×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) יְבָרְכוּךָ טוֹבִים הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת אעַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ במוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
May the good bless You, this is a path of heresy, as heretics divide the world into two domains, good and evil. If one says the following in his prayers: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, as You have commanded us to send away the mother before taking her chicks or eggs (see Deuteronomy 22:6–7), so too extend Your mercy to us; or: May Your name be mentioned with the good; or: We give thanks, we give thanks, twice, he is suspected of heretical beliefs and they silence him.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה כה ע״א-ע״ב} גמ׳ תנו רבנן יש [נקראין ומתרגמין1] נקראין2 ולא מתרגמין לא נקראין ולא מתרגמין: מעשה בראשית נקראין ומתרגמין3 ולא חישינן דילמא אתי לשיולי4 מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה5 לאחור. מעשה לוט ובנותיו נקראין ומתרגמין ולא חישינן לכבודו של-אברהם. [מעשה יהודה ותמר נקראין ומתרגמין6 דשבח הוא7 ליהודה משום דאודי]⁠8 מעשה עגל9 הראשון נקרא ומתרגם ולא חישינן לכבודן של-ישראל כי היכי דתהוי להו כפרה. הקללות והברכות10 [נקראין ומתרגמין {בה״ג}11 ולא]⁠12 יהא אחד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא גומר13 את כולן והני מילי קללות שבתורת כהנים כדכתבינן בפרק בני העיר14.
1. נקראין ומתרגמין: גא, גלב, כ״י נ, כ״י קולומביה, דפוסים, וכן בה״ג. חסר בכ״י א.
2. נקראין: גא: ״ויש נקראין״.
3. נקראין ומתרגמין: כ״י נ: ״נקרא ומתרגם״.
4. לשיולי: דפוסים: לשיוליה.
5. ומה, ומה: וכן ב-גלב. גא, כ״י נ, דפוסים: ״מה, מה״.
6. נקראין ומתרגמין: כ״י נ: ״נקרא ומתרגם״.
7. דשבח הוא: דפוסים: משום דשבח.
8. מעשה יהודה...דאודי: גא, גיא, גלב, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א (שמא מפני שנרשם שוב בהמשך).
9. עגל: וכן בכ״י נ. גא, גיא, גלב, דפוסים: ״העגל״. ראה במשנה.
10. הקללות והברכות: וכן בר״ח. גיא: ״הברכות [והקללות]״ כבה״ג.
11. וכן ר״ח, כלשון התוספתא (ג:לא).
12. נקראין ומתרגמין ולא: גא, גיא, גלב, כ״י נ, דפוסים. כ״י א רק: ״לא״.
13. המתחיל הוא גומר: גא: ״המתחיל הוא הגומר״. כ״י נ רק: ״המתחיל גומר״. (בה״ג: ״הוא מתחיל והוא גומר״).
14. לעיל פרק ג (דף יא ע״א, ע״פ גמ׳ לא ע״ב). בה״ג אין חילוק.
ערך טב
טבא(מנחות כג) יבא טוב ויקבל טובה מטוב לטובים וכו׳ (מגילה כה. ברכות לג:) על טוב יזכר שמך פי׳ מודה לך ה׳ על כל טובה וטובה שאתה עושה עמי נמצא מודה על הטובה ולא על הרעה. ותנן חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי הרעות שמביא הקב״ה על האדם לטובתו הן שהן כפרה לעונותיו כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו היא וחייב לברך. (פסחים קיא) הודה למי שגובה חובתו של אדם בטובתו פי׳ בטובה שלו כלומר בממונו מכל אדם כפי השגת ידו עשיר בשורו עני בשיו וכו׳. (בכורות יד) השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אמר לך טוב מעיקרו עושה תמורה וכו׳. (תמורה ל.) בגמ׳ ממירין על הבקר אמר אביי נכתוב קרא טוב ברע או רע מאי בטוב הכי קאמר טוב מעיקרו עושה תמורה וכו׳. (ובסיפרא) טוב ברע תמים בבעל מום שלא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום. (פסחים מז קידושין נט) טובת הנאה אינה ממון פי׳ אותה הנאה שיש לו לישראל לתת חלתו לכהן ויבחר כהן שיחזיק לו טובה מר סבר אינה ממון ומר סבר ממון. פירוש אחר דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן בכור שלו לבן בתו כהן וכך מפורש (ערכין כח) הבכור בין טמא ובין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה וליתנו לבן בתו או לבן אחותו. (יומא יד) ומטיב את הנרות פי׳ מכבה את הנר ומקנחה מכל פסולת שיש בה מן הלילה ומשים לשם הפתילה (יומא כו) א״ר כר׳ אלעזר קרי רב עליה דר״א טובינא דחכימי. (חולין פד) מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט לעולם יאכל אדם וישתה וכו׳. (גיטין יד) טב טב רמו ליה פי׳ בטוב טוב הכוהו. (בראשית רבה כו) כי טובות הנה א״ר יודן טבת כתיב משהיו מטיבין אותה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה הה״ד כי טובות הנה אלו הבתולות ויקחו להם נשים אלו הנשואות מכל אשר בחרו זה בכור ובהמה (בריש ויקרא רבה פר׳ ג) רבי יצחק פתח טוב מלא כף נחת טוב מי שיש לו זהובים ונושא ונותן בהן ומתפרנס מהן ממי שהולך ולוה בריבית במתלא אמרין מאבד את דיליה ודלא דיליה אלא ורעות רוח רעותיה מתקרי פרגמטוטי׳. (ובאם בחקתי פרשה לו) ר׳ יצחק פתח טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ר״מ אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה שנודר ומשלם. (שביעית פרק ו) שנטייבה או שנדיירה (ירושלמי) איזהו טייב כל העם חורשין פעם אחת והוא חורש שני פעמים. טוביה חטא וזיגוד מינגד (מכות יא) פי׳ העיד זיגוד על טוביה שחטא ומפני שהיה עד אחד נתחייב מלקות ונעשה כמו משל בפי הכל אחד חוטא וזה לוקה:
א. [גוט.]
מתני׳ יברכוך טובים ה״ז דרך מינות – שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום וחכמים למדו (כריתות דף ו:) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת.
על קן צפור יגיעו רחמיך – כלשון הזה רחמיך מגיעין על קן צפור כך חוס ורחם עלינו.
ועל טוב יזכר שמך – על טובותיך נודה לך או שאמר שני פעמים מודים כשהוא כורע משתקין אותו ובגמרא מפרש לה.
יברכוך טובים – פי׳ שמוציא את הפושעים מן הכלל אי נמי משום דמחזי כשתי רשויות כלומר אלהים טובים.
מתני׳ י. האומר יברכוך טובים. שאומר שאין אדם חייב לברך עד שיהיה שבע כדכתיב ואכלת ושבעת, וכתיב ונשבע לחם ונהיה טובים, הרי זה דרך המינין, לפי שחכמים דקדקו עד כזית עד כביצה.
האומר על קן צפור יגיעו רחמיך. כן תרחם עלינו.
משתקין אותו. לפי שמפרש טעמי המצות, והוא אינו יודע אותן, שאם כן למה חס על זה משאר עופות, אלא כל מצות השם טהורות, ואין רשאי להרהר עליהן, כי לא יוכל לירד לעיקר טעמיהם.
ועל טוב יזכר שמך. דמשמע על הטובה חייב לברך ולא על הרעה, וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, כלומר לצדק עליו את הדין ולברכו שדן אותו דין אמת.
מודים מודים. דמשמע לשתי רשויות הוא מודה, ולפיכך משתקין אותו.
מתני׳ האו׳ יברכוך טובים הרי זה דרך מינות. שאומרין המינין שאין לכלול רשעים בברכתו של מקום וחכמים למדנו1 2 מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטורת והטעם שצריכין ישראל להיות באסיפתן באגוד׳ אחת3.
על קן ציפור יגיעו רחמיך. לשון תחנונים הוא כלומ׳ כשם שרחמיך מגיעין על קן ציפור כן יגיעו עלינו4.
ועל טוב יזכר שמך. על טובותיך נודה לך.
מודים מודים משתקין אותו. דנר׳ כאילו משתחוה לשתי רשויות. ועל טוב יזכר שמיך נמי משמ׳ על טוב אין ולא על רע ותנן חייב אדם לברך על הרעה כעל הטובה. אלא על קן ציפור מ״ט לא פליגי בה תרי אמוראי במערב׳ ר׳ יוסי בר זבדא ור׳ אבא חד אמ׳ מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמ׳ מפני שעושה גבורותיו של הקב״ה רחמים והם אינן אלא גזירות פי׳ מטיל קנאה לומ׳ על העופות חס ולא על הבהמות וחיות5 והם אינן אלא גזירות עלינו שנשמור אנחנו עבדיו חוקיו ומשפטיו וגזירותיו.
1. בפירש״י למדו.
3. כ״פ רש״י ד״ה יברכוך. ועיין תוס׳ רא״ש שכתב פירש״י ז״ל מפני שהוציא עצמו מן הכלל עכ״ל. ולכאו׳ הוא היפך מפרש״י שלפנינו. ועיין בתוס׳ שכתבו משום דנראה כשתי רשויות שאומר אלוקים טובים לשון רבים. ובירושלמי (ירושלמי מגילה ד׳:י׳) איתא משום שתי רשויות. והביאו הרשב״א וכתב ונראה פירושו כאלו אומר יברכוך הטובים אבל הרעין יש להן אלוה אחר. [ועיין בר״ן (דף טז,א ד״ה האומר) שכתב שבאותו זמן היו המינים מאמינים בב׳ רשויות אחד מטיב ואחד מריע והאומר יברכוך טובים כלומר אותם שאתה מטיב להם]. ועיין שטמ״ק ברכות (דף לג,ב) שכתב האומר יברכוך טובים הרי זה דרך צדוקים. פירוש אותם שהשפעת עליהם טובה והם שבעים מלשון ונשבע לחם ונהיה טובים. וזהו דרך צדוקים דמשמע שמפני שאמרה תורה ואכלת ושבעת הוא אומר שהשבעים יש להם לברך ולא האחרים ואינו כן. ובמאירי כתב שאומר שתכנס לפניך רק תפילתם של צדיקים וכמי שאינו מאמין שהקב״ה חפץ בתשובת רשעים ובשם גאוני הראשונים כתב שענין טובים רומז למלאכים ואומר לחבירו יברכוך טובים.
4. כעי״ז פרש״י ד״ה על קן. ועיין מאירי שכתב וז״ל מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר [הנביא] כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד.
5. כ״פ רש״י ד״ה מטיל קנאה. וכעי״ז כתב הר״ן (דף טז,א ד״ה על קן) שמטיל קנאה שהרי אין אדם חייב בשלוח אלא בעוף טהור.
מתניתין האומר יברכוך טובים. פי׳ האומר תשתבח מפי הטובים הרי זו דרך המינות שהקב״ה משובח הוא מפי הטובים והרעים, דכתיב (ירמיה י,ז) ״מי לא יראך מלך הגוים״. על קן צפור יגיעו רחמיך. פי׳ האומר בתחנוניו כשם שרחמת על קן צפור וחסתה שלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד רחם עלינו וכיוצא בענין זה שעושה מדותיו של הקב״ה רחמים והן אינם אלא גזירות על עבדיו כדי שישמרו מצותיו ויקבלו שכר שא⁠[י]⁠לו היו מצות אלו רחמים לא היה מתיר לנו השחיטה כלל1, שהרי מצות שיש לשטן ולאומות 2העולם להת⁠[י]⁠הר עליהם כגון פרה אדומה ואיסור שעטנז ובשר בחלב גזרת הכתוב הן ואונקלוס תרגם ״זאת חוקת התורה״ (במדבר יט,ב) ״דא גזירת אוריתא״. ועל טוב יזכר שמך. פי׳ והאומר על הטובות שאתה עושה עמנו ישתבח שמך דמשמע שעל הרע לא יזכר שמך, ותנן בסוף ברכות (נד,א) חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה3 שנאמר (דברים ו,ה) ״ואהבת את אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״ ואמרינן (שם) בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. מודים מודים משתקין אותו. פי׳ שכיון שמשמע שמתפלל לשתי רשוייות כשאמר מודים מודים משתקין אותו.
1. כ״ז לשון הרמב״ם בפ״ט מהלכות תפלה ה״ז.
2. כאן מתחיל דף 11א1.
3. וכ״כ ר״י מלוניל.
מתני׳: האומר יברכוך טובים הרי זה דרך המינין. ירושלמי (פ״ד ה״י): האומר יברכוך טובים שתי רשויות. ונראה פירושו, כאילו אומר יברכוך הטובים אבל הרעים יש להן אלוה אחר. ואם תאמר והא כתיב (תהלים קמה, י) וחסידיך יברכוך וכתיב (שם קמ, יד) אך צדיקים יודו לשמך. יש מתרצים דלא אסור אלא באומר כן בתפלתו, שאומר במקום וכל החיים יודוך סלה וכל הטובים יודוך סלה.
וי״מ יברכוך טובים מפני שיש לכלול בתפלה הרשעים עם הצדיקים, דגמרינן מושחלת וחלבנה (שמות ל, לד).
על קן צפור וכו׳ שאמר כשם שהגיעו רחמיך על קן צפור שלא ליקח האם על הבנים כך תרחם עלינו משתקין אותו ונראה לי מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר [הנביא] כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד ובגמרא נחלקו בטעם הדבר ונאמרו בה שני טעמים האחד מפני שהוא מטיל קנאה במעשה בראשית וזה אצלי רמז למה שבארתי והקנאה תסור בהיות כל דבר מושגח כפי הראוי והאחר אמר שאין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים אלא גזרות וזה נראה כנמשך לדעת האומר שפעולותיו יתברך נמשכות אחר הרצון והוא דעת יחיד ומ״מ אפשר לפרשו שאין הכונה לרחם על קן צפור שאם כן לא התיר לנו השחיטה אלא שהיא גזרה מוטלת על האדם להקנותו מדה טובה על דרך מה שאמרו בדרש מה איכפת לו להקב״ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא כדי לצרף בהם את הבריות:
על טוב יזכר שמך כלומר הא על רע לא יזכר שאין ברע כדי להללו והוא אינו יודע שכשם שאדם חייב לברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה מודים מודים שהוא מקום הודאה וחזקה על כל אדם לכוין בו וזה הורה בעצמו שלבו נוטה לשתי רשויות עם מה שהיו הרבה בזמנם טועים בכך:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה ופי׳ בגמ׳ עליה שאם אמר שמע שמע אם כפל תיבה תיבה גמגום לשון הוא ואין לשתקו אע״פ שהוא מגונה אבל אם אמר הפסוק כלו וכפלו אף בזו יש בו כדי לחשדו ומשתקין אותו ונראין הדברים דווקא בשליח צבור שהוא מצוי לכוין ביותר ועליו אמרו מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה אבל יחיד לא שמא מחמת שלא כיון הוא שכל שלא כיון בפסוק ראשון צריך לחזור לדעתנו כמו שכתבנו בשני של ברכות אבל אם הי׳ כופל משם ואילך פסוק פסוק אף ביחיד יש בו מקום חשד שהרי אינו צריך לחזור:
כבר בארנו בפרק שני שאין לו לאדם להאריך בשבחיו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי שמא יכשל בדבריו ויבוא לתארו במה שאין בו מעשה באחד שירד לפני התיבה ואמר האל הגדול הגבור והנורא העזוז והאדיר היראוי והאמיץ ושתקוהו חכמים ואמרו לו משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב וקלסוהו בשל כסף והלא גנאי הוא לו וכבר נודע ביאורו מספרי קדמונינו ז״ל:
המשנה התשיעית המכנה בעריות וכו׳ הכונה בה כשלפניה לבאר שיזהר ג״כ בדברי תורה שלא להפסיד כוונתה בביאורו ואמר שהמכנה בעריות משתקין אותו ופי׳ בגמ׳ קלון אביו וקלון אמו ר״ל שמתרגם קלנא דאבוך וקלנא דאמך וכוונתו לומר שלא לגלות שום דבר שהוא קלון לאביו ולאמו ולא לשון ערוה ממש והרי זה מחייב כרת במזיד וחטאת בשוגג למי שאינו מחויב בכך וכן המתרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא כלומר שלא לבא על הגויה שמא יוליד ממנה בן לע״ז והרי הוא מחייב לבועל ארמית מיתת ב״ד במזיד וחטאת בשוגג בכל אלו משתקין אותו בנזיפה:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה העשירית והכוונה בה לבאר בה איזו פרשה אנו חוששין בה שלא לפרסמה ואיזו אין חוששין בה ואמר שמעשה ראובן והוא ענין וישכב את בלהה וגו׳ נקרא ולא מתרגם שלא ידעו הכל בסרחונו ויש גורסין נקרא ומתרגם וענין מתרגם ר״ל בבית הכנסת שהוא הפרסום הגדול הא כל אחד בביתו אין לך דבר שאינו מתרגם מעשה יהודה ותמר נקרא ומתרגם שאין כאן גנאי לאחד מהם ולא עוד אלא ששבח הוא לו על מה שהודה מעשה העגל הראשון והוא מוירא העם כי בושש משה עד ויאמר משה לאהרן מה עשה לך וגו׳ נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל אדרבה ראוי שנבייש עצמנו בכך ונחזור למוטב מעשה עגל שני והוא מה שסיפר אהרן למשה מן ויאמר אהרן עד לשמצה בקמהם אינו מתרגם מפני כבוד אהרן ויש שמוסיפין בדין זה פסוק ויגף יי׳ את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ברכת כהנים לא מתרגם פי׳ בגמ׳ משום ישא שלא יבואו לומר שיש לפניו משוא פנים מעשה דוד ואמנון לא מתרגם מפני כבוד דוד ובגמרא אמרו מעשה אמנון נקרא ומתרגם ומתרץ כאן באמנון בן דוד כאן באמנון סתם אין מפטירין במרכבה מחשש גלוי סוד ור׳ מתיר והלכה כדבריו ור׳ אליעזר אומר אין מפטירין בהודע מפני כבוד ישראל ואין הלכה כדבריו:
זהו ביאור המשנה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא מעשה בראשית נקרא ומתרגם ולא נחוש שמא יבואו לשאול מה למעלה וכו׳:
תוס׳ בד״ה מפני שעושה מדותיו כו׳ דמשמע שר״ל שהקב״ה חס כו׳ והוא אינו אלא גזירה עכ״ל אין פירושם מוכרח כן ועיין בפירוש המחזור שמפרש לה בע״א ותו לא מידי אבל בת״י קשה בפ׳ אמור בפסוק שור או שה אותו ואת בנו וגו׳ עמי בני ישראל היכמא דאבונן רחמן בשמיא כן תהוון רחמנין כו׳ ע״ש ויותר קשה מזה שבפרשת אחרי בפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך פירוש בת״י ומזרעך לא תתן בתשמישת׳ לצד בת עממין למעבר׳ לפולחנא וגו׳ שזה הפך משנתינו בשמעתין דקתני דמאן דמפרש לה הכי משתקין אותו בנזיפה ובערוך בערך ארם יתיישב התרגום לפירושו וע״ש:
״יברכוך טובים״ — הרי זו דרך המינות שהמינים מחלקים את העולם לשתי רשויות: של טוב ושל רע, ובאמת צריך לכלול את הכל בכלל הברכה. האומר בתפילתו ״על קן צפור יגיעו רחמיך״, כלומר, רחם עלינו כשם שריחמת על ציפור הדוגרת על הביצים, שלא לקחת אם על הבנים, או האומר ״על טוב יזכר שמך״, שמכך משתמע שמודה על הטובות בלבד, או האומר בתפילה ׳מודים׳ ׳מודים׳ (פעמיים) — משתקין אותו, משום שאומר דברים שיש בהם חשש כפירה.
May the good bless You, this is a path of heresy, as heretics divide the world into two domains, good and evil. If one says the following in his prayers: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, as You have commanded us to send away the mother before taking her chicks or eggs (see Deuteronomy 22:6–7), so too extend Your mercy to us; or: May Your name be mentioned with the good; or: We give thanks, we give thanks, twice, he is suspected of heretical beliefs and they silence him.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ הָאוֹמֵר {ויקרא י״ח:כ״א} וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה.:

If one modifies the text while reading the laws of forbidden sexual relations, i.e., he introduces euphemisms out of a sense of propriety, they silence him. Similarly, if one says while translating the verse: “And you shall not give any of your seed to set them apart to Molekh” (Leviticus 18:21): And you shall not give any of your seed to impregnate an Aramean woman, he is silenced with rebuke.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ארם
ארםא(מגילה כה.) האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא פירוש לא תתן מזרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירין מזרעם למולך מותר לפיכך משתקין אותו בנזיפה אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי רבי ישמעאל הבא על הכותית והוליד לעבודה זרה הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר בתי עבודה זרה (ברכות ח:) אמר להו רבא לבניו אל תחתכו בשר על פיסת היד ואל תשבו על מטה ארמית. (פסחים קיב:) ד׳ דברים צוה רבינו הקדוש את בנו ואחד מהן אל תשב במטה ארמית משום מעשה דרב פפא שהיה נושה בארמאי מעות אזל למיתבעינהו כיון דעל לביתיה אמר ליה תיב על ערסא והוה ביה ינוקא מית אייתי סהדי אשכחי׳ לרב פפא דיתיב אערסא אמר ליה אנת קטלתיה באותה שעה אמר אל תשב במטה ארמית. ארמי אובד אבי מכאן שאמירה כמעשה כשרדף לבן ליעקב והשיגו אמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רע והעלה עליו הכתוב כאילו עשה וכן לענין הטובה וכו׳ בילמדנו ויאמר ה׳ אל הנחש. שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ תרגומו בארע ארמאה:
ערך כן
כןב(תמיד לג) במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (בבא מציעא נח:) ג׳ יורדין לגיהנם המכנה שם לחברו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין אע״ג דדש ביה בשמיה (מגילה כה.) המכנה בעריות משתקין אותו פי׳ הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא תגלה וכן כל העריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו. כנה הוא עיקרו כדכתיב ובשם ישראל יכנה כי לא ידעתי אכנה (סנהדרין ט) בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסה (גמרא) א״ר אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך את השם בן ד׳ אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא וכו׳ פי׳ חכמים הקדושים כינו השם וקראו יוסה לפי שיוסה ארבע אותיות וג׳ אותיות מהם הן אותיות של שם לפיכך כינו אותו ביוסה שהוא ד׳ אותיות לאפוקי בן ב׳ אותיות כגון יה. פ״א שלש אותיות של יוסי בגימטריא כ״ו וכן השם:
א. [אראם.]
ב. [צונאהמען.]
המכנה בעריות – בגמרא מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי ואומר לא ערוה ממש דיבר הכתוב אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה ערוה המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים כינוי הוא לשון היפך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים בספרי אספה לי שבעים איש (במדבר יא) ואל אראה ברעתי (שם) ברעתם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב כיוצא בדבר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים קו) כבודי היה לו לומר אלא שכינה הכתוב.
האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך – לא תבא על הכותית ותוליד בן לע״ז.
משתקין אותו בנזיפה – שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב״ד על המזיד בהתראה.
המכנה בעריות. שמתרגם ערות אביך וערות אמך, קלנא דאבוך וקלנא דאמך, דמשמע שמי שמגלה דבר שהוא קלון לאביו ולאמו, חייב הוא בכרת ושגגתו חטאת.
משתקין אותו. לפי שהוא מחייב להביא קרבן מי שאינו חייב קרבן, ומביא חולין לעזרה.
המכנה בעריות. מפר׳ בגמר׳ שדורש פרש׳ של עריות בלשון כינוי ואו׳ לא ערוה ממש קא׳ קר׳ אלא כינה הכתוב וקרא קלון אביו ואמו בלשון ערוה וקלון כלתו וקלון דודתו ברבים גילוי ערוה כינוי לשון היפוך הוא שמהפך את לשון דבריו לשבח או לגנאי כמו מכנה שם לחבירו לשם אחר והרבה יש בלשון חכמי׳ כגון בריית׳ דספר׳ בפרש׳ דאספה לי ע׳ איש1 ואל אראה ברעתי ברעתם היה לו לומ׳ וכינה הכתו׳2 (ואראה) [ואמרתם] והנה3 מתלאה והפחתם אותו אותי היה לומ׳ וכינה4 אלמ׳ כל דבר שמהפך אדם ממשמעותו קרוי כינוי5.
והמתרג׳ ומזרעך לא תתן למולך. שתירג׳ מזרעך לא תיהב לאעברא בארמיותא ומפ׳ מזרעך לא תתן וכו׳ שלא לבא על הגויה להוליד בן לע״ז משתקין אותו בנזיפה שעוקר קרא ממשמעותיה שהוא עטרת אמוריים להעביר בניהם למולך וזה נותן כרת לבא על הגויה ומחייבו חטאת על שוגג (ומיתה) [ומיתת] ב״ד על מזיד והתראה6.
1. במדבר יא.
2. כ״פ רש״י ד״ה המכנה והביא עוד דוגמא מקרא דכתיב וימירו את כבודם וגו׳. אמנם לא הביא את הדוגמא השניה שהביא רבינו מהא דמלאכי.
3. מלאכי א,יג.
4. תנחומא בשלח סימן טז.
5. ובפיה״מ לרמב״ם כתב והמכנה בעריות הוא שיכנה וישום כינוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ועיין בקרבן נתנאל (מגילה פ״ג סי׳ כד אות ר׳) שהקשה דהוא נגד הש״ס שמפרש קלון אביו ואמו. ועיי״ש שפי׳ כן דברי הגמ׳ על פי הערוך עיי״ש מה שהאריך בזה.
6. כ״פ רש״י ד״ה משתקין אותו. ועיין במהרש״א שמדברי הערוך בערך ארם נראה דבא תנא דבי ר״י לומר דקושטא הוא דהכתוב מדבר בישראל הבא על הנכרית ומתני׳ דקתני משתקין אותו היינו דאומר שהכתוב אינו מדבר אלא בארמיים שמעבירים מזרעם למולך. ועיין בקרבן נתנאל פ״ג סי׳ כד אות ש׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המכנה בעריות, שאינו קורא את הדברים בפרשת עריות כפי שהם כתובים מפני הנימוס — משתקין אותו, וכן האומר ומתרגם את הכתוב ״ומזרעך לא תתן להעביר למלך״ (ויקרא יח, כא) באופן זה: ״מזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא [לעבר את הארמית, הגויה]״ — משתקין אותו בנזיפה על שאומר דבר שאינו כדין.
If one modifies the text while reading the laws of forbidden sexual relations, i.e., he introduces euphemisms out of a sense of propriety, they silence him. Similarly, if one says while translating the verse: “And you shall not give any of your seed to set them apart to Molekh” (Leviticus 18:21): And you shall not give any of your seed to impregnate an Aramean woman, he is silenced with rebuke.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא מוֹדִים מוֹדִים דְּמִיחֲזֵי כִּשְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ נָמֵי דְּמַשְׁמַע עַל טוֹב אִין וְעַל רַע לָא וּתְנַן גחַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה אֶלָּא עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ מ״טמַאי טַעְמָא.

GEMARA: The mishna cites three instances where the communal prayer leader is silenced. The Gemara clarifies: Granted, they silence one who repeats: We give thanks, we give thanks, as it appears like he is acknowledging and praying to two authorities. And, granted, they also silence one who says: May Your name be mentioned with the good, as this formulation indicates one is thanking God only for the good and not for the bad, and we learned in a mishna (Berakhot 54a): One is obligated to bless God for the bad just as he blesses Him for the good. However, in the case of one who recites: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, what is the reason that they silence him?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כשתי רשויות – ומקבל ומודה אלוה אחר אלוה.
על הרעה – ברוך דיין האמת.
על הטובה – ברוך הטוב והמטיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא דנים בהלכות שהובאו במשנה, ואומרים: בשלמא [נניח] שהאומר פעמיים ׳מודים׳ ׳מודים׳ משתקים אותו — משום דמיחזי [שנראה] כאילו מודה לשתי רשויות, וצריך להיזהר אפילו שלא להישמע כאילו מקבל דבר זה. והאומר: ״על טוב יזכר שמך״, נמי [גם כן] מובן, כי משמע על טובאין [כן] יזכר שם ה׳, על רע — לא, ותנן [ושנינו במשנה]: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. אלא ״על קן צפור יגיעו רחמיך״, מאי טעמא [מה טעם] אין אומרים דבר זה?
GEMARA: The mishna cites three instances where the communal prayer leader is silenced. The Gemara clarifies: Granted, they silence one who repeats: We give thanks, we give thanks, as it appears like he is acknowledging and praying to two authorities. And, granted, they also silence one who says: May Your name be mentioned with the good, as this formulation indicates one is thanking God only for the good and not for the bad, and we learned in a mishna (Berakhot 54a): One is obligated to bless God for the bad just as he blesses Him for the good. However, in the case of one who recites: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, what is the reason that they silence him?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמֵּטִיל קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְחַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵירוֹת.

Two amora’im in the West, Eretz Yisrael, disagree about this question, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that this was because one who says this engenders jealousy among God’s creations, as it appears as though he is indicating that God favored one creature over all others. And one said that saying this is prohibited because one transforms the attributes of the Holy One, Blessed be He, into expressions of mercy, and they are nothing but decrees of the King that must be fulfilled without inquiring into the reasons behind them.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מטיל קנאה – לומר על העופות חס ועל הבהמות וחיות אינו חס.
ואינן אלא גזירת מלך – להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו.
מפני שעושה מדותיו של הקב״ה רחמים והן אינם אלא גזירות – ק׳ להר״ר אלחנן על מה שיסד הקליר בקדושת׳ שאנו אומרים ביום ב׳ של פסח צדקו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דמשמע שר״ל שהקב״ה חס על אותו ואת בנו והוא אינו אלא גזירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני שעושה מדותיו של הקב״ה רחמים כו׳. עיין בתוס׳ ומה שיש לדקדק בזה עיין בחידושי הלכות:
תוס׳ ד״ה מפני. שיסד הקליר עיין חגיגה דף יג ע״א תוס׳ ד״ה ורגלי החיות:
פליגי [נחלקו] בה בבעיה זו תרי אמוראי במערבא [שני אמוראים בארץ ישראל]: ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוסי בר זבידא, חד [אחד מהם] אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, שהוא מציג את הדברים כאילו אין הקדוש ברוך הוא נוהג ברחמים כלפי כל בריותיו ומפלה חלק מהם, וחד [ואחד מהם] אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ומפרש את טעמן בצורה פשטנית ובאמת אינן אלא גזירות, שמשמען עמוק יותר.
Two amora’im in the West, Eretz Yisrael, disagree about this question, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that this was because one who says this engenders jealousy among God’s creations, as it appears as though he is indicating that God favored one creature over all others. And one said that saying this is prohibited because one transforms the attributes of the Holy One, Blessed be He, into expressions of mercy, and they are nothing but decrees of the King that must be fulfilled without inquiring into the reasons behind them.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבָּה אֲמַר אַתָּה חַסְתָּ עַל קַן צִפּוֹר אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ (אַתָּה חַסְתָּ עַל אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ) אֲמַר רַבָּה כַּמָּה יָדַע הַאי מֵרַבָּנַן לְרַצּוֹיֵי לְמָרֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ תְּנַן.

The Gemara relates that a particular individual descended before the ark as prayer leader in the presence of Rabba, and said in his prayers: You have shown mercy to birds, as expressed through the mitzva to chase away the mother bird before taking eggs from its nest; have mercy and pity upon us. You have shown mercy to animals, as expressed through the prohibition against slaughtering an animal and its offspring on the same day; have mercy and pity upon us. Rabba said: How much does this rabbi know to appease the Lord, his Master! Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna that they silence him?
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההוא דנחית קמיה [אדם אחד ירד לעבור לפני התיבה בפני] רבה, ואמר בתוך תפילתו: אתה חסת על קן צפוראתה חוס ורחם עלינו! אתה חסת על ״אותו ואת בנו״ (ויקרא כב, כח) שלא ישחטו ביום אחד — אתה חוס ורחם עלינו. אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה [כמה יודע תלמיד חכם זה לרצות לאדוניו, לקדוש ברוך הוא]. אמר ליה [לו] אביי: והא [והרי] ״משתקין אותו״ תנן [שנינו במשנה] ואין ראוי לומר כן!
The Gemara relates that a particular individual descended before the ark as prayer leader in the presence of Rabba, and said in his prayers: You have shown mercy to birds, as expressed through the mitzva to chase away the mother bird before taking eggs from its nest; have mercy and pity upon us. You have shown mercy to animals, as expressed through the prohibition against slaughtering an animal and its offspring on the same day; have mercy and pity upon us. Rabba said: How much does this rabbi know to appease the Lord, his Master! Abaye said to him: Didn’t we learn in the mishna that they silence him?
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבָּה לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דִּבְעָא.

The Gemara explains: And Rabba, too, held in accordance with this mishna but merely acted this way because he wanted to hone Abaye’s intellect. Rabba did not make his statement to praise the rabbi, but simply to test his nephew and student, Abaye, and to encourage him to articulate what he knows about the mishna.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: ורבה עצמו, שבודאי ידע משנה זו לחדודי [לחדד] את אביי הוא דבעא [שרצה], שבכוונה אמר לו דבר שאינו נכון על מנת לבדוק את ידיעותיו ואת הבנתו.
The Gemara explains: And Rabba, too, held in accordance with this mishna but merely acted this way because he wanted to hone Abaye’s intellect. Rabba did not make his statement to praise the rabbi, but simply to test his nephew and student, Abaye, and to encourage him to articulate what he knows about the mishna.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא דאָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הָאַדִּיר וְהֶחָזָק וְהָאַמִּיץ.

With regard to additions to prayers formulated by the Sages, the Gemara relates that a particular individual descended before the ark as prayer leader in the presence of Rabbi Ḥanina. He extended his prayer and said: God, the great, the mighty, and the awesome, the powerful, and the strong, and the fearless.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא דנחית קמיה דר׳ חנינא ואמר האל הגדול וכו׳ – עד משל למלך שהיו לו אלף אלפים של זהב והיו מקלסין בשל כסף זה ראיה שאין גנותו של ש״ץ זה לפי שלא סיים שא״כ הל״ל למלך שהיה לו אלף אלפים של זהב והיו מקלסין אותו בת״ק של זהב אלא הגנות שאין שבחות אלו של כ״ו שהם ענינים גופניים ממין שבחו של הקב״ה כמלך שדינריו זהב ומקלסין אותו בשל כסף וכמו שפירש הרמב״ן ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא דנחית לקמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול וכו׳ האדיר והחזק וכו׳ א״ל סיימתינהו לשבחיה דמרא וכו׳ משל לאדם וכו׳ כבר הארכתי בזה בפ׳ אין עומדין (ברכות דף ל״ג) בישוב ענין המשל וגם לשון הרא״ש לדינא ע״ש:
בני העיר פרק רביעי
במשנה בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיה בהכ״נ ספרים לוקחין תורה אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו׳ עד סוף המשנה. וכתב בעל המאור בשם רבי׳ אפרים ז״ל והביאו ג״כ הר״ן ז״ל בחידושיו דכולה מתניתין קשיא רישא אסיפא דברישא משמע דלעולם צריך לעילוי בקדושה ומשמע דקדושה כיוצא בהן נמי אסור כדדייק לקמן בגמרא לענין ס״ת ובסיפא משמע דדוקא להוריד מקדושה אסור משמע דכיוצא בהן שרי ע״ש שתירוצם בזה נראה דוחק ולולי דבריהם היה נ״ל ליישב בענין אחר דיש לחלק בין לכתחלה לדיעבד דודאי לכתחלה צריך לאהדורי להעלות בקדושה היכא דאפשר ובכה״ג אינו רשאי לקנות בדמיהן קדושה כיוצא בו כיון דאפשר להעלות בקדושה משא״כ בסיפא שפיר מצי איירי היכא דלא אפשר להעלות הדמים בקדושה לאלתר כגון שאותן הדברים שיש בהן עילוי קדושה אין מצויין לפניו או שאין צריך להן כלל ובכה״ג נראה דודאי טפי עדיף לקנות קדושה אחרת כיוצא בו כי היכי דלא ליתו לידי תקלה להשתמש באותן הדמים עד שיזדמן לו לקנות דבר שיש בו עילוי קדושה אבל מ״מ להוריד מקדושתן בכל ענין אסור ומוטב יותר להניחן עד שיזדמן לו עילוי קדושה או עכ״פ כיוצא בו כן נ״ל נכון ליישב לשון המשנה. ועיין בא״ח סימן קנ״ג שהט״ז ובעל מג״א מחלקין ג״כ בין לכתחלה לדיעבד בענין אחר דלכתחילה היינו שלכתחילה אסור למכור כדי לקנות קדושה אחרת כיוצא בו אבל בדיעבד שכבר מכרו מותר לקנות כיוצא בו וע״ש אלא דאכתי לשון המשנה אינו מתיישב בכך ולפמ״ש א״ש טפי כנ״ל ועיין עוד בסמוך:
בנושא דומה מסופר: ההוא דנחית קמיה [אדם אחד ירד לפני התיבה לפני] ר׳ חנינא, ואמר בתפילתו: ״האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ״.
With regard to additions to prayers formulated by the Sages, the Gemara relates that a particular individual descended before the ark as prayer leader in the presence of Rabbi Ḥanina. He extended his prayer and said: God, the great, the mighty, and the awesome, the powerful, and the strong, and the fearless.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לֵיהּ סַיֵּימְתִּינְהוּ לִשְׁבָחֵיהּ דְּמָרָךְ הַשְׁתָּא הָנֵי תְּלָתָא אִי לָאו דְּכַתְבִינְהוּ מֹשֶׁה בְּאוֹרָיְיתָא וַאֲתוֹ כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתַקְּנִינְהוּ אֲנַן לָא אָמְרִינַן לְהוּ וְאַתְּ אָמְרַתְּ כּוּלֵּי הַאי מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ (בְּאֶלֶף) דִּינְרֵי כֶסֶף לֹא גְּנַאי הוּא לוֹ.

