×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָא אִיכָּא אַמָּה תִּקְרָה וְאַמָּה מַעֲזִיבָה שְׁעָרִים דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ כֵּיוָן דְּשֵׁישָׁא נִינְהוּ בְּמַשֶּׁהוּ עָבְדִי לְהוּ וְהָא אִיכָּא הַאיְךְ מַשֶּׁהוּ כֵּיוָן דְּלָא הֲוַאי אַמְּתָא לָא חָשֵׁיב לַהּ.:
As the gate is twenty cubits high, and the immersion chamber above it is at least three additional cubits high, the water was twenty-three cubits above the ground of the courtyard. The Gemara asks: How could it be only twenty-three cubits higher? Isn’t there the cubit of the thickness of the ceiling over the gate and the cubit of the thickness of the plaster sealing of the ritual bath floor for a total of at least twenty-five cubits? The Gemara answers: With regard to the Temple gates, since they were constructed of marble, they constructed them with minimal thickness. Neither the thickness of the ceiling nor the thickness of the plaster was a cubit. The Gemara asks: But isn’t there that minimal thickness of the ceiling and the plaster that would nevertheless total more than twenty-three cubits? The Gemara answers: Indeed; however, since the ceiling was not a whole cubit he does not consider it in his calculation.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך שש
ששא(מדות פרק א) וטבלא של שיש וטבעת קבועה בה (יומא לא:) שערי דבית המקדש כיון דשישא נינהו באבני שישא כחלא ומרמרא עיין בערך כחל השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשיש עיין בערך דלפק (שבת כט:) גרר ספסלא בעיליתא דשישא כמו רצפת בהט ושש:
א. [מארמאר.]
והאיכא אמה – עובי תקרה על חלל השער.
ואמה מעזיבה – של טיט וחול מגובל יחד להיות המים נוחין שם לבד עומק החלל שלש אמות שחשבת.
במשהו עביד ליה – תקרה שלהן.
כיון דשישא הוא במשהו עבדי ליה – למעזיבה וכיון דמעזיבה דשישא דקה היא מאד לא בעי נמי אמה תקרה אלא משהו.
ולענין ביאור מיהא ר׳ מאיר היה חולק בסידור זה ואומר שכל הקדושין לכבוד הבגדים שהוא בא ללבוש ולא לכבוד אותם שהוא פושט כלל ומתוך כך אינו מונה קדוש שקודם טבילה אלא אחר שפשט בגדים שהוא לבוש עכשיו וכשפשטם מקדש וטובל ולובש ומקדש ומתוך כך אין קדוש אצלו בערב אחר שגמר העבודה כולה שהרי בגדי חול הוא בא ללבוש ולכבוד אותם שבא לפשוט אין קדוש שאין קדוש לכבוד פשיטה כלל אבל בשחרית יש בה שתי קדושין שכשפשט בגדי חול מקדש וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ולמדת שלדברי הכל יש כאן חמש טבילות ועשרה קדושין אלא שנחלקו בקדוש אחד כמו שביארנו בפירושינו ומ״מ הלכה כחכמים ולפי דרכך אתה למד שהקרבת אילו ואיל העם שבבגדי זהב מפסיקין בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה וכן הדעת סובלת שאי אפשר להוציא כף ומחתה תיכף שהכניסן שהרי עדיין לא נשרפו הבשמים שהניח ע״ג הגחלים לפיכך הוא מניחן ויוצא לעשות אילו ואיל העם וחוזר ונכנס בין הבדים להוצאת כף ומחתה ואע״פ שהמקרא מוכיח שלאחר שהוציא כף ומחתה יוצא לעשות אילו ואיל העם כבר אמרו שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה ר״ל ויצא ועשה את עולתו שמשמעו אחר שבא לאהל מועד ר״ל לפנים ונשלמו כל ענייני הקטורת שהוצאת כף ומחתה בכללם ואינו כן שאלו היה כן לא היו שם אלא שלש טבילות וששה קדושין שהרי כל עבודת הפנים היתה בבת אחת ובטבילה אחת ולא הוצרכו אלא לטבילה לתמיד של שחר וטבילה לעבודת פנים שהוצאת כף ומחתה בכללם וטבילה לאילו ואיל העם ולמוספים ולתמיד הערב שהרי אלמלא שהוצאת כף ומחתה מפסקת בין האילים למוספין ותמיד הערב לא היתה ביניהם טבילה שהרי כולם בבגדי זהב היו אלא עבודת היום לא היתה נעשית כולה ביחד אלא נשארה ממנה הוצאת כף ומחתה ונמצא טובל בין עבודת פנים לאילים ובין אילים לכף ומתתה ובין כף ומחתה למוספים ותמיד הערב כמו שיתבאר בפרטי סדר העבודות:
כדאמר רב הונא כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ הכא נמי כו׳ והא דרב הונא לקמן איתמרא גבי סיפא נמי דקתני פירשו סדין של בוץ בינו לבין העם ותמיה׳ מילתא אמאי איתמרא התם טפי מהכא וי״ל דלקמ׳ שהוא טובל לצורך עבודה שהיא בבגדי בוץ שייך לומר שלפיכך פרסו סדין של בוץ שם אבל בכאן שהעבודה שיש לו לעבוד עכשיו היא בבגדי זהב לא שייך כולי האי לפרוס סדין של בוץ מהאי טעמא ומשום הכי אמרה רב הונא אדלקמן ותלמוד׳ קאמ׳ דהיינו נמי טעמא דהכא שלא חלקו בין טבילה לטבילה ונוסחי איכא דגרסי הכא אמר רב הונא כדי שיכיר כו׳. והכי נמי גרסי׳ לקמן ולפי זה אכולה מתני׳ אמרה רב הונא בחדא אלא שהתלמוד מביאה על כל חדא וחדא ודכותא בתלמודא.
