גמרא
פירוש
אָתְיָא בִּיאָה בִּיאָה.
יְבָמָה לַשּׁוּק מְנָלַן אִי לְמַאן דְּאָמַר לָאו לָאו אִי לְמַאן דְּאָמַר עֲשֵׂה עֲשֵׂה.
אֶלָּא יְבָמָה לְיָבָם מְנָלַן אָתְיָא בִּיאָה בִּיאָה.
אִשָּׁה לְבַעְלָהּ מְנָלַן אָתְיָא קִיחָה קִיחָה.
אָמַר רָבָא לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא שִׁכְבַת זֶרַע בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה שִׁכְבַת זֶרַע בְּאֵשֶׁת אִישׁ שִׁכְבַת זֶרַע בְּסוֹטָה.
דְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה אכְּדַאֲמַרַן דְּאֵשֶׁת אִישׁ פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵת.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מְשַׁמֵּשׁ מֵת בַּעֲרָיוֹת בפָּטוּר אֶלָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ביאה ביאה – מחייבי לאוין דכתיב בהו לא יבא ממזר.
יבמה לשוק – בלא חליצה מנין דהעראה דידה כגמר ביאה.
אי למאן דאמר לאו – דכתיב לא תהיה אשת המת (דברים כה) ילפינן העראה לחייבי לאוין.
אי למאן דאמר עשה – דכתיב (שם) יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה והאי לא תהיה מפיק לה לאין קידושין תופסין בה וה״ק לא יהא בה הויה לזר. ופלוגתא דרב ושמואל היא בהאשה קמא (לקמן צב:). אלא יבמה ליבם מנלן – דקני לה בהעראה. אשה לבעלה – לענין מקדש בביאה מנלן דבהעראה מקדשה.
קיחה קיחה – כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד) ומהכא ילפינן קידושי ביאה כתיב הכא קיחה וכתיב התם בחייבי כריתות קיחה (ויקרא כ). למה לי למיכתב שכבת זרע באשת איש – ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא יח) והא איתרבי בה העראה מהקישא דר׳ יונה.
שכבת זרע בסוטה – הנסתרה דנאסרת מספק כתיב ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה). כדאמרן – דבעינן גמר ביאה דלא תימא כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה.
למשמש מת – באבר מת בלא קישוי דאין ראוי להזריע. הניחא למ״ד – בשבועות בפרק ידיעות הטומאה.
למשמש מתה – אשת איש לאחר מיתתה.
סד״א הואיל ולאחר מיתתה – שארו דבעלה מיקרי דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו (ויקרא כא) ואמרי׳ שארו זו אשתו ליחייב עליה. לשקינא לה שלא כדרכה – שהיה חושדה עמו בכך וכשאמר אל תסתרי עמו ידוע לכל דלדעת כן הזהירה דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא לשקינא לה שלא כדרכה אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה.
משכבי אשה כתיב – הוקשו שניהן. דרך אברים – מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים.
פריצותא קאסר רחמנא – בתמיה. כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה. בנשיקה – אבר נושק במקום תשמיש.
הניחא למ״ד – לקמן בשמעתין העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה לאו העראה היא ולא מיתסרא לבעלה בהכי שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא.
אלא למ״ד נשיקה העראה היא – היכי ממעט לה. גמר ביאה זו הכנסת עטרה – מכלל דנשיקה העראה היא כשמואל.
שכבת זרע – בשפחה חרופה קאי.
עטרה – ראש הגיד היא ואינה מן הגיד אלא בשר.
מירוק – שמזריע. ודאי פליגא – דהא אמר הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה והכא קרי לה העראה.
אדשמואל – דאמר נשיקה הוי העראה.
מי לימא פליג – דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה ולרבין נשיקה לאו כלום היא או דלמא תרוייהו בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אי למאן דאמר לאו – דכתיב לא תהיה אשת המת (דברים כה) ילפינן העראה לחייבי לאוין.
אי למאן דאמר עשה – דכתיב (שם) יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה והאי לא תהיה מפיק לה לאין קידושין תופסין בה וה״ק לא יהא בה הויה לזר. ופלוגתא דרב ושמואל היא בהאשה קמא (לקמן צב:). אלא יבמה ליבם מנלן – דקני לה בהעראה. אשה לבעלה – לענין מקדש בביאה מנלן דבהעראה מקדשה.
קיחה קיחה – כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד) ומהכא ילפינן קידושי ביאה כתיב הכא קיחה וכתיב התם בחייבי כריתות קיחה (ויקרא כ). למה לי למיכתב שכבת זרע באשת איש – ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא יח) והא איתרבי בה העראה מהקישא דר׳ יונה.
שכבת זרע בסוטה – הנסתרה דנאסרת מספק כתיב ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה). כדאמרן – דבעינן גמר ביאה דלא תימא כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה.
למשמש מת – באבר מת בלא קישוי דאין ראוי להזריע. הניחא למ״ד – בשבועות בפרק ידיעות הטומאה.
למשמש מתה – אשת איש לאחר מיתתה.
סד״א הואיל ולאחר מיתתה – שארו דבעלה מיקרי דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו (ויקרא כא) ואמרי׳ שארו זו אשתו ליחייב עליה. לשקינא לה שלא כדרכה – שהיה חושדה עמו בכך וכשאמר אל תסתרי עמו ידוע לכל דלדעת כן הזהירה דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא לשקינא לה שלא כדרכה אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה.
משכבי אשה כתיב – הוקשו שניהן. דרך אברים – מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים.
פריצותא קאסר רחמנא – בתמיה. כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה. בנשיקה – אבר נושק במקום תשמיש.
הניחא למ״ד – לקמן בשמעתין העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה לאו העראה היא ולא מיתסרא לבעלה בהכי שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא.
אלא למ״ד נשיקה העראה היא – היכי ממעט לה. גמר ביאה זו הכנסת עטרה – מכלל דנשיקה העראה היא כשמואל.
שכבת זרע – בשפחה חרופה קאי.
עטרה – ראש הגיד היא ואינה מן הגיד אלא בשר.
מירוק – שמזריע. ודאי פליגא – דהא אמר הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה והכא קרי לה העראה.
אדשמואל – דאמר נשיקה הוי העראה.
מי לימא פליג – דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה ולרבין נשיקה לאו כלום היא או דלמא תרוייהו בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush