×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ביצה ל״ד.גמרא
;?!
אָ
שֶׁצָּרִיךְ לְבׇדְקָן וְאָמְרִי לַהּ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אלְחׇסְמָן. תְּנַן הָתָם בדְּרָסָהּ אוֹ שֶׁטְּרָפָהּ בַּכּוֹתֶל אוֹ שֶׁרְצָצַתָּה בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ כְּשֵׁרָה א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יַנַּאי מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס גצְרִיכָה בְּדִיקָה. בְּעָא מִינֵּיהּ ר׳רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא מַהוּ לְשׇׁחְטָהּ בְּיוֹם טוֹב מִי מַחְזְקִינַן רֵעוּתָא בְּיוֹם טוֹב דאוֹ לָא. אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן וַהֲוֵינַן בַּהּ מַאי קָא עָבֵיד וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכָא בִּרְעָפִים חֲדָשִׁים עָסְקִינַן מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְבׇדְקָן. אֲמַר לֵיהּ אֲנַן מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְחׇסְמָן מַתְנִינַן לַהּ.: תַּנְיָא אֶחָד מֵבִיא אֶת הָאוּר וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד שׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הַמַּיִם וְאֶחָד נוֹתֵן בְּתוֹכוֹ תַּבְלִין וְאֶחָד מֵגִיס כּוּלָּן חַיָּיבִין וְהָתַנְיָא אַחֲרוֹן חַיָּיב וְכוּלָּן פְּטוּרִין לָא קַשְׁיָא ההָא דְּאַיְיתִי אוּר מֵעִיקָּרָא הָא דְּאַיְיתִי אוּר לְבַסּוֹף. בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ קָא עָבְדִי מַעֲשֶׂה אֶלָּא שׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה מַאי קָא עָבֵיד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָכָא בִּקְדֵרָה חֲדָשָׁה עָסְקִינַן וּמִשּׁוּם לִבּוּן רְעָפִים נָגְעוּ בָּהּ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן תַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בֶּחָצֵר ואֲבָל אֵין סָכִין אוֹתָם שֶׁמֶן וְאֵין טָשִׁין אוֹתָן בְּמַטְלִית וְאֵין מְפִיגִין אוֹתָן בְּצוֹנֵן כְּדֵי לְחׇסְמָן וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱפוֹת הֲרֵי זֶה מוּתָּר.: תָּנוּ רַבָּנַן זמוֹלְגִין אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בָּאוּר אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָם בְּחַרְסִית וְלֹא בַּאֲדָמָה וְלֹא בְּסִיד וְאֵין גּוֹזְזִין אוֹתָן בְּמִסְפָּרַיִם. חוְאֵין גּוֹזְזִין אֶת הַיָּרָק בַּתִּסְפּוֹרֶת שֶׁלּוֹ טאֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הַקּוּנְדָּס וְאֶת הָעַכָּבִיּוֹת יוּמַסִּיקִין וְאוֹפִין בְּפוּרְנִי וּמְחַמִּין חַמִּין בְּאַנְטִיכִי כוְאֵין אוֹפִין בְּפוּרְנִי חֲדָשָׁה שֶׁמָּא תִּפָּחֵת.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לאֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ אֲבָל נוֹפְחִין בִּשְׁפוֹפֶרֶת וְאֵין מְתַקְּנִין אֶת הַשַּׁפּוּד וְאֵין מְחַדְּדִין אוֹתוֹ ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מאֵין מְפַצְּעִין אֶת הַקָּנֶה לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ נאֲבָל מְפַצְּעִין אֶת הָאֱגוֹז בְּמַטְלִית וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע.: מתני׳מַתְנִיתִין: וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עוֹמֵד אָדָם עַל הַמּוּקְצֶהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
שצריך לבדקן אם אינם מתפוצצים בשעת חימומם, ואם אכן יתפוצצו אלה תוך כדי ליבונם, נמצא שטרח ביום טוב שלא לצורך. ואמרי לה [ויש אומרים]: מפני שצריך לחסמן (להקשות אותם) על ידי חימום יתר בפעם הראשונה ובלא חיסום זה עדיין אינם ראויים למלאכתם, וממילא יש בכך משום יצירת כלי ואסור לעשות כן ביום טוב. אגב כך מביאים: תנן התם [שנינו במשנה שם]: תרנגולת שדרסה אדם ברגליים או שטרפה (זרקה) על הכותל, או שרצצתה (דרסה אותה) בהמה והיא מפרכסת אבל אינה יכולה לעמוד, אם שהתה מעת לעת בחייה ושחטהכשרה אם לא נמצא מום אחר הגורם לה להיות טריפה. אמר ר׳ אלעזר בר ינאי משום ר׳ אלעזר בן אנטיגנוס: צריכה בדיקה לאחר שחיטה שמא אירע בה מום. על דבר זה בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ ירמיה מר׳ זירא: מהו לשחטה ביום טוב? מי מחזקינן רעותא [האם מחזיקים אנו שיש בה פגם] ביום טוב, או לא? כלומר, האם