תוס׳ בד״ה כיון דשיישא כו׳ עבדי ליה למעזיבה כו׳ לא בעי נמי אמה תקרה כו׳ עכ״ל מדבריהם נראה דהוו גרסי הכי בשמעתין עבדי ליה למעזיבה אבל מפרש״י אין נראה כן וק״ל:
והא איכא [והרי יש] מעל לחלל השער גם אמה עובי של תקרה של עץ ואמה מעזיבה העשויה מטיח וטיט לסתום יפה את החרכים שבמבנה, הרי שהיו שם לפחות עשרים וחמש אמה! ומשיבים: שערים של בית המקדש, כיון דשישא נינהו [שמשל אבן שיש היו], במשהו עביד להו [היו עושים אותם], כלומר: לא היו צריכין לעשות מעל האבן תקרה ומעזיבה עבים כל כך, ואפשר היה לעשותם דקים מאד. ומקשים: והא איכא האיך [והרי יש על כל פנים אותו] משהו של תקרה ומעזיבה והרי זה יותר מעשרים ושלוש אמות! ומשיבים: אכן ודאי כך היה, אלא כיון שלא הואי אמתא [היתה התקרה אמה שלימה] לא חשיב לה [מונה אותה].
As the gate is twenty cubits high, and the immersion chamber above it is at least three additional cubits high, the water was twenty-three cubits above the ground of the courtyard. The Gemara asks: How could it be only twenty-three cubits higher? Isn’t there the cubit of the thickness of the ceiling over the gate and the cubit of the thickness of the plaster sealing of the ritual bath floor for a total of at least twenty-five cubits? The Gemara answers: With regard to the Temple gates, since they were constructed of marble, they constructed them with minimal thickness. Neither the thickness of the ceiling nor the thickness of the plaster was a cubit. The Gemara asks: But isn’t there that minimal thickness of the ceiling and the plaster that would nevertheless total more than twenty-three cubits? The Gemara answers: Indeed; however, since the ceiling was not a whole cubit he does not consider it in his calculation.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ וְכוּ׳.: מַאי שְׁנָא שֶׁל בּוּץ כִּדְאָמַר רַב כָּהֲנָא אכְּדֵי שֶׁיַּכִּיר שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בוּץ הָכָא נָמֵי שֶׁיַּכִּיר שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בוּץ.:

§ We learned in the mishna: They spread a sheet of fine linen between the High Priest and the people in the interest of modesty. The Gemara asks: What is different that they specifically used a sheet of fine linen? The Gemara answers: It is as Rav Kahana said with regard to a related issue: So that he will be aware that the service of the day of Yom Kippur is performed in fine linen garments. Here, too, a linen sheet was used so that he will be aware that the service of the day of Yom Kippur is performed in fine linen garments.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרסו סדין של בוץ כו׳ – כדי שיהא זכור שעבודת היום בבגדי בוץ. סוגיא דשמועה זו ה׳ טבילות וי׳ קדושין הן לרבנן כשהוא לבוש בגדי קדש בין בגדי זהב בין בגדי לבן עודם בגדי הקדש עליו מקדש ידיו ורגליו ופושט וטובל ועולה ולובש ומקדש ידיו ורגליו ועובד עבודתו. ולר׳ מאיר תרי קידושי אלבישה עביד להו.
שעבודת היום בבגדי בוץ – שיש היום עליו עבודה שהיא בבגדי בוץ לפי שאינו רגיל לשרת בלא שמנה בגדים ויש מהן של זהב כגון ציץ וחשן ואפוד ופעמוני המעיל.
כדאמר רב כהנא כדי שיכיר כ״ג שעבודת היום של בוץ – לקמן גבי הביאו לו בגדי לבן תימה מאי שנא דאמרה למילתיה אסיפא ולא ארישא ונ״ל דארישא לא חשש לאומרו דפשיטא דצריך היכירא שלא יטעה וילבש כל ח׳ בגדים כדרך שהוא עושה כל ימות השנה כשהוא פושט בגדי חול שהוא לובש כל ח׳ בגדים ולכך פרסו בגדי בוץ כדי שיכיר שהיום אין לו ללבוש בגדי בוץ עם בגדי זהב אלא בפני עצמם אבל בסיפא שהוא פושט בגדי זהב ויש לו ללבוש בגדים אחרים סד״א דלא הוה צריך היכירא דודאי לא אתי למיטעי ועוד סד״א כיון דכבר פירסו פעם אחת סדין של בוץ כדי שיכיר וכו׳ סגי בהכי להכי איצטריך רב כהנא לפרש דתרי היכירא הוו עבדי.
כדאמר רב כהנא כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ. לקמן בפירקין קאמר לה רב כהנא נמי (גבי)⁠1 הך מילתא [גבי סיפא] והא דלא אמרה הכא2 משום דדרך עבודת תמיד לעשות בבגדי זהב והך דלקמן מיירי בבגדי בוץ ואתי שפיר טפי למימר לקמן מ״מ כולן היו מענין אחד:
1. צ״ל כהך.
2. צ״ל משום דבהך עבודה דינה לעשות כו׳.
א שנינו במשנה כי היו פורסים מסביב לכהן בשעת טבילתו סדין של בוץ (פשתן) לצניעות. ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] של בוץ? ומשיבים: כדאמר [כפי שאמר] רב כהנא בענין דומה: כדי שיכיר וישים אל לבו שעבודת היום המיוחדת ליום הכיפורים בבגדי בוץ הם. הכא נמי [כאן גם כן] עשו סדין של בוץ כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ.
