(1) 
אָתְיָא בִּיאָה בִּיאָה.
אָתְיָא בִּיאָה בִּיאָה.It is derived from a verbal analogy between the terms entering and entering. The verse states in the context of a prohibition: “A mamzer shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:3), and in the context of a prohibition derived from a positive mitzva: “The children that are born to them of the third generation may enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:9). Consequently, these types of prohibitions are equated.
1. שמואל: כ״י נ : ״רבא״.
2. ידחיק: כ״י פרמה : ״ידחק״. כ״י נ , כ״י יסלזון 44 : ״ידחוק את״.
3. גמר ביאה ביאה ממש: וכן כ״י נ . דפוסים: עשאה גמר ביאה גמר ביאה ממש . כ״י פרמה : ״וגמר ביאה גמר ביאה ממש״.
4. כנשיקה: כ״י נ : ״בנשיקה״.
5. כול׳: בכ״י נ אין רמז להמשך.
6. בשמו בתוספות, נה ע״ב ד״ה אשה.
7. האשה נקנית: כ״י נ : ״קמא דקדושין״.
8. אמימר: כ״י נ : ״מרימר״, וכן בה״ג כ״י (היל׳ קידושין).
9. דעתו על גמר ביאה: כ״י נ : ״על דעת גמר ביאה בועל״.
10. הוא דקאני לה: חסר בכ״י פרמה .
11. בביאה דאירוסין: כ״י נ : ״בביאת אירוסין״.
12. היה ליה קידושין: כ״י פרמה : ״הוו ליה קדושי״.
13. בגוה: דפוסים: בגופה .
14. עמו לחופה: כ״י נ : ״לחופה עמו״.
15. קנין: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
16. דאית ליה קנין בגוה: כ״י פרמה : ״דאית לה בגוה קנין״.
17. מה... מעיקרא: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
18. מיקנא לה: כ״י נ : ״ליה למקני לה בביאה״.
19. ליה: חסר בכ״י פרמה , דפוסים.
20. ואי קשיא... גמר ביאה: האוקימתא של רבינו מובאת בשמו ברמב״ן קידושין י ע״א, אך שונה מזו שבה״ג (הל׳ קידושין), ראה בר״ן (רי״ף קידושין שם דף ה ע״ב ד״ה גרסי׳), ובתוס׳ כאן בשם ר׳ שמעון הזקן (ברא״ש ר׳ שמשון הזקן).
אתיא ביאה ביאה – והוי כאילו כתיב דור שלישי יערה משמע הא דור שני לא יערה ולא שייך לאקשויי מהא דאמר בסוף הנשרפין (סנהדרין פד.) דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזירה שוה דהכא ביאה דאתיא לגזירה שוה כתיבא בהדיא ולא מן הכלל אתי כי ההיא דהתם דלא ילפינן חילול חילול מתרומה כהן העובד באנינות דלא כתיב חילול אלא דנפיק מכלל דכתב בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל (ויקרא כא) הא אחר שעבד חלל.
א) ולפי׳ זה קשה את שפרשתי דשמעינן מש״ז דכתיב גבי אשם דחיוב הלאו הוי משעת העראה וא״כ אפילו אי לא כתיב העראה בחייבי כריתות ידעינן דחייבי לאוין בהעראה ומצינן לתרץ כתירוץ שתרצתי בתי׳ הראשון:
א) עוד פר״ת דאחרי שרבינו העראה כגמר ביאה מעתה ביאה נקראת אע״ג דליכא אלא העראה ור״ל התם תחלת העראה קונה או סוף העראה קונה ומסיק כל הבועל דעתו על גמר העראה וכמ״ד העראה זו הכנסת העטרה דלמ״ד זו נשיקה לא שייך בה תחלה וסוף ומקשינן מהא דאמרינן לעיל אלא מן האירוסין יבא עשה וידחה ל״ת ומאי קאמר הלא [ביבמה] דעתו על גמר ביאה ממש דאי לאו הכי לא קני ליה ליבמתו דבעינן שיהא ראוי להקמת שם ומקודם שגמר ביאתו עשה בה העראה ונקראת בעולה בהכי וא״כ איכא עשה ול״ת אף [באלמנה] מן האירוסין עשה דבתולה ולא בעולה דלאו הבא מכלל עשה עשה ולאו דאלמנה. וי״ל דלעיל ס״ל לתלמודא כמ״ד העראה זו נשיקה ולא שייך בה תחלה סוף וא״כ לא הוי בעולה בסוף העראה. עוי״ל דכיון דלא הוי בעולה רק מעצמו ליכא עשה דבעולת עצמו אינה רק מדרבנן וא״ת הא אמרינן לקמן ולו תהיה לאשה פרט לאלמנה לכ״ג דכיון דלא חזיא למיקם קמיה וכו׳ וקאמר היכי דמי אילימא כדרכה תיפוק ליה דהויא לה בעולה. ומאי קאמר הלא אמרינן דבעולת עצמו לא הוי אלא מדרבנן וי״ל דה״ק תיפוק ליה דהויא בעולה וכחלוצה שויוה רבנן וא״כ אין לה קנס דלא חזיא למיקם קמיה. עוד יש מתרצים דהא דאמרינן הכא דהעראה קונה מקיחה קיחה היינו לאחר קדושי כסף לחשוב העראה כחופה והא דאמרינן דעתו על גמר ביאה היינו בלא קדושי כסף. וא״ת למה לי קרא בקדושין ובעלה מלמד שניקנית בביאה תיפוק ליה מקיחה קיחה וי״ל אי לאו דשמעינן מקרא דבעילה גמור׳ קונה באשה לא הוה ידעינן מקיחה קיחה העראה. ורבינו נתנאל תירץ דלפי׳ דלעיל מכוון הדבר הזה דובעלה דמשמע ביאה גמורה מיירי בלא קדושין דכסף ותחלת קניינו בביאה בעי׳ ביאה גמורה ומעתה ידעינן מקיחה קיחה העראה לאחר קדושי כסף שמועיל כמו חופה:
העראה דח״ל מנין מדגלה רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דח״ל בהעראה. העראה דח״ל דכהונה שאין איסורין שוה בכל מנ״ל. אתיא קיחא קיחא. דחייבי אעשה מנ״ל אתיא ביאה ביאה יבמה ליבם מנ״ל אתיא ביאה ביאה פי׳ בח״כ כתיב קיחא כי יקח אית את אשת אביו ובח״ל כתיב את אלה לא יקח ובח״ע כתיב דור שלישי יבא להם ובח״ל כתיב לא יבא ממזר, אשה ובעלה מנין אתיא קיחא קיחא, פי׳ ומה דאמרינן בפ״ק דקידושין איבעי׳ להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה פי׳ ופשט אמימר משמי׳ דאביי דכל הבועל דעתי אגמר ביאה, והכא אמרי דבהעראה בלבד היא מקודשת. התם כגון דא״ל התקדשי לי ביאה זו סתם. והערה בה ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר קודם שיגמור ביאתו מקודשת לשני ואע״ג דבהעראה חשיבה ביאה. זה לא הי׳ בלבו וקדשה אל אבסוף ביאה דכל הבעול דעתו על גמר ביאה הוא בעול כי אמר בביאה זו אלו אמר בסוף ביאה ומ״ה אינה מקודשת בהעראה ולא משום דהעראה לא חשיבה ביאה לקידושין. דאלו פריש ואמר הרי את מקודשת בביאה זו מקודשת כדאמרי׳ הכא, תדע מדתלי טעמא כל הבעול דעתו על גמר ביאה, דאלמא בתר דעתו אזלינן ואל משום דהעראה לא חשיבי למיקני הלכך מאן דמקדש בביאה סתם אינה מוקדשת אלא בסוף ביאה. ומאן דמפרש בהעראה מקודשת.
וכן כל שקונין בביאה קונין בהעראה כגון יבם ביבמתו או בעל באשתו וכמו שאמרו כאן אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחה כתיב בחייבי כריתות אשר יקח את אחותו ובאשה לבעלה כי יקח איש אשה מה להלן בהעראה אף כאן בהעראה ואם תאמר והלא בראשון של קדושין (י׳.) שאלו אם תחלת ביאה קונה או סוף ביאה והעלו בה שכל הבועל דעתו על גמר ביאה אלמא תחלת ביאה אינה קונה פירשוה גדולי הפוסקים דההיא בביאה דאירוסין דאכתי לא הוה ליה קנין בגוה והשתא הוא דבעי למיקני וזו שבכאן שכבר נתקדשה לו אלא שלא כנסה ועכשו קונה לה בהעראה ליורשה וליטמא לה ולכל ענין של נשואין ואם תאמר היכי יליף לה מגזירה שוה דקיחה קיחה ומקיחה דקדושין איפשר דלא יליף לה אלא מקיחה דמוציא שם רע דכתיב בה ובא אליה ושנאה וההיא ודאי ביאה דלאחר קדושין היא אי נמי מדכתיב אשר אירס אשה ולא לקחה ויש מתרצים אותה בפנים אחרים וכבר ביארנום בראשון של קדושין:
אף באשת איש נאמר לשון שכבת זרע דכתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע וזו ודאי העראה מחייבת בה שהרי כל העריות הוקשו זו לזו ולא נאמר בה לשון שכבת זרע אלא מלמד שהמשמש באבר מת ר״ל בלא קשוי האבר אפילו בגמר ביאה אין בו חיוב כלל לא למיתה ולא לכרת ולא למלקות שאינה ביאה כלל אלא שמכל מקום פוסלת מן התרומה וכן מכין אותם מכת מרדות וכן הבא על הערוה לאחר מיתתה פטור:
אף בסוטה נאמר בה לשון שכבת זרע כדכתיב ושכב איש אותה שכבת זרע ללמד שאם קנא לה דרך איברים כלומר אל תסתתרי עם פלוני לנאף עמו דרך איברים אין זה קנוי ולא נאסרה עליו בעידי סתירה אבל אם קנא לה סתם או שקנא להעראה או לשלא כדרכה הרי זה קנוי:
העראה זו שכתבנו שהיא נדונת כביאה גמורה פירושו הכנסת העטרה וכל שלא הכניס את כל העטרה נשיקה בעלמא היא ופטור ובשפחה חרופה שלא חייבנו בה אלא בגמר ביאה פירושו בהוצאת זרע והוא הנקרא כאן מירוק גיד:
ביאה. מחייבי לאוין דלא יבא ממזר. ללאו. דדריש האי לא תהיה אשת המת החוצה ללאו הוא דאתא. עשה. קסבר האי מקשה דמאן דדריש האי לא תהיה דלא תפסי בה קדושי, קיימא בעשה. ורב ושמואל פליגי בה בהאשה רבה1. מיהו מסתברא דאפי׳ לרב הויא לה חייבי לאוין, כדאמרי׳ בקדושין פרק האומר2 ומה יבמה [שהיא ב]לאו לא תפסי [בה קדושי], אלמא למאן דאמ׳ דלא תפסי בה קדושי הויא בלאו. (לבעלה) [ליבם] שיקנה אותה היבם בהעראה. ביאה. יבמה יבא עליה ולא יבא ממזר. אשה. דעלמא דמקניא לבעלה להיותה מקודשת. אם פירש וגלה דעתו שרוצה לקדשה בהעראה, אבל בסתם לא, דהא אסיקנא פ״ק דקדושין3 כל הבועל דעתו על גמר ביאה. אי נמי דאיירי בביאה שאחר קדושין דמקניא להיותה אשה גמורה, והויא דומיא דיבמה, כמו שביארנו שם. קיחה. כי יקח איש אשה, וכתו׳ בחייבי כריתות קיחה.
1. להלן צב, ב.
2. סח, א.
3. י, א.
תוס׳ בד״ה קיחה קיחה תימה כו׳ וי״ל דאינו מופנה לג״ש כו׳ עכ״ל יש להקשות הא אי נמי דקיחה דיבמה אינו מופנה מ״מ קיחה דאשה לבעלה מופנה דהא דרשינן לה נמי לגז״ש וא״כ ה״ל מופנה מצד א׳ כמו ביאה לג״ש דאינו מופנה אלא מצד אחד כמ״ש התוס׳ לעיל וליכא למימר דקיחה דאשה לבעלה נמי אינו מופנה אלא דגמר לה מג״ש דקיחה דעריות דהוא מופנה דא״כ מאי קא קשיא להו וא״ת נילף מקיחה דחייבי לאוין דדרשינן ליה לג״ש הא איכא למימר דקיחה דחייבי לאוין נמי אינו מופנה אלא דיליף הג״ש מקיחה דעריות שהוא מופנה וי״ל דודאי קיחה דאשה לבעלה מופנה הוא אלא דקים ליה לתלמודא שום פירכא על ג״ש דקיחה קיחה והיכא דהוי הג״ש מופנה מב׳ צדדין קאמר תלמודא דגמרינן לה ואין משיבין עליה אבל מקיחה דיבמה כיון דאינו מופנה ה״ל הג״ש אינה מופנה אלא מצד א׳ ומשיבין עליה וזו היא המדה:
אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה, מהמלה ״ביאה״ ״ביאה״ האמורה גם בחייבי לאוין (כגון: ״לא יבוא ממזר״. דברים כג, ג), וכן זו האמורה בחייבי עשה (״דור שלישי יבוא להם״ שם ט).
It is derived from a verbal analogy between the terms entering and entering. The verse states in the context of a prohibition: “A mamzer shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:3), and in the context of a prohibition derived from a positive mitzva: “The children that are born to them of the third generation may enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:9). Consequently, these types of prohibitions are equated.
הכל
(2) יְבָמָה לַשּׁוּק מְנָלַן אִי לְמַאן דְּאָמַר לָאו לָאו אִי לְמַאן דְּאָמַר עֲשֵׂה עֲשֵׂה.
The Gemara poses another question: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse with regard to the prohibition against a yevama having intercourse with a man from the general public? The Gemara answers that there is no need for an independent source in this case: If you are asking according to the one who said that this is an ordinary prohibition, it is a prohibition like any other. If you are asking according to the one who said that this is a positive mitzva, it is a positive mitzva like any other.
The Gemara poses another question: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse with regard to the prohibition against a yevama having intercourse with a man from the general public? The Gemara answers that there is no need for an independent source in this case: If you are asking according to the one who said that this is an ordinary prohibition, it is a prohibition like any other. If you are asking according to the one who said that this is a positive mitzva, it is a positive mitzva like any other.
יבמה לשוק – בלא חליצה מנין דהעראה דידה כגמר ביאה.
אי למאן דאמר לאו – דכתיב לא תהיה אשת המת (דברים כה) ילפינן העראה לחייבי לאוין.
אי למאן דאמר עשה עשה – ל״ג לי׳ וברוב ספרים ליתא דבין לרב ובין לשמואל איכא לאו כדפרישי׳ בסוף החולץ (לעיל מט: ד״ה אי כרב).
הא דאמרינן ביבמה לשוק, אי לאו לאו אי עשה עשה – נראה שרש״י ז״ל גורס, אי למאן דאמר לאו לאו אי למאן דאמר עשה עשה. ופירשא דהיינו פלוגתא דרב ושמואלב, דלרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה, מלא תהיה, דהכי קאמר לא תהא בה הויה לזר, אינה אלא עשה, יבמה יבא עליה ולא אחר, ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולשמואל דאמר ללאו הוא דאתא, חייבי לאוין היא. ובתוספותג הקשו, מדתניא התםד, זו דברי ר׳ עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה, אלמא לדברי הכל חייבי לאוין. ועוד, מדאמרינן בפ״ק דמכילתיןה גבי בני צרות, פשיטא בני חייבי לאוין כשרין נינהו. ואיתמר נמי התםו, לאפוקי מדר׳ עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין קמ״ל. ויש לתרץ קושיות הללו, דגמרא תפיס ליה חייבי לאוין לרווחא דמילתא, לומר דאנן אפילו חייבי לאוין לית לן. וההיא דתנן [נמי]ז, דיש ממזר ביבמה לדברי ר׳ עקיבא, משום חייבי עשה קאמר לרב, אי כרבי ישבב דאמר אין קדושין תופסין בחייבי עשה, אי משום דקסבר כל שאין קדושין תופסין בה הוי ממזרח, אבל חייבי עשה דעלמא קדושין תופסין בה, ומשום הכי לא פשטינן מינה דרבי ישבב אפילו חייבי עשה קאמרט. ובתוספותי פירשו, לפי גירסת הספרים, אי לאו משום חייבי לאוין אתי, אי משום עשה (נמי) דאית בה [נמי]כ מחייבי עשה אתיא, ולמה לך למילפה באפי נפשה, ודכולי עלמא חייבי לאוין היא, ולאל יהא בה הויה לזר מתהיה נפקא, אבל מ״מ קאמר רחמנא שלא תהא החוצה לאיש זר. ושמואל מספקא ליה אי ללאו גרידא, ותהיה דקאמר לומר שלוקה עליה משעת קדושיןמ, או שאינן תופסין בה כדרב. ויפה פירשו. ויש לי לעיין בהאי עשה, דילמא יבמה יבא עליה מצוה ואחר רשות, כדאיתמר לעילנ. וי״ל אורעה כל הפרשה להוציא אחר, הילכך יבמה יבא עליה ודאי מצוה ואחר אסור.
א. רש״י ד״ה אי למאן דאמר עשה. בנדפס: ופירוש.
ב. לקמן צב ב.
ג. לעיל מט ב בתוס׳ הרא״ש ד״ה אי כרב, הקשה כן בשם ר״ת. וכן הוא בספר הישר לר״ת סי׳ לו (ג) הוצ׳ שלזינגר. ועיין בתוס׳ שלפנינו לעיל שם שהקשו הקושיות שכתב רבינו בסמוך.
ד. לקמן צב א.
ה. לעיל יד ב.
ו. לעיל יד ב.
ז. כ״ה בכ״י ב. ומש״כ ההיא דתנן, הכונה להא דלקמן צב א.
ח. בנדפס נוסף כאן בסוגריים מרובעות: וה״נ לא תפסי בה קידושין לרב מלא תהיה.
ט. עיין ברשב״א בקידושין סח א בד״ה הא דאמרינן, שכתב כעין תירוץ רבינו, אלא שכתב דלאו דוקא קאמר שהיא בלאו אלא בעשה ומשום דפשטיה דקרא משתמט מיניה לאו, קאמר הכי, ועיי״ש בסוף הקטע שכתב, דגמרא הוא דתפיס ליה חייבי לאוין לרווחא דמילתא, והיינו כמש״כ רבינו כאן, ומסיק שם שהוא דוחק. ובריטב״א שם כתב, דהא דקאמר לאו, אינו לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה.
י. וכ״כ הרשב״א בקידושין שם בשם התוס׳ דלא גרסינן אי למ״ד לאו וכו׳, וספרים דגרסי מפרשי הכי, כמש״כ רבינו כאן. אך בתוס׳ שלפנינו לעיל מט ב ד״ה אי כרב, כתבו בשם ר״ת, דלא גרסינן אי למ״ד לאו וכו׳ דלכ״ע איכא לאו, ולא יישבו כלל גירסת רש״י. וכ״ה בתוס׳ הרא״ש שם, וכ״כ לקמן צב ב תוד״ה אי ללאו הוא דאתא. וכ״ה בספר הישר לר״ת באריכות סי׳ לו (ג) הוצ׳ שלזינגר.
כ. ע״פ כ״י ב.
ל. בכ״י א: דלא. ובנדפס הוסיף: דאע״ג דלא. וברשב״א בקידושין סח ב ד״ה הא דאמרינן, כתוב כמו שהוא כאן, וא״צ להגיה. ועיי״ש שהוסיף: כלומר ליבם תהא בה הויה לאיש זר לא תהא בה הויה.
מ. עיין לעיל מט ב, בתוס׳ ד״ה אי כרב, בסופו, ובגירסת מהרש״ל שם, ועיין בתוספות הרא״ש שם.
נ. לט ב.
יבמה לשוק מ״ל – גרש״י ז״ל אי למאן דאמר לאו לאו אי למאן דאמר עשה עשה ופירש הוא ז״ל דלמאן דאמר אין קדושיה תופסים ביבמה ליכא לאו ביבמה לשוק דכי כתיב לא תהיה לאיש זר לא בא לאזהרת עונש אלא ללמד שלא תהא בה הויה לאיש זר דלא תפסי בה קדושין ולדידי ליכא ביבמה אלא עשה מדכתיב יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה אבל למ״ד קדושי׳ תופסי׳ ביבמה יש לאו ג״כ ביבמה דלא תהיה אשת המת לאיש אחר ללאו בלחוד הוא דאתא והיינו דאמר הכא דלמ״ד שיש לאו ביבמה גמר מחייבי לאוין דעלמא ולמ״ד דיבמה בעשה גמר מחייבי עשה ויש קצת הוכחא לדברי הרב ז״ל מהא דאמרי׳ לקמן במכיל׳ דשמואל דאמר בעניותינו צריכה גט מספקא ליה האי לא תהיה אי ללאו יצאת אתא אי דלא תפסי בה קדושי׳ אתא ור״ת ז״ל מקשה דהא בכולה מכילתי׳ קרינן יבמה לשוק חייבי לאוין כדאמרי׳ בפ״ק דבני צרות דב״ה חייבי לאוין לב״ש ואמרי׳ נמי לאפוקי מדר״ע דאמר אין קדושין תופסי׳ בחייבי לאוין ולא משמ׳ דתהוי דלא כרב ולפי׳ פי׳ הוא ז״ל דלכ״ע אזהרת לאו ביבמה מדלא תהי׳ אשת המת החוצה אלא דרב דריש מינה נמי מדאפקי׳ בלשון הויה דרשי ליה שלא תהיה בה הויה לאיש זר ושמואל מספקא ליה אי ללאו בלחוד אתא אי למילף מינה נמי דלא תפסי בה קדושין ובכאן גורס רבי׳ ז״ל כדגרסי במקלת נוסחי יבמה לשוק מנ״ל אי ללאו לאו אי לעשה עש׳ כלו׳ אי משום לאו דאי׳ בי׳ הרי הוא בכלל חייב לאוין ואי משום עש׳ דאי׳ בי׳ ה״ה בכלל חייבי עשה ועוד יש להלם ג״ה לפי׳ וה״ק אי למ״ד ובעי על לאו הרי הוא בכלל חייבי לאוין ואי למ״ד על עשה דאית ביה מה דינו הרי הוא בכלל חייבי עשה וכבר ביארתי בזה יותר במסכת קדושין בס״ד.
ושואלים: יבמה שנבעלה בהעראה בלבד לאדם מן השוק לפני החליצה, מנלן [מניין לנו] שהיא עוברת בכך עבירה? ומשיבים: כאן אין צורך בלימוד מיוחד, שכן אי למאן דאמר לאו [אם לדעת מי שאומר שיש בכך איסור לא תעשה], אם כן הרי זה לאו כמו האחרים, ונלמד מהם, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שיש בכך איסור עשה — אם כן זה עשה כמו אחרים.
The Gemara poses another question: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse with regard to the prohibition against a yevama having intercourse with a man from the general public? The Gemara answers that there is no need for an independent source in this case: If you are asking according to the one who said that this is an ordinary prohibition, it is a prohibition like any other. If you are asking according to the one who said that this is a positive mitzva, it is a positive mitzva like any other.
הכל
(3) אֶלָּא יְבָמָה לְיָבָם מְנָלַן אָתְיָא בִּיאָה בִּיאָה.
Rather, the question is as follows: From where do we derive that a yevama is acquired by her yavam via the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words entering and entering. This verb is used with regard to ordinary Torah prohibitions, as mentioned above, and also with regard to levirate marriage, in the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5).
Rather, the question is as follows: From where do we derive that a yevama is acquired by her yavam via the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words entering and entering. This verb is used with regard to ordinary Torah prohibitions, as mentioned above, and also with regard to levirate marriage, in the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5).
אלא השאלה היא: יבמה ליבם מנלן [מניין לנו] שהיא נקנית לו בהעראה בלבד? ומשיבים: אתיא [בא נלמד] הדבר בגזירה שווה ״ביאה״ ״ביאה״, שכן נאמר ביבמה: ״יבמה יבא עליה״ (שם כה, ה), ונאמר גם באיסורי לאוים לשון ביאה.
Rather, the question is as follows: From where do we derive that a yevama is acquired by her yavam via the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words entering and entering. This verb is used with regard to ordinary Torah prohibitions, as mentioned above, and also with regard to levirate marriage, in the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5).
הכל
(4) אִשָּׁה לְבַעְלָהּ מְנָלַן אָתְיָא קִיחָה קִיחָה.
The Gemara asks further: From where do we derive that a woman is betrothed to her husband through the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words taking and taking. With regard to betrothal, the verse states: “When a man takes a wife and marries her” (Deuteronomy 24:1). This verb is also used with regard to forbidden intercourse, as in the verse: “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17).
The Gemara asks further: From where do we derive that a woman is betrothed to her husband through the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words taking and taking. With regard to betrothal, the verse states: “When a man takes a wife and marries her” (Deuteronomy 24:1). This verb is also used with regard to forbidden intercourse, as in the verse: “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17).
אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחה – פירוש דנקנית בהעראה הקשה ה״ר נסים דבפ״ק דקדושין (דף י. ושם) בעי תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה למאי נפקא מינה שהערה בה וקבלה קידושין מאחר כו׳ ומסיק רבא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא קני בהעראה ותירץ הר׳ שמעון הזקן דהא דאמר הכא דקני בהעראה היינו בשלא עשה כי אם העראה ופירש מיד ולא גמר ביאתו אבל התם איירי כשעושה כל הביאה דלא קני בהעראה כיון שדעתו על גמר ביאה וכן מוכח הלשון דקאמר התם כל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא קאמר כל המערה וה״ר יצחק בן ה״ר מאיר פירש דכשמפרש שרוצה לקנות בהעראה קני בהעראה אפי׳ אם גומר ביאתו אבל בסתם דעתו על גמר ביאה ור״ת פירש שם בע״א ושם פירשתי.
קיחה קיחה – תימה דנפקא לן בפרק קמא דקדושין (קידושין ט:) דאשה נקנית בביאה מדכתיב ובעלה ותיפוק ליה מקיחה קיחה וי״ל אי לאו דכתיב ובעלה מקיחה דעריות לא הוה גמרינן עיקר ביאה כיון דקיחה דעריות לא משתעי בקנין כלל אבל לענין שתיחשב העראה כגמר ביאה ילפינן שפיר מהתם ואם תאמר ונילף מקיחה דיבמה דאיירי בקנין דכתיב ולקחה לו לאשה וי״ל דאינו מופנה לג״ש וא״ת ונילף מקיחה דחייבי לאוין דכהונה דקיחה דידהו איירי בקנין כדאמר בפרק בתרא דקידושין (קידושין עח.) קדש לוקה משום לא יקח ודרשינן ליה נמי לג״ש וי״ל דלא איירי בקיחה דביאה אלא בסתם קידושין כדאמר התם בעל לוקה משום לא יחלל ועוד י״ל דאי לאו ובעלה לא הוה גמרינן קידושי כסף מקיחה קיחה דשדה עפרון אלא הוה מוקמינן קיחה דקרא בקידושי ביאה משום דמסתבר למגמר טפי קיחה דאשה מקיחה דאשה אבל השתא דכתיב ובעלה ע״כ גמרינן קיחה משדה עפרון קידושי כסף דליכא למימר דאיצטריך קיחה להעראה דא״כ לשתוק מובעלה ונילף כולה מילתא מעריות.
אשה לבעלה מנין. כתבתיה בארוכה פרק קמא דקדושין (קידושין י׳. ד״ה כל) בס״ד.
הא דאמרינן ביבמה לשוק אי לאו לאו אי עשה עשה. כתבתיה בארוכה בקדושין בשלהי פרק האומר (ס״ח. ד״ה הא) בס״ד.
אשה לבעלה מ״ל – פי׳ שנקנית בביאה בהעראה אתיא קיחה קיחה פי׳ וכתיב בה כי יקח איש אשה וגמר קיחה מינהון וחייבי לאוין ואע״ג דקיחה דהתם בקדושי כסף מיירי ולא בקדושי ביאה כיון דכתיב בה בהדי׳ שפיר גמרינן קיחה קיחה ללמד על ביאה האמורה וכו׳ וק״ל למה לי כולי האי נימא דאתיא ביאה ביאה כדאמרינן ביבמה וי״ל דמשו׳ דקנין ביאה נפקא לן מדכתיב כי יקח שהוא לשון קנין נקט קיחה ואשמועינן דאפילו בקיחה קיח׳ מצי למיגמר על הביאה ויש מקשים דהכא אמרינן דאשה לבעלה הנקנית בביאה סגי ליה בהעראה ואלו בפ״ק דקדושין משמע דלא קני עד גמר ביאה שכל הבועל דעתו על גמר ביאה. והנכון דהתם כשגומר ביאתו סתם אבל בהעראה בלבד או שפי׳ שדעתו לקנות בהעראה קונה בהעראה כדאמרינן הכא ומיהו ביבמתו אפילו בגומר ביאתו ואומר שאינו רוצה לקנות אלא בגמר ביאה אין הדבר בדעתו שהתורה רבת׳ שוגג כמזיד ולפי׳ קונה בה העראה לעולם ושם הארכתי בס״ד.
ומוסיפים לברר: אשה לבעלה מנלן [מניין לנו] שהיא נקנית לו בקידושי ביאה על ידי העראה בלבד? ומשיבים: אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה ״קיחה״ ״קיחה״, שנאמרה קיחה בנשיאת אשה: ״כי יקח איש אשה ובעלה״ (שם כד, א) ונאמרה קיחה באיסורי עריות (כגון: ״ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה״. ויקרא כ, יד), ולמדים שהעראה נחשבת כביאה בשני המקרים.
The Gemara asks further: From where do we derive that a woman is betrothed to her husband through the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words taking and taking. With regard to betrothal, the verse states: “When a man takes a wife and marries her” (Deuteronomy 24:1). This verb is also used with regard to forbidden intercourse, as in the verse: “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17).
הכל
(5) אָמַר רָבָא לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא שִׁכְבַת זֶרַע בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה שִׁכְבַת זֶרַע בְּאֵשֶׁת אִישׁ שִׁכְבַת זֶרַע בְּסוֹטָה.
§ Rava said: Now that it has been established that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse, why do I need the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 19:20) that the Merciful One writes with regard to a designated maidservant; the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 18:20) written with regard to a married woman; and the expression “cohabitation with seed” (Numbers 5:13) written with regard to a sota?
§ Rava said: Now that it has been established that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse, why do I need the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 19:20) that the Merciful One writes with regard to a designated maidservant; the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 18:20) written with regard to a married woman; and the expression “cohabitation with seed” (Numbers 5:13) written with regard to a sota?
אמר רבה שכבת זרע דכתב גבי שפחה חרופה למעט מינה דכל חייבי לאוין בהעראה דא״כ לישתוק קרא מיניה דשפחה חרופה. שכבת זרע דאשת איש למ״ד משמש מת בעריות חייב פרט למשמש מתה. שכבת זרע דסוטה לאו למעקרה קינא לה שלא כדרכה דהא משכבי אשה [כתיב]. אלא פרט שקנא לה דרך אבריה ואע״ג דפריצות בעלמא איצטריך ס״ד בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קפיד קמ״ל. ולמ״ד העראה זו הכנסת עטרה פרט לשקנא לה בנשיקה מהו:
באשת איש. ובאשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע1, הא אתרבי אפי׳ העראה. מת. באבר מת בלא קושי, דאין ראוי לזרע. הניחא. בפרק ידיעות הטומאה2 פליגי בה. מתה. משמש עם אשת איש לאחר מיתתה. שארו. דבעלה אקרי אחר מיתתה, דכתו׳3 גבי טומאה כי אם לשארו, ודרשי׳4 שארו זו אשתו, ויהא חיב עליה משום אשת איש, קמ״ל. בסוטה. דכתו׳5 ושכב איש אותה שכבת זרע גבי סוטה. שלא כדרכה. דאמ׳ לה אל תסתרי עמו להבעל לו שלא כדרכה. משכבי אשה כתו׳. והוקשו שניהם, וחדא דינא אית להו. דרך איברים. פיר״ש6 מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים. פריצותא. כלומ׳ פשיטא דלאו קינוי הוא, דמשום פריצותא מי קא מתסרא לבעלה. ע״כ. ובסוטה פרק ארוסה7 פי׳ שוכב עמה בקירוב בשר. פריצותא בעלמא הוא, מי קאסר רחמנא אשה על בעלה משום הכי, וכיון דלא מתסרא משום הך מילתא פשיטא דלאו קנוי הוא. ע״כ. ונראה מזה הלשון שאינו דש. בנשיקה. אבר תשמיש נושק במקום תשמיש. ולמאן דאמ׳. לקמן. והוי קנוי דביאה גמורה היא. קמ״ל. דלא הוי אלא פריצותא. עטרה. הבשר שעל ראש הגיד.
1. ויקרא יח, כ.
2. שבועות יח, א.
3. ויקרא כא, ב.
4. לעיל כב, ב.
5. במדבר ה, יג.
6. ד״ה דרך וד״ה פריצותא.
7. סוטה כו, ב ד״ה דרך וד״ה פריצותא.
ולמה לי למכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה וכו׳ – כלומר למאי כתבינהו רחמנא כיון דהא עביד לן כלל דכלהו בהעראה. ופליגא אדשמואל פי׳ ודרבנן אמר רבי יוחנן כדרב ושמואל והעראה זו הכנסת העטרה למעוטי נשיק׳ דלא משוי׳ פלוגת׳ בין תלמידי ר׳ יוחנן בכדי.
א אמר רבא: כיון שלמדנו שבדרך כלל העראה נחשבת כביאה גמורה, אם כן, למה לי דכתב רחמנא [שאמרה התורה] ״שכבת זרע״ בביאת שפחה חרופה (״ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש״. שם יט, כ), וכן כתבה ״שכבת זרע״ באשת איש (״ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע״. ויקרא יח, כ), וכן כתבה ״שכבת זרע״ בסוטה (״ושכב איש אותה שכבת זרע״. במדבר ה, יג)?
§ Rava said: Now that it has been established that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse, why do I need the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 19:20) that the Merciful One writes with regard to a designated maidservant; the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 18:20) written with regard to a married woman; and the expression “cohabitation with seed” (Numbers 5:13) written with regard to a sota?
הכל
(6) דְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה אכְּדַאֲמַרַן דְּאֵשֶׁת אִישׁ פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵת.
The Gemara explains that the expression is necessary with regard to a designated maidservant as we said above (55a), because it indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of intercourse with a designated maidservant but not for the initial stage of intercourse. With regard to a married woman, the word seed excludes one who has intercourse with a dead organ, i.e., one that is not erect, as this cannot lead to childbirth.
The Gemara explains that the expression is necessary with regard to a designated maidservant as we said above (55a), because it indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of intercourse with a designated maidservant but not for the initial stage of intercourse. With regard to a married woman, the word seed excludes one who has intercourse with a dead organ, i.e., one that is not erect, as this cannot lead to childbirth.
כדאמרן – דבעינן גמר ביאה דלא תימא כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה.
למשמש מת – באבר מת בלא קישוי דאין ראוי להזריע.
ומסבירים: זה שנאמר בשפחה חרופה — כדאמרן [כפי שאמרנו], שבא הדבר ללמד שאין חייב על שפחה חרופה אלא אם כן בא עליה ביאה גמורה, הראויה לשכבת זרע. וביטוי זה שנאמר באשת איש, בא ללמד, שכל הבא על אשת איש חייב, פרט לזה המשמש מת, כלומר, למי שבא על אשה בלא קישוי אבר, שאינו יכול להוליד.
The Gemara explains that the expression is necessary with regard to a designated maidservant as we said above (55a), because it indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of intercourse with a designated maidservant but not for the initial stage of intercourse. With regard to a married woman, the word seed excludes one who has intercourse with a dead organ, i.e., one that is not erect, as this cannot lead to childbirth.
הכל
(7) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מְשַׁמֵּשׁ מֵת בַּעֲרָיוֹת בפָּטוּר אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיב מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא גפְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵתָה דסד״א דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא [הוֹאִיל] לְאַחַר מִיתָה נָמֵי אִיקְּרַי שְׁאֵרוֹ אֵימָא לִיחַיַּיב עֲלַהּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara questions this resolution: This works out well according to the one who said that one who has intercourse while his organ is dead with those with whom relations are forbidden, is exempt, as this is not considered an act of intercourse. However, according to the one who said that he is liable, what is there to say? Rather, according to this opinion, the verse excludes one who has intercourse with a dead woman. As it might enter your mind to say: Since after death she is also called her husband’s kin, say that one who had intercourse with her should be liable to receive punishment for committing adultery with a married woman. It therefore teaches us that intercourse with a dead woman is not considered intercourse at all.
The Gemara questions this resolution: This works out well according to the one who said that one who has intercourse while his organ is dead with those with whom relations are forbidden, is exempt, as this is not considered an act of intercourse. However, according to the one who said that he is liable, what is there to say? Rather, according to this opinion, the verse excludes one who has intercourse with a dead woman. As it might enter your mind to say: Since after death she is also called her husband’s kin, say that one who had intercourse with her should be liable to receive punishment for committing adultery with a married woman. It therefore teaches us that intercourse with a dead woman is not considered intercourse at all.
ערך מת
מת – א(סנהדרין נה.) בקושי לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש מת (יבמות נה:) שכבת זרע דאשת איש פרט למשמש מת הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה וכו׳ פי׳ גיד בלא קושי נקרא מת וכן מפורש (שבועות יח) נועץ ציפורניו בקרקע עד שימות הגיד (כתובות לז) לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר וגם בעניו יומת אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אין לו אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה פי׳ דרך עליה לא נתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו (מכות ט: סוטה מד) מת תופש ארבע אמות לטומאה (ראש השנה כ) מאי טיבותא אמר עולא משום ירקיא רבי אחא ברבי חנינא אמר משום מיתיא פי׳ דהיכא דאיקלע יום הכפורים בששי בשבת או באחד בשבת אם ישאר המת שני ימים יסריח אבל ירקא אפשר בחמימי פי׳ אע״ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מינייהו וי״א למשקלינהו ולבשולינהו ולמישבקינהו בחמימי דאכיל להון במוצאי יום הכפורים. בעממי שיקברום גוים (מעילה טז) מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין. פי׳ תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה. (מועד קטן כח) למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה וכו׳ למה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות וכו׳ (בויקרא רבה אחרי מות) למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה וכו׳ למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה וכו׳. באחד בניסן מתו בני אהרן מזכיר מיתתן ביום הכפורים וכו׳ (בילמדנו זאת חקת התורה) מה ראה לסמוך פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים פרשת פרה היתה בשנה השנית ומיתת מרים היתה בסוף ארבעי׳ שנה וכו׳ (בויקרא רבה בצו) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות וכו׳ וישנה בערך למה. (מועד קטן כח) מותא כי מותא ומרעין חיבולא פי׳ המות של זה כמיתת כל אדם אריכות חוליו תוספת כריבית על המלוה.
א. [טאדט.]
הניחא למ״ד – בשבועות בפרק ידיעות הטומאה.
למשמש מתה – אשת איש לאחר מיתתה.
סד״א הואיל ולאחר מיתתה – שארו דבעלה מיקרי דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו (ויקרא כא) ואמרי׳ שארו זו אשתו ליחייב עליה.
לאחר מיתה נמי שארו איקרי כו׳ – והא דפשיטא לן בפרק יש נוחלין (ב״ב דף קיד:) דאין הבעל יורש את אשתו כשהוא בקבר וקאמר נמי התם כשם שאין האיש יורש את אשתו בקבר להנחיל לקרוביו כך הבן לא יירש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב הא דפשיטא ליה בבעל טפי מבבן היינו מהך דרשא דהכא דאשמועינן דלאחר מיתה לא מיקרי שארו וא״ת דבפרק ד׳ מיתות (סנהדרין סו:) ממעט משמש מתה מקרא אחרינא דדריש התם ומתו גם שניהם פרט למעשה הורדוס והיינו משמש מתה כדאמר בבבא בתרא (דף ג:) דהטמין בדובשא ינוקתא דבי חשמונאי והיה בא עליה לייתובי יצריה ואר״י דאיצטריך דרשא דשמעתין למאן דדריש התם ומתו גם שניהם עד שיהו שניהם שוים והא דקאמר התם ואידך מעשה הורדוס לאו כלום הוא המ״ל דנפקא ליה מקרא דהכא אלא דניחא ליה לאוקמי ההוא תנא דדריש עד שיהו שניהם שוים אפילו כמ״ד משמש מת בעריות פטור ויש ספרים דגרסי התם פרט למעשה חידודין וכן גורס בערוך ופי׳ רש״י שם דמעשה חידודין היינו דרך אברים וקשה דהכא פשיטא ליה לאביי דדרך אברים לאו כלום הוא וי״ל דהיינו כמ״ד התם דמעשה חידודין לאו כלום הוא ואפילו למאן דממעט התם מקרא איכא למימר דמקרא דהתם פשיטא ליה לאביי הכא.
בד״ה לאחר מיתה נמי שארו כו׳ בסופו ואפילו למ״ד דממעט התם מקרא איכא למימר דמקרא דהתם פשיטא ליה לאביי הכא עכ״ל בפרק ד׳ מיתות דקאמר ואידך מעשה הורדוס לאו כלום הוא לא רצו התוס׳ לפרש דה״נ מקרא דהכא פשיטא ליה התם דלישנא דלאו כלום הוא לא משמע להו דמקרא דהכא קאמר אלא דלאו כלום הוא ולא צריך קרא אבל לישנא דאביי דאמר הכא פריצותא אסר רחמנא משמע להו שפיר דאקרא דהתם סמך לומר הכי וק״ל:
ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] כי המשמש מת בעריות פטור, שאין זו נחשבת ביאה, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שאף בזה חייב, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? אלא לשיטה זו בא הכתוב, ללמד: פרט למשמש מתה, שאם בועל אשה מתה אינו חייב. דסלקא דעתך אמינא [שיעלה על דעתך לומר] הואיל ולאחר מיתה נמי איקרי [גם כן היא קרויה] ״שארו״, לגבי בעלה, ואם כן אימא ליחייב עלה [אמור שיתחייב עליה] אחר הבא עליה משום ניאוף באשת איש, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שביאת מתה אינה קרויה ביאה, ואינו חייב עליה.
The Gemara questions this resolution: This works out well according to the one who said that one who has intercourse while his organ is dead with those with whom relations are forbidden, is exempt, as this is not considered an act of intercourse. However, according to the one who said that he is liable, what is there to say? Rather, according to this opinion, the verse excludes one who has intercourse with a dead woman. As it might enter your mind to say: Since after death she is also called her husband’s kin, say that one who had intercourse with her should be liable to receive punishment for committing adultery with a married woman. It therefore teaches us that intercourse with a dead woman is not considered intercourse at all.
הכל
(8) דְּסוֹטָה לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא שִׁכְבַת זָרַע פְּרָט לְדָבָר אַחֵר מַאי דָּבָר אַחֵר אָמַר רַב שֵׁשֶׁת פְּרָט לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כְּתִיב.
The Gemara addresses the third case: Why do I need the expression cohabitation with seed in the context of a sota? It is needed for that which is taught in a baraita, that the expression a cohabitation with seed excludes something else. The Gemara asks: What is this something else? Rav Sheshet said: It excludes a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself and have atypical, i.e., anal, sexual intercourse with another man. Rava objected to this explanation and said to him: It is written: “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22), indicating that there are two types of intercourse with a woman, and the same halakha applies to both.
The Gemara addresses the third case: Why do I need the expression cohabitation with seed in the context of a sota? It is needed for that which is taught in a baraita, that the expression a cohabitation with seed excludes something else. The Gemara asks: What is this something else? Rav Sheshet said: It excludes a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself and have atypical, i.e., anal, sexual intercourse with another man. Rava objected to this explanation and said to him: It is written: “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22), indicating that there are two types of intercourse with a woman, and the same halakha applies to both.
לשקינא לה שלא כדרכה – שהיה חושדה עמו בכך וכשאמר אל תסתרי עמו ידוע לכל דלדעת כן הזהירה דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא לשקינא לה שלא כדרכה אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה.
משכבי אשה כתיב – הוקשו שניהן.
והביטוי הזה (״שכבת זרע״) שנאמר בסוטה למה לי? לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא], מה שנאמר: ״ושכב איש אותה שכבת זרע״ (שם), הרי זה פרט לדבר אחר. ושואלים: מאי [מה] פירוש ״דבר אחר״? למה הכוונה בביטוי מרמז זה? אמר רב ששת: פרט למקרה שקינא לה בעלה והזהירה שלא תיבעל לאחר ביאה שלא כדרכה. אמר ליה [לו] רבא: הלא ״משכבי אשה״ כתיב [נאמר] בסוטה, ומכאן למדים שיש איסור בכל סוגי משכבות באשה!
The Gemara addresses the third case: Why do I need the expression cohabitation with seed in the context of a sota? It is needed for that which is taught in a baraita, that the expression a cohabitation with seed excludes something else. The Gemara asks: What is this something else? Rav Sheshet said: It excludes a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself and have atypical, i.e., anal, sexual intercourse with another man. Rava objected to this explanation and said to him: It is written: “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22), indicating that there are two types of intercourse with a woman, and the same halakha applies to both.
הכל
(9) אֶלָּא אָמַר רָבָא פְּרָט לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ דֶּרֶךְ אֵבָרִים א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי פְּרִיצוּתָא אֲסַר רַחֲמָנָא.
Rather, Rava said: It excludes a situation where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. The verse indicates that the wife does not become prohibited to her husband if she secludes herself with the man after this warning. Abaye said to him: Does the Merciful One prohibit a woman to her husband due merely to licentious behavior without sexual intercourse? Since this behavior would not render a woman prohibited to her husband, it is obvious that a warning that explicitly mentions this behavior is insufficient to cause the woman to become a sota if she then secludes herself with the man.
Rather, Rava said: It excludes a situation where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. The verse indicates that the wife does not become prohibited to her husband if she secludes herself with the man after this warning. Abaye said to him: Does the Merciful One prohibit a woman to her husband due merely to licentious behavior without sexual intercourse? Since this behavior would not render a woman prohibited to her husband, it is obvious that a warning that explicitly mentions this behavior is insufficient to cause the woman to become a sota if she then secludes herself with the man.
דרך אברים – מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים.
פריצותא קאסר רחמנא – בתמיה. כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה.
לשקינא לה דרך אברים – ואם תאמר הא אפילו אמר לה אל תסתרי סתם הוי קינוי ואם כן מה בכך אם הזכיר נמי דרך אברים כיון דאמר לה נמי אל תסתרי ויש לומר דהכי פירושו שקינא לה דרך אברים שאמר לה איני חושדך אלא דרך אברים וכן שלא כדרכה.
אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה שלא תיסתר עם אחר — והזהיר אותה לא על בעילה אלא על מגע האבר דרך אברים אחרים, ואת זה ממעט הכתוב, שאין אשה נאסרת בכך. אמר ליה [לו] אביי: וכי פריצותא אסר רחמנא [פריצות אסרה התורה]? שאכן דבר זה הוא בגדר פריצות, אבל איננו נכלל במונח ״ביאה״!
Rather, Rava said: It excludes a situation where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. The verse indicates that the wife does not become prohibited to her husband if she secludes herself with the man after this warning. Abaye said to him: Does the Merciful One prohibit a woman to her husband due merely to licentious behavior without sexual intercourse? Since this behavior would not render a woman prohibited to her husband, it is obvious that a warning that explicitly mentions this behavior is insufficient to cause the woman to become a sota if she then secludes herself with the man.
הכל
(10) אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי פְּרָט לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ בִּנְשִׁיקָה הָנִיחָא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר זוֹ נְשִׁיקָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.
Rather, Abaye said: It excludes a case where he was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and kiss, i.e., have external contact of the sexual organs. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona; therefore, mere external contact is not considered sexual intercourse. However, according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is a kiss, what is there to say?
Rather, Abaye said: It excludes a case where he was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and kiss, i.e., have external contact of the sexual organs. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona; therefore, mere external contact is not considered sexual intercourse. However, according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is a kiss, what is there to say?
בנשיקה – אבר נושק במקום תשמיש.
הניחא למ״ד – לקמן בשמעתין העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה לאו העראה היא ולא מיתסרא לבעלה בהכי שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא.
אלא למ״ד נשיקה העראה היא – היכי ממעט לה.
אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה שלא תיסתר עם איש שאינו בא עליה ביאה גמורה אלא בנשיקה, כלומר, שמשיק את איברו באיברה בנשיקה (בהשקה) — במגע בלבד. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] העראה זו הכנסת עטרה של איבר הזכר לתוך איבר הנקיבה. ולכן מגע (״נשיקה״) בלבד אינו קרוי ביאה, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] העראה זו נשיקה, ועצם המגע בלבד נקרא העראה, מאי איכא למימר [מה יש לומר], איך אפשר למעט נשיקה?
Rather, Abaye said: It excludes a case where he was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and kiss, i.e., have external contact of the sexual organs. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona; therefore, mere external contact is not considered sexual intercourse. However, according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is a kiss, what is there to say?
הכל
(11) אֶלָּא לְעוֹלָם לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ דֶּרֶךְ אֵבָרִים וְאִיצְטְרִיךְ סד״א סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא בִּקְפֵידָא דְבַעַל תְּלָה רַחֲמָנָא וְהָא קָא קָפֵיד קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
Rather, the expression: Something else, in the baraita, is actually referring to a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. And it is necessary to state that the woman does not become prohibited to her husband as a sota in this case, as it might enter your mind to say that the Merciful One made this halakha dependent on the husband’s objection, as it is his decision to warn his wife, and since he objects to contact of this nature, she becomes a sota if she secludes herself after this warning. The Torah therefore teaches us that this is not considered a warning.
Rather, the expression: Something else, in the baraita, is actually referring to a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. And it is necessary to state that the woman does not become prohibited to her husband as a sota in this case, as it might enter your mind to say that the Merciful One made this halakha dependent on the husband’s objection, as it is his decision to warn his wife, and since he objects to contact of this nature, she becomes a sota if she secludes herself after this warning. The Torah therefore teaches us that this is not considered a warning.
אלא, לעולם יש לחזור לפירוש ראשון, ו״דבר אחר״ פירושו פרט לשקינא לה ממגע אבר אדם זר דרך אברים אחרים, ואיצטריך [והוצרך] הדבר להיאמר שאין זה קינוי, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי בקפידא [במידת ההקפדה] של הבעל תלה רחמנא [תלתה התורה] את הקינוי, שהרי הדבר תלוי ברצונו לקנא, והא קא קפיד [והרי הוא מקפיד] גם על מגע כזה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין היא נאסרת אלא בביאה ממש.
Rather, the expression: Something else, in the baraita, is actually referring to a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. And it is necessary to state that the woman does not become prohibited to her husband as a sota in this case, as it might enter your mind to say that the Merciful One made this halakha dependent on the husband’s objection, as it is his decision to warn his wife, and since he objects to contact of this nature, she becomes a sota if she secludes herself after this warning. The Torah therefore teaches us that this is not considered a warning.
הכל
(12) אָמַר שְׁמוּאֵל הַעֲרָאָה זוֹ נְשִׁיקָה מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמַּנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ עַל פִּיו אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִדְחוֹק הַבָּשָׂר.
§ The Gemara returns to the precise definition of the initial stage of intercourse. Shmuel said: The definition of the initial stage of intercourse is a kiss, i.e., external contact of the sexual organs. Shmuel explains: This is comparable to a person who places his finger on his mouth; it is impossible that he not press the flesh of his lips. Similarly, when there is contact of the sexual organs, there will certainly be at least a small amount of penetration, and this is considered an act of sexual intercourse.
§ The Gemara returns to the precise definition of the initial stage of intercourse. Shmuel said: The definition of the initial stage of intercourse is a kiss, i.e., external contact of the sexual organs. Shmuel explains: This is comparable to a person who places his finger on his mouth; it is impossible that he not press the flesh of his lips. Similarly, when there is contact of the sexual organs, there will certainly be at least a small amount of penetration, and this is considered an act of sexual intercourse.
אמר שמואל העראה זו נשיקה משל לאדם שהניח אצבעו על פיו א״א שלא ידחוק את הבשר: כי אתא ר״ש ב״י רא״י העראה זו הכנסת עטרה. פי׳ ואע״ג שהזריע בך אינו חייב בשפחה חרופה שאין זו גמר ביאה, גמר ביאה ממש פי׳ שהכניס כל האבר והזריע וגמר ביאתו.
ב בעניין ההגדרה המדוייקת מהי העראה, אמר שמואל: העראה זו נשיקה. כלומר, מגע של איבר הזכר והנקיבה זה בזה, ומדוע אנחנו אומרים שהמגע הזה נחשב כביאה — משל לאדם שמניח אצבעו על פיו, אי אפשר שלא ידחוק הבשר משהו. ולכן גם מגע האבר, אי אפשר שלא ייכנס בפנים משהו ולכן אף זה קרוי ביאה.
§ The Gemara returns to the precise definition of the initial stage of intercourse. Shmuel said: The definition of the initial stage of intercourse is a kiss, i.e., external contact of the sexual organs. Shmuel explains: This is comparable to a person who places his finger on his mouth; it is impossible that he not press the flesh of his lips. Similarly, when there is contact of the sexual organs, there will certainly be at least a small amount of penetration, and this is considered an act of sexual intercourse.
הכל
(13) כִּי אֲתָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גְּמַר בִּיאָה בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת שִׁכְבַת זֶרַע אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל בִּיאַת הַמֵּירוּק מַאי לָאו מֵירוּק גִּיד לָא מֵירוּק עֲטָרָה.
When Rabba bar bar Ḥana came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: The completion of intercourse stated with regard to a designated maidservant is the insertion of the corona, and no more. Rav Sheshet raised an objection based upon the following baraita: The phrase cohabitation with seed indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of sexual intercourse. What, does this not refer to the complete insertion of the member? The Gemara responds: No, it is possible that it is referring to the complete insertion of the corona.
When Rabba bar bar Ḥana came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: The completion of intercourse stated with regard to a designated maidservant is the insertion of the corona, and no more. Rav Sheshet raised an objection based upon the following baraita: The phrase cohabitation with seed indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of sexual intercourse. What, does this not refer to the complete insertion of the member? The Gemara responds: No, it is possible that it is referring to the complete insertion of the corona.
גמר ביאה זו הכנסת עטרה – מכלל דנשיקה העראה היא כשמואל.
שכבת זרע – בשפחה חרופה קאי.
עטרה – ראש הגיד היא ואינה מן הגיד אלא בשר.
מירוק – שמזריע.
אינו חייב אלא על ביאת מירוק – נראה דמחייב בשפחה חרופה אפילו בלא הוצאת זרע אלא שתהא ביאה הראויה להזריע כמו באשת איש דלא בעינן הוצאת זרע אף על גב דכתיב בה ש״ז ולא אתא למעוטי בשפחה חרופה אלא העראה ושלא כדרכה בספ״ב דכריתות (דף יא:) ונראה דלמ״ד העראה זו הכנסת עטרה אין ראויה להתעבר בהעראה אלא במירוק גיד שאם היתה ראויה להתעבר לא הוה מוקמי קרא למעוטי העראה אלא שלא כדרכה.
מירוק גיד. הוא שגומר להכניס כל הגיד. ומירוק הוא לשון גמר, כדאמרי׳1 המתחיל במצוה אומרים לו מרוק, כלומ׳ גמור. ור״ש2 פי׳ מירוק גיד שמזריע. ולא נהיר, דמירוק הוי דומיא דמירוק עטרה, מה מירוק עטרה הוא שמכניס כל העטרה, אף מירוק גיד שמכניס כל הגיד. מי לימ׳ פליגא. דשמואל הויא הכנסת עטרה גמר ביאה, או דלמ׳ תרויהו בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו.
1. ירושלמי ר״ה פ״א ה״ח.
2. ד״ה מירוק.
כי אתא [כאשר בא] רבה בר בר חנה מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן: גמר ביאה האמור בשפחה חרופה — זו הכנסת עטרה ולא יותר מזה. מתיב [מקשה] על כך רב ששת ממה ששנינו: כיון שנאמר בשפחה חרופה ״שכבת זרע״, משמע שאינו חייב בה אלא על ביאת המירוק, כלומר, ביאה גמורה. מאי לאו [האם לא] הכוונה — מירוק גיד (כל האיבר)?! ודוחים: לא, אפשר לומר זה שמירוק הכוונה לגמר הכנסת עטרה בלבד.
When Rabba bar bar Ḥana came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: The completion of intercourse stated with regard to a designated maidservant is the insertion of the corona, and no more. Rav Sheshet raised an objection based upon the following baraita: The phrase cohabitation with seed indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of sexual intercourse. What, does this not refer to the complete insertion of the member? The Gemara responds: No, it is possible that it is referring to the complete insertion of the corona.
הכל
(14) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דהַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה אֲמַרוּ לֵיהּ וְהָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לָא אָמַר הָכִי אֲמַר לְהוּ אוֹ אִיהוּ שַׁקְרַאי אוֹ אֲנָא שַׁקְרַי.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. They said to him: But Rabba bar bar Ḥana did not say so, as he taught that Rabbi Yoḥanan said that the insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse and is not considered merely the initial stage of intercourse. He said to them: Either he lied or I am lying. There is clearly a contradiction, and one of us cited Rabbi Yoḥanan’s opinion incorrectly.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. They said to him: But Rabba bar bar Ḥana did not say so, as he taught that Rabbi Yoḥanan said that the insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse and is not considered merely the initial stage of intercourse. He said to them: Either he lied or I am lying. There is clearly a contradiction, and one of us cited Rabbi Yoḥanan’s opinion incorrectly.
כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן אחרת: העראה — זו הכנסת עטרה. אמרו ליה [לו]: והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי [כך], שהרי הוא מסר בשם ר׳ יוחנן שהכנסת עטרה היא ביאה גמורה! אמר להו [להם]: או איהו שקראי [הוא שיקר] או אנא שקרי [אני משקר], כלומר, ברור שיש כאן סתירה ואחד מאיתנו לא מסר את הדברים כראוי.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. They said to him: But Rabba bar bar Ḥana did not say so, as he taught that Rabbi Yoḥanan said that the insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse and is not considered merely the initial stage of intercourse. He said to them: Either he lied or I am lying. There is clearly a contradiction, and one of us cited Rabbi Yoḥanan’s opinion incorrectly.
הכל
(15) כִּי אֲתָא רָבִין א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה אַדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וַדַּאי פְּלִיג אַדִּשְׁמוּאֵל מִי לֵימָא פְּלִיג.
When Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. The Gemara comments: He certainly disagrees with Rabba bar bar Ḥana, who cited Rabbi Yoḥanan as stating that insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse. Shall we say that he also disagrees with Shmuel, who defined the initial stage of intercourse as external contact of the sexual organs?
When Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. The Gemara comments: He certainly disagrees with Rabba bar bar Ḥana, who cited Rabbi Yoḥanan as stating that insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse. Shall we say that he also disagrees with Shmuel, who defined the initial stage of intercourse as external contact of the sexual organs?
ודאי פליגא – דהא אמר הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה והכא קרי לה העראה.
אדשמואל – דאמר נשיקה הוי העראה.
מי לימא פליג – דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה ולרבין נשיקה לאו כלום היא או דלמא תרוייהו בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.
כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה. ומעירים: על רבה בר בר חנה ודאי פליג [הוא חולק], שהרי רבה בר בר חנה אמר שהכנסת עטרה היא גמר ביאה, והשאלה היא: על שמואל שאומר שהעראה זו נשיקה מי לימא פליג [האם לומר שחולק הוא]?
When Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. The Gemara comments: He certainly disagrees with Rabba bar bar Ḥana, who cited Rabbi Yoḥanan as stating that insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse. Shall we say that he also disagrees with Shmuel, who defined the initial stage of intercourse as external contact of the sexual organs?
הכל
(16) לֹא מִנְּשִׁיקָה וְעַד הַכְנָסַת עֲטָרָה הַעֲרָאָה קָרֵי לַהּ.
The Gemara responds: No; it is possible that there is no dispute between them, and Ravin said that Rabbi Yoḥanan calls the entire process from a kiss until the insertion of the corona the initial stage of intercourse, while anything beyond that point is a complete act of sexual intercourse.
The Gemara responds: No; it is possible that there is no dispute between them, and Ravin said that Rabbi Yoḥanan calls the entire process from a kiss until the insertion of the corona the initial stage of intercourse, while anything beyond that point is a complete act of sexual intercourse.
ודוחים: לא, אפשר לומר שאין הם חולקים, אלא מנשיקה ועד הכנסת עטרה — העראה קרי [קורא] לה רבין בשם ר׳ יוחנן וביותר מזה קרוי ביאה.
The Gemara responds: No; it is possible that there is no dispute between them, and Ravin said that Rabbi Yoḥanan calls the entire process from a kiss until the insertion of the corona the initial stage of intercourse, while anything beyond that point is a complete act of sexual intercourse.
הכל
(17) כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה גְּמַר בִּיאָה גְּמַר בִּיאָה מַמָּשׁ
When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he reported that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona, whereas a complete act of sexual intercourse is literally a complete act of sexual intercourse, i.e., insertion of the male organ beyond the corona.
When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he reported that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona, whereas a complete act of sexual intercourse is literally a complete act of sexual intercourse, i.e., insertion of the male organ beyond the corona.
ערך ער
ער – א(כריתות י:) כל העריות עשה בהן את המערה כגומר (יבמות נה:) א״ר יוחנן הערה זו הכנסת עטרה גמר ביאה גמר ביאה ממש מכאן ואינך אינו אלא כנשיקה ופטור (חולין כט) ודלמא טעמא דרבי שמעון התם הואיל ומערה בבעלי חיים דתני איחור של תאנה שנפלה ומעירה אפילו בקליפתה (טבול יום פרק ג) אוכל שנפרס ומעורה במקצת (בסוף עוקצין) יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפתה. תבואה שנעקרה ומעורה ואפי׳ בשרש קטן (חולין מז) נידלדלה הכבד ומעורה בטרפשין מהו פי׳ מעורה דבוקה כדגרסינן (יומא נד) מאי כמער איש ולויות אמר רבה בר רב שילא כאיש המעורה בלוייה שלו. וכתיב ודבק באשתו ש״מ שהמיעור היא הדבוק. (גיטין כ) בעי רב פפא ה״ז גיטיך והנייר בין שיטה לשיטה מהו וכו׳ עד לא צריכא דמערה פי׳ כגון הלמ״ד של מטה מגעת לשיטה של מעלה וכן הנונין לשיטה של מטה. (ביצה ז) רבי יעקב אומר אם היו מעורין בגידין אסורות פי׳ גאון מאי איריא דקרי לה לשון עירוב כדאמרינן בטבול יום ונשא מעורה ויש מהן הרבה בתלמוד ובמשנה והרבה בל׳ ארמי מחליפין א׳ בע׳ כלומר מידי דמערבא.
ערך כרת
כרת – ב(סנהדרין ס:) אתרו ביה קטלא ולא אתרו ביה כרת (יבמות קיט.) מימינו בכסף שתינו פי׳ התורה נמשלה במים. בכסף שתינו אותה מאי היא בשעת הסכנה נשאלה שאילה זו וכו׳ עד זו לא צריכה לאיסור אשת איש שהוא כרת היתרתה לאיסור לאו שהוא מחזיר גרושתו משנשאת לא כ״ש (בראשית רבה כט) א״ר חנין נעשה בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול הוי יושבי חבל הים גוי כרתים שהוא ראוי כרת ובאיזה זכות עומד וכו׳ עד פתר לה לשבח היינו דאת אמ׳ כורתי בריתי עלי זבח כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת למען יכרתו אין כתיב כאן אלא למען יכרת כאיניש דיימר ימחוק שמיה דפלן דאפיק ברי לתרבות בישא (חולין לא) לאיסור כרת היתרת לאיסור לאו לא כ״ש פי׳ ר״ח ז״ל שניהן בידי שמים עון מיתה פחות מעון כרת כי הכרת הוא ובניו והמיתה הוא ולא בניו ומצאנו סיוע לדבריו (יבמות נה) ואנו עתידין לפרשו בעזרת העוזר בערך ער. כרתי ופלתי כבר פי׳ בערך אחר.
ערך שק
שק – ג(ביצה יז:) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם פי׳ ממלא כלי אבן מהם ונותנן במים החיים שיהו נוגעין מים למים ויטהרו אבל לא מטבילין כלים טמאים לטהרם על גבי מימיהן משיקין מלשון ותשק ידי לפי (פסחים נב:) מי החג שנטמאו והשיקן ואח״כ הקדישן טהורין הקדישן ואח״כ השיקן טמאין פי׳ שוקען במי מקוה לטהרן אע״פ שנכנסו תחת המים שנמצאו כזרועין במקוה לא עלתה להן טהורין שאין זריעה מטהרת בהקדש (יבמות נה) אמר שמואל העראה זו נשיקה וכו׳ (סוטה כד) פרט לשקינא לה בנשיקה.
א. [ענטבנעסען.]
ב. [איינשניידען.]
ג. [איבערגיסין איבערפליסען.]
כי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן: העראה — זו הכנסת עטרה, גמר ביאה זה גמר ביאה ממש.
When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he reported that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona, whereas a complete act of sexual intercourse is literally a complete act of sexual intercourse, i.e., insertion of the male organ beyond the corona.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות נה: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות נה:, רי"ף יבמות נה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות נה:, רש"י יבמות נה:, תוספות יבמות נה:, תוספות ישנים יבמות נה:, ההשלמה יבמות נה:, פסקי רי"ד יבמות נה:, רמב"ן יבמות נה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות נה: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות נה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות נה: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות נה:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות נה:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות נה:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות נה:, אסופת מאמרים יבמות נה:
Yevamot 55b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 55b, Rif by Bavli Yevamot 55b, Collected from HeArukh Yevamot 55b, Rashi Yevamot 55b, Tosafot Yevamot 55b, Tosefot Yeshanim Yevamot 55b, HaHashlamah Yevamot 55b, Piskei Rid Yevamot 55b, Ramban Yevamot 55b, Rashba Yevamot 55b, Meiri Yevamot 55b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 55b, Ritva Yevamot 55b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 55b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 55b, Steinsaltz Commentary Yevamot 55b, Collected Articles Yevamot 55b