(1) 
אַלְמָא אאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אֲסוּרוֹת מְנָלַן יָלֵיף מֵאֲחוֹתוֹ מָה אֲחוֹתוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אַף כָּאן בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
אַלְמָא אאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אֲסוּרוֹת מְנָלַן יָלֵיף מֵאֲחוֹתוֹ מָה אֲחוֹתוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אַף כָּאן בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.Apparently, this mishna indicates that his wife’s sister, whether from the father, i.e., a paternal sister, or from the mother, i.e., a maternal sister, is forbidden. From where do we derive this halakha that the prohibition applies even to his wife’s maternal sister? The Gemara responds: It is derived from the prohibition proscribing his sister. Just as his sister is forbidden whether she is his sister from his father or from his mother, so too here, a wife’s sister is forbidden whether from the father or from the mother.
1. שכבת: חסר בכ״י נ .
אלמא אחות אשה בין מן האב בין מן האם – דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית.
אחות אשה קרובי עצמו חשיב לה שמחמת עצמו נאסרה עליו ולא מחמת אביו ולאפוקי דודתו דקרובת אביו היא.
מותר בראשונה ובשלישית ואינו אסור בה מטעם דנשואין [דשניה] לא הוו כלום מטעם הראשונה וביאתה הוי כמו אנוסה ואמרי׳ נושאין על האנוסה דאם אנס אשה אינו אסור בקרובותיה והשתא מייתי מהכא דאף מן האם אסורה מדקאמר אסור בשניה דוקא ובשלישית שרי משום דאין קדושי שניה כלום. הא אי הוה שרי בשניה הוי אסור בשלישית מפני שהיא אחותה אע״ג דשלישית הוי אחות שניה מן האם לבד. וה״ה דה״מ לאתויי ולאוכוחי בהדיא בלא דוחק מסיפא דמשמע דאף מן האם אסורה. דקאמר מתה הראשונה מותר בשניה וברביעית ואסור בשלישית ובחמישית:
מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה – וא״ת אדרבה נימא דנילף מינה דמה שפחה חרופה בגמר ביאה אף חייבי לאוין וכו׳ וא״ל א״כ לשתוק קרא משפחה חרופה דהא עדיין לא מסקינן אדעתין הך קושיא עד לקמן. וי״ל דהא מסיק אדעתיה שפיר דאם איתא דחייבי לאוין בגמר ביאה לשתוק משפחה חרופה דשפחה חרופה נמי חייבי לאוין היא דכתיב לא יהיה קדש אבל לקמן גבי חייבי כריתות לא הוה מסקינן אדעתין לומר ישתוק קרא משפחה חרופה כיון דלא ידעינן ליה רק מדיוקא מדגלי רחמנא בחייבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה. עוי״ל דאין להקשות הכא נילף מיניה דהא ודאי מיניה בעי׳ למילף דהכי פירושא מדגלי רחמנא בשפחה חרופה ש״ז גבי חיוב האשם מכלל דחיוב הלאו הוי קודם גמר ביאה וא״כ חייבי לאוין הוו בהעראה:
אע״פ שכל העריות נכללו בכרת אחד וכדכתיב כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו׳ אם בא על כמה עריות בהעלם אחד חייב חטאת על כל אחת ואחת לכך נכתב כרת באחותו לומר לך מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייב על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת בפני עצמה וחייבי כריתות כבר ביארנו בכמה מקומות שאם התרו עליהן למלקות ולקו נפטרו מידי כריתתן וכבר ידעת בעונש כרת שהוא עליו ועל זרעו בין זרע שהי׳ לו מקודם החטא בין זרע הבא לו אחריו:
כבר ביארנו שאף חייבי לאוין העראה פוסלת או מחייבת בהן כשאר איסורי ביאה החמורים וכן שלא חלק בהן בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה מכל מקום שפחה חרופה יצאה מכלל דינין אלו ואין חיובה אלא בכדרכה כמו שיתבאר במסכת כריתות (י״א.) ובגומר את ביאתו שהרי נאמר בה שכבת זרע ושפחה חרופה היא שחציה שפחה וחציה בת חורין ומקודשת לעבד עברי הא כל שאר איסורי ביאה העראה פוסלת בהם אפילו חייבי לאוין שבכהונה אע״פ שאין שוים בכל אפילו חייבי עשה כגון בעולה לכהן גדול או מצרי ואדומי כלן העראה פוסלת בהן:
בפרש״י בד״ה אלמא אחות אשה כו׳ וטעמא דשניה לאו אשתו היא מש״ה כו׳ עכ״ל לאו דקושיית המקשה קא מדייק הכי דהא לא איצטריך לדיוקא דבסיפא קתני בהדיא בברייתא דאסור בשלישית אלא לפי סברת המקשה מפרש רש״י רישא דברייתא דקתני מותר בשלישית היינו משום דשניה לאו אשתו היא ואה״נ הוו קידושי שניה קדושין הוה אסור בשלישית וכדקתני בסיפא דברייתא ודו״ק:
גמ׳ ודלמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם צ״ע לעיל גבי אסורה (א) בחיי בעלה מנין דקאמר הנך תרתי דחיות בתרייתא דקאמר הכא אמאי לא קאמר נמי הך דחייה קמייתא דקאמר כאן דלמא לאחר מיתת בעלה אסורה לעלמא ושריא ליבם בחיי בעלה שריא לעלמא וליבם ודו״ק:
אלמא [מכאן] ממשנה זו אנו למדים שאחות אשתו בין מן האב בין מן האם — אסורות. מנלן [מניין לנו] דבר זה שאיסור אחות אשתו הוא גם באחותה מצד אחד? ואומרים: יליף [לומד הוא] מאחותו. מה אחותו אסורה עליו בין שהיא אחותו מן האב בין שאינה אחותו אלא מן האם — אף כאן באחות אשתו אסור בה בין שהיא מן האב בין שהיא מן האם.
Apparently, this mishna indicates that his wife’s sister, whether from the father, i.e., a paternal sister, or from the mother, i.e., a maternal sister, is forbidden. From where do we derive this halakha that the prohibition applies even to his wife’s maternal sister? The Gemara responds: It is derived from the prohibition proscribing his sister. Just as his sister is forbidden whether she is his sister from his father or from his mother, so too here, a wife’s sister is forbidden whether from the father or from the mother.
הכל
(2) וְלֵילַף מִדּוֹדָתוֹ מָה דּוֹדָתוֹ מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם אַף כָּאן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם מִסְתַּבְּרָא מֵאֲחוֹתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן קְרוֹבֵי עַצְמוֹ מִקְּרוֹבֵי עַצְמוֹ.
The Gemara challenges the validity of this source: And let it be derived from the halakha with regard to his aunt: Just as the prohibition with regard to his aunt applies only to the wife of his father’s brother from his father but not from his mother, i.e., the wife of his father’s paternal brother but not the wife of his father’s maternal brother, so too here, the prohibition with regard to his wife’s sister should apply only to her sister from her father but not to her sister from her mother. The Gemara answers: It is reasonable that he should derive the halakha in this case from the case of his sister, as the tanna thereby derives the halakha of one’s own relatives from another case of his own relatives, whereas his aunt is forbidden as his father’s relative.
ומקשים: ולילף [ושילמד] מדודתו, כך: מה דודתו אסורה בין שהיא אשת אחי אביו מן האב ולא מן האם, אף כאן אחות אשתו אינה אסורה לו אלא כשהיא אחותה מן האב ולא מן האם! ומשיבים: מסתברא [מסתבר] שמאחותו הוה ליה למילף [היה לו ללמוד] שכן הוא לומד קרובי עצמו מקרובי עצמו, ודודתו אסורה עליו מפני קרובת אביו.
The Gemara challenges the validity of this source: And let it be derived from the halakha with regard to his aunt: Just as the prohibition with regard to his aunt applies only to the wife of his father’s brother from his father but not from his mother, i.e., the wife of his father’s paternal brother but not the wife of his father’s maternal brother, so too here, the prohibition with regard to his wife’s sister should apply only to her sister from her father but not to her sister from her mother. The Gemara answers: It is reasonable that he should derive the halakha in this case from the case of his sister, as the tanna thereby derives the halakha of one’s own relatives from another case of his own relatives, whereas his aunt is forbidden as his father’s relative.
הכל
(3) אַדְּרַבָּה מִדּוֹדָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן דָּבָר עַל יְדֵי קִדּוּשִׁין מְדַבֵּר שֶׁעַל יְדֵי קִדּוּשִׁין אֶלָּא מֵאֵשֶׁת אָח יָלְפִינַן דְּשֶׁכֵּן דָּבָר עַל יְדֵי קִדּוּשִׁין וּקְרוֹבֵי עַצְמוֹ.
The Gemara counters: On the contrary, he should derive the halakha in this instance from the case of his aunt, as he thereby derives the halakha in a matter prohibited through betrothal from another matter prohibited through betrothal. The Gemara concludes: Rather, the halakha of a wife’s sister is derived from that of a brother’s wife, as they are both something forbidden by means of betrothal and they are his own relatives.
מאשת אח ילפינן – ואפילו למאי דפרישית לעיל דאחות אשה לא חשיב חומרא מה שבידו לרבות מ״מ ליכא למיפרך מה לאשת אח שכן בידו לרבות דהכא לא יליף אלא דשייך אחוה מן האם באחות אשה כמו באשת אח.
אלא מאשת אח ילפא – פי׳ שכיון שמצינו שנקרא אח אפילו מן האם, אף אחותה נקראת כן מן האם, והכל בכלל הכתוב שאמר אשה אל אחותה לא תקח. ואין לומר אין עונשין מן הדין, אלא בכגון בתו מאנוסה דלא כתיבא והיא גופה מייתינן בק״וא.
א. עיין בתוד״ה מאשת אח. ועיין בריטב״א להלן בד״ה חייבי לאוין דכהונה.
ודוחים: אדרבה (להיפך), מדודתו הוה ליה למילף [היה לו ללמוד] שכן כך הוא לומד אחות אשתו, שהיא דבר שנאסר על ידי קדושין, מדבר שאף איסורו אינו אלא על ידי קדושין (דודתו)! אלא, יש לומר כי אחות אשה מאשת אח ילפינן [אנו לומדים], דשכן שניהם הם דבר על ידי קדושין, וקרובי עצמו.
The Gemara counters: On the contrary, he should derive the halakha in this instance from the case of his aunt, as he thereby derives the halakha in a matter prohibited through betrothal from another matter prohibited through betrothal. The Gemara concludes: Rather, the halakha of a wife’s sister is derived from that of a brother’s wife, as they are both something forbidden by means of betrothal and they are his own relatives.
הכל
(4) וְאֵשֶׁת אָח גּוּפַהּ מנ״ל מְנָא לַן דְּתַנְיָא {ויקרא י״ח:ט״ז} עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה בבֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
The Gemara asks: And in the case of a brother’s wife itself, from where do we derive that the prohibition applies to the wife of both a paternal and a maternal brother? As it is taught in a baraita: “You shall not uncover the nakedness of your brother’s wife” (Leviticus 18:16), which indicates: Whether from the father or from the mother.
ושואלים: ואשת אח גופה [עצמה] מנא לן [מניין לנו] שאסורה בין כשהוא אחיו מאביו בין כשהוא אחיו מאמו? דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: ״ערות אשת אחיך לא תגלה״ (ויקרא יח, טז), וכוונתו: אסורה עליך אשת אחיך, בין באחיך מן האב בין מן האם.
The Gemara asks: And in the case of a brother’s wife itself, from where do we derive that the prohibition applies to the wife of both a paternal and a maternal brother? As it is taught in a baraita: “You shall not uncover the nakedness of your brother’s wife” (Leviticus 18:16), which indicates: Whether from the father or from the mother.
הכל
(5) אַתָּה אוֹמֵר בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם וְדִין הוּא חַיָּיב כָּאן וְחַיָּיב בַּאֲחוֹתוֹ מָה אֲחוֹתוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אַף כָּאן בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
The baraita elaborates: Do you say the prohibition applies whether she is the wife of one’s brother from his father or from his mother, i.e., whether she is the wife of one’s paternal brother or maternal brother? Or perhaps it is only the wife of one’s brother from his father and not from his mother? It may be inferred logically from the fact that the Torah rendered him liable here and rendered him liable with regard to his sister: Just as with regard to his sister he is liable to receive punishment whether she is his sister from his father or from his mother, so too here, he is liable to receive punishment whether she is the wife of his brother from his father or from his mother.
ודנים: אתה אומר שאיסור אשת אח הוא בין באשת אח מן האב בין מן האם, או אינו אסור אלא באשת אח מן האב בלבד ולא מן האם? ולכאורה דין הוא, שאפשר להוכיח את הדבר מן הסברה: שכן חייב כאן באשת אח, וחייב באחותו, מה אחותו חייב עליה בין שהיא אחותו מן האב בין מן האם — אף כאן אשת אחיו אסורה עליו בין באח מן האב בין מן האם.
The baraita elaborates: Do you say the prohibition applies whether she is the wife of one’s brother from his father or from his mother, i.e., whether she is the wife of one’s paternal brother or maternal brother? Or perhaps it is only the wife of one’s brother from his father and not from his mother? It may be inferred logically from the fact that the Torah rendered him liable here and rendered him liable with regard to his sister: Just as with regard to his sister he is liable to receive punishment whether she is his sister from his father or from his mother, so too here, he is liable to receive punishment whether she is the wife of his brother from his father or from his mother.
הכל
(6) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ חַיָּיב כָּאן וְחַיָּיב בְּדוֹדָתוֹ מָה דּוֹדָתוֹ מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם אַף כָּאן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם.
Or perhaps go this way and compare this case to the case of an aunt. The Torah rendered him liable here and rendered him liable with regard to his aunt, i.e., the wife of his father’s brother: Just as with regard to his aunt, he is liable to receive punishment only for the wife of his father’s brother from his father and not for the wife of his father’s brother from his mother, so too here, he is liable to receive punishment only for the wife of his brother from his father and not from his mother.
או אפשר גם לומר, כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו, מה דודתו אינה אסורה עליו אלא כשהיא אשת אחי אביו מן האב ולא מן האם — אף כאן אשת אחיו אינה אסורה אלא באח מן האב ולא מן האם?!
Or perhaps go this way and compare this case to the case of an aunt. The Torah rendered him liable here and rendered him liable with regard to his aunt, i.e., the wife of his father’s brother: Just as with regard to his aunt, he is liable to receive punishment only for the wife of his father’s brother from his father and not for the wife of his father’s brother from his mother, so too here, he is liable to receive punishment only for the wife of his brother from his father and not from his mother.
הכל
(7) נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה דָּנִין קְרוֹבֵי עַצְמוֹ מִקְּרוֹבֵי עַצְמוֹ וְאַל תּוֹכִיחַ דּוֹדָתוֹ שֶׁקְּרוֹבֵי הָאָב אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דָּנִין דָּבָר שֶׁעַל יְדֵי קִדּוּשִׁין מִדָּבָר שֶׁעַל יְדֵי קִדּוּשִׁין וְאַל תּוֹכִיחַ אֲחוֹתוֹ שֶׁאִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו.
The Gemara analyzes these two possibilities: Let us see to which case it is more similar. We should derive the halakha with regard to his own relatives, i.e., his brother’s wife, from another case of his own relatives, i.e., his sister, and the halakha with regard to his aunt cannot be used to prove otherwise, as she is his father’s relative. Or perhaps go this way: We should derive the halakha of a matter prohibited through betrothal, i.e., a brother’s wife, from another matter prohibited through betrothal, i.e., his father’s brother’s wife, and the halakha with regard to his sister cannot be used to prove otherwise, as it is a prohibition that comes on its own.
ודנים: נראה למי דומה, דנין קרובי עצמו (אשת אחיו) מקרובי עצמו (אחותו) ואל תוכיח מדודתו שהיא קרובי האב לאשת אחיו שהיא קרובתו. אולם אפשר לדון גם להיפך, או כלך לדרך זו: דנין דבר שאיסורו על ידי קדושין (אשת אחיו, שנאסרה עליו משום קידושי אחיו), מדבר שאף הוא אסור עליו על ידי קדושין (כדודתו שאסורה משום שקידשה דודו), ואל תוכיח אחותו, שהיא איסור הבא מאליו (מעצמו) בלא קידושין.
The Gemara analyzes these two possibilities: Let us see to which case it is more similar. We should derive the halakha with regard to his own relatives, i.e., his brother’s wife, from another case of his own relatives, i.e., his sister, and the halakha with regard to his aunt cannot be used to prove otherwise, as she is his father’s relative. Or perhaps go this way: We should derive the halakha of a matter prohibited through betrothal, i.e., a brother’s wife, from another matter prohibited through betrothal, i.e., his father’s brother’s wife, and the halakha with regard to his sister cannot be used to prove otherwise, as it is a prohibition that comes on its own.