מותר לסמוך על כך שאין בסתם תרנגולת פגם, או שמא זו כיון שטעונה בדיקה ויש בה חשש, אין אנו שוחטים אותה שמא תימצא טריפה ונמצא שעשה מלאכה שלא לצורך. אמר ליה [לו]: תנינא [הלא למדנו]: אין מלבנין את הרעפים כדי לצלות בהן. והוינן בה: מאי קא עביד [והיינו עוסקים בה, דנין בשאלה: מה הוא עושה בכך]? ואמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: הכא [כאן] ברעפים חדשים עסקינן [עוסקים אנו], ואסרו לעשות כן מפני שעדיין הוא צריך לבדקן ויתכן שבחימומם יתפוצצו ויוכח שאינם ראויים למלאכתם ונמצא שעשה מלאכה שלא לצורך. משמע שאין נכנסים לספק בדבר שעלול להיות בו פגם ביום טוב, וכשם שאסורה ברעפים כך יש לאסור אף בחשש טריפות. אמר ליה [לו]: אם מכאן אין זו ראיה, אנן [אנחנו] מפני שצריך לחסמן כדי שיהיו נחשבים ככלי גמור מתנינן לה [שונים אנו אותה] ואין לאיסור עשיית כלי ולדבר הטעון בדיקה כלום, ולכן אין לאסור את שחיטתה ביום טוב. תניא [שנויה ברייתא]: אנשים אחדים שעשו יחד מלאכת בישול אחת בשבת ומתחייבים כולם, כיצד; אחד מביא את האור (האש), ואחד מביא את העצים, ואחד שופת (מניח) את הקדרה על הכיריים, ואחד מביא את המים לקדירה ואחד נותן בתוכו של התבשיל תבלין, ואחד מגיס (בוחש) בקדירה — כולן חייבין משום בישול. ועל כך תוהים: והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת] שבה נאמר: אחרון חייב וכולן פטורין! ומתרצים: לא קשיא [קשה]: הא דאייתי אור מעיקרא [כאן, ששנינו שכולם חייבים, מדובר כשהביא אש מתחילה], מפני שכל אחד מהן עשה מעשה של תיקון בבישול זה, אולם הא [זה] ששנינו שרק האחרון חייב, מדובר באופן דאייתי אור [שהביא אש] לבסוף, שכל האחרים לא עסקו קודם כלל בתיקון תבשיל והמלאכה עצמה החלה רק משעת הבאת האש. ושואלים: בשלמא כולהו קא עבדי [נניח כולם עשו] מעשה שיש בו מלאכת עבודה, ולכן הם שותפים במלאכת האיסור ובחילול השבת, אלא השופת את הקדרה מאי קא עביד [מה עשה] מלאכת איסור בכך? אמר ר׳ שמעון בן לקיש: הכא [כאן] בקדרה חדשה עסקינן [עוסקים אנו] ומשום אותו איסור שיש בלבון רעפים נגעו בה. שאינו עובר משום בישול האוכל שבקדירה, אלא משום תיקון הקדרה עצמה, כדרך שאסרו בליבון רעפים. א תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: תנור וכירים חדשיםהרי הן ככל הכלים הנטלין בשבת בחצר ומותר לטלטל אותם, שהרי ראויים הם להניח בהם דברים. אבל אין סכין אותם בשמן, ואין טשין (משפשפים) אותן במטלית, ואין מפיגין אותם בצונן להתיז עליהן נוזלים קרים, כדי שלא יתחממו מדי — שכל אלה יש בהם משום מלאכה של תיקון כלי, ואסור לעשותה ביום טוב. ואם בשביל לאפות בתנור ביום טוב עצמו עושה את כל אלה — הרי זה מותר. ב תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: מולגין את הראש ואת הרגלים. כלומר: מותר לשפוך מים רותחים על ראשה ורגליה של בהמה כדי להשיר את השערות מעליהם, ומהבהבין (חורכים) אותן באור (באש) לשם כך, אבל אין טופלין (מורחים) אותם בחרסית, ולא באדמה, ולא בסיד לשם הסרת השערות, שיש בכך משום טירחה יתירה, והרי זה נראה כדרך עיבוד. ואין גוזזין אותן את השערות הללו במספרים, שנראה כאילו עושה מלאכת גזיזה ורצונו בצמר עצמו. וכן אין גוזזין את הירק, כלומר: את ראשי העלים הדבוקים בו בתספורת (במספריים המיוחדים) שלו. אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות שהם צמחים מרים שאינם נאכלים אלא לאחר בישול מרובה, ומכינים אותם לאכילה למרות הטירחה הרבה שבכך. ומסיקין ואופין בפורני (בתנור גדול של נחתום) ומחמין (ומחממים) חמין באנטיכי (מין מיחם גדול) אבל אין אופין בפורני חדשהשמא תפחת, כי אולי לא היה תנור זה עשוי כראוי ובהדלקת האש בתוכו יישבר ונמצא טורח ביום טוב שלא לצורך. ג תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא כיוצא בו: אין נופחין במפוח ללבות את האש, משום שהוא כדרך מלאכת חול, אבל נופחין באש בשפופרת בדרך שינוי. ואין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו.ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא : אין מפצעין (שוברים) את הקנה כדי לעשות מעין שפוד לצלות עליו מליח, אבל מפצעין את האגוז במטלית שעוטפים סביבו בשעה שמכים עליו ואין חוששין שמא תקרע המטלית על ידי כך, שגם אם נקרעה אין בכך משום מלאכת איסור. ד משנה ועוד אמר ר׳ אליעזר להקל: עומד אדם על המוקצה, כגון פירות שמפני טעם כלשהו הקצה אותם קודם משימושו,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144