעתם:
אמר המאירי האשה בזמן שהיא בבית בעלה כלומר שכבר נשאת והיא בבית בעלה והיה דרך נשים שרגל ראשון אחר נשואיה היתה הולכת לאכול בבית אביה אלא שבגמ׳ פי׳ שזו לא הראתה עצמה בערב הרגל כרדופה לילך כלומר שלא היתה מכינה עצמה כמחזרת לילך אלא עומדת לה בבית בעלה ושחט עליה אביה על שם סמך המנהג ושחט עליה בעלה גם כן כשראה בה שאינה רדופה לילך ומתוך כך תאכל משל בעלה אע״פ שהוא רגל הראשון שמאחר שלא פרשה בשעת שחיטה שדעתה לילך כמשפט הבנות דעתה לימנות עם של בעל ואם היתה בשעת שחיטה רדופה לילך כלומר שהיתה מכינה עצמה כמחזרת לילך ואח״כ הלכה תאכל משל אביה שמאחר שהוא רגל ראשון ושהיא רדופה לילך ודאי דעתה לימנות עם של אביה וזהו שהקשו בגמרא ממה שאמרו במשנתנו בסתם אפי׳ ברגל ראשון תאכל משל בעלה ובברייתא אמרו רגל ראשון אוכלת משל אביה ותירץ כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה:
הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה כלומר שכבר עבר רגל ראשון לנשואיה ופסח זה הוא מרגלים שאחריו ואם אינה רדופה אין צריך לומר שמשל בעלה היא אוכלת אלא שהיא רדופה ללכת והלכה אחר שחיטה ושחט עליה אביה במה שאפשר שנודעה לו המייתה ושחט עליה בעלה מצד שלא היה המנהג אלא ברגל ראשון וסבור עליה שתחזור תאכל מאיזה שתרצה וזהו שאמרו בברייתא מכאן ואילך ר״ל מרגל ראשון ואילך רוצה אוכלת משל בעלה ושאלו בגמ׳ שמעת מינה יש ברירה כלומר שהיה סובר שאף היא לא נתברר לה דעתה עד שנשחט אלא שהיה לבה פוסח ואחר שחיטה או בשעת אכילה הכריעה בעצמה שתמנה עם של אביה או עם של בעלה ונמצא שסומכין על ברירה כלומר הוברר הדבר שזה נשחט לשמה וכבר פסקנו בכמה מקומות שכל שהוא מן התורה אין ברירה ותרצו מאי רוצה בשעת שחיטה כלומר שאע״פ שלא נתגלה דעתה לאב ולבעל כל שהיא אומרת אף בשעת אכילה שבשעת שחיטה הכריעה דעתה לאיזה מהם שומעין לה ותאכל עם איזה שבררה אבל כל שלא בררה דעתה בשעת שחיטה אף לעצמה אלא שעכשיו היא מבררתו לאיזה מהם לא תאכל מהם כלל וצריך לשחוט עליה פסח אחר:
זו היא שיטתנו לענין פירוש ולענין פסק וכן נראה לנו בה דעת גדולי המחברים ונמצאת לשיטתנו משנה זו כוללת שלשה דינין אחד אינו רדופה ללכת אפי׳ ברגל ראשון שתאכל בבית בעלה השני רגל ראשון ורדופה ללכת שתאכל משל אביה השלישי רגל שאינו ראשון ורדופה ללכת שתאכל מאיזה שתרצה:
ומ״מ גדולי הרבנים מכונים בה לדרך אחרת והוא שהם מפרשים רדופה לילך שמנהגה לילך כל השנה תמיד לאכול בבית אביה וראש המשנה ודאי פירושה אף ברגל ראשון הואיל ולא הלכה ולא פרשה שדעתה לבית אביה אפי׳ היה מנהגה לילך שם תמיד תאכל משל בעלה וכן סוף המשנה הם מפרשים ברגל ראשון גם כן ומה שאמר הלכה רגל ראשון וכו׳ ושחט עליה אביה וכו׳ ואמר שתאכל מאיזה שתרצה וכגון שהלכה אלא שלא היתה רדופה מקודם לילך בבית אביה תמיד ומתוך כך סבור הבעל שתחזור ושוחט עליה הא אם היתה רדופה וכו׳ והלכה תאכל משל אביה ומה שהקשו בגמ׳ ממשנה לברייתא הוא ממה שאמרו במשנתנו שברגל ראשון כל שהלכה תאכל מאיזה שתרצה ובברייתא אמרו משל אביה ותירץ שמשנתנו כשאינה רדופה כל כך לילך לבית אביה ומתוך כך הבעל סבור שתחזור וברייתא שאמרה משל אביה ברדופה הא מ״מ משנתנו לא דברה ברגל שני אלא שבברייתא הוסיפו שהכל תלוי ברצונה:
ונמצא כלל הענין שברגל ראשון ולא הלכה לבית אביה תאכל משל בעלה ובהלכה לבית אביה וכבר ראוה תמיד רדופה ללכת תאכל משל אביה כברייתא ובהלכה ולא היתה רדופה כבר בכך תאכל באיזה שתרצה הא בשאר הרגלים אפי׳ רדופה תאכל באיזה שתרצה וכן בשאינה רדופה ונמצאו עכשיו ארבעה דינין אחד אף רגל ראשון ולא הלכה שתאכל משל בעלה שני רגל ראשון והלכה אלא שלא היתה רדופה ומתוך כך הבעל סבור שתחזור ותאכל מאיזה שתרצה שלישי הלכה והיתה רדופה שתאכל משל אביה רביעי בברייתא והוא רגל שני שבין ברדופה בין שאינה רדופה תאכל מאיזה שתרצה:

פרק ח

האשה בזמן שהיא בבית בעלה אם שחט עליה (עבורה) בעלה קרבן פסח ושחט עליה גם אביה — תאכל משל בעלה שמן הסתם דעתה לאכול אצל בעלה, ומסתבר שהתכוונה להימנות על חבורתו. הלכה רגל ראשון שלאחר נישואיה לעשות אותו בבית אביה כדרך שהיה נהוג, אם שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה — תאכל במקום שהיא רוצה שבמקרה זה אין להחליט מה הוא המקום שמעדיפה.