הכל
(8) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר עֶרְוַת אָחִיךָ הִיא בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
Since it is impossible to prove which halakha should serve as the model for the case of a brother’s wife, the verse states a second time in the same verse: “It is your brother’s nakedness” (Leviticus 18:16), in order to emphasize that she is forbidden whether she is the wife of his brother from his father or from his mother.
וכיון שאין להוכיח מן הסברה — תלמוד לומר מה שכפל בסוף אותו פסוק: ״ערות אחיך היא״ (שם) להדגיש שאסורה היא בכל מקרה, בין מן האב בין מן האם.
Since it is impossible to prove which halakha should serve as the model for the case of a brother’s wife, the verse states a second time in the same verse: “It is your brother’s nakedness” (Leviticus 18:16), in order to emphasize that she is forbidden whether she is the wife of his brother from his father or from his mother.
הכל
(9) וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאֵשֶׁת אָח מִן הָאָב חֲדָא דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ וַחֲדָא דְּאֵין לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ אֵין לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ מִדְּרַב הוּנָא נָפְקָא.
The Gemara challenges this interpretation of the extra phrase in the verse: Say that both this first part of the verse and that latter part refer to the wife of a brother from the father, i.e., the wife of one’s paternal brother. As for the repetition, one part of the verse renders prohibited a woman who has children, who is prohibited from marrying her husband’s brother during her husband’s lifetime even after they are divorced, and the other one renders prohibited a woman who does not have children, who is also prohibited from marrying her husband’s brother during her husband’s lifetime, even after she is divorced. The Gemara responds: The prohibition proscribing a woman who does not have children for the duration of her husband’s lifetime is derived from the statement of Rav Huna (54b), and it requires no further source.
(ט-י) אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא – פי׳ דמדדריש לעיל שהוקשה אשת אח לנדה וק״ל מאי הדר פרכי ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה דהא הני נמי מדרב הונא נפקי דהא גלי רחמנא שאין התר לאיסור אשת אח אלא ע״י יבמה יבא עליה ואידך כלהו בכרת דאשת אח וי״ל דלא גלי רחמנא מדרב אלא למידק איסורה מיבמ׳ יבא עליה ושלא לדונו בעשה אלא בכרת אבל בכל שיש לה בני׳ שאינה ראויה להיתר כנדה לא גלי ביה קרא. ואכתי איכא אימא לך דיבמה יבא עליה שאין לה בנים מצוה הא בחיי בעלה או שהיא אשת סריס או אילונית בכרת אבל כל שיש לה בנים שריא וא״ת ערות אשת אחיך דמיותר לדרשא ורבוי שאף כשיש לה בנים היא בכלל נדה כנ״ל.
ומקשים: ואימא [ואמור] אידי ואידי [זה וזה] בתחילת הפסוק ובסופו מדובר באשת אח מן האב, והריבוי שבתורה בא לומר: חדא [אחת] לאסור את זו שיש לה בנים בחיי בעלה, וחדא [ואחת] לאסור את זו שאין לה בנים בחיי בעלה, שאף אם גירשה אחיו — אסורה האשה עליו. ומשיבים: הלא זו שאין לה בנים בחיי בעלה מדברי רב הונא (לעיל נד, ב) נפקא [יוצאת, נלמדת] ואינה צריכה למקור נוסף.
The Gemara challenges this interpretation of the extra phrase in the verse: Say that both this first part of the verse and that latter part refer to the wife of a brother from the father, i.e., the wife of one’s paternal brother. As for the repetition, one part of the verse renders prohibited a woman who has children, who is prohibited from marrying her husband’s brother during her husband’s lifetime even after they are divorced, and the other one renders prohibited a woman who does not have children, who is also prohibited from marrying her husband’s brother during her husband’s lifetime, even after she is divorced. The Gemara responds: The prohibition proscribing a woman who does not have children for the duration of her husband’s lifetime is derived from the statement of Rav Huna (54b), and it requires no further source.
הכל
(10) וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאֵשֶׁת אָח מִן הָאָב חֲדָא דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ וַחֲדָא דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ.
The Gemara presents another challenge: Say that both this first part of the verse and that latter part refer to the wife of a brother from the father, i.e., the wife of one’s paternal brother. As for the repetition, one part of the verse renders a woman who has children prohibited from marrying her husband’s brother for the duration of her husband’s lifetime, even after she is divorced, and the other one renders prohibited a woman who has children and indicates that it is prohibited for her to marry her husband’s brother even after her husband’s death.
דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה – תימה הכא מצרכינן קרא לאסור לאחר מיתה וכן בפ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין נג. נד.) גבי אשת אב וכלתו ופ״ק דקדושין (דף יג: ושם) קבעי אשת איש מנלן דשריא אחר מיתת בעלה וי״ל דבכל הני צריך קרא לאסור דלא נילף מאשת איש דשריא לאחר מיתה כדיליף התם וקשה דבהאשה רבה (לקמן דף צד: ושם) קאמר גבי חמותו לאחר מיתה דממעט לה רבי עקיבא מדכתיב ישרפו אותו ואתהן ואת שתיהן כלומר ששתיהן קיימות נהי דמעטיה קרא משרפה מאיסורא מי מיעטיה משמע דאי לאו קרא היתה בשרפה וי״ל דבכולהו צריך קרא לאסור ולהתיר דלא נילפו מהדדי.
ומקשים מצד אחר: ואימא [ואמור] אידי ואידי [זו וזו] באשת אח מן האב, חדא [אחת] שיש לה בנים בחיי בעלה וגירשה, וחדא [ואחת] שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה!
The Gemara presents another challenge: Say that both this first part of the verse and that latter part refer to the wife of a brother from the father, i.e., the wife of one’s paternal brother. As for the repetition, one part of the verse renders a woman who has children prohibited from marrying her husband’s brother for the duration of her husband’s lifetime, even after she is divorced, and the other one renders prohibited a woman who has children and indicates that it is prohibited for her to marry her husband’s brother even after her husband’s death.
הכל
(11) יֵשׁ לָהּ בָּנִים לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ לָא צְרִיכָא קְרָא מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים מוּתֶּרֶת הָא יֵשׁ לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה.
The Gemara responds: The halakha that it is prohibited for a woman who has children to marry her husband’s brother even after her husband’s death does not require a verse. From the fact that the Merciful One says that one who has no children is permitted to marry the brother after her husband’s death, it can be inferred that if she has children, it is prohibited for her to marry her husband’s brother.
ומשיבים: זו שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה — לא צריכה קרא [אינה צריכה כתוב] מיוחד, מדאמר רחמנא [מכיון שאמרה התורה] שזו שאין לה בנים מותרת לאח, הא [הרי] אם יש לה בנים אסורה.
The Gemara responds: The halakha that it is prohibited for a woman who has children to marry her husband’s brother even after her husband’s death does not require a verse. From the fact that the Merciful One says that one who has no children is permitted to marry the brother after her husband’s death, it can be inferred that if she has children, it is prohibited for her to marry her husband’s brother.
הכל
(12) וְדִלְמָא אֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה לְעָלְמָא וְשַׁרְיָא לְיָבָם יֵשׁ לָהּ בָּנִים שַׁרְיָא לְעָלְמָא וְשַׁרְיָא לְיָבָם אִי נָמֵי אֵין לָהּ בָּנִים מִצְוָה יֵשׁ לָהּ בָּנִים רְשׁוּת.
The Gemara raises another challenge: But perhaps if she does not have children it is prohibited for her to marry everyone else and permitted for her to marry her yavam, as specified by the Torah. However, if she does have children it is permitted for her to marry everyone and it is permitted for her to marry her yavam as well. Alternatively, perhaps if she does not have children it is a mitzva for her husband’s brother to marry her, and if she does have children it is optional. Consequently, the extra phrase in the verse should be necessary in order to indicate that the prohibition against marriage applies in all of these cases.
שריא. ואע״ג דאתיא אחוה אחוה מבני יעקב, איכא למימר אחין מן האב מצוה אחין מן האם רשות. על כל אחת. הואיל וכתו׳ בה כרת בפני עצמה הוא הדין לכל העריות, דהוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
ומקשים: ודלמא [ושמא] נאמר כך: אם אין לה בנים — אסורה לעלמא [לכול] ושריא [ומותרת] ליבם כמפורש בתורה, אבל אם יש לה בנים — שריא לעלמא ושריא [מותרת לכול ומותרת] גם ליבם! אי נמי [או גם כן] אפשר היה לומר: אם אשת אחיו אין לה בנים — מצוה ליבמה, ואולם אם יש לה בנים — רשות, שמותר לאחי בעלה לשאתה אם ירצה!
The Gemara raises another challenge: But perhaps if she does not have children it is prohibited for her to marry everyone else and permitted for her to marry her yavam, as specified by the Torah. However, if she does have children it is permitted for her to marry everyone and it is permitted for her to marry her yavam as well. Alternatively, perhaps if she does not have children it is a mitzva for her husband’s brother to marry her, and if she does have children it is optional. Consequently, the extra phrase in the verse should be necessary in order to indicate that the prohibition against marriage applies in all of these cases.
הכל
(13) אִי נָמֵי אֵין לָהּ בָּנִים אֵין יֵשׁ לָהּ בָּנִים לָא וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה.
Alternatively, if she does not have children, yes, she is permitted to her husband’s brother, and if she does have children, no, she is not permitted to him, but the punishment of karet does not apply to this prohibition. This is because the source of the prohibition is the mitzva for them to marry after the husband’s death, and a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, but nothing more. Consequently, the extra phrase in the verse should be necessary in order to indicate that the punishment of karet is still applicable.
אי נמי [או גם כן] נאמר כך: זו שאין לה בנים — אין [כן] מותרת ליבם, וזו שיש לה בנים — לא, אולם כיון שאיסור זה נובע רק ממה שאינו במצות ייבום, אם כן ויהיה זה בגדר לאו הבא מכלל עשה ולאו כזה דינו הוא רק כעשה, ולכן נצרך ייתור הפסוק ״ערות אחיך היא״ ללמד שיש עליה עונש כרת!
Alternatively, if she does not have children, yes, she is permitted to her husband’s brother, and if she does have children, no, she is not permitted to him, but the punishment of karet does not apply to this prohibition. This is because the source of the prohibition is the mitzva for them to marry after the husband’s death, and a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, but nothing more. Consequently, the extra phrase in the verse should be necessary in order to indicate that the punishment of karet is still applicable.
הכל
(14) כְּתַב קְרָא אַחֲרִינָא {ויקרא כ׳:כ״א} עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה.
The Gemara responds: The Torah wrote a different verse to teach that the prohibition against marrying one’s brother’s wife is in full force, including the punishment of karet, in these cases: “He has uncovered his brother’s nakedness; they shall be childless” (Leviticus 20:21). Therefore, the extra phrase mentioned in the baraita can indicate that the prohibition against marrying one’s brother’s wife applies both to the wife of a paternal brother and to the wife of a maternal brother.
ומשיבים: שיש עונש כרת אנו למדים מזה שכתב קרא אחרינא [נאמר כתוב אחר]: ״ערות אחיו גלה ערירים יהיו״ (ויקרא שם כ, כא), לומר שיש בה איסור כרת.
The Gemara responds: The Torah wrote a different verse to teach that the prohibition against marrying one’s brother’s wife is in full force, including the punishment of karet, in these cases: “He has uncovered his brother’s nakedness; they shall be childless” (Leviticus 20:21). Therefore, the extra phrase mentioned in the baraita can indicate that the prohibition against marrying one’s brother’s wife applies both to the wife of a paternal brother and to the wife of a maternal brother.
הכל
(15) וְאֵימָא אֵשֶׁת אָח מִן הָאֵם כְּאֵשֶׁת אָח מִן הָאָב מָה אֵשֶׁת אָח מִן הָאָב לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ שַׁרְיָא אַף אֵשֶׁת אָח מִן הָאֵם לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ שַׁרְיָא אָמַר קְרָא הִיא גבַּהֲוָיָיתָהּ תְּהֵא.
The Gemara suggests: Say that the halakha of the wife of a brother from one’s mother should be just like that of the wife of a brother from his father: Just as the wife of a brother from one’s father is permitted, i.e., one can marry her, after her husband’s death, so too, the wife of a brother from his mother should be permitted after her husband’s death. The Gemara responds: The verse states: “She is your brother’s nakedness,” thereby emphasizing that she shall remain after her husband’s death as she is during his life.
אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה – בלא בנים שריא. וא״ת הא ילפינן (לעיל דף יז:) אחוה אחוה מבני יעקב איכא למימר אחים מן האב מצוה מן האם רשות.
ערות אחיך היא – ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם.
בהוייתה תהא – ומכל מקום איצטריך לעיל (דף יז:) למילף אחוה מבני יעקב דלא נימא דבעינן דמיחדי באבא ובאימא משום דכתיב יחדו.
ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא אמר קרא היא בהויתה תהא. ואם תאמר ותיפוק ליה משום דכתיב יחדו המיוחדין בנחלה יצאת אשת אח מן האם דלאו מיוחדין בנחלה כדאיתא בריש פרק כיצד (יבמות יז:) ויש לומר דאי מהתם הוה אמינא אשת אח מן האב שריא ליבם ואסירא לעלמא, אבל אש אח מן האם שריא ליבם ושריא לעלמא ולא מקשינן אשת אח מן האם לאשת אח מן האב לגמרי אלא להיתרא דיבם בעלמא. וכן פרש״י ז״ל. ואכתי קשיא לי התם בפרק כיצד דממעטינן אשת אח מן האם מיחדו ת״ל משום היא בהויתה תהא. ויש לומר דאי לאו יחדו הוה אמינא דאף אשת אח מן האם במקום מצוה שריה ומצוה נמי איכא, דומיא דאשת אח מן האב דשלא במקום מצוה אסירא ובמקום מצוה שריא, והא דכתב רחמנא למיסרה לאחר מיתת בעלה שלא במקום מצוה, הלכך אצטריך יחדו ואצטריך ערות אחיך כנ״ל.
ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב וכו׳ – וכ״ת והא גמרינן אחוה אחוה מבני יעקב ודרשי נמי יחדיו המיוחדים בנחלה כבר פרש״י ז״ל שי״ל דההיא למצות יבום דאשת אח מן האב מצוה ואשת אח מן האם רשות אמר קרא היא בהוייתה תהא. וא״ת א״כ למה לי דכתב רחמנא יחדיו למעוטי אחים מן האם וי״ל דאי לאו דכתב רחמנא יחדיו הוה אמינא דכי אמר רחמנא בהוייתה תהא שלא במקו׳ מצוה דינה כאשת אח מן האב קמ״ל יחדיו.
ומקשים: ואימא [ואמור] שאשת אח מן האם יהא דינה כאשת אח מן האב; מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא [מותרת] ליבם (אם לא היה למת בנים) — אף אשת אח מן האם, לאחר מיתת בעלה שריא [מותרת] ליבם! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] ״היא״, שמכתוב זה למדים איסור אשת אח מן האם, להדגיש ולצמצם ולומר: בהוייתה תהא, תישאר כמות שהיא באיסורה, שלזו אין היתר.
The Gemara suggests: Say that the halakha of the wife of a brother from one’s mother should be just like that of the wife of a brother from his father: Just as the wife of a brother from one’s father is permitted, i.e., one can marry her, after her husband’s death, so too, the wife of a brother from his mother should be permitted after her husband’s death. The Gemara responds: The verse states: “She is your brother’s nakedness,” thereby emphasizing that she shall remain after her husband’s death as she is during his life.
הכל
(16) אֲחוֹתוֹ דִּכְתַב בָּהּ כָּרֵת לְמָה לִי.
§ The Gemara above stated that all of the instances of forbidden intercourse are compared to one another. Therefore, since there is already a verse that states: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29), the Gemara asks: Why do I need the phrase written with regard to one’s sister that states that intercourse is punishable by karet?
אחותו דכתב בה כרת למה לי – כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו כרת דאחותו מאי תדרוש ביה הא כבר נכתב בכל העריות ונכרתו הנפשות העושות.
אחות דכתיב בה כרת למה לי. אבל נדה דכתיב בה כרת (למה) [לא מבעיא] ליה דהיא בנה אב לכל העריות העראה כגמר ביאה ומשום העראה דכתיב בהאי קרא כתבה.
אחותו דכת׳ בה כרת למה לי – פי׳ דהא אתא מהקישא דר׳ יונה וא״ת ולבעי נמי נדה דכתיב בה כרת למה לי וי״ל דההיא לדין העראה דכתיב בה אצטריך כי היא מלמדת על כל העריות כלם דהעראה גמר ביאה כהקישא דר׳ יונה.
א לאחר שביררנו ענין זה, שואלים: כיון שנלמדו כל העריות זו מזו והושוו כולן לחיוב כרת מהכתוב ״ונכרתו הנפשות העושות״, אם כן, אחותו שכתב בה כרת במפורש למה לי?
§ The Gemara above stated that all of the instances of forbidden intercourse are compared to one another. Therefore, since there is already a verse that states: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29), the Gemara asks: Why do I need the phrase written with regard to one’s sister that states that intercourse is punishable by karet?
הכל
(17) לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם עֲשָׂאָן כּוּלָּם בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.
The Gemara answers that it is necessary for that which Rabbi Yoḥanan said, as Rabbi Yoḥanan said that if he performed all of them, i.e., he violated every prohibition against engaging in forbidden intercourse in a single lapse of awareness, he is liable to receive punishment for each and every one. One might have thought that there is one prohibition against engaging in forbidden intercourse, and many different ways to violate the prohibition. Therefore, if one violated the prohibition in different ways during one lapse of awareness, one is liable to bring only one sin-offering. This verse therefore indicates that each act of intercourse with a relative with whom intercourse is forbidden is a violation of an independent prohibition.
חייב על כל אחת ואחת – ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו הוי אמינא היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא השתא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה.
ומשיבים: בא הדבר ללמד לכ מו שאמר ר׳ יוחנן, שאמר ר׳ יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחת, כלומר, שבשגגה אחת בא על כל העריות — חייב על כל אחת ואחת. שלא נחשוב שאיסור עריות הוא איסור כללי, וכל סוג וסוג של עבירה זו הוא רק חלק מאיסור כולל זה, ואם עשה אותן בשגגה אחת אינו חייב אלא בקרבן אחד, לכן כתב כרת באחותו ללמד שכל אחת מהן הוא איסור פרטי, וחייב עליו בפני עצמו.
The Gemara answers that it is necessary for that which Rabbi Yoḥanan said, as Rabbi Yoḥanan said that if he performed all of them, i.e., he violated every prohibition against engaging in forbidden intercourse in a single lapse of awareness, he is liable to receive punishment for each and every one. One might have thought that there is one prohibition against engaging in forbidden intercourse, and many different ways to violate the prohibition. Therefore, if one violated the prohibition in different ways during one lapse of awareness, one is liable to bring only one sin-offering. This verse therefore indicates that each act of intercourse with a relative with whom intercourse is forbidden is a violation of an independent prohibition.
הכל
(18) וּלְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר כׇּל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת בַּכְּלָל הָיוּ וְלָמָּה יָצְתָה כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ לְדוּנוֹ בְּכָרֵת וְלֹא בְּמַלְקוֹת לְחַלֵּק מְנָלַן.
The Gemara asks: And according to Rabbi Yitzḥak, who said that all forbidden relations for which one is liable to receive karet were included in the verse: “The souls that do them shall be cut off from among their people,” why was the punishment of karet with regard to one’s sister singled out? In order to sentence him to karet and not to flogging. Although he has violated a prohibition, which generally carries a punishment of flogging, he is not flogged due to the fact that he is liable to receive the more severe punishment of karet. Since he has used the verse to teach this halakha, from where do we know to divide the prohibitions against engaging in forbidden intercourse and consider each an independent prohibition?
לכרת ניתנה ולא למלקות – דאי התרו בו למלקות אינו לוקה דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא לפיכך אין לוקין עליו דלא הוה ליה לעונשו כרת אא״כ הזהיר עליה הלכך אזהרה לאו למלקות ניתנה.
ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת – פי׳ דאזהרה דכתיב בה אינו אלא מפני עברת של עונש ואפילו כרת אלא א״כ הזהיר וה״ט דר׳ יצחק דאמר חייבי כריתות לא היו בכלל מלקות וכדאית׳ בפ׳ אלו הן הלוקין ולית הלכתא כוותיה.
ושואלים: ולר׳ יצחק שאמר בפירוש הפסוק כך: כל חייבי כריתות בכלל אחד היו, שנאמר: ״ונכרתו הנפשות העושות״, ולמה יצתה (יצאה) כרת במפורש באחותו? ללמדנו שיש לדונו בכרת ולא במלקות. שחייבי כרת אין מלקים אותם, אף שנאמר בהם לא תעשה, לפי שעונשם חמור יותר, ואם כן דינו של ר׳ יוחנן לחלק את האיסורים ולחייב על כל ערוה בפני עצמה, מנלן [מניין לנו]?
The Gemara asks: And according to Rabbi Yitzḥak, who said that all forbidden relations for which one is liable to receive karet were included in the verse: “The souls that do them shall be cut off from among their people,” why was the punishment of karet with regard to one’s sister singled out? In order to sentence him to karet and not to flogging. Although he has violated a prohibition, which generally carries a punishment of flogging, he is not flogged due to the fact that he is liable to receive the more severe punishment of karet. Since he has used the verse to teach this halakha, from where do we know to divide the prohibitions against engaging in forbidden intercourse and consider each an independent prohibition?
הכל
(19) נָפְקָא לֵיהּ {ויקרא י״ח:י״ט} מִוְּאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לְחַיֵּיב עַל כׇּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה.
The Gemara answers: He derives it from the verse “And you shall not approach a woman to uncover her nakedness as long as she is impure by her uncleanness” (Leviticus 18:19), which serves to render him liable to receive punishment for each and every woman.
ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו, לומד הוא] דבר זה ממה שכתוב ״ואל אשה בנדת טמאתה״ (שם יח, יט), לחייב על כל אשה ואשה שהיא ערוה לו בפני עצמה.
The Gemara answers: He derives it from the verse “And you shall not approach a woman to uncover her nakedness as long as she is impure by her uncleanness” (Leviticus 18:19), which serves to render him liable to receive punishment for each and every woman.
הכל
(20) דּוֹדָתוֹ דִּכְתַב בַּהּ רַחֲמָנָא עֲרִירִים יִהְיוּ ל״ל לְמָה לִי לְכִדְרַבָּה דְּרַבָּה רָמֵי כְּתִיב {ויקרא כ׳:כ״א} עֲרִירִים יִהְיוּ וּכְתִיב {ויקרא כ׳:כ׳} עֲרִירִים יָמוּתוּ הָא כֵּיצַד יֵשׁ לוֹ בָּנִים קוֹבְרָן אֵין לוֹ בָּנִים הוֹלֵךְ עֲרִירִי.
The Gemara poses another question: Why do I need the phrase that the Merciful One writes with regard to one’s aunt, which states: They shall be childless? The death of one’s children is included in the punishment of karet, and it has already been established that all of the forbidden intercourse is punishable by karet. The Gemara answers that it is necessary for that which Rabba said, as Rabba raised a contradiction: It is written with regard to one who had intercourse with his brother’s wife: “They shall be childless” (Leviticus 20:22), and it also states with regard to one who had intercourse with his aunt: “They shall die childless” (Leviticus 20:21). How so? If he already has children, he will eventually bury them; if he does not have children, he will go childless.
ערירים – היינו נמי כרת שזרעו נכרת.
ערירים יהיו – לשעת מיתתן משמע סופן לבא לידי ערירי דאם יש לו בנים קוברן.
ערירים ימותו – משמע דאם הן עכשיו ערירים כן ימותו ואפי׳ יולדו להם לאחר מעשה.
דכתב רחמנא גבי דודתו למה לי – אפילו למאי דמפרש (בה) דאין ערירי בכל חייבי כריתות אלא היכא דמפרש קרא בהדיא אתי שפיר כדפרישית בריש מכילתין (דף ב. ד״ה אשת).
ושואלים עוד: כיון שלמדנו מן הכתוב שכל העריות בכרת, אם כן, דודתו דכתב [שאמרה] בה רחמנא [התורה] ״ערירים יהיו״ (שם כ, כב) למה לי? והרי מיתת הבנים היא בכלל עונש כרת! ומשיבים: שנצרך הדבר לכ פי שאמר רבה. שרבה רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] בכתוב אחד, בענין הבא על אשת אחיו ״ערירים יהיו״ (שם כא) וכתיב [ונאמר] בענין הבא על דודתו ״ערירים ימתו״ (שם כ), הא כיצד ניישב הבדל זה בין הכתובים? אם יש לו כבר בנים — קוברן, אין לו בנים — הולך ערירי ולא יוולדו לו.
