×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) נְעוּרֶיךָ אָמַר לוֹ כְּגוֹן מַאן אָמַר לוֹ כְּגוֹן אִמָּךְ.
your youth” (Proverbs 5:18). Rav Yitzḥak, his son, said to him: Such as whom? Rav Yehuda said to him: Such as your mother.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִינִי וְהָא מַקְרֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ {קהלת ז׳:כ״ו} וּמוֹצֶא אֲנִי מָר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים וְאָמַר לוֹ כְּגוֹן מַאן וא״לוְאָמַר לוֹ כְּגוֹן אִמָּךְ מִיתְקָף תַּקִּיפָא עַיבּוֹרֵי מְעַבְּרָא בְּמִלַּהּ.

The Gemara wonders: Is that so? But didn’t Rav Yehuda once read to Rav Yitzḥak, his son, from the verse: “And I find more bitter than death the woman whose heart is snares and nets” (Ecclesiastes 7:26)? And Rav Yitzḥak said to him: Such as whom? And Rav Yehuda said to him: Such as your mother. The Gemara responds: This is not a contradiction. Granted, she is difficult and angry, but afterward she is conciliatory, so she is both more bitter than death and a source of calmness and joy for him, at different times.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבורי מעברא במלה – מעברת על מדותיה.
ותוהים: איני [וכי כן הוא]? והא מקרי ליה [והלא קרא לו] פעם רב יהודה לרב יצחק בריה [בנו] מן הכתוב: ״ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים״ (קהלת ז, כו), ואמר לו רב יצחק: כגון מאן [מי]? ואמר לו רב יהודה: כגון אמך! ומשיבים: אין זו סתירה, אמנם מיתקף תקיפא [קשה היא וכועסת] ואולם אחר כך עיבורי מעברא במלה [מעבירה היא על מדותיה], ואם כך היא גם מרה ממוות וגם נוחה לו.
The Gemara wonders: Is that so? But didn’t Rav Yehuda once read to Rav Yitzḥak, his son, from the verse: “And I find more bitter than death the woman whose heart is snares and nets” (Ecclesiastes 7:26)? And Rav Yitzḥak said to him: Such as whom? And Rav Yehuda said to him: Such as your mother. The Gemara responds: This is not a contradiction. Granted, she is difficult and angry, but afterward she is conciliatory, so she is both more bitter than death and a source of calmness and joy for him, at different times.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אִשָּׁה גּוֹלֶם הִיא וְאֵינָהּ כּוֹרֶתֶת בְּרִית אֶלָּא לְמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּלִי שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ד:ה׳} כִּי בוֹעֲלַיִךְ עוֹשַׂיִךְ ה׳ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

Rav Shmuel bar Unya says in the name of Rav: A woman is raw material, like a vessel that has not been completed, and makes a covenant, becoming truly connected, only to the one who made her a vessel through her first act of sexual intercourse, as it is stated: “For your Maker is your husband, the Lord of hosts is His name” (Isaiah 54:5).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: אשה – גולם היא, אינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנ׳: כי בעליך עושיך.
גולם היא – קודם שנבעלה.
גולם – כלי שלא נגמר קרוי גולם כדתנן גולמי כלי עץ טמאין.
אלא למי שעשאה כלי כו׳. שם כלי מונח אדבר שמקבל פעולה מה וקודם שנבעלה אינה מקבלת פעולת ההולדה כגולם הזה שאין מקבל פעולת דבר עד אחר שנבעלה נעשית כלי לקבל פעולת ההולדה וכיוצא בזה שאמרו לעיל דאין לזכר קורת רוח רק מאשתו ראשונה אמר כאן שגם הנקבה אינה כורתת ברית רק לאישה הראשון שעשאה כלי ואמר בדמיון בועליך עושיך ה׳ וגו׳ כמ״ש אלכה נא אל אישי הראשון שהוא עשה אותנו כלי לקבל פעולת התורה וקודם מ״ת לא היו ישראל רק כגולם שלא היה להם פעולת תורה ומצות וק״ל:
אמר רב שמואל בר אוניא משמיה [משמו] של רב: אשה גולם היא, כלומר, כלי שאינו גמור, ואינה כורתת ברית ונעשית קשורה באמת אלא למי שעשאה כלי על ידי בעילה, שנאמר: ״כי בעליך עשיך ה׳ צבאות שמו״ (ישעיה נד, ה).
Rav Shmuel bar Unya says in the name of Rav: A woman is raw material, like a vessel that has not been completed, and makes a covenant, becoming truly connected, only to the one who made her a vessel through her first act of sexual intercourse, as it is stated: “For your Maker is your husband, the Lord of hosts is His name” (Isaiah 54:5).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּנָא אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {רות א׳:ג׳} וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נׇעֳמִי וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מ״ח:ז׳} וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל.:

It is taught in a baraita: A man dies only to his wife, i.e., it is primarily she who suffers the pain and sadness resulting from his death, and a woman dies only to her husband. A man dies only to his wife, as it is stated: “And Elimelech, Naomi’s husband, died” (Ruth 1:3), and a woman dies only to her husband, as it is stated in Jacob’s parting words to Joseph: “And as for me, when I came from Paddan, Rachel died on me” (Genesis 48:7).
ר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא: אין איש מת אלא לאשתו, שנ׳: וימת אלימלך איש נעמי, ואין אשה מתה אלא לבעלה, שנ׳: מתה עלי רחל וגו׳.
המלך צריך לו שיהא מתהדר ביופי תמיד ושלא יראה בו שום נוול כדי שלא יקל מוראו ומפני זה אמרו עליו שמסתפר בכל יום וכהן גדול מערב שבת לערב שבת ואין זה תלוי לו בזמן ביאה אלא מסתפר על כל פנים מערב שבת לערב שבת אבל כהן הדיוט אם רצה ליכנס למקדש מסתפר אחת לשלושים יום שהרי משלשים יום ואילך גדול פרע הוא וכל כהן אסור ליכנס למקדש בגדול פרע:
מי שאמר הריני נזיר ולא פרט לנזירותו זמן הרי הוא נזיר שלשים יום שכך הוא זמן סתם נזירות ומ״מ אם אמר שלא אשתה יין בשבועה או בנדר או בנזירות אין כאן זמן ובמקומו יתבאר בע״ה:
אלא לאשתו כו׳. הוא כמ״ש לעיל דאין אשה כורתת ברית אלא לבעלה הראשון ואין לאיש קורת רוח אלא מאשתו ראשונה וז״ש אלימלך איש נעמי שהוא נראה כמיותר וכי לא ידענו שהוא איש נעמי אבל קרא אשמועי׳ דמיתתו היה רושם לה אף אם נשאת לאחר לפי שהוא איש נעמי אישה הראשון שכבר כרתה לו ברית וכן בבואי וגו׳ מתה עלי רחל דמלת עלי הוא כמיותר למדרש דמיתתה היא עושה רושם לו אף שהיו לו נשים אחרות לא מצא קורת רוח רק בה שהיא אשתו ראשונה ועקרת הבית עקרו של יעקב לא עבד רק ברחל וק״ל:
תנא [שנה] החכם: אין איש מת אלא לאשתו, כלומר, היא סובלת את עיקר הכאב והצער, וכן אין אשה מתה אלא לבעלה. וראיות לדברים מן המקרא — אין איש מת אלא לאשתו, שנאמר: ״וימת אלימלך איש נעמי״ (רות א, ג), שמייחס את מיתתו לגבי אשתו ולא לבניו. ואין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר: ״ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל״ (בראשית מח, ז), ואינו אומר שמתה על ילדיה.
It is taught in a baraita: A man dies only to his wife, i.e., it is primarily she who suffers the pain and sadness resulting from his death, and a woman dies only to her husband. A man dies only to his wife, as it is stated: “And Elimelech, Naomi’s husband, died” (Ruth 1:3), and a woman dies only to her husband, as it is stated in Jacob’s parting words to Joseph: “And as for me, when I came from Paddan, Rachel died on me” (Genesis 48:7).
ר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אמֶלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכׇל יוֹם בכֹּהֵן גָּדוֹל מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת גכֹּהֵן הֶדְיוֹט אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם.

§ The mishna teaches: One may not see the king when he is having his hair cut. The Sages taught in a baraita: A king has his hair cut every day. A High Priest waits from the eve of Shabbat to the eve of Shabbat between haircuts. An ordinary priest has his hair cut once every thirty days.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין רואין אותו כשהוא מסתפר. ת״ר: מלך מסתפר כל יום, שנ׳: מלך ביופיו תחזינה עיניך.
כהן גדול – מערב שבת לערב שבת, הואיל ומשמרות מתחדשות.
כהן הדיוט – אחד לשלשים יום, שנ׳: ופרע לא ישלחו – כלומר: שערם לא יגדלוהו, אלא פרע ליהוי, שלוחי לא ישלחוהו. וגמר פרע פרע מנזיר: כתיב הכא: ופרע לא ישלחו, וכתיב בנזיר: גדל פרע שער ראשו. מה נזיר ל׳ יום, ובל׳ יום נקרא פרע – כך בכהן בל׳ יום נקרא פרע – כלומר: לא יגדלוהו יתר מפרע. שיער בן ל׳ יום נקרא פרע, והתורה הזהירה הכהן שלא לשלח פרע, כלומר: לא יגדלוהו יתר מפרע.
מתני רב יהודה לר׳ יצחק בריה אין אדם מוציא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה אמר ליה כגון מאן אמר ליה כגון אימך ומתני ליה ומוציא אני מר ממות את האשה א״ל כגון מאן כגון אימך ואסי׳ מתקף הוה תקיפא אלא שהיתה מעברת על מדותיה. אשה קודם שנבעלה גולם היא כלי שלא נגמרה מלאכתו כדתנן גולמי כלי עץ טמאין ואינה כורתת ברית אלא לבעל הראשון שעשתה כלי שנאמר כי בועליך עושיך משל הוא לישראל שאין כורתין ברית אלא להקב״ה שבעלם ראשון ועשאן ככלי שנגמרה מלאכתו כאשה זו שאין כורתת ברית אלא לבעל הראשון:
א שנינו במשנה שאין רואין אותו, את המלך, כשהוא מסתפר. תנו רבנן [שנו חכמים]: מלך מסתפר בכל יום. כהן גדול מסתפר מערב שבת לערב שבת. כהן הדיוט אחד לשלשים יום.
§ The mishna teaches: One may not see the king when he is having his hair cut. The Sages taught in a baraita: A king has his hair cut every day. A High Priest waits from the eve of Shabbat to the eve of Shabbat between haircuts. An ordinary priest has his hair cut once every thirty days.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֶלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכׇל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ג:י״ז} מֶלֶךְ בְּיׇפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ.: כֹּהֵן גָּדוֹל מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת.: אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוֹאִיל וּמִשְׁמָרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת.

The Gemara explains: A king has his hair cut every day, as it is stated: “Your eyes should see the king in his beauty” (Isaiah 33:17), so his beauty must be tended to daily. A High Priest waits from the eve of Shabbat to the eve of Shabbat, as Rav Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yoḥanan says: Since new priestly watches begin every week on the eve of Shabbat, the High Priest must have his hair cut in order to look his best when the new watch arrives.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משמרות – מתחלפות ומתחדשות בשבת זו יוצאה וזו נכנסת וצריך להסתפר מפני משמרת חדשה זו הנכנסת שיראוהו ביופי.
ומסבירים: מלך מסתפר בכל יום, שנאמר: ״מלך ביפיו תחזינה עיניך״ (ישעיה לג, יז), וצריך לדאוג בכל יום שייראה יפה. כהן גדול מערב שבת לערב שבת, אמר רב שמואל בר נחמן אמר ר׳ יוחנן: הואיל ומשמרות של כהונה מתחדשות (מתחלפות) בכל שבוע בערב שבת, ולכך צריך הוא להסתפר כדי להיראות בכבודו בפני המשמרת החדשה.
The Gemara explains: A king has his hair cut every day, as it is stated: “Your eyes should see the king in his beauty” (Isaiah 33:17), so his beauty must be tended to daily. A High Priest waits from the eve of Shabbat to the eve of Shabbat, as Rav Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yoḥanan says: Since new priestly watches begin every week on the eve of Shabbat, the High Priest must have his hair cut in order to look his best when the new watch arrives.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כֹּהֵן הֶדְיוֹט אֶחָד לִשְׁלֹשִׁים יוֹם דִּכְתִיב {יחזקאל מ״ד:כ׳} וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וְיָלֵיף פֶּרַע פֶּרַע מִנָּזִיר כְּתִיב הָכָא פֶּרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ וּכְתִיב הָתָם {במדבר ו׳:ה׳} גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים וּתְנַן נָמֵי דסְתַם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם.

The Gemara continues its explanation of the baraita: An ordinary priest has his hair cut once every thirty days, as it is written with regard to the priests: “They shall not shave their heads, and long hair they shall not grow out; they shall trim only their heads” (Ezekiel 44:20), and derive by verbal analogy “long hair” in this verse from “long hair” in the verse written with regard to the nazirite. It is written here, with regard to the priests: “And long hair they shall not grow out,” and it is written there, with regard to the nazirite: “Long hair growing on his head” (Numbers 6:5). Just as there, nazirite hair growth is at least thirty days, so too here, it is thirty days, and the priest must cut his hair before it is called long. And we also learn in a mishna (Nazir 5a): A term of naziriteship of unspecified length is thirty days.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהן הדיוט מסתפר אחד לשלשים יום, דכתיב [שנאמר] בכהנים: ״וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם״ (יחזקאל מד, כ), ויליף [ולמד] ״פרע״ ״פרע״ בגזירה שווה מנזיר. כתיב הכא [נאמר כאן] בכהן ״פרע לא ישלחו״, וכתיב התם [ונאמר שם] בנזיר ״גדל פרע שער ראשו״ (במדבר ו, ה), מה להלן בנזיר גידול שערות של נזירות הוא לפחות שלשים יום, אף כאן שלשים, וצריך לספר שערו לפני שיגיע להיקרא ״פרע״, ותנן נמי [ושנינו גם כן] במשנה: סתם נזירות שלשים יום.
The Gemara continues its explanation of the baraita: An ordinary priest has his hair cut once every thirty days, as it is written with regard to the priests: “They shall not shave their heads, and long hair they shall not grow out; they shall trim only their heads” (Ezekiel 44:20), and derive by verbal analogy “long hair” in this verse from “long hair” in the verse written with regard to the nazirite. It is written here, with regard to the priests: “And long hair they shall not grow out,” and it is written there, with regard to the nazirite: “Long hair growing on his head” (Numbers 6:5). Just as there, nazirite hair growth is at least thirty days, so too here, it is thirty days, and the priest must cut his hair before it is called long. And we also learn in a mishna (Nazir 5a): A term of naziriteship of unspecified length is thirty days.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָתָם מְנָא לַן אָמַר רַב מַתְנָה דְּאָמַר קְרָא קָדֹשׁ יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין הָווּ.

The Gemara asks: And there, in the verse about the nazirite, from where do we derive that thirty days is the minimum length of a term? Rav Mattana says: As the verse states: “He shall be [yihye] holy” (Numbers 6:5): The word “yihyehas the numerical value of thirty.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: והתם מנא לן [ושם בנזיר מנין לנו] שזה שיעור הזמן? אמר רב מתנה, שאמר קרא [הכתוב]: ״קדש יהיה״ — ״יהיה״ בגימטריא תלתין הוו [שלושים הם].
The Gemara asks: And there, in the verse about the nazirite, from where do we derive that thirty days is the minimum length of a term? Rav Mattana says: As the verse states: “He shall be [yihye] holy” (Numbers 6:5): The word “yihyehas the numerical value of thirty.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אֵימָא לָא לִירַבּוֹ כְּלָל אֲמַר לֵיהּ אִי כְּתִיב לֹא יְשַׁלֵּחוּ פֶּרַע כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ופרע פרע לֶיהֱוֵי שַׁלּוֹחֵי לָא לִישַׁלְּחוּ.

Rav Pappa said to Abaye: Say that the priests should not grow their hair at all, but shave their heads instead. Abaye said to him: Had it been written: They shall not grow long hair, it would be as you said, but now that it is written: “And long hair” (Ezekiel 44:20), it can be somewhat long hair, but they should not grow it out very long.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא לירבו כלל – ואפי׳ עד שלשים.
אמר ליה – פרע מקרי בשלשים יום.
אי הוה כתיב לא ישלחו פרע – הוה משמע לא יגדלו פרע עד שיעור פרע השתא דכתיב ופרע לא ישלחו דקאמר פרע והדר לא ישלחו משמע פרע דשלשים יום ליהוי אבל שלוחי טפי לא לשלחו.
ואימא לא לירבו כלל – תימה דפרע פרע במאי מוקי לה אלא נראה לומר דה״פ אימא לא לירבו שלשים דהיינו שיעור פרע אלא יגלחו בכ״ט ומשני אי כתיב לא ישלחו פרע משמע לא ישלחו שיעור פרע אבל השתא דכתיב פרע קמא לא ישלחו משמע טפי מפרע לא ישלחו.
תוס׳ בד״ה ואימא לא כו׳ אימא לא לירבו שלשים. נ״ב והנראה בעיני דל״ג אליבייהו כלל:
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אימא [אמור] שלא לירבו [יגדלו] הכהנים שערות כלל ויגלחו ראשיהם! אמר ליה [לו]: אי כתיב [אילו היה נאמר] ״לא ישלחו פרע״ — הייתי אומר כדקאמרת [כפי שאמרת], השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] ״ופרע״ — כוונתו פרע במקצת ליהוי [שיהיה], שלוחי [לשלח ממש] בשערות גדולות לא לישלחו [ישלחו].
Rav Pappa said to Abaye: Say that the priests should not grow their hair at all, but shave their heads instead. Abaye said to him: Had it been written: They shall not grow long hair, it would be as you said, but now that it is written: “And long hair” (Ezekiel 44:20), it can be somewhat long hair, but they should not grow it out very long.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִי הָכִי הָאִידָּנָא נָמֵי הדֻּומְיָא דְּיַיִן מָה יַיִן בִּזְמַן בִּיאָה הוּא דְּאָסוּר שֶׁלֹּא בִּזְמַן בִּיאָה שְׁרֵי אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ בִּזְמַן בִּיאָה אָסוּר שֶׁלֹּא בִּזְמַן בִּיאָה שְׁרֵי.

The Gemara asks: If so, that the restriction on priests growing long hair is a mitzva by Torah law and not just a regulation for its time, now too, after the destruction of the Temple, priests should be required to have their hair cut every thirty days. The Gemara responds: The prohibition against priests growing long hair is similar to the prohibition against their drinking wine. Just as with regard to wine, only at the time of their entering the Temple is it forbidden to the priests, but when it is not the time of their entering the Temple it is permitted, so too, with regard to those with long hair, at the time of their entering the Temple, growing their hair long is prohibited, but when it is not the time of their entering the Temple, it is permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי ניהוי כהני האידנא אסירי לשלוחי פרע.
ושנינן: דומיא דיין: מה יין שלא בזמן ביאה שרי – דכתיב בהו: יין ושכר אל ישתו בבואם – אף פרע שלא בזמן ביאה שרי.
דומיא דיין – דסמוך ליה ויין לא ישתו בבואם וגו׳ מקיש פרועי ראש לשתויי יין וכתיב ביין בבואם.
בד״ה דומיא דיין כו׳ בבואם וכו׳ מקיש וכו׳ והד״א:
בד״ה ר׳ אומר כו׳ יבנה בהמ״ק רבי אומר אומר אני כצ״ל והד״א:
ושואלים: אי הכי [אם כך] שדבר זה הוא מצוה הנובעת מן הכתובים ולא רק תקנה לשעתה, האידנא נמי [עכשיו גם כן] לאחר החורבן יצטרכו הכהנים להסתפר אחת לשלושים יום! ומשיבים: האיסור לכהן בגידול שערו פרע הוא דומיא [בדומה] לאיסורו בשתיית יין. מה יין, דווקא בזמן ביאה למקדש — הוא שאסור לכהנים לשתות, אבל שלא בזמן ביאהשרי [מותר], אף פרועי ראש (מגודלי שיער), בזמן ביאהאסור, שלא בזמן ביאהשרי [מותר].
The Gemara asks: If so, that the restriction on priests growing long hair is a mitzva by Torah law and not just a regulation for its time, now too, after the destruction of the Temple, priests should be required to have their hair cut every thirty days. The Gemara responds: The prohibition against priests growing long hair is similar to the prohibition against their drinking wine. Just as with regard to wine, only at the time of their entering the Temple is it forbidden to the priests, but when it is not the time of their entering the Temple it is permitted, so too, with regard to those with long hair, at the time of their entering the Temple, growing their hair long is prohibited, but when it is not the time of their entering the Temple, it is permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְיַיִן שֶׁלֹּא בִּזְמַן בִּיאָה שְׁרֵי וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי כֹּהֲנִים אֲסוּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁתַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ וְאָמַר אַבָּיֵי וכְּמַאן שתי כָּהֲנֵי חַמְרָא הָאִידָּנָא כְּרַבִּי מִכְּלָל דְּרַבָּנַן אָסְרִי.

The Gemara challenges this comparison: And is wine permitted when it is not the time of their entering the Temple? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that actually, it is always prohibited for priests to drink wine, even since the destruction of the Temple, but what can I do, as his repair is his ruin, meaning that it is the same destruction of the Temple that ruined and confused all priestly regulations and that also improved priests’ lifestyle by enabling them to drink. And Abaye said: In accordance with whose opinion do priests drink wine nowadays? In accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara concludes by inference that if Rabbi Yehuda HaNasi is singled out as a lone opinion, then the Rabbis prohibit it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן: ויין שלא בזמן ביאה שרי? והתניא: רבי אומר: אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. ואמר אביי: כמאן שתו כהני האידנא חמרא? כרבי, מכלל דרבנן אסרי כהני לשתות יין לעולם. מאי טעמא? מהרה ייבנה בית המקדש, ובענן כהן הראוי לעבודה וליכא.
ערך תקן
תקןאעזרא תיקן כתובה לאשה כבר פי׳ בערך שולחן שלי אינו מתוקי כבר פי׳ בערך חדש (תענית יז. סנהדרין כב:) אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו פי׳ כיון שנתקלקלה ידיעתו בבית אב שלא הותר שאפי׳ יבנה הבית הינו משמש עד שישב בבית דין של כהונה ויקבעוהו באי זה יום ישמש (א״ב לשון מקרא זה מעוות לא יוכל לתקון):
א. [אנארדנען. פעסט זעטצן.]
רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם – רישא דברייתא קתני כהן המכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו אסור ביין כל אותו היום אף בזמן הזה מכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו אסור כל אותו שבת אינו מכיר לא משמרתו ולא משמרת בית אב שלו אסור לשתות יין לעולם שמא עכשיו זמנו הוא ויש לחוש שמא יבנה בית המקדש.
רבי אומר אומר אני – אם באנו לחוש שמא יבנה אסור ביין לעולם ואפילו הוא מכיר שאינו עכשיו זמן משמרתו שמא יבנה וכל הקודם ואישתכח עייל ועביד.
אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן – חורבן הבית שקלקלן ועירבב סדר׳ משמרותיהן שהיה אוסרן ביין בזמן משמרתן ומתירן שלא בזמן משמרתן הוא תיקנן עכשיו לשתות יין לעולם דלא חייש שמא יבנה פתאום.
כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי – שהרי רוב כהנים אינן בקיאין בזמן משמרותיהן ואסורין לעולם לרבנן.
פיסקא ואין רואין אותו כו׳. מלך מסתפר בכל יום דכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך כ״ג מערב שבת לערב שבת הואיל משמרות מתחדשות ביום שבת כדמפרש במסכת תמיד ובמסכת סוכה (נ״ו) וצריך משמר הנכנס לראותו ביופיו. כהן הדיוט אחד לשלשים יום כדמפרש ואזיל. אמר ליה רב פפא לאביי אימא כיון דכתיב ופרע לא ישלחו לא לירבו פרע כלל ואפילו פורתא נמי לא אמר ליה אי כתיב לא ישלחו פרע הוה משמע לא ישלחו שערם עד שיעשה פרע השתא דכתיב ופרע לא ישלחו משמע דלאו אגידול שער קאי אלא אגידול דפרע דמכי הוי פרע בן שלשים יום לא לישלחוה טפי מיהו פרע מיהת להוי. ומקשינן אי הכי כיון דמקרא נפקא לן דלא לירבו טפי מפרע האידנא נמי אפי׳ בזמן הזה יהו אסורין לגדל פרע ומפרקי׳ איתקש פרע ליין דכתיב ופרע לא ישלחו וסמיך ליה ויין לא ישתו כל כהן בבואם מה יין בזמן ביאה אסור שלא בזמן ביאה שרי דכתיב בבואם וכתיב נמי בבואכם אל אהל מועד אף פרועי ראש כו׳:
כהנים שתויי יין אסורין בעבודה ואם עבדו חייבין מיתה בידי שמים ועבודתם פסולה אבל פרועי הראש אע״פ שהם במיתה אם עבדו לא חללו ר״ל שאין עבודתם פסולה וכן קרועי בגדים וערל ששמש עבודתו פסולה אף במתו אחיו מחמת מילה ולוקה אלא שאינו במיתת שמים ואין צריך לומר בערל הגמור או כהן שנשתמד שאם עבד חלל:
שתויי יין שהזכרנו שיעורו ברביעית בבת אחת וביין שמארבעים יום ואילך וששתאו חי שתה פחות מרביעית או רביעית עם מעט שהייה בין מקצתו לכולו או רביעית שהיה שם מעט מים פטור ואין עבודתו פסולה ומ״מ בשני אלו בשהיה ובמזיגה אם שתה מהם יותר מרביעית חייב מיתה ופוסל אבל יין שבתוך ארבעים יום אפילו יתר מרביעית פטור ואינו פוסל וכן שכור משאר המשכרים כגון דבש וחלב או דבילה קעילית לוקה אבל עבודתו כשירה שאין חלול עבודה אלא בשכרות יין שתה רביעית וישן מעט או הלך דרך מיל כבר הופג טעם היין ומותר לו ליכנס ולעבוד אבל יתר מרביעית הרי דרך ושינה מוסיפין בשכרותו ואין בו אלא שעור שיהא שכרותו נפקע מכל וכל עד שלא ישאר ממנו כלום:
שתיית יין זה לא הוזהרו בה אלא בשעת ביאה למקדש ר״ל שלא ליכנס אחר שתייתו למקדש עד שיהא שכרותו נפקע מכל וכל וכן גדל פרע לא הוזהרו בו אלא שלא ליכנס עמו למקדש הא כל שאינו רוצה ליכנס למקדש מגדל פרע כמה שירצה וישתה כמה לוגין ואין לנו ומעתה כל שאינו מאותה משמרה שותה באותה שבת כמה שירצה ואם הוא מאותו משמר אלא שאינו מבית אב של אותו היום שותה בלילות אבל לא בימים אלא פחות מרביעית שמא ירבו העבודות ויצטרכו אנשי בית אב להסתייע באנשי משמרתם ואם הוא מבית אב של אותו היום אסור אף בלילה שהרי יש קצת עבודות בלילה לאנשי בית אב כגון איברים שלא נתאכלו ושהוא צריך גם כן להשכים לעבודתו מעתה כל כהן שיודע משמרתו ובית אב שלו ויודע שבית אביו קבוע לעבודת אותו היום אסור לו לשתות יין כל אותו היום שמא יצטרכו לו וימצא שתוי יין היה יודע משמרתו ואינו יודע בית אב שלו אסור לשתות כל אותה שבת שאע״פ שאינו מכיר בית אב שלו בני בית אב מכירין אותו וכשיצטרכו לו מבהילין אותו לבא ואם אינו יודע אפילו משמרתו הדין נותן לאסרו לעולם אלא שקלקלתו תקנתו וסגנון שלו מורה עליו שחסרונו משכיחו ומונעו מלימנות ובטוחין אנו בו שאין המשמרות מחזרות אחריו וישתה עד שתבקע כריסו ואין לנו:
לפי דרכך למדנו שלאחר חורבן לא הוזהרו הכהנים לא בגדול פרע ולא בשתית יין שהרי אין כאן זמן ביאה ומ״מ היה לנו לחוש שמא יבנה מעט מקדש בפתע ויצטרכו להקריב והיה לנו לידון כאלו המקדש קיים והכהנים עומדים ומקריבים וכהן המכיר משמרתו ובית אב שלו יהא נאסר ביומו ואם אינו מכיר אלא משמרתו יהא נאסר כל שבתו ואם אינו מכיר אפילו משמרתו ויודע שבתי אבותיו קבועים היו לעבודה בחשבון המשמרות ולא היו מאותם שנתגאלו מן הכהונה יהא נאסר לעולם אלא שקלקלת החורבן ושלא היה בנינו בפתע מצוי כל כך אף בסמוך לחורבן אחר ששלטה בו יד האויב מתקנתם להיתר שתייה ובגדול פרע מיהא אינך צריך טעם להיתרו שאף אם יארע כך מסתפרין לשעתן ונכנסין וכבר כתבנו דברים שבסוגיא זו או רובם במסכת תענית פרק שני:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
גמ׳ אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן כו׳ וכי גמרי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי נמחק כל זה. ונ״ב נ״ל טעות וכן מוכח בתוס׳ וכן מצאתי:
רש״י בד״ה א״ל כו׳ בל׳ יום ואי הוה הד״א:
בד״ה אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן חורבן הבית שקלקלן כו׳ ומתירן שלא כו׳ הוא תקנן עכשיו כו׳ כצ״ל:
ומקשים: וכי יין שלא בזמן ביאה שרי [מותר]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], רבי אומר: אומר אני שבאמת כהנים אסורין לשתות יין לעולם גם בזמן הזה, אבל מה אעשה שתקנתוקלקלתו, כלומר, חורבן הבית שהרס ובילבל כל סדרי הכהונה (קלקלתו) הוא שתיקן והתיר להם לשתות. ואמר אביי: כמאן שתי כהני חמרא האידנא שיטת מי שות הכהנים יין כעת]?כשיטת רבי. ומכאן נסיק: מכלל הדברים אתה למד דרבנן אסרי [שחכמים אוסרים בכלל]!
The Gemara challenges this comparison: And is wine permitted when it is not the time of their entering the Temple? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that actually, it is always prohibited for priests to drink wine, even since the destruction of the Temple, but what can I do, as his repair is his ruin, meaning that it is the same destruction of the Temple that ruined and confused all priestly regulations and that also improved priests’ lifestyle by enabling them to drink. And Abaye said: In accordance with whose opinion do priests drink wine nowadays? In accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara concludes by inference that if Rabbi Yehuda HaNasi is singled out as a lone opinion, then the Rabbis prohibit it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָעֵינַן כֹּהֵן הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וְלֵיכָּא ה״נהָכָא נָמֵי בָּעֵינָא כֹּהֵן הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וְלֵיכָּא.

The Gemara responds: There, with regard to drinking wine, this is the reason for the prohibition: The Temple will speedily be built, and we need a priest who is fit for the Temple service; and if the priests drink wine there are none. Therefore, none of them may drink wine. The Gemara objects: If so, here too, with regard to growing hair long, I need a priest who is fit for performing the Temple service as soon as the Temple is rebuilt, and if the priests grow their hair long, there are none.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם היינו טעמא כו׳ – שינויא היא ובניחותא גרסינן לה כלומר מדאוריי׳ שרי ורבנן הוא דגזור.
ופרכינן הכא נמי מהרה יבנה וכו׳.
בד״ה התם היינו כו׳ ובניחותא גרסינן כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: התם היינו טעמא [שם זהו הטעם] שכן מהרה יבנה בית המקדש, ובעינן [וצריכים אנו] כהן הראוי לעבודה, וליכא אם ישתו הכהנים יין הרי אין], ולכן צריכים שלא ישתו הכהנים יין כלל כדי שיהיו ראויים לכך. ושואלים: אם כן הכא נמי [כאן גם כן], בענין גידול שיער, בעינא [צריך אני] שלעת היבנות המקדש יהיה כהן הראוי לעבודה, וליכא [ואין]!
The Gemara responds: There, with regard to drinking wine, this is the reason for the prohibition: The Temple will speedily be built, and we need a priest who is fit for the Temple service; and if the priests drink wine there are none. Therefore, none of them may drink wine. The Gemara objects: If so, here too, with regard to growing hair long, I need a priest who is fit for performing the Temple service as soon as the Temple is rebuilt, and if the priests grow their hair long, there are none.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָכָא אֶפְשָׁר דִּמְסַפַּר וְעָיֵיל הָתָם נָמֵי אֶפְשָׁר דְּנָיֵים פּוּרְתָּא וְעָיֵיל דְּאָמַר רַב אַחָא זדֶּרֶךְ מִיל וְשֵׁינָה כׇּל שֶׁהוּא מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ חלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁתָה כְּדֵי רְבִיעִית אֲבָל יוֹתֵר מִכְּדֵי רְבִיעִית כ״שכׇּל שֶׁכֵּן דְּדֶרֶךְ טוֹרַדְתּוֹ וְשֵׁינָה מְשַׁכַּרְתּוֹ.

The Gemara responds: Here it is possible for him to cut his hair and enter the Temple immediately. The Gemara objects: There too, it is possible for him to sleep a little and go in, as Rav Aḥa says: Walking the distance of a mil or sleeping even a minimal amount will dispel the effect of wine that one has drunk. The Gemara responds: But wasn’t it stated with regard to Rav Aḥa’s statement: Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: They taught that the wine’s effect is dispelled in such a way only when he drank a quarter-log, at most, but if he drank more than a quarter-log, all the more so that walking that distance disturbs him and sleep makes him more drunk, unless he sleeps for a long time.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אואם תאמר ניים פורתא ומפיג היין – הני מילי אם שתה כדי רביעית, אבל אם שתה יתר מרביעית – כל שכן שדרך משכרתו וכל שכן ששינה משכרתו.
וסלקא שמעתא דרבי מתיר ורבנן אסרי לעולם.
א. השמיט הא דמתרצינן אפשר דמספר ועייל.
ערך פג
פגא(יומא לא:) מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (פסחים מא.) מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן (שבת מ) האשה ממלתה קיתון של מים ומניחתו כנגד המדורה ולא בשביל שיתמו אלא כדי שתפוג צינתן (ביצה יד) כל התבלין מפיגין טעמן מלח אינו מפיג טעמו (בבא בתרא י) פחד קשה יין מפיגו (תענית יז: סנהדרין כב: עירובין סד) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין. הסירי את יינך מעליך תרגום הלא תפיגי ית חמריך מיניך וריחו לא נמר תרגומו וריחיה לא פג (מגילה כה) ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא (כריתות ד) בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה (ביצה לד) אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (א״ב לשון מקרא זה עיני נגרה ולא תפוג):
א. [ערשלאפפען.]
ומשיבים: הכא [כאן] אפשר דמספר ועייל [שיסתפר ויכנס למקדש]. ומקשים: התם נמי [שם גם כן], אפשר דניים פורתא ועייל [שישן מעט ויכנס], שהרי אמר רב אחא: הילוך דרך של מיל, או שינה כל שהוא מפיגין את היין ששתה אדם! ומשיבים: ולאו איתמר עלה [וכי לא נאמר עליה] על אימרה זו, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו שהיין מופג בכגון זה אלא ששתה כדי רביעית בלבד, אבל שתה יותר מכדי רביעית — אין הדבר מועיל, כי כל שכן שדרך טורדתו ומפריעה לו ושינה משכרתו יותר, אלא אם כן ישן די צרכו.
The Gemara responds: Here it is possible for him to cut his hair and enter the Temple immediately. The Gemara objects: There too, it is possible for him to sleep a little and go in, as Rav Aḥa says: Walking the distance of a mil or sleeping even a minimal amount will dispel the effect of wine that one has drunk. The Gemara responds: But wasn’t it stated with regard to Rav Aḥa’s statement: Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: They taught that the wine’s effect is dispelled in such a way only when he drank a quarter-log, at most, but if he drank more than a quarter-log, all the more so that walking that distance disturbs him and sleep makes him more drunk, unless he sleeps for a long time.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב אָשֵׁי אָמַר טשְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן יפְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּלָא מַחֲלִי עֲבוֹדָה לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.

Rav Ashi said: The difference between drinking wine and growing hair is this: Concerning priests drunk on wine, who desecrate the Temple service when they perform it while intoxicated, the Sages decreed about them not to drink even after the Temple was destroyed. With regard to long-haired priests, who do not desecrate Temple service by performing it with hair that is too long, the Sages did not decree about them not to grow their hair long after the Temple was destroyed.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורב אשי נמי אתא למיפשט דלא אסרי רבנן למישתי חמרא אלא משום דשתויי יין מחלי עבודה, ולא גזרו איסור בפרע – דפרועי ראש לא מחלי עבודה.
ואותבינן עליה, ואסיקנא דאפילו פרועי ראש מחלי עבודה. וגמרא הוו גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא, ואקיש שתויי יין לפרועי ראש.
והא דתקנתו קלקלתו – כבר פירשנוהו בתעניותא.
א. דף יז. וזה לשון ר״ח שם: ולפיכך אמרו [כהן המכיר] משמרתו באיזה חדש ובאיזה שבוע זמנו, ובית אב שלו באיזה היום מן השבוע זמנו, והוא מן הקבועים לעולם, אסור לשתות יין בו ביום. מאי טעמ׳ אמרי׳ שמא יבנה הבית ויהיה שתוי ואינו יכול לשמש בו ביום. ומי שאינו מכיר בית אב שלו, אבל מכיר באיזה שבוע זמן משמרתו, אסור לשתות יין כל אתו שבוע. ומי שאינו מכיר לא זה ולא זה אבל יודע שבתי אבותיו קבועין בעבודה, אסור לשתות יין לעולם. דבכל יום ח⁠(מ)⁠יישי׳ שמא יומו הוא. ר׳ או׳ [אומ׳] אני כגון זה אסור לשתות יין לעולם. אסור דרבנן וכדאמרין. (אצל) [אבל] תקנתו קלקלתו. זה השמועה כולה בסנהדרין בסוף פרק כהן גדול. פיר׳ כיון שנתקלקלה [ידיעתו] בבית אב שלו הותר, שאפי׳ אם יבנה הבית אינו משמש עד שישב בית דין של כהונה ויקבעוהו באיזה יום ישמש, לפיכך עכשיו מותר. וכן כל כהן שאינו בר עבודה ביום ידוע מותר⁠(י). ועל זה א׳ אביי, כמן שתו האי אידנא כהני חמרא כרבי. [מ]⁠יכלל דרבנן סברי כשמעתייהו. ואביי דהוא כהן מבני עלי לא הוה שתי חמרא, דהא א׳ רבא לדביתהו דאביי ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא. ונהגו הכהנים לשתות יין עכשיו כר׳. וכו׳. ואמאי לא גזרו בפרע כמו שגזרו ביין. א׳ רב אשי, שתויי יין דמחללי עבודה גזרו בהו רבנן, פרע ראש דלא מחלילי עבודה לא גזרו בהו רבנן. מתובי אילו שבמיתה, שתויי יין ופרועי ראש כול׳. ואסיק׳ דאתקוש (פרוצי) [פרועי] ראש לשתויי יין במיתה. ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה. ושקלו וטרו ואמרי׳, האי [עד] דלא אתא יחזקא׳ וכתב ופרע לא ישלחו וכת׳ בתריה ויין לא ישתו כל כהן בבאם אל וגו׳ דגמרינן מינייהו דאתקוש [פרועי ראש] לשתויי יין [מנא הוינן ידעי דפרועי ראש במיתה, ואסיק׳ גמרא גמירי לה דפרועי ראש איתקוש לשתויי יין] ואתא יחזקאל ואסמכא אקראי, וכי גמרא גמרי לה דפרועי ראש במיתה. אב⁠(ו)⁠ל לאחולי עבודה לא גמרי גמרא.
שתויי יין דמחלי עבודה – דכתיב (ויקרא י) יין ושכר וגו׳ וסמיך ולהבדיל בין הקדש ובין החול משמע בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת גזרו בהו רבנן בזמן הזה משום מהרה יבנה.
גמרא שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן פרועי ראש דלא כו׳ יש לדקדק כיון דלא ס״ל לרב אשי היקשא דומיא דיין כו׳ אם כן הדרא קושיין לדוכתין האידנא נמי לא לישלחו מדאורייתא דהא לא אתא לן התירא לעיל אלא מהיקשא דומיא דיין מה יין בזמן ביאה אסור בשלא בזמן ביאה שרי דכתיב בבואם אף פרועי כו׳ ומה בכך שלא גזרו בהו רבנן וי״ל הא דקאמר דומיא דיין כו׳ לאו אהיקשא דיחזקאל סמיך אלא במה מצינו וכן משמע מדלא מייתי לעיל קרא דיחזקאל כדמייתי ליה לקמן לענין מיתה ומיהו לענין מיתה אית ליה לתלמודא שום פירכא דליכא למילף ליה ממה מצינו ועי״ל דרב אשי דלית ליה היקשא ואית ליה דפרועי ראש לא מחלי עבודה יליף התירא דהאידנא בק״ו ומה יין דמחלי עבודה שרי שלא בזמן ביאה פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא כ״ש דשרי שלא בזמן ביאה וק״ל:
רב אשי אמר: החילוק בין שתיית יין וגידול שיער הוא זה: כהנים שתויי יין דמחלי [שמחללים] עבודה כאשר הם נכנסים שתויים — גזרו בהו רבנן [בהם חכמים], פרועי ראש דלא מחלי [שאינם מחללים] עבודהלא גזרו בהו רבנן [בהם חכמים].
Rav Ashi said: The difference between drinking wine and growing hair is this: Concerning priests drunk on wine, who desecrate the Temple service when they perform it while intoxicated, the Sages decreed about them not to drink even after the Temple was destroyed. With regard to long-haired priests, who do not desecrate Temple service by performing it with hair that is too long, the Sages did not decree about them not to grow their hair long after the Temple was destroyed.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מֵיתִיבִי וְאֵלּוּ שֶׁבְּמִיתָה כפְּרוּעֵי רֹאשׁ לוּשְׁתוּיֵי יַיִן.

The Gemara raises an objection to Rav Ashi’s distinction from a baraita (Tosefta, Karetot 1:2): And these are they who are sentenced to death at the hand of Heaven: Priests who enter the Temple with long hair or drunk on wine.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי [מקשים] על הסבר זה, שהרי שנינו, ואלו הן שנידונין במיתה בידי שמים: כהנים שנכנסו למקדש פרועי ראש, ושתויי יין.
The Gemara raises an objection to Rav Ashi’s distinction from a baraita (Tosefta, Karetot 1:2): And these are they who are sentenced to death at the hand of Heaven: Priests who enter the Temple with long hair or drunk on wine.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בִּשְׁלָמָא שְׁתוּיֵי יַיִן דִּכְתִיב {ויקרא י׳:ט׳} יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ וְלֹא תָמוּתוּ אֶלָּא פְּרוּעֵי רֹאשׁ מְנָא לַן.

The Gemara comments: Granted, priests entering the Temple drunk on wine are liable for death, as it is written: “Drink no wine nor strong drink, you, nor your sons with you, when you go into the Tent of Meeting, that you not die; it shall be a statute forever throughout your generations” (Leviticus 10:9). But as for priests with long hair, from where do we derive that they are punished with death at the hand of Heaven?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: בשלמא [נניח] שתויי יין שהם חייבים מיתה בבואם כך אל הקודש נאמר במפורש, דכתיב [שנאמר] ״יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמתו חוקת עולם לדורותיכם״ (ויקרא י, ט). אלא פרועי ראש מנא לן [מנין לנו] שחייבים מיתה?
The Gemara comments: Granted, priests entering the Temple drunk on wine are liable for death, as it is written: “Drink no wine nor strong drink, you, nor your sons with you, when you go into the Tent of Meeting, that you not die; it shall be a statute forever throughout your generations” (Leviticus 10:9). But as for priests with long hair, from where do we derive that they are punished with death at the hand of Heaven?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּאִיתַּקַּשׁ שְׁתוּיֵי יַיִן לִפְרוּעֵי רֹאשׁ כְּתִיב וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ (וּכְתִיב) וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ וְגוֹ׳ מָה שְׁתוּיֵי יַיִן בְּמִיתָה אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ בְּמִיתָה.

The Gemara responds: It is from the fact that priests drunk on wine were juxtaposed to those with long hair. It is written: “They shall not shave their heads, and long hair they shall not grow out” (Ezekiel 44:20), and it is written in the next verse: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner court” (Ezekiel 44:21). Just as priests drunk on wine are liable to receive death at the hand of Heaven, so too, those with long hair are liable to receive death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: דאיתקש [שהושוו] במקרא שתויי יין לפרועי ראש, שכן כתיב [נאמר]: ״וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו״ (יחזקאל מד, כ), וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך: ״ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית״ (יחזקאל מד, כא), והשוואה זו נלמד: מה שתויי יין במיתה, אף פרועי ראש במיתה.
The Gemara responds: It is from the fact that priests drunk on wine were juxtaposed to those with long hair. It is written: “They shall not shave their heads, and long hair they shall not grow out” (Ezekiel 44:20), and it is written in the next verse: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner court” (Ezekiel 44:21). Just as priests drunk on wine are liable to receive death at the hand of Heaven, so too, those with long hair are liable to receive death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וּמִינַּהּ מָה שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה קַשְׁיָא.

And if so, from this very juxtaposition one may learn that just as priests drunk on wine desecrate the Temple service, so too, those with long hair desecrate the Temple service, which poses a difficulty for Rav Ashi’s statement. The Gemara acknowledges: This poses a difficulty.
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: אף פרועי ראש מחלי עבודה קשיא.
גמ׳. מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה, ומינה מה שתויי יין דמחלי עבודה אף פרועי ראש דמחלי עבודה קשיא.
יש לעיין בהא דמסיקינן בגמ׳ ״קשיא״ האם הוי תיובתא או לא, ולכאורה זה תלוי במחלוקת שבין תוס׳ והרמב״ם בענין תנור מקדש, דתנן במשנה (מנחות צה:) ״אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת״ ובגמ׳ (שם) איתא ״אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש, ואינן דוחות את השבת איפסלא בלינא״ ומסקינן דקשיא. וכתבו התוס׳ (בד״ה אלא) וז״ל ותברא מי ששנה זו לא שנה זו עכ״ל. כלומר דשני הדינים שבמשנה סתרי אהדדי ועל כרחך מי ששנה זו לא שנה זו, ומבואר דלתוס׳ מסקנת הגמ׳ קשיא הוי כתיובתא. אמנם עיין ברמב״ם (פ״ח מהל׳ תמידים ומוספים ה״ז – ה״ח) וז״ל ולישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות. ואין עשייתן דוחה יום טוב ואין צריך לומר שבת אלא אופין אותן מערב יום טוב שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה עכ״ל. ואליבא דהרמב״ם צ״ע קושיית הגמ׳ דאם אפייתן בפנים ותנור מקדש היאך אופין אותן מערב יו״ט דלמה אין נפסלין בלינה. ועכ״פ מבואר דלהרמב״ם הא דאמרינן בגמ׳ קשיא לא הוי תיובתא, דקפסיק לתרווייהו. ונראה דכמו כן בסוגיין נחלקו תוס׳ והרמב״ם האם פרועי ראש מחללין העבודה, דתוס׳ (זבחים טו: ד״ה זר) נקטו דפרועי ראש מחללין העבודה, וכקושיית הגמ׳. ואילו הרמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש הי״ד) פסק שפרועי ראש אין מחללין את העבודה. ומבואר דאע״פ דמסקינן בקושיא מ״מ פסק הרמב״ם דפרועי ראש אין מחללין את העבודה, ומבואר דהרמב״ם אזיל לשיטתו דלא אמרינן דקשיא הוי כתיובתא, וכדפסק בסוגיא דתנור מקדש.
בענין איסור שתויי יין במקדש
עיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש הט״ו) וז״ל יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או שכור משאר המשכרין או פרוע ראש או קרוע בגדים כדרך שקורעין על המתים אף על פי שלא עבד עבודה הרי זה לוקה, הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה מנוול ככה והרי הוא מוזהר שלא יכנס עכ״ל. ובהט״ז כתב וז״ל ודין הנכנס ככה מן המזבח ולפנים, ודין היוצא משם אחד הוא, כיצד כגון ששתה רביעית יין בין האולם ולמזבח או קרע בגדיו שם ויצא לוקה, וכן אם עבד ביציאתו חייב מיתה עכ״ל. ויש לעיין בדברי הרמב״ם דפסק (בפ״א מהל׳ ביאת מקדש ה״א) וז״ל כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו ליכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים עכ״ל, וא״כ מה חידש הרמב״ם (בהל׳ ט״ז) דשתויי יין שעבד ביציאתו חייב מיתה, דהרי כבר פסק דשתויי יין שעבד חייב מיתה, ומה איכפת לן אם עבד בשעת יציאה או לא דיסוד האיסור הוי עבודה כשהוא שתויי יין. ועוד צ״ע במש״כ הרמב״ם (בהל׳ ט״ו) ״יראה לי״, דהרי לפי הרמב״ם דין זה מבואר בגמ׳.
והנה עיין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ ביאת מקדש ה״א) וז״ל כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים שנא׳ אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש ואם עבר ונכנס לוקה, אע״פ שלא עבד. ואם עבד במקדש פסל וחילל עבודתו ולוקה אף על העבודה שנא׳ אשר יהיה בו מום לא יקרב, מפי השמועה למדו שאזהרה זו שלא יקרב לעבודה עכ״ל. ומבואר דבבעל מום יש ב׳ לאווין נפרדים, א) איסור כניסה מן המזבח ולפנים שנא׳ ״אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא ייגש״, ב) איסור עבודה הנלמד מקרא ״אשר יהיה בו מום לא יקרב״.⁠א אולם יש לדייק דלגבי שתויי יין לא הביא הרמב״ם ב׳ לאווין נפרדים אלא רק לאו אחד (ספה״מ ל״ת ע״ג). אמנם לענין העונש הרמב״ם מחלק דאם נכנס שתויי יין ולא עבד לוקה ואם עבד חייב מיתה. והנה יש לדייק ממש״כ הרמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש ה״א) וז״ל כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו ליכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וכו׳ עכ״ל, דהאיסור דשתויי יין חל רק בכהן הכשר לעבודה (וכן משמע מלשון הרמב״ם פ״א מהל׳ ביאת מקדש הט״ו), ואילו כהן בעל מום דהוי נמי שתויי יין ילקה רק משום איסור עבודה דבע״מ ולא משום איסור שתויי יין, מאחר שאינו כהן הכשר לעבודה. ומשמע דדין זה דבעינן כהן הכשר לעבודה חל רק לגבי איסור שתויי יין אבל אי עבד כהן בע״מ שתויי יין הוא לוקה משום בע״מ שעבד ולא אמרינן דמאחר שאינו ראוי לעבודה מכיון דהיה שתויי יין תו לא לקי משום איסור בעל מום שעבד, ומוכח דחל דין מסוים באיסור דשתויי יין שהאיסור חל רק במי שראוי לעבודה. ונראה דבשתויי יין האיסור כניסה תלוי באיסור עבודה, דחל איסור כניסה רק במי שראוי לעבודה (ולא בשתויי בעל מום) דאיסור כניסה ואיסור עבודה הויין חלות שם איסור אחד. משא״כ בבעל מום איסור כניסה למקדש ואיסור עבודה הם ב׳ איסורים נפרדים, ואינן תלויין זה בזה.
ונראה דבשתויי יין יסוד האיסור הוי חלות שם איסור ביאה וכניסה למקדש אלא דיש ב׳ אופנים לעבור על איסור כניסה למקדש: א) בביאה ריקנית, ב) ביאה של עבודה דהיינו שנכנס לשם עבודה במקדש. וי״ל דכשעבד כשהוא שתויי החיוב מיתה אינו על עצם העבודה אלא על הביאה והכניסה, דיסוד האיסור היינו ביאה וכניסה לשם עבודה. ונפ״מ בזה דאם נכנס במזיד ועבד אח״כ בשוגג י״ל דחייב מיתה בידי שמים מאחר דהוי חלות שם ביאה וכניסה לעבודה, דהעבודה לבסוף משלים את חלות שם הכניסה דהוי כניסה וביאה של עבודה. ולפי״ז יש ליישב דברי הרמב״ם שכתב שאם עבד ביציאתו דחייב מיתה, דס״ד אמינא דאם שתה בפנים דלא נכנס בשכרות דלא יתחייב מיתה אפילו אם עבד מכיון דיסוד האיסור אינו עצם העבודה בשכרות אלא הכניסה וביאה של עבודה, והרי כאן לא היתה ביאה בשכרות. וקמ״ל דיציאה הוי כביאה וחל חלות שם כניסה וביאה של עבודה בשכרות ומשו״ה חייב מיתה.
ולפי״ז יש לבאר מש״כ הרמב״ם (בהל׳ ט״ו) וז״ל יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מהמזבח ולפנים והוא שתויי יין או שכור וכו׳ אע״פ שלא עבד עבודה הרי זה לוקה עכ״ל. דהטעם שכתב הרמב״ם ״יראה לי״ הוא דהוה אמינא דאין לוקין על ביאה וכניסה של שתויי יין ופרועי ראש בלי עבודה דהוי כלאו טפל, דעיקר האיסור הוא כניסה של עבודה דאין איסור נפרד לביאה ריקנית ואיסור נפרד לעבודה כשהוא שתויי יין, אלא דשניהם נכללים בלאו אחד, וקס״ד דעיקר האיסור הוי כניסה וביאה של עבודה ואינו לוקה על ביאה ריקנית דהוי לאו טפל. והרמב״ם בא לחדש במש״כ ״יראה לי״ דלוקה אף על ביאה ריקנית דזה נחשב כעיקר הלאו ואינו לאו טפל. ועיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש ה״ג) וז״ל וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי, אפילו אכל תמרים או שתה חלב ונשתבשה דעתו מעט אל יורה שנאמר ולהורות את בני ישראל עכ״ל. ויש לדייק דהרמב״ם אינו מזכיר חיוב מלקות על הוראה של שתויי אע״פ שאסור לו להורות מה״ת, וי״ל דאיסור הוראה הוי לאו טפל דהוי חלות שם איסור בפנ״ע ואין לוקין עליו, משא״כ איסור ביאה למקדש שתויי יין הוי עיקר הלאו ולוקין בב׳ אופנים של כניסה, א) ביאה ריקנית, ב) ביאה של עבודה. אלא שיש חומרא בעונשין שבביאה של עבודה חייב מיתה ובביאה ריקנית חייב מלקות.
בדין קרועי בגדים
עיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש ה״י) וז״ל כשם שאין הכהנים מוזהרין על היין אלא בשעת ביאה למקדש כך אין אסורין לגדל פרע אלא בשעת ביאה למקדש, בד״א בכהן הדיוט אבל כהן גדול אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם, שהרי תמיד הוא במקדש ולכך נאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום עכ״ל. ונראה דחלוק איסור קרועי בגדים בכה״ג מבכהן הדיוט, דבכה״ג יסוד האיסור הוי מעשה הקריעה, משא״כ בכהן הדיוט האיסור הוא לבא למקדש לעבוד בבגדים מקורעים.
ויש לעיין האם כה״ג לוקה חוץ למקדש על איסור פרועי ראש וקרועי בגדים או לא. ולכאורה אינו לוקה על איסור פרועי ראש דהוי לאו שאין בו מעשה, אבל באיסור קרועי בגדים י״ל דלוקה דהוי לאו שיש בו מעשה. אמנם עיין ברמב״ם (פ״ה מהל׳ כלי המקדש ה״ו) וז״ל ואינו קורע על מתו כשאר כהנים שנא׳ ובגדיו לא יפרום ואם קרע לוקה עכ״ל. וי״ל דיש איסור נפרד לכה״ג לקרוע על מתו, ואם קרע על מתו לוקה. ואילו אם קרע בגדיו סתם אינו לוקה, וכדמשמע ממש״כ בהל׳ ביאת מקדש. אלא דצ״ע מהיכא תיתי למילף תרי איסורי איסור קריעת בגדים בעלמא ואיסור נפרד לקרוע על מתו מחד קרא.
בדין איסור שתיית יין לכהן בלילה
עיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש ה״ו) וז״ל אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימי שבתן וכו׳ ואנשי בית אב של אותו היום אסורים לשתות בין ביום בין בלילה, שמא ישתה וישכים לעבדתו ועדיין לא סר יינו מעליו עכ״ל. והשיג הראב״ד וז״ל אינו מן הטעם הזה אלא מפני שהקטרת אימורין כל הלילה עכ״ל. (וכ״כ רש״י בתענית דף טו: ד״ה אנשי בית אב), וצ״ב ביסוד פלוגתתם.
והנה עיין בגמ׳ ״ויין שלא בזמן ביאה שרי, והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורים לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתי כהני חמרא האידנא כרבי, מכלל דרבנן אסרי, התם היינו טעמא מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא״. ונראה דבהו״א סברא הגמ׳ דלרבנן אסור לכהנים לשתות יין בזה״ז מה״ת. וצ״ב בזה דאמאי יהיה אסור מה״ת דהרי אין חשש שמא יעבוד בשכרות. וצ״ל שאין האיסור משום חשש שמא יעבוד בשכרות אלא דחל איסור גברא על כהן בזמן עבודה לשתות יין, וסד״א דאף בזה״ז חשיב זמן עבודה מדאורייתא. ולמסקנה אסור לשתות יין רק מגזירה דרבנן שמא יבנה המקדש, ורבי סובר דבזה״ז מותר דתקנתן קלקלתן. ועיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש ה״ז) כל כהן שיודע מאיזה משמר הוא וכו׳ אסור לו לשתות יין כל אותו היום וכו׳ לא היה מכיר משמרתו ולא בית אבותיו הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם אבל תקנתו קלקלתו והרי הוא מותר לשתות תמיד שאינו יכול לעבוד עד שיקבע בבית אב שלו ובמשמרתו עכ״ל. והשיג הראב״ד וז״ל הלכה כרבי שתקנתו קלקלתו שאין עכשיו שעת עבודה ולמהרה יבנה לא חיישינן, ובין מכיר ובין שאינו מכיר מותר לשתות יין דסתמא אמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרי כרבי וכו׳ עד שיקבע בבית אב שלו. א״א כמה דבריו חלושים וקלושים וכי כשיבנה בית המקדש לא יהיה שם מצרף ומטהר ומודיע המשמרות הראויות ושבתם ויומם ואי זה שהות יהיה שם לקביעותם עכ״ל. ונראה דהרמב״ם סובר דאף למסקנת הגמ׳ חל איסור שתיית יין בשעת עבודה, והא דמותר לכהן בזה״ז לשתות יין אליבא דרבי הוא משום שלא נודע איזה משמר ובית אב הוא ולכן לא חשיב שעת עבודה דידיה. אמנם אם לו יצוייר דהיה כהן יודע לאיזה משמר ובית אב הוא שייך היה אסור בשתיית יין באותו היום, דהוי זמן עבודתו. והראב״ד מפרש דתקנתו קלקלתו ר״ל דלאחר חורבן הבית ליכא חשש שמא יעבוד בשכרות בזה״ז ואין לאסור שתיית יין, ואפילו אם יודע כהן איזה יום הוי זמן עבודתו הריהו מותר בשתיית יין דליכא חשש שיעבוד בשכרות מאחר דכבר נחרב הבית. והגזירה משום דשמא מהרה יבנה המקדש הוי גזירה דרבנן בעלמא אבל אינו קובעת עליו חלות שם כהן העובד או שעת עבודה, ודלא כהרמב״ם. ומבואר דלפי הרמב״ם יסוד האיסור דשתיית יין בזה״ז הוי איסור לשתות יין בשעת עבודה ואף בזה״ז מאחר דמהרה יבנה המקדש הו״ל זמן עבודה, ולראב״ד הוי גזירה דרבנן בעלמא.
ולפי״ז נראה לבאר נמי המחלוקת שבין הרמב״ם והראב״ד לגבי שתיית יין בלילה, דלהרמב״ם דאיסור שתיית יין לכהן הוא דוקא בשעת עבודה הרי לילה לאו זמן עבודה, ומשום כך הוצרך הרמב״ם לאסור מטעם חדש דשמא ישכים לעבודה ועדיין לא יסור יינו מעליו, דחוששין שמא יהיה שכור ביום דהוי זמן עבודה. משא״כ אליבא דהראב״ד דס״ל דיסוד האיסור של שתיית יין בזה״ז הוא מגזירה דרבנן בעלמא ולא משום דהוי זמן עבודה, י״ל דבלילה אסור מאחר דחיישינן שמא יהיה שכור בשעת הקטרת האימורין.
ויש להביא ראייה לשיטת הרמב״ם דלילה לאו זמן עבודה, מהא דכתב הרמב״ם (פ״א מהל׳ ביאת מקדש הט״ו) דפרועי ראש ושתויי יין חייבין בכניסה בשעת עבודה, ופירש הרמב״ן (בהשגות לספר המצות מל״ת ע״ג) דהיינו ביום. וכן מוכח מהגמ׳ זבחים (יט:) דאם קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדש בלילה, בלילה צריך לקדש ביום דלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, ודחל פסול לינה משמע דלילה לאו זמן עבודה. וכן משמע מהא דאמרינן (כריתות דף ח.) דלילה הוי מחוסר זמן, ומשמע דאינו דין פסול גרידא אלא דלילה מופקע מהקרבה ועבודה ומוכח דלילה לאו זמן עבודה.⁠ב
א. ועיין ברמב״ם בספה״מ (ל״ת ס״ט) וז״ל היא שהזהיר כהן בעל מום מהכנס להיכל בכללו. רוצה לומר המזבח ובין האולם והמזבח והאולם וההיכל. והוא אמרו יתעלה (אמור כא כג) אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש עכ״ל, ובמצות ל״ת (ע׳) כתב וז״ל והמצוה השבעים היא שהזהיר בעל מום שלא לעבוד והוא אמרו יתעלה (שם כא יז) איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב. רוצה לומר לא יקרב לעבודה עכ״ל. וכן מבואר מהרמב״ם (פי״ט מהל׳ סנהדרין ה״ד) וז״ל כל לא תעשה שבתורה שאין בהן לא כרת ולא מיתת בית דין שלוקין עליהן קס״ח, ואלו הן וכו׳ (כח) בעל מום שנכנס לשם, (ל) בעל מום ששמש וכו׳ עכ״ל.
ב. ועיין בפ׳ הראב״ד לתו״כ פ׳ שמיני דלילה לאו זמן עבודה, וברא״ש (יומא פ״ח סימן כ׳) דאין נשיאת כפים בלילה דמה שירות ביום אף נשיאת כפים ביום. ועוד דשיטת הראב״ד (פ״ח מהל׳ כלי המקדש הי״ב) דכלאים הותרו בבגדי כהונה כל היום אף בשאינו עובד, ובפירוש הראב״ד למס׳ תמיד (דף לא: - לב.) חולק על ר״ת שהתיר לבישת כלאים בבגדי כהונה אף בלילה, ומוכח דס״ל דחל היתר רק בשעת עבודה ולילה לאו זמן עבודה דלילה מופקע מחלות דין עבודה (ועיין בשו״ת בית הלוי ח״א סימן א׳ אות ג׳).
ואם כן ומינה [וממנה, מהשוואה זו] עצמה תלמד: מה שתויי יין דמחלי [שמחללים] עבודה, אף פרועי ראש דמחלי [שמחללים] עבודה, ואם כן קשה לשיטת רב אשי! ואומרים: אכן, קשיא [קשה] הדבר.
And if so, from this very juxtaposition one may learn that just as priests drunk on wine desecrate the Temple service, so too, those with long hair desecrate the Temple service, which poses a difficulty for Rav Ashi’s statement. The Gemara acknowledges: This poses a difficulty.
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי הַאי עַד דְּלָא אֲתָא יְחֶזְקֵאל מַאן אַמְרַהּ וְלִיטַעְמָיךְ הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ עַד שֶׁבָּא יְחֶזְקֵאל וְלִימְּדָנוּ {יחזקאל מ״ד:ט׳} כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְשָׁרְתֵנִי עַד דְּלֹא בָּא יְחֶזְקֵאל מַאן אַמְרַהּ אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא ה״נהָכָא נָמֵי גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא.

Ravina said to Rav Ashi: This halakha, until Ezekiel came and taught it, who said it? How can a halakha by Torah law be derived from the juxtaposition of verses in Ezekiel? Rav Ashi responds: And according to your reasoning, then, with regard to this statement that Rav Ḥisda says: We did not learn this following matter from the Torah of Moses, our teacher, until Ezekiel came and taught it to us: “No stranger, uncircumcised in heart and uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9), until Ezekiel came and taught it, who said it? Rather, this halakha is learned as a tradition and therefore was observed for generations, and Ezekiel came and gave it support by writing a verse. Here too, this halakha is learned as a tradition, and Ezekiel came and gave it support by writing a verse.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמ״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חמד
חמדא(חולין נו.) נפלו לאור ונחמדו בני מעיה פי׳ נתחממו כמו לחם חמודות יש ששונה ונחמרו כמו חמרמרו מעי (סנהדרין כב:) וחומדת את בני מעיו ויש ששונה וחומרות:
א. [ערווערמען.]
הא עד דלא אתא יחזקאל – ואקשינהו.
מאן אמרה – פירוש מהיכא נפקא לן פרועי ראש במיתה.
הא דאמר רב חסדא – בזבחים בפ׳ שני דבר זה דכהן ערל פסול לעבודה.
כל בן נכר – כהן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ונערל לבו או ערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה.
אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא – וקשה הרי רב אשי עצמו סותר דבריו ומיישב הך הקישא דיחזקאל שסותר דבריו הראשונים דאמר רב אשי לעיל פרועי ראש דלא מחלי עבודה וי״ל ממה שרב אשי אמר גמרא גמירי ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא מתרצי שתי הקושיות דעד דאתי יחזקאל מאן אמרה ומתרצה קושיא דלעיל דכיון דגמרא היא מצינו למימר הכי גמירי הלכתא למיתה ואחולי עבודה לא גמירי ויחזקאל אסמכה אקרא מענין ההלכה אסמכה וא״כ לא אסמכינן לעשות ההקישא רק לענין מיתה אבל לעיל דלא ידע דגמיר הלכה סבר הוא לעשות הקישא מפרועי ראש לשתויי יין מכל וכל דאין היקש למחצה.
ומקשינן ויין שלא בזמן ביאה שרי והתניא רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שהרי תקנתו קלקלתו עיקרה בתעניות בפרק שני כהן המכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין הן אסור לשתות כל אותו היום מכיר משמרתו ואינו מכיר משמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין הן אסור לשתות כל אותה השנה כולה. רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם ומה אעשה שתקנתו קלקלתו אמר אביי כו׳ וכתב רבינו שלמה ז״ל רישא דברייתא קתני כהן המכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו אסור כל אותה שבת אינו מכיר לא משמרתו ולא בית אב שלו אסור לשתות יין לעולם שמא עכשיו יומו הוא ויש לחוש שמא יבנה רבי אומר אומר אני אם לכך באנו לחוש שמא יבנה כהן אסור ביין לעולם ואפילו הוא מכיר שאין עכשיו זמן משמרתו שמא יבנה וכל דקאים ומשתכח עביד עבודה אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו חורבן הבית שקלקל וערבב סדר משמרותיהן שהיה אוסרן ביין בזמן משמרתן ומתירן שלא בזמן משמרתן הוא תקונו עכשיו לשתות יין דלא חייש שמא יבנה פתאום. והאי פי׳ לא מסתבר דעל כרחך צריכת למימר טעמא אמאי הוה ס״ד למימר דכהן אסור ביין לעולם ואי משום דחיישינן שמא יבנה פתאום היכי קאמר אבל מה אעשה שהרי תקנתו קלקלתו לימא אבל אין חוששין שמא יבנה פתאום מאי אהניא ליה קלקלתו לאפוקיה מהאי חששא ולתקונא אלא ודאי ש״מ האי פירושא ליתיה. ואנן עייננא בה ומסתבר לן בה פירושא מעליא בס״ד והדין פי׳ רבי אומר אומר אני כהן אסור ביין לעולם לפי שאינו מכיר את משמרתו וכל שעתא ושעתא זמן ביאה הוא אבל מה אעשה שהרי תקנתו קלקלתו כלומר חרבן ביה״מ ששיכחו זמן משמרתו והיה בדין שיקלקלנו ויאסרנו ביין לעולם כדין כל כהן שאינו מכיר את משמרתו הוא תיקונו והתירו לשתות יין מאחר שחרב בית המקדש דאמר קרא בבואכם בזמן ביאה אסור שלא בזמן ביאה מותר ולא חיישינן שמא יבנה. ויש לפרש רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם שהרי אינו מכיר את משמרתו וכל יומא ויומא איכא למימר במשמרתו היא ומהרה יבנה בית המקדש ונמצא כהן שתוי במשמרתו אבל מה אעשה שהרי תקנתו קלקלתו כלומר חרבן הבית ששיכחו זמן משמרתו והיה בדין לאסרו הוא תיקונו שהרי שיכחו אם היו בתי אבותיו קבועין ואם לאו ורבנן סברי אסור לעולם ולאו משום דאיכא למימר דהשתא הוי זמן משמרתו דהא שלא בזמן ביאה הוא ומדאורייתא שרי אלא אפי׳ היה מכיר שאין זו זמן משמרתו אסור מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ולא משתכח התם כהן אלא הוא ואי הוי שתוי בעינא כהן לעבודה וליכא.
שם עד דלא אתי יחזקאל מאן אמרה כו׳ פירש״י מהיכא נפקי לן פרועי ראש במיתה עכ״ל נראה דה״ה דה״מ לפרושי דקאי אדלעיל דכהן א׳ לל׳ יום דיליף פרע פרע מנזיר ועד דלא אתי יחזקאל מאן אמרה וק״ל
:
גמ׳. כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני.
ופרש״י (ד״ה כל בן נכר) ז״ל כהן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ונערל לבו או ערל שמתו אחיו מחמת מילה עכ״ל. ועיין ברש״י עה״ת (שמות י״ב:מ״ז) שכתב וז״ל וכל ערל לא יאכל בו להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו משומד לערלות ואינו נלמד מבן נכר לא יאכל בו עכ״ל. ומשמע דמומר לערלות נאסר מהלאו ד״בן נכר לא יאכל בו״, ומומר לערלות הוי בכלל מומר לענין קרבן פסח דהוי בכלל מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. אמנם עיין ברמב״ם (פ״ט מהל׳ קרבן פסח ה״ז) וז״ל המאכיל כזית מן הפסח בין מפסח שני למומר לע״ז, או לגר תושב או לשכיר, הרי זה עובר בלא תעשה ואינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות, ובן נכר האמור בתורה זה העובד אל נכר עכ״ל, ומבואר דהרמב״ם חולק על רש״י וסובר דבן נכר האסור בפסח היינו דוקא העובד ע״ז. ואילו מרש״י משמע דכל מומר נכלל בלאו דבן נכר לא יאכל בו. ועיין במנחת חינוך (מצוה י״ג) שנסתפק האם מומר לחלל שבת נכלל בלאו הזה דבן נכר לא יאכל בו או״ד דרק עובד ע״ז נכלל בלאו זה. ולכאורה נחלקו בזה רש״י והרמב״ם, דלהרמב״ם בן נכר הוא עובד ע״ז, ואילו לרש״י כל מומר נכלל בלאו דבן נכר לא יאכל בוא.
אמנם יש להעיר דמרש״י משמע דאף מומר לדבר אחד וכגון דהוי מומר לערלות - שלא מל במזיד נכלל בלאו ד״בן נכר לא יאכל בו״, וצ״ע דלכאורה הא דקיי״ל דמומר לדבר אחד הוי מומר היינו דוקא לגבי אותו דבר, דנימא דמומר לערלות יהא פסול למול, ואילו הלאו דבן נכר לא יאכל בו איירי בקרבן פסח, וא״כ צ״ב מדוע ס״ל לרש״י דמומר לערלות אסור בקרבן פסח מהלאו ד״בן נכר לא יאכל בו״, דלכאורה מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכהת״כ ואינו בכלל מי שנערל לבו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כמו מומר לע״ז ומומר לחלל שבת. וצריך לומר, דרש״י סובר דכיון דאסור לערל לאכול קרבן פסח (וכגון שמתו אחיו מחמת מילה), אזי אף במומר לערלות חל חלות שם ערל לב לענין קרבן פסח. ומכיון דהוי ערל לב דהוי מומר לערלות חל בו שם בן נכר לגבי קרבן פסח, ומשום כך אסור למומר לערלות לאכול בקרבן פסח, מדין כל בן נכר. וי״ל דזוהי גם כוונת רש״י שכתב בסוגיין דבן נכר היינו כהן שנתנכרו מעשיו לאביו בשמים ונערל לבו, דר״ל דמומר לערלות הוי בכלל ערל לב, ונכלל בלאו דבן נכר לא יאכל בו וכפי מה שמשמע מפרש״י עה״ת.
והנה בנוגע לערל כתב הרמב״ם (פ״ו מהל׳ ביאת מקדש ה״ח) וז״ל הערל הרי הוא כבן נכר שנא׳ כל בן נכר ערל לב וערל בשר, לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד אבל אינו חייב מיתה עכ״ל. וצ״ע אמאי פסק הרמב״ם דלוקה והרי איסור ערל הוא רק מדברי קבלה (עיין ברש״י סנה׳ פד. ד״ה לא יבא וז״ל והיינו אזהרה מדברי קבלה בעלמא, ולא לקי עלה עכ״ל). והרי הרמב״ם בעצמו פסק דאין לוקין על ערלת חו״ל דנאסרה רק מהלל״מ (רמב״ם פ״י מהל׳ מאכלות אסורות ה״ט, והל׳ כ״א) וא״כ אמאי ס״ל דערל שעבד לוקה, והרי לשיטתו אין לוקין אלא על לאו הכתוב בתורה. וי״ל דהרמב״ם סובר דמדברי קבלה נלמד דאיסור ערל נכלל באיסור זר, וערל שעבד לוקה משום דהוי כזר שעבד, דאיסור ערל לעבודה אינו איסור בפנ״ע אלא דפסול לעבודה מדין זר. ברם אע״פ שמדברי קבלה נלמד דערל פסול לעבודה מדין זר מ״מ חלוק העונש של ערל שעבד מזר שעבד, דזר שעבד חייב מיתה בידי שמים (פ״ט מהל׳ ביאת מקדש ה״א) ואילו ערל לוקה.⁠ב
והנה עיין ברמב״ם (פ״ג מהל׳ מעה״ק ה״ד) וז״ל ישראל שהוא מומר לעבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל וכו׳ שנאמר אדם כי יקריב מכם מפי השמועה למדו מכם ולא כולכם להוציא את המומר עכ״ל, ומבואר דמומר לחלל שבת הוי מומר לגבי הקרבת קרבנות. אמנם בנוגע לאיסור כל בן נכר לא יאכל בו בקרבן פסח פסק הרמב״ם דרק מומר לע״ז הוי בכלל האיסור, והשמיט מומר לחלל שבת. וביאר הגר״ח זצ״ל דבהקרבת קרבן האיסור חל על חלות שם מומר, ואף מומר לחלל שבת הוי מומר כמו מומר לעבודה זרה דהוי מומר לכהת״כ, וחלות שם מומר הוא הפוסל. משא״כ בקרבן פסח ואיסור דבן נכר לא יאכל בו, דשם עובד ע״ז ובן נכר הוא הפוסל, ושם עובד ע״ז חל בין על עכו״ם ובין על ישראל שעבדו ע״ז, אבל מחלל שבת אין לו שם עובד ע״ז ובן נכר, ומותר באכילת פסח.
א. וכן מבואר בפירוש רבי אליהו מזרחי עה״ת (שמות פרק יב:מג) וז״ל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. (יבמות עא א). ואינו רוצה לומר שנשתמד לעבודה זרה, כדכתב הרמב״ם (בפ״ט דהלכות קרבן פסח ה״ז), שבן נכר האמור בתורה הוא העובד אל נכר, דאם כן היכי כתב רש״י אחר זה (פסוק מח) גבי וכל ערל לא יאכל בו - להביא את שמתו אחיו מחמת מילה, שאין זה משומד לערלות ואינו נלמד מ״בן נכר׳⁠ ⁠״ והלא אפילו משומד לערלות אינו למד מבן נכר, דמשומד לערלות הוא משומד לדבר אחד ומשומד לעבודה זרה הוא משומד לכל התורה כולה, אלא כל מי שהוא משומד לאי זו מהעבירות נקרא ״בן נכר״, כיון שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ויצא מתחת גזרותיו, דהשתא המשומד לערלות הוא בכלל זה הבן נכר עכ״ל, ובפסוק מ״ח כתב הרא״ם וז״ל ״וכל ערל לא יאכל בו״ ואינו למד מ״בן נכר״. דפירוש ״בן נכר״ (פסוק מג) לרש״י ז״ל הוא המשומד לאיזו עבירה מן העבירות, לא עבודה זרה כדכתב הרמב״ם (פ״ט הל׳ קרבן פסח ה״ז), שאלו היה פירוש נכר לעבודה זרה, כדכתב הרמב״ם ז״ל, לא היה הערל יכול ללמוד מבן נכר, אף על פי ששניהם משומדים לעבירה מן העבירות, מפני שהמשומד לעבודה זרה הוא משומד לכל התורה, והמשומד לערלות אינו משומד רק לדבר אחד. וכן נראה ממה שתרגם אנקלוס: ״כל בר ישראל דישתמד״, דסתם משומד כולל הכל. גם לא מצינו בשום מקום שיהיה פירוש ״בן נכר״ עובד אל נכר, אלא שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, כדאיתא בפרק הערל (יבמות עא א). ופירוש נתנכרו מעשיו הוא המשומד לעבירה מן העבירות עכ״ל. ולפי״ד מבואר דלרש״י אף מומר לשאר עבירות הוי בן נכר ופסול לאכילת ק״פ.
ב. ועיין בחידושי רבנו חיים הלוי (פ״י מהל׳ מאכ״א הט״ו) שביאר הגר״ח זצ״ל דיש להסתפק בגדר ההלכה למשה מסיני דערלת חו״ל אסורה האם הלל״מ מחדשת חלות שם איסור חדש של ערלת חו״ל או דילמא דהלל״מ באה לגלות דערלת חו״ל נכללת בקרא דערלה, ונ״מ לענין מלקות דאם הללמ״מ מפרשת את הפסוק דערלת חו״ל היא בכלל ערלה הכתובה בתורה לוקין, משא״כ אם הללמ״מ מחדשת חלות שם איסור חדש מהלכה למשה מסיני אין לוקין. ובדומה לזה י״ל דאם הפסוק שמדברי קבלה דאסור לערל לעבוד בא לגלות דערל נכלל באיסור זר אזי ערל שעבד לוקה מדין זר שעבד. (רבינו זצ״ל).
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: האי [זה] הדין עד שלא אתא [בא] יחזקאל ולמדו מאן אמרה [מי אמר אותו]? ותוהים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], הא [זה] שאמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, שלא נאמר בה הדבר, עד שבא יחזקאל ולימדנו. ומהו הדבר — ״כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לשרתני״ (יחזקאל מד, ט), ועד שלא בא יחזקאל מאן אמרה [מי אמר אותה] הלכה זו שכהנים ערלים ומומרים אסורים בעבודה? אלא צריכים לומר כך: דבר זה גמרא גמירי לה [במסורת למודים אנו אותה] וכך היו נוהגים במשך הדורות, ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכה אקרא [והסמיך את הדברים על הכתוב] וכתבם. הכא נמי [כאן גם כן], גמרא גמירי לה [במסורת למודים היו בו]. ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכה אקרא [והסמיכו לכתוב].
Ravina said to Rav Ashi: This halakha, until Ezekiel came and taught it, who said it? How can a halakha by Torah law be derived from the juxtaposition of verses in Ezekiel? Rav Ashi responds: And according to your reasoning, then, with regard to this statement that Rav Ḥisda says: We did not learn this following matter from the Torah of Moses, our teacher, until Ezekiel came and taught it to us: “No stranger, uncircumcised in heart and uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9), until Ezekiel came and taught it, who said it? Rather, this halakha is learned as a tradition and therefore was observed for generations, and Ezekiel came and gave it support by writing a verse. Here too, this halakha is learned as a tradition, and Ezekiel came and gave it support by writing a verse.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמ״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) (וְכִי גָמְרִי הֲלָכָה לְמִיתָה לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה לָא גְּמִירִי).

The Gemara comments: And when they learned this halakha, it was to teach that a priest who violates the restriction is liable to receive death at the hand of Heaven. But the fact that it is considered desecration of the Temple service is not learned as a tradition.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: וכי גמרי [וכאשר למודים היו] הלכה זו — ללמד שהעושה כן חייב מיתה בידי שמים, אבל לענין אחולי [חילול] עבודהלא גמירי [למדו].
The Gemara comments: And when they learned this halakha, it was to teach that a priest who violates the restriction is liable to receive death at the hand of Heaven. But the fact that it is considered desecration of the Temple service is not learned as a tradition.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מַאי כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם תָּנָא כְּמִין תִּסְפּוֹרֶת לוּלְיָינִית מַאי תִּסְפּוֹרֶת לוּלְיָינִית אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל תִּסְפּוּרְתָּא יְחִידָאָה ה״דהֵיכִי דָּמֵי אָמַר רַב אָשֵׁי מרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד עִיקָּרוֹ שֶׁל זֶה.

The Gemara asks: What is the meaning of “they shall trim only their heads” (Ezekiel 44:20)? The Sages taught in a baraita: Like a lulyanit haircut. The Gemara asks: What is a lulyanit haircut? Rav Yehuda says that Shmuel says: A unique haircut. The Gemara asks again: What is it like? Rav Ashi says: The hair is cut so that the head of the hair in this row is at the side of the bottom of that row.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כסום יכסמו את ראשיהם – תנא: כמין תספורת לוליאנית. מאי היא? תספורתא יחידאה – ראש שיער זה בצד עיקרו של זה, אוזו היא תספורת בן אלעשה כול׳ב.
הדרן עלך כהן גדול.
א. בגמרא לפנינו ליתא שתספורתו של בן אלעשה היתה ראשו של זה בצד עיקרו של זה, ויש ללמוד כן מהסמיכות. אבל בנדרים נא,א איתא להדיא כן בגמרא דראשו של זה בצד עיקרו של זה שהיא תספורת של בן אלעשה היינו תספרתו של כהן גדול.
ב. ובתענית שם כתב ר״ח: כסום יכסמו את ראשיהם, אין להם לגדל אלא כשיעור כסוי הראש והוא שלשים יום כנזירות דכת׳ ביה יהיה. יהיה בגימטריא ל׳.
ערך לוליינית
לולייניתא(סנהדרין כב: נדרים נא.) תנא כעין לוליינת מאי לוליינות אמר רבי יהודה תספורתא יחידתא היכי דמי אמר רבא ראשו של זה בצד עיקרו של זה פי׳ שתהיה הראש מכוסה בשיער כיצד ראש זה השיער מגיע בעיקר השיער שלמעלה הימנו (א״ב נגזרת עלה זו ממלת לול שהתספורת היה כמין סלם פ״א על שם איש נקרא לוליון):
ערך אחר
אחרבעורי נקפו זאת בבראשית רבה (בריש פרשה מט) וירא אליו ה׳ אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק לזאת אות ומבשרי אחזה אלוה אילולי שעשיתי כן מהיכן היה נגלה עלי הקב״ה. ואחר נדרים לבקר אם איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו (בראשית רבה כ״ב) קום עלה בית אל. אחר כבוד שלחני בילמדנו רב לכם אחרי קול רעש גדול בילמדנו שמע ישראל אחר חיתום שטרות בבבא בתרא (בבא בתרא קעה:) ובגיטין (גיטין כא). אחרים אומר רבי מאיר יש אומר רבי נתן מפורש בסוף הוריות (הוריות יג:) כל המעשה. מאחיך פרט לאחרים (בבא מציעא קיא) בגמרא דאחד שכר אדם פרע לאשת אחרים (סנהדרין כב) פי׳ אשת אחרים עכו״ם. אחרי ה׳ אלהיכם תלכו (סוטה יד). אחורים ותוך בתרומ׳ אבל לא בקדש (חגיגה כב). אם נפלו משקין טמאין באחורי כלים תוכו של כלי טהור לתרומה אבל לא לקודש. כל הכלים יש להן אחורים ותוך (פסחים יז) פי׳ כגון הכרים והכסתות משתמשין באחוריהן שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה חשובין כשני כלים וכן השקין והמרצופין פעמים ישב עליהן ופעמים טוען בתוכן וכן מפורש בכלים פרק כל הכלים כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים (בכלים פרק ב):
ערך עגל
עגלג(סנהדרין כב) מצות הנשרפין היכי דלישתריף לעגל פי׳ הוא עגל הוא הייא הוא מהרה כי רננת רשעים מקרוב תרגום ארום בזעת רשיעי שצייא בעגל:
ערך ערל
ערלד(סנהדרין כב) (זבחים יח:) ת״ר בן נכר יכול בן נכר ממש ת״ל ערל לב א״כ מה ת״ל בן נכר בן שנתנכרו מעשיו לשמים פי׳ היינו כותי אין לי אלא ערל לב ערל בשר מניין תלמוד לומר ערל בשר פי׳ היינו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. וצריכא דאי כתב רחמנא בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל בשר משום דלבו לשמים אימא לא ואי כתב רחמנא ערל בשר משום דמאיס אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא צריכא ערל לב וערל בשר תרגום רשיעי ליבא וערלי בישרא (חולין ד) ערל שמתו אחיו מחמת מילה ישראל מעליא הוא פי׳ שלא נצטוו ישראל לקיים המצות במקום שיש מיתה שנא׳ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם אלא פשיטא שכפר במילה ולא ביקש למול לו משך לעצמו ערלה כמו שפי׳ בערך משך (פסחים צב.) ערל הזאה ואיזמל וכו׳ פירוש ערל נכרי שמל בערב הפסח ראוי הוא שיטבול ויאכל הפסח לערב (פסחים מח) מכאן לערלה שבטלה במאתים:
א. [שטאפלין, איין נאמן.]
ב. [נאך, אנדרע.]
ג. [באלד, שנעלל.]
ד. [אומבעשניטטען.]
יחידאה – נאה ואין דוגמתה.
כסום יכסמו – פי׳ כעין כוסמת הגדל כך שבלין ראשו של זה בצד עיקרו של זה.
בד״ה כסום כו׳ שכלין ראשו של כו׳ כצ״ל:
ושואלים: מאי [מה] משמעו של ״כסום יכסמו את ראשיהם״ (יחזקאל מד, כ)? תנא [שנה] החכם: כמין תספורת לוליינית. ושאלו: מאי [מה היא] ״תספורת לוליינית״? אמר רב יהודה אמר שמואל: תספורתא יחידאה [תספורת יחידה], כלומר, מיוחדת במינה. היכי דמי [כיצד היא בדיוק]? אמר רב אשי: ראשו של שיער בשורה זה בצד עיקרו של זה שבשורה השניה.
The Gemara asks: What is the meaning of “they shall trim only their heads” (Ezekiel 44:20)? The Sages taught in a baraita: Like a lulyanit haircut. The Gemara asks: What is a lulyanit haircut? Rav Yehuda says that Shmuel says: A unique haircut. The Gemara asks again: What is it like? Rav Ashi says: The hair is cut so that the head of the hair in this row is at the side of the bottom of that row.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֵיזֶהוּ תִּסְפּוֹרֶת שֶׁל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל אָמַר לָהֶן צְאוּ וּרְאוּ מִתִּסְפּוֹרֶת שֶׁל בֶּן אֶלְעָשָׂה תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר לֹא עַל חִנָּם פִּיזֵּר בֶּן אֶלְעָשָׂה אֶת מְעוֹתָיו אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת בּוֹ תִּסְפּוֹרֶת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל.:

The Sages asked Rabbi Yehuda HaNasi: What was the haircut of the High Priest? He said to them: Go out and see the haircut of ben Elasa, who was the son-in-law of Rabbi Yehuda HaNasi, and who sported the High Priest’s hairstyle. It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: Not for nothing did ben Elasa disburse his money on his haircuts, but in order to demonstrate on himself the haircut of the High Priest.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן אלעשה – חתנו של רבי היה ונתן ממון ולמדו לו אותה תספורת.
ופירש רבינו חננאל ז״ל דהאי דאמרי רבנן אסור לשתות יין בו ביום וכן כל אותה שבת וכן כל השנה כולה משום גזירה דשמא יבנה ובכל יום חיישינן שמא יומו הוא רבי אומר אומר אני כהן כגון זה אסור לשתות יין לעולם איסור דרבנן וכדאמרן אבל תקנתו זו היא קלקלתו פי׳ כגון שנתקלקלה ידיעתו בבית אב שלו הותר שאפי׳ אם יבנה הבית אינו משמש עד שישב ב״ד של כהונה ויקבעהו באיזה יום ישמש לפיכך עכשיו מותר וכן כל כהן שאינו בר עבודה ביום ידוע מותר ע״כ דבריו ז״ל. ואינן נראין בעינינו.
ואי לאו מימריה דאביי הוה אמינא לא פליגי רבנן עליה דרבי דכי איירי רבי בכהן בזמן הזה ורבנן קא מיירו בזמן שבית המקדש קיים מדקתני ויודע שבתי אבותיו קבועין אלא השתא דאמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרא דהא כולהו האידנא אינן מכירין משמרתן וכמאן שתו כרבי מכלל דרבנן אסרי מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ואי אמרת דאע״ג דאין מכירין זמן משמרתן שתו כרבי דשרי שלא בזמן ביאה אפשר דלא מתרמו התם בהאי שעתא אלא הנך דשתו בההוא יומא ומשתכח שכורין ובעינא כהן לעבודה וליכא הילכך גזרו רבנן עלייהו דהי מינייהו דליתרמי התם ליהוי ראוי לעבודה הכא נמי גבי פרועי ראש מהרה יבנה בית המקדש ובעינא כהן לעבודה וליכא והיכי מצית למימר דפרועי שלא בזמן ביאה שרי נהי דמדאורייתא שרי מדרבנן מיהת ליתסר כדאמרן גבי שתויי יין דאע״ג דמדאורייתא שרי מדרבנן אסירי ומפרקינן התם גבי שתויי יין כיון דלית ליה תקנתא מיד גזרו ביה רבנן פרועי ראש דאית להו תקנתא מיד דאפשר דשקיל פורתא ממזיה לאוקומא אשיעור פרע בר תלתין יומין ועייל למעבד עבודה לא גזרו ביה רבנן. ומקשינן אי הכי לגבי יין נמי לא נגזור דהא אית להו תקנתא בשינה כל שהוא דאמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין ודחי׳ לאו מי אתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה עד כדי רביעית אבל שתה יתר מרביעית כל שכן שדרך משכרתו ושינה משכרתו ואידחי ליה קושיין ונפק דנא לטעמ׳ דלא שנא שתויי יין ולא שנא פרועי ראש מדאורייתא בזמן ביאה אסירי שלא בזמן ביאה שרו מיהו מדרבנן אפילו שלא בזמן ביאה אסירי מהרה יבנה ב״ה ובעינא כהן לעבוד וליכא וכי גזור רבנן בשתויי יין דלית להו תקנתא מיד פרועי ראש דאית להו תקנתא מיד לא גזרו בהו רבנן והני מילי לרבנן אבל לרבי אפי׳ שתויי יין נמי לא גזרו בהו רבנן ואע״ג דקיי״ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו הכא הילכתא כוותיה דהא אמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי דאלמא עבדו עובדא כוותיה דרבי ושרו להו למשתא חמרא. ואתא רב אשי ופריק פירוקא אחרינא דאע״ג דגזרו רבנן גבי שתויי יין משום טעמא במהרה יבנה ביהמ״ק גבי פרועי ראש ליכא למיגזר מאי טעמא שתויי יין דמחלי עבודה דכתיב יין ושכר אל תשת כו׳ וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול דמשמע בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת היא דגזרו בהו רבנן פרועי ראש דלא מחללי עבודה דהא לא כתיב בהו קרא לא גזרו בהו רבנן. ואותביניה לרב אשי ואלו שבמיתה בידי שמים כו׳ ומדאיתקש על כרחך לכל מילי איתקוש אלמא פרועי ראש נמי מחל עבודה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:
אמר ליה רבינא לרב אשי האי דפרועי ראש שהן במיתה דמפקיתו להו מהקישא דיחזקאל עד דאתא יחזקאל מהיכא נפקא לן אמר ליה ולטעמיך הא דאמר רב חסדא בזבחים בפרק שני דבר זה דכהן ערל פסול לעבודה מתורת משה רבינו לא למדנו אלא מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו דכתיב כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי בן נכר ערל לב כהן משומד שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ונתערל לבו וערל לב פי׳ דבן נכר הוא והכי משמע בזבחים פרק שני דקתני התם בן נכר יכול בן נכר ממש ת״ל ערל לב אם כן מה ת״ל בן נכר בן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אין לי אלא ערל לב ערל בשר מנין ת״ל ערל בשר כו׳ כגון שמתו אחיו מחמת מילה ולא מל אלא גמרא הוו גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכוה אקרא הכי נמי כו׳:
כסום יכסמו את ראשיהם תנא כמין תספורת לוליאנית היכי דמי אמר רבא ראשו של שער זה בצד עיקרו של זה וזו היא תספורת של בן אלעשא:
שאלו את רבי איזהו תספורת של כהן גדול אמר להו צאו וראו בתספורת של בן אלעשא. ואי קשיא לך מכדי קרא כסום יכסמו בכהן הדיוט כתיב מאי שנא דקא מבעיא להו בכהן גדול דוקא לא תיקשי לך דהנך דבעו מיניה קמ״ל דעתייהו דשניא תספורת של כהן גדול משאר כהנים ואיהו אחוי להו תספורת של בן אלעשא דהיינו דכהן גדול. מיהו קשיא לן עלה הא דאמר ר׳ לא לחנם פזר בן אלעשא את מעותיו כדי להראות בהן תספורת של כהן גדול ולא קאמר דכהן סתמא וי״ל דקרא לעתיד כתיב שתהא תספורת של כהן הדיוט כתספורת של כהן גדול. תניא רבי אומר לא לחנם פזר בן אלעשא את מעותיו כו׳ בן אלעשא היה יודע תספורת של כהן גדול והיה נותן מעות יתרות לספר שהיה מספרו בתספורת זו לפי שהיה טורח בה הרבה והיינו דאמר ר׳ לא לחנם פזר את מעותיו אלא כדי להראות בהן תספורת של כהן גדול לכל אדם:
שלא על חנם פיזר בן אלעשא כו׳ מפורש במסכת נדרים:
סליק פרק כהן גדול
שאלו את רבי: איזהו תספורת של כהן גדול? אמר להן: צאו וראו מתספורת של בן אלעשה, שהיה חתנו של רבי, ותספורתו זו היא תספורת של כהן גדול. תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: לא על חנם פיזר בן אלעשה את מעותיו בתספורותיו, אלא כדי להראות בו עצמו תספורת של כהן גדול.
The Sages asked Rabbi Yehuda HaNasi: What was the haircut of the High Priest? He said to them: Go out and see the haircut of ben Elasa, who was the son-in-law of Rabbi Yehuda HaNasi, and who sported the High Priest’s hairstyle. It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: Not for nothing did ben Elasa disburse his money on his haircuts, but in order to demonstrate on himself the haircut of the High Priest.

Chapter 3

רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין כב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין כב:, ר׳ חננאל סנהדרין כב: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין כב:, רש"י סנהדרין כב:, תוספות סנהדרין כב:, רמ"ה סנהדרין כב:, בית הבחירה למאירי סנהדרין כב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין כב:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין כב:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין כב:, רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין כב: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין כב:, אסופת מאמרים סנהדרין כב:

Sanhedrin 22b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 22b, R. Chananel Sanhedrin 22b, Collected from HeArukh Sanhedrin 22b, Rashi Sanhedrin 22b, Tosafot Sanhedrin 22b, Ramah Sanhedrin 22b, Meiri Sanhedrin 22b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 22b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 22b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 22b, Reshimot Shiurim Sanhedrin 22b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 22b, Collected Articles Sanhedrin 22b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144