Sotah 24a – סוטה כד.‏ – Shas HaMeforash

(1)

וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה.

or Gibeonite woman who was married to a Jew of unflawed lineage, or a Jewish woman of unflawed lineage who was married to a mamzer or a Gibeonite, all of these women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts, as the sota ritual applies only to permitted marriages.

רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

נתינה – מן הגבעונים ואסורין לבא בישראל כדאמרינן ביבמות (דף עח:) דוד גזר עליהן.

לא שותות – דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה והכי תניא בספרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכ״ג וכו׳.

ולא נוטלת כתובתה – ואע״ג דשאר אלמנה לכ״ג לא קנסוה רבנן כתובה כדאמרינן בכתובות בפרק אלמנה נזונית (דף ק:) זו אין לה דסתירתה גרמה לה ליאסר עליו ואפי׳ היא ראויה לו הלכך לאו בת כתובה היא דלא עדיפא מכשרה.

מתו בעליהן כו׳ ובה״א או שותות או לא נוטלות כתובה ובכתובות פ׳ האשה שנפלו פריך או שותות והביא האיש את אשתו אמר רחמנא וליכא אלא מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה:

רש״י בד״ה ולא נוטלות כו׳ שזינתה אסורה ליבמה כו׳ כן צריך להיות ונ״ב נראה לי:

תוס׳ בד״ה שאינה כו׳ במתני׳ עקרה עכ״ל הס״ד ואח״כ מה״ד ושאר כל הנשים או שותות תימה כו׳ עכ״ל כצ״ל:

ונתינה מן הגבעונים האסורים לבוא בקהל, הנשואה לישראל, ובת ישראל הנשואה לממזר ולנתין — לא שותות ולא נוטלות כתובה שרק המותרות להינשא לבעליהן שותות.

or Gibeonite woman who was married to a Jew of unflawed lineage, or a Jewish woman of unflawed lineage who was married to a mamzer or a Gibeonite, all of these women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts, as the sota ritual applies only to permitted marriages.

מאמרים באתר אסיף

תביעת ״אשה סוטה״ / יונתן גרוסמן (עלון שבות 142, הר עציון תשנ״ה)

רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה ^אהָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי בוְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה גוְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה.

And the following women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts: A woman who confesses and says: I am defiled, and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled, and a woman who says: I will not drink the bitter water, even if she does not confess her guilt.

א. א רמב״ם הלכות סוטה ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ד
ב רמב״ם הלכות סוטה א׳:י״ד
ג רמב״ם הלכות סוטה ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ד

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה סוטה ד׳:ב׳

ירושלמי סוטה ד׳:ב׳

א רמב״ם הלכות סוטה ב׳:א׳

סמ״ג מצוות עשה כ״ד

ב רמב״ם הלכות סוטה א׳:י״ד

ג רמב״ם הלכות סוטה ב׳:א׳

סמ״ג מצוות עשה כ״ד

ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה: המודה ואומרת ״טמאה אני״, וכן זו שבאו לה עדים המעידים שהיא טמאה, והאומרת ״איני שותה״ אף שאינה מודה שנטמאה, מאחר שהיא מסרבת לעשות זאת שלא לשתות ולא משום שנפטרה מכך.

And the following women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts: A woman who confesses and says: I am defiled, and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled, and a woman who says: I will not drink the bitter water, even if she does not confess her guilt.

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת.

However, a woman whose husband said: I will not have her drink, and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple, collect payment of their marriage contracts even though they do not drink the bitter water, as it is due to the husbands that they do not drink.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עליה בדרך – שהוא גרם לה שלא תשתה נוטלת כתובתה.

אולם, זו שאמר בעלה ״איני משקה״, וכן זו שבעלה בא עליה בדרך לבית המקדש להשקותה, לאחר שקינא לה ונסתרה — נוטלות כתובה למרות שלא שותות, שהרי אשמת הבעל היא שאינה שותה.

However, a woman whose husband said: I will not have her drink, and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple, collect payment of their marriage contracts even though they do not drink the bitter water, as it is due to the husbands that they do not drink.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) מֵתוּ בַּעְלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת ובה״אוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^דאוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּתָן.

If the husbands of sota women died before their wives drank the bitter water, Beit Shammai say: They collect payment of their marriage contracts and they do not drink the bitter water. And Beit Hillel say: They either drink the bitter water or they do not collect payment of their marriage contracts.

ד. ד רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ז׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ז׳

מתו בעליהן – של כל סוטות הנסתרות וראויות לשתות ולא הספיקו להשקותן כו׳.

ולא שותות – דבעינן והביא האיש את אשתו וגו׳.

וב״ה אומרים או שותות או לא נוטלות כתובה – כלומר מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה ובגמ׳ מפרש פלוגתייהו.

¹בית שמאי אומרים נוטלת כתובתה – ואם תאמר מ״ש דאמרי ב״ש נוטלת כתובתה ובפרק מי שמת (ב״ב דף קנח.) גבי נפל הבית עליו ועל אשתו נפל הבית עליו ועל אביו והיתה עליו כתובת אשה וכו׳ דאמרי ב״ש יחלוקו הואיל וספק הוא מי מת ראשון וכן בפרק החולץ (יבמות דף לח:) ובכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות פ:) גבי שומרת יבם שמתה מה יעשו בנכסים הנכנסין והיוצאין עמה בית שמאי אומרים יחלוקו ומפרש בגמרא בפ׳ החולץ (יבמות דף לח:) משום דזיקת נשואה עושה ספק נשואה אלמא דמספיקא אמרי ב״ש יחלוקו ולא מוקמי לכולהו נכסי בחזקת יורשי האשה מטעם שטר העומד לגבות כגבוי דמי י״ל גבי נפל הבית עליו ועל אביו לא היו לבן נכסים אלא שהיא אומרת האב ראשון מת וירש הבן וישתעבדו לכתובתה התם ודאי נכסי האב לא עמדו מעולם בכח האשה ואעפ״כ כיון דאמר כגבוי דמי הרי הוא ספק אם האב מת ראשון ועמדו הנכסים בחזקתה או הבן מת ראשון ואין לה באותם נכסים כלום ובחזקת היורשין הן הלכך ספק הוא אם עמד שטר שלה לגבות מאותן נכסים כלל הלכך חולקין וכן נפל הבית עליו ועל אשתו ספק אם היא מתה ראשונה וירשה הבעל שלא ניתנה לגבות מחיים אי נמי איפכא ויורשיה באין מכחה וכן גבי שומרת יבם שמתה אמר הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו אבל הכא שהיא בחיים והכתובה ניתן לגבות לאחר מיתת הבעל דכיון דדמיא כגבויה על היורשין להביא ראיה שזינתה וכה״ג אומר בפרק החולץ (יבמות דף לח:) רישא דאיתא לדידה הויא לה איהי ודאי ואינהו ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי סיפא מתה הללו באין לירש והללו באין לירש.

²בית הלל אומרים או שותות או לא נוטלות כתובתן – בפ׳ החולץ (יבמות דף לח:) מפרש מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובתן ולא ידענא בנכסי צאן ברזל מאי קא סבר ב״ה דבפ׳ מי שמת (ב״ב דף קנח.) גבי נפל הבית עליו ועל אשתו אמרי ב״ה הנכסים בחזקתן עומדות ופי׳ נכסי צאן ברזל ופליגי אמוראי בגמרא בחזקת מי בחזקת יורשי הבעל או בחזקת יורשי האשה ובר קפרא תני הללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו אבל הכא שהיא בחיים בחזקתה הן עומדים או דלמא כיון דאחריותם היו על הבעל היו בחזקתו ול״ש ושייכא בפלוגתא דהתם ובנכסי מלוג לא פליג ב״ה דאפי׳ גבי ספק מוקי להו בחזקת יורשי האשה וכ״ש הכא דאפי׳ ודאי זינתה לא הפסידתה כדאמר בפרק אלמנה ניזונית (כתובות דף קא.) היוצאת משום שם רע נוטלת מה שבפניה ויוצאה ופי׳ נכסי מלוג ואם תאמר מ״ש מתניתין מפלוגתא דרב הונא ורב יהודה ורב נחמן ור׳ יוחנן דפליגי בפ״ק דכתובות (דף יב) מנה לי בידך והלה אמר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור ה״נ היא טוענת ברי אבל הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותהוי תיובתא דרב הונא י״ל מאחר שהתורה עשאה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי ופלוגתא דמתני׳ התם הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים לא שייכא להכא דהתם אפילו ב״ש מודו דשמא אותו שטר מעולם לא עמד לגבות שהרי הבעל טוען מקחו היה מקח טעות והכא לא שייך למימר אליבא דב״ה העמד אשה על חזקתה ואימור לא זינתה שהרי רגלים [לדבר] שקינא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק.

1. תוס׳ ד״ה ״בית שמאי״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ה.

2. תוס׳ ד״ה ״בית הלל״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ה:.

משנה מעוברת חבירו ומיניקת חברו לא שותה ולא נוטלת כתובה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד לא שותה ולא נוטלת כתובה ר׳ אלעזר אומר יכול הוא לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתבה אמר הר״ם פי׳ ר׳ מאיר סובר כמו שנשא מעוברת חבירו ומיניקת חברו יוציא ולא יחזיר עולמית ולזה הוא אצלו עובר עבירה כמו ישראל שנשא נתינה והדומה לה ולזה לא ישקה אותה וחכמים אומרים שהוא יפרוש ממנה עד שישלים זמן היניקה והוא כ״ד חדש כמו שביארנו בגיטין חוץ מיום שנולד בו ור׳ אלעזר אמר שאמ׳ ית׳ ונקתה ונזרעה זרע שיתקן לידתה שתלד בקלות אם היה מנהגה שתלד בקושי או תלד זכר אם היה מנהגה שתלד נקבה ולזה אצלו אילונית וזקנה שותות ואם תאמר שבעלה עמה בעבירה להיותו נמנע מפריה ורביה ולא תשקה אותה מאלו הפנים הנה זה אינו אמת שהוא יכול לישא אשה אחרת וחכמים אומרים ונקתה ונזרעה זרע מי שהיא ראויה להזריע ואין הלכה כר׳ אלעזר והלכה כחכמים:

מתו בעליהן של הנשים שנסתרו וקינאו להן בעליהן עד שלא שתו, בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות, ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות כתובתן.

If the husbands of sota women died before their wives drank the bitter water, Beit Shammai say: They collect payment of their marriage contracts and they do not drink the bitter water. And Beit Hillel say: They either drink the bitter water or they do not collect payment of their marriage contracts.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמְנִיקַת חֲבֵירוֹ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^היָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחְזִירָהּ לְאַחַר זְמַן.

A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage and a woman who was nursing the child of another man at the time of her marriage neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. This is because by rabbinic law they may not marry for twenty-four months after the baby’s birth, and therefore these also constitute prohibited marriages. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He can separate from her, and remarry her after the time of twenty-four months has elapsed, and therefore these are considered permitted marriages, and the women can drink the bitter water.

ה. ה רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ט׳

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה סוטה ד׳:ג׳

ירושלמי סוטה ד׳:ג׳

ה רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ט׳

מעוברת חבירו – שמת והניחה מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים לינשא עד שיהא הולד בן ב׳ שנים שכך זמן יניקתו והלך זה ונשאה וקינא לה לא שותה שהרי אינה ראויה לו לקיימה.

יכול הוא להפרישה – עד כ״ד חדש ולהחזירה הלכך ראויה לאישות קרינא ביה.

מעוברת חברו ומינקת חבירו פ״ה אם מת והניח מעוברת או מינקת או שגרשה בעלה והיא מעוברת ומניקה ואסרוה חכמים לינשא עד שיהא הולד בן ב׳ שנים שכך זמן יניקתו והלך זה ונשאה וקנא לה לא שותה שהרי אינה ראויה לקיימה משמע מתוך פ״ה דאפי׳ מגורשת צריכה להמתין כ״ד חדש ודלא כפי׳ ה״ר שמשון מפלאירא בפרק אע״פ דדוקא באלמנה אמרי׳ דצריכה להמתין כ״ד חדש משום דמשעבדא ליה להניק בנו אבל בגרושה שאינה משעבדא להניקי אינה צריכה להמתין והכ׳ משמע דצריכה גרושה להמתין וכן פר״ת דבין גרושה ובין אלמנ׳ צריכה להמתין כ״ד חדש ומביא ראיה לדבריו דאף לב״ש דאמרי שומטת דד מפיו ולא משעבדא ליה אפי׳ הכי קאמרי שלא תנשא עד לאחר כ״ד חדש וכן משמע דאין חילוק בין גרושה לאלמנה מהני טעמי דמייתי ביבמות וכן פי׳ פ׳ אע״פ והא דלא תני להו בהדי אלמנה לכהן גדול משום דליכא בה ני כי אם איסור דרבנן אבל בהני דלעיל איכא איסורא דאורייתא. ואע״ג דתני לעיל חלוצה דאין בה אלא איסורא דרבנן משום דאגב דנקט גרושה נקט חלוצה ומחד קרא מסמיך להו ביבמות. יכול הוא להפרישה עד כ״ד חדש ולהחזירה הלכך ראויה לאישות קרי׳ ביה:

נשים האסורות לבעליהן מדברי סופרים כגון שנשא אשה מעוברת חבירו (שמת או שגירשה חבירו), או מניקת חבירו שאסרו חכמים לשאתה בתוך עשרים וארבעה חודש מלידת התינוק — לא שותות ולא נוטלות כתובה, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: אין כאן איסור גמור על נשים אלו, שהרי יכול הוא להפרישה ממנו ולהחזירה אליו לאחר זמן.

A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage and a woman who was nursing the child of another man at the time of her marriage neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. This is because by rabbinic law they may not marry for twenty-four months after the baby’s birth, and therefore these also constitute prohibited marriages. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He can separate from her, and remarry her after the time of twenty-four months has elapsed, and therefore these are considered permitted marriages, and the women can drink the bitter water.

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) ^ואַיְילוֹנִית וּזְקֵינָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה.

A sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children [ailonit], and an elderly woman, and a woman who is incapable of giving birth for other reasons, neither collect payment of their marriage contracts nor drink the bitter water, as marrying a woman who cannot give birth constitutes a violation of the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Elazar says: He can marry another woman and procreate through her; therefore, these are considered permitted marriages, and women in these categories can drink the bitter water.

ו. ו רמב״ם הלכות סוטה ב׳:י׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות סוטה ב׳:י׳

איילונית – דוכרניתא דלא ילדה שממעי אמה נבראת כך ואין לה סימני אשה לא דדים ולא שערות וקולה עבה.

ושאינה ראויה לילד – ששתת כוס עיקרין ואסורות לקיימה למי שאין לו בנים שהרי נצטוו ישראל על פריה ורביה.

