ערך רבע
רבע –
א(פסחים יח:) רביעי בקודש פסול פי׳ הן ישא איש בשר קדש בכנף בגד שנגע בו שרץ ונגע בשר בכנף בגדו של טמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו המאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ראשון והבשר שנגע בכנף ולד ב׳ והלחם והנזיד שנגעו בבשר ולד ג׳ ויין ושמן שנגעו באלו ולד ד׳ ושאלם היקדש כלומר היפסל פי׳ זה בסוף סוטה ירושלמי. פ״א בערך בשר (
שבת לא:) רביעית דם נתתי בכם וכו׳
(סוטה ה) ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קימעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ״ו פי׳ הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל כ״ה כספים שהוא רביעית לוג (ירושלמי בריש פרק המוציא יין) רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. רביעי בקרקע ורביע במעות כבר פי׳ בערך ויתר
(גיטין כה) ב״ד של אחריהם אמר הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע (גמ׳) א״ר הונא רביעי בקרקע שהוא רביע במעות פי׳ כגון שקנה סקריקון שדה ארוכה ת׳ אמה בש׳ דינרין מחזיר לבעלים פ׳ אמה נשאר ביד הקונה ש״כ אמה רביעים פ׳ אמה דמי כל פ׳ אמה ממנה ע״ה דינר נמצאו פ׳ אמה בע״ה דינר רביע בקרקע הנשאר בידו של קונה שהן רביע נמי במעות שקנה בהן כל השדה ושמואל אמר רביע בקרקע שהן שליש במעות פי׳ כשמחזיר הלוקח לבעלים ק׳ אמה שהם רביע של כל השדה נשארו ביד הקונה ש׳ אמה בש׳ דינר דמיהם לפי מה שקנה מאה דינר בכל מאה אמה נמצאו ק׳ אמה שלוקח בעל השדה דמיהן ק׳ דינר שהם שליש המעות שקנה בהם השדה במאי פליגי רב הונא סבר נכי חומשא זבין כלומר מוזיל ומזבין מה ששוה חמשה בארבעה אותו שהוזיל הסקרוקין מחזירו לבעליו ושמואל אמר נכי ריבעא זבין וכן הפי׳ אחד הוא שכבר ביארנו חשבון אחד רב הוא סבר מחזיר חומש בקרקע או רביע במעות קסבר נכי חומשא וכן פי׳ מה ששוה מנה קנה בפ׳ כשנתן לו עשרים נמצא שנותן לו רביע הפ׳ שקנה בהן קרקע שהן רביע הקרקע שנשאר בידו ושמואל סבר נכי ריבעא זבין פי׳ שקנה בע״ה מה ששוה מנה הלכך נותן לבעל השדה כ״ה שהן דמי רביע כל השדה שקנה ושליש המעות שנתן לסקריקון ומותבינן על שמואל זו משנה הראשונה ב״ד של אחריהן אמרו וכו׳ עד ר׳ הושיב בית דין ונמנו שאם שהת בפני סיקריקון י״ב חדש כל הקודם בהן זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע ורביע במעות קשיא לשמואל שאמר שהן שליש במעות ופריק רב אשי כי תניא ההוא מתניתא רביע במעות לאחר שבאו מעות לידו של בעל השדה כגון שקנה ת׳ אמה בש׳ דינר ונתן גם לבעלים ק׳ דינרים נמצאו ק׳ דינרים רביע במעות שנתן הלוקח לסיקריקון ולבעלים דדמי שדה זו שהוא גבי דמי רביע הקרקע כל ק׳ אמה בק׳ דינרים. והלכתא כרב אשי דהוא בתרא ומתרץ מתניתא אליבא דשמואל דהוא רביע בקרקע ושליש המעות שלקח הסיקריקון (
בבא בתרא קסו. כריתות ח) אם אלין הלילה עד שיהו בדינר וכו׳ עד עמדו קינין בו ביום ברבעתין פי׳ היינו חצי דינר כסף ולא משום הכי קרי רבעתין דליהוי רביע אלא שבלשון הברייתא ובלשונם קורין לחצי דינר רבעתין דהשתא נתזלזלו בפחות מה שאמר ולהכי נשבע ותיקן שלא יתאחרון שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה פ״א רבעתים ברביעים של סלע שיבאו בדינר כמו שנשבע
(עירובין כג) איכא בינייהו רביע דרבנן פי׳ ריבעא דרבנן דמפר׳ באידך פירקין עגולות דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות לר׳ אליעזר דאמר אם היה אורכה יותר על ב׳ ברחבה אפי׳ אמה אחת אם הוא מרובעת לא שרי לטלטולי בה דכי משחת לה באלכסונא מזרות לזוית אשתכח טפי משנים כרחבה כרבי חנינא בן אנטיגנס דאמר זה יהיה לכם גבול לזה אתה נותן פאות ואין אתה נותן פאות לשובתי שבת ואילו ר׳ יוסי דאמר אפי׳ ארכה כב׳ ברחבה מרובע דיליף ממשכן דהוה ארכו ק׳ ורחבו נ׳ שנמצא ארכו מרובע כב׳ ברחבו אע״ג דאלכסינן טפי מן ב׳ ברחבה שרי כרב אחא דאמר המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וא״ר פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י׳ ורחב ד׳ מי בעינן הן ואלכסונן או לא ופשטינא מיהא דתני רב חנציה כזה יהו כל שובתי שבת ובהא אסיקנא הלכה בר׳ עקיבא והלכתא כר׳ יוסי ותרריהו לקולא דאפילו אריך וקטין ואפילו לא יש בה לא שומרה ולא בית דירה שרי
(אהלות פרק ב) רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה
(נזיר נג) חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמיא אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי׳ משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי (כלים פכ״ה) הרובע וחצי רובע בטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע פי׳ חתיכת עץ יש בה שני מדות בחפירה האחד מחזיק רובע הקב והשני חצי רובע אם נטמא אחד מהם לא נטמא האחר.
(ברכות יד) רב אמי ורב אסי טעמו עד שיעור רביעתא פי׳ גאון טעימה זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו ודאי לא פורש בכל טעימה וטעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה ומן הכלל למדנו דאכילה ושתייה הוא דקביל עליה והא לא קא אכיל ושתי אבל הנאה לא קביל עליה אע״ג דקא מתהני אין בכך כלום הלכך טועם ואין בכך כלום ורב אמי ורב אסי דהוו טעימי עד רביעית אם תאמר כך היה מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן הרי אין צריכין לכל כך כי פחות מכך הרבה מאד בבואו אל הפה הרי הטעם נודע אלא ש״מ שאין טועמין ביום תענית כולו מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית אבל יותר מכאן לא ואין זה מותר עד שיהא מתכוין מעיקרא לטעום שיהא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כנוס.
(קידושין כו) לקח בית רובע סמוך לירושלם פי׳ הלך וקנה שדה בית זריעת רובע הקב:
ערך חל
חל –
ב(בסוף בכורים) החליל מכה לפניהם
(שבת קנא.) עכו״ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל.
(סוכה נ.) החליל חמשה וששה.
(בבא מציעא עה) חלילין למת או לכלה.
(ערכין י) אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י״ב. (ובסוף קינין) שני שוקיו ב׳ חלילין
(ערכין י) אמר ר״פ היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה פי׳ בערך אבוב:
ערך כבש
כבש –
ג(עירובין לד:) פוקו כבשי באגמא פי׳ היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית
(אהלות פרק ח) פי׳ שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך
(חגיגה יג.) אמר ליה בהדי כבישי דקב״ה למה לך
(ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום
(מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי׳ יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה
(יבמות סט:) ר״א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ״ק
בראש השנה יז. בגמרא) א״ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע״פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר״א אומר כובש וכו׳ פי׳ אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר״א דאמר כובש כדאמרן
(שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן.
(גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי׳ סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת
(ביצה כג) פי׳ כובש הקרקע ואינו עושה חריץ
(ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין
(סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו׳
(בבא בתרא סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו״ם שכיבשתו
(פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל
(נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו׳ וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב״ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פרשת את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע״פ שכתוב ש׳ ס׳ אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך:
ערך כפת
כפת –
ד(כלים פרק כ) כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו טהור בנה עליו ולא קבעו טמא פי׳ עץ הוא בנוי בדימוס כדי לחזקו והוא מלשון כפיתו בסרבליהון. פ״א עץ עב מן תמרא כדתניא א״ר מאיר מעשה באחד שכופת שנים כיפים מן תמרא וכו׳. ועוד תניא כופת בין חקוק בין שאינו חקוק מטלטלין אותו בשבת לא אמרו חקוק אלא לענין טומאה.
(כלים פרק כ״ב) כופת שסירקו וכירכמו ועשאו פנים רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין עד שיחוק בו פי׳ עץ שקבעו בכותל כדי לחזקו שסירקו שצבעו שכרכמו בצעפרן בשביל נוי עד שיחוק בו אינו מטמא עד שחופר בו מקום לישיבת הנר שהוא פנס
(אהלות פרק י״א) סגוס עבה וכופת עבה אין מביאין את הטומאה פי׳ גאון קורה היא
(א״ב פ״א בערך קפל):
ערך מלאכה
מלאכה –
השאינה צריכה לגופה פטור עליה כבר פי׳ בערך דבר
(חגיגה י:) מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא פי׳ הלכות מרובות כהרים גבוהים ומקר׳ מועט תלויות בו שדומה לחוט השערה כדכתיב אל השער׳ ובשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה סתם ולא כתיב בה מחשבה אלא דסמכינן אמשכן דכתיב ביה כל מלאכת מחשבת
(כתובות סז) בעי רבינא עשתה ג׳ וד׳ מלאכות בבת אחת מהו פי׳ מניק׳ וטוה הם ב׳ בבת אחת דורכת גת ברגליה ושומרה גן בעיניה ועושה בפלך בידיה ומלמדת תינוקות מיני זמר או קינות וכיוצא בהן בפיה ובלשונה ובכולן נוטלת שכר יש לבעל לומר כשדוחקת עצמה כל כך יגיע לך חולי ולאו כל כמיניה להפיל עצמה למדת חולי ותקום עלי לרפאותה אלא אם כן השכר שלי:
ערך נגר
נגר –
ו(שבת לא) למימרא דנגרי דחמריא שערי דוק בככיך ותשכח בנגריך.
(שבת קנג) (ברכות מא:) מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך פי׳ רגלים חזקים כברזל שנוכל לרוץ ולשמשך בכח.
(בבא קמא נז.) בבעלי חיים מודינא הואיל ואנקטה נגרא ברייתא.
(בבא קמא קיח) אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא משום דאנקטה נגרא ברייתא.
(בבא בתרא פח) אימור דאמר רבא בעלי חיים דאנקטינהו נגרא ברייתא פי׳ לימד אותה להלך ברגליה חוץ לדיר.
(פסחים קיא) ולא חליף עלייהו שיתין ניגרי:
ערך שמד
שמד –
ז(ביצה ד:) זימנין דגזרי גזירה ואתו לאתקלקולי פירוש מאי טעמא עבדינן בגולה תרי יומי משום דשלחו מארץ ישראל הזהרו לעשות שני ימים טובי׳ כמנהג אבותיכם דחיישינן שמא יגזרו גזירה וישכחו חשבון הקביעות ויבאו לידי קלקול
(ראש השנה לב:) אמר רבי יוחנן שעת הגזירה שאני. (ירושלמי) תקעו בתפלת השחר והשונאין סברו שעליהם הולכין ועמדו עליהם והרגום ותקנו בתפלת המוסף מגו דחמון לון דקרו קרית שמע ומצלו וקרו בתורה והדר תוקעים אומרי׳ בנימוסיהון עסקין
(חולין קא) אלא אמר רבא גזירה הוה ושלחו מתם דיומ׳ דכפורי דהא שתא שבתא פי׳ גזירה הוה וגזרו דלא לשדורי עיבור ושלחו להו יומא דכפורי דהא שתא בשבתא נהוי ולא בזמניה וכדאשכחינן בשני דרבא דשלחו ליה אחוה זוג בא מרקת ותפשו נשר וכו׳ פ״א בעת שאמר רבי יוסי הגלילי הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור מן הקרבן בעת הגזירה שלא היו יודעים שיום הכפורים היה וקבלו איסור שבת לבדו ועשו מלאכה בזדון ואח״כ נודע שהוא יוה״כ בשבת זו ואמר אלו הייתי יודע שיום הכפורים היום לא הייתי עושה מלאכה ר״ע או׳ חייב קרבן שהרי שגג ביוה״כ ר׳ יוסי הגלילי סבר כי בעת שקיבלו עליהם השבת לא היו יודעים שהוא יום הכפורים שקיבלו עליהם ואין איסור זה וזה בבת אחת:
ערך סנדל
סנדל –
(בבא מציעא סז) כיסא בתר שינצי
(יבמות קב) וסנדלא בתר שינצי
(נדה טו). ויש להן שנצים
(שבת נב.) וכיון דאיכא שנצים מפיק ליה עד פומיה פי׳ כיס של שנצות הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו שנץ חוט של משיחה ויש שמכניסין רצועות וכשנותנין בו מעות שונצהו וא״צ לקושרו אלא מותחו לאותו החוט והוא מתקש׳ מאליו מתפתח מאליו ופעמים יש לכים ד׳ בתים וכולן נפתחין ונסגרין יחד וכן פי׳ הגאון
(שבת צב.). והא איכא שנצי דאינון לולאו׳ דאגידי עד שוליו בהדי הדדי והיכי אמרת אי אפקיה דרך פיו הכי נמי דמחייב דאי בעי שקיל ואיסור גניבה קודם איסור שבת לא מצי למשדיה לרישיה אלא מכלפי שוליו דאלמא צריך להוציאו כולו ודחינן בדליכא שנצים אי נמי איתליה ומכרכי על פומיה ולא עקירא כלפי שוליו
(א״ב פי׳ בליו״ר חריץ שבין הקמטים כמו בסנדלים ישנים ובכיס לסתום פיו):
א. [פיערטהיילען.]
ב. [פלייט.]
ג. [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען.]
ד. [באלקען.]
ה. [ארבייט.]
ו. [טריט.]
ז. [סיסטעמס פערטיליגונג.]