×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁמָּא כְּרַבִּי עֲקִיבָא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ אָמְרוּ לוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ.
Perhaps you say in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, that the woman transmits impurity to the man with whom she engaged in intercourse, just as she retroactively transmits impurity to any pure items she touched in the preceding twenty-four-hour period? The Sages of Usha said to Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok: We have not heard this opinion of Rabbi Akiva, i.e., we do not accept it as halakha, and therefore we would like to know what this period of: After time passed, is.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמא כר״ע אתם אומרים שמטמאה את בועלה – כל מעת לעת ואין לכם שיעור בדבר אלא מעת לעת.
לא שמענו – את שיעורו וכר״א לא סבירא לן.
אע״פ שהבועל נדה משהערה טמא לענין טומאת קרי שהיא טומאת ערב אין בעל קרי טמא עד שיזריע שנאמר אשר תצא ממנו והוא שאמרו כאן בשלא גמר ביאתו ובפרק המפלת יתבאר ושאר הדברים שבסוגיא דברים פשוטים הם ומפורש כל צרכן בפירושי גדולי הרבנים:
שמא כר׳ עקיבא אתם אומרים, שלשיטתו הריהי מטמאה את בועלה, כדרך שהיא מטמאת טהרות שנגעה בהן, למפרע כל מעת לעת? אמרו לו חכמי אושא לר׳ אלעזר בר׳ צדוק: כשיטה זו של ר׳ עקיבא לא שמענו (לא קיבלנוה להלכה) ומעתה רצוננו לדעת מהו שיעור זמן זה.
Perhaps you say in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, that the woman transmits impurity to the man with whom she engaged in intercourse, just as she retroactively transmits impurity to any pure items she touched in the preceding twenty-four-hour period? The Sages of Usha said to Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok: We have not heard this opinion of Rabbi Akiva, i.e., we do not accept it as halakha, and therefore we would like to know what this period of: After time passed, is.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר לָהֶם כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים בְּיַבְנֶה אלֹא שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ תּוֹךְ זְמַן הוּא זֶה וּטְמֵאִין מִסָּפֵק וּפְטוּרִין מִקׇּרְבָּן וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.

Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, said to them: This is how the Sages of Yavne explained it: As long as the woman did not wait before examining herself after intercourse for a period of time equivalent to the time in which she may descend from the bed and rinse her face, this is considered within the period of time referred to in the mishna as: After time passed. And if blood is found on the cloth she used to examine herself during this period, they are both impure for seven days due to uncertainty, and they are exempt from bringing a sin offering, as this offering is brought only for an unwitting sin that was definitely committed. But they are each obligated to bring a provisional guilt offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שהתה כדי שתרד – אלא כדי שתשב ותבדוק ועודה במטה טמאין מספק דהיינו אחר אות יום כרב חסדא.
לא שהתה כדי שתרד מן המטה מטמאה את בועלה [וחייבת באשם תלוי] שהתה כדי שתרד כו׳ ר״ע אומר מטמאה בועלה – תימה אי ר״ע מודה ברישא כדמשמע דלא פליג אלא אסיפא א״כ סבר יש אם למסורת ובפ״ק דסנהדרין (דף ד.) אית ליה לר״ע יש אם למקרא גבי רביעית דם הבא משני מתים דקאמר נפשות קרינן וליכא למימר דהכא פליג נמי ברישא דהתנן פ׳ דם שחיטה (כריתות דף כב:) בחתיכה של קודש וחתיכה של חולין אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר״ע ואמאי חייב השני הא בשעה שאכל לא היו לפניו ב׳ חתיכות ולמאן דבעי ב׳ חתיכות פטור בכה״ג כדאמר התם בסוף פרקין ורבי נמי אית ליה בפ׳ ספק אכל (שם דף יח.) היכא דאכל את הראשונה במזיד והשניה בשוגג דחייב אשם תלוי על השניה ורבי סבר בפ״ק דסנהדרין (דף ד.) יש אם למקרא וצ״ל דיש שום חילוק בין מקרא למסורת זה למקרא ומסורת דעלמא דחייא בר רב דבעי ב׳ חתיכות סבר דכ״ע סברי הכא דיש אם למקרא ורב אסי דפליג עליה סבר דכ״ע סברי יש אם למסורת כמו שמצינו (ב״מ דף כב:) גבי יותן דומיא דיתן ועובד דומיא דעבד (פסחים דף כו:) ועוני דומיא דעני (שם לו.) וכפות דומיא דכפת (סוכה דף לב.) והתם יש טעמא אחרינא ותדע דכי פריך התם טובא לחייא בר רב ומשני ר״א היא דמחייב אשם תלוי על חלב כוי והא כמה תנאי פליגי במקרא ובמסורת ואמאי נקט טפי ר״א דשמותי הוא וגם המקשה וכי לא הוה ידע דטובא תנאי פליגי במקרא ובמסורת אלא כדפרישית ועוד י״ל דר״ע ורבי איירו דהראשון לא אכל כל החתיכה אלא חציה וכשאכל השניה היו עדיין ב׳ החתיכות לפניו וכענין זה מתרץ הירושלמי בהאשה רבה.
ואח״כ פירש בבא מן הדרך והניח את אשתו בחזקת טהרה שהיא לו בחזקת טהרה ויכול לבא עליה ופירש ריש לקיש בגמ׳ כשהוא בא בתוך עונתה ופירושה באין לה וסת קבוע ומ״מ יש לחוש בו משלשים לשלשים שהוא סתם עונה והוא שפירשו דוקא שבא בתוך השלשים והשלים רב הונא את דבריו ביש לה וסת שאם הגיע שעת הוסת אסורה ודוקא בוסת הימים אבל בוסת המורכב שמא לא קפצה ואינה חוששת אלא משלשים לשלשים כסתם רוב עונות הא בוסת הימים והגיע וסתה אסורה ואע״ג דרב הונא מטעם וסתות דאוריתא קא אתי עלה וקיימא לן וסתות דרבנן מ״מ לענין פסק אף אסורה דקא אמרינן מדרבנן ומספק שמא יבא האורח בזמנו ואח״כ השלים בה רב שמואל שאם יש לה וסת והגיע שעת וסתה שאסרנוה אם עבר זמן הוסת בכדי שיעור ספירה הרי היא לו בחזקת טהורה שהרי יש כאן תרי ספיקי שמא לא בא האורח ואם תמצא לומר בא שמא ספרה וטבלה ואפילו בילדה שהיא בושה לטבול וודאי הוא הדין לאין לה וסת אם עברו שלשים ועוד אחריהן כשיעור ספירה ומכאן למדו רבים שדרך נקיות הוא לאשה לטבול בשעת טבילתה אף בשאין בעלה בעיר זו היא השטה הברורה בענין משנה זו ובסוגיא שלה וכל האמוראים שבה לא נחלקו אלא שר׳ שמעון בן לקיש דבר באין לה וסת ושיבא בתוך העונה ורב הונא דבר בשיש לה וסת ושיבא בתוך זמן הוסת ורב שמואל דבר ביש לה וסת ועבר זמן הוסת בכדי ספירה והוא הדין לאין לה וסת לזמן שלשים ויש בזה פירושים אחרים לרוב מפרשים וזה עיקר וכבר הסכמנו בה למה שפסקנו בענין זה בפרק ראשון וכל מה שנאמר בבא מן הדרך דוקא בשהניחה הוא בחזקת טהרה אבל אם הניחה בחזקת טומאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני שאין ספק מוציא מידי ודאי:
וזהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שבאו עליה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:
תד״ה לא שהתה כדי כו׳ וצריך לומר דיש חילוק כו׳ כמו שמצינו גבי יותן דומיא דיתן כו׳ והתם יש טעמא אחרינא כו׳ עכ״ל בפרק קמא דסנהדרין וסוכה האריכו התוס׳ בזה וקצרו כאן ולא ידענו לכוין דבריהם דהכא לפי דבריהם דהתם אבל כונתם דהכא נ״ל דרצה לומר דאיכא לפלוגי בין מקרא ומסורת דהכא לדעלמא ור׳ עקיבא ורבי דדרשי בעלמא המקרא שפיר מצו סברי הכא יש אם למסורת דכמו כן מצינו דהנך דמייתי דלכ״ע המסורת עיקר דרשינן כי יותן שהוא המקרא דומיא דכי יתן שהוא המסורת וכן עובד ועבד בפרק כל שעה וכן עוני דומיא דעני דפרק כל שעה דלא דריש ר״ע המקרא עוני מה שנאכל באנינות פרט למעשר שני משום דעני כתיב ודריש ליה פרט לעיסה שנילושה ביין כו׳ ולא דריש המקרא דעני אלא דומיא דעני דהיינו למלתא שאינו סותר המסורת דעוני דהיינו שעונין עליו דברים דמזה נראה שהמסורת עיקר וכן כפות דומיא דכפת דהמסורת עיקר לר״ע בפרק לולב הגזול דאית ליה לולב אחד מדכתיב כפת חסר ולא אזלינן בתר המקרא דכפות להצטרך שני לולבין ולא דרשי׳ המקרא אלא למלתא שאינו סותר המסורת דהיינו לרבי יוחנן בפרק לולב וערבה כפות שנים אחד ללולב ואחד למזבח דמזה נראה שהמסורת עיקר והוסיפו התוספות לומר דבההיא דכפת לא דרשינן כלל המקרא דהתם יש טעמא אחרינא לרבי יוחנן ב״ב כרבי לוי מה דקל דהשתא לא דרשינן לכולי עלמא התם כלל המקרא דכפות ודו״ק:
אמר להם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק, כך פרשו חכמים ביבנה: כל זמן שלא שהתה (התעכבה) האשה אחר התשמיש עד שתבדוק עצמה בקינוח משך זמן שיש בו כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה (בית הערוה) — כתוך זמן נחשב הוא זה (שהוא הזמן המכונה ״אחר זמן״ הבא לאחר הזמן הנקרא ״אותיום״), ואם נמצא בפרק זמן זה דם על עד הבדיקה שלה — שניהם טמאין טומאת שבעה מספק, ופטורין מקרבן חטאת שאינו בא אלא על חטא הנעשה בשוגג שודאי נעשה, וחייבין בקרבן אשם תלוי הבא על הספק.
Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, said to them: This is how the Sages of Yavne explained it: As long as the woman did not wait before examining herself after intercourse for a period of time equivalent to the time in which she may descend from the bed and rinse her face, this is considered within the period of time referred to in the mishna as: After time passed. And if blood is found on the cloth she used to examine herself during this period, they are both impure for seven days due to uncertainty, and they are exempt from bringing a sin offering, as this offering is brought only for an unwitting sin that was definitely committed. But they are each obligated to bring a provisional guilt offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ אַחַר הַזְּמַן הוּא זֶה.

If she waited before examining herself after intercourse for a period of time equivalent to the time in which she may descend from the bed and rinse her face, this is considered: After time, i.e., after the time frame referred to in the mishna as: After time passed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהתה כדי שתרד – דנפיש שיעוריה.
אחר הזמן הוא זה – כלומר אחר אחר הוא זה.
ואם שהתה לאחר התשמיש שיעור זמן שיש בו כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניהאחר הזמן של פרק הזמן הנקרא ״אחר זמן״ הוא זה, דינו של הדם הנמצא על עד הבדיקה שלה בפרק זמן זה,
If she waited before examining herself after intercourse for a period of time equivalent to the time in which she may descend from the bed and rinse her face, this is considered: After time, i.e., after the time frame referred to in the mishna as: After time passed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכֵן כְּשֶׁשָּׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה בבּוֹעֲלָהּ מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף מְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר בַּעְלָהּ נִכְנַס לַהֵיכָל וּמַקְטִיר קְטוֹרֶת.

In this case, and likewise in a case when she waited for a twenty-four-hour period or from examination to examination, i.e., she examined herself before intercourse and was pure, and then examined herself within twenty-four hours after intercourse and was impure, the man with whom she engaged in intercourse becomes impure until evening due to contact with a menstruating woman, but he does not become impure for seven days as one who engaged in intercourse with a menstruating woman. Rabbi Akiva says: He even becomes impure for seven days as one who engaged in intercourse with a menstruating woman. Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, says: In such a case, not only is her husband not impure for seven days, but he is not even deemed impure until evening by rabbinic law. Therefore, if he is a priest he may enter the Sanctuary and burn incense.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן מעת לעת – כלומר כשיעור הזה ומכאן ולהלן כל מעת לעת של בעילה אם בדקה ומצאתה טמאה בועלה מטמאה משום נוגע במעת לעת בנדה טומאת ערב וספק מדרבנן לתלות ואינו מטמא משום בועל נדה טומאת שבעה ואפילו לתלות.
נכנס להיכל – לקמן מפרש לה.
וכן כששהתה מעת לעת ומפקידה לפקידהבועלה מטמא טומאת ערב משום מגע נדה, ואינו מטמא טומאת שבעה משום בועל נדה. ר׳ עקיבא אומר: אף מטמא טומאת שבעה משום בועל נדה. ר׳ יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי אומר: לאחר שיעור זה של ״אחר זמן״ — בעלה אינו נטמא אף לא בטומאת מעת לעת שמדברי חכמים, ואם כהן הוא — רשאי שיהיה נכנס להיכל ומקטיר קטורת.
In this case, and likewise in a case when she waited for a twenty-four-hour period or from examination to examination, i.e., she examined herself before intercourse and was pure, and then examined herself within twenty-four hours after intercourse and was impure, the man with whom she engaged in intercourse becomes impure until evening due to contact with a menstruating woman, but he does not become impure for seven days as one who engaged in intercourse with a menstruating woman. Rabbi Akiva says: He even becomes impure for seven days as one who engaged in intercourse with a menstruating woman. Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, says: In such a case, not only is her husband not impure for seven days, but he is not even deemed impure until evening by rabbinic law. Therefore, if he is a priest he may enter the Sanctuary and burn incense.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בִּשְׁלָמָא לְרַב חִסְדָּא הַיְינוּ דִּמְטַהֲרִי רַבָּנַן.

The Gemara explains the difficulty with Rav Ashi’s interpretation of the mishna according to this baraita: Granted, according to the opinion of Rav Ḥisda, who maintains that the period of: After time passed, during which if the woman found blood on her cloth the man with whom she engaged in intercourse is rendered impure for seven days, is equivalent to the time it takes for her to extend her hand and examine herself, this is the reason that the Rabbis deem him pure if she discovered blood after this period has passed.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא לרב חסדא – דאמר כדי שתרד אחר אחר הוא היינו דמטהרי רבנן.
רש״י בד״ה בשלמא לרב חסדא כו׳ רבנן הס״ד:
ומעתה יש לשאול: בשלמא [נניח] לשיטת רב חסדא הסבור ששיעור ״אחר זמן״ שבועלה טמא בו טומאת שבעה הינו כשיעור עד שתושיט ידה ותבדוק — היינו דמטהרי רבנן [זהו הטעם שמטהרים חכמים בברייתא זו] לאחר פרק זמן זה.
The Gemara explains the difficulty with Rav Ashi’s interpretation of the mishna according to this baraita: Granted, according to the opinion of Rav Ḥisda, who maintains that the period of: After time passed, during which if the woman found blood on her cloth the man with whom she engaged in intercourse is rendered impure for seven days, is equivalent to the time it takes for her to extend her hand and examine herself, this is the reason that the Rabbis deem him pure if she discovered blood after this period has passed.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא לְרַב אָשֵׁי אַמַּאי מְטַהֲרִי רַבָּנַן.

But according to the opinion of Rav Ashi, who holds that if she has a cloth in her hand then she renders the man with whom she engaged in intercourse impure if she discovers blood within the amount of time it takes for her to descend from the bed and rinse or clean her pubic area with the cloth she is holding in her hand, why do the Rabbis deem him pure if the amount of time that has passed is the time it takes for her to descend and clean her pubic area? She should still render him impure during that time span.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לשיטת רב אשי הסבור שאם כבר יש עד בדיקה בידה, הריהי מטמאה את בעלה בשיעור של עד שתרד מן המיטה ותדיח את פניה — אמאי מטהרי רבנן [מדוע מטהרים חכמים] את בעלה לאחר שחלף זמן זה של עד שתושיט ידה ותבדוק, והרי לשיטתו פרק הזמן שבו היא מטמאה את בעלה נמשך עד שתרד מן המיטה ותדיח?
But according to the opinion of Rav Ashi, who holds that if she has a cloth in her hand then she renders the man with whom she engaged in intercourse impure if she discovers blood within the amount of time it takes for her to descend from the bed and rinse or clean her pubic area with the cloth she is holding in her hand, why do the Rabbis deem him pure if the amount of time that has passed is the time it takes for her to descend and clean her pubic area? She should still render him impure during that time span.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְכִי תֵימָא דְּאֵין עֵד בְּיָדָהּ הַאי עֵד בְּיָדָהּ וְאֵין עֵד בְּיָדָהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ קַשְׁיָא.:

And if you would say that the baraita is dealing with a case where the cloth is not in her hand, and for this reason the time period that it is referring to is after the amount of time it would take for the woman to extend her hand and examine herself, this cannot be the case, as if so, the tanna of the baraita should have taught two cases: A cloth is in her hand, and: A cloth is not in her hand, to differentiate between the situations. The Gemara concludes: Indeed, this baraita poses a difficulty to the opinion of Rav Ashi.
רש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא דאין עד בידה – דאחר שתרד הוצרכה להושיט דהוה להו תרי שיעורי א״כ איבעי ליה למיתני ולפלוגי בין עד בידה לאין עד בידה דלא תיפוק חורבה מיניה דהשתא משמע דאפילו עד בידה דלא שהתה אלא כדי שתרד מטהרי רבנן ומדלא מפליג ש״מ דודאי מטהרי רבנן בכדי שתרד לחודיה.
האי עד בידה ואין עד בידה מיבעי ליה – פרש״י דה״ל לפלוגי הכל בשהתה וקשה דלמא מפליג בדידה באין עד בידה בין שהתה ללא שהתה ונראה לפרש דה״ל לפרושי בברייתא באין עד בידה כיון דמתניתין איירי ביש עד בידה.
עד בידה ואין עד בידה מיבעי ליה. פרש״י א״כ איבעי ליה למתני׳ לפלוגי בין עד בידה לאין עד בידה דלא תיפוק מיניה חורבא דהשתא משמע דאפי׳ עד בידה ולא שהה אלא כדי שתרד מטהרי רבנן. וקשה לפי׳ דהא מתני׳ אוקימנא בעד בידה ואע״ג דלא קתני עד בידה ולא חיישינן דלמא נפיק מיניה חורבא. ועוד אמאי קאמר עד בידה ואין עד בידה מיבעי ליה לא הוה ליה למימר אלא אין עד בידה מיבעי ליה הלכך נראה לפרש דה״ק אע״ג דאוקימנא מתני׳ בעד בידה מ״מ כי נוקי ברייתא באין עד בידה אכתי תקשי לך א״כ נתני בהדיא במתני׳ עד בידה ואין עד בידה כברייתא אלא ש״מ מדתנן סתם בחד ענינא איירי:
האי עד בידה ואין עד בידה מבעי ליה – פי׳ כי לפי דבהך סתם שתרד מן המטה בעד בידה משמע כשלא גמר בדעתו פי׳ ולגבי שכבת זרע לא מטמא עד שיצא לחוץ אבל בהעראה איכא בועל נדה כדכתיב בהדיא.
בד״ה וכי תימא כו׳ דאחר שירדה כו׳ כצ״ל:
וכי תימא [ואם תאמר] שהברייתא עוסקת כאשר אין העד בידה, ומשום כך שיעור הזמן הנזכר בה הוא עד שתושיט ידה ותבדוק, אין לומר כן, שהרי אם כך כוונתו, האי [זה] הלשון ״עד בידה״ ו״אין עד בידה״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לתנא שבברייתא לחלק ולומר! ומסכמים: אכן קשיא [קשה] הברייתא על שיטת רב אשי.
And if you would say that the baraita is dealing with a case where the cloth is not in her hand, and for this reason the time period that it is referring to is after the amount of time it would take for the woman to extend her hand and examine herself, this cannot be the case, as if so, the tanna of the baraita should have taught two cases: A cloth is in her hand, and: A cloth is not in her hand, to differentiate between the situations. The Gemara concludes: Indeed, this baraita poses a difficulty to the opinion of Rav Ashi.
רש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר בַּעְלָהּ נִכְנָס לַהֵיכָל וּמַקְטִיר קְטוֹרֶת וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה נוֹגֵעַ בְּמֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה.