The Gemara poses another question: Why do I need the phrase that the Merciful One writes with regard to one’s aunt, which states: They shall be childless? The death of one’s children is included in the punishment of karet, and it has already been established that all of the forbidden intercourse is punishable by karet. The Gemara answers that it is necessary for that which Rabba said, as Rabba raised a contradiction: It is written with regard to one who had intercourse with his brother’s wife: “They shall be childless” (Leviticus 20:22), and it also states with regard to one who had intercourse with his aunt: “They shall die childless” (Leviticus 20:21). How so? If he already has children, he will eventually bury them; if he does not have children, he will go childless.
הכל
(21) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב עֲרִירִים יִהְיוּ וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב עֲרִירִים יָמוּתוּ דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא עֲרִירִים יִהְיוּ ה״א הֲוָה אָמֵינָא עַד חִטְאֵיהּ אֲבָל מֵחִטְאֵיהּ וְאֵילָךְ לָא כְּתַב רַחֲמָנָא עֲרִירִים יָמוּתוּ וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא עֲרִירִים יָמוּתוּ ה״א הֲוָה אָמֵינָא מֵחִטְאֵיהּ וְאֵילָךְ אֲבָל מֵעִיקָּרָא לָא צְרִיכָא.:
The Gemara comments: And it is necessary to state: They shall be childless, and it is also necessary to state: They shall die childless. As, if the Merciful One had written only: They shall be childless, I would have said that only those children he had before his sin will die, but those born to him from the time of his sin and on, no, they will not die. The Torah therefore states: They shall die childless, indicating that even if he has children afterward they will die and he will remain childless. And similarly, if the Merciful One had written only: They shall die childless, I would have said that this is referring to children born from the time of his sin and on, but those born from the beginning, before he sinned, no, they will not die. It is therefore necessary to mention both expressions.
דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוי אמינא דהוו ליה עד חטאיה – והכי משמע סופם להיות ערירים שימותו בניהם שיש להם עתה ויהיו ערירים אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי.
ואי כתב רחמנא ערירים ימותו הוו אמינא מחטאיה ואילך – דהכי משמע מחטאם ישאו ואילך ערירים ימותו אבל בנים דמעיקרא לא מייתי כתב רחמנא ערירים יהיו סופן לבא לידי ערירים דמדכתיב ערירים יהיו מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו.
ומעירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לומר] לשון ״ערירים יהיו״ ואיצטריך למכתב [והוצרך לומר] גם לשון ״ערירים ימתו״. דאי כתב רחמנא [שאילו אמרה התורה] רק ״ערירים יהיו״, הוה אמינא [הייתי אומר]: שימותו בנים שהיו לו עד זמן חטאיה [חטאו], אבל בנים שנולדו לו מחטאיה [מחטאו] ואילך — לא ימותו, על כן כתב רחמנא [אמרה התורה] ״ערירים ימתו״ שגם אם נולדו לו ילדים אחר כך — ימותו, וישארו ערירים. וכן, אי כתב רחמנא [אם היתה אומרת התורה כך] ״ערירים ימתו״ הוה אמינא [הייתי אומר] שמדובר בבנים שנולדו מחטאיה [מחטאו] ואילך אבל מעיקרא [מתחילה] אלה שנולדו עד לזמן החטא — לא ייענשו, על כן צריכא [נצרכה] לומר בשני האופנים.
The Gemara comments: And it is necessary to state: They shall be childless, and it is also necessary to state: They shall die childless. As, if the Merciful One had written only: They shall be childless, I would have said that only those children he had before his sin will die, but those born to him from the time of his sin and on, no, they will not die. The Torah therefore states: They shall die childless, indicating that even if he has children afterward they will die and he will remain childless. And similarly, if the Merciful One had written only: They shall die childless, I would have said that this is referring to children born from the time of his sin and on, but those born from the beginning, before he sinned, no, they will not die. It is therefore necessary to mention both expressions.
הכל
(22) דהַעֲרָאָה דְּחַיָּיבֵי לָאוִין מְנָלַן.
§ The Gemara above (54a–54b) derived that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to prohibitions that are punishable by capital punishment or karet. The Gemara asks: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to those liable to receive punishment for violating ordinary Torah prohibitions?
ב למדנו איפוא דין העראה בכל חייבי כריתות על פי ההיקש שמשווה את כולם זה לזה, ולמדים מאותם המקרים שהעראה מפורשת בהם, אבל שהעראה אסורה ונחשבת כביאה גמורה אף בחייבי לאוין מנלן [מניין לנו]?
§ The Gemara above (54a–54b) derived that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to prohibitions that are punishable by capital punishment or karet. The Gemara asks: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to those liable to receive punishment for violating ordinary Torah prohibitions?
הכל
(23) מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא {ויקרא י״ט:כ׳} שִׁכְבַת זֶרַע גַּבֵּי שִׁפְחָה חֲרוּפָה מִכְּלָל דְּחַיָּיבֵי לָאוִין בְּהַעֲרָאָה.
The Gemara answers: From the fact that the Merciful One reveals with regard to a designated maidservant that the prohibition has been violated only through an act of cohabitation with seed, i.e., a complete act of sexual intercourse, in the verse “And whoever lies with a woman in cohabitation with seed, and she is a bondmaid designated to a man” (Leviticus 19:20), by inference, those liable to receive punishment for violating ordinary prohibitions are liable even through the initial stage of intercourse.
שפחה חרופה. חייבי לאוין היא דכתו׳1 לא תהיה קדשה, וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור ביאתו, דכתו׳ בה שכבת זרע, מכלל דמלקות דחייבי לאוין דלאו אשם כגון ממזרת ונתינה ושפחה שאינה חרופה בהעראה מחיב, דאם כן לישתוק קרא בשפחה חרופה ואנא אמינא דהיא ושאר חייבי לאוין בגמר ביאה. [אלא] ודאי מדגלי רחמנא בה גמר ביאה ודאי שאר חייבי לאוין בהעראה. שפחה חרופה היא שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי שמותר בה. דכהונה. דמשפחה לא גמרי׳ דמחיבי בהעראה אלא לאו השוה בכל. קיחה. גבי חייבי כריתות כתו׳2 כי יקח איש אחותו, ובאסורי כהונה כתו׳3 לא יקחו. חייבי עשה. מצרי שיני ואדומי שיני. מנא לן. דאסירא העראה דידהו בישראלית. וקאי בעשה דכתו׳4 דור שלישי יבא להם, הא דור שיני לא יבא, ולאו הבא מכלל עשה עשה.
1. דברים כג, יח.
2. ויקרא כ, יז.
3. שם כא, ז.
4. דברים כג, ט.
מדגלי רחמנא גבי שפחה חרופה – פי׳ והיא שפחה כנעני׳ המאורסת לעבד עברי והיא בלאו דלא יהיה קדשה לכל ישראל חוץ מעבד עברי דשרייא רחמנא והבא עליה אפי במזיד חייבו הכתוב אשם וגבי אשם כתב רחמנא שכבת זרע דלא מחייב אשם אלא בגמר ביאה שיש בה שכבת זרע ומדגלי רחמנא הכא גבי אשם מכלל דלענין מלקות וה״ה לשאר חייבי לאוין בהערא׳ ופרכי׳ אדרבא מדגלי רחמנא גבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה.
בד״ה שפחה חרופה כו׳. נ״ב פי׳ והיא חציה משוחררת שתופסין בה קדושין ולאו דוקא לעבד עברי ה״ה לישראל שאינו עבד אלא רש״י בא לפרש בענין שתהא מאורסת בהיתר ולא יהיה בזו איסור אלא שמזנה תחת ארוסה וק״ל:
תוס׳ בד״ה יש לה בנים כו׳ דלא נילפו מהדדי. נ״ב כך נ״ל לפרש הסברא נותנת כל לאחר מיתה אסורה כו׳ ומשום הכי מצריכה קרא לאשת איש ואחר דמרבינן אשת איש להיתירא א״כ נימא גבי אשת אח נמי נילף מיניה לכך צריך קרא גביה לאסור ומאחר דאסרינן גבי אשת אח מכח קרא וסותרים הסברא א״כ נימא ה״ה גבי איסור חמות בשריפה הוי לכך צריך קרא וק״ל:
ומשיבים: מדגלי רחמנא [ממה שגילתה התורה] ופירשה ״שכבת זרע״ גבי שפחה חרופה (״ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש...״. ויקרא יט, כ), לומר שרק בענין זה אין די בהעראה, וחייב רק על ביאה גמורה (״שכבת זרע״), ומכלל זה אתה למד כי חייבי לאוין אחרים — בהעראה בלבד מתחייבים עליהם. שאם לא כן לא היה צריך לפרש בשפחה חרופה.
