×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר אאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.
The Gemara explains the difficulty: If one maintains that the mishna permits the priests to place the vestments beneath their heads, this works out well according to the one who said that the belt of the High Priest is not the same as the belt of an ordinary priest. Although the belt of the High Priest was made of both wool and linen, the belt of ordinary priests, like the rest of their vestments, were made entirely of linen and did not contain diverse kinds. But according to the one who said that the belt of an ordinary priest is the same as the belt of the High Priest, what is there to say? Since the belt contained diverse kinds, how could the mishna possibly permit the priests to sleep upon their vestments?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא זהו אבנטו של כהן הדיוט – דאבנט של כה״ג משל כלאים הוי דכתיב ואת האבנט שש משזר ותכלת שש כתנא תכלת עמרא אבל של כהן הדיוט לא אית ביה כלאים דלא הוי בהו תכלת:
הניחא למ״ד אבנטו של כ״ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט – אבנטו של כ״ג בשאר ימות השנה דדברי הכל של כלאים לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דאותו של כ״ג הוה דכלאים ושל הדיוט לא הוה דכלאים שפיר.
אלא למ״ד זהו אבנטו של כהן הדיוט – נמי היה דכלאים כמו של כ״ג מאי איכא למימר.
תלתא כהנים וכ״א דלוים. לפי׳ קמא קא חשיב מקום שמירת כהנים ולוים ב׳ מקומות:
הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] כי אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, שהוא אחד מארבעה בגדי כהונה של כהן הדיוט. שכן באבנטו של כהן גדול היה אכן כלאים, כמפורש בתורה שנעשה מן התכלת והארגמן ותולעת השני (שהם ממיני הצמר) ומן השש (שהוא פשתן), והרי זה בכלל כלאי בגדים. ואולם לדעתו אבנטו של כהן הדיוט (שלא נתפרש בתורה ממה נעשה) נעשה כשאר בגדיו מן השש בלבד, ולא היו בו איפוא כלאים. ולפי שיטה זו, מובן מדוע הניחו הכהנים את בגדיהם תחת ראשיהם, שהרי אין בדבר משום כלאים. אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] כי אבנטו של כהן הדיוט זהו אבנטו של כהן גדול, ואף באבנטו של כהן הדיוט היה כלאים, מאי איכא למימר [מה יש לומר] בתשובה לשאלה כיצד הניחו אותם תחת ראשיהם? אלא מכאן ראיה שלא הניחום תחת ראשיהם ממש, אלא כנגד ראשיהם.
The Gemara explains the difficulty: If one maintains that the mishna permits the priests to place the vestments beneath their heads, this works out well according to the one who said that the belt of the High Priest is not the same as the belt of an ordinary priest. Although the belt of the High Priest was made of both wool and linen, the belt of ordinary priests, like the rest of their vestments, were made entirely of linen and did not contain diverse kinds. But according to the one who said that the belt of an ordinary priest is the same as the belt of the High Priest, what is there to say? Since the belt contained diverse kinds, how could the mishna possibly permit the priests to sleep upon their vestments?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא כִּלְאַיִם בַּעֲלִיָּה וּלְבִישָׁה הוּא דְּאָסוּר אֲבָל מֵימַךְ תּוּתֵיהּ שַׁפִּיר דָּמֵי וְהָתַנְיָא {ויקרא י״ט:י״ט} לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ אֲבָל אַתָּה מַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ באֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁמָּא תִּיכָּרֵךְ נִימָא אַחַת עַל בְּשָׂרוֹ.

And if you would say that with regard to diverse kinds it is only placing the garment upon oneself or wearing it that is prohibited, but as for spreading it beneath you, it is permitted, this explanation is difficult. But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds” (Leviticus 19:19). One should infer as follows: But you may spread a garment of diverse kinds beneath you, in order to lie upon it. The baraita continues: This is the halakha by Torah law, but the Sages said that it is prohibited to do so, lest a single fiber wrap itself upon his flesh, which would cause him to be in transgression of the Torah prohibition. Accordingly, the priests should not be permitted to place vestments made of diverse kinds beneath their heads.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמא תיכרך נימא – ממה שתחתיו על בשרו ותדבק בגופו וכשהוא מתהפך נמצאת היא על גביו ואית ביה איסור לא יעלה:
וכי תימא כלאים בלבישה והעלאה הוא דאסור אבל מימך תותיה שרי – מותר להציעו ולישן על גביו.
שמא תיכרך נימא על בשרו – ונתחמם ופסיק רישא הוא ובגד שארוג בו כלאים מצד שני אפילו מצד האחד אסור ליהנות ממנו דכולו הוו דכלאים ואסור לישן עליהם חומרא דכלאים הוא ומסתמא הכא לא התירו הואיל ולא לצורך עבודה הוא.
הר הבית דאי תמה. אם הוא עיף וחלש מן העמידה יכול לישב:
וכי תימא [ואם תאמר] בדחייה שבאמת הניחום תחת ראשיהם, אף שיש בהם כלאים, והטעם שלא הקפידו בכך, משום שכלאים רק בדרך עליה על הגוף ולבישה הוא שאסור, שכן נאמר בכתוב ״ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך״ (ויקרא יט, יט), אבל מימך תותיה [להציע אותו תחתיו של השוכב עליו]שפיר דמי כדבר [יפה, ראוי נחשב] הוא — ואולם אין לומר כך, שכן התניא [הרי שנויה ברייתא] על משמעות הכתוב באיסור כלאים: ״לא יעלה עליך״אבל אתה מציעו תחתיך: שכך הוא מדין תורה, אבל אמרו חכמים שאסור לעשות כן, מחשש שמא תיכרך נימא (שערה) אחת מבגד הכלאים על בשרו של השוכב על הבגד, ונמצא עובר על איסור תורה שמעלה מבגד כלאים על הגוף.
And if you would say that with regard to diverse kinds it is only placing the garment upon oneself or wearing it that is prohibited, but as for spreading it beneath you, it is permitted, this explanation is difficult. But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds” (Leviticus 19:19). One should infer as follows: But you may spread a garment of diverse kinds beneath you, in order to lie upon it. The baraita continues: This is the halakha by Torah law, but the Sages said that it is prohibited to do so, lest a single fiber wrap itself upon his flesh, which would cause him to be in transgression of the Torah prohibition. Accordingly, the priests should not be permitted to place vestments made of diverse kinds beneath their heads.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק מִידֵּי וְהָאָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם גאֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶן אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ נֶגֶד רָאשֵׁיהֶן.

And if you would say that the priests could place the vestments beneath their heads in such a manner that something separates between their flesh and the vestments, as the fibers could not wrap themselves upon their flesh, such conduct would still be prohibited. Doesn’t Rabbi Shimon say that Rabbi Yehoshua ben Levi says that Rabbi Yosei ben Shaul says in the name of the holy community in Jerusalem: Even if there are ten mattresses piled one atop the other and a garment of diverse kinds is placed beneath all of them, it is prohibited to sleep upon them? This is because the rabbinic decree applies equally to all cases, irrespective of whether the concern that motivated the decree exists. Rather, one may conclude from here that the mishna permits the vestments to be placed only next to their heads.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכ״ת – אי משום הא משום שמא תיכרך מצי למעבד תקנה דמפסיק מידי ביני ביני שיקח בגד שאינו של כלאים ויפרש על אותו של כלאים ויפסיק בינו לבין גופו ולא תיכרך לו נימא ומותר והאמר ר׳ שמעון כו׳:
ואי בעי תימא – ואם תמצא לומר תחת ראשיהן נמי ניחא ותריץ לה באותן שאר בגדי כהונה שאין בהן כלאים חוץ מן האבנט:
וכי תימא [ואם תאמר] בהסבר הדברים, שהכהנים לא נהגו במקדש להניח כלאים תחת ראשם אלא כאשר היה מפסיק (חוצץ) מידי [דבר] כלשהו בין ראשם של הכהנים לבין בגדי הכלאים שתחתיהם, באופן שלא יתכן שתיכרך נימה מבגד הכלאים על השוכב — והאמר [הרי אמר] ר׳ שמעון, אמר ר׳ יהושע בן לוי, אמר ר׳ יוסי בן שאול משום קהלא קדישא [בשם קהילת קודש] שבירושלים: אפילו היו עשר מצעות מונחות זו על גב זו, ובגד כלאים מונח תחתיהןאסור לישן עליהן, על המצע העליון, אף שודאי שבאופן זה אין לחשוש שתיכרך נימה מבגד הכלאים על השוכב. אלא שמע מינה [למד מכאן] כי לא היו הבגדים תחת ראשיהם, אלא נגד ראשיהן.
And if you would say that the priests could place the vestments beneath their heads in such a manner that something separates between their flesh and the vestments, as the fibers could not wrap themselves upon their flesh, such conduct would still be prohibited. Doesn’t Rabbi Shimon say that Rabbi Yehoshua ben Levi says that Rabbi Yosei ben Shaul says in the name of the holy community in Jerusalem: Even if there are ten mattresses piled one atop the other and a garment of diverse kinds is placed beneath all of them, it is prohibited to sleep upon them? This is because the rabbinic decree applies equally to all cases, irrespective of whether the concern that motivated the decree exists. Rather, one may conclude from here that the mishna permits the vestments to be placed only next to their heads.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאִי בָּעֵית אֵימָא בְּאוֹתָן שֶׁאֵין בָּהֶן כִּלְאַיִם רַב אָשֵׁי אָמַר בִּגְדֵי כְהוּנָּה קָשִׁין הֵן דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הָא דנַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ שַׁרְיָא.

The Gemara suggests alternative solutions: And if you wish, say instead that the mishna does permit the priests to place the vestments beneath their heads, as it is referring to those vestments that do not contain diverse kinds. Rav Ashi says: The mishna permits the priests to place even the belt that contains diverse kinds beneath their heads. This is because the priestly vestments, and specifically the belt, are stiff, and therefore it is not prohibited to lie on them. As Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said: This stiff felt [namta], which is manufactured in the city of Neresh and is made of diverse kinds, is permitted. The prohibition of diverse kinds applies only to items that are similar to garments, which one derives pleasure from wearing. A stiff garment does not provide warmth, and is therefore not included in this prohibition.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי בעי תימא – אפי׳ תימא בהנך דכלאים ניחא קשין שאני כלומר כיון דחוטן כפול ששה קשין היו דלא מתהנו מנייהו ושרו כדאמר רבא:
נמטא גמדא – לבד קשה של כלאים שרי שאין הגוף נהנה ממנו:
אלא ש״מ נגד ראשיהן – וכיון שלא כנגד ראשיהן היו נתונים ליכא חומרא דכלאים דכולי האי לא מחמרינן שיש היכר לדבר ולא אתו לידי איסורא.
ואיבעית אימא באותן שאין בהו כלאים – לא תימא ה״נ מסתברא דאי נתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא דבהנך דלית בהו כלאים קאמר דמניחין תחת ראשיהן ובסדר יומא בפרק בא לו (דף סט.) לא גרסינן להאי ואיבעית אימא.
רב אשי אמר בגדי כהונה קשין – ואין מחממין ואנן בעינן העלאה דומיא דלבישה דאית בהו הנאה הילכך אי לאו הכי משום דלא ניתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא למיחש.
נמטא – פלטר.
גמדא – קשה.
דנרש – מקום.
שריא – דקשה הוא ואינו מחמם ובפרק בא לו ביומא פירש הרב רבינו ש״י פי׳ אחר ואינו נראה דפי׳ תפלין מן הצד שריין ולא חיישינן שמא יפיח בהן דשמא יפיח בהן לא שייך אלא בשעה שהוא לבוש בהם ותדע מדקא פריך נהי דניתנו ליהנות בהו ותיפוק ליה משום איסורא דכלאים היה לו להקשות נהי דניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום שמא יפיח הואיל ואיסור שמא יפיח הוי אם הם כנגד ראשו ובסוף יומא אין כתוב בספרים ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפיל עלייהו לכך פירשו הרב משום איסור שמא יפיח בהם והשתא לפי פירוש מורי אתיא שמעתא שפיר דהכי פירושו ש״מ מדקא שרינן איסור דאורייתא כלומר דבר שיוכל לבא לידי איסורא דאורייתא כ״ש דאית למישרי דבר שאינו יכול לבא אלא לידי איסורא דרבנן דאם באו תפלין כנגד ראשו אין כאן אלא משום בזיון וביומא (שם) מוכיחים מברייתא אחת שמביא הש״ס לשם דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן.
ורמינהו ז׳ שערים היו בעזרה. לפי׳ קמא דג׳ מקומות שהיו כהנים שומרים שהם הם בכלל כ״א מקומות דשמירת הלוים. פריך שפיר ז׳ שערים שבהם קא חשיב במדות [פ״א מ״ד] בית הניצוץ ובית המוקד ששמרם מג׳ מקומות אבל לפי׳ ר״ת דהלוים שומרים בכ״א מקומות. מלבד ג׳ מקומות ששומרים עם הכהנים מאי פריך והא תנן ז׳ שערים והלא בית הניצוץ ובית המוקד הן מן השבעה. ובהם היו הכהנים והלוים שומרים והנך לא קא חשיב:
אמר אביי תרי מינייהו לא צריכי שימור. אחד בצפון ואחד בדרום האמצעים כי נשמרים ע״י שנים שמצריכין שימור:
מי״ג גזברין. הממונים על העזרה:
ומז׳ אמרכלין. [אמרכל] כמו אמר כולא [עי׳ הוריות יג.] והם הממונים על הגזברין תרגום ונשיא נשיאי הלוי ואמרכולא:
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר למשנתנו: אכן אפשר לומר שהיו הבגדים תחת ראשיהם ממש, ואולם אין המדובר בכל בגדי הכהונה, אלא רק באותן בגדים שאין בהן כלאים. רב אשי אמר הסבר אחר: מדובר במשנתנו אפילו בבגדים שיש בהם כלאים, ואכן הניחום הכהנים תחת ראשיהם, ואולם אין בדבר משום איסור כלאים, שכן בגדי כהונה קשין הן, ואין בשכיבה עליהם משום איסור. וכפי שאמר רב הונא בריה [בנו של] רב יהושע: הא נמטא גמדא דנרש [אותו לבד קשה של כלאים שמייצרים בעיר נרש]שריא [מותר] אף אם יש בו כלאים כיון שאינו מחמם את הלובש אותו ולא אסרה התורה אלא דבר הדומה לבגד שיש בלבישתו משום הנאה. לאחר המשא והמתן הזה לא הגענו לתשובה ברורה לשאלה האם מותר ליהנות מבגדי כהונה שלא לצורך העבודה.
The Gemara suggests alternative solutions: And if you wish, say instead that the mishna does permit the priests to place the vestments beneath their heads, as it is referring to those vestments that do not contain diverse kinds. Rav Ashi says: The mishna permits the priests to place even the belt that contains diverse kinds beneath their heads. This is because the priestly vestments, and specifically the belt, are stiff, and therefore it is not prohibited to lie on them. As Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said: This stiff felt [namta], which is manufactured in the city of Neresh and is made of diverse kinds, is permitted. The prohibition of diverse kinds applies only to items that are similar to garments, which one derives pleasure from wearing. A stiff garment does not provide warmth, and is therefore not included in this prohibition.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״שתָּא שְׁמַע בִּגְדֵי כְהוּנָּה הַיּוֹצֵא בָּהֶן לִמְדִינָה אָסוּר וּבַמִּקְדָּשׁ בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה וּבֵין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁבִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara returns to discuss the earlier dilemma, of whether it is permitted to derive benefit from priestly vestments. Come and hear a baraita: With regard to the priestly vestments, the act of one who leaves the Temple dressed in them and goes out to the country, i.e., outside the Temple, is prohibited. But in the Temple, both at the time of the Temple service and not at the time of the service, wearing the vestments is permitted, as it is permitted to derive benefit from the priestly vestments. The Gemara concludes: One may conclude from the baraita that it is permitted to derive benefit from the priestly vestments.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומביאים ראיה אחרת, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: בגדי כהונה, היוצא בהן למדינה, מחוץ למקדש — אסור. ואילו במקדש, בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודהמותר. וטעם הדבר: מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן. והרי לנו ראיה מפורשת. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שבגדי כהונה הותרו אף שלא בשעת עבודה.
The Gemara returns to discuss the earlier dilemma, of whether it is permitted to derive benefit from priestly vestments. Come and hear a baraita: With regard to the priestly vestments, the act of one who leaves the Temple dressed in them and goes out to the country, i.e., outside the Temple, is prohibited. But in the Temple, both at the time of the Temple service and not at the time of the service, wearing the vestments is permitted, as it is permitted to derive benefit from the priestly vestments. The Gemara concludes: One may conclude from the baraita that it is permitted to derive benefit from the priestly vestments.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּבַמְּדִינָה לָא וְהָתַנְיָא בכ״אבְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד בּוֹ יוֹם הַר גְּרִיזִים דְּלָא לְמִיסְפַּד כִּדְאִיתָא בְּיוֹמָא פֶּרֶק בָּא לוֹ כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל קָרוֹב וְכוּ׳.

According to the baraita, the priestly vestments may not be worn outside the Temple. The Gemara asks: And is it not permitted to wear the priestly vestments in the rest of the country, outside the Temple? But isn’t it taught in a baraita, in connection with a date mentioned in Megillat Ta’anit: On the twenty-first of Tevet, this is the day of Mount Gerizim, which was established as a festive day, and therefore it is not permitted to eulogize. This date was established as a festive day because the Temple was saved from destruction on that day, due to the actions of Shimon HaTzaddik, the High Priest, as it is related in tractate Yoma (69a), in the seventh chapter, which begins: The High Priest came close to read the Torah.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים לגופה של ברייתא זו: ובמדינה לא הותרו הכהנים ללבוש בגדי כהונה כלל? והתניא [והרי שנויה ברייתא] בביאור מגילת תענית, שנאמר בה כי בעשרים ואחד בו בחודש טבת — יום הר גריזים הוא, וקבעו אותו יום שמחה שלא למיספד [להספיד] בו, משום שאירעה בו תשועה לישראל. כדאיתא [כמו שיש, כנמצא] במסכת יומא פרק ״בא לו כהן גדול (קרוב) לקרות״ (סט, א), ולשם הקצור לא הובא כאן הדבר אלא רק ציון של מראה מקום. וכך שנינו שם: אותו יום בקשו הכותיים (שומרונים) מאלכסנדר מוקדון על המקדש להחריבו, ונתן להם רשות. ובאו והודיעו על כך לשמעון הצדיק שהיה כהן גדול באותה עת. לבש שמעון הצדיק בגדי כהונה והתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ירושלים היו עמו, ואבוקות של אש בידיהם. וכל הלילה היו נציגי ישראל אלה הולכים בצד זה, וצבאו של אלכסנדר היה הולך מצד זה. כיון שעלה עמוד השחר, אמר להם אלכסנדר לכותיים: מי הללו שבאים לקראתנו? אמרו לו: אלה הם היהודים שמרדו בך. כיון שהגיעו למקום הנקרא אנטיפטרס, זרחה חמה, ופגשו שני המחנות אלה באלה. כיון שראה אלכסנדר את שמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו מלוויו: מלך גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: יפה עושה אני כן, כי דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי, שכאשר אני נלחם אני רואה מעין דמות זו הולכת לפני כסימן של נצחון. אמר להם לשלוחי ישראל: למה באתם? אמרו לו: אפשר בית המקדש, מקום בו מתפללים עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יתעוך גויים הללו להחריבו?! אמר להם: מי הם הללו? אמרו לו: כותיים הללו, הם שעומדים לפניך. אמר להם: הריהם מסורים בידכם לעשות בהם כרצונכם. מיד, נקבום בעקביהם, ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררים אותם על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים, ששם היה לכותיים מקדש — חרשוהו, וזרעוהו כרשינים, כסמל לחורבן גמור, ששוב אין אותו מקום ראוי עוד לבנין, כדרך שבקשו הכותיים לעשות לבית המקדש. ואותו היום נקבע כיום טוב לישראל.
According to the baraita, the priestly vestments may not be worn outside the Temple. The Gemara asks: And is it not permitted to wear the priestly vestments in the rest of the country, outside the Temple? But isn’t it taught in a baraita, in connection with a date mentioned in Megillat Ta’anit: On the twenty-first of Tevet, this is the day of Mount Gerizim, which was established as a festive day, and therefore it is not permitted to eulogize. This date was established as a festive day because the Temple was saved from destruction on that day, due to the actions of Shimon HaTzaddik, the High Priest, as it is related in tractate Yoma (69a), in the seventh chapter, which begins: The High Priest came close to read the Torah.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) עַד אִיבָּעֵית אֵימָא רְאוּיִין הֵן לְבִגְדֵי כְהוּנָּה.

The baraita relates that Shimon HaTzaddik went to greet Alexander the Macedonian wearing the priestly vestments. The Gemara in Yoma cites the complete baraita, up to the Gemara’s explanation as to why Shimon HaTzaddik wore the priestly vestments outside the Temple: If you wish, say that Shimon HaTzaddik did not wear consecrated priestly vestments. Rather, he wore garments that were fit to be priestly vestments, i.e., they were made of the same material and design.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכך ממשיכה שם הגמרא עד שהקשו שם: כיצד יצא שמעון הצדיק מחוץ למקדש כשבגדי כהונה עליו?! והשיבו, איבעית אימא [אם תרצה אמור] שלא היו אלה בגדי כהונה ממש, אלא ראויין הן לבגדי כהונה, שהיו כתבנית בגדי כהונה, אבל לא נעשו מכסף קדשים, ולא היתה בהם קדושת בגדי כהונה.
The baraita relates that Shimon HaTzaddik went to greet Alexander the Macedonian wearing the priestly vestments. The Gemara in Yoma cites the complete baraita, up to the Gemara’s explanation as to why Shimon HaTzaddik wore the priestly vestments outside the Temple: If you wish, say that Shimon HaTzaddik did not wear consecrated priestly vestments. Rather, he wore garments that were fit to be priestly vestments, i.e., they were made of the same material and design.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִי בָּעֵית אֵימָא {תהלים קי״ט:קכ״ו} עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.:

And if you wish, say instead that he did in fact wear consecrated priestly vestments. Although this is usually prohibited, in this instance it was permitted due to the principle: “It is time to act for the Lord; they have nullified Your Torah” (Psalms 119:126). In times of great need, such as when one seeks to prevent the destruction of the Temple, it is permitted to violate the halakha for the sake of Heaven, and the actions of Shimon HaTzaddik indeed averted the destruction.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי בעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר: משום שהיה זה, כדרך האמור ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״ (תהלים קיט, קכו), שבעת הצורך לעשות דבר לשמו של ה׳, מותר אף להפר דברים המפורשים בתורה, שהרי כפי שראינו היא שעמדה להם אז לישראל להצילם.
And if you wish, say instead that he did in fact wear consecrated priestly vestments. Although this is usually prohibited, in this instance it was permitted due to the principle: “It is time to act for the Lord; they have nullified Your Torah” (Psalms 119:126). In times of great need, such as when one seeks to prevent the destruction of the Temple, it is permitted to violate the halakha for the sake of Heaven, and the actions of Shimon HaTzaddik indeed averted the destruction.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵירַע קֶרִי בְּאֶחָד מֵהֶן [וְכוּ׳].:

§ The mishna teaches (25b): If a seminal emission befell one of the priests and rendered him ritually impure, he would leave the Chamber of the Hearth and he would walk through the circuitous passage that extended beneath the Temple, as he could not pass through the Temple courtyard, due to his impurity.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א שנינו במשנתנו בדבר הכהנים הישנים במקדש בבית המוקד, שאם אירע קרי באחד מהן הריהו יוצא והולך לו אל בית הטבילה במחילה העוברת תחת המקדש ולא בתוך המקדש עצמו.
§ The mishna teaches (25b): If a seminal emission befell one of the priests and rendered him ritually impure, he would leave the Chamber of the Hearth and he would walk through the circuitous passage that extended beneath the Temple, as he could not pass through the Temple courtyard, due to his impurity.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן הדְּאָמַר מְחִילּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ ובעל קֶרִי מִשְׁתַּלֵּחַ חוּץ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.:

The Gemara notes that this mishna supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says: The tunnels beneath the Temple Mount were not sanctified, neither with the sanctity of the Temple courtyard nor with the sanctity of the Temple Mount. The Gemara cites a related statement of Rabbi Yoḥanan: A man who experienced a seminal emission is sent outside of two camps, the camp of the Divine Presence and the camp of the Levites. Accordingly, he may not remain in the Temple courtyard, which has the status of the camp of the Divine Presence, nor on the Temple Mount, which has the status of the camp of the Levites.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במחילה ההולכת מסייע ליה לר׳ יוחנן דא״ר יוחנן מחילות לא נתקדשו – מש״ה תיקנו לו מחילות לצאת דרך שם ובפסחים בפרק כיצד צולין (דף פו.) בסופו מוכיח דהא דא״ר יוחנן מחילות לא נתקדשו ה״מ במחילות שתחת הר הבית אבל מחילות שתחת עזרה אם הם פתוחין לעזרה נתקדשו בקדושת עזרה ואם הם פתוחין להר הבית לא נתקדשו כלום אפילו בקדושת הר הבית ומותר לזב ולבעל קרי ליכנס לשם הילכך עשו הכא מחילה ופתוחה להר הבית לחצר בית המוקד הבנוי בהר הבית לצאת לו לבעל קרי דרך שם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדפרישית במתני׳.
ובעל קרי משתלח – הני תרי מילי שמעינהו מרביה כי הדדי אמרינהו.
חוץ לשתי מחנות – גרס וכן מוכח באלו דברים (פסחים סז:) דאמר התם זב וכל זב לרבות בעל קרי וזב משתלח חוץ לשתי מחנות מצורע חוץ לג׳ ואמרינן התם מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר רבי יוחנן כו׳.
אלמא איכא תנא דאמר ח׳ [כו׳] ואיכא נמי ה׳ היו. כלומר כי היכי דהאי תנא לחמשה שערים מכאן נמי ראיה למאי דפרישית לעיל דג׳ מקומות שהיו הלוים שומרים עם הכהנים היו ממנין הכ״א מקומות שהלוים שומרים. שהרי למ״ד דלא הוו אלא ה׳ שערים בעזרה ע״כ בית הניצוץ ובית המוקד היו מן חמשה שערי העזרה. וכיון דלא הוה בעזרה אלא ה׳ שערים ע״כ ניצוץ ובית המוקד מהם. נמצא ג׳ מקומות ששומרים ביחד הם בכלל כ״א מקומות של שמירת הלוים למ״ד ה׳ שערים הוו. וה״ה לשאר התנאים דלא מסתבר למימר דפליגי בהא. הקשה הרב אמאי שבק מתני׳ דמדות [פ״ב מ״ו] דתנן אבא יוסף בן חנן אומר כנגד י״ג שערים ומייתי ברייתא. וי״ל דממתני׳ דמדות לא מצי לאכוחי דפליגי תנאי בשערים דאיכא למימר דמקצתן היו קטנים ובמדות [שם] קא חשיב כולהו דכנגד כולם תקנו השתחויות ותנא דמדות [פ״א מ״ד] לא חשיב אלא הגדולים שהיו שומרים שם לכך מייתי הך ברייתא די״ג שערים היו כנגד י״ג אמרכלין ומסתמא גדולים קא חשיב כיון דהיה ממונה על כל שער אמרכלין (תני):
ומעירים: מתוך זה משמע כי בניגוד למקדש עצמו המחילות שתחת הר הבית אינן קדושות, ודבר זה מסייע ליה [לו] לשיטת ר׳ יוחנן, שכן אמר ר׳ יוחנן: המחילות העוברות מתחת למקדש לא נתקדשו כלל, לא בקדושת הר הבית ולא בקדושת העזרה.
The Gemara notes that this mishna supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says: The tunnels beneath the Temple Mount were not sanctified, neither with the sanctity of the Temple courtyard nor with the sanctity of the Temple Mount. The Gemara cites a related statement of Rabbi Yoḥanan: A man who experienced a seminal emission is sent outside of two camps, the camp of the Divine Presence and the camp of the Levites. Accordingly, he may not remain in the Temple courtyard, which has the status of the camp of the Divine Presence, nor on the Temple Mount, which has the status of the camp of the Levites.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן כּוּ׳.: רַב סָפְרָא הֲוָה יָתֵיב בְּבֵית הַכִּסֵּא אֲתָא ר׳רַבִּי אַבָּא נְחַר לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ לֵיעוּל מָר.

The mishna teaches: And the lamps were burning on this side and on that side of the passage…and there was a bathroom of honor in the Chamber of Immersion. This was its honor: If one found the door closed, he would know that there was a person there, and he would wait for him to exit before entering. The Gemara relates: Rav Safra was sitting in the bathroom when Rabbi Abba came along. Since there was no door, Rabbi Abba coughed outside to alert anyone within of his presence and thereby inquire whether he could enter. Rav Safra said to Rabbi Abba: Enter, Master, and Rabbi Abba therefore entered the bathroom.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתא ר׳ אבא נחר ליה – הטיח בגרונו קול כדי שישמע רב ספרא ויצא:
א״ל רב ספרא ליעול מר – מיהו עד כאן לא עיילת לשעיר וגמרת מילי דשעיר כלומר עדיין לא נכנסת לארץ בני עשו לרומי שאינן צנועים ולמדת תרבותם הנחת תרבות פרסיים שצנועים ותפסת מנהג רומיים שאינן צנועין:
רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא – ולא הוה ביה בפתח דלת אלא זה היה מנהגו אדם שרוצה ליכנס שם היה נוחר ואם היה שם אדם היה נותר כנגדו וזה חוזר לאחוריו ורב ספרא לא עשה כן אלא רבי אבא נחר ואמר לו רב ספרא ליעול מר והיה לו לנחור כנגדו לכך השיב לו רבי אבא לאחר שיצא משם.
אבל מהלך היו מהלכין בהן. דאי אפי׳ הילוך אסור לא הוה צריך למימרא דאין ישנים בהן:
ש״מ בגדי כהונה נתנו ליהנות בהן. כלומר שלא במקום עבודה כי הלך בבית המוקד ופלוגתא היא ביומא [דף סח: וסט.] אבל בתוך העזרה לכ״ע שרי דלא נתנה תורה למלאכי השרת:
ועוד הלכה אמר ר׳ יוחנן בענין בעל קרי במקדש: בעל קרי הריהו משתלח אל מחוץ לשני מחנות, מחנה שכינה ומחנה לויה, ולפיכך אסור לו להשתהות בעזרה שבמקדש (מחנה שכינה) ובהר הבית (מחנה לויה).
The mishna teaches: And the lamps were burning on this side and on that side of the passage…and there was a bathroom of honor in the Chamber of Immersion. This was its honor: If one found the door closed, he would know that there was a person there, and he would wait for him to exit before entering. The Gemara relates: Rav Safra was sitting in the bathroom when Rabbi Abba came along. Since there was no door, Rabbi Abba coughed outside to alert anyone within of his presence and thereby inquire whether he could enter. Rav Safra said to Rabbi Abba: Enter, Master, and Rabbi Abba therefore entered the bathroom.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בָּתַר דְּנָפֵיק א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא ע״כעַד כָּאן לָא סְלֵיקְתְּ לְשֵׂעִיר גְּמַרְתְּ מִילֵּי דְּשֵׂעִיר לָאו הָכִי תְּנַן מְצָאוֹ נָעוּל בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם לְמֵימְרָא דְּלָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמֵיעַל.

When he came out, Rabbi Abba said to Rav Safra: Until now, although you have traveled widely, you have never entered Seir, the land of the Edomites, who behave immodestly. Nevertheless, you have learned the ways of Seir. Didn’t we learn this in the mishna: If one found the door closed, it was known that there was a person there, and one would wait for him to exit before entering. This serves to say that a person should not enter the bathroom while another person is inside. Therefore, Rav Safra should not have told Rabbi Abba to enter.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולאו הכי תנן מצאו נעול – כלומר לא היה לך לבוא כאן כשראיתו נעול וכשידעת שאני שם:
ערך שעיר
שעירא(ברכות סב:, תמיד כז:) אכתי לא עיילת לשעיר גמרת מילי דשעיר פי׳ כשעלה רב ספרא לא״י היה יושב בבית הכסא בא רבי אבא ונחר על בבא דבית הכסא שמע רב ספרא ואמר לו הכנס למה שוהה אתה השיבו רבי אבא עד כאן לא באת לארץ שעיר למדת מדרכיהם היאך אתה אומר לי להיכנס כבני שעיר והלא שנינו (תמיד כו.) מצאו לבית הכסא שבעזרה נעול וכו׳ ופירשו רבותינו רב ספרא לא מדרכי שעיר אמר לו לרבי אבא להיכנס אלא כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן הוא ומחולחל ואם ישהה עצמו מסתכן כדתניא רשב״ג אומר וכו׳ פ״א כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן ומשולשל ואינו יכול להשהות וניקום רב ספרא ויצא ויכנס רבי אבא משום סכנה כדתניא ר״ש וכו׳:
א. [ארטס נאמע.]
ע״כ לא סליקת לשעיר וגמרת מילי דשעיר – כלומר עדיין לא עלית לשם ואתה מתנהג במעשיהם שאינך צנוע כמותם אבל פרסיים צנועים הם כדאמרינן בברכות בפ״ק (דף ח:) בג׳ דברים אני אוהב את הפרסיים שצנועים בבית הכסא וכו׳.
למימרא דלא איבעי ליה למיעל – ולא היה לו לומר בא אדוני אלא היה לו לנחור כנגדו.
ש״מ תפילין מן הצד שרי. כשאדם ישן יכול להשים תפלין בצדו:
אבנטו של כה״ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. דשל כה״ג היה של כלאים דכתיב באלה פקודי בעשיית בגדי כה״ג ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן מעשה רוקם. ואבנט של הדיוט היה של שש. וכתיב בפ׳ תצוה בבגדי כה״ג ואבנט תעשה מעשה רוקם ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטי׳ וילפינן רוקם רוקם ממקרא ואלה פקודי. מה התם כלאים אף הכא כלאים. ומדכתיב ולבני אהרן וגו׳ ועשית להם אבנטים משמע שהיו חלוקים מאבנט של כה״ג. ואית ספרים דגרסי הא ניחא למ״ד אבנטו של כה״ג זהו אבנטו של כהן הדיוט וה״פ אבנטו של כה״ג בי״ה שהיה של בוץ זהו אבנטו של כהן הדיוט כל השנה:
א״ל ליעול מר כו׳ ע״כ לא סליקת לשעיר כו׳. לפי פירש״י צריך להגיה א״ל ע״כ לא סליקת כו׳ וכ״ה בפרק הרואה דהיינו ר׳ אבא כו׳ וקצת דחוק הוא מה שייך הכא מילי דשעיר כיון שהיה מנהגם בדלת פתוחה ובנחירה ומה עשה רב ספרא דבר שאינו צנוע כפרש״י וי״ל דלא הל״⁠ ⁠״ל בבהכ״ס ליעול מר אלא דה״ל לנחור נגדו ועוד נראה לפרש ולקיים גירסת ספרים שלנו דלא גרסינן הכא א״ל ע״כ לא כו׳ ופתח נעול הוה הכא כי מתני׳ וכולי מלתא דרב ספרא הוא אמאי באת עלי בנחירה וכי לא ראית שהוא נעול וכי גמרת מילי דשעיר שאינן צנועים ואין נועלין פתח בהכ״ס שלהן גם לא היה לך לנחור עלי שאנחור כנגדך כדאמרינן בפרק הרואה קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא ומקשה תלמודא כיון דר׳ אבא לא שפיר עביד דנחר ורב ספרא אמאי הקדים לומר לא ליעול מר דהא שתיקותא קבלה בבית הכסא ומשני דסבר דלמא מסוכן כו׳ ומספק נפשות עביד כן ומיהו האמת לא היה כן מדלא השיב רבי אבא כן ופי׳ לשעיר מפרש״י נראה דר״ל לשעיר שהוא אדום שאינן צנועים בבית הכסא כמו הפרסיים וכן פי׳ בפ׳ הרואה ע״ש ואפשר דנקט האי לישנא דשעיר ולא אדום ע״ש שד שבבהכ״ס שדומה לשעיר ע״ש ושעירים ירקדו שם כדאמרינן בפרק הרואה ולרביא ליה לבית הכסא גדיא שעיר בשעיר מיחלף ע״ש והיינו שאמר גמרת מילי דשעיר להסתכן מן השד של בית הכסא שדומה לשעיר שמזיק למי שאינו צנוע מלדבר בבית הכסא ע״ש בחדושי הלכות ודו״ק:
ב ועוד שנינו במשנתנו כי באותן מחילות שמתחת לבירה היו הנרות דולקין מכאן ומכאן, והיה הכהן שנטמא מהלך לאורם עד שהגיע לבית הטבילה. ובבית הטבילה היתה דולקת מדורה, ובסמוך לבית הטבילה היה בית כסא של כבוד. ובענין זה של בית הכסא מוסרים כי רב ספרא הוה יתיב [היה יושב] בבית הכסא, אתא [בא] ר׳ אבא וביקש להיכנס לבית הכסא לעשות צרכיו, ומאחר ולא היתה שם דלת נחר ליה [השמיע לו לרב ספרא קול חרחור], כדרך שאלה אם יכול הוא להיכנס. אמר ליה [לו] רב ספרא: ליעול מר [יכנס אדוני]! שמע רב אבא ונכנס.
When he came out, Rabbi Abba said to Rav Safra: Until now, although you have traveled widely, you have never entered Seir, the land of the Edomites, who behave immodestly. Nevertheless, you have learned the ways of Seir. Didn’t we learn this in the mishna: If one found the door closed, it was known that there was a person there, and one would wait for him to exit before entering. This serves to say that a person should not enter the bathroom while another person is inside. Therefore, Rav Safra should not have told Rabbi Abba to enter.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְרַב סָפְרָא סָבַר דִּלְמָא מְסוּכָּן הוּא כדתני׳כִּדְתַנְיָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַמּוּד הַחוֹזֵר מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי הִדְרוֹקָן סִילוֹן הַחוֹזֵר מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי יֵרָקוֹן.

The Gemara explains that Rav Safra told Rabbi Abba to enter because he thought: Perhaps Rabbi Abba is in danger. Rav Safra was concerned that if Rabbi Abba waited for him to exit, Rabbi Abba might jeopardize his health, as it was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A column of feces that is held back, because one refrains from relieving himself, causes a person to suffer from edema [hidrokan]. A stream of urine that is held back causes a person to suffer from jaundice [yerakon].
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורב ספרא הכי קאמר ליה אעפ״כ ליעול מר סבר דלמא מסכן:
ערך הדרקון
הדרקוןא(ברכות כה., ברכות סב:, תמיד כז:) רשי שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרקון סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון. (עירובין מא:) ג׳ מתים כשהן מספרין ואילו הן חיה וחולי מעים והדרקון. (יומא סו) שמח לבו בהדרקון (שבת לג) ג׳ מיני הדרקון הן של עבירה עבה של רעב תפוח של כשפים דק פי׳ עמוד החוזר עמוד של צואה שהתחיל לימשך לצאת חו׳. לטבע׳ ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזירו ועמ׳ והנך מביא את האדם לידי הדרקון ניפוח בטן וחולי מעים עד שימו׳ (א״ב פי׳ בלשון יוני בעל חולי המעים אשר בטנו צבה הנקרא גם כן אידרופיקוס):
ערך ירק
ירקב(משנה עדיות פרק ה) ודם הירוק (נדה יט.) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. (נגעים פרק ג) הבתים מיטמאין בג׳ שבועות ובג׳ סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון. (ברכות כה., ברכות סב:, תמיד כז:) סילון החוזר מביא האדם לידי ירקון פי׳ סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק (שבת קי) ליורקנא תרין בשיכרא ומיעקר (בכורות ז) דשתו אינשי ומעלו לירקונא. (ראש השנה כ) אמר עולא משום ירקיא פי׳ בערך מת ולא בירוקה שעל פני המים פי׳ בערך אכמוותא:
א. [וואססער זוכט.]
ב. [גרין.]
עמוד החוזר – כשאדם צריך לפנות ומשהא את נקביו ומחזירם בבטנו.
סילון החוזר – אדם הצריך להטיל מים ומשהא את עצמו גבי הטלת מים שייך לומר סילון.
בתר דנפיק [לאחר שיצא] אמר ליה [לו] ר׳ אבא לרב ספרא: עד כאן (עדיין) לא סליקת [עלית, הגעת] להר שעיר (ארץ אדום) (אף שהרבה רב ספרא במסעות אל מחוץ לארץ ישראל), וכבר גמרת מילי [למדת דברי, דרכי] בני שעיר שאין בהם צניעות?! לאו הכי תנן [האם לא כך שנינו] בבית כסא שהיה במקדש, שנקרא ״בית כסא של כבוד״ משום שזהו כבודו — שאם בא אדם ומצאו כשהוא נעולבידוע הוא שיש שם אדם, ואם מצאו כשהוא פתוח — יודע הוא שאין נמצא שם אדם. ומדוע צריך לדעת זאת? למימרא [האם לא לומר] משום שלא מיבעי ליה למיעל [לא רצוי לו למבקש לעשות צרכיו להיכנס] כאשר אדם אחר נמצא בפנים. ולא היה לך אם כן לומר לי להיכנס בעוד אתה בתוך בית הכסא!
The Gemara explains that Rav Safra told Rabbi Abba to enter because he thought: Perhaps Rabbi Abba is in danger. Rav Safra was concerned that if Rabbi Abba waited for him to exit, Rabbi Abba might jeopardize his health, as it was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A column of feces that is held back, because one refrains from relieving himself, causes a person to suffer from edema [hidrokan]. A stream of urine that is held back causes a person to suffer from jaundice [yerakon].
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ וְכֵן א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ חַשֵּׁיךְ תַּקֵּין נַפְשָׁךְ וּקְדֵים תַּקֵּין נַפְשָׁךְ כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּרְחַק תּוּב וְגַלִּי כַּסִּי וְקוּם.

Rav said to his son Ḥiyya, and likewise Rav Huna said to his son Rabba: Relieve yourself when it gets dark, and relieve yourself before daybreak, even if you have no particular need to do so. The reason is that the streets are mostly empty at these times, and one can relieve himself near his home without concern that he might be seen. This is important, so that you will not have to relieve yourself during the day, when the streets are full, and you will be compelled to retain your feces while you distance yourself, which is liable to jeopardize your health. Furthermore, when relieving yourself, you should behave modestly. Sit down first and only then uncover yourself; afterward, cover yourself first and only then stand up.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חשיך תקין נפשך וקדים תקין נפשך כי היכי דלא תרחק – כלומר למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית עד שבני אדם ישנים וצא להפנות וכן נמי חשיך לערב וצא בשעה שאין בני אדם מצויין בחוץ שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מן בני אדם עד כדי שלא יראו פרועך וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להיפנות באי זה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק:
תיב וגלי – כשאתה יושב גלי בגדיך וכסי עד שאתה יושב והדר קום משום צניעותא שלא יראו בשרך:
ערך חשך
חשךא(בילמדנו בקח את המטה) ביום הראשון נברא מלאך המות שנאמר וחשך על פני תהום הוא מלאך המות שמתשיך עיניהן של בריות. מדוע אתה ככה דל בן המלך תרגום חשיך בר מלכא דלת עם הארץ חשיכי עמא דארעא (במגלת איכה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי) מתלא אמר עד דשמינא חשיך חשיכא מיית. ספר אחר עד דשמינא כחיש כחישנא מיית. (תמיד כז:) חשיך תקין נפש׳ קדים תקין נפשך כי היכי דלא תתרחק פי׳ למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית להפנות עד שבני אדם ישנים וכן נמי חשיך לערב יצא בשעה שאין בני אדם מצויין חוצה שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מבני אדם עד כדי שלא יראו פירועך וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להפנות באיזה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק. (ברכות סב.) השכב ושב כדי שלא תתרחק וי״מ שילמד את עצמו בבית הכסא שחרית וערבית וטוב לו להשכים כדי שלא יתרחק מצרכיו. (בכורות סב) כל שמראיו חשוכין פי׳ מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכין. פי׳ אחר והוא בערך אשך:
ערך גנדר
גנדרב(שבת קמא. שם קמת ביצה ל.) לא ליתיב איניש אפומא דריחיא דלמא מגנדא ליה חפץ (תמיד כז) אמר רב משרשיא שמע מינה אפילו מן הצד שפיר דמי ולא חיישינן דלמא מגנדר נפל עלייהו. (בבא קמא לה) וקא בעינן מיקלייה ואיגנדורי בקיטמיא. (בבא קמא נא) מתניתא דאיגנד׳ לינגנדורי לבור (עבודה זרה כח) ליתו ענביתא בת מינא ונגנדר עלה (יבמות יז) היינו דאמרי אינשי קבא רבה וקבא זוטא מיגנדר ואזיל לשאול (גיטין עז) ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר איגנדר גיטא ונפל לפוסלא פי׳ נתגלגל הגט ונפל בפסל היוצא והבולט מן הכותל כדגרסינן פסל היוצא מן הסוכה ואמרינן נסר ופסל מהאי גיסא. וניגנדריה ז׳ זמני ברפואות דמי שאחזו (א״ב תרגום וגללו את האבן ויגנדרון ית אבנא):
ערך צבר
צברג(יומא כב) צבר את הקטרת על גבי גחלים (תמיד כז) צבר את הגחלים על גבי הרצפה (עירובין צב:) ציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה יוצאין ידי חובתן (א״ב לשון מקרא זה שני צבורים):
א. [דונקעל.]
ב. [וועלצען. ראללען.]
ג. [פערזאממלין.]
חשיך ותקין נפשך קדום תקין נפשך כי היכי דלא תרחק – כלומר למד עצמך שאפילו אינך צריך לנקביך חזק עצמך ליפנות בב׳ פרקים ולא תצטרך ליפנות ביום שבני אדם מצויים אלא ביציאת היום בתחלת הלילה וגם קודם שתצא הלילה שבני אדם מצויין בבית ותוכל ליפנות סמוך לבית ומתוך שתלמוד את עצמך בשני פרקים אלו לא תצטרך ליפנות ביום בשעה שבני אדם מצויין בדרכים ולא תצטרך להתרחק מביתך שבתי כסאות שלהם היו בשדות ואם תצטרך ליפנות ביום פעמים שתצטרך להתרחק ותשהא נקביך ותסתכן.
תוב וגלי כסי וקום – וכשאתה נפנה שב תחלה ואח״כ גלי ותעשה צרכך ואל תגלה מעומד וזהו צניעות שלא יראוך.
כסי וקום – קודם שתעמוד עצמך כסה לאחר שעשית צרכך.
ומסבירים: ורב ספרא שאמר לר׳ אבא להיכנס, אף שהוא היה בתוך בית הכסא, עשה כן משום שסבר [סבור היה]: דלמא [שמא] ר׳ אבא במצב מסוכן הוא אם לא יפנה מיד. כדתניא [כמו ששנינו בברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד של צואה החוזר, שהעוצר עצמו באמצע עשיית צרכיו — מביא את האדם לידי מחלת הדרוקן, סילון של מי רגלים החוזרמביא את האדם לידי מחלת ירקון.
Rav said to his son Ḥiyya, and likewise Rav Huna said to his son Rabba: Relieve yourself when it gets dark, and relieve yourself before daybreak, even if you have no particular need to do so. The reason is that the streets are mostly empty at these times, and one can relieve himself near his home without concern that he might be seen. This is important, so that you will not have to relieve yourself during the day, when the streets are full, and you will be compelled to retain your feces while you distance yourself, which is liable to jeopardize your health. Furthermore, when relieving yourself, you should behave modestly. Sit down first and only then uncover yourself; afterward, cover yourself first and only then stand up.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שְׁטוֹף וּשְׁתִי [שְׁטוֹף] וְאַחֵית וּכְשֶׁאַתָּה שׁוֹתֶה מַיִם שְׁפוֹךְ מֵהֶן ואח״כוְאַחַר כָּךְ תֵּן לְתַלְמִידֶךָ.

With regard to drinking, these amora’im instructed their sons: When you drink wine, rinse the cup first and only then drink from it; after you drink, rinse the cup and only then set it back in its place. But when you drink water, it is not necessary to rinse the cup afterward; rather, pour out some of the water to rinse the rim of the cup, and afterward you may give the cup to your student, if he wants to drink.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שטוף ושתי שטוף ואחית – שוטף הכוס עד שלא תשתה בו משום נקיות ואחר ששתיתה חזור ושטוף אותו והחזירהו שאין כל הדעות שוות שלא תעשה אנינות למי שישתה אחריך וכשאתה שותה מים בכוס שפוך מהם כנגד אותו מקום שהיה פיך שם ואח״כ תן לתלמידך:
שטוף ושתי שטוף ואחית – ואע״ג דאין אדם שותה אלא א״כ שוטף את הכוס כדאמר שטוף ושתי אפ״ה לאחר שתשתה שטוף ואחית דלמא איקרי ושתי בלא שטיפה ונמצא בולע רוקו.
וה״ג וכשאתה שותה מים שפוך מהן ואחר כך תן לתלמידך – כלומר הא דבעינן שטיפה לאחר שתיה ה״מ ביין שאינך יכול לשפוך ממנו ותעביר הרוק בשפיכה משום בזיון אוכלין אבל במים שאין כאן בזיון שפוך מהן וטוב לעשות יותר.
ואחר כך תן לתלמידך – שפוך מהן תחלה קא סלקא דעתך הואיל ותלמידו הוא לא אנינא דעתיה קמ״ל.
מטכסיסי דרך ארץ שכל ששתה אדם מים ורוצה ליתן לתלמידו יהא שופך מהם תחלה מעט כדי שידמה לזה כאלו הקלוח שפסק ממנו נפל ולא יהא לו איסטניסות ואפילו תלמיד ששפך לפני רבו אין בו משום אפקירותא:
ג ואגב כך מביאים עוד הנהגות ראויות בעשיית צרכים. שכך אמר ליה [לו] רב לחייא בריה [בנו], וכן כך אמר ליה [לו] רב הונא לרבה בריה [בנו]: כאשר חשיך [החשיך היום, בתחילת הלילה], תקין נפשך [השתדל לתקן עצמך, לעשות צרכיך]. וכן כאשר קדים [קדם ובא היום] תקין נפשך [תקן עצמך, עשה צרכיך], אף שאינך צריך להם באותן שעות. וטעם הדבר — שבאותם זמנים רוב האנשים נמצאים בבתיהם ותוכל לעשות צרכיך סמוך לביתך בלא לחשוש שמא יבחין בך אדם. כי היכי [כדי] שלא תצטרך במשך היום לעשיית צרכים, שאם תצטרך להם ביום תרחק לבית כסא הנמצא במקום מרוחק ותסתכן. וכאשר אתה נפנה לעשות צרכיך, בתחילה תוב [שב] במקום עשיית הצרכים בעודך לבוש, ולאחר מכן גלי [גלה, פשוט מלבושך], ולא תפשוט את בגדיך קודם לכן, מחמת הצניעות. ולאחר שסיימת את עשיית הצרכים, מאותה סיבה בתחילה כסי [כסה עצמך בלבושך] ורק לאחר מכן קום [עמוד].
With regard to drinking, these amora’im instructed their sons: When you drink wine, rinse the cup first and only then drink from it; after you drink, rinse the cup and only then set it back in its place. But when you drink water, it is not necessary to rinse the cup afterward; rather, pour out some of the water to rinse the rim of the cup, and afterward you may give the cup to your student, if he wants to drink.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כִּדְתַנְיָא לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם וְיִתֵּן לְתַלְמִידוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שָׁפַךְ מֵהֶן וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁתָה מַיִם וְלֹא שָׁפַךְ מֵהֶן וְנָתַן לְתַלְמִידוֹ וְאוֹתוֹ תַּלְמִיד אִיסְטְנִיס הָיָה וְלֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת וּמֵת בַּצָּמָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם וְיִתֵּן לְתַלְמִידוֹ אא״כאֶלָּא אִם כֵּן שָׁפַךְ מֵהֶן רַב אָשֵׁי אָמַר הִילְכָּךְ הַאי תַּלְמִידָא דְּשָׁפֵיךְ קַמֵּי רַבֵּיהּ לֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם אַפְקִירוּתָא.

As it is taught in a baraita: A person should not drink water and give the remaining water to his student, unless he first poured some of it out. And there was an incident involving a certain individual who drank water and did not pour some of it out, and he gave the cup to his student. And that student was a delicate person [istenis], and due to his sensitivity he did not want to drink from the cup, and he died of thirst. At that time, the Sages said: A person should not drink water and give the remaining water to his student unless he first poured some of it out. Rav Ashi said: Therefore, in the case of this student who pours water from the cup that his teacher drank from first, even if he does so in the presence of his teacher, his actions are not prohibited due to disrespect [afkiruta].
מיוחס לר׳ גרשוםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומת בצמא – שהיה מתבייש הוא לשפוך מהן אחר שתיית רבו:
ממונה אחד היו ממנין על כל השומרים והיו קורין לו איש הר הבית והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו עד שהיו אומרין בירושלם מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים מפני שישן לו על משמרתו אשריהם ישראל שאפילו על אונס שינה עושין דין:
האי תלמידא דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא כו׳. ואפילו הכי קאמר דהרב ישפוך ויתן לתלמידו ולא יסמוך על תלמידו שהוא עצמו ישפוך דשמא יתבייש ולא ישפוך ויסתכן כההוא תלמיד וק״ל:
ועוד הדריכו חכמים אלה את בניהם בהנהגות הראויות: כאשר אתה מבקש לשתות מן הכוס, בתחילה שטוף את הכוס, ולאחר מכן שתי [שתה] ממנה. ולאחר ששתית מן הכוס, ואין אתה נזקק לה עוד, חזור ושטוף אותה ולאחר מכן אחית [הנח] אותה במקומה כשהיא נקיה. אכן, שטיפת הכוס לאחר השתייה בה אינה אלא לאחר שתיית יין בה, ואולם כשאתה שותה בה מים — אינך צריך לשטוף אותה, אלא שפוך מהן (מהמים שנשארו בכוס, באופן שינקו המים את הכוס דרך שפיכתם, ואחר כך אם יצטרך לכך תן לתלמידך שישתה ממנה.
As it is taught in a baraita: A person should not drink water and give the remaining water to his student, unless he first poured some of it out. And there was an incident involving a certain individual who drank water and did not pour some of it out, and he gave the cup to his student. And that student was a delicate person [istenis], and due to his sensitivity he did not want to drink from the cup, and he died of thirst. At that time, the Sages said: A person should not drink water and give the remaining water to his student unless he first poured some of it out. Rav Ashi said: Therefore, in the case of this student who pours water from the cup that his teacher drank from first, even if he does so in the presence of his teacher, his actions are not prohibited due to disrespect [afkiruta].
מיוחס לר׳ גרשוםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) כׇּל מִילֵּי לָא תִּיפְלוֹט בְּאַפֵּי רַבָּךְ בַּר מִקָּרָא וְדַיְיסָא דְּכִפְתִילָה שֶׁל אֲבָר דָּמוּ.

With regard to eating, these amora’im instructed their sons: In the case of anything that you are eating, if the food causes you to salivate and you need to spit out the saliva, do not spit it out in the presence of your teacher, as it is disrespectful, except in the case of a dish of gourd or porridge. If one is eating gourds or porridge he may spit out the saliva even in the presence of his teacher, as the saliva generated by these items is like a molten bar of lead, and refraining from spitting it out would be dangerous.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תפלוט בפני רבך – כדאמרינן התם [עירובין צח.] הרק בפני רבו חייב מיתה:
בר מקרא ודיסא – חוץ מלאחר שאכל קרא או דיסא דאותו רוק שיש בפיו כפתילה של אבר דמי ששורף את הגוף אם לא ישליכנו חוץ:
כל מידי לא תפלוט קמי רבך בר מקרא דכפתילה של אבר דמי – כל מידי דבר שאכלת ובא רוק בפיך לא תרוק בפני רבך דאמרינן (עירובין דף צט.) הרק בפני רבו חייב מיתה בר אם אכלת קרא ודייסא שאם בא רוק בפיך אל תחזירהו לאחוריו דסכנה היא.
דכפתילה של אבר דמי – ששורפין את הגוף כפתילה של אבר.
כדתניא [כמו ששנינו בברייתא]: לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו לשתות מאותה כוס, אלא אם כן שפך מהן לפני כן. ומעשה באחד ששתה מים ולא שפך מהן, ונתן אותה כוס מים לתלמידו, ואותו תלמיד איסטניס (מפונק) היה, ולא רצה לשתות ממנה — ומת בצמא. באותה שעה אמרו חכמים: לא ישתה אדם מים בכוס ויתן אותה לתלמידואלא אם כן שפך מהן. רב אשי אמר: הילכך [משום כך], האי תלמידא דשפיך [תלמיד זה השופך] מים מהכוס ששתה בה רבו, ועושה זאת קמי רביה [לפני, בנוכחות רבו]לית ביה [אין בו] בדבר זה משום אפקירותא [זלזול], שהרי כך הורו חכמים.
With regard to eating, these amora’im instructed their sons: In the case of anything that you are eating, if the food causes you to salivate and you need to spit out the saliva, do not spit it out in the presence of your teacher, as it is disrespectful, except in the case of a dish of gourd or porridge. If one is eating gourds or porridge he may spit out the saliva even in the presence of his teacher, as the saliva generated by these items is like a molten bar of lead, and refraining from spitting it out would be dangerous.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תְּנַן הָתָם ואִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקוֹת לְפָנָיו וְכׇל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וא״לוְאוֹמֵר לוֹ אִישׁ הַר הַבַּיִת

§ We learned in a mishna elsewhere (Middot 1:2): The man [ish] in charge of overseeing the watches of the Temple Mount would circulate nightly among each and every watch post, to ascertain that the watchmen were awake and performing their duty properly. And there were lit torches carried before him, so that the watchmen would see him approaching. And at every watch post where the watchman would not stand up, the man would test whether the watchman was sleeping; and the man of the Temple Mount would say to him:
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איש הר הבית – הממונה על השומרים של הר הבית:
תנן התם – במסכת מדות.
איש הר הבית – שר כמו (משלי ח) אליכם אישים אקרא כל לילה ולילה היה מחזר על כל משמר ומשמר והיו לו מפתחות הר הבית ואבוקות דולקות לפניו.
וכל משמר – בשעה שהיה בא אצל המשמר כל משמר שאינו עומד כנגדו ואומר לו שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו מלקהו.
ועוד הדריכו חכמים אלה את בניהם: כל מילי [הדברים] שאתה אוכל, ובתוך אכילתך הצטבר רוק בפיך, לא (אל) תיפלוט באפי [בפני] רבך, שיש בדבר משום זלזול כבוד רבך — בר מקרא [חוץ מדלעת] ודייסא, וטעם הדבר שהותרה פליטתם של אלה, משום שכפתילה (חתיכה לוהטת) של אבר (עופרת) הם דמו [נחשבים], ויש סכנה אם לא יפלטם מפיו.
ד תנן התם [שנינו שם, במסכת מדות]: איש הר הבית (הממונה על סדרי השמירה בהר הבית) היה מחזר בכל לילה על כל משמר ומשמר, ואבוקות היו דולקות לפניו, כדי שיבחינו בו אנשי המשמר שהוא קרב אליהם ויעמדו לפניו. וכל משמר שאינו עומד מלפניו, ואומר לו איש הר הבית:
§ We learned in a mishna elsewhere (Middot 1:2): The man [ish] in charge of overseeing the watches of the Temple Mount would circulate nightly among each and every watch post, to ascertain that the watchmen were awake and performing their duty properly. And there were lit torches carried before him, so that the watchmen would see him approaching. And at every watch post where the watchman would not stand up, the man would test whether the watchman was sleeping; and the man of the Temple Mount would say to him:
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמיד כז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמיד כז:, מיוחס לר׳ גרשום תמיד כז:, הערוך על סדר הש"ס תמיד כז:, מיוחס לרש"י תמיד כז:, בית הבחירה למאירי תמיד כז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש תמיד כז:, מהרש"א חידושי אגדות תמיד כז:, פירוש הרב שטיינזלץ תמיד כז:

Tamid 27b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Tamid 27b, Attributed to R. Gershom Tamid 27b, Collected from HeArukh Tamid 27b, Attributed to Rashi Tamid 27b, Meiri Tamid 27b, Peirush HaRosh Tamid 27b, Maharsha Chidushei Aggadot Tamid 27b, Steinsaltz Commentary Tamid 27b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144