§ The baraita teaches that Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, says: If the examination took place following this period called: After time passed, her husband is not ritually impure at all, and therefore if he is a priest he may enter the Sanctuary and burn incense. The Gemara asks: And let him derive that the husband is impure because he is one who touched a menstruating woman during the twenty-four-hour period before she discovered blood, as the Sages decreed that pure items touched by a menstruating woman in the twenty-four hours before she noticed the bleeding are impure retroactively.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א שנינו בברייתא שר׳ יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי היה אומר כי לאחר ״אחר זמן״ אין בעלה נטמא כלל, ואם רוצה הריהו אף נכנס להיכל ומקטיר קטורת. ושואלים: ותיפוק ליה [ותצא לו הלכה] שהוא טמא משום דהוה [שהריהו] נוגע במעת לעת שבנדה, שכן גזרו חכמים טומאה למפרע בטהרות שנגעה בהן!
§ The baraita teaches that Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, says: If the examination took place following this period called: After time passed, her husband is not ritually impure at all, and therefore if he is a priest he may enter the Sanctuary and burn incense. The Gemara asks: And let him derive that the husband is impure because he is one who touched a menstruating woman during the twenty-four-hour period before she discovered blood, as the Sages decreed that pure items touched by a menstruating woman in the twenty-four hours before she noticed the bleeding are impure retroactively.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הוּא דְּאָמַר כְּשַׁמַּאי דְּאָמַר כׇּל הַנָּשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן.

The Gemara answers that Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who said the ruling, holds like Shammai, who said in a mishna (2a): For all women, their time is sufficient, i.e., women who discern the emergence of menstrual blood do not need to be concerned that the flow of blood began before they noticed it, and they assume ritual impurity status only from that moment.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשמאי דאמר דיה שעתה – ומ״מ מודה שמאי בחד אחר דטמא שבעה כיון דחייב אשם תלוי.
ומתרצים: הוא, ר׳ יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי שאמר כן, סבור כשמאי שאמר כי לא גזרו חכמים טומאת מעת לעת, אלא כל הנשים דיין שעתן לטומאה.
The Gemara answers that Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who said the ruling, holds like Shammai, who said in a mishna (2a): For all women, their time is sufficient, i.e., women who discern the emergence of menstrual blood do not need to be concerned that the flow of blood began before they noticed it, and they assume ritual impurity status only from that moment.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה בַּעַל קֶרִי בְּשֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ.:

The Gemara raises another difficulty with the opinion of Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai: And let him derive that the husband is impure because he is one who experienced a seminal emission. The Gemara answers that he is referring to a case where the husband did not complete his act of intercourse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלא גמר ביאתו – ואפילו הכי לר״ע מטמאה את בועלה דהעראה בנדה כגמר ביאה דכתיב (ויקרא כ) את מקורה הערה אבל לענין קרי עד שיזריע.
ושואלים עוד על דברי ר׳ יהודה בנו של רבן יוחנן בן זכאי: ותיפוק ליה [ותצא לו הלכה] שבעלה טמא משום דהוה [שהריהו] בעל קרי! ומתרצים: מדובר כאן במקרה שלא גמר הבועל את ביאתו.
The Gemara raises another difficulty with the opinion of Rabbi Yehuda, son of Rabban Yoḥanan ben Zakkai: And let him derive that the husband is impure because he is one who experienced a seminal emission. The Gemara answers that he is referring to a case where the husband did not complete his act of intercourse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּרוֹאָה כֶּתֶם.: אָמַר רַב לְמַפְרֵעַ וְרַבִּי מֵאִיר הִיא.

§ The mishna states: And the Rabbis concede to Rabbi Akiva in the case of a woman who sees a blood stain, that she transmits seven-day impurity to the man with whom she engaged in intercourse. The Gemara cites a dispute of amora’im in this regard. Rav says that she renders the man with whom she engaged in intercourse impure retroactively, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that a woman who sees a blood stain renders pure items impure retroactively (see 5a).
רש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור״מ היא – דמחמיר בכתמים כדאמר בפ״ק (לעיל ה.) ולקמן בפרק בא סימן (דף נב:).
אמר רב למפרע ור״מ היא – וא״ת דבפ״ק דיומא (דף ב.) תנן מפרישין כ״ג מביתו ז׳ ימים דשמא יבא על אשתו ספק נדה וקאמר כמאן כר״ע דאמר אף מטמאה את בועלה וקאמר רב חסדא דאתי אפילו כרבנן ובחד אחר מודו דבועלה טמא ז׳ אמאי לא משני שמא תמצא כתם דהא מודים חכמים לר״ע ברואה כתם וי״ל משום שמואל דאמר הכא מכאן ולהבא ועוד י״ל דהיא תבדוק חלוקה קודם פרישתו ואז לא נטמא הכהן קודם בדיקה וא״ת אמאי קאמר שמא תמצא אשתו ספק נדה לימא ודאי נדה אם תבדוק שיעור וסת סמוך לבעילה וי״ל דהא לא שכיחא.
ור״מ היא – פי׳ דמחמיר בכתמים טפי מראיה כדק׳ בפ״ק בד׳ נשים דכתמן טמא למפרע התם אין שור שחוט לפניך דליכא חזקת התר גמור לסמוך עליו לטהר מכאן ולהבא כיון דאיכא כתם אבל הכא שור שחוט ודבר ברור לפנינו שלא לטמאה למפרע דהא בחזקת טהרה קמא ובשור שחוט שהוא עומד בחזקת התר וכן נר׳ פי׳ הלשון הזה בפ׳ האשה שנתארמלה בתחלתו ויש שפי׳ בהפך דגבי כתמים איכא שור שחוט שנשפך דמו לפנינו וגם מעת לעת דלמפרע אין לנו דם שור שחוט לתלות בו ובכאן אפשר לפרש כן אבל לא בההיא דהתם כדכתיבנא התם בס״ד ומיהו הכל יוצא לענין אחד.
תוספות בד״ה אמר רב למפרע כו׳ ותמצא אשתו ספק נדה כו׳:
בא״ד חלוקה קודם פרישתו. נ״ב פירוש קודם בעילה וה״ק קודם שמפרישין אותו מאשתו שלא יבעול עוד תוכל לבדוק ולבעול אח״כ ולא נצריך להפרישו ודו״ק. בד״ה הכי אתמר כו׳ מיישב הלשון שאמר תחלה כו׳ כצ״ל:
בד״ה אמר רב כו׳ אמאי לא משני כו׳ עכ״ל אע״ג דאכתי לא אתי מתניתין כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר מכל מקום אהא דפריך כמאן כרבי עקיבא כולה ה״מ לשנויי דאתיא נמי כחכמים דפליגי עליה:
בא״ד קודם פרישתו כו׳ עכ״ל ר״ל דחד יומא ודאי צריך להיות הפרישה משום דהוי נוגע במעת לעת ומשום קרי וקודם פרישה זו הוה מצי לשמש על ידי בדיקת חלוקה קודם תשמיש:
ב עוד שנינו במשנתנו: ומודים חכמים לר׳ עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בועלה. ובענין זה נחלקו אמוראים, שאמר רב שמטמאה את בועלה למפרע, וכשיטת ר׳ מאיר היא הסבור שהרואה כתם מטמאת טהרות למפרע (לעיל ה,א).
§ The mishna states: And the Rabbis concede to Rabbi Akiva in the case of a woman who sees a blood stain, that she transmits seven-day impurity to the man with whom she engaged in intercourse. The Gemara cites a dispute of amora’im in this regard. Rav says that she renders the man with whom she engaged in intercourse impure retroactively, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that a woman who sees a blood stain renders pure items impure retroactively (see 5a).
רש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּשְׁמוּאֵל אָמַר גמִכָּאן וּלְהַבָּא וְרַבָּנַן הִיא מִכָּאן וּלְהַבָּא פְּשִׁיטָא.

And Shmuel says that she does not render him impure retroactively, but only if he engages in intercourse with her from now and onward, i.e., after she sees the blood stain, and this is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that a woman who sees a blood stain renders pure items impure only from that moment onward. The Gemara raises a difficulty with the opinion of Shmuel: Why does the mishna find it necessary to state that she renders him impure from now and onward? Isn’t it obvious?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פשיטא – מאי מודי הא בלמפרע פליגי לגבי מעת לעת ולא במכאן ולהבא.
ואילו שמואל אמר שאינה מטמאת את בועלה למפרע, אלא רק אם יבוא עליה מכאן ולהבא (לאחר ראיית הכתם), וכשיטת רבנן [חכמים] היא הסבורים שראיית כתם מטמאת רק מכאן ולהבא. ושואלים על דברי שמואל: מדוע הוא אומר שמטמאת את בועלה מכאן ולהבא, והרי פשיטא פשוט] הוא הדבר!
And Shmuel says that she does not render him impure retroactively, but only if he engages in intercourse with her from now and onward, i.e., after she sees the blood stain, and this is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that a woman who sees a blood stain renders pure items impure only from that moment onward. The Gemara raises a difficulty with the opinion of Shmuel: Why does the mishna find it necessary to state that she renders him impure from now and onward? Isn’t it obvious?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וּמֵעֵת לְעֵת דְּרַבָּנַן וּכְתָמִים דְּרַבָּנַן מָה מֵעֵת לְעֵת לֹא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ אַף כְּתָמִים לֹא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara explains that it was necessary for the mishna to state this ruling, lest you say: Since the woman’s retroactive impurity for a twenty-four-hour period is a decree that applies by rabbinic law, and the impurity of blood stains also applies by rabbinic law, one might claim as follows: Just as her retroactive impurity of a twenty-four-hour period does not render impure the man with whom she engaged in intercourse, so too, her blood stains should not render impure the man with whom she engaged in intercourse. Therefore, the mishna teaches us that she does render him impure from that point onward.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתמים דרבנן – אפי׳ מכאן ולהבא.
בד״ה וכתמים דרבנן אפילו מכאן ולהבא הס״ד:
ומשיבים: יש צורך לומר את הדברים, שהרי מהו דתימא [שתאמר]: הואיל וכל עיקרה של טומאת מעת לעת למפרע הריהי גזירה מדרבנן [מדברי סופרים], ואף טומאת כתמים הריהי גזירה מדרבנן [מדברי סופרים], ומעתה אפשר לומר: מה בטומאת מעת לעתלא מטמאה את בועלה, אף בטומאת כתמיםלא מטמאה את בועלה, ואף לא מכאן ולהבא. לכן קא משמע לן [הוא, שמואל משמיע לנו] שמטמאת את בועלה מכאן ולהבא.
The Gemara explains that it was necessary for the mishna to state this ruling, lest you say: Since the woman’s retroactive impurity for a twenty-four-hour period is a decree that applies by rabbinic law, and the impurity of blood stains also applies by rabbinic law, one might claim as follows: Just as her retroactive impurity of a twenty-four-hour period does not render impure the man with whom she engaged in intercourse, so too, her blood stains should not render impure the man with whom she engaged in intercourse. Therefore, the mishna teaches us that she does render him impure from that point onward.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי הָתָם אֵין שׁוֹר שָׁחוּט לְפָנֶיךָ הָכָא יֵשׁ שׁוֹר שָׁחוּט לְפָנֶיךָ.

The Gemara asks: But perhaps one can say that indeed, she does not transmit impurity to him? The Gemara explains that there is a difference between the two types of rabbinic impurity: There, with regard to retroactive impurity, it is not a case of: The slaughtered ox is before you, i.e., the evidence of impurity did not exist at the time, as she had yet to experience menstruation. Therefore, the Sages did not apply the stringency of retroactive impurity to the husband. By contrast, here, with regard to the impurity of blood stains, it is a case of: The slaughtered ox is before you, as blood has appeared on the cloth.
רש״יתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין שור שחוט – דאתמול לא חזאי אלא סייג בעלמא הוא.
הכא הרי שור שחוט לפניך – דבצפור לא נתעסקה ובשוק של טבחים לא עברה ומיום שלבשתו היא בספק זה.
התם אין שור שחוט לפניך הכא שור שחוט לפניך – פירוש: במעת לעת לא חזאי דם מאיתמל אבל הכתם הרי הוא לפניך. ויש לומר: מגופה הוא.
בפרש״י בד״ה הכא הרי שור שחוט כו׳ ומיום שלבשתו היא בספק זה עכ״ל בכדי נקט הך מלתא הכא למאי דקיימינן לרבנן אלא לרבי מאיר דמחמיר בכתמים טפי מבראיה דלא מטמאה בועלה במע״ל צריך לומר האי טעמא דבכתמים הרי שור שחוט כו׳ ומיום שלבשתו כו׳ ודו״ק:
ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור שאכן כך הוא גם כן]!, שלא תטמא אף מכאן ולהבא! ומתרצים: יש הבדל, שכן התם שם, בטומאת מעת לעת]אין ״שור שחוט לפניך״ (הוכחה לפניך), שהרי לא ראתה אלא עתה. ולכך אין טומאת מעת לעת אלא כחומרה שהחמירו חכמים לענין טהרות, ואין בה כדי להחמיר אף לענין בועלה. ולעומת זאת, הכא [כאן, בטומאת כתמים] — הרי יש ״שור שחוט לפניך״, שהרי ראתה דם.
The Gemara asks: But perhaps one can say that indeed, she does not transmit impurity to him? The Gemara explains that there is a difference between the two types of rabbinic impurity: There, with regard to retroactive impurity, it is not a case of: The slaughtered ox is before you, i.e., the evidence of impurity did not exist at the time, as she had yet to experience menstruation. Therefore, the Sages did not apply the stringency of retroactive impurity to the husband. By contrast, here, with regard to the impurity of blood stains, it is a case of: The slaughtered ox is before you, as blood has appeared on the cloth.
רש״יתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכֵן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְמַפְרֵעַ וְרַבִּי מֵאִיר הִיא רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא וְרַבָּנַן הִיא.:

The Gemara notes: And Reish Lakish similarly says, like Rav, that the woman transmits impurity to the man with whom she engaged in intercourse retroactively, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. But Rabbi Yoḥanan says, like Shmuel: She renders him impure from now and onward, i.e., after she sees the blood stain, and this is in accordance with the opinion of the Rabbis.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומציינים: וכן כמחלוקת זו בין רב ושמואל בפירוש דברי המשנה, נחלקו ריש לקיש ור׳ יוחנן. שכך אמר ריש לקיש כי הרואה כתם מטמאה את בועלה למפרע, וכשיטת ר׳ מאיר היא. ואילו ר׳ יוחנן אמר שהרואה כתם מטמאת את בועלה רק מכאן ולהבא, וכשיטת רבנן [חכמים] היא.
The Gemara notes: And Reish Lakish similarly says, like Rav, that the woman transmits impurity to the man with whom she engaged in intercourse retroactively, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. But Rabbi Yoḥanan says, like Shmuel: She renders him impure from now and onward, i.e., after she sees the blood stain, and this is in accordance with the opinion of the Rabbis.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מתני׳מַתְנִיתִין: דכׇּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן ההַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה.:

MISHNA: All women have the presumptive status of purity for their husbands, and therefore one is not required to ascertain whether his wife is ritually pure before engaging in intercourse with her. Even with regard to husbands returning from a journey, if their wives were ritually pure when they left, their wives have the presumptive status of purity for them.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן – בלא בדיקה שלא הוזכרה בדיקה אלא לעסוקה בטהרות.
המשנה הרביעית והכונה בה לבאר החלק השני והוא שאמר כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאין מן הדרך נשיהן להם בחזקת טהרה כבר ידעת שהנשים יש מהן שיש להן וסת ימים ר״ל שרואה מזמן לזמן ויש מהן שאין לה וסת ימים אלא שיש לה וסת הגוף והוא שמפהקת או מתעטשת או חוששת בפי כריסה ויש מהן שאין להן וסתות אלו אלא שמועדות לראות לסבות ידועות כגון לקפיצות או לאיזה מאכל וזה אינו כלום אלא בצירוף זמן שאם לא כן ראייה על ידי אונס היא ואינה קובעת וסת אלא שיש לה צירוף זמן ומתוך כך הוא נקרא וסת המורכב ויש נשים שאין להם וסת כלל לא בזמן ולא במאורעות הללו ואינה מרגשת כלום עד שיבא הדם ומשנה זו מאחר שהוא אומר בה כל הנשים פירושו בין ביש לה וסת בין באין לה וסת ופירוש הדברים ביש לה וסת כל שהיא טהורה והוא בא לשמש שלא בשעת וסתה שאינה צריכה בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש ולא בין תשמיש לתשמיש אלא בועל ושונה כמה שירצה אפילו בעל נפש עד עונת הוסת ובעונת הוסת אם בדקה ומצאה טהור שוהא עד שיעבור עונה שאחריו ואם מצאה טהור חזרה לתקונה אבל שלא בעונת הוסת אינה צריכה בדיקה שלא הוזכרה בדיקה אלא לטהרות ובאשה שאין לה וסת לפי מה שכתבנו בשם גדולי הפוסקים בפרק ראשון פירושה אחר ששמשה שלשה פעמים ולא ראת ששלשה פעמים צריכה לבדוק בעצמה לפני תשמיש ולאחר תשמיש וכל שבדקה שלשה פעמים ומצאה טהור הרי היא בחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה אלא שיראה שחושש לה משלשים לשלשים אע״פ שאין לה וסת ואף הוא בכל אלו אין צריך לחקרה אלא בא עליה בין עירה בין ישנה על מנת שלא תמחה:
ג משנה כלל הוא: כל הנשים הן בחזקת טהרה מטומאת הנדה, ומותרות בתשמיש לבעליהן, ואין הבעל צריך לברר קודם תשמיש אם טהורה היא. ואף הבעלים הבאין מן הדרך, שלא היו בביתם קודם לכן, אם כשיצאו לדרך היו נשותיהם טהורות — נשיהן להן עתה בחזקת טהרה.
MISHNA: All women have the presumptive status of purity for their husbands, and therefore one is not required to ascertain whether his wife is ritually pure before engaging in intercourse with her. Even with regard to husbands returning from a journey, if their wives were ritually pure when they left, their wives have the presumptive status of purity for them.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) גמ׳גְּמָרָא: לְמָה לֵיהּ לְמִתְנֵי הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ סד״אסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּמָתָא דְּרָמְיָא אַנַּפְשַׁהּ וּבָדְקָה אֲבָל הֵיכָא דליתא בְּמָתָא דְּלָא רָמְיָא אַנַּפְשַׁהּ לָא קָא מַשְׁמַע לַן.

GEMARA: Why does the tanna of the mishna need to teach the halakha of husbands returning from a journey? In what manner are they different from other husbands? The Gemara explains that it might enter your mind to say: This statement, that women have the presumptive status of purity, applies only in a case where the husband is in the city of his residence, as the woman takes upon herself the responsibility of being ready for her husband at all times, and therefore she examines herself. But in a case where the husband is not in the city, since she does not take upon herself the responsibility of being constantly ready for him, perhaps she should not have the presumptive status of purity. Therefore, the tanna of the mishna teaches us that even in this case she has a presumptive status of purity.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סד״א ה״מ היכא דאיתיה במתא רמיא אנפשה ובדקה. תי׳ והא לעיל בפ״ק אמרינן איפכא דהבאים מן הדרך נשיהן להם בחזקת טהרה טפי מאינך וי״ל דהכא ודאי לענין בדיקה היכי דאיתיה במתא בדקה טפי מהיכא דליתיה במתא אבל לעיל דאיירי לענין תביעה אורחא דמילתא הבא מן הדרך דרכו לפייס ולרצות:
ד גמרא שנינו במשנתנו שכל הנשים הינן בחזקת טהרה לבעליהן, ובכלל זה אף לבעלים הבאים מן הדרך. ושואלים: למה ליה למתני [למה לו לתנא לשנות] דין מיוחד לאלו הבאין מן הדרך, במה הם שונים משאר הבעלים? ומסבירים: סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי הני מילי [דברים אלה] שיש חזקת טהרה לנשים לענין תשמיש אמורים דווקא היכא דאיתיה במתא [היכן, במקרה, שנמצא הבעל בעיר, במקום מגוריו], משום שאז רמיא אנפשה [מטילה האשה על עצמה] להיות טהורה לבעלה בכל עת, ובדקה משום כך היא בודקת] את עצמה. אבל היכא דליתא במתא [היכן, במקרה, שלא נמצא הבעל בעיר מגוריו], דלא רמיא אנפשה [שאין האשה מטילה על עצמה] חובה זו — לא תהא מוחזקת כטהורה, לכן קא משמע לן [השמיע לנו] התנא במשנתנו שאף במקרה זה יש חזקת טהרה לנשים אצל בעליהן. ובענין זה אמר
GEMARA: Why does the tanna of the mishna need to teach the halakha of husbands returning from a journey? In what manner are they different from other husbands? The Gemara explains that it might enter your mind to say: This statement, that women have the presumptive status of purity, applies only in a case where the husband is in the city of his residence, as the woman takes upon herself the responsibility of being ready for her husband at all times, and therefore she examines herself. But in a case where the husband is not in the city, since she does not take upon herself the responsibility of being constantly ready for him, perhaps she should not have the presumptive status of purity. Therefore, the tanna of the mishna teaches us that even in this case she has a presumptive status of purity.
תוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה ווְהוּא שֶׁבָּא וּמְצָאָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי עוֹנָתָהּ.

The Gemara notes that in this regard, Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: And this halakha that the wife of a husband returning from a journey has a presumptive status of purity is applicable only in a case where the husband came and found that his wife was within the days of her projected period, i.e., within thirty days of her previous menstruation. In this case he may assume that she has not yet experienced a new period, and therefore he may rely on her presumptive status of purity. But if he arrived after thirty days had elapsed from her previous menstruation, it is assumed that she experienced menstruation at the usual time and therefore it is not permitted for him to engage in intercourse with her unless she examined herself and found herself pure.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ בתוך ימי עונתה – ל׳ יום לראייה אבל לאחר ל׳ בעיא בדיקה הואיל וסתם נשים חזיין לסוף עונה.
והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה – פי׳ רש״י ז״לא שלשים יום לראיה, ואמרו שכך נמצא במסכת נדה בירושלמיב. ואמר רב הונא [לא שנו] דכי מצאה תוך ימי עונתה לא בעיא בדיקה אלא שלא הגיע ימי וסת, אבל הגיע קודם ביאתו מן הדרך אסורה, וסתות דאורייתא, הלכך אסורה עד שתאמר לו בדקתי בשעת הוסת עצמו וטהורה אני. ורבה בר בר חנא אמר אפילו הגיע עת וסתה מותרת וסתות דרבנן, שהם הצריכוה לבדוק בימי וסתהג שמא תראה, ומיהו היכא דבעלה לא היה בעיר ולא ידעינן אי בדקה אי לא בדקה לא מחזקינן לה בטומאה. ואע״פ דאמרינן לקמןד תבדוק ומשמע דאסורה עד שתבדוק, וכיון דכי לא בדקה מחזיקין לה בטומאה עד שתבדוק כי לא ידעינן ודאי בההיא דחזקה נמי קיימא עד שתאמר בדקתי וטהורה אני. איכא למימר, הכא בבא מן הדרך הקל, כיון דאיכא תביעה אין לך בדיקה גדולה מזו, ומהניא לחששא דוסתות כדמהניא לבדיקה דטהרות בפירקין קמאה, דתרווייהו מדרבנן. א״נ כיון דלא ידעינן, תולין שמא בדקה ומצאה טהור, או שלא ראתה והיתה טהורה מ״ה מותרת. והא דאמר ר׳ יוחנןו בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה, תפתר בשוהה בעיר ולשהות עמה בין עירה בין ישינה ואף ע״פ שאינה אומרת לו כלום ולא הוא תובעה, כנ״ל לפי פי׳ רש״י ז״ל והוא נכוןז.
אלא בזו שפי׳ ימי עונה לאשה שיש לה וסת, אינו מחוור, שכיון שלא הגיע עת וסתה היאך נחוש לעונה, והלא כל שיש לה וסת קבוע דמיה מסולקין ממנה עד זמן וסתהח. [אלא ודאי מסתברא] דרב הונא אמתני׳ קאי ולדידיה יש לה וסת חוששת לוסתה ולא לעונה, אין לה וסת חוששת לעונהט, ולרבה בב״ח אפילו יש לה וסת אינו חושש לוסתה כדאמרן, ומיהו חוששת לעונה אחר הוסת, כלומר שאם עבר עליה עת וסתה כיון שאין אנו חוששין לוסת נחוש לעונה, אבל ודאי הגיעו ימי עונה ולא הגיע ימי הוסת אינה אסורה, דאפילו למ״ד וסתות דרבנן מסולקת דמים היא אפילו מעונות עד הוסת, תדע שהרי אמרו דיה שעתה בוסתות ולא אמרו כן בעונות. נמצא עכשיו לדברינו כל אשה שאין לה וסת בעלה חושש לימי עונתה, ושיש לה וסת חוששין לימי עונה שאחר הוסת ואפילו בבא מן הדרך, ובכולן מחשב ימיה ובא עליהי, דהא מ״מ תרי ספיקי נינהו, ואע״פ שאינו בעיר נמי סופרת היא בעצמה רוב פעמים, הילכך מותרת. ומסתברא נמי שאם היה הוסת רחוק שאפשר שטבלה והעונה קרובה תולין להקל שמא בשעת הוסת ראתה וטבלה, ושוב אין לה עונה עכשיו, דכולהי ספיקי נינהו ולקולא, ולא החמירו בעונה יותר מן הוסת מפני שהיא חמורה, אלא מפני שא״א לנו לומר שהאשה לא תראה לעולם לפיכך תולין בעונות וחוששין להןכ, אבל אם בא לתלות נמי בוסת תולין. זהו מה שנ״לל.
והראב״ד ז״למ כתב דהא דרבה פליגא אדר׳ יוחנן, דלר׳ יוחנן אע״ג דוסתות דרבנן (בפי׳) [בעי] חשוב ימים לטבילה, ואפילו לבא מן הדרך, שאין הוסת יוצא מחזקת טומאה (נהי) [לעולם עד] שתבדוק כדלקמן, ופסק הלכה כרבי יוחנן, וזו דרך טובה להחמיר לענין מעשה, ונמצא חוששת לוסת, וחוששת לעונות כשאין לה וסת, אבל לחוש לשניהם כאחד אין לנו.
אבל תמהני על רבינו הגדול ז״לנ שכתב זו ששנינוס חמרין ופועלין וכו׳ נשיהן להן בחזקת טהרה, ולא חלק בין הגיעו ימי עונה ועת הוסת לשלא הגיעו. והר״םע תלמידו ז״ל כתב הלך בעלה למדינה אחרת והניחה טהורה כשיבא אינו צריך לשאול, ואפילו מצאה ישינה הרי זה מותר לבא עליה שלא בעונת וסתה ואינו חושש שמא נדה היא, אף הוא לא הפריש בכלום.
ונראה שהם ז״ל מפרשים תוך ימי עונתה, היינו עונת וסתה לאפוקי יום עונה עצמו, ודלא שתעלה על דעתך שבבא מן הדרך לא חששו אף לעונת הוסת, או שיתלו להקל לומר שמא עקרתו, וקמ״ל דבעי מיחשב דלא בעונת וסת קיימא האידנא. והם עוד סבורין דר׳ יוחנן דאמר מחשב, קסבר וסתות דאורייתא, והלכתא כרבה דאמר מותרת דסוגיין וסתות דרבנן, ומסתייעי מאינשי דביתיה דרב פפא ורב הונא בריה דר׳ יהושע דפ״קפ דכי אתו מבי רב לבתר וסת ועונה אתו ולא מיחשבי ולא בדקי בין עירות בין ישינות. והא דתניא ר׳ יהושע אומר תבדוק תפתר לטהרותצ. וזו קולא גדולה טוב לפני האלהים ימלט ממנוק.
א. ד״ה לא שנו.
ב. כאן ה״ד כמה עונה נותנין לה רשב״ל אמר נותנין לה עונה בינונית שלשים יום, ועי׳ לעיל ט, ריש ע״ב.
ג. על חיובי הבדיקה בשעת ווסתה והחילוקים שבזה עי׳ מה שכ׳ ב״שולי אדרת״ נדה בסוגיא דוסתות דאורייתא אות יב. [בחי׳ הר״א העתיק ״ביום וסתה״, ועי׳ הערה 19 שם].
ד. טז, א.
ה. לעיל יב, א, ושם מבואר לרבנו דהניחה בחזקת טמאה בעי שאלה ממש [וכ״כ בתוס׳ שם יא, בד״ה תניא, אבל הניחה בחזקת טהורה מהני תביעה, והתם במי שעסוקה בטהרות קאי, אבל לבעלה א״צ כלום, מיהו בהגיע וסתה איכא נפ״מ גם לבעלה, דלמ״ד וסדא״ר הוי כהניחה בחזקת טמאה דבעי שאלה אבל למ״ד וסד״ר כיון דאיכא תביעה מהני].
ו. לקמן עמוד ב.
ז. בפשטות דברי רש״י נראה דס״ל דאע״פ דבעבר וסתה הוחזקה טמאה מדרבנן, מ״מ מותרת אפילו בלא שאלה, דע״כ לא מצינו שצריכה לומר בפי׳ טהורה אני רק בהניחה בודאי טמאה, אבל בוסתות דרבנן סגי בערה וסומך על שתיקתה דאילו ארגשה היתה אומרת לו, ואע״פ דבעי בדיקה ולא סמכו חכמים על הרגשתה גרידא, כיון דרבנן הוא תולין לומר שבדקה ומצאה טהור, וריו״ח דאמר מחשב מיירי בישינה, דכיון דהוי תרי ספיקי שמא לא ראתה ואפילו ראתה שמא טבלה, ולפי״ז אפשר דמחשב מהני אפילו למ״ד וסדאו״ר. מיהו רבנו פירש בשיטת רש״י דכיון דבעינן בדיקה ל״מ מה ששותקת, דהוי כהניחה טמאה דבעי שתאמר לו בפי׳ בדקתי, ורבב״ח דאמר מותרת לא התיר רק בבא מן הדרך, דתביעה כבדיקה דמי, והוי כמי שבודקת עכשיו דמותרת, דמהני בדיקה אפילו לאחר זמן, אבל בבעלה בעיר שאינו מאריך בפיוס לא סמכינן אשתיקתה עד שתאמר בפי׳ בדקתי, וריו״ח דאמר מחשב אתא להתיר אפילו בישינה, וכן כשבעלה בעיר. מיהו ברש״י ד״ה מחשב משמע דריו״ח נמי מיירי בדרך וכך תמה בחי׳ הר״א, וכתב דרש״י מפרש כראב״ד בסמוך, מיהו רבנו לא בעי דלהוי פלוגתא דריו״ח בהכי ועיקר הדברים הוא בישנה, ורבנו הוסיף דכן נפ״מ לשוהה בעיר.
ח. עי׳ ר״ן כאן ובשבועות ומקורו ברבנו, ועי׳ רשב״א.
ט. ולא פליגי אלא רב הונא ביש לה וסת קאי ור״ל באין לה.
י. לדעת רבנו שאם יש לה וסת מופלג מל׳ אינה חוששת לעו״ב, מ״מ אם וסתה קודם לל׳ יום ולא ראתה בשעת וסתה אכתי חיישי לעו״ב. ומרבנו משמע דל״מ בזה תביעה, ורק שאלה או מחשב מותר, ולכאורה משמע דאפילו באין לה וסת דחוששת לעונתה בעי שאלה, ולפי״ז נמצא דמחמירין בחשש עו״ב יותר מוסתה, ואע״ג דחששת עו״ב קילא דהא אפילו למ״ד וסתות דאורייתא עו״ב הוי מדרבנן וכמש״כ רש״י להלן טז, א ד״ה אם, וכן מדיה שעתה דאמרי׳ בוסתות ולא בעונות, וצריך לחלק דאף דלענין קביעות עדיפא מעו״ב, מ״מ בחששא שמא ראתה יש לעו״ב צד חומרא מוסת דכיון דא״א שלא תראה וסתם נשים דרכן לדחות הדם מל׳ יום לל׳ יום איכא בה חששה ברובא, משא״כ וסתות דהיא קביעות שלה, מיהו אפשר דרק ביש לה וסת דאז אם עבר וחוששת לעו״ב דאיכא ב׳ ספיקא לאיסורא, אבל באין לה וסת אפשר שסומך על התביעה לבד.
כ. וכ״כ בר״ן מרבנו. והנה רש״י כתב דעניין עו״ב דנשים חזיין לסוף עונה, ואפשר דרבנו פי׳ ברש״י דיום ל׳ הוא סיבה לראיה וכעין וסת הוא, ושפיר הקשה דא״א דאם יש לה וסת תחוש לעו״ב, אבל רבנו ס״ל דהסברא משום דא״א שלא תראה וכיון דרוב נשים רואות עד ל׳ יום חששו ליום זה כיון דכ״ה רגילות הנשים לא לאחר כ״כ. ועי׳ ש״ך קפט סק״ל שכתב דעו״ב הוא וסת החודש דאין סברא שתחוש גם לעו״ב ולוסת החדש, [ועי׳ חכ״צ סי׳ קיד], וזה יהא מוסבר לדעת רש״י, מיהו עיי״ש בחו״ד שתמה בזה והוא כסברת רבנו. [ועי׳ ש״ך סי׳ קפד סק״א וכו״פ שם]. ועי׳ ב״שולי אדרת״ (עמ׳ קמט:) שכ׳ הדין בעבר עונתה ולא ראתה ע״ש. ועי׳ אחרונים שדנו אי בעו פרישה קודם לעו״ב ועי׳ רבנו בהל׳ נדה פ״ב הי״ב דלחרשת חוששים לה מל׳ יום לעו״ב, וקצת משמע דיום זה הוא קבוע וכרש״י.
ל. ברשב״א כתב דזו חומרא גדולה ולא הביאו כלל בת״ה, וכן בריטב״א משמע דלא ס״ל לחוש לעונה שאחר הוסת, ואפשר שגם רבנו לא פי׳ כן רק לשיטת רש״י דפי׳ דר״ה אר״ל קאי, ואמנם בהלכותיו לא חש להאי סברא כלל, ולא הזכירה אפילו להחמיר בזה.
מ. סוף שער הספירה והבדיקה. [ועי׳ שם בהשגות הרז״ה שקרובה לשיטת רבנו].
נ. הרי״ף שבועות פ״ב רמז אלף צא.
ס. לעיל יב, עמ׳ א.
ע. רמב״ם איסו״ב פ״ד ה״ט, ועי׳ מ״מ שם שהביא דברי רבנו, ועי׳ שהקשו עליהם דכיון דחששו חז״ל לפרוש עונה סמוך לוסתה מכל שכן בעברה יום וסתה ולא בדקה דאסורה לשמש עד שתבדוק, מיהו סברת הרמב״ם דחימום שימוש גריעא ועלולה להביא דם בעונה הסמוכה לוסתה, משא״כ בעבר וסתה בלא שמוש אין לחוש לוסתה. ועי׳ סד״ט בחי׳ לקמן טז, ב.
פ. יב, ב.
צ. עי׳ מ״מ שם ור״ן. וכבר דנו המפרשים דלפי דעתם ליכא ענין עונה בינונית בסוגיין ואמנם בירושלמי נזכר וכמו שכ׳ רבנו בתחילת הענין, מיהו הרמב״ם אוקי מתני׳ ביש לה וסת, לפי״ז אפשר לפרש דר״ל לענין עונה בינונית ובאשה שאין ל״ו, מיהו באשה שיש לה וסת ס״ל כשי׳ רוב הפוסקים דאין לחוש כלל לעו״ב, ועי׳ בדק הבית בית ז ש״ב שהסכים לדעת הרי״ף ע״ש ובחכמת בצלאל.
ק. על פי קהלת ז, כו.
אמר ר״ל והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה. פירש רש״י ז״ל עונתה כגון שלשים לראייתה דסתם נשים שוהות בין ראייה לראייה שלשים יום כדאמרינן בפ״ק (נדה ט:) עונה בינונית שלשים יום. ונראה דלהאי פירושא ריש לקיש אשאין לה וסת קאי ומשום דמתניתין כל הנשים קתני ואפילו שאין לה וסת אתא ר״ל לאשמעינן דאם אין לה וסת מותרת דוקא כשמצא תוך עונתה אבל בא ומצאה לאחר עונתה אסורה עד שתבדוק אבל אם יש לה וסת אינה חוששת לעונה כלל דכיון דקביע ליה זמן אימר לא חזיא עד שעת וסת, דאורח אינו בא אלא בזמנו ורב הונא דאמר לא שנו אלא שלא הגיע שעת וסתה אבל הגיע עת וסתה לא, לאו אדר״ל קאי דר״ל לאו באשה שיש לה וסת איירי אלא באשה שאין לה וסת ורב הונא באשה שיש לה וסת ואמתניתין קאי ומר אמר חדא ומר אמר חדא.
א״ר שמעון בן לקיש והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונת׳ – פירוש עונתה הוא הזמן שבין ראיה לראיה וסתם עונה בינונית ל׳ יום כדאית בפ״ק וסתם נשים שוהות כן כדפרש״י ז״ל ונראין דברים שלכך תפס לשון זה ולא אמר תוך זמן וסתה כדנקיט בעלמא ונקטי אמוראי דלק׳ משום דמיירי באשה שאין לה וסת ומיהו נהי דלית לה וסת עונה מיהת אית ליה דרגילה להפסיק בו טהרה אלא שפעמים מקדים או מאחר ואותו זמן שבינתים שהוא ברור לו ויודע שלא הקדימה בו זהו שאמרו כאן שמצאה בתוך וקמ״ל דלא חיישינן שמא תקדים ותראה בו שלא כמנהגה ומשום דמתני׳ סתמא קתני אשמועינן ר״ל דמיירי אפי׳ באותן שאין להן וסת ואשמועינן נמי אגב גררא דוקא תוך ימי עונתה ולא שתהא לעולם בחזקת טהרה לבעלה דפשטא דמתני׳ דהא לא אפשר ורב הונא איירי באשה שיש לה וסת ולאו דפליגא אדר״ל אלא דאיהו אשמועינן באשה שיש לה וסת אינה בחזקת טהרה אלא בשלא הגיע שעת וסתה ולאפוקי מסברא דרבה בר בר חנה ולא קאי אדר״ל אלא אמתני׳ והיינו דקאמר לא שנו והיינו דאמרי׳ אמ׳ רב הונא ולא אמרי׳ רב הונא אמר הילכך ר״ל אשמועינן דאפי׳ באשה שיש לה וסת יש זמן שהיא בחזקה טהר׳ ורב הונא אשמועינן דאפי׳ באש׳ שיש לה וסת יש זמן שאינה של טהרה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואע״ג דאמרי׳ לעיל בפ״ק גבי הא מתני׳ דאי לאו דשמואל הוה אמינא דמתני׳ באשה שיה לה וסת ואלו הכא מוקמינן לה אפי׳ באשה שאין לה וסת הא לא קשיא כלל דהתם הוה אמינא הוא דאמרי׳ ולאו דקאי הכי אמסקנא וזה ברור ושלא כדברי הרמב״ם ז״ל שהעמיד מתני׳ באשה שיש לה וסת בלבד.
והא דאמרי כלפי ליא איפכא מסתברה לאו דסבירא לן דאשה שאין לה וסת אסורה לעולם דא״כ אמאי טרחינן למעבד אוקמתא אחריתי לדרב הונא נימא דאיפכא איתמר אלא ודאי ה״ק דאם איתא דלית לן לאקומי מתני׳ בכל הנשי׳ איפכא הוה לן למימר ויש כיוצא בזה בתלמוד אלא אי אתמר הכי אתמר לא שנו אלא שלא הגיע עת וסתה וכו׳ יש שפירשו דהגיע עת וסתה ממש קאמר כלו׳ שבא בעונת ההפרש׳ שאמרו חכמי׳ מוהזהרתם את בני ישראל מטומאתן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן דרב הונא סבר שהיא אסורה לו מהאי דרשא דוהזהרתם דהא וסתות דאורייתא ועונת וסתות נמי דאורייתא ורבה בר בר חנה סבר שהיא מותרת לו בעונה זו דהא וסתות דרבנן ועונת וסתה נמי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכדאיתא בפ״ק דשבועות ובפרק הבא על יבמתו וגבי הבא מן הדרך הקלו עליו והתירוהו וכשם שהקלו עליו בזה כשיוצא מן הדרך למאן דאמר וסתות דרבנן וכדאית׳ בפ״ק דשבועות ובפ׳ הבא על יבמתו ולפי׳ אמר אפי׳ היא ישנה מותרת לו והלכתא כרבה בר בר חנה דהא קי״ל וסתות דרבנן והפי׳ הזה היה נראה קרוב והוא נכון יותר מכמה פירושים אחרים שפירשו אחרים אבל עכ״ז אינו נכון לסמוך עליו להקל חדא דכל כי האי קולא הוה להו לפרושי כדפרישו התם גבי היוצא מן הדרך ועוד דהא דרב הונא ודרבה בר בר חנה סתמא קאי על כלה מתני׳ ואפי׳ ברישא דמיירי כשהוא בעיר מדלא קאמר שבא ומצאה קודם שיגיע זמן עונתה וכ״ש שאין לפרש כן לדעת התוס׳ שפי׳ דההיא דפ׳ הבא על יבמתו לא התירו לא תשמיש אלא פקידה בעלמא דהיינו ריצוי ופיוס בדברים והנכון יותר דכי בא הכי פירושו שלא הגיע עת וסתה בימים שנפרש ממנה אבל אם הגיע עת וסת בנתים והוא בא אליה אח״כ אסורה היא לו ואפי׳ בבדיקה דהשתא אם אינה אומרת לו בפי׳ שבדקה בשעת וסתה מט׳ וסתות דאורייתא וכר׳ אליעזר דאמר לקמן דאשה שיש לה וסת שלא בדקה עצמה בשעת וסתה אסורה ואף על פי שבדקה אח״כ ומצאת טהור ורבה בר בר חנה סבר דאפי׳ הגיע עת וסתה בינתים היא מותרת לו בבדיקה דהשתא או אפי׳ בתביעה לחוד למי שבא מן הדרך דתביעתה זו היא בדיקתה כדאיתא בפרק קמא מט׳ וסתות דרבנן וכר׳ יהושע דאמר שאם לא בדקה בשעת וסתה תבדוק אח״כ ותהא מותרת משום דסבר וסתות דרבנן ולא הוצרכה לפרש כאן יותר דכיון דאמרינן דמר סבר וסתות דרבנן ומר סבר וסתות דאורייתא ממילא שמעינן דכלא פלוגתא תליא בהא דאמרן שהגיע עת וסתה בינתים ולא בדקה והוא בא אח״כ לשמש בבדיקה דהשתא וכר׳ יוחנן דלקמן דאמר אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה לא פליגא אהא דרבה בר בר חנה כלל כדברי הראב״ד ז״ל דא״כ הוה מפרש לה תלמודא ולא איירי נמי בההיא ממש כדברי קצת התוס׳ מדלא אמרינן וכן אמר רב שמואל בר אבא א״ר אסי א״ר יוחנן ולישני דהכי תרי מימרי נמי לא שייכי אהדדי כלל אלא רבה בר בר חנה איירי בערה ושריא בתר וסתה בבדיקה או בתביעה כמ״ד וסתות דרבנן וההיא דר׳ אסי א״ר יוחנן איירי אפי׳ בישנה וקאמר שאם בא אחר וסתה וחישב ימי טומאתה וזמן טבילתה ומצא שכבר עבר הכל שבא עליה בלא שום תביעה ובדיקה מכיון דהוו תרי ספיקי כדמפ׳ לקמן דקסבר נמי וסתות דרבנן כדאמר רבה בר בר חנה תלמידיה והכי דייק לישנא דקאמר בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה ואי בערה היה קאמר האי לישנא ועוד לשיילה דהא היא נאמנת לו א״נ נימא תבדוק אלא ודאי כדאמרן וההיא דר״ל דלעיל דאמר הלשון הזה שבא ומצאה תוך ימי עונתה אפי׳ בישנה היא אבל רב הונא ורבה בר בר חנה איירו בערה ולהכי נקיט לישנא דאסורה או מותרת ודכ״ע כל שאמרה שבדקה עצמה בעונת וסתה ומצאה טהור מותרת לד״ה ואפי׳ למ״ד וסתות דאורייתא ואין לה לחוש עד שיגיע עת וסתה פעם אחרת ואין לה לשנות דיניה עד שתעקור וסתה ג׳ פעמים ולהאי שיטתא אתיא כלה שמעתא שפיר בלשונה ובעניניה.
והלכתא כר״ל וכרבה בר בר חנה וכאידך דר׳ יוחנן דלא פליגי אהדדי כלל ופירושים אחרים ראיתי בשמועה זו אבל זהו דנראה לי נכון ומחוור כפי קוצר דעתי.
ריש לקיש משום (בשם) ר׳ יהודה נשיאה (הנשיא): ומה שמותרת אשה לבעלה הבא מן הדרך על סמך חזקת טהרתה הוא דווקא בזמן שבא הבעל ומצאה לאשתו כשהיא בתוך ימי עונתה (בתוך שלושים יום מראייתה הקודמת), שיכול להניח שעדיין לא ראתה וסומך על חזקת טהרתה, אבל אם בא לאחר עונתה סביר להניח שכבר ראתה דם בעונתה ואינה מותרת לו, אלא אם כן בדקה עצמה ונמצאה טהורה.
The Gemara notes that in this regard, Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: And this halakha that the wife of a husband returning from a journey has a presumptive status of purity is applicable only in a case where the husband came and found that his wife was within the days of her projected period, i.e., within thirty days of her previous menstruation. In this case he may assume that she has not yet experienced a new period, and therefore he may rely on her presumptive status of purity. But if he arrived after thirty days had elapsed from her previous menstruation, it is assumed that she experienced menstruation at the usual time and therefore it is not permitted for him to engage in intercourse with her unless she examined herself and found herself pure.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַב הוּנָא ל״שלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲבָל יֵשׁ לָהּ וֶסֶת אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ.

§ With regard to the presumptive status of purity of wives, Rav Huna says: The Sages taught this halakha only in the case of a woman who does not have a fixed menstrual cycle. But with regard to a woman who does have a fixed menstrual cycle, it is prohibited for her husband to engage in intercourse with her.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: דרב הונא הכי קאמר לא שאנו אלא שלא הגיע שעת וסתה אבל הגיע עת וסתה אסורה עד שתאמר לו טהורה אני. דקסבר וסתות דאורייתא וכודאי טמאה חשבינן לה וכדאמרינן לקמן (נדה טז.) דלמאן דאמר וסתות דאורייתא לא בדקה ולא ראתה ולבסוף בדקה אעפ״י שמצאה טהור טמא כאלו ודאי נטמאת.
ה ובענין חזקת הטהרה של הנשים אצל בעליהן, אמר רב הונא: לא שנו חכמים דין זה אלא רק באשה שאין לה וסת קבוע. אבל אשה שיש לה וסת קבוע — אסור הבעל לשמש עימה.
§ With regard to the presumptive status of purity of wives, Rav Huna says: The Sages taught this halakha only in the case of a woman who does not have a fixed menstrual cycle. But with regard to a woman who does have a fixed menstrual cycle, it is prohibited for her husband to engage in intercourse with her.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) כְּלַפֵּי לְיָיא אַדְּרַבָּה אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אֵין לָהּ וֶסֶת אֵימָא חֲזַאי יֵשׁ לָהּ וֶסֶת וֶסֶת קְבִיעַ לַהּ.

The Gemara asks: Isn’t it the opposite? On the contrary; the reverse claim stands to reason: If the wife does not have a fixed cycle, one can say that perhaps she saw blood, and therefore she should be forbidden to him; whereas if she has a fixed cycle, since her cycle is fixed for her she knows when she will become impure and is presumed to be pure beforehand.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותמהים על כך: כלפי לייא [לאן הדברים נוטים], שהרי אדרבה [להיפך], איפכא מסתברא [ההיפך מכך מסתבר], שכן בזמן שאין לה וסתאימא: חזאי [אמור: ראתה] ויש מקום לחשוש שטמאה היא, ובזמן שיש לה וסתוסת קביע [קבועה] לה ויודע מתי!
The Gemara asks: Isn’t it the opposite? On the contrary; the reverse claim stands to reason: If the wife does not have a fixed cycle, one can say that perhaps she saw blood, and therefore she should be forbidden to him; whereas if she has a fixed cycle, since her cycle is fixed for her she knows when she will become impure and is presumed to be pure beforehand.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב הוּנָא זל״שלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ שעת וִסְתָּהּ אֲבָל הִגִּיעַ שעת וִסְתָּהּ אֲסוּרָה קָסָבַר וְסָתוֹת דְּאוֹרָיְיתָא.

Rather, if Rav Huna’s differentiation was stated, it was stated like this: Rav Huna says: The Sages taught this halakha only in a case when the projected time of the woman’s period had not arrived before her husband returned from his journey. But if the projected time of her period had arrived, she is forbidden to him. Rav Huna maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by Torah law, as this is a halakha transmitted to Moses from Sinai. If a woman did not examine herself at this time she is presumed to have experienced bleeding, even if she did not sense the emission of blood, though there is no formal obligation to examine herself at this time. Accordingly, a husband returning home from a journey cannot rely on the assumption that his wife has examined herself at the projected time of her period, unless he positively establishes that she has done so.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנו – דכי מצאה תוך ימי עונתה לא בעיא בדיקה.
אלא שלא הגיע עת וסתה – בתוך אותן ימים שהיה בדרך כגון אשה שיש לה וסת ולא הגיע בתוך אותן הימים.
אבל הגיע עת וסתה – קודם ביאתו מן הדרך.
אסורה – דאורח בזמנו בא.
דאורייתא – הלמ״מ דמחזקינן לה בטומאת ספק.
הכי איתמר לא שנו אלא שלא הגיע שעת וסתה – לא היה לו לחזור ממה שאמר תחלה לא שנו אלא שאין לה וסת דאמת הוא דהיא בחזקת טהרה כדאמרינן בפ״ק (לעיל יב.) כל לבעלה לא בעיא בדיקה אפילו אין לה וסת והיה יכול להוסיף ויש לה וסת נמי כשלא הגיע שעת וסתה כו׳ אלא מיישב הלשון שאמר תחלה בלא תוספת.
תוס׳ בד״ה הכי אתמר לא שנו כו׳ והיה יכול להוסיף ויש לה וסת כו׳ עכ״ל ובלא תוספות ליכא למימר שלא לחזור ממה שאמר ל״ש אלא שאין לה וסת אבל יש לה וסת אסור והיינו בהגיע שעת וסתה דכיון דהא דאין לה וסת איירי דוקא בתוך ימי עונתה דומיא דהכי צריך לומר דאיירי איסורא דיש לה וסת אפילו בלא הגיע שעת וסתה דאם לא כן לפלוג כולה באין לה וסת וק״ל:
אלא כך יש לומר: אי איתמר [אם נאמרו] הדברים, הכי איתמר [כך נאמרו], אמר רב הונא: לא שנו הלכה זו של חזקת טהרה לנשים (שיש להן וסת קבוע) אצל בעליהן אלא בזמן שלא הגיע שעת וסתה קודם חזרתו מהדרך, אבל אם הגיע שעת וסתהאסורה. וטעמו משום שקסבר [סבור הוא]: וסתות (חיוב הבדיקה בשעת הוסת) הריהו דאורייתא [מן התורה] שהוא הלכה למשה מסיני, ומשום כך כיון שהגיע זמן וסתה, אף אם לא הרגישה שיצא ממנה דם, הרי היא בחזקת טומאה אם לא בדקה עצמה ומצאה טהורה. ואין הבעל הבא מן הדרך יכול לסמוך על כך שבדקה אשתו בשעת וסתה, בלא שיברר אצלה תחילה אם בדקה עצמה ונמצאה טהורה.
Rather, if Rav Huna’s differentiation was stated, it was stated like this: Rav Huna says: The Sages taught this halakha only in a case when the projected time of the woman’s period had not arrived before her husband returned from his journey. But if the projected time of her period had arrived, she is forbidden to him. Rav Huna maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by Torah law, as this is a halakha transmitted to Moses from Sinai. If a woman did not examine herself at this time she is presumed to have experienced bleeding, even if she did not sense the emission of blood, though there is no formal obligation to examine herself at this time. Accordingly, a husband returning home from a journey cannot rely on the assumption that his wife has examined herself at the projected time of her period, unless he positively establishes that she has done so.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר אֲפִילּוּ הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ נָמֵי מוּתֶּרֶת קָסָבַר חוְסָתוֹת דְּרַבָּנַן.

By contrast, Rabba bar bar Ḥana says: Even if the projected time of her period had arrived, she is permitted to her husband. Rabba bar bar Ḥana maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by rabbinic law, and therefore she is not considered to have experienced bleeding, though by rabbinic law she must still examine herself to ascertain that she is pure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וסתות דרבנן – הצריכוה חכמים לבדוק ביום וסתה שמא תראה ומיהו היכא דלא הוה בעיר ולא ידעינן אי בדקה אי לא בדקה לא מספקינן לה בטומאה.
אפי׳ הגיע זמן וסתה מותרת – תימה היאך מותרת הא אמרינן בשבועות פ״ב (דף יח:) ולקמן פרק האשה (נדה סג:) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וי״ל כששהתה אחר וסתה שבעה ימים שיכולה לטבול איירי דספק טבילה מוציאה מידי ספק ראתה כההוא דר׳ יוחנן דבסמוך ולמ״ד וסתות דאורייתא אפילו שהתה כשיעור זמן טבילה אסורה דודאי ראתה חשבינן לה ומתוך כך יש לדקדק דס״ל לרבי יוחנן דבסמוך וסתות דרבנן.
אפי׳ הגיע עת ווסתה מותרת ווסתות דרבנן. ומ״מ היאך מותרת הא אמרינן בספ״ב דשבועות אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן שעה אחת סמוך לווסתן כ״ש שאם עבר ווסתן שיש לספק שמא ראתה. וי״ל דמיירי כגון ששהתה אחר ווסתה כשיעור שיכולה לטבול כההיא דר׳ יוחנן דלקמן דאמר בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה ומ״ד ווסתות דאורייתא אפי׳ שהתה כשיעור זמן טבילה אסור דודאי ראתה חשבינן לה ומתוך זה יש לדקדק דס״ל לר׳ יוחנן לקמן ווסתות דרבנן:
ואילו רבה בר בר חנה אמר: אפילו אם הגיע שעת וסתה קודם חזרתו מהדרך — נמי [גם כן] מותרת האשה לבעלה, וטעמו: משום שקסבר [סבור הוא]: וסתות הריהו מדרבנן [דברי חכמים], שמדין תורה אף אם הגיע זמן וסתה, הריהי בחזקת טהורה, אם לא הרגישה, אף שלא בדקה עצמה. ומשום שאין חובה זו אלא מדברי חכמים, אין אנו מעמידים אותה בספק טמאה.
By contrast, Rabba bar bar Ḥana says: Even if the projected time of her period had arrived, she is permitted to her husband. Rabba bar bar Ḥana maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by rabbinic law, and therefore she is not considered to have experienced bleeding, though by rabbinic law she must still examine herself to ascertain that she is pure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) רַב אָשֵׁי מַתְנֵי הָכִי אָמַר רַב הוּנָא

Rav Ashi teaches the opinions of Rav Huna and Rabba bar bar Ḥana like this: Rav Huna says:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומביאים עוד, כי רב אשי הסביר את דברי משנתנו האומרת שכל הנשים הריהן בחזקת טהרה לבעליהן, אף לאחר שהגיע זמן וסתן, ומתני הכי [היה שונה כך] את שיטות רב הונא ורבה בר בר חנה. שכך לדעתו אמר רב הונא:
Rav Ashi teaches the opinions of Rav Huna and Rabba bar bar Ḥana like this: Rav Huna says:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה טו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה טו., עין משפט נר מצוה נדה טו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י נדה טו., תוספות נדה טו., תוספות רי"ד נדה טו., רמב"ן נדה טו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה טו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה טו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה טו., ריטב"א נדה טו., מהרש"ל חכמת שלמה נדה טו., מהרש"א חידושי הלכות נדה טו., פירוש הרב שטיינזלץ נדה טו.

Niddah 15a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 15a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 15a, Rashi Niddah 15a, Tosafot Niddah 15a, Tosefot Rid Niddah 15a, Ramban Niddah 15a, Rashba Niddah 15a, Meiri Niddah 15a, Tosefot Rosh Niddah 15a, Ritva Niddah 15a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 15a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 15a, Steinsaltz Commentary Niddah 15a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144