×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שְׂפָתָיו נֶהֱוֵי מַעֲשֶׂה גַּבֵּי מְגַדֵּף אָמַר רָבָא שָׁאנֵי מְגַדֵּף הוֹאִיל וְיֶשְׁנוֹ בַּלֵּב אֲבָל בְּעָלְמָא עֲקִימַת שְׂפָתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה.
his lips should be considered an action in the case of one who blasphemes. Rava said: The case of one who blasphemes is different, since it is primarily in the heart. In other words, the transgression of blasphemy is not the actual speech but the verbalizing of a sentiment. One is not liable to bring a sin offering for such an action, as it is essentially a matter of the heart. But in general, the twisting of one’s lips is considered an action.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 אמר רבא שאני מגדף הואיל ועיקר איסורו היינו במחשבת הלב ומחשבה לא הויא מעשה אבל בעלמא היכא דלא אזלינן בתר מחשבה אמרינן דהקשת שפתיו הוי מעשה:
1. ע״כ שייך לדף ג ע״ב
1וישנו בלב – עיקר איסורו תלוי ברוע לבו ידע למי גידף הילכך לא חשיב מעשה אבל השתחואה אנו רואין משתחוה לעבודת כוכבים.
גליון: הואיל וישנו בלב – עיקר איסורו במחשבת הלב ואין כאן מעשה ומה שמדבר אינו אלא משמיע איסורו אבל כפיפת קומתו היינו עיקר איסורו דאילו היה מדבר במקבל עבודת כוכבים בלא השתחואה לא מחייב דאין עיקר בלב אלא כפיפה היא החיוב. נראה לי.
1. שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בסוף דף ג׳:
שפתיו נהוי [תהיה, תיחשב] מעשה גבי [אצל] מגדף, ומדוע לא הוזכר במשנה? אמר רבא: שאני [שונה] מגדף, שאין עקימת שפתיו נחשבת כמעשה לחייב חטאת, הואיל וישנו בלב, כלומר שעיקר העבירה היא במה שהוא מתכוון בליבו, ולא דווקא במה שאומר בשפתיו, אבל בעלמא [בדרך כלל] עקימת שפתיו הוי [הריהי] נחשבת מעשה.
his lips should be considered an action in the case of one who blasphemes. Rava said: The case of one who blasphemes is different, since it is primarily in the heart. In other words, the transgression of blasphemy is not the actual speech but the verbalizing of a sentiment. One is not liable to bring a sin offering for such an action, as it is essentially a matter of the heart. But in general, the twisting of one’s lips is considered an action.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מֵתִיב רַבִּי זֵירָא יָצְאוּ עֵדִים זוֹמְמִין שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה וְאַמַּאי הָא עַל פִּי כְּתִיב בָּהֶן אָמַר רָבָא שָׁאנֵי עֵדִים זוֹמְמִין הוֹאִיל וְיֶשְׁנָן בִּרְאִיָּיה.:

Rabbi Zeira raises an objection from that which is taught in a different context. It is stated in a baraita that all who unwittingly transgress prohibitions punishable by death are liable to bring sin offerings, except for conspiring witnesses, who are not obligated to bring sin offerings, as their transgression does not involve an action. But why is that so? It is written with regard to such witnesses: “At the mouth of two witnesses” (Deuteronomy 17:6). They acted through speech, and the twisting of their lips should be considered an action, as they are liable for what they actually said, not for what was in their hearts. Rava said: The case of conspiring witnesses is different, since their transgression is primarily through sight, i.e., the important part of their testimony is what they saw, which is not an action.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתיב ר׳ זירא – יצאו עדים זוממין. (בהי) ברייתא היא בתורת כהנים דקתני אי מה עבודת כוכבים שחייבין עליה מיתת ב״ד. אף אינו מרבה אלא את שחייב מיתת ב״ד את מה אני מרבה כגון מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח [ונביא] השקר והעדים זוממין ת״ל ועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה הלכך אין בהן חטאת:
ואמאי – אין בהן מעשה והא בעדים ע״פ כתי׳ על פי שנים עדים ונימא דעקימת שפתו הוי מעשה וליחייב חטאת:
אמר רבא – שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראייה שעיקר עדותן היינו שמעידין שראינו כך וכך ובראייה לית בה מעשה להכי לא ניתנה שגגתן לכפרה דאין בהן מעשה:
יצאו עדים זוממין – בתורת כהנים גבי פר כהן משיח והכי אמרינן אחר שריבינו דברים שהן בעבודת כוכבים ודברים שאינן בעבודת כוכבים יכול שאני מרבה המסית והמדיח ועדים זוממין ת״ל ועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה יצאו מכלל חטאת.
והא על פי כתיב בהו – ונימא עקימת פיו הוי מעשה.
גיליון – הא על פי כתיב והיכי אמרת אבל בעלמא הוי ביה מעשה.
הואיל וישנן בראייה – עיקר עדותן בראיית העין שמעידין מה שראו הילכך לא חשיב מעשה.
הואיל וישנן בראיה – תימה מאי משני ממסית ומדיח ותירץ רבינו נסים במגילת סתרים דכיון דמגדף ישנו בלב כל הני נמי הכי הוא אבל עדים זוממין דאינן בלב אצטריך לשנויי דישנו בראיה ובספרו כתב עדים זוממין הואיל וישנו באם פי׳ באם לא יגיד ומפרש בפרק שבועת העדות דאין מתחייבין אלא בב״ד ולהכי מעקימת שפתים לא מחייבי דא״כ אפי׳ חוץ לב״ד נמי והגדתן לחוד דהיינו פיהן לא גרמא להו אבל בעלמא דמחייב ע״פ דבורן לחוד עקימת שפתיו הוי מעשה.
מתיב [מקשה על כך] רבי זירא ממה ששנינו לגבי ענין אחר: יצאו עדים זוממין שאין בו מעשה, ואמאי [ומדוע]? הא [הרי] ״על פי״ כתיב [נאמר] בהן, שהם צריכים להעיד בפיהם, והרי זאת עקימת שפתיים! אמר רבא: שאני [שונים] עדים זוממין הואיל וישנן בראייה, שעיקרה של עדות היא הראיה, שאינה מעשה.
Rabbi Zeira raises an objection from that which is taught in a different context. It is stated in a baraita that all who unwittingly transgress prohibitions punishable by death are liable to bring sin offerings, except for conspiring witnesses, who are not obligated to bring sin offerings, as their transgression does not involve an action. But why is that so? It is written with regard to such witnesses: “At the mouth of two witnesses” (Deuteronomy 17:6). They acted through speech, and the twisting of their lips should be considered an action, as they are liable for what they actually said, not for what was in their hearts. Rava said: The case of conspiring witnesses is different, since their transgression is primarily through sight, i.e., the important part of their testimony is what they saw, which is not an action.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָאוֹכֵל חֵלֶב.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ז׳:כ״ג} כׇּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

§ The mishna included in its list of those liable to receive karet one who eats forbidden fat. With regard to this, the Sages taught a baraita which deals with the verse: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat” (Leviticus 7:23). This verse serves to render one liable to receive lashes for each and every one, i.e., one who eats the fat of an ox, and a sheep, and a goat is liable to receive three sets of lashes. This is the statement of Rabbi Yishmael. And the Rabbis say he is liable to receive only one set of lashes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחייב על כל אחת ואחת – על כל מין ומין:
חייב על כל אחת ואחת – מלקות אם אכלן בהתראה אחת.
א שנינו במשנה בתוך רשימת הכריתות שמביאין חטאת על שגגתן: האוכל חלב. ובענין דומה תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר ״כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו״ (ויקרא ז, כג) — בא לחייב מלקות על כל אחת ואחת, שאם אכל חלב שור, חלב עז וחלב כבש — חייב שלושה עונשי מלקות, כדין העובר על מצות לא תעשה שבתורה, אלו דברי ר׳ ישמעאל. וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת.
§ The mishna included in its list of those liable to receive karet one who eats forbidden fat. With regard to this, the Sages taught a baraita which deals with the verse: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat” (Leviticus 7:23). This verse serves to render one liable to receive lashes for each and every one, i.e., one who eats the fat of an ox, and a sheep, and a goat is liable to receive three sets of lashes. This is the statement of Rabbi Yishmael. And the Rabbis say he is liable to receive only one set of lashes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) נֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.

The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Yishmael and the Rabbis disagree about this matter, that Rabbi Yishmael maintains one is flogged for violating a general prohibition and the Rabbis maintain one is not flogged for violating a general prohibition. This is referring to the violation of a prohibition that includes several different actions, such as this one, which pertains to eating the fat of an ox, sheep, and goat. The Rabbis contend that one does not receive multiple sets of lashes for transgressing each element of such a prohibition.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 היינו לאו שבכללות שכולל חלב דשור וכשב ועז:
ורבנן סברי אין לוקין – ומיהו חדא מיהא לקי:
1. נראה דצ״ל לוקין על לאו שבכללות והיינו לאו וכו׳.
לוקין על לאו שבכללות – על כל אחד ואחד.
ורבנן סברי אין לוקין – ואי תיקשי לא לילקי אפילו חדא דחדא מיהא לקי.
ומציעים: נימא בהא קמיפלגי [האם נאמר שבעקרון זה חלוקים הם], שר׳ ישמעאל סבר [סבור]: לוקין על לאו שבכללות, כלומר, כשיש לאו שכולל כמה פרטים — לוקים על כל אחד ואחד מן הפרטים, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: אין לוקין על לאו שבכללות?
The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Yishmael and the Rabbis disagree about this matter, that Rabbi Yishmael maintains one is flogged for violating a general prohibition and the Rabbis maintain one is not flogged for violating a general prohibition. This is referring to the violation of a prohibition that includes several different actions, such as this one, which pertains to eating the fat of an ox, sheep, and goat. The Rabbis contend that one does not receive multiple sets of lashes for transgressing each element of such a prohibition.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לְעוֹלָם סָבַר ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת וְשָׁאנֵי הָכָא דִּמְיַיתְּרִי לֵיהּ קְרָאֵי נִכְתּוֹב קְרָא כׇּל חֵלֶב לֹא תֹאכֵלוּ שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לְמָה לִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְחַלֵּק.

The Gemara answers: Actually, Rabbi Yishmael also maintains that one is not flogged for violating a general prohibition, but here it is different, as elements of the verse are superfluous. The Gemara explains: Let the verse write only: You shall eat no fat, and all the individual types of fat would be included. Why do I need the additional terms: “Ox, or sheep, or goat”? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive a separate set of lashes for eating each type of forbidden fat.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמייתרי ליה קראי – לחלק דנכתב קרא כל חלב לא תאכלו והיה הכל במשמע:
שור וכשב ועז למה לי ש״מ לחלק – תימה מאי צריך ג׳ לחלק בחד סגי.
ודוחים: לעולם סבר [סבור] ר׳ ישמעאל: אין לוקין על לאו שבכללות, ושאני הכא דמייתרי ליה קראי [ושונה כאן שמיותרים לו הכתובים], נכתוב קרא [שיכתוב המקרא] רק ״כל חלב לא תאכלו״, ״שור וכשב ועז״ למה לי? שמע מינה [למד מכאן] לחלק במקרה זה מלקות לכל לאו ולאו.
The Gemara answers: Actually, Rabbi Yishmael also maintains that one is not flogged for violating a general prohibition, but here it is different, as elements of the verse are superfluous. The Gemara explains: Let the verse write only: You shall eat no fat, and all the individual types of fat would be included. Why do I need the additional terms: “Ox, or sheep, or goat”? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive a separate set of lashes for eating each type of forbidden fat.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבָּנַן אִי לָא כְּתִיב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז ה״אהֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ חֵלֶב חַיָּה בַּמַּשְׁמָע לְהָכִי כְּתַב שׁוֹר כֶּשֶׂב וָעֵז לְמֵימְרָא דְּחֵלֶב אשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז הוּא דְּאָסוּר אֲבָל דְּחַיָּה שְׁרֵי.

The Gemara asks: And as for the Rabbis, how do they respond to this reading of the verse? The Gemara answers: The Rabbis would say that no element of the verse is superfluous, since if it had not written: “Ox, or sheep, or goat,” I would say that even the fat of an undomesticated animal is included in the prohibition. For this reason the verse writes: “Ox, or sheep, or goat,” to say that it is the fat of an ox, or a sheep, or a goat that is forbidden, but all the fats of an undomesticated animal are permitted.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן [וחכמים] משיבים על כך: אין זה כתוב מיותר, שכן אי לא כתיב [אם לא היה כתוב]: ״שור וכשב ועז״ הוה אמינא [הייתי אומר]: אפילו חלב חיה טהורה (כגון צבי) במשמע, שגם הוא אסור — להכי כתב [משום כך כתבה התורה] ״שור כשב ועז״, למימרא [לומר]: שחלב שור וכשב ועז הוא שאסור, אבל של חיה שרי [מותר].
The Gemara asks: And as for the Rabbis, how do they respond to this reading of the verse? The Gemara answers: The Rabbis would say that no element of the verse is superfluous, since if it had not written: “Ox, or sheep, or goat,” I would say that even the fat of an undomesticated animal is included in the prohibition. For this reason the verse writes: “Ox, or sheep, or goat,” to say that it is the fat of an ox, or a sheep, or a goat that is forbidden, but all the fats of an undomesticated animal are permitted.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּקָסָבַר א״כאִם כֵּן לִכְתּוֹב כׇּל חֵלֶב שׁוֹר לֹא תֹאכְלוּ כֶּשֶׂב וָעֵז לְמָה לִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְחַלֵּק.

The Gemara raises a difficulty against this interpretation of the dispute: The Rabbis spoke well to Rabbi Yishmael, i.e., their response is persuasive. The Gemara suggests an alternative explanation: Rather, this is the reasoning of Rabbi Yishmael, as he holds: If so, that the verse serves to exclude the fat of only an undomesticated animal from the prohibition, then let it write: You shall eat no fat of an ox, which would be understood as a paradigm representing every type of domesticated animal. Why do I need the phrase: “Sheep or goat”? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive a separate set of lashes for eating each type of forbidden fat.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שפיר קאמרי ליה – רבנן דלמישרי חלב דחיה אתו ולא לחלק:
אלא היינו טעמא דר׳ ישמעאל דקסבר – נכתוב כל חלב שור למעוטי דחיה וכשב ועז הוו בכלל שור דבהמה נינהו כמו שור אלא למאי הילכתא כתבינהו לחלק:
הוה אמינא נילף שור – משבת כתיב הכא שור וכתיב גבי שבת ושורך וחמורך מה גבי שבת חיה ועוף כיוצא בהן דוכל בהמתך יתירא איתרבי דאסור לעשות בהן מלאכה בשבת ויש מלאכה בעופות כגון דש באווזין ותרנגולין:
אף הכא באכילת חלב חיה ועוף כיוצא בו דחלבה אסור:
שפיר קאמרי ליה – רבנן דלהכי צריכי ולא לחלק:
קסבר ר׳ ישמעאל א״כ לכתוב קרא כל חלב כשב בלבד ולא מצית יליף מיניה ג״ש משבת דלא כתיב תמן כשב ולא עז. הואיל ונתרבה בנסכים. דכתיב ונסכיהם חצי ההין לפר:
ומקשים על הסבר זה למחלוקת: אם כן, שפיר קאמרי ליה [יפה אומרים לו] חכמים לר׳ ישמעאל, שהרי ודאי צריך הכתוב לומר דבר זה! אלא היינו טעמא [זה טעמו] של ר׳ ישמעאל, דקסבר [שהוא סבור]: אם כן, שבא רק למעט חיה, לכתוב [שיכתוב] רק ״כל חלב שור לא תאכלו״, ״כשב ועז״ למה לי? שמע מינה [למד מכאן] שבא הדבר לחלק מלקות לכל אחד.
The Gemara raises a difficulty against this interpretation of the dispute: The Rabbis spoke well to Rabbi Yishmael, i.e., their response is persuasive. The Gemara suggests an alternative explanation: Rather, this is the reasoning of Rabbi Yishmael, as he holds: If so, that the verse serves to exclude the fat of only an undomesticated animal from the prohibition, then let it write: You shall eat no fat of an ox, which would be understood as a paradigm representing every type of domesticated animal. Why do I need the phrase: “Sheep or goat”? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive a separate set of lashes for eating each type of forbidden fat.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְרַבָּנַן סָבְרִי אִי כְּתַב רַחֲמָנָא כׇּל חֵלֶב שׁוֹר ה״אהֲוָה אָמֵינָא נֵילַף שׁוֹר שׁוֹר מִסִּינַי.

And the Rabbis maintain that if the Merciful One had written only: You shall eat no fat of an ox, I would say: Let us derive a verbal analogy from the word “ox” stated here as a paradigm representing every type of domesticated animal [behema] and the word “ox,” i.e., behema, stated with regard to a mitzva given in preparation for the revelation at Sinai: “Whether it be animal [behema] or man, it shall not live” (Exodus 19:13).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: אי כתב רחמנא [אילו כתבה התורה] רק ״כל חלב שור״, הוה אמינא [הייתי אומר]: נילף [נלמד] ״שור״ ״שור״ מסיני, שנאסר לכל בהמה לעלות להר, שנאמר ״אם בהמה אם איש לא יחיה״ (שמות יט, יג),
And the Rabbis maintain that if the Merciful One had written only: You shall eat no fat of an ox, I would say: Let us derive a verbal analogy from the word “ox” stated here as a paradigm representing every type of domesticated animal [behema] and the word “ox,” i.e., behema, stated with regard to a mitzva given in preparation for the revelation at Sinai: “Whether it be animal [behema] or man, it shall not live” (Exodus 19:13).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מָה גַּבֵּי סִינַי חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אַף גַּבֵּי אֲכִילָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן לְהָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לְמֵימְרָא דְּהָנֵי דְּאָסוּר אֲבָל חַיָּה וָעוֹף שְׁרֵי.

The Gemara explains the meaning of this hypothetical verbal analogy: Just as with regard to the command at Sinai, undomesticated animals and birds are subject to the same prohibition as domesticated animals despite the use of the term behema, so too, with regard to eating their fat, undomesticated animals and birds are subject to the same prohibition as domesticated animals despite the verse employing the example of an ox. For this reason the Merciful One writes: “Ox, or sheep, or goat,” to say that these are forbidden, but all the fats of an undomesticated animal and birds are permitted.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה גבי [אצל] סיני, אף על פי שנזכרה רק בהמה, חיה ועוף כיוצא בהן, אף גבי [אצל] אכילה של חלב — חיה ועוף כיוצא בהן, להכי כתב רחמנא [משום כך כתבה התורה] ״כל חלב שור וכשב ועז״, למימרא דהני [לומר שחלבם של אלו] אסור, אבל חלב חיה ועוף שרי [מותר].
The Gemara explains the meaning of this hypothetical verbal analogy: Just as with regard to the command at Sinai, undomesticated animals and birds are subject to the same prohibition as domesticated animals despite the use of the term behema, so too, with regard to eating their fat, undomesticated animals and birds are subject to the same prohibition as domesticated animals despite the verse employing the example of an ox. For this reason the Merciful One writes: “Ox, or sheep, or goat,” to say that these are forbidden, but all the fats of an undomesticated animal and birds are permitted.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שַׁפִּיר קא״ל אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּקָסָבַר נִכְתּוֹב כׇּל חֵלֶב כֶּשֶׂב לֹא תֹאכֵלוּ א״נאִי נָמֵי כׇּל חֵלֶב עֵז לֹא תֹאכֵלוּ שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לְמָה לִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְחַלֵּק.

The Gemara raises a difficulty against this interpretation of the dispute: The Rabbis spoke well to Rabbi Yishmael, i.e., their response is persuasive. How could he say the terms in the verse are superfluous? The Gemara suggests an alternative explanation: Rather, this is the reasoning of Rabbi Yishmael, as he holds: Let the verse write: You shall eat no fat of sheep; alternatively, let it state: You shall eat no fat of goat. Why do I need the verse to state all three: “Ox, or sheep, or goat”? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive a separate set of lashes for eating each type of forbidden fat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויליף שור שור משבת – למען ינוח שורך (שמות כג) מה התם חיה ועוף כיוצא בו דהכי מוקמינן בב״ק בפרק שור שנגח את הפרה (דף נד: ע״ש).
ומקשים: גם לפי הסבר זה, שפיר קא אמרי ליה [יפה אומרים לו] חכמים לר׳ ישמעאל! אלא היינו טעמא [זהו הטעם] של ר׳ ישמעאל, דקסבר [שסבור הוא]: מדוע הוזכרו שור וכשב ועז? נכתוב [שיכתוב] רק: ״כל חלב כשב לא תאכלו״, אי נמי [או גם כן] שיכתוב: ״כל חלב עז לא תאכלו״, ״שור וכשב ועז״ למה לי? שמע מינה [למד מכאן] לחלק.
The Gemara raises a difficulty against this interpretation of the dispute: The Rabbis spoke well to Rabbi Yishmael, i.e., their response is persuasive. How could he say the terms in the verse are superfluous? The Gemara suggests an alternative explanation: Rather, this is the reasoning of Rabbi Yishmael, as he holds: Let the verse write: You shall eat no fat of sheep; alternatively, let it state: You shall eat no fat of goat. Why do I need the verse to state all three: “Ox, or sheep, or goat”? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive a separate set of lashes for eating each type of forbidden fat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְרַבָּנַן סָבְרִי אִי כְּתַב כָּל חֵלֶב כֶּשֶׂב ה״אהֲוָה אָמֵינָא חֵלֶב כֶּשֶׂב אָסוּר וְשׁוֹר וָעֵז שְׁרֵי וכ״תוְכִי תֵּימָא מַאי אוּלְמֵיהּ דְּכֶשֶׂב מִשּׁוּם דְּנִתְרַבָּה בְּאַלְיָה.

And the Rabbis maintain that if the Torah had written merely: You shall eat no fat of sheep, I would say it is only the fat of sheep that is forbidden, but the fat of an ox or a goat is permitted. And if you would say: In what way is the category of sheep stronger, i.e., more fitting to have its fats forbidden, than the categories of ox and goats, that one would think the prohibition applies only to sheep? The answer is that one might have thought so due to the fact that there is an increased obligation with regard to a sheep’s tail, as it is sacrificed upon the altar, which is not the case with an ox or a goat.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: כתוב זה אינו מיותר, שכן אי כתב [אילו כתבה התורה] רק ״כל חלב כשב״, הוה אמינא [הייתי אומר]: חלב כשב אסור, וחלב של שור ועז שרי [מותר]. וכי תימא [ואם תאמר], מאי אולמיה [מה תוקפו, חומרתו] של כשב? הייתי אומר: משום שנתרבה באליה (הזנב) שלו, שצריך להקריבה על גבי המזבח (ויקרא ג, ט) מה שאין בשור ועז,
And the Rabbis maintain that if the Torah had written merely: You shall eat no fat of sheep, I would say it is only the fat of sheep that is forbidden, but the fat of an ox or a goat is permitted. And if you would say: In what way is the category of sheep stronger, i.e., more fitting to have its fats forbidden, than the categories of ox and goats, that one would think the prohibition applies only to sheep? The answer is that one might have thought so due to the fact that there is an increased obligation with regard to a sheep’s tail, as it is sacrificed upon the altar, which is not the case with an ox or a goat.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְכִדְתָנָא ר׳רַבִּי חֲנַנְיָא לָמָּה מָנָה הַכָּתוּב אֵימוּרִין בְּשׁוֹר וְאֵימוּרִים בְּכֶשֶׂב וְאֵימוּרִים בְּעֵז דִּכְתִיב {במדבר י״ח:י״ז} אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר וְגוֹ׳.

And this is as Rabbi Ḥanina taught: Why does the verse list the obligation to burn the sacrificial portions on the altar with regard to a firstborn ox, and the obligation to burn the sacrificial portions [ve’eimurim] with regard to a firstborn sheep, and the obligation to burn the sacrificial portions with regard to a firstborn goat? As it is written: “But the firstborn of a bull, or the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat, you shall not redeem; they are sacred. You shall dash their blood against the altar, and shall make their fat smoke for an offering made by fire” (Numbers 18:17). The “fat” mentioned in this verse is their portions to be burned on the altar.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכדתנא [וכמו ששנה] ר׳ חנניא: למה מנה הכתוב בנפרד מצות הקטרת אימורין בבכור שור, ואימורים בבכור כשב, ואימורים בבכור עז, דכתיב [שנאמר]: ״אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז... ואת חלבם (האימורים, החלקים המובחרים שלהם) תקטיר אשה לריח ניחוח לה׳⁠ ⁠״ (במדבר יח, יז)?
And this is as Rabbi Ḥanina taught: Why does the verse list the obligation to burn the sacrificial portions on the altar with regard to a firstborn ox, and the obligation to burn the sacrificial portions [ve’eimurim] with regard to a firstborn sheep, and the obligation to burn the sacrificial portions with regard to a firstborn goat? As it is written: “But the firstborn of a bull, or the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat, you shall not redeem; they are sacred. You shall dash their blood against the altar, and shall make their fat smoke for an offering made by fire” (Numbers 18:17). The “fat” mentioned in this verse is their portions to be burned on the altar.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב שׁוֹר ה״אהֲוָה אָמֵינָא כֶּשֶׂב וָעֵז לָא יָלְפִינַן מִינֵּיהּ דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְשׁוֹר שֶׁכֵּן בנִתְרַבָּה בִּנְסָכִים.

Rabbi Ḥanina explains: These repetitions are necessary, as, if the Torah had written this obligation only with regard to a firstborn ox I would say that we do not derive the halakha of a sheep and a goat from it, as that derivation can be refuted: What is notable about an ox? It is notable in that an ox has an increased number of wine libations, more than those poured with sheep and goat offerings. Therefore, perhaps the additional obligation to burn the sacrificial portions applies only with regard to an ox.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל חלב כשב – דליכא השתא ג״ש.
צריכי [צריכים] הם, דאי כתב [שאילו כתבה התורה] רק שור, הוה אמינא [הייתי אומר]: כשב ועז לא ילפינן מיניה [אינם למדים ממנו], מפני דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך את הלימוד ולומר]: מה לשור, שיש בו חומרה, שכן נתרבה בנסכים, שהנסכים שמביאים עם קרבן מן הבקר מרובים משל עז וכבש.
Rabbi Ḥanina explains: These repetitions are necessary, as, if the Torah had written this obligation only with regard to a firstborn ox I would say that we do not derive the halakha of a sheep and a goat from it, as that derivation can be refuted: What is notable about an ox? It is notable in that an ox has an increased number of wine libations, more than those poured with sheep and goat offerings. Therefore, perhaps the additional obligation to burn the sacrificial portions applies only with regard to an ox.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּכֶשֶׂב וְנֵילַף שׁוֹר וָעֵז מִכֶּשֶׂב אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְכֶשֶׂב גשֶׁכֵּן נִתְרַבָּה בְּאַלְיָה.

And likewise, if you were to suggest: Let the Merciful One write the obligation to burn the sacrificial portions only with regard to a sheep and we will derive the halakha of an ox and a goat from the halakha of a sheep, that derivation can be refuted: What is notable about a sheep? It is notable in that there is an increased obligation with regard to a sheep’s tail, as explained earlier.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם תאמר: נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] רק בכשב ונילף [ונלמד] שור ועז מכשבאיכא למיפרך [יש לפרוך] ולומר: מה לכשב שכן נתרבה באליה.
And likewise, if you were to suggest: Let the Merciful One write the obligation to burn the sacrificial portions only with regard to a sheep and we will derive the halakha of an ox and a goat from the halakha of a sheep, that derivation can be refuted: What is notable about a sheep? It is notable in that there is an increased obligation with regard to a sheep’s tail, as explained earlier.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא עֵז וְנֵילַף שׁוֹר וְכֶשֶׂב מִינֵּיהּ אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְעֵז דשֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה1.

And similarly, if you suggest: Let the Merciful One write the obligation to burn the sacrificial portions only with regard to a goat, and we will derive the halakha of an ox and a sheep from the halakha of a goat, this too can be refuted: What is notable about a goat? It is notable in that a goat has an increased applicability with regard to idol worship, as one who sins unwittingly in the case of idol worship is liable to bring a goat as a sin offering (see Numbers 15:27), unlike one who transgresses other prohibitions unwittingly, for which they are liable to bring a sheep.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה לעז שכן נתרבה אצל עבודת כוכבים ביחיד – דכתיב והקריבה עז בת שנתה מה שאין כן בהנך שור נתרבה אצל עבודת כוכבים בצבור דכתיב ועשו כל העדה פר בן בקר וכו׳:
שור נתרבה בנסכים – חצי ההין יהיה לפר.
ואם תאמר: נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] עז ונילף [ונלמד] שור וכשב מיניה [ממנו]איכא למיפרך [יש לפרוך]: מה לעז שכן נתרבה אצל עבודה זרה, שבחטאת עבודה זרה מביאים דווקא עז (ראה במדבר טו, כז), ולא כבשה, כבשאר חטאות.
And similarly, if you suggest: Let the Merciful One write the obligation to burn the sacrificial portions only with regard to a goat, and we will derive the halakha of an ox and a sheep from the halakha of a goat, this too can be refuted: What is notable about a goat? It is notable in that a goat has an increased applicability with regard to idol worship, as one who sins unwittingly in the case of idol worship is liable to bring a goat as a sin offering (see Numbers 15:27), unlike one who transgresses other prohibitions unwittingly, for which they are liable to bring a sheep.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִן חַד לָא יָלְפִינַן נִכְתּוֹב תַּרְתֵּי וְנֵילַף חֲדָא מִתַּרְתֵּי הֵי דֵין נֵילַף שׁוֹר מִכֶּשֶׂב וָעֵז אִית לְהוֹן פִּירְכָא מָה לְכֶשֶׂב וָעֵז שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ אֵצֶל הַפֶּסַח.

Rabbi Ḥanina continues: We cannot derive these halakhot from the halakha of any one of the others, but let the Torah write two of them and we will derive the halakha of one of them from the halakha of the other two. Which is this animal that should not be written? If one suggests we will derive the obligation to burn the sacrificial portions of a firstborn ox from the obligation to burn the sacrificial portions of a sheep and a goat, this derivation has a refutation: What is notable about a sheep and a goat? They are notable in that that they have increased applicability, as they are suitable for the Paschal offering, whereas an ox is not suitable for this purpose.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עז נתרבה בעבודת כוכבים – ביחיד.
ולגופם של דברים אלו שואלים: מן חד לא ילפינן [מאחד מהם אין אנו למדים] לשנים האחרים, נכתוב תרתי ונילף חדא מתרתי [שתכתוב התורה הקטרת אימורים בשתים מהן ונלמד אחת משתים]! ומשיבים: הי דין [איזה] אחד נלמד משנים? אם נילף [נלמד] שור מכשב ועזאית להון פירכא [יש להם פירכה]: מה לכשב ועז שכן נתרבו אצל הפסח, שבקרבן פסח רק גדי וטלה כשרים, ולא שור!
Rabbi Ḥanina continues: We cannot derive these halakhot from the halakha of any one of the others, but let the Torah write two of them and we will derive the halakha of one of them from the halakha of the other two. Which is this animal that should not be written? If one suggests we will derive the obligation to burn the sacrificial portions of a firstborn ox from the obligation to burn the sacrificial portions of a sheep and a goat, this derivation has a refutation: What is notable about a sheep and a goat? They are notable in that that they have increased applicability, as they are suitable for the Paschal offering, whereas an ox is not suitable for this purpose.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לָא נִכְתּוֹב כֶּשֶׂב וְנֵילַף מִשּׁוֹר וָעֵז אִית לְהוֹן פִּירְכָא מָה לְשׁוֹר וָעֵז שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה1.

If one suggests the verse should not write the obligation to burn the sacrificial portions of a sheep, and we will derive its halakha from the halakha of an ox and a goat, this derivation has a refutation: What is notable about an ox and a goat? They are notable in that they have increased applicability as suitable offerings to atone for an unwitting transgression of idol worship, as when a community unwittingly sins with regard to idol worship they bring an ox as a burnt offering and a goat as a sin offering (see Numbers 15:24), while an individual brings a goat but not a sheep.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד מתרי – הצד השוה שבהן שהן מין בהמה וחלבו אסור ואימורי בכוריהם קריבים.
לא נכתוב [תכתוב] התורה כשב ונילף [ונלמד] משור ועזאית להון פירכא [יש להם פירכה]: מה לשור ועז שכן נתרבה אצל עבודה זרה, שציבור ששגג באיסור עבודה זרה מביא פר לחטאת (שם כד), ויחיד מביא עז ולא כבשה!
If one suggests the verse should not write the obligation to burn the sacrificial portions of a sheep, and we will derive its halakha from the halakha of an ox and a goat, this derivation has a refutation: What is notable about an ox and a goat? They are notable in that they have increased applicability as suitable offerings to atone for an unwitting transgression of idol worship, as when a community unwittingly sins with regard to idol worship they bring an ox as a burnt offering and a goat as a sin offering (see Numbers 15:24), while an individual brings a goat but not a sheep.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) לָא נִכְתּוֹב עֵז וְנֵילַף מִשּׁוֹר וְכֶשֶׂב אִית לְהוֹן פִּירְכָא מָה לְשׁוֹר וְכֶשֶׂב שֶׁכֵּן יֵשׁ בּוֹ צַד רִיבּוּי הִלְכָּךְ לָא יָלְפִי מֵהֲדָדֵי.

If one suggests that the verse should not write the obligation to burn the sacrificial portions of a goat, and we will derive its halakha from the halakha of an ox and a sheep, this derivation has a refutation: What is notable about an ox and a sheep? They are notable in that each of them has an increased aspect of applicability with regard to the altar, as the libations for an ox are greater than those for a goat, and the tail of a sheep, but not that of a goat, is burned on the altar. Rabbi Ḥanina concludes: Therefore, all three cases are necessary, as they cannot be derived from each other.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן יש בהן צד רבוי – שור יש לו רוב נסכים שראויין למזבח כשב אליה שלו קריבה למזבח מה שאין כן בעז:
נתרבו אצל עבודת כוכבים – פר בצבור ועז ביחיד.
אלא מה תאמר, לא נכתוב [תכתוב] התורה עז ונילף [ונלמד] משור וכשבאית להון פירכא [יש להם פירכה]: מה לשור וכשב שכן יש בו צד ריבוי לגבי המזבח, ביחס לעז, שנסכי הפר מרובים, ואליית הכבש מוקטרת! הלכך לא ילפי מהדדי [משום כך לא למדים הם זה מזה]. ושבים לעיקר הענין, לגבי איסור חלב.
If one suggests that the verse should not write the obligation to burn the sacrificial portions of a goat, and we will derive its halakha from the halakha of an ox and a sheep, this derivation has a refutation: What is notable about an ox and a sheep? They are notable in that each of them has an increased aspect of applicability with regard to the altar, as the libations for an ox are greater than those for a goat, and the tail of a sheep, but not that of a goat, is burned on the altar. Rabbi Ḥanina concludes: Therefore, all three cases are necessary, as they cannot be derived from each other.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) שַׁפִּיר קא״ל אֶלָּא לְעוֹלָם טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא דְּאִם כֵּן נִכְתּוֹב כׇּל חֵלֶב וְלִישְׁתּוֹק מַאי אָמְרַתְּ הַאי דִּכְתַב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לְמִשְׁרֵי חֵלֶב חַיָּה.

The Rabbis have explained why all three mentions of an ox, a sheep, and a goat are necessary. Consequently, the Gemara again states: The Rabbis spoke well to Rabbi Yishmael, i.e., their response is persuasive. The Gemara suggests: Rather, the reason of Rabbi Yishmael is actually as we said at the outset, that if so, that one who eats the forbidden fats of all three animals is liable to receive only one set of lashes, let the verse write: You shall eat no fat, and be silent. What did you say in response? That this fact that the verse writes: “Ox, or sheep, or goat,” serves to permit the fat of an undomesticated animal? This is not a valid objection.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שפיר קאמר ליה דמצרך צריכין ולא לחלק אתו:
לעולם – כדקאמרינן מעיקרא דא״כ דלא לחלק אתו ניכתוב כו׳:
ואומרים: אם כן, שפיר קא אמרי ליה [יפה אומרים לו] חכמים לר׳ ישמעאל, ואין כאן ייתור ללמוד ממנו ללקות בנפרד על כל אחד מן החלבים! אלא לעולם טעמא [הטעם] של ר׳ ישמעאל כדאמרינן מעיקרא [כמו שאמרנו מתחילה], שאם כן נכתוב [שתכתוב] התורה ״כל חלב״ ולישתוק [ושלא תוסיף]. מאי אמרת [מה אומר אתה], האי דכתב [זה שכתבה] התורה ״שור וכשב ועז״ בא כדי למשרי [להתיר] חלב חיה?
The Rabbis have explained why all three mentions of an ox, a sheep, and a goat are necessary. Consequently, the Gemara again states: The Rabbis spoke well to Rabbi Yishmael, i.e., their response is persuasive. The Gemara suggests: Rather, the reason of Rabbi Yishmael is actually as we said at the outset, that if so, that one who eats the forbidden fats of all three animals is liable to receive only one set of lashes, let the verse write: You shall eat no fat, and be silent. What did you say in response? That this fact that the verse writes: “Ox, or sheep, or goat,” serves to permit the fat of an undomesticated animal? This is not a valid objection.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הָא כִּי כְּתַב קְרָא בְּעִנְיָינָא דְקָדָשִׁים וְדָבָר לָמֵד מֵעִנְיָינוֹ.

The Gemara explains: When the verse concerning forbidden fat is written it is in the context of sacrificial animals, since the subsequent verse concerning the prohibition against eating forbidden fat states: “For whoever eats the fat of the animal of which men present an offering of fire to the Lord, even the soul that eats it shall be cut off from his people” (Leviticus 7:25). The verse categorizes an animal whose fat one may not eat as an “animal of which men present an offering of fire to the Lord,” i.e., offerings. And one of the thirteen hermeneutical principles is: A matter is derived from its context, i.e., one interprets a verse according to the context in which it is written. Since offerings may be brought only from domesticated, not undomesticated, animals, the prohibition against eating forbidden fat applies only to such animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודבר למד מעניינו – מה חיה בקדשים ליתא אף באיסור חלב ליתא:
ה״ג: מה לשור וכשב שכן יש בהן ריבוי אצל מזבח שור בנסכים וכשב באליה אבל עז אין בקרבנו ריבוי אצל מזבח.
לא הוצרכנו לכך, הא כי כתב קרא [הרי כאשר נכתב המקרא] של איסור החלב — בעניינא [בענין] של קדשים (קרבנות) הוא נאמר, שלאחר האיסור על אכילת חלב נאמר ״כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה׳ ונכרתה״ וכו׳ (ויקרא ז, כה), ויש לדרוש את הכתוב במידת דבר למד מעניינו, והואיל ואין מביאים קרבן אלא מן הבהמה — אף דין חלב לא נאמר אלא בבהמה ולא בחיה.
The Gemara explains: When the verse concerning forbidden fat is written it is in the context of sacrificial animals, since the subsequent verse concerning the prohibition against eating forbidden fat states: “For whoever eats the fat of the animal of which men present an offering of fire to the Lord, even the soul that eats it shall be cut off from his people” (Leviticus 7:25). The verse categorizes an animal whose fat one may not eat as an “animal of which men present an offering of fire to the Lord,” i.e., offerings. And one of the thirteen hermeneutical principles is: A matter is derived from its context, i.e., one interprets a verse according to the context in which it is written. Since offerings may be brought only from domesticated, not undomesticated, animals, the prohibition against eating forbidden fat applies only to such animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי לָא יָלְפִינַן דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָינוֹ לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא יָלְפִינַן דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָינוֹ וְהָכָא בְּהָא פְּלִיגִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לְמֵידִין לָאו מִלָּאו בֵּין מִלָּאו וּבֵין מִלָּאו דְּכָרֵת.

The Gemara raises a difficulty: Can one conclude by inference that the Rabbis maintain we do not derive halakhot by employing the hermeneutical principle of: A matter is derived from its context? This cannot be correct, as it is an accepted basic principle of exegesis. The Gemara answers: No, everyone agrees that we do derive halakhot by employing the hermeneutical principle of: A matter is derived from its context, and here it is about this issue that they disagree: Rabbi Yishmael maintains that we derive the halakhot of one prohibition from the halakhot of another prohibition, and this applies whether it is from a standard prohibition, whose transgression results in the punishment of lashes, or whether from a prohibition whose transgression results in the punishment of karet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושור וכשב ועז לא אתי אלא לחלק:
מכלל דרבנן דאמרי דצריכי סברי לא ילפינן דבר מעניינו והא היינו אחת מי״ג מדות שהתורה נדרשת:
ר׳ ישמעאל סבר למדין – לאו דכל חלב שור מן לאו דחקת עולם דחוקת עולם ודאי בענינא דקדשים כתב דלפניו ולאחריו אינו מדבר אלא בקדשים אבל האי כל חלב שור לא כתיב בענינא דקדשים כל כך דהא סמיך ליה וחלב נבלה וחלב טרפה דהיינו דחולין וכיון דילפי׳ לאו דכל חלב מהלאו דחקת עולם דכתיב בקדשים (אבל האי כל חלב שור לא כתיב בענינא דקדשים דלית בהו חיה) אפי׳ כתיב כל חלב לא תאכלו סתמא (דלא) [ולא היה] כתיב שור וכשב ועז לא איכא לספוקי בחלב דחיה דהא ליתא בקדשים:
הא כי כתיב קרא בעניינא דקדשים כתיב – דכתיב (ויקרא ז) כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו׳ והואיל ובעניינא דקדשים כתיב ודאי אין חיה נוהגת בהו הלכך לא איצטריך שור וכבש למישרי חיה.
מכלל דרבנן סברי – לא ילפינן לאו דכל חלב מעניינו בתמיה.
דכולי עלמא ילפינן דבר למד מעניינו – בעלמא אבל הכא לאו עניינו דהאי לאו והאי כרת.
ותמהים: האם מכלל הדברים אתה למד דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: לא ילפינן [אין אנו למדים] במידת דבר למד מעניינו? והלא אין חולק על כך! ודוחים: לא, דכולי עלמא ילפינן [לדעת הכל למדים אנו] דבר הלמד מעניינו, והכא בהא פליגי [וכאן בזה הם חלוקים], רבי ישמעאל סבר [סבור]: למידין לאו מלאו (בין מלאו ובין מלאו דכרת),
The Gemara raises a difficulty: Can one conclude by inference that the Rabbis maintain we do not derive halakhot by employing the hermeneutical principle of: A matter is derived from its context? This cannot be correct, as it is an accepted basic principle of exegesis. The Gemara answers: No, everyone agrees that we do derive halakhot by employing the hermeneutical principle of: A matter is derived from its context, and here it is about this issue that they disagree: Rabbi Yishmael maintains that we derive the halakhot of one prohibition from the halakhot of another prohibition, and this applies whether it is from a standard prohibition, whose transgression results in the punishment of lashes, or whether from a prohibition whose transgression results in the punishment of karet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) (דְּכׇל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז מִלָּאו {ויקרא ג׳:י״ז} דְּחוּקַּת עוֹלָם לדורותיכם בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם כׇּל חֵלֶב וְכׇל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ דִּכְתִיב בְּעִנְיָינָא דְקָדָשִׁים וּבְקָדָשִׁים לָא אִית בְּהוֹן חַיָּה אַף כׇּל חֵלֶב שׁוֹר כִּי כְּתִיב לֵיהּ סְתָמָא לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵי בְּחַיָּה הִלְכָּךְ שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לְחַלֵּק הוּא דַּאֲתָא לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.

Accordingly, the prohibition of: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat,” can be derived from the prohibition of: “It shall be a perpetual statute throughout your generations in all your dwellings, that you shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17), which is written with regard to the matter of sacrificial animals. And there are no undomesticated animals in the category of sacrificial animals. So too, with regard to the prohibition of: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat,” when the verse writes it without further specification, there is no reason to be uncertain whether or not it is referring also to undomesticated animals. Therefore, the phrase “ox, or sheep, or goat” comes to separate, i.e., to render one liable for eating the forbidden fat of each and every one of them.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלכך שור וכשב ועז לחלק – למלקות הוא דאתא וחייב על כל אחת ואחת1 איסורא בעלמא אבל לחלק מלקיות לכריתות אכתי לא ידעינן אלא ילפינן לאו דכל חלב ולאו דחוקת עולם מן כרת דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו׳:
1. נראה מזה דרבינו היה לו גירסא אחרת כאן דרבנן סברי דלא ילפינן מיתורא רק לאיסורא בעלמא דעובר בג׳ לאוין אבל לא למלקות.
שאת הלאו ״כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו״ (שם כג), למדים מהלאו של ״חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו״ (שם ג, יז), דכתיב בעניינא [שנאמר בענין] של קדשים, והואיל ובקדשים לא אית בהון [אין בהם] חיה, יש לומר כי אף הלאו ״כל חלב שור״, כי כתיב ליה סתמא ליכא לספוקי [כאשר הוא נאמר סתם, אין להסתפק] שמא מדובר בחיה, הלכך [משום כך] מה שנזכרו ״שור וכשב ועז״ לחלק הוא דאתא [שבא], לחייב על כל אחת ואחת.
Accordingly, the prohibition of: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat,” can be derived from the prohibition of: “It shall be a perpetual statute throughout your generations in all your dwellings, that you shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17), which is written with regard to the matter of sacrificial animals. And there are no undomesticated animals in the category of sacrificial animals. So too, with regard to the prohibition of: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat,” when the verse writes it without further specification, there is no reason to be uncertain whether or not it is referring also to undomesticated animals. Therefore, the phrase “ox, or sheep, or goat” comes to separate, i.e., to render one liable for eating the forbidden fat of each and every one of them.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְיָלְפִינַן לָאו דְּכׇל חֵלֶב וְלָאו דְּחוּקַּת עוֹלָם מִכָּרֵת {ויקרא ז׳:כ״ה} דְּכִי כׇּל אוֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה מָה הָהוּא לְחַלֵּק אַף הַדִּין לְחַלֵּק).

All this teaches only that a separate prohibition applies to each type of animal. And with regard to the liability to receive lashes for eating each one we derive the prohibition of: “You shall eat no fat,” and the prohibition of: “It shall be a perpetual statute,” from the example of karet stated in the verse: “For anyone who eats the fat of the domesticated animal, of which people present an offering of fire to the Lord, the soul that eats it shall be cut off from its people” (Leviticus 7:25). Just as that verse serves to separate and teach that if one unwittingly ate the fat of an ox, a goat, and a sheep he is liable to bring a sin offering for each one, so too, this verse serves to separate and teach that one is liable to receive lashes for eating the fat of each one.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה ההוא לחלק – לחייב על בהמה ובהמה הראויה להקרבה:
אף הדין – לאו דכל חלב ושור דחולין לחלק מלקות וכרת לכל אחת:
וכל זה הוא לומר שיש איסור בכל אחד מהם, ואולם לחלק ביניהם לענין מלקות, כשאכלם בבת אחת — ילפינן [למדים אנו] לאו של ״כל חלב״ ולאו של ״חקת עולם״ מכרת של ״כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה׳ ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה״ (שם כה), מה ההוא לחלק שאם אכל בשגגה אחת חלב של שור, של עז ושל כבש, מביא חטאת על כל אחד — אף הדין [זה] לחלק.
All this teaches only that a separate prohibition applies to each type of animal. And with regard to the liability to receive lashes for eating each one we derive the prohibition of: “You shall eat no fat,” and the prohibition of: “It shall be a perpetual statute,” from the example of karet stated in the verse: “For anyone who eats the fat of the domesticated animal, of which people present an offering of fire to the Lord, the soul that eats it shall be cut off from its people” (Leviticus 7:25). Just as that verse serves to separate and teach that if one unwittingly ate the fat of an ox, a goat, and a sheep he is liable to bring a sin offering for each one, so too, this verse serves to separate and teach that one is liable to receive lashes for eating the fat of each one.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְרַבָּנַן לָאו מִלָּאו יָלְפִינַן לָאו מִכָּרֵת לָא יָלְפִינַן.

And the Rabbis maintain we derive the halakhot of one standard prohibition from the halakhot of another standard prohibition, but we do not derive the halakhot of a standard prohibition from the halakhot of a prohibition whose transgression results in the punishment of karet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן – אמרי מכרת דבעית למילף מיניה לחלק למלקיות לא מצית ילפת דלאו מלאו ילפינן דדמי ליה והיינו דבר למד מענינו וכדאמר בפרק כל הבשר לא תאכלנו למען ייטב לך. בבשר בחלב הכתוב מדבר או אינו אלא בשאר איסורים אמרת צא ולמד מי״ג מדות דבר למד מענינו במה הכתוב מדבר לא תאכלנו דלמעלה בב׳ מינין דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר אף כאן ב׳ מינין היינו בשר בחלב אלמא לאו מלאו ילפינן דדמי ליה לאו מכרת לא ילפינן והלכך אינו חייב אלא אחת:
לישנא אחרינא ר׳ ישמעאל סבר למידין לאו דחקת עולם דכתיב בעניניה (דקרא) [דקדשים] דמההוא לא מצית לרבויי חלב חיה מקדשי׳ דלית בהו חיה ומכל חלב שור נמי לא מצית לרבויי חלב חיה דאפי׳ כתיב נמי סתמא בלא פרטי ליכא לספוקי בחיה דליתסר חלבה דהא ילפינן האי כל חלב דשור מחלב דכרת מה בכרת פרט בהמה ולא חיה אף כאן נמי הלכך שור וכשב ועז לחלק:
ורבנן לאו מלאו ילפי כו׳:
והכא בהא קמיפלגי כו׳ – גירסא זו הכתובה בספרים משובשת היא ועל ידי פרשנים טועין שלא היו בקיאין בשמועה ופירשוה בשיבוש בתוך הגירסא וכך הצעה ולא יותר והכא בהא קמיפלגי מר סבר למידין לאו מלאו ולאו מכרת ומר סבר לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן והכי פירושא ר׳ ישמעאל סבר למידין דבר מעניינו בין לאו מלאו בין לאו מכרת.
ורבנן [וחכמים], הם סבורים שלאו מלאו ילפינן [למדים אנו], לאו מכרת לא ילפינן [אין אנו למדים].
And the Rabbis maintain we derive the halakhot of one standard prohibition from the halakhot of another standard prohibition, but we do not derive the halakhot of a standard prohibition from the halakhot of a prohibition whose transgression results in the punishment of karet.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב מָרִי לְרַב זְבִיד אֶלָּא מֵעַתָּה אַלְיָה דְחוּלִּין תִּיתְּסַר אֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא {ויקרא ז׳:כ״ג} כׇּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז דָּבָר הַשָּׁוֶה בִּשְׁלׇשְׁתָּן בָּעִינַן וְלֵיכָּא.

The Gemara suggests: And if you wish, say instead that this is the reason of the Rabbis: As Rav Mari said to Rav Zevid when asked about a different issue: If that is so, that a sheep tail is categorized as fat by the verses and is included in the portions of an offering for which one is liable for the misuse of consecrated property, then the tail of a non-sacred animal should be prohibited for consumption as forbidden fat. Rav Zevid said to Rav Mari: With regard to your claim, the verse states concerning forbidden fat: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat” (Leviticus 7:23). This teaches that for the prohibition against eating forbidden fat to take effect we require an item that is found equally in all three types of animals, an ox, and a sheep, and a goat, and that is not the case here. Since an ox and goat do not have tails, the tail is not prohibited even in the case of a sheep.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיבעית אימא רבנן – היינו טעמא דלא אתי לחלק דמיבעי להו שור וכשב ועז להאי דרשא לכדאמר ליה רב מרי לרב זביד בפרק כל הבשר אלא מעתה כיון דמכל חלב קא מרבית אליה אליה דחולין תיתסר באכילה א״ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו חלב גמור השוה בשלשתן דסליק באימורין אסור לאפוקי אליה דלא שוה בשלשתן דליתא אלא בכבש להכי כתיבי למישרא אליה דחולין:
ערך אמר
אמראואמר להרגך ותחס עליך ואמר ואמרתי מיבעי ליה וכו׳ (ברכות סד) אמרי בי רב אמרי במערבא אמוראי דפומבדיתא אמוראי דנהרדעא כולן מפורשים (סנהדרין יז:) פי׳ קמאי נקראין תנאין ואותן של אחרי רבי נקראין אמוראין שהן בעלי מימרות לישמטוה לאמוריה מיני׳ (חולין עד) פי׳ ניפסקיה ללישניה דכל אמירות בלישנא נאמרות. פ״א לשמטוה לאמוריה ישתקו המתורגמן שמתרגם דברים שדורש שלא כהלכה. לחד נמי תנא אמרו (כריתות ד.) אמרו לו אכלת חלב כדתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וקיימא לן דאפי׳ בחד (סוכה נד) בג׳ פרקין בשנה היו כל משמרות שוין באמורי הרגל פי׳ בגמר׳ מה שאמור ברגל פי׳ אמורי הרגלים בקרבנות הרגלים כגון חטאת צבור וכיוצא בהן דתנן בהן נאכלין לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים וכן כל החובות הבאות מחמת הרגל ברגל אבל עולות דגבוה ננהו והיינו מה שאמור ברגל ולמה שמם אמורים מפורש בערך מר:
א. [זאגן, רעדן.]
ורבנן סברי – לאו מלאו למידין זה מזה כשהן בפרשה אחת דבר למד מעניינו כי ההיא דבשר בחלב השנויה בפ׳ כל הבשר (חולין קטו:) לא תאכלנו בבשר בחלב הכתוב מדבר אבל לאו מכרת כעין הכא לא ילפינן דבר למד מעניינו הלכך אי לא כתיב שור וכשב ועז ה״א חיה במשמע.
ואי בעית אימא טעמייהו דרבנן – משום דהאי שור וכשב ועז מיבעי להו לכדרב מרי.
אליה דחולין תיתסר – דחלב איקרי בפרק כל הבשר (חולין קיז.).
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: היינו טעמייהו דרבנן [זה הוא טעמם של חכמים], כדאמר ליה [כמו שאמר לו] רב מרי לרב זביד כששאל אותו בענין אחר: אלא מעתה, שדייקנו מן הכתוב כי אליה של כבש הריהי בכלל חלב הקרבנות שמועלים בו, אם כן אליה של חולין תיתסר [תיאסר], משום חלב! אמר ליה [לו] רב זביד: עליך, על שאלתך אמר קרא [הכתוב]: ״כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו״ (שם), לומר: דבר השוה בשלשתן בעינן [צריכים אנו] באיסור חלב, וליכא [ואין כאן], משום שבשור ובעז אין אליה.
The Gemara suggests: And if you wish, say instead that this is the reason of the Rabbis: As Rav Mari said to Rav Zevid when asked about a different issue: If that is so, that a sheep tail is categorized as fat by the verses and is included in the portions of an offering for which one is liable for the misuse of consecrated property, then the tail of a non-sacred animal should be prohibited for consumption as forbidden fat. Rav Zevid said to Rav Mari: With regard to your claim, the verse states concerning forbidden fat: “You shall eat no fat of ox, or sheep, or goat” (Leviticus 7:23). This teaches that for the prohibition against eating forbidden fat to take effect we require an item that is found equally in all three types of animals, an ox, and a sheep, and a goat, and that is not the case here. Since an ox and goat do not have tails, the tail is not prohibited even in the case of a sheep.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) הִלְכָּךְ כִּי אֲתָא שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לְמִישְׁרֵי אַלְיָה דְחוּלִּין הוּא דַּאֲתָא ור׳וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר לָךְ א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא כׇּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב עֵז לְמָה לִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְחַלֵּק.

Therefore, the same applies with regard to the issue at hand: When the verse “ox, or sheep, or goat” comes, it comes to permit consumption of the tail of a non-sacred animal, and one cannot learn from here that a separate prohibition applies to each type of forbidden fat. And Rabbi Yishmael could say to you in response: If so, let the verse state: You shall eat no fat of ox or sheep; why do I need the mention of a goat? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive lashes for eating each type of forbidden fat.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ ישמעאל אמר לך – א״כ לטעמיך לימא קרא כל חלב שור וכשב חלב השוה בשניהם ואליה אינה שוה בשניהם ועז למאי כתביה לחלק:
ורבנן – אמרי איידי דכתיב שור וכשב כתיב עז:
ששוה בשלשתן – שנקרא חלב בשלשתן ואליה לא איקרי חלב אלא בכשב.
הלכך [על כן] יש לומר גם לענייננו: כי אתא [כאשר בא] הכתוב ״שור וכשב ועז״למישרי [להתיר] אליה של חולין הוא דאתא [שבא], ואין ללמוד מכאן חילוק מלקות לכל אחד. ור׳ ישמעאל אמר לך [יכול היה לומר לך] כנגד זה: אם כן, שרק כדי ללמד דבר זה, לימא קרא [שיאמר המקרא] ״כל חלב שור וכשב״, עז למה לי? שמע מינה [למד מכאן] שבא לחלק מלקות לכל אחד.
Therefore, the same applies with regard to the issue at hand: When the verse “ox, or sheep, or goat” comes, it comes to permit consumption of the tail of a non-sacred animal, and one cannot learn from here that a separate prohibition applies to each type of forbidden fat. And Rabbi Yishmael could say to you in response: If so, let the verse state: You shall eat no fat of ox or sheep; why do I need the mention of a goat? Learn from it that the verse serves to separate between them and render one liable to receive lashes for eating each type of forbidden fat.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא מוֹדֶה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעִנְיַן קׇרְבָּן שֶׁאֵין מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת מ״טמַאי טַעְמָא דְּלָא דָּמֵי הָדֵין לָאו לְלָאו דַּעֲרָיוֹת.

Rabbi Ḥanina says: Although Rabbi Yishmael maintains that one who unwittingly eats the fat of an ox, a sheep, and a goat is liable to receive a separate set of lashes for each one, he concedes with regard to bringing an offering that if he ate those types of forbidden fat in a single lapse of awareness he brings only one sin offering. What is the reason? The reason is that this prohibition is not similar to the prohibition of those with whom relations are forbidden. As derived in the Gemara on 2b, one who unwittingly engages in intercourse with many women to whom he is forbidden is liable to bring a sin offering for each act. In that context the verse states a separate prohibition for each forbidden relative, whereas in this case there is a single prohibition that applies to the forbidden fat of all domesticated animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מודה ר׳ ישמעאל – אע״ג [דנפק״ל מקרא] לחייב על כל אחד הני מילי לענין מלקות אבל לענין קרבן אין מביא אלא חטאת אחת דלא דמי האי לאו דכתיב אשלשתן להא לאו דעריות דהתם כתיב לאו אכל ערוה וערוה:
א״כ נכתוב כל חלב שור וכשב – ומהתם ממעיטנא אליה דבעינן דבר השוה בשניהן.
ב אמר ר׳ חנינא: אף שר׳ ישמעאל סבור כי האוכל חלב שור, כבש ועז לוקה על כל אחד משום אכילת חלב מודה ר׳ ישמעאל לענין קרבן, שאם אכל חלב שור, חלב עז וחלב כבש בהעלם אחד — אין מביא אלא חטאת אחת, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דלא דמי הדין לאו [שלא דומה הלאו הזה] ללאו של עריות, שחייב חטאת על כל אחת מן העריות כשבא עליהן בהעלם אחד (כפי שלמדנו לעיל ב,ב מ״אחותו״), מפני ששם נאמר לאו נפרד לכל אחת, וכאן הרי יש לאו אחד לכל החלבים.
Rabbi Ḥanina says: Although Rabbi Yishmael maintains that one who unwittingly eats the fat of an ox, a sheep, and a goat is liable to receive a separate set of lashes for each one, he concedes with regard to bringing an offering that if he ate those types of forbidden fat in a single lapse of awareness he brings only one sin offering. What is the reason? The reason is that this prohibition is not similar to the prohibition of those with whom relations are forbidden. As derived in the Gemara on 2b, one who unwittingly engages in intercourse with many women to whom he is forbidden is liable to bring a sin offering for each act. In that context the verse states a separate prohibition for each forbidden relative, whereas in this case there is a single prohibition that applies to the forbidden fat of all domesticated animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן וְעָשָׂה אַחַת וְעָשָׂה הֵנָּה לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.

§ With regard to the sin offering required of one who transgresses the prohibition against eating forbidden fat, the Sages taught in a baraita: The verse states: “Speak to the children of Israel, saying: A soul that sins in error, from all the commandments of God that may not be performed, and from one of them” (Leviticus 4:2). This phrase should be interpreted as though it states: And performs one, and again states: And performs them, i.e., it serves to render one liable to bring a sin offering for each and every transgression.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועשה אחת ועשה הנה – היינו אחת שהיא הנה:
לחייב על כל אחת ואחת שאם אכל חלב וחלב שם אחד – כלומר שתי זיתי חלב ממין אחד בשתי העלמות חייב שתים או ב׳ שמות כגון כזית מחלב שעל גבי הקרב וכזית ממעל הדקין או כזית מחלב שור וכזית מחלב כבש בהעלם אחת חייב שתים:
לאו דעריות – להכי נקט עריות דאיכא מילי טובא ואיכא לאו בכל חדא.
ובענין חטאת על אכילת חלב תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר בענין חיוב חטאת ״נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה׳ אשר לא תיעשנה ועשה מאחת מהנה״ (שם ד, ב), יש לדרוש כאילו נאמר ״ועשה אחת״ ״ועשה הנה״לחייב על כל אחת ואחת,
§ With regard to the sin offering required of one who transgresses the prohibition against eating forbidden fat, the Sages taught in a baraita: The verse states: “Speak to the children of Israel, saying: A soul that sins in error, from all the commandments of God that may not be performed, and from one of them” (Leviticus 4:2). This phrase should be interpreted as though it states: And performs one, and again states: And performs them, i.e., it serves to render one liable to bring a sin offering for each and every transgression.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(29) השֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב שֵׁם אֶחָד בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת חַיָּיב שְׁתַּיִם שְׁתֵּי שֵׁמוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב שְׁתַּיִם.

The baraita continues: This teaches that if one ate forbidden fat and again ate forbidden fat, if it was from one category, i.e., the same type of forbidden fat, and he ate it in two lapses of awareness, that is, he was made aware of his sin after the first instance of consumption and then again ate unwittingly, he is liable to bring two sin offerings. If he ate forbidden fat from two categories, as the Gemara will soon explain, in one lapse of awareness, he is likewise liable to bring two sin offerings.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאחת מהנה – משמע מאחת חייב הנה כמה חטאות.
חלב וחלב – שני זיתי חלב.
שם אחד – חלב הכליות או חלב הדקין שם אחד בהעלם אחד ל״ג.
שאם אכל חלב ושוב אכל חלב, אם היה זה משם אחד כלומר, אותו סוג של חלב אסור, ואכלו בשני העלמות, שאכל בשוגג, ונודע לו שחטא, ואכל שוב בשוגג ונודע לו — חייב שתים, שתי חטאות. אם אכל חלב אסור משום שתי שמות, כגון חלב שעל הכוליא וחלב שעל המעיים, בהעלם אחתחייב שתים.
The baraita continues: This teaches that if one ate forbidden fat and again ate forbidden fat, if it was from one category, i.e., the same type of forbidden fat, and he ate it in two lapses of awareness, that is, he was made aware of his sin after the first instance of consumption and then again ate unwittingly, he is liable to bring two sin offerings. If he ate forbidden fat from two categories, as the Gemara will soon explain, in one lapse of awareness, he is likewise liable to bring two sin offerings.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(30) א״לאֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא בִּשְׁלָמָא שֵׁם אֶחָד בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת חַיָּיב שְׁתַּיִם מִשּׁוּם דְּהֶעְלֵמוֹת מְחַלְּקִין אֶלָּא שְׁנֵי שֵׁמוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת אַמַּאי חַיָּיב שְׁתַּיִם הָא בָּעִינַן הֶעְלֵמוֹת מְוחַלְּקִין וְלֵיכָּא.

Rami bar Ḥama said to Rav Ḥisda: Granted, one who ate forbidden fat from one category in two lapses of awareness is liable to bring two sin offerings, as this is due to the fact that the lapses of awareness separate between his transgressions; each time he becomes aware of his transgression he is liable to bring another sin offering. But in a case where he ate forbidden fat from two categories in one lapse of awareness, why is he liable to bring two sin offerings? We require separate lapses of awareness and that is not the case here.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא ב׳ שמות בהעלם אחת אמאי חייב שתים – הא ליכא לא חילוק העלמות ולא חילוק לאוין דהא ליכא אלא אחד בחולין כל חלב שור וכשב ועז כגון דאכל חלב דנותר דאיכא ב׳ לאוין:
שני שמות – כזית משעל הכוליא וכזית משעל הדקין.
אמר ליה [לו] רמי בר חמא לרב חסדא: בשלמא [נניח] אם אכל שם אחד בשני העלמות חייב שתים, משום שהעלמות מחלקין, שחיוב החטאת הוא במקרה שנעלם ממנו החטא ונודע לו, והרי כאן אירע הדבר פעמיים. אלא שני שמות בהעלם אחת אמאי [מדוע] חייב שתים? הא בעינן [הרי במקרה זה, שיש רק לאו אחד, צריכים אנו] העלמות מוחלקין כדי לחייב קרבנות נפרדים, וליכא [ואין כאן]!
Rami bar Ḥama said to Rav Ḥisda: Granted, one who ate forbidden fat from one category in two lapses of awareness is liable to bring two sin offerings, as this is due to the fact that the lapses of awareness separate between his transgressions; each time he becomes aware of his transgression he is liable to bring another sin offering. But in a case where he ate forbidden fat from two categories in one lapse of awareness, why is he liable to bring two sin offerings? We require separate lapses of awareness and that is not the case here.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(31) א״לאֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן ודַּאֲכַל חֵלֶב דְּנוֹתָר דְּמִחַיַּיב מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם חֵלֶב א״לאֲמַר לֵיהּ א״כאִם כֵּן נִיחַיַּיב נָמֵי זמִשּׁוּם קוֹדֶשׁ.

Rav Ḥisda said to him: Here we are dealing with a case where he ate forbidden fat left over from an offering after the time allotted for its consumption [notar], as he is liable due to eating notar and is also liable due to eating forbidden fat. These are the two categories mentioned in the baraita. Rami bar Ḥama said to him: If so, that the case involves more than one prohibition, let him be liable due to eating sacrificial food as well, and he should be liable to bring a guilt offering for the unwitting misuse of consecrated property (see Leviticus 5:14–16).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ ניחייב נמי משום קודש – דנותר היינו דכתיב כל זר לא יאכל קדש דאפי׳ כהן לגבי נותר זר הוי והיינו תלתא לאוין:
דהעלמות מחלקין – דכיון דנודע לו בינתים הרי הן שתי שגגות וחטאת בידיעה תלה רחמנא דכתיב (ויקרא ד) או הודע אליו.
חלב דנותר – דאיכא שתי שגגות משתי כריתות חלב ונותר וחייב שתי חטאות.
אמר ליה [לו]: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שאכל חלב של נותר, מן הקדשים שעבר זמן אכילתם, דמחייב הוא מתחייב בכך] גם משום איסור אכילת נותר וגם משום איסור חלב. אמר ליה [לו]: אם כן אתה אומר, שמדובר בשני איסורים שונים, ולא בשני סוגי חלב, ניחייב נמי [שיתחייב גם כן] משום קודש שהוא אוכל, וחייב על כך אשם מעילות!
Rav Ḥisda said to him: Here we are dealing with a case where he ate forbidden fat left over from an offering after the time allotted for its consumption [notar], as he is liable due to eating notar and is also liable due to eating forbidden fat. These are the two categories mentioned in the baraita. Rami bar Ḥama said to him: If so, that the case involves more than one prohibition, let him be liable due to eating sacrificial food as well, and he should be liable to bring a guilt offering for the unwitting misuse of consecrated property (see Leviticus 5:14–16).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(32) אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כְּגוֹן דַּאֲכַל חֵלֶב דְּהֶקְדֵּשׁ ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא אָכַל חחֵלֶב נְבֵלָה אָכַל חֵלֶב מוּקְדָּשִׁין חַיָּיב שְׁתַּיִם ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֵלֶב מוּקְדָּשִׁין לוֹקֶה שָׁלֹשׁ.

Rather, Rav Sheshet said: Here we are dealing with a case where he ate forbidden fat of sacrificial animals, and this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who renders one liable to bring two sin offerings for eating forbidden fat of sacrificial food. As it is taught in a baraita: If one ate forbidden fat of an animal carcass, or if he ate forbidden fat of sacrificial animals, he is liable to receive two sets of lashes, either for transgressing the prohibitions of eating forbidden fat and eating an animal carcass, or for both eating forbidden fat and transgressing the prohibition forbidding a non-priest to partake of sacrificial animals. Rabbi Yehuda says: If one ate forbidden fat of sacrificial animals he is flogged with three sets of lashes, because there are two separate prohibitions of forbidden fat in the case of sacrificial animals, as the Gemara will soon explain, in addition to the prohibition forbidding a non-priest to partake of sacrificial animals.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חלב נבלה – לוקה שתים אחת משום חלב ואחת משום נבלה:
חלב מוקדשי׳ לוקה שתים אחד משום חלב ואחד משום קודש ואע״ג דכתיבי תרי לאוין בחלב קסברי רבנן לאו וכל חלב שור בחולין מיירי ולא בקדשים:
ור׳ יהודה אמר חלב מוקדשין לוקה שלש – דקסבר תרוויהו לאוי בקדש כתיבי וחייב שלש. וכרבנן הוה יכיל רב ששת (יכיל) לתרוצי דאמרי חייב שתים בחלב דקדשים אבל הא דאוקמיה כר׳ יהודה משום דרבותא קמ״ל דר׳ יהודה מחייב אחלב שתים משום ב׳ לאוין והיינו ב׳ שמות בהעלם אחד:
ניחייב נמי משום קדש – אשם מעילות.
אלא אמר רב ששת כגון שאכל חלב דקודש – ולעולם משום חלב חייב שתים ולהכי לא חשיב אשם מעילות אלא של שם אחד ורבי יהודה היא דמחייב אחלב מוקדשין שתים משום חלב ושני שמות דקתני משום דבחלב מוקדשין כתיבי תרי קראי.
חלב נבלה לוקה שתים – משום חלב ומשום נבלה והמוקדשין משום חלב ומשום זרות.
ג׳ – ב׳ משום חלב כדמפ׳ לקמן וא׳ משום זרות.
אלא אמר רב ששת: מדובר כגון שאכל חלב של הקדש, ושיטת ר׳ יהודה היא, המחייב שני עונשי מלקות משום אכילת חלב קדשים. דתניא [ששנויה ברייתא]: אכל חלב נבלה, או אכל חלב מוקדשיןחייב שתים, שני עונשי מלקות, משום חלב ומשום נבילה, או משום חלב ומשום איסור של אכילת קודש לזר. ר׳ יהודה אומר: אכל חלב מוקדשיןלוקה שלש, שבחלב המוקדשים יש שני איסורים שונים של חלב (כמבואר להלן), בנוסף לעצם איסור אכילת קודש על ידי זר.
Rather, Rav Sheshet said: Here we are dealing with a case where he ate forbidden fat of sacrificial animals, and this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who renders one liable to bring two sin offerings for eating forbidden fat of sacrificial food. As it is taught in a baraita: If one ate forbidden fat of an animal carcass, or if he ate forbidden fat of sacrificial animals, he is liable to receive two sets of lashes, either for transgressing the prohibitions of eating forbidden fat and eating an animal carcass, or for both eating forbidden fat and transgressing the prohibition forbidding a non-priest to partake of sacrificial animals. Rabbi Yehuda says: If one ate forbidden fat of sacrificial animals he is flogged with three sets of lashes, because there are two separate prohibitions of forbidden fat in the case of sacrificial animals, as the Gemara will soon explain, in addition to the prohibition forbidding a non-priest to partake of sacrificial animals.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(33) מְחַיְּיכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא וְנוֹקְמַהּ כְּגוֹן חֵלֶב דְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז ור׳וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּאָמַר לוֹקֶה שְׁלֹשׁ

The Gemara comments: They laughed at this suggestion in the West, i.e., Eretz Yisrael: And let us interpret this baraita as referring to a case where he ate the forbidden fat of an ox, and of a sheep, and of a goat, and explain that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that he is flogged with three sets of lashes for the different types of fat, if he did so intentionally and was forewarned.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי אי משום רבותא קאמרת ונוקמא כר׳ ישמעאל דאמר דאחלב לוקה שלש. וכי אכל ב׳ שמות לוקה שתים אלא אמאי לא אוקמא כו׳:
ונוקמה – להא דלעיל דקתני ב׳ שמות כלומר משתי בהמות משני מינין ור׳ ישמעאל היא.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן חמשה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בתחילת דף ד׳:
מחייכו עלה במערבא [היו צוחקים על כך בארץ ישראל] על העמדה זו: ונוקמה [ושנעמיד ברייתא זו] שחייב חטאות נפרדות על שמות שונים של חלב, כגון שאכל חלב של שור וכשב ועז בהעלם אחד, ותאמר ששיטת ר׳ ישמעאל היא, שאמר: לוקה שלש אם אכלם במזיד ובהתראה!
The Gemara comments: They laughed at this suggestion in the West, i.e., Eretz Yisrael: And let us interpret this baraita as referring to a case where he ate the forbidden fat of an ox, and of a sheep, and of a goat, and explain that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that he is flogged with three sets of lashes for the different types of fat, if he did so intentionally and was forewarned.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות ד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות ד., הערוך על סדר הש"ס כריתות ד., רש"י כריתות ד., תוספות ישנים כריתות ד., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות ד.

Keritot 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 4a, Attributed to R. Gershom Keritot 4a, Collected from HeArukh Keritot 4a, Rashi Keritot 4a, Tosefot Yeshanim Keritot 4a, Steinsaltz Commentary Keritot 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144