When he finished, Rabbi Ḥanina said to him: Have you concluded all of the praises of your Master? Even these three praises that we recite: The great, the mighty, and the awesome, had Moses our teacher not written them in the Torah (Deuteronomy 10:17), and had the members of the Great Assembly not come and incorporated them into the Amida prayer (see Nehemiah 9:32), we would not be permitted to recite them. And you went on and recited all of these. It is comparable to a man who possessed many thousands of golden dinars, yet they were praising him for owning a thousand silver ones. Isn’t that deprecatory toward him? All of the praises one can lavish upon the Lord are nothing but a few silver dinars relative to many thousands of gold dinars. Reciting a litany of praise does not enhance God’s honor.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכתבינהו משה בתורה – האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים (דברים י).
אנשי כנסת הגדולה – בספר עזרא (נחמיה ט) ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ גנאי הוא לו. עיין לעיל דף יח ע״א:
לאחר מכן אמר ליה [לו] ר׳ חנינא: סיימתינהו לשבחיה דמרך [וכי סיימת את כל השבחים של אדונך], כלומר, האם בכך שהוספת כמה מילים כבר סיימת את כל שבחי הקדוש ברוך הוא? השתא הני תלתא [עכשיו, הרי אותם שלושה] שבחים שאנו אומרים בתפילה: ״הגדול הגיבור והנורא״ אי לאו דכתבינהו [אם לא שכתבם] משה רבינו באורייתא [בתורה] (דברים י, יז) ואתו [ובאו] אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו [ותיקנום בנוסח התפילה] (שאמרו בתפילתם: ״האל הגדול הגיבור והנורא... אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו״ וכו׳. נחמיה ט, לב), אנן [אנחנו] לא אמרינן להו [היינו מעזים לומר אותם], ואת אמרת כולי האי [ואתה אמרת כל כך]. משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין (משבחים) אותו באלף דינרי כסף וכי לא גנאי הוא לו?
When he finished, Rabbi Ḥanina said to him: Have you concluded all of the praises of your Master? Even these three praises that we recite: The great, the mighty, and the awesome, had Moses our teacher not written them in the Torah (Deuteronomy 10:17), and had the members of the Great Assembly not come and incorporated them into the Amida prayer (see Nehemiah 9:32), we would not be permitted to recite them. And you went on and recited all of these. It is comparable to a man who possessed many thousands of golden dinars, yet they were praising him for owning a thousand silver ones. Isn’t that deprecatory toward him? All of the praises one can lavish upon the Lord are nothing but a few silver dinars relative to many thousands of gold dinars. Reciting a litany of praise does not enhance God’s honor.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא ההַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י׳:י״ב} וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה.

Tangentially, the Gemara cites an additional statement by Rabbi Ḥanina, concerning principles of faith. Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hands of Heaven, except for fear of Heaven. Man has free will to serve God or not, as it is stated: “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God” (Deuteronomy 10:12). The fact that God asks man to fear Him indicates that it is in man’s ability to do so.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר מה י״י אלהיך שואל מעמך וגו׳. וכי שואל אדם דבר שאינו ברשותו אלא מיכן ראיה שיראת שמים בידו של אדם היא.
פי׳ ארזפתא דנפחי – קורנס של נפחים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוץ מיראת שמים – אותה מסורה בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך אע״ג שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל (ירמיהו יח) ואומר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו).
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – קשה דהא בפרק אלו נערות (כתובות דף ל) אמרינן הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים ונראה דהכא מיירי בתולדות האדם אם יהיה חכם או טפש עני או עשיר גבור או חלש דהכל נגזר עליו חוץ מן היראה כדכתיב אל יתהלל עשיר בעשרו והגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמיה ט) והתם מיירי במאורעות האדם העתידות לבא אליו אחר שנולד שגם הם בידי שמים חוץ מצנים ופחים פירוש הקור והחום ולא קשה מהא דכתיב לפני קרתו מי יעמוד (תהלים קמז) דה״פ אם ישלחנה בפעם אחת כדכתיב בראש הפסוק משליך קרחו כפתים וגם לא קשה מהא דכתיב ואין נסתר מחמתו (שם יט) דההיא בעוברי דרכים הוא דקאמר אבל כל זמן שהוא בביתו ודאי יכול הוא לינצל ממנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהזכרנו את דברי ר׳ חנינא, מביאים עוד מה שאמר ר׳ חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שדבר זה תלוי באדם עצמו, שנאמר: ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך״ (ויקרא י, יב).
Tangentially, the Gemara cites an additional statement by Rabbi Ḥanina, concerning principles of faith. Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hands of Heaven, except for fear of Heaven. Man has free will to serve God or not, as it is stated: “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God” (Deuteronomy 10:12). The fact that God asks man to fear Him indicates that it is in man’s ability to do so.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִכְּלָל דְּיִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא אִין לְגַבֵּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי קָטָן קָטָן וְאֵין לוֹ דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי גָּדוֹל.

The Gemara notes: This proves by inference that fear of Heaven is a minor matter, as the verse is formulated as though God is not asking anything significant. Can it in fact be maintained that fear of Heaven is a minor matter? The Gemara responds: Indeed, for Moses our teacher, fear of Heaven is a minor matter. It is comparable to one who is asked for a large vessel and he has one; it seems to him like a small vessel because he owns it. However, one who is asked for just a small vessel and he does not have one, it seems to him like a large vessel. Therefore, Moses could say: What does the Lord your God ask of you other than to fear, because in his eyes it was a minor matter.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על אותו פסוק תוהים: האם מכלל הדברים אתה למד שיראה מילתא זוטרתי [דבר קטן] היא?! שהרי מלשון הפסוק נראה שאין ה׳ שואל מן האדם אלא דבר קטן — יראה בלבד! ומשיבים: אין [כן], לגבי משה רבינו מילתא זוטרתא [דבר קטן] היא, ולכן הוא אכן מדבר עליה כעל דבר קטן. משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו — הרי זה דומה עליו ככלי קטן, ואם שואלים ממנו כלי קטן ואין לו — דומה עליו ככלי גדול.
The Gemara notes: This proves by inference that fear of Heaven is a minor matter, as the verse is formulated as though God is not asking anything significant. Can it in fact be maintained that fear of Heaven is a minor matter? The Gemara responds: Indeed, for Moses our teacher, fear of Heaven is a minor matter. It is comparable to one who is asked for a large vessel and he has one; it seems to him like a small vessel because he owns it. However, one who is asked for just a small vessel and he does not have one, it seems to him like a large vessel. Therefore, Moses could say: What does the Lord your God ask of you other than to fear, because in his eyes it was a minor matter.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי זֵירָא והָאוֹמֵר שְׁמַע שְׁמַע כְּאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים דָּמֵי.

Rabbi Zeira said: One who repeats himself while reciting Shema and says: Listen Israel, listen Israel, is like one who says: We give thanks, we give thanks.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ר זירא כל האומר שמע שמע כאומר תרי מודים דמי ומשתקין אותו – ואוקימנא בדאמר פסוקא פסוקא וכופלה אבל אמר מלתא מלתא ותניא מגונה אבל אין משתקין אותו ואית דמפרשי אפכא וזה יותר נכון מיהו אמר בירושלמי דדוקא בש״ץ אבל ביחיד לית לן בה וחוזר ואומר כמה פעמים עד שיכוין מכל מקום כל שאפשר לכוין בשעה א׳ הדור לו יותר.
מעשה נקרא וכו׳ – כולא מתני׳ מפרש בגמרא וקי״ל כר״י דשרי להפטיר במרכבה ומנהגא כוותיה ולית הלכתא כר׳ אליעזר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ זירא: האומר ׳שמע׳ ׳שמע׳ (פעמיים) — הריהו כאומר ׳מודים׳ ׳מודים׳ דמי [נחשב].
Rabbi Zeira said: One who repeats himself while reciting Shema and says: Listen Israel, listen Israel, is like one who says: We give thanks, we give thanks.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מֵיתִיבִי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְכוֹפְלָהּ הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה מְגוּנֶּה הוּא דְּהָוֵי שַׁתּוֹקֵי לָא מְשַׁתְּקִינַן לֵיהּ לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר מִילְּתָא מִילְּתָא וְתָנֵי לַהּ הָא דְּאָמַר פְּסוּקָא פְּסוּקָא וְתָנֵי לֵהּ.