§ We learned in the mishna: They spread a sheet of fine linen between the High Priest and the people in the interest of modesty. The Gemara asks: What is different that they specifically used a sheet of fine linen? The Gemara answers: It is as Rav Kahana said with regard to a related issue: So that he will be aware that the service of the day of Yom Kippur is performed in fine linen garments. Here, too, a linen sheet was used so that he will be aware that the service of the day of Yom Kippur is performed in fine linen garments.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: בפָּשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד קְרָצוֹ גוּמֵירַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ.

MISHNA: The High Priest removed the white garments that he was wearing, descended to the ritual bath, and immersed. He ascended and dried himself with a towel. Then they brought him the golden garments of the High Priest, and he dressed in the garments, and he sanctified his hands and his feet. They brought him the sheep for the daily morning offering, which he slaughtered by cutting most of the way through the gullet and the windpipe. And a different priest completed the slaughter on his behalf so that the High Priest could receive the blood in a vessel and proceed with the order of the Yom Kippur service. As soon as the slaughter was completed, the High Priest received the blood in a vessel and sprinkled it on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ונסתפג – מתעטף באלונטית של בגד לספוג מים שעל בשרו ונסתפג ונתקנח.
וקידש ידיו ורגליו – מן הכיור כדיליף לקמן (דף לב.) שצריך לכל חליפות בגדי היום קידוש לפשיטה קידוש ללבישה וטבילה ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול היא לא הוצרך לקדש על הפשיטה.
קרצו – מפרש בגמרא.
ומירק אחר – וגמר כהן אחר שחיטה לפי שאין קבלת הדם כשירה אלא בכהן גדול וצריך למהר ולקבל.
על ידו – בשבילו כמו קוצץ אדם ע״י עצמו (ב״מ דף צג.) אי נמי על ידו לשון אחריו וסמוך לו והרבה יש בספר עזרא על ידו החזיק פלוני את החומה (נחמיה ג).
המשנה השניה והכוונה בה בענין החלק הראשון ג״כ והוא שאמר הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל את הדם וזרקו נכנס להקטיר קטרת ולהטיב את הנרות ולהקריב את הראש ואת האברים ואת החלבים ואת היין אמר הר״ם קרצו ר״ל שחטו והוא מגזרת קרץ מצפון והוא שישחוט רוב השנים כי עבודת היום לא תהיה כי אם בכהן גדול ופי׳ מירק אחר שחיטה על ידו השלים אחר השחיטה אחריו ומירוק נקרא השלמת הפעולה איזו פעולה שתהיה ונסתפג כמו נתקנח קטרת של שחרית היתה קרבה בין הדם לאיברים ושל בין הערבים היתה קרבה בין איברי׳ לנסכי׳ אם היה כהן גדול זקן או אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן כבר קדם לך בהלכות שלפני אלו כי קטורת של שחר קרבה בין דם לנרות ואמרם בכאן בין דם לאיברים ר״ל כי אין זריקת דם התמיד והקטרת איבריו מעשה תכוף כלומר שיהיה זה אחר זה אבל מבדיל ביניהם בקטורת וכמו כן בהדלקת נרות ומפני זה לא זכר בכאן הדלקת נרות לפי שלא נתכוין בזה המאמר לסדר העבודות והוא ענין אמרם בסדורם לא קא מיירי ואסטניס הוא שגופו מצונן וקר וענין חמום המים היא שיהיו מחמין עששיות של ברזל מערב יום הכפורים באש עד למחרת ומכבין אותן במים שהיה טובל בהן והיו [...]
אמר המאירי הביאו לו את התמיד כלומר אחר שפשט בגדי חול וטבל ולבש בגדי זהב וקדש ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד ר״ל הטלה לתמיד של שחר וקרצו והוא ענין חיתוך הנעשה במהירות ובפתע ופירשו בגמ׳ שהיה ממהר לשחוט בו רוב שנים ולא היה גומר את השחיטה והטעם מפני שכל עבודות היום אינן נעשות אלא בכהן גדול ואלו היה הוא שוחט מכל וכל היה כהן אחר צריך לקבל את הדם מצד שהוא ממהר לצאת והקבלה עבודה גמורה היא ואינה אלא בכהן גדול ומתוך כך היה שוחט הוא רוב שנים במהירות והכלי מוכן אצלו לקבל את הדם ומניח את השחיטה וכהן אחד מבית אב שהיה ראוי לעבוד באותו היום אלו לא היה יום הכפורים גומרה ואין אנו חוששין למה שכהן אחר גומר שמאחר שנשחטו רוב סימנין אין גמר השחיטה נקרא עבודה ואע״פ שמצוה היא לגומרה כדי שיצא כל הדם יפה וכדכתיב ואת כל הדם מ״מ אינה אלא מדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא הוא ואף סופרים לא אמרוה אלא לכתחילה אבל בדיעבד לא פסל וזהו ענין האמור כאן ומירק אחר שחיטה על ידו ר״ל גמר את השחיטה במקומו שהמירוק הוא לשון גמר דבר:
ולמדת שאע״פ שבכל ימות השנה השחיטה כשרה בזר אף לכתחילה חוץ מן התמיד שלכתחילה צריך כהן ביום הכפורים מיהא אינה אלא בכהן גדול לכתחילה אלא שבדיעבד אינה פוסלת שלא מצינו שחיטה פסולה בזר בשום מקום כמו שיתבאר:
וזרקו וכו׳ ר״ל שאחר שקבל את הדם בכלי הלך וזרקו כדין זריקת עולה והיא זריקה בכלי עצמו ולא בהזאת אצבע וכן נתינת דמה מחצי המזבח ולמטה שתי מתנות שהן ארבע חציו לקרן מזרחית צפונית וחציו לקרן מערבית דרומית מפני שקרנות אלו היה בהם יסוד ועולה טעונה יסוד מדכתיב אל יסוד מזבח העולה ולא כתיב יסוד המזבח סתם אבל מזרחית דרומית אע״פ שהיה פוגע בו תחלה בעלייתו לכבש אינו נותן בו שאין בו יסוד שיסוד המזבח לא היה מקיף כל המזבח אלא שהיה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ונכנס במזרח אמה ובדרום אמה ונמצא שקרן מזרחי דרומי לא היה לו יסוד כמו שביארנו בפרק ראשון (יומא ט״ו:) ומתוך כך היה נותנה בשתי קרנות שהזכרנו עד שיהא מן הדם בארבע כותלי המזבח שהרי נאמר בה סביב ושירי הדם נשפכין על יסוד דרומי:
ב משנה פשט הכהן הגדול בגדי הלבן שהיו עליו ירד למקוה וטבל, עלה ונסתפג (התנגב במגבת כדי לספוג את הלחות מעליו). לאחר מכן הביאו לו בגדי זהב, שמונה בגדים של כהן גדול ולבש אותם, וקידש (רחץ) ידיו ורגליו. הביאו לו את כבש התמיד של שחר קרצו (שחט את רוב שני הסימנים שבו) ומירק (גמר) כהן אחר את השחיטה על ידו (בשבילו), כדי שיוכל הכהן הגדול למהר ולקבל את הדם ולהמשיך בעבודתו. ומיד בסיום השחיטה קבל הכהן הגדול את הדם בכלי וזרקו על המזבח.
MISHNA: The High Priest removed the white garments that he was wearing, descended to the ritual bath, and immersed. He ascended and dried himself with a towel. Then they brought him the golden garments of the High Priest, and he dressed in the garments, and he sanctified his hands and his feet. They brought him the sheep for the daily morning offering, which he slaughtered by cutting most of the way through the gullet and the windpipe. And a different priest completed the slaughter on his behalf so that the High Priest could receive the blood in a vessel and proceed with the order of the Yom Kippur service. As soon as the slaughter was completed, the High Priest received the blood in a vessel and sprinkled it on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים וְהַחֲבִיתִּין וְאֶת הַיַּיִן קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין דָּם לְאֵבָרִים שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם בֵּין אֵיבָרִים לִנְסָכִים.

He entered the Sanctuary to burn the morning incense and to remove the ashes from the lamps of the candelabrum; and he left the Sanctuary and returned to the courtyard to sacrifice the head and the limbs of the sheep sacrificed for the daily offering and the High Priest’s daily griddle-cake offering, and the wine libation of the daily offering. The Mishna comments: The morning incense was burned between the receiving and sprinkling of the blood and the burning of the limbs; and the afternoon incense was burned between the taking of the limbs up to the altar and the pouring of the libations that accompanied the offering.
קישוריםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קטורת של שחר היא היתה קריבה וכו׳ – בגמ׳ מפרש.
נכנס להקטיר קטרת ר״ל קטרת שבכל יום שהיו מקטירין בשחרית חצי מנה על מזבח הזהב ומטיב את הנרות ר״ל הטבת חמש נרות ומקריב את הראש ואת האיברים של התמיד ואת החביתין ר״ל חביתי כהן גדול שבכל יום וכן מנחת התמיד אע״פ שלא הוזכרה כאן ואת היין ר״ל ניסוך היין ואמר אח״כ דרך כלל שקטרת של שחרית היתה קריבה ר״ל אף בכל יום בין זריקת הדם להקרבת האיברים ופירוש הדברים שלא היתה הקרבת האיברים סמוכה לזריקת הדם אלא הקטרת היה מפסיק בנתיים והוא הדין שהדלקת נרות היתה מפסקת ביניהם שהרי הטבת חמש נרות היה [מקודם], שאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו מטיב חמש נרות ומעלין אחריה האיברים לכבש ומקטירין [הקטרת] ואח״כ מטיב שתי נרות ומקריבין את האיברים אלמא שהדלקת כל הנרות קודם הקטרת האיברים ולא הוזכרה כאן מפני שלא כיון במשנה זו להזכירן על הסדר מפני שלא נתכוין כאן לסדור העבודות שאלו כן היה לו לומר בין נרות לנרות אלא לא כיון אלא לומר שלא היתה הקטרת איברים תכופה לזריקת הדם ושל ערבים ר״ל קטרת של בין הערבים קריבה בין איברים לנסכים וזו מיהא אינה הלכה אלא דינה בערב כבשחרית:
נכנס לאולם כדי להקטיר קטורת של שחר, ולהיטיב את הנרות במנורה, ולהקריב את הראש ואת האברים של כבש התמיד והחביתין (מנחתו המיוחדת של הכהן הגדול) ואת היין של נסך קרבן התמיד. ומעירים: קטורת של שחר היתה קריבה בין קבלה וזריקת הדם ובין הקטרת האברים, וקטורת של בין הערבים היתה קריבה בין העלאת האברים למזבח להבאת הנסכים עליו.
He entered the Sanctuary to burn the morning incense and to remove the ashes from the lamps of the candelabrum; and he left the Sanctuary and returned to the courtyard to sacrifice the head and the limbs of the sheep sacrificed for the daily offering and the High Priest’s daily griddle-cake offering, and the wine libation of the daily offering. The Mishna comments: The morning incense was burned between the receiving and sprinkling of the blood and the burning of the limbs; and the afternoon incense was burned between the taking of the limbs up to the altar and the pouring of the libations that accompanied the offering.
קישוריםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דאִם הָיָה כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִיסְטְנִיס מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמְטִילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן כְּדֵי שֶׁתָּפִיג צִינָּתָן.:

With regard to the immersion, if the High Priest was old and found it difficult to immerse in cold water, or if he was delicate [istenis], they would heat hot water for him on Yom Kippur eve and place it into the cold water of the ritual bath in order to temper its chill so the High Priest could immerse without discomfort.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פג
פגא(יומא לא:) מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (פסחים מא.) מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן (שבת מ) האשה ממלתה קיתון של מים ומניחתו כנגד המדורה ולא בשביל שיתמו אלא כדי שתפוג צינתן (ביצה יד) כל התבלין מפיגין טעמן מלח אינו מפיג טעמו (בבא בתרא י) פחד קשה יין מפיגו (תענית יז: סנהדרין כב: עירובין סד) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין. הסירי את יינך מעליך תרגום הלא תפיגי ית חמריך מיניך וריחו לא נמר תרגומו וריחיה לא פג (מגילה כה) ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא (כריתות ד) בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה (ביצה לד) אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (א״ב לשון מקרא זה עיני נגרה ולא תפוג):
ערך בר אביו
בר אביוב(יבמות קג.) אמר רב אשי למאי דקא אמר אמימר האי מאן דמסגי על לוחתי דכרעיה לא לחלוץ לאו בר אביו חליץ ולאו בר קפיו חליץ (מועד קטן כה:) בגמ׳ אין קורעין אתהפך כרעייהו דבר אביו ובר קפיו ההוא יומא לא ספד׳ לרב אשי והיינו דאמר רב אשי לאו בר אביו וכו׳ (א״ב: ביבמות בר אובא ובר קיפוף ובמועד קטן בר אביו ובר קפוק כתיב):
ערך בת
בתג(יומא לא) היה כותבה בבת אחת פי׳ בפעם אחת:
ערך צרח
צרחד(שבת לז: ברכות מ.) אבל כל יומא לא משום דקשי לצירחא דליבא (גיטין סט) לצירחא דליבא ליכול תלתא ביעי בנניא וכומנא ושומשמי פי׳ כאב הלב:
ערך רם
רםהאכסדרה רומיתא כבר פי׳ בערך אכסדרה. פ״א אע״ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד׳ אמות. (עבודה זרה כד: ב״ר פרשה נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי׳ זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל׳ הגבהה ס״א רוני ל׳ רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד.) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי׳ משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שבת קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (עבודה זרה עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי׳ מ״ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי׳ ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי׳ זה המשנה בערך טען (יבמות צ) ת״ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו׳ עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו׳ מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי׳ בימי טומאתו וכו׳ (גיטין נג) אי מטמא תרומ׳ משום דקא מפסיד לה לגמרי פי׳ דאסרה באכיל׳ לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי׳ דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומות פרק ד) רא״א תרומה עולה במאה ואחד פי׳ אם נפלה סאה אחת של תרומה בק׳ חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק׳ אסור הכל. (חולין קיז.) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי׳ בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי׳ תרומת ת״ל ותרומת א״י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי׳ בערך דמאי ובערך חזר:
א. [ערשלאפפען.]
ב. [בלאס האן, איין פויגל.]
ג. [שנעלל, געך אין איין מאהל.]
ד. [הערץ שמערץ.]
ה. [הויך, שטאלץ.]
מחמין לו חמין – מבערב יום הכפורים ומטילין ביום הכפורים לתוך חקק בנין בית טבילתו.
שתפיג – להמיר מיד צינתו במקצת כמו ויפג לבו (בראשית מה) מפיגין טעמן (ביצה דף יד.) וריחו לא נמר (ירמיהו מח) מתרגמינן וריחו לא פג.
היה כ״ג זקן או אסטניס ר״ל מעונג ביותר ואינו סובל כמה דברים ששאר בני אדם סובלים אותם ומתוך כך אינו סובל קרירות המים לטבילת שחרית מחמין לו חמין ועלה על דעתינו עכשיו מים ממש וביום הכפורים עצמו אע״פ שהיא אב מלאכה ואין פוסלין את המקוה משום שאובה שמקוה שלם אינו נפסל בכך וכ״ש שמקום טבילה מעיין ומ״מ פירשו שלא היו מתירין כך חלילה וחס אלא עששיות של ברזל ר״ל חתיכות עבות של ברזל מלשון עשת שן היו מחמין מבערב ומניחין אותן באש עד למחר ובשעת טבילה מסירין אותן בנחת מעל האור בלא נדנוד הגחלים ומטילין אותן לתוך המים להפיג צנתן ואין זה אלא שבות ואין שבות במקדש ואע״פ שיש כאן מלאכה גמורה והוא הצירוף ר״ל שמחזק הברזל כשמניחו במים אחר חמומו כמנהג הנפחים מ״מ אינו מכוין לכך אלא להפיג צנת המים ומלאכת מחשבת אסרה תורה ואין צריך להעמידה בשלא הגיע לצירוף ר״ל שנצטנן מעט ואינו חם כל כך וכן אם היו מחמין מים מערב יו״ט היו רשאים למחר לסלקן מעל האור ולשפכן לתוך המקוה שאין כאן אלא שבות ובמקדש מותר:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ולענין טבילה אם היה כהן גדול זקן שקשה לו לטבול בצינה או איסטניס (חולני ומפונק) היו מחמין לו מים חמין, ומטילין לתוך הצונן שבמקוה כדי שתפיג (תתמעט) צינתן ויוכל הכהן לטבול בלא להצטער.
With regard to the immersion, if the High Priest was old and found it difficult to immerse in cold water, or if he was delicate [istenis], they would heat hot water for him on Yom Kippur eve and place it into the cold water of the ritual bath in order to temper its chill so the High Priest could immerse without discomfort.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא הָא דְּלָא כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּאִי ר״מרַבִּי מֵאִיר כֵּיוָן דְּאָמַר תְּרֵי קִידּוּשֵׁי אַלְּבִישָׁה עָבֵיד לְהוּ הָכָא נָמֵי לֶיעְבֵּיד תְּרֵי קִידּוּשֵׁי אַלְּבִישָׁה.

GEMARA: The Sages said this matter before Rav Pappa: This mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Meir, since he said: The High Priest performs two sanctifications of his hands and his feet upon each change of garments, once before donning the garments and once after donning them, here too, in the mishna, let him perform two sanctifications upon the change of garments. However, the description in the mishna indicates that he removes his garments and does not sanctify his hands and feet.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ רבנן – תלמידי דרב פפא אמרו כך לפניו.
הא – מתני׳ דלא תנן בה שני קידושים בטבילה ראשונה.
דלא כר״מ – דפליג במתני׳ בטבילה שניה אדרבנן שהיו מקדימין קידוש לפשיטה והוא הקדים פשיטה לקידוש דתנן ר׳ מאיר אומר פשט וקידש ושמעינן מיניה דס״ל דשני קידושין שהוצרך הכתוב בין בגד לבגד כדיליף לקמן תרוייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונים הוא וקאמרי מתני׳ לאו דכוותיה תנן דאי ר״מ בטבילה ראשונה נמי ניבעי תרי קידושי דהא בגדי קדש הוא בא ללבוש.
דלא כר׳ מאיר – פי׳ אלא כרבנן דסבי׳ להו דתרי קדושי חד הוי אפשיטה וחד הוי אלבישה והכא ליכא אלא חד משום לבישת בגדי זהב שהם קדש. אבל אפשיטה ליכא קדוש כיון דבגדי חול נינהו.
ג גמרא אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים דבר זה לפני] רב פפא: הא [משנתנו זו] שלא כשיטת ר׳ מאיר. דאי [שאם] כשיטת ר׳ מאיר היא, כיון שאמר ר׳ מאיר תרי קידושי אלבישה עביד להו [שני הקידושים שמקדש ידיו ורגליו על לבישת הבגדים בכל פעם, הוא שעושה אותם], פעם לפני לבישתם, ופעם שניה לאחר לבישה, הכא נמי [כאן גם כן] ליעביד תרי קידושי [צריך לעשות שני קידושים] על הלבישה ומלשון המשנה משמע כי פושט את בגדיו ואינו מקדש ידיו ורגליו!
GEMARA: The Sages said this matter before Rav Pappa: This mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Meir, since he said: The High Priest performs two sanctifications of his hands and his feet upon each change of garments, once before donning the garments and once after donning them, here too, in the mishna, let him perform two sanctifications upon the change of garments. However, the description in the mishna indicates that he removes his garments and does not sanctify his hands and feet.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא בֵּין לְרַבָּנַן בֵּין לר״מלְרַבִּי מֵאִיר חַד אַפְּשִׁיטָה דְּבִגְדֵי קוֹדֶשׁ וְחַד אַלְּבִישָׁה וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי {ויקרא ט״ז:כ״ג} וּפָשַׁט וְרָחַץ (וְרָחַץ) וְלָבַשׁ ר״מרַבִּי מֵאִיר סָבַר מַקִּישׁ פְּשִׁיטָה לִלְבִישָׁה מָה לְבִישָׁה לוֹבֵשׁ ואח״כוְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ אַף פְּשִׁיטָה פּוֹשֵׁט ואח״כוְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ.

Rav Pappa said to them: Both according to the opinion of the Rabbis and according to the opinion of Rabbi Meir, there is one sanctification upon removal of sacred garments, and one sanctification upon donning other sacred garments. And here, it is with regard to this issue that they disagree. It is written: “And he shall remove the linen garments that he put on when he entered the Sanctuary and leave them there. And he shall wash his flesh in water in a sacred place and he shall put on his garments” (Leviticus 16:23–24). Rabbi Meir holds: The Torah juxtaposes removal of garments to donning of garments for the following reason: Just as when donning the garments, he dons the garments and afterward sanctifies his hands and feet, so too, with regard to removal of the garments, he removes the garments and afterward sanctifies his hands and feet.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד פושט ומקדש וטובל ולובש ומקדש על כל טבילה ב׳ קדושין מיהו לרבנן בטבילה הראשונה כשפושט בגדי חול ולובש בגדי קודש אינו מקדש אלא קדוש אחד בלבישה בלבד. נשאר להן קדוש אחד תשלום העשרה כשמשלים העבודה כולה וצריך לפשוט בגדי קדש מקדש ידיו ורגליו ואחר כך פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול.
חד אפשיטה – והלכך הכא דפשיטה דבגדי חול היא לא בעיא קידוש והכא גבי טבילה שניה שנחלק ר׳ מאיר להקדים פשיטה לקידוש לאו משום דס״ל קידוש ראשון שכל טבילה מחמת לבישה בא אלא בגזירת הכתוב פליגי.
ופשט ורחץ ורחץ ולבש – ופשט את בגדי הבד אשר לבש וגו׳ וסמיך ליה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו והטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה והאי ורחץ דרשינן ליה לקמן לענין קידוש וילפינן מיניה תרי קידושי דשדינן ורחץ אופשט ואולבש כאילו כתיב ורחץ תרי זימני.