The Gemara answers: From the fact that the Merciful One reveals with regard to a designated maidservant that the prohibition has been violated only through an act of cohabitation with seed, i.e., a complete act of sexual intercourse, in the verse “And whoever lies with a woman in cohabitation with seed, and she is a bondmaid designated to a man” (Leviticus 19:20), by inference, those liable to receive punishment for violating ordinary prohibitions are liable even through the initial stage of intercourse.
הכל
(24) אַדְּרַבָּה מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא הַעֲרָאָה בְּחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת מִכְּלָל דְּחַיָּיבֵי לָאוִין בִּגְמַר בִּיאָה אָמַר רַב אָשֵׁי אִם כֵּן לִשְׁתּוֹק קְרָא מִשִּׁפְחָה חֲרוּפָה.
The Gemara responds: On the contrary, from the fact that the Merciful One reveals that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse with regard to forbidden relationships for which one is liable to receive karet, then, by inference, those liable for violating ordinary prohibitions are liable only through the completion of the act of sexual intercourse and not merely for the initial stage of intercourse. Rav Ashi said: If so, let the verse remain silent in the case of a designated maidservant, and it would be assumed that one is liable to receive punishment only for completing the act of sexual intercourse. The fact that the Torah specified that in this case one is liable to receive punishment only for completing the act of sexual intercourse indicates that with regard to other ordinary prohibitions one is liable even for the initial stage of intercourse.
לישתוק קרא משפחה חרופה – וא״ת השתא דחייבי לאוין בהעראה אם כן לישתוק קרא בחייבי כריתות ותירץ ה״ר משה כהן דאי לאו קרא בחייבי כריתות הוה אמינא מדגלי רחמנא בשפחה מכלל דחייבי כריתות בהעראה אבל חייבי לאוין בגמר ביאה דילפינן משפחה חרופה אבל השתא דכתיב העראה בחייבי כריתות אי כל חייבי לאוין בגמר ביאה א״כ לישתוק קרא משפחה חרופה.
אם כן נשתוק קרא משפחה חרופה – איכא למידק, לדידן נמי אם כן נשתוק קרא מחייבי כריתותא. ואיכא למימר, אי לא כתב רחמנא העראה בשום דוכתא, הוה אמינא העראה לא שמה ביאה, וגלי רחמנא בשפחה חרופה וה״ה לכל התורה, ושכבת זרע דסוטהב ואשת אישג נמי להוציא העראה, אבל השתא דרבי רחמנא העראה בחייבי כריתות, אם לפטור בחייבי לאוין לשתוק משפחה חרופהד. אי נמי, רב אשי הכי קאמר, מדלא שתיק רחמנא משפחה חרופה, ש״מ חייבי לאוין בהעראה, ודקאמרת מדגלי רחמנא חייבי כריתות מכלל דלאוין בגמר ביאה דאי לאו הכי לכתוב רחמנא לאוין וכל שכן כריתות, לא היא, דדילמא הוה אמינא מלקות חייב אפילו בהעראה, אבל מכרת פטור עד שיגמור, ועוד שאין עונשין מן הדיןה. ומיהו הא קשיא, היכי אמר רב אשי לשתוק קרא משכבת זרע דשפחה חרופה, הא צריך הוא לכתוב לפטור שלא כדרכה, כדאמרינן בשילהי פרק ארבעה מחוסרי כפרהו, כדרכה בשפחה חרופה מיחייב, שלא כדרכה לא מחייב, מאי טעמא דשכבת זרע כתיבז. ואיכא למימר, כיון דשכבת זרע משמע לפטור העראה, לישתוק רחמנא מיניה ולכתוב מיעוטא אחרינא לשלא כדרכה ולא דאיק. ותו קשהח לן, דהא שכבת זרע דכתיב גבי טומאה, לרבנן לא משמע אלא פרט להעראה, ואיצטריך אותה [פרט לשלא כדרכה, ור׳ יהודה סבר דהעראה ושלא כדרכה משכבת זרע נפקא ואותה]ט פרט לכלה, כדאיתא בשילהי ארבעה אחיןי. ואיפשר לומר, דההיא דאמרינן בשילהי ארבע מחוסרי כפרהכ דשלא כדרכה פטור בשפחה חרופה ר׳ יהודה היא. והא דאקשי מינה רב ששת [לתנא, משום דקתני עשו גומר כמערה ומתכוין כשאינו מתכוין כדרכה כשלא כדרכה, וס״ל רב ששת]ל מדמערה ושאינו מתכוון פטור ולפטורא איתני, אף כשלא כדרכה כן, ולר׳ יהודה איתמר, דאמרמ העראה ושלא כדרכה משכבת זרע נפקא, אבל רבנןנ לית להו, וסוגיא דשמעתין כרבנןס. ואם תאמר, כיון דחייבי לאוין דכהונה גמרינן ואפילו חייבי עשה, למה לי קרא לחייבי לאוין דעלמא, כל דכןע הוא. איכא למימר, לפי שאין עונשין מן הדין. ועוד דאי בעית למגמר מינייהו גמור, דהא שכבת זרע דשפחה חרופה לגופיה צריך, כיון דמ״מ בשאר חייבי לאוין גמרינן העראה. ומיהו חייבי לאוין דכהונה צריכי, דלאו שאינו שוה בכל קיל אפילו מעשה שוה בכלפ.
א. כה״ק התוס׳ ד״ה לישתוק קרא.
ב. במדבר ה יג, ועיין לקמן נה ב.
ג. ויקרא יח כ.
ד. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
ה. וכ״כ הרשב״א, ועיין בתוס׳ ישנים שחילקו בין אשם למלקות, ועיין מש״כ בזה הריטב״א.
ו. כריתות יא ע״א וע״ב.
ז. וכה״ק הרשב״א והריטב״א. ועיין בתוס׳ הרא״ש ובמה שתירץ.
ח. בכ״י ב: ותו קשיא.
ט. כך הוסיף בנדפס. ובכת״י חסר.
י. לעיל לד ב.
כ. ע״פ כת״י ב. ובנדפס במקום כל זה הוסיף במרובעות [היינו]. ועיין ברשב״א ובריטב״א.
ל. ע״פ כת״י ב. ובנדפס במקום כל זה הוסיף במרובעות [היינו]. ועיין ברשב״א ובריטב״א.
מ. בנדפס הוסיף בסוגריים מרובעות: גבי טומאה.
נ. בכ״י ב: ולרבנן.
ס. וכ״כ הרשב״א והריטב״א. ועיין מש״כ בזה באריכות בקרן אורה.
ע. בכ״י א: כל שכן. ועיין מש״כ בזה בתוס׳ הרא״ש.
פ. עיין בריטב״א.
אם כן נשתוק קרא משפחה חרופה. איכא למידק השתא נמי נימא נשתוק קרא בחייבי כריתות. ויש לומר דאי לא כתב רחמנא העראה בשום דוכתא הוה אמינא דהעראה לא שמה ביאה כלל, וגלי לן רחמנא בשפחה חרופה ובסוטה ואשת איש שכבת זרע למעוטי העראה. אבל השתא דרבי רחמנא בחייבי כריתות דהעראה כגמר ביאה, אם ליפטור חייבי לאוין לישתוק קרא משפחה חרופה. עוד יש לומר דעל כרחן איצטריך למיכתב בחייבי כריתות, דמחייבי לאוין לא אתו, חדא דאין עונשין מן הדין, ועוד דהוה אמינא מלקות דקיל חייב בהעראה כגמר ביאה, אבל מכרת החמור פטור עד שיגמור. ואיכא למידק היכי אמר רב אשי אם כן לישתוק קרא משפחה חרופה, והא צריך הוא לשלא כדרכה כדאיתא בכריתות בשלהי פרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות יא.) תני תנא קמיה דרב ששת עשו גומר כמערה ומתכוין כשאין מתכוין כדרכה כשלא כדרכה נעור כישן, א״ל מאי קאמרת אי בשפחה חרופה כדרכה כשלא כדרכה כדרכה בשפחה חרופה מיחייב שלא כדרכה לא מיחייב מאי טעמא דשכבת זרע כתיב. ויש לומר דההיא אליבא דרבי יהודה היא דאמר לעיל בשלהי ד׳ אחין (יבמות לד:) דמערה ושלא כדרכה משכבת זרע נפקא, אבל לרבנן דלא מפקא לן התם שלא כדרכה משכבת זרע אלא מאותה שלא כדרכה בשפחה חרופה נמי לדידהו חייב וסוגיין דהכא כרבנן. ואי קשיא לך רב ששת היכי פריך התם אליבא דר׳ יהודה. יש לומר משום דרב ששת סבירא ליה דכדרכה כשלא כדרכה לפטורא תני לה כדתני גומר כמערה לפטורא ולר׳ יהודה אתמר, הלכך אף הוא פריך ליה אליבא דר׳ יהודה (עיין רמב״ן).
