×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ ר׳רַבִּי אוֹמֵר לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר חָשׁוּב הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
that this is not its place, as the previous portion does not discuss the nation’s travels. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is not for that reason that signs were inserted. Rather, the signs are there because this portion is considered a book unto itself.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גליונים של ספר תורה. איבעיא אם מצילין אותן ולא איפשיטא. ספר תורה שנמחק מקום המחק אין בו קדושה דאמרינן כי קדוש היכא דאיכא כתב. ליכא כתב לא קדוש. ומשום דאית טעותא בנוסחאות בהא שמעתא כתבנא כולה. ת״ש ספר תורה שבלה אם יש בו ללקט פ״ה אותיות מצילין אותו ואם לאו אין מצילין. ותיפוק ליה1 משום גליון. בלה שני2 כלומר אם מצילין מפני הגיליונין לא הוה צריך לדקדוקי בתר פ״ה אותיות.
ושנינן: בלה שני מכלל כי אם לא בלה מצילין אותו מפני הגיליונין אף על פי שאין בו ללקט פ״ה אותיות. ת״ש ספר תורה שנמחק אם יש בו כדי ללקט פ״ה אותיות מצילין אותו ואם לאו אין מצילין.
ושנינן: נמחק לא קא מיבעיא לן דכי קדוש כי איכא כתב. כי ליכא כתב לא קדוש.
כי קא מיבעיא לי גליונות של מעלה ושל מטה ושבין דף לדף ושבין פרשה לפרשה שבתחילת הספר ושבסופו3 מאי?⁠4
ת״ש גליונים של מעלה ושל מטה שבין דף לדף שבין פרשה לפרשה שבתחילת הספר ושבסופו מטמאין את הידים. ומשנינן דילמא כי חשיבי אגב ספר תורה. אבל גליונים דלא מטמו את הידים לאו כוותיה אינון. וכיון דבעיא זו לא איפשיטא מחמרינן בבזיון כתבי קודש. ומצילין אותן הגליונים מפני הדליקה בשבת ותוב מהא דתניא הגליונין וספרי המינין אין מצילין אותן מפני הדליקה. מיגו דדחינן ומוקמינן לה גליונין של ספרי מינין.
ואקשינן: מכלל דספרי מינין גופיהן מצילין.
ושנינן הכי: ספרי מינין הרי הן כגיליונין. כלומר כשם שהגליונים שאין כתיבה עליהן אין להן כבוד ואין מצילין אותן. כך ספרי מינין מכלל שהגליונין של ספר תורה מצילין אותן.
והני ספרי מינין. ספרי תורה שכתבן מין אינון דקיימא לן כרב נחמן דאמר נקיטינן ספר תורה שכתבו מין ישרף. כתבו גוי יגנז. נמצא ביד מין יגנז. ביד5 דגוי אמרינן לה יגנז ואמרינן לה קורין בו. אבל הספרים שחיברו אותן המינין דברי הכל ישרפו. דהא כתבי קודש שכתובין תרגום איפליגו בהן אם מצילין אותן מפני הדליקה אי לא.
ספרי מינין מיבעיא. ואלו פ״ה אותיות כנגד פרשת ויהי בנסע הארון. ופרשה זו ויהי בנסע הארון ספר בפני עצמו הוא. ומקומו בדגלים ולמה נכתב כאן.
להפסיק בין פורענות ראשנה שהיא ויסעו מהר י״י וג׳ לפורענות שנייה. שהיא ויהי העם כמתאננים וג׳.
ספרי דבי אבידן. חצר ידועה למלכים ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תורה קדש ונביאים וכתובים כתובין בלשון קודש. ומפני שאינו ידוע מי כתבו או ישראל או זולתן. אמרו על ר׳ אבהו שהיה הדבר רפיא בידיה להורות עליהן להצילן או לא. וזה {בי}⁠6 אבידן היו מתקבצין שם חכמים ונבונים מכל אומה ונושאין ונותנין בדברי חכמה.
וכן בי נצרפי. מיהו בבי נצרפי היתה שם עבודה זרה. דגרסי׳ בעבודה זרה אי זו היא אשירה סתם. אמר שמואל כגון דאמרי הני תמרי נהווין לשכרא דבי נצרפי ושתו ליה ביום אידם. אמר אמימר אמרו לי סבי דפומבדיתא7 הילכתא כשמואל והני מילי הנצריים שהיו באותו הזמן הן שעד אותה שעה לא טוכסין8 להן הטכסיסין שהן עכשיו בידיהן אלא כתועין היו יש מהן שומרין התורה ויש מהן שאינן שומרין וכולן קוראין אותה ויש מי שהיה קוראה בלשון קודש כיון דאסיקנא קוראין בהן בתורה ובנביאים. אבל בכתובין אין קוראין בהן.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״לי״.
2. כן בכ״י וטיקן 128 ובעוד הרבה מקומות.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ושבספ⁠[ו]⁠ה״.
4. בכ״י וטיקן 128 נוסף כאן: ״טע׳⁠ ⁠⁠״, ובדפוס וילנא הקיפו בסוגריים למחיקה.
5. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כי ד׳⁠ ⁠⁠״.
6. ההשלמה מן הערוך ״בי אבידן״ (ושם: ״ובזה בי״)
7. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דשם בריתא״.
8. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״טוכסן״.
{בבלי שבת קטז ע״א} הגליונין וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה ר׳ יוסי1 אומר אף בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן. אמר ר׳ טרפון2 אקפח את בני שאם יבואו לידי שאני שורפן ואת האזכרות שבהן שאפילו רדף [אחריו רודף]⁠3 להרגו [ונחש רץ]⁠4 אחריו להכישו נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של-אילו שהללו5 [מכירין וכופרין והללו אין מכירין]⁠6 ועליהם [הכתוב אומר]⁠7 {ישעיהו נז:ח} ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. אמר ר׳ ישמעאל קל וחומר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על (פני)⁠8 המים הללו שמטילין קנאה9 בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דויד {תהלים קלט:כא} הלא משנאיך יָי׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט10. וכשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה כך אין מצילין אותן לא מן11 המפולת ולא מן המים ולא מכל דבר המאבדן:
1. יוסי: כ״י מוסקבה: ״יהודה״.
2. טרפון: חסר בכ״י מוסקבה.
3. אחריו רודף: געד, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״רודף אחריו״.
4. ונחש רץ: געד, כ״י מוסקבה. כ״י א: ״ורץ נחש״. דפוסים: ונחש.
5. שהללו: דפוסים: שאלו.
6. מכירין וכופרין והללו אין מכירין: געד, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״מכירין והללו אין מכירין וכופרין״, וכן בקטע מודינה.
7. הכתוב אומר: געד, כ״י מוסקבה, דפוסים. קטע מודינה: ״נאמר״. כ״י א: ״אמר הכתוב״.
8. פני: חסר ב-געד, כ״י מוסקבה, קטע מודינה, דפוסים.
9. קנאה: כ״י מוסקבה, קטע מודינה, דפוסים: ״איבה ותחרות״.
10. ובתקוממיך אתקוטט: כ״י מוסקבה: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״. כ״י א: ״ובת׳⁠ ⁠⁠״.
11. מן: דפוסים: מפני.
שאין זה מקומה – שאינה ראויה לכאן דלאו בהליכות מסעות משתעי לעיל מינה אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני.
לא מן השם הוא זה – לא זה השם של טעמי הסימניות דמקומה הוא דפרשה זו בתחלת מסע שנסעו מהר סיני איירי כדכתיב לעיל מיניה ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן וגו׳.
גיליונים של (מנין) [ספר]⁠א תורה אם מצילין אותן או לא, איבעיא ולא איפשיטא. וכיון דבעיא זו (ו)⁠לאב איפשיטא, מחמירין בבזיון כתבי הקדש ומצילין אותן הגיליונים מן הדליקה בשבת. (נתוב) [ותוב] מיהא דתניא הגיליונים וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה. /מגו דדחינן ומוקמינן לה גיליונים של ספרי מינין, ואקשי׳ מכלל דסיפרי מינין גופיה מצילין, ושנינן הכי ספרי מינין הרי הן כגיליונים, כלומ׳ כשם שהגיליונים שאין כתיבה עליהן אין להם כבוד ואין מצילין אותן כך ספרי מינין, [מכלל שהגליונין של ס״ת מצילין אותן.]⁠ג
והני ספרי מינין [ספרי תורה שכתבן מין אינון, דקי״ל כר״נד דאמר נקיטינן]⁠ה ספר תורה שכתבו (גוי) [מין]⁠ו ישרף (כתבי) [כתבו]⁠ז גוי יגנז, [נמצא ביד מין יגנז, ביד דגוי אמרי לה יגנז]⁠ח ואמ׳ לה (קא דף) [קורין]⁠ט בו. אבל הספרים שחיברו אותן (המין ו)⁠המיניןי דברי הכל ישרפו, דהא כתבי הקדש שכתיביןכ תרג׳ אפליגו בהל (אין) [אם]⁠מ מצילין אותן מפני הדליקה או לא ספרי מינין (או בעי) [איבעי].⁠נ
(ואפי׳) [ואלו]⁠ס פ״ה אותיות כנגד פרשת ויהי בנסוע הארון. ופרשה זו ויהי בנסוע הארן ספר בפני עצמו הוא ומקומו בדגלים, ולמה נכתב כאן, להפסיק בין פורענות ראשונה שהיאע ויסעו מהר יו״י, לפורענות שניה שהיאפ ויהי העם כמתאוננים. עד הנה מדברי רחז״ל.
רשצז״ל: סיפרי מינים,צ משומדיןק לע״ז וכתבו להן תורה נביאים וכתוביםר אשורית ולשון הקדש.
(ואחד) [ואחר]ש הדלת והמזוזה שמת זכרונך, ואינהת שכוחה לך אלא שהשלכת (אותו) [אותי]⁠א אחרי הדלת.
כך אין מצילין אותן, אף בחול.
הגיליונים וספרי מינין, מקצת פיר׳: הגיליונים הקצוצין שגלולין ומונחין (דגלי ושארו) [דגזי ושאדו],⁠ב לדברי הכל אין מצילין אותן.
א. ד׳.
ב. ד׳.
ג. ד׳.
ה. ד׳.
ו. ד׳.
ז. ד׳.
ח. ד׳.
ט. ד׳.
י. ד׳.
כ. בד׳, שכתובין.
ל. קטו..
מ. ד׳.
נ. בד׳, מיבעיא.
ס. ד׳.
ע. במדבר י׳ ל״ג.
פ. במדבר י״א א׳.
צ. בד׳, ספרי מינין.
ק. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, משרתים.
ר. נראה להוסיף כד׳, כתב.
ש. ד׳.
ת. נראה להקדים כד׳, זכרון הוא בידך.
א. ד׳.
ב. נראה להוסיף, ׳אין מצילין. וכן ספרי מינים׳. שהרי בגמ׳ נסתפקו בדין גליונות ס״ת ולא נפשט (אף שהרי״ף סבר דתשובת הגמ׳ הוא דיחוי בעלמא). וכן לא שייך ביה דברי הכל רק בספרי מינים.
רש״י בד״ה ישרפו צ״ל נשרפין:
בד״ה הא רב המנונא תנא מצילים כצ״ל:
שאין זה מקומה, שהרי הפרשה שלפניה אינה עוסקת במסע העם. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, כלומר, לא זה הוא הטעם. אלא נעשו הסימניות מפני שקטע זה ספר חשוב הוא בפני עצמו.
that this is not its place, as the previous portion does not discuss the nation’s travels. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is not for that reason that signs were inserted. Rather, the signs are there because this portion is considered a book unto itself.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) כְּמַאן אָזְלָא הָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן {משלי ט׳:א׳} חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תוֹרָה כְּמַאן כר׳כְּרַבִּי.

The Gemara asks: According to whose opinion is that which Rabbi Shmuel bar Naḥman said that Rabbi Yonatan said, that with regard to the verse: “With wisdom she built her house, she carved its seven pillars” (Proverbs 9:1), these are the seven books of the Torah? According to whose opinion? It is according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as by his count there are seven books of the Torah: Genesis; Exodus; Leviticus; Numbers until: “And when the Ark traveled”; the portion: “And when the Ark traveled,” which is considered its own book; the remainder of Numbers; and Deuteronomy.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פט״ז כמאן אזל הא דא״ר שמואל בר נחמני חצבה עמודיה שבעה אלו ז׳ חומשי תורה כמאן כר׳. דר׳ סבר ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו א״כ על דעת ר׳ מתחילת ספר וידבר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ופרש׳ ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ומן שם עד סוף ספר וידבר ספר בפני עצמו נחלק ספר וידבר לג׳ ספרים הרי ג׳ ספרי וידבר עם ד׳ ספרים הנשארים יהיו הכל ז׳ ובבראשי׳ דר׳ אושעיא בפרשת אלה תולדות יצחק (פרשה סד) תניא כוותיה ויקרא אותה שבעה כנגד ספר וידבר שהוא משלים ז׳ ספרי תורה והלא ה׳ הם אלא בר קפרא עבד מן ספר וידבר עד ויהי בנסוע הארן ספר בפני עצמו ויהי בנסוע הארן ספר בפני עצמו מן תמן ועד סיפיה דספרא ספר בפני עצמו:
בי נצרפי מן בתי ע״ז ומשכחת במסכת עירובין בפרק חלון (עירובין דף פ) ובמסכת ע״ז בפרק כל הצלמין (דף מח) אי זו היא אשירה סתם אמר רב כל שכומרין משמרין אותה ואין טועמין מפירותיה ושמואל אמר כגון דאמרי הני תמרי נינהו לשיכרא דבי ניצרופי ושתו ליה ביום אידם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ז׳ ספרי תורה – דפרשה זו ספר לעצמו נמצא שלמעלה ספר לעצמו [ושלמטה ספר לעצמו] הואיל וזה מקומה נמצא ספר וידבר נחלק לג׳ ספרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה תרגום שבתורה יגר שהדותא ושנביאים כגון כו׳ להון שכתבו מקרא כתב עברי כו׳ כצ״ל והד״א:
ומעירים: כמאן אזלא הא שיטת מי הולכת אמרה זו] שאמר ר׳ שמואל בר נחמן שכך אמר ר׳ יונתן שמה שנאמר ״חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה״ (משלי ט, א), אותם ״שבעה״ אלו שבעה ספרי תורה?כמאן שיטת מי] כשיטת רבי, שלפי שיטתו שבעה ספרים בתורה: ספר בראשית, שמות, ויקרא, ספר במדבר עד ״ויהי בנסוע הארון״, פרשת ״ויהי בנסוע הארון״ הנחשבת לספר בפני עצמו, ספר במדבר מפרשה זו והלאה, וספר דברים — הרי שבעה.
The Gemara asks: According to whose opinion is that which Rabbi Shmuel bar Naḥman said that Rabbi Yonatan said, that with regard to the verse: “With wisdom she built her house, she carved its seven pillars” (Proverbs 9:1), these are the seven books of the Torah? According to whose opinion? It is according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as by his count there are seven books of the Torah: Genesis; Exodus; Leviticus; Numbers until: “And when the Ark traveled”; the portion: “And when the Ark traveled,” which is considered its own book; the remainder of Numbers; and Deuteronomy.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דר׳דְּרַבִּי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוּא דְּתַנְיָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עֲתִידָה פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁתֵּיעָקֵר מִכָּאן וְתִכָּתֵב בִּמְקוֹמָהּ וְלָמָּה כְּתָבָהּ כָּאן כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פּוּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה לְפוּרְעָנוּת שְׁנִיָּיה פּוּרְעָנוּת שְׁנִיָּיה מַאי הִיא {במדבר י״א:א׳} וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים פּוּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה {במדבר י׳:ל״ג} וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳ וא״רוְאָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳ וְהֵיכָן מְקוֹמָהּ אָמַר רַב אָשֵׁי בַּדְּגָלִים.

Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yehuda HaNasi? It is Rabban Shimon ben Gamliel. As it was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: In the future, this portion will be uprooted from here, where it appears, and will be written in its proper place. And why was it written here, even though it discusses the travels of the children of Israel, and the portion before it does not? It is in order to demarcate between the first punishment and the second punishment. What is the second punishment that appears immediately afterward? It is the verse: “And the people complained wickedly in God’s ears, and God heard and became angry, and the fire of God burned in them and it consumed the edge of the camp” (Numbers 11:1). What is the first punishment? It is the verse: “And they traveled from the mountain of God [mehar Hashem] for three days” (Numbers 10:33), and Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: That they turned from after God [me’aḥarei Hashem] and hurriedly fled Mount Sinai. The Gemara asks: And if so, where is the proper place for this paragraph? Rav Ashi said: In the portion of the flags, where there is a description of the manner in which the Jewish people traveled through the desert.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עתידה פרשה זו – לעתיד שיהו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל.
מאחרי ה׳ – בתוך ג׳ ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקב״ה.
פורענות ראשונה ויסעו וא״ר חנינא שסרו מאחרי השם – פי׳ בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר ר״י דאין נ״ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקב״ה נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שסרו מאחרי ה׳ כו׳. וכמ״ש התוס׳ ואיתא במדרשות ומשום דלא מצינו שנקרא הר ה׳ רק מקום ב״ה שנתקדש לעולם אבל מקום שנתנה בו התורה לא נקרא רק הר האלהים או הר חורב והר סיני וע״כ דרשו שנסעו מאחרי ה׳ כתינוק הבורח מבית הספר לבטל מד״ת כי מנסיעתם מהר סיני שהיה בית המדרש שלהם נעשו בתי כנסיות של ע״ה לילך אחרי תאות לבם דמר״ח סיון בשנה ראשונה שבאו לסיני עד כ׳ אייר בשנה שנייה היו בבית הספר ולא חטאו עד אחר כך שחטאו מיד במתאוננים ושלוח מרגלים וכל השאר ואמר דדרך ג׳ ימים במדבר כו׳ עד כדי שלא ילינו ג׳ ימים בלא תורה שלא תתחזק להם ביטול תורה בג׳ ימים כמפורש בחידושינו שם וז״ש וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך ג׳ ימים לפי שהם סרו ממנו בד״ת דרך ג׳ ימים וזה פורענות ראשונה והפסיק בין פורענות זה לפורענות שנייה בפסוק ויהי בנסוע וגו׳ שאמר הכתוב ויהי בנסוע הארון להרחיק עצמו מהם דרך ג׳ ימים כדכתיב לעיל שהיה זה בעבור עונשן שהרחיקו עצמן מבית הספר ג׳ ימים התפלל משה ואמר קומה ה׳ ויפוצו אויביך שהם כנוסן של ע״ה כדאמרי׳ פזורן של רשעים טובה להן ולעולם וינוסו משנאיך שהם משניאי כמ״ש כל משנאי אהבו מות והם גם הת״ח היושבים בכנוסן של ע״ה כמפורש פ׳ אלו עוברין ואמר ובנחה הוסיף משה להתפלל שובה ה׳ להתקרב עוד להשרות שוב שכינתו בינינו עכ״פ על רבבות אלפי ישראל וגו׳ שהם כ״ב אלף משבט לוי שלא היו בכלל מבטלי התורה ולא הרחיקו עצמן מבית הספר שהוא מחנה לויה ושם היה משה רבן וגם הלוחות והארון קרוב להם ולא היו הלוים בכלל כל חוטאי דור המדבר כמפורש במדרשות ודו״ק:
תוס׳ ד״ה פורענות פי׳ בקונטרס. עי׳ תוי״ט פ״ה מ״ד דאבות:
מאן [מיהו] התנא דפליג עליה [החולק עליו] על רבי בענין זה — רבן שמעון בן גמליאל הוא. דתניא כן שנינו בברייתא]: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן, מהמקום בו היא כתובה, ותכתב במקומה הראוי לה. ולמה כתבה כאן אף שהיא עוסקת בענין מסע בני ישראל והפרשה שלפניה אינה עוסקת בענין זה — כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי [מה] היא — הכתובה מיד אחר כך ״ויהי העם כמתאננים רע באזני ה׳ וישמע ה׳ ויחר אפו ותבער בם אש ה׳ ותאכל בקצה המחנה״ (במדבר יא, א). פורענות ראשונה — מה שנאמר: ״ויסעו מהר ה׳ דרך שלושת ימים״ (במדבר י, לג) ואמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: שסרו מאחרי ה׳ ומיהרו לברוח מהר סיני. ושואלים: ואם כן — היכן מקומה הנכון של פרשה זו? אמר רב אשי: בפרשת הדגלים, ששם מופיע תיאור דרך מסע בני ישראל במדבר.
Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yehuda HaNasi? It is Rabban Shimon ben Gamliel. As it was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: In the future, this portion will be uprooted from here, where it appears, and will be written in its proper place. And why was it written here, even though it discusses the travels of the children of Israel, and the portion before it does not? It is in order to demarcate between the first punishment and the second punishment. What is the second punishment that appears immediately afterward? It is the verse: “And the people complained wickedly in God’s ears, and God heard and became angry, and the fire of God burned in them and it consumed the edge of the camp” (Numbers 11:1). What is the first punishment? It is the verse: “And they traveled from the mountain of God [mehar Hashem] for three days” (Numbers 10:33), and Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: That they turned from after God [me’aḥarei Hashem] and hurriedly fled Mount Sinai. The Gemara asks: And if so, where is the proper place for this paragraph? Rav Ashi said: In the portion of the flags, where there is a description of the manner in which the Jewish people traveled through the desert.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיבַּעְיָא לְהוּ הַגִּלְיוֹנִין שֶׁל ס״תסֵפֶר תּוֹרָה מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אוֹ אאֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה ת״שתָּא שְׁמַע ס״תסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּגוֹן פָּרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן מַצִּילִין וְאִם לָאו אֵין מַצִּילִין וְאַמַּאי תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם גִּילָּיוֹן דִּידֵיהּ בָּלָה שָׁאנֵי.

A dilemma was raised before the Sages: With regard to the blank folios of parchment of a Torah scroll, does one rescue them from the fire on Shabbat, or does one not rescue them from the fire? Come and hear a resolution to this from that which we learned: With regard to a Torah scroll that is worn, if there is enough in it to compile eighty-five complete letters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescues it from the fire, and if not one does not rescue it. If even the blank folios are rescued, why would one not rescue a Torah scroll with fewer than the requisite number of letters? Derive that this scroll may be rescued due to its blank folios. The Gemara answers: A Torah scroll that is worn is different, because at that point its sanctity is negated, and its blank folios are not sacred. Therefore, one may rescue the scroll only if it contains eighty-five letters.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הגליונין – קלפים חלקים וקס״ד השתא דבכל צדדין שיהו חלקים קמיבעיא ליה כגון חלק שלמעלה ושלמטה ושנמחק כתבו ונעשה חלק.
בלה שאני – דכיון שבלה אף הגליון בטל וכי מיבעיא ליה שהגליונין קיימים אלא שהכתב הלך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ איבעיא להו הגליונין. עי׳ מגילה דף לב ע״א תוס׳ ד״ה הלוחות:
א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: הגליונין (קטעי הקלף החלק) של ספר תורה, האם מצילין אותן בשבת מפני הדליקה או אין מצילין אותן מפני הדליקה? תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: ספר תורה שבלה, אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות, כגון פרשת ״ויהי בנסע הארן״מצילין אותו בשבת מן הדליקה, ואם לאו [לא]אין מצילין. ומעתה, אם מצילים גם את הגליון אם כן אמאי [ומדוע] לא יצילו גם כשאין אותיות? תיפוק ליה [תצא, תילמד לו] הלכה זו משום עצם הגליון דידיה [שלו]! ומשיבים: ספר בלה שאני [שונה], שכיון שבלה הספר אפשר לומר שקדושתו בטלה ממנו, ואף גליונו אינו מקודש, ולכן אין מצילים אותו אלא אם כן יש בו כדי ללקט שמונים וחמש אותיות.
A dilemma was raised before the Sages: With regard to the blank folios of parchment of a Torah scroll, does one rescue them from the fire on Shabbat, or does one not rescue them from the fire? Come and hear a resolution to this from that which we learned: With regard to a Torah scroll that is worn, if there is enough in it to compile eighty-five complete letters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescues it from the fire, and if not one does not rescue it. If even the blank folios are rescued, why would one not rescue a Torah scroll with fewer than the requisite number of letters? Derive that this scroll may be rescued due to its blank folios. The Gemara answers: A Torah scroll that is worn is different, because at that point its sanctity is negated, and its blank folios are not sacred. Therefore, one may rescue the scroll only if it contains eighty-five letters.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״שתָּא שְׁמַע ס״תסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְחַק אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּגוֹן פָּרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן מַצִּילִין וְאִם לָאו אֵין מַצִּילִין וְאַמַּאי תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם גִּילָּיוֹן דִּידֵיהּ מְקוֹם הַכְּתָב לָא קָמִיבַּעְיָא לִי דְּכִי קָדוֹשׁ אַגַּב כְּתָב הוּא דְּקָדוֹשׁ אֲזַל כְּתָב אֲזַלָא לַהּ קְדוּשְׁתֵּיהּ כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שֶׁבֵּין דַּף לְדַף שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר שֶׁבְּסוֹף הַסֵּפֶר וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם הַהוּא דגייז וּשְׁדֵי.

Come and hear a different resolution from that which was taught in another baraita: With regard to a Torah scroll that was erased, if there is enough in it to compile eighty-five complete letters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescues it from the fire, and if not, one does not rescue it. And why is that so? Derive that this scroll may be rescued due to its blank folios, as the erased section is surely no less significant than the blank folios of the scroll. The Gemara answers: That is not so. In a case where the place of the writing is erased it is not a dilemma for me, as it is sacred due to the writing. If the writing is gone, its sanctity is gone. When it is a dilemma for me is with regard to the blank portions that are above and below, that are between one section and another section, that are between one page and another page, that are at the beginning of the scroll, and that are at the end of the scroll. The Gemara asks again: Derive that this scroll may be rescued due to that area that is blank, whose sanctity remains. The Gemara replies: There, it is referring to a case where the blank area was cut and thrown out, and all that remains is the place of the writing.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דף
דףאשבת (שבת קטז.) ושוין דף לדף. (כלים ט״ו) דף של נחתו׳ שקבעו בכותל (בבא מציעא כד) מכר את הדלת פי׳ נסר ולוח וטבלא גדולה שהיא של נחתום שנותן עליה לחם כשהן ככרות בצק עד שיחמיצו כדמתרגמינן ברושים משניר בנו לך את כל לוחותי׳ אלוני׳ מבשן עשו משוטיך קרשך עשו שן מטמ׳ מפני הדפין פירו׳ כמין מגדל או שידה והן עשויין ליתן בהן כלים או ספרי׳ והן עשויין תחתיי׳ שניי׳ ושלישים (עבודה זרה עה. נדה סה.) הדפין והעדשין והלולבק מדיחן פי׳ הנסרין שמניחין על הענבים. (בבא מציעא עד) והוא מחוס׳ מכמר עיולי לבי דפא פי׳ בית הבד. (סוכה לו) לא צריכה אף על גב דעבדה דפין דפין פי׳ מרובע כגון לוח ובכל הבגדי׳ (בנגעים פרק י״א) וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן (א״ב תרגום הקרש דפא).
א. [ברעט. בלאטט.]
ותיפוק ליה משום גליון דידיה – דהיינו כל הספר תורה.
מקום הכתב – שנמחק.
לא מבעיא לי – דודאי מיגרע גרע דכי קדיש מעיקרא לאו לשם גליון חלק קדיש אלא אדעתא דכתב וכיון דאזל ליה כתב פקע מקדושתיה.
של מעלה ומטה – דמתחלה לשם חלק קדיש והשתא כשנמחק כתב הספר נמי חלק הוא.
ה״ג: ותיפוק ליה משום ההוא דגייז ושדי – והכי פירושא ותיפוק לי׳ דאע״ג דאין בו כדי ללקט פ״ה אותיות הוה ליה למיתני בברייתא מצילין משום ההוא ריוח של מעלה ומטה אלא לאו פשוט מיניה דאין מצילין ומשני דגייז ושדי שנחתכו הגליונים ולא נשתייר בו אלא מקום הכתב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא דגייז ושדי. קשיא לי ותיפוק ליה מיהא משום גויל שבין שיטה לשיטה, דאי אמרת דגייז נמי ושדי הא לאו ספר הוא זה ואנן ספר תורה שנמחק תנן. ויש לומר דבין שיטה לשיטה הרי הוא כמקום הכתב, שאף הוא לא קדוש אלא אגב הכתב, דאינו מניחו אלא להפריש ולהבדיל בין הכתב שיהא ניכר ונקרא, אלא שבין דף לדף הוא משייר לנוי וליופי ומעצמו הוא קדוש, והיינו דלא אדכר בשום מקום בכלל שאלותיו שבין שיטה לשיטה, אלא שלמעלה ושלמטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחילת הספר ושבסוף הספר, אבל שבין שיטה לשיטה לא מיבעיא ליה.
גליונים של ספרים של מעלה ושל מטה ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ושבתחלת הספר ושבסוף הספר אין מצילין אותן ושמא תאמר ומה הוצרכת להודיע את זו והרי אף במקום הכתב כל שנמחק אמרת שאין מצילין אא״כ יש בו ללקט שמנים וחמש אותיות הפך את דבריך שמקום הכתב לא נתקדש אלא מכח הכתב וכל שהלך הכתב הלכה קדושתו אבל גליון שמעצמו נתקדש הייתי טועה לומר שקדושתו במקומה עומדת ובא ולימד שאף היא פרחה במחיקת הכתב ומה ששאלו בגמ׳ ותיפוק לי משום ההוא פירושו משום אותו גליון והוא שמה ששאל בתחלה ותיפוק לי משום גליון דידיה פירושו על הקלף הנמחק ושואל עכשיו ותיפוק לי משום ההוא ר״ל משום אותו גליון בעצמו ונציל את הנמחק בשביל הגליון של מעלה ומטה ותירץ בה דגייז ושאדי כלומר שכבר נחתכו הגליונים ומ״מ אין אנו צריכים לכך שהגליונים אין מצילין אותן אלא אגב הספר הא גליון בפני עצמו או מספר שנמחק אין מצילין אותן כמו שביארנו:
כבר ידעת שבתחלה היו מניחין ככרות של תרומה בצד הספרים ואומרין זה קדש וזה קדש והעכברים באים ומקרעים את הספרים עד שגזרו שכל תרומה שתגע באחד מכתבי הקדש תהא טמאה טומאת שלישי כאלו נגעה בשני וכן הידים הטהורות שנגעו בספר שיהו טמאות טומאה שניה לטמא את התרומה גליונים שבספר הן של מעלה הן של מטה הן שבתחלה ובסוף הן שבין פרשה לפרשה או בין דף לדף כשהם מחוברים בספר הרי הם בדין זה וכן הדין בספר שנמחק ונשתייר בו כדי ללקט שמנים וחמש אותיות על הדרך שביארנו:
גמ׳ אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מכאן כו׳ כצ״ל:
שם דגייז ושדי. עי׳ תשובות זכרון יוסף סימן יא ויב:
תא שמע [בוא ושמע] פתרון אחר לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת: ספר תורה שנמחק, אם יש בו עדיין כדי ללקט שמונים וחמש אותיותכגון פרשת ״ויהי בנסע הארן״מצילין אותו מפני הדליקה בשבת, ואם לאו [לא]אין מצילין, ואמאי [ומדוע]? תיפוק ליה [תצא, תילמד לו] הלכה זו משום הגיליון דידיה [שלו], ולא יהא המקום המחוק גרוע מגליון הספר! ומשיבים: אין הדבר כן, מקום הכתב שנמחק לא קמיבעיא [נשאלה] לי בו השאלה, דכי קדוש [שכאשר מתקדש]אגב הכתב הוא דקדוש [שנתקדש], ואם אזל [הלך] הכתבאזלא [הלכה] לה קדושתיה [קדושתו]. כי קמיבעיא [כאשר נשאלה] לי השאלה היה זה ביחס לגליון הנקי של מעלה ושל מטה, בדף שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחלת הספר, ושבסוף הספר. ועדיין שואלים: אם כן ותיפוק ליה [ותצא, תילמד לו] חובה להציל ספר שבלה או שנמחק משום החלק ההוא של הגליון, שאם יש בו קדושה נשארה קדושתו! ומשיבים: שם מדובר כגון דגייז ושדי [שנגזז הגליון ונזרק] ונשאר רק מקום הכתב לבדו.
Come and hear a different resolution from that which was taught in another baraita: With regard to a Torah scroll that was erased, if there is enough in it to compile eighty-five complete letters as in the portion of: “And when the Ark traveled,” one rescues it from the fire, and if not, one does not rescue it. And why is that so? Derive that this scroll may be rescued due to its blank folios, as the erased section is surely no less significant than the blank folios of the scroll. The Gemara answers: That is not so. In a case where the place of the writing is erased it is not a dilemma for me, as it is sacred due to the writing. If the writing is gone, its sanctity is gone. When it is a dilemma for me is with regard to the blank portions that are above and below, that are between one section and another section, that are between one page and another page, that are at the beginning of the scroll, and that are at the end of the scroll. The Gemara asks again: Derive that this scroll may be rescued due to that area that is blank, whose sanctity remains. The Gemara replies: There, it is referring to a case where the blank area was cut and thrown out, and all that remains is the place of the writing.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״שתָּא שְׁמַע בהַגִּלְיוֹנִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שֶׁבֵּין דַּף לְדַף שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר שֶׁבְּסוֹף הַסֵּפֶר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם דִילְמָא אַגַּב ס״תסֵפֶר תּוֹרָה שָׁאנֵי.

Come and hear a different resolution from what we learned in a mishna: The Sages decreed that the blank folios that are above and below, that are between one section and another section, that are between one page and another page, that are at the beginning of the scroll, and that are at the end of the scroll render the hands that touch them ritually impure. Apparently, the blank folios have the sanctity of a Torah scroll. The Gemara replies: That is not a proof, as perhaps when it is part of the Torah scroll, it is different, and in those circumstances the sanctity of the Torah extends to the blank portions. When they stand alone they have no sanctity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבתחלת הספר ושבסוף הספר – שכולן היו כתובין כמגילה כס״ת ואמרי׳ בב״ב בפ״ק (ב״ב יג:) ראשו כדי לגול עמוד סופו כדי לגול היקף להקיף כל הכרך.
מטמא את הידים – אם נגע בו ונגע בתרומה פוסלה דמגזירת י״ח דבר היא (לעיל דף יד.).
דילמא אגב ס״ת – שלא נמחק כתב הספר אלא כולו קיים וזה נגע בגליונים וכי מבעיא לן בנמחק הספר ואין כאן קדושה אלא משום גליון ששמשו בעודו קיים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע [בוא ושמע] פתרון אחר לדבר ממה ששנינו במשנה: הגליונין של מעלה ושל מטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחלת הספר, שבסוף הספרמטמאין מדברי סופרים את הידים הנוגעות בהם. ונמצא אם כן שיש בגליונות קדושת ספר תורה! ומשיבים: אין זו ראיה, אלא דילמא [שמא] אגב ספר תורה שאני [שונה], ונתפסת קדושה אף בגליון, אבל כשהם לבד אין בהם קדושה.
Come and hear a different resolution from what we learned in a mishna: The Sages decreed that the blank folios that are above and below, that are between one section and another section, that are between one page and another page, that are at the beginning of the scroll, and that are at the end of the scroll render the hands that touch them ritually impure. Apparently, the blank folios have the sanctity of a Torah scroll. The Gemara replies: That is not a proof, as perhaps when it is part of the Torah scroll, it is different, and in those circumstances the sanctity of the Torah extends to the blank portions. When they stand alone they have no sanctity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע גהַגִּילְיוֹנִין וְסִפְרֵי מִינִין אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אֶלָּא נִשְׂרָפִין בִּמְקוֹמָן הֵן וְאַזְכָּרוֹתֵיהֶן מַאי לָאו גִּלְיוֹנִין דְּסֵפֶר תּוֹרָה לָא גִּלְיוֹנִין דְּסִפְרֵי מִינִין הַשְׁתָּא סִפְרֵי מִינִין גּוּפַיְיהוּ אֵין מַצִּילִין גִּלְיוֹנִין מִבַּעְיָא הָכִי קָאָמַר וְסִפְרֵי מִינִין הֲרֵי הֵן כְּגִלְיוֹנִים.

Therefore, come and hear a different resolution from that which was taught in another baraita: With regard to the blank folios and the Torah scrolls of heretics, one does not rescue them from the fire; rather, they burn in their place, they and the names of God contained therein. What, is this not referring to the blank folios of a Torah scroll? The Gemara rejects this: No, it is referring to the blank folios of the scrolls of heretics. The Gemara is surprised at this: Now, with regard to the scrolls of heretics themselves, one does not rescue them; is it necessary to say that one does not rescue their blank folios? Rather, this is what it is saying: And the scrolls of heretics are like blank folios.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ספרי מינין – משרתים לע״ז וכתבו להן תורה נביאים כתובים כתב אשורית ולשון הקודש.
וספרי המינין גופייהו מצילין – בתמיה.
ספרי המינין הרי הן כגליונים – כקלפים חלקים שלא נכתב בהם מעולם.
ספרי מינין כו׳ א״ר טרפון כו׳ – אומר ר״י דמיירי בנמצאו ביד מינין דאי כתבן מין הא אמר בפרק השולח (גיטין דף מה:) נמצא ביד מין יגנז כתבו מין ישרף ודוחק לומר דאתי כר״ט ודלא כרבנן ורבי יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא הגליונין וספרי מינין כו׳ מאי לאו גליונין של ס״ת כו׳ והכא ליכא לאוקמי בגליון במקום הכתב שנמחק דלא מקרי סתם גליון ועוד דגליונין לשון רבים לא משמע כן אלא דבין דף לדף ושל מעלה ושל מטה ושבין פרשה כו׳ וק״ל:
תוס׳ בד״ה ספרי מינין כו׳ אור״י דמיירי בנמצאו ביד מין כו׳ הא אמרינן פרק השולח נמצא ביד מין יגנז כו׳ עכ״ל יש לדקדק בדבריהם כיון דע״כ לרבי יוסי נמצא ביד מין יגנז דקאמר התם לאו אכולה ס״ת קאמר אלא אאזכרות אבל השאר שורפין א״כ ה״נ איכא למימר בהיפך דהכא איירי בכתבו ודקאמר התם כתבו ישרף היינו השאר אבל האזכרות יגנז כדאמר רבי יוסי הכא וי״ל דהתם דינא סתמא קאמר יגנז וישרף והשתא אי בנמצא קאיירי הכא שפיר קאמר התם סתמא יגנז מדינא דאזכרות ובשאר לא קאמר מידי דאי בעי ישרוף ואי בעי נמי יגנז אבל אי מיירי הכא בכתבו לא הול״ל התם סתמא ישרף מדינא כיון דבאזכרות מדינא קאמר הכא יגנז ולא שרי לשרוף ודו״ק:
על כן תא שמע [בוא ושמע] פתרון אחר לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת: הגיליונין וספרי המינין (ספרי תורה שכתבו מינים) אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן. מאי לאו [האם לא] מדובר בגליונין של ספר תורה? ודוחים: לא, דובר בגליונין של ספרי מינין. על כך תוהים: השתא [עכשיו, הרי] ספרי מינין גופייהו [עצמם] אין מצילין אותם, גליונין שלהם מבעיא [נצרכה] לומר? אלא הכי קאמר [כך אמר]: וספרי מינין הרי הן כגליונים.
Therefore, come and hear a different resolution from that which was taught in another baraita: With regard to the blank folios and the Torah scrolls of heretics, one does not rescue them from the fire; rather, they burn in their place, they and the names of God contained therein. What, is this not referring to the blank folios of a Torah scroll? The Gemara rejects this: No, it is referring to the blank folios of the scrolls of heretics. The Gemara is surprised at this: Now, with regard to the scrolls of heretics themselves, one does not rescue them; is it necessary to say that one does not rescue their blank folios? Rather, this is what it is saying: And the scrolls of heretics are like blank folios.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גּוּפַא הַגִּלְיוֹנִים וְסִפְרֵי מִינִין אֵין מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּחוֹל קוֹדֵר אֶת הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן וְגוֹנְזָן וְהַשְּׁאָר שׂוֹרְפָן א״ראָמַר רַבִּי טַרְפוֹן אֲקַפֵּחַ אֶת בָּנַי דשֶׁאִם יָבֹאוּ לְיָדִי שֶׁאֲנִי אֶשְׂרוֹף אוֹתָם וְאֶת הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן השאפי׳שֶׁאֲפִילּוּ אָדָם רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהוֹרְגוֹ וְנָחָשׁ רָץ לְהַכִּישׁוֹ נִכְנָס לְבֵית ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְאֵין נִכְנָס לְבָתֵּיהֶן שֶׁל אֵלּוּ שֶׁהַלָּלוּ מַכִּירִין וְכוֹפְרִין וְהַלָּלוּ אֵין מַכִּירִין וְכוֹפְרִין וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר {ישעיהו נ״ז:ח׳} [ו]⁠אחר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ.

Apropos the scrolls of heretics, the Gemara analyzes the matter itself. With regard to the blank folios and the Torah scrolls of the heretics, one does not rescue them from the fire. Rabbi Yosei says: During the week, one cuts the names of God contained therein and buries them, and burns the rest. Rabbi Tarfon said in the form of an oath: I will bury my sons if I fail to do the following, that if these books come into my possession I will burn them and the names contained therein. As even if a person is pursuing him with the intent to kill him, and a snake is hurrying to bite him, one enters a house of idolatry and does not enter the houses of these heretics. The reason is that these heretics are aware of the greatness of the Creator manifest in the Torah and its mitzvot, and nevertheless, they deny the existence of God; whereas these idolators are not aware, and that is the reason that they deny the existence of God. And with regard to the heretics, the verse says: “And behind the door and the doorpost you place your memory” (Isaiah 57:8). Although they remember the word of God, they treat it contemptuously, as if casting it behind the door.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קפח
קפחא(שבת יז) ואידך דתנן (פי״ז באהלות) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע א״ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת (בבא מציעא פה.) ר׳ איקלע לאתריה דר״ט אמר להן יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו (שבת קטז.) אקפח את בני שאם יבואו לידי אני שורף אותן ואת אזכרותיהן תרגום וערפתו ותקפיח (סוטה מד) ורשות היה לו לקפח את שוקיו (שבת קמז) קפחו י׳ שבטים (פסחים פז) אין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (פסחים קיא) אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה (בבא קמא לח) אין הקב״ה מקפח שכר שיחה נאה דאילו בכירה וכו׳ (גיטין כט) אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן (נזיר מט: קידושין נב) ולקפחנו בדבר הלכה הן באין (כריתות ה. ובויקרא בצו) כיצד עשו הביאו עיקרים ושראום במים והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקפחו. (בריש ויקרא רבה פרשת ועוד ראיתי) נפש כי תחטא למה קיפח על הנפש (בראשית רבה כז) ויהי כי החל האדם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עליו (א״ב תרגום פשט גדוד בחוץ ובמדברא ביממא קפחין פי׳ ענין קפיחה מכה והרג).
א. [אויס ראטטען.]
קודר – חותך חתיכות הקלף מקום השם.
שאפי׳ רודף אדם להורגו – על עצמו קאמר.
שהללו – נכרים העובדים ע״ז אינן מכירין שהרי בכך גדלו וכך למדום אבותם.
ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך – זכרון הוא בידך ואינה שכחה לך אלא שהשלכת אותי אחרי הדלת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ספרי מינין והם שכתבום המינים לעצמם אחר שנשתמדו וכן ספרים שכתבום דרך ויכוח על אמונתנו אע״פ שכתובים בהם הרבה מקראות של תורה שהם מביאים מהם ראיה לדבריהם אין מצילים אותם לא מן הדליקה ולא מן המים ולא מן המפולת ולא מדבר המאבדם ולא עוד אלא שאף בחול קודר את האזכרות וגונזן ושורף את השאר דרך צחות אמרו אפילו ארי רץ אחריו של אדם נכנס לבית ע״ז ואינו נכנס לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין ויש פוסקי׳ שאף האזכרות הוא שורף וכמו שאמרו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דוד הלא משנאיך יי אשנא:
ואחר הדלת והמזוזה וגו׳. סיפיה דקרא כי מאתי גלית ור״ל שהשלכתני אחר הדלת כפי׳ רש״י ובמקום סתר שהוא בין הדלת למזוזה שמת זכרונך כינוי הוא במקום זכרוני גם כי מאתי גלית שאתה מכיר אותי וק״ל:
שם אקפח את בני. לעיל דף יז ע״א זבחים דף יג ע״ב:
ב כיון שהוזכר הענין, מביאים הלכה זו גופא [גופה]. ששנינו: הגליונים וספרי המינין אין מצילין אותם מפני הדליקה. ר׳ יוסי אומר: ביום חולקודר (חותך) ומוציא את האזכרות של שם השם שבהן וגונזן, והשארשורפן. אמר ר׳ טרפון בלשון שבועה: אקפח (אאבד) את בני אם לא אנהג כך, שאם יבאו ספרים אלה לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן. שאפילו היה אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו, מוטב שיהא נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו המינים. והטעם: שהללו, המינים, מכירין בגדולת הבורא בתורה ומצוותיה ועם כל זה הם כופרין, והללו הגויים עובדי עבודה זרה אין מכירין ולכן הם כופרין. ועליהן, על המינים הכתוב אומר: ״ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך״ (ישעיה נז, ח). כלומר, אף שדבר ה׳ זכור להם, מכל מקום הם מתייחסים אליו בכל זאת בזלזול וכאילו אחרי הדלת.
Apropos the scrolls of heretics, the Gemara analyzes the matter itself. With regard to the blank folios and the Torah scrolls of the heretics, one does not rescue them from the fire. Rabbi Yosei says: During the week, one cuts the names of God contained therein and buries them, and burns the rest. Rabbi Tarfon said in the form of an oath: I will bury my sons if I fail to do the following, that if these books come into my possession I will burn them and the names contained therein. As even if a person is pursuing him with the intent to kill him, and a snake is hurrying to bite him, one enters a house of idolatry and does not enter the houses of these heretics. The reason is that these heretics are aware of the greatness of the Creator manifest in the Torah and its mitzvot, and nevertheless, they deny the existence of God; whereas these idolators are not aware, and that is the reason that they deny the existence of God. And with regard to the heretics, the verse says: “And behind the door and the doorpost you place your memory” (Isaiah 57:8). Although they remember the word of God, they treat it contemptuously, as if casting it behind the door.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם הַלָּלוּ שֶׁמְּטִילִין קִנְאָה וְאֵיבָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד {תהלים קל״ט:כ״א} הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה כָּךְ אֵין מַצִּילִין אוֹתָן לֹא מִן הַמַּפּוֹלֶת וְלֹא מִן הַמַּיִם וְלֹא מִדָּבָר הַמְאַבְּדָן.

Rabbi Yishmael said: The fact that the names of God in the scrolls of heretics may be burned can be derived through an a fortiori inference: Just as to make peace between a husband and his wife, the Torah says: My name that was written in sanctity shall be erased in the water in the framework of the ordeal of the sota; these, the heretics, who impose jealousy, and hatred, and conflict between the Jewish people and their Father in Heaven, all the more so it is proper to erase God’s names because of them. And with regard to heretics, David said: “For I hate those who hate You, God, and I fight those who rise against You. I hate them with the utmost hatred, they have become enemies to me” (Psalms 139:21–22). And just as they, the scrolls of heretics, are not rescued from the fire, neither are they rescued from a rockslide, nor from water, nor from any other matter that destroys them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כך אין מצילין אותן – אפי׳ בחול.
כך אין מצילין אותן לא מן המים כו׳ – דלא תימא דוקא מן הדליקה אין מצילין משום דאי שרית ליה אתי לכבויי אלא אפילו היכא דליכא למיגזר מידי אסור לטלטלן ולהוציאן והך סיפא כרבנן דלרבי טרפון לא איצטריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין ישראל כו׳. דהיינו שאומרים שהקב״ה החליף ישראל באומה אחרת מפני השנאה ומייתי ליה מדכתיב הלא משנאיך ולא כתיב שונאיך דהיינו משנאיך שעושין את ישראל כאלו אתה שונאן אני אשנא ובמתקוממך שהם הקמים על ה׳ באמונתך אתקוטט להתווכח עמהם וע״כ תכלית שנאה שנאתים ולא שנאת תנם אבל לאויבים היו לי דעתם להרגני כאויב הזה כדמסיק זימנא חדא אזיל ובעי לסכוניה ע״י הויכוח וק״ל:
אמר ר׳ ישמעאל: קל וחומר הוא שמותר לשרוף ולאבד את האזכרות שבספרי המינים; ומה אם כדי לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בבדיקת הסוטה שמוחים בגללה פרשה מן התורה על אזכרותיה, הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמיםעל אחת כמה וכמה שראוי לאבד בשבילם את האזכרות. ועליהם אמר דוד: ״הלא משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי״ (תהלים קלט, כא–כב). וכשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה, כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן המים ולא מכל דבר אחר המאבדן.
Rabbi Yishmael said: The fact that the names of God in the scrolls of heretics may be burned can be derived through an a fortiori inference: Just as to make peace between a husband and his wife, the Torah says: My name that was written in sanctity shall be erased in the water in the framework of the ordeal of the sota; these, the heretics, who impose jealousy, and hatred, and conflict between the Jewish people and their Father in Heaven, all the more so it is proper to erase God’s names because of them. And with regard to heretics, David said: “For I hate those who hate You, God, and I fight those who rise against You. I hate them with the utmost hatred, they have become enemies to me” (Psalms 139:21–22). And just as they, the scrolls of heretics, are not rescued from the fire, neither are they rescued from a rockslide, nor from water, nor from any other matter that destroys them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בָּעֵי מִינֵּיהּ יוֹסֵף בַּר חָנִין מר׳מֵרַבִּי אֲבָהוּ הָנֵי סִפְרֵי דְבֵי אֲבִידָן מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אוֹ אֵין מַצִּילִין אִין וְלָאו וְרַפְיָא בִּידֵיהּ רַב לָא אָזֵיל לְבֵי אֲבִידָן וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן לְבֵי נִצְרְפֵי שְׁמוּאֵל לְבֵי נִצְרְפֵי לָא אָזֵיל לְבֵי אֲבִידָן אָזֵיל אֲמַרוּ לֵיהּ לְרָבָא מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָתֵית לְבֵי אֲבִידָן אֲמַר לְהוּ דִּיקְלָא פְּלָנְיָא אִיכָּא בְּאוֹרְחָא וְקָשֵׁי לִי נִיעְקְרֵיהּ דּוּכְתֵּיהּ קָשֵׁי לִי מָר בַּר יוֹסֵף אָמַר אֲנָא מִינַּיְיהוּ אֲנָא וְלָא מִסְתְּפֵינָא מִינַּיְיהוּ זִימְנָא חֲדָא אזיל בְּעוֹ לְסַכּוֹנֵיהּ ר׳רַבִּי מֵאִיר הֲוָה קָרֵי לֵיהּ און גִּלְיוֹן ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָרֵי לֵיהּ עֲוֹן גִּלְיוֹן.⁠1

Yosef bar Ḥanin raised a dilemma before Rabbi Abbahu: With regard to these books of the house of Abidan, does one rescue them from the fire or does one not rescue them? There were sacred Jewish texts in that house, which were used in debates and discussions on matters of faith. Rabbi Abbahu did not give him a clear answer but said yes and no, and the matter was uncertain to him. Rav would not go to the house of Abidan for conversation, and all the more so he would not go to the house of Nitzrefei, the Persian fire-temple. Shmuel, to the house of Nitzrefei he did not go, but to the house of Abidan he did go. The gentile scholars said to Rava: Why did you not come to the house of Abidan? He evaded their question with an excuse and said to them: There is a certain palm tree on the road, and that makes the path difficult for me. They said to him: We will uproot it. He said to them: Nevertheless, the resulting pit in its place will be difficult for me. Mar bar Yosef said: I am one of them, we are friends, and I do not fear them. Still, one time he went and argued with them and they sought to endanger his life. Rabbi Meir would call the Christian writing, the Evangelion, the wicked folio [aven gilyon]; Rabbi Yoḥanan called it the sinful folio [avon gilyon].
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא צונזר: ״ר׳ מאיר הוה קרי... עון גליון״.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל כתבי
[ב]⁠י אבידן ובי נצראי יכ⁠[...] כאנת לל⁠[מלו]⁠ך
כל כתבי
בי אבידן ובי נצראי [...] הייתה למלכים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בי אבדן
בי אבדןא(עבודה זרה יז:) מאי טעמא לא אתית לבי אבידן אמר להו ר״א ב״ר פרט׳ זקן אני ומתירא שמא תרמסיני ברגליכם. (שבת קטז.) רב לא אזיל לבי אבידן וכל שכן לבי נצרופי פי׳ בי אבגדן חצר ידוע׳ למלכים ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תורה נביאים וכתובים בלשון הקדש ומפני שאין ידוע מי כתבם או ישראל או זולתן על כן רפיא ביד רבי אבהו להורות עליהן להצילן ובזה בי אבידן נקבצין מכל אומה חכמים ונושאין ונותנין בדברי חכמות ובדיני כל אומה ולשון.
א. [איינע ביבליטעק.]
דבי אבידן – ספרים שכתבו להם המינין להתווכח עם ישראל ומקום שמתווכחים שם קרי ליה בי אבידן.
אין ולא – זימנין אמר ליה אין זימנין א״ל לא.
לבי נצרפי – ע״ז וכך שמה.
וקשה לי – ששורשן נעשו גבשושית ולדחותם בקש בא.
אמרי ליה ניעקריה קשה לי דוכתיה – שתהא שם גומא אי נמי נסיתיו וקשה לי ריחו וכל זה שהיו מתייראין רב ורבא מלכת לבי אבידן שמא מתוך שיתווכחו יעמדו עליהם ויהרגום.
מינייהו אנא – מכירי הם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דיקלא פלניא כו׳. עיין פירש״י ויש ליישב דיקלא פלניא ר״ל התורה אית לי באורחא שקשה לי לעבור על ד״ת ויש לה דמיון לדקל כדאמרי׳ במס׳ ב״ק מאי סגולה מ״ד ס״ת ומ״ד דקל והשיב המין נעקריה דהיינו בויכוח שלהם נעקריה לתורה שהחליף אותה בדת אחרת כדלקמן אתבטלת אורייתא דמשה ואתייהב כו׳ ואמר להו דוכתיה קשי לי ר״ל קשי לי לקבל שאתם אומרים שהיא בדוכתא ובמקום התורה ח״ו כי תורתנו הקדושה לא תקבל שינוי ותמורה ודו״ק:
שם לא אזיל לבי אבידן. עי׳ ע״ז דף יז ע״א תוס׳ ד״ה הרחק:
בעי מיניה [שאל ממנו] יוסף בר חנין מר׳ אבהו שאלה זו: הני ספרי דבי [אותם ספרים של בית] אבידן, שהיו בבית זה גם ספרי קודש יהודיים, ובו היו נועדים לוויכוחים ולדיונים בעניני אמונה, האם מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין? ולא ענה ר׳ אבהו תשובה ברורה, אלא אין ולאו ורפיא בידיה [כן ולא, ורופף בידו הדבר]. רב לא אזיל לבי [היה הולך לבחית] אבידן לשיחה, וכל שכן לבי נצרפי (מקום מקדש⁠־האש הפרסי). שמואל לבי נצרפי לא אזיל [הלך], לבי [לבית] אבידן אזיל [היה הולך]. אמרו ליה [לו] חכמי הגויים לרבא: מאי טעמא לא אתית לבי [מדוע אינך בא לבית] אבידן? השתמט מהם בתירוץ ואמר להו [להם]: דיקלא פלניא איכא באורחא, וקשי לי [דקל מסויים עומד בדרך, וקשה עלי הדרך בגללו]. אמרו לו: ניעקריה [נעקרנו]. אמר להם: אם כן, דוכתיה קשי לי [מקומו, הגומה שתיווצר קשה עלי]. מר בר יוסף אמר: אנא מינייהו אנא, ולא מסתפינא מינייהו [אני מהם אני, שאני בידידות עמם, ואיני חושש מהם], ואף על פי כן, זימנא חדא אזיל, בעו לסכוניה [פעם אחת הלך והתווכח אתם, ורצו לסכן אותו, את חייו]. ר׳ מאיר קרי ליה היה קורא לספר הדת הנוצרית (האוונגליון) אוון (רשע, או אסון) גליון, ר׳ יוחנן הוה קרי ליה [היה קורא להם] עוון גליון.
Yosef bar Ḥanin raised a dilemma before Rabbi Abbahu: With regard to these books of the house of Abidan, does one rescue them from the fire or does one not rescue them? There were sacred Jewish texts in that house, which were used in debates and discussions on matters of faith. Rabbi Abbahu did not give him a clear answer but said yes and no, and the matter was uncertain to him. Rav would not go to the house of Abidan for conversation, and all the more so he would not go to the house of Nitzrefei, the Persian fire-temple. Shmuel, to the house of Nitzrefei he did not go, but to the house of Abidan he did go. The gentile scholars said to Rava: Why did you not come to the house of Abidan? He evaded their question with an excuse and said to them: There is a certain palm tree on the road, and that makes the path difficult for me. They said to him: We will uproot it. He said to them: Nevertheless, the resulting pit in its place will be difficult for me. Mar bar Yosef said: I am one of them, we are friends, and I do not fear them. Still, one time he went and argued with them and they sought to endanger his life. Rabbi Meir would call the Christian writing, the Evangelion, the wicked folio [aven gilyon]; Rabbi Yoḥanan called it the sinful folio [avon gilyon].
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִימָּא שָׁלוֹם דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲחָתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוַאי הֲוָה הָהוּא פילוסופא בְּשִׁבָבוּתֵיהּ

The Gemara relates: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was Rabban Gamliel’s sister. There was a Christian philosopher [pilosofa] in their neighborhood
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פלוסופה
פלוסופהא(שבת קטז.) ההוא פלוסופה דהוה בשבבותיה דרבן גמליאל פי׳ חוזה בכוכבים (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי איש אוהב החכמה וחוקר סבות הדברים והמפרשים בנו פעל התפלסף).
א. [פיליזאף.]
פילוסופא – מין.
פילוסופא – מין כדפי׳ בקונטרס ורבינו שמע [מיהודי אחד שבא מארץ יון ואמר] דבלשון יון פלוספוס הוא דוד החכמה ואית דגרסי פילא סבא והוא לשון לצון שחוק כדאמר באיכה רבתי דפלי ביהודאי פירוש ששחק ונתלוצץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה עשה לה סימניות כו׳ מן הסמוכות לה הס״ד ואח״כ מה״ד למעלה ולמטה בתחלה ובסוף ויהי בנסוע הארון. ונ״ב בפירש״י מדוייק ראיתי כתוב כך נו״ן הפוכה # ויהי בנסוע הארון כו׳ # ועל זה סומכין הנקדנים לעשות ב׳ נוני״ן אחת קודם ויהי בנסוע ואחת אחריה אבל במדוייקים לא ראיתי וקרוב בעיני שפסולה לפי מה שפסלינן בחסר ויתיר אפי׳ אות א׳ ולכתחלה לכ״ע אסור והסימנים שנאמרו כאן ר״ל שעשה פרשה לפניה ולאחריה ואולי זה הציור של נו״ן הפוכה תלמיד אחד הגיה נ״ל:
גמ׳ עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורות. נ״ב נ״ל ז׳ ספרים של תורה:
שם משום ההוא דגייז כו׳:
ת״ש הגליונים וספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה מאי לאו גליונים דס״ת לא גליונים דספרי מינים וספרי מינים גופייהו מצילים אלא ה״ק כצ״ל:
רש״י בד״ה שאין זה מקומה כו׳ אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב כו׳ כצ״ל:
בד״ה לא מן כו׳ מהר סיני איירי כדכתיב לעיל מיניה כו׳ כצ״ל:
בד״ה ז׳ ספרי תורה כו׳ נמצא שלמעלה ספר לעצמו ושלמטה ספר לעצמו הואיל כו׳ כצ״ל והד״א ואח״כ בסוף הדבור נמחקו ושלמטה ספר לעצמו:
בד״ה מקום הכתב שנמחק הס״ד ואח״כ מה״ד לא מבעיא לי כו׳:
תוס׳ בד״ה פורענות כו׳ אלא נפסוק פרשה כו׳ כצ״ל:
בד״ה פילסופא כו׳ ורבי שמע מיהודי אחד שבא מארץ יון ואמר דבלשון יון כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה פילוסופא מין. עי׳ מס׳ ד״א רבה פ״ה:
ג מסופר: אימא שלום דביתהו [אשתו] של ר׳ אליעזר אחתיה [אחותו] של רבן גמליאל הואי [היתה]. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה [היה פילוסוף אחד נוצרי בשכנותם]
The Gemara relates: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was Rabban Gamliel’s sister. There was a Christian philosopher [pilosofa] in their neighborhood
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קטז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קטז., רב שרירא גאון ערבית שבת קטז. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת קטז. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת קטז. – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, ר׳ נסים גאון שבת קטז., רי"ף שבת קטז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קטז., רש"י שבת קטז., תוספות שבת קטז., ספר הנר שבת קטז. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רשב"א שבת קטז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קטז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קטז., מהרש"א חידושי הלכות שבת קטז., מהרש"א חידושי אגדות שבת קטז., גליון הש"ס לרע"א שבת קטז., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קטז.

Shabbat 116a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 116a, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 116a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 116a, R. Chananel Shabbat 116a, R. Nissim Gaon Shabbat 116a, Rif by Bavli Shabbat 116a, Collected from HeArukh Shabbat 116a, Rashi Shabbat 116a, Tosafot Shabbat 116a, Sefer HaNer Shabbat 116a, Rashba Shabbat 116a, Meiri Shabbat 116a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 116a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 116a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 116a, Gilyon HaShas Shabbat 116a, Steinsaltz Commentary Shabbat 116a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144