(1) 
גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְאָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא הוּתְּרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לִבְאֵר מַיִם חַיִּים בִּלְבַד.
GEMARA: Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava. And Rav Yosef also said that Rav Yehuda said that Shmuel said: Upright boards surrounding a well were permitted only in the case of a well containing potable, running spring water.
1. אמ׳ רב יוסף: חסר בדפוסים.
2. רב יוסף אמ׳: חסר בדפוסים.
3. הותרו: עיתים: ״התירו״, וכן בהמשך שם. וכן רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (יז:ל).
4. והאי דקתני באר הרבים: חסר בכ״י א , ונוסף שם בהגהה. חסר גם בכ״י נ , עיתים, ובר״ח.
5. הותרו: וכן בר״ח. כ״י נ , עיתים: ״התירו״.
6. בלבד: חסר בדפוסים.
7. ואי אשמעינן: כ״י נ : ״אמ׳ שמואל״.
8. באר: דפוסים: דלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר .
9. בבא: דפוס קושטא : בתירא .
10. אחד: כ״י נ , עיתים (סי׳ קכד), דפוס קושטא : ״אלא אחד״. רחב״ש מציין שהיא גירסת רש״י. רמב״ם פיהמ״ש, רחב״ש: ״אחת״.
11. דפוס קושטא כאן מקומו של הסעיף שבסוף המשנה: ר׳ יוסי או׳...בתוכה .
12. שתהא: דפוסים : שלא תהא אלא . רא״ש: שזהו .
13. היה: דפוסים : היתה .
14. כשנים: דפוסים : פי שנים .
15. היא כבית: דפוסים: היא בית . ר״ח רק: ״בית״.
16. שיוצאין: דפוסים: יוצאים .
17. בערקבנין: ר״ח: ״ערקבלין״ (כגירסת רש״י). דפוסים, רחב״ש, רא״ש: ״בעקרבלין״.
18. לי: כך ב-גי , גיג , גטו , גיז , כ״י נ , רמב״ם פיהמ״ש, דפוסים.
[כג, א, רי״ף סי׳ תקצ״ז]
משנה ד
מתני׳, ועוד אמ׳ ר׳ יהודה בן בבא וכו׳. רמבמז״ל פיר׳1, (למא) למא תקדם אל כלאם לר׳ יהודה בן בבא עטף וקאל, ועוד אמ׳ ר׳ יהודה בן בבא הגינה והקרפיף. עד ובלבד שיהא בה שומרה. פיר רשצז״ל2 שומרה, סוכת שומרין. או בית דירה וכו׳,
אמ׳ רב נחמן אמ׳ שמואל וכו׳.
[כג, א, רי״ף שם]
משנה ה
1. לשון הרמב״ם בפי׳ למשנה. ותרגם הרב קאפח: ׳לפי שכבר נזכרו דברי ר׳ יהודה בן בבא הוסיף ואמר, ועוד..׳.
2. ד״ה שומירה.
א גמרא אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ יהודה בן בבא. ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות ותקנתם אלא לבאר מים חיים בלבד.
GEMARA: Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava. And Rav Yosef also said that Rav Yehuda said that Shmuel said: Upright boards surrounding a well were permitted only in the case of a well containing potable, running spring water.
הכל
(2) וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֲוָה אָמֵינָא דְּרַבִּים וַאֲפִילּוּ מְכוּנָּסִין.
The Gemara comments: And it was necessary to cite both of these statements, even though their content appears to be the same. As had he taught us only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava that upright boards may only be set arranged for a well, I would have said that with regard to water belonging to the public, upright boards are permitted not only in the case of spring water, but even in the case of water collected in a cistern.
גמ׳ הוה אמינא דרבים אפי׳ מכונסין – שרי ר״י בן בבא והאי דקאמר באר הרבים משום ר׳ עקיבא דאמר באר היחיד שרי ואתא איהו למימר אע״ג דמים חיים נינהו דרבים אין דיחיד לא והכי קאמר אין עושין פסין אפילו לבאר אלא של רבים.
ומעירים: וצריכא [וצריך] להשמיענו שתי הלכות אלה אף שלכאורה תוכנן זהה. שכן אי אשמעינן [אילו היה משמיע לנו] רק הלכה כר׳ יהודה בן בבא במשנתנו שאמר שאין עושים פסים אלא לבאר בלבד, הוה אמינא [הייתי אומר] של רבים, ואפילו אינם מים חיים אלא אף מכונסין,
The Gemara comments: And it was necessary to cite both of these statements, even though their content appears to be the same. As had he taught us only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava that upright boards may only be set arranged for a well, I would have said that with regard to water belonging to the public, upright boards are permitted not only in the case of spring water, but even in the case of water collected in a cistern.
הכל
(3) וְהַאי דְּקָתָנֵי בְּאֵר הָרַבִּים לְאַפּוֹקֵי מדר׳ מִדְּרַבִּי עֲקִיבָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּלֹא הוּתְּרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לִבְאֵר מַיִם חַיִּים.
And that which was taught: One may only arrange boards for a public well, that was to exclude the opinion of Rabbi Akiva that upright boards may be arranged even for a private well, but not to allow us to infer that boards may not be arranged for a public cistern filled with collected water. Therefore, Shmuel teaches us that boards surrounding a well were permitted only in the case of a well of spring water.
והא דנקט באר הרבים לאפוקי מר׳ עקיבא – וא״ת א״כ הוה ליה למימר בור הרבים וע״כ באר היחיד לא דא״כ היינו רבי עקיבא וי״ל דאורחא דמלתא למיתני מענין שממעט דהיינו באר היחיד אי נמי הא דקאמר דרבים אפילו מכונסין לאו אר״י בן בבא קאי אלא אשמואל.
והאי דקתני [וזו ששנינו] באר הרבים — לאפוקי [להוציא] מדברי ר׳ עקיבא, אבל אין לדייק במלה באר שהוא דווקא מים חיים, אלא הכוונה גם לבור שמימיו נקווים ואינם נובעים. על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים נובעים.
And that which was taught: One may only arrange boards for a public well, that was to exclude the opinion of Rabbi Akiva that upright boards may be arranged even for a private well, but not to allow us to infer that boards may not be arranged for a public cistern filled with collected water. Therefore, Shmuel teaches us that boards surrounding a well were permitted only in the case of a well of spring water.
הכל
(4) וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּאֵר מַיִם חַיִּים הֲוָה אָמֵינָא לָא שְׁנָא דְּרַבִּים וְלָא שְׁנָא דְּיָחִיד קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא.:
And in the opposite direction, had he taught us that upright boards may only be arranged for a well containing potable, running spring water, I would have said that there is no difference whether it is a public well and there is no difference whether it is a private well. Shmuel therefore teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava, who says that upright boards may be arranged only for a public well, but not for one that belongs to an individual.
לא שנא דרבים ולא שנא כו׳ – יכול להיות דהוי כר׳ יהודה בן בבא והא דנקט ר׳ יהודה בן בבא באר הרבים היינו לאפוקי בור הרבים.
בד״ה ל״ש דרבים ול״ש דיחיד יכול להיות דהוי כר״י ב״ב והא דנקט כו׳ עכ״ל ר״ל דודאי אמלתיה דר״י גופיה לא נשמע למעט באר היחיד אלא דאי לא אמר הלכה כר״י ב״ב יכול להיות לפרש דר״י ב״ב נמי לא ממעט באר היחיד אלא בור הרבים לחוד אורחא דמלתא למתני מענין שממעט דהיינו בור הרבים דומיא שכתבו התוספות לעיל אלא דה״ק קמ״ל הלכה כר״י ב״ב דלא אצטריך הלכתא למעט בור הרבים דכבר שמעינן ליה מדקאמר לא הותרה פסי ביראות אלא לבאר מים חיים אלא ע״כ דאצטריך הלכתא למעט אף באר היחיד ור״י ב״ב נמי ממעט ליה ודו״ק:
ולהיפך, אי אשמעינן [ואילו היה משמיע לנו] שעושים פסים רק לבאר מים חיים הוה אמינא [הייתי אומר]: לא שנא [שונה] של רבים ולא שנא [שונה] של יחיד, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שמואל: הלכה כר׳ יהודה בן בבא, משמע — באר הרבים ולא של יחיד.
And in the opposite direction, had he taught us that upright boards may only be arranged for a well containing potable, running spring water, I would have said that there is no difference whether it is a public well and there is no difference whether it is a private well. Shmuel therefore teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava, who says that upright boards may be arranged only for a public well, but not for one that belongs to an individual.
הכל
(5) מתני׳ מַתְנִיתִין : וְעוֹד אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הַגִּינָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים עַל ע׳ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים הַמּוּקָּפוֹת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵּית דִּירָה אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר.
MISHNA: And furthermore, Rabbi Yehuda ben Bava said: With regard to a garden or a karpef, an enclosed courtyard used for storage, that is not more than seventy cubits and a remainder, a little more, as will be explained below, by seventy cubits and a remainder, and is surrounded by a wall ten handbreadths high, one may carry inside it, as it constitutes a proper private domain. This is provided that it contains a watchman’s booth or a dwelling place, or it is near the town in which its owner lives, so that he uses it and it is treated like a dwelling.
ועוד אמר לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר הרבים בלבד. וצריכא דאי אשמעינן הלכה כרבי יהודה בן בבא הוה אמינא דרב אפילו במכונסין ואפילו מלוחין ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אחד בור הרבים ואחד בור היחיד עושין להן פסין קא משמע לן לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. ואי אשמעינן שמואל באר מים חיים הוה אמינא לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד וכר״ע קא משמע לן הלכה כר׳ יהודה בן בבא.
מתני׳ ועוד א״ר יהודה בן בבא הגינה והקרפף כו׳ מאי תנא דקתני ועוד וכי תימא איידי דתנא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים דהוא לחומרא משום הכי קתני ועוד דהיא לחומרא.
ערך גן
גן – א(עירובין כג.) הגנה והקרפף שהוא ע׳ אמה ושירי׳ על ע׳ אמה ושיריים. (עירובין כח.) כי קאמר רב בדגנוניתא. (בבא בתרא סח) המוכר את העיר ומי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גנונייתא. דכתיב שלחיך פרדס רמונים: (עבודה זרה ו) השבת מתעשר זרע וירק וזירין התם בדגנוניית׳ פ׳ גן ממש.
ערך סך
סך – בסיכי זיירי ומזורי כבר פי׳ בערך זיירי (ביצה לו) לא צריכה דנקיט בסיכי פי׳ תפס ביתדות (בבא בתרא סט.) כי תבעי לך דנקיט בסיכי פי׳ אחוזת בפתחים ובחלונות ובית ידות (מנחות מא.) ושוין בטלית שכפלה ותפרה שחייבת תפרה פשיטא לא צריכה דנקיטה בסיכי (גיטין לז) לא צריכה דמקנה אסיכי (שבת עד: עבודה זרה לח) מאן דשדא סכתא לאתונא חייב משום מבשל פי׳ הנותן יתדות לחין בכבשן כדי לייבשן לנעצם בספינות וכיוצא בהם. פירוש לשרורי לחזק ויש מי שאמר סוכתא הן גלל בהמה דקיקין הטילם לכבשן מה שחייב משום מבעיר ה״ז חייב ועוד חייב משום מבשל וזה שנצרך לומר כן דלא תימא אין המפחר כלי חרס מבשל מפני שמחזק הכלי אשמעינן דמרפה רפה כשהן טיט ומתבשלין ואח״כ מתחזקין כשיצטרפו ויתפחרו (א״ב מפרשים סיכתא כמו סיחתא) (עירובין כג) אנן כי סיכתא בגודא פי׳ כמה שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו חור (גיטין לב) אפילו סיכתא בדפנא רפיא פירוש יתד הנעוצה בכותל מתחלחלת (א״ב תרגום ויתד תהיה לך וסיכא תהוי לך).
ערך עגל
עגל – ג(שבת סו. ביצה כג:) עגלה של קטן טמאה מדרס מאי טעמא דקא דריס עילויה וכל מידי דסמכין עליה מטמא מדרס שלש עגלות הן כבר פי׳ בערך דרס. של אבנים טהורה מכלום פי׳ עגלה של אבנים עצים מסובכין שתי וערב עשויין חלונות חלונות מניחין שם אבנים ומושכין אותן ואם אותן החלונות דבוקות שמקבלות רימונין ואין נופלין משם טמאה ואם לאו טהורה אלו עגלות קרובי עניין הם ודברים עגולין מסובכין (עירובין כג) היו שם גדודיות (פסחים צד) עגלה בצפון ועקרב בדרום.
ערך רבע
רבע – ד(פסחים יח:) רביעי בקודש פסול פי׳ הן ישא איש בשר קדש בכנף בגד שנגע בו שרץ ונגע בשר בכנף בגדו של טמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו המאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ראשון והבשר שנגע בכנף ולד ב׳ והלחם והנזיד שנגעו בבשר ולד ג׳ ויין ושמן שנגעו באלו ולד ד׳ ושאלם היקדש כלומר היפסל פי׳ זה בסוף סוטה ירושלמי. פ״א בערך בשר (שבת לא:) רביעית דם נתתי בכם וכו׳ (סוטה ה) ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קימעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ״ו פי׳ הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל כ״ה כספים שהוא רביעית לוג (ירושלמי בריש פרק המוציא יין) רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. רביעי בקרקע ורביע במעות כבר פי׳ בערך ויתר (גיטין כה) ב״ד של אחריהם אמר הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע (גמ׳) א״ר הונא רביעי בקרקע שהוא רביע במעות פי׳ כגון שקנה סקריקון שדה ארוכה ת׳ אמה בש׳ דינרין מחזיר לבעלים פ׳ אמה נשאר ביד הקונה ש״כ אמה רביעים פ׳ אמה דמי כל פ׳ אמה ממנה ע״ה דינר נמצאו פ׳ אמה בע״ה דינר רביע בקרקע הנשאר בידו של קונה שהן רביע נמי במעות שקנה בהן כל השדה ושמואל אמר רביע בקרקע שהן שליש במעות פי׳ כשמחזיר הלוקח לבעלים ק׳ אמה שהם רביע של כל השדה נשארו ביד הקונה ש׳ אמה בש׳ דינר דמיהם לפי מה שקנה מאה דינר בכל מאה אמה נמצאו ק׳ אמה שלוקח בעל השדה דמיהן ק׳ דינר שהם שליש המעות שקנה בהם השדה במאי פליגי רב הונא סבר נכי חומשא זבין כלומר מוזיל ומזבין מה ששוה חמשה בארבעה אותו שהוזיל הסקרוקין מחזירו לבעליו ושמואל אמר נכי ריבעא זבין וכן הפי׳ אחד הוא שכבר ביארנו חשבון אחד רב הוא סבר מחזיר חומש בקרקע או רביע במעות קסבר נכי חומשא וכן פי׳ מה ששוה מנה קנה בפ׳ כשנתן לו עשרים נמצא שנותן לו רביע הפ׳ שקנה בהן קרקע שהן רביע הקרקע שנשאר בידו ושמואל סבר נכי ריבעא זבין פי׳ שקנה בע״ה מה ששוה מנה הלכך נותן לבעל השדה כ״ה שהן דמי רביע כל השדה שקנה ושליש המעות שנתן לסקריקון ומותבינן על שמואל זו משנה הראשונה ב״ד של אחריהן אמרו וכו׳ עד ר׳ הושיב בית דין ונמנו שאם שהת בפני סיקריקון י״ב חדש כל הקודם בהן זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע ורביע במעות קשיא לשמואל שאמר שהן שליש במעות ופריק רב אשי כי תניא ההוא מתניתא רביע במעות לאחר שבאו מעות לידו של בעל השדה כגון שקנה ת׳ אמה בש׳ דינר ונתן גם לבעלים ק׳ דינרים נמצאו ק׳ דינרים רביע במעות שנתן הלוקח לסיקריקון ולבעלים דדמי שדה זו שהוא גבי דמי רביע הקרקע כל ק׳ אמה בק׳ דינרים. והלכתא כרב אשי דהוא בתרא ומתרץ מתניתא אליבא דשמואל דהוא רביע בקרקע ושליש המעות שלקח הסיקריקון (בבא בתרא קסו. כריתות ח) אם אלין הלילה עד שיהו בדינר וכו׳ עד עמדו קינין בו ביום ברבעתין פי׳ היינו חצי דינר כסף ולא משום הכי קרי רבעתין דליהוי רביע אלא שבלשון הברייתא ובלשונם קורין לחצי דינר רבעתין דהשתא נתזלזלו בפחות מה שאמר ולהכי נשבע ותיקן שלא יתאחרון שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה פ״א רבעתים ברביעים של סלע שיבאו בדינר כמו שנשבע (עירובין כג) איכא בינייהו רביע דרבנן פי׳ ריבעא דרבנן דמפר׳ באידך פירקין עגולות דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות לר׳ אליעזר דאמר אם היה אורכה יותר על ב׳ ברחבה אפי׳ אמה אחת אם הוא מרובעת לא שרי לטלטולי בה דכי משחת לה באלכסונא מזרות לזוית אשתכח טפי משנים כרחבה כרבי חנינא בן אנטיגנס דאמר זה יהיה לכם גבול לזה אתה נותן פאות ואין אתה נותן פאות לשובתי שבת ואילו ר׳ יוסי דאמר אפי׳ ארכה כב׳ ברחבה מרובע דיליף ממשכן דהוה ארכו ק׳ ורחבו נ׳ שנמצא ארכו מרובע כב׳ ברחבו אע״ג דאלכסינן טפי מן ב׳ ברחבה שרי כרב אחא דאמר המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וא״ר פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י׳ ורחב ד׳ מי בעינן הן ואלכסונן או לא ופשטינא מיהא דתני רב חנציה כזה יהו כל שובתי שבת ובהא אסיקנא הלכה בר׳ עקיבא והלכתא כר׳ יוסי ותרריהו לקולא דאפילו אריך וקטין ואפילו לא יש בה לא שומרה ולא בית דירה שרי (אהלות פרק ב) רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה (נזיר נג) חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמיא אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי׳ משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי (כלים פכ״ה) הרובע וחצי רובע בטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע פי׳ חתיכת עץ יש בה שני מדות בחפירה האחד מחזיק רובע הקב והשני חצי רובע אם נטמא אחד מהם לא נטמא האחר. (ברכות יד) רב אמי ורב אסי טעמו עד שיעור רביעתא פי׳ גאון טעימה זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו ודאי לא פורש בכל טעימה וטעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה ומן הכלל למדנו דאכילה ושתייה הוא דקביל עליה והא לא קא אכיל ושתי אבל הנאה לא קביל עליה אע״ג דקא מתהני אין בכך כלום הלכך טועם ואין בכך כלום ורב אמי ורב אסי דהוו טעימי עד רביעית אם תאמר כך היה מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן הרי אין צריכין לכל כך כי פחות מכך הרבה מאד בבואו אל הפה הרי הטעם נודע אלא ש״מ שאין טועמין ביום תענית כולו מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית אבל יותר מכאן לא ואין זה מותר עד שיהא מתכוין מעיקרא לטעום שיהא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כנוס. (קידושין כו) לקח בית רובע סמוך לירושלם פי׳ הלך וקנה שדה בית זריעת רובע הקב.
א. [גארטין.]
ב. [נעגעל.]
ג. [וואגען.]
ד. [פיערטהיילען.]
מתני׳ שומירה – סוכת שומרין ואע״ג דהוקף לדירה בית סאתים הוא דשרי טפי לא.
סמוכה לעיר – דהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד וכהוקף לדירה דמי.
שהוא ע׳ אמה ושיריים – וא״ת ולילף מהר הבית ועזרת נשים שהיה קל״ה אמה ועזרת ישראל היה קפ״ז וי״ל דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן להו אי נמי העזרות חשיבי מוקפין לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה.
ובלבד שיהא בה שומירה – נראה לפרש דפחות מע׳ אמה נמי צריך שומירה או בית דירה וביתר מבית סאתים לא סגי בשומירה ובית דירה אלא פתח ולבסוף הוקף הקרפף לצורך הבית אבל אין לומר דבשבעים אמה דוקא צריך שומירה אבל בפחות א״צ כלום וביתר אין סגי בשומירה דאין סברא שיהא ג׳ חלוקים בג׳ משהויין והא נמי אין לומר דביתר מע׳ נמי סגי בשומירה ולא אתא למימר אלא דבציר משבעים אמה ושיריים לא צריך כלל דאם כן במאי פליג ר׳ עקיבא לפירוש ר״ח דפירש דר׳ יהודה בן בבא איירי בדבר מועט ור׳ עקיבא לא איירי דלתרוייהו בע׳ אמה ושיריים ודבר מועט צריך שומירה ובפחות מכאן לא צריך ואפי׳ לפי׳ רש״י דפי׳ היינו תנא קמא דאמרו לו לר׳ יהודה מ״מ גם לפי׳ נראה דרבי יהודה בן בבא נמי אית ליה דבר מועט כמו תנא קמא דמשום הכי איצטריך לרבי עקיבא לחזור ולשנות ובלבד שיהא בה ע׳ אמה כו׳ ועוד אי ביתר מבית סאתים נמי איירי ר״י בן בבא א״כ היכי קאמר ר״י אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה משמע דלר״י נמי אין חילוק בין סאתים ליתר ורבי יהודה גופיה קאמר לעיל גבי פסין עד בית סאתים ועוד לר״ח דפי׳ היינו תנא קמא היינו ר״י בן בבא כלומר ואמאי הוצרך לשנות ובלבד כו׳ כיון דקאי ארבי יהודה בן בבא והא אצטריך דלא נימא דשרי אפילו ביתר מבית סאתים כיון דר׳ יהודה בן בבא איירי ביתר מבית סאתים לכך נראה כדפרישית ומה שפירש רש״י אפילו בהוקף לדירה לא שרי רבי יהודה בן בבא ביתר מבית סאתים אין נראה אלא בפתח ולבסוף הוקף מהני אפי׳ ביתר מבית סאתים דהא שרו רבנן לעיל בדיר וסהר ומוקצה אפי׳ בי׳ כורים וכמה חצירות ומבואות שהיו בירושלים יתרות על בית סאתים וכי יאסור ר׳ יהודה בן בבא בכולם לטלטל ודווקא בשומירה הוא דקאמר דלא מהני ביתר מבית סאתים אבל פתח ולבסוף הוקף מהני אפי׳ יותר ולרש״י שמא יש לחלק דבדיר וסהר ומוקצה וחצר לפי שתשמישתן רב יותר אפי׳ י׳ כורין אבל קרפף אפי׳ פתח ולבסוף הוקף לא מהני ביתר מבית סאתים.