שאינה ראויה לילד – רש״י פי׳ שתת כוס עיקרין אבל בפ׳ אע״פ (כתובות דף ס:) לא משמע הכי דמייתי התם ברייתא ותני בה או שהיתה היא עקרה זקינה ואיילונית ושאינה ראויה לילד אלמא דשאינה ראויה לילד לאו עקרה ולפרש״י שתת כוס עיקרין היינו עקרה וזה לשון ר״ח התם איכא למישאל היינו איילונית היינו עקרה היינו שאינה ראויה לילד ותשובה שאמרנו בפרק יש נוחלין (ב״ב דף קיט:) ניסת לכ׳ יולדת עד מ׳ ניסת למ׳ שוב אינה יולדת וה״ה שנוכל לפרש שאינה ראויה לילד ששהתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה דעתה לינשא דאמר בסוף פרק ד׳ אחים (יבמות דף לד:) אמר רב נחמן אמר שמואל כל ששהתה אחר בעלה י׳ שנים שוב אינה מתעברת כי אתא רבין אר״י ל״ש אלא שאין דעתה לינשא ואע״ג דאמר בגמ׳ בעקרה וזקינה ולפי׳ ר״ח לא הזכיר עקרה במשנה י״ל דלא דק בלישנא מיהו תימה אמאי לא תנא נמי במתני׳ עקרה.

אמר המאירי מעוברת חברו או מינקת חברו ר״ל שמת זה או גירש והניח אשתו מעוברת או מניקה ובא זה ונשאה והרי שחכמים אסרוה עד שיהא הולד בן שתי שנים שהוא זמן יניקתו וזה שנשאה באיסור זה קינא לה ונסתרה לא שותה ולא נוטלת כתובה שהרי אינה ראויה לאישות דברי ר׳ מאיר וחכמים חולקין לומר שראויה לאישות היא שהרי יכול הוא להוציאה ושיחזיר לסוף כ״ד חדשים והלכה כחכמים:

אילונית והיא הידועה בסימנין המבוארים במסכת יבמות וזקנה כל כך שנפסקו ממנה עונותיה בשלש וסתות רצופים סמוך לזקנותה ועקרה שנתבררה עקירתה על פי בקי שלא בסימני אילונית ויש מפרשים שנעקרה על ידי חולי או מכה ושאינה ראויה לילד כגון ששתת כוס עיקרין לא נוטלות כתובה ולא שותות:

היתה הסוטה איילונית (שאינה מסוגלת מטבעה ללדת) או זקינה, או שאינה ראויה לילד מטעם אחר — לא נוטלות כתובה ולא שותות, שיש איסור לשאת אשה כזו, שהרי מבטל מצוות פריה ורביה. ר׳ אלעזר אומר: אין אלה נישואי איסור, שהרי יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה, ולכן נישואין אלה כשרים הם, והן שותות כשאר הנשים.

A sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children [ailonit], and an elderly woman, and a woman who is incapable of giving birth for other reasons, neither collect payment of their marriage contracts nor drink the bitter water, as marrying a woman who cannot give birth constitutes a violation of the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Elazar says: He can marry another woman and procreate through her; therefore, these are considered permitted marriages, and women in these categories can drink the bitter water.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וּשְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה ^זאֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ חאֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה.

And all other women either drink the bitter water or do not collect payment of their marriage contracts. The wife of a priest drinks, and if she is found to be innocent of adultery, she is permitted to her husband. The wife of a eunuch also drinks.

ז. ז רמב״ם הלכות סוטה ג׳:כ״א
ח רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ו׳

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה סוטה ד׳:ד׳

ירושלמי סוטה ד׳:ד׳

ז רמב״ם הלכות סוטה ג׳:כ״א

ח רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ו׳

אשת כהן שותה ומותרת לבעלה – אם נמצאת נקיה ובגמ׳ פריך פשיטא.

אשת סריס – כגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל.

שותה – ובגמ׳ פריך פשיטא.

ושאר כל הנשים או שותות – תימה הא משנה יתירא מאי קמ״ל הא שמעינן ליה מרישא והאומרת איני שותה אינה נוטלת כתובתה ואומר רבי דווקא מעוברת אינה שותה משום דאיכא סכנת נפשות כדאמר בפרק החולץ (יבמות דף מב:) אבל ניסת בתוך ג׳ חדשים מאי דהוה הוה ותו לא קנסינן ליה להוציא וקרינן בה אשתו הראויה לו ובכהן אפילו לרבנן אינה שותה דמסקינן בפ׳ החולץ (שם לז.) אפילו לרבנן יוציא בגט.

וממה שהשיב ר׳ אליעזר יכול הוא לישא אחרת לפרות ולרבות ממנה יראה שטעם חכמים מפני שאינה ראויה לאישות שהרי מצווה הוא על פריה ורביה ולר׳ אליעזר יכול הוא לישא אחרת ואין כאן הפקעת אישות ואם כן אף לחכמים דוקא שאין לו בנים מצד אחר או אשה אחרת ראויה לילד הא כל שיש לו בנים או אשה הראויה לילד מצד אחר אף הם מודים ששותות ואף גדולי המחברים פסקוה כן ואע״פ שכתוב בפרשה ונזרעה זרע אלמא בראויה להזריע דוקא לא נאמר אלא בראויה לילד לומר שאם היתה יולדת בקושי תלד בריוח ואם היתה יולדת נקבות תלד זכרים ולא בשאינה ראויה לילד וכדעת האומר שאם היתה עקרה יולדת ומתוך כך פסקו שאם היו לו בנים או אשה הראויה לילד בשעת הקנוי ומתו בין קנוי לסתירה הואיל וכבר נראית לשתות בשעת הקנוי משקה אותה ואם לא היתה לו בשעת הקנוי אשה הראויה לילד ולא בנים אלא שנולד לו מגרושתו בין קנוי לסתירה הואיל וכבר נדחית בשעת הקנוי אינו משקה וכן היא שנויה בתלמוד המערב שבפרק זה ויש אומרים שדעת חכמים לא מטעם הפקעות אישות לבד נאמרה אלא מפני שלא דבר הכתוב אלא בראויה להזריע ואף ביש לו אשה ובנים כן והדברים נראין מסוגית הגמרא ומתלמוד המערב כדעת ראשון:

ושאר כל הנשים או שותות או [לא] נוטלות כתובה ומשנה זו לא נשנית בדיוק שאף מלבד אלו יש שאינן שותות ולא נוטלות כתובה כגון אשת סומא או חרש או אלם או שהיא חגרת ואלמת וסומא ואף אחרות עמהן כמו שיתבאר:

משנה אשת כהן שותה ומותרת לבעלה אשת הסריס שותה על ידי כל העריות מקנים חוץ מן הקטן וממי שאינו איש אמר הר״ם פי׳ היה מן הנראה שאשת ישראל כאשר זנתה באונס תאסר עליו היה לנו לומר שהיא לא תהיה מותרת לו אחר השתיה אולי באונס זנתה ובזה נמלטה והיא אסורה עליו ולמדנו בכאן שהיא שותה ומותרת לבעלה וכן אשת סריס ואע״פ שאין לו שכיבה ואמרו על ידי כל העריות מקנין לפי שהיה עולה על הדעת שהוא כאשר קנא לה עם אחיה או אביה או אחד העריות כמותם אינו קנוי לאמרם והיא נטמאה שתי פעמים ובאה הקבלה טמאה לבעלה טמאה לבועל הנה האיש אשר תאסר עליה קודם הקנוי הנה לא תשתה בעבורו ולמדנו שהוא ישקה אותה וקטן הוא פחות מבן תשע ויום אחד כמו שבארנו ביבמות ומי שאינו איש רצה בזה לאמרו ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה:

אמר המאירי אשת כהן שותה ומותרת לבעלה שאלו בגמרא שותה פשיטא והשיבו בה מתוך שנאמר בסוטה והיא לא נתפשה כלומר שאם נתפשה מותרת אלמא פרשת סוטה לאו בכהן נאמרה שהרי אשת כהן אף באונס נאסרה קמ״ל ומדכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת שאין תלמוד לומר ואמרת אלא לרבות אשת כהן לשתות ואמר בה שאם יצאה טהורה מותרת לבעלה ואף בזו שאלו בגמרא פשיטא ופירשוה במתנונה דרך אברים ופי׳ הענין שכל סוטה ששתת מי המרים ולא התחיל בטנה לצבות וירכה ליפול מותרת לבעלה אפילו היתה מתנונה בשאר איברים אבל משיתחיל הלקות בבטן וירך אסורה ובאשת כהן שמא הייתי דן כל שמתנונה דרך איברים סרך זמה הוא אלא שהיא הוראה לביאת אונס ובישראל הוא דשריא אבל בכהן תיתסר קמ״ל שכבדות שאר איברים אינו הוראת זנות כלל ואף בכהן מותרת עד שיתחיל הלקות בבטן וירך וכן הלכה:

אשת סריס שותה ואע״פ שנאמר בפרט מבלעדי אישך אלמא שלא נאמרה אלא במי שיש בה שכיבת בעל מ״מ בהוה דבר ודבר זה יש מפרשים דוקא בסריס חמה שמותר לבא בקהל הואיל ובידי שמים הוא אבל סריס אדם הואיל ונאסר לבא בקהל כדכתיב לא יבא פצוע דכא וכו׳ אינה שותה ומ״מ אפשר לפרשה אף בסריס אדם ובאשה המותרת לו כגון גיורת ומשוחררת שמותרות לו כמו שהתבאר ביבמות ואם תאמר ואף אשת סריס חמה היאך שותה והרי קדמה שכיבת בועל יש מפרשים שנסתרס בידי שמים אחר שכיבה ויש מפרשים שאף סריס מעיקרו אע״פ שאינו בר זריעא להוליד בר שכיבה מיהא הוא ולא הקפידה בזה תורה אלא בשכיבה וכדכתיב את שכבתו וכן פירשו גדולי הרבנים וממה שכתבנו אתה למד מה שאמרו בתלמוד המערב בפרק שני שהגר שנשא גיורת משקה וכן כל כיוצא בזו:

על ידי כל העריות מקנאין ר״ל שכל שאמר לאשתו אל תסתתרי עם פלוני הרי זה קנוי ליאסר היא עליו בסתירה עד שתבדק אפילו קנא על מי שהוא ערוה עליה ואין אומרין הואיל וכתיב ונטמאה ונטמאה שתי פעמים אחת לאסרה לבעל ואחת לאסרה לבועל לא נאמרה פרשה אלא במי שביאה זו אוסרתה לבועל אף לאחר שתתגרש מזה והעריות הרי נאסרו לזה שקנא לה הימנו אף בלא ביאה זו אלא התורה ריבתה הבועל לאיסור במקום שהוצרך לאסרה ומ״מ קנויו קינוי אף במי שהיא ערוה עליו ופרשוה בתלמוד המערב אפי׳ באותן המותרות להתיחד עמהם כגון אביה או בנה וכן אפילו קנא לה בגוי או בעבד או באדם שחוף והוא האיש שבשרו נשחף וכלה ויבש ואין בו כח מפני שאינו מתקשה ואין ראוי לביאה שמ״מ לפעמים הוא מתקשה מעט בכדי העראה או יותר:

חוץ מקטן ומי שאינו איש ר״ל בהמה שאם אמר לה אל תסתתרי עם קטן זה או עם בהמה זו אינו קנוי ואין סתירתה אוסרתה או מזקיקתה ליבדק ומ״מ דוקא קטן פחות מבן תשע ויום א׳ אבל קטן בן תשע ויום אחד מקנין עליו שהרי ביאתו אוסרתה ומחייבתה מיתה כמו שביארנו בראשון של קדושין ובכמה מקומות ויש חולקין לומר כן אף בבן תשע דהכא מעטיה קרא ואין הדברים נראין:

וקטנה מיהא גדולי המחברים כתבו שכל שהשיאה אביה מקנא לה מפני שכל שזינתה ברצון נאסרה על בעלה ולא להשקותה אלא ליאסר ולהפסד כתובה הא השיאוה אמה ואחיה אין מקנין לה ואין לה רצון ליאסר אפילו היה בעלה כהן והדברים מתמיהין ואף גדולי המגיהים מיחו בדבר לומר כן אף בהשיאה אביה וממה שאמרו פתוי קטנה אונס הוא ואף בתלמוד המערב שבפרק ראשון ראיתי קטנה שזינתה אין לה דינין ליאסר על בעלה:

משנה אלו שבית דין מקנים להם מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורים לא להשקותה אמרו אלא לפסלה מכתבתה ר׳ יוסי אומר אף להשקותה לכשיצא בעלה מבית האסורים ישקנה אמר הר״ם פי׳ ר׳ יוסי אומר כל מי שיקנא למאמר השם וקנא והביא ואין הלכה כר׳ יוסי וממה שיתחיב שתדעהו כי כאשר היה האיש סומא לא ישקה אותו לאמרו ית׳ מעיני האשה וכן אם היתה חגרת או גדמת או אלמת אינה שותה לא ישקנה לאמרו ית׳ והעמיד את האשה ונתן על וגו׳ ואמרה האשה ואמרו גם כן תחת אישה התחייב מזה שיהיה כל מה שימנעה מלהשקותה ימנעה גם כן מלשתות וכל מה שימנעה מלשתות ימנעהו מלהשקותה ולזה אם היתה סומא או היה הוא חגר או גדם אינה שותה אבל באלו כלן תצא בלא כתבה:

אמר המאירי ואלו שב״ד מקנין להן ר״ל שאם שמעו שהעם מרננין אחריה קוראין לה ואומרין לה אל תסתתרי עם איש פלוני ואם נסתרה אח״כ ושהתה כדי טומאה ב״ד אוסרין אותה על בעלה ואבדה כתובתה ורשות זו ניתנה להם מצד שאין הבעל יכול לקנות והן שנתחרש בעלה או נשתטה או שהלך למדינת הים או שהיה חבוש בבית האיסורין ולא להשקותה אלא לפסלה מכתובתה ר״ל לאסרה עליו ולהפסידה כתובתה וכשיבא הבעל או יתרפא או יצא מבית האיסורין יתן לה גט אבל בית דין אין משקין אותה ואף הבעל כשיבא אינו יכול להשקותה על סמך קנוי זה שהרי וקנא והביא כתיב ורבי יוסי חולק לומר שאף הם יכולים להשקותה וכן שבעלה יכול להשקותה כשיבא על ידי קנוי זה ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

למטה יתבאר שאם היה הוא סומא או שהיתה היא חגרת או אלמת אינה שותה שאם הוא סומא אי אפשר לקיים בה מעיני אישה ואם היא חגרת אי אפשר לקיים בה והעמיד אותה או אם היא אלמת אי אפשר לקיים בה ואמרה האשה אמן וממה שכתוב בפרשה תחת אישה למדו להקיש אשה לאיש ואיש לאשה ר״ל כשם שאם הוא סומא אינה שותה כך אם היא סומא אינה שותה וכשם שאם היא חגרת או אלמת אינה שותה כך אם הוא חגר או אלם אינה שותה הכל כמו שיתבאר בסוף הפרק:

ושאר כל הנשים — או שותות או אם אינן שותות לא נוטלות כתובה. אשת כהן שותה, ואם נבדקה ונמצאה טהורה — מותרת לבעלה. אשת סריס גם היא שותה.

And all other women either drink the bitter water or do not collect payment of their marriage contracts. The wife of a priest drinks, and if she is found to be innocent of adultery, she is permitted to her husband. The wife of a eunuch also drinks.

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) ^טע״יעַל יְדֵי כׇּל עֲרָיוֹת מְקַנִּין יחוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ.

A husband can issue a warning to his wife forbidding her to seclude herself with any man, even with regard to all those men with whom relations are forbidden, e.g., her father or brother, with the exception of a minor and of one who is not a man, i.e., in a situation where a man suspects his wife of bestiality.

ט. ט רמב״ם הלכות סוטה א׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ו
טור אבן העזר קע״ח:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קע״ח:ב׳
י רמב״ם הלכות סוטה א׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ו
טור אבן העזר קע״ח:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קע״ח:ב׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ט רמב״ם הלכות סוטה א׳:א׳

סמ״ג מצוות עשה נ״ו

טור אבן העזר קע״ח:ב׳

שולחן ערוך אבן העזר קע״ח:ב׳

י רמב״ם הלכות סוטה א׳:א׳

סמ״ג מצוות עשה נ״ו

טור אבן העזר קע״ח:ב׳

שולחן ערוך אבן העזר קע״ח:ב׳

ע״י כל העריות מקנין – אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל העריות שבתורה ונסתרה הוי קינויו קנוי ונאסרת עליו ושותה ובגמ׳ פריך פשיטא.

חוץ מן הקטן – דכתיב ושכב איש אותה.

וממי שאינו איש – ובגמ׳ מפרש לה.

וק׳ דמשמע דלהפרישה ר״ל בלא גט וה״נ דייקא תלמודא בפ׳ החולץ דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש משמע דאי הוה קתני יפריש הוה ר״ל בלא גט והכא נמי להפריש ר״ל בלא גט. וק׳ דאמרי׳ בפ׳ החולץ לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דבר׳ ר׳ מאיר וחכ״א יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס וקאמר רבא לדברי חכמים יוציא בגט והכא אמר דאין צריכה גט וי״ל דלעולם צריכה גט והאי דקאמר התם דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ה״פ דיקא נמי דקתני יוציא דמשמע בגט ולא קתני יפריש דמשמע בין בגט בין בלא גט ולהפריש דהכא ר״ל בגט. עוד אומר רב יוסף בכור שור דלעולם ר״ל להפרישה בלא גט ולא ק׳ דהתם אמרי׳ דצריכה גט לפי דליכא אלא חד איסורא דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכך צריכה גט אבל הכא חמיר עליה משום דאיכא תרי איסורי משום דהיא מעוברת חברו ועוד דקינא לה ונסתרה לכך אינה צריכה גט וכן עשה במעשה שאירע בנו מאדם אחד שקידש מעוברת חברו ולא נשאה והורה דיכול הוא להפרישה בלא גט משום דחמיר עליה דאיכא תרי איסורי חדא דמעוברת חברו ועוד דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ה״נ כיון דאיכא תרי איסורי חמיר עליה ויכול להפרישה בלא גט אבל גם מההיא דאמר בפ׳ החולץ קידש תוך ג׳ חדשים וברח פליגי בה רב אחא ורפרם חד אמר שמותי משמתי׳ ליה וחד אמר ערוקי מסתיה משמע דוקא משום דברח הא אם לא ברח תרווייהו מודי דמשמתי׳ ליה ואמאי והא אמרינן הכא דיכול להפרישה בלא גט. וי״ל דשאני התם משום דשמא יבוא הדבר לידי קלקולא כדמפ׳ ביבמו׳ גזירה שמא יקח אחותו מאביו ויבם אשת אביו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטר את יבמתו לשוק אבל הכא דליכא למיחש דאיירי שנשאה לאחר ג׳ חדשים להכי אמרי׳ דיכול להפריש בלא גט:

ולענין החשוד על הסוטה: על ידי כל עריות מקנין, כלומר, יכול הבעל לקנא לאשתו מכל איש, גם אם הוא אסור עליה באיסור ערוה (כגון אביה או אחיה). חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש כגון שחושד בה שנבעלה לבהמה, וכיוצא בזה.

A husband can issue a warning to his wife forbidding her to seclude herself with any man, even with regard to all those men with whom relations are forbidden, e.g., her father or brother, with the exception of a minor and of one who is not a man, i.e., in a situation where a man suspects his wife of bestiality.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) ^כוְאֵלּוּ שב״דשֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין ללֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ אֶלָּא לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ לִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה.:

And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. The Sages said that the court warns her not in order to have her drink the bitter water if she disobeys the warning, but in order to disqualify her from receiving payment of her marriage contract. Rabbi Yosei says: The court’s warning also serves to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink.

כ. כ רמב״ם הלכות סוטה א׳:י׳
טור אבן העזר קע״ח:י״ג
שולחן ערוך אבן העזר קע״ח:י״ג
ל רמב״ם הלכות סוטה א׳:י״א

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה סוטה ד׳:ה׳

ירושלמי סוטה ד׳:ה׳

כ רמב״ם הלכות סוטה א׳:י׳

טור אבן העזר קע״ח:י״ג

שולחן ערוך אבן העזר קע״ח:י״ג

ל רמב״ם הלכות סוטה א׳:י״א

ואלו שב״ד מקנין להן – אם רואין אותם מתנהגות בפריצות.

לא להשקותה אמרו – הם לא ישקוה דבעינן והביא האיש את אשתו ובעלה נמי לא ישקנה בקינוי זה לכשירצה דבעינן וקינא והביא ורבי יוסי לא בעי וקינא והביא.

ואלו שבית דין מקנין להן, כלומר, שבית דין נעשים כשליחים לבעל לקנא לאשתו: מי שנתחרש (נעשה חרש) בעלה, או נשתטה (השתגע), או שהיה חבוש בבית האסורין. לא להשקותה ממש אם נסתרה אחר קינוי בית דין אמרו לקנא על ידי בית דין, אלא רק לפוסלה מכתובתה. ואילו ר׳ יוסי אומר: אף להשקותה מועיל הדבר. כיצד — לכשיצא בעלה מבית האסורין — ישקנה.

And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. The Sages said that the court warns her not in order to have her drink the bitter water if she disobeys the warning, but in order to disqualify her from receiving payment of her marriage contract. Rabbi Yosei says: The court’s warning also serves to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink.

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) גמ׳גְּמָרָא: מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָיא הָא קנוי מְקַנֵּי לַהּ מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {במדבר ה׳:י״ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לְרַבּוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לְקִינּוּי.

GEMARA: The mishna states that a betrothed woman and a widow awaiting her yavam do not drink the bitter water. The Gemara infers: She does not drink, but the husband or yavam can warn her against secluding herself with another man, and if she violates his warning, she is forbidden to him. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: This is derived as the Sages taught with regard to the verse: “Speak to the children of Israel and say unto them: If the wife of any man goes astray, and acts unfaithfully against him” (Numbers 5:12). The superfluous phrase “and say unto them” is an amplification, and serves to include a betrothed woman and a widow awaiting her yavam in the halakhot of warning.

רש״יתוספות איווראגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

גמ׳ הא קנוי מקני לה – ליאסר עליו מדקתני לא נוטלות כתובה.

ה״ג: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי ולא גרס איש איש דלדרשא אחרינא דרשינן ליה לקמן (דף כז.) אלא ריבויא מואמרת אליהם וה״נ אמר לקמן בפירקין ואמרת רבויא הוא.

האילונית פ״ה דוכרנית שממעי אמה נכרת שלא היו לה סימני אשה לא דדין ולא שערות וקולה עבה:

גמ׳ ואמרת לרבות ארוסה. עיין לקמן דף כו ע״א תד״ה ואמרת:

א גמרא שנינו במשנה שארוסה ושומרת יבם אינן שותות. ומדייקים מכאן: מישתא [לשתות] הוא שלא שתייא [שותה] הא קנוי [הרי לקנא] מקני [מקנא] לה ונאסרת עליו על ידי הקינוי והסתירה. ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו]? ומשיבים: דתנו רבנן [ששנו חכמים] על הנאמר בתחילת פרשת סוטה ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם״ (במדבר ה, יב) — ״ואמרת אליהם״ בא לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי.

GEMARA: The mishna states that a betrothed woman and a widow awaiting her yavam do not drink the bitter water. The Gemara infers: She does not drink, but the husband or yavam can warn her against secluding herself with another man, and if she violates his warning, she is forbidden to him. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: This is derived as the Sages taught with regard to the verse: “Speak to the children of Israel and say unto them: If the wife of any man goes astray, and acts unfaithfully against him” (Numbers 5:12). The superfluous phrase “and say unto them” is an amplification, and serves to include a betrothed woman and a widow awaiting her yavam in the halakhot of warning.

רש״יתוספות איווראגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) ומתני׳וּמַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יוֹנָתָן הִיא דְּתַנְיָא תַּחַת אִישֵׁךְ פְּרָט לַאֲרוּסָה יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף שׁוֹמֶרֶת יָבָם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.

And whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yonatan, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “And the priest shall cause her to swear, and shall say to the woman: If no man has lain with you, and if you have not gone aside to defilement while under your husband” (Numbers 5:19). This excludes a betrothed woman, who does not yet live with her betrothed, from the ritual of the bitter water. One might have thought that I exclude even a widow awaiting her yavam; therefore, the verse states: “If the wife of any man goes astray” (Numbers 5:12). The term “any man” serves to include a widow awaiting her yavam in the ritual of the bitter water. This is the statement of Rabbi Yoshiya.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יכול שאני מוציא כו׳ – דממשמעות קרא משמע לן ארוסה למעוטי דלא קרינן בה תחת אישך אבל שומרת יבם קרינן בה תחת אישך כדמפרש לקמי׳ דלא מיחסרא מסירה לחופה.

רש״י בד״ה יכול שאני כו׳ לחופה ורבי יונתן כו׳ סד״א:

ומתניתין מני [ומשנתנו כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ יונתן היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא], מה שנאמר ״תחת אישך״ (במדבר ה, יט), הרי זה בא למעט, פרט לארוסה שאינה חיה עתה תחת אישה, שאינה שותה. יכול שאני מוציא אף שומרת יבם — תלמוד לומר: ״איש איש כי תשטה אשתו״ (במדבר ה, יב), ״איש איש״ — הוא לשון ריבוי, ומרבה שומרת יבם, אלו דברי ר׳ יאשיה.

And whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yonatan, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “And the priest shall cause her to swear, and shall say to the woman: If no man has lain with you, and if you have not gone aside to defilement while under your husband” (Numbers 5:19). This excludes a betrothed woman, who does not yet live with her betrothed, from the ritual of the bitter water. One might have thought that I exclude even a widow awaiting her yavam; therefore, the verse states: “If the wife of any man goes astray” (Numbers 5:12). The term “any man” serves to include a widow awaiting her yavam in the ritual of the bitter water. This is the statement of Rabbi Yoshiya.

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) ר׳רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר תַּחַת אִישֵׁךְ פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם אוֹצִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם וְלֹא אוֹצִיא אֶת אֲרוּסָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ פְּרָט לַאֲרוּסָה.

Rabbi Yonatan says: The phrase “while under your husband” excludes a widow awaiting her yavam from drinking the bitter water. Lest one would say that I will exclude a widow awaiting her yavam but I will not exclude a betrothed woman, the verse therefore states: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray, and is defiled” (Numbers 5:29). The term “while under her husband” excludes a betrothed woman from drinking the bitter water.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ורבי יונתן – משמע ליה מיעוטא קמא לשומרת יבם אבל ארוסה קרינא בה אישות אי לאו דהדר מעטיה קרא אחרינא כדמפרש לקמן משום דהוא קידשה ואינה באה לו מכח קדושי אחרים ועוד שנסקלת על ידו מה שאין כן בשומרת יבם.

ר׳ יונתן אומר: ״תחת אישך״ (במדבר ה, יט) — פרט לשומרת יבם שעדיין לא נישאה לו ואינה שותה. ואם יעלה על דעתך לומר: אוציא שומרת יבם ולא אוציא את ארוסה — תלמוד לומר: ״אשר תשטה אשה תחת אישה״ (במדבר ה, כט) — פרט לארוסה.

Rabbi Yonatan says: The phrase “while under your husband” excludes a widow awaiting her yavam from drinking the bitter water. Lest one would say that I will exclude a widow awaiting her yavam but I will not exclude a betrothed woman, the verse therefore states: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray, and is defiled” (Numbers 5:29). The term “while under her husband” excludes a betrothed woman from drinking the bitter water.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) מָר אַלִּימָא לֵיהּ אֲרוּסָה דְּקִידּוּשֵׁי דִּידֵיהּ וְסוֹקְלִין עַל יָדוֹ.

The Gemara explains the dispute: One Sage, Rabbi Yonatan, holds that the bond with the betrothed woman is stronger, as it is his own betrothal, whereas in the case of a widow awaiting her yavam, the bond stems from his brother’s betrothal. And furthermore, if the betrothed woman commits adultery, she is stoned due to her bond with him, whereas a widow awaiting her yavam who engages in sexual intercourse with another man is liable only to receive lashes. Since the bond with the betrothed woman is stronger, Rabbi Yonatan derives from the phrase “while under your husband” that a widow awaiting her yavam is excluded with respect to the bitter water, whereas a betrothed woman is excluded only because of the phrase “and say unto them.”

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מר אלימא ליה ארוסה – רבי יונתן חשיבה ליה ארוסה אשה גמורה טפי משומרת יבם.

דקדושי דידיה – שע״י קידושי עצמו באה לו.

וסוקלין על ידו – אם זינתה נסקלת בשבילו.

בד״ה דקידושין דידיה כו׳ באה לו הס״ד:

ומסבירים את שיטותיהם; מר אלימא ליה [חכם זה, ר׳ יונתן, חזק לו, בעיניו יותר] הקשר עם הארוסה. וטעם הדבר משום דקידושי דידיה [שהקידושין שלו הם], שהוא עצמו קידש אותה, מה שאין כן ביבם שבא מכוח קידושי אחיו, ועוד שאם זינתה אחרי הקידושין סוקלין על ידו, שהרי הנערה המאורסה שזינתה נסקלת, ואילו שומרת יבם רק לוקה, ולכן ממעט מהמילים ״תחת אישך״ רק שומרת יבם.

The Gemara explains the dispute: One Sage, Rabbi Yonatan, holds that the bond with the betrothed woman is stronger, as it is his own betrothal, whereas in the case of a widow awaiting her yavam, the bond stems from his brother’s betrothal. And furthermore, if the betrothed woman commits adultery, she is stoned due to her bond with him, whereas a widow awaiting her yavam who engages in sexual intercourse with another man is liable only to receive lashes. Since the bond with the betrothed woman is stronger, Rabbi Yonatan derives from the phrase “while under your husband” that a widow awaiting her yavam is excluded with respect to the bitter water, whereas a betrothed woman is excluded only because of the phrase “and say unto them.”

רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וּמָר אַלִּימָא לֵיהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם דְּלָא מְיחַסְּרָא מְסִירָה לְחוּפָּה.

And one Sage, Rabbi Yoshiya, holds that the bond with the widow awaiting her yavam is stronger, as she is not lacking entry into the wedding canopy, as her marriage to the yavam is completed through sexual intercourse alone. Rabbi Yoshiya therefore excludes only a betrothed woman from drinking the bitter water.

רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דלא מחסרא מסירה לחופה – דנקנית ליבם בביאה גרידתא ואפי׳ בזנות להיות כאשתו לכל דבר כדתנן ביבמות (דף נג:) ומייתי׳ לה לקמן בפירקא.

ושאינה ראויה לילד פ״ה כגון ששתת כוס עיקרין. ור״ח פי׳ שנישאת לאיש בת מ׳ שנה ושוב אינה יולדת לעולם כדאיתא [בב״ב דף קיט] לא שותות לפי שאסור לקיימה למי שאין לו בנים לפי שהרי נצטוו ישראל על פריה ורביה ל״ה ואשת סריס שותה פ״ה דמיירי בשנסתרס לאחר שנשאה דאי מקודם שנשאה א״כ קדמה שכיבת בועל לבעל ואנן בעי׳ שקדמה שכיבת בעל לבועל ובגמ׳ פרי׳ פשיטא דשותה:

על ידי כל העריות מקנין אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל העריות ונסתרה הוי קינויו קינוי:

ואלו שב״ד מקנין להם אם רואין אותם שמתנהגות בפריצות ולא להשקותן אמרו דהם לא ישקוה והביא האיש את אשתו כתיב ובעלה נמי לכשיצא לא ישקנה בקינוי זה דבעי׳ וקינא את אשתו והביא ור׳ יוסי לית ליה וקינא את אשתו והביא:

גמ׳ דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי ויש ספרים דגרסי איש איש ול״ג ליה דלדרשא אחריני דרשי׳ ליה לקמן אלא ריבויא הוי מואמרת וה״נ אמרי׳ לקמן בפי׳ ואמרת ריבויא הוא ל״ה:

למר אלימא ליה שומרת יבם דלא מחסרא מסירה לחופה דנקנית ליבם בביאה גרידתא ואפי׳ בזנות להיות כאשתו לכל דבר כדתניא ביבמות ומייתי לה לק׳ בפרקי׳ ואפי׳ למאן דאמר ביבמות דביאה אירוסין עושה ואינה עושה נישואין היינו היכא דלא נתכוון לקנות בביאה זו אפי׳ הוי ביאה זנות הויא כאשתו לכל דבר ואפי׳ לשמואל דאמר דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשת יבם מ״מ קונה בביאה זו לדברים האמורים בפרשה שאינו כשאר נישואין. וא״ת והיכי אוקימנא למתני׳ כר׳ יונתן והא מתני׳ מפיק ארוסה ושומרת יבם שאינן שותות ולא נוטלות כתובה אתיא כר׳ יונתן ולא כר׳ יאשיה. ועוד שמא מתני׳ לא היתה חוששת להביא תרי קראי אלא מסמיך אתרויהו מחד קרא.

ומר אלימא ליה [וחכם זה, ר׳ יאשיה, חזקה לו, בעיניו יותר] הקשר עם שומרת יבם, ומדוע? שלא מיחסרא [מחוסרת] אפילו מסירה לחופה, ונעשית אשתו של היבם מיד כשבא עליה, לכן ממעט רק ארוסה.

And one Sage, Rabbi Yoshiya, holds that the bond with the widow awaiting her yavam is stronger, as she is not lacking entry into the wedding canopy, as her marriage to the yavam is completed through sexual intercourse alone. Rabbi Yoshiya therefore excludes only a betrothed woman from drinking the bitter water.

רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) וְרַבִּי יוֹנָתָן הַאי אִישׁ אִישׁ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֵשֶׁת חֵרֵשׁ וְאֵשֶׁת שׁוֹטֶה וְאֵשֶׁת

The Gemara asks: And Rabbi Yonatan, who excludes both a betrothed woman and a widow awaiting her yavam from drinking the bitter water, what does he do with this term “any man”? What does it serve to include? The Gemara answers: Rabbi Yonatan requires it in order to include the wife of a deaf-mute and the wife of an imbecile, and the wife of

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לרבות אשת חרש שוטה – שב״ד מקנין להן וברייתא היא בשילהי פירקין.