ר״מ סבר מקיש – קידוש פשיטה לקידוש של לבישה מה לבישה לובש ואח״כ מקדש קידוש השני כדאמרינן לקמן הכל מודים בקידוש שני כשהוא לבוש מקדש ויליף לה מקראי אף קידוש של פשיטה פושט ואח״כ מקדש ורבנן סברי מה לבישה כשהוא לבוש מקדש ולדברי הכל קידוש בתרא אחר לבישה אף פשיטה כשהוא לבוש בגדים שהוא בא לפשוט מקדש ואח״כ פושט.
ופשט ורחץ ורחץ ולבש – וה״נ אמרי׳ בפ׳ איזהו נשך (ב״מ דף סא.) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ותימה דבפ״ק דקידושין (דף לב:) אמרינן ות״ק אי ס״ד כדאמר ר״י הגלילי לכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן וכו׳ ואמאי לא נימא אע״ג דלא כתיב תקום והדרת אלא חד זימנא נימא דקאי לפניו ולאחריו כי הכא וי״ל התם לא שייך תקום על פני אלא על מפני כמו לא אוכל לקום מפניך (בראשית לא) והדרת לא שייך אמפני אלא על פני כדכתיב (איכה ה) פני זקנים לא נהדרו וההיא דחמשה פסוקים שאין להם הכרע לקמן אפרש בפרק הוציאו לו (יומא נב:).
פושט ואח״כ מקדש. דלא מסתברא ליה לרבי מאיר שיעשה הקידוש קודם המעשה שיהא טפל קודם לעיקר ולרבנן לא מסתברא שיעשה קידוש ערום בעזרה אבל לרבי מאיר צריך הוא לעשותו בעזרה אלא שיכסה עצמו בשום דבר1 ואין קידוש אלא בפנים כדאמר קדש בכלי שרת בחוץ או בכלי חול בפנים ועבד עבודתו פסולה:
1. צ״ל דאין.
רבי מאיר סבר מקיש פשיטה וכו׳ ורבנן סברי – כו׳ וא״ת מכדי קראי כר׳ מאיר וכרבנן דייקי וא״כ במאי פליגי. י״ל דרבנן סברי דלא מסתבר דליעביד קדוש בעזרה בעודו ערום ור׳ מאיר סבר דכיון דקדוש משום פשיטה בתחלה יש לו לעשות דבר שהוא גורם הקדוש שלא יהא הטפל קודם לעיקר ואי משום ערום יכסה עצמו בשום דבר בשעת קדוש.
גמרא ופשט ורחץ ולבש ר״מ כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה ופשט כו׳ אופשט ואולבש כאילו כו׳ ובד״ה ר״מ כו׳ כשהוא לובש מקדש כו׳ ובד״ה ומי מצית כו׳ בגדים שהוא לבוש כו׳ ובד״ה אמר להו אי כו׳ אבל אי לא אשכחיתו כו׳ כצ״ל:
אמר להו [להם] רב פפא לחכמים: בין לשיטת רבנן [חכמים] בין לשיטת ר׳ מאיר חד [קידוש אחד] עושים על פשיטה של בגדי קודש, וחד קידוש אחד] על הלבישה של בגד קודש אחר. והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בעקרון זה נחלקו]: נאמר: ״ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו״ (ויקרא טז, כג-כד). ר׳ מאיר סבר: כי מקיש [משוה] הכתוב קידוש שבשעת פשיטה לקידוש בשעת לבישה, מה קידוש בשעת לבישה — ראשית לובש ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, אף פשיטה — פושט ואחר כך מקדש.
Rav Pappa said to them: Both according to the opinion of the Rabbis and according to the opinion of Rabbi Meir, there is one sanctification upon removal of sacred garments, and one sanctification upon donning other sacred garments. And here, it is with regard to this issue that they disagree. It is written: “And he shall remove the linen garments that he put on when he entered the Sanctuary and leave them there. And he shall wash his flesh in water in a sacred place and he shall put on his garments” (Leviticus 16:23–24). Rabbi Meir holds: The Torah juxtaposes removal of garments to donning of garments for the following reason: Just as when donning the garments, he dons the garments and afterward sanctifies his hands and feet, so too, with regard to removal of the garments, he removes the garments and afterward sanctifies his hands and feet.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְרַבָּנַן סָבְרִי מַקִּישׁ פְּשִׁיטָה לִלְבִישָׁה מָה לְבִישָׁה כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ מְקַדֵּשׁ אַף פְּשִׁיטָה כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ מְקַדֵּשׁ.

And the Rabbis hold that the Torah juxtaposes removal of garments to donning of garments for the following reason: Just as when donning the garments, when he is dressed, he sanctifies his hands and feet; so too, for removal of the garments, he sanctifies his hands and feet when he is dressed. Therefore, when he completes the service he sanctifies his hands and feet and only then removes the garments. However, the first time that the High Priest dons the priestly vestments on Yom Kippur he certainly does not require two sanctifications, since at that point he does not remove any other garments.
תוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה לבישה לובש ואח״כ מקדש. כדאמר רב אחא בר יעקב לקמן הכל מודים בקידוש שני שלובש ואח״כ מקדש כו׳:
ורבנן סברי [סבורים]: כי מקיש [משוה] פשיטה ללבישה, מה לבישה — כשהוא לבוש כבר מקדש, אף פשיטה — כשהוא עדיין לבוש מקדש, ולכן אחר שהוא מסיים את העבודה הריהו מקדש את ידיו, ואחר כך פושט בגדיו. אולם בלבישת בגדי הקודש לראשונה, כיון שאינו פושט בגדי קודש — ודאי שאיננו צריך שני קידושים.
And the Rabbis hold that the Torah juxtaposes removal of garments to donning of garments for the following reason: Just as when donning the garments, when he is dressed, he sanctifies his hands and feet; so too, for removal of the garments, he sanctifies his hands and feet when he is dressed. Therefore, when he completes the service he sanctifies his hands and feet and only then removes the garments. However, the first time that the High Priest dons the priestly vestments on Yom Kippur he certainly does not require two sanctifications, since at that point he does not remove any other garments.
תוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב פָּפָּא וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי וְהָתַנְיָא פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם פָּשַׁט וְיָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפַּג הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פָּשַׁט וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְיָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפַּג הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו אֲמַר לְהוּ אִי תַּנְיָא תַּנְיָא.

The Sages said to Rav Pappa: And how can you say that according to Rabbi Meir the first time that the High Priest dons the garments he does not require two sanctifications? Wasn’t it taught in a baraita as follows? They spread a sheet of fine linen between him and the people, and he removed his garments and descended and immersed, and he ascended and dried himself. They brought him golden garments, and he donned them, and he sanctified his hands and his feet. Rabbi Meir says: He removed his garments and sanctified his hands and his feet and descended and immersed. He ascended and dried himself. They brought him golden garments and he donned them and sanctified his hands and his feet. Apparently, Rabbi Meir maintains that there is a special sanctification prior to donning the garments. He said to them: If it was taught, it was taught. I will retract my opinion, which was based on logical analysis, in favor of an explicit baraita that contradicts that opinion.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי מצית אמרת – דלא מצריך ר״מ אטבילה ראשונה תרי קידושי.
והתניא כו׳ – וגם טבילה ראשונה תניא מדלא מצרכו ליה רבנן אלא חד קידוש אלא טעמא דר״מ משום דקסבר תרוייהו משום בגדים שהוא לובש הוה.
אמר להו אי תניא – בהדיא דמצריך ליה תרי קידושי תניא ומההיא איכא למשמע דטעמא דר״מ משום תרוייהו אלבישה אבל אי לא אשכחייתו מתני׳ בהדיא לא הוה שמעינן ליה מפלוגתא דטבילה שניה דמתני׳ איכא לפרושי כדאמרינן להו.
אי תניא תניא. תימה כיון דרבי מאיר פליג ארישא מ״ט לא פליג בהדיא ברישא וי״ל דמההיא ברייתא לא הוה ש״מ יעשה שני קידושין בפשיטה הראשונה שהיה לבוש בגדי קודש תחילה דההיא לעיל מיירי שלבוש היה בגדי חול1:
1. עיין בריטב״א שהדברים מבוארים שם. ועי׳ ש״י.
והתניא פרשו סדין – כו׳ פי׳ ומדלא תני לרבנן בסיפא אלא קדוש אחד מכלל דבטבילה ראשונה קיימינן שפושט בגדי חיל ואפילו הכי קתני ר׳ מאיר שני קדושין אלמא לר׳ מאיר אפי׳ בטבילה ראשונה איכא תרי קדושי דתרויהו אלבישה עביד להו.
אי תניא תניא – וא״ת וכיון דאתברר דר׳ מאיר פליג אטבילה ראשונה מאי שנא דתני תנא דמתני׳ מאי דפליג בטבילה שנייה ולא קתני מאי דפליג בטבילה ראשונה וי״ל דמשמ׳ ליה דאי תני לה ברישא לא הוה שמעי לסיפא דהוה אמרי׳ להכי קתני ר׳ מאיר שפושט ואח״כ מקדש מפני שלא יקדש בבגדי חול קמ״ל דלבוש בגדי קדש פושט ואח״כ מקדש וכל שכן ברישא ומיהו משום דלא תסוק אדעתין דחדא אפשיטה וחדא אלבישה עביד להו אתא תנא ברא וקתני מאי דפליג ברישא ומאי דלא פריש במתני׳ פריש בברייתא.
אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרב פפא: וכי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כן] שלדעת ר׳ מאיר אין צורך בשתי קידושים ללבישה ראשונה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם, ופשט וירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. ואילו ר׳ מאיר אומר: פשט וקידש ידיו ורגליו, וירד וטבל, עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב, ולבש וקידש ידיו ורגליו. הרי מפורש שר׳ מאיר אומר שיש צורך בקידוש מיוחד טרם לבישת הבגדים! אמר להו [להם]: אי תניא תניא [אם שנויה ברייתא כזו שנויה היא], שכל מה שאמרתי מסברה אמרתי, אבל אם אכן שנינו במפורש שלא כשיטתי, חייב אני לחזור בי.
The Sages said to Rav Pappa: And how can you say that according to Rabbi Meir the first time that the High Priest dons the garments he does not require two sanctifications? Wasn’t it taught in a baraita as follows? They spread a sheet of fine linen between him and the people, and he removed his garments and descended and immersed, and he ascended and dried himself. They brought him golden garments, and he donned them, and he sanctified his hands and his feet. Rabbi Meir says: He removed his garments and sanctified his hands and his feet and descended and immersed. He ascended and dried himself. They brought him golden garments and he donned them and sanctified his hands and his feet. Apparently, Rabbi Meir maintains that there is a special sanctification prior to donning the garments. He said to them: If it was taught, it was taught. I will retract my opinion, which was based on logical analysis, in favor of an explicit baraita that contradicts that opinion.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ

The Gemara asks: Granted, according to the approach of Rabbi Meir, that is how you find that possibility of
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: בשלמא [נניח] על פי שיטת ר׳ מאיר, היינו דמשכחת לה [כך הוא שאתה מוצא אותה אפשרות]
The Gemara asks: Granted, according to the approach of Rabbi Meir, that is how you find that possibility of
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144