The Gemara raises an objection: It was taught in a baraita: One who recites Shema and repeats it, it is reprehensible. One may infer: It is reprehensible, but they do not silence him. The Gemara answers: This is not difficult. This case, where one repeats Shema and it is reprehensible but they do not silence him, is referring to one who recites and repeats each individual word. In so doing, he ruins the recitation of Shema. However, that case, where Rabbi Zeira holds that they silence one who repeats Shema, is referring to one who recites and repeats an entire verse, as it appears that he is worshipping separate authorities.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מילתא מילתא ותני לה – כל תיבה אומר ושונה אין כאן משמעות שתי רשויות אלא מגונה וסכל הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: הקורא את שמע וכופלה — הרי זה מגונה, ונלמד מכאן: מגונה הוא דהוי [שהוא], אבל שתוקי [להשתיק] — לא משתקינן ליה [משתקים אותו] והרי ר׳ זירא משווה זאת לאומר ׳מודים׳ ׳מודים׳ שמשתקים אותו?! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] שאמרנו שמגונה הוא, מדובר באופן דאמר מילתא מילתא ותני לה [כשאומר מלה מלה ושונה אותה], הא [וזה] שאמרנו שמשתקים אותו, הרי זה באופן דאמר פסוקא פסוקא ותני לה [שאומר פסוק פסוק ושונה אותו], שזה נראה כמאמין בשתי רשויות.
The Gemara raises an objection: It was taught in a baraita: One who recites Shema and repeats it, it is reprehensible. One may infer: It is reprehensible, but they do not silence him. The Gemara answers: This is not difficult. This case, where one repeats Shema and it is reprehensible but they do not silence him, is referring to one who recites and repeats each individual word. In so doing, he ruins the recitation of Shema. However, that case, where Rabbi Zeira holds that they silence one who repeats Shema, is referring to one who recites and repeats an entire verse, as it appears that he is worshipping separate authorities.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְדִלְמָא מֵעִיקָּרָא לָא כיון דַּעְתֵּיהּ וְהַשְׁתָּא כיון דַּעְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ חַבְרוּתָא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא אִי לָא מְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ מָחֵינָא לֵיהּ בְּאַרְזַפְתָּא דְנַפָּחָא עַד דִּמְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ.:

Rav Pappa said to Rava with regard to this halakha: And perhaps initially he did not focus his attention on the recitation of Shema and therefore had to repeat it, and now he focused his attention. Rava said to him: Can one have that degree of familiarity with Heaven, to the extent that he can take his words lightly and say them however he likes? If he did not focus his attention, we beat him with a blacksmith’s hammer until he focuses his attention, as conduct of that sort is unacceptable.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מח
מחא(מגילה כה.) ומחינא ליה באזרפתא ומחו לה אמוחא. פי׳ (גמ׳) שמכה שמועה זו על קדקדה כלומר מפני שלא תקרע היריעה היא ולא משום קדושה (א״ב לשון מקרא זה נהרות ימחאו כף ועיין גרסת הגמ׳ כי הוא אחרת):
ערך מרזב
מרזבב(ברכות לד. מגילה כה.) מחינן ליה במרזבתא דנפחי עד דמכוין דעתיה. (בילמדנו בהעלותך) טול ככר זהב והחלד לאור ונעשית היא וכפתריה ופרחיה וקניה את הוי מקיש במרזובתא מגרמ׳ היא מתעבדא פי׳ בלשון ישמעאל קורין למקבת מרזב׳. ס״א מרזפתא ויש מהן בערך ארזפת׳ בכשיל וכלפו׳ יהלומון תרגומו מחיין במרזופין:
א. [שלאגען.]
ב. [האממער.]
חברותא כלפי שמיא – וכי כמנהג חבירו נוהג בהקב״ה לדבר לפניו שלא במתכוין וחוזר ומראה לו בכופלו שלא כיון בראשונה.
מרזפתא – מרטי״ל בלעז ותשם את המקבת מתרגמינן מרזפתא (שופטים ד).
וכן האומר. כלומר המתרגם, ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ומברך לא תתן לאעברא לארמיותא, שמפרש לא תבוא על הגויה ותוליד בן לע״ז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: ודלמא מעיקרא [ושמא מתחילה] לא כיון דעתיה [דעתו] והשתא [ועכשיו] כיון דעתיה [דעתו] ומשום כך הוא חוזר ואומר? אמר ליה [לו]: וכי נוהגים חברותא [בחברות] כלפי שמיא [שמים], שמדבר אל ה׳ כאילו היה מדבר לחבירו ואינו מכוון במה שאומר בתפילה? אי [אם] לא מכוין דעתיה [דעתו], מחינא ליה בארזפתא דנפחא [מכים אותו במקבת של נפחים] עד דמכוין דעתיה [שיכוין דעתו]. כלומר, צריך להקפיד ולהחמיר עליו שלא ינהג קלות ראש בדבריו לפני המקום.
Rav Pappa said to Rava with regard to this halakha: And perhaps initially he did not focus his attention on the recitation of Shema and therefore had to repeat it, and now he focused his attention. Rava said to him: Can one have that degree of familiarity with Heaven, to the extent that he can take his words lightly and say them however he likes? If he did not focus his attention, we beat him with a blacksmith’s hammer until he focuses his attention, as conduct of that sort is unacceptable.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.: תנא רַב יוֹסֵף קְלוֹן אָבִיו וּקְלוֹן אִמּוֹ.:

We learned in the mishna: If one modifies the text while reading the laws of forbidden sexual relations, they silence him. Rav Yosef taught that this is referring to one who says: The shame of his father and the shame of his mother, instead of: “The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not uncover” (Leviticus 18:7).
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המכנה בעריות – כלומר: הקורא הפסיק ערות אביו ואמו לא יגלה ערות אביך וערות אמך כדכתב קרא וכן כל עריות משתקין אותו ואומר לו קרוא הפסוק כמו שכתב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו ברוה״ק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קלן
קלןא(מגילה כה.) תני רב יוסף בקלון אביו ובקלון אמו כבר פי׳ בערך בן (כתובות עא:) א״ר יהודה אמר שמואל דברים של קלון פי׳ דבר ערוה. וחשיפי שת ערות מצרים תרגום וגלן עריה קלן מצראי (בילמדנו ואל שדי) אמרו זה לזה נלך אצל הקולנית שמא שם נמכר. (במגילת איכה פסקא סלה) (גיטין כו) אספיינוס שחיק עצמות מלא שלש ספינות מגדולי ישראל אנשים ונשים להעמידן בקלון וכו׳ וכבר כתבנו מזה בקל בראש זה הפרק:
א. [שאנדע. בלעסע.]
תני רב יוסף – לפרושי מכנה דמתני׳ כדמתרגם ערות אביך וערות אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך ולא תגלה שום דבר קלון שבהן.
משתקין אותו בנזיפה. שעוקר הכתוב ממשמעו, שהוא עבודת חק לאמורים להעביר בניהם באש למולך, אבל בועל ארמית אין זדונו כרת ושגגתו חטאת, והוא מחייבו להביא חטאת על השוגג ומיתת בית דין בהתראה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא כו׳ בישראל הבא על הנכרית כו׳ הכתוב מדבר. לפרש״י נראה דבא תנא דבי ר״י לפרש המתניתין דמשתקין אותו מלומר כן דהכתוב מדבר בישראל הבא כו׳ אלא דהכתוב מדבר במעביר בנו באש אבל מדברי הערוך בערך ארם נראה דבא תנא דבי ר״י לומר דקושטא הוא דהכתוב מדבר בישראל הבא על הנכרית כו׳ ומתני׳ דקתני משתקין אותו היינו דאומר דהכתוב אינו מדבר אלא בארמיים שמעבירין זרעם למולך וע״ש ולדבריו יתיישב דברי הת״י שהוא פי׳ המקרא לא תתן בתשמישתא לצד בת עממין כו׳ ע״ש:
שנינו במשנה: המכנה בעריותמשתקים אותו. תנא [שנה] רב יוסף: הכוונה היא, שבמקום לומר במפורש ובלשון נוכח ״ערות אביך״, הריהו מדבר מענין קלון אביו וקלון אמו, שמוציא את הפסוק מידי פשוטו ומפרשו אל תגלה כל דבר קלון שבהם.
We learned in the mishna: If one modifies the text while reading the laws of forbidden sexual relations, they silence him. Rav Yosef taught that this is referring to one who says: The shame of his father and the shame of his mother, instead of: “The nakedness of your father and the nakedness of your mother you shall not uncover” (Leviticus 18:7).
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָאוֹמֵר וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר וְכוּ׳.: תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה1 וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן לע״זלַעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.:

We learned in the mishna: If one says, while translating the verse: “And you shall not give any of your seed to set them apart to Molekh” (Leviticus 18:21): And you shall not give any of your seed to impregnate an Aramean woman, he is silenced with rebuke. A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: One who translates the verse in this manner maintains that the verse speaks of a Jew who has relations with a gentile woman and fathered from her a son who will be raised to engage in idol worship.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הכותית״.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא דבי רבי ישמעאל – לפרש מתני׳ בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד שנינו במשנה: האומר שכוונת הכתוב ״מזרעך לא תתן להעביר למולך ״היא — ״מזרעך לא תיתן לעבר את הגויה״, משתקים אותו בנזיפה. תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: המתרגם כך סבור כי בישראל הבא על הגויה והוליד ממנה בן לעבודה זרה הכתוב מדבר.
We learned in the mishna: If one says, while translating the verse: “And you shall not give any of your seed to set them apart to Molekh” (Leviticus 18:21): And you shall not give any of your seed to impregnate an Aramean woman, he is silenced with rebuke. A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: One who translates the verse in this manner maintains that the verse speaks of a Jew who has relations with a gentile woman and fathered from her a son who will be raised to engage in idol worship.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מתני׳מַתְנִיתִין: זמַעֲשֵׂה רְאוּבֵן נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם מַעֲשֵׂה תָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מַעֲשֵׂה דָוִד וְאַמְנוֹן נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין.

