×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי חֲנִינָא הוּא דְּחַכִּים כּוּלֵּי עָלְמָא לָאו חַכִּימִי הָכִי.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, explained: It is only Rabbi Ḥanina who is permitted to examine the blood in this fashion, as he is wise, but everyone else is not so wise that they can successfully perform the examination without water.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ר׳ חנינה הוה חכים טובא, עביד הכי, כולי עלמא דלא חכימי, לית להו למעבד הכי. אמ׳ ר׳ יוחנן חכמתיה דר׳ חנינה גרמא לי דלא איחזי דמא, מטמינאא מטהר, [מטהר]⁠נא מטמא, אמי⁠[נא] בדעתאי לא ידענא למיחזי דמא. אמ׳ ר׳ אלעזר אנא אמ⁠[ינ]⁠א, ומה ר׳ חנינה שהוא ענותן סגיא [בולא נ]⁠חית נפשיה לספיקא, חז⁠[א דמ]⁠א גענותנותיה [דר׳ חנינה גר]⁠מא לי למחזי דמא
א. ע״כ בכי״ב.
ב. כך נראה לפענח על פי שארית הל׳. וכבכה״י.
ג. כאן השאיר הסופר ריווח כדי ג׳ תיבות.
דרבי חנינא הוא דחכים – ומצי בדיק כה״ג.
בד״ה כזה טיהר כו׳ שתסמוך עליה חברתה כו׳ עכ״ל ולא בעי לפרושי מהו שתסמוך עליה עצמה ברואה דם אחר דאפשר דאין אדם רואה דם עצמו מיהו הוה מצי לפרש מהו שיסמוך הרב הנשאל עליה היכא דלא אגמריה סמוך וכפי׳ רש״י למסקנא דהא נמי קמבעיא ליה:
בד״ה חזר וטימא קסלקא דעתך לא קחזר וראהו אלא מאליו קחזר כו׳ עכ״ל הכי ודאי משמע דהשתא הוה סלקא דעתך דמאליו חזר עד דמשני ליה כיון דחזא דהדר ואשתני אמר האי טמא כו׳ אך יש לדקדק אמאי לא סגי ליה למימר דהשתא הוה ס״ד דבלילה לא אחזקיה בטמא אלא מספק טימא ומש״ה פריך דבכי האי גוונא אית לן למימר אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומשני דבלילה אחזקיה בטמא דהשתא לא דמי להא דאין לו לדיין כו׳ דההוא מיירי דלא אחזי כשהוא לח ולא אדמי ליה כטמא כפירוש רש״י לקמן ונראה לפרש דהא בהא תליא דהוה סלקא דעתך דמספק טימא ולא אחזקיה בטומאה בלילה משום דאין בודקין לאור הנר ולמחר ביום אפשר שהיה מטהרו שפיר אע״ג דלא אשתני ליה מבלילה והשתא אפשר גם כן דמאליו שוב חזר וטימא משום דאמר דבלילה לח היה והיה ודאי טמא והשתא ביום אשתני ביבש ואהא קפריך דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות והמתרץ השיב לו דסבר רבי בודקין לאור הנר ובלילה אחזקי׳ בטומאה ואם כן ע״כ דביום לא טיהרו אלא מדאשתני ליה מבלילה והוה סבר דאין דרך דם להשתנות וכיון דהשתא אשתני מבלילה ע״כ דבלילה נמי כך היה אלא דלא אתחזי בלילה שפיר ואם כן ודאי לא הוה חזר לטמא מאליו אלא משום דחזא דהדר אשתני פעם שני וראה דדרכו להשתנות הלכך הדר למלתיה שטימא בלילה:
והסביר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שאמנם ר׳ חנינא הוא שרשאי לבדוק כך, משום דחכים [שחכם] הוא, ואולם כולי עלמא [כל העולם, שאר בני האדם]לאו חכימי הכי [אינם חכמים כך], להבחין בבדיקה כמותו.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, explained: It is only Rabbi Ḥanina who is permitted to examine the blood in this fashion, as he is wise, but everyone else is not so wise that they can successfully perform the examination without water.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֻכְמְתָא דְּרַבִּי חֲנִינָא גְּרַמָא לִי דְּלָא אֶחְזֵי דְּמָא מְטַמֵּינָא מְטַהַר מְטַהַרְנָא מְטַמֵּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עִנְוְותָנוּתָא דְּרַבִּי חֲנִינָא גְּרַמָא לִי דַּחֲזַאי דְּמָא וּמָה רַבִּי חֲנִינָא דְּעִנְוְתָן הוּא מַחֵית נַפְשֵׁיהּ לְסָפֵק וְחָזֵי אֲנָא לָא אֶחְזֵי.

Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Ḥanina’s wisdom causes me not to see blood for a halakhic examination. When I would examine blood and deem it impure, he would deem it pure, and when I would deem it pure, he would deem it impure. Conversely, Rabbi Elazar says: Rabbi Ḥanina’s humility causes me to see blood, as I reason to myself: If Rabbi Ḥanina, who is humble, places himself into a situation of uncertainty and sees various types of blood to determine their status, should I, who am not nearly as humble, not see blood for an examination?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בענין חכמת ר׳ חנינא בבדיקת מראות דמים, אמר ר׳ יוחנן: חכמתא [חכמתו] של ר׳ חנינא גרמא [גרמה] לי דלא אחזי דמא [שלא אראה דמים] לבודקם. שכן כאשר בדקתי בדמים ומטמינא [הייתי מטמא] — הוא היה מטהר, וכאשר מטהרנא [הייתי מטהר] — הוא היה מטמא. ובאופן שונה אמר ר׳ אלעזר: ענוותנותא [ענוותנותו] של ר׳ חנינא היא שגרמא [גרמה] לי דחזאי דמא [שאראה דמים], שכך אמרתי לעצמי: ומה ר׳ חנינא שענותן הואמחית נפשיה [הוריד, הכניס עצמו] לספק וחזי [וראה] מראות דמים וקבע את דינם, אנא [אני] שאיני ענוותן כמותו — לא אחזי [אראה]?!
Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Ḥanina’s wisdom causes me not to see blood for a halakhic examination. When I would examine blood and deem it impure, he would deem it pure, and when I would deem it pure, he would deem it impure. Conversely, Rabbi Elazar says: Rabbi Ḥanina’s humility causes me to see blood, as I reason to myself: If Rabbi Ḥanina, who is humble, places himself into a situation of uncertainty and sees various types of blood to determine their status, should I, who am not nearly as humble, not see blood for an examination?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבִּי זֵירָא טִבְעָא דְּבָבֶל גְּרַמָא לִי דְּלָא חֲזַאי דְּמָא דְּאָמֵינָא בְּטִבְעָא לָא יָדַעְנָא בִּדְמָא יָדַעְנָא.

Rabbi Zeira says: The complex nature of the residents of Babylonia causes me not to see blood for a halakhic examination, as I say to myself: Even matters involving the complex nature of people I do not know; can I then claim that I know about matters of blood?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מדברי חכמים על עצמם בענין בדיקת מראות דמים, אמר ר׳ זירא: טבעא [טבע] בני האדם של בבל גרמא [גרם] לי שלא חזאי דמא [אראה דמים], דאמינא כך אמרתי] לעצמי: אפילו בטבעא [בטבע] בני האדם לא ידענא [איני יודע], בדמא ידענא [בדם יודע אני]?!
Rabbi Zeira says: The complex nature of the residents of Babylonia causes me not to see blood for a halakhic examination, as I say to myself: Even matters involving the complex nature of people I do not know; can I then claim that I know about matters of blood?
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְמֵימְרָא דִּבְטִבְעָא תַּלְיָא מִלְּתָא וְהָא רַבָּה הוּא דְּיָדַע בְּטִבְעָא וְלָא יָדַע בִּדְמָא כׇּל שֶׁכֵּן קָאָמַר וּמָה רַבָּה דְּיָדַע בְּטִבְעָא לָא חֲזָא דְּמָא וַאֲנָא אֶחְזֵי.

The Gemara asks: Is this to say that the matter of the appearance of blood is dependent on the nature of people, i.e., that it changes in accordance with their nature? But Rabba is an example of someone who knew about the complex nature of the people of Babylonia, and yet he did not know how to distinguish between different types of blood. The Gemara answers: Rabbi Zeira took this factor into account and said to himself: All the more so; if Rabba, who knew about the complex nature of these people, nevertheless would not see blood, should I, who am unknowledgeable about the nature of these people, see blood for examination?
תוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא רבא דידע – רבה גרס דרבא היה בקי כדמוכח בסמוך גבי דאפרא הורמיז ורש״י פירש בסמוך דאיתרחיש ליה ניסא ואין נראה דדוקא בסוף הוא דאיתרחיש ליה ניסא כדמוכח בסמוך.
והא רבה דידע בטיבעא ולא ידע בדמא. רבה גרס אבל רבא היה בקי כדמוכח לקמן גבי היפרא אורמיז ולא כמו שפרש״י דאיתרחיש ליה ניסא דלא משמע הכי דוקא בדם כנים הוא דאיתרחיש ליה ניסא ועוד דרבא לא חזי דמא בשני דרבי זירא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על כך: למימרא [האם לומר] מתוך דברי ר׳ זירא אלו דבטבעא תליא מלתא [שבטבע האדם תלוי הדבר], שמשתנה צבע הדם לפי טבע האדם, ולכן מי שאינו יודע בטבע האדם, אל יראה דמים, והא [והרי] רבה הוא שידע בטבעא [בטבע] האדם ולא ידע להבחין בדמא [בדמים] השונים! ומשיבים: כל שכן קאמר [הוא, ר׳ זירא אמר לעצמו]: ומה רבה שידע בטבעא [בטבע] האדם — לא חזא דמא [לא ראה דמים], ואנא [ואני] שאיני יודע בטבע — אחזי [אראה]?!
The Gemara asks: Is this to say that the matter of the appearance of blood is dependent on the nature of people, i.e., that it changes in accordance with their nature? But Rabba is an example of someone who knew about the complex nature of the people of Babylonia, and yet he did not know how to distinguish between different types of blood. The Gemara answers: Rabbi Zeira took this factor into account and said to himself: All the more so; if Rabba, who knew about the complex nature of these people, nevertheless would not see blood, should I, who am unknowledgeable about the nature of these people, see blood for examination?
תוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) עוּלָּא אִקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּמָא וְלָא חֲזָא אֲמַר וּמָה רַבִּי אֶלְעָזָר דְּמָרָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה כִּי מִקְּלַע לְאַתְרָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה לָא חָזֵי דְּמָא אֲנָא אֶחְזֵי.

The Gemara relates that Ulla happened to come to Pumbedita, where they brought blood before him for an examination, but he would not see it, as he said: If Rabbi Elazar, who was the master of Eretz Yisrael in wisdom, when he would happen to come to the locale of Rabbi Yehuda, he would not see blood, shall I see blood here?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר מרה דארעא דישראל, [כי הוי מיקלע] לאתריה דרב יהודה לא הוה חזי דמא, ואמאי [קרו ליה מרא] דארעא דישראל, דההיא איתתא דאתיא דם [ל]⁠קמיה [דר׳ אל]⁠עזר, והוה יתיב ר׳ אסיא קמיה, אמ׳ לה האי דם [חימוד, וטהו]⁠ר הואב. בתר דנפקא איטפל לה ר׳ אסי, שאלה, [אמרה ליה] בעלי היה בדרך וחימדתיו, קרי ר׳ אסי עליה דר׳ אלעזר סוד יי׳ ליריאיו ובריתו להודיעם.
א. כבכי״ר ב׳. ולפנינו רב אמי.
ב. כן הוא גם בערוך ערך אלעזר. ורשב״א כתב, פירשו המפרשים דם חימוד וטהור הוא, והוא תימא דהא אמרינן תבעוה לינשא וכו׳. ובחידושי הר״ן תירץ דבתבעוה לינשא חיישינן שמא נתערב דם נדה בדם חימוד.
דמרא דארעא דישראל – בקי במראות דם מכל חכמי ארץ ישראל כדמפרש לקמן: פומבדיתא אתריה דרב יהודה בשילהי פ״ק דסנהדרין (דף יז:) סבי דפומבדיתא רב יהודה ורב עינא.
ולא חזא – משום כבודו דרב יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר, עולא אקלע [הזדמן] לעיר פומבדיתא שבבבל מקום מגורי רב יהודה. אייתו לקמיה דמא [הביאו לפניו דם] לבדיקה, ולא חזא [ולא ראה]. שאמר לעצמו: ומה ר׳ אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה [שאדונה של ארץ ישראל היה], כי מקלע לאתרא [כאשר הזדמן למקום] בו גר ר׳ יהודהלא חזי דמא [לא ראה דמים], אנא [אני]אחזי [אראה]?!
The Gemara relates that Ulla happened to come to Pumbedita, where they brought blood before him for an examination, but he would not see it, as he said: If Rabbi Elazar, who was the master of Eretz Yisrael in wisdom, when he would happen to come to the locale of Rabbi Yehuda, he would not see blood, shall I see blood here?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ מָרָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּהַהִיא אִתְּתָא דאייתא דְּמָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב רַבִּי אַמֵּי קַמֵּיהּ אַרְחֵיהּ אֲמַר לַהּ הַאי דַּם חִימּוּד הוּא בָּתַר דְּנָפְקָה אִטְּפַל לַהּ רַבִּי אַמֵּי א״לאֲמַרָה לֵיהּ בַּעֲלִי הָיָה בַּדֶּרֶךְ וַחֲמַדְתִּיו קָרֵי עֲלֵיהּ {תהלים כ״ה:י״ד} סוֹד ה׳ לִירֵאָיו.

The Gemara asks: And why would they call Rabbi Elazar the master of Eretz Yisrael in wisdom? The Gemara explains that there was an incident involving a certain woman who brought blood before Rabbi Elazar for examination, and Rabbi Ami was sitting before him. Rabbi Ami observed that Rabbi Elazar smelled the blood and said to the woman: This is blood of desire, i.e., your desire for your husband caused you to emit this blood, and it is not the blood of menstruation. After the woman left Rabbi Elazar’s presence, Rabbi Ami caught up with her and inquired into the circumstances of her case. She said to him: My husband was absent on a journey, and I desired him. Rabbi Ami read the following verse about Rabbi Elazar: “The counsel of the Lord is with those who fear Him; and His covenant, to make them know it” (Psalms 25:14), i.e., God reveals secret matters to those who fear Him.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אלעזר
אלעזר – רבי אלעזר מרא דארעא דישראל מפורש (נדה כ:) אמאי קרי ליה מרא דארעא דישראל דההיא איתתא דאייתית דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב ר׳ אסי קמיה אמר ליה דם חימוד הוא וטהור בתר דנפקה איטפל לה ר׳ אסי אמר׳ ליה בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה דר״א סוד ה׳ ליראיו:
ערך סייגא
סייגאא(נדה כ) בלבושא סיינא פי׳ לבושא אוכמא זה פי׳ רבינו חננאל ז״ל וזו גמ׳ שלי וגמרא שלנו סייבא וכבר פי׳ הפרק מפי ר׳ גרשום ז״ל (א״ה וגמרא שלנו סיוא):
ערך סרק
סרקב(משנה דמאי א׳) ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי פי׳ בלשון לעז קרדו״רי שעושה בקוצים וי״א הסורק שסורק הצמר במסרק (נדה כ) סריקיתא מקטלא קלמי (בבא קמא צג:) הא דנפציה נפוצי הא דסרקיה סרוקי פי׳ נפצי קרמנאי סרקי במסרק היכא דנפציה והדר לבניה ההוא ליבון לא הוי שינוי דאינו מתלבן כל צרכו אבל היכא דסרקי׳ והדר לבניה הוה שינוי דקא מתלבן כל צרכו (קידושין פב) הצרובין והסרוקין פירוש צרובין היינו נפחין שעושין מלאכת זהב וכסף דשכיחי נשים גבייהו לצורך תכשיטיהן סרוקין שסורקין פשתן דשכיחי נשים גבייהו לסרוק פשתן. והנקורות שמנקרין בריחים דאתו לטחון והגרדיים דשכיחי נשים גבייהו לארוג בגדיהם הספרים לגלח בניהם (מועד קטן י) רבא שרא לסרוקי סוסיא פי׳ להסריק את הסוס במסרק של ברזל (כלים פי״ב) קנה מאזנים של סרוקית טמא פי׳ מוכרי פשתן סרוק במגלת איכה סלה כל אבירי ה׳ סרקון א״ר לוי בערביא צווחין למסרקא מסלסלא כדאמרינן לא הוו ידעי רבנן מאי סלסליה ותרוממך (א״ב תרגום עובדי פשתים שריקות פלחי כתנא דסריקין):
ערך פל
פלג(שבת יא.) לא יפלה את כליו (נדה כ) פלי קורטא דדיותא. ס״א פלי קורטא דגרגושתא פי׳ הי׳ מגלה ומשבר חתיכה מאותה אדמה בלא מים (חולין י) דלמא פלו לה ובדיק לה פי׳ פתח העצם וראה המוח שאין בו נקב וכן פי׳ הא דגרסינן (בבא בתרא קס:) פלייה וחזייה פתח הגט יפשטו וראה הזמן שלי ומנין שהוא לשון בדיקה דכתוב לא תפאר אחריך ומתרגמינן לא תפלי בתרך (נדה כא:) אלא לאו דפלאי פלואי איכא בינייהו פי׳ נפתח החתיכה פ״א אם נתפלחה ונתבקעה כמו פולח ובוקע בארץ עד יפלח חץ כבודו ועדיין לא הגיע להיות כחרש. זה פי׳ מהא דגרסינן (ברכות כה) א״ל זיל עיין אי מתפלליי אפלויי (א״ב פי׳ בל׳ יוני פעל המשבר והפותח ומגלה הדברים):
ערך קלר
קלרד(שבת עו:) מים כדי לשוף בהן את הקילורית (שבת קח:) טובה טיפת צונן בשחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. (נדה כ) מעשה ותלה רבי מאיר בקילור ור׳ תלה בשרף של שקמה (בויקרא רבה זאת תהיה ובפסקא דותאמר ציון) ומסקרות עינים ריש לקיש אמר בקילורית אדומה פי׳ כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע (א״ב פי׳ בל״י ורומי שם כללי לרפואה אשר צורתה ארוכה ועגולה ובפרט אם היא מתוקנת לחולי עינים אבל קילורית בל״י מין אדמה לבנה הבאה מאיסמיא ונקראת בלשון משנה סם ומתערבת ברפואות לעינים לכן תהיה הגרסא קילורית אדמה וזה פי׳ ומסקרות עינים כי בל״י סקירא מין אדמה לבנה עיין ערך סם וערך סקירא):
ערך קרט
קרטה(עבודה זרה לה:) וקורט של חלתית (שבת מז.) הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי׳ גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור (סנהדרין מג) היוצא ליהרג משקין קורט של לבונה ביין שתיטרף דעתו עליו. (סוטה יד) כדתנן (בפרה ובסיפרא) והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (עירובין יז: חולין קה) ומשתכחת כי קורטא בכורא. (עבודה זרה לב) אם יש עליו קורט דם אסור (חולין מג) אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא (חולין כח) חילתית אחילתית לא קשיא כחן בעלין כאן בקורטין (חולין עז) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקל קרטתא מינה. (נדה כ) ר׳ חנינא פלי קירטא דגרגישתא ובדיק פי׳ קורטא מלשון קורט של לבונה:
ערך קרן
קרןומאה קרני בזוזא כבר פי׳ בערך חגר (שבת קיד:) כי קאמר רב הונא בקרני דאומני דלא חזיא ליה פי׳ שמוצצין בו הדם ואפילו לטלטלו בשבת (מכות טז: בגמ׳ אכל נבלות) האי מאן דשתי בקרנא דאומצא קא עבר משום אל תשקצו (נדה כ) שקלו ליה קרנא קדמייתא לאמימר חזיי׳ אמר אדום דתנן כי האי גוונא:
א. [שווארץ.]
ב. [קעממען.]
ג. [אונטערזוכען.]
ד. [זאלבע.]
ה. [קערנער.]
ו. [קירבזס. הארן.]
ארחיה – הריח בו.
חימוד – שנתאוית לבעלה וראתה הדם מחמת תאוה.
ארחיה אמר האי דם חימוד הוא. פי׳ וטמא כדאמרינן תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז׳ נקיים שמא מחמת חימוד ראתה דם ולהראות חכמתו הוא דאמר הכי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמאי קרי ליה מרא דארעא דישראל כו׳ ארחיה אמר ליה דם חימוד כו׳. וע״ש דאוירא דא״י מחכים וקרי עליה סוד ה׳ ליראיו שהבין זה בריחא בעלמא כמו שמצינו במלך המשיח והריחו ביראת ה׳ וגו׳ דמורח ודאין כדאמרינן פרק חלק וק״ל:
ומסבירים: אמאי קרו ליה [מדוע קראו לו, לר׳ אלעזר] ״מרא דארעא דישראל״ [אדונה של ארץ ישראל]? — שכך היה מעשה דההיא אתתא דאייתא דמא לקמיה [שאשה אחת שהביאה דם לפני] ר׳ אלעזר לבדיקה. הוה יתיב [היה יושב] ר׳ אמי קמיה [לפניו]. ראה ר׳ אמי שארחיה [הריחו] ר׳ אלעזר לדם זה, ואמר לה לאשה השואלת אותו: האי [זה] דם חימוד הוא שנתאותה לבעלה וראתה דם מחמת התאווה ולא דם נדה. ומסופר כי בתר דנפקה, אטפל לה [אחר שיצאה מלפני ר׳ אלעזר, הצטרף אליה] ר׳ אמי, ושאל כיצד ראתה אכן דם זה. אמרה ליה [לו]: בעלי היה בדרך וחמדתיו. קרי עליה [היה ר׳ אמי קורא עליו, על ר׳ אלעזר] את הכתוב: ״סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם״ (תהלים כה, יד), שהקדוש ברוך הוא מגלה ליראיו דברים נסתרים.
The Gemara asks: And why would they call Rabbi Elazar the master of Eretz Yisrael in wisdom? The Gemara explains that there was an incident involving a certain woman who brought blood before Rabbi Elazar for examination, and Rabbi Ami was sitting before him. Rabbi Ami observed that Rabbi Elazar smelled the blood and said to the woman: This is blood of desire, i.e., your desire for your husband caused you to emit this blood, and it is not the blood of menstruation. After the woman left Rabbi Elazar’s presence, Rabbi Ami caught up with her and inquired into the circumstances of her case. She said to him: My husband was absent on a journey, and I desired him. Rabbi Ami read the following verse about Rabbi Elazar: “The counsel of the Lord is with those who fear Him; and His covenant, to make them know it” (Psalms 25:14), i.e., God reveals secret matters to those who fear Him.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִפְרָא הוֹרְמִיז אִמֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא שַׁדַּרָה דְּמָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא הֲוָה יָתֵיב רַב עוֹבַדְיָה קַמֵּיהּ אַרְחֵיהּ אֲמַר לַהּ הַאי דַּם חִימּוּד הוּא אֲמַרָה לֵיהּ לִבְרֵיהּ תָּא חֲזִי כַּמָּה חַכִּימֵי יְהוּדָאֵי א״לאֲמַר לַהּ דִּלְמָא כְּסוֹמֵא בָּאֲרוּבָּה.

The Gemara further relates that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, sent blood before Rava for examination, as she sought to convert and was practicing the halakhot of menstruation. At that time Rav Ovadya was sitting before Rava. Rav Ovadya observed that Rava smelled the blood and later said to the woman: This is blood of desire. She said to her son: Come and see how wise the Jews are, as Rava is correct. Her son said to her: Perhaps Rava was like a blind man who escapes from a chimney, i.e., it was a lucky guess.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איפרא הורמיז [אימיה דש]⁠בור מלכא, שדרא שיתין מיני דמא לקמיה דרבא, [וכולהו אמ]⁠רינהו, [דם] בתרא דם כינים הוה ולא הוה ידע ליה, [אסתייע מי]⁠לתא א⁠[ית]⁠י לה סריקותא מקטלא קמליא, אמרה [לברה חזי יה]⁠ודאי ב⁠[תוונ]⁠י דליבא יתבי, בפיר׳, בחדרי הלב יושבים, יודעים הנסתרות. גאמ׳ ר׳ זירא טיבעא דבבל גרם לי דלא איחזי דמא, אמינא, ומה רבא דידע בטיבעא לא חזי, אנא דלא ידענא בטיבעא כל שכן דלא איחזי.
א. צ״ל קלמי, וכבערוך ערך סרק. ולפנינו כלמי.
ב. הובא בערוך ערך תוון.
ג. מימרא זו של ר׳ זירא היא לפנינו בגמרא לעיל, ואפשר שהביאו ר״ח כאן כהמשך המעשה עם רבא שהיה בקי בדמים, ובכל זאת לא היה רואה דם להתיר. גם רש״י גרס בגמרא ׳רבא׳ אלא שכתב דאיתרחיש ליה ניסא, שהרי להדיא אמרו בגמרא דרבא לא ידע בדמא. ותוס׳ גרסו רבה, אבל רבא היה בקי בדמים. וככל הנראה לא גרס ר״ח בגמרא ולא ידע בדמא, אלא דידע בטיבעא ולא חזי דמא.
איפרא הורמיז – נכרית היתה וכן שמה ואעפ״כ היתה משמרת עצמה מנדות וקרובה להתגייר ואף קרבנות היתה שולחת. ולשון יוני איפרא חן כמו אפריון נמטייה לרבי שמעון (ב״מ דף קיט.).
הורמיז – כמו (ב״ב דף עג.) הורמיז בר ליליתא כלומר יופי שדים היה לה.
ארחיה כו׳ – ואע״ג דאמר לעיל רבא לא ידע בדמא ניסא איתרחיש ליה.
אימיה דשבור מלכא שדרא דמא לקמיה דרבא הוה יתיב רב עובדיה קמיה ארחיה ואמר דם חמוד הוא. נראה לי דרב עובדיה הוא דארחיה, רבא לא הוה בקי בדמים, וכדאמרינן לעיל. ותדע דרב עובדיה הוא דארחיה, מדקאמר הוה יתיב רב עובדיה קמיה ואי לא עביד רב עובדיה מידי, למה ליה למימר דהוה יתיב קמיה, ואין דרך התלמוד לומר הוה יתיב ר׳ פלוני קמיה, אלא בענין שאותו שהיה שם עשה או אמר שום דבר, אבל בכדי לא, ושוב לא נצטרך לומר דלעיל גרסינן רבה והכא גרסינן רבא כנ״ל.
האי דם חימוד הוא. פירשו המפרשים דם חימוד וטהור הוא והוא תימא, דהא אמרינן (נדה סו.) תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז׳ נקיים, והתם משום חשש חימוד הוא, אלא משמע דדם חימוד טמא, והאי דקאמר דם חימוד הוא, לא כדי לטהרה אמר כן, אלא כדי להראות חכמתו.
דם חמוד טמא שהרי אמרו תבעוה לינשא ונתפיסה צריכה שבעה נקיים ומשום חשש חמוד וא״כ זה שאמרו כאן האי דם חמוד הוא לא להכשירו אלא להודיע כחו בידיעה זו הוא שאמרה וי״מ שלא אסרו דם חמוד אלא מחשש עירוב דם נדות אבל כל שהכיר שאין שם אלא הוא טהור וכן נראה דעת גדולי המחברים:
הוה יתיב רב עובדיה תמן ואורחיה – היה נראה שנכנסו לרב עובדיה להריחו שידע בו שהיה בקי בדמים ולכך אמר התלמוד שהיה שם ועוד דרבה לא הוה ידע בדמא כדאיתא לעיל וכן שמעתי אבל מדברי רש״י ז״ל נר׳ דרבה גופיה אורחיה ונס נעשה לו שחיכם לאותו הב״ה ודם בתרא לא הוה ידע אלא דהוה לי סייעתא דשמיא דסדרא לי כסומא בארובה מסרקתא דמקטלי קלמי.
רש״י בד״ה איפרא הורמיז כו׳ וכך שמה ואעפ״כ היתה משמרת עצמה מנדות וקרובה להתגייר ואף קרבנות היתה שולחת כו׳ כצ״ל:
בד״ה בין טמאה מ׳ וחד או ביום פ׳ ואחד כצ״ל והס״ד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם איפרא הורמיז כו׳ ההוא בתרא דם כנים הוה כו׳ אמרה יהודאי בתווני דלבא יתבי. יראה שהיתה נקראת הורמיז ע״ש שהיתה יודעת במעשה שדים ולכולהו דמים היה אפשר לה לעמוד על טבעם על ידי מעשה שדים חוץ מההוא דם בתרא דם כנים כדאמרינן בסוף פרק ד׳ מיתות אצבע אלהים הוא לפי שאין השד יכול לבראות בריה פחותה מכשעורה ואי אפשר לעמוד עליו רק בחכמת אלוהית וכדאמר לעיל דלאו בטבעה תליא והנה אנה הש״י ליד רבא דשדר לה מסרוקיתא עד שאמרה והודית שיש ליהודאי מעלה יתירה על שאר אומות שהם יודעים בחכמת אלוהית ובתווני דלבא יתבי ע״ד השם יראה ללבב וכדאמרינן בזה סוד ה׳ ליראיו ודו״ק:
ועוד מסופר כי אפרא הורמיז אמיה [אמו] של שבור מלכא [המלך] שדרה דמא לקמיה [שלחה דם לפני] רבא לבדיקה, שרצתה להתגייר והיתה שומרת דיני נדה, ובאותה שעה הוה יתיב [היה יושב] רב עובדיה קמיה [לפניו]. ראה רב עובדיה שארחיה [הריחו] רבא לדם זה, ואמר לה: האי [זה] דם חימוד הוא. אמרה ליה לבריה [לו לבנה]: תא חזי [בוא ראה] כמה חכימי יהודאי [חכמים הם היהודים] שהרי כפי שאמר כך אכן היה! אמר לה: דלמא [שמא] היה רבא באותה שעה כסומא בארובה היוצא ממנה אף שאינו יודע ורואה את דרך היציאה, שבמקרה זיהה דם זה, ואין זה מחכמתו.
The Gemara further relates that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, sent blood before Rava for examination, as she sought to convert and was practicing the halakhot of menstruation. At that time Rav Ovadya was sitting before Rava. Rav Ovadya observed that Rava smelled the blood and later said to the woman: This is blood of desire. She said to her son: Come and see how wise the Jews are, as Rava is correct. Her son said to her: Perhaps Rava was like a blind man who escapes from a chimney, i.e., it was a lucky guess.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֲדַר שַׁדַּרָה לֵיהּ שִׁתִּין מִינֵי דְּמָא וְכוּלְּהוּ אַמְרִינְהוּ הַהוּא בָּתְרָא דָּם כִּנִּים הֲוָה וְלָא יְדַע אִסְתַּיַּיע מִילְּתָא וְשַׁדַּר לַהּ סְרִיקוּתָא דִּמְקַטְּלָא כַּלְמֵי אֲמַרָה יְהוּדָאֵי בִּתְוָונֵי דְּלִבָּא יָתְבִיתוּ.

Ifera Hurmiz then sent Rava sixty different types of blood, some impure and others pure, and with regard to all of them Rava accurately told her their origin. The Gemara adds: That last sample of blood sent by Ifera Hurmiz was blood of lice, and Rava did not know what it was. He received support in this matter in the form of heavenly guidance, as he unwittingly sent her as a gift a comb for killing lice. She said in exclamation: Jews, you must dwell in the chamber of people’s hearts.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלח לה – משום דורון.
סריקותא – מסרק נאה.
מקטלא כלמי – שהורגין עליה כנים. וסברה ודאי הבין ומשום הכי שלח לי האי.
כלמי – כנים כדמתרגמינן כנים כלמתא.
בתווני לבאי – בחדרי הלב אתם יושבים. מחדרים מתרגמי׳ מתווניא. כלומר כל חכמה מצויה בכם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר שהדר שדרה ליה שתין מיני דמא [חזרה שלחה לו אפרא הורמיז לרבא, ששים מיני דמים שונים, טמאים וטהורים], וכולהו אמרינהו [וכולם אמרם רבא כפי שהם]. ומסופר: ההוא בתרא [אותו דם אחרון] ששלחה אפרא הורמיז דם כנים הוה [היה], ולא ידע רבא מה טיבו. אסתייע מילתא [הסתייע הדבר] ושדר [ושלח] לה כמתנה סריקותא דמקטלא כלמי [מסרק ההורג כינים]. אמרה: יהודאי [יהודים], בתווני דלבא יתביתו [בחדרי הלב, בתוך תוכו של האדם, אתם יושבים]!
Ifera Hurmiz then sent Rava sixty different types of blood, some impure and others pure, and with regard to all of them Rava accurately told her their origin. The Gemara adds: That last sample of blood sent by Ifera Hurmiz was blood of lice, and Rava did not know what it was. He received support in this matter in the form of heavenly guidance, as he unwittingly sent her as a gift a comb for killing lice. She said in exclamation: Jews, you must dwell in the chamber of people’s hearts.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יְהוּדָה מֵרֵישָׁא הֲוָה חָזֵינָא דְּמָא כֵּיוָן דְּאָמְרָה לִי אִמֵּיהּ דְּיִצְחָק בְּרִי הַאי טִיפְּתָא קַמַּיְיתָא לָא מַיְיתִינַן לַהּ קַמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם דִּזְהִימָא לָא חָזֵינָא.

§ The Gemara cites more statements of the Sages with regard to the examination of blood. Rav Yehuda says: At first I would see blood, i.e., perform examinations of blood, but I changed my conduct when the mother of my son Yitzḥak, i.e., my wife, said to me that she acts as follows: With regard to this first drop of blood that I see, I do not bring it before the Sages, because it is not pristine blood, i.e., other substances are mixed with it. After hearing this, I decided I would no longer see blood, as it is possible that the first drop, which I do not get to see, was impure.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב יהודה מריש הוה חזינא, כיון [דא]⁠מרא לי אימיה דיצחק ברי, טיפתא קמיתא דחזינא מן דמא לא איתינן לה קמיהו דרבנן, לא חזינא. אבל טמאה לטהרה, ודאי חזינא.
לא חזינא – דדילמא אשתני ואע״ג דמראה דם טהור יש לה דלמא אי אייתא טיפתא קמייתא הוה מיחזי טמא.
טיפתא קמייתא – ושאר חכמים שהיו רואין לא היו מחמירין כ״כ או שהיו בקיאין ביותר.
טיפתא קמייתא לא מייתי קמייהו דרבנן. שאר החכמים שהיו רואין לא היו מחמירין כל כך (כלומר) או שמא היו בקיאין יותר ורואין היו בזה שמביאין לפניהם אי זה מראות דם ראתה אף בטיפה קמייתא:
בין טומאה לטהרה ודאי חזינא – פירש״י ז״ל כשעברו ימי טוהר של יולדת ובאו ימי נדה שלה דההיא שפתא לא הות זהימא ומיהו להפירוש לפירושו דאע״ג דלרב מעין אחד הוא ובימים תליא מלתא שמא דם זה אינו מן המעין ההוא אלא מן העליה וצריך לראותו וכן ללוי דאמר שתי מעיינות הם ופסיקת דם תליא מלתא מ״מ אין האשה ידיה בין פניה כשעוברין ימי טוהר וגם פעמים שפוסק מעין כנהר ואחרי כן יבא דם אחר שאין ידוע שהוא מן המקור או מן העליה וזה ברור והוצרכתי לכתוב מפני שראיתי מהנדזין על רש״י ז״ל על פי׳ זה. ויש שפי׳ בין טומאה לטהרה כשבודקת הזבה עצמה למנות ימי נקיים דההוא דמא לא זהים כלל והיינו דאמר בין טומאה לטהרה ולא אמר בין טהרה לטומאה כפי׳ רשי״ ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ועוד בדברי חכמים על עצמם בענין בדיקת דמים, אמר רב יהודה: מרישא הוה חזינא דמא [בתחילה הייתי רואה דמים] לבדיקה, ואולם כיון שאמרה לי אמיה [אמו] של יצחק ברי [בני], כלומר, אשתי שכך נוהגת היא: האי טיפתא קמייתא לא מייתינן לה קמייהו דרבנן [טפה ראשונה זו של דם שאני רואה אין אני מביאתה לפני חכמים] משום דזהימא [שמלוכלכת] היא — לא חזינא [אין אני רואה] עוד דם לבדיקה, שהרי ייתכן שלטיפה הראשונה היה מראה טמא ומחמת חשש זה אינני בודק דמים.
§ The Gemara cites more statements of the Sages with regard to the examination of blood. Rav Yehuda says: At first I would see blood, i.e., perform examinations of blood, but I changed my conduct when the mother of my son Yitzḥak, i.e., my wife, said to me that she acts as follows: With regard to this first drop of blood that I see, I do not bring it before the Sages, because it is not pristine blood, i.e., other substances are mixed with it. After hearing this, I decided I would no longer see blood, as it is possible that the first drop, which I do not get to see, was impure.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בֵּין טְמֵאָה לִטְהוֹרָה וַדַּאי חָזֵינָא.

Rav Yehuda continues: But with regard to the examination of blood that a woman who gave birth emitted after the completion of her days of purity, i.e., at least forty days after giving birth to a male, or eighty after giving birth to a female (see Leviticus, chapter 12), in order to determine whether she is ritually impure or pure, I certainly see this blood and determine her status based on its color. This blood is clean, as the woman has been bleeding for a long period of time.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין טמאה לטהורה – כשכלין ימי טוהר של זכר או של נקבה וראתה ביום ארבעים ואחד או ביום שמונים ואחד.
חזינא לההוא דמא – אי דם טמא מטמינא ואי לאו מחמשה דמים הוא מטהרינא דההוא ודאי טיפתא קמייתא מייתא דלא מזהמא דעד השתא חזאי ואתא דם טוהר שכל מ׳ לזכר ופ׳ לנקבה מעין פתוח ואפי׳ פסקה יום או יומים הואיל ומוחזקת היא בדמים לא זהמא ומייתא טיפתא קמייתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם בין דם שראתה האשה היולדת לאחר שנסתיימו ימי הטוהר (ארבעים — ליולדת זכר ושמונים — ליולדת נקבה) הטמאה בו לדם שרואה היולדת בתוך ימי הטוהר שעדיין היא טהורה בו, ודאי חזינא [רואה אני], וקובע לפי צבעו אם דם טמא או טהור הוא, שהרי ברור שדם הוא זה.
Rav Yehuda continues: But with regard to the examination of blood that a woman who gave birth emitted after the completion of her days of purity, i.e., at least forty days after giving birth to a male, or eighty after giving birth to a female (see Leviticus, chapter 12), in order to determine whether she is ritually impure or pure, I certainly see this blood and determine her status based on its color. This blood is clean, as the woman has been bleeding for a long period of time.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) יַלְתָּא אייתא דְּמָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חַנָּה וְטַמִּי לַהּ הֲדַר אייתא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְדַכִּי לַהּ.

§ The Gemara relates that Yalta, Rav Naḥman’s wife, brought blood before Rabba bar bar Ḥana, and he deemed her ritually impure. She then brought it before Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, and he deemed her pure.
ר׳ חננאלרשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילתא איתאי דם לקמיה דרבה בר בר חנה וטימא לה, לקמיה דרב יצחק בר רב יהודה ודכי לה. והיכי עביד הכי, והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר, אסר אין חבירו רשאי להתיר, אמרי, רב יצחק מעיקרא דכי לה והדר טימא, אמרה ליה כל יומא ויומא הוית מטהר לי כי האי גונא, והאידנא תשיש את בעיניך ולא חזי לך שפיר, הדר דכי לה. ויש אומ׳, ילתא על רב נחמן בעלה אמרה, דמיםב מטהר לי כל יומא, והאידנא חש בעיניה. ומי מהימנא, אין, והתניא נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואיבדתיו, ודחינן התם נאמנת דליתיה לדם קמן, הכא איתיה קמך.
א. כל קטע זה לא זכיתי להבין.
ב. כי האי.
ילתא אתיא דמא לקמיה דרבה בר בר חנה וכו׳. והא דלא אחזיתיה לרב נחמן בעלה שהיה ג״כ בקי בהן כדאמרינן לעיל (נדה יט:) רב נחמן אמר כדם הקזה, אלמא בקי היה בהן, אלא היינו טעמא דדילמא מיגניא באפיא אי נמי לא היה בעיר, אבל ודאי יכול היה לראות כתמי אשתו מדתנן במסכת נגעים (פ״ב מ״ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ משל עצמו ר׳ מאיר אומר אף לא נגעי קרובו, כל הנדרים אדם מתיר חוץ משל עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי אשתו ולא מני בהדייהו שאינו רואה דמי אשתו וכן כתוב בתוספות.
ילתא אייתי דמא קמיה דרבה בר בר חנה. מה שלא הראתה לרב נחמן בעלה שמא לא היה בקי והא דאמר רב נחמן לעיל דדם הקזה קבלה היתה בידו. אי נמי היתה יראה שלא יחמיר על עצמו להיות לבו נוקפו ופורש ולא יסמוך על חכמתו. אי נמי שלא תתגנה בפניו ואין לומר דלפי מעשה שלא היה רב נחמן בעיר דמדקאמרה כל יומא הוה מטהר לי כה״ג משמע שהיתה רגילה להראות לו. ואין לומר דאין אדם רואה דמי אשתו דהא תנן במס׳ נגעים כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי אשתו ר׳ מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו. כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי אשתו ואילו כל הדמים אדם רואהחוץ מדמי אשתו לא קתני:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר כי ילתא אשת ר׳ נחמן אייתא דמא לקמיה [הביאה דם לבדיקה לפני] רבה בר בר חנהוטמי לה [וטימא אותה]. הדר אייתא [חזרה הביאה] את הדם לקמיה [לפני] רב יצחק בריה [בנו] של רב יהודהודכי לה [וטיהר אותה].
§ The Gemara relates that Yalta, Rav Naḥman’s wife, brought blood before Rabba bar bar Ḥana, and he deemed her ritually impure. She then brought it before Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, and he deemed her pure.
ר׳ חננאלרשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָתַנְיָא אחָכָם שֶׁטִּימֵּא אֵין חֲבֵרוֹ רַשַּׁאי לְטַהֵר אָסַר אֵין חֲבֵירוֹ רַשַּׁאי לְהַתִּיר.

The Gemara asks: But how could Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, act in this manner? But isn’t it taught in a baraita: In the case of a halakhic authority who deemed an item impure, another halakhic authority is not allowed to deem it pure; if one halakhic authority deemed a matter prohibited, another halakhic authority is not allowed to deem it permitted?
עין משפט נר מצוהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיכי עביד הכי – פי׳ דמסתמא ספרה לו ילתא הענין כמו שהוא ויש שואלין למה לא הראתה ילתא דמה לרב נחמן בעלה דהא בקי בדמים הוה וכדאמרינן לעיל רב נחמן אמר בדם הקזה והיו סוברין ללמוד מכאן שאין אדם רואה דמי אשתו. ובתוס׳ אמרו שזה אינו מדתנן בנגעים כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעו עצמו ר״מ אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי אשתו ולא קתני שאינו רואה דמי אשתו מכלל שהוא רואה אותם והכא אולי לא היה רב נחמן בעיר או שלא היה רוצה לראותם דמגניא באנפיה וכן הסכימו רבותי.
והתניא חכם שטימא וכו׳ – פירשתיה בפ״ק דע״ז יפה בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על כך: והיכי עביד הכי [וכיצד עשה רב יצחק בנו של רב יהודה כך]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: חכם שטימא דבר שבא לפניו לדין — שוב אין חברו רשאי לטהר אותו דבר. ובדומה לכך, אם החכם הראשון אסר — שוב אין חבירו רשאי להתיר!
The Gemara asks: But how could Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, act in this manner? But isn’t it taught in a baraita: In the case of a halakhic authority who deemed an item impure, another halakhic authority is not allowed to deem it pure; if one halakhic authority deemed a matter prohibited, another halakhic authority is not allowed to deem it permitted?
עין משפט נר מצוהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מֵעִיקָּרָא טַמּוֹיֵי הֲוָה מְטַמֵּי לַהּ כֵּיוָן דא״לדַּאֲמַרָה לֵיהּ דְּכֹל יוֹמָא הֲוָה מְדַכֵּי לִי כִּי הַאי גַוְנָא וְהָאִידָּנָא הוּא דְּחַשׁ בְּעֵינֵיהּ דַּכִּי לַהּ.

The Gemara explains that initially Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her impure, but he changed his mind when Yalta said to him: Every day that I bring blood of this kind of color to Rabba bar bar Ḥana he deems me pure, and specifically now he issued a different ruling, as he feels pain in his eye. Upon hearing this, Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her pure.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעיקרא טמויי טמי לה – רב יצחק משום כבודו דרבה בר בר חנה.
כל יומא הוה מטהר לי כה״ג – משמע שלא היתה רגילה להראות לרב נחמן בעלה ושמא לא היה בקי והא דאמר ר״נ לעיל (דף יט:) בדם הקזה קבלה היתה בידו אי נמי היתה חוששת שמא היה מחמיר על עצמו להיות לבו נוקפו ופורש ולא יסמוך על חכמתו אי נמי שלא תתגנה בפניו אבל אין לומר דאסור לראות דמי אשתו דהא במס׳ נגעים (פ״ב מ״ה) תנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר״מ אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר׳ יהושע אומר אף לא נדרי אשתו ואילו כל הדמים אדם רואה חוץ מדמי אשתו לא קתני.
והאידנא הוא דחש בעיניו דכי לה – פי׳ שהכיר בתוך דבריה דהוראה בטעות הות ולא חשיבא הוראה לשוויה חתיכא דאיסורא והוי יודע שכל שאמרו שאין חבירו רשאי לטהר או להתיר אינו אלא באותו נדון עצמו ומודיעין לו לשואל שאין הדין כן אלא שהם עושין כן מפני הוראת חכם ראשון דשוויא חתיכה דאיסורא בחתיכה זו בלבד וכשטעה בשקול הדעת דוקא כדפרי׳ התם ומודיעין לאשה שאם תחזור ותראה דם שתמנה ממנו ושאין לה לחוש לדם כזה בפעמים אחרים דאי לא חומרא דאתי לה קולא דהדר חזיא דם אדום ומשלימתו לדם ירוק זה.
בד״ה מעיקרא כו׳ בטומאה דאמרינן לקמן כו׳ הד״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מעיקרא טמויי הוה מטמי לה [בתחילה אכן אף רב יצחק בנו של רב יהודה טימא אותה], ואולם כיון שאמרה ליה [לו] ילתא לרב יצחק בנו של רב יהודה שכל יומא [יום] בכל פעם שהביאה לרבה בר בר חנה דם לבדיקה, הוא הוה מדכי [היה מטהר] לי בדם כי האי גונא [כעין זה], ורק האידנא [בזמן זה] הוא טימא אותה, משום דחש בעיניה [שחושש, סובל בעיניו]. ומששמע כך רב יצחק בנו של רב יהודה, דכי לה [טיהר אותה].
The Gemara explains that initially Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her impure, but he changed his mind when Yalta said to him: Every day that I bring blood of this kind of color to Rabba bar bar Ḥana he deems me pure, and specifically now he issued a different ruling, as he feels pain in his eye. Upon hearing this, Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her pure.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּמִי מהימני אִין וְהָתַנְיָא בנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר כָּזֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו.

The Gemara asks: But are people deemed credible to present claims such as the one presented by Yalta? The Gemara answers: Yes; and likewise it is taught in a baraita: A woman is deemed credible if she says: I saw blood like this color, but I lost it before it could be examined.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כזה ראיתי – מביאה דם אחר או שלה או של חברתה ואומרת כזה ראיתי ואבדתיו אם דם זה טהור לא מספקינן ליה בטומאה משום דם האבוד דמהימנא למימר כזה ראיתי.
ומי מהימנא אין והתניא נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. וא״ת א״כ למה הביאתו לפני חכמים י״ל לפי שאינה יכולה לראות בעצמה במקום תלמידי חכמים משום כבודם, וכדאמרינן לעיל דעולא לא חזא דמא בפומבדיתא ולא ר׳ אלעזר באתריה דרב יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומי מהימני [והאם נאמנים] אנשים לטעון כן? ומשיבים: אין [כן]. ומביאים ראיה לדבר, והתניא [והרי שנויה כך ברייתא]: נאמנת אשה לומר ״כזה (כמראה זה) ראיתי ואבדתיו לעד הבדיקה״.
The Gemara asks: But are people deemed credible to present claims such as the one presented by Yalta? The Gemara answers: Yes; and likewise it is taught in a baraita: A woman is deemed credible if she says: I saw blood like this color, but I lost it before it could be examined.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גאִיבַּעְיָא לְהוּ כָּזֶה טִיהֵר אִישׁ פְּלוֹנִי חָכָם מַהוּ.

A dilemma was raised before the Sages: If a woman states to her friend who showed her blood: My blood, which has an appearance like this, so-and-so, the halakhic authority, deemed it pure, what is the halakha? Is she deemed credible concerning its status?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעי להו כזה התיר לי חכם פל׳ מהו. תא שמע, נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואיבדתיו, ודחינן שאני התם דליתיה לדם קמן. הכא דאיתיה קמן מאי, ופשטנה מעובדא דילת⁠[א] כול׳, כדאמרן לעילא, ואסיקנה כיון דאמרה ליה כל יומא הוה מטהר לי בכי האי גונא והאידנא חשיש בעיניה [ה]⁠דר דכי לה, אלמא מהימנא ...⁠א אע״ג דאיתיה לדם קמן. ואמרינן, לא, רב יצחק בריה דרב יהודה אג⁠[מ]⁠ריה סמך. פיר׳, כר׳ יהושע בן חנניה בהמפלת דמות נחשב, דשאילה אתו כלת חנינה ואמ׳ לה אמו טהורה לידה, אמרה והלא משמך אמרה חמותי שאמרת לה אמו טמ⁠[אה לידה], ומזה הטעם הואיל וגלגל עינו דומה כשל אדם, מ⁠[תוך] דבריה נזכר ר׳ יהושע ההלכה, כול׳.
א. הנקודות בכתב היד.
ב. להלן דף כד, ב.
כזה טיהר לי פלוני כו׳ מהו – שתסמוך עליה חברתה שהראתה דמה לזו ואמרה לה כדם זה שלך הראתי גם אני לפלוני חכם וטיהר.
הא דאיבעיא לן כזה טיהר לי פלוני חכם לא איפשיטא, ולחומרא. וקשיא לי אמאי לא מהימנא, והא לא מחזקינן לה בטועה בדמיונות ולא במשקרת, מדתניא נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו, ואפילו בדאי׳ לה חזקה סמכינן עלה מדכתיב וספרה לה לעצמה, וכדאמרינן בכתובות (כתובות עב.) פלוני חכם טהר לי את הכתם וי״ל דכל היכא דאיתיה לדם, ושור שחוט לפניך, לא סמכינן עלה דפלוני חכם טהרו כל היכא דאיכא חכם דמטמא ליה, אי נמי דמסתפקא ביה אלא דאכתי ק״ל דא״כ היכי אתינן למפשטה ממעשה דילתא, והא התם לא הוה מסתפק ביה בטומאה ר׳ יצחק, דאדרבה מעיקרא דכייה ואיהי היא דאמרה ליה דרבה בר בר חנה טמא לה וכיון דהדר אמרה ליה דכל יומא מטהר והשתא הוא דחש בעיניה, לא אדיבורה בלבד הוא דסמך אלא אחזותי׳ דידיה ואנפשיה הוא דסמך ומטהר וי״ל דמ״מ כיון דמטמיא מסהדותה, ואי לאו דהדרא ואמרה ליה דהשתא הוא דחש בעיניה לא הוה מטהר ליה, אלמא איהי היא דמהימנא למימר כזה טיהר לי וסומכים אדיבורה. ומשני שאני רב יצחק דאגמריה סמך כלומר לא כך היה מעשה, אלא מתחלה ועד סוף דכי לה ודקא קשיא לך חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר הני מילי מסברא דנפשיה אבל רב יצחק אגמריה סמך. ורבותינו בעלי התוס׳ ז״ל פירשו דלא הדר ביה משנויא דשני מעיקרא טמויי טמי לה, אלא דכיון דאהדרה היא ואמרה ליה דהשתא הוא דחש בעיניה סמך אגמריה להאמינה, הא משום גמריה בלחוד אינו רשאי לטהר מה שטמא חכם מעיקרא. והביאו ראיה מההיא דאמרינן בריש פרק אלו טרפות (חולין מד:) ההיא פסוקת הגרגרת דאתיא לקמיה דרב יתיב ובדיק לה ברוב עובי׳ אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב למדתנו רבינו ברוב חללה שדרה לקמיה דרבה בר בר חנה בדקה ברוב חללה ואכשרה וזבן מיניה בתליסר פשיטי, ואקשינן והיכי עביד הכי, והתניא חכם שמטמא אין חברו רשאי לטהר אסר אין חברו רשאי להתיר, ומשני שאני התם דרב לא אסרה, ואקשינן תו וכיון דאורי בה חכם היכי אכל והכתיב ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, ופרקינן הני מילי מילתא דתליא בסברא, רבה בר בר חנה אגמריה סמך אלמה התם רבה בר בר חנה גמרא הוה בידיה, ואפ״ה כי אקשינן עליה מדתניא חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר, לא פרקינן דאגמריה סמך אלא דרב לא אסרה הא אלו אסרה לא היה רשאי לסמוך אגמריה ולהתיר. ולא היא דדילמא שאני התם דקושטא דמילתא ניחא ליה, לשנויי ועדיף מינה קא משני, אי נמי כי משני לבסוף דרבה בר בר חנה אגמריה סמך הדר ביה משנויא קמא דאמר דרב לא אסרה, אלא אפילו תמצא לומר דמעיקרא אסרה רב, אפילו הכין רבה בר בר חנה אכשרה משום דסמך אגמריה. וכבר הארכתי יותר מזה בפרק אלו טרפות בס״ד ויש לי שם ראיות על פי׳ זה:
ומי מהימנא וכו׳ איבעא להו כזה טיהר לי חכם פלוני מהו – איכא למידק מאי קמבעיא לן דהא מלישנא משמע שאין אנו חוששין שהאשה טועה במראות הדם וא״כ אמאי לא מהימנא והלא עד אחד נאמן באיסורין וגבי דם אמר רחמנא וספרה לה לעצמה ואע״ג דאתחזק בטומאה ואמרינן גבי עוברת על דת ומשמשתו נדה היכי דמי אי דידע ליפרושי ואי דלא ידע מנא ידע ופרקינן כגון דא״ל פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזיל ושייליה ואשתכח שקרא דוקא דאשתכח שיקרא הא לאו הכי מהימנא ואיהו נמי לכתם דמשמשתו הוא דאזל ושייל דאי לא ליפרוש. ובירוש׳ אמרו וכלהון בעדים וכדכתיבנא התם ומה שפרש״י ז״ל גבי הא דאיבעיא לן כזה טיהר לי פלוני חכם מהו דמיירי שאמרה כן לחברתה ששאלה לה על כתמה אינו מספיק לענין שאלתינו דכלה סוגיין גם לענין עצמה היא כדמוכח עובדא דילתא. והנכון שלא אמרו בשמועתנו אלא במי שהיתה נדונת כנדה על פינו אלמלא עדותה כדאמרינן בעובדא דילתא דמעיקרא טמויי טמי לה וכשהעידה לו דכזה טיהר לי פעמים אחרות רבה בר בר חנה חזר וטהרה על פיה וכן כשהביאה היא או חברתה דם לפנינו והיה מסופק או היה נוטה לטומאה וזו העידה שכזה ממש טיהר לי חכם ראוי להוראה בהא הוא דשקלינן וטרינן אם תהא נאמנת להוציא הדין מטומאה לטקרה אם לא ואתינא למפשטא מדתניא נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו ואע״ג דאי לא דבורה היינו מטמאין אותה כיון שאמרה דודאי ראתה ואין הדם לפנינו נאמנת לטהרה על פיה ודחינן התם דדילמא שאני התם דליתיה לדם קמן ולית ליה שום בר הכחשה מה שאין כן כשהדם לפנינו והיה נראה לנו שהוא דם טמא והיא אומרת כזה טיהר לי פלוני חכם הדר אתינן למפשטא מעובדא דילתא שהדם לפנינו וטמאו רב יצחק וחזר וטהרו על פיה ופרקינן דהתם נמי ליכא הכחשה כי הדם טהור היה לדעתו וכדבעי׳ לפרושי ולא אפשיטא בעיין ולחומרא הא כל היכא שאין דם לפנינו או שהוא בפנינו ואין אנו רואין בו שום סימן טומאה פשיטא שהיא נאמנת בין לעצמה בין לחברתה ונראה דכל שהיא נאמנת אין צריכה שתאמר טיהר לי פלוני חכם ודי לה שתאמר טיהר לי חכם והא דנקטינן בבעיין פלוני חכם דאפי׳ בהא דלא עבידא דמשקרא הוא חיישינן היכא דאתחזק לן טומאה בדם קצת.
ה״ג וכן היא בעקר נוסחי רב יצחק אגמרי׳ סמיך ולא גרסי׳ אלא וליתא בנוסחי דוקני והכי פירושו דמעובדא דילתא ליכא למפשט בעיין דהתם רב יצחק אגמריה סמיך לטהר וגם מעיקרא היה מטהר אלא מפני שהוראתו של רבה בר בר חנה שקדמה היה מטמא ומה שהעידה לו דכי האי גוונא דכויי דכי לה זמנין טובא ראוי הוא להאמינה ולפי גרסא זו ופי׳ שמעינן דהא דתניא חכם שטמא או שאסר אין חבירו רשאי להתיר או לטהר דאיתיה אפילו היכא דסמיך בתרא אגמרנ׳ דהכא גמרא הוה לרב יצחק ואפ״ה הוה מטמא אלמלא מה שהעידה לו וכן נראה לכאורה בפרק אלו טרפות מעובדא דההוא פסוקת הגרגרת דאתאי לקמיה דרב ואף על פי שאינה ראיה ברורה וכדכתיבנא התם בסיעתא דשמיא אבל יש שפירשו בכאן דהכא מהדר הדרינן בין מההיא דלעיל ורבה בר בר חנה לא על פיה טיהר אלא מעיקרו ועד סופו טיהר דכיון דסמיך אגמרא לית ליה למיחש להוראתו של ראשון כלל ואין זה נכון ואפי׳ לנסחי דגרסי הכא אלא רב יצחק וכו׳ דהא כבר נסתיימה סוגייא דלעיל ונקטינן אידך בעיא למלתא באנפי נפשה והיכי הוה סתרינן מאי דאמר לעיל להדיא ושלא בלשון דילמא דמעיקרא רבויי דכי לה וכו׳ אין זו שיטת תלמודא בכל מקום ואלו איתיה הוה מפרש לה תלמודא להדיא ומתניתא נמי דקתני אין חבירו רשאי להתיר סתמא קתני ואפי׳ סומך על גמרא דיליה והאמת כפירוש הראשון וכן דעת רבינו מורנו המובהק הר״א הלוי ז״ל בשם רבותיו ובמקומו הארכתי בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין זה של נאמנות אשה לטעון כך, איבעיא להו [נשאלה להם, לבני בית המדרש] שאלה זו: במקרה שאשה אומרת לחבירתה המראה לה דם ״מראה כזה טיהר איש פלוני חכם״, האם נאמנת היא בכך, או לא?
A dilemma was raised before the Sages: If a woman states to her friend who showed her blood: My blood, which has an appearance like this, so-and-so, the halakhic authority, deemed it pure, what is the halakha? Is she deemed credible concerning its status?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תָּא שְׁמַע נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר כָּזֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו שָׁאנֵי הָתָם דְּלֵיתֵיהּ לְקַמֵּהּ.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from the baraita cited above: A woman is deemed credible if she says: I saw blood like this color, but I lost it. This demonstrates that a woman may issue claims of this kind. The Gemara rejects this proof: There it is different, as in that case the blood is not before her, and therefore the Sages were lenient. But here, the woman’s friend can take her blood to a halakhic authority for examination.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נאמנת אשה כו׳ – אלמא קים לה במראה דמים.
דליתיה קמן – אבל הכא דאיתיה קמן ניחזי אנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומביאים, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: נאמנת אשה לומר ״כזה ראיתי ואבדתיו״ והרי שאשה בקיאה ונאמנת במראה דם! ודוחים את הראיה: אין זו ראיה, שהרי שאני התם [שונה שם]דליתיה לקמה [שאינו לפניה] ולכן הקלו בה.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from the baraita cited above: A woman is deemed credible if she says: I saw blood like this color, but I lost it. This demonstrates that a woman may issue claims of this kind. The Gemara rejects this proof: There it is different, as in that case the blood is not before her, and therefore the Sages were lenient. But here, the woman’s friend can take her blood to a halakhic authority for examination.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תָּא שְׁמַע דְּיַלְתָּא אייתא דְּמָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חַנָּה וְטַמִּי לַהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְדַכִּי לַהּ וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָתַנְיָא חָכָם שֶׁטִּימֵּא אֵין חֲבֵירוֹ רַשַּׁאי לְטַהֵר וְכוּ׳.

The Gemara further suggests: Come and hear the incident cited above, as Yalta brought blood before Rabba bar bar Ḥana, and he deemed her ritually impure; she then brought it before Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, and he deemed her pure. And the Gemara asked: How could Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, act in this manner? But isn’t it taught in a baraita: In the case of a halakhic authority who deemed an item impure, another halakhic authority is not allowed to deem it pure?
רמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש דילתא אייתא דמא לקמיה דרבה בב״ח וכו׳ – אי קשיא, אדרבה איפכא מסתברא, דאם כן דנאמנת אשה לומר כזה טיהר לי פלוני חכם ולטהר אפילו לחברתה, למה הביאתו ילתא קמיה דרבה תטהר לנפשה, דהא כל יומא נמי מטהר לה. א״ל קס״ד השתא דאיהי סברא דלא מהימנה לנפשה. אי נמי מחמירה על נפשה. אי נמי משום כבודן של חכמים הללו אינה רואה במקומן כדאמרן לעיל.
סליק פרק כל היד
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומביאים עוד, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שמסופר שילתא אייתא דמא לקמיה [הביאה דם לפני] רבה בר בר חנה לבדיקה, וטמי לה [וטימא אותה]. חזרה והביאה אותו הדם לקמיה [לפני] רב יצחק בריה [בנו] של רב יהודהודכי לה [וטיהר אותה]. ויש לשאול: היכי עביד הכי [כיצד עשה כך רב יצחק בנו של רב יהודה] והתניא [והרי שנויה ברייתא]: חכם שטימאאין חבירו רשאי לטהר, וככל שדנו בדבר למעלה,
The Gemara further suggests: Come and hear the incident cited above, as Yalta brought blood before Rabba bar bar Ḥana, and he deemed her ritually impure; she then brought it before Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, and he deemed her pure. And the Gemara asked: How could Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, act in this manner? But isn’t it taught in a baraita: In the case of a halakhic authority who deemed an item impure, another halakhic authority is not allowed to deem it pure?
רמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְאָמְרִינַן טַמּוֹיֵי הֲוָה מְטַמֵּי לַהּ כֵּיוָן דַּאֲמַרָה לֵיהּ דְּכֹל יוֹמָא מְדַכֵּי לַהּ כִּי הַאי גַוְנָא וְהָאִידָּנָא הוּא דְּחַשׁ בְּעֵינֵיהּ הֲדַר דַּכִּי לַהּ אַלְמָא מְהֵימְנָא לֵהּ.

And we say in response that initially Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her impure, but he changed his mind when she said to him that every day that she brings blood of this kind of color to Rabba bar bar Ḥana he deems her pure, and specifically now he issued a different ruling, as he feels pain in his eye. The Gemara summarizes: The conclusion of the story was that upon hearing this, Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, then deemed her pure. Evidently, when a woman issues claims with regard to blood that is presented, we deem her claims credible.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמרינן [ואמרנו] בהסבר לדבר כי בתחילה אכן רב יצחק בנו של רב יהודה טמויי [לטמא] הוה מטמי לה [היה מטמא אותה], ואולם כיון שאמרה ליה [לו] שכל יומא [יום], בכל פעם שהיתה מביאה לרבה בר בר חנה דם לראייה, מדכי לה כי האי גונא [מטהר אותה בדם כעין זה], ורק האידנא [הפעם] הוא שטימא אותה משום שחש בעיניה [בעיניו]הדר דכי לה [חזר רב יצחק בנו של רב יהודה וטיהר אותה], ויש להסיק איפוא: אלמא [מכאן] שמהימנא לה [נאמנת היא] האשה בכך!
And we say in response that initially Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her impure, but he changed his mind when she said to him that every day that she brings blood of this kind of color to Rabba bar bar Ḥana he deems her pure, and specifically now he issued a different ruling, as he feels pain in his eye. The Gemara summarizes: The conclusion of the story was that upon hearing this, Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, then deemed her pure. Evidently, when a woman issues claims with regard to blood that is presented, we deem her claims credible.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַב יִצְחָק בַּר יְהוּדָה אַגְּמָרֵיהּ סְמַךְ.

The Gemara answers: That incident does not provide proof, as Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, relied on his studies in his lenient ruling. At first, he was reluctant to issue his ruling, in deference to Rabba bar bar Ḥana, who had said the blood was impure. But when he heard Yalta’s explanation he deemed the blood pure, as he had originally thought. Therefore, there is no proof from there that a woman’s statements of this kind are accepted.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אגמריה סמך – דפשיטא ליה דטהור והאי דהוה מטמא מעיקרא משום כבודו דרבה בר בר חנה אבל אי הוה מספקא ליה לא הוה סמיך עלה.
אגמריה סמך – לפי הפשט משמע דלכך האמין לדבריה אבל בענין אחר [פירוש בלא דבריה] לא היה מתיר אע״ג דאגמריה סמך וקשה דבפ׳ אלו טרפות (חולין מט.) אמרו גבי ההיא מחטא דאישתכח בסימפונא דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף ורב אחא בר מניומי מכשיר לכך נראה לפרש דהשתא הדר ביה משינויא קמא והיכא דאגמריה סמיך רשאי להתיר אע״ג דחכם כבר אסר ויש מקשה על ילתא היכי עבדה הכי הא אמרינן בפ״ק דמס׳ ע״ז (דף ז.) הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר וי״ל דקפידא לא הויא אשואל אלא אחכם אבל השואל ישאל כל מה שירצה דמתוך כך ידקדקו בדבר ופעמים שהראשון טועה ויצא הדבר לאורה: [ועי׳ תוס׳ ע״ז ז. ד״ה הנשאל ותוס׳ חולין מד: ד״ה היכי]:
אגמריה סמיך. והשתא הדר ביה משינוייא קמא דמעיקרא טמויי טמי לה דכיון דאגמריה סמיך מצי שפיר לטהר מה שאסר הראשון דהא דאמרי׳ אין חבירו רשאי לטהר היינו טעמא דוקא מסברא אבל אין לפרש דאגמריה סמיך ולפיכך האמין לדבריה ולעולם צריכין לשנוייא קמא דא״כ קשה מההיא דאמרינן פרק אלו טריפות ההיא מחטא דאישתכח בסימפונא רבא דכבדא מר הונא בריה דרב אידי טריף רב אדא בר מניומי מכשיר ותימה ילתא היכי עבדה הכי והא אמרינן פ״ק דע״ז הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר וי״ל דקפידא דהתם לאו אשואל קאי אלא אחכם. כלומר שלא יתיר חכם מה שאסר חבירו אבל השואל יכול לישאל מה שירצה ובלבד שיאמר פלוני טימא לי ואם יראה לשני שטעה הראשון ישא ויתן עמו עד שיחזירנו ובהכי ניחא נמי הא דפריך לעיל והיכי עביד הכי והתניא חכם שטימא כו׳ ומאי קא פריך דלמא איהי לא קאמרה ליה שרבה בר בר חנה טימא לה אלא ודאי לא היתה שואלת לו אם לא שהיתה אומרת לו שכבר טימא לה רבה בר בר חנה:
סליק פרק כל היד
תוס׳ בד״ה אגמריה סמך כו׳ לכך נראה לפרש כו׳. נ״ב ויש לדחות דהתם באה לפני שניהם השאלה כאחת גליון:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אין להביא ראיה מכאן, שכן רב יצחק בר יהודה שטיהר אותה — אגמריה [על לימודו] סמך בזה שטיהרה. ואולם לא רצה לפסוק לה כן בתחילה, משום כבודו של רבה בר בר חנה שטימא אותה. ואולם משעה ששמע את דבריה אלו, פסק לה כפי שסבר. ואין איפוא ראיה מכאן כי נאמנת האשה בדבריה במקום שבו יש ספק בדינה.
The Gemara answers: That incident does not provide proof, as Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, relied on his studies in his lenient ruling. At first, he was reluctant to issue his ruling, in deference to Rabba bar bar Ḥana, who had said the blood was impure. But when he heard Yalta’s explanation he deemed the blood pure, as he had originally thought. Therefore, there is no proof from there that a woman’s statements of this kind are accepted.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רַבִּי רָאָה דָּם בַּלַּיְלָה וְטִימֵּא רָאָה בַּיּוֹם וְטִיהֵר הִמְתִּין שָׁעָה אַחַת חָזַר וְטִימֵּא אָמַר אוֹי לִי שֶׁמָּא טָעִיתִי.

§ The Gemara further relates: Rabbi Yehuda HaNasi once saw a woman’s blood at night and deemed it impure. He again saw that blood in the day, after it had dried, and deemed it pure. He waited one hour and then deemed it impure again. It is assumed that Rabbi Yehuda HaNasi did not conduct another examination at this point; rather, he reasoned that the previous night’s examination had been correct, and the blood’s color should be deemed impure because of how it had looked when it was moist. Rabbi Yehuda HaNasi then said: Woe is me! Perhaps I erred by declaring the blood impure, as based on its color it should be pure.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי ראה דם [בלילה] וטמאו, ראהו ביום וט⁠[הרו, והמ]⁠תין שעה אחת וראהו וחזר וטימא. אפיר׳ ראה הדם [בלילה] ונראה לו בחדידותיה וטימא, בבקר ראהו כי [פכיחותיה] אמ׳ הכי הוה גם בלילה וטיהרו, המתין שעה וראהו [דאזיל ו]⁠מפכח, אמ׳ שמע מינה בליליא כדחזאי ליה בחדידותיה הוה, וטמא, והאי דחזיתיה בצפרא בפכיחותיה, בתר חדידותיה מפכח ואזיל, והוא כבר יבש, וטמא. ואמ׳ אוי לי שמא טעיתי, ומתמהינן, שמא טעה, ודאי טעה, דתניא אל יאמר חכם אילו הוה לח היה כהרת, השתא דיבש הוה כזפת, אלא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אם לח אם יבש יבדוק בשיעורא דרבנן. ופרקינן, רבי מעיקרא טמאהו, וכיון דחזא דאישתני בצפרא, אמ׳ האי טהור הוה, ומשום דהוה ליליא לא חזיתיה שפיר, כיון דחזא כל דנגה ליה יומא משתני, אמ׳, האי מעיקרא טמא הוה, ופכוחי הוה מפכח ואזיל.
א. פירוש זה (מכאן עד והוא כבר יבש וטמא) הוא לפי מסקנת הגמרא, ומקומו בסוף הקטע.
ראה ביום – לאותו דם עצמו.
חזר וטימא – קס״ד דלא חזר וראהו אלא מאליו חזר בו וטימא דסבר שמא אמש טמא הוה ועכשיו שיבש נשתנה ממראיתו ממה שהיה לו אמש ואילו הוה לח כמתחלתו הוה נראה טמא לפיכך חזר בו ממה שטיהר.
שמא טעיתי – במה שחזרתי וטימאתי הואיל ומראיהו עכשיו טהור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מסופר כי רבי ראה דם בלילהוטימא אותו, וחזר וראה אותו שוב ביום לאחר שהתייבש — וטיהר אותו, ושוב חזר והמתין שעה אחת וראהו פעם נוספת — וחזר וטימא אותו. אמר: אוי לי שמא טעיתי!
§ The Gemara further relates: Rabbi Yehuda HaNasi once saw a woman’s blood at night and deemed it impure. He again saw that blood in the day, after it had dried, and deemed it pure. He waited one hour and then deemed it impure again. It is assumed that Rabbi Yehuda HaNasi did not conduct another examination at this point; rather, he reasoned that the previous night’s examination had been correct, and the blood’s color should be deemed impure because of how it had looked when it was moist. Rabbi Yehuda HaNasi then said: Woe is me! Perhaps I erred by declaring the blood impure, as based on its color it should be pure.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) שֶׁמָּא טָעִיתִי וַדַּאי טָעָה דְּתַנְיָא לֹא יֹאמַר חָכָם אִילּוּ הָיָה לַח הָיָה וַדַּאי טָמֵא.

The Gemara questions this statement: Perhaps I erred? He certainly erred, as it is taught in a baraita that a halakhic authority may not say: If the blood were moist it would certainly have been impure, and yet here, Rabbi Yehuda HaNasi deemed the blood impure based on that type of reasoning.
ריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמא טעיתי ודאי טעה – פי׳ דקס״ד שאף ר׳ הכיר בעצמו כי ראיית לילה לא היתה ברורה לו ולכך חזר וראה ביום וראיית היום היא נדונת בתחלת ראיה וכיון שהיא טהורה לא היה לו לחוש לראיה של אח״כ ראוי הוא להשתנות גם לא היה לו לחוש שמא כך היה קודם ראיית שחרית שאין לו לדין אלא מה שעיניו רואות שא״כ אין לך חכם שיטהר דם אם לא היה שם כשנמצא בפרוזדור ופרקינן דר׳ סומך היה בתחילה על מראית הלילה ובתחלת הוראה היתה לו אלא כי כשראה אותו ביום היה מטהר מפני שנראה לו שלא ראהו בלילה בטוב מפני שאין אור הנר ברור כאור היום ולכן כשחזר וראה בו כמראה דם של לילה טימא כפעם הראשון אלא שעדיין היה חושש בעצמו שמא הוא טועה וכי לא היה כן היה בלילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים על כך: מדוע אמר רבי ״שמא טעיתי״, והלא ודאי טעה! דתניא כן שנויה ברייתא]: לא יאמר חכם ״אילו היה לחהיה ודאי טמא״,
The Gemara questions this statement: Perhaps I erred? He certainly erred, as it is taught in a baraita that a halakhic authority may not say: If the blood were moist it would certainly have been impure, and yet here, Rabbi Yehuda HaNasi deemed the blood impure based on that type of reasoning.
ריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אֶלָּא אמר אֵין לוֹ לַדַּיָּין אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת מֵעִיקָּרָא אַחְזְקֵיהּ בְּטָמֵא כֵּיוָן דַּחֲזָא לְצַפְרָא דְּאִשְׁתַּנִּי אֲמַר (ליה) וַדַּאי טָהוֹר הֲוָה וּבַלַּיְלָה הוּא דְּלָא אִתְחֲזִי שַׁפִּיר כֵּיוָן דַּחֲזָא דַּהֲדַר אִשְׁתַּנִּי אָמַר הַאי טָמֵא הוּא וּמִפְכָּח הוּא דְּקָא מפכח וְאָזֵיל.

The Gemara explains that the incident did not unfold as initially assumed. Rather, Rabbi Yehuda HaNasi examined the blood three times, as he said: A judge has only what his eyes see as the basis for his ruling. Initially, Rabbi Yehuda HaNasi established the presumptive status of the blood as ritually impure, but when he saw in the morning that its color had changed, he said: It was definitely pure last night as well, and only because it was at night I thought that it was impure, because it could not be seen well. Subsequently, when he saw after a short while that its color again changed, Rabbi Yehuda HaNasi said: This blood is impure, and it is gradually becoming lighter as its color fades.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעיקרא אחזקיה בטומאה – כלומר אמש לא מספק טימא אלא שפיר חזייה ואחזיק בטומאה דאמרי׳ לקמן רבי בדק לאור הנר.
דאישתני – הלבין.
דהדר אישתני – עוד יותר.
מפכח – מראה אדמומיתו עוברת הילכך הדר למילתיה קמייתא וטימא. והא דאמרינן אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות היכא דלא אחזיה כשהוא לח ולא אידמי ליה כטמא.
אף בזמן שהיו רואים כתמים חכמות נשים לא היתה מראה טפה ראשונה מפני שמאחר שבדיקתה בעד אף הטפה מזדהמת בעד ואין חוזק אדמימותו נכר כל כך הא כל שלא בדקה בעד זה עמה כגון היוצאת מדם טהור ונכנסת לדם טמא כגון אחר ארבעים לזכר ושמונים לנקבה ורוצה לידע אם דמה טמא יכולה להביאו שהרי העד נקי ואין הטפה מזדהמת בו וי״מ אותה בענין אחר:
כשם שאמרו כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ואין הלכה כר׳ מאיר שאמר אף לא נגעי קרוביו וכן שאמרו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ואין הלכה כר׳ יהודה שאמר אף לא נדרי אשתו כך הדמים והכתמים אדם רואה כתמי אשתו ודמיה אם לטהר אם לטמא וכן כתבוה בתוספות ואע״פ שנאמר כאן בילתא אשתו של רב נחמן שהיתה שולחת דמים לקצת חכמים ולא היתה מראה לבעלה אע״פ שרב נחמן בקי היה וכדקאמר לעיל רב נחמן אמר בדם הקזה אין הדבר אלא שאין דרך אשה להראות לבעלה שלא תתגנה עליו או שמא לא היה בקי ואע״פ שאמר למעלה בדם הקזה דרך קבלה אמרה ואני מפקפק לומר שכל שהיתה תלוי בו כשל עצמו הוא ואין לו לראות:
כל שהראת לחכם וטמא אין ראוי לחכם אחר שיטהר ואם הרגיש זה השני שאף הראשון טהר כיוצא בו אלא שמתוך סבה לא עיין בו עכשו יפה כגון שחש בעיניו וכיוצא בזה רשאי:
האשה שאבד כתמה ואמרה לחכם כזה ראיתי ואבד הימני נאמנת ואם זה ראוי לטהר מטהרין אותה ואפילו הוחזקה נדה וכמו שאמרו בכתובות פרק המדיר פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזל שייליה ואישתכח שיקרא אלמא שאם לא שאל סומך עליה אבל אם אמרה כזה התיר לי פלוני חכם אם זה שבאה לפניו אינו בריא בהיתרו אינו סומך עליה להתירו על פי אותו חכם עד שיהא הוא ברור בהתירו מכח ידיעתו והוא שאמרו כאן רב יצחק בריה דרב יהודה אגמריה סמיך:
ולפי דרכך אתה למד בחכם שאסר שאין חבירו רשאי להתיר אף במקום שיכול לסמוך על קבלתו הוא שהרי אע״פ שגמרא בידו היה מטמא תחלה מצד שהאחר טמאה עד שידע שמתוך מיחוש עיניו לא בדק יפה וכן נראה בפרק טרפות (חולין מ״ד:) ההיא פסוקת הגרגרת דאתיא לקמיה דרב ובדיק לה ברוב עביה ואמרו ליה לא למדתנו רבינו ברוב חללה שדרוה לקמיה דרבה בר חנא ואכשרה ואכל מינה והקשו והתניא חכם שטמא וכו׳ ותירץ שני התם דרב לא אסרה ועוד הקשו היכי אכיל מינה והכתיב ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם ותירץ רבה בר חנא אגמריה סמיך אלמא באכילתו הוא דסמיך אגמריה אבל להתיר מה שחכם אחר אסר הוצרך לומר דרב לא אסרה ולא הוה מצי למיסמך אגמריה וכן כתבוה בתוספות וי״מ שאף בחכם שאסר לא נאמר שלא יהא חברו מתיר אלא במילתא דתליא בסברא אבל כל דסמיך אגמריה מותר וזו של טרפות עובדא הכי הוה דרב לא אסרה אי נמי תירוצא בתרא קאי אכולהו כלומר ואפילו אסרה אגמריה סמיך וזו שבכאן פירושו דהאי דאמר אגמריה סמיך כך פירושו כלומר לא כך היה שטמאה תחלה בהוראתו של רבה אלא אף מתחלה טהרה והאי דחכם שטמא וכו׳ הני מילי במלתא דתליא בסברא אבל איהו אגמריה סמיך וכן נסכמו בה גדולי הדור אלא שלדעתי ראשון עיקר אא״כ במקום שראיותיו ברורות:
בזמן שהיו רגילים לראות כתמים אין להם אלא שעת הראיה כיצד היה הדם יבש והוא טהור בעיניו אל יאמר אלו היה לח היה טמא ועכשו נשתנה שהשנוי דבר שאינו מצוי הוא ואין חוששין לו ומ״מ כל שאפשר לו לתלות בחסרון ראיה כגון שראה בלילה וטמא או טיהר ולמחר נראה לו שראוי לדון בו בהפך עושה ואינו חושש שמא נשתנה אלא שמא מתוך שבדק בלילה לא ראהו יפה ואם הכיר בה השנוי להדיא דנו על פי השנוי כפי מה שיראה לו:
ובדיקה זו אפשר לה אף לאור הנר וביום המעונן ואפילו במקום שהן גורסין אע״פ שאין שם אורה כל כך אלא שהבדיקה המובחרת היא בחמה ושיהא מיצל עליה בצל ידו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא כך אמר רבי: כלל הוא זה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולכן מעיקרא אחזקיה [בתחילה החזיקו] רבי את הדם הזה בטמא, כיון דחזא לצפרא דאשתני [שראה בבוקר שהשתנה] צבעו אמר (ליה [לו]): ודאי טהור הוה [היה] אף בלילה ואולם בלילה סברתי שהוא טמא מפני שלא אתחזי שפיר [לא נראה יפה]. ואולם כיון דחזא דהדר אשתני [שראה לאחר המתנה קצרה שחזר הדם והשתנה], אמר רבי: האי [דם זה] טמא הוא, ומפכח [ומתבהר] הוא דקא מפכח ואזיל [שהוא הולך ומתבהר].
The Gemara explains that the incident did not unfold as initially assumed. Rather, Rabbi Yehuda HaNasi examined the blood three times, as he said: A judge has only what his eyes see as the basis for his ruling. Initially, Rabbi Yehuda HaNasi established the presumptive status of the blood as ritually impure, but when he saw in the morning that its color had changed, he said: It was definitely pure last night as well, and only because it was at night I thought that it was impure, because it could not be seen well. Subsequently, when he saw after a short while that its color again changed, Rabbi Yehuda HaNasi said: This blood is impure, and it is gradually becoming lighter as its color fades.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) רַבִּי בָּדֵיק לְאוֹר הַנֵּר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵף בָּדֵיק בְּיוֹם הַמְעוּנָּן בֵּינֵי עַמּוּדֵי אָמַר רַב אַמֵּי בַּר שְׁמוּאֵל דוְכוּלָּן אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָן אֶלָּא בֵּין חַמָּה לְצֵל רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בְּחַמָּה וּבְצֵל יָדוֹ.:

With regard to the manner in which the Sages would examine blood, the Gemara relates that Rabbi Yehuda HaNasi would examine blood by candlelight. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosef, would examine blood between the pillars of the study hall even on a cloudy day, despite the fact that it was not very light there. Rav Ami bar Shmuel says: And in all these cases, one examines blood only between sunlight and shade. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: One stands in a place lit by the sun, and he conducts the examination under the shadow of his hand, i.e., he places his hand over the blood. In this manner the color of the blood can be best discerned.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי בדיק לאור הנר. ר׳ ישמעאל ביר׳ יוסי בדיק ביום המעונן בין העמודים. אמ׳ רמי בר שמואל וכולן אין בודקין אותן אלא בין חמה לצל. רב נחמן אמ׳ בחמה ובצל ידו.
בין העמודים – היכא דגרסי ואע״ג דליכא נהורא כולי האי.
ובצל ידו – נותן ידו כנגד חמה על הדם ומיצל.
וכלן אין בודקין אותם אלא בין חמה לצל – וא״ת ומי גרעי שאר מקומות מבדיקה לאור הנר או יום המעונן וי״ל שלא אמר רמי בר שמואל אלא לדורות אחרונים שלא היו בקיאין בדבר כל כך בחמה ובצל יש שפירשו שמפ׳ הוא רמי בר חמא דהיינו בין חמה לצל כי ידו מפסקת בין החמה וצל שבידו והדם בינתים ואחרים פירשו דתרוייהו בעינן ולפי שהמקום הסמוך לחמה אין בו צל גמור במקום שהוא רחוק ממנו לכך נקרא בין חמה לצל והוסיף רב נחמן כי עם כל זה לא יבדקנו אלא כשנותן ידו בין חמה לצל שמא זוהר השמש ימנע ממנו הכרת מראיתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בדרכי ראיית הדם על ידי חכמים מסופר כי רבי בדיק [היה בודק] מראה דמים לאור הנר. ר׳ ישמעאל בר׳ יוסף בדיק [היה בודק] ביום המעונן ביני עמודי [בין עמודי בית המדרש]. אמר רב אמי בר שמואל: וכולן אין בודקין אותן אלא בין חמה לצל. רב נחמן אמר בשם רבה בר אבוה: עומד הבודק במקום בו מאיר אור החמה, ובצל ידו, שמסוכך בידו על הדם הנבדק, ומטיל עליו צל, שכך נראה הדבר ביותר.
With regard to the manner in which the Sages would examine blood, the Gemara relates that Rabbi Yehuda HaNasi would examine blood by candlelight. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosef, would examine blood between the pillars of the study hall even on a cloudy day, despite the fact that it was not very light there. Rav Ami bar Shmuel says: And in all these cases, one examines blood only between sunlight and shade. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: One stands in a place lit by the sun, and he conducts the examination under the shadow of his hand, i.e., he places his hand over the blood. In this manner the color of the blood can be best discerned.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְכַמָּזוּג שְׁנֵי חֲלָקִים כּוּ׳.: תָּנָא

§ The mishna states: And what is the color that is like diluted wine that is impure? It is specifically when the dilution consists of two parts water and one part wine, and specifically when it is from the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael. The Sages taught in a baraita:
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמזג שני חילקי מים ואחד יין מן היין השרוני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ועוד שנינו במשנתנו בין המראות הטמאים: כיין המזוג שהוא נמזג משני חלקים מים וחלק אחד יין, מן היין השרוני. ובענין זה תנא [שנה] החכם:
§ The mishna states: And what is the color that is like diluted wine that is impure? It is specifically when the dilution consists of two parts water and one part wine, and specifically when it is from the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael. The Sages taught in a baraita:
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה כ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה כ: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה כ: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה כ:, רש"י נדה כ:, תוספות נדה כ:, רמב"ן נדה כ: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה כ: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה כ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה כ:, ריטב"א נדה כ:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה כ:, מהרש"א חידושי הלכות נדה כ:, מהרש"א חידושי אגדות נדה כ:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה כ:, אסופת מאמרים נדה כ:

Niddah 20b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 20b, R. Chananel Niddah 20b, Collected from HeArukh Niddah 20b, Rashi Niddah 20b, Tosafot Niddah 20b, Ramban Niddah 20b, Rashba Niddah 20b, Meiri Niddah 20b, Tosefot Rosh Niddah 20b, Ritva Niddah 20b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 20b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 20b, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 20b, Steinsaltz Commentary Niddah 20b, Collected Articles Niddah 20b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144