[בר] ק[שא] דפום פדיתא קס אלנצראני יסמא קשא והדא בן אלקס
גודמי שי מן [...]אלמכתלט
(1) 
בַּר קַשָּׁא דְפוּמְבְּדִיתָא דְּטַרְקֵיהּ חִיוְיָא הֲוָה תליסר חֲמָרֵי חִיוָּרָתָא בְּפוּמְבְּדִיתָא קַרְעִינְהוּ לְכוּלְּהוּ וְאִישְׁתְּכַחוּ טְרֵיפָה הֲוַאי חֲדָא בְּהָהוּא גִּיסָא דְּפוּמְבְּדִיתָא עַד דְּאָזְלִי מַיְיתִי לַהּ אַכְלַהּ אַרְיָה אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי דִילְמָא חִיוְיָא דְּרַבָּנַן טַרְקֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ אָסְוָתָא דִּכְתִיב {קהלת י׳:ח׳} וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ אֲמַרוּ לֵיהּ אִין רַבִּי דְּכִי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב גְּזַר רַב יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא דְּלֵיכָּא דלימטייה אַסָּא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא [בְּטַבְלָא] וַאֲזַל אִיהוּ אַמְטִי אַסָּא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא בְּטַבְלָא טַרְקֵיהּ חִיוְיָא וּמִית.
בַּר קַשָּׁא דְפוּמְבְּדִיתָא דְּטַרְקֵיהּ חִיוְיָא הֲוָה תליסר חֲמָרֵי חִיוָּרָתָא בְּפוּמְבְּדִיתָא קַרְעִינְהוּ לְכוּלְּהוּ וְאִישְׁתְּכַחוּ טְרֵיפָה הֲוַאי חֲדָא בְּהָהוּא גִּיסָא דְּפוּמְבְּדִיתָא עַד דְּאָזְלִי מַיְיתִי לַהּ אַכְלַהּ אַרְיָה אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי דִילְמָא חִיוְיָא דְּרַבָּנַן טַרְקֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ אָסְוָתָא דִּכְתִיב {קהלת י׳:ח׳} וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ אֲמַרוּ לֵיהּ אִין רַבִּי דְּכִי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב גְּזַר רַב יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא דְּלֵיכָּא דלימטייה אַסָּא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא [בְּטַבְלָא] וַאֲזַל אִיהוּ אַמְטִי אַסָּא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא בְּטַבְלָא טַרְקֵיהּ חִיוְיָא וּמִית.Jewish official in Pumbedita that was bitten by a snake. There were thirteen white donkeys in Pumbedita and they tore them all open and they were found to be tereifot. There was one donkey on the other side of Pumbedita, and until they went to bring it, a lion ate it. Abaye said to them: Since all of these things have happened, perhaps a snake of the Rabbis bit him, for which there is no cure, as it is written: “One that digs a pit will fall into it, and one who breaches a fence will be bitten by a snake” (Ecclesiastes 10:8). Perhaps this person violated a rabbinic decree, also known as a fence, and was bitten by a snake as punishment. That bite has no cure. They said to him: Yes, my teacher, it is so, as when Rav died Rav Yitzḥak bar Bisna ruled that one may not bring myrtle and palm branches to a wedding hall to accompany bells, and he went and brought myrtle and palm branches to the wedding hall with bells. Therefore, a snake bit him. And it is reported that ultimately the official died.
בר קשא דפום פדיתא הכומר הנוצרי נקרא ׳קשא׳, וזה בן הכומר.
גודמי1 משהו מן [...] המעורב.
1. ביאורים אלו מופיעים לאחר הביאורים על שבת ק״י:. כנראה שהסדר בתלמוד שעמד לפני המחבר היה שונה, מכיוון שהוא כבר ביאר את דף ק״ ע״ב, ועכשיו חוזר לדף קי ע״א.
אבוב רעה – פירוש בלשון ישמעאל אנבוב אל רעאי, ו{יש}1 אומרים: עצאה אל רעאי.
1. ההשלמה מקטע המקביל בספר הנר בשם רב האיי גאון. בכ״י וטיקן 128 חסר.
והלכתא קוקאני אסירי מנמנם כורא ועיילין ליה באוסיא:
אניגרון מפרש בברכות פ׳ כיצד מברכין על הפירות (דף לה) אמר רבא בר שמואל מיא דסילקי:
ותימא ליה דיסתנא אנא. במס׳ ע״ז בפ׳ אין מעמידין (עבודה זרה ד׳ כד) אמרו אמר רב אשי כמן קרו פרסאי לנדה דסתנא מהכא כי דרך נשים לי:
כל האוכלין לאיתויי טחול לשינים וכרישין לבני מעים. בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מד) תנו רבנן טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין יפים לבני מעים וקשים לשינים:
חוץ ממי דקלים.
1. אוכל אדם לרפואה: חסר בדפוסים.
2. וכרשין: געב . ודומה לו כ״י נ , כ״י מוסקבה : ״וכרישין״. דפוסים: כרשינין . כ״י א : ״וכשדין״.
3. וכל המשקים שותה אדם לרפואה לאיתויי: געב , דפוסים: ״כל המשקין לאיתויי מאי לאיתויי״. כ״י נ : ״וכל המשקים שותה לאתויי מאי לאתויי״. כ״י מוסקבה : ״וכל המשקים הוא שותה לאיתויי מאי לאיתויי״.
4. לרבא: דפוסים: לרב אשי .
ערך גדם
גדם – א(שבת קי.) גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטי אסא וגודמי גבי הלולא. (מכות ח.) כגון דשדא פסא ומחייה לגודמא ואזל גודמא ומחייה לכבשא. (גיטין לז) רב אשי מקני ליה גדמא בדיק ליה וכתיב עליה פרוזבול פי׳ ענף.
ערך דרך
דרך – ב(פרק ג׳ דתרומות) הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד פירוש דורכי ענבים מפני שהן מטמאין את הגת מיד כשיתחילי לדרוך לפיכך אין רשאין לתרום הענבים קודם שיתחילו לדרוך מפני הפסד כהן זה פירוש רבינו דניאל ז״ל. דרכא ליה חמרא אגבה דכרעיה (שבת קי.) פירוש דרך לו והכהו.
ערך טרק
טרק – ג(שבת קי.) האי מאן דטרקיה חיויא ליתי עובר דחמרא חיורתי דילמא חיויא דרבנן טרקיה (בבא קמא כו.) והא איהו נמי חיויא טרקיה (שבת קנו) ההיא יומא דעיילא לגננא טריק ליה חיויא ומתה (כתובות נ) בר שית דטרק ליה עקרבא בר שתא דטרק לה זיבורתא (נדרים מא) שמואל חזייה לההיא עקרבא דיתבא על אקרוקתא ועברא נהרא טרקא גברא ומתקרי עליה למשפטיך עמדו היום פי׳ לשון נשיכה (א״ב תרגום אם ישוך הנחש כד מתגרן חיוון קלן לטרקא ולנזקא).
ערך תה
תה – ד(כתובות קה.) גזילות קרנא בטלא דמוכח הוה שקיל תהי בחמרא פי׳ טועם היין ויודע אם יחמיץ ואם לאו פי׳ גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בל׳ ארמי ובת תיהא נקב הוא שנוקבין במגופת החבית ומניחין שיהם על פי הנקב ושואפין את ריחו של יין ויודעין אם החמיץ ואם טוב הוא (ב״כ כב) א״ל רבא לרב אדא בר אהבה פיק תהי ליה בקנקניה והא דגרסינן (שבת קי.) כבר פירשנו בערך דל.
א. [צווייג.]
ב. [טרעטען.]
ג. [בייסען, שטערען.]
ד. [ריכען גערוך.]
בר קשא – ממונה למלך וישראל היה.
דילמא חיויא דרבנן – שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה.
אין רבי – אין רבינו כך היה.
דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק – שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט״א וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד.
חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא – אע״ג דגבי בן דמא בן אחותו של ר׳ ישמעאל בפרק ב׳ דמס׳ ע״ז (עבודה זרה כז:) קאמר שלא עבר על דברי חבירים שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש אע״ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת התם לא היה לו רפואה מזומנת אבל הכא שהרפואה היתה מזומנת ונאבדה ממנו במזל רע קאמר דלית ליה אסותא.
שם וכמונא נמחק:
שם שיוצאין מן ב׳ דקלי אמר רבה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה חיויא דרבנן כו׳ ישכנו נחש דלא הוה ליה אסוותא כו׳ כצ״ל:
בא״ד דלית ליה אסוותא. נ״ב פי׳ משום חוויא דרבנן וק״ל:
תוס׳ בד״ה חויא דרבנן כו׳ אע״ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת כו׳ עכ״ל בהך גופא דהתם קשה דאמר לא עבר על דברי חכמים ולא טרקיה חויא דרבנן מה הוה מועיל לו שהרי השתא נמי מת ולא הוה ליה אסותא וע״ש בתוס׳ בזה וק״ל:
בר קשא [פקיד אחד] יהודי בפומבדיתא דטרקיה חיויא [שהכישו נחש], הוה תליסר חמרי חיורתא [היו שלוש עשרה אתונות לבנות] בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו, ואישתכחו [קרעו את כולן, ונמצאו] טריפה. הואי חדא בההוא גיסא [היתה עוד אחת בצד אחר] של פומבדיתא ועד דאזלי מייתי לה [שהלכו להביא אותה] אכלה אריה. אמר להו [להם] אביי: כיון שאירעו בו מקרים אלה דילמא חיויא דרבנן טרקיה, דלית ליה אסותא [שמא נחש של חכמים נשכו, ואין לו רפואה], דכתיב [שכן נאמר]: ״חופר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש״ (קהלת י, ח), כלומר, שמא פרץ גדר גזירת חכמים וכעונש על כך נשכו הנחש, ולנשיכה זו לא תימצא תרופה. אמרו ליה [לו]: אין [כן] רבי, דכי נח נפשיה [שכאשר נחה נפשו, מת] רב, גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא [שלא יביאו הדס וענפים של דקל לבית חתונה בליווי פעמונים], ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא, טרקיה חיויא [והלך הוא והביא הדס וענפים של דקל לבית החתונה בפעמונים. הכישו הנחש]. ומסופר שאכן לבסוף מית [ומת] אותו פקיד.
Jewish official in Pumbedita that was bitten by a snake. There were thirteen white donkeys in Pumbedita and they tore them all open and they were found to be tereifot. There was one donkey on the other side of Pumbedita, and until they went to bring it, a lion ate it. Abaye said to them: Since all of these things have happened, perhaps a snake of the Rabbis bit him, for which there is no cure, as it is written: “One that digs a pit will fall into it, and one who breaches a fence will be bitten by a snake” (Ecclesiastes 10:8). Perhaps this person violated a rabbinic decree, also known as a fence, and was bitten by a snake as punishment. That bite has no cure. They said to him: Yes, my teacher, it is so, as when Rav died Rav Yitzḥak bar Bisna ruled that one may not bring myrtle and palm branches to a wedding hall to accompany bells, and he went and brought myrtle and palm branches to the wedding hall with bells. Therefore, a snake bit him. And it is reported that ultimately the official died.
הכל
(2) הַאי מַאן דְּכַרְכֵיהּ חִיוְיָא לִינְחוֹת לְמַיָּא וְלִיסְחוֹף דִּיקּוּלָא ארישא וּלְהַדְּקֵיהּ מִינֵּיהּ וְכִי סָלֵיק עִילָּוֵיהּ לִישְׁדְּיֵהּ לְמַיָּא וְלִיסְלוֹק וְלֵיתֵי הַאי מַאן דְּמִיקַּנֵּי בֵּיהּ חִיוְיָא אִי אִיכָּא חַבְרֵיהּ בַּהֲדֵיהּ לַירְכְּבֵיהּ אַרְבַּע גַּרְמִידֵי וְאִי לָא לִישְׁוַאר נִגְרָא וְאִי לָא לִיעְבַּר נַהֲרָא וּבְלֵילְיָא לוֹתְבֵיהּ לפוריא אארבעה חָבְיָתָא וְנִיגְנֵי בֵּי כוֹכְבֵי וְלַיְיתֵי ד׳ אַרְבְּעָה שׁוּנָּרֵי וְלֵיסְרִינְהוּ בְּאַרְבְּעָה כַּרְעֵי דְפוּרְיֵיהּ וְלַיְתֵי שַׁחֲפֵי וְלִישְׁדֵּי הָתָם דְּכִי שמע קלי אָכְלִי לֵיהּ הַאי מַאן דְּרָהֵיט אַבָּתְרֵיהּ לירהיט בֵּי חָלָתָא.
The Gemara cites additional information about the dangers posed by snakes and how to deal with them. One whom a snake encircled should descend into water and place a basket on his head and remove the snake slowly from him into the basket. And once the snake goes into the basket, let him throw it into the water and climb and emerge. One at whom a snake is angry and is being pursued by a snake, if he has another with him, let him ride him four cubits. And if not, let him jump over a ditch. And if not, let him cross a river. And at night let him place his bed on four barrels and sleep outside beneath the stars. And let one bring four cats and let one tie them to the four legs of the bed. And let one bring twigs and branches and throw them there so that when the cats hear the sound of the snake crawling they will eat it. One who is being pursued by a snake, let him run in sand because a snake cannot move as quickly in sand as a person can.
ערך סחף
סחף – א(שבת סו:) סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי פי׳ מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ״א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו (שבת קי.) ליסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה פי׳ ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא (שבת קכא) הוה שרי חיספא קמי ריש גלותא איתו מנא סיחפו עילויה (פסחים מ) חצבא דאבשונא סיחפא שרי פי׳ אם מטה הקדירה לצידה מותר (ביצה כג) סחופי כסא אשיראי פי׳ מהפך כוס שיש בו ריח על בגדי משי (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחף רישיה ליה (עבודה זרה עו) סחיף ליה אפומייהו (עבודה זרה נא) מצא בראשו דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה (נדרים נא) שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה ארישיה (חגיגה טז) כתרי גלימי דסחיפי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפו אהדדי פי׳ שמפורשין זה מעל גבי זה ואעפ״כ אינן מודבקין (חולין ח) לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא פי׳ לא יניח ויש מפורשים לא ימשוך כעין סיכוך כסלים על גבי בשר שמא יזוב מן לחלוחית הלב שעל הכסלי׳ ויבלעהו הבשר ומקשינן אם אתה חושש לזה יהא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זה מן החלב ובולעים אותם הכסלים ופרקינן קרמא מפסיק בין החלב לבשר.
ערך שחף
שחף – ב(שבת קי.) וליתי שחפי דקניא ולישדי התם דכי אתי שמעי קליה פי׳ קליפות הקנים (נדה כה:) האי סנדל מיכרך כריך ליה לולד אחרציה ומשחיף לעיל כלפי רישי׳ פי׳ אוחזו באמצעיתו ולפי שהסנדל ראשיו חדין מלמעלה ומלמטה נשמט הסנדל ועולה למעלה כשהולד אוחזו באמצעיתו (א״ב ומשחליף כתוב בנוסח׳) (מועד קטן ג) לשחופי נהרא פי. לעקור ענפי אילנות הגדילים בנהר.
א. [איבער שטירצען.]
ב. [הערויס ציהען.]
דכרכיה – נכרך סביבותיו.
וליסחוף דיקולא – סל.
ארישיה – דחיויא למעלה מראשו.
וליהדקיה מיניה – יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו.
וכי סליק – הנחש על הסל ימהר וישליכנו במים ויברח לו.
דמיקני ביה חיויא – כועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו ורודפו.
לירכביה ארבע גרמידי – שיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל להריחם.
לישואר נגרא – חריץ של מים ידלוג.
ארבע חביתא – שלא יעלה אליו מהר ולא יריח ריחו.
בי כוכבי – במקום גלוי שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו.
שחפי – ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו החתולים ויאכלוהו.
בי חלתא – בין החולות שאין נחש יכול לרוץ שם ויחזור לאחוריו.
א ועוד בענין נחשים, סכנתם, ודרכי ההתנהגות איתם: האי מאן דכרכיה חיויא [מי שנכרך עליו נחש] — לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא ולהדקיה מיניה [יירד למים וישים סל על ראשו ויעבירנו, לנחש, ממנו] לאט לאט אל הסל, וכי סליק עילויה — לישדיה למיא וליסלוק וליתי [וכאשר עולה הנחש עליו, על הסל — יזרקנו למים ויעלה ויצא]. האי מאן דמיקני ביה חיויא [מי שמקנא בו, כועס עליו הנחש] ורודף אחריו, אי איכא חבריה בהדיה [אם יש חבירו אתו] — לירכביה [ירכיבנו] עליו ארבע גרמידי [אמות], ואי [ואם] אינו יכול או שלא עזר הדבר — לישואר נגרא [יקפוץ מעבר לתעלה], ואי [ואם] עדיין לא נפתר הדבר — ליעבר נהרא [שיעבור נהר], ובליליא — לותביה לפוריא [ובלילה — ישים מיטתו] על ארבעה חביתא [חביות], וניגני בי כוכבי, וליתי [ויישן בחוץ בין, תחת, הכוכבים, ויביא] ארבעה שונרי [חתולים] וליסרינהו [ויקשרם] בארבעה כרעי דפורייה [רגלי המיטה], וליתי שחפי ולישדי התם, דכי שמע קלי אכלי ליה [ויביא קיסמים וענפים ויזרקם שם, שכאשר יישמע קולו של הנחש זוחל עליהם יאכלו אותו החתולים]. האי מאן דרהיט אבתריה [מי שהנחש רץ אחריו] — לירהיט בי חלתא [ירוץ בין החולות], שבהם אין הנחש מסוגל למהר בריצה, כאדם.
The Gemara cites additional information about the dangers posed by snakes and how to deal with them. One whom a snake encircled should descend into water and place a basket on his head and remove the snake slowly from him into the basket. And once the snake goes into the basket, let him throw it into the water and climb and emerge. One at whom a snake is angry and is being pursued by a snake, if he has another with him, let him ride him four cubits. And if not, let him jump over a ditch. And if not, let him cross a river. And at night let him place his bed on four barrels and sleep outside beneath the stars. And let one bring four cats and let one tie them to the four legs of the bed. And let one bring twigs and branches and throw them there so that when the cats hear the sound of the snake crawling they will eat it. One who is being pursued by a snake, let him run in sand because a snake cannot move as quickly in sand as a person can.
הכל
(3) הַאי אִיתְּתָא דְּחָזְיָא חִיוְיָא וְלָא יָדְעָה אִי יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ אִי לָא יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ תִּשְׁלַח מָאנַהּ ונשדייה קַמֵּיהּ אִי מִכְרַךְ בְּהוּ דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ וְאִי לָא לָא יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ.
A woman who is seen by a snake and does not know whether it has directed his attention toward her or whether it has not directed his attention toward her, she should remove her garment and throw it before the snake. If the snake wraps itself in the garments, it is an indication that it has directed his attention toward her; and if not, it is an indication that it has not directed his attention toward her.
האי איתתא דחזיא חיויא [אותה אשה הרואה נחש], ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה, אי לא יהיב דעתיה עילוה [ואינה יודעת אם נותן דעתו עליה, או לא נותן דעתו עליה], תשלח מאנה ונשדייה קמיה [תפשוט בגדה ותזרוק לפניו], אי מכרך בהו [אם נכרך בהם הנחש] סימן הוא שדעתיה עילוה [דעתו עליה], ואי [ואם] הוא לא נכרך בהם — סימן הוא שלא יהיב דעתיה עילוה [נותן דעתו עליה].
A woman who is seen by a snake and does not know whether it has directed his attention toward her or whether it has not directed his attention toward her, she should remove her garment and throw it before the snake. If the snake wraps itself in the garments, it is an indication that it has directed his attention toward her; and if not, it is an indication that it has not directed his attention toward her.
הכל
(4) מַאי תַּקַּנְתֵּהּ תְּשַׁמֵּשׁ קַמֵּיהּ אִיכָּא דְאָמְרִי כ״ש כׇּל שֶׁכֵּן דְּתָקֵיף לֵיהּ יִצְרֵיהּ אֶלָּא תִּשְׁקוֹל מִמַּזְּיַהּ וּמִטּוּפְרַהּ וְתִשְׁדֵּי בֵּיהּ וְתֵימָא דִּישְׁתָּנָא אֲנָא הַאי אִיתְּתָא דְּעָיֵיל בַּהּ חִיוְיָא ליפסעה וְלֹתְבוּהָ אַתַּרְתֵּי חָבְיָתָא וְלַיְתֵי בִּישְׂרָא שַׁמִּנָה וְלִישְׁדֵּי אַגּוּמְרֵי וְלַיְתֵי אַגָּנָא דְּתַחְלֵי וְחַמְרָא רֵיחְתָנָא וְלוֹתְבוּ הָתָם וְלִיטְרוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְלִינְקוֹט צְבָתָא בִּידֵהּ דְּכִי מירח רֵיחָא נָפֵיק וְאָתֵי וְלִישְׁקְלֵיהּ וְלִיקְלְיֵיהּ בְּנוּרָא דְּאִי לָא הָדַר עִילָּוַהּ.:
What is her remedy so the snake will leave her alone? She should have relations with her husband before the snake. Some say: If she has relations in front of the snake, all the more so that its desire will become stronger. Rather, she should take from her hair and her nails and throw them at the snake, and say the following to it as an incantation: I am a menstruating woman [dishtana]. A woman whom a snake has entered, let them spread her legs and place her on two barrels, and let them bring fatty meat and throw it onto coals. And let them bring her a bowl of cress and fragrant wine and place them there and mix them together. And she should take tongs in her hand, as when the snake smells the fragrance it emerges. And then one should take the snake and burn it in the fire, as if it is not burned, it will come back onto her.
דשתאנא מעתזלה אי [נדה כמא] קיל פי אין מעמידין מן עבו[דה] זרה [אמר רב א]שי כמאן קארי דפרס[אי] לנידה מתאנא [מהכא כ]י דרך נשים לי
דשתאנא מורחקת, כלומר [נדה כמו] שנאמר באין מעמידין מעבודה זרה [׳אמר רב א]שי כמאן קארי דפרסאי לנידה מתאנא1 [מהכא כ]י דרך נשים לי׳ (בבלי עבודה זרה כ״ד:).
1. צ״ל ׳דשתאנא׳.
מאי תקנתא – אי יהיב דעתיה עלה.
תשמש קמיה – עם בעלה ותתגנה בפניו.
ותשדי ביה – ותזרק ביה.
דשתנא אנא – דרך נשים לי ולחש בעלמא הוא.
דעייל בה חיויא – כשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום.
ליפסעה – יפסקו את רגליה זה מזה.
אתרתי חביתי – מקצתה על זו ומקצתה על זו כדי שיפתח רחמה.
ונישדי אגומרי – כי היכי דניסליק ריחא.
אגנא תחלי – סל מלא שחליים.
ריחתנא – שיש לו ריח טוב.
וליתבו התם – על גבי קרקע תחת מושבה.
וליטרוקינהו בהדדי – היין והשחליים כדי שיעלה הריח.
צבתא – איטנליי״ש.
דאי לא – קלי ליה הדר עילוה.
וליתי אגנא דתחלי – משמע הכא דהנחש אוהב שחליים וכן בשלהי דנדרים (דף צא:) דקאמר ליה נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו חיויא וא״כ יש בהן משום גילוי ובפרק ב׳ דמס׳ ע״ז (ל: ושם) אמר דשחליים אין בהם משום גילוי וי״ל דהתם לא ממש שחליים קאמר אלא בהנך דאמר התם (מס׳ ע״ז דף סז.) וכן היו עושין בערבי שבתות בצפורי [נותנין חומץ לתוך גריסין] והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי נדרים (דף צא:) מיירי דהוה ביה חלא כדמסקינן התם במס׳ ע״ז (דף ל:) אבל אית בהו חלא מיגרי בהו והכא נמי חמרא מיגרי בהו.
בד״ה וליתא אגנא כו׳ ויש לומר דהתם לא ממש שחליים כו׳ דאמר התם וכו׳ והיו קורין אותו כו׳ עכ״ל ר״ל דהתם בפרק שני דע״ז דאמר אין בהם משום גילוי לא איירי בשחליים ממש אלא איירי התם בהנך דאמר התם בפ״ב דע״ז שהיו קורין אותן שחליים וצ״ל להאי תירוצא דליכא לפרושי כמ״ש התוס׳ בפ״ב דע״ז שהיו קורין אותן שחליים לפי שהיו רגילין להניח בו חומץ כמו בשחליים כו׳ ע״ש דא״כ היה בו משום גילוי כדמסיק אבל אית בהו חלא מיגרי בהו ודו״ק:
בא״ד וה״נ חמרא מיגרי בהו עכ״ל. ולפי האי תירוצא ליכא לפרושי כפרש״י התם בפרק שני דע״ז דשחליים יין או מים נתונים בו דביין הוי משום גילוי שהרי בחמרא מיגרי בהו וק״ל:
מאי [מה] תקנתה שירפה ממנה — תשמש עם בעלה קמיה [בפניו]. איכא דאמרי [יש שאומרים]: אם תשמש בפניו כל שכן דתקיף ליה יצריה [שיתגבר בו יצרו], אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה [תיקח משערה ומצפורניה, ותזרוק בו], ותימא [ותאמר לו] בדרך לחש: ״דישתנא אנא״ [״נדה אני״]. האי איתתא דעייל [אשה שנכנס] בה חיויא [הנחש], ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא [יפשקו רגליה ויעמידוה על שתי חביות], וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי [ויביאו בשר שמן ויזרקוהו, יניחוהו על גחלים], וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם, וליטרוקינהו בהדי הדדי [ויביאו קערת שחליים ויין ריחני ויעמידו שם, ויערבבום זה בזה], ולינקוט צבתא [ותחזיק צבת] בידה, דכי מירח ריחא — נפיק ואתי [שכאשר מריח הנחש ריח — הוא יוצא ובא], ולישקליה וליקלייה בנורא [וייקחוהו וישרפוהו באש], דאי [שאם] לא ישרפוהו — הדר עילוה [יחזור עליה].
What is her remedy so the snake will leave her alone? She should have relations with her husband before the snake. Some say: If she has relations in front of the snake, all the more so that its desire will become stronger. Rather, she should take from her hair and her nails and throw them at the snake, and say the following to it as an incantation: I am a menstruating woman [dishtana]. A woman whom a snake has entered, let them spread her legs and place her on two barrels, and let them bring fatty meat and throw it onto coals. And let them bring her a bowl of cress and fragrant wine and place them there and mix them together. And she should take tongs in her hand, as when the snake smells the fragrance it emerges. And then one should take the snake and burn it in the fire, as if it is not burned, it will come back onto her.
הכל
(5) כׇּל הָאוֹכָלִין כּוּ׳.: כׇּל הָאוֹכָלִין לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי אטְחוֹל לַשִּׁינַּיִם וְכַרְשִׁינִין לִבְנֵי מֵעַיִים כׇּל הַמַּשְׁקִין לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי מֵי צְלָפִין בְּחוֹמֶץ א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא מַהוּ לִשְׁתּוֹת מֵי רַגְלַיִם בְּשַׁבָּת א״ל אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא כׇּל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה וּמֵי רַגְלַיִם לָא שָׁתוּ אִינָשֵׁי.:
We learned in the mishna: All types of food that healthy people eat may be eaten by one eating them for medicinal purposes on Shabbat. The Gemara asks: The phrase: All foods, what does it come to include? The Gemara answers: It comes to include spleen for healing teeth and vetch for healing intestines, although they are not common foods. We also learned in the mishna: And one may drink all drinks on Shabbat. The Gemara asks: The phrase: All drinks, what does it come to include? The Gemara answers: It comes to include mixing water in which capers have soaked, with vinegar. Ravina said to Rava: What is the ruling with regard to drinking urine on Shabbat? Rava said to him: We already learned in the mishna: One may drink all drinks, and people do not drink urine and is not considered a drink. It is only consumed for medical purposes and is therefore prohibited.
ערך צלף
צלף – א(שבת קי.) לאתויי מאי לאתויי מי צלפי בחומץ. (ביצה כה:) ג׳ עזין הן ישראל באומות וכו׳ ר״א אף צלף באילנות. (שבת ל) עתידין אילני סרק שבא״י מוציאין פירות וכו׳ עד נפק אתוי ליה צלף. (בבא בתרא כח) אכלה ג׳ פירות בג׳ ימים כגון תאנה אכלה ג׳ פירות ביום אחד כגון צלף הוי חזקה פי׳ צלף יש בו קפריסין ועלין ואביונות ואף על גב דאביונות אינון עיקר פירא הני נמי נמי כפרי תאנה הן חשובין תהוי חזקה צלף מתעשר תמרות אביונות וקפריסין עיין בערך אביונות פי׳ צלף הוא נפצא והוא פרחא הוא שם האילן ובלשון ישמעאל אלכבר ובלעז קפר״א תמרות הן לולבי נצפא וכשהן רכין נקראין שיתי ואוכלין אותן והן עיקר העץ שעושה הפרי ועליו ועל העלין אומר בורא פרי האדמה שהן יוצאין מן האדמה ואביונות שהן יוצאין מהן הן עקיר הפרי ומברכין עליו בורא פרי העץ וגם על הקפרס שהוא שומר אביונות נמי מברכין בורא פרי העץ שהוא שומר הפרי ונקרא נצא דפרחא ועוד נקראין אביונות בוטיתא.
א. [קאפפער בוים.]
לאיתויי טחול לשינים – ואע״פ שקשה לבני מעיים.
כרשינין לבני מעיים – ואע״פ שקשה לשינים כדאמרינן בברכות (דף מד:) סד״א כיון שקשים לאדם לאו אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מילתא וניתסר קמ״ל.
צלפים – פרי של צלף קפריי״ר.
כל האוכלים אדם אוכל לרפואה ר״ל כל האוכלים שדרך הבריאים לאכלן ואפי׳ היה בו קצת הוכחה שלרפואה הוא אוכלו כגון שהוא מזיק לאיזה דבר כגון טחול שהוא מזיק לשנים והוא אוכלו לרפואה לאיזה דבר אין חוששין שיאמרו היאך אפשר שהוא אוכלו והרי הוא מזיק לשנים אלא שהוא אוכלו לרפואה שמאחר שהוא מאכל הרבה בריאים בחול אין חוששין לכך וכן שותה כל המשקים שהבריאים שותים מהם בחול חוץ ממי דקלים שהם משלשלים לגמרי ופי׳ בגמ׳ שלא בכל מי דקלים הוא אומר כן אלא ששני דקלים היו במקום ידוע להם שהיה מעין של מים יוצא מביניהם שכוס א׳ מהם היה מרפה בני מעים ומרויחם והשני היה משלשל שלשול גמור ובירושלמי נסחא אחרת והיא מי דקרים ופירשו שם שדוקרין את המרה וכן כוס עקרין אסור והוא משקה שכותשין לתוכו עיקרי עשבים ובשמים ומתוך כך הוא קרוי כוס של עקרין והוא עשוי למעין פתוח יותר מדאי שלא יזוב דמו או לרפואת ירקון וקורין לו ג״כ כוס של עקרין מפני שהשותה מהם הן איש הן אשה נעשה עקור מלהוליד עוד ובאלו הדבר ניכר שלרפואה הן אבל שותה מי דקלים לצמאו וסך שמן עקרין שלא לרפואה:
ב שנינו במשנה שמותר לאכול בשבת את כל מיני האוכלין (מאכלים) לרפואה. ושאלו: לשון זה ״כל האוכלין״ ששנינו לאיתויי מאי [להביא, לרבות, את מה]? ומשיבים: לאיתויי [להביא, לרבות] טחול לרפואת השינים וכרשינין לרפואת בני המעיים, אף שלא הכל רגילים באכילתם. עוד שנינו במשנה שאדם שותה בשבת את כל המשקים. ושואלים: לשון זה ״כל המשקין״ לאיתויי מאי [להביא, לרבות, את מה]? ומשיבים: לאיתויי [להביא, לרבות] מי צלפין (מיץ של פרי הצלף) המעורב בחומץ. אמר ליה [לו] רבינא לרבא: מהו הדין האם מותר לשתות מי רגלים בשבת? אמר ליה [לו] רבא: הלא כבר תנינא [שנינו במשנתנו]: ״כל המשקין שותה״, ומי רגלים לא שתו אינשי [אין אנשים שותים], ואינם בכלל משקה ואסור משום רפואה בשבת.
We learned in the mishna: All types of food that healthy people eat may be eaten by one eating them for medicinal purposes on Shabbat. The Gemara asks: The phrase: All foods, what does it come to include? The Gemara answers: It comes to include spleen for healing teeth and vetch for healing intestines, although they are not common foods. We also learned in the mishna: And one may drink all drinks on Shabbat. The Gemara asks: The phrase: All drinks, what does it come to include? The Gemara answers: It comes to include mixing water in which capers have soaked, with vinegar. Ravina said to Rava: What is the ruling with regard to drinking urine on Shabbat? Rava said to him: We already learned in the mishna: One may drink all drinks, and people do not drink urine and is not considered a drink. It is only consumed for medical purposes and is therefore prohibited.
הכל
(6) חוּץ מִמֵּי דְקָלִים.: תָּנָא חוּץ מִמֵּי דְקָרִים מַאן דִּתְנָא מֵי דְקָרִים שֶׁהֵם דּוֹקְרִים אֶת הַמָּרָה וּמַאן דְּאָמַר מֵי דְקָלִים שֶׁיּוֹצְאִין מִן שְׁנֵי דִקְלֵי מַאי מֵי דְקָלִים אָמַר רַבָּה בַּר בְּרוֹנָא תַּרְתֵּי תָּלֵאי אִיכָּא בְּמַעְרְבָא וְנָפְקָא עֵינָא דְמַיָּא מִבֵּינַיְיהוּ כָּסָא קַמָּא מְרַפֵּי אִידַּךְ מְשַׁלְשֵׁל וְאִידַּךְ כִּי הֵיכִי דְּעָיְילִי הָכִי נָפְקִי אָמַר עוּלָּא לְדִידִי שְׁתֵי שִׁיכְרָא דְּבַבְלָאֵי וּמְעַלֵּי מִינַּיְיהוּ וְהוּא דְּלָא רְגִיל בֵּיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין.
We learned in the mishna: One may drink anything on Shabbat except for palm tree water [mei dekalim]. It was taught slightly differently in the Tosefta: Water that stabs [mei dekarim]. The Gemara explains: The one who taught water that stabs means that the waters pierce the gall bladder; and the one who said palm tree water means that they come from two palm trees. In order to explain what palm tree water is, Rabba bar Beruna said: There are two palm trees in Eretz Yisrael, and a spring of water emerges from between them. The first cup one drinks of this water loosens the intestines, another cup causes diarrhea, and another, a third cup, just as it entered as water, so too it emerges. Ulla said: For me, I drink Babylonian beer, and it is more effective than palm tree water in causing diarrhea. The Gemara comments: And this is true. It is effective for the stomach when the person who drinks it has not become accustomed to beer for forty days.
מי דקלים1 – המעיין היוצא במערבא מבין אותן שלשה שתילים. ובירושלמי (ירושלמי ברכות ו׳:ח׳:ג׳) שונין מי דקרים שדוקרין את המרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]
1. כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בר״ח שבת ע״ח. בכ״י וטיקן 128 כאן: ״דלקים״.
תלאי – דקלים נטיעות מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל״י.
כסא קמא – דשתו מהנהו מיא.
מרפי – זבל שבמעים במקצת.
אידך – כוס שני.
משלשל – מאד.
היכי דעיילי – צלולים.
הכי נפקי – שמנקין המעיים מן הרעי מראשונים.
והוא דלא רגיל – למשתי שיכרא כבר עברו מ׳ יום.
ג שנינו במשנה שאדם שותה בשבת את כל המשקים חוץ ממי דקלים. תנא [שנה החכם] בתוספתא דין זה בגירסה שונה: ״מי דקרים״. ומסבירים: מאן דתנא [מי ששנה] ״מי דקרים״, כוונתו מפני שהם דוקרים את המרה, ומאן דאמר [ומי שאומר] ״מי דקלים״ כוונתו מפני שיוצאין מן שני דקלי [דקלים]. וכדי להסביר מאי [מה הם] מי דקלים, אמר רבה בר ברונא: תרתי תלאי איכא במערבא, ונפקא עינא דמיא מבינייהו [שני דקלים יש בארץ ישראל, ויוצא מעין של מים מביניהם]. כסא קמא [שתיית כוס ראשונה] מאותם מים — מרפי [מרפה] את המעיים, אידך [האחרת, השניה] — משלשל, ואידך [והאחרת, השלישית] — כי היכי דעיילי, הכי נפקי [כמו שנכנסו המים, כך הם יוצאים]. אמר עולא: לדידי שתי שיכרא דבבלאי, ומעלי מינייהו [אני שותה שיכר של בבליים, והוא מועיל מהם לשלשול]. ומעירים: והוא דווקא כשהשותה לא רגיל ביה ארבעין יומין [בו בשיכר ארבעים יום], שאז משפיע הוא כך על הקיבה.
We learned in the mishna: One may drink anything on Shabbat except for palm tree water [mei dekalim]. It was taught slightly differently in the Tosefta: Water that stabs [mei dekarim]. The Gemara explains: The one who taught water that stabs means that the waters pierce the gall bladder; and the one who said palm tree water means that they come from two palm trees. In order to explain what palm tree water is, Rabba bar Beruna said: There are two palm trees in Eretz Yisrael, and a spring of water emerges from between them. The first cup one drinks of this water loosens the intestines, another cup causes diarrhea, and another, a third cup, just as it entered as water, so too it emerges. Ulla said: For me, I drink Babylonian beer, and it is more effective than palm tree water in causing diarrhea. The Gemara comments: And this is true. It is effective for the stomach when the person who drinks it has not become accustomed to beer for forty days.
הכל
(7) רַב יוֹסֵף אָמַר זֵיתוֹם הַמִּצְרִי תִּילְתָּא שְׂעָרֵי וְתִילְתָּא קוּרְטְמֵי וְתִילְתָּא מִילְחָא רַב פָּפָּא אָמַר תִּילְּתָא חִיטֵּי וְתִילְתָּא קוּרְטְמֵי וְתִילְתָּא מִילְחָא (וְכַמּוֹנָא) וְסִימָנָיךְ סִיסָאנֵי וְשָׁתֵי לְהוּ בֵּין דִּבְחָא לַעֲצַרְתָּא דִּקְמִיט מְרַפֵּי לֵיהּ וְדִרְפֵי קָמֵיט לֵיהּ.:
Rav Yosef said: Water that stabs is Egyptian zitom, which is made from one-third barley, and one-third saffron, and one-third salt. Rav Pappa said: It is one-third wheat, and one-third saffron, and one-third salt and cumin. And this is your mnemonic to remember which said zitom is made from barley: A basket which is called sisanei, a word with two samekhs. This word alludes to the fact that Rav Yosef, who has a samekh in his name, is the one who says that Egyptian zitom is made from barley [se’orim], which has the letter sin. Sin is interchangeable with samekh. And one should drink it between Passover and Shavuot. For one whose intestines are blocked, it will loosen his intestines and cure him; and for one whose bowels are loose, it will block him and cure him as well.
רב יוסף אמר זיתום המצרי – הוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את החולי.
תלתא קורטמי – כרכום.
סיסני – כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (ב״מ דף סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו וסימניך דלא תחליף שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי.
בין דבחא לעצרתא – בין פסח לעצרת.
דקמיט – עצור.
רב יוסף אמר זיתום המצרי – ר״ת כל הך מילתא מחק מספרו ואומר דל״ג אלא בריש אלו עוברין (פסחים מב:) ונראה לר״י שמחקה משום דזיתום המצרי מותר לשתות כדתניא בפרק בתרא (שבת קנו.) ושוין שבוחשין את השתית ושותין זיתום המצרי ואומר ריב״א דאין צריך למחוק דרב יוסף לא קאי לפרש מי דקרים דמתני׳ אלא אמילתיה דעולא קאי דאמר שיכרא בבלאי מעלי מינייהו ואומר רב יוסף דזיתום המצרי מעלי מינייהו מיהו משמע כפירוש הקונט׳ דאמתני׳ קאי מדלא קאמר בהדיא זיתום המצרי מעלי מינייהו.
סיסאני – ולא קאמר וסימניך סמך סמך כדאמר בשילהי במה אשה (לעיל סו.) משום דשערי לא כתיב בסמך.
רב יוסף אמר: מי דקרים הם זיתום המצרי והוא עשוי תילתא שערי, ותילתא קורטמי, ותילתא מילחא [שליש שעורים, ושליש כרכום, ושליש מלח]. רב פפא אמר: תילתא חיטי, ותילתא קורטמי, ותילתא מילחא וכמונא [שליש חטים, ושליש כרכום, ושליש מלח וכמון] וסימניך שתזכור מי מהם אמר שזיתום עשוי משעורים — הסל שקרוי סיסאני שיש במלה פעמיים את האות ס׳ לסימן: שרב יוסף שיש בשמו את האות ס׳ הוא שעורים (ולענין זה האות ש׳ היא כ־ס׳). ושתי להו [ושותה אותם] בין דבחא לעצרתא [פסח לעצרת, שבועות], דקמיט [מי שהוא עוצור במיעיו] — מרפי ליה [מרפה אותו], ודרפי [ומי שהוא רפוי, משולשל] — קמיט ליה [עוצר אותו].