MISHNA: The incident of Reuben, about which it says: “And Reuben went and lay with Bilhah, his father’s concubine” (Genesis 35:22), is read from the Torah in public but not translated, so that the uneducated not come to denigrate Reuben. The incident of Tamar (Genesis, chapter 38) is read in public and also translated. The first report of the incident of the Golden Calf, i.e., the Torah’s account of the incident itself (Exodus 32:1–20), is read and translated, but the second narrative, i.e., Aaron’s report to Moses of what had taken place (Exodus 32:21–24) is read but not translated. The verses constituting the Priestly Benediction (Numbers 6:24–26) and the incident of David and Amnon (II Samuel, chapter 13) are read, but not translated.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם עד קללות וברכות ניקרין ומתרגמין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מעשה ראובן – וישכב את בלהה פילגש אביו (בראשית לה).
נקרא – בבית הכנסת.
ולא מתרגם – חיישינן לגנותו.
מעשה תמר – ויהודה.
ומעשה עגל הראשון – כל פרשת העגל עד ואשליכהו באש (שמות לב) ומה שחזר אהרן וספר המעשה הוא קרוי מעשה עגל השני הוא שכתוב בו ויצא העגל הזה ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מבינין.
1מעשה של עגל השני נקרא ולא מתרגם – פירש רש״י שלא יאמרו ממשות היה בו מדקאמר אהרן ויצא העגל הזה וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם (היה) מעשה עגל השני והיינו סיפיה דקרא דוירא משה ולפרש״י לא היה לו לומר אלא עד תחלת הפסוק לכן נראה כדמפרש בירושלמי דהטעם הוי לפי שאין דומה גנאי של יחיד ביחיד או של צבור בצבור לגנאי של יחיד בצבור ומשום כבודו של אהרן לא רצו לתרגם.
1. תוס׳ ד״ה ״מעשה של עגל״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ה:.
מתני׳ יא. מעשה ראובן נקרא וכו׳. פסוק וישכב את בלהה פלגש אביו נקרא אותו בבית הכנסת ומתרגמין ליה, ולא חיישינן לגנותו.
וכן מעשה הראשון של עגל. כל פרשת העגל עד ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה וגו׳, ולא חיישינן לכבודן של ישראל. אבל מויאמר משה ואילך לא מתרגמין, לפי שיש בתשובתו של אהרן מקום למי שאין לו דעת שלימה כדי לטעות בו, דכתיב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, ויטעו ויאמרו ממש היה שיצא מאליו, אבל לשון המקרא לא יבינו כל כך, לפי שכל לשון לעז העם היה התרגום.
ברכת כהנים נקרא ולא מתרגם. מפרש בגמרא משום פסוק ישא יי פניו אליך. ובלשון התרגום יבינו אותו עמי הארץ ויאמרו כי השם נושא פנים לישראל ואינו נוקם ממי שממרה במצותו, וכתיב שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שחד.
ומעשה דוד בבת שבע ואמנון בתמר. לא מתרגמינן משום כבודו של דוד, שיאמרו המשל כאמה בתה.
מעשה ראובן. וישכב1 (בלהא) [את בלהה]⁠2.
נקרא. בבית הכנסת3.
ולא מתרגם. דחיישינ׳ לגנות4.
מעשה העגל. כל פרש׳ העגל ומה שסיפר אהרן למשה הכל נקר׳ פרש׳ העגל.
מעשה עגל ראשון ומעשה עגל שיני. שכתוב בו ויצא העגל הזה.
ואינו מתרגם. פן יאמרו עמי הארץ ממש היה בו שיצא מאיליו5 והמקרא אין מבינין6. ובירו׳7 מפר׳ טעם משנתינו וה״ג איזוהי מעשה עגל שיני ר׳ סימון בשם ריב״ל אמ׳ מתשובה שהשיב אהרן עד8 לשמצה בקמיהם ר׳ אחא בשם ר׳ אמ׳9 ומחא10 י״י ית עמא על אשר עשו [את] העגל אשר עשה אהרן מר11 עוקבא אמ׳ לא דמי גנאי דיחיד לגנאי דציבור ומשו׳ הכי מתרגמי׳ מעשה עגל ראשון משו׳ שהוא גנאי דציבור בציבור אבל מעשה עגל שיני הוא גנאי דיחיד בציבור12 וקשה הוא.
1. בראשית לה,כב.
2. כ״פ רש״י ד״ה מעשה.
3. כ״פ רש״י ד״ה נקרא.
4. כ״פ רש״י ד״ה ולא מתרגם.
5. ועיין ריטב״א שכתב שאילו היה מתרגם כל השאר וזה לא כ״ש שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה.
6. כ״פ רש״י ד״ה ומעשה עגל. ועיין דף כה,ב תוד״ה מעשה שהקשו על פירש״י וביארו עפ״י הירושלמי. ועיין פיה״מ להרמב״ם.
7. פ״ד הי״א.
8. שמות לב,כה.
9. לפנינו בירושלמי ר׳ אחא בשם ר׳ בא.
10. שמות לב,לה.
11. לפנינו בירושלמי ר׳ מר עוקרבן בשם רבנן דתמן.
12. ועיין מאירי שכתב מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל אדרבה ראוי שנבייש עצמנו בכך ונחזור למוטב מעשה עגל שני והוא מה שסיפר אהרן למשה מן ויאמר אהרן עד לשמצה בקמיהם אינו מתרגם מפני כבוד אהרן.
מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. משום כבודו של יעקב. מעשה תמר אחות אבשלום נקרא ומתרגם. ולא חיישינן לכבודו של דוד שהרי לא בדוד נעשית הפגימה שתמר בתו מיפת תואר היתה1, ומפני זה אמרה תמר לאמנון (שמואל ב יג,יג) ״דבר נא אל המלך כי לא ימנעיני ממך״.
מעשה עגל הראשון שהוא (שמות לב,א) ״וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו לו קום עשה לנו א-להים״ וגו׳ וכל הפרשה עד ויאמר משה אל אהרן וכו׳ ולא חיישינן לכבודן של ישראל. מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם. משום כבודו של אהרן ובגמרא אמרינן ר׳ שמעון בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה שאמר לו ״ואשליכהו באש ויצא העגל הזה״ (שמות לב,כד) פקרו המינים שנראה להם שאמר אהרן שהוא יצא מעצמו, לפיכך אינו מיתרגם אבל נקרא שאינם מכירין לשון הקדש כמו שמכירין לשון לעז2.
ברכת כהנים ומעשה דוד בבת שבע אשת אוריה. ואמנון בתמר אחות אבשלום. נקראין ולא מתרגמין. יש מרבותינו המפרשים3 מי שכתב תוספתא ״מעשה דוד בבת שבע ואמנון בתמר לא נקראין ולא מתרגמין והסופר מלמד כדרכו״, ואינו סברת הרב ז״ל (=הרי״ף) ולא הר״ם במז״ל4.
1. סנהדרין כא,א.
2. ע״פ ר״י מלוניל.
3. רבינו חננאל.
4. עיין רמב״ם פי״ב מהלכות תפלה הי״ב שלא הזכיר שמעשה דוד לא נקרא ועיי״ש בכסף משנה באריכות.
המשנה השמינית האומר יברכוך טובים וכו׳ הכונה בה כשלפניה לבאר שצריך האדם להזהר בתפלתו ולשמור פתחי פיו משגיאה ואמר על האומר יברכוך טובים שהוא דרך מינות ופרשוה המפרשים בהרבה פנים מהם שפרשו על ברכת המזון ופירשו במלת טובים שבעים כענין ונשבע לחם ונהיה טובים ומכוין לומר שעל השבעים לברך על המזון דכתיב ושבעת וברכת ואמר שזה דרך המינים שאין מאמינים בדברי קבלה וכמו שאמרו והם דקדקו על עצמן כזית וכביצה ואין הפירוש נראה לי שלא נתכוין עכשו אלא בעניני תפלה וילמד דבר מענינו ואפשר לפרש לשיטה זו שמלת טובים רומזת על השלוים והשקטים נקיים משבט הדאגות ומצער האנחות כענין ונהיה טובים שהזכרנו והוא מכוין לומר יברכוך אותם שהנחלת להם בכדי לברכך אבל העניים שכל עניניהם בדאגה ושממון במה יברכוך וזה דרך המינות וכן י״מ יברכוך טובים הצדיקים אבל הרשעים לא תכנס תפלתם לפניך והוא אינו מאמין שהקב״ה חפץ בתשובתן של רשעים ואם דוד אמר וחסידיך יברכוכה הרי צירף עמו יודוך יי׳ כל מעשיך וגאוני הראשונים פירשו בו שענין טובים רומז על המלאכים ואומר לחבירו יברכוך טובים והרי הענין כשתי רשויות ויראה לי בפירוש דבר זה על שיטה זו ר״ל מה שהוא קורא טובים השלמים והנקיים מכל דופי ר״ל השכלים הנפרדים ושאר הבריות העליונות שזה מכוין לומר שיברכוהו הם שמקבלים תכלית התועלת בהשגחתו התדירה עליהם ויראה מדבריו כאלו אין השגחתו נשפעת בתחתונים או שמא כוונתו ליחס ממשלה לעליונים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב משנה מעשה ראובן, שנאמר בו: ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ (בראשית לה, כב)נקרא אמנם בתורה אבל לא מתרגם בציבור, שלא להביא את עמי הארצות לבזותו. מעשה תמר (בראשית פרק לח)נקרא ומתרגם. מעשה עגל הראשון, כלומר, מה שמסופר בתורה על מעשה העגל — נקרא ומתרגם, והשני, שאהרן מספר על עשייתו — נקרא ולא מתרגם. פסוקי ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון (שמואל ב׳ פרק יג)נקראין ולא מתרגמין.
MISHNA: The incident of Reuben, about which it says: “And Reuben went and lay with Bilhah, his father’s concubine” (Genesis 35:22), is read from the Torah in public but not translated, so that the uneducated not come to denigrate Reuben. The incident of Tamar (Genesis, chapter 38) is read in public and also translated. The first report of the incident of the Golden Calf, i.e., the Torah’s account of the incident itself (Exodus 32:1–20), is read and translated, but the second narrative, i.e., Aaron’s report to Moses of what had taken place (Exodus 32:21–24) is read but not translated. The verses constituting the Priestly Benediction (Numbers 6:24–26) and the incident of David and Amnon (II Samuel, chapter 13) are read, but not translated.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַפְטִירִין {יחזקאל ט״ז:ב׳} בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַםִ.:

One may not conclude the Torah reading with by reading from the Prophets the account of the Divine Chariot (Ezekiel, chapter 1), so as not to publicize that which was meant to remain hidden. And Rabbi Yehuda permits it. Rabbi Eliezer says: One may not conclude with section from the Prophets beginning with: “Make known to Jerusalem her abominations” (Ezekiel 16:2), because it speaks derogatively of the Jewish people.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הודע את ירושלם – את תועבותיה פרשה היא ביחזקאל.
אין מפטירין במרכבה ורבי יהודה מתיר – וקיימא לן כר׳ יהודה.
ואין מפטירין במרכבה. יש לפרש מפני התרגום אסר, כמו שאסר באותן של מעלה. ור׳ יהודה מתיר אף לתרגום. ויש לפרש אפילו בלא תרגום, שמא יטעו בדברי יחזקאל מי שאין לו דעת.
ודברי ר׳ אליעזר בהודע. מפני כבוד ישראל.
הודע [את] ירושלם. תועבותיה. הפטר׳ היא ביחזקאל.
אין מפטירין במרכבה שמא יטעה מי שאין לו דעת בדבר יחזקאל1. ור׳ יהודה מתיר. אפילו לתרגם והלכה כר׳ יהודה, מדתנו רבנן לקמן2. ר׳ אלעזר אומר אין מפטירין ב״הודע את ירושלים את תועבותיה״ משום כבודם של ישראל.
גמרא ת״ר מעשה בראשית נקראין (ולא מתרגמין) [ומתרגמין] ולא חיישינן דילמא אתי לשיולי מה למעלה בשמים ומה למטה בארץ
1. לשון ר״י מלוניל.
2. לא מצאתי ת״ר על זה.
מתני׳: ואין מפטירין במרכבה, ורבי יהודה מתיר. וקיימא לן כרבי יהודה בפרקא בתרא (מגילה לא.). וכן אנו עושין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מפטירין במעשה מרכבה שביחזקאל (פרק א), כדי שלא לפרסם דברים נסתרים, ור׳ יהודה מתיר. ר׳ אליעזר אומר: אין מפטירים ב״הודע את ירושלים את תועבותיה״ (יחזקאל פרק טז), מפני שהוא גנותם של ישראל.
One may not conclude the Torah reading with by reading from the Prophets the account of the Divine Chariot (Ezekiel, chapter 1), so as not to publicize that which was meant to remain hidden. And Rabbi Yehuda permits it. Rabbi Eliezer says: One may not conclude with section from the Prophets beginning with: “Make known to Jerusalem her abominations” (Ezekiel 16:2), because it speaks derogatively of the Jewish people.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן יֵשׁ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין וְיֵשׁ נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין וְיֵשׁ לֹא נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין אֵלּוּ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין.: בָּלַ״ת עָקָ״ן נִשְׁפֶּ״ה סִימָן.:

GEMARA: The Sages taught in the Tosefta (3:31): There are portions of the Bible that are read and translated; there are portions that are read but not translated; and there are portions that are neither read nor translated. The following are read and translated: The Hebrew acronym bet, lamed, tav; ayin, kuf, nun; nun, shin, peh, heh comprise a mnemonic for the sections included in this category, as the Gemara will explain.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ויש לא נקרין ולא מתרגמין – מפרש בסיפא מעשה דוד ואמנון לא נקרין בהפטרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: יש כתובים שהם נקרין ומתרגמין, ויש שהם נקרין ולא מתרגמין, ויש שהם לא נקרין ולא מתרגמין. אלו נקרין ומתרגמין, ובל״ת עק״ן נשפ״ה, הוא הסימן להם (בראשית, לוט, ת מר, ע גל, ק ללות, אזהרות ועו נ שים, אמ נ ון, אב שלום, פ ילגש,
GEMARA: The Sages taught in the Tosefta (3:31): There are portions of the Bible that are read and translated; there are portions that are read but not translated; and there are portions that are neither read nor translated. The following are read and translated: The Hebrew acronym bet, lamed, tav; ayin, kuf, nun; nun, shin, peh, heh comprise a mnemonic for the sections included in this category, as the Gemara will explain.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אָתוּ לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּה

The Gemara enumerates the sections indicated by the letters of the mnemonic. The section of the act of Creation [bereshit], alluded to by the letter bet, is read and translated. The Gemara comments: This is obvious. Why might one think otherwise? The Gemara answers: Lest you say that if the story of the Creation is read in public people will come to ask questions that should not be asked, for instance: What is above and what is below,
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשה בראשית כו׳ – ואמרינן במסכת חגיגה (דף יא:) המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם והתם מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשה בראשית כו׳ עפרש״י. ואמרינן במסכת חגיגה המסתכל בד׳ דברים כו׳ טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על האשפה כו׳ ע״ש. אין זה מדוקדק דאין זה טעם אלא מה לפנים וע״ש:
הודה): מעשה בראשית נקרא ומתרגם. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], מדוע לא יקראו אותו? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] אתו לשיולי [יבואו אנשים לשאול] שאלות שאין ראוי לשאול, וכגון: מה למעלה ומה למטה,
The Gemara enumerates the sections indicated by the letters of the mnemonic. The section of the act of Creation [bereshit], alluded to by the letter bet, is read and translated. The Gemara comments: This is obvious. Why might one think otherwise? The Gemara answers: Lest you say that if the story of the Creation is read in public people will come to ask questions that should not be asked, for instance: What is above and what is below,
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה כה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מגילה כה., עין משפט נר מצוה מגילה כה., ר׳ חננאל מגילה כה., רי"ף מגילה כה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מגילה כה., רש"י מגילה כה., תוספות מגילה כה., ר"י מלוניל מגילה כה. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה כה. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה כה. – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רשב"א מגילה כה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה כה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה כה., מהרש"א חידושי הלכות מגילה כה., מהרש"א חידושי אגדות מגילה כה., פני יהושע מגילה כה., גליון הש"ס לרע"א מגילה כה., פירוש הרב שטיינזלץ מגילה כה., אסופת מאמרים מגילה כה.

Megillah 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Megillah 25a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 25a, R. Chananel Megillah 25a, Rif by Bavli Megillah 25a, Collected from HeArukh Megillah 25a, Rashi Megillah 25a, Tosafot Megillah 25a, Ri MiLunel Megillah 25a, R. Yehuda Almadari Megillah 25a, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 25a, Rashba Megillah 25a, Meiri Megillah 25a, Ritva Megillah 25a, Maharsha Chidushei Halakhot Megillah 25a, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 25a, Penei Yehoshua Megillah 25a, Gilyon HaShas Megillah 25a, Steinsaltz Commentary Megillah 25a, Collected Articles Megillah 25a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144