אמר רב אשי א״כ לישתוק קרא משפחה חרופה – דהא הוי כשאר חייבי לאוין דליכא למימר דמשום אשם איצטריך דלא תיסוק אדעתיה שמביא אשם בהעראה מה שאין כן לענין מלקות דהא ליתא דכיון דאשם דשפחה חרופה חדוש הוא לא דיינינן ליה בדבר חדש אלא בגמר ביאה כמו לענין מלקות והקשו בתוס׳ ולדידיה מי ניחא אם איתה דמשפחה חרופה גמרי׳ בשאר חייבי לאוין בהערא׳ כ״ש דגמרי לחייבי כריתות ואמאי איצטריך למכתב העראה בחייבי כריתות לישתוק מינייהו ותו דדילמא הא דשאני חייבי כריתו שהוא דין חמור ולא חייב אותו הכתוב אלא בגמר ביאה ועוד דאי לא כתב רחמנא העראה אלא בשפחה חרופה ה״א סברא הוא שאין העראה חשיבה ביאה כלל ושפח׳ חרופ׳ יצאת ללמד על כל חייבי ביאות שאינן חייבי׳ אלא בהעראה לא לענין שום עונש ולא לענין קרבן עוד הקשו דהא שכבת זרע ושפחה חרופה איצטריך למעוטי ביאה שלא כדרכה דהוה אתיא ממשכבי אשה דעריות וכדאמרי׳ בכריתות בפ״ד מחוסרי כפר׳. תני תנא קמי דר׳ ששת עשו גומר כמער׳ ומתכוין כשאינו מתכוין וכדרכ׳ כשלא כדרכה ונעור כישן א״ל מאי קאמר׳ אי בשפחה חרופה כדרכ׳ כשלא כדרכה מיחייב כשלא כדרכה לא מיחייב דשכבת זרע כתיב. ותימא דההוא אליבא דר׳ יהודה היא דאמר לעיל בשילהי פ״ד אחים דהעראה ושלא כדרכ׳ משכבת זרע נפקא והא רבנן פליגי עלה וסברי דשכבת זרע לא ממעט שלא כדרכה חייב וסוגיי׳ דהכא כרבנן וא״ת ואמאי פריך התם רב ששת לההוא תנא אליבא דר׳ יהודה דדילמא איהו כרבנן תני לה שהוי כדרכה ושלא כדרכה לחיובא וי״ל דמלישנא מוכח דאיהו לקולא תני לה כדתני מתכוין כשאינו מתכוין וניעור כישן ולר׳ תני לה.
ודוחים: אדרבה (להיפך), אפשר לטעון: מדגלי רחמנא [ממה שגילתה התורה] חיוב על העראה בחייבי כריתות, מכלל זה נלמד שבחייבי לאוין חייבים רק בגמר ביאה! אמר רב אשי: אם כן, אילו חייבי לאוין היו מתחייבים רק על גמר ביאה — לשתוק קרא [שישתוק הכתוב] ולא יפרש בשפחה חרופה שאין חייבים עליה אלא בביאה גמורה ויהא דינה כשאר חייבי לאוין, וכיון שהוצרך דין זה להתפרש בה — הרי זו הוכחה ששפחה חרופה היא היוצאת מן הכלל, שלא כשאר חייבי לאוין.
The Gemara responds: On the contrary, from the fact that the Merciful One reveals that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse with regard to forbidden relationships for which one is liable to receive karet, then, by inference, those liable for violating ordinary prohibitions are liable only through the completion of the act of sexual intercourse and not merely for the initial stage of intercourse. Rav Ashi said: If so, let the verse remain silent in the case of a designated maidservant, and it would be assumed that one is liable to receive punishment only for completing the act of sexual intercourse. The fact that the Torah specified that in this case one is liable to receive punishment only for completing the act of sexual intercourse indicates that with regard to other ordinary prohibitions one is liable even for the initial stage of intercourse.
הכל
(25) הַעֲרָאָה הדְּחַיָּיבֵי לָאוִין דִּכְהוּנָּה מְנָלַן אָתְיָא {ויקרא כ׳:י״ד} קִיחָה {ויקרא כ״א:ז׳} קִיחָה.
The Gemara asks: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to those liable to receive punishment for violating prohibitions specific to the priesthood? Since these prohibitions are unique in that they apply only to priests, their parameters cannot be derived from prohibitions that apply to the entire population. The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words taking and taking. This verb appears in prohibitions punishable by karet, e.g., “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17), and in prohibitions of the priesthood, where it states: “They shall not take a woman that is a harlot” (Leviticus 21:7).
חייבי לאוין דכהונה מנ״ל – פי׳ דלא גמרי׳ חיובא מחייבי לאוין דעלמא דחמירי שהן שוין בכל. אתי קיחה קיחה פי׳ ואף על פי שאין עונשין מן הדין הכא לאיגלויי מילתא בעלמא וכ״ש אם היא גזיר׳ שוה ממש דהוי כמאן דכתיב בהדיא והא דאמרי׳ לעיל ודין הוא לחייב על אחות האב מן האם וכן לחייב על אחות אשה ואף על פי שאין עונשים מן הדין כבר פי׳ רבי׳ ז״ל דההיא נמי כיון דכתיב איסור אחות אב ואחות אשה סתם וי״ל שיש בכלל הלשון אף מן האם אין הדין בא אלא לגלויי מילת׳ וכי אמרי׳ דאין עונשין מן הדין היינו מאי דלא כתיב כלל כגון אחותו מן האב ומן האם דרחמנא אמר בהדיא אחותך בת אביך דמשמע אחותו בת אביו ולא בת אמו או בת אמו ולא בת אביו.
ושואלים עוד: העראה שדינה כביאה בחייבי לאוין שאסורים דווקא לכהונה מנלן [מניין לנו]? כי אין ללמוד דינים אלה משאר איסורי לאו של עריות, שכן דינים אלה אינם שוים בכל ישראל. ומשיבים: אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה של המילים ״קיחה״ ״קיחה״. שלשון זו נאמרה באיסור שיש בו חיוב כרת, כגון ״ואיש אשר יקח את אחותו״ (שם כ, יז) ונאמרה גם באיסורי כהונה ״לא יקחו״ (שם כא, ז).
The Gemara asks: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to those liable to receive punishment for violating prohibitions specific to the priesthood? Since these prohibitions are unique in that they apply only to priests, their parameters cannot be derived from prohibitions that apply to the entire population. The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words taking and taking. This verb appears in prohibitions punishable by karet, e.g., “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17), and in prohibitions of the priesthood, where it states: “They shall not take a woman that is a harlot” (Leviticus 21:7).
הכל
(26) ודְּחַיָּיבֵי עֲשֵׂה מְנָלַן
The Gemara asks further: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to those liable to receive punishment for violating a positive mitzva, e.g., one who has intercourse with an Egyptian or Edomite convert? The verse states: “The children that are born to them of the third generation may enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:9). It is therefore a positive mitzva that only the grandchildren of these converts may have intercourse with a Jew.
דחייבי עשה – כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל וקאי בעשה כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כג) ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה.
ושואלים: והעראה שבאיסורי ביאה של חייבי עשה, כגון בגר מצרי ואדומי שנאמר בהם שרק ״דור שלישי יבוא להם בקהל ה׳ ״ (דברים כג, ט), וגר מצרי עצמו, או בנו, אסורים בגלל עשה זה — מנא לן [מניין לנו] שגם בהם העראה דינה כביאה גמורה?
The Gemara asks further: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse with regard to those liable to receive punishment for violating a positive mitzva, e.g., one who has intercourse with an Egyptian or Edomite convert? The verse states: “The children that are born to them of the third generation may enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:9). It is therefore a positive mitzva that only the grandchildren of these converts may have intercourse with a Jew.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.