Chapter 8

MISHNA: A woman, when she is living in her husband’s house, if her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she should eat from her husband’s lamb because it is assumed that the wife intended to be included in her husband’s group. However, if, as was often customary, she went on the first Festival following her marriage to observe the Festival in her father’s house, then, if both her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she may eat in whichever place she wishes, since it is not obvious with whose group she intended to be included.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפּוֹטְרוֹפְּסִין יֹאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה בעֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן גמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ.:

In the case of an orphan with multiple guardians, if each of his guardians [apotropsin] slaughtered a Paschal lamb on his behalf, intending that he be included in their group, he may eat in whichever place he wishes. A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them, unless it was stipulated beforehand from whose lamb he will partake. One who is half slave and half free man may not eat from his master’s lamb. It is assumed that the master did not intend to allow this person’s free half to partake of the lamb, and therefore the master did not slaughter the lamb with him in mind. Consequently, the half slave is not included among those registered for his master’s offering unless he was explicitly included.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפוטרופסין – שהיו לו שנים והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו.
לא יאכל משל שניהן – לא מפסחו של זה ולא משל זה ואפילו המנהו האחד על פסחו מי נתן רשות לחלק האחר לימנות על זה ואין לו תקנה אלא א״כ רצו שניהן שימנה עם האחד.
לא יאכל משל רבו – דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו.
יתום ששחטו עליו אפיטרופיס אכל ממקום שהוא רוצה – פירוש: אמרינן בגמרא שהאפיטרופיס ממנה היתום על פסחו שלא מדעתו והילכך יאכל ממקום שהוא רוצה אפילו אחר שחיטה שאין אנו צריכים לגילוי דעתו של יתום שיש לנו דעת האפיטרופיס ואף על פי ששניהן יכולין להמנותו אינן יכולין לעכב זה על זה שאינן אדונים לו כמו שהם השותפין לעבד ששניהן מעכבין זה על זה עד שיתרצו שניהם אלא היתום אוכל ממי שהוא רוצה.
עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן – פירוש: עד שיתרצו שניהן.
מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו – פירוש: עד שיתרצה העבד לוכל עם רבו מפני צד חירות שבו.
יתום ששחטו עליו אפטרופוסין כלומר שהוא ברשות שני אפטרופוסין הן מצד מנוי אבי יתומים הן מצד מנוי בית דין וכל אחד מהם שחט את פסחו עליו אוכל מאיזה שירצה כלומר שישאלוהו לאחר שחיטה באיזה מהם דעתו עכשיו לאכול ואוכל מ״מ מאותו שבירר לו אע״פ שלא בירר דעתו בשעת שחיטה ושאלו בגמ׳ שמעת מינה יש ברירה ותירץ שה לבית מ״מ כלומר שמאחר שהיתום הוא קטן הרי הוא אצל אפוטרופוס כבני הבית וכבר אמרו ששוחט אדם על בניו הקטנים שלא מדעתן ולא תירצו בזה מאי רוצה בשעת שחיטה כלומר שבירר דעתו בשעת שחיטה שמאחר שהוא קטן אין רצונו רצון ואע״פ שבעבדו ושפחתו העבריים אמרו שאינו שוחט עליהם אלא מדעתן ואמה העבריה ודאי קטנה היא שפחה מ״מ אינה ברשותו לשחוט עליה בעל כרחה אבל יתום הוא ברשות האפוטרופוסין לגמרי ויכולין למשכו ולשחוט עליו בעל כרחו ולמדת שמשנתנו ביתום קטן אבל בגדול אם לא בירר בשעת שחיטה אינו כלום שאין ברירה ואם דעתו על שניהם נעשה דינו כדין ממנה עצמו על שני פסחים שאוכל מן הנשחט ראשון לבד:
עבד של שותפין פי׳ שעבד כנעני חייב בפסח כאשה ורבו שוחט עליו שלא מדעתו כמו שיתבאר ואם הוא של שני שותפין ושחטו כל אחד ואחד עליו אינו אוכל מאחד משניהם מפני חלק חברו שלא נמנה עמו ופרשוה בגמ׳ בדקפדי אהדדי כלומר ששני השותפים מקפידין זה על זה ואינם רוצים ליהנות זה משל זה וכשהאחד מאכילו משלו האחד מקפיד על שחלק שלו נהנה מחברו אבל בשאינן מקפידין רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל ובמקפידין מיהא אין תקנה אלא שיוותר אחד לחברו בשעה שחיטה שיהא חלקו בעבד נהנה בשלו והלה ישחוט פסחו על שם העבד כלו עם שאר המנויים:
מי שחציו עבד וחציו בן חורין כגון שהוא של שני שותפין ושחרר האחד את חלקו לא יאכל משל רבו כלומר מפני חלק חירות שבו שאינו בכלל אא״כ פרט לימנות הוא עם בני החבורה הא כל שלא שחט אלא בכלל בני ביתו ועבדיו ושפחותיו הואיל וזה יש בו צד חירות אינו אוכל משל רבו ושאלו בגמ׳ הא משל עצמו יאכל והתניא אינו אוכל לא משל רבו ולא משל עצמו ותרצו כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה כלומר במשנה ראשונה שהיו מניחין אותו בכך ועובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד אינו אוכל לא משל רבו מפני צד חירות שבו ולא משל עצמו מפני צד עבדות שבו אבל למשנה אחרונה שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי שכופין את רבו ועושה אותו בן חורין כמו שנבאר אע״פ שלא שחררו עדיין הרי הוא כאלו שחררו ואין כח ביד רבו לעכבו מלאכול במה ששחט לעצמו מפני צד עבדות שעדיין לא נשתחרר הואיל והוא עומד לכופו בכך והלכה כמשנה אחרונה והלכך הלכה כמשנתנו שלא יאכל משל רבו אבל אוכל הוא משל עצמו ומ״מ גדולי המחברים פרשו בהפך שלמשנה ראשונה הואיל ואינו עומד לשחרור אוכל משל עצמו אבל למשנה אחרונה הואיל ועומד לכוף את רבו ולא כפאהו לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו ומתוך כך פסקו שאינו אוכל לא משל רבו ולא משל עצמו וכבר ביארנו דבריהם במסכת חגיגה:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
כבר ביארנו במסכת סנהדרין כמה קשין גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש מ״מ כל שיש לו לאדם בנים הימנה הדבר מכוער יותר והוא שאמרו דרך הערה בספור משלי הנבואה שאמר לו הושע להקב״ה רבונו של עולם יש לי בנים הימנה ואיני יכול לגרשה ולא להוציאה:
יתום שיש לו כמה אפוטרופסין ושחטו עליו אפוטרופסין וכל אחד מהם צירף אותו לחבורתו — יאכל במקום שהוא רוצה. עבד של שני שותפין — לא יאכל משל שניהם, לא מזה ולא מזה, אלא אם כן הסכימו מראש היכן יאכל. מי שחציו עבד וחציו בן חורין — לא יאכל משל רבו שלאותו מחצית בן חורין שבו לא התכוון בעליו לתת לו מקרבן הפסח במתנה ונמצא שאינו ממנויי פסח זה ולכן צריך הוא להתנות דבר זה מראש.
In the case of an orphan with multiple guardians, if each of his guardians [apotropsin] slaughtered a Paschal lamb on his behalf, intending that he be included in their group, he may eat in whichever place he wishes. A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them, unless it was stipulated beforehand from whose lamb he will partake. One who is half slave and half free man may not eat from his master’s lamb. It is assumed that the master did not intend to allow this person’s free half to partake of the lamb, and therefore the master did not slaughter the lamb with him in mind. Consequently, the half slave is not included among those registered for his master’s offering unless he was explicitly included.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ יֵשׁ בְּרֵירָה מַאי דרוֹצָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה.

GEMARA: The mishna states that in certain cases one partakes of the lamb of whichever group he desires. One’s inclusion in a group requires that he be registered with that group from the outset, before the lamb is slaughtered. The Gemara suggests: You learn from it that there is retroactive clarification. One’s ultimate decision as to which group he wishes to be part of retroactively indicates that, from the outset, he was registered in that group. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification. The Gemara therefore rejects this suggestion: What is the meaning of the phrase: She may eat in whichever place she wishes? It is referring to a case where a woman has already expressed her choice before the time of slaughter. Therefore, this case does not relate to the principle of retroactive clarification, and no conclusion concerning it may be drawn from it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שמעת מינה יש ברירה – קס״ד ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא.
בשעת שחיטה – ששאלנו את פיה בשעת שחיטה ואמרה בזה אני רוצה.
ב גמרא על ההלכה שבמשנה שבמקרים מסויימים מקום אכילת הפסח יהא כפי רצון האוכל, אומרים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] שיש ברירה כלומר, שאנו מקבלים את ההנחה שבשעה שהאשה תחליט לאכול מזה או מזה יתברר הדבר למפרע עם איזו חבורה היא נמנית, ושאלה זו בדבר ברירה לא סוכמה בהלכה עדיין. ודוחים: מאי [מה משמע] שתאכל במקום שהיא רוצה כוונתו בשעת שחיטה, שאז עליה להחליט מה היא רוצה.
GEMARA: The mishna states that in certain cases one partakes of the lamb of whichever group he desires. One’s inclusion in a group requires that he be registered with that group from the outset, before the lamb is slaughtered. The Gemara suggests: You learn from it that there is retroactive clarification. One’s ultimate decision as to which group he wishes to be part of retroactively indicates that, from the outset, he was registered in that group. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification. The Gemara therefore rejects this suggestion: What is the meaning of the phrase: She may eat in whichever place she wishes? It is referring to a case where a woman has already expressed her choice before the time of slaughter. Therefore, this case does not relate to the principle of retroactive clarification, and no conclusion concerning it may be drawn from it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּרְמִינְהוּ האִשָּׁה רֶגֶל הָרִאשׁוֹן אוֹכֶלֶת מִשֶּׁל אָבִיהָ מִכָּאן וְאֵילָךְ רוֹצָה אוֹכֶלֶת מִשֶּׁל אָבִיהָ רוֹצָה מִשֶּׁל בַּעְלָהּ.

The Gemara raises a contradiction between the ruling in the mishna and a parallel ruling in a baraita. The baraita states: A woman, on the first Festival following her marriage, eats from her father’s Paschal lamb. From here on, if she wishes, she eats from her father’s lamb, and if she wishes, she eats from her husband’s lamb. Whereas the mishna teaches that after the first Festival, she eats exclusively with her husband, the baraita teaches that she may continue to choose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוכלת משל אביה – מן הסתם.
ורמינהו [משליכים מראים סתירה] ממקור אחר ששנינו בו: אשה, רגל הראשון אחר הנישואין אוכלת בקרבן פסח משל אביה. מכאן ואילך, רוצה — אוכלת משל אביה, רוצה אוכלת משל בעלה,
The Gemara raises a contradiction between the ruling in the mishna and a parallel ruling in a baraita. The baraita states: A woman, on the first Festival following her marriage, eats from her father’s Paschal lamb. From here on, if she wishes, she eats from her father’s lamb, and if she wishes, she eats from her husband’s lamb. Whereas the mishna teaches that after the first Festival, she eats exclusively with her husband, the baraita teaches that she may continue to choose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּרְדוּפָה לֵילֵךְ כָּאן בְּשֶׁאֵינָהּ רְדוּפָה.

