×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עַל כׇּל לְאַפּוֹקֵי רְחוֹקִים מֵת לְאַפּוֹקֵי קְרוֹבִים נַפְשׁוֹת לְאַפּוֹקֵי רְבִיעִית דָּם שֶׁיָּצָא מִשְּׁנֵי מֵתִים שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל שֶׁנֶּאֱמַר עַל כׇּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא.:
“In to any” served to exclude contracting impurity to bury distant people, for whom a High Priest may not become impure; “dead” comes to exclude relatives; “bodies” comes to exclude a quarter-log of blood that emerges from two corpses, for it renders people and objects impure in a tent, as it is stated: “Neither shall he go in to any dead bodies” (Leviticus 21:11). The plural “bodies” teaches that the blood of two people combines to form the minimum quantity for ritual impurity.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על כל לאפוקי רחוקים – דלא ליטמא.
מת – לאפוקי קרובים.
נפשות – שאם יצאת רביעית דם מב׳ מתים אינו מטמא להם.
על כל לאפוקי רחוקים – הנך לאפוקי הוי פירושא כמו נפקא ליה מהאי קרא כלומר שמפסוק זה יוצאה הדרשא שלהם משמע דמעל כל לחודיה דריש רחוקים מדדריש בסמוך נפשות לרביעית דם הבאה משני מתים ודוחק הוא דהא גבי נזיר נמי כתיב על כל נפש ואפ״ה לא דריש מיניה רחוקים כי אם מנפש לכך נראה דהכא נמי דריש רחוקים מעל כל נפשות ומ״מ דריש נמי מיניה רביעית דם משני מתים מדכתיב נפשות לשון רבים ולא נפש ויש לתמוה למה ליה לר״ע גבי כ״ג קרא דרחוקים תיפוק ליה מק״ו מכהן הדיוט כמו לתנא דריש פרקין או משום איסור שהיה עליו בהדיוטותו להיכא אזל כדפרישית לעיל דזה עיקר הטעם לעיל ופי׳ בתוס׳ לעבור עליו בשני לאוין ותימה קצת דהש״ס לא הזכירו כלל וצריך עיון לשון מהר״ף.
(מט.) על כל נפשות מת למה לי. אגב דדריש נפש מת דנזיר בעי נמי למדרש קרא דכהן גדול. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
וכן כתב הרב עזריאל ז״ל וז״ל: ולר׳ עקיבא מכדי לא שנא כהן גדול לחודיה לא שנא כהן גדול ונזיר נפקא ליה למת מצוה מלאחיו. דבכהן גדול נמי נפקא משום דלא שנא ואם כן לאביו ולאמו דכהן מופנה לגזרה שוה ולמה לי תרוייהו. והכי נמי מצי למבעי מלאביו ולאמו דנזיר דאוקימנא תרוייהו למת מצוה ולמה לי תרוייהו. ועל כולהו הויא הך צריכותא דמפרש:
(מט:) כך כתוב במקצת ספרים לאפוקי רביעית דם וגו׳. והוצרכו המפרשים לפרש לאפוקי שלא יטמא לה. וברוב ספרים כתוב לאיתויי. וניחא הך גירסא טפי לאיתויי שמטמא באהל. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
תוס׳ ד״ה על כל. גבי נזיר נמי כתיב על כל נפש. בנזיר לא כתיב כל ע׳ א״מ:
״על כל״ — לאפוקי [להוציא, למעט] רחוקים, שלא ייטמא להם, ״מת״ — לאפוקי [להוציא] קרובים, ״נפשת״ — לאפוקי [להוציא] רביעית דם שיצא משני מתים (״נפשות״) שגם הוא מטמא באהל, שנאמר: ״ועל כל נפשת מת לא יבא״ (במדבר כא יא) — אפילו דם של שתי נפשות מצטרף יחד לשיעור טומאה.
“In to any” served to exclude contracting impurity to bury distant people, for whom a High Priest may not become impure; “dead” comes to exclude relatives; “bodies” comes to exclude a quarter-log of blood that emerges from two corpses, for it renders people and objects impure in a tent, as it is stated: “Neither shall he go in to any dead bodies” (Leviticus 21:11). The plural “bodies” teaches that the blood of two people combines to form the minimum quantity for ritual impurity.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אעַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת נֶצֶל וְעַל מְלֹא תַּרְוָוד רָקָב עַל הַשִּׁדְרָה וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְעַל חֲצִי לוֹג דָּם.

MISHNA: A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of fluid [netzel] from a corpse; and for impurity imparted by a full ladle [tarvad] of dust from a corpse; and for impurity imparted by the spine; and for impurity imparted by the skull; and for impurity imparted by a limb from a corpse or for impurity imparted by a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh; and for impurity imparted by a half-kav of bones from a corpse; and for impurity imparted by a half-log of blood.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך תרווד
תרוודא(כלים פרק טז) רש שאמרו מדה גסה מלא תרווד רקב כמלא תרווד גדול של רופאים (חולין קכז:) רבי שמעון אמר ג׳ טמאות פורשות מן המת ב׳ בכל אחת והג׳ אין בהן ואלו הן מלוא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע והיכן מגעו עם אחד מהן וכו׳ (נזיר מט:) וסל מלא תרווד רקב כמה שיעורו חזקיה אמר מלא פסת היד ורבי יוחנן אמר מלא חפנו וכו׳ תנו רבנן אי זהו מת שיש לו רקב שנקבר ערום בשיש או על גבי רצפת אבנים אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות (בסוף כלים) תרווד שהוא נתון על שלחן (בסוף ידים) שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות (א״ב פי׳ בל״י כף ויש מדה מיוחדת לרופאים הנקראת כף כמו שיודעים הבקיאים בחכמת הרפוא׳):
א. [לעפעל.]
מתני׳ נצל – מפרש בגמרא.
ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי – דהיינו כדי שיכול לחיות ולהבריא אף על פי שאין עליהן בשר כזית.
חצי לוג דם – שתי רביעיות.
מתני׳ על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת – בין במגע בין במשא בין באהל ומפרש בגמרא דהשתא על כזית מן המת מגלח על מת שלם לא כ״ש.
נצל – מוהל מן המת כדמפרש בגמ׳.
ועל מלא תרווד רקב – רקבון ועפרורית הבא מן המת ובגמרא מפרש שיעורא. תרווד כף.
ועל השדרה ועל הגולגולת – ואע״פ שאין עליה בשר כלל ובגמ׳ בעי אי על תרוייהו או על חדא מנהון.
ועל אבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהם בשר כראוי – בפרק העור והרוטב (חולין דף קכח:) מפרש שזהו בשר שיוכל האבר לחיות ממנו אם היה מחובר לאדם חי שיוכל להעלות ארוכה ואע״פ שאין בו כזית בשר.
ועל חצי קב עצמות – ומיירי שבאו מרוב מניינו או מרוב בניינו כגון שיש בקב עצמות שנשתברו וחצי קב עצמות זה מהן מעט מכל עצם ועצם והיינו מרוב מניינו ורוב בניינו מפרש לקמן שני שוקים וירך אחד או איפכא ואע״פ שמטמא באהל ברובע הקב כדאיתא בהדיא במתניתין בפ״ק דאהלות אלו מטמאין באהל וקחשיב רובע עצמות הבא מרוב מניינו או מרוב בניינו מ״מ הלכה הוא דאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב וליכא לפרושי חצי קב משאר עצמות שאינו מרוב בניינו ולא מרוב מניינו דהא באהל נמי לא מטמא מדלא קתני להו בפ״ק דאהלות בהדי הנך דמטמא באהל.
ועל חצי לוג דם – ואע״פ שמטמא באהל ברביעית כדאיתא במתניתין דאהלות מ״מ אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג ושיעורין הלכה למשה מסיני.
המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר על אלו טמאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ועל כזית נצל על מלא תרווד רקב על השדרה ועל הגלגלת על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי על חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם על מגען ועל משאן ועל אהילן על עצם כשעורה על מגעו ועל משאו ועל אהילו על אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמים ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא שאר קרבנו אמר הר״ם פי׳ אמרו על המת לא ירצה בו כלל המת לפי שזה מבואר ואמנם ירצה בו רוב גדלו במנין כשיעור ואם לא יהיה בו רובע עצמות הנה הם יטמאו הנזיר באהל ויתחייבו עליו התגלחת לפי שהעצמות אשר הם רוב בנינו של מת או רוב מנינו ואפילו לא יהיה בו רובע הקב הנה הוא ג״כ יטמא באהל כמו שהתבאר בשני ממסכת אהלות ואם היו העצמות אין בה לא רוב מנין ולא רוב בנין והיו בהן חצי קב הנה הנזיר מגלח על אהלו וניצל היא הליחה הנגרת מן המתים כאשר נעופש הבשר ויגיר ולוקח בו ורקב הוא אפר המת אשר ישאר ממנו כאשר תאבד הלחות כלו וזה הרקב אשר יטמא באהל לא יהיה אלא במת שנקבר ערום בארון של מתכת או של אבן והדומה לו ויהיה המת בכללו ר״ל שיהיה נקבר שלם לא נחסר ממנו אבר ואמר מת שחסר אין לו רקב ולא שכונת קברות ולא תבוסה ותרווד הוא כף והנה התבאר בי״ז מכלים שהיא כף גדולה ושעורה מלא חפניו ושדרה היא החוליות אשר הם בגב בכללו וגלגלת קדרת הראש כל אחד מהם ביחוד וחצי קב הוא ב׳ לוגין וחצי לוג הוא רביעית וכבר ביארנו שיעור הרביעית וזה כלו כבר התבאר בשני ממסכת אהלות שהיא תטמא באהל במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ובארנו סבת זה וראייתו ואמרו בתחלת זאת ההלכה על אלו נזיר מגלח למעוטי סככות ופרעות אשר יתבאר אחר זה ואמר עד שיטהר ירצה בו עד שיעריב שמשו מאחר הטבילה אשר יטבול אחר שלישי ורביעי:
א משנה על אלו טומאות הנזיר מגלח אם נטמא בהן: על המת, ועל כזית מן המת, ועל כזית נצל (ליחה היוצאת מן המת), ועל מלא תרווד (כף גדולה) של רקב מן המת. על השדרה, ועל הגולגולת, ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו על אחד מהם בשר כראוי, ועל חצי קב עצמות מת, ועל חצי לוג דם.
MISHNA: A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of fluid [netzel] from a corpse; and for impurity imparted by a full ladle [tarvad] of dust from a corpse; and for impurity imparted by the spine; and for impurity imparted by the skull; and for impurity imparted by a limb from a corpse or for impurity imparted by a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh; and for impurity imparted by a half-kav of bones from a corpse; and for impurity imparted by a half-log of blood.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְעַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אֲהִילָן וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ.

And a nazirite shaves in each of these cases for becoming impure by coming into contact with them; and for becoming impure by carrying them; and for becoming impure by their tent, i.e., if he was positioned like a tent over them, or if he entered a tent that contains them, or if they served as a tent over him. And as for a bone that is a barley-grain-bulk, he shaves for becoming impure by coming into contact with it and by carrying it. However, he is not rendered impure with the impurity imparted in a tent, i.e., by being under the same roof as the bone.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על עצם כשעורה על מגעו ועל משאו – אבל לא על אהילו.
על משאו ועל מגעו ועל אהילו – דכל הני דחשיב לעיל מטמא בין במגע בין במשא בין באהל ועצם כשעורה על מגעו ועל משאו מגלח אבל באהל אפילו טמויי לא מטמא.
ומגלח הנזיר בכל אלו על מגען ועל משאן ועל אהילן אם מאהיל עליהם, או נכנס לאוהל שהם מצויים בו. ועל עצם מן המת שגודלה כשעורה מיטמא על מגעו ועל משאו, אבל אין לו טומאת אוהל.
And a nazirite shaves in each of these cases for becoming impure by coming into contact with them; and for becoming impure by carrying them; and for becoming impure by their tent, i.e., if he was positioned like a tent over them, or if he entered a tent that contains them, or if they served as a tent over him. And as for a bone that is a barley-grain-bulk, he shaves for becoming impure by coming into contact with it and by carrying it. However, he is not rendered impure with the impurity imparted in a tent, i.e., by being under the same roof as the bone.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בעַל אֵלּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת אֶלָּא עַד שֶׁיִּטְהַר וּמֵבִיא אֶת קׇרְבְּנוֹתָיו.:

For all of these occurrences, a nazirite shaves, and a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days to purify him from the impurity imparted by a corpse. And he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he begins counting his term of naziriteship again only after he becomes pure and brings his offerings.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על אלו הנזיר מגלח – בגמ׳ מפרש על אלו דרישא ועל אלו דסיפא למעוטי מאי.
ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין – דכתיב והימים הראשונים יפלו ואין מתחיל למנות נזירות דטהרה עד שיטהר ול״ג במשנה ויביא קרבנותיו וכן מוכח בגמ׳ דאיבעיא מיבעיא ליה מתניתין מני דא״כ פשיטא דרבנן היא.
ועל השדרה והגולגולת ר״ל שדרה או גולגולת ופירושן בשדרה שלימה או גולגולת שלימה אבל אם חסרו הרי הן כשאר עצמות שלא לגלח הנזיר עליהן ושיעור חסרונן בשדרה חוליא אחת ובגולגולת כסלע:
ועל אבר מן המת או אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי ר״ל אף על פי שאין בו כזית בשר הואיל ונשאר שם בשר בכדי שאלו היה חי היה בו בכדי להעלות ארוכה:
ועל חצי קב עצמות אף על פי שאין בהם לא רוב בנין ולא מנין:
ועל חצי לוג דם אבל על רביעית אינו מגלח ואמר על כל אלו שהנזיר מגלח עליהן הן במשאן הן במגען הן באהילן ואע״פ שמלא תרוד רקב אינו מטמא במגע הואיל ואי אפשר ליגע בכלו הרי אין המדה שוה בין גלוח נזיר לטמאות של תרומה וקדשים שהרי לתרומה וקדשים רביעית דם ורובע עצמות מטמא ובנזיר דוקא חצי לוג וחצי קב ושמא ברקב החמירו בנזיר אף במגע ומ״מ גדולי המחברים פסקו שכלל זה לא נשנה בדיוק והיה צריך לפרוט ממנו מלא תרוד רקב שלא לגלח אלא באהילו ומשאו אבל לא במגעו ופירש אחר כך בעצם כשעורה שידוע בו לענין טומאת תרומה וקדשים שמטמא במגע ובמשא ולא באהל וכן הדין בכל עצמות המת שאין בהם שדרה שלמה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין או רבע קב עצמות לתרומה וקדשים וחצי קב לענין גלוח שכל אלו אין כאן טומאת אהל לא לתרומה וקדשים ולא לגלוח נזיר אבל יש בהם טומאת מגע אף לגלוח נזיר וכלל בכל מה שהוזכר שכל שהם באים ממת אחד מגלח ומזה שלישי ושביעי וסותר את הקודמין ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ופירשו בגמרא שיעריב שמשו אחר הטבילה ויביא קרבנותיו בשמיני ומתחיל למנות ממנו וכדעת חכמים שאמרו שאין נזירות הטהרה חל עד השמיני כמו שביארנו במה שקדם:
משנה אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וארץ העמים והגולל והדופק ורביעית דם ואהל ורובע עצמות וכלים הנוגעים במת בימי ספרו ובימי גמרו על אלו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי וברביעי ואינו סותר את הקודמים ומתחיל מונה מיד וקרבן אין לו באמת ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע הרי אלו עולים לו אמר הר״ם פי׳ סככות צללים ר״ל האילנות אשר יעשו צל על הארץ כאשר תהיה טמאה תחת השרץ שלו ובא הנזיר תחת זה השרש ופרעות האבנים והעצים היוצאים מן הכותל ומה שדומה לזה כאשר היה תחתיהם טומאה ועבר הנזיר תחתם ובית הפרס הוא שדה שנחרש בה קבר ונתערבו עצמותיו בכלל העפר לפי מה שהתבאר בסוף מסכת אהלות וגולל משקוף הקבר ודופק דופני הקבר ויתבאר לך במסכת אהלות שהכלים שנוגעים במת מי שיגע בהם יטמא טומאת שבעה וכן יתבאר בשני מאהלות שבית הפרס וארץ העמים מטמאין במגען ובמשאן ושרביעית דם תטמא במגע ובמשא ושגולל ודופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא ולשון התורה בטומאת הקבר או בעצם או בקבר יטמא שבעת ימים אבל עם היותו שבאר ואמר ומזה בשלישי ובשביעי לא תחייבהו תגלחת ויפלו הימים הקודמים בלתי טמאות מיוחדות והם שיהיו מראש המת לאמרו וכי ימות מת עליו וכי יטמא לנפש וטמא את ראש נזרו ואמ׳ ואהל ר״ל כי כאשר נגע באהל המת או כאשר האהיל על רוב עצמות והוא ענין אמרו רובע עצמות עוד זכר ימי ספירו וימי גמרו של מצורע לפי שהם גם כן יפלו מה שלפניו כמו הטומאה אבל ישלים ימי הנזירות אחר שלמות ז׳ ימי הטומאה אשר יטמא במת ובכזית מן המת ומה שמנה עמו ולשון התורה במצורע כאשר נרפא מהצרעת שיגלח כמו שזכרנו וישאר שבעה ימים אחר הגלוח והטהרה והוא אמרו ויצא מחוץ לאהלו שבעת ימים ואחר זה יביא קרבנותיו ואלו השבעה ימים יקראו ימי ספירו וימי הצרעת אשר היה בו מוחלט והוא ימי החלטו תשלם מימי חלטו ר״ל שלמות טומאתו ויאמר שימי ספירו גם כן וימי חלוטו לא תמנה מימי הנזירות כמו שלא ימנה לו ימי טומאת מת כאשר נטמא באחד מאלו הפנים שהנזיר מגלח עליהם אולם המצורע שיצטרך להסגר כמו שבאר הפסוק והסגירו שבעת ימים וכבר היה ההסגר שבועות כמו שאמ׳ והסגירו שבעת ימים שנית הנה אלו ימי ההסגר עולין לו וימנה מימי הנזירות וכן הזב והזבה אורך ימי טומאתם וימי הספירה גם כן המיוחדת המחוייבת להם אחר הפסקת הזיבות אבל עולין מן המנין וזה הלכה למשה מסיני כמו שאמ׳ באמרו ימי הזב:
אמר המאירי הסככות והם ענפים שבאילן המיסך על הארץ שיש ספק טומאה תחתיו וכן אבנים הפרועות ר״ל יתדות היוצאות מן הגדר ויש תחתיהם ספק טומאה על הדרך שביארנו ספקות שבהם בתחלת מועד קטן ובית הפרס והוא שביארנו ענינו בכדי הצורך באחרון של חגיגה ועל ארץ העמים ר״ל בגושה שגזרו בו טומאה לשרוף עליה תרומה או קדשים במגעה ולתלות אף באוירה כמו שביארנו גם כן באחרון של חגיגה והגולל והדופק על הדרך שביארנו ענינם בשלישי של ברכות ורביעית דם אף במגעו ואהילן של רוב עצמות שאין בהם רוב בנין או רוב מנין אף על פי שמגלח במגען כמו שביארנו אף בעצם כשעורה וכן על אבר מן החי או מן המת שאין עליהם בשר כראוי וכן בכלים שנגעו במת אף בכלי מתכות שנאמר בהם חרב כחלל לטומאת שבעה במגעם כל אלו אף על פי שהוא טמא בהם טומאת שבעה ושמזה עליהם שלישי ושביעי כל אחת כדינה ר״ל עצם כשעורה ואבר מן החי ואבר מן המת שאין עליהם בשר כראוי ושדרה וגולגולת שחסרו במגע ובמשא וסככות ופרעות באהל וכן כלם כל אחת כדינה מ״מ אין הנזיר מגלח עליהן ולא סותר את הקודמין ולא מביא קרבנות וכן ימי חלוטו אם נצטרע בתוך נזירותו וימי ספירו לכשנרפא אינו מגלח עליהן ואינו סותר ולא מביא קרבן וכן אינו מזה בהן שלישי ושביעי והא דקאמר מזה וכו׳ על השאר הוא נאמר ואחר כך הוא אומר שמתחיל ומונה מיד ר״ל שימי הטומאה מיהא אין עולין לו לימי הנזירות אבל תכף ששלמו ימי טומאה וטהר מתחיל להשלמת מנין הנזירות ומ״מ כלים הנוגעים במת והם של עץ לשיטתנו אין הנוגע בהם טמא אלא לטומאת ערב ואין בהם הזאה ועולין לו ומ״מ לשיטת גדולי המחברים אף אלו בטומאת שבעה ואעפ״כ הם מפרשים שבנזיר אין בהם הזאה ויש מפרשים שאין נגיעת כלים בטומאת שבעה אלא בחבורי אדם בכלים וכלים במת וקרבן אין לו ר״ל שאינו חייב קרבן על הדרך שהתבאר אבל ימי הסגרו עולין לו למנין ימי הנזירות וכן ימי זיבה הן באיש הן באשה ואין צריך לומר בשאר הטמאות:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו ופסקנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
על כל אלו הנזיר מגלח, ומזה ביום השלישי וביום השביעי להיטהר מטומאת המת, וסותר את כל הימים הקודמין שכבר מנה לנזירותו, ואינו מתחיל למנות לנזירות חדשה אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו.
For all of these occurrences, a nazirite shaves, and a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days to purify him from the impurity imparted by a corpse. And he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he begins counting his term of naziriteship again only after he becomes pure and brings his offerings.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן אַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוּדָה לְתַלְמִידָיו אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִין הֵן וְלֹא לִלְמוֹד תּוֹרָה הֵן בָּאִין אֶלָּא לְקַפְּחֵנִי בַּהֲלָכוֹת הֵן בָּאִין דָּחַק סוֹמְכוֹס וְנִכְנַס.

GEMARA: The Sages taught: After Rabbi Meir’s death, Rabbi Yehuda said to his students: Do not let the students of Rabbi Meir enter here, into the house of study, because they are vexatious and they do not come to study Torah, but they come to overwhelm me with their halakhot. Nevertheless, Sumakhos, a student of Rabbi Meir, forced his way and entered the house of study.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קפח
קפחא(שבת יז) ואידך דתנן (פי״ז באהלות) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע א״ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת (בבא מציעא פה.) ר׳ איקלע לאתריה דר״ט אמר להן יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו (שבת קטז.) אקפח את בני שאם יבואו לידי אני שורף אותן ואת אזכרותיהן תרגום וערפתו ותקפיח (סוטה מד) ורשות היה לו לקפח את שוקיו (שבת קמז) קפחו י׳ שבטים (פסחים פז) אין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (פסחים קיא) אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה (בבא קמא לח) אין הקב״ה מקפח שכר שיחה נאה דאילו בכירה וכו׳ (גיטין כט) אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן (נזיר מט: קידושין נב) ולקפחנו בדבר הלכה הן באין (כריתות ה. ובויקרא בצו) כיצד עשו הביאו עיקרים ושראום במים והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקפחו. (בריש ויקרא רבה פרשת ועוד ראיתי) נפש כי תחטא למה קיפח על הנפש (בראשית רבה כז) ויהי כי החל האדם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עליו (א״ב תרגום פשט גדוד בחוץ ובמדברא ביממא קפחין פי׳ ענין קפיחה מכה והרג):
ערך קנתר
קנתרב(פסחים סו.) התחיל מקנתרן בדברים (נדרים מח.) אנשי גליל קנתרין הן (נזיר מט) אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן פי׳ מכעיסין הן (בראשית רבה כה) עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קינן קנתורין (בפסיקתא דשמעי) וזה שהיה מבני המדינה היה אומר לה דברים של קנתורין פי׳ דברי כעס (א״ב פי׳ בל״י פעל העוקץ והמפריש):
א. [אויס ראטטען.]
ב. [צאנק.]
גמ׳ קנטרנין – טירטוריו״ש.
לקפחני – לנצחני.
אלא לקפחני בהלכות – לצערני.
אלא לקפחני. לצערני כמו אקפח את בני דר׳ טרפון. הרב עזריאל ז״ל:
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: אחר פטירתו של ר׳ מאיר אמר להן ר׳ יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן לבית המדרש, מפני שקנתרנין (מרגיזים) הן, ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני (להציק לי, לנצח אותי) בהלכות הן באין. בכל זאת דחק סומכוס תלמידו של ר׳ מאיר ונכנס.
GEMARA: The Sages taught: After Rabbi Meir’s death, Rabbi Yehuda said to his students: Do not let the students of Rabbi Meir enter here, into the house of study, because they are vexatious and they do not come to study Torah, but they come to overwhelm me with their halakhot. Nevertheless, Sumakhos, a student of Rabbi Meir, forced his way and entered the house of study.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לָהֶם כָּךְ שָׁנָה לִי רַבִּי מֵאִיר עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל הַמֵּת וְעַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת כָּעַס רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר לָהֶן לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִין הֵן עַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ עַל הַמֵּת לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן

When they reached the topic of the mishna, Sumakhos said to them: Rabbi Meir taught me like this: A nazirite shaves for becoming impure from these following sources of ritual impurity: For impurity imparted by a corpse and for impurity imparted by an olive-bulk from a corpse. Rabbi Yehuda grew angry and said to his disciples: Didn’t I say to you like this: Do not let the students of Rabbi Meir enter here because they are vexatious? He explained his annoyance. The clause: For a corpse, is unnecessary, as, if a nazirite must shave for impurity imparted by an olive-bulk from a corpse, is it not all the more so that he must shave for impurity imparted by an entire corpse?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כעס רבי יהודה – ואמר זו אינו משנה.
כך שנה לי רבי מאיר – במשנה על המת ועל כזית מן המת ורבי יהודה לא היה שונה על המת במשנתנו משום דכל שכן דמכזית מן המת וכו׳.
אמר המאירי על אלו טמאות הנזיר מגלח על המת ושאלו בגמרא מת מאי קמ״ל השתא על כזית מן המת מגלח על המת עצמו לא כל שכן וא״ת המת אע״פ שאין בו כזית בשר אף זו פשוטה היא שאף על אבר אחד אף על פי שאין בו כזית בשר מגלח כמו שנבאר בסמוך כל שכן על כל המת אלא שפירשוהו על הנפל שלא נתקשרו איבריו בגידין אע״פ שאין בכלו כזית שהייתי סבור לומר שעדיין אינו בכלל בריה ואעפ״כ מגלח עליה אי נמי על רוב בנינו ר״ל שתי ירכים ושוק אחד או שתי שוקים וירך אחד שכל הבנין הוא השוקים והירכים והצלעות עם השדרה או רוב מנינו ר״ל קכ״ה עצמות אף על פי שאין בהם רובע קב עצמות ולא שום בשר הואיל ומ״מ לא נדקדקו העצמות אלא שעומדים בעינם ולשון זה ר״ל רובע קב לא בא בדקדוק שהדבר מוכיח שאלו היה שם רובע קב עצמות היה מגלח אף בלא רוב בנין ורוב מנין וזה אינו אלא בחצי קב אלא שמתוך שלענין אהל נשנית ברובע קב תפשוה כן דרך שיטפא והיה להם לשנות כאן אע״פ שאין בהם חצי קב ועל כזית מן המת ר״ל בשר המת אף על פי שאינו אבר שאלו היה אבר שלם אף בפחות מכזית כגון אלו העצמות הדקים כן כמו שנבאר אלא שהבשר אינו מטמא אלא בכזית ופירשו בה הן לח הן יבש:
ועל כזית נצל ר״ל בשר שנימוח ונעשה ליחה ונתקרשה שמאחר שנתקרשה בידוע שהיא מבשרו אבל כל שלא קרש אין דנין עליו שהוא כבשר אלא כיחו וניעו:
ועל מלא תרוד רקב ומתוך שלא הזכיר בתרוד זה ר״ל כף אם היא כף גדולה או קטנה נחלקו בגמרא בשיעורה שלדעת חזקיה שיעורה כמלא פיסת היד ולדעת ר׳ יוחנן מלא חפניו ופסקו גדולי המחברים כר׳ יוחנן וענין רקב הוא מת שהרקיבו עצמותיו בקבר ונעשו רקב ואמר שאותו רקב מטמא את הנזיר להזקיקו גלוח כמלא חפנים:
וכאשר עסקו באותו ענין אמר להם: כך שנה לי רבי, ר׳ מאיר (כפי שהוא במשנתנו): על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת ועל כזית מן המת. כעס ר׳ יהודה ואמר להן, לא כך אמרתי לכם: אל יכנסו תלמידי ר׳ מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן? שהרי מה שאמר בשם ר׳ מאיר ״על המת״ אין לו צורך לאומרו, שהרי אם על כזית מן המת מגלח — על המת כולו לא כל שכן?!
When they reached the topic of the mishna, Sumakhos said to them: Rabbi Meir taught me like this: A nazirite shaves for becoming impure from these following sources of ritual impurity: For impurity imparted by a corpse and for impurity imparted by an olive-bulk from a corpse. Rabbi Yehuda grew angry and said to his disciples: Didn’t I say to you like this: Do not let the students of Rabbi Meir enter here because they are vexatious? He explained his annoyance. The clause: For a corpse, is unnecessary, as, if a nazirite must shave for impurity imparted by an olive-bulk from a corpse, is it not all the more so that he must shave for impurity imparted by an entire corpse?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר מט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר מט:, עין משפט נר מצוה נזיר מט:, הערוך על סדר הש"ס נזיר מט:, מיוחס לרש"י נזיר מט:, תוספות נזיר מט:, בית הבחירה למאירי נזיר מט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), שיטה מקובצת נזיר מט:, גליון הש"ס לרע"א נזיר מט:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר מט:

Nazir 49b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 49b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 49b, Collected from HeArukh Nazir 49b, Attributed to Rashi Nazir 49b, Tosafot Nazir 49b, Meiri Nazir 49b, Shitah Mekubetzet Nazir 49b, Gilyon HaShas Nazir 49b, Steinsaltz Commentary Nazir 49b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144