×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְאָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן.
that have a handle may be moved on Shabbat. And Rav Yehuda bar Sheila said that Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: And that is specifically when the status of a vessel applies to them, i.e., when the cover itself is suited for use as a vessel. This is contrary to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who holds that preparation alone is sufficient.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה שבת יז:ח} מתני׳ כל כסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת אמר ר׳ יוסי במה דברים אמ׳ בכסוי קרקעות אבל כסוי1 הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת:
{בבלי שבת קכו ע״ב} גמ׳ אמר רב יהודה בר שילא2 אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן3 דכולי עלמא כסויי קרקעות אם יש להן בית אחיזה אין ואי לא לא כסויי הכלים אע״ג דאין להן4 בית אחיזה שרי כי פליגי בכלים5 וחברינהו בארעא תנא קמא סבר גזרינן ור׳ יוסי סבר לא גזרינן והילכתא כתנא קמא6:
סליק פירקא
רי״ף מסכת שבת פרק יח – מפנין7
{משנה שבת יח:א} מפנין (מבית)⁠8 אפילו ארבע וחמש קופות של-תבן ושל-תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש אבל לא את האוצר ומפנין9 תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו10 ומעשר שני והקדש שנפדו ותרמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים11 אבל לא את הטבל ולא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו12 ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ולא את הלוף ולא את החרדל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים:
{בבלי שבת קכו ע״ב-קכז ע״א} גמ׳ השתא חמש מפנין ארבע מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול [ומאי]⁠13 אבל לא את האוצר שלא יתחיל באוצר תחלה ומני ר׳ יהודה היא דאית ליה מוקצה ושמואל אמר ארבע וחמש כדאמרי אינשי14 ואי באעי אפילו טובא נמי15 ומאי אבל16 לא את האוצר שלא יגמור את האוצר דילמא אתי לאשויי גומות אבל אתחולי מתחיל ומני ר׳ שמעון17 היא דלית ליה מוקצה.
{כפי׳ ר״ח} הא מילתא קא חזינא בה פלוגתא ביני רבואתא איכא מאן דפסק כרב חסדא משום דסוגיא דשמעתא כוותיה וסתם מתניתא נמי18 כוותיה וגמרא קא שאקיל וטארי לפרושי שיעורא19 דמתניתא ואיכא מאן דפסיק כשמואל משום דקא מוקים (לה)⁠20 למתניתין כר׳ שמעון דלית ליה מוקצה דקימא לן כותיה:
תנו רבנן אין מתחילין באוצר תחלה אבל עושה הוא21 שביל22 כדי שיכנס ויצא בו שביל והאמרת רישא אין מתחילין הכי קאמ׳ עושה בו שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו. תניא אידך23 תבואה צבורה כל זמן שמתחילין בה מערב24 שבת מותר לטלטלה בשבת ואם לאו אסור לטלטלה בשבת דברי ר׳ שמעון ור׳ אחא מתיר כלפי ליא אימא דברי ר׳ אחא ור׳ שמעון מתיר:
תאנא כמה שיעור תבואה צבורה לתך:
1. בכסוי, כסוי: כ״י מוסקבה: ״בכסוי, בכסוי״, וכן בה״ג. דפוסים, רמב״ם בפיהמ״ש, ר״ח: ״בכסויי, בכסויי״.
2. שילא: כ״י מוסקבה: ״שילת״.
3. עליהן: וכן בה״ג, ר״ח. דפוסים: עליו.
4. דאין להן: וכן בה״ג. דפוסים: דלית בהו. רא״ש: ״דלית להו״.
5. בכלים: כך בה״ג ור״ח. דפוסים: בכסויי תנור מר מדמי להו לכסויי קרקעות ומר מדמי להו לכסויי כלים. והיא הלישנא אחרינא שבגמרא כאן. הרמב״ם במשנ״ת (הל׳ שבת כה:יג) הביא את שתי הלשונות. וראה בעל המאור כאן.
6. והילכתא כתנא קמא: וכן פסק ר״ח, וכן בה״ג בשם ר׳ צמח בר פלטוי גאון. רא״ש: ורב אלפס ז״ל כתב ולית הלכתא כתנא קמא וטעה הסופר.
7. בפרק זה הבאנו נוסח ריבב״ן רק כאשר אינו תואם את נוסח שבכ״י מוסקבה.
8. מבית: חסר בכ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים, ר״ח, רא״ש ורמב״ם בפיהמ״ש.
9. ומפנין: כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים, רא״ש ורמב״ם בפיהמ״ש: ״מפנין״.
10. ומעשר ראשון שניטלה תרומתו: חסר בדפוס קושטא.
11. לעזים: דפוסים: לעניים.
12. ולא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו: חסר בדפוס קושטא.
13. ומאי: כ״י מוסקבה, דפוסים, ר״ח, רא״ש. כ״י א: ״מאי״.
14. בכ״י א נוסף: ״ארבעי חמוֹש״ (בניקוד על הוי״ו).
15. נמי: חסר בכ״י מוסקבה, דפוסים.
16. אבל: כ״י מוסקבה, דפוסים.
17. ר״ש: דפוס קושטא: ר׳ ישמעאל.
18. מתניתא נמי: וכן בריבב״ן. כ״י מוסקבה: ״דמתניתין נמי״ וכן בר״ח. דפוסים: לן תנא במתניתין.
19. שיעורא: דפוסים: שיעורין. רא״ש: ״טעמא״ וכן בר״ח. ריבב״ן: ״שמעתא״.
20. לה: חסר בכ״י מוסקבה, ר״ח, רא״ש, דפוסים.
21. הוא: כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים: ״בו״.
22. ריב״ח, דפוס קושטא מוסיפים: ברגלו, כבהמשך.
23. תניא אידך: ריבב״ן: ״תניא״. דפוסים: תנו רבנן.
24. מערב: דפוסים: בערב.
שיש להן בית אחיזה – בית יד.
ה״ג: ואמר רב יהודה והוא שיש תורת כלי עליהן – שהכיסוי ראוי לתשמיש עצמו הוא דניטלין בשבת ואם אין תורת כלי עליו לא אמרינן כיסוי כלי הוה כלי ודלתות שידה תיבה ומגדל דתנא מתני׳ נוטלין יש תורת כלי עליהן דראויין לישב עליהן ולתת עליהן מזונות לקטן ולקמן מפרש אמאי בעינן בית אחיזה הואיל ותורת כלי עליהן אלמא לרבי יוחנן מידי דליכא תורת כלי עליו לא מטלטלין והאי קנה מאי תורת כלי עליו איכא אי משום דפותח ונועל בו אין זו תורת כלי עליו אלא תורת בנין.
{ספר הנר}
ודוקא בשישא תורת כלי עליו, פיר׳ אם היה זה הקנה קנה של אורג שכבר נעשה כלי או נמי ראוי להפך בו זתים (או) [אז] תורת כלי עליה.
רשצז״ל פיר׳: שראויה לישב עליה.
{רי״ף מט: מעירובין קב.}
{ספר הנר}
מחזקה ארדבא,ב פיר׳ ארדבא מידה גדולה מאוד ובודאי זו כלי הוא.
מתני׳ כל כסוייג הכלים וכו׳
{רש״י}
כסויי קרקעות,ד כגוןה בור ודות דהוי כי בונה (אלא שמ׳ מינ׳) [אי לאו]⁠ו דמוכחא (מילתא) בית אחיזה דיליה ד⁠(י)⁠למשקיל (ואהדירי) [ואהדורי]⁠ז עביד.
כי פליגי בכלים (וחברתהי) [דחברינהו]ח בארעא, רשצז״ל: כגון תנור וכירים הוא דפליגי, ומשוםט (דראמי) [דדאמי]⁠י במקצת לכסויי בור ודות (גזי׳) [גזרי]⁠כ הני אטו הני.
{ספר הנר}
פיר׳ ש⁠[י]⁠דה,ל עתידהמ.
תיבה, צנדוק [=ארגז].
מגדל, כזאנה [=ארון].
בור, צהריג (מח/טר) [מחפור] פי אל ארץ [=בור חפור באדמה].
דות, צהריג מבני עלי /סטח אל ארץ [=בור בנוי על פני האדמה].
פרק שמנה עשר
מפנין אפי׳ ארבע וה׳ קופות וכו׳, רחז״ל: פיר׳ מפנין, מעתיקין התבואה ממקום למקום, מלשוןנ ופינו את הבית.
ואקשי׳ על משנתינו השתא חמש מפנין ד׳ מיבעיא.
ופריק ר׳ חיסדא ארבע מה׳ וחמש (מאתר) [מאוצר]⁠ס גדול. ומאי אבל לא את האוצר, שלא יתחיל באוצר תחילה, [ו]⁠מניע ר׳ יהודה היא דאית ליה מוקצה.
ובא שמואל לפרוק פירוק (אחד) [אחר]⁠פ ודבריוצ פשוטין הן.
אבל סוגיא דשמעתא כר׳ חיסדא, דמתניתא סתמא תאני כותיה שאין מתחילין באוצר תחלה ולא בתבואה (צבורא) [צבורה],⁠ק ומדבעאר כמה שיעור תבואה (צבורא) [צבורה]⁠ש ותנא כמה שיעור תבואה (צבורא) [צבורה]⁠ת לתך. שמ׳ מינ׳ [דהילכתא]⁠א כהני מתניתא דשקלינן וטרינן לפרושי טעמיהן. ויש מי שאומ׳ הילכ׳ (כשמיא) [כשמוא׳ל]⁠ב דמוקים למתני׳ כר׳ שמעון דלית ליה מוקצה והיל׳ כותיה.
א. ברי״ף, כשיש.
ב. ברי״ף, מחזקא ארבעת קבין. ובערוך ערך ארדב, מחזקת ארדבא.
ג. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, כיסוי.
ד. ברי״ף, בכסויי קרקעות. ובד׳, בכיסוי קרקע.
ה. בד׳ מוסיף, כיסוי.
ו. ד׳.
ז. ד׳.
ח. לפנינו.
ט. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, משום.
י. כד׳.
כ. בד׳, וגזרינן.
ל. כד׳. נמצא ברש״י ד״ה ה״ג ואמר רב יהודה. וכ״ז מלשונות של רש״י.
מ. כעין ארגז קטן שנותנים בו בקבוקי הבושם וכלי טיפולי נשים- ר׳ קאפח בפיה״מ.
נ. ויקרא י״ד ל״ו.
ס. ד׳.
ע. ד׳.
פ. ד׳.
צ. בד׳, ודברים.
ק. ד׳.
ר. בד׳ מוסיף, רב נחומי.
ש. ד׳.
ת. ד׳.
א. ד׳.
ב. ד׳.
הרב אלפסי פסק כרבנן בכסויי כלים שאין להם בית אחיזה, ולעיל פסק כרבינא דאמר כמאן מטלטלין האידנא כסויי דתנורי במתא מחסיא דאין להם בית אחיזה כמאן כר׳ אליעזר בן יעקב. ויש לומר דהא דרבינא בדלא חברינהו בארעא. אי נמי הא דרבינא איירי בטלטול ממקום למקום ואפילו חברינהו בארעא, ופלוגתא דר׳ יוסי ורבנן בטלטלו מעל גבי הכלי המחובר לקרקע ובהחזירו שם דדמי לסותר ולבונה. ובירושלמי פסק כר׳ יוסי, והכי מסתברא מדרבינא דאמר כמאן מטלטלינן האידנא וכו׳.
פרק מפנין
ואמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי א״ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן. איכא למידק והא רב אסי הוא דאמר לעיל (שבת קכה:) משמיה דרבי יוחנן דבהנחה בעלמא נעשית האבן כסוי לחבית ולא בעי מעשה ולא תורת כלי, ואמר נמי משמיה דר׳ יוחנן צאו ושפשפום אמר להן, ולא הצריכן מעשה אחר ולא תורת כלי. ותירץ ר״ת ז״ל דבפלוגתא דרבי אמי ורבי אסי דלעיל בשוכח ומניח, בדרבי אמי גרסינן אמר ר׳ יוחנן, אבל בדרבי אסי לא גרסינן בה ר׳ יוחנן, וכתב שכן מצא בספרים מדוקדקים, וההיא משמיה דידיה והא דהכא משמיה דרביה. ולספרים דגרסי בה רבי יוחנן, איכא למימר דאמוראי נינהו אליבא דר׳ אסי. וזה קשה קצת דאם כן לא הוה שתיק גמרא מיניה והוה מקשה לה ומתרץ לה הא דידיה הא דרביה אי נמי אמוראי נינהו אליבא דר׳ אסי.
אבל ראיתי להרמב״ן ז״ל ענין יעלה לנו בו תירוץ לקושיא זו. והוא שאמר דפלוגתא דר׳ אמי ור׳ אסי באבן שעל פי החבית ובנדבך של אבנים לא דמיא כלל לכולהו אינך, דבין בחריות בין בנגר בין בכיסוי הכלים להתירן לגמרי בהתקנתן פליגי, והא דאבן שעל פי החבית וזו דנדבך אינו אלא להתיר אותן למלאכה שתקן בה מערב שבת להשתמש בה למחר, כלומר לסלק האבן למחר מעל פי החבית ולהחזירה על פי החבית, וכן אבני נדבך לסדרן לישיבה למחר בשפשוף זה שעשה להן מבערב שהוא מתקנן בכך לישיבתן, ואע״פ שאין עשוין להתיחד לכך ואין עליהן תורת כלי כלל. וזהו שדימו בגמרא מחלוקת זו דאבן שעל פי החבית למחלוקת של נדבך שאין אדם מיחדן לישיבה, כדמוכח בפרק כירה (שבת מג.) דגבי לבנים מתרצים דאייתור מבניינא דחזיין למזגא עלייהו וגבי אבנים מתרצים תירוצא אחרינא, אלמא לא חזו למזגא עלייהו או משום דדמיהן יקרים או משום דישיבתן קשה כדאיתא בירושלמי אלו דבריו ז״ל.
ומכלל דברים אלו יצא לנו דאפשר דאיתא להא דרב אסי משמיה דרבי יוחנן באבן שעל פי החבית ובאבני נדבך דלא בעינן תורת כלי לאותה מלאכה שהתחיל בה מבערב, ואיתא נמי להאי דהכא דאמר ר׳ אסי משמיה דר׳ יוחנן דבעינן תורת כלי להתירן לגמרי בהתקנתן, וזה יותר נכון. ובספר המאור [כתב], דר׳ יוחנן לא בעי אלא מעשה כל דהו, [ושפשוף] בדבר שצריך שפשוף, והנחה מבעוד יום על גבי הכלי הויא מעשה כל דהו.
ולענין פסק הלכה, פסק הרב אלפסי ז״ל כר׳ אבא דאמר אע״פ שאינו קשור ואינו תלוי, והוא שיש תורת כלי עליו כר׳ יוחנן. ואע״פ שפסק בעירובין בפרק המוציא (עירובין קב.) בנגר הנגרר כרבי יהודה, וכדפסק התם שמואל דאמרינן התם אמר ר״י אמר שמואל הלכה כרבי יהודה, ורבא נמי אמר התם והוא שקשור בדלת. לא קשיין הני פסקי אהדדי, דהתם שאין תורת כלי עליו, (דהתם) דאינו מתוקן אלא במחשבה גרידא, ולשוייה עליה תורת כלי בעינן קשירה. וכ״כ גם ר״ת בספר הישר (סי׳ רכה). והא דפסק שמואל התם כר״י דבעי קשירה, אע״ג דאיהו כרשב״ג סבירא ליה בחריות של דקל שגדרן לעצים כדאיתא בפרק במה טומנין (שבת נ.). לא קשיא, דבכל מידי דמחבר בארעא מחמיר טפי.
שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת. ואמר רב יהודה בר שילא שכך אמר רב אסי שכך אמר ר׳ יוחנן: והוא דווקא כשיש תורת כלי עליהן, שהכיסוי עצמו ראוי לשימוש ככלי, ולא כדברי רבן שמעון בן גמליאל המסתפק בהכנה בלבד.
that have a handle may be moved on Shabbat. And Rav Yehuda bar Sheila said that Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: And that is specifically when the status of a vessel applies to them, i.e., when the cover itself is suited for use as a vessel. This is contrary to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who holds that preparation alone is sufficient.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי דְּאִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וּמִי בָּעֵי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וְהָתַנְיָא חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְשֵׁם עֵצִים וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִישִׁיבָה צָרִיךְ לְקַשֵּׁר רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ לְקַשֵּׁר.

And if you say: Here, too, Rabban Shimon ben Gamliel is referring to a case where the status of a vessel applies to the reed, does Rabban Shimon ben Gamliel require that the status of a vessel apply to it? Wasn’t it taught in a baraita: With regard to hard branches of a palm tree that one cut for firewood or for construction and then he reconsidered their designation and decided to use them for sitting, he must tie the branches together on Shabbat eve so that they will not be set-aside. Rabban Shimon ben Gamliel says: He need not tie them together, and nevertheless, it is permitted to move them. Rabban Shimon ben Gamliel does not require that one render it a vessel. Thought is sufficient.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן היכי אמר ר׳ יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ורבן שמעון בן גמליאל שרי אף על פי דליכא תורת כלי עליו. ור׳ יוחנן שמעי׳ ליה דבעי תורת כלי. ואוקימנא בקנה שהתקינו להיות נועל ופותח בו בדאיכא תורת כלי עליו ובהא א״ר יוחנן הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל. אבל בחריות של דקל שגדרן לעצים דשרי רבן שמעון בן גמליאל בלא קישור לא סבר לזה ר׳ יוחנן כוותיה. ועליהן [אמר דר׳] יוחנן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.
דרש ר׳ יצחק נפחא אפתחא דבי ריש גלותא הלכתא כר׳ אלעזר שאין פוקקין (עליו) [בו] אם [לא שהוא] קשור ותלוי. ואותבה ר׳ (עולא) [רב עמרם] מהא דתנן בסוף שבת מדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. א״ל אביי לרב (עזרא) [עמרם] למה אותיבתיה מהא מפני שהיא שנויה סתם. וקיימא לן הלכה כסתם משנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרית
חריתא(שבת קכו:) חריות של דקל שגרדן לעצים. (פסחים כב) איכא בינייהו קני וחריתא (א״ב פי׳ ענפים של דקל עיין ערך אלטין):
א. [צווייג.]
וכ״ת הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו – שראוי להפך בו זיתים או לפצע בו אגוזים.
(תורת כלי עליו – אפי׳ אינו ראוי לדבר אחר).
וכי תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו – פי׳ בקונטרס שיהא ראוי לעשות שום תשמיש אחר ואין נראה לר״ת כי למה יש לנו להצריך שלדבר אחר יהא ראוי כיון שראוי לדבר זה אלא נראה לר״ת דה״פ דאיכא תורת כלי עליו שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך שמאחר שלכך תיקנו והכינו לכך יש תורת כלי עליו אפילו אינו ראוי לדבר אחר כמו חריות של דקל שאינן ראוין לשום תשמיש אלא לישיבה אף על פי כן יכול להכינם ולטלטלם בשבת ואבנים נמי אמרינן לעיל צאו ושיפשפו ועוד אי תורת כלי עליהם ממש צריכא למימר דכלי ניטל לצורך גופו והא דאמרי׳ בעירובין (דף קב.) נגר הנגרר עשה לו בית יד מהו א״ל בוכנא קאמרת פירוש ושרי לאו משום דאי לא הוה כבוכנא ע״י הבית יד הזה הוה אסור דאפילו לא חזי למילתא אחריתי כיון שתקנוהו בידים לכך היה מותר אפי׳ בלא בית יד אלא נראה לר״י דההיא מיירי בנקמז דאסור לעיל מיני׳ בסמוך משום דמיחזי כבונה פי׳ שנועץ הנגר בתוך הנקב שבמפתן עד בתוך הארץ כדפירש בקונטרס התם ועלה קאי הא עשה לו בית יד באותו נגר שנקמז אי נמי שמואל לטעמיה דסבר דטעמא דרבי יהודה משום בנין אפילו בלא נעיצת נגר בארץ וכן נראה יותר כי נקמז אין פתרונו נעיצה בארץ אלא דומה שהוא מעין נשמט רק שאינו נשמט ממש כדמוכח בברייתא שהביא למעלה דקתני נגר אם נשמט כולו אסור נקמז מותר רבי יהודה אומר נקמז אע״פ שאינו נשמט ולא נודע פירוש נקמז היטב ובירושלמי גרסינן נגר דר׳ אליעזר הוה קטיר בגמי נשמט אסור נקמז רבי יעקב בר אחא מורה בראשי אצבעותיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ וכ״ת ה״נ דאיכא תורת כלי עליו ומי בעי רשב״ג תורת כלי עליה כו׳ כצ״ל. ונ״ב ותימה גדולה לפי׳ ר״י דלעיל שפי׳ חריות של דקל ראוים הן לישיבה ומש״ה לא בעי קישור לרב אסי אף דסבר הכא דבעי תורת כלי ויש ג׳ חלוקים. כסוי כלי בעי תורת כלי. אבנים לישיבה בעי שפשוף. וחריות לא בעי אלא ישיבה או מחשבה כדמוכח לעיל בפ׳ במה טומנין א״כ איך פריך הכא לרב אסי א״ר יוחנן הלא בע״כ לא דמי להדדי לדעת רב אסי משום ר׳ יוחנן וצ״ל דבודאי לא דמי ומ״מ שפיר קאמר הכא וכ״ת הכא דאיכא תורת כלי דמסתמא מ״ש ר׳ יוחנן סתם גבי התקינו אע״פ שלא קשרו איירי כפשוטו שהתקינו במחשבה אף בלא תורת כלי דאין לומר סתמא קאמר אלא בתורת כלי והא אשכחן גבי חריות דקל דמצריך ת״ק קשירה דעדיף מתורת כלי והוא לא מצריך מידי א״כ מן הסתם ג״כ לא נאמר דאיירי לעיל גבי קנה בדאיכא תורת כלי ודו״ק:
תוס׳ בד״ה וכי תימא כו׳. נ״ב בתוס׳ ארוכים פסק ר״ת דהלכה כר׳ יוחנן דהכא דמצריך תורת כלי לאותה מלאכה ולא בעי קשירה וא״כ לא מצריכים לנגר קשירה אלא תורת כלי ולעיל היה מצריך באבנים סיתות או למוד ובעי נמי קישור בחריות כדפרישית לעיל כו׳ עיין בגליון דלעיל בהיפוך הדף:
גמרא וכ״ת ה״נ דאיכא תורת כלי כו׳ הקשה מהרש״ל ותימה גדולה לפר״י דלעיל שפירש חריות של דקל ראוין הן לישיבה כו׳ א״כ איך פריך הכא לרב אסי כו׳ הלא בע״כ לא דמו להדדי כו׳ עכ״ל ול״נ דלק״מ דהא לפירוש התוס׳ השוו לעיל ישיבת החריות לשפשוף אבנים וכמו שבשפשוף אבנים לא בעי תורת כלי כמו בשאר כסוי כלים משום כיון דמסותת ומרובע סגי להו בשפשוף שא״צ עוד תיקון כו׳ כמ״ש לעיל ור״ל דדבר זה משוה אותן תורת כלי ה״נ בחריות לרב אסי כיון דראויים הם לישיבה ע״י מעשה ישיבה בע״ש הוכנו ומשוה אותן תורת כלי אבל לרשב״ג דלא בעי מעשה כלל בחריות אלא מחשבה בעלמא קשיא ליה שפיר והא בעינן תורת כלי דהיינו שום מעשה שהכינו לכך דהמחשבה בעלמא ודאי אינו משווה אותן תורת כלי והדברים ברורים למבין ודו״ק:
תוס׳ בד״ה וכ״ת ה״נ כו׳ פירש בקונטרס שיהא ראוי לעשות שום תשמיש אחר ואין נראה לר״ת כו׳ עכ״ל הרא״ש כתב ליישב פירש״י לשיטתו שפי׳ כולה שמעתין לענין איסור בנין כו׳ עכ״ל ע״ש ור״ל אבל באיסור טלטול לא בעי שיהא כלי אלא לדבר זה ומיהו אין זה מספיק דא״כ מאי מקשה מחריות דלא הוה רק איסור טלטול וק״ל:
סליק פרק כל הכלים
וכי תימא [ואם תאמר]: הכא נמי [כאן גם כן] בדברי רבן שמעון בן גמליאל מדובר באופן דאיכא [שיש] לאותו קנה תורת כלי עליו, ואולם ומי בעי [והאם מצריך, דורש] רבן שמעון בן גמליאל שתהיה תורת כלי עליו? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: חריות של דקל שגדרן (קצצן) לשם עצים להסקה, ונמלך עליהן להשתמש בהם לישיבהצריך לקשר אותן לפני השבת, להתיר לו לשבת עליהם. ואילו רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין צריך לקשר. ונמצא שלדעתו אין צורך לעשות מעשה בעץ להכשירו למלאכה ודי ההכנה במחשבה בלבד!
And if you say: Here, too, Rabban Shimon ben Gamliel is referring to a case where the status of a vessel applies to the reed, does Rabban Shimon ben Gamliel require that the status of a vessel apply to it? Wasn’t it taught in a baraita: With regard to hard branches of a palm tree that one cut for firewood or for construction and then he reconsidered their designation and decided to use them for sitting, he must tie the branches together on Shabbat eve so that they will not be set-aside. Rabban Shimon ben Gamliel says: He need not tie them together, and nevertheless, it is permitted to move them. Rabban Shimon ben Gamliel does not require that one render it a vessel. Thought is sufficient.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in one matter and disagrees with him in one matter.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סבירא ליה כוותיה בחדא – דמתוקן ואע״פ שאינו קשור.
ופליג עליה בחדא – דבעי תורת כלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: ר׳ יוחנן סבירא ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור כמותו בדבר אחד ונחלק עליו באחד].
The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in one matter and disagrees with him in one matter.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּרַשׁ רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אַפִּתְחָא דְרֵישׁ גָּלוּתָא הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵתִיב רַב עַמְרָם וּמִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת.

Rabbi Yitzḥak taught at the entrance of the house of the Exilarch: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer in the matter of a window shutter. Rav Amram raised an objection from that we learned explicitly in a mishna: And from their statements and their actions, we derived that one may seal a window, and measure, and tie a knot on Shabbat. Apparently, one may shutter the window under any circumstances, not only when the shutter was prepared for use, as Rabbi Eliezer said.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה כרבי אליעזר – דבעינן קשור ותלוי.
מדבריהם למדנו – בפ׳ בתרא בימי אביו של ר׳ צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח והתם מפרש לה וקתני מדבריהם למדנו.
שפוקקין – את המאור בדבר שאינו קשור ותלוי.
וקושרין – קשר שאינו של קיימא לכתחלה.
ומודדין – מקוה ומטלניות.
ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין – ואע״ג דטפיח לא מבטל ליה כמו פקק כדאמרי׳ בפרק הישן (סוכה דף כח.) גבי סדין איכא למימר דמבטל ליה טפי מסדין ולא מצי למימר נמי פקק דמצוה שאני כדאמרי׳ בשילהי מכילתין (דף קנז:) גבי מדידה דהתם לא הוי איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול אבל פקק דמשום תוספת אהל דדמי לבנין ליכא למישרי משום מצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם למדנו שפוקקין כו׳ א״ל אביי מאי דעתיך כו׳ כצ״ל:
בד״ה מדבריהם למדנו בפ׳ בתרא בימי אביו של ר׳ צדוק ובימי אבא שאול כו׳ כצ״ל:
א דרש ר׳ יצחק נפחא אפתחא דריש גלותא [על פתחו של בית ראש הגולה]: הלכה כר׳ אליעזר, בדין פקק החלון. מתיב [מקשה] רב עמרם ממה ששנינו במשנה מפורשת: ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת, ומכאן נלמד שפוקקים בכל אופן, ולאו דווקא בפקק המוכן לכך כדברי ר׳ אליעזר!
Rabbi Yitzḥak taught at the entrance of the house of the Exilarch: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer in the matter of a window shutter. Rav Amram raised an objection from that we learned explicitly in a mishna: And from their statements and their actions, we derived that one may seal a window, and measure, and tie a knot on Shabbat. Apparently, one may shutter the window under any circumstances, not only when the shutter was prepared for use, as Rabbi Eliezer said.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ [אַבָּיֵי] מַאי דַּעְתָּיךְ מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי סְתָמָא נֶגֶר הַנִּגְרָר נָמֵי סְתָמָא הִיא ואפי׳וַאֲפִילּוּ הָכִי מַעֲשֶׂה רַב.:

Abaye said to Rav Amram: What is your opinion, that the proof is decisive because it was taught in the mishna unattributed and the halakha is in accordance with an unattributed mishna? The mishna with regard to a bolt that is dragged is also an unattributed mishna. The halakha should be in accordance with that mishna as well. The Gemara concludes: And even so, an action is greater. Even though the two mishnayot are of equal weight, since one of them not only cites an unattributed opinion but also relates an incident where the Sages shuttered a window, that source is decisive.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נגר הנגרר נמי סתמא היא. והיא שנויה סתם אליבא דר׳ אלעזר. ושני ליה אף על פי דהא סתמא והא סתמא. הא סתמא דפוקקין ומודדין וקושרין בשבת עבדו בה עובדא ומעשה רב וזו הלכה למעשה והלכתא כחכמים ונדחה דרישא דר׳ יצחק נפחא. ואמרינן בתלמוד ארץ ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי דעתיך – דמותבת לרבי יצחק נפחא מהא מצי לשנויי לך הא מני רבנן היא ואי משום דקתני לה סתמא מותבת ליה דמדסתם לן כרבנן הלכתא כותייהו.
נגר הנגרר נמי סתמא – קתני לה וסתם לן בהא כרבי אליעזר דאסור.
מעשה רב – למילף מיניה דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא ש״מ הלכתא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי: מאי דעתיך [מה, מדוע דעתך] כן — משום דקתני סתמא [ששנינו סתם], שבמשנה לא נתפרש שם חכם ולכן הלכה כמותה, ואולם המשנה בדין נגר הנגרר נמי סתמא [גם כן סתם משנה] היא, והיה צריך ואפשר לפסוק כשיטה זו. ואולם מסכמים: אפילו הכי [כך]מעשה רב, שאף כשיש שתי משניות חולקות זו על זו, מעשה גדול ונחשב יותר. וכיון שמסופר באותה משנה שנהגו ועשו חכמים לפקוק את החלון — סומכים יותר על פסק הלכה זו.
Abaye said to Rav Amram: What is your opinion, that the proof is decisive because it was taught in the mishna unattributed and the halakha is in accordance with an unattributed mishna? The mishna with regard to a bolt that is dragged is also an unattributed mishna. The halakha should be in accordance with that mishna as well. The Gemara concludes: And even so, an action is greater. Even though the two mishnayot are of equal weight, since one of them not only cites an unattributed opinion but also relates an incident where the Sages shuttered a window, that source is decisive.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: (כׇּל) כיסוי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים אבְּכִיסּוּי קַרְקָעוֹת אֲבָל בְּכִיסּוּי הַכֵּלִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת.:

MISHNA: All covers of vessels that have a handle may be moved on Shabbat. Rabbi Yosei said: In what case is this statement said? In the case of a cover for the ground, i.e., the cover of a pit; however, with regard to covers of vessels, both in this case and in that case, even if they do not have handles, they may be moved on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ בכיסוי קרקע – כגון כיסוי בור ודות דהוי כבונה אי לאו דמוכחא בית אחיזה דילה דלמשקיל ואהדורי עביד.
{שמעתא דכסויי כלים דמחברי בארעא}
וזו שפסק הרי״ף ז״ל כת״ק דר׳ יוסי בכסויי כלים דמחברי בארעא, דבעי׳ בית אחיזה, כשגגה יצאה מלפניו.
דהא אמר רבינא (בבלי שבת קכ״ה.): כמאן מטלטלינן האידנא כסויי דתנורי במתא מחסיא, אע״ג דאין להם בית אחיזה. כמאן. כר״א בן יעקב. ומעדותו של ר׳ יוסי הוא, שהעיד משום ר״א ב״י. והוא אזיל לטעמיה, דשמעי׳ ליה במתני׳: בין כך ובין כך ניטלין בשבת.
ותו לא מידי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ט. כל כיסוי הכלים שיש להם בית אחיזה. לתפשן שיהא נוח להסירם משם ולהחזירם שם, מותר לטלטלן, שאעפ״י שהם פשוטי כלי עץ ואין נראין שיש בהן תורת כלי, כיון [שיש] להם בית אחיזה, ניכר לכל דלצורך מלאכה הותקנו. ואם לאו אסור לטלטלן, ומוקים לה בגמ׳ פלוגתיהו דתנא קמא ור׳ יוסי בכלים המטלטלין שנתחברו אחר כן בקרקע, כגון התנורין שנעשין תלושין מתחלתן, ואחר כן מחברם בקרקע כדי לשמור חומו, דתנא קמא גזר בהני דצריך להם להם בית אחיזה, משום גזירת כיסוי קרקעות, כגון כיסוי של בורות, דבההוא אליבא דדברי הכלי צריך בית אחיזה, שאם לא כן מיחזי כבונה בתשמישו על פי הבור ודות וסותר ... אבל כיון שיש לו בית אחיזה מוכחא מילתא דלמישקל ואהדורי עבדי. ור׳ יוסי סבר דלא גזרינן אטו בור ודות, והכי קאמר שצריך בית אחיזה ה״מ בכיסוי קרקעות כגון בור ודות, אבל בשאר כלים אעפ״י שמחוברים בקרקע אין צריכין בית אחיזה, ובכסויי שאר כלים המיטלטלין בכל עת אליבא דדברי הכל אין צריכין בית אחיזה, ובלבד שיש תורת כלי עליהם, כלומר שמתוקנין לשום הכיסוי, שאם לא הותקנו לכך אלא שהוא פשוטי כלי עץ ארוכים ואינם עשויים כמדה, לא שרינן להו לטלטל בשבת.
{שמעתא דכסויי כלים דמחברי בארעא}
ומה שכתב, וזו שפסק הרי״ף ז״ל כו׳, אזיל לטעמיה.
אמר הכותב: אין אומרים בדברים הללו זו דומה לזו. שכסוי התנור, לפי שהוא כגופו, שהוא עצמו מסייע באפיה, נעשה ככלי עצמו. שכל עצמו של תנור אינו ראוי למלאכתו אלא מפני סיוע של כסוי. הלכך, לא בעי׳ בית אחיזה, דלא גרע משבריו דתנור. זה נראה לי. לפיכך הזכירו כסוי התנור בלבד.
ולמקצת תלמידיו של רבי׳ הגדול מצאתי, שזה שחלקו רבי יוסי ורבנן במתניתין, היינו בכלים שהטמינן בקרקע, כגון שעושין לחביות גדולות של שמן, שחופרין גומא ומושיבין אותן בתוכו ואינן מגולין כלל. ולפי שאינן נראות ע״ג קרקע, הוה ליה ככסוי הקרקעות וגזרינן. אבל בשאר כלים, כגון תנורים, הלכה כר׳ אליעזר דשרי, אע״פ שמחוברין לקרקע. דהואיל ואינן בקרקע ליכא למיגזר.
ובנוסחאות בדוקות מצינן: העיד רבי יוסי הכהן משום רבי אליעזר בן יעקב. ולשאר נוסחאות שכתוב בהן ר׳ יוסי סתם נמי, מ״מ רבי יוסי דמתני׳ מעדותו של רבי אליעזר אמרה, דסבר, כי היכי דלא גזר ראב״י בתנור לא גזרינן בשאר כלים. אבל רבנן פליגי עליה ואמרי דלא דמי.
והתימא מבעל המאור, מה מקום לשגגה שאמר. והלא יכולין אנו1 לפרש דראב״י בתנור תלוש אמרה, ור׳ יוסי הוסיף שה״ה למחובר, ורבנן סברי במחובר גזרינן. ומעדותו של ר׳ אליעזר בן יעקב הוא שאמרנו בגמרא, כסויי כלים אע״ג דאין להם בית אחיזה. כלומר, דלא פליגי רבנן עליה דר׳ אליעזר בן יעקב. ומה שאמרו: כמאן. כר׳ אליעזר בן יעקב. שהוא אמרה וממנו למדו. כאותה שאמרו למעלה (בבלי שבת ס״ז.): כמאן תלינן כובסא בדיקלא. כמאן. כי האי תנא וכו׳. ואין מי שיאסור בו. וכן אחרת בפרק כירה (בבלי שבת מ׳.).
ואילו היה הלכה כר׳ יוסי דמתניתין בכל הכלים, לא הוה אמר רבינא: כמאן מטלטלינן כסויי דתנורי. כר׳ אליעזר בן יעקב. אלא הוה אמר: כמאן מטלטלינן כל כסויי הכלים. כר׳ יוסי. אלא ודאי, הלכתא כר׳ אליעזר בן יעקב ולית הלכתא כר׳ יוסי דמתני׳.
וכן פסקו ר״ש בעל הלכות ור״ח ז״ל. ואע״פ שרבינו שלמה כתב עלה ופלוגתא היא במתני׳, דאיכא למ״ד בעיא בית אחיזה קבלת גאונים תכריע. או שמא ר״ל ששלש מחלוקות בדבר.
1. בדפ״ר: אלו
כבר ביארנו שכל שיש עליו תורת כלי ואינו קבוע עד שיאמר עליו כבדו קובעו אלא שעשוי להטלטל אע״פ שצריכים הרבה בני אדם בטלטולם מותר לטלטלם וכבר הזכרנו מה שאמרו במסכת עירובין ההיא שריתא דהוה בי ר׳ פדה ר״ל קורה מלשון בצל קורתי שתרגומו בטלל שרותי והוו שקלי לה עשרה ושדו לה אדשא אמ׳ זו תורת כלי עליה ופירשו הגאונים שהיה לה תקון בית יד או דבר שמוכיח עליה שהוא כלי וכן אמרו שם ההיא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהוה מחזקא אדרבא ר״ל ט״ו סאין והוו שקלי ליה בי עשרה ושאדו לה אדשא ואמר זו תורת כלי עליה:
ב משנה כל כיסוי הכלים שיש להם בית אחיזהניטלין בשבת. אמר ר׳ יוסי: במה דברים אמוריםבכיסוי קרקעות, כגון כיסוי של בור. אבל בכיסוי הכליםבין כך ובין כך, גם אם אין להם בית אחיזה — ניטלין בשבת.
MISHNA: All covers of vessels that have a handle may be moved on Shabbat. Rabbi Yosei said: In what case is this statement said? In the case of a cover for the ground, i.e., the cover of a pit; however, with regard to covers of vessels, both in this case and in that case, even if they do not have handles, they may be moved on Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בוְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא כִּסּוּי קַרְקָעוֹת אִם יֵשׁ לָהֶן בֵּית אֲחִיזָה אִין אִי לָא לָא כִּסּוּי הַכֵּלִים אע״גאַף עַל גַּב דְּאֵין לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה.

GEMARA: Rav Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: And this is applies specifically when the status of a vessel applies to them and they are suited for some use. The Gemara adds: Everyone holds that with regard to a cover for the ground, if it has a handle, yes, it is permitted to move it, and if not, no, it is prohibited to move it; with regard to a cover of a vessel, even if it does not have a handle, it is permitted to move it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן אתיא יחידאה דהכא סתמא דתמן. ויחידאה דתמן כסתמא דהכא. פי׳ יחידאה דהכא דהוא ר׳ אלעזר דפקק החלון בסתמא דנגר נגרר [ויחידאי דנגר הנגרר] (דהוא ר׳ יהודה כסתמא) [דפקק החלון דחכמים אומרים] בין כך ובין כך פוקקין בו.
כל כסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת. א״ר יוסי במה דברים אמורים בכסויי קרקעות וכו׳. א״ר יהודה בר שילא א״ר אסי א״ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן. ואמרינן כולי עלמא בכסוי קרקעות אם יש להן בית אחיזה שרי ואי לא אסיר לטלטלן. כגון כסויי הבארות וכסויי הדות וכיוצא בהן. כסויי כלים כגון כדות ופיטסים וכיוצא בהן אף על פי (שהן) [שאין] להן בית אחיזה מותר לטלטלן לגלותם ולכסותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ א״ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהם – דכיסויין הללו חזו לתשמיש דעלמא אבל כיסוי כלי לא אמרינן כלי הוא.
ודכ״ע – משום דאוקמא ר׳ יוחנן בשיש תורת כלי עליהן איצטריכא ליה למימר דכי פליגי רבנן בכלים דחברינהו בארעא פליגי דאילו כלים דעלמא אע״ג דלית להו לכיסוייהן בית אחיזה מיטלטלי דכיון דבאיכא תורת כלי עליהן קיימי מה לי איכא בית אחיזה מה לי ליכא בית אחיזה אלא בכיסוי כלים המחוברי׳ לקרקע כגון תנור וכירים הוא דפליגי משום דדמו במקצת לכיסוי בור ודות וגזרינן הני אטו הני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. והוא שיש תורת כלי עליהן. אלו כסויי כלים, כיון שהם מתוקנים ועשויין לכך.
לכולי עלמא כסויי הקרקעות. כגון בור ודות שצריכין בית אחיזה, דמוכחא מילתא דלטלטולי עבידא, ואם לא היה להם בית אחיזה מיחזי כבנין וסתירה. וכסוי שאר כלים מטלטלין, דלא צריכי בית אחיזה כלל, דכיון דבאיכא תורת כלי עליהן קיימינן, מה לי אי ליכא, דבכולהו שרי.
הא דא״ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן. פירש רש״י ז״ל: שיהא ראוי לתשמיש אחר. ור״ת ז״ל הקשה עליו בספר הישר (סי׳ רכ״ה) דמה לנו שיהא ראוי לתשמיש אחר, כיון שהוא ראוי לתשמיש זה. ועוד הא אנן תנן כל הכלים ניטלין בשבת, ולמה יצריך רבי יוחנן בנגר וכסויי הכלים יותר מבשאר כלים, ואילו היה צריך שיהא תורת כלי עליו לשאר דברים ולומר שיהא צריך כלי גמור בעלמא, בהא לא פליג ר׳ אליעזר ולא בעי בכי הא קשור ותלוי, ואין לך תנא דמחמיר ביותר מת״ק דרשב״ג ובקשירה בעלמא שרי. על כן פירש הוא ז״ל דעיקר דברי רבי יוחנן אינו אלא שיהא מתוקנים לכך, ולאו תורת כלי ממש בעי אלא מעשה שנראה וראוי ותיקונו מוכיח עליו שהוא מתוקן לכך או שיקשרנו. ובהא הוא דפליג אדרשב״ג, דאילו רשב״ג לא בעי לא מעשה ולא קשירה אלא מחשבה בעלמא, ורבי יוחנן פסיק כותיה דרשב״ג בחדא דלא בעי קשור ותלוי, ופליג עליה בחדא דבמחשבה לחוד לא שרי ליה בטלטול עד שיעשה בו מעשה ויתקננו לפום כך לפי מה שהוא צריך לו כנגר שיעשה לו קלוסטרא או תיקון אחר שיהא נגר המתוקן להיות נועל בו, ולא משום דבעי קלוסטרא לשוייה כלי בעלמא. ונגר שכאן היינו נגר שנלקח מן העצים שאין עליו שום היכר כלל, ועל כן הצריך שיתקננו במעשה גמור שיהא ראוי לנעול בו, וכסוי הכלים גם כן שבכאן הם גם כן דפים בעלמא, ועל כן הצריך בהם רבי יוחנן תורת כלי, כלומר שיעשה בו מעשה שיהא ראוי וניכר שהוא עומד לכך, ולא תורת כלי גמור שאם כן לא צריכא למימר.
ומדברי הראב״ד ז״ל נראה דתורת כלי ממש בעינן, ואע״ג ששנינו כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהם, שאני כלים וכסויין דמיירי דמחברי בארעא. וזה לשונו: לא הצריכו חכמים בית אחיזה ותורת כלי לכסוי אלא לכלים דחברינהו בארעא, אי נמי לכל מידי דהוי תוספת או שמוש למחובר, כגון נגר הנגרר או פקק החלון וקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו. וההיא (עירובין קב.) שריתא ואסיתא דבי מר שמואל וכיוצא בהן משמשי מחובר דגזרינן בהו משום כסויי קרקעות והדומה להן, אבל כל דבר שהוא משמש את התלוש, אינו צריך בית אחיזה ולא תורת כלי אלא שיהא מתוקן, ואם תאמר אפילו מתוקן לא, דהא תנן (שבת קכד:) שברי עריבה לכסות בה את פי החבית, וכי מי תיקנו לזה לכסויי חבית בשבת. התם כיון דבאין מכלי גדול כבר הוכנו על גבי אביהן. ע״כ.
וצריך לי עיון דאם כן מאי קא מקשה ומי אמר רבי יוחנן הכי, והא אמר רבי יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן, וכי תימא הכי נמי דאיכא תורת כלי ומי בעי רשב״ג תורת כלי והתניא חריות של דקל כו׳, ומאי קושיא לעולם אימא לך רשב״ג בקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו תורת כלי בעי משום דמשמש מה שמחובר לקרקע, וחריות של דקל מטלטלין לגמרי. וצל״ע.
ג גמרא אמר רב יהודה בר שילא שכך אמר ר׳ אסי שכך אמר ר׳ יוחנן: והוא דווקא כשיש תורת כלי עליהן וראויים הכיסויים לשימוש כלשהו. ומוסיפים: דכולי עלמא [לדעת הכל] כסוי קרקעות, אם יש להן בית אחיזהאין [כן, מותר לטלטלם], אי [אם] לאלא. כסוי הכלים, אף על גב [אף על פי] שאין להם בית אחיזה — מותרים בטלטול.
GEMARA: Rav Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: And this is applies specifically when the status of a vessel applies to them and they are suited for some use. The Gemara adds: Everyone holds that with regard to a cover for the ground, if it has a handle, yes, it is permitted to move it, and if not, no, it is prohibited to move it; with regard to a cover of a vessel, even if it does not have a handle, it is permitted to move it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כִּי פְּלִיגִי בְּכֵלִים דְּחַבְּרִינְהוּ בְּאַרְעָא מ״סמָר סָבַר גָּזְרִינַן גומ״סוּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן.

When they disagree in the mishna, it is with regard to vessels that one attached to the ground. This Sage, the first tanna, holds that we issue a decree according to which it is prohibited to move the cover of a vessel attached to the ground due to the concern that one will move a cover for the ground itself, and that Sage, Rabbi Yosei, holds that we do not issue a decree.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי פליגי בכלים וחברינהו בארעא. כגון תנור וכירים, והוא דפליגי משום דדמו במקצת לכסויי בור ודות, וגזירה הני אטו הני.
הדרן עלך כל הכלים וכו׳.
פרק מפנין
כבר ביארנו במשנתנו שכסויי כלים הטמונים בקרקע צריכים בית אחיזה והוא ענין הנזכר כאן וחברינהו אארעא אבל כסוי תנור אינו בכלל חברינהו אארעא וכמו שאמרו למעלה כמאן מטלטלינן האידנא כסויי דתנורי וכו׳ כלומר אע״פ שאין להם בית אחיזה ומגדולי הראשונים מגיהים על גדולי הפוסקים במה שפסקו בכלים וחברינהו אארעא שצריכים כסוי מפני שהם מפרשים חברינהו אארעא בתנור וכירים כדברי גדולי הרבנים והיה קשה להם היאך פסקו להם לחומרא ואינו כן אלא חברינהו אארעא פירושו בחביות הטמונות בארץ וכן כתבוה גדולי המחברים ויש מתרצים שזו שהותרה בתנור פירושו בטלטול ממקום למקום אבל כסוי התנור נראה כבונה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
כי פליגי [כאשר נחלקו במשנתנו] הרי זה בכלים דחברינהו בארעא [שחיברם בקרקע]. מר סבר [חכם זה, תנא קמא סבור] כי גזרינן [גוזרים אנו] על כיסוי כלי המחובר בקרקע משום כיסוי קרקע עצמה, ומר סבר לא גזרינן [וחכם זה, ר׳ יוסי, סבור שאין אנו גוזרים].
When they disagree in the mishna, it is with regard to vessels that one attached to the ground. This Sage, the first tanna, holds that we issue a decree according to which it is prohibited to move the cover of a vessel attached to the ground due to the concern that one will move a cover for the ground itself, and that Sage, Rabbi Yosei, holds that we do not issue a decree.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא כִּי פְּלִיגִי בְּכִיסּוּי תַּנּוּר מָר מְדַמֵּי לֵיהּ לְכִיסּוּי קַרְקַע וּמָר מְדַמֵּי לֵיהּ לְכִיסּוּי כֵּלִים.:

Another version of this statement: When they disagree in the mishna, it is with regard to the cover of an oven; this Sage likens it to a cover for the ground, and this Sage likens it to a cover of a vessel.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי פליגי בכסויי כלים וחיברו בקרקע. ר׳ יוסי לא גזר ותנא קמא סבר גזרינן והלכתא כוותיה.
הדרן עלך פרק כל הכלים.
פי״ח מפנין אפילו ד׳ וה׳ קופות של תבן. פי׳ מפנין מעתיקין התבואה ממקום למקום מלשון וצוה הכהן ופנו את הבית. אקשינן על משנתנו. השתא ה׳ מפנין ד׳ מיבעיא ופריק רב חסדא ארבע מחמש וה׳ מאוצר גדול.
ומאי אבל לא את האוצר שלא יתחיל באוצר תחלה ומני ר״י היא דאית ליה מוקצה ובא שמואל ופריק פירוק אחר ודברים פשוטין הן. אבל סוגיא דשמעתא כרב חסדא דמתניתא סתמא תנן כוותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ל״א כי פליגי כו׳. נ״ב אין לשון האחרון חולק על הראשון אלא שלשונו משונה מן הראשון. תוס׳:
רש״י ד״ה תורת כלי עליו אפי׳ אינו ראוי לדבר אחר כל זה נמחק ומתחיל הדבור סבר ליה כוותיה בחדא כו׳:
לישנא אחרינא [לשון אחרת]: כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה רק בכיסוי תנור, מר מדמי ליה [חכם זה מדמה אותו] לכיסוי קרקע, ומר מדמי ליה [וחכם זה מדמה אותו] לכיסוי כלים.
Another version of this statement: When they disagree in the mishna, it is with regard to the cover of an oven; this Sage likens it to a cover for the ground, and this Sage likens it to a cover of a vessel.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק יח – מפנין
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: דמְפַנִּין אֲפִילּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר.

Chapter 18
MISHNA: On Shabbat, one may move even four or five baskets of straw and baskets of produce, due to the guests, who require that place to sit, and due to suspension of Torah study in the study hall, where space is required to seat the students. However, one may not move these items to create space in the storeroom.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מפנין – אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעוד׳ או תלמידים לדרשה ולא חיישינן לטרחא דשבת.
אבל לא את האוצר – מפרש בגמרא.
סימן שסו
מפנין דבר של מוקצה בשבת להושיב שם אורחים או תלמידים ללמוד.
מתני׳ מפנין ארבע וחמש קופות – בירושלמי מפרש כמה שיעור קופות כההוא דתנינן שלשה קופות של שלשה סאין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ א. מפנין וכו׳. מפנין אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעודה, או תלמידים לדרשא, ולא חיישינן לטירחא דשבתא במקום מצות הכנסת אורחים וביטול בית המדרש. וד׳ או חמש. כדאמרי אינשי אפי׳ טובא, ותנא כי רוכלא ליחשב וליזל, כלומר [מה] שצריך להם.
אבל לא את האוצר. שלא יגמור את כולו, משום דאיכא למיגזר משום אשוויי גומות, שיכבד את האוצר, אבל אתחולי מתחלינן, ומני ר׳ שמעון היא דלית ליה מוקצה.
מפנין אפילו ד׳ וה׳ קופות של תבן ושל תבואה. גמרא. השתא חמש מפנין ארבע מבעיא, אמר רב חסדא ארבע מחמש וחמש (מד׳) מאוצר גדול. והלכתא כרב חסדא דסוגיא דשמעתא כוותיה. אבל במאי דפריש רב חסדא באבל לא את האוצר שלא יתחיל באוצר לא הלכה, דקיימא לן כר׳ שמעון דלית ליה מוקצה. והוצרך רב חסדא לפרש שלא יתחיל באוצר ולא פירש שלא יגמור באוצר, דמרישא שמעינן הכי מדקא אמר ד׳ מה׳ ולא אבל לא כל חמש. ומיהו אע״ג דסבירא לן תנא כר׳ יהודה קיימא לן כר׳ שמעון שמותר להתחיל באוצר. אבל לא יגמור דילמא אתי לשוויי גומות בידים. ורב אלפסי ז״ל שכתב אין מתחילין באוצר משום י״ט כתבה, ואזדא הרב לטעמיה שפסק ביום טוב כרבי יהודה.
פרק שמונה עשר: מפנין
והמשנה הראשונה מפנין אפי׳ ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש אבל לא את האוצר מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והתורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים אבל לא את הטבל ולא את המעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא את המעשר שני וההקדש שלא נפדו ולא את הלוף ולא את החרדל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים אמר הר״ם פי׳ מפנין מלה עברית מן פניתי הבית ואמרו אפי׳ ארבע וחמש על דרך הרבוי כאלו אמ׳ אפי׳ מנין גדול ובתנאי שלא יפנה האוצר כלו עד שלא יניח שם שום דבר וזהו ענין אמרו אבל לא את האוצר והטעם בזה כי קרקע האוצר חפור וחרב ונחוש שמא ישוה קרקעו בידו והוא אמרם דילמא אתי לאשוויי גומות ולא התירו זה אלא לדבר מצוה כמו שהמשיל מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש ואם הוצרך אדם לפנות לא יפנה יותר מארבעה או מחמשה אלא כל חד וחד מפנה לנפשיה והתירו טלטול התרומה ואפי׳ היה ישראל כיון שהיא ראויה לכהן ובתנאי שתהיה תרומה טהורה שהיא ראויה לאכילה וכמו כן הדמאי הוא ראוי לעניים על העקר שהוא אצלנו מאכילין את העניים דמאי ואמרו כי מותר להניע תרומה ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ולטלטלו אינו רוצה במעשר ראשון כשהוציאו כמשפטו ואח״כ הוציאו ממנו מעשר מן המעשר כפי החיוב כי אינו מדבר בכיוצא בו כי לא נשאר בו טעם שימנע הנעתו וטלטולו אבל מדבר במעשר ראשון שהוציאו הישראלי בשבלים קודם שיודש ויהיה דגן ויוציאו ממנו התרומה הגדולה בחיוב והודיענו כי המעשר שהוציאו על זה הדרך לא יתחייב הלוי להוציא ממנו אלא תרומת מעשר בלבד החוק שנשאר עליו אבל חלק תרומה גדולה שיתחייב בה אותו המעשר לא לפי שאותה תרומה אינה חלה אלא על החטה אחר הדישה והברירה ואמרם מעשר שני והקדש שנפדו אפי׳ פדה אותם לעצמו שיתחייב בתוספת חומש כיון שנתן הקרן וטלטלו אע״פ שנשאר עליו החומש ואמרם ולא את הטבל אפי׳ טבל מדרבנן כשנזרע בעציץ שאינו נקוב ואמרם ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו אינו רוצה בו שלא הורם ממנו תרומת מעשר כי זה מבואר וכל מה שלא הוציאו ממנו חובתו מתרומה גדולה אע״פ שהוציאו ממנו תרומת מעשר וזה ראוי וחובה כשהוציאו המעשר מן הזרע אחר הדישה והברירה ואפי׳ הוציאו ממנו תרומה גדולה מקודם ואמרם מעשר שני והקדש שלא רוצים בו שלא נפדה כהלכה כגון שיפדה מעשר שני על חתיכה של כסף וזה הפדיון אינו הגון ולא נעשה כהלכתו עד שיפדה על כסף מפותח ר״ל מעות מצויירים כמו שאמר הכתוב וצרת הכסף בידיך ואמרו חכמי׳ דבר שיש בו צורה או יחלל ההקדש על הקרקע ואין דין ההקדש שיפדה במטלטלין כמו שאמ׳ ונתן את הערכך ביום ההוא שיהיה זה דבר הניתן מיד ליד וכבר הקדמנו פי׳ אלו הענינים בעצמם וביאורם בתכלית הביאור בפרק שביעי מברכות ונשנו אלו העקרים במקומות רבי׳ מסדר זרעים ומה שזכרנו בכאן מזה הענין לא היה אלא על דרך זכרון כאשר הקדמנו ולוף מין ממיני בצלים בלי ספק ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
אמר המאירי והמשנה הראשונה תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בית המדרש ר״ל אם היה צריך למקומם להושיב שם אורחים להסב בסעודה או תלמידים לדרשה ושאלו עליה בגמ׳ השתא חמש מפנין ארבע מבעיא ותירצה רב חסדא ארבע מאוצר קטן וחמש מאוצר גדול כלומר שבאוצר קטן שאין שם אלא חמש או שש קופות אינו מפנה אלא ארבע כדי שלא יגמור את פנויו מכל וכל ואם הוא אוצר גדול מפנה משם חמש ולא עוד אפי׳ היו שם הרבה משום טרחא וזה שאמר אח״כ אבל לא את האוצר פירושו שלא יתחיל באוצר כלומר שלא הותר פנוי זה אלא בשהתחיל לפנות להסתפק ממנו למאכלו או לבהמתו ואי אפשר לפרש שלא יגמור שאין צריך לומר שלא יגמור שאף באוצר גדול אינו מתיר אלא בחמש ונמצא כשאוסר בהתחלתו שהוא סובר כר׳ יהודה במוקצה ושמואל תירצה ארבע וחמש כדאמרי אנשי כלומר כמה שצריך לו ומפני זה הוצרך לומר אבל לא את האוצר כלומר שלא יגמרהו מכל וכל משום אשוויי גומות שדרך השרצים לחטט באוצר וכשמפנהו כלו ישוה את הגומות ואע״פ שאינו מתכוין ואין כאן פסיק רישיה שמתוך שאדם קפיד באוצר יבא להשוות במזיד ומתכוין מה שאין לחוש כן במכבד את הבית אבל ההתחלה מותרת וכר׳ שמעון שאין לו איסור מוקצה ולענין פסק יש פוסקין כר׳ חסדא מכל וכל להתיר חמש לבד ושלא להתחיל וכל שכן לגמור ומשום סוגיא דשמעתא שאמרו הני ארבע וחמש קופות וכו׳ וכן סתם מתניתין שאמרו שאין מתחילין באוצר תחלה ויש פוסקין כשמואל מתוך שהעמידה כר׳ שמעון וכן נראה לי ממה שאמרו ועימר את כל השדה כלה ומ״מ יש מכריעין לפסוק כר׳ חסדא בשיעור וכשמואל בהתחלה שרב חסדא שהעמידה כר׳ יהודה הולך אחר שיטתו שאמר בשר תפוח אסור לטלטלו ואין הלכה אלא כר׳ שמעון בשבת בין באכילה בין בטלטול וא״כ זו שאמרו אין מתחילין באוצר אין הלכה כן אא״כ מפרשה ביום טוב שיש בו איסור מוקצה וכמו שאמרו הלכה כר׳ יהודה ביום טוב:
ואח״כ אמרו בפנוי זה שלא כל הדברים הותרו בו אלא דברים הראויים אם לבהמה אם לאדם כגון תבן שהוזכרה תחלה שראויה לבהמה ובתבואה כגון אלו שהוא מזכיר:
תרומה טהורה ואע״פ שאינה ראויה לו הואיל וראוי׳ לכהן ולבהמתו אבל לא טמאה שהרי לשריפה עומדת ואינה ראויה אף לכהן טמא כמו שיתבאר במקומו ודמאי הואיל ומ״מ ראוי לעניים או אף לעצמו אם יפקיר את נכסיו ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ר״ל תרומת מעשר שבו ומפרש בגמ׳ אפי׳ הקדים מעשר זה לתרומה גדולה שהיתה ראויה ליטול תחלה אחת מחמשים והפריש זה תחלה מעשר ראשון ולא הפריש תרומה גדולה אלא מהנשארות שנמצא חלק קטן של תרומה גדולה מעורבת עם מעשר זה וכגון שהקדימו בשובלין קודם שנעשה דגן כגון שנתן לו חמשה עמרים מחמשים שלא חל עליהם בשעת המעשר חיוב תרומה גדולה עד שיעשה דגן ואע״פ שאין ראוי לעשות כן לכתחלה מ״מ ראוי הוא לאכילה הא אם הקדימו בכרי טבל גמור הוא ואסור לטלטלו ומעשר שני והקדש שנפדו ופירשוה בגמ׳ אע״פ שלא נתן את החומש שאין חומש מעכב והתורמוס היבש אע״פ שהוא מר מפני שהוא מאכל לעזים מה שאין כן בלח שאין ראוי אף לבהמה ואינו בר טלטול:
אבל לא את הטבל ופי׳ בגמ׳ אפי׳ טבל טבול מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ולא התירו טלטול לצורך מקומו אלא בכלי אע״פ שמלאכתו לאיסור אבל מה שאין תורת כלי עליו אין מטלטלין אותו אף לצורך גופו ומקומו כמו שביארנו ואע״פ שבפרק כירה אמרו טבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן לא נאמר לטלטול גופו אלא לטלטל כלי ליתנו תחתיו ושלא ליאסר משום בטול כלי מהיכנו כמו שביארנו שם ולא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ר״ל תרומה גדולה המתערבת בו ופי׳ בגמ׳ כגון שהקדימו בכרי ולא מעשר שני והקדש שלא נפדו ופי׳ בגמ׳ אע״פ שנפדו אלא שלא נפדו כהלכתן כגון מעשר על גב אסימון שאין עליו צורה ואינו מטבע היוצא והתורה אמרה וצרת הכסף בידך דבר שיש לו צורה שהוא מטבע עובר בכל מסחר ובהקדש כגון שפדאו בקרקע והתורה אמרה (וצרת) [ונתן] הכסף וכו׳ ולא את הלוף והוא מין קטנית שאינו ראוי לבהמה אלא לעורבים שהוא עוף טמא וכן לא את החרדל שהרי אינו ראוי לאכלו בעין ובשבת אין ראוי לתקנו רשב״ג מתיר בלוף מפני שכל ישראל בני מלכים הם ומגדלים עורבים דרך שעשוע ומזונותם עליהם כשאר בהמותיהם ואין הלכה כרשב״ג הואיל ומ״מ אין רוב בני אדם מגדלים אותם וכך כתבוה גדולי המחברים ומ״מ יש פוסקים כרשב״ג ואין הדברים נראין שהרי העמידוה בגמ׳ בשיטה ומ״מ בחרדל הלכה שמטלטלים הואיל והוא מאכל ליונים כמו שיתבאר בגמרא:
משנה חבלי קש וחבלי עצים וחבלי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן אמר הר״ם פי׳ חבלות הם האגודות זרדין ענפי האילנות שכורתין בשעת הזמור וכיוצא בו:
אמר המאירי חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה כל שהזמינן לכך מטלטלי׳ אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן שמן הסתם להיסק הן עומדות ואסור לטלטלם:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
זה שביארנו בתרומה טמאה שאינה ראויה לו ולא לכהן ומתוך כך אסור לטלטלה יש שואלין בה והלא ראויה היא לבהמתו של כהן שהרי בשני של פסח ראשון אמרו בתרומת חמץ בפסח שאם רצה כהן מריצה לפני כלבו דרך ביעור ותירצו בה גדולי הרבנים שלא נאמרה אלא בחול המועד אבל לא ביום טוב שהרי ביעור הוא ואין מבערים קדשים ביום טוב וכל שכן בשבת ומ״מ גדולי הראשונים שבגירונא״ה כתבו שלא נאמרה אלא בתרומת חמץ בפסח והיא טהורה ולדעת ר׳ יוסי הגלילי שהיה מתיר חמץ בפסח בהנאה אבל תרומה טמאה אינו יכול להריצה לכלבו ואין לה ביעור אלא שריפה על דרך שביארנו בפ׳ במה מדליקין ולשרפה או להסיקה תחת תבשילו בשבת אי אפשר ונמצא שאינה ראויה לו והיא שאמרו בסוף תמורה אלו הן הנשרפים חמץ בפסח ר״ל לדעת ר׳ יהודה שהיה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה ותרומה טמאה ומ״מ אינה ראיה ואדרבא הואיל והשריפה מותרת לו תחת תבשילו כ״ש לבהמתו והדברים מספקים וכבר כתבנו מענין זה בפרק במה מדליקין:

פרק יח

(11) א משנה מפנין בשבת אפילו ארבע וחמש קופות (סלים) של תבן וכן של תבואה מפני האורחים הצריכים לשבת במקום ההוא, ומפני בטול בית המדרש כשצריכים להושיב את התלמידים במקום. אבל לא מפנים את האוצר (המחסן). ומה עוד הם הדברים שמותר לפנות?

Chapter 18

(11) MISHNA: On Shabbat, one may move even four or five baskets of straw and baskets of produce, due to the guests, who require that place to sit, and due to suspension of Torah study in the study hall, where space is required to seat the students. However, one may not move these items to create space in the storeroom.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה וּדְמַאי וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְלָהּ תְּרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְהַתּוֹרְמוֹס הַיָּבֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְעִזִּים.

One may move ritually pure teruma, although it may only be eaten by a priest; and doubtfully tithed produce [demai], which may not be eaten until tithes are separated from it due to concern that an am ha’aretz did not separate its tithes; and first tithe whose teruma of the tithe has already been taken and given to priests; and second tithe and consecrated items that were redeemed; and even dry lupine, which is not fit for consumption by a person, because it is goat food.
רי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפנין תרומה טהורה – כלומר ומהו מפנין דבר הראוי כגון אלו תרומה טהורה דחזי לבהמת כהן אבל תרומה טמאה לא דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת דאע״ג דבחול חזיא כדתניא בכל שעה בפסחים (דף לב.) שאם רצה כהן מריצה לפני הכלב בשבת וביום טוב לא חזיא דזו היא ביעורה מן העולם או להיסק או לבהמה ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאין ביום טוב כדתנן (לעיל דף כג.) ואין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב ואוקימנא טעמא משום דאין שורפין קדשים ביום טוב.
מפנין
{שמעתא בנתינת תרומה טמאה לכלבו}
כתב ה״ר שלמה ז״ל: מפנין תרומה טהורה אבל תרומה טמאה לא, דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת. ואע״ג דבחול חזיא, כדתניא בפסחים בפרק כל שעה (בבלי פסחים ל״ב.), שאם רצה כהן מריצה לפני כלבו, בשבת ויו״ט לא חזיא, דזו היא ביעורה מן העולם, או להסיק או לבהמה, ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאים ביו״ט וכו׳.
ואין דברי הרב נכונים בזה. דההיא דבמסכת פסחים לא על תרומה טמאה חיא אמורה, אלא על תרומת חמץ [טהורה, כר׳ יוסי הגלילי, דאמר, חמץ]⁠1 בפסח מותר בהנאה. ותרומה טמאה אינה ראויה לכלב אלא להסיק בלבד, כדרבא2, דאמר בפרק במה מדליקין (בבלי שבת כ״ה.): כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנמטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת. כלומר, דהאי איקרי קדש והאי איקרי קדש. וקיי״ל כל טומאה דקדש בשריפה.
ותנן בסוף מסכת תמורה (בבלי תמורה ל״ג:): אלו הן הנשרפין חמץ בפסח ותרומה טמאה וכו׳. ותניא בברייתא (תמורה ל״ד.): אוכלין בשריפה ומשקין בקבורה.
1. תוקן ע״פ כת״י
2. גירסתנו: רב
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב. מפנין תרומה. כלומר מה הן מפנין דוקא דבר הראוי, כגון אלו, תרומה טהורה אע״ג דלא חזיא ליה, כיון דחזיא ליה לכהן שרינן ליה לטלטל. אבל תרומה טמאה לא, דאע״ג דבחול חזיא לבהמת כהן כדתניא בפסחים בפרק כל שעה שאם רצה כהן מריצה לפני כלבו, אבל בשבת ויו״ט לא חזיא, דהא תנן אין שורפין קדשים ביום טוב, ואכילתן ביעורן מן העולם .
ודמאי. לקוח מן עם הארץ, ואע״ג דלא ידעינן אם הפריש מהן תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר שני בשנה הראשונה ושנייה מן השמטה, ומעשר עני במקום מעשר שני בשנה השלישית, אפי׳ הכי מותר לטלטלו, כיון דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני, ותנן מאכילין את העניים דמאי, אעפ״י שלא הפקיר כל נכסיו, שרינן לטלטל לכבוד שתי מצות אלו.
מעשר ראשון. מפרש בגמ׳ שניטלה ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה, כגון שהקדימו בשבלין. פירשתיו בכמה מקומות.
מעשר שני והקדש שנפדו. שלא נתן את החומש, והא קמ״ל דאין החומש מעכב אותו מלאכלו חוץ לירושלים. וכן הקדש שיאכלו אותו טמאים וטהורים וכל אדם, דכיון שנתן את הקרן פקע איסור מיניה.
והתורמוס היבש. שאעפ״י שיש בו מרירות, כיון שהוא יבש איננו מר כל כך, אבל לח לא מצי מיכליה מרוב מרירותו, ולאו בר טלטול הוא כלל.
ומעשר ראשון. כגון שהקדימו בכרי, הלוי הקדים לכהן ואמר לישראל תן לי מן המאה סאין שיש לך, עשרה בשביל מעשר ראשון, ועדיין לא ניטל מהן שני סאין לתרומה גדולה, נמצא שבאותם עשרה שנתן ללוי יש בתוכם עשירית שנים סאין, ואע״פ שבא הלוי ונתן מאותן עשרת שלו אחד לכהן בשביל [מעשר] מן המעשר, אפי׳ הכי מיקרי טבל בשביל אותו עשירית שני סאין של תרומה, שכיון שנמרחו נתחייבו בתרומה גדולה, שאם הקדימו בשבלין הוה מיפטר מאותו עשירית של שני הסאין כדמוכח מקראי בגמ׳.
מתני׳ מפניןא תרומה טהורה – אבל לא טמאה, לפי שאינה ראויה אלא לשריפה, ושריפתה מצוה כדאמרי׳ בפרק ב״מב כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף התרומה שנטמאת, ואע״ג דאמר רחמנא בשעת שריפה תהנה ממנה אפ״ה אסור לבערה בשום הנאה אחרת.⁠ג ומשנה שלימה שנינו בשילהי פ׳ בתרא (דתרומה) [דתמורה]⁠ד אלו הן הנשרפין חמץ בפסח ותרומה טמאה וכו׳, ותני עלה התםה אוכלין בשריפה ומשקין בקבורה. ומ״ש בפסחים בפרק כ״שו שאם רצה כהן מריצה לפני כלבו, על תרומת חמץ טהורה אמרו ואליבא דר׳ יוסי דאמר מותר בהנאה. ודברי רש״י ז״לז אינן אלא מן המתמיהין.
א. כל הקטע לא נמצא לפנינו בכתה״י שלפני, ועי׳ בעל המאור בסוגיין.
ב. לעיל כה, א.
ג. דעת רבנו דתרומה טמאה דינה בשריפה מה״ת וכד׳ תוס׳ כה, א וביצה כז, ב וכ״מ שזו ד׳ הרמב״ם פ״ב מתרומות הי״ד והל׳ יו״ט פ״ג ה״ח, ועי׳ אמרי בינה דיני תרו״מ סי׳ טז.
ד. לג, ב.
ה. שם לד, א, ועי׳ תוס׳ פסחים כ, ב ד״ה ראוי לזילוף ושם פב, ב ד״ה אבל.
ו. פסחים לב, א ותוס׳ ביצה שם.
ז. ד״ה מפנין דס״ל שמאכיל תרומה טמאה לבהמתו וזהו ביעורה.
מתני׳: מפנין תרומה טהורה. כתב רש״י ז״ל: אבל טמאה לא, דאפילו לבהמת כהן לא חזיא, ואע״ג דבחול חזיא ליה וכדאיתא בפרק כל שעה (פסחים לב.) דאם רצה כהן מריצה לפני כלבו, בשבת ויום טוב לא חזיא, דזו היא ביעורה מן העולם או להסיק או לבהמה, ואין מבערין תרומה וקדשים ביום טוב. ואין דבריו נכונים, דמחו להו מאה עוכלי בעוכלא, דתרומה טמאה אינה ראויה לכלב דבת שריפה היא, ודרך שריפתה התירה לו הכתוב וכדאמרינן שלך תהא להסיקה תחת תבשילך, ואי נמי להדליקה בנר דזו נמי שריפה היא, ואמר רבא בפרק במה מדליקין (שבת כה.) כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאת, ובהדיא שנינו בפרק בתרא דתמורה (תמורה לד.) אלו הן הנשרפין חמץ בפסח ותרומה טמאה כו׳, ותניא בברייתא אוכלין בשריפה ומשקין בקבורה. והא דתניא בפסחים (פסחים לב.) מריצה לפני כלבו, לאו בתרומה טמאה תניא, אלא בתרומת חמץ וכרבי יוסי הגלילי דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה.
גמרא: גירסת הספרים: ושמואל אמר ארבע וחמש כדאמרי אינשי ואי בעי אפילו טובא נמי מפנין. וכתב הרב אלפסי ז״ל בהלכות, דיש מי שפוסק כרב חסדא, משום דסוגיא דשמעתא כותיה, וסתם מתני׳ כותיה, וגמרא קא שקיל וטרי בשיעורא דמתני׳, ואיכא מאן דפסק כשמואל דמוקי לה כר״ש דלית ליה מוקצה דקיימא לן כותיה. ע״כ. ואע״פ שלא הכריע הרב בפירוש כחד מנייהו, נראה שהוא ז״ל כרב חסדא פסק, שהרי כתב הא דבעו בגמרא הני ארבע וחמש דקאמרינן אע״ג דהוו אורחים טובא, או דלמא הכל לפי האורחים, וההיא ודאי לא שייכא אלא בדרב חסדא. ומכל מקום דוקא בפירושא דרישא דמתניתין איכא למימר דקיימא לן כדפריש לה רב חסדא, אבל באבל לא את האוצר על כרחין כפירושא דשמואל הוא, דהא רב חסדא מוקי לה כרבי יהודה, ואנן כרבי שמעון סבירא לן, ומאי לא את האוצר שלא יגמור את האוצר. ואלא מיהו דמתניתין לא דייקא הכי, דאי ארבע וחמש ארבע מחמש קאמר, הא בהדיא תני שלא יגמור את האוצר, ואם כן למה לי למיתני אבל לא יגמור את האוצר.
ונראה לי דאי מפרשים לה כרב חסדא, כולה מתניתין כותיה מפרשא, ומאי לא את האוצר שלא יתחיל באוצר וסתמא כר״י, אלא אנן נקטינן מינה הלכתא בארבע וחמש דרישא, דבהא לא אשכחן דפליג ר״ש, אבל בלא יתחיל באוצר דהיינו סיפא לא, אלא כר׳ שמעון. ואע״ג דמקשה סתמי אהדדי בפרק מי שהחשיך (שבת קנו:) ולא אקשי מהא, משום דהא לא מכרעא, דאיכא לאוקומה אף כר׳ שמעון וכפירושא דשמואל. אבל רב אחא משבחא ז״ל גריס הא דשמואל ארבע וחמש כדאמרי אינשי, ומאי אבל לא את האוצר שלא יגמור את האוצר, ולא גריס בה ואי בעי אפילו טובא מפנין. וזו גירסא נכונה אילו הודו לה גירסת הספרים. והשתא אתיא כולה שמעתא אפילו כשמואל, וקיי״ל כותיה כיון דסוגיא דשמעתא לא קשיא ליה, חדא דמוקי לה למתניתין כר״ש, ועוד דשמואל קשיש מרב חסדא ועדיף מיניה.
פרק שמנה עשר בעזר הצור:
מפנין תרומה טהורה אף על פי שראויה היא לאכילה רק לכהן, ודמאי (תבואה שנקנתה מעם הארץ וספק אם עישר אותה) שכרגיל אסור לאוכלו עד שיפרישו ממנו מעשר מספק, וכן מעשר ראשון שניטלה כבר תרומתו (תרומת מעשר) וניתנה לכהנים, ומעשר שני והקדש שנפדו, ואף את התורמוס היבש שאין אדם אוכלו מפני שהוא מאכל לעזים.
One may move ritually pure teruma, although it may only be eaten by a priest; and doubtfully tithed produce [demai], which may not be eaten until tithes are separated from it due to concern that an am ha’aretz did not separate its tithes; and first tithe whose teruma of the tithe has already been taken and given to priests; and second tithe and consecrated items that were redeemed; and even dry lupine, which is not fit for consumption by a person, because it is goat food.
רי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר [רִאשׁוֹן] שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ וְלֹא אֶת הַלּוּף וְלָא אֶת הַחַרְדָּל ר׳רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין.

However, one may neither move untithed produce, nor first tithe whose teruma has not been taken, nor second tithe and consecrated items that were not redeemed, nor raw arum and raw mustard, as all of these items are not fit for consumption and are therefore set aside. Rabban Shimon ben Gamliel permits moving in the case of arum because it is food for ravens.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לוף – מין קטניות שאינו ראוי חי אפילו לבהמה.
לעורבין – כגון עשירים שמגדלין עורבין לגדולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל לא הטבל. אפי׳ טבל טבול מדרבנן, כיון שזרעו בעציץ שאינו נקוב.
לא את מעשר שני וכו׳. שאעפ״י שנפדה, אם לא נפדה כמצותו שפדאו על גב אסימון שאין עליו צורה עוברת לסוחר, ורחמנא אמר וצרת, דבר שיש עליו צורה, שיוצאת ועוברת לסוחר. וכן הקדש שפדאו מן הקרקע, והתורה צותה לפדותו בכסף דכתיב ונתן כסף ערכך.
לא מן הלוף. מין קטנית שאינו ראוי אפי׳ לבהמה, אלא לעורבים שהוא עוף טמא.
ור׳ שמעון מתיר. דסבירא ליה כל ישראל בני מלכים הם, ומגדלין עורבין ומזונותן עליהן.
מפנין אפי׳ ארבע וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על קצת חלקי זאת המסכתא שבאו לבאר הדברים שאסורים לעשותן בשבת מדברי סופרים וקצת דברים במינים הדומים למלאכות שמותר לעשותן אם לכבוד שבת אם לצרך רפואה אם מצד מצוה אם מצד הרשות ובא זה הפרק לבאר קצת ענינים אלו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר מה שהותר מדברים הנראין לאסור מצד מצוה לכבוד אורחים שהכנסתם מצוה ומפני בטול בית המדרש והשני בענין זה בקצת דברים שהותרו מצד הרשות לצרך בעלי חיים השלישי בקצת דברים שהותרו מצד רפואת חולי ובפרט בעניני היולדת זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים כמו שיתבאר:
אבל אין מפנים את הדברים שאינם ראויים כלל לאכילה, משום שהם בגדר מוקצה, לא את הטבל, ולא את מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו, ולא את הלוף, ולא את החרדל שאינו מתוקן. רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל עורבין.
However, one may neither move untithed produce, nor first tithe whose teruma has not been taken, nor second tithe and consecrated items that were not redeemed, nor raw arum and raw mustard, as all of these items are not fit for consumption and are therefore set aside. Rabban Shimon ben Gamliel permits moving in the case of arum because it is food for ravens.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן.:

With regard to bundles of straw, and bundles of wood, and bundles of twigs, if one prepared them on Shabbat eve for animal food, one may move them. And if not, one may not move them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זרד
זרדא(שביעית פרק שרי) ר׳ יהושע אומר כזירודה וכפיסולה של חמישית כך של ששית. רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו פי׳ לפי שיש לאילן ענפין לחי׳ יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וזהו זירוד. (ירושלמי) כזירודה וכפיסולה של חמישית כך של ששית שהוא ערב שביעית ואפילו יותר מכן. ר׳ שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו עד העצרת. (שבת קג.) המקרסם והמזרד. (מועד קטן ג.) מניין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין באילן וכו׳.(עבודה זרה מט) כיצד מבטלה קירסמה וזירדה. (שבת קכו: ובפ״ק דסוכה) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין. (יומא מז) כל הנשים זרד זרדו וזרד אמי עלתה לגג פי׳ זרד הוא ענין עשבין כגון חבילי זרדין כלומר רבת חבילת קמחית ועלתה לגג דת״ר (שבת קג.) התולש עשבים והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת ותם לבהמה כמלא פי גדי:
ערך על
עלב(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת:
א. [צווייגען. ביימע.]
ב. [ערהרען.]
זרדים – מין קנים הם שמזרדים כשהן רכים ואוכלים אותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג. חבילי קש וכו׳. (אפי׳) [אם] התקינו. כלומר הזמינן, שאם לא הזמינן מסתמא להסקה קיימי ואסור לטלטלן.
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן מבעוד יום למאכל בהמהמטלטלין אותן. ואם לאו [לא] התקינם מבעוד יום — אין מטלטלין אותן.
With regard to bundles of straw, and bundles of wood, and bundles of twigs, if one prepared them on Shabbat eve for animal food, one may move them. And if not, one may not move them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: הַשְׁתָּא חָמֵשׁ מְפַנִּין אַרְבַּע מִיבַּעְיָא.

GEMARA: The Gemara asks: Now that the mishna stated that one may move five baskets, is mentioning four baskets necessary?
רי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. השתא חמש מפנין ארבע מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מחמש. כלומר (ו)⁠אם לא היה שם אלא כשיעור חמש קופות, לא יפנה משם אלא ארבע מהם, לפי שאסור לגמור את האוצר, דדילמא (אתי לאשוויי) [חזי] גומות בקרקעיתו ומשוי להו.
ב גמרא שנינו במשנה שמפנים אפילו ארבע וחמש קופות. ושואלים: השתא [עכשיו] הרי שנינו כי חמש מפנין ואם כן ארבע מיבעיא [נצרכה] לומר?!
GEMARA: The Gemara asks: Now that the mishna stated that one may move five baskets, is mentioning four baskets necessary?
רי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב חִסְדָּא אַרְבַּע מֵחָמֵשׁ (אִיכָּא דְאָמְרִי האַרְבַּע מֵאוֹצָר קָטָן) וְחָמֵשׁ מֵאוֹצָר גָּדוֹל.

Rav Ḥisda said: The mishna means that one may move four out of five baskets, but not all of them. Some say: It is permitted to move four baskets from a small storeroom and five baskets from a large storeroom.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ארבע מחמש – אם לא היה שם אלא כשיעור ה׳ קופות לא יפנה אלא ד׳ מהם שאסור לגמור את האוצר דילמא חזי גומות בקרקעיתו ומשוי להו.
מאוצר גדול – ואם יש הרבה אין מפנין אלא חמש דחיישינן לטירחא.
{שמעתא דפנוי אוצר}
והא דאמר רב חסדא, ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול – קיי״ל כוותיה בהא ודלא כשמואל, דאמר, ד׳ וחמש כדאמרי אינשי, ואפי׳ טובא נמי. משום דסוגיא דשמעתא בהא כרב חסדא אזלא.
ובפי׳, אבל לא את האוצר, קיי״ל כשמואל, דאמר, שלא יגמור את האוצר אבל אתחולי מתחילין, כר״ש, דלית ליה מוקצה. ורב חסדא לטעמיה, דאית ליה מוקצה, דאמר (בבלי שבת קכ״ח.), בשר תפוח1 אסור לטלטלו. ולא קיי״ל כוותיה אלא כר״ש קיי״ל במוקצה בכל השבת כולה, בין באכילה בין בטלטול.
ולא תקשי לך משום דפסקינן בחדא כרב חסדא ובחדא כשמואל, דלא תליאן הא בהא, ודברים ברורים הם כמו שכתבנו.
והרי״ף ז״ל פקפק בהם.
והא דתניא: אין מתחילין באוצר, וכן הא דתניא: כמה שיעור תבואה צבורה, דלאו כהלכתא נינהו, משום דאתיאן כרבי יהודה. ואע״פ שכתבם הרי״ף, אין חוששין להם.
1. גירסתנו: בשר טפל. ועיין ברש״י וברי״ף
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחמש מאוצר הגדול. ואם יש שם הרבה אין מפנין יותר מחמש משום טירחא, ואע״ג דלא גמר את כולו ואת רובו.
{שמעתא דפנוי אוצר}
כתוב בספר המאור, והא דאמר רב חסדא כו׳, ודברים ברורים הם כמו שכתבנו, והרי״ף ז״ל פקפק בהם.
אמר הכותב: משלו נתנו לו לרבינו הגדול ז״ל. שהוא לא בא לפסוק כרב חסדא כהלכתיה לגמרי אליבא דמתני׳, דודאי לתירוציה דרב חסדא מתני׳ לאו הלכתא היא בלהתחיל. אלא דאוקימתיה פסקו בשיעורה דרישא. אעפ״כ חששו מקצת הגאונים ז״ל וסברו לפסוק הלכה ככוליה תירוציה דשמואל, משום דלדידיה אתיא מתני׳ כולה כהלכתא. והיה יותר נכון בעיניהם לפסוק כההיא תירוצא דמוקי ומפרש מתניתין אליבא דהלכתא.
אבל הסוגיא מכרעת כרב חסדא. וכן בריש פרק משילין (ביצה ל״ה:) רבי אסי ורבי יוחנן סברי לה כרב חסדא, דארבע וחמש דוקא ואי נמי בעו טובא לא. ואף רבי׳ הגדול ז״ל, שכתב מקצת הסוגיא, נראה שנטה דעתו לדברי מי שפסק כרב חסדא.
והלכך, מתני׳ הכי קתני: ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול, ולא יתחיל באוצר. רישא דברי הכל וסופא ר׳ יהודה היא, ולית הלכתא כוותיה.
אבל לפרש במשנתנו, ד׳ מה׳ וה׳ מאוצר גדול ולא יגמור את האוצר, כמו שכתב בעל המאור, אי אפשר. דהא מרישא שמעת מינה ארבע מחמש אין, חמש כולהו לא, דאסור לגמור את האוצר. ומאי, אבל לא את האוצר, דקתני וכו׳.
ומה שכתב והא דתניא, אין מתחילין באוצר תחלה, וכן הא דתניא, כמה שיעור תבואה צבורה, לאו הלכתא נינהו משום דאתיאן כר׳ יהודה, ואע״פ שכתבם הרי״ף ז״ל אין חוששין להם ודאי שלא כתבה רבינו הגדול ז״ל לההיא דתניא, אין מתחילין באוצר תחלה, אלא לדחותה. והרי שוברה עמה, דתניא אידך, ר״ש מתיר. ולא על חנם האריך לכתבה, אלא למד1 שאפילו באוצר המוקצה, כגון של טבל ושל לוף וחרדל, עושה בו שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו.
אבל הא דתניא, כמה שיעור תבואה צבורה – לתך, הלכה פסוקה היא אין2 בה ספק. וכך פירושה: דתניא עלה, תבואה צבורה – בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר לטלטלה, כלומר, ממקום למקום ולפנות נמי מקום לאורחין ומפני בטול בית המדרש. ובזמן שלא התחיל בה מע״ש, רבי אחא אוסר לטלטלה כלל, משום מוקצה, ור״ש מתיר. ובעינן עלה: לר״ש דשרי, כמה מותר לפנות ממנה מפני האורחין או מפני בטול בית המדרש. שלא שמענו למשנתנו שיעור אלא למונחות בקופות, אבל לצבורה לא שמענו. ומפרש, לתך.
ואם נסמוך על דברי הירושלמי בכאן (ירושלמי שבת י״ז:א׳), הוא השיעור האמור במשנתנו. דגרס׳ התם: ר׳ זעירא שאל לר׳ יאשיה. כמה שיעורן של קופות. א״ר: נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן, בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה.
וזה הפי׳ נכון ומחוור והוא מקובל מן הגאונים ז״ל. שכך מצינו בה״ג: ותבן ותבואה צבורה נמי מפנין, שדי להו לחדא זויתא כי היכי דליתבו אורחין. תנא כמה שיעור תבואה צבורה. לתך. פלגא כורא3. וכן מוכיח מדברי רב אחא משבחא גאון ז״ל.
1. הגהת הב״ח: ללמד. כצ״ל
2. נראה דצ״ל: ואין
3. הגהת הב״ח: דכורא. כצ״ל
אמר רב חסדא: הכוונה היא שמותר לפנות ארבע מתוך חמש קופות שנמצאות שם, אבל לא את כל הקופות כולן. איכא דאמרי [יש שאומרים]: ארבע מאוצר קטן וחמש מאוצר גדול.
Rav Ḥisda said: The mishna means that one may move four out of five baskets, but not all of them. Some say: It is permitted to move four baskets from a small storeroom and five baskets from a large storeroom.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמַאי אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר שֶׁלֹּא יַתְחִיל בָּאוֹצָר תְּחִלָּה וּמַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאִית לֵיהּ מוּקְצֶה.

The Gemara asks: And what then is the meaning of: However, one may not move these items to create space in the storeroom? It means that one may not use the storeroom for the first time. If he has never taken supplies from this storeroom, he may not begin moving baskets from it. And whose opinion is cited in this mishna? It is the opinion of Rabbi Yehuda, who is of the opinion that this constitutes a prohibition of set-aside. The contents of a storeroom that was never used are set-aside.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי״ז ר׳ יהודה היא דאמר מוקצה ור׳ שמעון לית ליה מוקצה אצל כל פחמא (פי׳ עיקר הדברים) בפרק במה מדליקין וכבר פירשנו זה בפרק יציאות השבת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי אבל לא את האוצר – שלא יגמור את האוצר לא מצית אמרת דהא מרישא שמעינן ארבע וחמש.
תחלה – אם לא התחיל בו להסתפק ממנו כבר למאכלו או למאכל בהמתו דאם כן הוה ליה מוקצה ומתניתין רבי יהודה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי אבל לא את האוצר. אם בא לאסור שלא יגמור אותו, הרי כבר קמ״ל. אבל רוצה להשמיענו שלא יתחיל באוצר תחלה, כלומר שאם לא התחיל בו להסתפק ממנו כבר למאכלו או לבהמתו, לא שרינן ליה לטלטל אפי׳ בשביל שתי מצות אלו משום דמוקצה. ור׳ יהודה קתני לה דאית ליה מוקצה.
ושואלים: ומאי [ומה פירוש] ״אבל לא את האוצר״ — הכוונה היא שלא יתחיל באוצר תחלה, כלומר, שאם יש לו מקום אחר, שעדיין לא התחילו להשתמש באוצר זה — לא יפנהו, ומני משנה זו של מי היא] — שיטת ר׳ יהודה היא דאית ליה [שיש לו, מקבל] דין מוקצה. ואוצר זה שלא התחילו בו מוקצה הוא מן השימוש.
The Gemara asks: And what then is the meaning of: However, one may not move these items to create space in the storeroom? It means that one may not use the storeroom for the first time. If he has never taken supplies from this storeroom, he may not begin moving baskets from it. And whose opinion is cited in this mishna? It is the opinion of Rabbi Yehuda, who is of the opinion that this constitutes a prohibition of set-aside. The contents of a storeroom that was never used are set-aside.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּשְׁמוּאֵל אָמַר אַרְבַּע וְחָמֵשׁ

And Shmuel says: The difficulty in the mishna should be explained as a figure of speech: Four and five,
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושמואל אמר: יש לפרש את הקושי במשנה בדרך לשונית: ארבע וחמש
And Shmuel says: The difficulty in the mishna should be explained as a figure of speech: Four and five,
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קכו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קכו:, עין משפט נר מצוה שבת קכו:, ר׳ חננאל שבת קכו:, ר׳ נסים גאון שבת קכו:, רי"ף שבת קכו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קכו:, רש"י שבת קכו:, ראב"ן שבת קכו: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קכו:, בעל המאור שבת קכו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קכו: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קכו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קכו: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת קכו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' שבת קכו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קכו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קכו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קכו:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קכו:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קכו:, אסופת מאמרים שבת קכו:

Shabbat 126b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 126b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 126b, R. Chananel Shabbat 126b, R. Nissim Gaon Shabbat 126b, Rif by Bavli Shabbat 126b, Collected from HeArukh Shabbat 126b, Rashi Shabbat 126b, Raavan Shabbat 126b, Tosafot Shabbat 126b, Baal HaMaor Shabbat 126b, Sefer HaNer Shabbat 126b, Ri MiLunel Shabbat 126b, HaHashlamah Shabbat 126b, Ramban Shabbat 126b, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 126b, Rashba Shabbat 126b, Meiri Shabbat 126b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 126b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 126b, Steinsaltz Commentary Shabbat 126b, Collected Articles Shabbat 126b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144