This is not difficult. There, the baraita is referring to the case of a woman who eagerly hurries as one pursued to go to her father’s house. It is therefore reasonable that, even after the first year of her marriage, she wishes to be included in her father’s group. However, here the mishna is referring to the case of a woman who does not eagerly hurry as one pursued to go to her father’s house, and it is therefore presumed she wishes to be included in her husband’s group.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רדף
רדףאוילכו בלא כח לפני רודף עיין בערך גאל. (סנהדרין עג.) אלו שמצילים בנפשם הרודף אחר חבירו להורגו וכו׳. (יבמות מב:) הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס מבעלה וכו׳ (פסחים פז. כתובות עא) כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה וכו׳ עד ורדופה לילך להגיד שבחה פי׳ כיון שנכנסה בבית בעלה ונמצאת שלמה רגל ראשון היא רדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ושאר הרגלים אינה רדופה. (ירושלמי) איזהו רגל רדופה א״ר יוסי ברבי בון רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה:
א. [פערפאלגען נאך יאגען.]
מתניתין בשאינה רדופה – לילך תמיד לבית אביה דבית בעלה חביב לה הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא בתריה ורגל ראשון ספק וברייתא ברדופה הלכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך ספק.
כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה – אור״ת דכל נשים רדופות הן להגיד בבית אביהן כשנמצאו שלימות בבית חמיהן והשתא מוקי מתני׳ בשאינה רדופה כגון שברגל הראשון שאחר חופה לא הלכה לבית אביה ומיירי מתני׳ ברגל שני לחופתה והוא ראשון להליכה שברגל שלפניו לא הלכה הלכך כיון שאינה רדופה ספק הוא דשמא גם בזה לא תלך וצריכה לברר אי נמי מתניתין מיירי ברגל ראשון לחופתה ואינה רדופה לפי שמיירי שכבר קודם הרגל הגידה שבחה בבית אביה ולכך הוי ספק אף ברגל ראשון ורישא דקתני תאכל משל בעלה ברגל שני להליכתה שכבר היתה בבית אביה ברגל שלפניו וברייתא ברדופה ברגל הראשון לחופתה ולהליכתה דודאי דעתה בשל אביה דהיא רדופה להגיד שבחה שנמצאת שלימה ומכאן ואילך דקתני היינו ברגל שני ועדיין לא הגידה שבחה דאז הוא ספק והלכה דקתני במתניתין לאו דוקא דאי דוקא כבר גילתה דעתה שרוצה בשל אביה א״נ אפילו הלכה כל זמן שלא ביררה ספק הוא אבל הלכה לעשות לא גרס ואי גרס צ״ל דלעשות לאו דווקא והשתא אתי שפיר הא דגרס דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום וגו׳ וגרס נמי וא״ר יוחנן דמייתי ראיה דסתם כלה רדופה להגיד שבחה.
בד״ה כאן ברדופה כו׳ ומכאן ואילך דקתני היינו ברגל שני ועדיין לא הגידה כו׳ עכ״ל ר״ל רגל ראשון להליכתה שברגל ראשון לא הלכה דאז הוא ספק וה״ה דהוי מצי למתני ברגל ראשון לחופתה ומיירי שכבר קודם הרגל הגידה שבחה בבית אביה וכמ״ש התוספות לעיל:
ומשיבים: לא קשיא [קשה] ואין כאן סתירה אלא שני מקרים הם, כאן שאמרנו שיכולה תמיד לבחור ברדופה לילך באשה הלהוטה תמיד ללכת לבית אביה ומן הסתם שם מוצא חן בעיניה יותר ולכן גם בשאר השנים עדיין סביר לומר שהיא מתלבטת על איזה קרבן להימנות, ולכך אוכלת לפי בחירתה. כאן במשנתנו, שלדבריה רק בשנה הראשונה אוכלת לפי בחירתה, אבל בשאר השנים פשוט הדבר שאוכלת משל בעלה בלבד, מדובר בשאינה רדופה.
This is not difficult. There, the baraita is referring to the case of a woman who eagerly hurries as one pursued to go to her father’s house. It is therefore reasonable that, even after the first year of her marriage, she wishes to be included in her father’s group. However, here the mishna is referring to the case of a woman who does not eagerly hurry as one pursued to go to her father’s house, and it is therefore presumed she wishes to be included in her husband’s group.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דִּכְתִיב {שיר השירים ח׳:י׳} אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּכַלָּה שֶׁנִּמְצֵאת שְׁלֵימָה בְּבֵית חָמִיהָ וּרְדוּפָה לֵילֵךְ לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ בְּבֵית אָבִיהָ כְּדִכְתִיב {הושע ב׳:י״ח} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ וְלֹא כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ.

There is a homiletic interpretation of verses that conveys a similar idea, as it is written: “I am a wall, and my breasts are like towers; then I was in his eyes as one who finds peace” (Song of Songs 8:10). And Rabbi Yoḥanan said: She is like a bride who was found perfect. She was warmly received in her father-in-law’s house. And she eagerly hurries, as one pursued, to go to tell of her praise, i.e., her warm welcome, in her father’s house. As it is written: “And it shall be at that day, says the Lord, that you shall call Me: My Husband, and shall call Me no more: My Master” (Hosea 2:18), of which Rabbi Yoḥanan said: She shall be like a bride in her father-in-law’s house, where she experiences a close relationship with her husband. And she shall not be like a bride still in the betrothal period and living in her father’s house, during which time her relationship with her husband has still not developed.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמוצאת שלום – נתחבבתי עליו ונמצאתי שלימה לו.
להגיד שבחה – היאך מקובלת היא בבית חמיה.
גמ׳ דכתיב אז הייתי בעיניו כו׳ בבית אביה והיה ביום ההוא נאם ה׳ תקראי אישי ולא תקראי כו׳ כצ״ל. ונ״ב אישות ל׳ נישואין ובעלי הוא ל׳ אירוסין כן פירש רש״י בהמדיר:
וכעין זה מצאנו על מדרש המקראות: ״אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום״ (שיר השירים ח, י), ואמר ר׳ יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה והכל מרוצים בה, ורדופה (להוטה) לילך להגיד שבחה בבית אביה איך היא מקובלת בבית חמיה. כדכתיב [כמו שנאמר] בדומה לכך: ״והיה ביום ההוא נאם ה׳ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי״ (הושע ב, יח), שאמר ר׳ יוחנן: שתהא ככלה בבית חמיה לאחר נשואיה ולא ככלה בבית אביה שהיא מאורסת עדיין ואין עוד קרבה בין בני הזוג.
There is a homiletic interpretation of verses that conveys a similar idea, as it is written: “I am a wall, and my breasts are like towers; then I was in his eyes as one who finds peace” (Song of Songs 8:10). And Rabbi Yoḥanan said: She is like a bride who was found perfect. She was warmly received in her father-in-law’s house. And she eagerly hurries, as one pursued, to go to tell of her praise, i.e., her warm welcome, in her father’s house. As it is written: “And it shall be at that day, says the Lord, that you shall call Me: My Husband, and shall call Me no more: My Master” (Hosea 2:18), of which Rabbi Yoḥanan said: She shall be like a bride in her father-in-law’s house, where she experiences a close relationship with her husband. And she shall not be like a bride still in the betrothal period and living in her father’s house, during which time her relationship with her husband has still not developed.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {שיר השירים ח׳:ח׳} אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ עֵילָם שֶׁזָּכְתָה לִלְמוֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד.

Apropos the verse from Song of Songs cited previously, the Gemara homiletically interprets an adjacent verse: “We have a little sister, and she has no breasts” (Song of Songs 8:8). Rabbi Yoḥanan said: This is an allusion to the Jewish community of Eilam, which was privileged to study Torah and become Torah scholars, but was not privileged to teach and influence the masses.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחות לנו קטנה אמר רבי יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא [זכתה] ללמד. בימי עוזיה מלך יהודה נתנבאו ד׳ נביאים הושע ישעיה עמוס ומיכה גדול שבכולן הושע שנאמר תחלת דבר י״י בהושע תחלה לארבעה נביאים באותו הפ׳ כו׳.
ושדים – להניק אחרים.
אין לה – שאין הנאה ממנה.
זו עילם – שהיה בה דניאל שנאמר (דניאל ח) ואני (דניאל הייתי) בשושן אשר בעילם המדינה וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל אבל בבל גידלה עזרא הסופר דכתיב (עזרא ז) (הוא) הכין לבבו לדרוש (בתורת) [את תורת] ה׳ [ולעשות] וללמד בישראל חק ומשפט.
זו עילם שזכתה ללמוד כו׳. כגון דניאל ומרדכי כפרש״י בפ״ב דקדושין:
ג כיון שהוזכרו כתובים אלה דורשים אף בפסוקים קרובים: ״אחות לנו קטנה ושדים אין לה״ (שיר השירים ח, ח) אמר ר׳ יוחנן: זו רמז ליהודי מדינת עילם, שזכתה ללמוד שהיו בין תושביה כאלה שנעשו תלמידי חכמים, אבל לא זכתה ללמד שלא זכו להשפיע וללמד לרבים.
Apropos the verse from Song of Songs cited previously, the Gemara homiletically interprets an adjacent verse: “We have a little sister, and she has no breasts” (Song of Songs 8:8). Rabbi Yoḥanan said: This is an allusion to the Jewish community of Eilam, which was privileged to study Torah and become Torah scholars, but was not privileged to teach and influence the masses.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {שיר השירים ח׳:י׳} אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲנִי חוֹמָה זוֹ תּוֹרָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְרָבָא אָמַר אֲנִי חוֹמָה זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

The Gemara interprets another verse: “I am a wall and my breasts are like towers” (Song of Songs 8:10). Rabbi Yoḥanan said: “I am a wall”; this is a reference to the Torah. “And my breasts are like towers”; these are the Torah scholars, who, by disseminating their Torah and influencing the masses protect them like watchtowers. And Rava said: “I am a wall”; this is the Congregation of Israel. “And my breasts are like towers”; these are the synagogues and study halls in which the Congregation of Israel is nurtured by the Torah, from which it draws its spiritual strength.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושדי אלו ת״ח – המניקין אחרים כשדיים הללו.
כמגדלות – שמגינין על הדור.
אני חומה זו תורה כו׳ מפורש פ״ק דב״ב:
״אני חומה ושדי כמגדלות״ (שיר השירים ח, י), אמר ר׳ יוחנן: ״אני חומה״ — זו תורה, ״ושדי כמגדלות״ — אלו תלמידי חכמים המשפיעים לאחרים מחכמת התורה ובכך מגינים הם על דורם כמגדלי שמירה. ורבא אמר: ״אני חומה״ — זו כנסת ישראל, ״ושדי כמגדלות״ — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שמהם יונקת כנסת ישראל את כוחה הרוחני.
The Gemara interprets another verse: “I am a wall and my breasts are like towers” (Song of Songs 8:10). Rabbi Yoḥanan said: “I am a wall”; this is a reference to the Torah. “And my breasts are like towers”; these are the Torah scholars, who, by disseminating their Torah and influencing the masses protect them like watchtowers. And Rava said: “I am a wall”; this is the Congregation of Israel. “And my breasts are like towers”; these are the synagogues and study halls in which the Congregation of Israel is nurtured by the Torah, from which it draws its spiritual strength.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב {תהלים קמ״ד:י״ב} אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִיעִים מְגוּדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיּוֹת מְחוּטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל.

Rav Zutra bar Toviya said that Rav said a homiletic interpretation of another verse in praise of Israel: What is the meaning of that which is written: “We whose sons are as plants grown up in their youth; whose daughters are as corner pillars carved after the fashion of a palace” (Psalms 144:12)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כנטיעים – נטיעות יונקות שלא נתקלקלו עדיין ולא אירע בהן שבר.
במדרשים בשבח ישראל אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב [שנאמר]: ״אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל״ (תהילים קמד, יב),
Rav Zutra bar Toviya said that Rav said a homiletic interpretation of another verse in praise of Israel: What is the meaning of that which is written: “We whose sons are as plants grown up in their youth; whose daughters are as corner pillars carved after the fashion of a palace” (Psalms 144:12)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִיעִים אֵלּוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיּוֹת אֵלּוּ בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן וְכֵן הוּא אוֹמֵר {זכריה ט׳:ט״ו} וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ אִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא {תהלים קמ״ד:י״ג} מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן.

The Gemara interprets each phrase of this verse: “We whose sons are as plants” indicates they are healthy and undamaged; these are the young men of Israel who have not tasted the taste of sin. “Whose daughters are as corner pillars” indicates that they are filled and sealed; these are the virgins of Israel, who bind and seal their openings exclusively for their husbands. And similarly, another verse demonstrates that a corner refers to something full: It is stated: “And they shall be filled like the basins, like the corners of the altar” (Zechariah 9:15). If you wish, say an alternative support for this idea from here: “Our corners are full, affording all manner of store” (Psalms 144:13).
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאוגדות פתחיהן לבעליהן – סותמות פתחיהן עד שמזדקקות לבעליהן ואינן נבעלות לאחרים לשון אחר שמגידות פתחיהן של נדה לבעליהן לפרוש מהן ואע״פ שתאוותן רבה.
וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח – מה זויות דהתם כתיב בהו ומלאו הכא נמי בנותינו כזויות על ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות אלא עד שיבואו בעליהן.
כזויות מזבח – מה להלן דם אף כאן דם נדות.
אלו בחורי ישראל כו׳. עיין פירש״י ולפי דרש זה יהיה פי׳ מגודלים בנעוריהם שיהיו מגודלים כנטיעים הללו דהיינו בנעוריהם שיעמדו בנערותם דהיינו כמו שיאמר על נקיבה שלא נבעלה נערה כן יאמר על הזכר שלא טעם טעם ביאה נער.
ואמר בנותינו כזויות כו׳ שאוגדות פתחיהן כו׳. וזויות נאמר על נקב ודבר חלול.
ומייתי ליה וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות גו׳. וכדאמרי׳ פ׳ איזהו מקומן אבנים של קרנות חלולות היו שנאמר ומלאו כמזרק כזויות גו׳
וה״נ מייתי מזוינו מלאים גו׳. דמשמע נמי דמזוינו הוא דבר חלול דאית ביה מילוי.
ואמר מחוטבות תבנית גו׳ כאלו נבנה היכל כו׳. לפי זה יהיה פי׳ מחוטבות מלשון חוטב עצים ותבנית מלשון דמיון כמ״ש כאלו נבנה כו׳ ודו״ק:
״אשר בנינו כנטעים״ שלא נפגמו ונשברו, אלא הם כנטיעות בריאות, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. ״בנותינו כזוית״ — אלו בתולות ישראל שאוגדות (שומרות) פתחיהן לבעליהן, ואינן נבעלות לאחרים. וראיה לדבר שזויות אלה, הן דבר המלא וסגור? שכן הוא אומר: ״ומלאו כמזרק כזוית מזבח״ (זכריה ט, טו), הרי שלשון ״זווית״ מורה על משמעות מילוי, וכן הוא באשה שהיא מלאת תאווה לבעלה איבעית אימא [אם תרצה אמור] ראיה מהכא [מכאן] מפסוק זה ״מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן״ (תהילים קמד, יג)
The Gemara interprets each phrase of this verse: “We whose sons are as plants” indicates they are healthy and undamaged; these are the young men of Israel who have not tasted the taste of sin. “Whose daughters are as corner pillars” indicates that they are filled and sealed; these are the virgins of Israel, who bind and seal their openings exclusively for their husbands. And similarly, another verse demonstrates that a corner refers to something full: It is stated: “And they shall be filled like the basins, like the corners of the altar” (Zechariah 9:15). If you wish, say an alternative support for this idea from here: “Our corners are full, affording all manner of store” (Psalms 144:13).
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מְחוּטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל אֵלּוּ וָאֵלּוּ מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נִבְנָה הֵיכָל בִּימֵיהֶן..

The Gemara returns and interprets the final phrase of the verse: “Carved after the fashion of a palace”; the verse ascribes to both these and those, the young men and women who vigilantly preserve their modesty, as though the Sanctuary were built in their days.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאילו נבנה היכל בימיהן – דהכי משמע מחוטבות בבנין היכל תבנית לשון בנין.
״מחטבות תבנית היכל״ אלו ואלו כלומר בחורי ישראל ובתולות ישראל השומרים אל צניעותם מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה ההיכל בימיהן.
The Gemara returns and interprets the final phrase of the verse: “Carved after the fashion of a palace”; the verse ascribes to both these and those, the young men and women who vigilantly preserve their modesty, as though the Sanctuary were built in their days.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {הושע א׳:א׳} דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ וְגוֹ׳ בִּימֵי עוּזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּפֶרֶק אֶחָד נִתְנַבְּאוּ ד׳אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְגָדוֹל שֶׁבְּכוּלָּן הוֹשֵׁעַ שֶׁנֶּאֱמַר {הושע א׳:ב׳} תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ וְכִי בְּהוֹשֵׁעַ דִּבֵּר תְּחִלָּה וַהֲלֹא מִמֹּשֶׁה עַד הוֹשֵׁעַ כַּמָּה נְבִיאִים א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּחִלָּה לְאַרְבָּעָה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק וְאֵלּוּ הֵן הוֹשֵׁעַ יְשַׁעְיָה עָמוֹס וּמִיכָה.

Apropos the verse from Hosea, the Gemara interprets additional verses there: “The word of the Lord that came unto Hosea, the son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam the son of Joash, king of Israel” (Hosea 1:1). The Sages explained: Four prophets prophesied in one era and the oldest of them was Hosea, as it is stated: “When the Lord spoke at first with Hosea” (Hosea 1:2), indicating that Hosea was the first of these prophets. If not, the question arises: And was it with Hosea that the Lord spoke first of all the prophets? Weren’t there several prophets who lived and prophesied during the period from Moses until Hosea? Rather, Rabbi Yoḥanan said: He was the first of the four prophets who prophesied during that period, and these are they: Hosea, Isaiah, Amos, and Micah.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בימי עוזיהו כו׳ – משום דאיירי בכנסת ישראל בלשון אשה הנשאת לבעל כדאמרן כמוצאת שלום נקט נמי להא דהושע דכתיב ביה תקראי אישי כדדריש לקמיה.
ארבעה נביאים – לקמיה מפרש להו ובכולהו כתב בהו בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה שכולן החלו להינבא בימי עוזיהו וקיפחו חיי ארבעה מלכים.
בימי עוזיהו – נתנבאו ד׳ נביאים אע״ג דבמיכה לא כתיב ביה עוזיהו אלא בימי יותם אחז יחזקיהו מ״מ כיון דכתיב קרא סתם י״ל שבתחלת מלכות יותם נתנבא ואז היה עדיין עוזיהו חי אלא שנתנגע ומלך יותם בנו תחתיו בימיו.
שם אמר רבי יוחנן תחלה לארבעה נביאים כו׳. נ״ב אבל לפי פשוטו תחלת דבור הוא כמו תחלת דבר כמו שפירש רש״י גבי בראשית ברא ע״ש:
רש״י בד״ה בימי עוזיהו כו׳ משום דאיירי בכנסת ישראל בלשון כו׳ תקראי אישי דריש נמי למילתא דהושע כצ״ל והס״ד:
בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים וגדול וכו׳. ונראה שהקדים זה המאמר להך דלקמן קח לך אשת זנונים כו׳ לומר דמה שלא אמר כן לשאר ג׳ נביאים שהיו ג״כ באותו הדור מזה אתה למד שא״ל להושע ישראל חטאו כו׳ ומה שיש לדקדק בזה על סדרן של ד׳ נביאים אלו מפורש בפ״ק דב״ב:
והלא ממשה כו׳. דאין לפרש כפירש״י בחומש בספר בראשית תחלת דבורו של הקדוש ברוך הוא בהושע ויאמר ה׳ אל הושע לך קח גו׳ דהא ע״כ אין זה תחלת דבורו דאל״כ למה לא אמר כן לשאר נביאים כדלעיל אלא תחלת דבורו עמו היה שא״ל ישראל חטאו כו׳ וק״ל:
ד וכיון שנזכר מקרא מספר הושע דורשים עוד בדברים האמורים שם. נאמר: ״דבר ה׳ אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל״ (הושע א, א). אמרו חכמים: בפרק (בזמן) אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולן בשנים הושע, שנאמר: ״תחלת דבר ה׳ בהושע״ (הושע א, ב) שהוא היה הראשון בין בני חבורתו. שאם לא תפרש כן אפשר לשאול: וכי בהושע דבר תחלה מכל הנביאים? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים! אמר ר׳ יוחנן: הכוונה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע ישעיה עמוס ומיכה.
Apropos the verse from Hosea, the Gemara interprets additional verses there: “The word of the Lord that came unto Hosea, the son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam the son of Joash, king of Israel” (Hosea 1:1). The Sages explained: Four prophets prophesied in one era and the oldest of them was Hosea, as it is stated: “When the Lord spoke at first with Hosea” (Hosea 1:2), indicating that Hosea was the first of these prophets. If not, the question arises: And was it with Hosea that the Lord spoke first of all the prophets? Weren’t there several prophets who lived and prophesied during the period from Moses until Hosea? Rather, Rabbi Yoḥanan said: He was the first of the four prophets who prophesied during that period, and these are they: Hosea, Isaiah, Amos, and Micah.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְהָיָה לוֹ לוֹמַר בָּנֶיךָ הֵם בְּנֵי חֲנוּנֶיךָ הֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב גַּלְגֵּל רַחֲמֶיךָ עֲלֵיהֶן לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא אָמַר כָּךְ אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת.

The Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Your sons, the Jewish people, have sinned. Hosea should have said to God in response: But they are Your sons; they are the sons of Your beloved ones, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. Extend Your mercy over them. Not only did he fail to say that, but instead he said before Him: Master of the Universe, the entire world is Yours; since Israel has sinned, exchange them for another nation.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא דיו שלא אמר כן – אתה למד ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קח לך אשת זנונים ולא אמר כן לנביא אחר (מצאתי כאן הגה״ה מלשון רבינו ארבעה נביאים כולהו כתיב בהו בימי עוזיהו בר ממיכה דכתיב ביה יותם אחז יחזקיהו ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו ומיהו מיכה בימיו נתנבא אלא שכבר נתנגע ויותם בנו שופט על הארץ לפיכך לא נקרא על שמו אבל שלשה היו קודם שנצטרע בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש וישעיה ביום הרעש דכתיב (ישעיהו ו) וינועו אמות הספים שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כמשפט קרח ועדתו שערערו על הכהונה ואותו היום נתנגע והושע קודם לכולן).
בד״ה לא דיו כו׳ ומיהו מיכה בימיו נתנבא כו׳. נ״ב וגבי עמוס צ״ל דהתחיל לכתוב בימי עוזיהו שהיה תחלה לאותן ד׳ מלכים וה״ה שנתנבא בכל הד׳ מלכים דומיא דהושע אבל הרד״ק פי׳ נגד התלמוד שהוא קבלה וכתב וז״ל כבר כתבנו כי ירבעם ועוזיהו מלכו בזמן אחד והושע האריך ימים יותר שניבא גם בימי יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ע״כ (עיין במהרש״א):
בפירש״י בד״ה מצאתי כאן הגה״ה כו׳ ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו ומיהו מיכה כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל וגבי עמוס צ״ל דהתחיל לנבא בימי עוזיהו כו׳ וה״ה שנתנבא בכל הארבעה מלכים דומיא דהושע כו׳ עכ״ל. לא ידענא מי דחקו לכך דהא דקאמר דבפרק אחד שנתנבאו הד׳ נביאים היינו דבימי עוזיהו נתנבאו כלם וכ״ה לשון התוספות בימי עוזיהו נתנבאו ד׳ נביאים כו׳ ודקאמר לקמן שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ד׳ מלכים כו׳ עכ״ל דלאו דוקא קאמר שאין לך כל נביא ונביא כו׳ דכמה נביאים מצינו שלא קיפחו ד׳ מלכים וה״נ לא קאי אעמוס ותו לא מידי ודו״ק:
העבירם באומה אחרת כו׳. דבזה לא קבל דבריו הקדוש ברוך הוא כדלקמן שא״ל ואתה אמרת העבירם באומה אחרת והיינו להחליפם באומה אחרת אבל להסתיר פניו מהם הרי הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו כמ״ש לא אוסיף עוד ארחם גו׳ וכי אתם לא עמי גו׳ ודקאמר אם יוכל לשלח אף אני אשלח כו׳ היינו לגמרי לישא אחרת ודו״ק:
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך כלומר בני ישראל חטאו. והיה לו להושע לומר לה׳ בתחילה: הלוא בניך הם, בני חנוניך (אהוביך) הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן, אבל לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא, וכיון שחטאו ישראל העבירם (החליפם) באומה אחרת.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה שאינו יודע לסנגר על ישראל? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו: שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח — אף אני אשלח את ישראל. שנאמר: ״ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים״ (הושע א, ב), וכתיב [ונאמר] לאחר מכן: ״וילך ויקח את גמר בת דבלים״ (הושע א, ג), ודרשו חכמים את שמה ״גמר״ אמר רב: שהכל גומרים בה את ביאתם ותאותם. ״בת
The Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Your sons, the Jewish people, have sinned. Hosea should have said to God in response: But they are Your sons; they are the sons of Your beloved ones, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. Extend Your mercy over them. Not only did he fail to say that, but instead he said before Him: Master of the Universe, the entire world is Yours; since Israel has sinned, exchange them for another nation.
The Holy One, Blessed be He, said: What shall I do to this Elder who does not know how to defend Israel? I will say to him: Go and take a prostitute and bear for yourself children of prostitution. And after that I will say to him: Send her away from before you. If he is able to send her away, I will also send away the Jewish people. This deliberation provides the background of the opening prophecy in Hosea, as it is stated: “The Lord said to Hosea: Go, take for yourself a wife of prostitution and children of prostitution” (Hosea 1:2). And then it is written: “So he went and took Gomer the daughter of Diblaim” (Hosea 1:3), and the Sages interpreted her name homiletically. “Gomer”; Rav said she was so called because everyone would finish [gomerim] having relations with her and satisfy their desires with her. “The daughter of
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אֶעֱשֶׂה לְזָקֵן זֶה אוֹמַר לוֹ לֵךְ וְקַח אִשָּׁה זוֹנָה וְהוֹלֵיד לְךָ בָּנִים זְנוּנִים וְאַחַר כָּךְ אוֹמַר לוֹ שַׁלְּחָהּ מֵעַל פָּנֶיךָ אִם הוּא יָכוֹל לִשְׁלוֹחַ אַף אֲנִי אֲשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {הושע א׳:ב׳} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים וּכְתִיב וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גּוֹמֶר בַּת דִּבְלָיִם גּוֹמֶר אָמַר רַב שֶׁהַכֹּל גּוֹמְרִים בָּהּ בַּת

The Holy One, Blessed be He, said: What shall I do to this Elder who does not know how to defend Israel? I will say to him: Go and take a prostitute and bear for yourself children of prostitution. And after that I will say to him: Send her away from before you. If he is able to send her away, I will also send away the Jewish people. This deliberation provides the background of the opening prophecy in Hosea, as it is stated: “The Lord said to Hosea: Go, take for yourself a wife of prostitution and children of prostitution” (Hosea 1:2). And then it is written: “So he went and took Gomer the daughter of Diblaim” (Hosea 1:3), and the Sages interpreted her name homiletically. “Gomer”; Rav said she was so called because everyone would finish [gomerim] having relations with her and satisfy their desires with her. “The daughter of
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהעודהכל
ערך גמר
גמרא(פסחים פז.) וילך ויקח את גמר בת דבלים גמר שהכל גומרין בה (א״ב באים עליה ומערין וגומרים) דבלים דבה רעה בת דבה רעה ד״א שהכל דשין בה כדבילה כו׳:
א. [בעפרידען דיא וואלאסט.]
הכי גרסינן – אומר לו קח לך אשת זנונים ואחר כך אומר לו שלחה.
וילדי זנונים – שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים.
גומרין בה – ביאתם ותאוות לבם.
אמר לו הקב״ה להושע – ממה שאמר לו לקחת אשת זנונים דריש שמסתמא כך אמר לו וכך השיבו.
בד״ה וילדי זנונים כו׳ ספק שלך ספק של אחרים. נ״ב ואע״פ שרוב בעילות הולכות אחר הבעל הכא שהיה זקן שאני ומשום הכי מיושב מה שאמר מה אעשה לזקן זה כו׳ ודו״ק:
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים פז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים פז., עין משפט נר מצוה פסחים פז., ר׳ חננאל פסחים פז., הערוך על סדר הש"ס פסחים פז., רש"י פסחים פז., תוספות פסחים פז., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים פז., בית הבחירה למאירי פסחים פז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים פז., מהרש"א חידושי הלכות פסחים פז., מהרש"א חידושי אגדות פסחים פז., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים פז., אסופת מאמרים פסחים פז.

Pesachim 87a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 87a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 87a, R. Chananel Pesachim 87a, Collected from HeArukh Pesachim 87a, Rashi Pesachim 87a, Tosafot Pesachim 87a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 87a, Meiri Pesachim 87a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 87a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 87a, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 87a, Steinsaltz Commentary Pesachim 87a, Collected Articles Pesachim 87a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144