ורבי יונתן האי איש איש מאי עביד ליה מיבעי ליה וכו׳ – תימה והא איהו דאמר בפ׳ אלו הנחנקין (סנהדרין דף פה:) גבי איש איש דכי יקלל את אביו ואת אמו קאמר דברה תורה כלשון בנ״א ולא דריש ליה לדרשה אחריתי וכ״ת היכא דאיכא למדרש אפי׳ מאן דאית ליה ד״ת מודה הוא דדרשינן א״כ מאי פריך בריש פרק השואל (ב״מ דף צד:) אהא דקא בעי אבידה מנלן דשומר שכר חייב דתני׳ אם גנוב יגנב אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת״ל גנוב יגנב מ״מ הניחא למ״ד לא ד״ת אלא למ״ד אמרי׳ מא״ל והא התם איכא למדרש ולא דרשינן אלא אמר ד״ת והכא אמאי דריש לה ואמרי׳ בפ׳ השוחט והמעלה (זבחים קח:) נמי ורבי יוסי מדההוא איש איש דברה האי איש איש נמי דברה אלא השוחט להדיוט דחייב מנא ליה ולא אמרת כיון דמצי למדרש מודה הוא דלא אמר דברה וקשה ליישב שמועות דד״ת דקשי׳ דר״מ אדר״מ ודר׳ יהודה אדר׳ יהודה ודרבי יוסי אדר׳ יוסי ודר״ש אדר״ש דר״מ דאמר בפ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין דף נו.) לרבנן גבי איש איש דכתיב גבי ברכת השם ד״ת ור״מ דריש ליה לרבות כינויים ובפ״ב דמסכת ע״ז (דף כז.) נמי פליג ר׳ יהודה ור׳ יוסי דא״ר יהודה כותי לא ימול ישראל מפני שהוא מל לשם הר גריזים אמר לו ר׳ יוסי וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה ומפרש טעמא דר׳ יהודה משום דכתיב לה׳ המול ורבי יוסי המול ימול כתיב ואידך נמי הכתיב המול ימול ד״ת כלשון בני אדם [אלמא דרבי יוסי לית ליה דברה תורה כו׳] והתם בההוא שמעתתא גופיה פלוגתא ר״מ ור׳ יהודה ואמרינן ימול כותי ולא ימול ארמאי דברי ר״מ והיינו כר׳ יוסי דאמר כותי שפיר דמי דלא אמר ד״ת ובפ׳ ד׳ מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) אמרינן לאחרים בשלמא והפדה לא נפדתה דקסבר ד״ת ואחרים היינו ר״מ כדאיתא בסוף מס׳ הוריות (דף יג:) דר׳ יהודה מהא דהמול ימול דקא אמר ד״ת ובפ׳ מציאת האשה (כתובות דף סז:) מייתי ברייתא העבט תעביטנו זה שאין לו ואין רוצה להתפרנס נותנין לו לשם מתנה וכו׳ דברי רבי יהודה וחכ״א יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו אלא מה אני מקיים תעביטנו ד״ת אבל ר׳ יהודה דריש ליה וכן בפ׳ בנות כותים (נדה לב:) ובפ׳ יוצא דופן (שם דף מד:) איש איש מה ת״ל איש איש לרבות תינוק בן יום א׳ שמטמא בזיבה דברי רבי יהודה ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר א״צ הרי הוא אומר והזב את זובו וגו׳ א״כ מה ת״ל איש איש ד״ת דר׳ יוסי מההיא דהשוחט והמעלה (זבחים דף קח:) דאייתינן לעיל דקאמר איש איש ד״ת וההיא דהמול ימול דאיהו דדריש לה ופליג אדר׳ יהודה דאמר ד״ת דר״ש ההוא איש איש דקא״ר יוסי בפ׳ השוחט (זבחים דף קח:) ד״ת פליג עליה ר״ש ואמר ודריש לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין ובפ׳ אלו מציאות (ב״מ לא:) אמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו א״כ מה ת״ל תעביטנו ד״ת ונראה דמאן דס״ל דאמר ד״ת מודה כל היכא דאיכא למדרש דרשינן לי׳ וכל הני תנאי סברי להו ד״ת מיהו היכא דמצי למידרשיה להעמיד קבלתם או סברתם דרשינן ליה ובהא פליגי מאן דאית ליה דאמר דברה ומאן דלית ליה דברה מאן דאית ליה דברה אין לו כח להוציא יתור הלשון ממשמעות ואם אינו ענין לגופו אלא כיון דמצינו למימר דברה תורה אמר ד״ת ולא נוציאנו ממשמעותו דלאו קרא יתירא הוה להכי פריך בפ׳ השואל (ב״מ דף צד:) הניחא למ״ד לא ד״ת אם כן יגנב קרא יתירא הוא ואם אינו ענין לגניבה תנהו ענין לאבידה דיגנב גניבה משמע ולא אבידה אלא למ״ד דברה תורה א״כ לאו קרא יתירא הוא מאי איכא למימר ובפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קח:) אע״ג דאמרינן מדא״ר יוסי האי איש איש דברה תורה ההוא איש איש נמי דברה תורה הוה מצי למידרשיה שפיר חדא לדברה תורה ואידך לרבויא דאיש איש משמע שפיר כל ריבויי כרבי יונתן דהכא דדריש האי איש איש דכי תשטה לרבויא ואיש איש כי יקלל לדברה תורה הוה רבי יוסי מצי למידרשיה איש איש דשחוטי חוץ לרבות שוחט אלא משום דכתיב איש איש דשחוטי חוץ ואיש איש דמעלה בחוץ בחד עניינא מהדר למדרשינהו בחד עניינא וסוגיא דריש נדרים (דף ג.) צריך לפרושי הכי דמרבינן מנזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נדרים כנדרים ומקיש נדרים לנזירות דכתיב לנדור נדר נזיר להזיר וקא דייק מ״ש גבי נזירות דכתיב נזיר להזיר נדרים נמי לנדור נדר היקשא למה לי אי כתב נדר לנדור כדכתיב נזיר להזיר כדקאמרת ולא צריך היקשא השתא דכתיב לנדור נדר ד״ת ופי׳ כיון דלא שינה קרא בדיבוריה א״כ דברה כלשון בני אדם ולאו קרא יתירא הוא למדרש מיניה לרבות כינוין וידות דמשמעות דקרא לא נפקא אלא מריבוי דקרא ובלא קרא יתירא לא מסתבר לרבויינהו ולמימר דליחייב קונם וקונם כמו שיאמר קרבן וכן אם יאמר הריני או אהא כמו שיאמר הריני נזיר הלכך צריך קרא יתירא ולא דמי לכינוי השם דמרבינן איש איש אפילו למ״ד ד״ת דאותן כינויין אשכחן דכתיבי בקרא כמו אל צבאות אהיה שדי כל הני דקתני בשבועות (דף לה.) ועוד דכינוי כתיב בההוא קרא דמברך השם איש איש כי יקלל אלהיו (ויקרא כד) והיינו דאמרי׳ התם בריש נדרים הניחא למ״ד ד״ת דאליביה לא צריך למידרשיה וכו׳ והכי אמר בפ׳ ד׳ מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) דאמר ליה ר״א ב״ע לרבי ישמעאל בעלמא כוותיך סבירא לי׳ דדברה תורה והכא שאני מכדי כתיב ליה קרא כי לא חופשה והפדה לא נפדתה למה לי ש״מ לחציה שפחה וחציה בת חורין אלמא אפילו למאן דאית ליה ד״ת דרשינן ליה משום עניינא דקרא הואיל וניתן לידרש ה״ה דדרשינן ליה נמי להעמיד קבלתן או סברתן היכא דלא עקר ליה ממשמעותיה כגון יגנב דכתיב בהדיא גניבה ודרשינן מיניה אבידה משום כפל הלשון הלכך כל הני דפרק אלו מציאות (ב״מ דף לא.) דהשב תשיבם שלח תשלח הוכח תוכיח עזוב תעזוב הקים תקים מות יומת השב תשיב חבל תחבול פתח תפתח נתון תתן כולי עלמא מודו בהו דדרשא דידהו לא עקר להו ממשמעותיה והא דאמרינן הניחא למ״ד לא אמרי׳ ד״ת היינו ר״ע דלא אשכחיניה דקאמר ד״ת דדריש בפ׳ ד׳ מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) והפדה לא נפדתה לפדויה ואינה פדויה ובפרק הערל (יבמות דף ע.) בשמעתתא קמייתא דא״ר אליעזר איש איש ד״ת ודריש ליה רבי עקיבא לרבות הערל וכן בריש חלק (סנהדרין דף צ:) ובפ׳ ד׳ מיתות (שם דף סד:) הכרת תכרת דא״ר עקיבא הכרת בעוה״ז תכרת לעוה״ב והכי משמע נמי סוגיין בפ׳ אין עומדין (ברכות דף לא:) אם ראה תראה דלרבי ישמעאל דאמר ד״ת ולרבי עקיבא אם ראה מוטב ואם לאו תראה אבל ר׳ ישמעאל אומר בכל דוכתי ד״ת כגון הני דפליג אדר״ע ובפ׳ ד׳ מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) נמי וכן ר׳ אלעזר ב״ע בפרק קמא דקידושין (קידושין יז:) ובפרק אלו מציאות (ב״מ דף לא:) גבי הענק תעניק לבד מההיא דכריתות כדמפרש התם טעמא ולר׳ אלעזר בר׳ יוסי בריש חלק (סנהדרין דף צ:) והא דאמר בפ׳ אלו הן הגולין (מכות דף יב.) בקרא אם יצא יצא הא כמ״ד ד״ת הא כמ״ד לא דברה מ״ד התם דברה מסברא קאמר לה כדמפרש אביי התם מסתברא כמאן דאמר דברה וכו׳.

תוס׳ בד״ה ורבי יונתן כו׳ בפרק אלו הנחנקין גבי איש איש כו׳ ואת אמו דברה תורה כו׳ ודרבי יהודה אדרבי יהודה ודרבי יוסי אדרבי יוסי ודרבי שמעון אדרבי שמעון כו׳ המול ימול דברה תורה כלשון בני אדם אלמא דרבי יוסי לית ליה דברה תורה כו׳ כצ״ל:

בד״ה ורבי יונתן האי כו׳ לדרשא אחריתא וכ״ת היכא דאיכא למידרש כו׳ ואידך נמי הכתיב המול ימול ד״ת כלשון בני אדם והתם כו׳ בנו של ריב״ב כו׳ מודה כל היכא דאיכא למדרש כו׳ עכ״ל כצ״ל:

ושואלים: ור׳ יונתן הממעט גם ארוסה וגם שומרת יבם, האי [הכתוב הזה] ״איש איש״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? שהרי הוא לשון ריבוי! ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] הדבר לרבות אשת חרש, ואשת שוטה, ואשת

The Gemara asks: And Rabbi Yonatan, who excludes both a betrothed woman and a widow awaiting her yavam from drinking the bitter water, what does he do with this term “any man”? What does it serve to include? The Gemara answers: Rabbi Yonatan requires it in order to include the wife of a deaf-mute and the wife of an imbecile, and the wife of

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון