×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁכּוֹסֵס שְׂעוֹרִים שֶׁל תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ {ויקרא כ״ב:י״ד} כִּי יֹאכַל פְּרָט לְמַזִּיק.
who chews on barley of teruma that has not been ground or baked pays the principal and not an extra fifth. The reason is that it states “eats” (Leviticus 22:14), which excludes one who harms himself. Consuming raw barley is considered self-harm, not eating.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
איש כי יאכל פרט למזיק כגון הכוסם שעורים של תרומה. וכן האוכל תרומה אכילה גסה משלם הקרן ואינו משלם את החומש. מאי טעמא איש כי יאכל כתיב פרט למזיק.
ערך זק
זקא(יומא פא.) ואיש כי יאכל קדש פרט למזיק פי׳ כגון הכוסס שעורים של תרומה וכן האוכל תרומה אכילה גסה שמזיק ולא נהנה (סנהדרין ל:) והתנא רב אידי בר אבין בניזקין דבי קרנא פי׳ מסכתא דנזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה קרנא שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזילות קרנא שקיל אסתירא ממר ואסתיר׳ ממר:
א. [שאדען ליידען פעראורזאכען.]
שכוסס – כל דבר שהוא אוכלו שלא כדרך אכילתו קרי ליה כוסס.
זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן כו׳ והשני אינו משלם אלא דמי עצים בלבד. תימה לרבי דהכא משמע כשהקיאן ביטלן ולא חזו למיכל כלל אלא כמו עצים בעלמא הוו ואילו בשילהי גיד הנשה (חולין קג:) אמרינן דאכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו דחייב שהרי נהנה גרונו בכזית ומצינו למימר דהתם מיירי שלא בפניו כגון שלא ידע שהקיאו כדאמר בפרק בהמה המקשה (שם עא.) דנהי בפניו לא חזי שלא בפניו מיחזי חזי וה״ר חיים כהן תירץ דהכא מיירי בתרומה שנתחללה באכילת הראשון ונפקא ליה מתורת תרומה כדאמרינן בפ״ק דכריתות (דף ז.) כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת להכי פטור השני אבל בחולין מיירי גבי חלב ואין נראה לחלק בין סך בה כהן שנעשה הדבר בהיתר לבלעה זר דשמא אכתי קאי וקיימא באיסורא אבל אין נראה לרבי דאי טעמא משום חילול ישלם השני קרן לראשון לכל הפחות כמו פירות ולמה לא ישלם אלא דמי עצים ועוד דבכולה סוגיא דהכא מיירי בדברים שאינן ראויין לאכילה שקלקלום כגון אכילה גסה וכוסס שעורין על כן נראה כדפרי׳ וכן היה אומר רבי דטעמא משום דלא חזו לאכילה עוד משיקיא אותן. מ״ר:
שכוסס (מכרסם) שעורים של תרומה שלא נטחנו ולא נאפו — משלם את הקרן, ואינו משלם את החומש, וטעמו: שנאמר: ״כי יאכל״ (ויקרא כב, יד), פרט למזיק ואכילת שעורים אינה נחשבת כאכילה.
who chews on barley of teruma that has not been ground or baked pays the principal and not an extra fifth. The reason is that it states “eats” (Leviticus 22:14), which excludes one who harms himself. Consuming raw barley is considered self-harm, not eating.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב שֵׁיזְבִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אזָר שֶׁבָּלַע שִׁזְפִין שֶׁל תְּרוּמָה וֶהֱקִיאָן וַאֲכָלָן אַחֵר רִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם (אֶת) קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ שֵׁנִי אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים לָרִאשׁוֹן בִּלְבַד.:

Rav Sheizvi said that Rabbi Yoḥanan said: In the case of a non-priest who swallowed plums of teruma whole and vomited them out, whereupon another person ate them, the first one pays the principal plus a fifth. When the first one benefited from the plums, he acquired them and must therefore pay for them, and the second one must pay their worth to the first one. Since they are only fit for fuel after the first one vomited them out, the second person is considered to have damaged their value as fuel. Therefore, he pays only the price of wood, i.e., fuel, to the first person.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן דרך בית הרעי ובא אחר ואוכלו הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון בלבד.
שזפין – פרונ״ש בלעז שבלע בלא כסיסה.
ראשון משלם קרן וחומש – שאף היא דרך אכילתן.
ושני משלם דמי עצים לראשון – שהרי קנאן הראשון ונתחייב בתשלומיהן והן אינן ראויות עוד אלא להסקה.
זר שבלע שיזפין של תרומה בשגגה ר״ל פירות הנקראות פירונא״ש ובלעם בלא כסיסה הרי זה משלם קרן וחומש שאכילה זו אכילה היא ואפילו הקיאם אח״כ שכבר נתחייב בתשלומין כשבלעם ואם בא אחר ובלעם בשגגה אחר שזה הקיאם אינו משלם כלום אלא לראשון ואינו משלם לו אלא כשיעורן בעצים או בדמי עצים שהרי אין ראויות אלא להסקה:
כזית מן המת מטמא טומאת שבעה וכזית נבלה מטמאה טומאת ערב וכעדשה מן השרץ מטמאה טומאת ערב כזית הבא משני מתים או כזית [משתי] נבילות או כעדשה משני שרצים כל אלו מצטרפין לטמא שהרי טומאתן ושיעורן שוה אם במת לכזית ולשבעה ואם בנבילה לכזית ולטומאת ערב אם בשרץ לכעדשה ולטומאת ערב וכל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין אבל אם שוין בטומאה ולא בשיעור כגון שרץ ונבילה ששניהם שוים לטומאת ערב ואין שוים לשיעור שהרי זה בכעדשה וזה בכזית אין שניהם מצטרפין לטמא את הנוגע אף לטומאה קלה שבהם וכן אם היו שוים בשיעור ולא בטומאה כגון מת ונבילה וכל שכן אם אין שוין לא לשיעור ולא לטומאה כגון מת ושרץ:
גמ׳ שני אין משלם אלא דמי עצים. עיין מנחות דף סט ע״א תוס׳ ד״ה דבלע וכתובות דף ל ע״ב בתוס׳ [ישנים] ד״ה ומתחייב:
אמר רב שיזבי אמר ר׳ יוחנן: זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ואכלן אחר אחר כך, ראשון שאכלן — משלם קרן וחומש שהרי נהנה משזיפי התרומה, ומשעה שנהנה נתחייב בדמיהם והרי הם שלו, ולכן השני שאכלם לאחר מכן, חייב לשלם לו תמורתם. ומכיון שלאחר שהקיאם הראשון שוב אינם ראויים אלא להסקה ואין השני אלא כאוכל עצים בלבד, לכן כשמשלם תמורתם — אין משלם אלא דמי עצים לראשון בלבד.
Rav Sheizvi said that Rabbi Yoḥanan said: In the case of a non-priest who swallowed plums of teruma whole and vomited them out, whereupon another person ate them, the first one pays the principal plus a fifth. When the first one benefited from the plums, he acquired them and must therefore pay for them, and the second one must pay their worth to the first one. Since they are only fit for fuel after the first one vomited them out, the second person is considered to have damaged their value as fuel. Therefore, he pays only the price of wood, i.e., fuel, to the first person.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָאוֹכֵל וְהַשּׁוֹתֶה אֵין מִצְטָרְפִין.: מַאן תַּנָּא אָמַר רַב חִסְדָּא בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא דִּתְנַן כְּלָל א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בכֹּל שֶׁטּוּמְאָתוֹ וְשִׁיעוּרוֹ שָׁוֶה מִצְטָרֵף.

§ It was taught in the mishna that food and drink do not combine. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this? Rav Ḥisda said: This halakha is taught as a dispute, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As we learned in a mishna: Rabbi Yehoshua stated a general principle: Any item that is identical to another item in its type of ritual impurity, e.g., impurity that lasts only until evening, and its measure for impurity, e.g., an olive-bulk, combines with the other item to reach one measure to render other items impure. Therefore, two half olive-bulk pieces of two corpses or of two animal carcasses, or two half lentil-bulk pieces from two creeping animals all combine to render other items impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האוכל והשותה אין מצטרפין כלומר המאכל והמשקה אין מצטרפין. אוקימנא רב חסדא למתניתי׳ לר׳ יהושע ותנא קמא חולק עליו דתנן במעילה פרק ד׳ כלל א״ר יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה.
במחלוקת – השנויה במקום אחר שנויה במשנתנו ולא דברי הכל היא אלא רבי יהושע היא.
שטומאתן ושיעורן שוה – כגון שני חצאי זיתים משני מתים או משתי נבילות או שתי חצאי עדשה משני שרצים שזמן טומאתן שוה ושיעורן שוה לטמא בשיעור אחד.
כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין – שמעתי מקשה מאי איצטריך קרא לרבי עקיבא בפרק קמא דסנהדרין (סנהדרין ד.) לרביעית דם הבא משני מתים שמטמא באהל ומאי טעמא דרבנן דפליגי והא קיימא לן כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין ומתרצא דמיירי ברביעית דם הבאה משני נפלים שאין לא בזה ולא בזה רביעית מתחילה אבל שני מתים שיש בכל אחד טפי מרביעית לדברי הכל מצטרפין חצי רביעית מזה וחצי רביעית מזה וכן שמעתי שיש להיות בתוספתא אמנם לא מצאתי אותו.
והאוכל והשותה אין מצטרפין מאן תנא – פירוש: אף על פי שהן שני מינין משם אחד הן דבכלל עינוי הם אכילה ושתייה ולמה אין מצטרפין. אמר רב חסדא במחלוקת שנויה ור׳ יהושע היא – פירוש: אף על גב דהן משם אחד כיון דלא שוו בשיעוריהן אינן מצטרפין כדקאמר ר׳ יהושע ואף על גב דלא אשכחן התם בפ׳ רביעי דמעילה דפליגי רבנן עליה דר׳ יהושע כיון דאמר כלל אמר ר׳ יהושע משמע דרבנן פליגי עליה ואמרי׳ אף על גב דלא שוו בשיעוריהן מצטרפין החמור להשלים הקל. והאי דאוקמה כר׳ יהושע ולא אוקמה כר׳ שמעון דאמר שני מינין משם אחד אינן מצטרפין כדכתבית בע״ז בפ׳ השוכר במהדורא תליתאה דאם כן אפילו רישא נמי כל האוכלין אמאי מצטרפין לככותבת והא ענבים ותאנים שני מינין הן ולר׳ שמעון לא מיצטרפי אף על גב דשוו בשיעוריהן. אלא ודאי מתני׳ דלא כר׳ שמעון אלא כר׳ יהושע דסבירא ליה שני מינין משם אחד מצטרפין ובלבד שיהו שוין בשיעוריהן. הילכך תאנים וענבים ששוו בשיעוריהן מצטרפין אבל אכילה ושתייה דלא שוו בשיעוריהן לא מיצטרפי.
א במשנה שנינו כי האוכל והשותה אין מצטרפין. ושואלים: מאן תנא [מיהו התנא] הסבור כן? אמר רב חסדא: במחלוקת שנויה הלכה זו, ושיטת ר׳ יהושע היא. דתנן כן שנינו במשנה]: כלל אמר ר׳ יהושע: כל שסוג טומאתו (כגון טומאת ערב) ושיעורו לענין טומאה (כגון בכזית) שוה (כגון: שני חצאי זיתים משני מתים, או משתי נבילות, או שני חצאי עדשה משני שרצים) — מצטרף ונעשים שניהם כשיעור אחד לטמא,
§ It was taught in the mishna that food and drink do not combine. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this? Rav Ḥisda said: This halakha is taught as a dispute, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As we learned in a mishna: Rabbi Yehoshua stated a general principle: Any item that is identical to another item in its type of ritual impurity, e.g., impurity that lasts only until evening, and its measure for impurity, e.g., an olive-bulk, combines with the other item to reach one measure to render other items impure. Therefore, two half olive-bulk pieces of two corpses or of two animal carcasses, or two half lentil-bulk pieces from two creeping animals all combine to render other items impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) טוּמְאָתוֹ וְלֹא שִׁיעוּרוֹ שִׁיעוּרוֹ וְלֹא טוּמְאָתוֹ לֹא טוּמְאָתוֹ וְלֹא שִׁיעוּרוֹ אֵין מִצְטָרְפִין.

However, if one item is identical to another in its ritual impurity but not its measure, e.g., half a lentil-bulk of a creeping animal and half an olive-bulk of an animal carcass, which both impart impurity until nightfall; or if its measure is identical but not its type of ritual impurity, e.g., half an olive-bulk from a corpse, which imparts impurity for seven days, and half an olive-bulk from an animal carcass, which imparts impurity until nightfall; and all the more so, when neither its ritual impurity nor its measure are identical, then the items do not combine. Here, too, although both eating and drinking are prohibited on their own, they do not combine because they do not have the same measure that imparts impurity.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיעורו ולא טומאתו. טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין. וביום הכיפורים כיון שהאוכלין שיעורן ככותבת. והמשקין שיעורן ברביעית שיעורו של זה לא שיעורו של זה לפיכך אין מצטרפין ובר פלוגתייהו דר׳ יהושע חולק. וא״ר יוחנן וגם רב נחמן קאי כותיה דמתניתין דברי הכל היא ולא פליגי אלא לגבי טומאה דשם טומאה אחת היא.
טומאתו ולא שיעורו – כגון שרץ ונבילה ששניהן טומאת ערב אבל אין שיעורן שוה לטמא שזה בכזית וזה בכעדשה.
שיעורו ולא טומאתו – כגון מת ונבילה ששניהן בכזית וזה טומאת שבעה וזה טומאת ערב.
אולם אם היתה טומאתו שוה ולא שיעורו (כגון: חצי זית מן השרץ וחצי זית מן הנבילה), או שיעורו ולא טומאתו (כגון: חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה), וכל שכן כשלא טומאתו ולא שיעורו שוים — אין מצטרפין. ואף כאן, אף שגם אכילה וגם שתיה אסורים כל אחד כשלעצמו, כיון שאין שיעורן שוה — אין מצטרפין.
However, if one item is identical to another in its ritual impurity but not its measure, e.g., half a lentil-bulk of a creeping animal and half an olive-bulk of an animal carcass, which both impart impurity until nightfall; or if its measure is identical but not its type of ritual impurity, e.g., half an olive-bulk from a corpse, which imparts impurity for seven days, and half an olive-bulk from an animal carcass, which imparts impurity until nightfall; and all the more so, when neither its ritual impurity nor its measure are identical, then the items do not combine. Here, too, although both eating and drinking are prohibited on their own, they do not combine because they do not have the same measure that imparts impurity.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב נַחְמָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָא אָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה דְּשֵׁם טוּמְאָה חַד הִיא אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם יַתּוֹבֵי דַּעְתָּא הוּא וְהַאי לָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.