פיסקא: ועוד אמר ר׳ יהודה בן בבא כול׳ – מה שפירש המורה: דאף על גב דהוקף לדירה בית סאתים הוא דשרי, טפי לא, אינו נראה לי כלל, דכל שהוקף לדירה אפילו אלף אמה שרי ולא אסרו חכמים אלא בקרפף שלא הוקף לדירה והכא בהא קמיפלגי דר׳ יהודה בן בבא סבר קרפף שהוא ע׳ ושירים על ע׳ ושירים מטלטלין בתוכו ובלבד שיהא בו שומירה דקסבר לבית סאתים נמי בענן בית דירה ואינו מותר בלא דירה אלא פחות מבית סאתים אבל בית סאתים חשיב וכי היכי דטפי מבית סאתים בעי היקף לדירה הם הכי הבית סאתים. ור׳ יהודה נמי סבירא ליה כותיה אלא דסבר שגם בור ושיח ומערה חשיבי בית דירה ובין ר׳ יהודה בן בבא ובין ר׳ יהודה סבירא להו דאפילו טפי מבית סאתים מישתרי בבית דירה אלא דסברי דאף בית סאתים נמי בעי בית דירה. ור׳ עקיבה פליג עליהו ואמר דבית סאתים אפילו אין בו אחד מכל אילו מטלטלין בתוכו כאילו היה פחות מבית סאתים ואתי ר׳ עקיבה כתנא קמא דאמרו לו לר׳ יהודה לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף דמשמע דגנה וקרפף הן מותרין בבית סאתים בלא שום בית דירה. ור׳ אלעאי הוה שרי אפילו בבית בור בלא בית דירה דלית ליה כלל דמצרכי רבנן בית דירה אלא בכל היקף דעלמא שרי לטלטולי אם מחיצותיו כשרות והשתא ליכא לאקשויי כלל דר׳ יהודה אדר׳ יהודה כדקשיא לי במהדורה קמא.
מתני׳: ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר. פירש רש״י ז״ל: דהוקף לדירה ואפ״ה בית סאתים הוא דשרי טפי לא. וסמוכה לעיר דהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד וכהוקף לדירה דמי. ותמיהא לי חדא דאי הוקף לדירה בעי בגנה היקף דירה לא מעלה ולא מוריד, דאפילו קרפף שהוקף לדירה אם נזרע רובו זרעים מבטלין כח הדירה כדאיתא בגמרא. ועוד דאם כן בתרתי פליג אדר׳ עקיבא ור׳ יהודה דכולהו שרו אפילו כור ואפילו כוריים ואפילו בשהוקף לדירה, וכדתניא לעיל (עירובין יט:) אמרו לו לר׳ יהודה אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה וחצר שאפילו בת חמשת כורין ואפילו בת עשרת כורין שמותר אמר להן זו מחיצה ואלו פסין. אלמא מילתא פשיטא היא לכולהו דהיכא דהוקף לדירה אפילו בית עשרת כורין, ואם כן בהדיא הוה להו לאפלוגי עליה דר׳ יהודה בן בבא ביתר מבית סאתים בשהוקף לדירה כדאיפליגו עליה בבית סאתים שאינו צריך היקף לדירה.
ומסתברא לי דשומירה לאו בית דירה היא והיקף אדעתא דשומירה לא הוי כהוקף לדירה, דשומירה תשמישה לאויר הוא וגריעא מבורגנין שבשדות, ואפילו הם בעצמן לא שרו אלא בבית סאתים אבל יתר מכן לא, וכדאמרינן לעיל (עירובין כב.) כלל א״ר שמעון בן אלעזר כל דירה שתשמישה לאויר כגון בורגנין שבשדות בית סאתים מותר יתר מבית סאתים אסור וכל שכן שאין מתירין קרפף יתר מבית סאתים מחמתן. ובית דירה נמי דתניא הכא לא שתהא בית דירה בתוכה קודם היקף [הקרפף אלא לאחר שהוקף דהוה ליה כהוקף ולבסוף פתח, אי נמי בגינה בין קודם היקף] בין לאחר היקף דאין היקף דירה מעלה ולא מוריד בגינה וכדאמרן. אלא שר׳ יהודה בן בבא סבור דשלשה דינין יש בדין קרפף, דהיכא דליכא אפילו שומירה ושאינו סמוך לעיר אפילו בית סאתים או אפילו פחות מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות בלבד, עשה עד בית סאתים כמו שאנו עושין ביתר מבית סאתים. ואם יש שם שומירה או בית דירה הרי זה קצת כהוקף לדירה, מפני שמתוך כך נראה שתשמישו בקרפף תדיר. וכן הדין בסמוך לעיר וכן הטעם, ואפ״ה עד בית סאתים דוקא אבל יתר מבית סאתים לא. ואם הוקף לדירה ממש כדיר וסהר וחצר אפילו בית חמשת כורין ואפילו בית עשרת כורין, ובזה לא נחלק אחד מהן.
אמר המאירי המשנה השניה ועיקרה בביאור ענין החלק השני ונתגלגל ממנה לביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר ועוד אמר ר׳ יהודה בן בבא הגנה והקרפף שהוא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים שזהו שיעור בית סאתים אם הוקף בגדר גבוה עשרה טפחי׳ מטלטלין בתוכו בכלו ובלבד שיהא שם שמירה ר״ל סוכת שומרים כדי שיהא נאמר עליה בכך סרך היקף לשם דירה או בית דירה לבעל הבית אע״פ שאינה תדירה אלא לפרקים או שתהא סמוכה לעיר ופירשו בה בתוך שבעים אמה ושירים שמאחר שסמוכה לעיר כל כך הרי הוא מתמיד לילך ולטייל בה והרי זה כעין דירה וי״מ בתוך אלפים אמה וא״כ מה שחלק ר׳ עקיבא להתיר אף בשאינה סמוכה פירושה אם שבת לשם או על ידי [עירובי] תחומין ועיקר הדברים כדעת ראשון:
ובלבד שיהא בה שומר׳ או בית דיר׳ או שתהא סמוכה לעיר – פרש״י ז״ל דאע״ג דכיון דאיכא הני חשוב מוקף לדיר׳ אפ״ה קסבר רבי יהוד׳ בן בבא דאפי׳ למיקף לדיר׳ אין מטלטלין בו כשהוא גדול מבית סאתים ואינו מחוור דא״כ פליג ר׳ יהוד׳ בן בבא על ר׳ יהודא וחכמים אפי׳ בדיר וסהר שאמרנו לעיל להדיא שמתירין בו אפי׳ בית עשרה כורין מפני שהן מוקפין לדירה וזה חדוש גדול שלא ראינו שום תנא חולק בזה ואי פליג בה ר׳ יהודא הוה לי׳ לפרושי בהדי׳ דפליג בדיר וסהר וחצר ועוד דשומרה ובית דירה בגוה מה מעלים ומורידי׳ לעשות מוקף לדירה דהא זרעי׳ מפקי מתורת היקף דירה ואפי׳ בחצר גמור כשנזרע רובו כדאי׳ לקמן בהדיא. והנכון כמו שפר״י ז״ל דהני לא חשיבי היקף דירה ואפי׳ בקרפף דמיירי דשומרה ובית דירה זו נעשו אחר שהיקף וה״ל הוקף ואח״כ פתח דלא חשיב כדאיתא לקמן בפרקי׳ ומיהו מחמיר ר׳ יהודא בן בבא שלא להתיר אפי׳ בי׳ סאתים אלא כשיש בה תשמישן אלו וביותר מבית סאתים אפי׳ בתשמישין אלו לא נתיר כיון שלא נחשב מוקף לדירה. ויש שהיו סבורין לומר כפשוט׳ דלישנא דר׳ יהודא בן בבא דמודה ר׳ יהודא בן בבא בפחו׳ מבי׳ סאתים שאין צריך דבר מכל אלו. אבל בתוס׳ כתבו דהא לא מסתבר שתהא מחלוקת רבי יהודא בן בבא בבית סאתים מצומצמות לא פחות ולא יותר ושלא יהא דינם או כלמטה או כלמעלה של ודאי דלר׳ יהודא בן בבא תל שהוא פחות מבי׳ (סאתים) דינו כבית סאתים מצומצמות דבעי שומרה או א׳ מחביריו ורבי יהודא כבור או שיח אף על פי שאינם חשובי׳ כל כך. כך הגרסא בכל הספרים שלנו ר׳ עקיבא אומר אף על פי שאין בה אחד מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שתהא שבעים אמה ושיריי׳ על שבעים אמה ושיריים. אבל בנסחאות ישנו׳ גורסין רבי עקיבא אומר אפי׳ אין בה אלא אחד מכל אלו. ותימא דא״כ היינו רבי יהוד׳ או ר׳ יהודה בן בבא דאיהו נמי באחד מכל אלו סגי ליה וליכא למימר דליהוי כרבי יהודא בן בבא בהא דהא משמע בתלמודא להדיא דלרבי עקיבא לא בעי׳ שומרה מדאמרי׳ ואי אמר הלכה כרבי יוסי ה״א עד שתיהוי בה שומרה קמ״ל הלכה כר׳ עקיבא אלמא לרבי עקיבא לא בעי׳ שומרה. וא״כ ר׳ עקיבא על בור ושיח קאי והיינו ר׳ יהודה ושמא נאמר דאין הכי נמי וכי אמרינן בתלמודא ר׳ עקיבא היינו ת״ק משום ר׳ יהודה קאמרינן דהוה ת״ק דידיה ואף על פי שלא פי׳ רש״י ז״ל כן ולא בתוס׳: וי״מ זו הגרסא דרבי עקיבא על ר׳ יהודה בן בבא קאי דבעי בית סאתים אף על פי שהם מרובעות שיהא עמה א׳ מן התשמישין התם דהיינו שומרה או דירה או סמוכה לעיר ובא ר׳ עקיבא ואמר אף על פי שאין בה אלא א׳ מכל אלו או ריבוע או תשמיש בית שמיר׳ ובית דירה או תשמיש בור ושיח בהכי סגי ופרכי׳ בתלמודא דרבי עקיבא היינו ת״ק כלומר ר׳ יהודא בן בבא שהוא ת״ק שלו שדבר עתה בתחלה בענין קרפף דכיון דקתני סיפא ובלבד שתהא מרובעת אלמ׳ תרתי בעי נמי רבוע ותשמיש. ופרקינן דאיכא נמי בינייהו דבר מועט ולעולם כל היכא דאיכא רבוע לא בעי שומרה רשות תשמיש כדאיתא בתלמודא ונכון הוא. והגאונים ז״ל כך פי׳ אפי׳ לפי הגרסא האחרת דכי אמרי׳ בתלמודא היינו ת״ק על ר׳ יהודא בן בבא קאמר כדבעי׳ למימר קמן. ועוד יש להוסיף בשטה זו לפי הגרסא האחרת דר״ע אינו מחלק בין תשמיש דרבי יהודה או תשמיש דר׳ יהודא בן בבא בהכי סגי ופרכי׳ בתלמודא דהיינו ת״ק דידה או ר׳ יהודה או ר״י בן בבא דאיהו כיון דקאמר ובלבד מכלל דבעי ריבוע ואחד מן התשמישין ופרקינן דאיכא: בינייהו דבר מועט ובודאי לענין הרבוע שאין הם ר׳ יהודה ור׳ יהודה בן בבא שהרי לא חלק ר׳ יהודה אלא על התשמישין.
בד״ה ובלבד כו׳ והא נמי אין לומר דביתר מע׳ נמי סגי כו׳ דאם כן במאי פליג ר״ע כו׳ עכ״ל דליכא למימר דפליג ר״ע עליה ביתר מע׳ וס״ל דלא סגי בשומירה דהא לא הוזכר בדברי ר״ע יתר מע׳ כלל ולא בא אלא להקל כדקאמר דאפילו אין בה אחת מכל אלו כו׳ ולפ״ז דאין לנו לומר דפליג ר״ע עליה ביתר מע׳ שלא הוזכר בדבריו כלל נראה לומר לפי פי׳ התוס׳ שכתבו לר״י ב״ב דבפחות מע׳ צריך שומירה וביתר לא סגי בשומירה פליג ר׳ עקיבא עליה חדא בפחות מע׳ לר״ע לא צריך שומירה ומצינן למימר דפליג עליה נמי בדבר מועט דלר״י ב״ב דאיירי ביה הוה בכלל פחות מע׳ ובעי שומירה ולר״ע דלא איירי ביה הוה בכלל יתר מע׳ ולא סגי בשומירה דביתר לא פליג ומצינן למימר נמי דלא פליגי בדבר מועט דלר״ע נמי דלא איירי ביה בעי שומירה וכן לפי האין לומר שכתבו התוס׳ דבע׳ מצומצם דוקא צריך שומירה ובפחות א״צ כלום כו׳ פליג ר״ע עליה חדא בע׳ מצומצם לר״ע לא צריך שומירה ומצינן למימר דפליג עליה נמי בדבר מועט דלר״י ב״ב דאיירי ביה הוה בכלל ע׳ מצומצם ובעי שומירה ולר״ע דלא איירי ביה הוה בכלל יותר מע׳ ולא סגי בשומירה דביתר לא פליגי ומצינן למימר דלא פליגי ביה דלר״ע נמי דלא איירי ביה בעי שומירה אבל לפי הפי׳ דביתר מע׳ סגי בשומירה ובפחות לא צריך שומירה לא פליג ר״ע כלל דבפחות נמי סבר דא״צ שומירה וביתר הא לא פליג עליה וסגי בשומירה ובדבר מועט נמי לר״י ב״ב דאיירי ביה הוה בכלל יתר ובעי שומירה ולר״ע נמי דלא איירי בי׳ הוה בכלל יתר ובעי שומירה כן נראה לפרש דבריהם ודו״ק:
בא״ד דמש״ה אצטריך ר״ע לחזור ולשנות ובלבד שיהא בה ע׳ אמה כו׳ עכ״ל ליכא לאקשויי לפרש״י דלא פריך מאי בינייהו אלישנא אלא מאי בינייהו לענין דינא אימא קושטא הוא דהוצרך לשנות ובלבד שיהא בה כו׳ משום דקאי אר״י ב״ב דאיירי ביתר מע׳ ואצטריך ליה לר״ע לשנות ובלבד שיהא בה כו׳ דלא נימא דשרי אפילו ביתר מע׳ כקושיית התוס׳ לקמן לפי׳ ר״ח לפום זה הפי׳ דא״ל די״ל דאי לאו דתני והוצרך לשנות ובלבד שיהא בה כו׳ לאשמועינן דלא איירי בדבר מועט א״כ מהיכא משמע מיניה דפליג ולא איירי בדבר מועט ועוד דהא לא קאי אר״י ב״ב אלא את״ק דאמרו לו ועוד נראה דבר פשוט דלפי׳ רש״י לא מסתפק להו בהאי פירושא לומר בדברי ר״י ב״ב דפחות מע׳ א״צ שומירה וביתר סגי בשומירה דא״כ אדפריך ר״ע היינו ת״ק דאמרו לו לפרוך ר״י ב״ב היינו ת״ק דאמרו לו ולפרוך נמי ר״ע היינו ר״י ב״ב וא״כ כיון דר״י ב״ב ע״כ בפחות מע׳ איירי דבעי שומירה לפרש״י לא הוה איצטריך ליה לרע״ק לשנות ובלבד כו׳ דלא נימא דשרי ביתר מע׳ כיון דר״י ב״ב לא איירי רק בפחות מע׳ אלא דהוצרך לשנות ובלבד כו׳ משום דבר מועט דלא איירי ביה אלא לפר״ח מסתפקא להו בהאי פירושא ומפרש״י נראה להם ראייה להביא לפר״ח ודו״ק:
בא״ד א״כ היכי קאמר ר״י אפילו אין בה אלא בור כו׳ ור״י גופיה קאמר לעיל גבי פסין כו׳ עכ״ל דליכא למימר בפסין דליכא מחיצות גמורות החמיר ר״י דא״כ מאי קאמרי לו מדיר וסהר אלא דר״י החמיר משום דלא מקרי מוקף לדירה ואע״ג דאית ביה בור וא״כ ע״כ הא דקאמר נמי הכא אפילו אין בה אלא בור כו׳ היינו דוקא עד בית סאתים ולא ביותר מבית סאתים דלא מקרי בור מוקף לדירה ובגליון לקמן בד״ה לא אמרן כתבו לסתור דברי התוספות דהכא דיש לחלק בבור לר״י בין מחיצות גמורות לפסין וראייתו מהא דאמר לעיל זו מחיצה ואלו פסין ועיין לקמן שכתבנו ליישב דברי התוס׳ דהכא ודו״ק:
ב משנה ועוד אמר ר׳ יהודה בן בבא: הגינה והקרפף (חצר מגודרת) שהן שבעים אמה ושיריים (ועוד משהו כאשר יבואר להלן), על שבעים אמה ושיריים, המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים — מטלטלין בתוכה שהריהי רשות יחיד גמורה, ובלבד שיהא בה שומירה (סוכת שומרים) או בית דירה או שתהא חצר או גינה, או קרפף זה, סמוכה לעיר ומחמת סמיכותה דעתו להשתמש בה ונחשבת כחצר שבעיר.
MISHNA: And furthermore, Rabbi Yehuda ben Bava said: With regard to a garden or a karpef, an enclosed courtyard used for storage, that is not more than seventy cubits and a remainder, a little more, as will be explained below, by seventy cubits and a remainder, and is surrounded by a wall ten handbreadths high, one may carry inside it, as it constitutes a proper private domain. This is provided that it contains a watchman’s booth or a dwelling place, or it is near the town in which its owner lives, so that he uses it and it is treated like a dwelling.
הכל
(6) ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ (א)רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכׇּל אֵלּוּ מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים.
Rabbi Yehuda says: This is not necessary, for even if it contains only a water cistern, an elongated water ditch, or a cave, i.e., a covered pit containing water, one may carry inside it, as the water bestows upon it the status of a dwelling. Rabbi Akiva says: Even if it has none of these one may carry inside it, provided that it measures not more than seventy cubits and a remainder by seventy cubits and a remainder.
עד (אמ׳) ר׳ עקיבה אומ׳ אפי׳ אין בה אלא1 אחד מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שתהא2 ע׳ אמה ושירים על ע׳ אמה ושירים. ומאי הוסיף ר׳ עקיבה.3 ופרקי׳ בגמרא4 איכא ביניהו דבר מועט. רשצז״ל5 קד פסר דבר מועט וקד שרחה שרח ואסע.
ורמז״ל6, קד פסר הדה אל משנה, ועוד אמ׳ ר׳ יהודה בן בבא וכו׳. ושרחהא שאדכר אקאוי להם פי אלכר אל פרק א ש אלמה (צ״ל אללה?) תע. פיר, ר׳ יהודה אומ׳ דבר מועט (ושל) [יש על] 7 ע׳ ושירים ולא נתנו לו חכמ׳8 שיעור. וכמה הן9 ע׳ אמה ושירים על ע׳ אמה ושירים, שיעורה בית סאתים, כחצר המשכן. ור׳ עקיבה אמ׳, בעינן עד10 דהוי בה תוספת ההוא מיעוט כחצר המשכן.
[כג, א, רי״ף שם]
1. כגי׳ במשניות שברי״ף דפוס קושטא (ראה דק״ס, ז) וכת״י נ״י, וכן בספר העתים (עמ׳ 140). ולפנינו במשניות ליתא תי׳ ׳אלא׳. ויש בראשונים העדפה של גי׳ רבינו. ראה: רחב״ש (עמ׳ קמ, שכתב: דכ״ה ב׳כל הספרים׳), ריטב״א (: ׳כך הגירסא בכל הספרים שלנו, ..אין בה אחד מכל אלו..אבל בנוסחאות ישנות גורסין ..אין בה אלא אחד מכל אלו׳), פי׳ תלמידי הריטב״א (מצא כן ב׳ספרי דוקני׳) והרשב״א (:׳כן הגי׳ ברוב הספרים׳, ב׳ספרים ישנים׳ וב׳ספרי גאונים׳). וכתב שם עוד: וב׳מקצת ספרים יש, שהעבירו קולמוס עליה (על תי׳ ׳אלא׳) וגרסי: ׳אפילו אין בה אחד מכל אלו׳. וכאמור היא גי׳ רבינו. והיא גי׳ רבי׳ נסים גאון, (ראה רחב״ש עמ׳ קמ-קמא), רמב״ם, רש״י וריב״ח. והקשו הרשב״א והריטב״א, דלפי״ז ר״ע היינו רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה, דאינהו נמי באחד מכל אלו מתירין כר״ע?! והאריכו בביאור הסוגיא. ועי׳ רחב״ש שביאר את המשנה לפי שתי הגי׳.
2. כגי׳ בכי״מ ורש״י (ראה דק״ס, ז). ולפנינו: ׳שיהא בה׳.
3. לקמן (בע״ב): ׳ר״ע היינו ת״ק׳. ופי׳ רש״י (ד״ה ובלבד): ׳ובגמ׳ פריך, תנא קמא נמי הכי קאמר׳. ונחלקו רש״י והרמב״ם בביאור כוונת הגמ׳, מי ה׳ת״ק׳ האמור (ראה לקמן הע׳ 70-71).
4. שם.
5. תרגום: ׳רשצז״ל כבר פירש [מהו] דבר מועט, ופירשו פירוש רחב׳. וברש״י (ד״ה רבי עקיבא): ׳היינו ת״ק דאמרו לו׳ (דהיינו מתניתין דלעיל, יח, א).
6. תרגום: ׳ורמז״ל כבר פי׳ את המשנה הזאת, ועוד אמר ר׳ יהודה בן בבא וכו׳. ופירושה אני עתיד להזכיר את דבריהם בסוף הפרק אי״ה׳ (ולא נמצא כן ׳בסוף הפרק׳, ראה מבוא). ועי׳ בפיה״מ לרמב״ם (המובא לקמן בהע׳ 75), שם ביאר את ה׳הבדל שבין ר״י בן בבא, שאמר שבעים ושירים על שבעים ושירים, ובין ר״ע שאמר ׳ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים׳.
ונראה, דגם לפי׳ הרמב״ם השאלה היא מה הוסיף ר״ע את״ק (שהוא ריב״ב) במה שחזר והזכיר ׳שבעים אמה ושירים׳ (ראה תוס׳ ד״ה ר׳ עקיבא, שפי׳ כן בדעת ר״ח וכ״פ רחב״ש עמ׳ קמ בשם רנ״ג, עי״ש הע׳ 18). וע״ז תירץ, ד׳איכא בינייהו דבר מועט׳ בדרך החישוב של הבי״ס. אבל בודאי דאיכא בינייהו טובא, דהא לר״ע שרי בבי״ס ׳אפילו אין בה אחת מכל אלו׳ שחייבו ריב״ב ור״י. אבל לפי׳ רש״י ׳אמרו לו׳ דריש פירקין ור״ע דהכא אמרו דבר אחד בכל, כמו שפי׳ רש״י (בע״ב, ד״ה ר״ע היינו ת״ק): ..׳היכא דאיכא בית דירה אפילו טובא ובשלא הוקף לדירה בי״ס׳
ונראה, דגם לפי׳ הרמב״ם השאלה היא מה הוסיף ר״ע את״ק (שהוא ריב״ב) במה שחזר והזכיר ׳שבעים אמה ושירים׳ (ראה תוס׳ ד״ה ר׳ עקיבא, שפי׳ כן בדעת ר״ח וכ״פ רחב״ש עמ׳ קמ בשם רנ״ג, עי״ש הע׳ 18). וע״ז תירץ, ד׳איכא בינייהו דבר מועט׳ בדרך החישוב של הבי״ס. אבל בודאי דאיכא בינייהו טובא, דהא לר״ע שרי בבי״ס ׳אפילו אין בה אחת מכל אלו׳ שחייבו ריב״ב ור״י. אבל לפי׳ רש״י ׳אמרו לו׳ דריש פירקין ור״ע דהכא אמרו דבר אחד בכל, כמו שפי׳ רש״י (בע״ב, ד״ה ר״ע היינו ת״ק): ..׳היכא דאיכא בית דירה אפילו טובא ובשלא הוקף לדירה בי״ס׳
7. כן הוא בגמ׳ (שם).
8. לפנינו ברי״ף: ׳בו חכמים׳ (ובגמ׳: ׳חכמים בו׳).
9. כגי׳ הרי״ף (וכן הגיה מהר״ם בגמ׳). ולפנינו בגמ׳ ׳וכמה שיעור׳.
10. פי׳ ׳כחצר המשכן׳ ולא יותר, וכמוש״כ הרמב״ם בפי׳ למשנה: ..אמרו שבעים אמה ושירים, לפי שאם תעשה את השירים האלו חמש שביעיות אמה.., יהיו תוצאות המספר חמשת אלפים וחצי אחד בקירוב. ואם תעשה השירים שני שלישים, כמו שנראה מן הירושלמי, יהיה מדת אותו השטח ארבעת אלפים ותשע מאות ותשעים ושלשה ושבע תשיעיות, וזה הוא ההבדל שבין דברי ר׳ יהודה בן בבא, שאמר שבעים ושירים על שבעים ושירים, ובין דברי ר״ע שאמר, ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים׳ (ולא יותר מזה). וכ״פ ברש״י שם (ע״ב ד״ה איכא בינייהו)
כך היא הגירסא ברוב הספרים: ר׳ עקיבא אומר אפילו אין בה אלא א׳ מכל אלו. וכן מצאתי בספרים הישנים ובספרי הגאונים ז״ל. ותמיהא מלתא דלר׳ עקיבא אין צריך אחד מכל אלו, שאילו כן ר׳ עקיבא היינו ר׳ יהודה בן בבא או ר׳ יהודה, ואמרינן בגמרא (בעמ׳ ב) אי אמר הלכה כר׳ יוסי הוה אמינא עד שתהא בית שומירה או בית דירה קא משמע לן הלכה כר׳ עקיבא, אלמא לר׳ עקיבא לא בעינן לא שומירה ולא בית דירה. ומקצת ספרים יש שהעבירו קולמוס עליה וגרסי ר׳ עקיבא אומר אפילו אין בה אחד מכל אלו.
ונ״ל ליישב גירסת הספרים הישנים דר׳ עקיבא אדר׳ יהודה בן בבא קאי, והכי קאמר: אפילו אין בה אלא אחד מאלו הענינים, כלומר: או שיהא בה שומירה או בית דירה או סמוכה לעיר ואע״פ שאינה מרובעת של שבעים ושירים על שבעים ושירים אלא אפילו אריך וקטין, או שתהא מרובעת אע״פ שאין בה אלא אחד מאלו ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים. כלומר: שיהא שבעים ושירים בלבד שלא יהא בית סאתים גמור וכדאמרינן בגמ׳ (בעמוד ב׳) דבר מועט איכא בינייהו, דתניא ר׳ יהודה אומר דבר מועט יש על שבעים אמה ושירים ולא נתנו בו חכמים שיעור. ונ״ל דהיינו נמי דאמרינן בגמרא (שם) הלכה כר׳ יוסי והלכה כר׳ עקיבא ותרווייהו לקולא, וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר׳ יוסי הוה אמינא עד שיהא בה שומירה או בית דירה קמ״ל דהלכה כר׳ עקיבא, כלומר: דשרי אפילו אין בה אחד מכל אלו ובלבד שתהא מרובעת. ואי אמרינן הלכה כר׳ עקיבא הוה אמינא אריך וקטין לא עד שיהא בה שומירה או בית דירה קמ״ל דהלכה כר׳ יוסי, דלא בעינן מרובעת לעולם אלא אפילו אריך וקטין כמרובעת.
ר׳ יהודה אומר אפי׳ אין בה אלא בור או שיח או מערה ומטלטלין בתוכן שאינו אלא כעין תשמיש ואין זה (אלא) כמין ביראות שקראנו תשמיש גמור שהביראות במקום שאין המים מצויים והרי הוא תשמיש גמור לאדם אע״פ שעקרו לבהמה אבל בזו אפי׳ היתה אמת המים עוברת לפניו שלא הוזקקנו לאלו אלא למראית העין בעלמא ואף לחכמי הדורות ראיתי שבזו לר׳ יהודה אם יבשו מימיו בשבת הואיל ואין המים עיקר אלא למראית העין בעלמא הואיל והותרה שבת הותרה:
ר׳ עקיבא אומר אפי׳ אין בה אחד מכל אלו שאע״פ שלא הוקפה לשם דירה הואיל ומ״מ אין בה אלא בית סאתים מטלטלי׳ בה ובזו הלכה כר״ע ומ״מ מדברי ר׳ יהודה למדו קצת מפרשי׳ שכל בית דירה הפתוחה לקרפף בית סאתים והם של אותם הבעלים בעצמם מותר לטלטל מזו לזו שאם הן אסורות זו על זו היאך הוא מותר על ידה וא״כ לא אסרו מבית לקרפף אלא כשהבית לאחד והקרפף של אחר ומ״מ הרבה נוטים בה לשטה אחרת שאף בשהכל לאחד כל שאתה נותן לו דין קרפף כגון שלא הוקף לדירה שאין טלטולו מותר אלא בבית סאתים אין טלטול ממנו לבית כלל אלא ממה שהוא רשות אחת עמו כגון חצר אכסדרה ודומיהם כמו שיתבאר:
ונשוב לדברינו והוא שבזו הלכה כר״ע מ״מ מה שהוסיף לומר ובלבד שתהא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים כיון בה לחדוש אחר שאין הלכה בה כמותו והוא ששאלו בגמ׳ ר׳ עקיבא היינו תנא קמא שנאמר עליו במשנה הראשונה אמרו לו לר׳ יהודה לא אמרו בית סאתים אלא לגנה וקרפף וודאי סתם נאמרה ובהוקפה שלא לשם דירה ותירצו איכא בינייהו דבר מועט והוא שת״ק מכשיר בית סאתים אף בארנו פי שנים ברחבו כחצר המשכן שהוא מאה על חמשים שנמצא שבורו חמשת אלפים אמה ור׳ עקיבא אינו מכשיר אלא לחשבון הנמצא מכוון ברבועו עד מה שאפשר לרבעו והוא שבעים אמה ושירים ר״ל ארבעה טפחים או אמור שני שלישי אמה על שבעים אמה ואותן השירים ומאה על חמשים יש בשבורו יתר על זה שמנה עשר אמות וארבעה טפחים ארך ברחב שני טפחים שנמצאת כל אמה שליש אמה מרובעת ונמצא הכל שש אמות וטפח ושליש ברוחב אמה שכשאתה מחזיר ד׳ טפחים אורך על שני טפחי׳ רחב לרחב ששה יהיו טפח ושליש ארך ברחב ששה כיצד כבר ידעת שחצר המשכן שממנו למדנו טלטול לשבת במקום שהוקף שלא לשם דירה היה מאה ארך בחמשים רוחב ונאמר עליה חמשים בחמשים ואע״פ שלפי פשוטו הוא מכוין לומר שיעמיד את המשכן על שפת החמשי׳ שיהא לפניו חצר חמשים על חמשים מ״מ דרשו בו טול חמשי׳ וסבב חמשים ר״ל שירבע חמשים היתרים באורך ויקיפם על החמשים הנשארים סביב סביב ואעפ״י שהותר לר״ע טלטול במאה על חמשים מ״מ לא כונה תורה להתיר לבאים אלא על דרך רבוע זה או שמא חכמים דרשו וגרעו שלא ליגע באיסור תורה וכמו שאמרו בתחומין שפוחתין מן המדות מפני הטועים מכאן ואילך צא וחשוב חמשי׳ על חמשי׳ שיש לך להקיף על חמשי׳ בחמשים עשה מהם חמש רצועות כל אחת ברחב עשר וארך חמשי׳ ותן ארבע לארבע רוחות ונמצאו לך שבעים על שבעים חוץ ממקום הקרנות שיש בכל אחד מהם פגימה עשר על עשר מפני התוספות שהוספנו ואתה ממלאם ברצועה חמשית שתעשה מהם חמש רצועות של עשר על עשר ואתה נותן מהם ארבע מתנות לארבע קרנות ונשלמו לך שבעים על שבעים בשלמות ועדיין לך בידינו רצועת עשר אמות ארך על עשר אמות רחב עשה מהן עשר רצועות אמה רחב בעשר אמות ארך וצרף את כלן לרצועה אחת ארוכה ותצא לך רצועה ארוכה מאה אמה ברוחב אמה וחלקנה לשלש רצועות כל אחת ארך מאה אמה ברחב שני טפחי׳ וצרף גם כן את כלן לרצועה אחת ארוכה ותצא לך רצועה שלש מאות אמה ארך ברחב שני טפחי׳ וכשתפרנס מהם שבעים לכל רוח נשארו לך מהם עשרים אמה ארך על רוחב שני טפחי׳ ועדיין אתה צריך מהם שמנה טפחים ארך ברחב הטפחים למלא כל קרן מהם בטפחי׳ על טפחים ונשארו לך משבור מאה על חמשים שמונה עשר אמות וארבעה טפחים ארך על רוחב שני טפחים שהם שש אמות וטפח ושליש ארך ברחב אמה שהם רכ״ד טפחים בשבור וזה דבר מועט שאין ראוי לשברו על הרבוע הואיל ואינן עולות לתוספת טפח ברבועו ולר״ע אינו מתיר טלטול אלא לשיעור זה ולא שיזקיקהו למרובע דוקא אלא שלא יהא בשבורו אלא כשיעור זה ולת״ק כל שיש בשבורו חמשת אלפים אמה מטלטלין בכלו ובזו הלכה כרבנן:
ר׳ יהודה אומר: אין צורך בתנאי זה דוקא אלא אפילו אין בה באותה גינה אלא בור ושיח (בור שפתחו מארך) ומערה (בור מקורה שיש בו מים) מטלטלין בתוכה, שמשום מקוה המים שבתוכה הריהי כבית דירה. ר׳ עקיבא אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו — מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.
Rabbi Yehuda says: This is not necessary, for even if it contains only a water cistern, an elongated water ditch, or a cave, i.e., a covered pit containing water, one may carry inside it, as the water bestows upon it the status of a dwelling. Rabbi Akiva says: Even if it has none of these one may carry inside it, provided that it measures not more than seventy cubits and a remainder by seventy cubits and a remainder.
הכל
(7) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיְתָה אׇרְכָּהּ יָתֵר עַל רׇחְבָּהּ אפי׳ אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ (ב)רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִילּוּ אׇרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרׇחְבָּהּ מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.
Rabbi Eliezer says: If its length is greater than its breadth, even by one cubit, one may not carry inside it, even though its total area does not exceed an area of two beit se’a, because in an area that was enclosed not for the purpose of residence, carrying is only permitted if the area is perfectly square. Rabbi Yosei says: Even if its length is double its breadth, one may carry inside it, and there is no need to be particular about a square shape.
אם היה ארכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת – אע״ג דמיעט רחבה והוסיף בארכה ואין בכולה אלא בית סאתים אין מטלטלין דמרובע הוא דשרו רבנן היכא דלא הוקף לדירה.
{שמעתא דשיעור קרפף שמותרת בטלטול}
ומה שפי׳ הרי״ף, איכא בינייהו ריבוע דרבנן, אנו אין לנו כפירושו.
אלא רבי יוסי, דאמר, אפילו ארכה כשנים ברחבה, כל שכן מרובעת כטבלא של ע׳ אמה ושירים על ע׳ אמה ושירים, דהיינו רבוע דרבנן. ולרבי אליעזר, דאמר, אם היה ארכה יותר משנים ברחבה, בעי׳ לעולם שיהא ארכה כשנים ברחבה, כחצר המשכן, דוקא, אבל לא מרובעת. דלית ליה רבוע דרבנן, דדרשי, טול חמישים וסבב חמשים. וזה הפי׳ יותר נכון.
פיס׳, ר׳ אליעזר אומ׳ אם היה1 ארכה יתר על רחבה אפי׳ אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה. ר׳ יוסי אומ׳ אפי׳2 כשנים3 ברחבה מטלטלין בתוכה וכו׳. עד [כג, ב] הלכה כר׳ יוסי, פיר׳4 דלא בעי מרובעת. והילכ׳5 כר׳ עקיבה6 דלא בעי מוקפת לדירה. והנך7 תרויהו שמעתתא כשמואל8 לקולא. וצריכא9, עד שיהא בה10 שומרה או בית דירה. פיר׳ כר׳ יהודה בן בבא דבעי שומירה או בית דירה. קמ״ל הילכ׳11 כר׳ עקיבה. (ואו) ואי אמ׳12 הלכה כר׳ עקיבה, הוה אמינא דאריך וקטין לא. פיר13 דהא ר׳ עקיבה מרובעת בעי, קמ״ל הילכ׳ כר׳ יוסי, דאפי׳14 אריך וקטין מותר.
[כד, א, רי״ף שם]
1. כגי׳ בכ״י וד״י (ראה שינויי נוסחאות) וכן במשניות במהד׳ הרב קאפח. ולפנינו:׳היתה׳.
2. לפנינו נוסף: ׳ארכה׳.
3. כגי׳ הרי״ף, הרא״ש ובמשנה שבפיה״ם לרמב״ם. ולפנינו: ׳פי שנים׳.
4. רש״י ד״ה הלכה כר״י.
5. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): הלכה.
6. רש״י ד״ה והלכה כר״ע.
7. רש״י ד״ה ותרוייהו.
8. לפנינו ברש״י: ׳דשמואל׳.
9. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף) נוסף: ׳דאי אשמעינן וכו׳ ׳.
10. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י, בגמ׳ כ״י אפ׳, ד״ש (ראה דק״ס, ת) ופי׳ רחב״ש (עמ׳ קנ, עי״ש הע׳ 89) ולפנינו: ׳עד דאיכא׳.
11. לפנינו: ׳הלכה׳.
12. כלשון הרי״ף. ובגמ׳: ואי ׳אשמעינן׳.
13. רש״י ד״ה אריך וקטין לא.
14. לשון הרי״ף. ובגמ׳ ליתא.
{שמעתא דשיעור קרפף שמותרת בטלטול}
ועוד, ומה שפי׳ הרי״ף ז״ל איכא בינייהו ריבוע דרבנן כו׳, וזה הפירוש יותר נכון.
אמר הכותב: לא נכון ולא הגון. חדא, מדקאמרינן בלישנא דגמרא, איכא בינייהו רבוע דרבנן, ולא קאמרינן, איכא בינייהו מרובעת.
ועוד, דהא מעיקרא קס״ד במרובעת מטלטלין ובארכה יתר על רחבה אין מטלטלין, ולא מקשי׳: אדרבה, כי ארכה יתר על רחבה טפי עדיפא, דדמיא לחצר המשכן.
ועוד, דהא משמע דכולהו מודו דמרובעת טפי עדיפא, משום דדמיא טפי לחצר, דחצר ארכה כרחבה וארכו יתר על רחבו דרך מבוי הוא, וכדקתני בדרבי יוסי, אפילו ארכה כשנים ברחבה מטלטלין וכ״ש מרובעת.
ועוד, אי רבי אליעזר כחצר המשכן בעי, היכי אמרינן, רבוע דרבנן איכא בינייהו. בין מרובעת בין שארכה יתר על רחבה לא יטלטל בתוכה עד שיהא ארכה פי שנים כרחבה כחצר המשכן, ואיכא בינייהו טובא.
ומצאתי בתוספתא (תוספתא עירובין ב׳:ז׳): הגנה והקרפף צריך שיהא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים. אם היא ארכה כשנים ברחבה, מטלטלין בתוכה בשבת. יתר אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה בשבת. וכן היה רבי אליעזר אומר: קרפף הסמוך לעיר ויש בארכו שבעים ושיריים, אף על פי שאינו מרובע מטלטלין בתוכו בשבת.
אבל הפי׳ שכתוב בהלכות הוא הנכון והמסכים ללשון הגמ׳. דרבוע דרבנן זהו מה שחכמים מרבעין בכל השבת כולה, ליתן אלכסון לרבוע שלהם. לרבי אליעזר בעי׳ שלא יהא ארכה יתר על שנים כרחבה, ולרבי יוסי מודדין לה בריבועה ונשכר את הזוויית, כדתניא (בבלי עירובין נ״א.): כזה יהו כל שובתי שבת. וכן פירשוה ר״ח ורבינו נסים בשם רבינו שרירא גאון ז״ל.
ר׳ אליעזר אומר אם היה ארכה יתר על רחבה אפי׳ אמה אחת אין מטלטלין בתוכה והקשו בגמ׳ שהרי מצאו לו במקום אחר שאמר אם היה ארכה יותר משנים ברחבה אפי׳ אמה אחת אין מטלטלין בתוכה הואיל ויצאה לה מתכונת המשכן באריכות יותר על פי שנים ברחבו פירו׳ בדוקא כלומר הא ארוכה יתר על פי שנים ברחבה לא ושאלו בגמ׳ ר׳ אליעזר היינו דר׳ יוסי ותירצו איכא בינייהו רבועא דרבנן ופירשו בה גאוני הראשונים מה שנחלקו בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ״ט:) בענין אלפים אמה של תחומין שר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר עגולות ולא מרובעות כדי שלא יהא שם אלכסון ובאם אתה נותנם מרובעות ומתירן לו עם כל שבתוכם הרי יש באלכסונם יותר וא״כ כל שמהלכם באלכסון אתה מעגל לו את הזוית להחזירו למדת הרחב והכ״א מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזוית להחזירו למדת הרחב ואף בזו ר׳ אליעזר סובר דוקא בעגול ומה שאמר שאם היה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי׳ אמה אחת אין מטלטלין בתוכה היא בא לאסור מרובעת שאם ארכה מאה הרי אלכסונה יותר ממאה וא״כ לא התירו אלא את השבור וכשיעור עגולו ור׳ יוסי אומר אפי׳ ארכה כשנים ברחבה ר״ל אף ברבוע והלכה כר׳ יוסי וגדולי הרבנים פרשוה בדרך אחרת ולענין פסק אין אנו צריכים להזכירה:
ר׳ אליעזר אומר: אם היתה ארכה יתר על רחבה, אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה, ואף על פי שאין שטחה עולה על בית סאתיים, שלא הותר טלטול בחצר שאינה עשויה לדירה אלא אם כן היתה רבועה, שאורכה כרוחבה. ר׳ יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה — מטלטלין בתוכה, ואין להקפיד על הריבוע.
Rabbi Eliezer says: If its length is greater than its breadth, even by one cubit, one may not carry inside it, even though its total area does not exceed an area of two beit se’a, because in an area that was enclosed not for the purpose of residence, carrying is only permitted if the area is perfectly square. Rabbi Yosei says: Even if its length is double its breadth, one may carry inside it, and there is no need to be particular about a square shape.
הכל
(8) אָמַר רַבִּי אִלְעַאי שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֶלְעָזָר וַאֲפִילּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר.
Rabbi Elai said: I heard from Rabbi Eliezer that one is permitted to carry in a garden or karpef, even if the garden is an area of a beit kor, i.e., thirty times larger than the area of a beit se’a.
מתני׳1, אמ׳ ר׳ אלעאי [שמעת]י מר׳ אליעזר2, אפי׳ הוא כבית כור וכו׳. פיר ר׳ ניסי[׳] ז״ל3, שאפי׳ הגינה והקרפיף יש בהן בית כור מטלטלין בתוכן. כל הנך תנאי דסבירא להו עד בית סאתים, אבל טפי לא. והאי תנא בלחוד4 הוא דשרי בית כור, דהוא ל׳ סאה.
[כג, א, רי״ף סי׳ תקצח]
1. כגי׳ בד״ש (ראה דק״ס, ט), במשבי״ר, רי״ף, ר״ח, ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו המשך המשנה הקודמת.
2. כגי׳ בכי״מ, ד״ש (ראה דק״ס, ט) והרי״ף. וכ״ה במשבי״ר ובמשניות. וכצ״ל (ראה זבחים יח, א ..׳ור׳ אלעאי תלמידו של רבי אליעזר, לפיכך שנה לך משנת רבי אליעזר׳). ולפנינו: ׳אלעזר׳ (והוגה ע״י הרש״ש ל׳אליעזר׳).
3. כעי״ז בפי׳ רחב״ש (עמ׳ קסב) בסתם (בלי לייחס הפי׳ לרנ״ג): ׳פי׳ אפי׳ הגנה או הקרפף יש בהן בית כור מטלטלין בתוכה. וכבר ביארנו שהכור ל׳ סאה. ונתברר בגמ׳ מברית׳, דחנניה סבר אפי׳ היא ארבעים סאה. ואלו שני התנאים חולקין עם שאר התנאים הנאמר דבריהם למעלה׳ (וראה ההע׳ הבאה).
4. פי׳ ׳האי תנא׳ דמתניתין. ורחב״ש שהזכיר ׳שני התנאים׳ (ראה הע׳ קודמת), קאי אברייתא דלקמן (כו, א): ׳חנניה אומר, ואפילו היא ארבעים סאה׳. ומש״כ במתניתין: ׳ובקשתי לי חבר ולא מצאתי׳, י״ל דלא מצאתי כדברי ממש (דחנניא אמר ארבעים סאה ואני אמרתי ל׳ סאין, ואף דיש בכלל מ׳ ל׳). א״נ משום דחנניא לא היה מתלמידיו של ר׳ אלעאי (כמוש״כ התוס׳ לקמן כו, ב ד״ה ולא מצאתי). או כמו התירוץ השני שם, ש׳לא מצא חבר ששמע מר״א קאמר׳. וכפי׳ זה גם ברש״י והרמב״ם. וכ״כ הריטב״א: ׳הפי׳, כדפירש רש״י ז״ל שלא מצא לו חבר מתלמידי ר׳ אליעזר שיאמר כן בשמו של ר׳ אליעזר, דבפרק כל שעה אשכחן בברייתא, באתי אצל ר׳ אליעזר בן יעקב והודה לדברי׳.
אמר ר׳ אלעאי שמעתי [מר׳ אליעזר] אפי׳ היא בית כור כלומר שלא נתן שיעור בית סאתים אלא לבקעה שאין שם מחיצות מסויימות אלא שנכנסי׳ ויוצאין בה דרך מדרון אבל גנה וקרפף שמחיצותיה גמורות אע״פ שלא לשם דירה הוקפו מטלטלין בכלו ואין הלכה כן כמו שהתבאר:
אמר ר׳ אלעאי: שמעתי מר׳ אלעזר, ואפילו גינה זו היא גדולה כבית כור, כלומר: פי שלושים יותר מהמידות שהוזכרו קודם לכן.
Rabbi Elai said: I heard from Rabbi Eliezer that one is permitted to carry in a garden or karpef, even if the garden is an area of a beit kor, i.e., thirty times larger than the area of a beit se’a.
הכל
(9) וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירַב בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא לוֹ אֲבָל לָהֶם מוּתָּר.
Incidentally, he adds: And I also heard from him another halakha: If one of the residents of a courtyard forgot and did not join in an eiruv with the other residents when they established an eiruv, and on Shabbat he ceded ownership of his part in the courtyard to the other residents, then it is prohibited for him, the one who forgot to establish an eiruv, to bring in objects or take them out from his house to the courtyard; however, it is permitted to them, the other residents, to bring objects from their houses to that person’s house via the courtyard, and vice versa. We do not say that the failure of one resident to join in the eiruv nullifies the validity of the eiruv for the entire courtyard.
אנשי חצר ששכח כו׳ – ולמחר ביטל רשותו לחברו שהיא אוסרת עליהן מלהוציא מבתיהן לחצר.
ביתו אסור להכניס ולהוציא – לחצר לצרכו.
אבל להן מותר – להביא כלי בתיהן לביתו דרך חצר.
וכן שמעתי1, אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב [בית[ו] 2 אסור מלהכניס ומלהוציא3 לו. פיר׳4 אסור להוציא מביתו לחצר ואסור להכניס מן החצר לביתו. אבל להן מותר. פיר׳, אשמעינן ר׳ אלעאי5, משום דלא עירב עמהן נעשה אורח אצלן ואף ביתו מותר להן.
1. לפנינו במשנה נוסף: ׳ממנו׳.
2. כן נראה להשלים.
3. כגי׳ במשניות במשבי״ר. ולפנינו: ׳ולהוציא׳.
4. כעי״ז ברש״י לקמן (כו, א ד״ה אנשי חצר): ׳ודאי, מתניתין בשביטל רשות שהיה להם בחצר מיירי.., לפיכך אף ביתו מותר להן, אבל הוא אסור להכניס ולהוציא מביתו לחצר׳. וריב״ח (עמ׳ לז) פי׳ דקאי א׳אנשי החצר׳, וכתב: ׳ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו. פי׳ אסור לאנשי החצר שביטל להם רשותו להוציא מביתו לחצר או להכניס מהחצר לביתו לצרכו הוא׳. והעיר שם (בהע׳ 128) דהפי׳ מחודש, ואפשר דכן הפי׳ ברש״י במשנה (כג, א ד״ה ביתו) שכתב: ׳[מביתו] (כ״ה בכת״י) לחצר לצרכו׳. וכעי״ז דייק הרש״ש (ד״ה אבל) ברש״י ׳דכליו אסור אפילו להם להוציא מביתו לחצר׳. ופי׳ טעמו ׳ע״פ מה שהעלה האבן העוזר (סי׳ שסו) מהמהרי״ל והרשב״א בעה״ק׳. ורחב״ש (שסמך אף הוא על רש״י שבדף כו, א) חולק וסבר דמותר להם להשתמש בחצירו אפילו בשבילו, וע״כ הוסיף (או שגרס כן) ברש״י (עי״ש הע׳ 30): ׳לפיכך אף ביתו מותר להם [להכניס ולהוציא לו]׳ (וע״ע לקמן הע׳ 101).
5. ברש״י שם נוסף: ׳דהמבטל רשות חצירו רשות ביתו נמי ביטל׳. ונראה דרבינו השמיט תי׳ אלו, משום דע״כ כבר מקודם (ראה הע׳ קודמת) איירי בשביטל להם רשותו.
ואגב כך הזכיר: וכן שמעתי ממנו הלכה אחרת. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ואילו שאר אנשי החצר עירבו עירוב חצרות — אסור מלהכניס ולהוציא מן הבית לחצר לו — לזה ששכח לערב, אבל להם מותר להכניס חפצים מן החצר לביתו. ואין אנו אומרים שבשל הדייר שלא עירב בטלה תורת עירוב מכל החצר כולה.
Incidentally, he adds: And I also heard from him another halakha: If one of the residents of a courtyard forgot and did not join in an eiruv with the other residents when they established an eiruv, and on Shabbat he ceded ownership of his part in the courtyard to the other residents, then it is prohibited for him, the one who forgot to establish an eiruv, to bring in objects or take them out from his house to the courtyard; however, it is permitted to them, the other residents, to bring objects from their houses to that person’s house via the courtyard, and vice versa. We do not say that the failure of one resident to join in the eiruv nullifies the validity of the eiruv for the entire courtyard.
הכל
(10) וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַרְקַבָּלִין בַּפֶּסַח וְחָזַרְתִּי עַל כׇּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר וְלֹא מָצָאתִי.:
And I also heard from him another halakha, that one may fulfill his obligation to eat bitter herbs on Passover with arkablin, a certain bitter herb. With regard to all three rulings, I circulated among all of Rabbi Eliezer’s disciples, seeking a colleague who had also heard these matters from him, but I could not find one.
בערקבלין – שם מרור.
ובקשתי לי חבר – לשלשה דברים הללו אם שמען מפיו ולא מצאתי ובגמרא מפרש דגבי גינה וקרפף לא שרו יותר מבית סאתים וגבי אנשי חצר סברי דאף להם אסור ביתו אבל מבתיהן לחצר מותר ובגמ׳ מפרש פלוגתייהו ובערקבלין סברי דלאו מרור הוא.
וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב עם האחרים והרי כלם אסורים להוציא מביתם אף לחצר אלא שזה השוכח בטל להם רשותו או חצרו ולא הזכיר בבטולו את ביתו וסובר ר׳ אליעזר שהמבטל את חצרו או רשותו אף ביתו בטל והלכך ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו מבית לחצר ומחצר לבית שלא יראה כמערער בבטולו אבל מחצר לשאר בתים מותר שהרי הוא כאורח אצלם ולהם מותר מבתיהם לחצר וכן מאותו בית לחצר שכבר נתבטל אצלם ומחצר לבתיהם ולאותו בית ומ״מ הלכה שהמבטל רשותו או חצרו לא בטל את ביתו אא״כ הזכירה בפי׳ והילכך ביתו לחצר אסור לו ולהם ואם בטלו אצלם בפירוש אסור לו ומותר להם:
וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח משום מרור והוא סיב שסביבות הדקל ויש בו מרירות מעט אע״פ שמתיקות מעט מתערב עמו ואף זו אין הלכה כן וגדולי המחברים בקצת חבוריהם גורסי׳ עקרבנין וכתבו שבלשון ערב נקרא אל עקרבאן והוא עשב שעליו עשויים כעקרב:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
וכן שמעתי ממנו עוד הלכה: שיוצאין בערקבלין (מין ירק מר) משום מרור בפסח. ובכל שלושת הלכות אלו חזרתי על כל תלמידיו של ר׳ אלעזר וביקשתי לי חבר שגם הוא שמע דברים אלו מפיו ולא מצאתי.
And I also heard from him another halakha, that one may fulfill his obligation to eat bitter herbs on Passover with arkablin, a certain bitter herb. With regard to all three rulings, I circulated among all of Rabbi Eliezer’s disciples, seeking a colleague who had also heard these matters from him, but I could not find one.
הכל
(11) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי תַּנָּא דְּקָתָנֵי וְעוֹד.
GEMARA: The Gemara first analyzes the wording of this mishna: What was taught previously, that the tanna teaches in this mishna: And furthermore Rabbi Yehuda ben Bava said, which implies a continuation of the previous mishna?
ג גמרא מתחילה מבררים את לשונה של משנה זו: מאי [מהי] לשונו המיוחדת של התנא דקתני [שהתחיל שונה] משנה זו ב״ ועוד אמר ר׳ יהודה בן בבא״ שמשמעה המשך לשיטתו במשנה הקודמת.
GEMARA: The Gemara first analyzes the wording of this mishna: What was taught previously, that the tanna teaches in this mishna: And furthermore Rabbi Yehuda ben Bava said, which implies a continuation of the previous mishna?
הכל
(12) אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּתְנָא לֵיהּ חֲדָא לְחוּמְרָא וְקָתָנֵי אַחֲרִיתִי מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי וְעוֹד וְהָא רַבִּי יְהוּדָה דִּתְנָא לֵיהּ חֲדָא לְחוּמְרָא וְקָתָנֵי אַחֲרִיתִי וְלָא קָתָנֵי וְעוֹד.
If you say that because he first taught one stringency concerning the upright boards surrounding a well, and then he teaches another stringency about an enclosure, and for that reason the tanna of the mishna teaches: And furthermore, then there is a difficulty. Didn’t Rabbi Yehuda also teach one stringency and then teach another stringency, and yet the tanna of the mishna does not teach: And furthermore Rabbi Yehuda said?
והא רבי יהודה דתנא אין עושין פסין אלא עד בית סאתים דהיא לחומרא והדר קתני אם היתה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין דהיא נמי לחומרא ולא קתני ועוד ופרקינן התם גבי ר״י אפסקוה רבנן דקתני אמרו לו לא אם אמרו בית סאתים [וכו׳] אבל גבי ר׳ יהודה בן בבא לא אפסקוה לפיכך קתני ועוד.
אילימא משום דאמר חדא לחומרא – גבי פסין דאמר דאין עושין אותן אלא לבאר הרבים והשתא קאמר חומרא אחריתי דאע״ג דהוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים.
והא רבי יהודה בר אלעאי דתנא לעיל חדא לחומרא – דאמר עד בית סאתים אין טפי לא והדר תנא אחריתי יסלקנה לצדדין ולא תנא ועוד משום דלאו בחדא מלתא היא דרישא איירי במדת היקף וסיפא איירי בביטול מחיצות.
בד״ה אילימא משום דתני חדא לחומרא פי׳ דשייך נמי למתני ועוד כו׳ והיכא דהוו תרוייהו מענין א׳ כו׳ עכ״ל ר״ל דשוין הן דכך לי תרוייהו לחומרא וכך לי תרוייהו מענין א׳ דבתרוייהו לחומרא בדר״י ב״ב תני ועוד ובדר״י נמי אי לאו דאפסקוה במלתא אחריתא הוה תני ועוד כמו בסוכה ובפ״ב דמגילה אע״ג דלא הוו תרוייהו לחומרא כיון דהוו תרוייהו מענין א׳ תני בהו ועוד והתוספות בפ״ב דמגילה כתבו ליישב התם דהוו תרוייהו נמי לחומרא ע״ש:
אילימא [אם תאמר] משום דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתי [ששנה לו הלכה אחת לחומרה בענין פסי באר ושנה אחרת], משום הכי [כך] קתני [שנה] מלת ״ועוד״ — והא [והרי] ר׳ יהודה בר אלעאי במשנתנו, דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתי, ולא קתני [ששנה שיטה אחת לחומרה ושנה אחרת, ואינו שונה] ״ועוד אמר ר׳ יהודה״!
If you say that because he first taught one stringency concerning the upright boards surrounding a well, and then he teaches another stringency about an enclosure, and for that reason the tanna of the mishna teaches: And furthermore, then there is a difficulty. Didn’t Rabbi Yehuda also teach one stringency and then teach another stringency, and yet the tanna of the mishna does not teach: And furthermore Rabbi Yehuda said?
הכל
(13) הָתָם אַפְסְקוּהּ רַבָּנַן הָכָא לָא אַפְסְקוּהּ רַבָּנַן.
The Gemara answers that the cases are different: There, the Rabbis interrupted Rabbi Yehuda’s statements in order to disagree with him, and hence it is not possible to say: And furthermore Rabbi Yehuda said. Here, however, the Rabbis did not interrupt him, as the two statements of Rabbi Yehuda ben Bava immediately follow one another.
ומשיבים: יש להבדיל בין הדברים: התם אפסקוה רבנן [שם הפסיקוהו חכמים] בין דבר ודבר כדי לחלוק עליו, ומשום כך אין לומר ״ועוד אמר ר׳ יהודה״. הכא לא אפסקוה רבנן [כאן לא הפסיקוהו חכמים] שדבריו של ר׳ יהודה בן בבא סמוכים זה לזה.
The Gemara answers that the cases are different: There, the Rabbis interrupted Rabbi Yehuda’s statements in order to disagree with him, and hence it is not possible to say: And furthermore Rabbi Yehuda said. Here, however, the Rabbis did not interrupt him, as the two statements of Rabbi Yehuda ben Bava immediately follow one another.
הכל
(14) וְכׇל הֵיכָא דְּאַפְסְקוּהּ רַבָּנַן לָא קָתָנֵי וְעוֹד וְהָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּסוּכָּה דְּאַפְסְקוּהּ רַבָּנַן וְקָתָנֵי וְעוֹד.
The Gemara raises a difficulty: Does this mean that wherever the disputing Rabbis interrupt their colleague, the tanna teaches: And furthermore? But with regard to Rabbi Eliezer in a mishna in tractate Sukka (27a), where the Rabbis interrupted his statements, nonetheless the tanna teaches: And furthermore.
ואקשינן וכל היכא דאפסקוה לא קתני ועוד והא ר׳ אליעזר דסוכה בפרק הישן בסוכה תחת המטה דקאמר ר׳ אליעזר אומר י״ד סעודות חייב אדם לוכל בסוכה ואפסקוה רבנן דקתני וחכמים אומרים אין לדבר קצבה וקתני ועוד אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים ופרקינן התם במלתיה אפסקוה דקתני וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון כלומר כאלו לא אפסקוה אבל הכא הוא קאמר לענין פסין והן אמרו לו גינה וקרפף וכיון דאפסקוה במילתא אחריתי לפיכך לא קתני ועוד. אקשינן ר׳ יהודה בן בבא קתני ע׳ אמה ושיריים.
והא גבי ר׳ אליעזר דסוכה דאפסקוה רבנן וקאמ׳ ועוד זהו שאמ׳ ר׳ אליעזר במסכ׳ סוכה בפרק הישן תחת המטה ר׳ אליעזר אומ׳ ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמי׳ אומ׳ אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד ועוד אמ׳ ר׳ אליעזר מי שלא אכל כו׳:
וכל היכא דאפסקוה רבנן לא הוה תני בה ועוד – אי שייך למימר בה כגון היכא דרישא וסיפא בחדא מילתא.
והא ר׳ אליעזר דסוכה – דתנן במסכת (סוכה דף כז.) ר׳ אליעזר אומר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה ועוד אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל לילי יו״ט הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון אלמא משום דרישא וסיפא בסעודה דסוכה ובחשבונן איירי תנא ועוד אע״ג דאפסקוה ושמע מינה האי דלא תנא בדרבי יהודה ועוד. משום דלא דמי הוא ובדרבי יהודה בן בבא למה לי דתני ליה.
ומקשים: וכל היכא דאפסקוה רבנן לא קתני [וכי בכל מקום שהפסיקוהו חכמים החולקים עליו אינו שונה] ״ועוד״? והא [והרי] ר׳ אליעזר במשנה במסכת סוכה (כז, א) דאפסקוה רבנן [שהפסיקוהו חכמים], ובכל זאת קתני [שנה] ״ועוד״!?
The Gemara raises a difficulty: Does this mean that wherever the disputing Rabbis interrupt their colleague, the tanna teaches: And furthermore? But with regard to Rabbi Eliezer in a mishna in tractate Sukka (27a), where the Rabbis interrupted his statements, nonetheless the tanna teaches: And furthermore.
הכל
(15) הָתָם בְּמִילְּתֵיהּ הוּא דְּאַפְסְקוּהּ הָכָא בְּמִילְּתָא אַחֲרִיתִי אַפְסְקוּהּ.:
The Gemara answers: It is not the same; there, they interrupted Rabbi Eliezer with a ruling with regard to his own topic; here, however, they interrupted Rabbi Yehuda with a ruling with regard to an altogether different matter. Consequently, his first statement had already been forgotten, and it is not the Mishna’s style to join together statements where the sequential link between them has already been severed.
התם – גבי סוכה במלתיה אפסקוה לא אהדרו ליה רבנן אלא בסעודות אבל רבי יהודה דמתני׳ לא איירי אלא בפסי ביראות בית סאתים ואהדרו רבנן בגינה וקרפף ודיר וסהר ולעולם טעמיה משום הפסקה ולר׳ יהודה בן בבא דלא אפסקיה תנא ועוד.
הכא במלתא אחריתי אפסקוה – תימה דבפרק המביא כדי יין (ביצה דף לד. ושם) קתני ועוד ואע״ג דאפסיק במילתא אחריתי דקתני ר׳ אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו [לחצוץ בו שיניו] ומגבב מן החצר ומדליק וחכ״א מגבב משלפניו ומדליק וקתני בתר הכי אין מוציאין את האור לא מן העצים כו׳ ומפסיק בבא שלימה וקתני בתר הכי ועוד א״ר אליעזר עומד אדם על המוקצה כו׳ ומיהו רש״י מהפך שם המשנה והגמ׳ אך לר״ת שאומר שאין צריך להפך דמילתא דאור קא מסיים ואזיל קשה וי״ל דהתם הוו תרי קולי ושייך למיתני ועוד אע״ג דאפסיק במילתא אחריתי דכח דהיתירא עדיף.
גמ׳ דאפסקוה אבל הכא כו׳ אין בה אחת מכל אלו כו׳ כצ״ל.
תוס׳ בד״ה ובלבד כו׳ ודוקא בשומירה ובית דירה דהוי דירה גרועה הוא דקאמר כו׳ כצ״ל. ונ״ב תוס׳ שנ״ץ:
בד״ה אילימא כו׳ למיתני ועוד אע״ג דלא הוי מענין אחד אבל הא פשיטא לי דשייך למיתני ועוד היכא דהוי תרווייהו כו׳ כצ״ל:
בד״ה הכא במלתא כו׳ וי״ל דהתם הוו תרי קולי כו׳ דכח דהיתירא עדיף עכ״ל ר״ל ולא דמיא לדהכא אע״ג דהוו תרי חומרא וכיון דאפסקוה במלתא אחריתי לא תני ועוד דכח דאיסורא לא עדיף ליה ולשון התוספות בפרק המביא מגומגם בזה ע״ש:
ומשיבים: אינו דומה; התם במילתיה הוא דאפסקוה [שם בענינו הוא שהפסיקוהו] שנחלקו בפרט ובאותו נושא עצמו. הכא במילתא אחריתי אפסקוה [כאן בדבר אחר הפסיקוהו] ומשום כך כבר נשכח ענין ראשון ואין זה מסגנון המשנה לצרף דברים כאשר הקשר הרצוף ביניהם כבר נותק.
The Gemara answers: It is not the same; there, they interrupted Rabbi Eliezer with a ruling with regard to his own topic; here, however, they interrupted Rabbi Yehuda with a ruling with regard to an altogether different matter. Consequently, his first statement had already been forgotten, and it is not the Mishna’s style to join together statements where the sequential link between them has already been severed.
הכל
(16) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.:
We learned in the mishna: Rabbi Akiva said: Even if the courtyard has none of these elements that indicate dwelling stipulated by the other Rabbis, one may carry inside it, provided that it measures no more than seventy cubits and a remainder by seventy cubits and a remainder.
מביאים מן המשנה את דברי ר׳ עקיבא האומר, שאפילו אם אין בה בחצר אחד מכל אלו התנאים שאמרו בה חכמים אחרים מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהיו בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.
We learned in the mishna: Rabbi Akiva said: Even if the courtyard has none of these elements that indicate dwelling stipulated by the other Rabbis, one may carry inside it, provided that it measures no more than seventy cubits and a remainder by seventy cubits and a remainder.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.