Rav Yosef said: Water that stabs is Egyptian zitom, which is made from one-third barley, and one-third saffron, and one-third salt. Rav Pappa said: It is one-third wheat, and one-third saffron, and one-third salt and cumin. And this is your mnemonic to remember which said zitom is made from barley: A basket which is called sisanei, a word with two samekhs. This word alludes to the fact that Rav Yosef, who has a samekh in his name, is the one who says that Egyptian zitom is made from barley [se’orim], which has the letter sin. Sin is interchangeable with samekh. And one should drink it between Passover and Shavuot. For one whose intestines are blocked, it will loosen his intestines and cure him; and for one whose bowels are loose, it will block him and cure him as well.
הכל
(8) וְכוֹס עִקָּרִין.: מַאי כּוֹס עִקָּרִין אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן לַיְיתֵי מַתְקַל זוּזָא קוּמָא אֲלֶכְּסַנְדְּרָיָא וּמַתְקַל זוּזָא גַּבְיָא גִּילָא וּמַתְקַל זוּזָא כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא וְלִישְׁחֲקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לְזָבָה תְּלָתָא בְּחַמְרָא וְלָא מִיעַקְרָא לְיַרְקוֹנָא תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא וּמִיעֲקַר לְזָבָה תְּלָתָא בְּחַמְרָא וְלָא מִיעַקְרָא וְאִי לָא לַיְיתֵי תְּלָתָא
And we also learned about a kos ikarin in the mishna. The Gemara asks: What is a kos ikarin? Rabbi Yoḥanan said: Let one bring the weight of a zuz of Alexandrian gum, and a weight of a zuz of alum, and a weight of a zuz of garden saffron, and let one grind them together. The procedure for treating a zava is that she should drink these three ingredients with wine, and she will be cured of her emission and will not become barren. For treating jaundice one should drink two of these ingredients with beer; however, one will become sterile from it. It was said that for treating a zava, she should drink these three ingredients with wine and she will be healed from her emission and will not become barren. And if it is not effective, let one bring three
קומא [צמ]ג אסכנדראני
[מיג]ב[יא גילא] הו אסם אלטין באלפא׳ [...ומ]נה קאל קטעה מן אלשב אלמדרה
[...]שקא זעפראן פאיק
קומא שרף אלכסנדרני.
[מיג]בי[א גילא] הוא שם הטיט בלשון [...] אמר חתיכה של אלום1 מצופה בטיט.
[כורכמא רי]שקא זעפרן מעולה.
1. אבן מלח בעלת סגולות רפואיות.
ערך מגביא
מגביא – א(שבת קי.) מיתקל זוזא מגביא גילא י״מ בלעז אלומ״יב והוא אלשבג (א״ב פי׳ הרמב״ם בהלכות תכלת תבן מענין לגבבא גילי (א״ה והוא ת״א של לקשש קש ושגגה היא ושם פי׳ שבלילתא מענין שבלול והוא תלתן).
ערך קמא
קמא – ד(שבת קי.) מאי כוס עיקרין א״ר יוחנן ליתי מתקל קומא אלכסנדרית קימוס קומא עיין בערך קומוס (א״ב פי׳ בל״י מין שרף ואלכסנדרית מובחרת שבכולם).
ערך רשק
רשק – ה(שבת קי.) ומתקל זוזא כורכמא רישקא (בבא מציעא קז:) דכל פורתא חזי לכורכמא רישקא פי׳ כרכום ששוה משקלו שקל כסף רישקא אוריי״נטלי כפרים עם נרדים תרגומו כופרין עם רשקין נרד וכרכום תרגומו רישקא ומוריקא.
א. [איין ארט פרוכט.]
ב. Alumen
ג. أل-شَبّ (אַלְ-שַׁבַ)
ד. [גוממי.]
ה. [נארדע איין געוורץ.]
קומא אלכסנדריא – שרף אילנות של אלכסנדריא.
גביא גילא – אלו״ם בלעז.
כורכמא רישקא – כרכום של גן קרו״ג אוריינטל הגדל בגנים.
לזבה – הנך תלתא מיני לישקייה בחמרא.
ולא מיעקרא – אינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים ומתרפאה מן החולי.
לירקונא תרי – מינייהו לישתי בשיכרא וזהו רפואתו.
ומיעקר – מלהוליד.
לזבה תלתא בחמרא – הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל.
ואי לא כו׳ – כולהו לא מעלי אלא לזבה.
ד ועוד שנינו במשנה כוס עקרין. ושואלים: מאי [מה היא] כוס עקרין זו? אמר ר׳ יוחנן: לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא [יביא משקל זוז קומוס אלכסנדרי], ומתקל זוזא גביא גילא [ומשקל זוז אלום], ומתקל זוזא כורכמא רישקא, ולישחקינהו בהדי הדדי [ומשקל זוז כרכום הגינה, וישחקם יחד]. לזבה — ישקה תלתא בחמרא [שלושה מינים אלה ביין] ותתרפא מהזוב, ולא מיעקרא [תהיה עקרה]. לירקונא [לרפואת חולי ירקון] — ישתה תרין בשיכרא, ומיעקר [שנים מהם בשיכר, ואולם נעשה עקר]. אמרנו כי לזבה ישקה תלתא בחמרא [שלושה מינים אלה ביין] ותתרפא מהזוב, ולא מיעקרא [תהיה עקרה]. ואי [ואם] לא הועילה לה רפואה זו — לייתי תלתא [יביא שלושה]
And we also learned about a kos ikarin in the mishna. The Gemara asks: What is a kos ikarin? Rabbi Yoḥanan said: Let one bring the weight of a zuz of Alexandrian gum, and a weight of a zuz of alum, and a weight of a zuz of garden saffron, and let one grind them together. The procedure for treating a zava is that she should drink these three ingredients with wine, and she will be cured of her emission and will not become barren. For treating jaundice one should drink two of these ingredients with beer; however, one will become sterile from it. It was said that for treating a zava, she should drink these three ingredients with wine and she will be healed from her emission and will not become barren. And if it is not effective, let one bring three
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.