Rav Naḥman said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, until now we have heard the Rabbis say there that items with different measures combine only with respect to ritual impurity. Since the phenomenon of ritual impurity is one concept, different types combine. But here, in the case of Yom Kippur, the measure that determines liability is set due to settling the mind, and this combination of eating and drinking together does not settle the mind.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזה אכילתו עינוי הוא.
אבל הכא אי איכול אכילה ככותבת או שתו כרביעית מייתבא דעתיה. אבל חצי כותבת אוכלין וחצי רביעית משקין לא מייתבא דעתיה.
רב נחמן אמר: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כאן כשיטת רבנן [חכמים] שם, עד כאן לא שמענו כי קא אמרי רבנן התם [שאמרו חכמים שם] שדברים בשיעורים שונים מצטרפים, אלא לענין טומאה, כיון ששם, מושג, הטומאה חד היא [אחד הוא] ולכן על ידו מצטרפים סוגים שונים. אבל הכא [אבל כאן] — משום יתובי דעתא [ישוב הדעת] הוא, והאי לא מיתבא דעתיה [וזה, אכילה ושתיה יחד אינו מיישב את דעתו].
Rav Naḥman said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, until now we have heard the Rabbis say there that items with different measures combine only with respect to ritual impurity. Since the phenomenon of ritual impurity is one concept, different types combine. But here, in the case of Yom Kippur, the measure that determines liability is set due to settling the mind, and this combination of eating and drinking together does not settle the mind.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכֵן אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא דִּתְנַן כְּלָל א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כּוּ׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם יַתּוֹבֵי דַּעְתֵּיהּ הוּא וְהַאי לָא קָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.:

And similarly, Reish Lakish said: This question of whether food and drink combine to reach a measure that determines liability on Yom Kippur is taught as a dispute. The approach brought in the mishna that states that they do not combine is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, as we learned in a mishna: Rabbi Yehoshua stated a general principle with regard to whether items with different types of impurity and measures combine, as Rav Ḥisda explained above. And Rabbi Yoḥanan said in accordance with the opinion of Rav Naḥman: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, until now we have heard the Rabbis say there that items with different measures combine only with regard to ritual impurity. But here, in the case of Yom Kippur, the measure that determines liability is set due to settling the mind, and this combination of eating and drinking together does not settle the mind.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אמר ריש לקיש: שאלה זו, אם אכילה ושתיה כאחת מצטרפים לכדי שיעור לחייב ביום הכיפורים, במחלוקת היא שנויה, והשיטה שהובאה במשנה כי אינם מצטרפים, שיטת ר׳ יהושע היא, דתנן כלל אמר רבי יהושע כו׳ וכפי שאמר רב חסדא. ור׳ יוחנן אמר כדברי רב נחמן: אפילו תימא רבנן [תאמר שהיא כשיטת חכמים], עד כאן לא שמענו כי קאמרי רבנן התם [שאמרו חכמים שם] אלא לענין טומאה, אבל הכא [כאן], משום יתובי דעתא [ישוב הדעת] הוא, והאי לא קא מיתבא דעתיה [וזה אינו מיישב דעתו].
And similarly, Reish Lakish said: This question of whether food and drink combine to reach a measure that determines liability on Yom Kippur is taught as a dispute. The approach brought in the mishna that states that they do not combine is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, as we learned in a mishna: Rabbi Yehoshua stated a general principle with regard to whether items with different types of impurity and measures combine, as Rav Ḥisda explained above. And Rabbi Yoḥanan said in accordance with the opinion of Rav Naḥman: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, until now we have heard the Rabbis say there that items with different measures combine only with regard to ritual impurity. But here, in the case of Yom Kippur, the measure that determines liability is set due to settling the mind, and this combination of eating and drinking together does not settle the mind.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: גאָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה חַיָּיב (שני) חַטָּאוֹת דאָכַל אוֹכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה הוְשָׁתָה צִיר אוֹ מוּרְיָיס פָּטוּר.:

MISHNA: If one ate and drank unwittingly within one lapse of awareness, e.g., he forgot that it is Yom Kippur, he is liable to bring only one sin-offering. However, if he ate and performed labor unwittingly, he is liable to bring two sin-offerings, as by doing so he violated two separate prohibitions. If he ate foods that are not fit for eating, or drank liquids that are not fit for drinking, or drank fish brine or the briny liquid in which fish are pickled, he is exempt, as that is not the typical manner of eating or drinking.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אכל ככותבת ושתה כרביעית בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת.
מתני׳ אינו חייב אלא חטאת אחת – דחד שמא הוא דאכילה ושתיה מחד קרא נפקי.
אכל ועשה מלאכה – תרי שמות נינהו דמתרי קראי נפקי.
ב משנה אכל ושתה בהעלם אחד (בשגגה אחת), כגון ששכח שיום הכיפורים היום — אינו חייב להביא אלא קרבן חטאת אחת. אולם אם אכל ועשה מלאכה בשגגה, שמקור איסורם בשני מצוות לא תעשה אחרות — חייב שני חטאות, לפי שהם שני גופי עבירה נבדלים. אכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה או שתה משקין שאינן ראוין לשתיה, או ששתה ציר היוצא מן הדגים או מורייס (ציר מלוח שכובשים בו דגים) — פטור, לפי שאין זו דרך שתיה.
MISHNA: If one ate and drank unwittingly within one lapse of awareness, e.g., he forgot that it is Yom Kippur, he is liable to bring only one sin-offering. However, if he ate and performed labor unwittingly, he is liable to bring two sin-offerings, as by doing so he violated two separate prohibitions. If he ate foods that are not fit for eating, or drank liquids that are not fit for drinking, or drank fish brine or the briny liquid in which fish are pickled, he is exempt, as that is not the typical manner of eating or drinking.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֶמְרָה אַזְהָרָה בְּעִינּוּי מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הֵיכִי נִכְתּוֹב נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לֹא יֵאָכֵל אֲכִילָה בִּכְזַיִת נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לֹא תְעוּנֶּה קוּם אֱכוֹל מַשְׁמַע.

GEMARA: Reish Lakish said: Why is there no warning stated about affliction; why did the Torah not state explicitly that it is prohibited to eat and drink on Yom Kippur? It is because it was not possible to write it that way. The Gemara explains: How could the Merciful One write it? Let the Merciful One write: One shall not eat on Yom Kippur. The term eat prohibits eating the amount of an olive-bulk, whereas on Yom Kippur the actual prohibited measure is a large date-bulk. Let the Merciful One write: Do not be afflicted. That indicates the opposite of affliction, and would mean: Get up and eat. Therefore, it is written: “For whatsoever soul it be that shall not be afflicted on that same day, he shall be cut off from his people” (Leviticus 23:29).
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א׳ ריש לקיש מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר היכי נכתוב לכתוב לא יאכל אכילה בכזית היא לכתוב לא תעונה אכול משמע מתקיף לה רב אשי נכתוב לא תסור מן העינוי קשיא.
גמ׳ אכילה בכזית – משמע והתורה לא חייבה עליו אלא ביישוב הדעת.
אמר ריש לקיש מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי – קשיא לי כיון דלא נאמרה אזהרה בעינוי אלא מצות עשה תענו את נפשות אם כן לא יהא חייב חטאת בשגגה כדתנן בפרק קמא דכריתות שהפסח והמילה מפני שהן מצות עשה אין בהן חטאת ואף על פי שיש בהן כרת דלגבי חטאת בעינן לאו וכרת. ויש לומר דודאי פשיטא ליה לריש לקיש והאי תענו אזהרה שלא יאכל וישתה הוא דלא דמי לעשה דמילה ופסח שיש בהן מעשה בידים אבל האי אין בו מעשה אלא כשאינו אוכל ושותה נמצא שהוא מתענה הילכך האי תענו אזהרה שלא יאכל וישתה הוא. אלא האי קשיא ליה אמאי לא אפיק לאזהרה זו בלשון לאו אלא בלשון עשה.
ג גמרא אמר ריש לקיש: מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי? כלומר: מדוע לא אמרה התורה בצורה מפורשת איסור זה של אכילה ושתיה ביום הכיפורים — משום דלא [שאי] אפשר, היה לכתוב אלא בצורה זו. ומסביר: היכי [כיצד] נכתוב? נכתוב רחמנא [אם תכתוב התורה]: ״לא יאכל ביום הכיפורים ״— אולם לשון אכילה בדרך כלל מורה על איסור אכילה בכזית ואילו ביום הכיפורים השיעור הוא בככותבת! נכתוב רחמנא [ואם תכתוב התורה]: ״לא תענה״, אולם לשון ״לא תעונה״ הרי מורה על שלילת העינוי, וקום ואכול משמע. ולכן נכתב: ״הנפש אשר לא תעונה״.
GEMARA: Reish Lakish said: Why is there no warning stated about affliction; why did the Torah not state explicitly that it is prohibited to eat and drink on Yom Kippur? It is because it was not possible to write it that way. The Gemara explains: How could the Merciful One write it? Let the Merciful One write: One shall not eat on Yom Kippur. The term eat prohibits eating the amount of an olive-bulk, whereas on Yom Kippur the actual prohibited measure is a large date-bulk. Let the Merciful One write: Do not be afflicted. That indicates the opposite of affliction, and would mean: Get up and eat. Therefore, it is written: “For whatsoever soul it be that shall not be afflicted on that same day, he shall be cut off from his people” (Leviticus 23:29).
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְקֵיף לַהּ רַב הוֹשַׁעְיָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא הִשָּׁמֶר פֶּן לֹא תְעוּנֶּה א״כאִם כֵּן נְפִישִׁי לְהוּ לָאוֵי.

Rav Hoshaya strongly objects to this: Let the Merciful One write it in this manner: Guard yourself lest you not be afflicted. The Gemara answers: If so, there would be too many negative mitzvot, as the following are all expressions of prohibition: Guard, lest, and not. One would then say that there are three prohibitions against eating.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השמר פן לא תעונה – השמר פן תבא לידי לא תעונה.
א״כ נפישי להו לאוי – השמר ופן ששניהן לא תעשה הן ואנן לאו אחד אמרינן שמא לא רצה להרבות בו לאוין.
גמ׳ נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה א״כ נפישי להו לאוי כו׳ ק״ק דהמ״ל תשמר אם לא תעונה וכן המ״ל פן לא תעונה וי״ל:
מתקיף לה [מקשה על כך] רב הושעיא: נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] באופן זה: ״השמר פן לא תענה״! ומשיבים: אם כן נפישי להו לאוי [מרובים יהיו בהם הלאוים], שהרי גם לשון ״השמר״, ״פן״, וגם ״לא״ — הם ביטויים של איסור לא תעשה, והיינו אומרים איפוא שיש שלושה איסורים באכילה זו.
Rav Hoshaya strongly objects to this: Let the Merciful One write it in this manner: Guard yourself lest you not be afflicted. The Gemara answers: If so, there would be too many negative mitzvot, as the following are all expressions of prohibition: Guard, lest, and not. One would then say that there are three prohibitions against eating.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְקֵיף לַהּ רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא הִשָּׁמֶר בְּמִצְוַת עִינּוּי אִם כֵּן הִשָּׁמֶר דְּלָאו לָאו הִשָּׁמֶר דַּעֲשֵׂה עֲשֵׂה מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי נִכְתּוֹב אַל תָּסוּר מִן הָעִינּוּי קַשְׁיָא.

Rav Beivai bar Abaye strongly objects to this: Let the Merciful One write: Guard yourself in the mitzva of affliction. The Gemara rejects this: If so, there is a principle: If the words guard yourself are written about a prohibition, it is considered to be a prohibition; if the words guard yourself are written about a positive mitzva, it is considered to be a positive mitzva. Had the Torah written it that way, one would understand that there is a positive mitzva of affliction, but there is no element of prohibition. Rav Ashi strongly objects to this: Let the Merciful One write: Do not stray from afflicting yourself, which would imply a negative mitzva. The Gemara says: Indeed, this is difficult. The Gemara concedes that it could have been written in this manner.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השמר דלאו – כגון השמר בנגע הצרעת (דברים כד) שלא יקוץ בהרתו.
השמר דעשה – השמר שתתענה.
השמר דעשה עשה – אע״ג דרבי יוחנן אית ליה בפ׳ הקומץ רבה (מנחות דף לו:) השמר דעשה נמי לאו הכא אליבא דריש לקיש דהוא מרא דשמעתא משני.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב ביבי בר אביי: נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה]: ״השמר במצות ענוי״! ודוחים: אם כן נאמר כי לשון ״השמר״ הכתובה לפני איסור לאו — כלאו היא נחשבת, אולם לשון ״השמר״ הכתובה לפני עשה — הריהי נחשבת כמ צות עשה, ונבין מלשון הכתוב כאן שאכן יש מצות עשה בעינוי, אבל אין בכך משום איסור לא תעשה! מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: נכתוב [שתכתוב התורה]: ״אל תסור מן העינוי״, שמשמעותה איסור לא תעשה! ואומרים: אכן, קשיא [קשה], שאכן יכול היה לכתוב בלשון כגון זו, שיש במשמעותה שלילה מפורשת.
Rav Beivai bar Abaye strongly objects to this: Let the Merciful One write: Guard yourself in the mitzva of affliction. The Gemara rejects this: If so, there is a principle: If the words guard yourself are written about a prohibition, it is considered to be a prohibition; if the words guard yourself are written about a positive mitzva, it is considered to be a positive mitzva. Had the Torah written it that way, one would understand that there is a positive mitzva of affliction, but there is no element of prohibition. Rav Ashi strongly objects to this: Let the Merciful One write: Do not stray from afflicting yourself, which would imply a negative mitzva. The Gemara says: Indeed, this is difficult. The Gemara concedes that it could have been written in this manner.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא {במדבר כ״ט:ז׳} וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ יָכוֹל יְהֵא עָנוּשׁ עַל תּוֹסֶפֶת מְלָאכָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:ל׳} וְכׇל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כׇּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַל עִיצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם עָנוּשׁ כָּרֵת וְאֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת עַל תּוֹסֶפֶת מְלָאכָה.

§ With regard to the prohibitions against eating and labor, the Gemara says: And a tanna cites the prohibitions relating to affliction on Yom Kippur from here: It is stated: “And you shall afflict your souls, you shall do no manner of labor” (Numbers 29:7). The Gemara considers: One might have thought that performing labor during the extension of the period of prohibition of labor, added before Yom Kippur actually begins, is punishable by karet. Therefore, the verse states: “And whatsoever soul it be that does any manner of labor on that same day” (Leviticus 23:30), which teaches that performing labor on that very day is punishable by karet, but labor performed during the extension of the period of prohibition of labor is not punishable by karet.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותנא מייתי לה אזהרה לעינוי מהכא דתניא יכול יהא ענוש כרת על תוספת היום שמוסיפין ביום הכיפורים מחול על הקדש ת״ל כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה. וכתיב וכל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה על עצמו של יום ענוש כרת. ואין ענוש כרת על התוספת.
ותנא מייתי – אזהרה בעינוי מהכא.
על תוספת מלאכה – אם לא הוסיף מחול על הקודש להפסיק מן המלאכה מבעוד יום.
יום הכפורים צריך להוסיף בו מחול על הקדש ומן התורה חייבי׳ בתוספת והוא שאמרו ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה מתענין תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום שכן מוסיפי׳ מחול על הקדש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר מערב עד ערב ואף שבתות וימים טובים צריכים תוספת והוא שאמרו בברייתא זו אין לי אלא יום הכפורים שבתות וימים טובים מנין תלמוד לומר תשבתו שבתכם כל מקום שנאמר שבות אתה מוסיף עליהם מחול על הקודש ומ״מ תוספת זה של יוה״כ אין חייבין עליו כרת לא באכילה ושתיה ולא במלאכה שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה וכן כל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה על עצומו של יום אתה ענוש כרת ואי אתה ענוש כרת על התוספת ואף אזהרת לאו אין בו שהרי כתוב ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה בעצומו של יום וכו׳ אלא שמ״מ למדוה מבתשעה כמו שכתבנו ותוספת זה אין לו שיעור אלא כל שמקבלו קודם בין השמשות מעט דיו:
ומצוה להרבות בסעודה בתשיעי שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי שהרי אף באכילתו הוא מכוין כדי שיהא יכול [להתענות] ונמצאת (אכילה) [אכילתו] לשם מצוה:
על גוף איסורי האכילה והמלאכה אומרים: ותנא מייתי לה מהכא [והתנא מביא, לומד אזהרה זו לעינוי ביום הכיפורים מכאן]: נאמר: ״ועניתם את נפשתיכם כל מלאכה לא תעשו״ (במדבר כט, ז). ודנים: יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה שיתחייב על מלאכה שעשה בזמן שמוסיפים מן החול על הקודש בערב יום הכיפורים — תלמוד לומר: ״וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה״ (ויקרא כג, ל), ללמדנו: על עשיית מלאכה בעיצומו של יום, על היום עצמו, הריהו ענוש כרת, אבל אינו ענוש כרת על תוספת מלאכה.
§ With regard to the prohibitions against eating and labor, the Gemara says: And a tanna cites the prohibitions relating to affliction on Yom Kippur from here: It is stated: “And you shall afflict your souls, you shall do no manner of labor” (Numbers 29:7). The Gemara considers: One might have thought that performing labor during the extension of the period of prohibition of labor, added before Yom Kippur actually begins, is punishable by karet. Therefore, the verse states: “And whatsoever soul it be that does any manner of labor on that same day” (Leviticus 23:30), which teaches that performing labor on that very day is punishable by karet, but labor performed during the extension of the period of prohibition of labor is not punishable by karet.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) יָכוֹל לֹא יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת עַל תּוֹסֶפֶת מְלָאכָה אֲבָל יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת עַל תּוֹסֶפֶת עִינּוּי ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:כ״ט} כִּי כׇל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעוּנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה עַל עִיצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם עָנוּשׁ כָּרֵת וְאֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת עַל תּוֹסֶפֶת עִינּוּי.

The baraita continues: One might have thought that performing labor during the extension of the period of prohibition of labor is not punishable by karet, but not afflicting oneself during the extension of the period of affliction is punishable by karet. Therefore, the verse states: “For whatsoever soul it be that shall not be afflicted on that same day, he shall be cut off from his people” (Leviticus 23:29), which teaches that not afflicting oneself on that very day is punishable by karet, but not afflicting oneself during the extension of the period of affliction is not punishable by karet.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה, אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי, שאם אכל בתוספת יום הכיפורים יהא חייב — תלמוד לומר: ״כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה״ (ויקרא כג, כט) לומר: על אכילה בעיצומו של יום ענוש כרת, אבל אינו ענוש כרת על תוספת עינוי.
The baraita continues: One might have thought that performing labor during the extension of the period of prohibition of labor is not punishable by karet, but not afflicting oneself during the extension of the period of affliction is punishable by karet. Therefore, the verse states: “For whatsoever soul it be that shall not be afflicted on that same day, he shall be cut off from his people” (Leviticus 23:29), which teaches that not afflicting oneself on that very day is punishable by karet, but not afflicting oneself during the extension of the period of affliction is not punishable by karet.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) יָכוֹל לֹא יְהֵא בִּכְלַל עוֹנֶשׁ אֲבָל יְהֵא מוּזְהָר עַל תּוֹסֶפֶת מְלָאכָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:כ״ח} וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַל עִיצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הוּא מוּזְהָר וְאֵינוֹ מוּזְהָר עַל תּוֹסֶפֶת מְלָאכָה.

The baraita continues: One might have thought that one who performs labor during the extension would not be included in the punishment of karet, but he would be warned against performing labor during the extension of the period of prohibition of labor with a prohibition incurring the punishment of lashes; therefore, the verse states: “And you shall do no manner of labor on that same day” (Leviticus 23:28). That teaches that he is warned not to perform labor on that very day, but he is not warned against performing labor during the extension of the period of prohibition of labor, and therefore he is not liable to receive lashes for doing so.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יהא מוזהר – בלאו.
יכול לא יהא העושה מלאכה בזמן הנוסף בכלל עונש כרת אבל יהא מוזהר במצוות לא תעשה על תוספת מלאכה — תלמוד לומר: ״וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה״ (ויקרא כג, כח), לומר: על עיצומו של יום הוא מוזהר שלא לעשות בו מלאכה, אבל אינו מוזהר על תוספת מלאכה.
The baraita continues: One might have thought that one who performs labor during the extension would not be included in the punishment of karet, but he would be warned against performing labor during the extension of the period of prohibition of labor with a prohibition incurring the punishment of lashes; therefore, the verse states: “And you shall do no manner of labor on that same day” (Leviticus 23:28). That teaches that he is warned not to perform labor on that very day, but he is not warned against performing labor during the extension of the period of prohibition of labor, and therefore he is not liable to receive lashes for doing so.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָכוֹל לֹא יְהֵא מוּזְהָר עַל תּוֹסֶפֶת מְלָאכָה אֲבָל יְהֵא מוּזְהָר עַל תּוֹסֶפֶת עִינּוּי וְדִין הוּא וּמָה מְלָאכָה שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּשַׁבָּתוֹת וי״טוְיוֹם טוֹב אֵינוֹ מוּזְהָר עָלֶיהָ עִינּוּי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּשַׁבָּתוֹת וי״טוְיוֹם טוֹב אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא מוּזְהָר עָלָיו.

The baraita continues: One might have thought: He would not be warned with regard to performing labor during the extension of the period of prohibition of labor that it is a prohibition that incurs lashes; but he would be warned with regard to not being in a state of affliction during the extension of the period of affliction that it is a prohibition that incurs lashes. However, that is incorrect, and it is learned from a logical derivation that it is not so: Just as with regard to labor, whose prohibition is observed on both Shabbatot and Festivals, one is not warned about the extension added to the day, is it not logical that with regard to affliction, which is not observed on Shabbatot and Festivals, he should not be warned about or liable to receive lashes for the extension?
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול יהא מוזהר על התוספת. ואסיקנא ד׳ קראי כתיבי במלאכה חד לעונש היום וחד לעונש הלילה. וחד לאזהרת היום. וחד לאזהרת הלילה. וחד לאקושי עינוי למלאכה.
יכול לא יהא מוזהר על תוספת מלאכה, אבל יהא מוזהר על תוספת עינוי, שאם לא נתענה בתוספת יום הכיפורים יעבור על מצות לא תעשה — אין לומר כן, שהרי דין (סברה) הוא שאינו כן, ומה מלאכה שנוהגת איסורה גם בשבתות וימים טובים — אינו מוזהר עליה על תוספת קדושת היום, עינוי, שאינו נוהג בשבתות ויום טוב — אינו דין שלא יהא מוזהר עליו על תוספת זו?! עד כאן לגבולות האיסור.
The baraita continues: One might have thought: He would not be warned with regard to performing labor during the extension of the period of prohibition of labor that it is a prohibition that incurs lashes; but he would be warned with regard to not being in a state of affliction during the extension of the period of affliction that it is a prohibition that incurs lashes. However, that is incorrect, and it is learned from a logical derivation that it is not so: Just as with regard to labor, whose prohibition is observed on both Shabbatot and Festivals, one is not warned about the extension added to the day, is it not logical that with regard to affliction, which is not observed on Shabbatot and Festivals, he should not be warned about or liable to receive lashes for the extension?
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲבָל אַזְהָרָה לְעִינּוּי שֶׁל יוֹם עַצְמוֹ לֹא לָמַדְנוּ מִנַּיִין לֹא יֹאמַר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה דְּגָמַר מֵעִינּוּי וּמָה עִינּוּי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּשַׁבָּתוֹת וי״טוְיוֹם טוֹב עָנוּשׁ כָּרֵת מְלָאכָה שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן לָמָּה נֶאֱמַר מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה שָׁוָה נֶאֱמַר עוֹנֶשׁ בְּעִינּוּי וְנֶאֱמַר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה מָה מְלָאכָה לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר אַף עִינּוּי לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

The baraita comments: But the warning about lashes during the very day itself we have not learned. From where is it derived? The Torah need not state the punishment of karet for performing labor, since one can learn it by logical derivation from the punishment of not being in a state of affliction, as follows: Just as the requirement of affliction, which is not observed on Shabbatot and Festivals, is punishable by karet on Yom Kippur, with regard to the prohibition of labor, which is observed on all Shabbatot and Festivals, is it not all the more so? If so, why is the punishment for labor stated explicitly? It is available to compare and learn a verbal analogy from it: A punishment with regard to affliction is stated, and a punishment with regard to labor is stated. Just as with regard to labor one is punished only if he was warned first with a negative mitzva, so too, with regard to affliction, one is punished only if he was warned.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה מלאכה לא ענש אלא אם כן הזהיר אף עינוי לא ענש אלא אם כן הזהיר.
ומעירים: אבל אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו מניין. ומעתה נלמד: לא יאמר ויפרש בתורה עונש כרת בעושה מלאכה, דגמר [שנלמד הדבר] בהיקש מעינוי; ונאמר כך: ומה מצות עינוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים — ענוש כרת אם לא התענה. איסור מלאכה שנוהגת בכל שבתות וימים טובים — לא כל שכן שנוהג אף ביום הכיפורים? אם כן למה נאמר במפורש עונש למלאכה — מופנה (נשאר פנוי) להקיש ולדון ממנו גזרה שוה: נאמר עונש בעינוי ונאמר עונש במלאכה, מה מלאכה — לא ענש אלא אם כן הזהיר תחילה בלאו, אף עינוי לא ענש אלא אם כן הזהיר.
The baraita comments: But the warning about lashes during the very day itself we have not learned. From where is it derived? The Torah need not state the punishment of karet for performing labor, since one can learn it by logical derivation from the punishment of not being in a state of affliction, as follows: Just as the requirement of affliction, which is not observed on Shabbatot and Festivals, is punishable by karet on Yom Kippur, with regard to the prohibition of labor, which is observed on all Shabbatot and Festivals, is it not all the more so? If so, why is the punishment for labor stated explicitly? It is available to compare and learn a verbal analogy from it: A punishment with regard to affliction is stated, and a punishment with regard to labor is stated. Just as with regard to labor one is punished only if he was warned first with a negative mitzva, so too, with regard to affliction, one is punished only if he was warned.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְעִינּוּי שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ תֹּאמַר בִּמְלָאכָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ.

The Gemara rejects this: This comparison can be refuted. How so? Whereas affliction has no permitted exceptions from its general prohibition, as the mitzva to afflict oneself applies to all the Jewish people, what can you say with regard to labor, which has permitted exceptions from its general prohibition? It is permitted to perform the Temple services on Yom Kippur, which include prohibited labors, e.g., slaughtering animals and offering incense. Consequently, there is no proof that the mitzva of affliction is more lenient than the prohibition of labor.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה לעינוי וכו׳ – כלומר עונש דמלאכה לאו מופנה הוא שאם באת ללמדו מעינוי יש להשיב מלאכה הותרה מקצתה אצל גבוה.
ודוחים: איכא למיפרך [יש מקום לפרוך, להקשות] את ההשוואה הזאת, כיצד: מה לעינוי שלא הותר מכללו שמצות העינוי חלה על כל ישראל, תאמר במלאכה שהותרה מכללה שהרי מותר לעשות את עבודות הקודש במקדש ביום הכיפורים! וכיון שכך אין הוכחה שמצות עינוי קלה ממצות מלאכה!
The Gemara rejects this: This comparison can be refuted. How so? Whereas affliction has no permitted exceptions from its general prohibition, as the mitzva to afflict oneself applies to all the Jewish people, what can you say with regard to labor, which has permitted exceptions from its general prohibition? It is permitted to perform the Temple services on Yom Kippur, which include prohibited labors, e.g., slaughtering animals and offering incense. Consequently, there is no proof that the mitzva of affliction is more lenient than the prohibition of labor.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֶלָּא לֹא יֵאָמֵר עוֹנֶשׁ בְּעִינּוּי דְּגָמַר מִמְּלָאכָה מָה מְלָאכָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ עָנוּשׁ כָּרֵת עִינּוּי שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן לָמָּה נֶאֱמַר מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן ממנה גְּזֵירָה שָׁוָה נֶאֱמַר עוֹנֶשׁ בְּעִינּוּי וְנֶאֱמַר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה מָה מְלָאכָה עָנַשׁ וְהִזְהִיר אַף עִינּוּי עָנַשׁ וְהִזְהִיר.

Rather, say as follows: The Torah need not say the punishment for not being in a state of affliction, since one can learn it from the punishment for performing labor through an a fortiori inference. How so? Just as labor, for which exceptions from the general prohibition are permitted, e.g., performing the Temple service on Yom Kippur, and yet labor is punishable by karet, with regard to not being in a state of affliction, which has no permitted exceptions from its general prohibition, is it not all the more so that one who does not afflict himself should be liable to receive karet? If so, why is it nevertheless stated? It is available to compare and learn a verbal analogy: Punishment is stated with regard to affliction, and punishment is stated with regard to labor. Just as for labor the Torah punished and warned, so too, for affliction the Torah punished and warned.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא כך יש לומר: לא יאמר עונש בעינוי, דגמר [שהוא לומד] בקל וחומר ממלאכה. כיצד? מה מלאכה שהותרה מכללה בעבודת המקדש ביום הכיפורים בכל זאת — ענוש כרת עליה, עינוי שלא הותר מכללו — לא כל שכן שהעובר ואינו מתענה שחייב כרת. אם כן למה בכל זאת נאמר — הרי זה מופנה ללא צורך, אלא להקיש ולדון ממנה גזירה שוה: נאמר עונש בעינוי ונאמר עונש במלאכה, מה מלאכה ענש והזהיר — אף עינוי ענש והזהיר.
Rather, say as follows: The Torah need not say the punishment for not being in a state of affliction, since one can learn it from the punishment for performing labor through an a fortiori inference. How so? Just as labor, for which exceptions from the general prohibition are permitted, e.g., performing the Temple service on Yom Kippur, and yet labor is punishable by karet, with regard to not being in a state of affliction, which has no permitted exceptions from its general prohibition, is it not all the more so that one who does not afflict himself should be liable to receive karet? If so, why is it nevertheless stated? It is available to compare and learn a verbal analogy: Punishment is stated with regard to affliction, and punishment is stated with regard to labor. Just as for labor the Torah punished and warned, so too, for affliction the Torah punished and warned.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִמְלָאכָה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים תֹּאמַר בְּעִינּוּי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.

The Gemara rejects this: This comparison can be refuted, and one might say the opposite: Whereas the prohibition of labor is observed on Shabbatot and Festivals, can you say the same about affliction, which is not observed on Shabbatot and Festivals?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: איכא למיפרך [יש מקום לפרוך, להקשות] ולומר להיפך: מה למלאכה — שכן איסורה נוהגת בשבתות וימים טובים. תאמר בעינוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים!
The Gemara rejects this: This comparison can be refuted, and one might say the opposite: Whereas the prohibition of labor is observed on Shabbatot and Festivals, can you say the same about affliction, which is not observed on Shabbatot and Festivals?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רָבִינָא הַאי תַּנָּא עֶצֶם עֶצֶם גָּמַר מוּפְנֶה דְּאִי לָא מוּפְנֶה אִיכָּא לְמִיפְרַךְ כִּדְפָרְכִינַן.

Ravina said: We did not properly understand the teaching of this baraita, as this tanna derived a verbal analogy from the words “on that same day” (Leviticus 23:29) stated with regard to affliction, and “on that same day” (Leviticus 23:28) stated with regard to labor. The Gemara comments: We must say that it is available, meaning that in both places, the phrase “on that same day” is unnecessary within its own context and comes only to teach this verbal analogy; as, if it were not available, it could be refuted, as we refuted it above.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבינא: לא הבנו כראוי את הלימוד בברייתא זו, כי האי תנא [שנה זה] מן המילים: ״עצם היום הזה ״⁠ ⁠״עצם היום הזה ״גמר [למד] בגזירה שוה, להשוות עינוי למלאכה. ומעירים: וצריכים לומר שמופנה הוא, כלומר: שבשני המקומות המילה ״עצם״ איננה נחוצה לעניינה אלא רק ללמד גזירה שוה, דאי [שאם] לא מופנה היא — איכא למיפרך כדפרכינן [יש להקשות כמו שהקשינו]!
Ravina said: We did not properly understand the teaching of this baraita, as this tanna derived a verbal analogy from the words “on that same day” (Leviticus 23:29) stated with regard to affliction, and “on that same day” (Leviticus 23:28) stated with regard to labor. The Gemara comments: We must say that it is available, meaning that in both places, the phrase “on that same day” is unnecessary within its own context and comes only to teach this verbal analogy; as, if it were not available, it could be refuted, as we refuted it above.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) לָאיֵי אִפְּנוֹיֵי מוּפְנֶה חַמְשָׁה קְרָאֵי כְּתִיבִי בִּמְלָאכָה חַד לְאַזְהָרָה דִימָמָא וְחַד לְאַזְהָרָה דְלֵילְיָא וְחַד לְעוֹנֶשׁ דִּימָמָא וְחַד לְעוֹנֶשׁ דְּלֵילְיָא וְחַד לְאַפְנוֹיֵי לְמִגְמַר עִינּוּי מִמְּלָאכָה בֵּין דִּימָמָא בֵּין דְּלֵילְיָא.

The Gemara responds: No, it is certainly available, and we may learn from it, as five verses are written with regard to the prohibition of labor on Yom Kippur. One to teach a warning with regard to the prohibition of labor on the day of Yom Kippur itself; and one for a warning with regard to labor on the night of Yom Kippur; and one for the punishment of karet for performing labor on the day; and one for the punishment for performing labor at night; and one verse to be available to derive the requirement of affliction from the prohibition of labor, both during the day and night, using a verbal analogy.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חמשה קראי כתיבי במלאכה – ארבעה לאוין וכרת אחד באחרי מות ובפ׳ אך בעשור (שבחומש הפקודים).
וחד לעונש דליליא – דאם אינו ענין לאזהרה תנהו לענין עונש.
חד לעונש דיממא וחד לעונש דליליא. לא ידענא אי בעינן בכל דוכתא עונש דיממא וליליא במלאכה כגון שבתות וימים טובים וחוש״מ:
לאי, אפנויי [על כן ודאי] מופנה הוא ויש ללמוד ממנו. שהרי חמשה קראי כתיבי [כתובים נאמרו] באיסור מלאכה ביום הכיפורים, חד [אחד] ללמד אזהרה לאיסור מלאכה דיממא [של יום הכיפורים], וחד [ואחד] לאזהרה דליליא [של ליל יום הכיפורים], וחד [ואחד] לעונש כרת דיממא [של מלאכה ביום], וחד [ואחד] לעונש דליליא [של לילה], וחד [ואחד] מהם לאפנויי [מופנה] כדי למגמר [ללמוד] עינוי ממלאכה, בין דיממא [של היום] בין דליליא [של הלילה], שאף שלא נאמר הדבר במפורש — נלמד הוא בגזירה שוה.
The Gemara responds: No, it is certainly available, and we may learn from it, as five verses are written with regard to the prohibition of labor on Yom Kippur. One to teach a warning with regard to the prohibition of labor on the day of Yom Kippur itself; and one for a warning with regard to labor on the night of Yom Kippur; and one for the punishment of karet for performing labor on the day; and one for the punishment for performing labor at night; and one verse to be available to derive the requirement of affliction from the prohibition of labor, both during the day and night, using a verbal analogy.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא נֶאֱמַר כָּאן עִינּוּי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עִינּוּי מָה לְהַלָּן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר אַף כָּאן לֹא עָנַשׁ אא״כאֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר יָלֵיף שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִשַּׁבַּת בְּרֵאשִׁית מָה לְהַלָּן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר אַף כָּאן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

The school of Rabbi Yishmael taught an alternative verbal analogy for the derivation: “Affliction” is stated here, with regard to Yom Kippur, and “affliction” is stated later, with regard to a man who rapes a woman: “Because he has afflicted his neighbor’s wife” (Deuteronomy 22:24). Just as there, in the case of rape, the Torah did not punish unless there was prior warning, so too here, in the case of Yom Kippur, the Torah did not punish unless there was prior warning. Rav Aḥa bar Ya’akov said a different proof: Derive a verbal analogy from the words “Shabbat of solemn rest” (Leviticus 16:31) written with regard to Yom Kippur from the words “Shabbat of solemn rest” (Exodus 31:15, 32:5; Leviticus 23:3) written with regard to the weekly Shabbat, which commemorates the Shabbat of Creation. Just as there, in the case of Shabbat, the Torah did not punish unless there was prior warning, so too here, in the case of Yom Kippur, the Torah did not punish unless there was prior warning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונאמר להלן עינוי – על דבר אשר ענה את אשת רעהו (דברים כב).
דבי [בבית מדרשו] של רבי ישמעאל תנא [שנה] כך: נאמר כאן ״עינוי״ ביום הכיפורים, ונאמר להלן, בדין האונס אשה ״עינוי״ (״על דבר אשר עינה את אשת רעהו״ — דברים כב, כד). מה להלן בדין אונס לא ענש אלא אם כן הזהיר, אף כאן ביום הכיפורים — לא ענש אלא אם כן הזהיר. רב אחא בר יעקב אמר יש הוכחה אחרת: יליף [לומד] בגזירה שוה מן המילים ״שבת שבתון״ הכתובות ביום הכיפורים משבת בראשית, כלומר: משבת שהיא מימות בראשית, שגם בה נאמר ״שבת שבתון״, מה להלן בשבת לא ענש אלא אם כן הזהיר, אף כאן — לא ענש אלא אם כן הזהיר.
The school of Rabbi Yishmael taught an alternative verbal analogy for the derivation: “Affliction” is stated here, with regard to Yom Kippur, and “affliction” is stated later, with regard to a man who rapes a woman: “Because he has afflicted his neighbor’s wife” (Deuteronomy 22:24). Just as there, in the case of rape, the Torah did not punish unless there was prior warning, so too here, in the case of Yom Kippur, the Torah did not punish unless there was prior warning. Rav Aḥa bar Ya’akov said a different proof: Derive a verbal analogy from the words “Shabbat of solemn rest” (Leviticus 16:31) written with regard to Yom Kippur from the words “Shabbat of solemn rest” (Exodus 31:15, 32:5; Leviticus 23:3) written with regard to the weekly Shabbat, which commemorates the Shabbat of Creation. Just as there, in the case of Shabbat, the Torah did not punish unless there was prior warning, so too here, in the case of Yom Kippur, the Torah did not punish unless there was prior warning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַב פָּפָּא אָמַר

Rav Pappa said:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב פפא אמר:
Rav Pappa said:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא פא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא פא., עין משפט נר מצוה יומא פא., ר׳ חננאל יומא פא., הערוך על סדר הש"ס יומא פא., רש"י יומא פא., תוספות יומא פא., תוספות ישנים יומא פא., תוספות רי"ד יומא פא., בית הבחירה למאירי יומא פא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא פא., גליון הש"ס לרע"א יומא פא., פירוש הרב שטיינזלץ יומא פא., אסופת מאמרים יומא פא.

Yoma 81a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 81a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 81a, R. Chananel Yoma 81a, Collected from HeArukh Yoma 81a, Rashi Yoma 81a, Tosafot Yoma 81a, Tosefot Yeshanim Yoma 81a, Tosefot Rid Yoma 81a, Meiri Yoma 81a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 81a, Gilyon HaShas Yoma 81a, Steinsaltz Commentary Yoma 81a, Collected Articles Yoma 81a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144